#THE UNBOUND BIBLE (www.unboundbible.org)
#name Hebrew OT: WLC (Consonants Only)
#filetype Unmapped-BCVS
#copyright 
#abbreviation 
#language hbo
#note 
#columns orig_book_index orig_chapter orig_verse orig_subverse order_by text
Hebrew OT: WLC (Consonants Only)

This text began as an electronic transcription by Whitaker and Parunak of the 1983 printed edition of Biblia Hebraica Stuttgartensia (BHS). The transcription is called the Michigan-Claremont electronic text and was archived at the Oxford Text Archive (OTA) in 1987. Since that time, the text has been modified to conform to the photo-facsimile of the Leningrad Codex, Firkovich B19A, residing at the Russian National Library, St. Petersberg; hence the change of name. This version contains all 6 of the textual elements of the OTA document: consonants, vowels, cantillation marks, "paragraph" (pe, samekh) markers, and ketib-qere variants. Morphological divisions may be added later.

The BHS so-called "paragraph" markers (pe and samekh) do not actually occur in the Leningrad Codex. The editors of BHS use them to indicate open space deliberately left blank by the scribe. Pe ("open" paragraph) represents a space between verses, where the new verse begins on a new column line. This represents a major section of the text. Samekh ("closed" paragraph) represents a space of less than a line between verses. This is understood to be a subdivision of the corresponding "open" section. Since these markers represent an actual physical feature of the text, they have been retained.

The transcription was based on the "Supplement to the code manual for the Michigan Old Testament" by Alan Groves.

The WLC is maintained by the Westminster Hebrew Institute, Philadelphia, PA (http://whi.wts.edu/WHI)

Sword module maintained by Martin Gruner (mg dot pub at gmx dot net).
--------------------------------------------------------
    000:000 Hebrew OT: WLC (Consonants Only)
01O 001:001 בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ׃ 
01O 001:002 והארץ היתה תהו ובהו וחשך על־פני תהום ורוח אלהים מרחפת על־פני המים׃ 
01O 001:003 ויאמר אלהים יהי אור ויהי־אור׃ 
01O 001:004 וירא אלהים את־האור כי־טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך׃ 
01O 001:005 ויקרא אלהים ׀ לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי־ערב ויהי־בקר יום אחד׃  פ 
01O 001:006 ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים׃ 
01O 001:007 ויעש אלהים את־הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי־כן׃ 
01O 001:008 ויקרא אלהים לרקיע שמים ויהי־ערב ויהי־בקר יום שני׃  פ 
01O 001:009 ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל־מקום אחד ותראה היבשה ויהי־כן׃ 
01O 001:010 ויקרא אלהים ׀ ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא אלהים כי־טוב׃ 
01O 001:011 ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו־בו על־הארץ ויהי־כן׃ 
01O 001:012 ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה־פרי  אשר זרעו־בו למינהו וירא אלהים כי־טוב׃ 
01O 001:013 ויהי־ערב ויהי־בקר יום שלישי׃  פ 
01O 001:014 ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים׃ 
01O 001:015 והיו למאורת ברקיע השמים להאיר על־הארץ ויהי־כן׃ 
01O 001:016 ויעש אלהים את־שני המארת הגדלים את־המאור הגדל לממשלת היום ואת־המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים׃ 
01O 001:017 ויתן אתם אלהים ברקיע השמים להאיר על־הארץ׃ 
01O 001:018 ולמשל ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החשך וירא אלהים כי־טוב׃ 
01O 001:019 ויהי־ערב ויהי־בקר יום רביעי׃  פ 
01O 001:020 ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על־הארץ על־פני רקיע השמים׃ 
01O 001:021 ויברא אלהים את־התנינם הגדלים ואת כל־נפש החיה ׀ הרמשת אשר שרצו המים למינהם ואת כל־עוף כנף למינהו וירא אלהים כי־טוב׃ 
01O 001:022 ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו את־המים בימים והעוף ירב בארץ׃ 
01O 001:023 ויהי־ערב ויהי־בקר יום חמישי׃  פ 
01O 001:024 ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו־ארץ למינה ויהי־כן׃ 
01O 001:025 ויעש אלהים את־חית הארץ למינה ואת־הבהמה למינה ואת כל־רמש האדמה למינהו וירא אלהים כי־טוב׃ 
01O 001:026 ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל־הארץ ובכל־הרמש הרמש על־הארץ׃ 
01O 001:027 ויברא אלהים ׀ את־האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם׃ 
01O 001:028 ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את־הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל־חיה הרמשת על־הארץ׃ 
01O 001:029 ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את־כל־עשב ׀ זרע זרע אשר על־פני כל־הארץ ואת־כל־העץ אשר־בו פרי־עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה׃ 
01O 001:030 ולכל־חית הארץ ולכל־עוף השמים ולכל ׀ רומש על־הארץ אשר־בו נפש חיה את־כל־ירק עשב לאכלה ויהי־כן׃ 
01O 001:031 וירא אלהים את־כל־אשר עשה והנה־טוב מאד ויהי־ערב ויהי־בקר יום הששי׃  פ 
01O 002:001 ויכלו השמים והארץ וכל־צבאם׃ 
01O 002:002 ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל־מלאכתו אשר עשה׃ 
01O 002:003 ויברך אלהים את־יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל־מלאכתו אשר־ברא אלהים לעשות׃  פ 
01O 002:004 אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים׃ 
01O 002:005 וכל ׀ שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל־עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יהוה אלהים על־הארץ ואדם אין לעבד את־האדמה׃ 
01O 002:006 ואד יעלה מן־הארץ והשקה את־כל־פני־האדמה׃ 
01O 002:007 וייצר יהוה אלהים את־האדם עפר מן־האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה׃ 
01O 002:008 ויטע יהוה אלהים גן־בעדן מקדם וישם שם את־האדם אשר יצר׃ 
01O 002:009 ויצמח יהוה אלהים מן־האדמה כל־עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע׃ 
01O 002:010 ונהר יצא מעדן להשקות את־הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים׃ 
01O 002:011 שם האחד פישון הוא הסבב את כל־ארץ החוילה אשר־שם הזהב׃ 
01O 002:012 וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם׃ 
01O 002:013 ושם־הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל־ארץ כוש׃ 
01O 002:014 ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת׃ 
01O 002:015 ויקח יהוה אלהים את־האדם וינחהו בגן־עדן לעבדה ולשמרה׃ 
01O 002:016 ויצו יהוה אלהים על־האדם לאמר מכל עץ־הגן אכל תאכל׃ 
01O 002:017 ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות׃ 
01O 002:018 ויאמר יהוה אלהים לא־טוב היות האדם לבדו אעשה־לו  עזר כנגדו׃ 
01O 002:019 ויצר יהוה אלהים מן־האדמה כל־חית השדה ואת כל־עוף השמים ויבא אל־האדם לראות מה־יקרא־לו וכל אשר יקרא־לו האדם נפש חיה הוא שמו׃ 
01O 002:020 ויקרא האדם שמות לכל־הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא־מצא עזר כנגדו׃ 
01O 002:021 ויפל יהוה אלהים ׀ תרדמה על־האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה׃ 
01O 002:022 ויבן יהוה אלהים ׀ את־הצלע אשר־לקח מן־האדם לאשה ויבאה אל־האדם׃ 
01O 002:023 ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה־זאת׃ 
01O 002:024 על־כן יעזב־איש את־אביו ואת־אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד׃ 
01O 002:025 ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו׃ 
01O 003:001 והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים ויאמר אל־האשה אף כי־אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן׃ 
01O 003:002 ותאמר האשה אל־הנחש מפרי עץ־הגן נאכל׃ 
01O 003:003 ומפרי העץ אשר בתוך־הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן־תמתון׃ 
01O 003:004 ויאמר הנחש אל־האשה לא־מות תמתון׃ 
01O 003:005 כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע׃ 
01O 003:006 ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה־הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם־לאישה עמה ויאכל׃ 
01O 003:007 ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת׃ 
01O 003:008 וישמעו את־קול יהוה אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני יהוה אלהים בתוך עץ הגן׃ 
01O 003:009 ויקרא יהוה אלהים אל־האדם ויאמר לו איכה׃ 
01O 003:010 ויאמר את־קלך שמעתי בגן ואירא כי־עירם אנכי ואחבא׃ 
01O 003:011 ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן־העץ אשר צויתיך לבלתי אכל־ממנו אכלת׃ 
01O 003:012 ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה־לי מן־העץ ואכל׃ 
01O 003:013 ויאמר יהוה אלהים לאשה מה־זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל׃ 
01O 003:014 ויאמר יהוה אלהים ׀ אל־הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל־הבהמה ומכל חית השדה על־גחנך תלך ועפר תאכל כל־ימי חייך׃ 
01O 003:015 ואיבה ׀ אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב׃    ס 
01O 003:016 אל־האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל־אישך תשוקתך והוא ימשל־בך׃    ס 
01O 003:017 ולאדם אמר כי־שמעת  לקול אשתך ותאכל מן־העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך׃ 
01O 003:018 וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את־עשב השדה׃ 
01O 003:019 בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל־האדמה כי ממנה לקחת כי־עפר אתה ואל־עפר תשוב׃ 
01O 003:020 ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל־חי׃ 
01O 003:021 ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם׃  פ 
01O 003:022 ויאמר ׀ יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה ׀ פן־ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם׃ 
01O 003:023 וישלחהו יהוה אלהים מגן־עדן לעבד את־האדמה אשר לקח משם׃ 
01O 003:024 ויגרש את־האדם וישכן מקדם לגן־עדן את־הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את־דרך עץ החיים׃    ס 
01O 004:001 והאדם ידע את־חוה אשתו ותהר ותלד את־קין ותאמר קניתי איש את־יהוה׃ 
01O 004:002 ותסף ללדת את־אחיו את־הבל ויהי־הבל רעה צאן וקין היה עבד אדמה׃ 
01O 004:003 ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה ליהוה׃ 
01O 004:004 והבל הביא גם־הוא מבכרות צאנו ומחלבהן וישע יהוה אל־הבל ואל־מנחתו׃ 
01O 004:005 ואל־קין ואל־מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו׃ 
01O 004:006 ויאמר יהוה אל־קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך׃ 
01O 004:007 הלוא אם־תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל־בו׃ 
01O 004:008 ויאמר קין אל־הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל־הבל אחיו ויהרגהו׃ 
01O 004:009 ויאמר יהוה אל־קין אי הבל אחיך ויאמר לא ידעתי השמר אחי אנכי׃ 
01O 004:010 ויאמר מה עשית קול דמי אחיך צעקים אלי מן־האדמה׃ 
01O 004:011 ועתה ארור אתה מן־האדמה אשר פצתה את־פיה לקחת את־דמי אחיך מידך׃ 
01O 004:012 כי תעבד את־האדמה לא־תסף תת־כחה לך נע ונד תהיה בארץ׃ 
01O 004:013 ויאמר קין אל־יהוה גדול עוני מנשא׃ 
01O 004:014 הן גרשת אתי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ והיה כל־מצאי יהרגני׃ 
01O 004:015 ויאמר לו יהוה לכן כל־הרג קין שבעתים יקם וישם יהוה לקין אות לבלתי הכות־אתו כל־מצאו׃ 
01O 004:016 ויצא קין מלפני יהוה וישב בארץ־נוד קדמת־עדן׃ 
01O 004:017 וידע קין את־אשתו ותהר ותלד את־חנוך ויהי בנה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך׃ 
01O 004:018 ויולד לחנוך את־עירד ועירד ילד את־מחויאל ומחייאל ילד את־מתושאל ומתושאל ילד את־למך׃ 
01O 004:019 ויקח־לו למך שתי נשים שם האחת עדה ושם השנית צלה׃ 
01O 004:020 ותלד עדה את־יבל הוא היה אבי ישב אהל ומקנה׃ 
01O 004:021 ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל־תפש כנור ועוגב׃ 
01O 004:022 וצלה גם־הוא ילדה את־תובל קין לטש כל־חרש נחשת וברזל ואחות תובל־קין נעמה׃ 
01O 004:023 ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך האזנה אמרתי כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי׃ 
01O 004:024 כי שבעתים יקם־קין ולמך שבעים ושבעה׃ 
01O 004:025 וידע אדם עוד את־אשתו ותלד בן ותקרא את־שמו שת כי שת־לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין׃ 
01O 004:026 ולשת גם־הוא ילד־בן ויקרא את־שמו אנוש אז הוחל לקרא בשם יהוה׃  פ 
01O 005:001 זה ספר תולדת אדם ביום ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אתו׃ 
01O 005:002 זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את־שמם אדם ביום הבראם׃    ס 
01O 005:003 ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את־שמו שת׃ 
01O 005:004 ויהיו ימי־אדם אחרי הולידו את־שת שמנה מאת שנה ויולד בנים ובנות׃ 
01O 005:005 ויהיו כל־ימי אדם אשר־חי תשע מאות שנה ושלשים שנה וימת׃    ס 
01O 005:006 ויחי־שת חמש שנים ומאת שנה ויולד את־אנוש׃ 
01O 005:007 ויחי־שת אחרי הולידו את־אנוש שבע שנים ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות׃ 
01O 005:008 ויהיו כל־ימי־שת שתים עשרה שנה ותשע מאות שנה וימת׃    ס 
01O 005:009 ויחי אנוש תשעים שנה ויולד את־קינן׃ 
01O 005:010 ויחי אנוש אחרי הולידו את־קינן חמש עשרה שנה ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות׃ 
01O 005:011 ויהיו כל־ימי אנוש חמש שנים ותשע מאות שנה וימת׃    ס 
01O 005:012 ויחי קינן שבעים שנה ויולד את־מהללאל׃ 
01O 005:013 ויחי קינן אחרי הולידו את־מהללאל ארבעים שנה ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות׃ 
01O 005:014 ויהיו כל־ימי קינן עשר שנים ותשע מאות שנה וימת׃    ס 
01O 005:015 ויחי מהללאל חמש שנים וששים שנה ויולד את־ירד׃ 
01O 005:016 ויחי מהללאל אחרי הולידו את־ירד שלשים שנה ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות׃ 
01O 005:017 ויהיו כל־ימי מהללאל חמש ותשעים שנה ושמנה מאות שנה וימת׃    ס 
01O 005:018 ויחי־ירד שתים וששים שנה ומאת שנה ויולד את־חנוך׃ 
01O 005:019 ויחי־ירד אחרי הולידו את־חנוך שמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות׃ 
01O 005:020 ויהיו כל־ימי־ירד שתים וששים שנה ותשע מאות שנה וימת׃  פ 
01O 005:021 ויחי חנוך חמש וששים שנה ויולד את־מתושלח׃ 
01O 005:022 ויתהלך חנוך את־האלהים אחרי הולידו את־מתושלח שלש מאות שנה ויולד בנים ובנות׃ 
01O 005:023 ויהי כל־ימי חנוך חמש וששים שנה ושלש מאות שנה׃ 
01O 005:024 ויתהלך חנוך את־האלהים ואיננו כי־לקח אתו אלהים׃  פ 
01O 005:025 ויחי מתושלח שבע ושמנים שנה ומאת שנה ויולד את־למך׃ 
01O 005:026 ויחי מתושלח אחרי הולידו את־למך שתים ושמונים שנה ושבע מאות שנה ויולד בנים ובנות׃ 
01O 005:027 ויהיו כל־ימי מתושלח תשע וששים שנה ותשע מאות שנה וימת׃  פ 
01O 005:028 ויחי־למך שתים ושמנים שנה ומאת שנה ויולד בן׃ 
01O 005:029 ויקרא את־שמו נח לאמר זה  ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן־האדמה אשר אררה יהוה׃ 
01O 005:030 ויחי־למך אחרי הולידו את־נח חמש ותשעים שנה וחמש מאת שנה ויולד בנים ובנות׃ 
01O 005:031 ויהי כל־ימי־למך שבע ושבעים שנה ושבע מאות שנה וימת׃    ס 
01O 005:032 ויהי־נח בן־חמש מאות שנה ויולד נח את־שם את־חם ואת־יפת׃ 
01O 006:001 ויהי כי־החל האדם לרב על־פני האדמה ובנות ילדו להם׃ 
01O 006:002 ויראו בני־האלהים את־בנות האדם כי טבת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו׃ 
01O 006:003 ויאמר יהוה לא־ידון רוחי באדם לעלם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה׃ 
01O 006:004 הנפלים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי־כן אשר יבאו בני האלהים אל־בנות האדם וילדו להם המה הגברים אשר מעולם אנשי השם׃  פ 
01O 006:005 וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ וכל־יצר מחשבת לבו רק רע כל־היום׃ 
01O 006:006 וינחם יהוה כי־עשה את־האדם בארץ ויתעצב אל־לבו׃ 
01O 006:007 ויאמר יהוה אמחה את־האדם אשר־בראתי מעל פני האדמה מאדם עד־בהמה עד־רמש ועד־עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם׃ 
01O 006:008 ונח מצא חן בעיני יהוה׃  פ 
01O 006:009 אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את־האלהים התהלך־נח׃ 
01O 006:010 ויולד נח שלשה בנים את־שם את־חם ואת־יפת׃ 
01O 006:011 ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס׃ 
01O 006:012 וירא אלהים את־הארץ והנה נשחתה כי־השחית כל־בשר את־דרכו על־הארץ׃    ס 
01O 006:013 ויאמר אלהים לנח קץ כל־בשר בא לפני כי־מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את־הארץ׃ 
01O 006:014 עשה לך תבת עצי־גפר קנים תעשה את־התבה וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר׃ 
01O 006:015 וזה אשר תעשה אתה שלש מאות אמה ארך התבה חמשים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה׃ 
01O 006:016 צהר ׀ תעשה  לתבה ואל־אמה תכלנה  מלמעלה ופתח התבה בצדה תשים תחתים שנים ושלשים תעשה׃ 
01O 006:017 ואני הנני מביא את־המבול מים על־הארץ לשחת כל־בשר אשר־בו רוח חיים מתחת השמים כל אשר־בארץ יגוע׃ 
01O 006:018 והקמתי את־בריתי אתך ובאת אל־התבה אתה ובניך ואשתך ונשי־בניך אתך׃ 
01O 006:019 ומכל־החי מכל־בשר שנים מכל תביא אל־התבה להחית אתך זכר ונקבה יהיו׃ 
01O 006:020 מהעוף למינהו ומן־הבהמה למינה מכל רמש האדמה למינהו שנים מכל יבאו אליך להחיות׃ 
01O 006:021 ואתה קח־לך מכל־מאכל אשר יאכל ואספת אליך והיה לך ולהם לאכלה׃ 
01O 006:022 ויעש נח ככל אשר צוה אתו אלהים  כן עשה׃    ס 
01O 007:001 ויאמר יהוה לנח בא־אתה וכל־ביתך אל־התבה כי־אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה׃ 
01O 007:002 מכל ׀ הבהמה הטהורה תקח־לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן־הבהמה אשר לא טהרה הוא שנים איש ואשתו׃ 
01O 007:003 גם מעוף השמים שבעה שבעה זכר ונקבה לחיות זרע על־פני כל־הארץ׃ 
01O 007:004 כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על־הארץ ארבעים יום וארבעים לילה ומחיתי את־כל־היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה׃ 
01O 007:005 ויעש נח ככל אשר־צוהו יהוה׃ 
01O 007:006 ונח בן־שש מאות שנה והמבול היה מים על־הארץ׃ 
01O 007:007 ויבא נח ובניו ואשתו ונשי־בניו אתו אל־התבה מפני מי המבול׃ 
01O 007:008 מן־הבהמה הטהורה ומן־הבהמה אשר איננה טהרה ומן־העוף וכל אשר־רמש על־האדמה׃ 
01O 007:009 שנים שנים באו אל־נח אל־התבה זכר ונקבה כאשר צוה אלהים את־נח׃ 
01O 007:010 ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על־הארץ׃ 
01O 007:011 בשנת שש־מאות שנה לחיי־נח בחדש השני בשבעה־עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל־מעינת תהום רבה וארבת השמים נפתחו׃ 
01O 007:012 ויהי הגשם על־הארץ ארבעים יום וארבעים לילה׃ 
01O 007:013 בעצם היום הזה בא נח ושם־וחם ויפת בני־נח ואשת נח ושלשת נשי־בניו אתם אל־התבה׃ 
01O 007:014 המה וכל־החיה למינה וכל־הבהמה למינה וכל־הרמש הרמש על־הארץ למינהו וכל־העוף למינהו כל צפור כל־כנף׃ 
01O 007:015 ויבאו אל־נח אל־התבה שנים שנים מכל־הבשר אשר־בו רוח חיים׃ 
01O 007:016 והבאים זכר ונקבה מכל־בשר באו כאשר צוה אתו אלהים ויסגר יהוה בעדו׃ 
01O 007:017 ויהי המבול ארבעים יום על־הארץ וירבו המים וישאו את־התבה ותרם מעל הארץ׃ 
01O 007:018 ויגברו המים וירבו מאד על־הארץ ותלך התבה על־פני המים׃ 
01O 007:019 והמים גברו  מאד מאד על־הארץ ויכסו כל־ההרים הגבהים אשר־תחת כל־השמים׃ 
01O 007:020 חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים׃ 
01O 007:021 ויגוע כל־בשר ׀ הרמש על־הארץ בעוף ובבהמה ובחיה ובכל־השרץ השרץ על־הארץ וכל האדם׃ 
01O 007:022 כל אשר נשמת־רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו׃ 
01O 007:023 וימח את־כל־היקום ׀ אשר ׀ על־פני האדמה מאדם עד־בהמה עד־רמש ועד־עוף השמים וימחו מן־הארץ וישאר  אך־נח ואשר אתו בתבה׃ 
01O 007:024 ויגברו המים על־הארץ חמשים ומאת יום׃ 
01O 008:001 ויזכר אלהים את־נח ואת כל־החיה ואת־כל־הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על־הארץ וישכו המים׃ 
01O 008:002 ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן־השמים׃ 
01O 008:003 וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום׃ 
01O 008:004 ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה־עשר יום לחדש על הרי אררט׃ 
01O 008:005 והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים׃ 
01O 008:006 ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את־חלון התבה אשר עשה׃ 
01O 008:007 וישלח את־הערב ויצא יצוא ושוב עד־יבשת המים מעל הארץ׃ 
01O 008:008 וישלח את־היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה׃ 
01O 008:009 ולא־מצאה היונה מנוח לכף־רגלה ותשב אליו אל־התבה כי־מים על־פני כל־הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל־התבה׃ 
01O 008:010 ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את־היונה מן־התבה׃ 
01O 008:011 ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה־זית טרף בפיה וידע נח כי־קלו המים מעל הארץ׃ 
01O 008:012 וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את־היונה ולא־יספה שוב־אליו עוד׃ 
01O 008:013 ויהי באחת ושש־מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את־מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה׃ 
01O 008:014 ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ׃    ס 
01O 008:015 וידבר אלהים אל־נח לאמר׃ 
01O 008:016 צא מן־התבה אתה ואשתך ובניך ונשי־בניך אתך׃ 
01O 008:017 כל־החיה אשר־אתך מכל־בשר בעוף ובבהמה ובכל־הרמש הרמש על־הארץ [הוצא כ] (היצא ק) אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על־הארץ׃ 
01O 008:018 ויצא־נח ובניו ואשתו ונשי־בניו אתו׃ 
01O 008:019 כל־החיה כל־הרמש וכל־העוף כל רומש על־הארץ למשפחתיהם יצאו מן־התבה׃ 
01O 008:020 ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל ׀ הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהר ויעל עלת במזבח׃ 
01O 008:021 וירח יהוה את־ריח הניחח ויאמר יהוה אל־לבו לא־אסף לקלל עוד את־האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא־אסף עוד להכות את־כל־חי כאשר עשיתי׃ 
01O 008:022 עד כל־ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו׃ 
01O 009:001 ויברך אלהים את־נח ואת־בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את־הארץ׃ 
01O 009:002 ומוראכם וחתכם יהיה על כל־חית הארץ ועל כל־עוף השמים בכל אשר תרמש האדמה ובכל־דגי הים בידכם נתנו׃ 
01O 009:003 כל־רמש אשר הוא־חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את־כל׃ 
01O 009:004 אך־בשר בנפשו דמו לא תאכלו׃ 
01O 009:005 ואך את־דמכם לנפשתיכם אדרש מיד כל־חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרש את־נפש האדם׃ 
01O 009:006 שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את־האדם׃ 
01O 009:007 ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו־בה׃    ס 
01O 009:008 ויאמר אלהים אל־נח ואל־בניו אתו לאמר׃ 
01O 009:009 ואני הנני מקים את־בריתי אתכם ואת־זרעכם אחריכם׃ 
01O 009:010 ואת כל־נפש החיה אשר אתכם בעוף בבהמה ובכל־חית הארץ אתכם מכל יצאי התבה לכל חית הארץ׃ 
01O 009:011 והקמתי את־בריתי אתכם ולא־יכרת כל־בשר עוד ממי המבול ולא־יהיה עוד מבול לשחת הארץ׃ 
01O 009:012 ויאמר אלהים זאת אות־הברית אשר־אני נתן ביני וביניכם ובין כל־נפש חיה אשר אתכם לדרת עולם׃ 
01O 009:013 את־קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ׃ 
01O 009:014 והיה בענני ענן על־הארץ ונראתה הקשת בענן׃ 
01O 009:015 וזכרתי את־בריתי אשר ביני וביניכם ובין כל־נפש חיה בכל־בשר ולא־יהיה עוד המים למבול לשחת כל־בשר׃ 
01O 009:016 והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלהים ובין כל־נפש חיה בכל־בשר אשר על־הארץ׃ 
01O 009:017 ויאמר אלהים אל־נח זאת אות־הברית אשר הקמתי ביני ובין כל־בשר אשר על־הארץ׃  פ 
01O 009:018 ויהיו בני־נח היצאים מן־התבה שם וחם ויפת וחם הוא אבי כנען׃ 
01O 009:019 שלשה אלה בני־נח ומאלה נפצה כל־הארץ׃ 
01O 009:020 ויחל נח איש האדמה ויטע כרם׃ 
01O 009:021 וישת מן־היין וישכר ויתגל בתוך אהלה ׃ 
01O 009:022 וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני־אחיו בחוץ׃ 
01O 009:023 ויקח שם ויפת את־השמלה וישימו  על־שכם שניהם וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחרנית וערות אביהם לא ראו׃ 
01O 009:024 וייקץ נח מיינו וידע את אשר־עשה־לו בנו הקטן׃ 
01O 009:025 ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו׃ 
01O 009:026 ויאמר ברוך יהוה אלהי שם ויהי כנען עבד למו׃ 
01O 009:027 יפת אלהים ליפת וישכן באהלי־שם ויהי כנען עבד למו׃ 
01O 009:028 ויחי־נח אחר המבול שלש מאות שנה וחמשים שנה׃ 
01O 009:029 ויהיו כל־ימי־נח תשע מאות שנה וחמשים שנה וימת׃  פ 
01O 010:001 ואלה תולדת בני־נח שם חם ויפת ויולדו להם בנים אחר המבול׃ 
01O 010:002 בני יפת גמר ומגוג ומדי ויון ותבל ומשך ותירס׃ 
01O 010:003 ובני גמר אשכנז וריפת ותגרמה׃ 
01O 010:004 ובני יון אלישה ותרשיש כתים ודדנים׃ 
01O 010:005 מאלה נפרדו איי הגוים בארצתם איש ללשנו למשפחתם בגויהם׃ 
01O 010:006 ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען׃ 
01O 010:007 ובני כוש סבא וחוילה וסבתה ורעמה וסבתכא ובני רעמה שבא ודדן׃ 
01O 010:008 וכוש ילד את־נמרד הוא החל להיות גבר בארץ׃ 
01O 010:009 הוא־היה גבר־ציד לפני יהוה על־כן יאמר כנמרד גבור ציד לפני יהוה׃ 
01O 010:010 ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה בארץ שנער׃ 
01O 010:011 מן־הארץ ההוא יצא אשור ויבן את־נינוה ואת־רחבת עיר ואת־כלח׃ 
01O 010:012 ואת־רסן בין נינוה ובין כלח הוא העיר הגדלה׃ 
01O 010:013 ומצרים ילד את־לודים ואת־ענמים ואת־להבים ואת־נפתחים׃ 
01O 010:014 ואת־פתרסים ואת־כסלחים אשר יצאו משם פלשתים ואת־כפתרים׃    ס 
01O 010:015 וכנען ילד את־צידן בכרו ואת־חת׃ 
01O 010:016 ואת־היבוסי ואת־האמרי ואת הגרגשי׃ 
01O 010:017 ואת־החוי ואת־הערקי ואת־הסיני׃ 
01O 010:018 ואת־הארודי ואת־הצמרי ואת־החמתי ואחר נפצו משפחות הכנעני׃ 
01O 010:019 ויהי גבול הכנעני מצידן באכה גררה עד־עזה באכה סדמה ועמרה ואדמה וצבים עד־לשע׃ 
01O 010:020 אלה בני־חם למשפחתם ללשנתם בארצתם בגויהם׃    ס 
01O 010:021 ולשם ילד גם־הוא אבי כל־בני־עבר אחי יפת הגדול׃ 
01O 010:022 בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם׃ 
01O 010:023 ובני ארם עוץ וחול וגתר ומש׃ 
01O 010:024 וארפכשד ילד את־שלח ושלח ילד את־עבר׃ 
01O 010:025 ולעבר ילד שני בנים שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ ושם אחיו יקטן׃ 
01O 010:026 ויקטן ילד את־אלמודד ואת־שלף ואת־חצרמות ואת־ירח׃ 
01O 010:027 ואת־הדורם ואת־אוזל ואת־דקלה׃ 
01O 010:028 ואת־עובל ואת־אבימאל ואת־שבא׃ 
01O 010:029 ואת־אופר ואת־חוילה ואת־יובב כל־אלה בני יקטן׃ 
01O 010:030 ויהי מושבם ממשא באכה ספרה הר הקדם׃ 
01O 010:031 אלה בני־שם למשפחתם ללשנתם בארצתם לגויהם׃ 
01O 010:032 אלה משפחת בני־נח לתולדתם בגויהם ומאלה נפרדו הגוים בארץ אחר המבול׃  פ 
01O 011:001 ויהי כל־הארץ שפה אחת ודברים אחדים׃ 
01O 011:002 ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם׃ 
01O 011:003 ויאמרו איש אל־רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחמר׃ 
01O 011:004 ויאמרו הבה ׀ נבנה־לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה־לנו שם פן־נפוץ על־פני כל־הארץ׃ 
01O 011:005 וירד יהוה לראת את־העיר ואת־המגדל אשר בנו בני האדם׃ 
01O 011:006 ויאמר יהוה הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא־יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות׃ 
01O 011:007 הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו׃ 
01O 011:008 ויפץ יהוה אתם משם על־פני כל־הארץ ויחדלו לבנת העיר׃ 
01O 011:009 על־כן קרא שמה בבל כי־שם בלל יהוה שפת כל־הארץ ומשם הפיצם יהוה על־פני כל־הארץ׃  פ 
01O 011:010 אלה תולדת שם ם בן־מאת שנה ויולד את־ארפכשד שנתים אחר המבול׃ 
01O 011:011 ויחי־שם אחרי הולידו את־ארפכשד חמש מאות שנה ויולד בנים ובנות׃    ס 
01O 011:012 וארפכשד חי חמש ושלשים שנה ויולד את־שלח׃ 
01O 011:013 ויחי ארפכשד אחרי הולידו את־שלח שלש שנים וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות׃    ס 
01O 011:014 ושלח חי שלשים שנה ויולד את־עבר׃ 
01O 011:015 ויחי־שלח אחרי הולידו את־עבר שלש שנים וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות׃    ס 
01O 011:016 ויחי־עבר ארבע ושלשים שנה ויולד את־פלג׃ 
01O 011:017 ויחי־עבר אחרי הולידו את־פלג שלשים שנה וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות׃    ס 
01O 011:018 ויחי־פלג שלשים שנה ויולד את־רעו׃ 
01O 011:019 ויחי־פלג אחרי הולידו את־רעו תשע שנים ומאתים שנה ויולד בנים ובנות׃    ס 
01O 011:020 ויחי רעו שתים ושלשים שנה ויולד את־שרוג׃ 
01O 011:021 ויחי רעו אחרי הולידו את־שרוג שבע שנים ומאתים שנה ויולד בנים ובנות׃    ס 
01O 011:022 ויחי שרוג שלשים שנה ויולד את־נחור׃ 
01O 011:023 ויחי שרוג אחרי הולידו את־נחור מאתים שנה ויולד בנים ובנות׃    ס 
01O 011:024 ויחי נחור תשע ועשרים שנה ויולד את־תרח׃ 
01O 011:025 ויחי נחור אחרי הולידו את־תרח תשע־עשרה שנה ומאת שנה ויולד בנים ובנות׃    ס 
01O 011:026 ויחי־תרח שבעים שנה ויולד את־אברם את־נחור ואת־הרן׃ 
01O 011:027 ואלה תולדת תרח תרח הוליד את־אברם את־נחור ואת־הרן והרן הוליד את־לוט׃ 
01O 011:028 וימת הרן על־פני תרח אביו בארץ מולדתו באור כשדים׃ 
01O 011:029 ויקח אברם ונחור להם נשים שם אשת־אברם שרי ושם אשת־נחור מלכה בת־הרן אבי־מלכה ואבי יסכה׃ 
01O 011:030 ותהי שרי עקרה אין לה ולד׃ 
01O 011:031 ויקח תרח את־אברם בנו ואת־לוט בן־הרן בן־בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד־חרן וישבו שם׃ 
01O 011:032 ויהיו ימי־תרח חמש שנים ומאתים שנה וימת תרח בחרן׃    ס 
01O 012:001 ויאמר יהוה אל־אברם לך־לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל־הארץ אשר אראך׃ 
01O 012:002 ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה׃ 
01O 012:003 ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחת האדמה׃ 
01O 012:004 וילך אברם כאשר דבר אליו יהוה וילך אתו לוט ואברם בן־חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן׃ 
01O 012:005 ויקח אברם את־שרי אשתו ואת־לוט בן־אחיו ואת־כל־רכושם אשר רכשו ואת־הנפש אשר־עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען׃ 
01O 012:006 ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ׃ 
01O 012:007 וירא יהוה אל־אברם ויאמר לזרעך אתן את־הארץ הזאת ויבן שם מזבח ליהוה הנראה אליו׃ 
01O 012:008 ויעתק משם ההרה מקדם לבית־אל ויט אהלה  בית־אל מים והעי מקדם ויבן־שם מזבח ליהוה ויקרא בשם יהוה׃ 
01O 012:009 ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה׃  פ 
01O 012:010 ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי־כבד הרעב בארץ׃ 
01O 012:011 ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל־שרי אשתו הנה־נא ידעתי כי אשה יפת־מראה את׃ 
01O 012:012 והיה כי־יראו אתך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אתי ואתך יחיו׃ 
01O 012:013 אמרי־נא אחתי את למען ייטב־לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך׃ 
01O 012:014 ויהי כבוא אברם מצרימה ויראו המצרים את־האשה כי־יפה הוא מאד׃ 
01O 012:015 ויראו אתה שרי פרעה ויהללו אתה אל־פרעה ותקח האשה בית פרעה׃ 
01O 012:016 ולאברם היטיב בעבורה ויהי־לו צאן־ובקר וחמרים ועבדים ושפחת ואתנת וגמלים׃ 
01O 012:017 וינגע יהוה ׀ את־פרעה נגעים גדלים ואת־ביתו על־דבר שרי אשת אברם׃ 
01O 012:018 ויקרא פרעה לאברם ויאמר מה־זאת עשית לי למה לא־הגדת לי כי אשתך הוא׃ 
01O 012:019 למה אמרת אחתי הוא ואקח אתה לי לאשה ועתה הנה אשתך קח ולך׃ 
01O 012:020 ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אתו ואת־אשתו ואת־כל־אשר־לו׃ 
01O 013:001 ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל־אשר־לו ולוט עמו הנגבה׃ 
01O 013:002 ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב׃ 
01O 013:003 וילך למסעיו מנגב ועד־בית־אל עד־המקום אשר־היה שם [אהלה כ] (אהלו ק) בתחלה בין בית־אל ובין העי׃ 
01O 013:004 אל־מקום המזבח אשר־עשה שם בראשנה ויקרא שם אברם בשם יהוה׃ 
01O 013:005 וגם־ללוט ההלך את־אברם היה צאן־ובקר ואהלים׃ 
01O 013:006 ולא־נשא אתם הארץ לשבת יחדו כי־היה רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדו׃ 
01O 013:007 ויהי־ריב בין רעי מקנה־אברם ובין רעי מקנה־לוט והכנעני והפרזי אז ישב בארץ׃ 
01O 013:008 ויאמר אברם אל־לוט אל־נא תהי מריבה ביני וביניך ובין רעי ובין רעיך כי־אנשים אחים אנחנו׃ 
01O 013:009 הלא כל־הארץ לפניך הפרד נא מעלי אם־השמאל ואימנה ואם־הימין ואשמאילה׃ 
01O 013:010 וישא־לוט את־עיניו וירא את־כל־ככר הירדן כי כלה משקה לפני ׀ שחת יהוה את־סדם ואת־עמרה כגן־יהוה כארץ מצרים באכה צער׃ 
01O 013:011 ויבחר־לו לוט את כל־ככר הירדן ויסע לוט מקדם ויפרדו איש מעל אחיו׃ 
01O 013:012 אברם ישב בארץ־כנען ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד־סדם׃ 
01O 013:013 ואנשי סדם רעים וחטאים ליהוה מאד׃ 
01O 013:014 ויהוה אמר אל־אברם אחרי הפרד־לוט מעמו שא נא עיניך וראה מן־המקום אשר־אתה שם צפנה ונגבה וקדמה וימה׃ 
01O 013:015 כי את־כל־הארץ אשר־אתה ראה לך אתננה ולזרעך עד־עולם׃ 
01O 013:016 ושמתי את־זרעך כעפר הארץ אשר ׀ אם־יוכל איש למנות את־עפר הארץ גם־זרעך ימנה׃ 
01O 013:017 קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה׃ 
01O 013:018 ויאהל אברם ויבא וישב באלני ממרא אשר בחברון ויבן־שם מזבח ליהוה׃  פ 
01O 014:001 ויהי בימי אמרפל מלך־שנער אריוך מלך אלסר כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים׃ 
01O 014:002 עשו מלחמה את־ברע מלך סדם ואת־ברשע מלך עמרה שנאב ׀ מלך אדמה ושמאבר מלך [צביים כ] (צבויים  ק) ומלך בלע היא־צער׃ 
01O 014:003 כל־אלה חברו אל־עמק השדים הוא ים המלח׃ 
01O 014:004 שתים עשרה שנה עבדו את־כדרלעמר ושלש־עשרה שנה מרדו׃ 
01O 014:005 ובארבע עשרה שנה בא כדרלעמר והמלכים אשר אתו ויכו את־רפאים בעשתרת קרנים ואת־הזוזים בהם ואת האימים בשוה קריתים׃ 
01O 014:006 ואת־החרי בהררם שעיר עד איל פארן אשר על־המדבר׃ 
01O 014:007 וישבו ויבאו אל־עין משפט הוא קדש ויכו את־כל־שדה העמלקי וגם את־האמרי הישב בחצצן תמר׃ 
01O 014:008 ויצא מלך־סדם ומלך עמרה ומלך אדמה ומלך [צביים כ] (צבוים ק) ומלך בלע הוא־צער ויערכו אתם מלחמה בעמק השדים׃ 
01O 014:009 את כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים ואמרפל מלך שנער ואריוך מלך אלסר ארבעה מלכים את־החמשה׃ 
01O 014:010 ועמק השדים  בארת בארת חמר וינסו מלך־סדם ועמרה ויפלו־שמה והנשארים הרה נסו׃ 
01O 014:011 ויקחו את־כל־רכש סדם ועמרה ואת־כל־אכלם וילכו׃ 
01O 014:012 ויקחו את־לוט ואת־רכשו בן־אחי אברם וילכו והוא ישב בסדם׃ 
01O 014:013 ויבא הפליט ויגד לאברם העברי והוא שכן באלני ממרא האמרי אחי אשכל ואחי ענר והם בעלי ברית־אברם׃ 
01O 014:014 וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את־חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וירדף עד־דן׃ 
01O 014:015 ויחלק עליהם ׀ לילה הוא ועבדיו ויכם וירדפם עד־חובה אשר משמאל לדמשק׃ 
01O 014:016 וישב את כל־הרכש וגם את־לוט אחיו ורכשו השיב וגם את־הנשים ואת־העם׃ 
01O 014:017 ויצא מלך־סדם לקראתו אחרי שובו מהכות את־כדר־לעמר  ואת־המלכים אשר אתו אל־עמק שוה הוא עמק המלך׃ 
01O 014:018 ומלכי־צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון׃ 
01O 014:019 ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קנה שמים וארץ׃ 
01O 014:020 וברוך אל עליון אשר־מגן צריך בידך ויתן־לו מעשר מכל׃ 
01O 014:021 ויאמר מלך־סדם אל־אברם תן־לי הנפש והרכש קח־לך׃ 
01O 014:022 ויאמר אברם אל־מלך סדם הרימתי ידי אל־יהוה אל עליון קנה שמים וארץ׃ 
01O 014:023 אם־מחוט ועד שרוך־נעל ואם־אקח מכל־אשר־לך ולא תאמר אני העשרתי את־אברם׃ 
01O 014:024 בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכל וממרא הם יקחו חלקם׃    ס 
01O 015:001 אחר ׀ הדברים האלה היה דבר־יהוה אל־אברם במחזה לאמר אל־תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד׃ 
01O 015:002 ויאמר אברם אדני יהוה מה־תתן־לי ואנכי הולך ערירי ובן־משק ביתי הוא דמשק אליעזר׃ 
01O 015:003 ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע והנה בן־ביתי יורש אתי׃ 
01O 015:004 והנה דבר־יהוה אליו לאמר לא יירשך זה כי־אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך׃ 
01O 015:005 ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט־נא השמימה וספר הכוכבים אם־תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך׃ 
01O 015:006 והאמן ביהוה ויחשבה לו צדקה׃ 
01O 015:007 ויאמר אליו אני יהוה אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את־הארץ הזאת לרשתה׃ 
01O 015:008 ויאמר אדני יהוה במה אדע כי אירשנה׃ 
01O 015:009 ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותר וגוזל׃ 
01O 015:010 ויקח־לו את־כל־אלה ויבתר אתם בתוך ויתן איש־בתרו לקראת רעהו ואת־הצפר  לא בתר׃ 
01O 015:011 וירד העיט על־הפגרים וישב אתם אברם׃ 
01O 015:012 ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על־אברם והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו׃ 
01O 015:013 ויאמר לאברם ידע תדע כי־גר ׀ יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה׃ 
01O 015:014 וגם את־הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי־כן יצאו ברכש גדול׃ 
01O 015:015 ואתה תבוא אל־אבתיך בשלום תקבר בשיבה טובה׃ 
01O 015:016 ודור רביעי ישובו הנה כי לא־שלם עון האמרי עד־הנה׃ 
01O 015:017 ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה׃ 
01O 015:018 ביום ההוא כרת יהוה את־אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את־הארץ הזאת מנהר מצרים עד־הנהר הגדל נהר־פרת׃ 
01O 015:019 את־הקיני ואת־הקנזי ואת הקדמני׃ 
01O 015:020 ואת־החתי ואת־הפרזי ואת־הרפאים׃ 
01O 015:021 ואת־האמרי ואת־הכנעני ואת־הגרגשי ואת־היבוסי׃    ס 
01O 016:001 ושרי אשת אברם לא ילדה לו ולה שפחה מצרית ושמה הגר׃ 
01O 016:002 ותאמר שרי אל־אברם הנה־נא עצרני יהוה מלדת בא־נא אל־שפחתי אולי אבנה ממנה  וישמע אברם לקול שרי׃ 
01O 016:003 ותקח שרי אשת־אברם את־הגר המצרית שפחתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ותתן אתה לאברם אישה לו לאשה׃ 
01O 016:004 ויבא אל־הגר ותהר ותרא כי הרתה ותקל גברתה בעיניה׃ 
01O 016:005 ותאמר שרי אל־אברם חמסי עליך אנכי נתתי שפחתי בחיקך ותרא כי הרתה ואקל בעיניה ישפט יהוה ביני וביניך ׃ 
01O 016:006 ויאמר אברם אל־שרי הנה שפחתך בידך עשי־לה הטוב בעיניך ותענה שרי ותברח מפניה׃ 
01O 016:007 וימצאה מלאך יהוה על־עין המים במדבר על־העין בדרך שור׃ 
01O 016:008 ויאמר הגר שפחת שרי אי־מזה באת ואנה תלכי ותאמר מפני שרי גברתי אנכי ברחת׃ 
01O 016:009 ויאמר לה מלאך יהוה שובי אל־גברתך והתעני תחת ידיה׃ 
01O 016:010 ויאמר לה מלאך יהוה הרבה ארבה את־זרעך ולא יספר מרב׃ 
01O 016:011 ויאמר לה מלאך יהוה הנך הרה וילדת בן וקראת שמו ישמעאל כי־שמע יהוה אל־עניך׃ 
01O 016:012 והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו ועל־פני כל־אחיו ישכן׃ 
01O 016:013 ותקרא שם־יהוה הדבר אליה אתה אל ראי כי אמרה הגם הלם ראיתי אחרי ראי׃ 
01O 016:014 על־כן קרא לבאר באר לחי ראי הנה בין־קדש ובין ברד׃ 
01O 016:015 ותלד הגר לאברם בן ויקרא אברם שם־בנו אשר־ילדה הגר ישמעאל׃ 
01O 016:016 ואברם בן־שמנים שנה ושש שנים בלדת־הגר את־ישמעאל לאברם׃    ס 
01O 017:001 ויהי אברם בן־תשעים שנה ותשע שנים וירא יהוה אל־אברם ויאמר אליו אני־אל שדי התהלך לפני והיה תמים׃ 
01O 017:002 ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך במאד מאד׃ 
01O 017:003 ויפל אברם על־פניו וידבר אתו אלהים לאמר׃ 
01O 017:004 אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים׃ 
01O 017:005 ולא־יקרא עוד את־שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב־המון גוים נתתיך׃ 
01O 017:006 והפרתי אתך במאד מאד ונתתיך לגוים ומלכים ממך יצאו׃ 
01O 017:007 והקמתי את־בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך׃ 
01O 017:008 ונתתי לך ולזרעך  אחריך את ׀ ארץ מגריך את כל־ארץ כנען לאחזת עולם והייתי להם לאלהים׃ 
01O 017:009 ויאמר אלהים אל־אברהם ואתה את־בריתי תשמר אתה וזרעך אחריך לדרתם׃ 
01O 017:010 זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל־זכר׃ 
01O 017:011 ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם׃ 
01O 017:012 ובן־שמנת ימים ימול לכם כל־זכר לדרתיכם יליד בית ומקנת־כסף מכל בן־נכר אשר לא מזרעך הוא׃ 
01O 017:013 המול ׀ ימול יליד ביתך ומקנת כספך והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם׃ 
01O 017:014 וערל ׀ זכר אשר לא־ימול את־בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה את־בריתי הפר׃    ס 
01O 017:015 ויאמר אלהים אל־אברהם שרי אשתך לא־תקרא את־שמה שרי כי שרה שמה׃ 
01O 017:016 וברכתי אתה וגם נתתי ממנה לך בן וברכתיה והיתה לגוים מלכי עמים ממנה יהיו׃ 
01O 017:017 ויפל אברהם על־פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה־שנה יולד ואם־שרה הבת־תשעים שנה תלד׃ 
01O 017:018 ויאמר אברהם אל־האלהים לו ישמעאל יחיה לפניך׃ 
01O 017:019 ויאמר אלהים אבל שרה אשתך ילדת לך בן וקראת את־שמו יצחק והקמתי את־בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו׃ 
01O 017:020 ולישמעאל  שמעתיך הנה ׀ ברכתי אתו והפריתי אתו והרביתי אתו במאד מאד שנים־עשר נשיאם יוליד ונתתיו לגוי גדול׃ 
01O 017:021 ואת־בריתי אקים את־יצחק אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת׃ 
01O 017:022 ויכל לדבר אתו ויעל אלהים מעל אברהם׃ 
01O 017:023 ויקח אברהם את־ישמעאל בנו ואת כל־ילידי ביתו ואת כל־מקנת כספו כל־זכר באנשי בית אברהם וימל את־בשר ערלתם בעצם היום הזה כאשר דבר אתו אלהים׃ 
01O 017:024 ואברהם בן־תשעים ותשע שנה בהמלו בשר ערלתו׃ 
01O 017:025 וישמעאל בנו בן־שלש עשרה שנה בהמלו את בשר ערלתו׃ 
01O 017:026 בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו׃ 
01O 017:027 וכל־אנשי ביתו יליד בית ומקנת־כסף מאת בן־נכר נמלו אתו׃  פ 
01O 018:001 וירא אליו יהוה באלני ממרא והוא ישב פתח־האהל כחם היום׃ 
01O 018:002 וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה׃ 
01O 018:003 ויאמר אדני אם־נא מצאתי חן בעיניך אל־נא תעבר מעל עבדך׃ 
01O 018:004 יקח־נא מעט־מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ׃ 
01O 018:005 ואקחה פת־לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי־על־כן עברתם על־עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת׃ 
01O 018:006 וימהר אברהם האהלה אל־שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות׃ 
01O 018:007 ואל־הבקר רץ אברהם ויקח בן־בקר רך וטוב ויתן אל־הנער וימהר לעשות אתו׃ 
01O 018:008 ויקח חמאה וחלב ובן־הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא־עמד עליהם תחת העץ ויאכלו׃ 
01O 018:009 ויאמרו אליו  איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל׃ 
01O 018:010 ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה־בן לשרה אשתך ושרה שמעת פתח האהל והוא אחריו׃ 
01O 018:011 ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל להיות לשרה ארח כנשים׃ 
01O 018:012 ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי היתה־לי עדנה ואדני זקן׃ 
01O 018:013 ויאמר יהוה אל־אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי׃ 
01O 018:014 היפלא מיהוה דבר למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן׃ 
01O 018:015 ותכחש שרה ׀ לאמר לא צחקתי כי ׀ יראה ויאמר ׀ לא כי צחקת׃ 
01O 018:016 ויקמו משם האנשים וישקפו על־פני סדם ואברהם הלך עמם לשלחם׃ 
01O 018:017 ויהוה אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה׃ 
01O 018:018 ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ׃ 
01O 018:019 כי ידעתיו למען אשר יצוה את־בניו ואת־ביתו אחריו ושמרו דרך יהוה לעשות צדקה ומשפט למען הביא יהוה על־אברהם את אשר־דבר עליו׃ 
01O 018:020 ויאמר יהוה זעקת סדם ועמרה כי־רבה וחטאתם כי כבדה מאד׃ 
01O 018:021 ארדה־נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו ׀ כלה ואם־לא אדעה׃ 
01O 018:022 ויפנו משם האנשים וילכו סדמה ואברהם עודנו עמד לפני יהוה׃ 
01O 018:023 ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם־רשע׃ 
01O 018:024 אולי יש חמשים צדיקם בתוך העיר האף תספה ולא־תשא למקום למען חמשים הצדיקם אשר בקרבה׃ 
01O 018:025 חללה לך מעשת ׀ כדבר הזה להמית צדיק עם־רשע והיה כצדיק כרשע חללה לך השפט כל־הארץ לא יעשה משפט׃ 
01O 018:026 ויאמר יהוה אם־אמצא בסדם חמשים צדיקם בתוך העיר ונשאתי לכל־המקום בעבורם׃ 
01O 018:027 ויען אברהם ויאמר הנה־נא הואלתי לדבר אל־אדני ואנכי עפר ואפר׃ 
01O 018:028 אולי יחסרון חמשים הצדיקם חמשה התשחית בחמשה את־כל־העיר ויאמר לא אשחית אם־אמצא שם ארבעים וחמשה׃ 
01O 018:029 ויסף עוד לדבר אליו ויאמר אולי ימצאון שם ארבעים ויאמר לא אעשה בעבור הארבעים׃ 
01O 018:030 ויאמר אל־נא יחר לאדני ואדברה אולי ימצאון שם שלשים ויאמר לא אעשה אם־אמצא שם שלשים׃ 
01O 018:031 ויאמר הנה־נא הואלתי לדבר אל־אדני אולי ימצאון שם עשרים ויאמר לא אשחית בעבור העשרים׃ 
01O 018:032 ויאמר אל־נא יחר לאדני ואדברה אך־הפעם אולי ימצאון שם עשרה ויאמר לא אשחית בעבור העשרה׃ 
01O 018:033 וילך יהוה כאשר כלה לדבר אל־אברהם ואברהם שב למקמו׃ 
01O 019:001 ויבאו שני המלאכים סדמה בערב ולוט ישב בשער־סדם וירא־לוט ויקם לקראתם וישתחו אפים ארצה׃ 
01O 019:002 ויאמר הנה נא־אדני סורו נא אל־בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם  לדרככם ויאמרו לא כי ברחוב נלין׃ 
01O 019:003 ויפצר־בם מאד ויסרו אליו ויבאו אל־ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו׃ 
01O 019:004 טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדם נסבו על־הבית מנער ועד־זקן כל־העם מקצה׃ 
01O 019:005 ויקראו אל־לוט ויאמרו לו איה האנשים  אשר־באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אתם׃ 
01O 019:006 ויצא אלהם לוט הפתחה והדלת סגר אחריו׃ 
01O 019:007 ויאמר אל־נא אחי תרעו׃ 
01O 019:008 הנה־נא לי שתי בנות אשר לא־ידעו איש אוציאה־נא אתהן אליכם ועשו להן כטוב בעיניכם רק לאנשים האל אל־תעשו דבר כי־על־כן באו בצל קרתי׃ 
01O 019:009 ויאמרו ׀ גש־הלאה ויאמרו האחד בא־לגור וישפט שפוט עתה נרע לך מהם ויפצרו באיש בלוט מאד ויגשו לשבר הדלת׃ 
01O 019:010 וישלחו האנשים את־ידם ויביאו את־לוט אליהם הביתה ואת־הדלת סגרו׃ 
01O 019:011 ואת־האנשים אשר־פתח הבית הכו בסנורים מקטן ועד־גדול וילאו למצא הפתח׃ 
01O 019:012 ויאמרו  האנשים אל־לוט עד מי־לך פה חתן ובניך ובנתיך וכל אשר־לך בעיר הוצא מן־המקום׃ 
01O 019:013 כי־משחתים אנחנו את־המקום הזה כי־גדלה צעקתם את־פני יהוה וישלחנו יהוה לשחתה׃ 
01O 019:014 ויצא לוט וידבר ׀ אל־חתניו ׀ לקחי בנתיו ויאמר קומו צאו מן־המקום הזה כי־משחית יהוה את־העיר ויהי כמצחק בעיני חתניו׃ 
01O 019:015 וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר קום קח את־אשתך ואת־שתי בנתיך הנמצאת פן־תספה בעון העיר׃ 
01O 019:016 ויתמהמה ׀ ויחזקו  האנשים בידו וביד־אשתו וביד שתי בנתיו בחמלת יהוה עליו ויצאהו וינחהו מחוץ לעיר׃ 
01O 019:017 ויהי כהוציאם אתם החוצה ויאמר המלט על־נפשך אל־תביט אחריך ואל־תעמד בכל־הככר ההרה המלט פן־תספה׃ 
01O 019:018 ויאמר לוט אלהם אל־נא אדני׃ 
01O 019:019 הנה־נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך אשר עשית עמדי להחיות את־נפשי ואנכי לא אוכל להמלט ההרה פן־תדבקני הרעה ומתי׃ 
01O 019:020 הנה־נא העיר הזאת קרבה לנוס שמה והיא מצער אמלטה נא שמה הלא מצער הוא ותחי נפשי׃ 
01O 019:021 ויאמר אליו הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי את־העיר אשר דברת׃ 
01O 019:022 מהר המלט שמה כי לא אוכל לעשות דבר עד־באך שמה על־כן קרא שם־העיר צוער׃ 
01O 019:023 השמש יצא על־הארץ ולוט בא צערה׃ 
01O 019:024 ויהוה המטיר על־סדם ועל־עמרה גפרית ואש מאת יהוה מן־השמים׃ 
01O 019:025 ויהפך את־הערים האל ואת כל־הככר ואת כל־ישבי הערים וצמח האדמה׃ 
01O 019:026 ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח׃ 
01O 019:027 וישכם אברהם בבקר אל־המקום אשר־עמד שם את־פני יהוה׃ 
01O 019:028 וישקף על־פני סדם ועמרה ועל־כל־פני ארץ הככר וירא והנה עלה קיטר הארץ כקיטר הכבשן׃ 
01O 019:029 ויהי בשחת אלהים את־ערי הככר ויזכר אלהים את־אברהם וישלח את־לוט מתוך ההפכה בהפך את־הערים אשר־ישב בהן לוט׃ 
01O 019:030 ויעל לוט מצוער וישב בהר ושתי בנתיו עמו כי ירא לשבת בצוער וישב במערה הוא ושתי בנתיו׃ 
01O 019:031 ותאמר הבכירה אל־הצעירה אבינו זקן ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל־הארץ׃ 
01O 019:032 לכה נשקה את־אבינו יין ונשכבה עמו ונחיה מאבינו זרע׃ 
01O 019:033 ותשקין את־אביהן יין בלילה הוא ותבא הבכירה ותשכב את־אביה ולא־ידע בשכבה ובקומה ׃ 
01O 019:034 ויהי ממחרת ותאמר הבכירה אל־הצעירה הן־שכבתי אמש את־אבי נשקנו יין גם־הלילה ובאי שכבי עמו ונחיה מאבינו זרע׃ 
01O 019:035 ותשקין גם בלילה ההוא את־אביהן יין ותקם הצעירה ותשכב עמו ולא־ידע בשכבה ובקמה׃ 
01O 019:036 ותהרין שתי בנות־לוט מאביהן׃ 
01O 019:037 ותלד הבכירה בן ותקרא שמו מואב הוא אבי־מואב עד־היום׃ 
01O 019:038 והצעירה גם־הוא ילדה בן ותקרא שמו בן־עמי הוא אבי בני־עמון עד־היום׃    ס 
01O 020:001 ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין־קדש ובין שור ויגר בגרר׃ 
01O 020:002 ויאמר אברהם אל־שרה אשתו אחתי הוא וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את־שרה׃ 
01O 020:003 ויבא אלהים אל־אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת על־האשה אשר־לקחת והוא בעלת בעל׃ 
01O 020:004 ואבימלך לא קרב אליה ויאמר אדני הגוי גם־צדיק תהרג׃ 
01O 020:005 הלא הוא אמר־לי אחתי הוא והיא־גם־הוא אמרה אחי הוא בתם־לבבי ובנקין כפי עשיתי זאת׃ 
01O 020:006 ויאמר אליו האלהים בחלם גם אנכי ידעתי כי בתם־לבבך עשית זאת ואחשך גם־אנכי אותך מחטו־לי על־כן לא־נתתיך לנגע אליה׃ 
01O 020:007 ועתה השב אשת־האיש כי־נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה ואם־אינך משיב דע כי־מות תמות אתה וכל־אשר־לך׃ 
01O 020:008 וישכם אבימלך בבקר ויקרא לכל־עבדיו וידבר את־כל־הדברים האלה באזניהם וייראו האנשים מאד׃ 
01O 020:009 ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו מה־עשית לנו ומה־חטאתי לך כי־הבאת עלי ועל־ממלכתי חטאה גדלה מעשים אשר לא־יעשו עשית עמדי׃ 
01O 020:010 ויאמר אבימלך אל־אברהם מה ראית כי עשית את־הדבר הזה׃ 
01O 020:011 ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין־יראת אלהים במקום הזה והרגוני על־דבר אשתי׃ 
01O 020:012 וגם־אמנה אחתי בת־אבי הוא אך לא בת־אמי ותהי־לי לאשה׃ 
01O 020:013 ויהי כאשר התעו אתי אלהים מבית אבי ואמר לה זה חסדך אשר תעשי עמדי אל כל־המקום אשר נבוא שמה אמרי־לי אחי הוא׃ 
01O 020:014 ויקח אבימלך צאן ובקר ועבדים ושפחת ויתן לאברהם וישב לו את שרה אשתו׃ 
01O 020:015 ויאמר אבימלך הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב׃ 
01O 020:016 ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא־לך כסות עינים לכל אשר אתך ואת כל ונכחת׃ 
01O 020:017 ויתפלל אברהם אל־האלהים וירפא אלהים את־אבימלך ואת־אשתו ואמהתיו וילדו׃ 
01O 020:018 כי־עצר עצר יהוה בעד כל־רחם לבית אבימלך על־דבר שרה אשת אברהם׃    ס 
01O 021:001 ויהוה פקד את־שרה כאשר אמר ויעש יהוה לשרה כאשר דבר׃ 
01O 021:002 ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקניו למועד אשר־דבר אתו אלהים׃ 
01O 021:003 ויקרא אברהם את־שם־בנו הנולד־לו אשר־ילדה־לו שרה יצחק׃ 
01O 021:004 וימל אברהם את־יצחק בנו בן־שמנת ימים כאשר צוה אתו אלהים׃ 
01O 021:005 ואברהם בן־מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו׃ 
01O 021:006 ותאמר שרה צחק עשה לי אלהים כל־השמע יצחק־לי׃ 
01O 021:007 ותאמר מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה כי־ילדתי בן לזקניו׃ 
01O 021:008 ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את־יצחק׃ 
01O 021:009 ותרא שרה את־בן־הגר המצרית אשר־ילדה לאברהם מצחק׃ 
01O 021:010 ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת־בנה כי לא יירש בן־האמה הזאת עם־בני עם־יצחק׃ 
01O 021:011 וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודת בנו׃ 
01O 021:012 ויאמר אלהים אל־אברהם אל־ירע בעיניך על־הנער ועל־אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה כי ביצחק יקרא לך זרע׃ 
01O 021:013 וגם את־בן־האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא׃ 
01O 021:014 וישכם אברהם ׀ בבקר ויקח־לחם וחמת מים ויתן אל־הגר שם על־שכמה ואת־הילד וישלחה ותלך ותתע במדבר באר שבע׃ 
01O 021:015 ויכלו המים מן־החמת ותשלך את־הילד תחת אחד השיחם׃ 
01O 021:016 ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת כי אמרה אל־אראה במות הילד ותשב מנגד ותשא את־קלה ותבך׃ 
01O 021:017 וישמע אלהים את־קול הנער ויקרא מלאך אלהים ׀ אל־הגר מן־השמים ויאמר לה מה־לך הגר אל־תיראי כי־שמע אלהים אל־קול הנער באשר הוא־שם׃ 
01O 021:018 קומי שאי את־הנער והחזיקי את־ידך בו כי־לגוי גדול אשימנו׃ 
01O 021:019 ויפקח אלהים את־עיניה ותרא באר מים ותלך ותמלא את־החמת מים ותשק את־הנער׃ 
01O 021:020 ויהי אלהים את־הנער ויגדל וישב במדבר ויהי רבה קשת׃ 
01O 021:021 וישב במדבר פארן ותקח־לו אמו אשה מארץ מצרים׃  פ 
01O 021:022 ויהי בעת ההוא ויאמר אבימלך ופיכל שר־צבאו אל־אברהם לאמר אלהים עמך בכל אשר־אתה עשה׃ 
01O 021:023 ועתה השבעה לי באלהים הנה אם־תשקר לי ולניני ולנכדי כחסד אשר־עשיתי עמך תעשה עמדי ועם־הארץ אשר־גרתה בה׃ 
01O 021:024 ויאמר אברהם אנכי אשבע׃ 
01O 021:025 והוכח אברהם את־אבימלך על־אדות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך׃ 
01O 021:026 ויאמר אבימלך לא ידעתי מי עשה את־הדבר הזה וגם־אתה לא־הגדת לי וגם אנכי לא שמעתי בלתי היום׃ 
01O 021:027 ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויכרתו שניהם ברית׃ 
01O 021:028 ויצב אברהם את־שבע כבשת הצאן לבדהן׃ 
01O 021:029 ויאמר אבימלך אל־אברהם מה הנה שבע כבשת האלה אשר הצבת לבדנה׃ 
01O 021:030 ויאמר כי את־שבע כבשת תקח מידי בעבור תהיה־לי לעדה כי חפרתי את־הבאר הזאת׃ 
01O 021:031 על־כן קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם׃ 
01O 021:032 ויכרתו ברית בבאר שבע ויקם אבימלך ופיכל שר־צבאו וישבו אל־ארץ פלשתים׃ 
01O 021:033 ויטע אשל בבאר שבע ויקרא־שם בשם יהוה אל עולם׃ 
01O 021:034 ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים׃  פ 
01O 022:001 ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את־אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני׃ 
01O 022:002 ויאמר קח־נא את־בנך את־יחידך אשר־אהבת את־יצחק ולך־לך אל־ארץ המריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך׃ 
01O 022:003 וישכם אברהם בבקר ויחבש את־חמרו ויקח את־שני נעריו אתו ואת יצחק בנו ויבקע עצי עלה ויקם וילך אל־המקום אשר־אמר־לו האלהים׃ 
01O 022:004 ביום השלישי וישא אברהם את־עיניו וירא את־המקום מרחק׃ 
01O 022:005 ויאמר אברהם אל־נעריו שבו־לכם פה עם־החמור ואני והנער נלכה עד־כה ונשתחוה ונשובה אליכם׃ 
01O 022:006 ויקח אברהם את־עצי העלה וישם על־יצחק בנו ויקח בידו את־האש ואת־המאכלת וילכו שניהם יחדו׃ 
01O 022:007 ויאמר יצחק אל־אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעלה׃ 
01O 022:008 ויאמר אברהם אלהים יראה־לו השה לעלה בני וילכו שניהם יחדו׃ 
01O 022:009 ויבאו אל־המקום אשר אמר־לו האלהים ויבן שם אברהם את־המזבח ויערך את־העצים ויעקד את־יצחק בנו וישם אתו על־המזבח ממעל לעצים׃ 
01O 022:010 וישלח אברהם את־ידו ויקח את־המאכלת לשחט את־בנו׃ 
01O 022:011 ויקרא אליו מלאך יהוה מן־השמים ויאמר אברהם ׀ אברהם ויאמר הנני׃ 
01O 022:012 ויאמר אל־תשלח ידך אל־הנער ואל־תעש לו מאומה  כי ׀ עתה ידעתי כי־ירא אלהים אתה ולא חשכת את־בנך את־יחידך ממני׃ 
01O 022:013 וישא אברהם את־עיניו וירא והנה־איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את־האיל ויעלהו לעלה תחת בנו׃ 
01O 022:014 ויקרא אברהם שם־המקום ההוא יהוה ׀ יראה אשר יאמר היום בהר יהוה יראה׃ 
01O 022:015 ויקרא מלאך יהוה אל־אברהם שנית מן־השמים׃ 
01O 022:016 ויאמר בי נשבעתי נאם־יהוה כי יען אשר עשית את־הדבר הזה ולא חשכת את־בנך את־יחידך׃ 
01O 022:017 כי־ברך אברכך והרבה ארבה את־זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על־שפת הים וירש זרעך את שער איביו׃ 
01O 022:018 והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקלי׃ 
01O 022:019 וישב אברהם אל־נעריו ויקמו וילכו יחדו אל־באר שבע וישב אברהם בבאר שבע׃  פ 
01O 022:020 ויהי אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה גם־הוא בנים לנחור אחיך׃ 
01O 022:021 את־עוץ בכרו ואת־בוז אחיו ואת־קמואל אבי ארם׃ 
01O 022:022 ואת־כשד ואת־חזו ואת־פלדש ואת־ידלף ואת בתואל׃ 
01O 022:023 ובתואל ילד את־רבקה שמנה אלה ילדה מלכה לנחור אחי אברהם׃ 
01O 022:024 ופילגשו ושמה ראומה ותלד גם־הוא את־טבח ואת־גחם ואת־תחש ואת־מעכה׃    ס 
01O 023:001 ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה׃ 
01O 023:002 ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה׃ 
01O 023:003 ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל־בני־חת לאמר׃ 
01O 023:004 גר־ותושב אנכי עמכם תנו לי אחזת־קבר עמכם ואקברה מתי מלפני׃ 
01O 023:005 ויענו בני־חת את־אברהם לאמר לו׃ 
01O 023:006 שמענו ׀ אדני נשיא אלהים אתה בתוכנו במבחר קברינו קבר את־מתך איש ממנו את־קברו לא־יכלה ממך מקבר מתך׃ 
01O 023:007 ויקם אברהם וישתחו לעם־הארץ לבני־חת׃ 
01O 023:008 וידבר אתם לאמר אם־יש את־נפשכם לקבר את־מתי מלפני שמעוני ופגעו־לי בעפרון בן־צחר׃ 
01O 023:009 ויתן־לי את־מערת המכפלה אשר־לו אשר בקצה שדהו בכסף מלא יתננה לי בתוככם לאחזת־קבר׃ 
01O 023:010 ועפרון ישב בתוך בני־חת ויען עפרון החתי את־אברהם באזני בני־חת לכל באי שער־עירו לאמר׃ 
01O 023:011 לא־אדני שמעני השדה נתתי לך והמערה אשר־בו לך נתתיה לעיני בני־עמי נתתיה לך קבר מתך׃ 
01O 023:012 וישתחו אברהם לפני עם הארץ׃ 
01O 023:013 וידבר אל־עפרון באזני עם־הארץ לאמר אך אם־אתה לו שמעני נתתי כסף השדה קח ממני ואקברה את־מתי שמה׃ 
01O 023:014 ויען עפרון את־אברהם לאמר לו׃ 
01O 023:015 אדני שמעני ארץ ארבע מאת שקל־כסף ביני ובינך מה־הוא ואת־מתך קבר׃ 
01O 023:016 וישמע אברהם אל־עפרון וישקל אברהם לעפרן את־הכסף אשר דבר באזני בני־חת ארבע מאות שקל כסף עבר לסחר׃ 
01O 023:017 ויקם ׀ שדה עפרון אשר במכפלה אשר לפני ממרא השדה והמערה אשר־בו וכל־העץ אשר בשדה אשר בכל־גבלו סביב׃ 
01O 023:018 לאברהם למקנה לעיני בני־חת בכל באי שער־עירו׃ 
01O 023:019 ואחרי־כן קבר אברהם את־שרה אשתו אל־מערת שדה המכפלה על־פני ממרא הוא חברון בארץ כנען׃ 
01O 023:020 ויקם השדה והמערה אשר־בו לאברהם לאחזת־קבר מאת בני־חת׃    ס 
01O 024:001 ואברהם זקן בא בימים ויהוה ברך את־אברהם בכל׃ 
01O 024:002 ויאמר אברהם אל־עבדו זקן ביתו המשל בכל־אשר־לו שים־נא ידך תחת ירכי׃ 
01O 024:003 ואשביעך ביהוה אלהי השמים ואלהי הארץ אשר לא־תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו׃ 
01O 024:004 כי אל־ארצי ואל־מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק׃ 
01O 024:005 ויאמר אליו העבד אולי לא־תאבה האשה ללכת אחרי אל־הארץ הזאת ההשב אשיב את־בנך אל־הארץ אשר־יצאת משם׃ 
01O 024:006 ויאמר אליו אברהם השמר לך פן־תשיב את־בני שמה׃ 
01O 024:007 יהוה ׀ אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דבר־לי ואשר נשבע־לי לאמר לזרעך אתן את־הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם׃ 
01O 024:008 ואם־לא תאבה האשה ללכת אחריך ונקית משבעתי זאת רק את־בני לא תשב שמה׃ 
01O 024:009 וישם העבד את־ידו תחת ירך אברהם אדניו וישבע לו על־הדבר הזה׃ 
01O 024:010 ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדניו וילך וכל־טוב אדניו בידו ויקם וילך אל־ארם נהרים אל־עיר נחור׃ 
01O 024:011 ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל־באר המים לעת ערב לעת צאת השאבת׃ 
01O 024:012 ויאמר ׀ יהוה אלהי אדני אברהם הקרה־נא לפני היום ועשה־חסד עם אדני אברהם׃ 
01O 024:013 הנה אנכי נצב על־עין המים ובנות אנשי העיר יצאת לשאב מים׃ 
01O 024:014 והיה הנער אשר אמר אליה הטי־נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם־גמליך אשקה אתה הכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי־עשית חסד עם־אדני׃ 
01O 024:015 ויהי־הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת אשר ילדה לבתואל בן־מלכה אשת נחור אחי אברהם וכדה על־שכמה׃ 
01O 024:016 והנער טבת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה ותעל׃ 
01O 024:017 וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט־מים מכדך׃ 
01O 024:018 ותאמר שתה אדני ותמהר ותרד כדה על־ידה ותשקהו׃ 
01O 024:019 ותכל להשקתו ותאמר גם לגמליך אשאב עד אם־כלו לשתת׃ 
01O 024:020 ותמהר ותער כדה אל־השקת ותרץ עוד אל־הבאר לשאב ותשאב לכל־גמליו׃ 
01O 024:021 והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח יהוה דרכו אם־לא׃ 
01O 024:022 ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על־ידיה עשרה זהב משקלם׃ 
01O 024:023 ויאמר בת־מי את הגידי נא לי היש בית־אביך מקום לנו ללין׃ 
01O 024:024 ותאמר אליו בת־בתואל אנכי בן־מלכה אשר ילדה לנחור׃ 
01O 024:025 ותאמר אליו גם־תבן גם־מספוא רב עמנו גם־מקום ללון׃ 
01O 024:026 ויקד האיש וישתחו ליהוה׃ 
01O 024:027 ויאמר ברוך יהוה אלהי אדני אברהם אשר לא־עזב חסדו ואמתו מעם אדני אנכי בדרך נחני יהוה בית אחי אדני׃ 
01O 024:028 ותרץ הנער ותגד לבית אמה כדברים האלה׃ 
01O 024:029 ולרבקה אח ושמו לבן וירץ לבן אל־האיש החוצה אל־העין׃ 
01O 024:030 ויהי ׀ כראת את־הנזם ואת־הצמדים על־ידי אחתו וכשמעו את־דברי רבקה אחתו לאמר כה־דבר אלי האיש ויבא אל־האיש והנה עמד על־הגמלים על־העין׃ 
01O 024:031 ויאמר בוא ברוך יהוה למה תעמד בחוץ ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים׃ 
01O 024:032 ויבא האיש הביתה ויפתח הגמלים ויתן תבן ומספוא לגמלים ומים לרחץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו׃ 
01O 024:033 [ויישם כ] (ויושם ק) לפניו לאכל ויאמר לא אכל עד אם־דברתי דברי ויאמר דבר׃ 
01O 024:034 ויאמר עבד אברהם אנכי׃ 
01O 024:035 ויהוה ברך את־אדני מאד ויגדל ויתן־לו צאן ובקר וכסף וזהב ועבדם ושפחת וגמלים וחמרים׃ 
01O 024:036 ותלד שרה אשת אדני בן לאדני אחרי זקנתה ויתן־לו  את־כל־אשר־לו׃ 
01O 024:037 וישבעני אדני לאמר לא־תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי ישב בארצו׃ 
01O 024:038 אם־לא אל־בית־אבי תלך ואל־משפחתי ולקחת אשה לבני׃ 
01O 024:039 ואמר אל־אדני אלי לא־תלך האשה אחרי׃ 
01O 024:040 ויאמר אלי יהוה אשר־התהלכתי לפניו ישלח מלאכו אתך והצליח דרכך ולקחת אשה לבני ממשפחתי ומבית אבי׃ 
01O 024:041 אז תנקה מאלתי כי תבוא אל־משפחתי ואם־לא יתנו לך והיית נקי מאלתי׃ 
01O 024:042 ואבא היום אל־העין ואמר יהוה אלהי אדני אברהם אם־ישך־נא מצליח דרכי אשר אנכי הלך עליה׃ 
01O 024:043 הנה אנכי נצב על־עין המים והיה העלמה היצאת לשאב ואמרתי אליה השקיני־נא מעט־מים מכדך׃ 
01O 024:044 ואמרה אלי גם־אתה שתה וגם לגמליך אשאב הוא האשה אשר־הכיח יהוה לבן־אדני׃ 
01O 024:045 אני טרם אכלה לדבר אל־לבי והנה רבקה יצאת וכדה על־שכמה ותרד העינה ותשאב ואמר אליה השקיני נא׃ 
01O 024:046 ותמהר ותורד כדה מעליה ותאמר שתה וגם־גמליך אשקה ואשת וגם הגמלים השקתה׃ 
01O 024:047 ואשאל אתה ואמר בת־מי את ותאמר בת־בתואל בן־נחור אשר ילדה־לו מלכה ואשם הנזם על־אפה והצמידים על־ידיה׃ 
01O 024:048 ואקד ואשתחוה ליהוה ואברך את־יהוה אלהי אדני אברהם אשר הנחני בדרך אמת לקחת את־בת־אחי אדני לבנו׃ 
01O 024:049 ועתה אם־ישכם עשים חסד ואמת את־אדני הגידו לי ואם־לא הגידו לי ואפנה על־ימין או על־שמאל׃ 
01O 024:050 ויען לבן ובתואל ויאמרו מיהוה יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או־טוב׃ 
01O 024:051 הנה־רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה לבן־אדניך כאשר דבר יהוה׃ 
01O 024:052 ויהי כאשר שמע עבד אברהם את־דבריהם וישתחו ארצה ליהוה׃ 
01O 024:053 ויוצא העבד כלי־כסף וכלי זהב ובגדים ויתן לרבקה ומגדנת נתן לאחיה ולאמה׃ 
01O 024:054 ויאכלו וישתו הוא והאנשים אשר־עמו וילינו ויקומו בבקר ויאמר שלחני לאדני׃ 
01O 024:055 ויאמר אחיה ואמה תשב הנער אתנו ימים או עשור אחר תלך׃ 
01O 024:056 ויאמר אלהם אל־תאחרו אתי ויהוה הצליח דרכי שלחוני ואלכה לאדני׃ 
01O 024:057 ויאמרו נקרא לנער ונשאלה את־פיה׃ 
01O 024:058 ויקראו לרבקה ויאמרו אליה התלכי עם־האיש הזה ותאמר אלך׃ 
01O 024:059 וישלחו את־רבקה אחתם ואת־מנקתה ואת־עבד אברהם ואת־אנשיו׃ 
01O 024:060 ויברכו את־רבקה ויאמרו לה אחתנו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שנאיו׃ 
01O 024:061 ותקם רבקה ונערתיה ותרכבנה על־הגמלים ותלכנה אחרי האיש ויקח העבד את־רבקה וילך׃ 
01O 024:062 ויצחק בא מבוא באר לחי ראי והוא יושב בארץ הנגב׃ 
01O 024:063 ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים׃ 
01O 024:064 ותשא רבקה את־עיניה ותרא את־יצחק ותפל מעל הגמל׃ 
01O 024:065 ותאמר אל־העבד מי־האיש הלזה ההלך בשדה לקראתנו ויאמר העבד הוא אדני ותקח הצעיף ותתכס׃ 
01O 024:066 ויספר העבד ליצחק את כל־הדברים אשר עשה׃ 
01O 024:067 ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את־רבקה ותהי־לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו׃  פ 
01O 025:001 ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה׃ 
01O 025:002 ותלד לו את־זמרן ואת־יקשן ואת־מדן ואת־מדין ואת־ישבק ואת־שוח׃ 
01O 025:003 ויקשן ילד את־שבא ואת־דדן ובני דדן היו אשורם ולטושים ולאמים׃ 
01O 025:004 ובני מדין עיפה ועפר וחנך ואבידע ואלדעה כל־אלה בני קטורה׃ 
01O 025:005 ויתן אברהם את־כל־אשר־לו ליצחק׃ 
01O 025:006 ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנת וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל־ארץ קדם׃ 
01O 025:007 ואלה ימי שני־חיי אברהם אשר־חי מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים׃ 
01O 025:008 ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע ויאסף אל־עמיו׃ 
01O 025:009 ויקברו אתו יצחק וישמעאל בניו אל־מערת המכפלה אל־שדה עפרן בן־צחר החתי אשר על־פני ממרא׃ 
01O 025:010 השדה אשר־קנה אברהם מאת בני־חת שמה קבר אברהם ושרה אשתו׃ 
01O 025:011 ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את־יצחק בנו וישב יצחק עם־באר לחי ראי׃    ס 
01O 025:012 ואלה תלדת ישמעאל בן־אברהם אשר ילדה הגר המצרית שפחת שרה לאברהם׃ 
01O 025:013 ואלה שמות בני ישמעאל בשמתם לתולדתם בכר ישמעאל נבית וקדר ואדבאל ומבשם׃ 
01O 025:014 ומשמע ודומה ומשא׃ 
01O 025:015 חדד ותימא יטור נפיש וקדמה׃ 
01O 025:016 אלה הם בני ישמעאל ואלה שמתם בחצריהם ובטירתם שנים־עשר נשיאם לאמתם׃ 
01O 025:017 ואלה שני חיי ישמעאל מאת שנה ושלשים שנה ושבע שנים ויגוע וימת ויאסף אל־עמיו׃ 
01O 025:018 וישכנו מחוילה עד־שור אשר על־פני מצרים באכה אשורה על־פני כל־אחיו נפל׃  פ 
01O 025:019 ואלה תולדת יצחק בן־אברהם אברהם הוליד את־יצחק׃ 
01O 025:020 ויהי יצחק בן־ארבעים שנה בקחתו את־רבקה בת־בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי לו לאשה׃ 
01O 025:021 ויעתר יצחק ליהוה לנכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו יהוה ותהר רבקה אשתו׃ 
01O 025:022 ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם־כן למה זה אנכי ותלך לדרש את־יהוה׃ 
01O 025:023 ויאמר יהוה לה שני [גיים כ] (גוים ק) בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר׃ 
01O 025:024 וימלאו ימיה ללדת והנה תומם בבטנה׃ 
01O 025:025 ויצא הראשון אדמוני כלו כאדרת שער ויקראו שמו עשו׃ 
01O 025:026 ואחרי־כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב ויצחק בן־ששים שנה בלדת אתם׃ 
01O 025:027 ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה ויעקב איש תם ישב אהלים׃ 
01O 025:028 ויאהב יצחק את־עשו כי־ציד בפיו ורבקה אהבת את־יעקב׃ 
01O 025:029 ויזד יעקב נזיד ויבא עשו מן־השדה והוא עיף׃ 
01O 025:030 ויאמר עשו אל־יעקב הלעיטני נא מן־האדם האדם הזה כי עיף אנכי על־כן קרא־שמו אדום׃ 
01O 025:031 ויאמר יעקב מכרה כיום את־בכרתך לי׃ 
01O 025:032 ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה־זה לי בכרה׃ 
01O 025:033 ויאמר יעקב השבעה לי כיום  וישבע לו וימכר את־בכרתו ליעקב׃ 
01O 025:034 ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את־הבכרה׃    ס 
01O 026:001 ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם וילך יצחק אל־אבימלך  מלך־פלשתים גררה׃ 
01O 026:002 וירא אליו יהוה ויאמר אל־תרד מצרימה שכן בארץ אשר אמר אליך׃ 
01O 026:003 גור  בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי־לך ולזרעך אתן את־כל־הארצת האל והקמתי את־השבעה אשר נשבעתי לאברהם אביך׃ 
01O 026:004 והרביתי את־זרעך ככוכבי השמים ונתתי לזרעך את כל־הארצת האל והתברכו בזרעך כל גויי הארץ׃ 
01O 026:005 עקב אשר־שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי׃ 
01O 026:006 וישב יצחק בגרר׃ 
01O 026:007 וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחתי הוא כי ירא לאמר אשתי פן־יהרגני אנשי המקום על־רבקה כי־טובת מראה היא׃ 
01O 026:008 ויהי כי ארכו־לו שם הימים וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו׃ 
01O 026:009 ויקרא אבימלך ליצחק ויאמר אך הנה אשתך הוא ואיך אמרת אחתי הוא ויאמר אליו יצחק כי אמרתי פן־אמות עליה׃ 
01O 026:010 ויאמר אבימלך מה־זאת עשית לנו כמעט שכב אחד העם את־אשתך והבאת עלינו אשם׃ 
01O 026:011 ויצו אבימלך את־כל־העם לאמר הנגע באיש הזה ובאשתו מות יומת׃ 
01O 026:012 ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו יהוה׃ 
01O 026:013 ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי־גדל מאד׃ 
01O 026:014 ויהי־לו מקנה־צאן ומקנה בקר ועבדה רבה ויקנאו אתו פלשתים׃ 
01O 026:015 וכל־הבארת אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר׃ 
01O 026:016 ויאמר אבימלך אל־יצחק לך מעמנו כי־עצמת־ממנו  מאד׃ 
01O 026:017 וילך משם יצחק ויחן בנחל־גרר וישב שם׃ 
01O 026:018 וישב יצחק ויחפר ׀ את־בארת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם ויקרא להן שמות כשמת אשר־קרא להן אביו׃ 
01O 026:019 ויחפרו עבדי־יצחק בנחל וימצאו־שם באר מים חיים׃ 
01O 026:020 ויריבו רעי גרר עם־רעי יצחק לאמר לנו המים ויקרא שם־הבאר עשק כי התעשקו עמו׃ 
01O 026:021 ויחפרו באר אחרת ויריבו גם־עליה ויקרא שמה שטנה׃ 
01O 026:022 ויעתק משם ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחבות ויאמר כי־עתה הרחיב יהוה לנו ופרינו בארץ׃ 
01O 026:023 ויעל משם באר שבע׃ 
01O 026:024 וירא אליו יהוה בלילה ההוא ויאמר אנכי אלהי אברהם אביך אל־תירא כי־אתך אנכי וברכתיך והרביתי את־זרעך בעבור אברהם עבדי׃ 
01O 026:025 ויבן שם מזבח ויקרא בשם יהוה ויט־שם אהלו ויכרו־שם עבדי־יצחק באר׃ 
01O 026:026 ואבימלך הלך אליו מגרר ואחזת מרעהו ופיכל שר־צבאו׃ 
01O 026:027 ויאמר אלהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אתי ותשלחוני מאתכם׃ 
01O 026:028 ויאמרו ראו ראינו כי־היה יהוה ׀ עמך ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך ונכרתה ברית עמך׃ 
01O 026:029 אם־תעשה  עמנו רעה כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק־טוב ונשלחך בשלום אתה עתה ברוך יהוה׃ 
01O 026:030 ויעש להם משתה ויאכלו וישתו׃ 
01O 026:031 וישכימו בבקר וישבעו איש לאחיו וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום׃ 
01O 026:032 ויהי ׀ ביום ההוא ויבאו עבדי יצחק ויגדו לו על־אדות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים׃ 
01O 026:033 ויקרא אתה שבעה על־כן שם־העיר באר שבע עד היום הזה׃    ס 
01O 026:034 ויהי עשו בן־ארבעים שנה ויקח אשה את־יהודית בת־בארי החתי ואת־בשמת בת־אילן החתי׃ 
01O 026:035 ותהיין מרת רוח ליצחק ולרבקה׃    ס 
01O 027:001 ויהי כי־זקן יצחק ותכהין עיניו מראת ויקרא את־עשו ׀ בנו הגדל ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני׃ 
01O 027:002 ויאמר הנה־נא זקנתי לא ידעתי יום מותי׃ 
01O 027:003 ועתה שא־נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי [צידה כ] (ציד׃ ק) 
01O 027:004 ועשה־לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואכלה בעבור תברכך נפשי בטרם אמות׃ 
01O 027:005 ורבקה שמעת בדבר יצחק אל־עשו בנו וילך עשו השדה לצוד ציד להביא׃ 
01O 027:006 ורבקה אמרה אל־יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את־אביך מדבר אל־עשו אחיך לאמר׃ 
01O 027:007 הביאה לי ציד ועשה־לי מטעמים ואכלה ואברככה לפני יהוה לפני מותי׃ 
01O 027:008 ועתה בני שמע בקלי לאשר אני מצוה אתך׃ 
01O 027:009 לך־נא אל־הצאן וקח־לי משם שני גדיי עזים טבים ואעשה אתם מטעמים לאביך כאשר אהב׃ 
01O 027:010 והבאת לאביך ואכל בעבר אשר יברכך לפני מותו׃ 
01O 027:011 ויאמר יעקב אל־רבקה אמו הן עשו אחי איש שער ואנכי איש חלק׃ 
01O 027:012 אולי ימשני אבי והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה׃ 
01O 027:013 ותאמר לו אמו עלי קללתך בני אך שמע בקלי ולך קח־לי׃ 
01O 027:014 וילך ויקח ויבא לאמו ותעש אמו מטעמים כאשר אהב אביו׃ 
01O 027:015 ותקח רבקה את־בגדי עשו בנה הגדל החמדת אשר אתה בבית ותלבש את־יעקב בנה הקטן׃ 
01O 027:016 ואת ערת גדיי העזים הלבישה על־ידיו ועל חלקת צואריו׃ 
01O 027:017 ותתן את־המטעמים ואת־הלחם אשר עשתה ביד יעקב בנה׃ 
01O 027:018 ויבא אל־אביו ויאמר  אבי ויאמר הנני מי אתה בני׃ 
01O 027:019 ויאמר יעקב אל־אביו אנכי עשו בכרך עשיתי כאשר דברת אלי קום־נא שבה ואכלה מצידי בעבור תברכני נפשך׃ 
01O 027:020 ויאמר יצחק אל־בנו מה־זה מהרת למצא בני ויאמר כי הקרה יהוה אלהיך לפני׃ 
01O 027:021 ויאמר יצחק אל־יעקב גשה־נא ואמשך בני האתה זה בני עשו אם־לא׃ 
01O 027:022 ויגש יעקב אל־יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קול יעקב והידים ידי עשו׃ 
01O 027:023 ולא הכירו כי־היו ידיו כידי עשו אחיו שערת ויברכהו׃ 
01O 027:024 ויאמר אתה זה בני עשו ויאמר אני׃ 
01O 027:025 ויאמר הגשה לי ואכלה מציד בני למען תברכך נפשי ויגש־לו ויאכל ויבא לו יין וישת׃ 
01O 027:026 ויאמר אליו יצחק אביו גשה־נא ושקה־לי בני׃ 
01O 027:027 ויגש וישק־לו וירח את־ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו יהוה׃ 
01O 027:028 ויתן־לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש׃ 
01O 027:029 יעבדוך עמים [וישתחו כ] (וישתחוו ק) לך לאמים הוה גביר לאחיך וישתחוו  לך בני אמך ארריך ארור ומברכיך ברוך׃ 
01O 027:030 ויהי כאשר כלה יצחק לברך את־יעקב ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ועשו אחיו בא מצידו׃ 
01O 027:031 ויעש גם־הוא מטעמים ויבא לאביו ויאמר לאביו יקם אבי ויאכל מציד בנו בעבור תברכני נפשך׃ 
01O 027:032 ויאמר לו יצחק אביו מי־אתה ויאמר אני בנך בכרך עשו׃ 
01O 027:033 ויחרד יצחק חרדה גדלה עד־מאד ויאמר מי־אפוא הוא הצד־ציד ויבא לי ואכל מכל בטרם תבוא ואברכהו גם־ברוך יהיה׃ 
01O 027:034 כשמע עשו את־דברי אביו ויצעק צעקה גדלה ומרה עד־מאד ויאמר לאביו ברכני גם־אני אבי׃ 
01O 027:035 ויאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך׃ 
01O 027:036 ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את־בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי ויאמר הלא־אצלת לי ברכה׃ 
01O 027:037 ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר שמתיו לך ואת־כל־אחיו נתתי לו לעבדים ודגן ותירש סמכתיו ולכה אפוא מה אעשה בני׃ 
01O 027:038 ויאמר עשו אל־אביו הברכה אחת הוא־לך אבי ברכני גם־אני אבי וישא עשו קלו ויבך׃ 
01O 027:039 ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל׃ 
01O 027:040 ועל־חרבך תחיה ואת־אחיך תעבד והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך׃ 
01O 027:041 וישטם עשו את־יעקב על־הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את־יעקב אחי׃ 
01O 027:042 ויגד לרבקה את־דברי עשו בנה הגדל ותשלח ותקרא ליעקב בנה הקטן ותאמר אליו הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך׃ 
01O 027:043 ועתה בני שמע בקלי וקום ברח־לך אל־לבן אחי חרנה׃ 
01O 027:044 וישבת עמו ימים אחדים עד אשר־תשוב חמת אחיך׃ 
01O 027:045 עד־שוב אף־אחיך ממך ושכח את אשר־עשית לו ושלחתי ולקחתיך משם למה אשכל גם־שניכם יום אחד׃ 
01O 027:046 ותאמר רבקה אל־יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת אם־לקח יעקב אשה מבנות־חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים׃ 
01O 028:001 ויקרא יצחק אל־יעקב ויברך אתו ויצוהו ויאמר לו לא־תקח אשה מבנות כנען׃ 
01O 028:002 קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך וקח־לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך׃ 
01O 028:003 ואל שדי יברך אתך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים׃ 
01O 028:004 ויתן־לך את־ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את־ארץ מגריך אשר־נתן אלהים לאברהם׃ 
01O 028:005 וישלח יצחק את־יעקב וילך פדנה ארם אל־לבן בן־בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו׃ 
01O 028:006 וירא עשו כי־ברך יצחק את־יעקב ושלח אתו פדנה ארם לקחת־לו משם אשה בברכו אתו ויצו עליו לאמר לא־תקח אשה מבנות כנען׃ 
01O 028:007 וישמע יעקב אל־אביו ואל־אמו וילך פדנה ארם׃ 
01O 028:008 וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו׃ 
01O 028:009 וילך עשו אל־ישמעאל ויקח את־מחלת ׀ בת־ישמעאל בן־אברהם אחות נביות על־נשיו לו לאשה׃    ס 
01O 028:010 ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה׃ 
01O 028:011 ויפגע במקום וילן שם כי־בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא׃ 
01O 028:012 ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו׃ 
01O 028:013 והנה יהוה נצב עליו ויאמר אני יהוה אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה ולזרעך׃ 
01O 028:014 והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה ונברכו בך כל־משפחת האדמה ובזרעך׃ 
01O 028:015 והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר־תלך והשבתיך אל־האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם־עשיתי את אשר־דברתי לך׃ 
01O 028:016 וייקץ יעקב משנתו ויאמר  אכן יש יהוה במקום הזה ואנכי לא ידעתי׃ 
01O 028:017 ויירא ויאמר מה־נורא המקום הזה אין זה כי אם־בית אלהים וזה שער השמים׃ 
01O 028:018 וישכם יעקב בבקר ויקח את־האבן אשר־שם מראשתיו וישם אתה מצבה ויצק שמן על־ראשה׃ 
01O 028:019 ויקרא את־שם־המקום ההוא בית־אל ואולם לוז שם־העיר לראשנה׃ 
01O 028:020 וידר יעקב נדר לאמר אם־יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן־לי לחם לאכל ובגד ללבש׃ 
01O 028:021 ושבתי בשלום אל־בית אבי והיה יהוה לי לאלהים׃ 
01O 028:022 והאבן הזאת אשר־שמתי מצבה יהיה בית אלהים וכל אשר תתן־לי עשר אעשרנו לך׃ 
01O 029:001 וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני־קדם׃ 
01O 029:002 וירא והנה באר בשדה והנה־שם שלשה עדרי־צאן רבצים עליה כי מן־הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן גדלה על־פי הבאר׃ 
01O 029:003 ונאספו־שמה כל־העדרים וגללו את־האבן מעל פי הבאר והשקו את־הצאן והשיבו את־האבן על־פי הבאר למקמה׃ 
01O 029:004 ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו׃ 
01O 029:005 ויאמר להם הידעתם את־לבן בן־נחור ויאמרו ידענו׃ 
01O 029:006 ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם־הצאן׃ 
01O 029:007 ויאמר הן עוד היום גדול לא־עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו׃ 
01O 029:008 ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל־העדרים וגללו את־האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן׃ 
01O 029:009 עודנו מדבר עמם ורחל ׀ באה עם־הצאן אשר לאביה כי רעה הוא׃ 
01O 029:010 ויהי כאשר ראה יעקב את־רחל בת־לבן אחי אמו ואת־צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את־האבן מעל פי הבאר וישק את־צאן לבן אחי אמו׃ 
01O 029:011 וישק יעקב לרחל וישא את־קלו ויבך׃ 
01O 029:012 ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן־רבקה הוא ותרץ ותגד לאביה׃ 
01O 029:013 ויהי כשמע לבן את־שמע ׀ יעקב בן־אחתו וירץ לקראתו ויחבק־לו וינשק־לו ויביאהו אל־ביתו ויספר ללבן את כל־הדברים האלה׃ 
01O 029:014 ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה וישב עמו חדש ימים׃ 
01O 029:015 ויאמר לבן ליעקב הכי־אחי אתה ועבדתני חנם הגידה לי מה־משכרתך׃ 
01O 029:016 וללבן שתי בנות שם הגדלה לאה ושם הקטנה רחל׃ 
01O 029:017 ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת־תאר ויפת מראה׃ 
01O 029:018 ויאהב יעקב את־רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה׃ 
01O 029:019 ויאמר לבן טוב  תתי אתה לך מתתי אתה לאיש אחר שבה עמדי׃ 
01O 029:020 ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אתה׃ 
01O 029:021 ויאמר יעקב אל־לבן הבה את־אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה׃ 
01O 029:022 ויאסף לבן את־כל־אנשי המקום ויעש משתה׃ 
01O 029:023 ויהי בערב ויקח את־לאה בתו ויבא אתה אליו ויבא אליה׃ 
01O 029:024 ויתן לבן לה את־זלפה שפחתו ללאה בתו שפחה׃ 
01O 029:025 ויהי בבקר והנה־הוא לאה ויאמר אל־לבן מה־זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רמיתני׃ 
01O 029:026 ויאמר לבן לא־יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה׃ 
01O 029:027 מלא שבע זאת ונתנה לך גם־את־זאת בעבדה אשר תעבד עמדי עוד שבע־שנים אחרות׃ 
01O 029:028 ויעש יעקב כן וימלא שבע זאת ויתן־לו את־רחל בתו לו לאשה׃ 
01O 029:029 ויתן לבן לרחל בתו את־בלהה שפחתו לה לשפחה׃ 
01O 029:030 ויבא גם אל־רחל ויאהב גם־את־רחל מלאה ויעבד עמו עוד שבע־שנים אחרות׃ 
01O 029:031 וירא יהוה כי־שנואה לאה ויפתח את־רחמה ורחל עקרה׃ 
01O 029:032 ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי־ראה יהוה בעניי כי עתה יאהבני אישי׃ 
01O 029:033 ותהר עוד ותלד בן ותאמר כי־שמע יהוה כי־שנואה אנכי ויתן־לי גם־את־זה ותקרא שמו שמעון׃ 
01O 029:034 ותהר עוד ותלד בן ותאמר עתה הפעם ילוה אישי אלי כי־ילדתי לו שלשה בנים על־כן קרא־שמו לוי׃ 
01O 029:035 ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את־יהוה על־כן קראה שמו יהודה ותעמד מלדת׃ 
01O 030:001 ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחתה ותאמר אל־יעקב הבה־לי בנים ואם־אין מתה אנכי׃ 
01O 030:002 ויחר־אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלהים אנכי אשר־מנע ממך פרי־בטן׃ 
01O 030:003 ותאמר הנה אמתי בלהה בא אליה ותלד על־ברכי ואבנה גם־אנכי ממנה׃ 
01O 030:004 ותתן־לו את־בלהה שפחתה לאשה ויבא אליה יעקב׃ 
01O 030:005 ותהר בלהה ותלד ליעקב בן׃ 
01O 030:006 ותאמר רחל דנני אלהים וגם שמע בקלי ויתן־לי בן על־כן קראה שמו דן׃ 
01O 030:007 ותהר עוד ותלד בלהה שפחת רחל בן שני ליעקב׃ 
01O 030:008 ותאמר רחל נפתולי אלהים ׀ נפתלתי עם־אחתי גם־יכלתי ותקרא שמו נפתלי׃ 
01O 030:009 ותרא לאה כי עמדה מלדת ותקח את־זלפה שפחתה ותתן אתה ליעקב לאשה׃ 
01O 030:010 ותלד זלפה שפחת לאה ליעקב בן׃ 
01O 030:011 ותאמר לאה [בגד כ] (בא ק) (גד ק) ותקרא את־שמו גד׃ 
01O 030:012 ותלד זלפה שפחת לאה בן שני ליעקב׃ 
01O 030:013 ותאמר לאה באשרי כי אשרוני בנות ותקרא את־שמו אשר׃ 
01O 030:014 וילך ראובן בימי קציר־חטים וימצא דודאים בשדה ויבא אתם אל־לאה אמו ותאמר רחל אל־לאה תני־נא לי מדודאי בנך׃ 
01O 030:015 ותאמר לה המעט קחתך את־אישי ולקחת גם את־דודאי בני ותאמר רחל לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך׃ 
01O 030:016 ויבא יעקב  מן־השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך בדודאי בני וישכב עמה בלילה הוא׃ 
01O 030:017 וישמע אלהים אל־לאה ותהר ותלד ליעקב בן חמישי׃ 
01O 030:018 ותאמר לאה נתן אלהים שכרי אשר־נתתי שפחתי לאישי ותקרא שמו יששכר׃ 
01O 030:019 ותהר עוד לאה ותלד בן־ששי ליעקב ׃ 
01O 030:020 ותאמר לאה זבדני אלהים ׀ אתי זבד טוב הפעם יזבלני אישי כי־ילדתי לו ששה בנים ותקרא את־שמו זבלון׃ 
01O 030:021 ואחר ילדה בת ותקרא את־שמה דינה׃ 
01O 030:022 ויזכר אלהים את־רחל וישמע אליה אלהים ויפתח את־רחמה׃ 
01O 030:023 ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלהים את־חרפתי׃ 
01O 030:024 ותקרא את־שמו יוסף לאמר יסף יהוה לי בן אחר׃ 
01O 030:025 ויהי כאשר ילדה רחל את־יוסף ויאמר יעקב אל־לבן שלחני ואלכה אל־מקומי ולארצי׃ 
01O 030:026 תנה את־נשי ואת־ילדי אשר עבדתי אתך בהן ואלכה כי אתה ידעת את־עבדתי אשר עבדתיך׃ 
01O 030:027 ויאמר אליו לבן אם־נא מצאתי חן בעיניך נחשתי ויברכני יהוה בגללך׃ 
01O 030:028 ויאמר נקבה שכרך עלי ואתנה׃ 
01O 030:029 ויאמר אליו אתה ידעת את אשר עבדתיך ואת אשר־היה מקנך אתי׃ 
01O 030:030 כי מעט אשר־היה לך לפני ויפרץ לרב ויברך יהוה אתך לרגלי ועתה מתי אעשה גם־אנכי לביתי׃ 
01O 030:031 ויאמר מה אתן־לך ויאמר יעקב לא־תתן־לי  מאומה אם־תעשה־לי הדבר הזה אשובה ארעה צאנך אשמר׃ 
01O 030:032 אעבר בכל־צאנך היום הסר משם כל־שה ׀ נקד וטלוא וכל־שה־חום בכשבים וטלוא ונקד בעזים והיה שכרי׃ 
01O 030:033 וענתה־בי צדקתי ביום מחר כי־תבוא על־שכרי לפניך כל אשר־איננו נקד וטלוא בעזים וחום בכשבים גנוב הוא אתי׃ 
01O 030:034 ויאמר לבן הן לו יהי כדברך׃ 
01O 030:035 ויסר ביום ההוא את־התישים העקדים והטלאים ואת כל־העזים הנקדות והטלאת כל  אשר־לבן בו וכל־חום בכשבים ויתן ביד־בניו׃ 
01O 030:036 וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב ויעקב רעה את־צאן לבן הנותרת׃ 
01O 030:037 ויקח־לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון  ויפצל בהן פצלות לבנות מחשף הלבן אשר על־המקלות׃ 
01O 030:038 ויצג את־המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים אשר תבאן הצאן לשתות לנכח הצאן ויחמנה בבאן לשתות׃ 
01O 030:039 ויחמו הצאן אל־המקלות ותלדן הצאן עקדים נקדים וטלאים׃ 
01O 030:040 והכשבים הפריד יעקב ויתן פני הצאן אל־עקד וכל־חום בצאן לבן וישת־לו עדרים לבדו ולא שתם על־צאן לבן׃ 
01O 030:041 והיה בכל־יחם הצאן המקשרות ושם יעקב את־המקלות לעיני הצאן ברהטים ליחמנה במקלות׃ 
01O 030:042 ובהעטיף הצאן לא ישים והיה העטפים ללבן והקשרים ליעקב׃ 
01O 030:043 ויפרץ האיש מאד מאד ויהי־לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמרים׃ 
01O 031:001 וישמע את־דברי בני־לבן לאמר לקח יעקב את כל־אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל־הכבד הזה׃ 
01O 031:002 וירא יעקב את־פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום׃ 
01O 031:003 ויאמר יהוה אל־יעקב שוב אל־ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך׃ 
01O 031:004 וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל־צאנו׃ 
01O 031:005 ויאמר להן ראה אנכי את־פני אביכן כי־איננו אלי כתמל שלשם ואלהי אבי היה עמדי׃ 
01O 031:006 ואתנה ידעתן כי בכל־כחי עבדתי את־אביכן׃ 
01O 031:007 ואביכן התל בי והחלף  את־משכרתי עשרת מנים ולא־נתנו אלהים להרע עמדי׃ 
01O 031:008 אם־כה יאמר נקדים יהיה שכרך וילדו כל־הצאן נקדים ואם־כה יאמר עקדים יהיה שכרך וילדו כל־הצאן עקדים׃ 
01O 031:009 ויצל אלהים את־מקנה אביכם ויתן־לי׃ 
01O 031:010 ויהי בעת יחם הצאן ואשא עיני וארא בחלום והנה העתדים העלים על־הצאן עקדים נקדים וברדים׃ 
01O 031:011 ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב ואמר הנני׃ 
01O 031:012 ויאמר שא־נא עיניך וראה כל־העתדים העלים על־הצאן עקדים נקדים וברדים כי ראיתי את כל־אשר לבן עשה לך׃ 
01O 031:013 אנכי האל בית־אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר עתה קום צא מן־הארץ הזאת ושוב אל־ארץ מולדתך׃ 
01O 031:014 ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו׃ 
01O 031:015 הלוא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם־אכול את־כספנו׃ 
01O 031:016 כי כל־העשר אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא ולבנינו ועתה כל אשר אמר אלהים אליך עשה׃ 
01O 031:017 ויקם יעקב וישא את־בניו ואת־נשיו על־הגמלים׃ 
01O 031:018 וינהג את־כל־מקנהו ואת־כל־רכשו אשר רכש מקנה קנינו אשר רכש בפדן ארם לבוא אל־יצחק אביו ארצה כנען׃ 
01O 031:019 ולבן הלך לגזז את־צאנו ותגנב רחל את־התרפים אשר לאביה׃ 
01O 031:020 ויגנב יעקב את־לב לבן הארמי על־בלי הגיד לו כי ברח הוא׃ 
01O 031:021 ויברח הוא וכל־אשר־לו ויקם ויעבר את־הנהר וישם את־פניו הר הגלעד׃ 
01O 031:022 ויגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב׃ 
01O 031:023 ויקח את־אחיו עמו וירדף אחריו דרך שבעת ימים וידבק אתו בהר הגלעד׃ 
01O 031:024 ויבא אלהים אל־לבן הארמי בחלם הלילה ויאמר לו השמר לך פן־תדבר עם־יעקב מטוב עד־רע׃ 
01O 031:025 וישג לבן את־יעקב ויעקב תקע את־אהלו בהר ולבן תקע את־אחיו בהר הגלעד׃ 
01O 031:026 ויאמר לבן ליעקב מה עשית ותגנב את־לבבי ותנהג את־בנתי כשביות חרב׃ 
01O 031:027 למה נחבאת לברח ותגנב אתי ולא־הגדת לי ואשלחך בשמחה ובשרים בתף ובכנור׃ 
01O 031:028 ולא נטשתני לנשק לבני ולבנתי עתה הסכלת עשו׃ 
01O 031:029 יש־לאל ידי לעשות עמכם רע ואלהי אביכם אמש ׀ אמר אלי לאמר השמר לך מדבר עם־יעקב מטוב עד־רע׃ 
01O 031:030 ועתה הלך הלכת כי־נכסף נכספתה לבית אביך למה גנבת את־אלהי׃ 
01O 031:031 ויען יעקב ויאמר ללבן כי יראתי כי אמרתי פן־תגזל את־בנותיך מעמי׃ 
01O 031:032 עם אשר תמצא את־אלהיך לא יחיה נגד אחינו הכר־לך מה עמדי וקח־לך ולא־ידע יעקב כי רחל גנבתם׃ 
01O 031:033 ויבא לבן באהל יעקב ׀ ובאהל לאה ובאהל שתי האמהת ולא מצא ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל׃ 
01O 031:034 ורחל לקחה את־התרפים ותשמם בכר הגמל ותשב עליהם וימשש לבן את־כל־האהל ולא מצא׃ 
01O 031:035 ותאמר אל־אביה אל־יחר בעיני אדני כי לוא אוכל לקום מפניך כי־דרך נשים לי ויחפש ולא מצא את־התרפים׃ 
01O 031:036 ויחר ליעקב וירב בלבן ויען יעקב ויאמר ללבן מה־פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי׃ 
01O 031:037 כי־מששת את־כל־כלי מה־מצאת מכל כלי־ביתך שים כה נגד אחי ואחיך ויוכיחו בין שנינו׃ 
01O 031:038 זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו ואילי צאנך  לא אכלתי׃ 
01O 031:039 טרפה לא־הבאתי אליך אנכי אחטנה מידי תבקשנה גנבתי יום וגנבתי לילה׃ 
01O 031:040 הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני׃ 
01O 031:041 זה־לי עשרים שנה בביתך עבדתיך ארבע־עשרה שנה בשתי בנתיך ושש שנים בצאנך ותחלף את־משכרתי עשרת מנים׃ 
01O 031:042 לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני את־עניי ואת־יגיע  כפי ראה אלהים ויוכח אמש׃ 
01O 031:043 ויען לבן ויאמר אל־יעקב הבנות בנתי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר־אתה ראה לי־הוא ולבנתי מה־אעשה לאלה היום או לבניהן אשר ילדו׃ 
01O 031:044 ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה והיה לעד ביני ובינך׃ 
01O 031:045 ויקח יעקב אבן וירימה מצבה׃ 
01O 031:046 ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ויקחו אבנים ויעשו־גל ויאכלו שם על־הגל׃ 
01O 031:047 ויקרא־לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד׃ 
01O 031:048 ויאמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום על־כן קרא־שמו  גלעד׃ 
01O 031:049 והמצפה אשר אמר יצף יהוה ביני ובינך כי נסתר איש מרעהו׃ 
01O 031:050 אם־תענה את־בנתי ואם־תקח נשים על־בנתי אין איש עמנו ראה אלהים עד ביני ובינך׃ 
01O 031:051 ויאמר לבן ליעקב הנה ׀ הגל הזה והנה המצבה  אשר יריתי ביני ובינך׃ 
01O 031:052 עד הגל הזה ועדה המצבה אם־אני לא־אעבר  אליך את־הגל הזה ואם־אתה לא־תעבר אלי את־הגל הזה ואת־המצבה הזאת לרעה׃ 
01O 031:053 אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו אלהי אביהם וישבע יעקב בפחד אביו יצחק׃ 
01O 031:054 ויזבח יעקב זבח בהר ויקרא לאחיו לאכל־לחם ויאכלו לחם וילינו בהר׃ 
01O 032:001 וישכם לבן בבקר וינשק לבניו ולבנותיו ויברך אתהם וילך וישב לבן למקמו׃ 
01O 032:002 ויעקב הלך לדרכו ויפגעו־בו מלאכי אלהים׃ 
01O 032:003 ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה ויקרא שם־המקום ההוא מחנים׃  פ 
01O 032:004 וישלח יעקב מלאכים לפניו אל־עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום׃ 
01O 032:005 ויצו אתם לאמר כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדך  יעקב עם־לבן גרתי ואחר עד־עתה׃ 
01O 032:006 ויהי־לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה ואשלחה להגיד לאדני למצא־חן בעיניך׃ 
01O 032:007 וישבו המלאכים אל־יעקב לאמר באנו אל־אחיך אל־עשו וגם הלך לקראתך וארבע־מאות איש עמו׃ 
01O 032:008 ויירא יעקב מאד ויצר לו ויחץ את־העם אשר־אתו ואת־הצאן ואת־הבקר והגמלים לשני מחנות׃ 
01O 032:009 ויאמר אם־יבוא עשו אל־המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה׃ 
01O 032:010 ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק יהוה האמר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך׃ 
01O 032:011 קטנתי מכל החסדים ומכל־האמת אשר עשית את־עבדך כי במקלי עברתי את־הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות׃ 
01O 032:012 הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי־ירא אנכי אתו פן־יבוא והכני אם על־בנים׃ 
01O 032:013 ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את־זרעך כחול הים אשר לא־יספר מרב׃ 
01O 032:014 וילן שם בלילה ההוא ויקח מן־הבא בידו מנחה לעשו אחיו׃ 
01O 032:015 עזים מאתים ותישים עשרים רחלים מאתים ואילים עשרים׃ 
01O 032:016 גמלים מיניקות ובניהם שלשים פרות ארבעים ופרים עשרה אתנת עשרים ועירם  עשרה׃ 
01O 032:017 ויתן ביד־עבדיו עדר עדר לבדו ויאמר אל־עבדיו עברו לפני ורוח תשימו בין עדר ובין עדר׃ 
01O 032:018 ויצו את־הראשון לאמר כי יפגשך  עשו אחי ושאלך  לאמר למי־אתה ואנה תלך ולמי אלה לפניך׃ 
01O 032:019 ואמרת לעבדך ליעקב מנחה הוא שלוחה לאדני לעשו והנה גם־הוא אחרינו׃ 
01O 032:020 ויצו גם את־השני גם את־השלישי גם את־כל־ההלכים אחרי העדרים לאמר כדבר הזה תדברון אל־עשו במצאכם אתו׃ 
01O 032:021 ואמרתם גם הנה עבדך יעקב אחרינו כי־אמר אכפרה פניו במנחה ההלכת לפני ואחרי־כן אראה פניו אולי ישא פני׃ 
01O 032:022 ותעבר המנחה על־פניו והוא לן בלילה־ההוא במחנה׃ 
01O 032:023 ויקם ׀ בלילה הוא ויקח את־שתי נשיו ואת־שתי שפחתיו ואת־אחד עשר ילדיו ויעבר את מעבר יבק׃ 
01O 032:024 ויקחם ויעברם את־הנחל ויעבר את־אשר־לו ׃ 
01O 032:025 ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר׃ 
01O 032:026 וירא כי לא יכל לו ויגע בכף־ירכו ותקע כף־ירך יעקב בהאבקו עמו׃ 
01O 032:027 ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם־ברכתני׃ 
01O 032:028 ויאמר אליו מה־שמך ויאמר יעקב׃ 
01O 032:029 ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם־ישראל כי־שרית עם־אלהים ועם־אנשים ותוכל׃ 
01O 032:030 וישאל יעקב ויאמר הגידה־נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי ויברך אתו שם׃ 
01O 032:031 ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי־ראיתי אלהים פנים אל־פנים ותנצל נפשי׃ 
01O 032:032 ויזרח־לו השמש כאשר עבר את־פנואל והוא צלע על־ירכו׃ 
01O 032:033 על־כן לא־יאכלו בני־ישראל את־גיד הנשה אשר על־כף הירך עד היום הזה כי נגע בכף־ירך יעקב בגיד הנשה׃ 
01O 033:001 וישא יעקב עיניו וירא והנה עשו בא ועמו ארבע מאות איש ויחץ את־הילדים על־לאה ועל־רחל ועל שתי השפחות׃ 
01O 033:002 וישם את־השפחות ואת־ילדיהן ראשנה ואת־לאה וילדיה אחרנים ואת־רחל ואת־יוסף אחרנים׃ 
01O 033:003 והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה שבע פעמים עד־גשתו עד־אחיו׃ 
01O 033:004 וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על־צוארו  וישקהו  ויבכו׃ 
01O 033:005 וישא את־עיניו וירא את־הנשים ואת־הילדים ויאמר מי־אלה לך ויאמר הילדים אשר־חנן אלהים את־עבדך׃ 
01O 033:006 ותגשן השפחות הנה וילדיהן ותשתחוין׃ 
01O 033:007 ותגש גם־לאה וילדיה וישתחוו ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו׃ 
01O 033:008 ויאמר מי לך כל־המחנה הזה אשר פגשתי ויאמר למצא־חן בעיני אדני׃ 
01O 033:009 ויאמר עשו יש־לי רב אחי יהי לך אשר־לך׃ 
01O 033:010 ויאמר יעקב אל־נא אם־נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על־כן ראיתי פניך כראת פני אלהים ותרצני׃ 
01O 033:011 קח־נא את־ברכתי אשר הבאת לך כי־חנני אלהים וכי יש־לי־כל ויפצר־בו ויקח׃ 
01O 033:012 ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך׃ 
01O 033:013 ויאמר אליו אדני ידע כי־הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי ודפקום יום אחד ומתו כל־הצאן׃ 
01O 033:014 יעבר־נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה  לאטי לרגל המלאכה אשר־לפני ולרגל הילדים עד אשר־אבא אל־אדני שעירה׃ 
01O 033:015 ויאמר עשו אציגה־נא עמך מן־העם אשר אתי ויאמר למה זה אמצא־חן בעיני אדני׃ 
01O 033:016 וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה׃ 
01O 033:017 ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת על־כן קרא שם־המקום סכות׃    ס 
01O 033:018 ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבאו מפדן ארם ויחן את־פני העיר׃ 
01O 033:019 ויקן את־חלקת השדה אשר נטה־שם אהלו מיד בני־חמור אבי שכם במאה קשיטה׃ 
01O 033:020 ויצב־שם מזבח ויקרא־לו אל אלהי ישראל׃    ס 
01O 034:001 ותצא דינה בת־לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ׃ 
01O 034:002 וירא אתה שכם בן־חמור החוי נשיא הארץ ויקח אתה וישכב אתה ויענה׃ 
01O 034:003 ותדבק נפשו בדינה בת־יעקב ויאהב את־הנער וידבר על־לב הנער׃ 
01O 034:004 ויאמר שכם אל־חמור אביו לאמר קח־לי את־הילדה הזאת לאשה׃ 
01O 034:005 ויעקב שמע כי טמא את־דינה בתו ובניו היו את־מקנהו בשדה והחרש יעקב עד־באם׃ 
01O 034:006 ויצא חמור אבי־שכם אל־יעקב לדבר אתו׃ 
01O 034:007 ובני יעקב באו מן־השדה כשמעם ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד כי־נבלה עשה בישראל לשכב את־בת־יעקב וכן לא יעשה׃ 
01O 034:008 וידבר חמור אתם לאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם תנו נא אתה לו לאשה׃ 
01O 034:009 והתחתנו אתנו בנתיכם תתנו־לנו ואת־בנתינו תקחו לכם׃ 
01O 034:010 ואתנו תשבו והארץ תהיה לפניכם שבו וסחרוה והאחזו בה׃ 
01O 034:011 ויאמר שכם אל־אביה  ואל־אחיה אמצא־חן בעיניכם ואשר תאמרו אלי אתן׃ 
01O 034:012 הרבו עלי מאד מהר ומתן ואתנה כאשר תאמרו אלי ותנו־לי את־הנער לאשה׃ 
01O 034:013 ויענו בני־יעקב את־שכם ואת־חמור אביו במרמה וידברו אשר טמא את דינה אחתם׃ 
01O 034:014 ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את־אחתנו לאיש אשר־לו ערלה כי־חרפה הוא לנו׃ 
01O 034:015 אך־בזאת נאות לכם אם תהיו כמנו להמל לכם כל־זכר׃ 
01O 034:016 ונתנו את־בנתינו לכם ואת־בנתיכם נקח־לנו וישבנו אתכם והיינו לעם אחד׃ 
01O 034:017 ואם־לא תשמעו אלינו להמול ולקחנו את־בתנו והלכנו׃ 
01O 034:018 וייטבו דבריהם בעיני חמור ובעיני שכם בן־חמור׃ 
01O 034:019 ולא־אחר הנער לעשות הדבר כי חפץ בבת־יעקב והוא נכבד מכל בית אביו׃ 
01O 034:020 ויבא חמור ושכם בנו אל־שער עירם וידברו אל־אנשי עירם לאמר׃ 
01O 034:021 האנשים האלה שלמים הם אתנו וישבו בארץ ויסחרו אתה והארץ הנה רחבת־ידים לפניהם את־בנתם נקח־לנו לנשים ואת־בנתינו נתן להם׃ 
01O 034:022 אך־בזאת יאתו לנו האנשים לשבת אתנו להיות לעם אחד בהמול לנו כל־זכר כאשר הם נמלים׃ 
01O 034:023 מקנהם וקנינם וכל־בהמתם הלוא לנו הם אך נאותה להם וישבו אתנו׃ 
01O 034:024 וישמעו אל־חמור ואל־שכם בנו כל־יצאי שער עירו וימלו כל־זכר כל־יצאי שער עירו׃ 
01O 034:025 ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים ויקחו שני־בני־יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על־העיר בטח ויהרגו כל־זכר׃ 
01O 034:026 ואת־חמור ואת־שכם בנו הרגו לפי־חרב ויקחו את־דינה מבית שכם ויצאו׃ 
01O 034:027 בני יעקב באו על־החללים ויבזו העיר אשר טמאו אחותם׃ 
01O 034:028 את־צאנם ואת־בקרם ואת־חמריהם  ואת אשר־בעיר ואת־אשר בשדה לקחו׃ 
01O 034:029 ואת־כל־חילם ואת־כל־טפם ואת־נשיהם שבו ויבזו ואת כל־אשר בבית׃ 
01O 034:030 ויאמר יעקב אל־שמעון ואל־לוי עכרתם אתי להבאישני בישב הארץ בכנעני ובפרזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי׃ 
01O 034:031 ויאמרו הכזונה יעשה את־אחותנו׃  פ 
01O 035:001 ויאמר אלהים אל־יעקב קום עלה בית־אל ושב־שם ועשה־שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך  מפני עשו אחיך׃ 
01O 035:002 ויאמר יעקב אל־ביתו ואל כל־אשר עמו הסרו את־אלהי הנכר אשר בתככם והטהרו והחליפו שמלתיכם׃ 
01O 035:003 ונקומה ונעלה בית־אל ואעשה־שם מזבח לאל הענה אתי ביום צרתי ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי׃ 
01O 035:004 ויתנו  אל־יעקב את כל־אלהי הנכר אשר בידם ואת־הנזמים אשר באזניהם ויטמן אתם יעקב תחת האלה אשר עם־שכם׃ 
01O 035:005 ויסעו ויהי ׀ חתת אלהים על־הערים אשר סביבתיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב׃ 
01O 035:006 ויבא יעקב לוזה אשר בארץ כנען הוא בית־אל הוא וכל־העם אשר־עמו׃ 
01O 035:007 ויבן שם מזבח ויקרא למקום אל בית־אל כי שם נגלו אליו האלהים בברחו מפני אחיו׃ 
01O 035:008 ותמת דברה מינקת רבקה ותקבר מתחת לבית־אל תחת האלון ויקרא שמו אלון בכות׃  פ 
01O 035:009 וירא אלהים אל־יעקב עוד בבאו מפדן ארם ויברך אתו׃ 
01O 035:010 ויאמר־לו אלהים שמך יעקב לא־יקרא שמך  עוד יעקב כי אם־ישראל יהיה שמך ויקרא את־שמו ישראל׃ 
01O 035:011 ויאמר לו אלהים אני אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו׃ 
01O 035:012 ואת־הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את־הארץ׃ 
01O 035:013 ויעל מעליו אלהים במקום אשר־דבר אתו׃ 
01O 035:014 ויצב יעקב מצבה במקום אשר־דבר אתו מצבת אבן ויסך עליה נסך ויצק עליה שמן׃ 
01O 035:015 ויקרא יעקב את־שם המקום אשר דבר אתו שם אלהים בית־אל׃ 
01O 035:016 ויסעו מבית אל ויהי־עוד כברת־הארץ לבוא אפרתה ותלד רחל ותקש בלדתה׃ 
01O 035:017 ויהי בהקשתה בלדתה ותאמר לה המילדת אל־תיראי כי־גם־זה לך בן׃ 
01O 035:018 ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן־אוני ואביו קרא־לו בנימין׃ 
01O 035:019 ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה  הוא בית לחם׃ 
01O 035:020 ויצב יעקב מצבה על־קברתה הוא מצבת קברת־רחל  עד־היום׃ 
01O 035:021 ויסע ישראל ויט אהלה  מהלאה למגדל־עדר׃ 
01O 035:022 ויהי בשכן ישראל בארץ ההוא וילך ראובן וישכב את־בלהה פילגש אביו וישמע ישראל  פ ויהיו בני־יעקב שנים עשר׃ 
01O 035:023 בני לאה בכור יעקב ראובן ושמעון ולוי ויהודה ויששכר וזבולן׃ 
01O 035:024 בני רחל יוסף ובנימן׃ 
01O 035:025 ובני בלהה שפחת רחל דן ונפתלי׃ 
01O 035:026 ובני זלפה שפחת לאה גד ואשר אלה בני יעקב אשר ילד־לו בפדן ארם׃ 
01O 035:027 ויבא יעקב אל־יצחק אביו ממרא קרית הארבע הוא חברון  אשר־גר־שם אברהם ויצחק׃ 
01O 035:028 ויהיו ימי יצחק מאת שנה ושמנים שנה׃ 
01O 035:029 ויגוע יצחק וימת ויאסף אל־עמיו זקן ושבע ימים ויקברו אתו עשו ויעקב בניו׃  פ 
01O 036:001 ואלה תלדות עשו הוא אדום׃ 
01O 036:002 עשו לקח את־נשיו מבנות כנען את־עדה בת־אילון החתי ואת־אהליבמה בת־ענה בת־צבעון החוי׃ 
01O 036:003 ואת־בשמת בת־ישמעאל אחות נביות׃ 
01O 036:004 ותלד עדה לעשו את־אליפז ובשמת ילדה את־רעואל׃ 
01O 036:005 ואהליבמה ילדה את־ [יעיש כ] (יעוש ק) ואת־יעלם ואת־קרח אלה בני עשו אשר ילדו־לו בארץ כנען׃ 
01O 036:006 ויקח עשו את־נשיו ואת־בניו ואת־בנתיו ואת־כל־נפשות ביתו ואת־מקנהו ואת־כל־בהמתו ואת כל־קנינו אשר רכש בארץ כנען וילך אל־ארץ מפני יעקב אחיו׃ 
01O 036:007 כי־היה רכושם רב משבת יחדו ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אתם מפני מקניהם׃ 
01O 036:008 וישב עשו בהר שעיר עשו הוא אדום׃ 
01O 036:009 ואלה תלדות עשו אבי אדום בהר שעיר׃ 
01O 036:010 אלה שמות בני־עשו אליפז בן־עדה אשת עשו רעואל בן־בשמת אשת עשו׃ 
01O 036:011 ויהיו בני אליפז תימן אומר צפו וגעתם וקנז׃ 
01O 036:012 ותמנע ׀ היתה פילגש לאליפז בן־עשו ותלד לאליפז את־עמלק אלה בני עדה אשת עשו׃ 
01O 036:013 ואלה בני רעואל נחת וזרח שמה ומזה אלה  היו בני בשמת אשת עשו׃ 
01O 036:014 ואלה היו בני אהליבמה בת־ענה בת־צבעון אשת עשו ותלד לעשו את־ [יעיש כ] (יעוש ק) ואת־יעלם ואת־קרח׃ 
01O 036:015 אלה אלופי בני־עשו בני אליפז בכור עשו אלוף תימן אלוף אומר אלוף צפו אלוף קנז׃ 
01O 036:016 אלוף־קרח  אלוף געתם אלוף עמלק אלה אלופי אליפז בארץ אדום אלה בני עדה׃ 
01O 036:017 ואלה בני רעואל בן־עשו אלוף נחת אלוף זרח אלוף שמה אלוף מזה אלה אלופי רעואל בארץ אדום אלה בני בשמת אשת עשו׃ 
01O 036:018 ואלה בני אהליבמה אשת עשו אלוף יעוש אלוף יעלם אלוף קרח אלה אלופי אהליבמה בת־ענה אשת עשו׃ 
01O 036:019 אלה בני־עשו ואלה אלופיהם הוא אדום׃    ס 
01O 036:020 אלה בני־שעיר החרי  ישבי הארץ לוטן ושובל וצבעון וענה׃ 
01O 036:021 ודשון ואצר ודישן אלה אלופי החרי בני שעיר בארץ אדום׃ 
01O 036:022 ויהיו בני־לוטן חרי והימם ואחות לוטן תמנע׃ 
01O 036:023 ואלה בני שובל עלון ומנחת ועיבל שפו ואונם׃ 
01O 036:024 ואלה בני־צבעון ואיה  וענה הוא ענה אשר מצא את־הימם במדבר ברעתו את־החמרים לצבעון אביו׃ 
01O 036:025 ואלה בני־ענה דשן ואהליבמה בת־ענה׃ 
01O 036:026 ואלה בני דישן חמדן ואשבן ויתרן וכרן׃ 
01O 036:027 אלה בני־אצר בלהן וזעון ועקן׃ 
01O 036:028 אלה בני־דישן עוץ וארן׃ 
01O 036:029 אלה אלופי החרי אלוף לוטן אלוף שובל אלוף צבעון אלוף ענה׃ 
01O 036:030 אלוף דשן אלוף אצר אלוף דישן אלה אלופי החרי לאלפיהם בארץ שעיר׃  פ 
01O 036:031 ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך־מלך לבני ישראל׃ 
01O 036:032 וימלך באדום בלע בן־בעור ושם עירו דנהבה׃ 
01O 036:033 וימת בלע וימלך תחתיו יובב בן־זרח מבצרה׃ 
01O 036:034 וימת יובב וימלך תחתיו חשם מארץ התימני׃ 
01O 036:035 וימת חשם וימלך תחתיו הדד בן־בדד המכה את־מדין בשדה מואב ושם עירו עוית׃ 
01O 036:036 וימת הדד וימלך תחתיו שמלה ממשרקה׃ 
01O 036:037 וימת שמלה וימלך תחתיו שאול מרחבות הנהר׃ 
01O 036:038 וימת שאול וימלך תחתיו בעל חנן בן־עכבור׃ 
01O 036:039 וימת בעל חנן בן־עכבור וימלך תחתיו הדר ושם עירו פעו ושם אשתו מהיטבאל בת־מטרד בת מי זהב׃ 
01O 036:040 ואלה שמות אלופי עשו למשפחתם למקמתם בשמתם אלוף תמנע אלוף עלוה אלוף יתת׃ 
01O 036:041 אלוף אהליבמה אלוף אלה אלוף פינן׃ 
01O 036:042 אלוף קנז אלוף תימן אלוף מבצר׃ 
01O 036:043 אלוף מגדיאל אלוף עירם אלה ׀ אלופי אדום למשבתם בארץ אחזתם הוא עשו אבי אדום׃  פ 
01O 037:001 וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען׃ 
01O 037:002 אלה ׀ תלדות יעקב יוסף בן־שבע־עשרה שנה היה רעה את־אחיו בצאן והוא נער את־בני בלהה ואת־בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את־דבתם רעה אל־אביהם׃ 
01O 037:003 וישראל אהב את־יוסף מכל־בניו כי־בן־זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים׃ 
01O 037:004 ויראו אחיו כי־אתו אהב אביהם מכל־אחיו וישנאו אתו ולא יכלו דברו לשלם׃ 
01O 037:005 ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו ויוספו עוד שנא אתו׃ 
01O 037:006 ויאמר אליהם שמעו־נא החלום הזה אשר חלמתי׃ 
01O 037:007 והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי וגם־נצבה והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי׃ 
01O 037:008 ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו אם־משול תמשל בנו ויוספו עוד שנא אתו על־חלמתיו ועל־דבריו׃ 
01O 037:009 ויחלם עוד חלום אחר ויספר אתו לאחיו ויאמר הנה חלמתי חלום עוד והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי׃ 
01O 037:010 ויספר אל־אביו ואל־אחיו ויגער־בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה׃ 
01O 037:011 ויקנאו־בו אחיו ואביו שמר את־הדבר׃ 
01O 037:012 וילכו אחיו לרעות את־צאן  אביהם בשכם׃ 
01O 037:013 ויאמר ישראל אל־יוסף הלוא אחיך רעים בשכם לכה ואשלחך אליהם ויאמר לו הנני׃ 
01O 037:014 ויאמר לו לך־נא ראה את־שלום אחיך ואת־שלום הצאן והשבני דבר וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה׃ 
01O 037:015 וימצאהו איש והנה תעה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה־תבקש׃ 
01O 037:016 ויאמר את־אחי אנכי מבקש הגידה־נא לי איפה הם רעים׃ 
01O 037:017 ויאמר האיש נסעו מזה כי שמעתי אמרים נלכה דתינה וילך יוסף אחר אחיו וימצאם בדתן׃ 
01O 037:018 ויראו אתו מרחק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אתו להמיתו׃ 
01O 037:019 ויאמרו איש אל־אחיו הנה בעל החלמות הלזה בא׃ 
01O 037:020 ועתה ׀ לכו ונהרגהו ונשלכהו באחד הברות ואמרנו חיה רעה אכלתהו ונראה מה־יהיו חלמתיו׃ 
01O 037:021 וישמע ראובן ויצלהו מידם ויאמר לא נכנו נפש׃ 
01O 037:022 ויאמר אלהם ׀ ראובן אל־תשפכו־דם השליכו אתו אל־הבור הזה אשר במדבר ויד אל־תשלחו־בו למען הציל אתו מידם להשיבו אל־אביו׃ 
01O 037:023 ויהי כאשר־בא יוסף אל־אחיו ויפשיטו את־יוסף את־כתנתו את־כתנת הפסים אשר עליו׃ 
01O 037:024 ויקחהו וישלכו אתו הברה והבור רק אין בו מים׃ 
01O 037:025 וישבו לאכל־לחם וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נכאת וצרי ולט הולכים להוריד מצרימה׃ 
01O 037:026 ויאמר יהודה אל־אחיו מה־בצע כי נהרג את־אחינו וכסינו את־דמו׃ 
01O 037:027 לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל־תהי־בו כי־אחינו בשרנו הוא וישמעו אחיו׃ 
01O 037:028 ויעברו אנשים מדינים סחרים וימשכו ויעלו את־יוסף מן־הבור וימכרו את־יוסף לישמעאלים בעשרים כסף ויביאו את־יוסף מצרימה׃ 
01O 037:029 וישב ראובן אל־הבור והנה אין־יוסף בבור ויקרע את־בגדיו׃ 
01O 037:030 וישב אל־אחיו ויאמר הילד איננו ואני אנה אני־בא׃ 
01O 037:031 ויקחו את־כתנת יוסף וישחטו שעיר עזים ויטבלו את־הכתנת בדם׃ 
01O 037:032 וישלחו את־כתנת הפסים ויביאו אל־אביהם ויאמרו זאת מצאנו הכר־נא הכתנת בנך הוא אם־לא׃ 
01O 037:033 ויכירה ויאמר כתנת בני חיה רעה אכלתהו טרף טרף יוסף׃ 
01O 037:034 ויקרע יעקב שמלתיו וישם שק במתניו ויתאבל על־בנו ימים רבים׃ 
01O 037:035 ויקמו כל־בניו וכל־בנתיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי־ארד אל־בני אבל שאלה ויבך אתו אביו׃ 
01O 037:036 והמדנים מכרו אתו אל־מצרים לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים׃  פ 
01O 038:001 ויהי בעת ההוא וירד יהודה מאת אחיו ויט עד־איש עדלמי ושמו חירה׃ 
01O 038:002 וירא־שם יהודה בת־איש כנעני ושמו שוע ויקחה ויבא אליה׃ 
01O 038:003 ותהר ותלד בן ויקרא את־שמו ער׃ 
01O 038:004 ותהר עוד ותלד בן ותקרא את־שמו אונן׃ 
01O 038:005 ותסף עוד ותלד בן ותקרא את־שמו שלה והיה בכזיב בלדתה אתו׃ 
01O 038:006 ויקח יהודה אשה לער בכורו ושמה תמר׃ 
01O 038:007 ויהי ער בכור יהודה רע בעיני יהוה וימתהו יהוה׃ 
01O 038:008 ויאמר יהודה לאונן בא אל־אשת אחיך ויבם אתה והקם זרע לאחיך׃ 
01O 038:009 וידע אונן כי לא  לו יהיה הזרע והיה אם־בא אל־אשת אחיו ושחת ארצה לבלתי נתן־זרע לאחיו׃ 
01O 038:010 וירע בעיני יהוה אשר עשה וימת גם־אתו׃ 
01O 038:011 ויאמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית־אביך עד־יגדל שלה בני כי אמר פן־ימות גם־הוא כאחיו ותלך תמר ותשב בית אביה׃ 
01O 038:012 וירבו הימים ותמת בת־שוע אשת־יהודה וינחם יהודה ויעל על־גזזי צאנו הוא וחירה רעהו העדלמי תמנתה׃ 
01O 038:013 ויגד לתמר לאמר הנה חמיך עלה תמנתה לגז צאנו׃ 
01O 038:014 ותסר בגדי אלמנותה מעליה ותכס בצעיף ותתעלף ותשב בפתח עינים אשר על־דרך תמנתה כי ראתה כי־גדל שלה והוא לא־נתנה לו לאשה׃ 
01O 038:015 ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה׃ 
01O 038:016 ויט אליה אל־הדרך ויאמר הבה־נא אבוא אליך כי לא ידע כי כלתו הוא ותאמר מה־תתן־לי  כי תבוא אלי׃ 
01O 038:017 ויאמר אנכי אשלח גדי־עזים מן־הצאן ותאמר אם־תתן ערבון עד שלחך׃ 
01O 038:018 ויאמר מה הערבון אשר אתן־לך ותאמר חתמך ופתילך ומטך אשר בידך ויתן־לה ויבא אליה ותהר לו׃ 
01O 038:019 ותקם ותלך ותסר צעיפה מעליה ותלבש בגדי אלמנותה׃ 
01O 038:020 וישלח יהודה את־גדי העזים ביד רעהו העדלמי לקחת הערבון מיד האשה ולא מצאה׃ 
01O 038:021 וישאל את־אנשי מקמה לאמר איה הקדשה הוא בעינים על־הדרך ויאמרו לא־היתה בזה קדשה׃ 
01O 038:022 וישב אל־יהודה ויאמר לא מצאתיה וגם אנשי המקום אמרו לא־היתה בזה קדשה׃ 
01O 038:023 ויאמר יהודה תקח־לה פן נהיה לבוז הנה שלחתי הגדי הזה ואתה לא מצאתה׃ 
01O 038:024 ויהי ׀ כמשלש חדשים ויגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף׃ 
01O 038:025 הוא מוצאת והיא שלחה אל־חמיה לאמר לאיש אשר־אלה לו אנכי הרה ותאמר הכר־נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה׃ 
01O 038:026 ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני כי־על־כן לא־נתתיה לשלה בני ולא־יסף עוד לדעתה ׃ 
01O 038:027 ויהי בעת לדתה והנה תאומים בבטנה׃ 
01O 038:028 ויהי בלדתה ויתן־יד ותקח המילדת ותקשר על־ידו שני לאמר זה יצא ראשנה׃ 
01O 038:029 ויהי ׀ כמשיב ידו והנה יצא אחיו ותאמר מה־פרצת עליך פרץ ויקרא שמו פרץ׃ 
01O 038:030 ואחר יצא אחיו אשר על־ידו השני ויקרא שמו זרח׃    ס 
01O 039:001 ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים איש מצרי מיד הישמעאלים אשר הורדהו שמה׃ 
01O 039:002 ויהי יהוה את־יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדניו המצרי׃ 
01O 039:003 וירא אדניו כי יהוה אתו וכל אשר־הוא עשה יהוה מצליח בידו׃ 
01O 039:004 וימצא יוסף חן בעיניו וישרת אתו ויפקדהו על־ביתו וכל־יש־לו נתן בידו׃ 
01O 039:005 ויהי מאז הפקיד אתו בביתו ועל כל־אשר יש־לו ויברך יהוה את־בית המצרי בגלל יוסף ויהי ברכת יהוה בכל־אשר יש־לו בבית ובשדה׃ 
01O 039:006 ויעזב כל־אשר־לו ביד־יוסף ולא־ידע אתו מאומה כי אם־הלחם אשר־הוא אוכל ויהי יוסף יפה־תאר ויפה מראה׃ 
01O 039:007 ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת־אדניו את־עיניה אל־יוסף ותאמר שכבה עמי׃ 
01O 039:008 וימאן ׀ ויאמר אל־אשת אדניו הן אדני לא־ידע אתי מה־בבית וכל אשר־יש־לו נתן בידי׃ 
01O 039:009 איננו גדול בבית הזה ממני ולא־חשך ממני מאומה כי אם־אותך באשר את־אשתו ואיך אעשה הרעה הגדלה הזאת וחטאתי לאלהים׃ 
01O 039:010 ויהי כדברה אל־יוסף יום ׀ יום ולא־שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה׃ 
01O 039:011 ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית שם בבית׃ 
01O 039:012 ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה׃ 
01O 039:013 ויהי כראותה כי־עזב בגדו בידה וינס החוצה׃ 
01O 039:014 ותקרא לאנשי ביתה ותאמר להם לאמר ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו בא אלי לשכב עמי ואקרא בקול גדול׃ 
01O 039:015 ויהי כשמעו כי־הרימתי קולי ואקרא ויעזב בגדו אצלי וינס ויצא החוצה׃ 
01O 039:016 ותנח בגדו אצלה עד־בוא אדניו אל־ביתו׃ 
01O 039:017 ותדבר אליו כדברים האלה לאמר בא־אלי העבד העברי אשר־הבאת לנו לצחק בי׃ 
01O 039:018 ויהי כהרימי קולי ואקרא ויעזב בגדו אצלי וינס החוצה׃ 
01O 039:019 ויהי כשמע אדניו את־דברי אשתו אשר דברה אליו לאמר כדברים האלה עשה  לי עבדך ויחר אפו׃ 
01O 039:020 ויקח אדני יוסף אתו ויתנהו אל־בית הסהר מקום אשר־ [אסורי כ] (אסירי ק) המלך אסורים ויהי־שם בבית הסהר׃ 
01O 039:021 ויהי יהוה את־יוסף ויט אליו חסד ויתן חנו בעיני שר בית־הסהר׃ 
01O 039:022 ויתן שר בית־הסהר ביד־יוסף את כל־האסירם אשר בבית הסהר ואת כל־אשר עשים שם הוא היה עשה׃ 
01O 039:023 אין ׀ שר בית־הסהר ראה את־כל־מאומה בידו באשר יהוה אתו ואשר־הוא עשה יהוה מצליח׃    ס 
01O 040:001 ויהי אחר הדברים האלה חטאו  משקה מלך־מצרים והאפה לאדניהם למלך מצרים׃ 
01O 040:002 ויקצף פרעה על שני סריסיו על שר המשקים ועל שר האופים׃ 
01O 040:003 ויתן אתם במשמר בית שר הטבחים  אל־בית הסהר מקום אשר יוסף אסור שם׃ 
01O 040:004 ויפקד שר הטבחים את־יוסף אתם וישרת אתם ויהיו ימים במשמר׃ 
01O 040:005 ויחלמו חלום שניהם איש חלמו בלילה אחד איש כפתרון חלמו המשקה והאפה אשר למלך מצרים אשר אסורים בבית הסהר׃ 
01O 040:006 ויבא אליהם יוסף בבקר וירא אתם והנם זעפים׃ 
01O 040:007 וישאל את־סריסי פרעה אשר אתו במשמר בית אדניו לאמר מדוע פניכם רעים היום׃ 
01O 040:008 ויאמרו אליו חלום חלמנו ופתר אין אתו ויאמר אלהם יוסף הלוא לאלהים פתרנים ספרו־נא לי׃ 
01O 040:009 ויספר שר־המשקים את־חלמו ליוסף ויאמר לו בחלומי והנה־גפן לפני׃ 
01O 040:010 ובגפן שלשה שריגם והיא כפרחת עלתה נצה הבשילו אשכלתיה ענבים׃ 
01O 040:011 וכוס פרעה בידי ואקח את־הענבים ואשחט אתם אל־כוס פרעה ואתן את־הכוס על־כף פרעה׃ 
01O 040:012 ויאמר לו יוסף זה פתרנו שלשת השרגים שלשת ימים הם׃ 
01O 040:013 בעוד ׀ שלשת ימים ישא פרעה את־ראשך והשיבך על־כנך ונתת כוס־פרעה בידו כמשפט הראשון אשר היית משקהו׃ 
01O 040:014 כי אם־זכרתני אתך כאשר ייטב לך ועשית־נא עמדי חסד והזכרתני אל־פרעה והוצאתני מן־הבית הזה׃ 
01O 040:015 כי־גנב גנבתי מארץ העברים וגם־פה לא־עשיתי מאומה כי־שמו אתי בבור׃ 
01O 040:016 וירא שר־האפים כי טוב פתר ויאמר אל־יוסף אף־אני בחלומי והנה שלשה סלי חרי על־ראשי׃ 
01O 040:017 ובסל העליון מכל מאכל פרעה מעשה אפה והעוף אכל אתם מן־הסל מעל ראשי׃ 
01O 040:018 ויען יוסף ויאמר זה פתרנו שלשת הסלים שלשת ימים הם׃ 
01O 040:019 בעוד ׀ שלשת ימים ישא פרעה את־ראשך מעליך ותלה אותך על־עץ ואכל העוף את־בשרך מעליך׃ 
01O 040:020 ויהי ׀ ביום השלישי יום  הלדת את־פרעה ויעש משתה לכל־עבדיו וישא את־ראש ׀ שר המשקים ואת־ראש שר האפים בתוך עבדיו׃ 
01O 040:021 וישב את־שר המשקים על־משקהו ויתן הכוס על־כף פרעה׃ 
01O 040:022 ואת שר האפים תלה כאשר פתר להם יוסף׃ 
01O 040:023 ולא־זכר שר־המשקים את־יוסף וישכחהו׃  פ 
01O 041:001 ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על־היאר׃ 
01O 041:002 והנה מן־היאר עלת שבע פרות יפות מראה ובריאת בשר ותרעינה באחו׃ 
01O 041:003 והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן מן־היאר רעות מראה ודקות בשר ותעמדנה אצל הפרות על־שפת היאר׃ 
01O 041:004 ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקת הבשר את שבע הפרות יפת המראה והבריאת וייקץ פרעה׃ 
01O 041:005 ויישן ויחלם שנית והנה ׀ שבע שבלים עלות בקנה אחד בריאות וטבות׃ 
01O 041:006 והנה שבע שבלים דקות ושדופת קדים צמחות אחריהן׃ 
01O 041:007 ותבלענה השבלים הדקות את שבע השבלים הבריאות והמלאות וייקץ פרעה והנה חלום׃ 
01O 041:008 ויהי בבקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את־כל־חרטמי מצרים ואת־כל־חכמיה ויספר פרעה להם את־חלמו ואין־פותר אותם לפרעה׃ 
01O 041:009 וידבר שר המשקים את־פרעה לאמר את־חטאי אני מזכיר היום׃ 
01O 041:010 פרעה קצף על־עבדיו ויתן אתי במשמר בית שר הטבחים אתי ואת שר האפים׃ 
01O 041:011 ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא איש כפתרון חלמו חלמנו׃ 
01O 041:012 ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים ונספר־לו  ויפתר־לנו את־חלמתינו איש כחלמו פתר׃ 
01O 041:013 ויהי כאשר פתר־לנו כן היה אתי השיב על־כני ואתו תלה׃ 
01O 041:014 וישלח פרעה ויקרא את־יוסף ויריצהו מן־הבור ויגלח ויחלף שמלתיו ויבא אל־פרעה׃ 
01O 041:015 ויאמר פרעה אל־יוסף חלום חלמתי ופתר אין אתו ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתר אתו׃ 
01O 041:016 ויען יוסף את־פרעה לאמר בלעדי אלהים יענה את־שלום פרעה׃ 
01O 041:017 וידבר פרעה אל־יוסף בחלמי הנני עמד על־שפת היאר׃ 
01O 041:018 והנה מן־היאר עלת שבע פרות בריאות בשר ויפת תאר ותרעינה באחו׃ 
01O 041:019 והנה שבע־פרות אחרות עלות אחריהן דלות ורעות תאר מאד ורקות בשר לא־ראיתי כהנה בכל־ארץ מצרים לרע׃ 
01O 041:020 ותאכלנה הפרות הרקות והרעות את שבע הפרות הראשנות הבריאת׃ 
01O 041:021 ותבאנה אל־קרבנה ולא נודע כי־באו אל־קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה ואיקץ׃ 
01O 041:022 וארא בחלמי והנה ׀ שבע שבלים עלת בקנה אחד מלאת וטבות׃ 
01O 041:023 והנה שבע שבלים צנמות דקות שדפות קדים צמחות אחריהם׃ 
01O 041:024 ותבלען השבלים  הדקת את שבע השבלים הטבות ואמר אל־החרטמים ואין מגיד לי׃ 
01O 041:025 ויאמר יוסף אל־פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עשה הגיד לפרעה׃ 
01O 041:026 שבע פרת הטבת שבע שנים הנה ושבע השבלים  הטבת שבע שנים הנה חלום אחד הוא׃ 
01O 041:027 ושבע הפרות הרקות והרעת העלת אחריהן שבע שנים הנה ושבע השבלים הרקות שדפות הקדים יהיו שבע שני רעב׃ 
01O 041:028 הוא הדבר אשר דברתי אל־פרעה אשר האלהים עשה הראה את־פרעה׃ 
01O 041:029 הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל־ארץ מצרים׃ 
01O 041:030 וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל־השבע בארץ מצרים וכלה הרעב את־הארץ׃ 
01O 041:031 ולא־יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי־כן כי־כבד הוא מאד׃ 
01O 041:032 ועל השנות החלום אל־פרעה פעמים כי־נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו׃ 
01O 041:033 ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על־ארץ מצרים׃ 
01O 041:034 יעשה פרעה ויפקד פקדים על־הארץ וחמש את־ארץ מצרים בשבע שני השבע׃ 
01O 041:035 ויקבצו את־כל־אכל השנים הטבת הבאת האלה ויצברו־בר תחת יד־פרעה אכל בערים ושמרו׃ 
01O 041:036 והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיין בארץ מצרים ולא־תכרת הארץ ברעב׃ 
01O 041:037 וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל־עבדיו׃ 
01O 041:038 ויאמר פרעה אל־עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו׃ 
01O 041:039 ויאמר פרעה אל־יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את־כל־זאת אין־נבון וחכם כמוך׃ 
01O 041:040 אתה תהיה על־ביתי ועל־פיך ישק כל־עמי רק הכסא אגדל ממך׃ 
01O 041:041 ויאמר פרעה אל־יוסף ראה נתתי אתך על כל־ארץ מצרים׃ 
01O 041:042 ויסר פרעה את־טבעתו מעל ידו ויתן אתה על־יד יוסף וילבש אתו בגדי־שש וישם רבד הזהב על־צוארו׃ 
01O 041:043 וירכב אתו במרכבת המשנה אשר־לו ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל־ארץ מצרים׃ 
01O 041:044 ויאמר פרעה אל־יוסף אני פרעה ובלעדיך לא־ירים איש את־ידו ואת־רגלו בכל־ארץ מצרים׃ 
01O 041:045 ויקרא פרעה שם־יוסף צפנת פענח ויתן־לו את־אסנת בת־פוטי פרע כהן אן לאשה ויצא יוסף על־ארץ מצרים׃ 
01O 041:046 ויוסף בן־שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך־מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר  בכל־ארץ מצרים׃ 
01O 041:047 ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים׃ 
01O 041:048 ויקבץ את־כל־אכל ׀ שבע שנים אשר היו בארץ מצרים ויתן־אכל בערים אכל שדה־העיר אשר סביבתיה נתן בתוכה׃ 
01O 041:049 ויצבר יוסף בר כחול הים הרבה מאד עד כי־חדל לספר כי־אין מספר׃ 
01O 041:050 וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב אשר ילדה־לו אסנת בת־פוטי פרע כהן און׃ 
01O 041:051 ויקרא יוסף את־שם הבכור מנשה כי־נשני אלהים את־כל־עמלי ואת כל־בית אבי׃ 
01O 041:052 ואת שם השני קרא אפרים כי־הפרני אלהים בארץ עניי׃ 
01O 041:053 ותכלינה שבע שני השבע אשר היה בארץ מצרים׃ 
01O 041:054 ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף ויהי רעב בכל־הארצות ובכל־ארץ מצרים היה לחם׃ 
01O 041:055 ותרעב כל־ארץ מצרים ויצעק העם אל־פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל־מצרים לכו אל־יוסף אשר־יאמר לכם תעשו׃ 
01O 041:056 והרעב היה על כל־פני הארץ ויפתח יוסף את־כל־אשר בהם וישבר למצרים ויחזק הרעב בארץ מצרים׃ 
01O 041:057 וכל־הארץ באו מצרימה לשבר אל־יוסף כי־חזק הרעב בכל־הארץ׃ 
01O 042:001 וירא יעקב כי יש־שבר במצרים ויאמר יעקב לבניו למה תתראו׃ 
01O 042:002 ויאמר הנה שמעתי כי יש־שבר במצרים רדו־שמה ושברו־לנו משם ונחיה ולא נמות׃ 
01O 042:003 וירדו אחי־יוסף עשרה לשבר בר ממצרים׃ 
01O 042:004 ואת־בנימין אחי יוסף לא־שלח יעקב את־אחיו כי אמר פן־יקראנו אסון׃ 
01O 042:005 ויבאו בני ישראל לשבר בתוך הבאים כי־היה הרעב בארץ כנען׃ 
01O 042:006 ויוסף הוא  השליט על־הארץ הוא המשביר לכל־עם הארץ ויבאו אחי יוסף וישתחוו־לו אפים ארצה׃ 
01O 042:007 וירא יוסף את־אחיו ויכרם ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות ויאמר אלהם מאין באתם ויאמרו מארץ כנען לשבר־אכל׃ 
01O 042:008 ויכר יוסף את־אחיו והם לא הכרהו׃ 
01O 042:009 ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם ויאמר אלהם מרגלים אתם לראות את־ערות הארץ באתם׃ 
01O 042:010 ויאמרו אליו לא אדני ועבדיך באו לשבר־אכל׃ 
01O 042:011 כלנו בני איש־אחד נחנו כנים אנחנו לא־היו עבדיך מרגלים׃ 
01O 042:012 ויאמר אלהם לא כי־ערות הארץ באתם לראות׃ 
01O 042:013 ויאמרו שנים עשר עבדיך אחים ׀ אנחנו בני איש־אחד בארץ כנען והנה הקטן את־אבינו היום והאחד איננו׃ 
01O 042:014 ויאמר אלהם יוסף הוא אשר דברתי אלכם לאמר מרגלים אתם׃ 
01O 042:015 בזאת תבחנו חי פרעה אם־תצאו מזה כי אם־בבוא אחיכם הקטן הנה׃ 
01O 042:016 שלחו מכם אחד ויקח את־אחיכם ואתם האסרו ויבחנו דבריכם האמת אתכם ואם־לא חי פרעה כי מרגלים אתם׃ 
01O 042:017 ויאסף אתם אל־משמר שלשת ימים׃ 
01O 042:018 ויאמר אלהם יוסף ביום השלישי זאת עשו וחיו את־האלהים אני ירא׃ 
01O 042:019 אם־כנים אתם אחיכם אחד יאסר בבית משמרכם ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתיכם׃ 
01O 042:020 ואת־אחיכם הקטן תביאו אלי ויאמנו דבריכם ולא תמותו ויעשו־כן׃ 
01O 042:021 ויאמרו איש אל־אחיו אבל אשמים ׀ אנחנו על־אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על־כן באה אלינו הצרה הזאת׃ 
01O 042:022 ויען ראובן אתם לאמר הלוא אמרתי אליכם ׀ לאמר אל־תחטאו בילד ולא שמעתם וגם־דמו הנה נדרש׃ 
01O 042:023 והם לא ידעו כי שמע יוסף כי המליץ בינתם׃ 
01O 042:024 ויסב מעליהם ויבך וישב אלהם וידבר אלהם ויקח מאתם את־שמעון ויאסר אתו לעיניהם׃ 
01O 042:025 ויצו יוסף וימלאו את־כליהם בר ולהשיב כספיהם איש אל־שקו ולתת להם צדה לדרך ויעש להם כן׃ 
01O 042:026 וישאו את־שברם על־חמריהם וילכו משם׃ 
01O 042:027 ויפתח האחד את־שקו לתת מספוא לחמרו במלון וירא את־כספו והנה־הוא בפי אמתחתו׃ 
01O 042:028 ויאמר אל־אחיו הושב כספי וגם הנה באמתחתי ויצא לבם ויחרדו איש אל־אחיו לאמר מה־זאת עשה אלהים לנו׃ 
01O 042:029 ויבאו אל־יעקב אביהם ארצה כנען ויגידו לו את כל־הקרת אתם לאמר׃ 
01O 042:030 דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות ויתן אתנו כמרגלים את־הארץ׃ 
01O 042:031 ונאמר אליו כנים אנחנו לא היינו מרגלים׃ 
01O 042:032 שנים־עשר אנחנו אחים בני אבינו האחד איננו והקטן היום את־אבינו בארץ כנען׃ 
01O 042:033 ויאמר אלינו האיש אדני הארץ בזאת אדע כי כנים אתם אחיכם האחד הניחו אתי ואת־רעבון בתיכם קחו ולכו׃ 
01O 042:034 והביאו את־אחיכם הקטן אלי ואדעה כי לא מרגלים אתם כי כנים אתם את־אחיכם אתן לכם ואת־הארץ תסחרו׃ 
01O 042:035 ויהי הם מריקים שקיהם והנה־איש צרור־כספו בשקו ויראו את־צררות כספיהם המה ואביהם וייראו׃ 
01O 042:036 ויאמר אלהם יעקב אביהם אתי שכלתם יוסף איננו ושמעון איננו ואת־בנימן תקחו עלי היו כלנה׃ 
01O 042:037 ויאמר ראובן אל־אביו לאמר את־שני בני תמית אם־לא אביאנו אליך תנה אתו על־ידי ואני אשיבנו אליך׃ 
01O 042:038 ויאמר לא־ירד בני עמכם כי־אחיו מת והוא לבדו נשאר וקראהו אסון בדרך אשר תלכו־בה והורדתם את־שיבתי ביגון שאולה׃ 
01O 043:001 והרעב כבד בארץ׃ 
01O 043:002 ויהי כאשר כלו לאכל את־השבר אשר הביאו ממצרים ויאמר אליהם אביהם שבו שברו־לנו מעט־אכל׃ 
01O 043:003 ויאמר אליו יהודה לאמר העד העד בנו האיש לאמר לא־תראו פני בלתי אחיכם אתכם׃ 
01O 043:004 אם־ישך משלח את־אחינו אתנו נרדה ונשברה לך אכל׃ 
01O 043:005 ואם־אינך משלח לא נרד כי־האיש אמר אלינו לא־תראו פני בלתי אחיכם אתכם׃ 
01O 043:006 ויאמר ישראל למה הרעתם לי להגיד לאיש העוד לכם אח׃ 
01O 043:007 ויאמרו שאול שאל־האיש לנו ולמולדתנו לאמר העוד אביכם חי היש לכם אח ונגד־לו  על־פי הדברים האלה הידוע נדע כי יאמר הורידו את־אחיכם׃ 
01O 043:008 ויאמר יהודה אל־ישראל אביו שלחה הנער אתי ונקומה ונלכה ונחיה ולא נמות גם־אנחנו גם־אתה גם־טפנו׃ 
01O 043:009 אנכי אערבנו מידי תבקשנו אם־לא הביאתיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל־הימים׃ 
01O 043:010 כי לולא התמהמהנו כי־עתה שבנו זה פעמים׃ 
01O 043:011 ויאמר אלהם ישראל אביהם אם־כן ׀ אפוא זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים׃ 
01O 043:012 וכסף משנה קחו בידכם ואת־הכסף המושב בפי אמתחתיכם תשיבו בידכם אולי משגה הוא׃ 
01O 043:013 ואת־אחיכם קחו וקומו שובו אל־האיש׃ 
01O 043:014 ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש ושלח לכם את־אחיכם אחר ואת־בנימין ואני כאשר שכלתי שכלתי׃ 
01O 043:015 ויקחו האנשים את־המנחה הזאת ומשנה־כסף לקחו בידם ואת־בנימן ויקמו וירדו מצרים ויעמדו לפני יוסף׃ 
01O 043:016 וירא יוסף אתם את־בנימין ויאמר לאשר על־ביתו הבא את־האנשים הביתה וטבח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים׃ 
01O 043:017 ויעש האיש כאשר אמר יוסף ויבא האיש את־האנשים ביתה יוסף׃ 
01O 043:018 וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף ויאמרו על־דבר הכסף השב באמתחתינו בתחלה אנחנו מובאים להתגלל עלינו ולהתנפל עלינו ולקחת אתנו לעבדים ואת־חמרינו׃ 
01O 043:019 ויגשו אל־האיש אשר על־בית יוסף וידברו אליו פתח הבית׃ 
01O 043:020 ויאמרו בי אדני ירד ירדנו בתחלה לשבר־אכל׃ 
01O 043:021 ויהי כי־באנו אל־המלון ונפתחה את־אמתחתינו והנה כסף־איש בפי אמתחתו כספנו במשקלו ונשב אתו בידנו׃ 
01O 043:022 וכסף אחר הורדנו בידנו לשבר־אכל לא ידענו מי־שם כספנו באמתחתינו׃ 
01O 043:023 ויאמר שלום לכם אל־תיראו אלהיכם ואלהי אביכם נתן לכם מטמון באמתחתיכם כספכם בא אלי ויוצא אלהם את־שמעון׃ 
01O 043:024 ויבא האיש את־האנשים ביתה יוסף ויתן־מים וירחצו רגליהם ויתן מספוא לחמריהם׃ 
01O 043:025 ויכינו את־המנחה עד־בוא יוסף בצהרים כי שמעו כי־שם יאכלו לחם׃ 
01O 043:026 ויבא יוסף הביתה ויביאו לו את־המנחה אשר־בידם הביתה וישתחוו־לו ארצה׃ 
01O 043:027 וישאל להם לשלום ויאמר השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי׃ 
01O 043:028 ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי ויקדו [וישתחו כ] (וישתחוו ׃ ק) 
01O 043:029 וישא עיניו וירא את־בנימין אחיו בן־אמו ויאמר הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי ויאמר אלהים יחנך בני׃ 
01O 043:030 וימהר יוסף כי־נכמרו רחמיו אל־אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה׃ 
01O 043:031 וירחץ פניו ויצא ויתאפק ויאמר שימו לחם׃ 
01O 043:032 וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האכלים אתו לבדם כי לא יוכלון המצרים לאכל את־העברים לחם כי־תועבה הוא למצרים׃ 
01O 043:033 וישבו לפניו הבכר כבכרתו והצעיר כצערתו ויתמהו האנשים איש אל־רעהו׃ 
01O 043:034 וישא משאת מאת פניו אלהם ותרב משאת בנימן ממשאת כלם חמש ידות וישתו וישכרו עמו׃ 
01O 044:001 ויצו את־אשר על־ביתו לאמר מלא את־אמתחת האנשים אכל כאשר יוכלון שאת ושים כסף־איש בפי אמתחתו׃ 
01O 044:002 ואת־גביעי גביע הכסף תשים בפי אמתחת הקטן ואת כסף שברו ויעש כדבר יוסף אשר דבר׃ 
01O 044:003 הבקר אור והאנשים שלחו המה וחמריהם׃ 
01O 044:004 הם יצאו את־העיר לא הרחיקו ויוסף אמר לאשר על־ביתו קום רדף אחרי האנשים והשגתם ואמרת אלהם למה שלמתם רעה תחת טובה׃ 
01O 044:005 הלוא זה אשר ישתה אדני בו והוא נחש ינחש בו הרעתם אשר עשיתם׃ 
01O 044:006 וישגם וידבר אלהם את־הדברים האלה׃ 
01O 044:007 ויאמרו אליו למה ידבר אדני כדברים האלה חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה׃ 
01O 044:008 הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחתינו השיבנו אליך מארץ כנען ואיך נגנב מבית אדניך כסף או זהב׃ 
01O 044:009 אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגם־אנחנו נהיה לאדני לעבדים׃ 
01O 044:010 ויאמר גם־עתה כדבריכם כן־הוא אשר ימצא אתו יהיה־לי עבד ואתם תהיו נקים׃ 
01O 044:011 וימהרו ויורדו איש את־אמתחתו ארצה ויפתחו איש אמתחתו׃ 
01O 044:012 ויחפש בגדול החל ובקטן כלה וימצא הגביע באמתחת בנימן׃ 
01O 044:013 ויקרעו שמלתם ויעמס איש על־חמרו וישבו העירה׃ 
01O 044:014 ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף והוא עודנו שם ויפלו לפניו ארצה׃ 
01O 044:015 ויאמר להם יוסף מה־המעשה הזה אשר עשיתם הלוא ידעתם כי־נחש ינחש איש אשר כמני׃ 
01O 044:016 ויאמר יהודה מה־נאמר לאדני מה־נדבר ומה־נצטדק האלהים מצא את־עון עבדיך הננו עבדים לאדני גם־אנחנו גם אשר־נמצא הגביע בידו׃ 
01O 044:017 ויאמר חלילה לי מעשות זאת האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה־לי עבד ואתם עלו לשלום אל־אביכם׃  פ 
01O 044:018 ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר־נא עבדך דבר באזני אדני ואל־יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה׃ 
01O 044:019 אדני שאל את־עבדיו לאמר היש־לכם אב או־אח׃ 
01O 044:020 ונאמר אל־אדני יש־לנו אב זקן וילד זקנים קטן ואחיו מת ויותר הוא לבדו לאמו ואביו אהבו׃ 
01O 044:021 ותאמר אל־עבדיך הורדהו אלי ואשימה עיני עליו׃ 
01O 044:022 ונאמר אל־אדני לא־יוכל הנער לעזב את־אביו ועזב את־אביו ומת׃ 
01O 044:023 ותאמר אל־עבדיך אם־לא ירד אחיכם הקטן אתכם לא תספון לראות פני׃ 
01O 044:024 ויהי כי עלינו אל־עבדך אבי ונגד־לו את דברי אדני׃ 
01O 044:025 ויאמר אבינו שבו שברו־לנו מעט־אכל׃ 
01O 044:026 ונאמר לא נוכל לרדת אם־יש אחינו הקטן אתנו וירדנו כי־לא נוכל לראות פני האיש ואחינו הקטן איננו אתנו׃ 
01O 044:027 ויאמר עבדך אבי אלינו אתם ידעתם כי שנים ילדה־לי אשתי׃ 
01O 044:028 ויצא האחד מאתי ואמר אך טרף טרף ולא ראיתיו עד־הנה׃ 
01O 044:029 ולקחתם גם־את־זה מעם פני וקרהו אסון והורדתם את־שיבתי ברעה שאלה׃ 
01O 044:030 ועתה כבאי אל־עבדך אבי והנער איננו אתנו ונפשו קשורה בנפשו׃ 
01O 044:031 והיה כראותו כי־אין הנער ומת והורידו עבדיך את־שיבת עבדך אבינו ביגון שאלה׃ 
01O 044:032 כי עבדך ערב את־הנער מעם אבי לאמר אם־לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל־הימים׃ 
01O 044:033 ועתה ישב־נא עבדך תחת הנער עבד לאדני והנער יעל עם־אחיו׃ 
01O 044:034 כי־איך אעלה אל־אבי והנער איננו אתי פן אראה ברע אשר ימצא את־אבי׃ 
01O 045:001 ולא־יכל יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו ויקרא הוציאו כל־איש מעלי ולא־עמד איש אתו בהתודע יוסף אל־אחיו׃ 
01O 045:002 ויתן את־קלו בבכי וישמעו מצרים וישמע בית פרעה׃ 
01O 045:003 ויאמר יוסף אל־אחיו אני יוסף העוד אבי חי ולא־יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו׃ 
01O 045:004 ויאמר יוסף אל־אחיו גשו־נא אלי ויגשו ויאמר אני יוסף אחיכם אשר־מכרתם אתי מצרימה׃ 
01O 045:005 ועתה ׀ אל־תעצבו ואל־יחר בעיניכם כי־מכרתם אתי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם׃ 
01O 045:006 כי־זה שנתים הרעב בקרב הארץ ועוד חמש שנים אשר אין־חריש וקציר ׃ 
01O 045:007 וישלחני אלהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדלה׃ 
01O 045:008 ועתה לא־אתם שלחתם אתי הנה כי האלהים וישימני לאב לפרעה ולאדון לכל־ביתו ומשל בכל־ארץ מצרים׃ 
01O 045:009 מהרו ועלו אל־אבי ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף שמני אלהים לאדון לכל־מצרים רדה אלי אל־תעמד׃ 
01O 045:010 וישבת בארץ־גשן והיית קרוב אלי אתה ובניך ובני בניך וצאנך ובקרך וכל־אשר־לך׃ 
01O 045:011 וכלכלתי אתך שם כי־עוד חמש שנים רעב פן־תורש אתה וביתך וכל־אשר־לך׃ 
01O 045:012 והנה עיניכם ראות ועיני אחי בנימין כי־פי המדבר אליכם׃ 
01O 045:013 והגדתם לאבי את־כל־כבודי במצרים ואת כל־אשר ראיתם ומהרתם והורדתם את־אבי הנה׃ 
01O 045:014 ויפל על־צוארי בנימן־אחיו ויבך ובנימן בכה על־צואריו׃ 
01O 045:015 וינשק לכל־אחיו ויבך עליהם ואחרי כן דברו אחיו אתו׃ 
01O 045:016 והקל נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו׃ 
01O 045:017 ויאמר פרעה אל־יוסף אמר אל־אחיך זאת עשו טענו את־בעירכם ולכו־באו ארצה כנען׃ 
01O 045:018 וקחו את־אביכם ואת־בתיכם ובאו אלי ואתנה לכם את־טוב ארץ מצרים ואכלו את־חלב הארץ׃ 
01O 045:019 ואתה צויתה זאת עשו קחו־לכם מארץ מצרים עגלות לטפכם ולנשיכם ונשאתם את־אביכם ובאתם׃ 
01O 045:020 ועינכם אל־תחס על־כליכם כי־טוב כל־ארץ מצרים לכם הוא׃ 
01O 045:021 ויעשו־כן בני ישראל ויתן להם יוסף עגלות על־פי פרעה ויתן להם צדה לדרך׃ 
01O 045:022 לכלם נתן לאיש חלפות שמלת ולבנימן נתן שלש מאות כסף וחמש חלפת שמלת׃ 
01O 045:023 ולאביו שלח כזאת עשרה חמרים נשאים מטוב מצרים ועשר אתנת נשאת בר ולחם ומזון לאביו לדרך׃ 
01O 045:024 וישלח את־אחיו וילכו ויאמר אלהם אל־תרגזו בדרך׃ 
01O 045:025 ויעלו ממצרים ויבאו ארץ כנען אל־יעקב אביהם׃ 
01O 045:026 ויגדו לו לאמר עוד  יוסף חי וכי־הוא משל בכל־ארץ מצרים ויפג לבו כי לא־האמין להם׃ 
01O 045:027 וידברו אליו את כל־דברי יוסף אשר דבר אלהם וירא את־העגלות אשר־שלח יוסף לשאת אתו ותחי רוח יעקב אביהם׃ 
01O 045:028 ויאמר ישראל רב עוד־יוסף בני חי אלכה ואראנו בטרם אמות׃ 
01O 046:001 ויסע ישראל וכל־אשר־לו ויבא בארה שבע ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק׃ 
01O 046:002 ויאמר אלהים ׀ לישראל במראת הלילה ויאמר יעקב ׀ יעקב ויאמר הנני׃ 
01O 046:003 ויאמר אנכי האל אלהי אביך אל־תירא מרדה מצרימה כי־לגוי גדול אשימך שם׃ 
01O 046:004 אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם־עלה ויוסף ישית ידו על־עיניך׃ 
01O 046:005 ויקם יעקב מבאר שבע וישאו בני־ישראל את־יעקב אביהם ואת־טפם ואת־נשיהם בעגלות אשר־שלח פרעה לשאת אתו׃ 
01O 046:006 ויקחו את־מקניהם ואת־רכושם אשר רכשו בארץ כנען ויבאו מצרימה יעקב וכל־זרעו אתו׃ 
01O 046:007 בניו ובני בניו אתו בנתיו ובנות בניו וכל־זרעו הביא אתו מצרימה׃    ס 
01O 046:008 ואלה שמות בני־ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו בכר יעקב ראובן׃ 
01O 046:009 ובני ראובן חנוך ופלוא וחצרון וכרמי׃ 
01O 046:010 ובני שמעון ימואל וימין ואהד ויכין וצחר ושאול בן־הכנענית׃ 
01O 046:011 ובני לוי גרשון קהת ומררי׃ 
01O 046:012 ובני יהודה ער ואונן ושלה ופרץ וזרח וימת ער ואונן בארץ כנען ויהיו בני־פרץ חצרון וחמול׃ 
01O 046:013 ובני יששכר תולע ופוה ויוב ושמרון׃ 
01O 046:014 ובני זבולן סרד ואלון ויחלאל׃ 
01O 046:015 אלה ׀ בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדן ארם ואת דינה בתו כל־נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש׃ 
01O 046:016 ובני גד צפיון וחגי שוני ואצבן ערי וארודי ואראלי׃ 
01O 046:017 ובני אשר ימנה וישוה וישוי ובריעה ושרח אחתם ובני בריעה חבר ומלכיאל׃ 
01O 046:018 אלה בני זלפה אשר־נתן לבן ללאה בתו ותלד את־אלה ליעקב שש עשרה נפש׃ 
01O 046:019 בני רחל אשת יעקב  יוסף ובנימן׃ 
01O 046:020 ויולד ליוסף בארץ מצרים אשר ילדה־לו אסנת בת־פוטי פרע כהן אן את־מנשה ואת־אפרים׃ 
01O 046:021 ובני בנימן בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן אחי וראש מפים וחפים וארד׃ 
01O 046:022 אלה בני רחל אשר ילד ליעקב כל־נפש ארבעה עשר׃ 
01O 046:023 ובני־דן חשים׃ 
01O 046:024 ובני נפתלי יחצאל וגוני ויצר ושלם׃ 
01O 046:025 אלה בני בלהה אשר־נתן לבן לרחל בתו ותלד את־אלה ליעקב כל־נפש שבעה׃ 
01O 046:026 כל־הנפש הבאה ליעקב מצרימה יצאי ירכו מלבד נשי בני־יעקב כל־נפש ששים ושש׃ 
01O 046:027 ובני יוסף אשר־ילד־לו במצרים נפש שנים כל־הנפש לבית־יעקב הבאה מצרימה שבעים׃  פ 
01O 046:028 ואת־יהודה שלח לפניו אל־יוסף להורת לפניו גשנה ויבאו ארצה גשן׃ 
01O 046:029 ויאסר יוסף מרכבתו ויעל לקראת־ישראל אביו גשנה וירא אליו ויפל על־צואריו ויבך על־צואריו עוד׃ 
01O 046:030 ויאמר ישראל אל־יוסף אמותה הפעם אחרי ראותי את־פניך כי עודך חי׃ 
01O 046:031 ויאמר יוסף אל־אחיו ואל־בית אביו אעלה ואגידה לפרעה ואמרה אליו אחי ובית־אבי אשר בארץ־כנען באו אלי׃ 
01O 046:032 והאנשים רעי צאן כי־אנשי מקנה היו וצאנם ובקרם וכל־אשר להם הביאו׃ 
01O 046:033 והיה כי־יקרא לכם פרעה ואמר מה־מעשיכם׃ 
01O 046:034 ואמרתם אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד־עתה גם־אנחנו גם־אבתינו בעבור תשבו בארץ גשן כי־תועבת מצרים כל־רעה צאן׃ 
01O 047:001 ויבא יוסף ויגד לפרעה ויאמר אבי ואחי וצאנם ובקרם וכל־אשר להם באו מארץ כנען והנם בארץ גשן׃ 
01O 047:002 ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ויצגם לפני פרעה׃ 
01O 047:003 ויאמר פרעה אל־אחיו מה־מעשיכם ויאמרו אל־פרעה רעה צאן עבדיך גם־אנחנו גם־אבותינו׃ 
01O 047:004 ויאמרו אל־פרעה לגור בארץ באנו כי־אין מרעה לצאן אשר לעבדיך כי־כבד הרעב בארץ כנען ועתה ישבו־נא עבדיך בארץ גשן׃ 
01O 047:005 ויאמר פרעה אל־יוסף לאמר אביך ואחיך באו אליך׃ 
01O 047:006 ארץ מצרים לפניך הוא במיטב הארץ הושב את־אביך ואת־אחיך ישבו בארץ גשן ואם־ידעת ויש־בם אנשי־חיל ושמתם שרי מקנה על־אשר־לי׃ 
01O 047:007 ויבא יוסף את־יעקב אביו ויעמדהו לפני פרעה ויברך יעקב את־פרעה׃ 
01O 047:008 ויאמר פרעה אל־יעקב כמה ימי שני חייך׃ 
01O 047:009 ויאמר יעקב אל־פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את־ימי שני חיי אבתי בימי מגוריהם׃ 
01O 047:010 ויברך יעקב את־פרעה ויצא מלפני פרעה׃ 
01O 047:011 ויושב יוסף את־אביו ואת־אחיו ויתן להם אחזה בארץ מצרים במיטב הארץ בארץ רעמסס כאשר צוה פרעה׃ 
01O 047:012 ויכלכל יוסף את־אביו ואת־אחיו ואת כל־בית אביו לחם לפי הטף׃ 
01O 047:013 ולחם אין בכל־הארץ כי־כבד הרעב מאד ותלה ארץ מצרים וארץ כנען מפני הרעב׃ 
01O 047:014 וילקט יוסף את־כל־הכסף הנמצא בארץ־מצרים ובארץ כנען בשבר אשר־הם שברים ויבא יוסף את־הכסף ביתה פרעה׃ 
01O 047:015 ויתם הכסף מארץ מצרים ומארץ כנען ויבאו כל־מצרים אל־יוסף לאמר הבה־לנו לחם ולמה נמות נגדך כי אפס כסף׃ 
01O 047:016 ויאמר יוסף הבו מקניכם ואתנה לכם במקניכם אם־אפס כסף׃ 
01O 047:017 ויביאו את־מקניהם אל־יוסף ויתן להם יוסף לחם בסוסים ובמקנה הצאן ובמקנה הבקר ובחמרים וינהלם בלחם בכל־מקנהם בשנה ההוא׃ 
01O 047:018 ותתם השנה ההוא ויבאו אליו בשנה השנית ויאמרו לו לא־נכחד מאדני כי אם־תם הכסף ומקנה הבהמה אל־אדני לא נשאר לפני אדני בלתי אם־גויתנו ואדמתנו׃ 
01O 047:019 למה נמות לעיניך גם־אנחנו גם אדמתנו קנה־אתנו ואת־אדמתנו בלחם ונהיה  אנחנו ואדמתנו עבדים לפרעה ותן־זרע ונחיה  ולא נמות והאדמה לא תשם׃ 
01O 047:020 ויקן יוסף את־כל־אדמת מצרים לפרעה כי־מכרו מצרים איש שדהו כי־חזק עלהם הרעב ותהי הארץ לפרעה׃ 
01O 047:021 ואת־העם העביר אתו לערים מקצה גבול־מצרים ועד־קצהו׃ 
01O 047:022 רק אדמת הכהנים לא קנה כי חק לכהנים מאת פרעה ואכלו את־חקם אשר נתן להם פרעה על־כן לא מכרו את־אדמתם׃ 
01O 047:023 ויאמר יוסף אל־העם הן קניתי אתכם היום ואת־אדמתכם לפרעה הא־לכם זרע וזרעתם את־האדמה׃ 
01O 047:024 והיה בתבואת ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידת יהיה לכם לזרע השדה ולאכלכם ולאשר בבתיכם ולאכל לטפכם׃ 
01O 047:025 ויאמרו החיתנו נמצא־חן בעיני אדני והיינו עבדים לפרעה׃ 
01O 047:026 וישם אתה יוסף לחק עד־היום הזה על־אדמת מצרים לפרעה לחמש רק אדמת הכהנים לבדם לא היתה לפרעה׃ 
01O 047:027 וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד׃ 
01O 047:028 ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי־יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה׃ 
01O 047:029 ויקרבו ימי־ישראל  למות ויקרא ׀ לבנו ליוסף ויאמר לו אם־נא מצאתי חן בעיניך שים־נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל־נא תקברני במצרים׃ 
01O 047:030 ושכבתי עם־אבתי ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם ויאמר אנכי אעשה כדברך׃ 
01O 047:031 ויאמר השבעה לי וישבע לו וישתחו ישראל על־ראש המטה׃  פ 
01O 048:001 ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חלה ויקח את־שני בניו עמו את־מנשה ואת־אפרים׃ 
01O 048:002 ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך ויתחזק ישראל וישב על־המטה׃ 
01O 048:003 ויאמר יעקב אל־יוסף אל שדי נראה־אלי בלוז בארץ כנען ויברך אתי׃ 
01O 048:004 ויאמר אלי הנני מפרך והרביתך ונתתיך לקהל עמים ונתתי את־הארץ הזאת לזרעך אחריך אחזת עולם׃ 
01O 048:005 ועתה שני־בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד־באי אליך מצרימה לי־הם אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו־לי׃ 
01O 048:006 ומולדתך אשר־הולדת אחריהם לך יהיו על שם אחיהם יקראו בנחלתם׃ 
01O 048:007 ואני ׀ בבאי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת־ארץ לבא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת הוא בית לחם׃ 
01O 048:008 וירא ישראל את־בני יוסף ויאמר מי־אלה׃ 
01O 048:009 ויאמר יוסף אל־אביו בני הם אשר־נתן־לי אלהים בזה ויאמר קחם־נא אלי ואברכם׃ 
01O 048:010 ועיני ישראל כבדו מזקן לא יוכל לראות ויגש אתם אליו וישק להם ויחבק להם׃ 
01O 048:011 ויאמר ישראל אל־יוסף ראה פניך לא פללתי והנה הראה אתי אלהים גם את־זרעך׃ 
01O 048:012 ויוצא יוסף אתם מעם ברכיו וישתחו לאפיו ארצה׃ 
01O 048:013 ויקח יוסף את־שניהם  את־אפרים בימינו משמאל ישראל ואת־מנשה בשמאלו מימין ישראל ויגש אליו׃ 
01O 048:014 וישלח ישראל את־ימינו וישת על־ראש אפרים והוא הצעיר ואת־שמאלו על־ראש מנשה שכל את־ידיו כי מנשה הבכור׃ 
01O 048:015 ויברך את־יוסף ויאמר האלהים אשר התהלכו אבתי לפניו אברהם ויצחק האלהים הרעה אתי מעודי עד־היום הזה׃ 
01O 048:016 המלאך הגאל אתי מכל־רע יברך את־הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבתי אברהם ויצחק וידגו לרב בקרב הארץ׃ 
01O 048:017 וירא יוסף כי־ישית אביו יד־ימינו על־ראש אפרים וירע בעיניו ויתמך יד־אביו להסיר אתה מעל ראש־אפרים על־ראש מנשה׃ 
01O 048:018 ויאמר יוסף אל־אביו לא־כן אבי כי־זה הבכר שים ימינך על־ראשו׃ 
01O 048:019 וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי גם־הוא יהיה־לעם  וגם־הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא־הגוים׃ 
01O 048:020 ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה וישם את־אפרים לפני מנשה׃ 
01O 048:021 ויאמר ישראל אל־יוסף הנה אנכי מת והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל־ארץ אבתיכם׃ 
01O 048:022 ואני נתתי לך שכם אחד על־אחיך אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי׃  פ 
01O 049:001 ויקרא יעקב אל־בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר־יקרא אתכם באחרית הימים׃ 
01O 049:002 הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל־ישראל אביכם׃ 
01O 049:003 ראובן בכרי אתה כחי וראשית אוני יתר שאת ויתר עז׃ 
01O 049:004 פחז כמים אל־תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה׃  פ 
01O 049:005 שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם׃ 
01O 049:006 בסדם אל־תבא נפשי בקהלם אל־תחד כבדי כי באפם הרגו איש וברצנם עקרו־שור׃ 
01O 049:007 ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל׃    ס 
01O 049:008 יהודה אתה יודוך אחיך ידך בערף איביך ישתחוו  לך בני אביך׃ 
01O 049:009 גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו׃ 
01O 049:010 לא־יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי־יבא [שילה כ] (שילו ק) ולו יקהת עמים׃ 
01O 049:011 אסרי לגפן [עירה כ] (עירו ק) ולשרקה בני אתנו כבס ביין לבשו ובדם־ענבים [סותה כ] (סותו׃ ק) 
01O 049:012 חכלילי עינים מיין ולבן־שנים מחלב׃  פ 
01O 049:013 זבולן לחוף ימים ישכן והוא לחוף אניות וירכתו על־צידן׃    ס 
01O 049:014 יששכר חמר גרם רבץ בין המשפתים׃ 
01O 049:015 וירא מנחה כי טוב ואת־הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבל ויהי למס־עבד׃    ס 
01O 049:016 דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל׃ 
01O 049:017 יהי־דן נחש עלי־דרך שפיפן עלי־ארח הנשך עקבי־סוס ויפל רכבו אחור׃ 
01O 049:018 לישועתך קויתי יהוה׃ 
01O 049:019 גד גדוד יגודנו והוא יגד עקב׃    ס 
01O 049:020 מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני־מלך׃    ס 
01O 049:021 נפתלי אילה שלחה הנתן אמרי־שפר׃    ס 
01O 049:022 בן פרת יוסף בן פרת עלי־עין בנות צעדה עלי־שור׃ 
01O 049:023 וימררהו ורבו וישטמהו בעלי חצים׃ 
01O 049:024 ותשב באיתן קשתו ויפזו זרעי ידיו מידי אביר יעקב משם רעה אבן ישראל׃ 
01O 049:025 מאל אביך ויעזרך ואת שדי ויברכך ברכת שמים מעל ברכת תהום רבצת תחת ברכת שדים ורחם׃ 
01O 049:026 ברכת אביך גברו על־ברכת הורי עד־תאות גבעת עולם תהיין  לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו׃  פ 
01O 049:027 בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל׃ 
01O 049:028 כל־אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר־דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אתם׃ 
01O 049:029 ויצו אותם ויאמר אלהם אני נאסף אל־עמי קברו אתי אל־אבתי אל־המערה אשר בשדה עפרון החתי׃ 
01O 049:030 במערה אשר בשדה המכפלה אשר על־פני־ממרא בארץ כנען אשר קנה אברהם את־השדה מאת עפרן החתי לאחזת־קבר׃ 
01O 049:031 שמה קברו את־אברהם ואת שרה אשתו מה קברו את־יצחק ואת רבקה אשתו ושמה קברתי את־לאה׃ 
01O 049:032 מקנה השדה והמערה אשר־בו מאת בני־חת׃ 
01O 049:033 ויכל יעקב לצות את־בניו ויאסף רגליו אל־המטה ויגוע ויאסף אל־עמיו׃ 
01O 050:001 ויפל יוסף על־פני אביו ויבך עליו וישק־לו׃ 
01O 050:002 ויצו יוסף את־עבדיו את־הרפאים לחנט את־אביו ויחנטו הרפאים את־ישראל׃ 
01O 050:003 וימלאו־לו ארבעים יום כי כן ימלאו ימי החנטים ויבכו אתו מצרים שבעים יום׃ 
01O 050:004 ויעברו ימי בכיתו וידבר יוסף אל־בית פרעה לאמר אם־נא מצאתי חן בעיניכם דברו־נא באזני פרעה לאמר׃ 
01O 050:005 אבי השביעני לאמר הנה אנכי מת בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני ועתה אעלה־נא ואקברה את־אבי ואשובה׃ 
01O 050:006 ויאמר פרעה עלה וקבר את־אביך כאשר השביעך׃ 
01O 050:007 ויעל יוסף לקבר את־אביו ויעלו אתו כל־עבדי פרעה זקני ביתו וכל זקני ארץ־מצרים׃ 
01O 050:008 וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו רק טפם וצאנם ובקרם עזבו בארץ גשן׃ 
01O 050:009 ויעל עמו גם־רכב גם־פרשים ויהי המחנה כבד מאד׃ 
01O 050:010 ויבאו עד־גרן האטד אשר בעבר הירדן ויספדו־שם מספד גדול וכבד מאד ויעש לאביו אבל שבעת ימים׃ 
01O 050:011 וירא יושב הארץ הכנעני את־האבל בגרן האטד ויאמרו אבל־כבד זה למצרים על־כן קרא שמה אבל מצרים אשר בעבר הירדן׃ 
01O 050:012 ויעשו בניו לו כן כאשר צום׃ 
01O 050:013 וישאו אתו בניו ארצה כנען ויקברו אתו במערת שדה המכפלה אשר קנה אברהם את־השדה לאחזת־קבר מאת עפרן החתי על־פני ממרא׃ 
01O 050:014 וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו וכל־העלים אתו לקבר את־אביו אחרי קברו את־אביו׃ 
01O 050:015 ויראו אחי־יוסף כי־מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל־הרעה אשר גמלנו אתו׃ 
01O 050:016 ויצוו אל־יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר׃ 
01O 050:017 כה־תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי־רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלהי אביך ויבך יוסף בדברם אליו׃ 
01O 050:018 וילכו גם־אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך לעבדים׃ 
01O 050:019 ויאמר אלהם יוסף אל־תיראו כי התחת אלהים אני׃ 
01O 050:020 ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטבה למען עשה כיום הזה להחית עם־רב׃ 
01O 050:021 ועתה אל־תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת־טפכם וינחם אותם וידבר על־לבם׃ 
01O 050:022 וישב יוסף במצרים הוא ובית אביו ויחי יוסף מאה ועשר שנים׃ 
01O 050:023 וירא יוסף לאפרים בני שלשים גם בני מכיר בן־מנשה ילדו על־ברכי יוסף׃ 
01O 050:024 ויאמר יוסף אל־אחיו אנכי מת ואלהים פקד יפקד אתכם והעלה אתכם מן־הארץ הזאת אל־הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב׃ 
01O 050:025 וישבע יוסף את־בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם והעלתם את־עצמתי מזה׃ 
01O 050:026 וימת יוסף בן־מאה ועשר שנים ויחנטו אתו ויישם בארון במצרים׃ 
02O 001:001 ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו׃ 
02O 001:002 ראובן שמעון לוי ויהודה׃ 
02O 001:003 יששכר זבולן ובנימן ׃ 
02O 001:004 דן ונפתלי גד ואשר׃ 
02O 001:005 ויהי כל־נפש יצאי ירך־יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים׃ 
02O 001:006 וימת יוסף וכל־אחיו וכל הדור ההוא׃ 
02O 001:007 ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אתם׃  פ 
02O 001:008 ויקם מלך־חדש על־מצרים אשר לא־ידע את־יוסף׃ 
02O 001:009 ויאמר אל־עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו׃ 
02O 001:010 הבה נתחכמה לו פן־ירבה והיה כי־תקראנה מלחמה ונוסף גם־הוא על־שנאינו ונלחם־בנו ועלה מן־הארץ׃ 
02O 001:011 וישימו עליו שרי מסים למען ענתו בסבלתם ויבן ערי מסכנות לפרעה את־פתם ואת־רעמסס׃ 
02O 001:012 וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ ויקצו מפני בני ישראל׃ 
02O 001:013 ויעבדו מצרים את־בני ישראל בפרך׃ 
02O 001:014 וימררו את־חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים ובכל־עבדה בשדה את כל־עבדתם אשר־עבדו בהם בפרך׃ 
02O 001:015 ויאמר מלך מצרים למילדת העברית אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה׃ 
02O 001:016 ויאמר בילדכן את־העבריות וראיתן על־האבנים אם־בן הוא והמתן אתו ואם־בת היא וחיה׃ 
02O 001:017 ותיראן המילדת את־האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את־הילדים׃ 
02O 001:018 ויקרא מלך־מצרים למילדת ויאמר להן מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את־הילדים׃ 
02O 001:019 ותאמרן המילדת אל־פרעה כי לא כנשים המצרית העברית כי־חיות הנה בטרם תבוא אלהן המילדת וילדו׃ 
02O 001:020 וייטב אלהים למילדת וירב העם ויעצמו מאד׃ 
02O 001:021 ויהי כי־יראו המילדת את־האלהים ויעש להם בתים׃ 
02O 001:022 ויצו פרעה לכל־עמו לאמר כל־הבן הילוד היארה תשליכהו וכל־הבת תחיון׃    ס 
02O 002:001 וילך איש מבית לוי ויקח את־בת־לוי׃ 
02O 002:002 ותהר האשה ותלד בן ותרא אתו כי־טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים׃ 
02O 002:003 ולא־יכלה עוד הצפינו ותקח־לו תבת גמא ותחמרה בחמר ובזפת ותשם בה את־הילד ותשם בסוף על־שפת היאר׃ 
02O 002:004 ותתצב אחתו מרחק לדעה מה־יעשה לו׃ 
02O 002:005 ותרד בת־פרעה לרחץ על־היאר ונערתיה הלכת על־יד היאר ותרא את־התבה בתוך הסוף ותשלח את־אמתה ותקחה ׃ 
02O 002:006 ותפתח ותראהו את־הילד והנה־נער בכה ותחמל עליו ותאמר מילדי העברים זה׃ 
02O 002:007 ותאמר אחתו אל־בת־פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העברית ותינק לך את־הילד׃ 
02O 002:008 ותאמר־לה בת־פרעה לכי ותלך העלמה ותקרא את־אם הילד׃ 
02O 002:009 ותאמר לה בת־פרעה היליכי את־הילד הזה והינקהו לי ואני אתן את־שכרך ותקח האשה הילד ותניקהו׃ 
02O 002:010 ויגדל  הילד ותבאהו לבת־פרעה ויהי־לה לבן ותקרא שמו משה ותאמר כי מן־המים משיתהו׃ 
02O 002:011 ויהי ׀ בימים ההם ויגדל משה ויצא אל־אחיו וירא בסבלתם וירא איש מצרי מכה איש־עברי מאחיו׃ 
02O 002:012 ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את־המצרי ויטמנהו בחול׃ 
02O 002:013 ויצא ביום השני והנה שני־אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך׃ 
02O 002:014 ויאמר מי שמך לאיש שר ושפט עלינו הלהרגני אתה אמר כאשר הרגת את־המצרי ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר׃ 
02O 002:015 וישמע פרעה את־הדבר הזה ויבקש להרג את־משה ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ־מדין וישב על־הבאר׃ 
02O 002:016 ולכהן מדין שבע בנות ותבאנה ותדלנה ותמלאנה את־הרהטים להשקות צאן אביהן׃ 
02O 002:017 ויבאו הרעים ויגרשום ויקם משה ויושען וישק את־צאנם׃ 
02O 002:018 ותבאנה אל־רעואל אביהן ויאמר מדוע מהרתן בא היום׃ 
02O 002:019 ותאמרן איש מצרי הצילנו מיד הרעים  וגם־דלה דלה לנו וישק את־הצאן׃ 
02O 002:020 ויאמר אל־בנתיו ואיו למה זה עזבתן את־האיש קראן לו ויאכל לחם׃ 
02O 002:021 ויואל משה לשבת את־האיש ויתן את־צפרה בתו למשה׃ 
02O 002:022 ותלד בן ויקרא את־שמו גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה׃  פ 
02O 002:023 ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני־ישראל מן־העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל־האלהים מן־העבדה׃ 
02O 002:024 וישמע אלהים את־נאקתם ויזכר אלהים את־בריתו את־אברהם את־יצחק ואת־יעקב׃ 
02O 002:025 וירא אלהים את־בני ישראל וידע אלהים׃    ס 
02O 003:001 ומשה היה רעה את־צאן יתרו חתנו כהן מדין וינהג את־הצאן אחר המדבר ויבא אל־הר האלהים חרבה׃ 
02O 003:002 וירא מלאך יהוה אליו בלבת־אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל׃ 
02O 003:003 ויאמר משה אסרה־נא ואראה את־המראה הגדל הזה מדוע לא־יבער הסנה׃ 
02O 003:004 וירא יהוה כי סר לראות ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני׃ 
02O 003:005 ויאמר אל־תקרב הלם של־נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת־קדש הוא׃ 
02O 003:006 ויאמר אנכי אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל־האלהים׃ 
02O 003:007 ויאמר יהוה ראה ראיתי את־עני עמי אשר במצרים ואת־צעקתם שמעתי מפני נגשיו כי ידעתי את־מכאביו׃ 
02O 003:008 וארד להצילו ׀ מיד מצרים ולהעלתו מן־הארץ ההוא אל־ארץ טובה ורחבה אל־ארץ זבת חלב ודבש אל־מקום הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי׃ 
02O 003:009 ועתה הנה צעקת בני־ישראל באה אלי וגם־ראיתי את־הלחץ אשר מצרים לחצים אתם׃ 
02O 003:010 ועתה לכה ואשלחך אל־פרעה והוצא את־עמי בני־ישראל ממצרים׃ 
02O 003:011 ויאמר משה אל־האלהים מי אנכי כי אלך אל־פרעה וכי אוציא את־בני ישראל ממצרים׃ 
02O 003:012 ויאמר כי־אהיה עמך וזה־לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את־העם ממצרים תעבדון את־האלהים על ההר הזה׃ 
02O 003:013 ויאמר משה אל־האלהים הנה אנכי בא אל־בני ישראל ואמרתי להם אלהי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו־לי מה־שמו מה אמר אלהם׃ 
02O 003:014 ויאמר אלהים אל־משה אהיה אשר אהיה ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם׃ 
02O 003:015 ויאמר עוד אלהים אל־משה כה־תאמר אל־בני ישראל יהוה אלהי אבתיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם זה־שמי לעלם וזה זכרי לדר דר׃ 
02O 003:016 לך ואספת את־זקני ישראל ואמרת אלהם יהוה אלהי אבתיכם נראה אלי אלהי אברהם יצחק ויעקב לאמר פקד פקדתי אתכם ואת־העשוי לכם במצרים׃ 
02O 003:017 ואמר אעלה אתכם מעני מצרים אל־ארץ הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי אל־ארץ זבת חלב ודבש׃ 
02O 003:018 ושמעו לקלך ובאת אתה וזקני ישראל אל־מלך מצרים ואמרתם אליו יהוה אלהי העבריים נקרה עלינו ועתה נלכה־נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו׃ 
02O 003:019 ואני ידעתי כי לא־יתן אתכם מלך מצרים להלך ולא ביד חזקה׃ 
02O 003:020 ושלחתי את־ידי והכיתי את־מצרים בכל נפלאתי אשר אעשה בקרבו ואחרי־כן ישלח אתכם׃ 
02O 003:021 ונתתי את־חן העם־הזה בעיני מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם׃ 
02O 003:022 ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי־כסף וכלי זהב ושמלת ושמתם על־בניכם ועל־בנתיכם ונצלתם את־מצרים׃ 
02O 004:001 ויען משה ויאמר והן לא־יאמינו לי ולא ישמעו בקלי כי יאמרו לא־נראה אליך יהוה׃ 
02O 004:002 ויאמר אליו יהוה [מזה כ] (מה־זה  ק) בידך ויאמר מטה׃ 
02O 004:003 ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש וינס משה מפניו׃ 
02O 004:004 ויאמר יהוה אל־משה שלח ידך ואחז בזנבו וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו׃ 
02O 004:005 למען יאמינו כי־נראה אליך יהוה אלהי אבתם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃ 
02O 004:006 ויאמר יהוה לו עוד הבא־נא ידך בחיקך ויבא ידו בחיקו ויוצאה והנה ידו מצרעת כשלג׃ 
02O 004:007 ויאמר השב ידך אל־חיקך וישב ידו אל־חיקו ויוצאה מחיקו והנה־שבה כבשרו׃ 
02O 004:008 והיה אם־לא יאמינו לך ולא ישמעו לקל האת הראשון והאמינו לקל האת האחרון׃ 
02O 004:009 והיה אם־לא יאמינו גם לשני האתות האלה ולא ישמעון לקלך ולקחת ממימי היאר ושפכת היבשה והיו המים אשר תקח מן־היאר והיו לדם ביבשת׃ 
02O 004:010 ויאמר משה אל־יהוה בי אדני לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשם גם מאז דברך  אל־עבדך כי כבד־פה וכבד לשון אנכי׃ 
02O 004:011 ויאמר יהוה אליו מי שם פה לאדם או מי־ישום אלם או חרש או פקח או עור הלא אנכי יהוה׃ 
02O 004:012 ועתה לך ואנכי אהיה עם־פיך והוריתיך אשר תדבר׃ 
02O 004:013 ויאמר בי אדני שלח־נא ביד־תשלח׃ 
02O 004:014 ויחר־אף יהוה במשה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי־דבר ידבר הוא וגם הנה־הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו׃ 
02O 004:015 ודברת אליו ושמת את־הדברים בפיו ואנכי אהיה עם־פיך ועם־פיהו והוריתי אתכם את אשר תעשון׃ 
02O 004:016 ודבר־הוא לך אל־העם והיה הוא יהיה־לך לפה ואתה תהיה־לו לאלהים׃ 
02O 004:017 ואת־המטה הזה תקח בידך אשר תעשה־בו את־האתת׃  פ 
02O 004:018 וילך משה וישב ׀ אל־יתר חתנו ויאמר לו אלכה  נא ואשובה אל־אחי אשר־במצרים ואראה העודם חיים ויאמר יתרו למשה לך לשלום׃ 
02O 004:019 ויאמר יהוה אל־משה במדין לך שב מצרים כי־מתו כל־האנשים המבקשים את־נפשך׃ 
02O 004:020 ויקח משה את־אשתו ואת־בניו וירכבם על־החמר וישב ארצה מצרים ויקח משה את־מטה האלהים בידו׃ 
02O 004:021 ויאמר יהוה אל־משה בלכתך לשוב מצרימה ראה כל־המפתים אשר־שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה ואני אחזק את־לבו ולא ישלח את־העם׃ 
02O 004:022 ואמרת אל־פרעה כה אמר יהוה בני בכרי ישראל׃ 
02O 004:023 ואמר אליך שלח את־בני ויעבדני ותמאן לשלחו הנה אנכי הרג את־בנך בכרך׃ 
02O 004:024 ויהי בדרך במלון ויפגשהו יהוה ויבקש המיתו׃ 
02O 004:025 ותקח צפרה צר ותכרת את־ערלת בנה ותגע לרגליו ותאמר כי חתן־דמים אתה לי׃ 
02O 004:026 וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולת׃  פ 
02O 004:027 ויאמר יהוה אל־אהרן לך לקראת משה המדברה וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק־לו׃ 
02O 004:028 ויגד משה לאהרן את כל־דברי יהוה אשר שלחו ואת כל־האתת אשר צוהו׃ 
02O 004:029 וילך משה ואהרן ויאספו את־כל־זקני בני ישראל׃ 
02O 004:030 וידבר אהרן את כל־הדברים אשר־דבר יהוה אל־משה ויעש האתת לעיני העם׃ 
02O 004:031 ויאמן העם וישמעו כי־פקד יהוה את־בני ישראל וכי ראה את־ענים ויקדו וישתחוו ׃ 
02O 005:001 ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל־פרעה כה־אמר יהוה אלהי ישראל שלח את־עמי ויחגו לי במדבר׃ 
02O 005:002 ויאמר פרעה מי יהוה אשר אשמע בקלו לשלח את־ישראל לא ידעתי את־יהוה וגם את־ישראל לא אשלח׃ 
02O 005:003 ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו פן־יפגענו בדבר או בחרב׃ 
02O 005:004 ויאמר אלהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את־העם ממעשיו לכו לסבלתיכם׃ 
02O 005:005 ויאמר פרעה הן־רבים עתה עם הארץ והשבתם אתם מסבלתם׃ 
02O 005:006 ויצו פרעה ביום ההוא את־הנגשים בעם ואת־שטריו לאמר׃ 
02O 005:007 לא תאספון לתת תבן לעם ללבן הלבנים כתמול שלשם הם ילכו וקששו להם תבן׃ 
02O 005:008 ואת־מתכנת הלבנים אשר הם עשים תמול שלשם תשימו עליהם לא תגרעו ממנו כי־נרפים הם על־כן הם צעקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו׃ 
02O 005:009 תכבד העבדה על־האנשים ויעשו־בה ואל־ישעו בדברי־שקר׃ 
02O 005:010 ויצאו נגשי  העם ושטריו ויאמרו אל־העם לאמר כה אמר פרעה אינני נתן לכם תבן׃ 
02O 005:011 אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו כי אין נגרע מעבדתכם דבר׃ 
02O 005:012 ויפץ העם בכל־ארץ מצרים לקשש קש לתבן׃ 
02O 005:013 והנגשים אצים לאמר כלו מעשיכם דבר־יום ביומו כאשר בהיות התבן׃ 
02O 005:014 ויכו שטרי בני ישראל אשר־שמו עלהם נגשי פרעה לאמר מדוע לא כליתם חקכם ללבן כתמול שלשם גם־תמול גם־היום׃ 
02O 005:015 ויבאו שטרי בני ישראל ויצעקו אל־פרעה לאמר למה תעשה כה לעבדיך׃ 
02O 005:016 תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשו והנה עבדיך מכים וחטאת עמך׃ 
02O 005:017 ויאמר נרפים אתם נרפים על־כן אתם אמרים נלכה נזבחה ליהוה׃ 
02O 005:018 ועתה לכו עבדו ותבן לא־ינתן לכם ותכן לבנים תתנו׃ 
02O 005:019 ויראו שטרי בני־ישראל אתם ברע לאמר לא־תגרעו מלבניכם דבר־יום ביומו׃ 
02O 005:020 ויפגעו את־משה ואת־אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה׃ 
02O 005:021 ויאמרו אלהם ירא יהוה עליכם וישפט אשר הבאשתם את־ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת־חרב בידם להרגנו׃ 
02O 005:022 וישב משה אל־יהוה ויאמר אדני למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני׃ 
02O 005:023 ומאז באתי אל־פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא־הצלת את־עמך׃ 
02O 006:001 ויאמר יהוה אל־משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו׃    ס 
02O 006:002 וידבר אלהים אל־משה ויאמר אליו אני יהוה׃ 
02O 006:003 וארא אל־אברהם אל־יצחק ואל־יעקב באל שדי ושמי יהוה לא נודעתי להם׃ 
02O 006:004 וגם הקמתי את־בריתי אתם לתת להם את־ארץ כנען את ארץ מגריהם אשר־גרו בה׃ 
02O 006:005 וגם ׀ אני שמעתי את־נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אתם ואזכר את־בריתי׃ 
02O 006:006 לכן אמר לבני־ישראל  אני יהוה והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים והצלתי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים׃ 
02O 006:007 ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים וידעתם כי אני יהוה אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים׃ 
02O 006:008 והבאתי אתכם אל־הארץ אשר נשאתי את־ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני יהוה׃ 
02O 006:009 וידבר משה כן אל־בני ישראל ולא שמעו אל־משה מקצר רוח ומעבדה קשה׃  פ 
02O 006:010 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
02O 006:011 בא דבר אל־פרעה מלך מצרים וישלח את־בני־ישראל מארצו׃ 
02O 006:012 וידבר משה לפני יהוה לאמר הן בני־ישראל לא־שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים׃  פ 
02O 006:013 וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרן ויצום אל־בני ישראל ואל־פרעה מלך מצרים להוציא את־בני־ישראל מארץ מצרים׃    ס 
02O 006:014 אלה ראשי בית־אבתם בני ראובן בכר ישראל חנוך ופלוא חצרון וכרמי אלה משפחת ראובן׃ 
02O 006:015 ובני שמעון ימואל וימין ואהד ויכין וצחר ושאול בן־הכנענית אלה משפחת שמעון׃ 
02O 006:016 ואלה שמות בני־לוי לתלדתם גרשון וקהת ומררי ושני חיי לוי שבע ושלשים ומאת שנה׃ 
02O 006:017 בני גרשון לבני ושמעי למשפחתם׃ 
02O 006:018 ובני קהת עמרם ויצהר וחברון ועזיאל ושני חיי קהת שלש ושלשים ומאת שנה׃ 
02O 006:019 ובני מררי מחלי ומושי אלה משפחת הלוי לתלדתם׃ 
02O 006:020 ויקח עמרם את־יוכבד דדתו לו לאשה ותלד לו את־אהרן ואת־משה ושני חיי עמרם שבע ושלשים ומאת שנה׃ 
02O 006:021 ובני יצהר קרח ונפג וזכרי׃ 
02O 006:022 ובני עזיאל מישאל ואלצפן וסתרי׃ 
02O 006:023 ויקח  אהרן את־אלישבע בת־עמינדב אחות נחשון לו לאשה ותלד לו את־נדב ואת־אביהוא את־אלעזר ואת־איתמר׃ 
02O 006:024 ובני קרח אסיר ואלקנה ואביאסף אלה משפחת הקרחי׃ 
02O 006:025 ואלעזר בן־אהרן לקח־לו מבנות פוטיאל לו לאשה ותלד לו את־פינחס אלה ראשי אבות הלוים למשפחתם׃ 
02O 006:026 הוא אהרן ומשה אשר אמר יהוה להם הוציאו את־בני ישראל מארץ מצרים על־צבאתם׃ 
02O 006:027 הם המדברים אל־פרעה מלך־מצרים להוציא את־בני־ישראל ממצרים הוא משה ואהרן׃ 
02O 006:028 ויהי ביום דבר יהוה אל־משה בארץ מצרים׃  פ 
02O 006:029 וידבר יהוה אל־משה לאמר אני יהוה דבר אל־פרעה מלך מצרים את כל־אשר אני דבר אליך׃ 
02O 006:030 ויאמר משה לפני יהוה הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה׃  פ 
02O 007:001 ויאמר יהוה אל־משה ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך׃ 
02O 007:002 אתה תדבר את כל־אשר אצוך ואהרן אחיך ידבר אל־פרעה ושלח את־בני־ישראל מארצו׃ 
02O 007:003 ואני אקשה את־לב פרעה והרביתי את־אתתי ואת־מופתי בארץ מצרים׃ 
02O 007:004 ולא־ישמע אלכם פרעה ונתתי את־ידי במצרים והוצאתי את־צבאתי את־עמי בני־ישראל מארץ מצרים בשפטים גדלים׃ 
02O 007:005 וידעו מצרים כי־אני יהוה בנטתי את־ידי על־מצרים והוצאתי את־בני־ישראל מתוכם׃ 
02O 007:006 ויעש משה ואהרן כאשר צוה יהוה אתם כן עשו׃ 
02O 007:007 ומשה בן־שמנים שנה ואהרן בן־שלש ושמנים שנה בדברם אל־פרעה׃  פ 
02O 007:008 ויאמר יהוה אל־משה ואל־אהרן לאמר׃ 
02O 007:009 כי ידבר אלכם פרעה לאמר תנו לכם מופת ואמרת אל־אהרן קח את־מטך והשלך לפני־פרעה יהי לתנין׃ 
02O 007:010 ויבא משה ואהרן אל־פרעה ויעשו  כן כאשר צוה יהוה וישלך אהרן את־מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו ויהי לתנין׃ 
02O 007:011 ויקרא גם־פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם־הם חרטמי מצרים בלהטיהם כן׃ 
02O 007:012 וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינם ויבלע מטה־אהרן את־מטתם׃ 
02O 007:013 ויחזק לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר יהוה׃  פ 
02O 007:014 ויאמר יהוה אל־משה כבד לב פרעה מאן לשלח העם׃ 
02O 007:015 לך אל־פרעה בבקר הנה יצא המימה ונצבת לקראתו על־שפת היאר והמטה אשר־נהפך לנחש תקח בידך׃ 
02O 007:016 ואמרת אליו יהוה אלהי העברים שלחני אליך לאמר שלח את־עמי ויעבדני במדבר והנה לא־שמעת עד־כה׃ 
02O 007:017 כה אמר יהוה בזאת תדע כי אני יהוה הנה אנכי מכה ׀ במטה אשר־בידי על־המים אשר ביאר ונהפכו לדם׃ 
02O 007:018 והדגה אשר־ביאר תמות ובאש היאר ונלאו מצרים לשתות מים מן־היאר׃    ס 
02O 007:019 ויאמר יהוה אל־משה אמר אל־אהרן קח מטך ונטה־ידך על־מימי מצרים על־נהרתם ׀ על־יאריהם ועל־אגמיהם ועל כל־מקוה מימיהם ויהיו־דם והיה דם בכל־ארץ מצרים ובעצים ובאבנים׃ 
02O 007:020 ויעשו־כן משה ואהרן כאשר ׀ צוה יהוה וירם במטה ויך את־המים אשר ביאר לעיני פרעה ולעיני עבדיו ויהפכו כל־המים אשר־ביאר לדם׃ 
02O 007:021 והדגה אשר־ביאר מתה ויבאש היאר ולא־יכלו מצרים לשתות מים מן־היאר ויהי הדם בכל־ארץ מצרים׃ 
02O 007:022 ויעשו־כן חרטמי מצרים בלטיהם ויחזק לב־פרעה ולא־שמע אלהם כאשר דבר יהוה׃ 
02O 007:023 ויפן פרעה ויבא אל־ביתו ולא־שת לבו גם־לזאת׃ 
02O 007:024 ויחפרו כל־מצרים סביבת היאר מים לשתות כי לא יכלו לשתת ממימי היאר׃ 
02O 007:025 וימלא שבעת ימים אחרי הכות־יהוה את־היאר׃  פ 
02O 007:026 ויאמר יהוה אל־משה בא אל־פרעה ואמרת אליו כה אמר יהוה שלח את־עמי ויעבדני׃ 
02O 007:027 ואם־מאן אתה לשלח הנה אנכי נגף את־כל־גבולך בצפרדעים׃ 
02O 007:028 ושרץ היאר צפרדעים ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל־מטתך ובבית עבדיך ובעמך ובתנוריך ובמשארותיך׃ 
02O 007:029 ובכה ובעמך ובכל־עבדיך יעלו הצפרדעים׃ 
02O 008:001 ויאמר יהוה אל־משה אמר אל־אהרן נטה את־ידך במטך על־הנהרת על־היארים ועל־האגמים והעל את־הצפרדעים על־ארץ מצרים׃ 
02O 008:002 ויט אהרן את־ידו על מימי מצרים ותעל הצפרדע ותכס את־ארץ מצרים׃ 
02O 008:003 ויעשו־כן החרטמים בלטיהם ויעלו את־הצפרדעים על־ארץ מצרים׃ 
02O 008:004 ויקרא פרעה למשה ולאהרן ויאמר העתירו אל־יהוה ויסר הצפרדעים ממני ומעמי ואשלחה את־העם ויזבחו ליהוה׃ 
02O 008:005 ויאמר משה לפרעה התפאר עלי למתי ׀ אעתיר לך ולעבדיך ולעמך להכרית הצפרדעים ממך ומבתיך רק ביאר תשארנה׃ 
02O 008:006 ויאמר למחר ויאמר כדברך למען תדע כי־אין כיהוה אלהינו׃ 
02O 008:007 וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך ומעבדיך ומעמך רק ביאר תשארנה׃ 
02O 008:008 ויצא משה ואהרן מעם פרעה ויצעק משה אל־יהוה על־דבר הצפרדעים אשר־שם לפרעה׃ 
02O 008:009 ויעש יהוה כדבר משה וימתו הצפרדעים מן־הבתים מן־החצרת ומן־השדת׃ 
02O 008:010 ויצברו אתם חמרם חמרם ותבאש הארץ׃ 
02O 008:011 וירא פרעה כי היתה הרוחה והכבד את־לבו ולא שמע אלהם כאשר דבר יהוה׃    ס 
02O 008:012 ויאמר יהוה אל־משה אמר אל־אהרן נטה את־מטך והך את־עפר הארץ והיה לכנם בכל־ארץ מצרים׃ 
02O 008:013 ויעשו־כן ויט אהרן את־ידו במטהו ויך את־עפר הארץ ותהי הכנם באדם ובבהמה כל־עפר הארץ היה כנים בכל־ארץ מצרים׃ 
02O 008:014 ויעשו־כן החרטמים בלטיהם להוציא את־הכנים ולא יכלו ותהי הכנם באדם ובבהמה׃ 
02O 008:015 ויאמרו החרטמים אל־פרעה אצבע אלהים הוא ויחזק לב־פרעה ולא־שמע אלהם כאשר דבר יהוה׃    ס 
02O 008:016 ויאמר יהוה אל־משה השכם בבקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה ואמרת אליו כה אמר יהוה שלח עמי ויעבדני׃ 
02O 008:017 כי אם־אינך משלח את־עמי הנני משליח בך ובעבדיך ובעמך ובבתיך את־הערב ומלאו בתי מצרים את־הערב וגם האדמה אשר־הם עליה׃ 
02O 008:018 והפליתי ביום ההוא את־ארץ גשן אשר עמי עמד עליה לבלתי היות־שם ערב למען תדע כי אני יהוה בקרב הארץ׃ 
02O 008:019 ושמתי פדת בין עמי ובין עמך למחר יהיה  האת הזה׃ 
02O 008:020 ויעש יהוה כן ויבא ערב כבד ביתה פרעה ובית עבדיו ובכל־ארץ מצרים תשחת הארץ מפני הערב׃ 
02O 008:021 ויקרא פרעה אל־משה ולאהרן ויאמר לכו זבחו לאלהיכם בארץ׃ 
02O 008:022 ויאמר משה לא נכון לעשות כן כי תועבת מצרים נזבח ליהוה אלהינו הן נזבח את־תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלנו׃ 
02O 008:023 דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו ליהוה אלהינו כאשר יאמר אלינו׃ 
02O 008:024 ויאמר פרעה אנכי אשלח אתכם וזבחתם ליהוה אלהיכם במדבר רק הרחק לא־תרחיקו ללכת העתירו בעדי׃ 
02O 008:025 ויאמר משה הנה אנכי יוצא מעמך והעתרתי אל־יהוה וסר הערב מפרעה מעבדיו ומעמו מחר רק אל־יסף פרעה התל לבלתי שלח את־העם לזבח ליהוה׃ 
02O 008:026 ויצא משה מעם פרעה ויעתר אל־יהוה׃ 
02O 008:027 ויעש יהוה כדבר משה ויסר הערב מפרעה מעבדיו ומעמו לא נשאר אחד׃ 
02O 008:028 ויכבד פרעה את־לבו גם בפעם הזאת ולא שלח את־העם׃  פ 
02O 009:001 ויאמר יהוה אל־משה בא אל־פרעה ודברת אליו כה־אמר יהוה אלהי העברים שלח את־עמי ויעבדני׃ 
02O 009:002 כי אם־מאן אתה לשלח ועודך מחזיק בם׃ 
02O 009:003 הנה יד־יהוה הויה במקנך אשר בשדה בסוסים בחמרים בגמלים בבקר ובצאן דבר כבד מאד׃ 
02O 009:004 והפלה יהוה בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ולא ימות מכל־לבני ישראל דבר׃ 
02O 009:005 וישם יהוה מועד לאמר מחר יעשה יהוה הדבר הזה בארץ׃ 
02O 009:006 ויעש יהוה את־הדבר הזה ממחרת וימת כל מקנה מצרים וממקנה בני־ישראל לא־מת אחד׃ 
02O 009:007 וישלח פרעה והנה לא־מת ממקנה ישראל עד־אחד ויכבד לב פרעה ולא שלח את־העם׃  פ 
02O 009:008 ויאמר יהוה אל־משה ואל־אהרן קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן וזרקו משה השמימה לעיני פרעה׃ 
02O 009:009 והיה לאבק על כל־ארץ מצרים והיה על־האדם ועל־הבהמה לשחין פרח אבעבעת בכל־ארץ מצרים׃ 
02O 009:010 ויקחו את־פיח הכבשן ויעמדו לפני פרעה ויזרק אתו משה השמימה ויהי שחין אבעבעת פרח באדם ובבהמה׃ 
02O 009:011 ולא־יכלו החרטמים לעמד לפני משה מפני השחין כי־היה השחין בחרטמם ובכל־מצרים׃ 
02O 009:012 ויחזק יהוה את־לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר יהוה אל־משה׃    ס 
02O 009:013 ויאמר יהוה אל־משה השכם בבקר והתיצב לפני פרעה ואמרת אליו כה־אמר יהוה אלהי העברים שלח את־עמי ויעבדני׃ 
02O 009:014 כי ׀ בפעם הזאת אני שלח את־כל־מגפתי אל־לבך ובעבדיך ובעמך בעבור תדע כי אין כמני בכל־הארץ׃ 
02O 009:015 כי עתה שלחתי את־ידי ואך אותך ואת־עמך בדבר ותכחד מן־הארץ׃ 
02O 009:016 ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את־כחי ולמען ספר שמי בכל־הארץ׃ 
02O 009:017 עודך מסתולל בעמי לבלתי שלחם׃ 
02O 009:018 הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד אשר לא־היה כמהו במצרים למן־היום הוסדה ועד־עתה׃ 
02O 009:019 ועתה שלח העז את־מקנך ואת כל־אשר לך בשדה כל־האדם והבהמה אשר־ימצא בשדה ולא יאסף הביתה וירד עלהם הברד ומתו׃ 
02O 009:020 הירא את־דבר יהוה מעבדי פרעה הניס את־עבדיו ואת־מקנהו אל־הבתים׃ 
02O 009:021 ואשר לא־שם לבו אל־דבר יהוה ויעזב את־עבדיו ואת־מקנהו בשדה׃  פ 
02O 009:022 ויאמר יהוה אל־משה נטה את־ידך על־השמים ויהי ברד בכל־ארץ מצרים על־האדם ועל־הבהמה ועל כל־עשב השדה בארץ מצרים׃ 
02O 009:023 ויט משה את־מטהו על־השמים ויהוה נתן קלת וברד ותהלך אש ארצה וימטר יהוה ברד על־ארץ מצרים׃ 
02O 009:024 ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד כבד מאד אשר לא־היה כמהו בכל־ארץ מצרים מאז היתה לגוי׃ 
02O 009:025 ויך הברד בכל־ארץ מצרים את כל־אשר בשדה מאדם ועד־בהמה ואת כל־עשב השדה הכה הברד ואת־כל־עץ השדה שבר׃ 
02O 009:026 רק בארץ גשן אשר־שם בני ישראל לא היה ברד׃ 
02O 009:027 וישלח פרעה ויקרא למשה ולאהרן ויאמר אלהם חטאתי הפעם יהוה הצדיק ואני ועמי הרשעים׃ 
02O 009:028 העתירו אל־יהוה ורב מהית קלת אלהים וברד ואשלחה אתכם ולא תספון לעמד׃ 
02O 009:029 ויאמר אליו משה כצאתי את־העיר אפרש את־כפי אל־יהוה הקלות יחדלון והברד לא יהיה־עוד למען תדע כי ליהוה הארץ׃ 
02O 009:030 ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני יהוה אלהים׃ 
02O 009:031 והפשתה והשערה נכתה כי השערה אביב והפשתה גבעל׃ 
02O 009:032 והחטה והכסמת לא נכו כי אפילת הנה׃ 
02O 009:033 ויצא משה מעם פרעה את־העיר ויפרש כפיו אל־יהוה ויחדלו הקלות והברד ומטר לא־נתך ארצה׃ 
02O 009:034 וירא פרעה כי־חדל המטר והברד והקלת ויסף לחטא ויכבד לבו הוא ועבדיו׃ 
02O 009:035 ויחזק לב פרעה ולא שלח את־בני ישראל כאשר דבר יהוה ביד־משה׃  פ 
02O 010:001 ויאמר יהוה אל־משה בא אל־פרעה כי־אני הכבדתי את־לבו ואת־לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו׃ 
02O 010:002 ולמען תספר באזני בנך ובן־בנך את אשר התעללתי במצרים ואת־אתתי אשר־שמתי בם וידעתם כי־אני יהוה׃ 
02O 010:003 ויבא משה ואהרן אל־פרעה ויאמרו אליו כה־אמר יהוה אלהי העברים עד־מתי מאנת לענת מפני שלח עמי ויעבדני׃ 
02O 010:004 כי אם־מאן אתה לשלח את־עמי הנני מביא מחר ארבה בגבלך׃ 
02O 010:005 וכסה את־עין הארץ ולא יוכל לראת את־הארץ ואכל ׀ את־יתר הפלטה הנשארת לכם מן־הברד ואכל את־כל־העץ הצמח לכם מן־השדה׃ 
02O 010:006 ומלאו בתיך ובתי כל־עבדיך ובתי כל־מצרים אשר לא־ראו אבתיך ואבות אבתיך מיום היותם על־האדמה עד היום הזה ויפן ויצא מעם פרעה׃ 
02O 010:007 ויאמרו עבדי פרעה אליו עד־מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את־האנשים ויעבדו את־יהוה אלהיהם הטרם תדע כי אבדה מצרים׃ 
02O 010:008 ויושב את־משה ואת־אהרן אל־פרעה ויאמר אלהם לכו עבדו את־יהוה אלהיכם מי ומי ההלכים׃ 
02O 010:009 ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותנו בצאננו ובבקרנו נלך כי חג־יהוה לנו׃ 
02O 010:010 ויאמר אלהם יהי כן יהוה עמכם כאשר אשלח אתכם ואת־טפכם ראו כי רעה נגד פניכם׃ 
02O 010:011 לא כן לכו־נא הגברים ועבדו את־יהוה כי אתה אתם מבקשים ויגרש אתם מאת פני פרעה׃  פ 
02O 010:012 ויאמר יהוה אל־משה נטה ידך על־ארץ מצרים בארבה ויעל על־ארץ מצרים ויאכל את־כל־עשב הארץ את כל־אשר השאיר הברד׃ 
02O 010:013 ויט משה את־מטהו על־ארץ מצרים ויהוה נהג רוח קדים בארץ כל־היום ההוא וכל־הלילה הבקר היה ורוח הקדים נשא את־הארבה׃ 
02O 010:014 ויעל הארבה על כל־ארץ מצרים וינח בכל גבול מצרים כבד מאד לפניו לא־היה כן ארבה כמהו ואחריו לא יהיה־כן׃ 
02O 010:015 ויכס את־עין כל־הארץ ותחשך הארץ ויאכל את־כל־עשב הארץ ואת כל־פרי העץ אשר הותיר הברד ולא־נותר כל־ירק בעץ ובעשב השדה בכל־ארץ מצרים׃ 
02O 010:016 וימהר פרעה לקרא למשה ולאהרן ויאמר חטאתי ליהוה אלהיכם ולכם׃ 
02O 010:017 ועתה שא נא חטאתי אך הפעם והעתירו ליהוה אלהיכם ויסר מעלי רק את־המות הזה׃ 
02O 010:018 ויצא מעם פרעה ויעתר אל־יהוה׃ 
02O 010:019 ויהפך יהוה רוח־ים חזק מאד וישא את־הארבה ויתקעהו ימה סוף לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים׃ 
02O 010:020 ויחזק יהוה את־לב פרעה ולא שלח את־בני ישראל׃  פ 
02O 010:021 ויאמר יהוה אל־משה נטה ידך על־השמים ויהי חשך על־ארץ מצרים וימש חשך׃ 
02O 010:022 ויט משה את־ידו על־השמים ויהי חשך־אפלה בכל־ארץ מצרים שלשת ימים׃ 
02O 010:023 לא־ראו איש את־אחיו ולא־קמו איש מתחתיו שלשת ימים ולכל־בני ישראל היה אור במושבתם׃ 
02O 010:024 ויקרא פרעה אל־משה ויאמר לכו עבדו את־יהוה רק צאנכם ובקרכם יצג גם־טפכם ילך עמכם׃ 
02O 010:025 ויאמר משה גם־אתה תתן בידנו זבחים ועלות ועשינו ליהוה אלהינו׃ 
02O 010:026 וגם־מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה כי ממנו נקח לעבד את־יהוה אלהינו ואנחנו לא־נדע מה־נעבד את־יהוה עד־באנו שמה׃ 
02O 010:027 ויחזק יהוה את־לב פרעה ולא אבה לשלחם׃ 
02O 010:028 ויאמר־לו פרעה לך מעלי השמר לך אל־תסף ראות פני כי ביום ראתך פני תמות׃ 
02O 010:029 ויאמר משה כן דברת לא־אסף עוד ראות פניך׃  פ 
02O 011:001 ויאמר יהוה אל־משה עוד נגע אחד אביא על־פרעה ועל־מצרים אחרי־כן ישלח אתכם מזה כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה׃ 
02O 011:002 דבר־נא באזני העם וישאלו איש ׀ מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי־כסף וכלי זהב׃ 
02O 011:003 ויתן יהוה את־חן העם בעיני מצרים גם ׀ האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי־פרעה ובעיני העם׃    ס 
02O 011:004 ויאמר משה כה אמר יהוה כחצת הלילה אני יוצא בתוך מצרים׃ 
02O 011:005 ומת כל־בכור בארץ מצרים מבכור פרעה הישב על־כסאו עד בכור השפחה אשר אחר הרחים וכל בכור בהמה׃ 
02O 011:006 והיתה צעקה גדלה בכל־ארץ מצרים אשר כמהו לא נהיתה וכמהו לא תסף׃ 
02O 011:007 ולכל ׀ בני ישראל לא יחרץ־כלב לשנו למאיש ועד־בהמה למען תדעון אשר יפלה יהוה בין מצרים ובין ישראל׃ 
02O 011:008 וירדו כל־עבדיך אלה אלי והשתחוו־לי לאמר צא אתה וכל־העם אשר־ברגליך ואחרי־כן אצא ויצא מעם־פרעה בחרי־אף׃    ס 
02O 011:009 ויאמר יהוה אל־משה לא־ישמע אליכם פרעה למען רבות מופתי בארץ מצרים׃ 
02O 011:010 ומשה ואהרן עשו את־כל־המפתים האלה לפני פרעה ויחזק יהוה את־לב פרעה ולא־שלח את־בני־ישראל מארצו׃  פ 
02O 012:001 ויאמר יהוה אל־משה ואל־אהרן בארץ מצרים לאמר׃ 
02O 012:002 החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה׃ 
02O 012:003 דברו אל־כל־עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית־אבת שה לבית׃ 
02O 012:004 ואם־ימעט הבית מהית משה ולקח הוא ושכנו הקרב אל־ביתו במכסת נפשת איש לפי אכלו תכסו על־השה׃ 
02O 012:005 שה תמים זכר בן־שנה יהיה לכם מן־הכבשים ומן־העזים תקחו׃ 
02O 012:006 והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אתו כל קהל עדת־ישראל בין הערבים׃ 
02O 012:007 ולקחו מן־הדם ונתנו על־שתי המזוזת ועל־המשקוף על הבתים אשר־יאכלו אתו בהם׃ 
02O 012:008 ואכלו את־הבשר בלילה הזה צלי־אש ומצות על־מררים יאכלהו׃ 
02O 012:009 אל־תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם־צלי־אש ראשו על־כרעיו ועל־קרבו׃ 
02O 012:010 ולא־תותירו ממנו עד־בקר והנתר ממנו עד־בקר באש תשרפו׃ 
02O 012:011 וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא ליהוה׃ 
02O 012:012 ועברתי בארץ־מצרים בלילה הזה והכיתי כל־בכור בארץ מצרים מאדם ועד־בהמה ובכל־אלהי מצרים אעשה שפטים אני יהוה׃ 
02O 012:013 והיה הדם לכם לאת על הבתים אשר אתם שם וראיתי את־הדם ופסחתי עלכם ולא־יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים׃ 
02O 012:014 והיה היום הזה לכם לזכרון וחגתם אתו חג ליהוה לדרתיכם חקת עולם תחגהו׃ 
02O 012:015 שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם כי ׀ כל־אכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל מיום הראשן עד־יום השבעי׃ 
02O 012:016 וביום הראשון מקרא־קדש וביום השביעי מקרא־קדש יהיה לכם כל־מלאכה לא־יעשה בהם אך אשר יאכל לכל־נפש הוא לבדו יעשה לכם׃ 
02O 012:017 ושמרתם את־המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את־צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את־היום הזה לדרתיכם חקת עולם׃ 
02O 012:018 בראשן בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצת עד יום האחד ועשרים לחדש בערב׃ 
02O 012:019 שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם כי ׀ כל־אכל מחמצת ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל בגר ובאזרח הארץ׃ 
02O 012:020 כל־מחמצת לא תאכלו בכל מושבתיכם תאכלו מצות׃  פ 
02O 012:021 ויקרא משה לכל־זקני ישראל ויאמר אלהם משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח׃ 
02O 012:022 ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר־בסף והגעתם אל־המשקוף ואל־שתי המזוזת מן־הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח־ביתו עד־בקר׃ 
02O 012:023 ועבר יהוה לנגף את־מצרים וראה את־הדם על־המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח יהוה על־הפתח ולא יתן המשחית לבא אל־בתיכם לנגף׃ 
02O 012:024 ושמרתם את־הדבר הזה לחק־לך ולבניך עד־עולם׃ 
02O 012:025 והיה כי־תבאו אל־הארץ אשר יתן יהוה לכם כאשר דבר ושמרתם את־העבדה הזאת׃ 
02O 012:026 והיה כי־יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם׃ 
02O 012:027 ואמרתם זבח־פסח הוא ליהוה אשר פסח על־בתי בני־ישראל במצרים בנגפו את־מצרים ואת־בתינו הציל ויקד העם וישתחוו׃ 
02O 012:028 וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה יהוה את־משה ואהרן כן עשו׃    ס 
02O 012:029 ויהי ׀ בחצי הלילה ויהוה הכה כל־בכור בארץ מצרים מבכר פרעה הישב על־כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה׃ 
02O 012:030 ויקם פרעה לילה הוא וכל־עבדיו וכל־מצרים ותהי צעקה גדלה במצרים כי־אין בית אשר אין־שם מת׃ 
02O 012:031 ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם־אתם גם־בני ישראל ולכו עבדו את־יהוה כדברכם׃ 
02O 012:032 גם־צאנכם גם־בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם־אתי׃ 
02O 012:033 ותחזק מצרים על־העם למהר לשלחם מן־הארץ כי אמרו כלנו מתים׃ 
02O 012:034 וישא העם את־בצקו טרם יחמץ משארתם צררת בשמלתם על־שכמם׃ 
02O 012:035 ובני־ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי־כסף וכלי זהב ושמלת׃ 
02O 012:036 ויהוה נתן את־חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את־מצרים׃  פ 
02O 012:037 ויסעו בני־ישראל מרעמסס סכתה כשש־מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף׃ 
02O 012:038 וגם־ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד׃ 
02O 012:039 ויאפו את־הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי־גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם־צדה לא־עשו להם׃ 
02O 012:040 ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה׃ 
02O 012:041 ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל־צבאות יהוה מארץ מצרים׃ 
02O 012:042 ליל שמרים הוא ליהוה להוציאם מארץ מצרים הוא־הלילה הזה ליהוה שמרים לכל־בני ישראל לדרתם׃  פ 
02O 012:043 ויאמר יהוה אל־משה ואהרן זאת חקת הפסח כל־בן־נכר לא־יאכל בו׃ 
02O 012:044 וכל־עבד איש מקנת־כסף ומלתה אתו אז יאכל בו׃ 
02O 012:045 תושב ושכיר לא־יאכל־בו׃ 
02O 012:046 בבית אחד יאכל לא־תוציא מן־הבית מן־הבשר חוצה ועצם לא תשברו־בו׃ 
02O 012:047 כל־עדת ישראל יעשו אתו׃ 
02O 012:048 וכי־יגור אתך גר ועשה פסח ליהוה המול לו כל־זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ וכל־ערל לא־יאכל בו׃ 
02O 012:049 תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם׃ 
02O 012:050 ויעשו כל־בני ישראל כאשר צוה יהוה את־משה ואת־אהרן כן עשו׃    ס 
02O 012:051 ויהי בעצם היום הזה הוציא יהוה את־בני ישראל מארץ מצרים על־צבאתם׃  פ 
02O 013:001 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
02O 013:002 קדש־לי כל־בכור פטר כל־רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא׃ 
02O 013:003 ויאמר משה אל־העם זכור את־היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא יהוה אתכם מזה ולא יאכל חמץ׃ 
02O 013:004 היום אתם יצאים בחדש האביב׃ 
02O 013:005 והיה כי־יביאך יהוה אל־ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבתיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש ועבדת את־העבדה הזאת בחדש הזה׃ 
02O 013:006 שבעת ימים תאכל מצת וביום השביעי חג ליהוה׃ 
02O 013:007 מצות יאכל את שבעת הימים ולא־יראה לך חמץ ולא־יראה לך שאר בכל־גבלך׃ 
02O 013:008 והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה יהוה לי בצאתי ממצרים׃ 
02O 013:009 והיה לך לאות על־ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת יהוה בפיך כי ביד חזקה הוצאך יהוה ממצרים׃ 
02O 013:010 ושמרת את־החקה הזאת למועדה מימים ימימה׃    ס 
02O 013:011 והיה כי־יבאך יהוה אל־ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבתיך ונתנה לך׃ 
02O 013:012 והעברת כל־פטר־רחם ליהוה וכל־פטר ׀ שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים ליהוה׃ 
02O 013:013 וכל־פטר חמר תפדה בשה ואם־לא תפדה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה׃ 
02O 013:014 והיה כי־ישאלך בנך מחר לאמר מה־זאת ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו יהוה ממצרים מבית עבדים׃ 
02O 013:015 ויהי כי־הקשה פרעה לשלחנו ויהרג יהוה כל־בכור בארץ מצרים מבכר אדם ועד־בכור בהמה על־כן אני זבח ליהוה כל־פטר רחם הזכרים וכל־בכור בני אפדה׃ 
02O 013:016 והיה לאות על־ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו יהוה ממצרים׃    ס 
02O 013:017 ויהי בשלח פרעה את־העם ולא־נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי ׀ אמר אלהים פן־ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה׃ 
02O 013:018 ויסב אלהים ׀ את־העם דרך המדבר ים־סוף וחמשים עלו בני־ישראל מארץ מצרים׃ 
02O 013:019 ויקח משה את־עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את־בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם והעליתם את־עצמתי מזה אתכם׃ 
02O 013:020 ויסעו מסכת ויחנו באתם בקצה המדבר׃ 
02O 013:021 ויהוה הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה׃ 
02O 013:022 לא־ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם׃  פ 
02O 014:001 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
02O 014:002 דבר אל־בני ישראל וישבו ויחנו לפני פי החירת בין מגדל ובין הים לפני בעל צפן נכחו תחנו על־הים׃ 
02O 014:003 ואמר פרעה לבני ישראל נבכים הם בארץ סגר עליהם המדבר׃ 
02O 014:004 וחזקתי את־לב־פרעה ורדף אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל־חילו וידעו מצרים כי־אני יהוה ויעשו־כן׃ 
02O 014:005 ויגד למלך מצרים כי ברח העם ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל־העם ויאמרו  מה־זאת עשינו כי־שלחנו את־ישראל מעבדנו׃ 
02O 014:006 ויאסר את־רכבו ואת־עמו לקח עמו׃ 
02O 014:007 ויקח שש־מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלשם על־כלו׃ 
02O 014:008 ויחזק יהוה את־לב פרעה מלך מצרים וירדף אחרי בני ישראל ובני ישראל יצאים ביד רמה׃ 
02O 014:009 וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חנים על־הים כל־סוס רכב פרעה ופרשיו וחילו על־פי החירת לפני בעל צפן׃ 
02O 014:010 ופרעה הקריב וישאו בני־ישראל את־עיניהם והנה מצרים ׀ נסע אחריהם וייראו מאד ויצעקו בני־ישראל אל־יהוה׃ 
02O 014:011 ויאמרו אל־משה המבלי אין־קברים במצרים לקחתנו למות במדבר מה־זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים׃ 
02O 014:012 הלא־זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמר חדל ממנו ונעבדה את־מצרים כי טוב לנו עבד את־מצרים ממתנו במדבר׃ 
02O 014:013 ויאמר משה אל־העם אל־תיראו התיצבו וראו את־ישועת יהוה אשר־יעשה לכם היום כי אשר ראיתם את־מצרים היום לא תסיפו לראתם עוד עד־עולם׃ 
02O 014:014 יהוה ילחם לכם ואתם תחרישון׃  פ 
02O 014:015 ויאמר יהוה אל־משה מה־תצעק אלי דבר אל־בני־ישראל ויסעו׃ 
02O 014:016 ואתה הרם את־מטך ונטה את־ידך על־הים ובקעהו ויבאו בני־ישראל בתוך הים ביבשה׃ 
02O 014:017 ואני הנני מחזק את־לב מצרים ויבאו אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל־חילו ברכבו ובפרשיו׃ 
02O 014:018 וידעו מצרים כי־אני יהוה בהכבדי בפרעה ברכבו ובפרשיו׃ 
02O 014:019 ויסע מלאך האלהים ההלך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם׃ 
02O 014:020 ויבא בין ׀ מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך ויאר את־הלילה ולא־קרב זה אל־זה כל־הלילה׃ 
02O 014:021 ויט משה את־ידו על־הים ויולך יהוה ׀ את־הים ברוח קדים עזה כל־הלילה וישם את־הים לחרבה ויבקעו המים׃ 
02O 014:022 ויבאו בני־ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חמה מימינם ומשמאלם׃ 
02O 014:023 וירדפו מצרים ויבאו אחריהם כל סוס פרעה רכבו ופרשיו אל־תוך הים׃ 
02O 014:024 ויהי באשמרת הבקר וישקף יהוה אל־מחנה מצרים בעמוד אש וענן ויהם את מחנה מצרים׃ 
02O 014:025 ויסר את אפן מרכבתיו וינהגהו בכבדת ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל כי יהוה נלחם להם במצרים ׃  פ 
02O 014:026 ויאמר יהוה אל־משה נטה את־ידך על־הים וישבו המים על־מצרים על־רכבו ועל־פרשיו׃ 
02O 014:027 ויט משה את־ידו על־הים וישב הים לפנות בקר לאיתנו ומצרים נסים לקראתו וינער יהוה את־מצרים בתוך הים׃ 
02O 014:028 וישבו המים ויכסו את־הרכב ואת־הפרשים לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים לא־נשאר בהם עד־אחד׃ 
02O 014:029 ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חמה מימינם ומשמאלם ׃ 
02O 014:030 ויושע יהוה ביום ההוא את־ישראל מיד מצרים וירא ישראל את־מצרים מת על־שפת הים׃ 
02O 014:031 וירא ישראל את־היד הגדלה אשר עשה יהוה במצרים וייראו העם את־יהוה ויאמינו ביהוה ובמשה עבדו׃  פ 
02O 015:001 אז ישיר־משה ובני ישראל את־השירה הזאת ליהוה ויאמרו לאמר אשירה ליהוה כי־גאה גאה סוס ורכבו רמה בים׃ 
02O 015:002 עזי וזמרת יה ויהי־לי לישועה זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארממנהו׃ 
02O 015:003 יהוה איש מלחמה יהוה שמו׃ 
02O 015:004 מרכבת פרעה וחילו ירה בים ומבחר שלשיו טבעו בים־סוף׃ 
02O 015:005 תהמת יכסימו ירדו במצולת כמו־אבן׃ 
02O 015:006 ימינך יהוה נאדרי בכח ימינך יהוה תרעץ אויב׃ 
02O 015:007 וברב גאונך תהרס קמיך תשלח חרנך יאכלמו כקש׃ 
02O 015:008 וברוח אפיך נערמו מים נצבו כמו־נד נזלים קפאו תהמת בלב־ים׃ 
02O 015:009 אמר אויב ארדף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי׃ 
02O 015:010 נשפת ברוחך כסמו ים צללו כעופרת במים אדירים׃ 
02O 015:011 מי־כמכה באלם יהוה מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלת עשה פלא׃ 
02O 015:012 נטית ימינך תבלעמו ארץ׃ 
02O 015:013 נחית בחסדך עם־זו גאלת נהלת בעזך אל־נוה קדשך׃ 
02O 015:014 שמעו עמים ירגזון חיל אחז ישבי פלשת׃ 
02O 015:015 אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל ישבי כנען׃ 
02O 015:016 תפל עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן עד־יעבר עמך יהוה עד־יעבר עם־זו קנית׃ 
02O 015:017 תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת יהוה מקדש אדני כוננו ידיך׃ 
02O 015:018 יהוה ׀ ימלך לעלם ועד׃ 
02O 015:019 כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב יהוה עלהם את־מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים׃  פ 
02O 015:020 ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את־התף בידה ותצאן כל־הנשים אחריה בתפים ובמחלת׃ 
02O 015:021 ותען להם מרים שירו ליהוה כי־גאה גאה סוס ורכבו רמה בים׃    ס 
02O 015:022 ויסע משה את־ישראל מים־סוף ויצאו אל־מדבר־שור וילכו שלשת־ימים במדבר ולא־מצאו מים׃ 
02O 015:023 ויבאו מרתה ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם על־כן קרא־שמה מרה׃ 
02O 015:024 וילנו העם על־משה לאמר מה־נשתה׃ 
02O 015:025 ויצעק אל־יהוה ויורהו יהוה עץ וישלך אל־המים וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו׃ 
02O 015:026 ויאמר אם־שמוע תשמע לקול ׀ יהוה אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל־חקיו כל־המחלה אשר־שמתי במצרים לא־אשים עליך כי אני יהוה רפאך׃    ס 
02O 015:027 ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים ויחנו־שם על־המים׃ 
02O 016:001 ויסעו מאילם ויבאו כל־עדת בני־ישראל אל־מדבר־סין אשר בין־אילם ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים׃ 
02O 016:002 [וילינו כ] (וילונו ק) כל־עדת בני־ישראל על־משה ועל־אהרן במדבר׃ 
02O 016:003 ויאמרו אלהם בני ישראל מי־יתן מותנו ביד־יהוה בארץ מצרים בשבתנו על־סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי־הוצאתם אתנו אל־המדבר הזה להמית את־כל־הקהל הזה ברעב׃    ס 
02O 016:004 ויאמר יהוה אל־משה הנני ממטיר לכם לחם מן־השמים ויצא העם ולקטו דבר־יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם־לא׃ 
02O 016:005 והיה ביום הששי והכינו את אשר־יביאו והיה משנה על אשר־ילקטו יום ׀ יום׃    ס 
02O 016:006 ויאמר משה ואהרן אל־כל־בני ישראל ערב וידעתם כי יהוה הוציא אתכם מארץ מצרים׃ 
02O 016:007 ובקר וראיתם את־כבוד יהוה בשמעו את־תלנתיכם על־יהוה ונחנו מה כי [תלונו כ] (תלינו ק) עלינו׃ 
02O 016:008 ויאמר משה בתת יהוה לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע בשמע יהוה את־תלנתיכם אשר־אתם מלינם עליו ונחנו מה לא־עלינו תלנתיכם כי על־יהוה׃ 
02O 016:009 ויאמר משה אל־אהרן אמר אל־כל־עדת בני ישראל קרבו לפני יהוה כי שמע את תלנתיכם׃ 
02O 016:010 ויהי כדבר אהרן אל־כל־עדת בני־ישראל ויפנו אל־המדבר והנה כבוד יהוה נראה בענן׃  פ 
02O 016:011 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
02O 016:012 שמעתי את־תלונת בני ישראל דבר אלהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו־לחם וידעתם כי אני יהוה אלהיכם׃ 
02O 016:013 ויהי בערב ותעל השלו ותכס את־המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה׃ 
02O 016:014 ותעל שכבת הטל והנה על־פני המדבר דק מחספס דק ככפר על־הארץ׃ 
02O 016:015 ויראו בני־ישראל ויאמרו איש אל־אחיו מן הוא כי לא ידעו מה־הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן יהוה לכם לאכלה׃ 
02O 016:016 זה הדבר אשר צוה יהוה לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשתיכם איש לאשר באהלו תקחו׃ 
02O 016:017 ויעשו־כן בני ישראל וילקטו המרבה והממעיט׃ 
02O 016:018 וימדו בעמר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי־אכלו לקטו׃ 
02O 016:019 ויאמר משה אלהם איש אל־יותר ממנו עד־בקר׃ 
02O 016:020 ולא־שמעו אל־משה ויותרו אנשים ממנו עד־בקר וירם תולעים ויבאש ויקצף עלהם משה׃ 
02O 016:021 וילקטו אתו בבקר בבקר איש כפי אכלו וחם השמש ונמס׃ 
02O 016:022 ויהי ׀ ביום הששי לקטו לחם משנה שני העמר לאחד ויבאו כל־נשיאי העדה ויגידו למשה׃ 
02O 016:023 ויאמר אלהם הוא אשר דבר יהוה שבתון שבת־קדש ליהוה מחר את אשר־תאפו אפו ואת אשר־תבשלו בשלו ואת כל־העדף הניחו לכם למשמרת עד־הבקר׃ 
02O 016:024 ויניחו אתו עד־הבקר כאשר צוה משה ולא הבאיש ורמה לא־היתה בו׃ 
02O 016:025 ויאמר משה אכלהו היום כי־שבת היום ליהוה היום לא תמצאהו בשדה׃ 
02O 016:026 ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה־בו׃ 
02O 016:027 ויהי ביום השביעי יצאו מן־העם ללקט ולא מצאו׃    ס 
02O 016:028 ויאמר יהוה אל־משה עד־אנה מאנתם לשמר מצותי ותורתי׃ 
02O 016:029 ראו כי־יהוה נתן לכם השבת על־כן הוא נתן לכם ביום הששי לחם יומים שבו ׀ איש תחתיו אל־יצא איש ממקמו ביום השביעי׃ 
02O 016:030 וישבתו העם ביום השבעי׃ 
02O 016:031 ויקראו בית־ישראל את־שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש׃ 
02O 016:032 ויאמר משה זה הדבר אשר צוה יהוה מלא העמר ממנו למשמרת לדרתיכם למען ׀ יראו את־הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים׃ 
02O 016:033 ויאמר משה אל־אהרן קח צנצנת אחת ותן־שמה מלא־העמר מן והנח אתו לפני יהוה למשמרת לדרתיכם׃ 
02O 016:034 כאשר צוה יהוה אל־משה ויניחהו אהרן לפני העדת למשמרת׃ 
02O 016:035 ובני ישראל אכלו את־המן ארבעים שנה עד־באם אל־ארץ נושבת את־המן אכלו עד־באם אל־קצה ארץ כנען׃ 
02O 016:036 והעמר עשרית האיפה הוא׃  פ 
02O 017:001 ויסעו כל־עדת בני־ישראל ממדבר־סין למסעיהם על־פי יהוה ויחנו ברפידים ואין מים לשתת העם׃ 
02O 017:002 וירב העם עם־משה ויאמרו תנו־לנו מים ונשתה ויאמר להם משה מה־תריבון עמדי מה־תנסון את־יהוה׃ 
02O 017:003 ויצמא שם העם למים וילן העם על־משה ויאמר למה זה העליתנו ממצרים להמית אתי ואת־בני ואת־מקני בצמא׃ 
02O 017:004 ויצעק משה אל־יהוה לאמר מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלני׃ 
02O 017:005 ויאמר יהוה אל־משה עבר לפני העם וקח אתך מזקני ישראל ומטך אשר הכית בו את־היאר קח בידך והלכת׃ 
02O 017:006 הנני עמד לפניך שם ׀ על־הצור בחרב והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם ויעש כן משה לעיני זקני ישראל׃ 
02O 017:007 ויקרא שם המקום מסה ומריבה על־ריב ׀ בני ישראל ועל נסתם את־יהוה לאמר היש יהוה בקרבנו אם־אין׃  פ 
02O 017:008 ויבא עמלק וילחם עם־ישראל ברפידם׃ 
02O 017:009 ויאמר משה אל־יהושע בחר־לנו אנשים וצא הלחם בעמלק מחר אנכי נצב על־ראש הגבעה ומטה האלהים בידי׃ 
02O 017:010 ויעש יהושע כאשר אמר־לו משה להלחם בעמלק ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה׃ 
02O 017:011 והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק׃ 
02O 017:012 וידי משה כבדים ויקחו־אבן וישימו תחתיו וישב עליה ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד ויהי ידיו אמונה עד־בא השמש׃ 
02O 017:013 ויחלש יהושע את־עמלק ואת־עמו לפי־חרב׃  פ 
02O 017:014 ויאמר יהוה אל־משה כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי־מחה אמחה את־זכר עמלק מתחת השמים׃ 
02O 017:015 ויבן משה מזבח ויקרא שמו יהוה ׀ נסי׃ 
02O 017:016 ויאמר כי־יד על־כס יה מלחמה ליהוה בעמלק מדר דר׃  פ 
02O 018:001 וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל־אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי־הוציא יהוה את־ישראל ממצרים׃ 
02O 018:002 ויקח יתרו חתן משה את־צפרה אשת משה אחר שלוחיה׃ 
02O 018:003 ואת שני בניה אשר שם האחד גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה׃ 
02O 018:004 ושם האחד אליעזר כי־אלהי אבי בעזרי ויצלני מחרב פרעה׃ 
02O 018:005 ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל־משה אל־המדבר אשר־הוא חנה שם הר האלהים׃ 
02O 018:006 ויאמר אל־משה אני חתנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה׃ 
02O 018:007 ויצא משה לקראת חתנו וישתחו וישק־לו וישאלו איש־לרעהו לשלום ויבאו האהלה׃ 
02O 018:008 ויספר משה לחתנו את כל־אשר עשה יהוה לפרעה ולמצרים על אודת ישראל את כל־התלאה אשר מצאתם בדרך ויצלם יהוה׃ 
02O 018:009 ויחד יתרו על כל־הטובה אשר־עשה יהוה לישראל אשר הצילו מיד מצרים׃ 
02O 018:010 ויאמר יתרו ברוך יהוה אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את־העם מתחת יד־מצרים׃ 
02O 018:011 עתה ידעתי כי־גדול יהוה מכל־האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם׃ 
02O 018:012 ויקח יתרו חתן משה עלה וזבחים לאלהים ויבא אהרן וכל ׀ זקני ישראל לאכל־לחם עם־חתן משה לפני האלהים׃ 
02O 018:013 ויהי ממחרת וישב משה לשפט את־העם ויעמד העם על־משה מן־הבקר עד־הערב׃ 
02O 018:014 וירא חתן משה את כל־אשר־הוא עשה לעם ויאמר מה־הדבר הזה אשר אתה עשה לעם מדוע אתה יושב לבדך וכל־העם נצב עליך מן־בקר עד־ערב׃ 
02O 018:015 ויאמר משה לחתנו כי־יבא אלי העם לדרש אלהים׃ 
02O 018:016 כי־יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את־חקי האלהים ואת־תורתיו׃ 
02O 018:017 ויאמר חתן משה אליו לא־טוב הדבר אשר אתה עשה׃ 
02O 018:018 נבל תבל גם־אתה גם־העם הזה אשר עמך כי־כבד ממך הדבר לא־תוכל עשהו לבדך׃ 
02O 018:019 עתה שמע בקלי איעצך ויהי אלהים עמך היה אתה לעם מול האלהים והבאת אתה את־הדברים אל־האלהים׃ 
02O 018:020 והזהרתה אתהם את־החקים ואת־התורת והודעת להם את־הדרך ילכו בה ואת־המעשה אשר יעשון׃ 
02O 018:021 ואתה תחזה מכל־העם אנשי־חיל יראי אלהים אנשי אמת שנאי בצע ושמת עלהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרת׃ 
02O 018:022 ושפטו את־העם בכל־עת והיה כל־הדבר הגדל יביאו אליך וכל־הדבר הקטן ישפטו־הם והקל מעליך ונשאו אתך׃ 
02O 018:023 אם את־הדבר הזה תעשה וצוך אלהים ויכלת עמד וגם כל־העם הזה על־מקמו יבא בשלום׃ 
02O 018:024 וישמע משה לקול חתנו ויעש כל אשר אמר׃ 
02O 018:025 ויבחר משה אנשי־חיל מכל־ישראל ויתן אתם ראשים על־העם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרת׃ 
02O 018:026 ושפטו את־העם בכל־עת את־הדבר הקשה יביאון אל־משה וכל־הדבר הקטן ישפוטו הם׃ 
02O 018:027 וישלח משה את־חתנו וילך לו אל־ארצו׃  פ 
02O 019:001 בחדש השלישי לצאת בני־ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני׃ 
02O 019:002 ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן־שם ישראל נגד ההר׃ 
02O 019:003 ומשה עלה אל־האלהים ויקרא אליו יהוה מן־ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל׃ 
02O 019:004 אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על־כנפי נשרים ואבא אתכם אלי׃ 
02O 019:005 ועתה אם־שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את־בריתי והייתם לי סגלה מכל־העמים כי־לי כל־הארץ׃ 
02O 019:006 ואתם תהיו־לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל־בני ישראל׃ 
02O 019:007 ויבא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם את כל־הדברים האלה אשר צוהו יהוה׃ 
02O 019:008 ויענו כל־העם יחדו ויאמרו כל אשר־דבר יהוה נעשה וישב משה את־דברי העם אל־יהוה׃ 
02O 019:009 ויאמר יהוה אל־משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם־בך יאמינו לעולם ויגד משה את־דברי העם אל־יהוה׃ 
02O 019:010 ויאמר יהוה אל־משה לך אל־העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלתם׃ 
02O 019:011 והיו נכנים ליום השלישי כי ׀ ביום השלישי ירד יהוה לעיני כל־העם על־הר סיני׃ 
02O 019:012 והגבלת את־העם סביב לאמר השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו כל־הנגע בהר מות יומת׃ 
02O 019:013 לא־תגע בו יד כי־סקול יסקל או־ירה יירה אם־בהמה אם־איש לא יחיה במשך היבל המה יעלו בהר׃ 
02O 019:014 וירד משה מן־ההר אל־העם ויקדש את־העם ויכבסו שמלתם׃ 
02O 019:015 ויאמר אל־העם היו נכנים לשלשת ימים אל־תגשו אל־אשה׃ 
02O 019:016 ויהי ביום השלישי בהית הבקר ויהי קלת וברקים וענן כבד על־ההר וקל שפר חזק מאד ויחרד כל־העם אשר במחנה׃ 
02O 019:017 ויוצא משה את־העם לקראת האלהים מן־המחנה ויתיצבו בתחתית ההר׃ 
02O 019:018 והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו יהוה באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל־ההר מאד׃ 
02O 019:019 ויהי  קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלהים יעננו בקול׃ 
02O 019:020 וירד יהוה על־הר סיני אל־ראש ההר ויקרא יהוה למשה אל־ראש ההר ויעל משה׃ 
02O 019:021 ויאמר יהוה אל־משה רד העד בעם פן־יהרסו אל־יהוה לראות ונפל ממנו רב׃ 
02O 019:022 וגם הכהנים הנגשים אל־יהוה יתקדשו פן־יפרץ בהם יהוה׃ 
02O 019:023 ויאמר משה אל־יהוה לא־יוכל העם לעלת אל־הר סיני כי־אתה העדתה בנו לאמר הגבל את־ההר וקדשתו׃ 
02O 019:024 ויאמר אליו יהוה לך־רד ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים והעם אל־יהרסו לעלת אל־יהוה פן־יפרץ־בם׃ 
02O 019:025 וירד משה אל־העם ויאמר אלהם׃    ס 
02O 020:001 וידבר אלהים את כל־הדברים האלה לאמר׃    ס 
02O 020:002 אנכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים׃ 
02O 020:003 לא יהיה־לך  אלהים אחרים על־פני ׃ 
02O 020:004 לא תעשה־לך פסל  ׀ וכל־תמונה אשר בשמים ׀ ממעל ואשר בארץ מתחת  ואשר במים ׀ מתחת לארץ ׃ 
02O 020:005 לא־תשתחוה  להם ולא תעבדם כי אנכי יהוה אלהיך אל קנא פקד עון אבת על־בנים על־שלשים ועל־רבעים לשנאי׃ 
02O 020:006 ועשה חסד לאלפים לאהבי ולשמרי מצותי׃    ס 
02O 020:007 לא תשא את־שם־יהוה אלהיך לשוא כי לא ינקה יהוה את אשר־ישא את־שמו לשוא׃  פ 
02O 020:008 זכור את־יום השבת לקדשו ׃ 
02O 020:009 ששת ימים תעבד ועשית כל־מלאכתך ׃ 
02O 020:010 ויום השביעי שבת ׀ ליהוה אלהיך לא־תעשה כל־מלאכה אתה ׀ ובנך־ובתך עבדך  ואמתך  ובהמתך וגרך אשר בשעריך ׃ 
02O 020:011 כי ששת־ימים עשה יהוה את־השמים ואת־הארץ את־הים ואת־כל־אשר־בם וינח ביום השביעי על־כן ברך יהוה את־יום השבת ויקדשהו׃    ס 
02O 020:012 כבד את־אביך ואת־אמך למען יארכון ימיך על האדמה אשר־יהוה אלהיך נתן לך׃    ס 
02O 020:013 לא תרצח׃    ס 
02O 020:014 לא תנאף׃    ס 
02O 020:015 לא תגנב׃    ס 
02O 020:016 לא־תענה ברעך עד שקר׃    ס 
02O 020:017 לא תחמד בית רעך לא־תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמרו וכל אשר לרעך׃  פ 
02O 020:018 וכל־העם ראים את־הקולת ואת־הלפידם ואת קול השפר ואת־ההר עשן וירא העם וינעו ויעמדו מרחק׃ 
02O 020:019 ויאמרו אל־משה דבר־אתה עמנו ונשמעה ואל־ידבר עמנו אלהים פן־נמות׃ 
02O 020:020 ויאמר משה אל־העם אל־תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהיה יראתו על־פניכם לבלתי תחטאו׃ 
02O 020:021 ויעמד העם מרחק ומשה נגש אל־הערפל אשר־שם האלהים׃  פ 
02O 020:022 ויאמר יהוה אל־משה כה תאמר אל־בני ישראל אתם ראיתם כי מן־השמים דברתי עמכם׃ 
02O 020:023 לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם׃ 
02O 020:024 מזבח אדמה תעשה־לי וזבחת עליו את־עלתיך ואת־שלמיך את־צאנך ואת־בקרך בכל־המקום אשר אזכיר את־שמי אבוא אליך וברכתיך׃ 
02O 020:025 ואם־מזבח אבנים תעשה־לי לא־תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה׃ 
02O 020:026 ולא־תעלה במעלת על־מזבחי אשר לא־תגלה ערותך עליו׃  פ 
02O 021:001 ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם׃ 
02O 021:002 כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשבעת יצא לחפשי חנם׃ 
02O 021:003 אם־בגפו יבא בגפו יצא אם־בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו׃ 
02O 021:004 אם־אדניו יתן־לו אשה וילדה־לו בנים או בנות האשה וילדיה תהיה לאדניה והוא יצא בגפו׃ 
02O 021:005 ואם־אמר יאמר העבד אהבתי את־אדני את־אשתי ואת־בני לא אצא חפשי׃ 
02O 021:006 והגישו אדניו אל־האלהים והגישו אל־הדלת או אל־המזוזה ורצע אדניו את־אזנו במרצע ועבדו לעלם׃    ס 
02O 021:007 וכי־ימכר איש את־בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים׃ 
02O 021:008 אם־רעה בעיני אדניה אשר־ [לא כ] (לו ק) יעדה והפדה לעם נכרי לא־ימשל למכרה בבגדו־בה׃ 
02O 021:009 ואם־לבנו ייעדנה כמשפט הבנות יעשה־לה׃ 
02O 021:010 אם־אחרת יקח־לו שארה כסותה וענתה לא יגרע׃ 
02O 021:011 ואם־שלש־אלה לא יעשה לה ויצאה חנם אין כסף׃    ס 
02O 021:012 מכה איש ומת מות יומת׃ 
02O 021:013 ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה׃    ס 
02O 021:014 וכי־יזד  איש על־רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות׃    ס 
02O 021:015 ומכה אביו ואמו מות יומת׃ 
02O 021:016 וגנב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת׃    ס 
02O 021:017 ומקלל אביו ואמו מות יומת׃    ס 
02O 021:018 וכי־יריבן אנשים והכה־איש את־רעהו באבן או באגרף ולא ימות ונפל למשכב׃ 
02O 021:019 אם־יקום והתהלך בחוץ על־משענתו ונקה המכה רק שבתו יתן ורפא ירפא׃    ס 
02O 021:020 וכי־יכה איש את־עבדו או את־אמתו בשבט ומת תחת ידו נקם ינקם׃ 
02O 021:021 אך אם־יום או יומים יעמד לא יקם כי כספו הוא׃    ס 
02O 021:022 וכי־ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון ענוש יענש כאשר ישית עליו בעל האשה ונתן בפללים׃ 
02O 021:023 ואם־אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש׃ 
02O 021:024 עין תחת עין שן תחת שן יד תחת יד רגל תחת רגל׃ 
02O 021:025 כויה תחת כויה פצע תחת פצע חבורה תחת חבורה׃    ס 
02O 021:026 וכי־יכה איש את־עין עבדו או־את־עין אמתו ושחתה לחפשי ישלחנו תחת עינו׃    ס 
02O 021:027 ואם־שן עבדו או־שן אמתו יפיל לחפשי ישלחנו תחת שנו׃  פ 
02O 021:028 וכי־יגח שור את־איש או את־אשה ומת סקול יסקל השור ולא יאכל את־בשרו ובעל השור נקי׃ 
02O 021:029 ואם שור נגח הוא מתמל שלשם והועד בבעליו ולא ישמרנו והמית איש או אשה השור יסקל וגם־בעליו יומת׃ 
02O 021:030 אם־כפר יושת עליו ונתן פדין נפשו ככל אשר־יושת עליו׃ 
02O 021:031 או־בן יגח או־בת יגח כמשפט הזה יעשה לו׃ 
02O 021:032 אם־עבד יגח השור או אמה כסף ׀ שלשים שקלים יתן לאדניו והשור יסקל׃    ס 
02O 021:033 וכי־יפתח איש בור או כי־יכרה איש בר ולא יכסנו ונפל־שמה שור או חמור׃ 
02O 021:034 בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו והמת יהיה־לו׃    ס 
02O 021:035 וכי־יגף שור־איש את־שור רעהו ומת ומכרו את־השור החי וחצו את־כספו וגם את־המת יחצון׃ 
02O 021:036 או נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשם ולא ישמרנו בעליו שלם ישלם שור תחת השור והמת יהיה־לו׃    ס 
02O 021:037 כי יגנב־איש שור או־שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע־צאן תחת השה׃ 
02O 022:001 אם־במחתרת ימצא הגנב והכה ומת אין לו דמים׃ 
02O 022:002 אם־זרחה השמש עליו דמים לו שלם ישלם אם־אין לו ונמכר בגנבתו׃ 
02O 022:003 אם־המצא תמצא בידו הגנבה משור עד־חמור עד־שה חיים שנים ישלם׃    ס 
02O 022:004 כי יבער־איש שדה או־כרם ושלח את־ [בעירה כ] (בעירו ק) ובער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם׃    ס 
02O 022:005 כי־תצא אש ומצאה קצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבער את־הבערה׃    ס 
02O 022:006 כי־יתן איש אל־רעהו כסף או־כלים לשמר וגנב מבית האיש אם־ימצא הגנב ישלם שנים׃ 
02O 022:007 אם־לא ימצא הגנב ונקרב בעל־הבית אל־האלהים אם־לא שלח ידו במלאכת רעהו׃ 
02O 022:008 על־כל־דבר־פשע על־שור על־חמור על־שה על־שלמה על־כל־אבדה אשר יאמר כי־הוא זה עד האלהים יבא דבר־שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים לרעהו׃    ס 
02O 022:009 כי־יתן איש אל־רעהו חמור או־שור או־שה וכל־בהמה לשמר ומת או־נשבר או־נשבה אין ראה׃ 
02O 022:010 שבעת יהוה תהיה בין שניהם אם־לא שלח ידו במלאכת רעהו ולקח בעליו ולא ישלם׃ 
02O 022:011 ואם־גנב יגנב מעמו ישלם לבעליו׃ 
02O 022:012 אם־טרף יטרף יבאהו עד הטרפה לא ישלם׃  פ 
02O 022:013 וכי־ישאל איש מעם רעהו ונשבר או־מת בעליו אין־עמו שלם ישלם׃ 
02O 022:014 אם־בעליו עמו לא ישלם אם־שכיר הוא בא בשכרו׃    ס 
02O 022:015 וכי־יפתה איש בתולה אשר לא־ארשה ושכב עמה מהר ימהרנה לו לאשה׃ 
02O 022:016 אם־מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקל כמהר הבתולת׃    ס 
02O 022:017 מכשפה לא תחיה׃    ס 
02O 022:018 כל־שכב עם־בהמה מות יומת׃    ס 
02O 022:019 זבח לאלהים יחרם בלתי ליהוה לבדו׃ 
02O 022:020 וגר לא־תונה ולא תלחצנו כי־גרים הייתם בארץ מצרים׃ 
02O 022:021 כל־אלמנה ויתום לא תענון׃ 
02O 022:022 אם־ענה תענה אתו כי אם־צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו׃ 
02O 022:023 וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתמים׃  פ 
02O 022:024 אם־כסף ׀ תלוה את־עמי את־העני עמך לא־תהיה לו כנשה לא־תשימון עליו נשך׃ 
02O 022:025 אם־חבל תחבל שלמת רעך עד־בא השמש תשיבנו לו׃ 
02O 022:026 כי הוא [כסותה כ] (כסותו ק) לבדה הוא שמלתו לערו במה ישכב והיה כי־יצעק אלי ושמעתי כי־חנון אני׃    ס 
02O 022:027 אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר׃ 
02O 022:028 מלאתך ודמעך לא תאחר בכור בניך תתן־לי ׃ 
02O 022:029 כן־תעשה לשרך לצאנך שבעת ימים יהיה עם־אמו ביום השמיני תתנו־לי׃ 
02O 022:030 ואנשי־קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אתו׃    ס 
02O 023:001 לא תשא שמע שוא אל־תשת ידך עם־רשע להית עד חמס׃    ס 
02O 023:002 לא־תהיה אחרי־רבים לרעת ולא־תענה על־רב לנטת אחרי רבים להטת׃ 
02O 023:003 ודל לא תהדר בריבו׃    ס 
02O 023:004 כי תפגע שור איבך או חמרו תעה השב תשיבנו לו׃    ס 
02O 023:005 כי־תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו׃    ס 
02O 023:006 לא תטה משפט אבינך בריבו׃ 
02O 023:007 מדבר־שקר תרחק ונקי וצדיק אל־תהרג כי לא־אצדיק רשע׃ 
02O 023:008 ושחד לא תקח כי השחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים׃ 
02O 023:009 וגר לא תלחץ ואתם ידעתם את־נפש הגר כי־גרים הייתם בארץ מצרים׃ 
02O 023:010 ושש שנים תזרע את־ארצך ואספת את־תבואתה׃ 
02O 023:011 והשביעת תשמטנה ונטשתה ואכלו אביני עמך ויתרם תאכל חית השדה כן־תעשה לכרמך לזיתך׃ 
02O 023:012 ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת למען ינוח שורך וחמרך וינפש בן־אמתך והגר׃ 
02O 023:013 ובכל אשר־אמרתי אליכם תשמרו ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על־פיך׃ 
02O 023:014 שלש רגלים תחג לי בשנה׃ 
02O 023:015 את־חג המצות תשמר שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתך למועד חדש האביב כי־בו יצאת ממצרים ולא־יראו פני ריקם׃ 
02O 023:016 וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה וחג האסף בצאת השנה באספך את־מעשיך מן־השדה׃ 
02O 023:017 שלש פעמים בשנה יראה כל־זכורך אל־פני האדן ׀ יהוה׃ 
02O 023:018 לא־תזבח על־חמץ דם־זבחי ולא־ילין חלב־חגי עד־בקר׃ 
02O 023:019 ראשית בכורי אדמתך תביא בית יהוה אלהיך לא־תבשל גדי בחלב אמו׃    ס 
02O 023:020 הנה אנכי שלח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל־המקום אשר הכנתי׃ 
02O 023:021 השמר מפניו ושמע בקלו אל־תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו׃ 
02O 023:022 כי אם־שמע תשמע בקלו ועשית כל אשר אדבר ואיבתי את־איביך וצרתי את־צרריך׃ 
02O 023:023 כי־ילך מלאכי לפניך והביאך אל־האמרי והחתי והפרזי והכנעני החוי והיבוסי והכחדתיו׃ 
02O 023:024 לא־תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם ולא תעשה כמעשיהם כי הרס תהרסם ושבר תשבר מצבתיהם׃ 
02O 023:025 ועבדתם את יהוה אלהיכם וברך את־לחמך ואת־מימיך והסרתי מחלה מקרבך׃ 
02O 023:026 לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את־מספר ימיך אמלא׃ 
02O 023:027 את־אימתי אשלח לפניך והמתי את־כל־העם אשר תבא בהם ונתתי את־כל־איביך אליך ערף׃ 
02O 023:028 ושלחתי את־הצרעה לפניך וגרשה את־החוי את־הכנעני ואת־החתי מלפניך׃ 
02O 023:029 לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן־תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה׃ 
02O 023:030 מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את־הארץ׃ 
02O 023:031 ושתי את־גבלך מים־סוף ועד־ים פלשתים וממדבר עד־הנהר כי ׀ אתן בידכם את ישבי הארץ וגרשתמו מפניך׃ 
02O 023:032 לא־תכרת  להם ולאלהיהם ברית׃ 
02O 023:033 לא ישבו בארצך פן־יחטיאו אתך לי כי תעבד את־אלהיהם כי־יהיה לך למוקש׃  פ 
02O 024:001 ואל־משה אמר עלה אל־יהוה אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל והשתחויתם מרחק׃ 
02O 024:002 ונגש משה לבדו אל־יהוה והם לא יגשו והעם לא יעלו עמו׃ 
02O 024:003 ויבא משה ויספר לעם את כל־דברי יהוה ואת כל־המשפטים ויען כל־העם קול אחד ויאמרו כל־הדברים אשר־דבר יהוה נעשה׃ 
02O 024:004 ויכתב משה את כל־דברי יהוה וישכם בבקר ויבן מזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל׃ 
02O 024:005 וישלח את־נערי בני ישראל ויעלו עלת ויזבחו זבחים שלמים ליהוה פרים׃ 
02O 024:006 ויקח משה חצי הדם וישם באגנת וחצי הדם זרק על־המזבח׃ 
02O 024:007 ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר־דבר יהוה נעשה ונשמע׃ 
02O 024:008 ויקח משה את־הדם ויזרק על־העם ויאמר הנה דם־הברית אשר כרת יהוה עמכם על כל־הדברים האלה׃ 
02O 024:009 ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל׃ 
02O 024:010 ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר׃ 
02O 024:011 ואל־אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את־האלהים ויאכלו וישתו׃    ס 
02O 024:012 ויאמר יהוה אל־משה עלה אלי ההרה והיה־שם ואתנה לך את־לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם׃ 
02O 024:013 ויקם משה ויהושע משרתו ויעל משה אל־הר האלהים׃ 
02O 024:014 ואל־הזקנים אמר שבו־לנו בזה עד אשר־נשוב אליכם והנה אהרן וחור עמכם מי־בעל דברים יגש אלהם׃ 
02O 024:015 ויעל משה אל־ההר ויכס הענן את־ההר׃ 
02O 024:016 וישכן כבוד־יהוה על־הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל־משה ביום השביעי מתוך הענן׃ 
02O 024:017 ומראה כבוד יהוה כאש אכלת בראש ההר לעיני בני ישראל׃ 
02O 024:018 ויבא משה בתוך הענן ויעל אל־ההר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה׃  פ 
02O 025:001 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
02O 025:002 דבר אל־בני ישראל ויקחו־לי תרומה מאת כל־איש אשר ידבנו לבו תקחו את־תרומתי׃ 
02O 025:003 וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת׃ 
02O 025:004 ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים׃ 
02O 025:005 וערת אילם מאדמים וערת תחשים ועצי שטים׃ 
02O 025:006 שמן למאר בשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים׃ 
02O 025:007 אבני־שהם ואבני מלאים לאפד ולחשן׃ 
02O 025:008 ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם׃ 
02O 025:009 ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל־כליו וכן תעשו׃    ס 
02O 025:010 ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קמתו׃ 
02O 025:011 וצפית אתו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו ועשית עליו זר זהב סביב׃ 
02O 025:012 ויצקת לו ארבע טבעת זהב ונתתה על ארבע פעמתיו ושתי טבעת על־צלעו האחת ושתי טבעת על־צלעו השנית׃ 
02O 025:013 ועשית בדי עצי שטים וצפית אתם זהב׃ 
02O 025:014 והבאת  את־הבדים בטבעת על צלעת הארן לשאת את־הארן בהם׃ 
02O 025:015 בטבעת הארן יהיו הבדים לא יסרו ממנו׃ 
02O 025:016 ונתת אל־הארן את העדת אשר אתן אליך׃ 
02O 025:017 ועשית כפרת זהב טהור אמתים וחצי ארכה ואמה וחצי רחבה׃ 
02O 025:018 ועשית שנים כרבים זהב מקשה תעשה אתם משני קצות הכפרת׃ 
02O 025:019 ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב־אחד מקצה מזה מן־הכפרת תעשו את־הכרבים על־שני קצותיו׃ 
02O 025:020 והיו הכרבים פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על־הכפרת ופניהם איש אל־אחיו אל־הכפרת יהיו פני הכרבים׃ 
02O 025:021 ונתת את־הכפרת על־הארן מלמעלה ואל־הארן תתן את־העדת אשר אתן אליך׃ 
02O 025:022 ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרבים אשר על־ארן העדת את כל־אשר אצוה אותך אל־בני ישראל׃  פ 
02O 025:023 ועשית שלחן עצי שטים אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קמתו׃ 
02O 025:024 וצפית אתו זהב טהור ועשית לו זר זהב סביב׃ 
02O 025:025 ועשית לו מסגרת טפח סביב ועשית זר־זהב למסגרתו סביב׃ 
02O 025:026 ועשית לו ארבע טבעת זהב ונתת את־הטבעת על ארבע הפאת אשר לארבע רגליו׃ 
02O 025:027 לעמת המסגרת תהיין הטבעת לבתים לבדים לשאת את־השלחן׃ 
02O 025:028 ועשית את־הבדים עצי שטים וצפית אתם זהב ונשא־בם את־השלחן׃ 
02O 025:029 ועשית קערתיו וכפתיו וקשותיו ומנקיתיו אשר יסך בהן זהב טהור תעשה אתם׃ 
02O 025:030 ונתת על־השלחן לחם פנים לפני תמיד׃  פ 
02O 025:031 ועשית מנרת זהב טהור מקשה תעשה המנורה ירכה וקנה גביעיה כפתריה ופרחיה ממנה יהיו׃ 
02O 025:032 וששה קנים יצאים מצדיה שלשה ׀ קני מנרה מצדה האחד ושלשה קני מנרה מצדה השני׃ 
02O 025:033 שלשה גבעים משקדים בקנה האחד כפתר ופרח ושלשה גבעים משקדים בקנה האחד כפתר ופרח כן לששת הקנים היצאים מן־המנרה׃ 
02O 025:034 ובמנרה ארבעה גבעים משקדים כפתריה ופרחיה׃ 
02O 025:035 וכפתר תחת שני הקנים ממנה וכפתר תחת שני הקנים ממנה וכפתר תחת־שני הקנים ממנה לששת הקנים היצאים מן־המנרה׃ 
02O 025:036 כפתריהם וקנתם ממנה יהיו כלה מקשה אחת זהב טהור׃ 
02O 025:037 ועשית את־נרתיה שבעה והעלה את־נרתיה והאיר על־עבר פניה׃ 
02O 025:038 ומלקחיה ומחתתיה זהב טהור׃ 
02O 025:039 ככר זהב טהור יעשה אתה את כל־הכלים האלה׃ 
02O 025:040 וראה ועשה בתבניתם אשר־אתה מראה בהר׃    ס 
02O 026:001 ואת־המשכן תעשה עשר יריעת שש משזר ותכלת וארגמן ותלעת שני כרבים מעשה חשב תעשה אתם׃ 
02O 026:002 ארך ׀ היריעה האחת שמנה ועשרים באמה ורחב ארבע באמה היריעה האחת מדה אחת לכל־היריעת׃ 
02O 026:003 חמש היריעת תהיין חברת אשה אל־אחתה וחמש יריעת חברת אשה אל־אחתה׃ 
02O 026:004 ועשית ללאת תכלת על שפת היריעה האחת מקצה בחברת וכן תעשה בשפת היריעה הקיצונה במחברת השנית׃ 
02O 026:005 חמשים ללאת תעשה ביריעה האחת וחמשים ללאת תעשה בקצה היריעה אשר במחברת השנית מקבילת הללאת אשה אל־אחתה׃ 
02O 026:006 ועשית חמשים קרסי זהב וחברת את־היריעת אשה אל־אחתה בקרסים והיה המשכן אחד׃  פ 
02O 026:007 ועשית יריעת עזים לאהל על־המשכן עשתי־עשרה יריעת תעשה אתם׃ 
02O 026:008 ארך ׀ היריעה האחת שלשים באמה ורחב ארבע באמה היריעה האחת מדה אחת לעשתי עשרה יריעת׃ 
02O 026:009 וחברת את־חמש היריעת לבד ואת־שש היריעת לבד וכפלת את־היריעה הששית אל־מול פני האהל׃ 
02O 026:010 ועשית חמשים ללאת על שפת היריעה האחת הקיצנה בחברת וחמשים ללאת על שפת היריעה החברת השנית׃ 
02O 026:011 ועשית קרסי נחשת חמשים והבאת את־הקרסים בללאת וחברת את־האהל והיה אחד׃ 
02O 026:012 וסרח העדף ביריעת האהל חצי היריעה העדפת תסרח על אחרי המשכן׃ 
02O 026:013 והאמה מזה והאמה מזה בעדף בארך יריעת האהל יהיה סרוח על־צדי המשכן מזה ומזה לכסתו׃ 
02O 026:014 ועשית מכסה לאהל ערת אילם מאדמים ומכסה ערת תחשים מלמעלה׃  פ 
02O 026:015 ועשית את־הקרשים למשכן עצי שטים עמדים׃ 
02O 026:016 עשר אמות ארך הקרש ואמה וחצי האמה רחב הקרש האחד׃ 
02O 026:017 שתי ידות לקרש האחד משלבת אשה אל־אחתה כן תעשה לכל קרשי המשכן׃ 
02O 026:018 ועשית את־הקרשים למשכן עשרים קרש לפאת נגבה תימנה׃ 
02O 026:019 וארבעים אדני־כסף תעשה תחת עשרים הקרש שני אדנים תחת־הקרש האחד לשתי ידתיו ושני אדנים תחת־הקרש האחד לשתי ידתיו׃ 
02O 026:020 ולצלע המשכן השנית לפאת צפון עשרים קרש׃ 
02O 026:021 וארבעים אדניהם כסף שני אדנים תחת הקרש האחד ושני אדנים תחת הקרש האחד׃ 
02O 026:022 ולירכתי המשכן ימה תעשה ששה קרשים׃ 
02O 026:023 ושני קרשים תעשה למקצעת המשכן בירכתים׃ 
02O 026:024 ויהיו תאמים מלמטה ויחדו יהיו  תמים על־ראשו אל־הטבעת האחת כן יהיה לשניהם לשני המקצעת יהיו׃ 
02O 026:025 והיו שמנה קרשים ואדניהם כסף ששה עשר אדנים שני אדנים תחת הקרש האחד ושני אדנים תחת הקרש האחד׃ 
02O 026:026 ועשית בריחם עצי שטים חמשה לקרשי צלע־המשכן האחד׃ 
02O 026:027 וחמשה בריחם לקרשי צלע־המשכן השנית וחמשה בריחם לקרשי צלע המשכן לירכתים ימה׃ 
02O 026:028 והבריח התיכן בתוך הקרשים מברח מן־הקצה אל־הקצה׃ 
02O 026:029 ואת־הקרשים תצפה זהב ואת־טבעתיהם תעשה זהב בתים לבריחם וצפית את־הבריחם זהב׃ 
02O 026:030 והקמת את־המשכן כמשפטו אשר הראית בהר׃    ס 
02O 026:031 ועשית פרכת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה חשב יעשה אתה כרבים׃ 
02O 026:032 ונתתה אתה על־ארבעה עמודי שטים מצפים זהב וויהם זהב על־ארבעה אדני־כסף׃ 
02O 026:033 ונתתה את־הפרכת תחת הקרסים והבאת שמה מבית לפרכת את ארון העדות והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים׃ 
02O 026:034 ונתת את־הכפרת על ארון העדת בקדש הקדשים׃ 
02O 026:035 ושמת את־השלחן מחוץ לפרכת ואת־המנרה נכח השלחן על צלע המשכן תימנה והשלחן תתן על־צלע צפון׃ 
02O 026:036 ועשית מסך לפתח האהל תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה רקם׃ 
02O 026:037 ועשית למסך חמשה עמודי שטים וצפית אתם זהב וויהם זהב ויצקת להם חמשה אדני נחשת׃    ס 
02O 027:001 ועשית את־המזבח עצי שטים חמש אמות ארך וחמש אמות רחב רבוע יהיה המזבח ושלש אמות קמתו׃ 
02O 027:002 ועשית קרנתיו על ארבע פנתיו ממנו תהיין קרנתיו וצפית אתו נחשת׃ 
02O 027:003 ועשית סירתיו לדשנו ויעיו ומזרקתיו ומזלגתיו ומחתתיו לכל־כליו תעשה נחשת׃ 
02O 027:004 ועשית לו מכבר מעשה רשת נחשת ועשית על־הרשת ארבע טבעת נחשת על ארבע קצותיו׃ 
02O 027:005 ונתתה אתה תחת כרכב המזבח מלמטה והיתה הרשת עד חצי המזבח׃ 
02O 027:006 ועשית בדים למזבח בדי עצי שטים וצפית אתם נחשת׃ 
02O 027:007 והובא את־בדיו בטבעת והיו הבדים על־שתי צלעת המזבח בשאת אתו׃ 
02O 027:008 נבוב לחת תעשה אתו כאשר הראה אתך בהר כן יעשו׃    ס 
02O 027:009 ועשית את חצר המשכן לפאת נגב־תימנה קלעים לחצר שש משזר מאה באמה ארך לפאה האחת׃ 
02O 027:010 ועמדיו עשרים ואדניהם עשרים נחשת ווי העמדים וחשקיהם כסף׃ 
02O 027:011 וכן לפאת צפון בארך קלעים מאה ארך [ועמדו כ] (ועמודיו ק) עשרים ואדניהם עשרים נחשת ווי העמדים וחשקיהם כסף׃ 
02O 027:012 ורחב החצר לפאת־ים קלעים חמשים אמה עמדיהם עשרה ואדניהם עשרה׃ 
02O 027:013 ורחב החצר לפאת קדמה מזרחה חמשים אמה׃ 
02O 027:014 וחמש עשרה אמה קלעים לכתף עמדיהם שלשה ואדניהם שלשה׃ 
02O 027:015 ולכתף השנית חמש  עשרה קלעים עמדיהם שלשה ואדניהם שלשה׃ 
02O 027:016 ולשער החצר מסך ׀ עשרים אמה תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה רקם עמדיהם ארבעה ואדניהם ארבעה׃ 
02O 027:017 כל־עמודי החצר סביב מחשקים כסף וויהם כסף ואדניהם נחשת׃ 
02O 027:018 ארך החצר מאה באמה ורחב ׀ חמשים בחמשים וקמה חמש אמות שש משזר ואדניהם נחשת׃ 
02O 027:019 לכל כלי המשכן בכל עבדתו וכל־יתדתיו וכל־יתדת החצר נחשת׃    ס 
02O 027:020 ואתה תצוה ׀ את־בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד׃ 
02O 027:021 באהל מועד מחוץ לפרכת אשר על־העדת יערך אתו אהרן ובניו מערב עד־בקר לפני יהוה חקת עולם לדרתם מאת בני ישראל׃    ס 
02O 028:001 ואתה הקרב אליך את־אהרן אחיך ואת־בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו־לי אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר בני אהרן׃ 
02O 028:002 ועשית בגדי־קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת׃ 
02O 028:003 ואתה תדבר אל־כל־חכמי־לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את־בגדי אהרן לקדשו לכהנו־לי׃ 
02O 028:004 ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד ומעיל וכתנת תשבץ מצנפת ואבנט ועשו בגדי־קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו־לי׃ 
02O 028:005 והם יקחו את־הזהב ואת־התכלת ואת־הארגמן ואת־תולעת השני ואת־השש׃  פ 
02O 028:006 ועשו את־האפד זהב תכלת וארגמן תולעת שני ושש משזר מעשה חשב׃ 
02O 028:007 שתי  כתפת חברת יהיה־לו אל־שני קצותיו וחבר׃ 
02O 028:008 וחשב אפדתו אשר עליו כמעשהו ממנו יהיה זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר׃ 
02O 028:009 ולקחת את־שתי אבני־שהם ופתחת עליהם שמות בני ישראל׃ 
02O 028:010 ששה משמתם על האבן האחת ואת־שמות הששה הנותרים על־האבן השנית כתולדתם׃ 
02O 028:011 מעשה חרש אבן פתוחי חתם תפתח את־שתי האבנים על־שמת בני ישראל מסבת משבצות זהב תעשה אתם׃ 
02O 028:012 ושמת את־שתי האבנים על כתפת האפד אבני זכרן לבני ישראל ונשא אהרן את־שמותם לפני יהוה על־שתי כתפיו לזכרן׃    ס 
02O 028:013 ועשית משבצת זהב׃ 
02O 028:014 ושתי שרשרת זהב טהור מגבלת תעשה אתם מעשה עבת ונתתה את־שרשרת העבתת על־המשבצת׃    ס 
02O 028:015 ועשית חשן משפט מעשה חשב כמעשה אפד תעשנו זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר תעשה אתו׃ 
02O 028:016 רבוע יהיה כפול זרת ארכו וזרת רחבו׃ 
02O 028:017 ומלאת בו מלאת אבן ארבעה טורים אבן טור אדם פטדה וברקת הטור האחד׃ 
02O 028:018 והטור השני נפך ספיר ויהלם׃ 
02O 028:019 והטור השלישי לשם שבו ואחלמה׃ 
02O 028:020 והטור הרביעי תרשיש ושהם וישפה משבצים זהב יהיו במלואתם׃ 
02O 028:021 והאבנים תהיין על־שמת בני־ישראל שתים עשרה על־שמתם פתוחי חותם איש על־שמו תהיין לשני עשר שבט׃ 
02O 028:022 ועשית על־החשן שרשת גבלת מעשה עבת זהב טהור׃ 
02O 028:023 ועשית על־החשן שתי טבעות זהב ונתת את־שתי הטבעות על־שני קצות החשן׃ 
02O 028:024 ונתתה את־שתי עבתת הזהב על־שתי הטבעת אל־קצות החשן׃ 
02O 028:025 ואת שתי קצות שתי העבתת תתן על־שתי המשבצות ונתתה על־כתפות האפד אל־מול פניו׃ 
02O 028:026 ועשית שתי טבעות זהב ושמת אתם על־שני קצות החשן על־שפתו אשר אל־עבר האפד  ביתה׃ 
02O 028:027 ועשית שתי טבעות זהב ונתתה אתם על־שתי כתפות האפוד מלמטה ממול פניו לעמת מחברתו ממעל לחשב האפוד׃ 
02O 028:028 וירכסו את־החשן [מטבעתו כ] (מטבעתיו ק) אל־טבעת האפד בפתיל תכלת להיות על־חשב האפוד ולא־יזח החשן מעל האפוד׃ 
02O 028:029 ונשא אהרן את־שמות בני־ישראל בחשן המשפט על־לבו בבאו אל־הקדש לזכרן לפני־יהוה תמיד׃ 
02O 028:030 ונתת אל־חשן המשפט את־האורים ואת־התמים והיו על־לב אהרן בבאו לפני יהוה ונשא אהרן את־משפט בני־ישראל על־לבו לפני יהוה תמיד׃    ס 
02O 028:031 ועשית את־מעיל האפוד כליל תכלת׃ 
02O 028:032 והיה פי־ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו סביב מעשה ארג כפי תחרא יהיה־לו לא יקרע׃ 
02O 028:033 ועשית על־שוליו רמני תכלת וארגמן ותולעת שני על־שוליו סביב ופעמני זהב בתוכם סביב׃ 
02O 028:034 פעמן זהב ורמון פעמן זהב ורמון על־שולי המעיל סביב׃ 
02O 028:035 והיה על־אהרן לשרת ונשמע קולו בבאו אל־הקדש לפני יהוה ובצאתו ולא ימות׃    ס 
02O 028:036 ועשית ציץ זהב טהור ופתחת עליו פתוחי חתם קדש ליהוה׃ 
02O 028:037 ושמת אתו על־פתיל תכלת והיה על־המצנפת אל־מול פני־המצנפת יהיה׃ 
02O 028:038 והיה על־מצח אהרן ונשא אהרן את־עון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לכל־מתנת קדשיהם והיה על־מצחו תמיד לרצון להם לפני יהוה׃ 
02O 028:039 ושבצת הכתנת שש ועשית מצנפת שש ואבנט תעשה מעשה רקם׃ 
02O 028:040 ולבני אהרן תעשה כתנת ועשית להם אבנטים ומגבעות תעשה להם לכבוד ולתפארת׃ 
02O 028:041 והלבשת אתם את־אהרן אחיך ואת־בניו אתו ומשחת אתם ומלאת את־ידם וקדשת אתם וכהנו לי׃ 
02O 028:042 ועשה להם מכנסי־בד לכסות בשר ערוה ממתנים ועד־ירכים יהיו׃ 
02O 028:043 והיו על־אהרן ועל־בניו בבאם ׀ אל־אהל מועד או בגשתם אל־המזבח לשרת בקדש ולא־ישאו עון ומתו חקת עולם לו ולזרעו אחריו׃    ס 
02O 029:001 וזה  הדבר אשר־תעשה להם לקדש אתם לכהן לי לקח פר אחד בן־בקר ואילם שנים תמימם׃ 
02O 029:002 ולחם מצות וחלת מצת בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן סלת חטים תעשה אתם׃ 
02O 029:003 ונתת אותם על־סל אחד והקרבת אתם בסל ואת־הפר ואת שני האילם׃ 
02O 029:004 ואת־אהרן ואת־בניו תקריב אל־פתח אהל מועד ורחצת אתם במים׃ 
02O 029:005 ולקחת את־הבגדים והלבשת את־אהרן את־הכתנת ואת מעיל האפד ואת־האפד ואת־החשן ואפדת לו בחשב האפד׃ 
02O 029:006 ושמת המצנפת על־ראשו ונתת את־נזר הקדש על־המצנפת׃ 
02O 029:007 ולקחת את־שמן המשחה ויצקת על־ראשו ומשחת אתו׃ 
02O 029:008 ואת־בניו תקריב והלבשתם כתנת׃ 
02O 029:009 וחגרת אתם אבנט אהרן ובניו וחבשת להם מגבעת והיתה להם כהנה לחקת עולם ומלאת יד־אהרן ויד־בניו׃ 
02O 029:010 והקרבת את־הפר לפני אהל מועד וסמך אהרן ובניו את־ידיהם על־ראש הפר׃ 
02O 029:011 ושחטת את־הפר לפני יהוה פתח אהל מועד׃ 
02O 029:012 ולקחת מדם הפר ונתתה על־קרנת המזבח באצבעך ואת־כל־הדם תשפך אל־יסוד המזבח׃ 
02O 029:013 ולקחת את־כל־החלב המכסה את־הקרב ואת היתרת על־הכבד ואת שתי הכלית ואת־החלב אשר עליהן והקטרת המזבחה׃ 
02O 029:014 ואת־בשר הפר ואת־ערו ואת־פרשו תשרף באש מחוץ למחנה חטאת הוא׃ 
02O 029:015 ואת־האיל האחד תקח וסמכו אהרן ובניו את־ידיהם על־ראש האיל׃ 
02O 029:016 ושחטת את־האיל ולקחת את־דמו וזרקת על־המזבח סביב׃ 
02O 029:017 ואת־האיל תנתח לנתחיו ורחצת קרבו וכרעיו ונתת על־נתחיו ועל־ראשו׃ 
02O 029:018 והקטרת את־כל־האיל המזבחה עלה הוא ליהוה ריח ניחוח אשה ליהוה הוא׃ 
02O 029:019 ולקחת את האיל השני וסמך אהרן ובניו את־ידיהם על־ראש האיל׃ 
02O 029:020 ושחטת את־האיל ולקחת מדמו ונתתה על־תנוך אזן אהרן ועל־תנוך אזן בניו הימנית ועל־בהן ידם הימנית ועל־בהן רגלם הימנית וזרקת את־הדם על־המזבח סביב׃ 
02O 029:021 ולקחת מן־הדם אשר על־המזבח ומשמן המשחה והזית על־אהרן ועל־בגדיו ועל־בניו ועל־בגדי בניו אתו וקדש הוא ובגדיו ובניו ובגדי בניו אתו׃ 
02O 029:022 ולקחת מן־האיל החלב והאליה ואת־החלב ׀ המכסה את־הקרב ואת יתרת הכבד ואת ׀ שתי הכלית ואת־החלב אשר עלהן ואת שוק הימין כי איל מלאים הוא׃ 
02O 029:023 וככר לחם אחת וחלת לחם שמן אחת ורקיק אחד מסל  המצות אשר לפני יהוה׃ 
02O 029:024 ושמת הכל על כפי אהרן ועל כפי בניו והנפת אתם תנופה לפני יהוה׃ 
02O 029:025 ולקחת אתם מידם והקטרת המזבחה על־העלה לריח ניחוח לפני יהוה אשה הוא ליהוה׃ 
02O 029:026 ולקחת את־החזה מאיל המלאים אשר לאהרן והנפת אתו תנופה לפני יהוה והיה לך למנה׃ 
02O 029:027 וקדשת את ׀ חזה התנופה ואת שוק התרומה אשר הונף ואשר הורם מאיל המלאים מאשר לאהרן ומאשר לבניו׃ 
02O 029:028 והיה לאהרן ולבניו לחק־עולם מאת בני ישראל כי תרומה הוא ותרומה יהיה מאת בני־ישראל מזבחי שלמיהם תרומתם ליהוה׃ 
02O 029:029 ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה בהם ולמלא־בם את־ידם׃ 
02O 029:030 שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אשר יבא אל־אהל מועד לשרת בקדש׃ 
02O 029:031 ואת איל המלאים תקח ובשלת את־בשרו במקם קדש׃ 
02O 029:032 ואכל אהרן ובניו את־בשר האיל ואת־הלחם אשר בסל פתח אהל מועד׃ 
02O 029:033 ואכלו אתם אשר כפר בהם למלא את־ידם לקדש אתם וזר לא־יאכל כי־קדש הם׃ 
02O 029:034 ואם־יותר מבשר המלאים ומן־הלחם עד־הבקר ושרפת את־הנותר באש לא יאכל כי־קדש הוא׃ 
02O 029:035 ועשית לאהרן ולבניו ככה ככל אשר־צויתי אתכה שבעת ימים תמלא ידם׃ 
02O 029:036 ופר חטאת תעשה ליום על־הכפרים וחטאת על־המזבח בכפרך עליו ומשחת אתו לקדשו׃ 
02O 029:037 שבעת ימים תכפר על־המזבח וקדשת אתו והיה המזבח קדש קדשים כל־הנגע במזבח יקדש׃    ס 
02O 029:038 וזה אשר תעשה על־המזבח כבשים בני־שנה שנים ליום תמיד׃ 
02O 029:039 את־הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים׃ 
02O 029:040 ועשרן סלת בלול בשמן כתית רבע ההין ונסך רבעית ההין יין לכבש האחד׃ 
02O 029:041 ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבקר וכנסכה תעשה־לה לריח ניחח אשה ליהוה׃ 
02O 029:042 עלת תמיד לדרתיכם פתח אהל־מועד לפני יהוה אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם׃ 
02O 029:043 ונעדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבדי׃ 
02O 029:044 וקדשתי את־אהל מועד ואת־המזבח ואת־אהרן ואת־בניו אקדש לכהן לי׃ 
02O 029:045 ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלהים׃ 
02O 029:046 וידעו כי אני יהוה אלהיהם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לשכני בתוכם אני יהוה אלהיהם׃  פ 
02O 030:001 ועשית מזבח מקטר קטרת עצי שטים תעשה אתו׃ 
02O 030:002 אמה ארכו ואמה רחבו רבוע יהיה ואמתים קמתו ממנו קרנתיו׃ 
02O 030:003 וצפית אתו זהב טהור את־גגו ואת־קירתיו סביב ואת־קרנתיו ועשית לו זר זהב סביב׃ 
02O 030:004 ושתי טבעת זהב תעשה־לו ׀ מתחת לזרו על שתי צלעתיו תעשה על־שני צדיו והיה לבתים לבדים לשאת אתו בהמה׃ 
02O 030:005 ועשית את־הבדים עצי שטים וצפית אתם זהב׃ 
02O 030:006 ונתתה אתו לפני הפרכת אשר על־ארן העדת לפני הכפרת אשר על־העדת אשר אועד לך שמה׃ 
02O 030:007 והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהיטיבו את־הנרת יקטירנה׃ 
02O 030:008 ובהעלת אהרן את־הנרת בין הערבים יקטירנה קטרת תמיד לפני יהוה לדרתיכם׃ 
02O 030:009 לא־תעלו עליו קטרת זרה ועלה ומנחה ונסך לא תסכו עליו׃ 
02O 030:010 וכפר אהרן על־קרנתיו אחת בשנה מדם חטאת הכפרים אחת בשנה יכפר עליו לדרתיכם קדש־קדשים הוא ליהוה׃  פ 
02O 030:011 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
02O 030:012 כי תשא את־ראש בני־ישראל  לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו ליהוה בפקד אתם ולא־יהיה בהם נגף בפקד אתם׃ 
02O 030:013 זה ׀ יתנו כל־העבר על־הפקדים מחצית השקל בשקל הקדש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה ליהוה׃ 
02O 030:014 כל העבר על־הפקדים מבן עשרים שנה ומעלה יתן תרומת יהוה׃ 
02O 030:015 העשיר לא־ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את־תרומת יהוה לכפר על־נפשתיכם׃ 
02O 030:016 ולקחת את־כסף הכפרים מאת בני ישראל ונתת אתו על־עבדת אהל מועד והיה לבני ישראל לזכרון לפני יהוה לכפר על־נפשתיכם׃  פ 
02O 030:017 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
02O 030:018 ועשית כיור נחשת וכנו נחשת לרחצה ונתת אתו בין־אהל מועד ובין המזבח ונתת שמה מים׃ 
02O 030:019 ורחצו אהרן ובניו ממנו את־ידיהם ואת־רגליהם׃ 
02O 030:020 בבאם אל־אהל מועד ירחצו־מים ולא ימתו או בגשתם אל־המזבח לשרת להקטיר אשה ליהוה׃ 
02O 030:021 ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימתו והיתה להם חק־עולם לו ולזרעו לדרתם׃  פ 
02O 030:022 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
02O 030:023 ואתה קח־לך בשמים ראש מר־דרור חמש מאות וקנמן־בשם מחציתו חמשים ומאתים וקנה־בשם חמשים ומאתים׃ 
02O 030:024 וקדה חמש מאות בשקל הקדש ושמן זית הין׃ 
02O 030:025 ועשית אתו מן משחת־קדש רקח מרקחת מעשה רקח שמן משחת־קדש יהיה׃ 
02O 030:026 ומשחת בו את־אהל מועד ואת ארון העדת׃ 
02O 030:027 ואת־השלחן ואת־כל־כליו ואת־המנרה ואת־כליה ואת מזבח הקטרת׃ 
02O 030:028 ואת־מזבח העלה ואת־כל־כליו ואת־הכיר ואת־כנו׃ 
02O 030:029 וקדשת אתם והיו קדש קדשים כל־הנגע בהם יקדש׃ 
02O 030:030 ואת־אהרן ואת־בניו תמשח וקדשת אתם לכהן לי׃ 
02O 030:031 ואל־בני ישראל תדבר לאמר מן משחת־קדש יהיה זה לי לדרתיכם׃ 
02O 030:032 על־בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמהו קדש הוא קדש יהיה לכם׃ 
02O 030:033 איש אשר ירקח כמהו ואשר יתן ממנו על־זר ונכרת מעמיו׃    ס 
02O 030:034 ויאמר יהוה אל־משה קח־לך סמים נטף ׀ ושחלת וחלבנה סמים ולבנה זכה בד בבד יהיה׃ 
02O 030:035 ועשית אתה קטרת רקח מעשה רוקח ממלח טהור קדש׃ 
02O 030:036 ושחקת ממנה הדק ונתתה ממנה לפני העדת באהל מועד אשר אועד לך שמה קדש קדשים תהיה לכם׃ 
02O 030:037 והקטרת אשר תעשה במתכנתה לא תעשו לכם קדש תהיה לך ליהוה׃ 
02O 030:038 איש אשר־יעשה כמוה להריח בה ונכרת מעמיו׃    ס 
02O 031:001 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
02O 031:002 ראה קראתי  בשם בצלאל בן־אורי בן־חור למטה יהודה׃ 
02O 031:003 ואמלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל־מלאכה׃ 
02O 031:004 לחשב מחשבת לעשות בזהב ובכסף ובנחשת׃ 
02O 031:005 ובחרשת אבן למלאת ובחרשת עץ לעשות בכל־מלאכה׃ 
02O 031:006 ואני הנה נתתי אתו את אהליאב בן־אחיסמך למטה־דן ובלב כל־חכם־לב נתתי חכמה ועשו את כל־אשר צויתך׃ 
02O 031:007 את ׀ אהל מועד ואת־הארן לעדת ואת־הכפרת אשר עליו ואת כל־כלי האהל׃ 
02O 031:008 ואת־השלחן ואת־כליו ואת־המנרה הטהרה ואת־כל־כליה ואת מזבח הקטרת׃ 
02O 031:009 ואת־מזבח  העלה ואת־כל־כליו ואת־הכיור ואת־כנו׃ 
02O 031:010 ואת בגדי השרד ואת־בגדי הקדש לאהרן הכהן ואת־בגדי בניו לכהן׃ 
02O 031:011 ואת שמן המשחה ואת־קטרת הסמים לקדש ככל אשר־צויתך יעשו׃  פ 
02O 031:012 ויאמר יהוה אל־משה לאמר׃ 
02O 031:013 ואתה דבר אל־בני ישראל לאמר אך את־שבתתי תשמרו כי אות הוא ביני וביניכם לדרתיכם לדעת כי אני יהוה מקדשכם׃ 
02O 031:014 ושמרתם את־השבת כי קדש הוא לכם מחלליה מות יומת כי כל־העשה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה׃ 
02O 031:015 ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון קדש ליהוה כל־העשה מלאכה ביום השבת מות יומת׃ 
02O 031:016 ושמרו בני־ישראל את־השבת לעשות את־השבת לדרתם ברית עולם׃ 
02O 031:017 ביני ובין בני ישראל אות הוא לעלם כי־ששת ימים עשה יהוה את־השמים ואת־הארץ וביום השביעי שבת וינפש׃    ס 
02O 031:018 ויתן אל־משה ככלתו לדבר אתו בהר סיני שני לחת העדת לחת אבן כתבים באצבע אלהים׃ 
02O 032:001 וירא העם כי־בשש משה לרדת מן־ההר ויקהל העם על־אהרן ויאמרו אליו קום ׀ עשה־לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי־זה ׀ משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה־היה לו׃ 
02O 032:002 ויאמר אלהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנתיכם והביאו אלי׃ 
02O 032:003 ויתפרקו כל־העם את־נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל־אהרן׃ 
02O 032:004 ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים׃ 
02O 032:005 וירא אהרן ויבן מזבח לפניו ויקרא אהרן ויאמר חג ליהוה מחר׃ 
02O 032:006 וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק׃  פ 
02O 032:007 וידבר יהוה אל־משה לך־רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים׃ 
02O 032:008 סרו מהר מן־הדרך אשר צויתם עשו להם עגל מסכה וישתחוו־לו ויזבחו־לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים׃ 
02O 032:009 ויאמר יהוה אל־משה ראיתי את־העם הזה והנה עם־קשה־ערף הוא׃ 
02O 032:010 ועתה הניחה לי ויחר־אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול׃ 
02O 032:011 ויחל משה את־פני יהוה אלהיו ויאמר למה יהוה יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה׃ 
02O 032:012 למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרג אתם בהרים ולכלתם מעל פני האדמה וב מחרון אפך והנחם על־הרעה לעמך׃ 
02O 032:013 זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך ותדבר אלהם ארבה את־זרעכם ככוכבי השמים וכל־הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעלם׃ 
02O 032:014 וינחם יהוה על־הרעה אשר דבר לעשות לעמו׃  פ 
02O 032:015 ויפן וירד משה מן־ההר ושני לחת העדת בידו לחת כתבים משני עבריהם מזה ומזה הם כתבים׃ 
02O 032:016 והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על־הלחת׃ 
02O 032:017 וישמע יהושע את־קול העם ברעה  ויאמר אל־משה קול מלחמה במחנה ׃ 
02O 032:018 ויאמר אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שמע׃ 
02O 032:019 ויהי כאשר קרב אל־המחנה וירא את־העגל ומחלת ויחר־אף משה וישלך [מידו כ] (מידיו ק) את־הלחת וישבר אתם תחת ההר׃ 
02O 032:020 ויקח את־העגל אשר עשו וישרף באש ויטחן עד אשר־דק ויזר על־פני המים וישק את־בני ישראל׃ 
02O 032:021 ויאמר משה אל־אהרן מה־עשה לך העם הזה כי־הבאת עליו חטאה גדלה׃ 
02O 032:022 ויאמר אהרן אל־יחר אף אדני אתה ידעת את־העם כי ברע הוא׃ 
02O 032:023 ויאמרו לי עשה־לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי־זה ׀ משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה־היה לו׃ 
02O 032:024 ואמר להם למי זהב התפרקו ויתנו־לי ואשלכהו באש ויצא העגל הזה׃ 
02O 032:025 וירא משה את־העם כי פרע הוא כי־פרעה אהרן לשמצה בקמיהם׃ 
02O 032:026 ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי ליהוה אלי ויאספו אליו כל־בני לוי׃ 
02O 032:027 ויאמר להם כה־אמר יהוה אלהי ישראל שימו איש־חרבו על־ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש־את־אחיו ואיש את־רעהו ואיש את־קרבו׃ 
02O 032:028 ויעשו בני־לוי כדבר משה ויפל מן־העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש׃ 
02O 032:029 ויאמר משה מלאו ידכם היום ליהוה כי איש בבנו ובאחיו ולתת עליכם היום ברכה׃ 
02O 032:030 ויהי ממחרת ויאמר משה אל־העם אתם חטאתם חטאה גדלה ועתה אעלה אל־יהוה אולי אכפרה בעד חטאתכם׃ 
02O 032:031 וישב משה אל־יהוה ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב׃ 
02O 032:032 ועתה אם־תשא חטאתם ואם־אין מחני נא מספרך אשר כתבת׃ 
02O 032:033 ויאמר יהוה אל־משה מי אשר חטא־לי אמחנו מספרי׃ 
02O 032:034 ועתה לך ׀ נחה את־העם אל אשר־דברתי לך הנה מלאכי ילך לפניך וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם׃ 
02O 032:035 ויגף יהוה את־העם על אשר עשו את־העגל אשר עשה אהרן׃    ס 
02O 033:001 וידבר יהוה אל־משה לך עלה מזה אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים אל־הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה׃ 
02O 033:002 ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את־הכנעני האמרי והחתי והפרזי החוי והיבוסי׃ 
02O 033:003 אל־ארץ זבת חלב ודבש כי לא אעלה בקרבך כי עם־קשה־ערף אתה פן־אכלך בדרך׃ 
02O 033:004 וישמע העם את־הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא־שתו איש עדיו עליו׃ 
02O 033:005 ויאמר יהוה אל־משה אמר אל־בני־ישראל אתם עם־קשה־ערף רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה־לך׃ 
02O 033:006 ויתנצלו בני־ישראל את־עדים מהר חורב׃ 
02O 033:007 ומשה יקח את־האהל ונטה־לו ׀ מחוץ למחנה הרחק מן־המחנה וקרא לו אהל מועד והיה כל־מבקש יהוה יצא אל־אהל מועד אשר מחוץ למחנה׃ 
02O 033:008 והיה כצאת משה אל־האהל יקומו כל־העם ונצבו איש פתח אהלו והביטו אחרי משה עד־באו האהלה׃ 
02O 033:009 והיה כבא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם־משה׃ 
02O 033:010 וראה כל־העם את־עמוד הענן עמד פתח האהל וקם כל־העם והשתחוו  איש פתח אהלו׃ 
02O 033:011 ודבר יהוה אל־משה פנים אל־פנים כאשר ידבר איש אל־רעהו ושב אל־המחנה ומשרתו יהושע בן־נון נער לא ימיש מתוך האהל׃    ס 
02O 033:012 ויאמר משה אל־יהוה ראה אתה אמר אלי העל את־העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר־תשלח עמי ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם־מצאת חן בעיני׃ 
02O 033:013 ועתה אם־נא מצאתי חן בעיניך הודעני נא את־דרכך ואדעך למען אמצא־חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה׃ 
02O 033:014 ויאמר פני ילכו והנחתי לך׃ 
02O 033:015 ויאמר אליו אם־אין פניך הלכים אל־תעלנו מזה׃ 
02O 033:016 ובמה ׀ יודע אפוא כי־מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלוא בלכתך עמנו ונפלינו  אני ועמך מכל־העם אשר על־פני האדמה׃  פ 
02O 033:017 ויאמר יהוה אל־משה גם את־הדבר הזה אשר דברת אעשה כי־מצאת חן בעיני ואדעך בשם׃ 
02O 033:018 ויאמר הראני נא את־כבדך׃ 
02O 033:019 ויאמר אני אעביר כל־טובי על־פניך וקראתי בשם יהוה לפניך וחנתי את־אשר אחן ורחמתי את־אשר ארחם׃ 
02O 033:020 ויאמר לא תוכל לראת את־פני כי לא־יראני האדם וחי׃ 
02O 033:021 ויאמר יהוה הנה מקום אתי ונצבת על־הצור׃ 
02O 033:022 והיה בעבר כבדי ושמתיך בנקרת הצור ושכתי כפי עליך עד־עברי׃ 
02O 033:023 והסרתי את־כפי וראית את־אחרי ופני לא יראו׃    ס 
02O 034:001 ויאמר יהוה אל־משה פסל־לך שני־לחת אבנים כראשנים וכתבתי על־הלחת את־הדברים אשר היו על־הלחת הראשנים אשר שברת׃ 
02O 034:002 והיה נכון לבקר ועלית בבקר אל־הר סיני ונצבת לי שם על־ראש ההר׃ 
02O 034:003 ואיש לא־יעלה עמך וגם־איש אל־ירא בכל־ההר גם־הצאן והבקר אל־ירעו אל־מול ההר ההוא׃ 
02O 034:004 ויפסל שני־לחת אבנים כראשנים וישכם משה בבקר ויעל אל־הר סיני כאשר צוה יהוה אתו ויקח בידו שני לחת אבנים׃ 
02O 034:005 וירד יהוה בענן ויתיצב עמו שם ויקרא בשם יהוה׃ 
02O 034:006 ויעבר יהוה ׀ על־פניו ויקרא יהוה ׀ יהוה אל רחום וחנון ארך אפים ורב־חסד ואמת׃ 
02O 034:007 נצר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה פקד ׀ עון אבות על־בנים ועל־בני בנים על־שלשים ועל־רבעים׃ 
02O 034:008 וימהר משה ויקד ארצה וישתחו׃ 
02O 034:009 ויאמר אם־נא מצאתי חן בעיניך אדני ילך־נא אדני בקרבנו כי עם־קשה־ערף הוא וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו׃ 
02O 034:010 ויאמר הנה אנכי כרת ברית נגד כל־עמך אעשה נפלאת אשר לא־נבראו בכל־הארץ ובכל־הגוים וראה כל־העם אשר־אתה בקרבו את־מעשה יהוה כי־נורא הוא אשר אני עשה עמך׃ 
02O 034:011 שמר־לך את אשר אנכי מצוך היום הנני גרש מפניך את־האמרי והכנעני והחתי והפרזי והחוי והיבוסי׃ 
02O 034:012 השמר לך פן־תכרת ברית ליושב הארץ אשר אתה בא עליה פן־יהיה למוקש בקרבך׃ 
02O 034:013 כי את־מזבחתם תתצון ואת־מצבתם תשברון ואת־אשריו תכרתון׃ 
02O 034:014 כי לא תשתחוה לאל אחר כי יהוה קנא שמו אל קנא הוא׃ 
02O 034:015 פן־תכרת ברית ליושב הארץ וזנו ׀ אחרי אלהיהם וזבחו לאלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו׃ 
02O 034:016 ולקחת מבנתיו לבניך וזנו בנתיו אחרי אלהיהן והזנו את־בניך אחרי אלהיהן׃ 
02O 034:017 אלהי מסכה לא תעשה־לך׃ 
02O 034:018 את־חג המצות תשמר שבעת ימים תאכל מצות אשר צויתך למועד חדש האביב כי בחדש האביב יצאת ממצרים׃ 
02O 034:019 כל־פטר רחם לי וכל־מקנך תזכר פטר שור ושה׃ 
02O 034:020 ופטר חמור תפדה בשה ואם־לא תפדה וערפתו כל בכור בניך תפדה ולא־יראו פני ריקם׃ 
02O 034:021 ששת ימים תעבד וביום השביעי תשבת בחריש ובקציר תשבת׃ 
02O 034:022 וחג שבעת תעשה לך בכורי קציר חטים וחג האסיף תקופת השנה׃ 
02O 034:023 שלש פעמים בשנה יראה כל־זכורך את־פני האדן ׀ יהוה אלהי ישראל׃ 
02O 034:024 כי־אוריש גוים מפניך והרחבתי את־גבולך ולא־יחמד איש את־ארצך בעלתך לראות את־פני יהוה אלהיך שלש פעמים בשנה׃ 
02O 034:025 לא־תשחט על־חמץ דם־זבחי ולא־ילין לבקר זבח חג הפסח׃ 
02O 034:026 ראשית בכורי אדמתך תביא בית יהוה אלהיך לא־תבשל גדי בחלב אמו׃  פ 
02O 034:027 ויאמר יהוה אל־משה כתב־לך את־הדברים האלה כי על־פי ׀ הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת־ישראל׃ 
02O 034:028 ויהי־שם עם־יהוה ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ויכתב על־הלחת את דברי הברית עשרת הדברים׃ 
02O 034:029 ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לחת העדת ביד־משה ברדתו מן־ההר ומשה לא־ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו׃ 
02O 034:030 וירא אהרן וכל־בני ישראל את־משה והנה קרן עור פניו וייראו מגשת אליו׃ 
02O 034:031 ויקרא אלהם משה וישבו אליו אהרן וכל־הנשאים בעדה וידבר משה אלהם׃ 
02O 034:032 ואחרי־כן נגשו כל־בני ישראל ויצום את כל־אשר דבר יהוה אתו בהר סיני׃ 
02O 034:033 ויכל משה מדבר אתם ויתן על־פניו מסוה׃ 
02O 034:034 ובבא משה לפני יהוה לדבר אתו יסיר את־המסוה עד־צאתו ויצא ודבר אל־בני ישראל את אשר יצוה׃ 
02O 034:035 וראו בני־ישראל את־פני משה כי קרן עור פני משה והשיב משה את־המסוה על־פניו עד־באו לדבר אתו׃    ס 
02O 035:001 ויקהל משה את־כל־עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר־צוה יהוה לעשת אתם׃ 
02O 035:002 ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון ליהוה כל־העשה בו מלאכה יומת׃ 
02O 035:003 לא־תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת׃  פ 
02O 035:004 ויאמר משה אל־כל־עדת בני־ישראל לאמר זה הדבר אשר־צוה יהוה לאמר׃ 
02O 035:005 קחו מאתכם תרומה ליהוה כל נדיב לבו יביאה את תרומת יהוה זהב וכסף ונחשת׃ 
02O 035:006 ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים׃ 
02O 035:007 וערת אילם מאדמים וערת תחשים ועצי שטים ׃ 
02O 035:008 ושמן למאור ובשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים׃ 
02O 035:009 ואבני־שהם ואבני מלאים לאפוד ולחשן׃ 
02O 035:010 וכל־חכם־לב בכם יבאו ויעשו את כל־אשר צוה יהוה׃ 
02O 035:011 את־המשכן את־אהלו ואת־מכסהו את־קרסיו ואת־קרשיו את־בריחו  את־עמדיו ואת־אדניו׃ 
02O 035:012 את־הארן ואת־בדיו את־הכפרת ואת פרכת המסך׃ 
02O 035:013 את־השלחן ואת־בדיו ואת־כל־כליו ואת לחם הפנים׃ 
02O 035:014 ואת־מנרת המאור ואת־כליה ואת־נרתיה ואת שמן המאור׃ 
02O 035:015 ואת־מזבח הקטרת ואת־בדיו ואת שמן המשחה ואת קטרת הסמים ואת־מסך הפתח לפתח המשכן׃ 
02O 035:016 את ׀ מזבח העלה ואת־מכבר הנחשת אשר־לו את־בדיו ואת־כל־כליו את־הכיר ואת־כנו׃ 
02O 035:017 את קלעי החצר את־עמדיו ואת־אדניה ואת מסך שער החצר׃ 
02O 035:018 את־יתדת המשכן ואת־יתדת החצר ואת־מיתריהם׃ 
02O 035:019 את־בגדי השרד לשרת בקדש את־בגדי הקדש לאהרן הכהן ואת־בגדי בניו לכהן׃ 
02O 035:020 ויצאו  כל־עדת בני־ישראל מלפני משה׃ 
02O 035:021 ויבאו כל־איש אשר־נשאו לבו וכל אשר נדבה רוחו אתו הביאו את־תרומת יהוה למלאכת אהל מועד ולכל־עבדתו ולבגדי הקדש׃ 
02O 035:022 ויבאו האנשים על־הנשים כל ׀ נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וכומז כל־כלי זהב וכל־איש אשר הניף תנופת זהב ליהוה׃ 
02O 035:023 וכל־איש אשר־נמצא אתו תכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים וערת אילם מאדמים וערת תחשים הביאו׃ 
02O 035:024 כל־מרים תרומת כסף ונחשת הביאו את תרומת יהוה וכל אשר נמצא אתו עצי שטים לכל־מלאכת העבדה הביאו׃ 
02O 035:025 וכל־אשה חכמת־לב בידיה טוו ויביאו מטוה את־התכלת ואת־הארגמן את־תולעת השני ואת־השש׃ 
02O 035:026 וכל־הנשים אשר נשא לבן אתנה בחכמה טוו את־העזים׃ 
02O 035:027 והנשאם הביאו את אבני השהם ואת אבני המלאים לאפוד ולחשן׃ 
02O 035:028 ואת־הבשם ואת־השמן למאור ולשמן המשחה ולקטרת הסמים׃ 
02O 035:029 כל־איש ואשה אשר נדב לבם אתם להביא לכל־המלאכה אשר צוה יהוה לעשות ביד־משה הביאו בני־ישראל נדבה ליהוה׃  פ 
02O 035:030 ויאמר משה אל־בני ישראל ראו קרא יהוה בשם בצלאל בן־אורי בן־חור למטה יהודה׃ 
02O 035:031 וימלא אתו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל־מלאכה׃ 
02O 035:032 ולחשב מחשבת לעשת בזהב ובכסף ובנחשת׃ 
02O 035:033 ובחרשת אבן למלאת ובחרשת עץ לעשות בכל־מלאכת מחשבת׃ 
02O 035:034 ולהורת נתן בלבו הוא ואהליאב בן־אחיסמך למטה־דן׃ 
02O 035:035 מלא אתם חכמת־לב לעשות כל־מלאכת חרש ׀ וחשב ורקם בתכלת ובארגמן בתולעת השני ובשש וארג עשי כל־מלאכה וחשבי מחשבת׃ 
02O 036:001 ועשה בצלאל ואהליאב וכל ׀ איש חכם־לב אשר נתן יהוה חכמה ותבונה בהמה לדעת לעשת את־כל־מלאכת עבדת הקדש לכל אשר־צוה יהוה׃ 
02O 036:002 ויקרא משה אל־בצלאל  ואל־אהליאב ואל כל־איש חכם־לב אשר נתן יהוה חכמה בלבו כל אשר נשאו לבו לקרבה אל־המלאכה לעשת אתה׃ 
02O 036:003 ויקחו מלפני משה את כל־התרומה אשר הביאו בני ישראל למלאכת עבדת הקדש לעשת אתה והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר׃ 
02O 036:004 ויבאו כל־החכמים העשים את כל־מלאכת הקדש איש־איש ממלאכתו אשר־המה עשים׃ 
02O 036:005 ויאמרו אל־משה לאמר מרבים העם להביא מדי העבדה למלאכה אשר־צוה יהוה לעשת אתה׃ 
02O 036:006 ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר איש ואשה אל־יעשו־עוד מלאכה לתרומת הקדש ויכלא העם מהביא׃ 
02O 036:007 והמלאכה היתה דים לכל־המלאכה לעשות אתה והותר׃    ס 
02O 036:008 ויעשו כל־חכם־לב בעשי המלאכה את־המשכן עשר יריעת שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני כרבים מעשה חשב עשה אתם׃ 
02O 036:009 ארך היריעה האחת שמנה ועשרים באמה ורחב ארבע באמה היריעה האחת מדה אחת לכל־היריעת׃ 
02O 036:010 ויחבר את־חמש היריעת אחת אל־אחת וחמש יריעת חבר אחת אל־אחת׃ 
02O 036:011 ויעש ללאת תכלת על שפת היריעה האחת מקצה במחברת כן עשה בשפת היריעה הקיצונה במחברת השנית׃ 
02O 036:012 חמשים ללאת עשה ביריעה האחת וחמשים ללאת עשה בקצה היריעה אשר במחברת השנית מקבילת הללאת אחת אל־אחת׃ 
02O 036:013 ויעש חמשים קרסי זהב ויחבר את־הירעת אחת אל־אחת בקרסים ויהי המשכן אחד׃    ס 
02O 036:014 ויעש יריעת עזים לאהל על־המשכן עשתי־עשרה יריעת עשה אתם׃ 
02O 036:015 ארך היריעה האחת שלשים באמה וארבע אמות רחב היריעה האחת מדה אחת לעשתי עשרה יריעת׃ 
02O 036:016 ויחבר את־חמש היריעת לבד ואת־שש היריעת לבד׃ 
02O 036:017 ויעש ללאת חמשים על שפת היריעה הקיצנה במחברת וחמשים ללאת עשה על־שפת היריעה החברת השנית׃ 
02O 036:018 ויעש קרסי נחשת חמשים לחבר את־האהל להית  אחד׃ 
02O 036:019 ויעש מכסה לאהל ערת אלים מאדמים ומכסה ערת תחשים מלמעלה׃    ס 
02O 036:020 ויעש את־הקרשים למשכן עצי שטים עמדים׃ 
02O 036:021 עשר אמת ארך הקרש ואמה וחצי האמה רחב הקרש האחד׃ 
02O 036:022 שתי ידת לקרש האחד משלבת אחת אל־אחת כן עשה לכל קרשי המשכן׃ 
02O 036:023 ויעש את־הקרשים למשכן עשרים קרשים לפאת נגב תימנה׃ 
02O 036:024 וארבעים אדני־כסף עשה תחת עשרים הקרשים שני אדנים תחת־הקרש האחד לשתי ידתיו ושני אדנים תחת־הקרש האחד לשתי ידתיו׃ 
02O 036:025 ולצלע המשכן השנית לפאת צפון עשה עשרים קרשים׃ 
02O 036:026 וארבעים אדניהם כסף שני אדנים תחת הקרש האחד ושני אדנים תחת הקרש האחד׃ 
02O 036:027 ולירכתי המשכן ימה עשה ששה קרשים׃ 
02O 036:028 ושני קרשים עשה למקצעת המשכן בירכתים׃ 
02O 036:029 והיו תואמם מלמטה ויחדו יהיו תמים אל־ראשו אל־הטבעת האחת כן עשה לשניהם לשני המקצעת׃ 
02O 036:030 והיו שמנה קרשים ואדניהם כסף ששה עשר אדנים שני אדנים שני אדנים תחת הקרש האחד׃ 
02O 036:031 ויעש בריחי עצי שטים חמשה לקרשי צלע־המשכן האחת׃ 
02O 036:032 וחמשה בריחם לקרשי צלע־המשכן השנית וחמשה בריחם לקרשי המשכן לירכתים ימה׃ 
02O 036:033 ויעש את־הבריח התיכן לברח בתוך הקרשים מן־הקצה אל־הקצה׃ 
02O 036:034 ואת־הקרשים צפה זהב ואת־טבעתם עשה זהב בתים לבריחם ויצף את־הבריחם זהב׃ 
02O 036:035 ויעש את־הפרכת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה חשב עשה אתה כרבים׃ 
02O 036:036 ויעש לה ארבעה עמודי שטים ויצפם זהב וויהם זהב ויצק להם ארבעה אדני־כסף׃ 
02O 036:037 ויעש מסך לפתח האהל תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה רקם׃ 
02O 036:038 ואת־עמודיו חמשה ואת־וויהם וצפה ראשיהם וחשקיהם זהב ואדניהם חמשה נחשת׃  פ 
02O 037:001 ויעש בצלאל את־הארן עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קמתו׃ 
02O 037:002 ויצפהו זהב טהור מבית ומחוץ ויעש לו זר זהב סביב׃ 
02O 037:003 ויצק לו ארבע טבעת זהב על ארבע פעמתיו ושתי טבעת על־צלעו האחת ושתי טבעות על־צלעו השנית׃ 
02O 037:004 ויעש בדי עצי שטים ויצף אתם זהב׃ 
02O 037:005 ויבא את־הבדים בטבעת על צלעת הארן לשאת את־הארן׃ 
02O 037:006 ויעש כפרת זהב טהור אמתים וחצי ארכה ואמה וחצי רחבה׃ 
02O 037:007 ויעש שני כרבים זהב מקשה עשה אתם משני קצות הכפרת׃ 
02O 037:008 כרוב־אחד מקצה מזה וכרוב־אחד מקצה מזה מן־הכפרת עשה את־הכרבים משני [קצוותו כ] (קצותיו׃ ק) 
02O 037:009 ויהיו הכרבים פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על־הכפרת ופניהם איש אל־אחיו אל־הכפרת היו פני הכרבים׃  פ 
02O 037:010 ויעש את־השלחן עצי שטים אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קמתו׃ 
02O 037:011 ויצף אתו זהב טהור ויעש לו זר זהב סביב׃ 
02O 037:012 ויעש לו מסגרת טפח סביב ויעש זר־זהב למסגרתו סביב׃ 
02O 037:013 ויצק לו ארבע טבעת זהב ויתן את־הטבעת על ארבע הפאת אשר לארבע רגליו׃ 
02O 037:014 לעמת המסגרת היו הטבעת בתים לבדים לשאת את־השלחן׃ 
02O 037:015 ויעש את־הבדים עצי שטים ויצף אתם זהב לשאת את־השלחן׃ 
02O 037:016 ויעש את־הכלים ׀ אשר על־השלחן את־קערתיו ואת־כפתיו ואת מנקיתיו ואת־הקשות אשר יסך בהן זהב טהור׃  פ 
02O 037:017 ויעש את־המנרה זהב טהור מקשה עשה את־המנרה ירכה וקנה גביעיה כפתריה ופרחיה ממנה היו׃ 
02O 037:018 וששה קנים יצאים מצדיה שלשה ׀ קני מנרה מצדה האחד ושלשה קני מנרה מצדה השני׃ 
02O 037:019 שלשה גבעים משקדים בקנה האחד כפתר ופרח ושלשה גבעים משקדים בקנה אחד כפתר ופרח כן לששת הקנים היצאים מן־המנרה׃ 
02O 037:020 ובמנרה ארבעה גבעים משקדים כפתריה ופרחיה׃ 
02O 037:021 וכפתר תחת שני הקנים ממנה וכפתר תחת שני הקנים ממנה וכפתר תחת־שני הקנים ממנה לששת הקנים היצאים ממנה׃ 
02O 037:022 כפתריהם וקנתם ממנה היו כלה מקשה אחת זהב טהור׃ 
02O 037:023 ויעש את־נרתיה שבעה ומלקחיה ומחתתיה זהב טהור׃ 
02O 037:024 ככר זהב טהור עשה אתה ואת כל־כליה׃  פ 
02O 037:025 ויעש את־מזבח הקטרת עצי שטים אמה ארכו ואמה רחבו רבוע ואמתים קמתו ממנו היו קרנתיו׃ 
02O 037:026 ויצף אתו זהב טהור את־גגו ואת־קירתיו סביב ואת־קרנתיו ויעש לו זר זהב סביב׃ 
02O 037:027 ושתי טבעת זהב עשה־לו ׀ מתחת לזרו על שתי צלעתיו על שני צדיו לבתים לבדים לשאת אתו בהם׃ 
02O 037:028 ויעש את־הבדים עצי שטים ויצף אתם זהב׃ 
02O 037:029 ויעש את־שמן המשחה קדש ואת־קטרת הסמים טהור מעשה רקח׃  פ 
02O 038:001 ויעש את־מזבח העלה עצי שטים חמש אמות ארכו וחמש־אמות רחבו רבוע ושלש אמות קמתו׃ 
02O 038:002 ויעש קרנתיו על ארבע פנתיו ממנו היו קרנתיו ויצף אתו נחשת׃ 
02O 038:003 ויעש את־כל־כלי המזבח את־הסירת ואת־היעים ואת־המזרקת את־המזלגת ואת־המחתת כל־כליו עשה נחשת׃ 
02O 038:004 ויעש למזבח מכבר מעשה רשת נחשת תחת כרכבו מלמטה עד־חציו׃ 
02O 038:005 ויצק ארבע טבעת בארבע הקצות למכבר הנחשת בתים לבדים׃ 
02O 038:006 ויעש את־הבדים עצי שטים ויצף אתם נחשת׃ 
02O 038:007 ויבא את־הבדים בטבעת על צלעת המזבח לשאת אתו בהם נבוב לחת עשה אתו׃    ס 
02O 038:008 ויעש את הכיור נחשת ואת כנו נחשת במראת הצבאת אשר צבאו פתח אהל מועד׃    ס 
02O 038:009 ויעש את־החצר לפאת ׀ נגב תימנה קלעי החצר שש משזר מאה באמה׃ 
02O 038:010 עמודיהם עשרים ואדניהם עשרים נחשת ווי העמדים וחשקיהם כסף׃ 
02O 038:011 ולפאת צפון מאה באמה עמודיהם עשרים ואדניהם עשרים נחשת ווי העמודים וחשקיהם כסף׃ 
02O 038:012 ולפאת־ים קלעים חמשים באמה עמודיהם עשרה ואדניהם עשרה ווי העמדים וחשוקיהם כסף׃ 
02O 038:013 ולפאת קדמה מזרחה חמשים אמה׃ 
02O 038:014 קלעים חמש־עשרה אמה אל־הכתף עמודיהם שלשה ואדניהם שלשה׃ 
02O 038:015 ולכתף השנית מזה ומזה לשער החצר קלעים חמש עשרה אמה עמדיהם שלשה ואדניהם שלשה׃ 
02O 038:016 כל־קלעי החצר סביב שש משזר׃ 
02O 038:017 והאדנים לעמדים נחשת ווי העמודים וחשוקיהם כסף וצפוי ראשיהם כסף והם מחשקים כסף כל עמדי החצר׃ 
02O 038:018 ומסך שער החצר מעשה רקם תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר ועשרים אמה ארך וקומה ברחב חמש אמות לעמת קלעי החצר׃ 
02O 038:019 ועמדיהם ארבעה ואדניהם ארבעה נחשת וויהם כסף וצפוי ראשיהם וחשקיהם כסף׃ 
02O 038:020 וכל־היתדת למשכן ולחצר סביב נחשת׃    ס 
02O 038:021 אלה פקודי המשכן משכן העדת אשר פקד על־פי משה עבדת הלוים ביד איתמר בן־אהרן הכהן׃ 
02O 038:022 ובצלאל בן־אורי בן־חור למטה יהודה עשה את כל־אשר־צוה יהוה את־משה׃ 
02O 038:023 ואתו אהליאב בן־אחיסמך למטה־דן חרש וחשב ורקם בתכלת ובארגמן ובתולעת השני ובשש׃    ס 
02O 038:024 כל־הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת הקדש ויהי ׀ זהב התנופה תשע ועשרים ככר ושבע מאות ושלשים שקל בשקל הקדש׃ 
02O 038:025 וכסף פקודי העדה מאת ככר ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל בשקל הקדש׃ 
02O 038:026 בקע לגלגלת מחצית השקל בשקל הקדש לכל העבר על־הפקדים מבן עשרים שנה ומעלה לשש־מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים׃ 
02O 038:027 ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני הקדש ואת אדני הפרכת מאת אדנים למאת הככר ככר לאדן׃ 
02O 038:028 ואת־האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים וצפה ראשיהם וחשק אתם׃ 
02O 038:029 ונחשת התנופה שבעים ככר ואלפים וארבע־מאות שקל׃ 
02O 038:030 ויעש בה את־אדני פתח אהל מועד ואת מזבח הנחשת ואת־מכבר הנחשת אשר־לו ואת כל־כלי המזבח׃ 
02O 038:031 ואת־אדני החצר סביב ואת־אדני שער החצר ואת כל־יתדת המשכן ואת־כל־יתדת החצר סביב׃ 
02O 039:001 ומן־התכלת והארגמן ותולעת השני עשו בגדי־שרד לשרת בקדש ויעשו את־בגדי הקדש אשר לאהרן כאשר צוה יהוה את־משה׃  פ 
02O 039:002 ויעש את־האפד זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר׃ 
02O 039:003 וירקעו את־פחי הזהב וקצץ פתילם לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן ובתוך תולעת השני ובתוך השש מעשה חשב׃ 
02O 039:004 כתפת עשו־לו חברת על־שני [קצוותו כ] (קצותיו ק) חבר׃ 
02O 039:005 וחשב אפדתו אשר עליו ממנו הוא כמעשהו זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר כאשר צוה יהוה את־משה׃ 
02O 039:006 ויעשו את־אבני השהם מסבת משבצת זהב מפתחת פתוחי חותם על־שמות בני ישראל׃ 
02O 039:007 וישם אתם על כתפת האפד אבני זכרון לבני ישראל כאשר צוה יהוה את־משה׃  פ 
02O 039:008 ויעש את־החשן מעשה חשב כמעשה אפד זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר׃ 
02O 039:009 רבוע היה כפול עשו את־החשן זרת ארכו וזרת רחבו כפול׃ 
02O 039:010 וימלאו־בו ארבעה טורי אבן טור אדם פטדה וברקת הטור האחד׃ 
02O 039:011 והטור השני נפך ספיר ויהלם׃ 
02O 039:012 והטור השלישי לשם שבו ואחלמה׃ 
02O 039:013 והטור הרביעי תרשיש שהם וישפה מוסבת משבצות זהב במלאתם׃ 
02O 039:014 והאבנים על־שמת בני־ישראל הנה שתים עשרה על־שמתם פתוחי חתם איש על־שמו לשנים עשר שבט׃ 
02O 039:015 ויעשו על־החשן שרשרת גבלת מעשה עבת זהב טהור׃ 
02O 039:016 ויעשו שתי משבצת זהב ושתי טבעת זהב ויתנו את־שתי הטבעת על־שני קצות החשן׃ 
02O 039:017 ויתנו שתי העבתת הזהב על־שתי הטבעת על־קצות החשן׃ 
02O 039:018 ואת שתי קצות שתי העבתת נתנו על־שתי המשבצת ויתנם על־כתפת האפד אל־מול פניו׃ 
02O 039:019 ויעשו שתי טבעת זהב וישימו על־שני קצות החשן על־שפתו אשר אל־עבר האפד ביתה׃ 
02O 039:020 ויעשו שתי טבעת זהב ויתנם על־שתי כתפת האפד מלמטה ממול פניו לעמת מחברתו ממעל לחשב האפד׃ 
02O 039:021 וירכסו את־החשן מטבעתיו אל־טבעת האפד בפתיל תכלת להית על־חשב האפד ולא־יזח החשן מעל האפד כאשר צוה יהוה את־משה׃ 
02O 039:022 ויעש את־מעיל האפד מעשה ארג כליל תכלת׃ 
02O 039:023 ופי־המעיל בתוכו כפי תחרא שפה לפיו סביב לא יקרע׃ 
02O 039:024 ויעשו על־שולי המעיל רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני משזר׃ 
02O 039:025 ויעשו פעמני זהב טהור ויתנו את־הפעמנים בתוך הרמנים על־שולי המעיל סביב בתוך הרמנים׃ 
02O 039:026 פעמן ורמן פעמן ורמן על־שולי המעיל סביב לשרת כאשר צוה יהוה את־משה׃    ס 
02O 039:027 ויעשו את־הכתנת שש מעשה ארג לאהרן ולבניו׃ 
02O 039:028 ואת המצנפת שש ואת־פארי המגבעת שש ואת־מכנסי הבד שש משזר׃ 
02O 039:029 ואת־האבנט שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני מעשה רקם כאשר צוה יהוה את־משה׃    ס 
02O 039:030 ויעשו את־ציץ נזר־הקדש זהב טהור ויכתבו עליו מכתב פתוחי חותם קדש ליהוה׃ 
02O 039:031 ויתנו עליו פתיל תכלת לתת על־המצנפת מלמעלה כאשר צוה יהוה את־משה׃    ס 
02O 039:032 ותכל כל־עבדת משכן אהל מועד ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה יהוה את־משה כן עשו׃  פ 
02O 039:033 ויביאו את־המשכן אל־משה את־האהל ואת־כל־כליו קרסיו קרשיו [בריחו כ] (בריחיו ק) ועמדיו ואדניו׃ 
02O 039:034 ואת־מכסה עורת האילם המאדמים ואת־מכסה ערת התחשים ואת פרכת המסך׃ 
02O 039:035 את־ארן העדת ואת־בדיו ואת הכפרת׃ 
02O 039:036 את־השלחן את־כל־כליו ואת לחם הפנים׃ 
02O 039:037 את־המנרה הטהרה את־נרתיה נרת המערכה ואת־כל־כליה ואת שמן המאור׃ 
02O 039:038 ואת מזבח הזהב ואת שמן המשחה ואת קטרת הסמים ואת מסך פתח האהל׃ 
02O 039:039 את ׀ מזבח הנחשת ואת־מכבר הנחשת אשר־לו את־בדיו ואת־כל־כליו את־הכיר ואת־כנו׃ 
02O 039:040 את קלעי החצר את־עמדיה ואת־אדניה ואת־המסך לשער החצר את־מיתריו ויתדתיה ואת כל־כלי עבדת המשכן לאהל מועד׃ 
02O 039:041 את־בגדי השרד לשרת בקדש את־בגדי הקדש לאהרן הכהן ואת־בגדי בניו לכהן׃ 
02O 039:042 ככל אשר־צוה יהוה את־משה כן עשו בני ישראל את כל־העבדה׃ 
02O 039:043 וירא משה את־כל־המלאכה והנה עשו אתה כאשר צוה יהוה כן עשו ויברך אתם משה׃  פ 
02O 040:001 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
02O 040:002 ביום־החדש הראשון באחד לחדש תקים את־משכן אהל מועד׃ 
02O 040:003 ושמת שם את ארון העדות וסכת על־הארן את־הפרכת׃ 
02O 040:004 והבאת את־השלחן וערכת את־ערכו והבאת את־המנרה והעלית את־נרתיה׃ 
02O 040:005 ונתתה את־מזבח הזהב לקטרת לפני ארון העדת ושמת את־מסך הפתח למשכן׃ 
02O 040:006 ונתתה את מזבח העלה לפני פתח משכן אהל־מועד׃ 
02O 040:007 ונתת את־הכיר בין־אהל מועד ובין המזבח ונתת שם מים׃ 
02O 040:008 ושמת את־החצר סביב ונתת את־מסך שער החצר׃ 
02O 040:009 ולקחת את־שמן המשחה ומשחת את־המשכן ואת־כל־אשר־בו וקדשת אתו ואת־כל־כליו והיה קדש׃ 
02O 040:010 ומשחת את־מזבח העלה ואת־כל־כליו וקדשת את־המזבח והיה המזבח קדש קדשים׃ 
02O 040:011 ומשחת את־הכיר ואת־כנו וקדשת אתו׃ 
02O 040:012 והקרבת את־אהרן ואת־בניו אל־פתח אהל מועד ורחצת אתם במים׃ 
02O 040:013 והלבשת את־אהרן את בגדי הקדש ומשחת אתו וקדשת אתו וכהן לי׃ 
02O 040:014 ואת־בניו תקריב והלבשת אתם כתנת׃ 
02O 040:015 ומשחת אתם כאשר משחת את־אביהם וכהנו לי והיתה להית להם משחתם לכהנת עולם לדרתם ׃ 
02O 040:016 ויעש משה ככל אשר צוה יהוה אתו כן עשה׃    ס 
02O 040:017 ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן׃ 
02O 040:018 ויקם משה את־המשכן ויתן את־אדניו וישם את־קרשיו ויתן את־בריחיו ויקם את־עמודיו׃ 
02O 040:019 ויפרש את־האהל על־המשכן וישם את־מכסה האהל עליו מלמעלה כאשר צוה יהוה את־משה׃    ס 
02O 040:020 ויקח ויתן את־העדת אל־הארן וישם את־הבדים על־הארן ויתן את־הכפרת על־הארן מלמעלה׃ 
02O 040:021 ויבא את־הארן אל־המשכן וישם את פרכת המסך ויסך על ארון העדות כאשר צוה יהוה את־משה׃    ס 
02O 040:022 ויתן את־השלחן באהל מועד על ירך המשכן צפנה מחוץ לפרכת׃ 
02O 040:023 ויערך עליו ערך לחם לפני יהוה כאשר צוה יהוה את־משה׃    ס 
02O 040:024 וישם את־המנרה באהל מועד נכח השלחן על ירך המשכן נגבה׃ 
02O 040:025 ויעל הנרת לפני יהוה כאשר צוה יהוה את־משה׃    ס 
02O 040:026 וישם את־מזבח הזהב באהל מועד לפני הפרכת׃ 
02O 040:027 ויקטר עליו קטרת סמים כאשר צוה יהוה את־משה׃  פ 
02O 040:028 וישם את־מסך הפתח למשכן׃ 
02O 040:029 ואת מזבח העלה שם פתח משכן אהל־מועד ויעל עליו את־העלה ואת־המנחה כאשר צוה יהוה את־משה׃    ס 
02O 040:030 וישם את־הכיר בין־אהל מועד ובין המזבח ויתן שמה מים לרחצה׃ 
02O 040:031 ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו את־ידיהם ואת־רגליהם׃ 
02O 040:032 בבאם אל־אהל מועד ובקרבתם אל־המזבח ירחצו כאשר צוה יהוה את־משה׃    ס 
02O 040:033 ויקם את־החצר סביב למשכן ולמזבח ויתן את־מסך שער החצר ויכל משה את־המלאכה׃  פ 
02O 040:034 ויכס הענן את־אהל מועד וכבוד יהוה מלא את־המשכן׃ 
02O 040:035 ולא־יכל משה לבוא אל־אהל מועד כי־שכן עליו הענן וכבוד יהוה מלא את־המשכן׃ 
02O 040:036 ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל בכל מסעיהם׃ 
02O 040:037 ואם־לא יעלה הענן ולא יסעו עד־יום העלתו׃ 
02O 040:038 כי ענן יהוה על־המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל־בית־ישראל בכל־מסעיהם׃ 
03O 001:001 ויקרא אל־משה וידבר יהוה אליו מאהל מועד לאמר׃ 
03O 001:002 דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי־יקריב מכם קרבן ליהוה מן־הבהמה מן־הבקר ומן־הצאן תקריבו את־קרבנכם׃ 
03O 001:003 אם־עלה קרבנו מן־הבקר זכר תמים יקריבנו אל־פתח  אהל מועד יקריב אתו לרצנו לפני יהוה׃ 
03O 001:004 וסמך ידו על ראש העלה ונרצה לו לכפר עליו׃ 
03O 001:005 ושחט את־בן הבקר לפני יהוה והקריבו בני אהרן הכהנים את־הדם וזרקו את־הדם על־המזבח סביב אשר־פתח אהל מועד׃ 
03O 001:006 והפשיט את־העלה ונתח אתה לנתחיה׃ 
03O 001:007 ונתנו בני אהרן הכהן אש על־המזבח וערכו עצים על־האש׃ 
03O 001:008 וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים את־הראש ואת־הפדר על־העצים אשר על־האש אשר על־המזבח׃ 
03O 001:009 וקרבו וכרעיו ירחץ במים והקטיר הכהן את־הכל המזבחה עלה אשה ריח־ניחוח ליהוה׃    ס 
03O 001:010 ואם־מן־הצאן קרבנו מן־הכשבים או מן־העזים לעלה זכר תמים יקריבנו׃ 
03O 001:011 ושחט אתו על ירך המזבח צפנה לפני יהוה וזרקו בני אהרן הכהנים את־דמו על־המזבח סביב׃ 
03O 001:012 ונתח אתו לנתחיו ואת־ראשו ואת־פדרו וערך הכהן אתם על־העצים אשר על־האש אשר על־המזבח׃ 
03O 001:013 והקרב והכרעים ירחץ במים והקריב הכהן את־הכל והקטיר המזבחה עלה הוא אשה ריח ניחח ליהוה׃  פ 
03O 001:014 ואם מן־העוף עלה קרבנו ליהוה והקריב מן־התרים או מן־בני היונה את־קרבנו׃ 
03O 001:015 והקריבו הכהן אל־המזבח ומלק את־ראשו והקטיר המזבחה ונמצה דמו על קיר המזבח׃ 
03O 001:016 והסיר את־מראתו בנצתה והשליך אתה אצל המזבח קדמה אל־מקום הדשן׃ 
03O 001:017 ושסע אתו בכנפיו לא יבדיל והקטיר אתו הכהן המזבחה על־העצים אשר על־האש עלה הוא אשה ריח ניחח ליהוה׃    ס 
03O 002:001 ונפש כי־תקריב קרבן מנחה ליהוה סלת יהיה קרבנו ויצק עליה שמן ונתן עליה לבנה׃ 
03O 002:002 והביאה אל־בני אהרן הכהנים וקמץ משם מלא קמצו מסלתה ומשמנה על כל־לבנתה והקטיר הכהן את־אזכרתה המזבחה אשה ריח ניחח ליהוה׃ 
03O 002:003 והנותרת מן־המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים מאשי יהוה׃    ס 
03O 002:004 וכי תקרב קרבן מנחה מאפה תנור סלת חלות מצת בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן׃    ס 
03O 002:005 ואם־מנחה על־המחבת קרבנך סלת בלולה בשמן מצה תהיה׃ 
03O 002:006 פתות אתה פתים ויצקת עליה שמן מנחה הוא׃    ס 
03O 002:007 ואם־מנחת מרחשת קרבנך סלת בשמן תעשה׃ 
03O 002:008 והבאת את־המנחה אשר יעשה מאלה ליהוה והקריבה אל־הכהן והגישה אל־המזבח׃ 
03O 002:009 והרים הכהן מן־המנחה את־אזכרתה והקטיר המזבחה אשה ריח ניחח ליהוה׃ 
03O 002:010 והנותרת מן־המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים מאשי יהוה׃ 
03O 002:011 כל־המנחה אשר תקריבו ליהוה לא תעשה חמץ כי כל־שאר וכל־דבש לא־תקטירו ממנו אשה ליהוה׃ 
03O 002:012 קרבן ראשית תקריבו אתם ליהוה ואל־המזבח לא־יעלו לריח ניחח׃ 
03O 002:013 וכל־קרבן מנחתך במלח תמלח ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך על כל־קרבנך תקריב מלח׃    ס 
03O 002:014 ואם־תקריב מנחת בכורים ליהוה אביב קלוי באש גרש כרמל תקריב את מנחת בכוריך׃ 
03O 002:015 ונתת עליה שמן ושמת עליה לבנה מנחה הוא׃ 
03O 002:016 והקטיר הכהן את־אזכרתה מגרשה ומשמנה על כל־לבנתה אשה ליהוה׃  פ 
03O 003:001 ואם־זבח שלמים קרבנו אם מן־הבקר הוא מקריב אם־זכר אם־נקבה תמים יקריבנו לפני יהוה׃ 
03O 003:002 וסמך ידו על־ראש קרבנו ושחטו פתח אהל מועד וזרקו בני אהרן הכהנים את־הדם על־המזבח סביב׃ 
03O 003:003 והקריב מזבח השלמים אשה ליהוה את־החלב המכסה את־הקרב ואת כל־החלב אשר על־הקרב׃ 
03O 003:004 ואת שתי הכלית ואת־החלב אשר עלהן אשר על־הכסלים ואת־היתרת על־הכבד על־הכליות יסירנה׃ 
03O 003:005 והקטירו אתו בני־אהרן המזבחה על־העלה אשר על־העצים אשר על־האש אשה ריח ניחח ליהוה׃  פ 
03O 003:006 ואם־מן־הצאן קרבנו לזבח שלמים ליהוה זכר או נקבה תמים יקריבנו׃ 
03O 003:007 אם־כשב הוא־מקריב את־קרבנו והקריב אתו לפני יהוה׃ 
03O 003:008 וסמך את־ידו על־ראש קרבנו ושחט אתו לפני אהל מועד וזרקו בני אהרן את־דמו על־המזבח סביב׃ 
03O 003:009 והקריב מזבח השלמים אשה ליהוה חלבו האליה תמימה לעמת העצה יסירנה ואת־החלב המכסה את־הקרב ואת כל־החלב אשר על־הקרב׃ 
03O 003:010 ואת שתי הכלית ואת־החלב אשר עלהן אשר על־הכסלים ואת־היתרת על־הכבד על־הכלית יסירנה׃ 
03O 003:011 והקטירו הכהן המזבחה לחם אשה ליהוה׃  פ 
03O 003:012 ואם  עז קרבנו והקריבו לפני יהוה׃ 
03O 003:013 וסמך את־ידו על־ראשו ושחט אתו לפני אהל מועד וזרקו בני אהרן את־דמו על־המזבח סביב׃ 
03O 003:014 והקריב ממנו קרבנו אשה ליהוה את־החלב המכסה את־הקרב ואת כל־החלב אשר על־הקרב׃ 
03O 003:015 ואת שתי הכלית ואת־החלב אשר עלהן אשר על־הכסלים ואת־היתרת על־הכבד על־הכלית יסירנה׃ 
03O 003:016 והקטירם הכהן המזבחה לחם אשה לריח ניחח כל־חלב ליהוה׃ 
03O 003:017 חקת עולם לדרתיכם בכל מושבתיכם כל־חלב וכל־דם לא תאכלו׃  פ 
03O 004:001 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
03O 004:002 דבר אל־בני ישראל  לאמר נפש כי־תחטא בשגגה מכל מצות יהוה אשר לא תעשינה ועשה מאחת מהנה׃ 
03O 004:003 אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן־בקר תמים ליהוה לחטאת׃ 
03O 004:004 והביא את־הפר אל־פתח אהל מועד לפני יהוה וסמך את־ידו על־ראש הפר ושחט את־הפר לפני יהוה׃ 
03O 004:005 ולקח הכהן המשיח מדם הפר והביא אתו אל־אהל מועד׃ 
03O 004:006 וטבל הכהן את־אצבעו בדם והזה מן־הדם שבע פעמים לפני יהוה את־פני פרכת הקדש׃ 
03O 004:007 ונתן הכהן מן־הדם על־קרנות מזבח קטרת הסמים לפני יהוה אשר באהל מועד ואת ׀ כל־דם הפר ישפך אל־יסוד מזבח העלה אשר־פתח אהל מועד׃ 
03O 004:008 ואת־כל־חלב פר החטאת ירים ממנו את־החלב המכסה על־הקרב ואת כל־החלב אשר על־הקרב׃ 
03O 004:009 ואת שתי הכלית ואת־החלב אשר עליהן אשר על־הכסלים ואת־היתרת על־הכבד על־הכליות יסירנה׃ 
03O 004:010 כאשר יורם משור זבח השלמים והקטירם הכהן על מזבח העלה׃ 
03O 004:011 ואת־עור הפר ואת־כל־בשרו על־ראשו ועל־כרעיו וקרבו ופרשו׃ 
03O 004:012 והוציא את־כל־הפר אל־מחוץ למחנה אל־מקום טהור אל־שפך הדשן ושרף אתו על־עצים באש על־שפך הדשן ישרף׃  פ 
03O 004:013 ואם כל־עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל־מצות יהוה אשר לא־תעשינה ואשמו׃ 
03O 004:014 ונודעה החטאת אשר חטאו עליה והקריבו הקהל פר בן־בקר לחטאת והביאו אתו לפני אהל מועד׃ 
03O 004:015 וסמכו זקני העדה את־ידיהם על־ראש הפר לפני יהוה ושחט את־הפר לפני יהוה׃ 
03O 004:016 והביא הכהן המשיח מדם הפר אל־אהל מועד׃ 
03O 004:017 וטבל הכהן אצבעו מן־הדם והזה שבע פעמים לפני יהוה את פני הפרכת׃ 
03O 004:018 ומן־הדם יתן ׀ על־קרנת המזבח אשר לפני יהוה אשר באהל מועד ואת כל־הדם ישפך אל־יסוד מזבח העלה אשר־פתח אהל מועד׃ 
03O 004:019 ואת כל־חלבו ירים ממנו והקטיר המזבחה׃ 
03O 004:020 ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת כן יעשה־לו וכפר עלהם הכהן ונסלח להם׃ 
03O 004:021 והוציא את־הפר אל־מחוץ למחנה ושרף אתו כאשר שרף את הפר הראשון חטאת הקהל הוא׃  פ 
03O 004:022 אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל־מצות יהוה אלהיו אשר לא־תעשינה בשגגה ואשם׃ 
03O 004:023 או־הודע אליו חטאתו אשר חטא בה והביא את־קרבנו שעיר עזים זכר תמים׃ 
03O 004:024 וסמך ידו על־ראש השעיר ושחט אתו במקום אשר־ישחט את־העלה לפני יהוה חטאת הוא׃ 
03O 004:025 ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על־קרנת מזבח העלה ואת־דמו ישפך אל־יסוד מזבח העלה׃ 
03O 004:026 ואת־כל־חלבו יקטיר המזבחה כחלב זבח השלמים וכפר עליו הכהן מחטאתו ונסלח לו׃  פ 
03O 004:027 ואם־נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשתה אחת ממצות יהוה אשר לא־תעשינה ואשם׃ 
03O 004:028 או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה על־חטאתו אשר חטא׃ 
03O 004:029 וסמך את־ידו על ראש החטאת ושחט את־החטאת במקום העלה׃ 
03O 004:030 ולקח הכהן מדמה באצבעו ונתן על־קרנת מזבח העלה ואת־כל־דמה ישפך אל־יסוד המזבח׃ 
03O 004:031 ואת־כל־חלבה יסיר כאשר הוסר חלב מעל זבח השלמים והקטיר הכהן המזבחה לריח ניחח ליהוה וכפר עליו הכהן ונסלח לו׃  פ 
03O 004:032 ואם־כבש יביא קרבנו לחטאת נקבה תמימה יביאנה׃ 
03O 004:033 וסמך את־ידו על ראש החטאת ושחט אתה לחטאת במקום אשר ישחט את־העלה׃ 
03O 004:034 ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על־קרנת מזבח העלה ואת־כל־דמה ישפך אל־יסוד המזבח׃ 
03O 004:035 ואת־כל־חלבה יסיר כאשר יוסר חלב־הכשב מזבח השלמים והקטיר הכהן אתם המזבחה על אשי יהוה וכפר עליו הכהן על־חטאתו אשר־חטא ונסלח לו׃  פ 
03O 005:001 ונפש כי־תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע אם־לוא יגיד ונשא עונו׃ 
03O 005:002 או נפש אשר תגע בכל־דבר טמא או בנבלת חיה טמאה או  בנבלת בהמה טמאה או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו והוא טמא ואשם׃ 
03O 005:003 או כי יגע בטמאת אדם לכל טמאתו אשר יטמא בה ונעלם ממנו והוא ידע ואשם׃ 
03O 005:004 או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע ׀ או להיטיב לכל אשר יבטא האדם בשבעה ונעלם ממנו והוא־ידע ואשם לאחת מאלה׃ 
03O 005:005 והיה כי־יאשם לאחת מאלה והתודה אשר חטא עליה׃ 
03O 005:006 והביא את־אשמו ליהוה על חטאתו אשר חטא נקבה מן־הצאן כשבה או־שעירת עזים לחטאת וכפר עליו הכהן מחטאתו׃ 
03O 005:007 ואם־לא תגיע  ידו די שה והביא את־אשמו אשר חטא שתי תרים או־שני בני־יונה ליהוה אחד לחטאת ואחד לעלה׃ 
03O 005:008 והביא אתם אל־הכהן והקריב את־אשר לחטאת ראשונה ומלק את־ראשו ממול ערפו ולא יבדיל׃ 
03O 005:009 והזה מדם החטאת על־קיר המזבח והנשאר בדם ימצה אל־יסוד המזבח חטאת הוא׃ 
03O 005:010 ואת־השני יעשה עלה כמשפט וכפר עליו הכהן מחטאתו אשר־חטא ונסלח לו׃    ס 
03O 005:011 ואם־לא תשיג ידו לשתי תרים או לשני בני־יונה והביא את־קרבנו אשר חטא עשירת האפה סלת לחטאת לא־ישים עליה שמן ולא־יתן עליה לבנה כי חטאת היא׃ 
03O 005:012 והביאה אל־הכהן וקמץ הכהן ׀ ממנה מלוא קמצו את־אזכרתה והקטיר המזבחה על אשי יהוה חטאת הוא׃ 
03O 005:013 וכפר עליו הכהן על־חטאתו אשר־חטא מאחת מאלה ונסלח לו והיתה לכהן כמנחה׃    ס 
03O 005:014 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
03O 005:015 נפש כי־תמעל מעל וחטאה בשגגה מקדשי יהוה והביא את־אשמו ליהוה איל תמים מן־הצאן בערכך כסף־שקלים בשקל־הקדש לאשם׃ 
03O 005:016 ואת אשר חטא מן־הקדש ישלם ואת־חמישתו יוסף עליו ונתן אתו לכהן והכהן יכפר עליו באיל האשם ונסלח לו׃  פ 
03O 005:017 ואם־נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל־מצות יהוה אשר לא תעשינה ולא־ידע ואשם ונשא עונו׃ 
03O 005:018 והביא איל תמים מן־הצאן בערכך לאשם אל־הכהן וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר־שגג והוא לא־ידע ונסלח לו׃ 
03O 005:019 אשם הוא אשם אשם ליהוה׃  פ 
03O 005:020 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
03O 005:021 נפש כי תחטא ומעלה מעל ביהוה וכחש בעמיתו בפקדון או־בתשומת יד או בגזל או עשק את־עמיתו׃ 
03O 005:022 או־מצא אבדה וכחש בה ונשבע על־שקר על־אחת מכל אשר־יעשה האדם לחטא בהנה׃ 
03O 005:023 והיה כי־יחטא ואשם והשיב את־הגזלה אשר גזל או את־העשק אשר עשק או את־הפקדון אשר הפקד אתו או את־האבדה אשר מצא׃ 
03O 005:024 או מכל אשר־ישבע עליו לשקר ושלם אתו בראשו וחמשתיו יסף עליו לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו׃ 
03O 005:025 ואת־אשמו יביא ליהוה איל תמים מן־הצאן בערכך לאשם אל־הכהן׃ 
03O 005:026 וכפר עליו הכהן לפני יהוה ונסלח לו על־אחת מכל אשר־יעשה לאשמה בה׃  פ 
03O 006:001 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
03O 006:002 צו את־אהרן ואת־בניו לאמר זאת תורת העלה הוא העלה על מוקדה על־המזבח כל־הלילה עד־הבקר ואש המזבח תוקד בו׃ 
03O 006:003 ולבש הכהן מדו בד ומכנסי־בד ילבש על־בשרו והרים את־הדשן אשר תאכל האש את־העלה על־המזבח ושמו אצל המזבח׃ 
03O 006:004 ופשט את־בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את־הדשן אל־מחוץ למחנה אל־מקום טהור׃ 
03O 006:005 והאש על־המזבח תוקד־בו לא תכבה ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העלה והקטיר עליה חלבי השלמים׃ 
03O 006:006 אש תמיד תוקד על־המזבח לא תכבה ׃    ס 
03O 006:007 וזאת תורת המנחה הקרב אתה בני־אהרן לפני יהוה אל־פני המזבח׃ 
03O 006:008 והרים ממנו בקמצו מסלת המנחה ומשמנה ואת כל־הלבנה אשר על־המנחה והקטיר המזבח ריח ניחח אזכרתה ליהוה׃ 
03O 006:009 והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו מצות תאכל במקום קדש בחצר אהל־מועד יאכלוה׃ 
03O 006:010 לא תאפה חמץ חלקם נתתי אתה מאשי קדש קדשים הוא כחטאת וכאשם׃ 
03O 006:011 כל־זכר בבני אהרן יאכלנה  חק־עולם לדרתיכם מאשי יהוה כל  אשר־יגע בהם יקדש׃  פ 
03O 006:012 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
03O 006:013 זה קרבן אהרן ובניו אשר־יקריבו ליהוה ביום המשח אתו עשירת האפה סלת מנחה תמיד מחציתה בבקר ומחציתה בערב׃ 
03O 006:014 על־מחבת בשמן תעשה מרבכת תביאנה תפיני מנחת פתים תקריב ריח־ניחח ליהוה׃ 
03O 006:015 והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אתה חק־עולם ליהוה כליל תקטר׃ 
03O 006:016 וכל־מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל׃  פ 
03O 006:017 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
03O 006:018 דבר אל־אהרן ואל־בניו לאמר זאת תורת החטאת במקום אשר תשחט העלה תשחט החטאת לפני יהוה קדש קדשים הוא׃ 
03O 006:019 הכהן המחטא אתה יאכלנה במקום קדש תאכל בחצר אהל מועד׃ 
03O 006:020 כל אשר־יגע בבשרה יקדש ואשר יזה מדמה על־הבגד אשר יזה עליה תכבס במקום קדש׃ 
03O 006:021 וכלי־חרש אשר תבשל־בו ישבר ואם־בכלי נחשת בשלה ומרק ושטף במים׃ 
03O 006:022 כל־זכר בכהנים יאכל אתה קדש קדשים הוא׃ 
03O 006:023 וכל־חטאת אשר יובא מדמה אל־אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף׃  פ 
03O 007:001 וזאת תורת האשם קדש קדשים הוא׃ 
03O 007:002 במקום אשר ישחטו את־העלה ישחטו את־האשם ואת־דמו יזרק על־המזבח סביב׃ 
03O 007:003 ואת כל־חלבו יקריב ממנו את האליה ואת־החלב המכסה את־הקרב׃ 
03O 007:004 ואת שתי הכלית ואת־החלב אשר עליהן אשר על־הכסלים ואת־היתרת על־הכבד על־הכלית יסירנה׃ 
03O 007:005 והקטיר אתם הכהן המזבחה אשה ליהוה אשם הוא׃ 
03O 007:006 כל־זכר בכהנים יאכלנו במקום קדוש יאכל קדש קדשים הוא׃ 
03O 007:007 כחטאת כאשם תורה אחת להם הכהן אשר יכפר־בו לו יהיה׃ 
03O 007:008 והכהן המקריב את־עלת איש עור העלה אשר הקריב לכהן לו יהיה׃ 
03O 007:009 וכל־מנחה אשר תאפה בתנור וכל־נעשה במרחשת ועל־מחבת לכהן המקריב אתה לו תהיה׃ 
03O 007:010 וכל־מנחה בלולה־בשמן וחרבה לכל־בני אהרן תהיה איש כאחיו׃  פ 
03O 007:011 וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב ליהוה׃ 
03O 007:012 אם על־תודה יקריבנו והקריב ׀ על־זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן׃ 
03O 007:013 על־חלת לחם חמץ יקריב קרבנו על־זבח תודת שלמיו׃ 
03O 007:014 והקריב ממנו אחד מכל־קרבן תרומה ליהוה לכהן הזרק את־דם השלמים לו יהיה׃ 
03O 007:015 ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל לא־יניח ממנו עד־בקר׃ 
03O 007:016 ואם־נדר ׀ או נדבה זבח קרבנו ביום הקריבו את־זבחו יאכל וממחרת והנותר ממנו יאכל׃ 
03O 007:017 והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף׃ 
03O 007:018 ואם האכל יאכל מבשר־זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אתו לא יחשב לו פגול יהיה והנפש האכלת ממנו עונה תשא׃ 
03O 007:019 והבשר אשר־יגע בכל־טמא לא יאכל באש ישרף והבשר כל־טהור יאכל בשר׃ 
03O 007:020 והנפש אשר־תאכל בשר מזבח השלמים אשר ליהוה וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה׃ 
03O 007:021 ונפש כי־תגע בכל־טמא בטמאת אדם או ׀ בבהמה טמאה או בכל־שקץ טמא ואכל מבשר־זבח השלמים אשר ליהוה ונכרתה הנפש ההוא מעמיה׃  פ 
03O 007:022 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
03O 007:023 דבר אל־בני ישראל לאמר כל־חלב שור וכשב ועז לא תאכלו׃ 
03O 007:024 וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל־מלאכה ואכל לא תאכלהו׃ 
03O 007:025 כי כל־אכל חלב מן־הבהמה אשר יקריב ממנה אשה ליהוה ונכרתה הנפש האכלת מעמיה׃ 
03O 007:026 וכל־דם לא תאכלו בכל מושבתיכם לעוף ולבהמה׃ 
03O 007:027 כל־נפש אשר־תאכל כל־דם ונכרתה הנפש ההוא מעמיה׃  פ 
03O 007:028 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
03O 007:029 דבר אל־בני ישראל לאמר המקריב את־זבח שלמיו ליהוה יביא את־קרבנו ליהוה מזבח שלמיו׃ 
03O 007:030 ידיו תביאינה את אשי יהוה את־החלב על־החזה יביאנו את החזה להניף אתו תנופה לפני יהוה׃ 
03O 007:031 והקטיר הכהן את־החלב המזבחה והיה החזה לאהרן ולבניו׃ 
03O 007:032 ואת שוק הימין תתנו תרומה לכהן מזבחי שלמיכם׃ 
03O 007:033 המקריב את־דם השלמים ואת־החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה׃ 
03O 007:034 כי את־חזה התנופה ואת ׀ שוק התרומה לקחתי מאת בני־ישראל מזבחי שלמיהם ואתן אתם לאהרן הכהן ולבניו לחק־עולם מאת בני ישראל׃ 
03O 007:035 זאת משחת אהרן ומשחת בניו מאשי יהוה ביום הקריב אתם לכהן ליהוה׃ 
03O 007:036 אשר צוה יהוה לתת להם ביום משחו אתם מאת בני ישראל חקת עולם לדרתם׃ 
03O 007:037 זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים׃ 
03O 007:038 אשר צוה  יהוה את־משה בהר סיני ביום צותו את־בני ישראל להקריב את־קרבניהם ליהוה במדבר סיני׃  פ 
03O 008:001 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
03O 008:002 קח את־אהרן ואת־בניו אתו ואת הבגדים ואת שמן המשחה ואת ׀ פר החטאת ואת שני האילים ואת סל המצות׃ 
03O 008:003 ואת כל־העדה הקהל אל־פתח אהל מועד׃ 
03O 008:004 ויעש משה כאשר צוה יהוה אתו ותקהל העדה אל־פתח אהל מועד׃ 
03O 008:005 ויאמר משה אל־העדה זה הדבר אשר־צוה יהוה לעשות׃ 
03O 008:006 ויקרב משה את־אהרן ואת־בניו וירחץ אתם במים׃ 
03O 008:007 ויתן עליו את־הכתנת ויחגר אתו באבנט וילבש אתו את־המעיל ויתן עליו את־האפד ויחגר אתו בחשב האפד ויאפד לו בו׃ 
03O 008:008 וישם עליו את־החשן ויתן אל־החשן את־האורים ואת־התמים׃ 
03O 008:009 וישם את־המצנפת על־ראשו וישם על־המצנפת אל־מול פניו את ציץ הזהב נזר הקדש כאשר צוה יהוה את־משה׃ 
03O 008:010 ויקח משה את־שמן המשחה וימשח את־המשכן ואת־כל־אשר־בו ויקדש אתם׃ 
03O 008:011 ויז ממנו על־המזבח שבע פעמים וימשח את־המזבח ואת־כל־כליו ואת־הכיר ואת־כנו לקדשם׃ 
03O 008:012 ויצק משמן המשחה על ראש אהרן וימשח אתו לקדשו׃ 
03O 008:013 ויקרב משה את־בני אהרן וילבשם כתנת ויחגר אתם אבנט ויחבש להם מגבעות כאשר צוה יהוה את־משה׃ 
03O 008:014 ויגש את פר החטאת ויסמך אהרן ובניו את־ידיהם על־ראש פר החטאת׃ 
03O 008:015 וישחט ויקח משה את־הדם ויתן על־קרנות המזבח סביב באצבעו ויחטא את־המזבח ואת־הדם יצק אל־יסוד המזבח ויקדשהו לכפר עליו׃ 
03O 008:016 ויקח את־כל־החלב אשר על־הקרב ואת יתרת הכבד ואת־שתי הכלית ואת־חלבהן ויקטר משה המזבחה׃ 
03O 008:017 ואת־הפר ואת־ערו ואת־בשרו ואת־פרשו שרף באש מחוץ למחנה כאשר צוה יהוה את־משה׃ 
03O 008:018 ויקרב את איל העלה ויסמכו אהרן ובניו את־ידיהם על־ראש האיל׃ 
03O 008:019 וישחט ויזרק משה את־הדם על־המזבח סביב׃ 
03O 008:020 ואת־האיל נתח לנתחיו ויקטר משה את־הראש ואת־הנתחים ואת־הפדר׃ 
03O 008:021 ואת־הקרב ואת־הכרעים רחץ במים ויקטר משה את־כל־האיל המזבחה עלה הוא לריח־ניחח אשה הוא ליהוה כאשר צוה יהוה את־משה׃ 
03O 008:022 ויקרב את־האיל השני איל המלאים ויסמכו אהרן ובניו את־ידיהם על־ראש האיל׃ 
03O 008:023 וישחט ׀ ויקח משה מדמו ויתן על־תנוך אזן־אהרן הימנית ועל־בהן ידו הימנית ועל־בהן רגלו הימנית׃ 
03O 008:024 ויקרב את־בני אהרן ויתן משה מן־הדם על־תנוך אזנם הימנית ועל־בהן ידם הימנית ועל־בהן רגלם הימנית ויזרק משה את־הדם על־המזבח סביב׃ 
03O 008:025 ויקח את־החלב ואת־האליה ואת־כל־החלב אשר על־הקרב ואת יתרת הכבד ואת־שתי הכלית ואת־חלבהן ואת שוק הימין׃ 
03O 008:026 ומסל המצות אשר ׀ לפני יהוה לקח חלת מצה אחת וחלת לחם שמן אחת ורקיק אחד וישם על־החלבים ועל שוק הימין׃ 
03O 008:027 ויתן את־הכל על כפי אהרן ועל כפי בניו וינף אתם תנופה לפני יהוה׃ 
03O 008:028 ויקח משה אתם מעל כפיהם ויקטר המזבחה על־העלה מלאים הם לריח ניחח אשה הוא ליהוה׃ 
03O 008:029 ויקח משה את־החזה ויניפהו תנופה לפני יהוה מאיל המלאים למשה היה למנה כאשר צוה יהוה את־משה׃ 
03O 008:030 ויקח משה משמן המשחה ומן־הדם אשר על־המזבח ויז על־אהרן על־בגדיו ועל־בניו ועל־בגדי בניו אתו ויקדש את־אהרן את־בגדיו ואת־בניו ואת־בגדי בניו אתו׃ 
03O 008:031 ויאמר משה אל־אהרן ואל־בניו בשלו את־הבשר פתח אהל מועד ושם תאכלו אתו ואת־הלחם אשר בסל המלאים כאשר צויתי לאמר אהרן ובניו יאכלהו׃ 
03O 008:032 והנותר בבשר ובלחם באש תשרפו׃ 
03O 008:033 ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים עד יום מלאת ימי מלאיכם כי שבעת ימים ימלא את־ידכם׃ 
03O 008:034 כאשר עשה ביום הזה צוה יהוה לעשת לכפר עליכם׃ 
03O 008:035 ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים ושמרתם את־משמרת יהוה ולא תמותו כי־כן צויתי׃ 
03O 008:036 ויעש אהרן ובניו את כל־הדברים אשר־צוה יהוה ביד־משה׃    ס 
03O 009:001 ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל׃ 
03O 009:002 ויאמר אל־אהרן קח־לך עגל בן־בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם והקרב לפני יהוה׃ 
03O 009:003 ואל־בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר־עזים לחטאת ועגל וכבש בני־שנה תמימם לעלה׃ 
03O 009:004 ושור ואיל לשלמים לזבח לפני יהוה ומנחה בלולה בשמן כי היום יהוה נראה אליכם׃ 
03O 009:005 ויקחו את אשר צוה משה אל־פני אהל מועד ויקרבו כל־העדה ויעמדו לפני יהוה׃ 
03O 009:006 ויאמר משה זה הדבר אשר־צוה יהוה תעשו וירא אליכם כבוד יהוה׃ 
03O 009:007 ויאמר משה אל־אהרן קרב אל־המזבח ועשה את־חטאתך ואת־עלתך וכפר בעדך ובעד העם ועשה את־קרבן העם וכפר בעדם כאשר צוה יהוה׃ 
03O 009:008 ויקרב אהרן אל־המזבח וישחט את־עגל החטאת אשר־לו׃ 
03O 009:009 ויקרבו בני אהרן את־הדם אליו ויטבל אצבעו בדם ויתן על־קרנות המזבח ואת־הדם יצק אל־יסוד המזבח׃ 
03O 009:010 ואת־החלב ואת־הכלית ואת־היתרת מן־הכבד מן־החטאת הקטיר המזבחה כאשר צוה יהוה את־משה׃ 
03O 009:011 ואת־הבשר ואת־העור שרף באש מחוץ למחנה׃ 
03O 009:012 וישחט את־העלה וימצאו בני אהרן אליו את־הדם ויזרקהו על־המזבח סביב׃ 
03O 009:013 ואת־העלה המציאו אליו לנתחיה ואת־הראש ויקטר על־המזבח׃ 
03O 009:014 וירחץ את־הקרב ואת־הכרעים ויקטר על־העלה המזבחה׃ 
03O 009:015 ויקרב את קרבן העם ויקח את־שעיר החטאת אשר לעם וישחטהו ויחטאהו כראשון׃ 
03O 009:016 ויקרב את־העלה ויעשה כמשפט׃ 
03O 009:017 ויקרב את־המנחה וימלא כפו ממנה ויקטר על־המזבח מלבד עלת הבקר׃ 
03O 009:018 וישחט את־השור ואת־האיל זבח השלמים אשר לעם וימצאו בני אהרן את־הדם אליו ויזרקהו על־המזבח סביב׃ 
03O 009:019 ואת־החלבים מן־השור ומן־האיל האליה והמכסה והכלית ויתרת הכבד׃ 
03O 009:020 וישימו את־החלבים על־החזות ויקטר החלבים המזבחה׃ 
03O 009:021 ואת החזות ואת שוק הימין הניף אהרן תנופה לפני יהוה כאשר צוה משה׃ 
03O 009:022 וישא אהרן את־ [ידו כ] (ידיו ק) אל־העם ויברכם וירד מעשת החטאת והעלה והשלמים׃ 
03O 009:023 ויבא משה ואהרן אל־אהל מועד ויצאו ויברכו את־העם וירא כבוד־יהוה אל־כל־העם׃ 
03O 009:024 ותצא אש מלפני יהוה ותאכל על־המזבח את־העלה ואת־החלבים וירא כל־העם וירנו ויפלו על־פניהם׃ 
03O 010:001 ויקחו בני־אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקרבו לפני יהוה אש זרה אשר לא צוה אתם׃ 
03O 010:002 ותצא אש מלפני יהוה ותאכל אותם וימתו לפני יהוה׃ 
03O 010:003 ויאמר משה אל־אהרן הוא אשר־דבר יהוה ׀ לאמר בקרבי אקדש ועל־פני כל־העם אכבד וידם אהרן׃ 
03O 010:004 ויקרא משה אל־מישאל ואל אלצפן בני עזיאל דד אהרן ויאמר אלהם קרבו  שאו את־אחיכם מאת פני־הקדש אל־מחוץ למחנה׃ 
03O 010:005 ויקרבו וישאם בכתנתם אל־מחוץ למחנה כאשר דבר משה׃ 
03O 010:006 ויאמר משה אל־אהרן ולאלעזר ולאיתמר ׀ בניו ראשיכם אל־תפרעו ׀ ובגדיכם לא־תפרמו ולא תמתו ועל כל־העדה יקצף ואחיכם כל־בית ישראל יבכו את־השרפה אשר שרף יהוה׃ 
03O 010:007 ומפתח אהל מועד לא תצאו פן־תמתו כי־שמן משחת יהוה עליכם ויעשו כדבר משה׃  פ 
03O 010:008 וידבר יהוה אל־אהרן לאמר׃ 
03O 010:009 יין ושכר אל־תשת ׀ אתה ׀ ובניך אתך בבאכם אל־אהל מועד ולא תמתו חקת עולם לדרתיכם׃ 
03O 010:010 ולהבדיל בין הקדש ובין החל ובין הטמא ובין הטהור׃ 
03O 010:011 ולהורת את־בני ישראל את כל־החקים אשר דבר יהוה אליהם ביד־משה׃  פ 
03O 010:012 וידבר משה אל־אהרן ואל אלעזר ואל־איתמר ׀ בניו הנותרים קחו את־המנחה הנותרת מאשי יהוה ואכלוה מצות אצל המזבח כי קדש קדשים הוא׃ 
03O 010:013 ואכלתם אתה במקום קדש כי חקך וחק־בניך הוא מאשי יהוה כי־כן צויתי׃ 
03O 010:014 ואת חזה התנופה ואת ׀ שוק התרומה תאכלו במקום טהור אתה ובניך ובנתיך אתך כי־חקך וחק־בניך נתנו מזבחי שלמי בני ישראל׃ 
03O 010:015 שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים יביאו להניף תנופה לפני יהוה והיה לך ולבניך אתך לחק־עולם כאשר  צוה יהוה׃ 
03O 010:016 ואת ׀ שעיר החטאת דרש דרש משה והנה שרף ויקצף על־אלעזר ועל־איתמר בני אהרן הנותרם לאמר׃ 
03O 010:017 מדוע לא־אכלתם את־החטאת  במקום הקדש כי קדש קדשים הוא ואתה ׀ נתן לכם לשאת את־עון העדה לכפר עליהם לפני יהוה׃ 
03O 010:018 הן לא־הובא את־דמה אל־הקדש פנימה אכול תאכלו אתה בקדש כאשר צויתי׃ 
03O 010:019 וידבר אהרן אל־משה הן היום הקריבו את־חטאתם ואת־עלתם לפני יהוה ותקראנה אתי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני יהוה׃ 
03O 010:020 וישמע משה וייטב בעיניו׃  פ 
03O 011:001 וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרן לאמר אלהם׃ 
03O 011:002 דברו אל־בני ישראל לאמר זאת החיה אשר תאכלו מכל־הבהמה אשר על־הארץ׃ 
03O 011:003 כל ׀ מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסת מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו׃ 
03O 011:004 אך את־זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה את־הגמל כי־מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס טמא הוא לכם׃ 
03O 011:005 ואת־השפן כי־מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס טמא הוא לכם׃ 
03O 011:006 ואת־הארנבת כי־מעלת גרה הוא ופרסה לא הפריסה טמאה הוא לכם׃ 
03O 011:007 ואת־החזיר כי־מפריס פרסה הוא ושסע שסע פרסה והוא גרה לא־יגר טמא הוא לכם׃ 
03O 011:008 מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו טמאים הם לכם׃ 
03O 011:009 את־זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר־לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אתם תאכלו׃ 
03O 011:010 וכל אשר אין־לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים שקץ הם לכם׃ 
03O 011:011 ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו ואת־נבלתם תשקצו׃ 
03O 011:012 כל אשר אין־לו סנפיר וקשקשת במים שקץ הוא לכם׃ 
03O 011:013 ואת־אלה תשקצו מן־העוף לא יאכלו שקץ הם את־הנשר ואת־הפרס ואת העזניה׃ 
03O 011:014 ואת־הדאה ואת־האיה למינה׃ 
03O 011:015 את כל־ערב למינו׃ 
03O 011:016 ואת בת היענה ואת־התחמס ואת־השחף ואת־הנץ למינהו׃ 
03O 011:017 ואת־הכוס ואת־השלך ואת־הינשוף׃ 
03O 011:018 ואת־התנשמת ואת־הקאת ואת־הרחם׃ 
03O 011:019 ואת החסידה האנפה למינה ואת־הדוכיפת ואת־העטלף׃ 
03O 011:020 כל שרץ העוף ההלך על־ארבע שקץ הוא לכם׃    ס 
03O 011:021 אך את־זה תאכלו מכל שרץ העוף ההלך על־ארבע אשר־ [לא כ] (לו ק) כרעים ממעל לרגליו לנתר בהן על־הארץ׃ 
03O 011:022 את־אלה מהם תאכלו את־הארבה  למינו ואת־הסלעם למינהו ואת־החרגל למינהו ואת־החגב למינהו׃ 
03O 011:023 וכל שרץ העוף אשר־לו ארבע רגלים שקץ הוא לכם׃ 
03O 011:024 ולאלה תטמאו כל־הנגע בנבלתם יטמא עד־הערב׃ 
03O 011:025 וכל־הנשא מנבלתם יכבס בגדיו וטמא עד־הערב׃ 
03O 011:026 לכל־הבהמה אשר הוא מפרסת פרסה ושסע ׀ איננה שסעת וגרה איננה מעלה טמאים הם לכם כל־הנגע בהם יטמא׃ 
03O 011:027 וכל ׀ הולך על־כפיו בכל־החיה ההלכת על־ארבע טמאים הם לכם כל־הנגע בנבלתם יטמא עד־הערב׃ 
03O 011:028 והנשא את־נבלתם יכבס בגדיו וטמא עד־הערב טמאים המה לכם׃    ס 
03O 011:029 וזה לכם הטמא בשרץ השרץ על־הארץ החלד והעכבר והצב למינהו׃ 
03O 011:030 והאנקה והכח והלטאה והחמט והתנשמת׃ 
03O 011:031 אלה הטמאים לכם בכל־השרץ כל־הנגע בהם במתם יטמא עד־הערב׃ 
03O 011:032 וכל אשר־יפל־עליו מהם ׀ במתם יטמא מכל־כלי־עץ או בגד או־עור או שק כל־כלי אשר־יעשה מלאכה בהם במים יובא וטמא עד־הערב וטהר׃ 
03O 011:033 וכל־כלי־חרש אשר־יפל מהם אל־תוכו כל אשר בתוכו יטמא ואתו תשברו׃ 
03O 011:034 מכל־האכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא וכל־משקה אשר ישתה בכל־כלי יטמא׃ 
03O 011:035 וכל אשר־יפל מנבלתם ׀ עליו יטמא תנור וכירים יתץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם׃ 
03O 011:036 אך מעין ובור מקוה־מים יהיה טהור ונגע בנבלתם יטמא׃ 
03O 011:037 וכי יפל מנבלתם על־כל־זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא׃ 
03O 011:038 וכי יתן־מים על־זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא לכם׃    ס 
03O 011:039 וכי ימות מן־הבהמה אשר־היא לכם לאכלה הנגע בנבלתה יטמא עד־הערב׃ 
03O 011:040 והאכל מנבלתה יכבס בגדיו וטמא עד־הערב והנשא את־נבלתה יכבס בגדיו וטמא עד־הערב׃ 
03O 011:041 וכל־השרץ השרץ על־הארץ שקץ הוא לא יאכל׃ 
03O 011:042 כל הולך על־גחון  וכל ׀ הולך על־ארבע עד כל־מרבה רגלים לכל־השרץ השרץ על־הארץ לא תאכלום כי־שקץ הם׃ 
03O 011:043 אל־תשקצו את־נפשתיכם בכל־השרץ השרץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם׃ 
03O 011:044 כי אני יהוה אלהיכם והתקדשתם והייתם קדשים כי קדוש אני ולא תטמאו את־נפשתיכם בכל־השרץ הרמש על־הארץ׃ 
03O 011:045 כי ׀ אני יהוה המעלה אתכם מארץ מצרים להית לכם לאלהים והייתם קדשים כי קדוש אני׃ 
03O 011:046 זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרמשת במים ולכל־נפש השרצת על־הארץ׃ 
03O 011:047 להבדיל בין הטמא ובין הטהר ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל׃  פ 
03O 012:001 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
03O 012:002 דבר אל־בני ישראל לאמר אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא׃ 
03O 012:003 וביום השמיני ימול בשר ערלתו׃ 
03O 012:004 ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה בכל־קדש לא־תגע ואל־המקדש לא תבא עד־מלאת ימי טהרה׃ 
03O 012:005 ואם־נקבה תלד וטמאה שבעים כנדתה וששים יום וששת ימים תשב על־דמי טהרה׃ 
03O 012:006 ובמלאת ׀ ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן־שנתו לעלה ובן־יונה או־תר לחטאת אל־פתח אהל־מועד אל־הכהן׃ 
03O 012:007 והקריבו לפני יהוה וכפר עליה וטהרה ממקר דמיה זאת תורת הילדת לזכר או לנקבה׃ 
03O 012:008 ואם־לא תמצא ידה די שה ולקחה שתי־תרים או שני בני יונה אחד לעלה ואחד לחטאת וכפר עליה הכהן וטהרה׃  פ 
03O 013:001 וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרן לאמר׃ 
03O 013:002 אדם כי־יהיה בעור־בשרו שאת או־ספחת או בהרת והיה בעור־בשרו לנגע צרעת והובא אל־אהרן הכהן או אל־אחד מבניו הכהנים׃ 
03O 013:003 וראה הכהן את־הנגע בעור־הבשר ושער בנגע הפך ׀ לבן ומראה הנגע עמק מעור בשרו נגע צרעת הוא וראהו הכהן וטמא אתו׃ 
03O 013:004 ואם־בהרת לבנה הוא בעור בשרו ועמק אין־מראה מן־העור ושערה לא־הפך לבן והסגיר הכהן את־הנגע שבעת ימים׃ 
03O 013:005 וראהו הכהן ביום השביעי והנה הנגע עמד בעיניו לא־פשה הנגע בעור והסגירו הכהן שבעת ימים שנית׃ 
03O 013:006 וראה הכהן אתו ביום השביעי שנית והנה כהה הנגע ולא־פשה הנגע בעור וטהרו הכהן מספחת היא וכבס בגדיו וטהר׃ 
03O 013:007 ואם־פשה תפשה המספחת בעור אחרי הראתו אל־הכהן לטהרתו ונראה שנית אל־הכהן׃ 
03O 013:008 וראה הכהן והנה פשתה המספחת בעור וטמאו הכהן צרעת הוא׃  פ 
03O 013:009 נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל־הכהן׃ 
03O 013:010 וראה הכהן והנה שאת־לבנה בעור והיא הפכה שער לבן ומחית בשר חי בשאת׃ 
03O 013:011 צרעת נושנת הוא בעור בשרו וטמאו הכהן לא יסגרנו כי טמא הוא׃ 
03O 013:012 ואם־פרוח תפרח הצרעת בעור וכסתה הצרעת את כל־עור הנגע מראשו ועד־רגליו לכל־מראה עיני הכהן׃ 
03O 013:013 וראה הכהן והנה כסתה הצרעת את־כל־בשרו וטהר את־הנגע כלו הפך לבן טהור הוא׃ 
03O 013:014 וביום הראות בו בשר חי יטמא׃ 
03O 013:015 וראה הכהן את־הבשר החי וטמאו הבשר החי טמא הוא צרעת הוא׃ 
03O 013:016 או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן ובא אל־הכהן׃ 
03O 013:017 וראהו הכהן והנה נהפך הנגע ללבן וטהר הכהן את־הנגע טהור הוא׃  פ 
03O 013:018 ובשר כי־יהיה בו־בערו שחין ונרפא׃ 
03O 013:019 והיה במקום השחין שאת לבנה או בהרת לבנה אדמדמת ונראה אל־הכהן׃ 
03O 013:020 וראה הכהן והנה מראה שפל מן־העור ושערה הפך לבן וטמאו הכהן נגע־צרעת הוא  בשחין פרחה׃ 
03O 013:021 ואם ׀ יראנה הכהן והנה אין־בה שער לבן ושפלה איננה מן־העור והיא כהה והסגירו הכהן שבעת ימים׃ 
03O 013:022 ואם־פשה תפשה בעור וטמא הכהן אתו נגע הוא׃ 
03O 013:023 ואם־תחתיה תעמד הבהרת לא פשתה צרבת השחין הוא וטהרו הכהן׃    ס 
03O 013:024 או בשר כי־יהיה בערו מכות־אש והיתה מחית המכוה בהרת לבנה אדמדמת או לבנה׃ 
03O 013:025 וראה אתה הכהן והנה נהפך שער לבן בבהרת ומראה עמק מן־העור צרעת הוא במכוה פרחה וטמא אתו הכהן נגע צרעת הוא׃ 
03O 013:026 ואם ׀ יראנה הכהן והנה אין־בבהרת שער לבן ושפלה איננה מן־העור והוא כהה והסגירו הכהן שבעת ימים׃ 
03O 013:027 וראהו הכהן ביום השביעי אם־פשה תפשה בעור וטמא הכהן אתו נגע צרעת הוא׃ 
03O 013:028 ואם־תחתיה תעמד הבהרת לא־פשתה בעור והוא כהה שאת המכוה הוא וטהרו הכהן כי־צרבת המכוה הוא׃  פ 
03O 013:029 ואיש או אשה כי־יהיה בו נגע בראש או בזקן׃ 
03O 013:030 וראה הכהן את־הנגע והנה מראהו עמק מן־העור ובו שער צהב דק וטמא אתו הכהן נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא׃ 
03O 013:031 וכי־יראה הכהן את־נגע הנתק והנה אין־מראהו עמק מן־העור ושער שחר אין בו והסגיר הכהן את־נגע הנתק שבעת ימים׃ 
03O 013:032 וראה הכהן את־הנגע ביום השביעי והנה לא־פשה הנתק ולא־היה בו שער צהב ומראה הנתק אין עמק מן־העור׃ 
03O 013:033 והתגלח ואת־הנתק לא יגלח והסגיר הכהן את־הנתק שבעת ימים שנית׃ 
03O 013:034 וראה הכהן את־הנתק ביום השביעי והנה לא־פשה הנתק בעור ומראהו איננו עמק מן־העור וטהר אתו הכהן וכבס בגדיו וטהר׃ 
03O 013:035 ואם־פשה יפשה הנתק בעור אחרי טהרתו׃ 
03O 013:036 וראהו הכהן והנה פשה הנתק בעור לא־יבקר הכהן לשער הצהב טמא הוא׃ 
03O 013:037 ואם־בעיניו עמד הנתק ושער שחר צמח־בו נרפא הנתק טהור הוא וטהרו הכהן׃    ס 
03O 013:038 ואיש או־אשה כי־יהיה בעור־בשרם בהרת בהרת לבנת׃ 
03O 013:039 וראה הכהן והנה בעור־בשרם בהרת כהות לבנת בהק הוא פרח בעור טהור הוא׃    ס 
03O 013:040 ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא׃ 
03O 013:041 ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא טהור הוא׃ 
03O 013:042 וכי־יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם צרעת פרחת הוא בקרחתו או בגבחתו׃ 
03O 013:043 וראה אתו הכהן והנה שאת־הנגע לבנה אדמדמת בקרחתו או בגבחתו כמראה צרעת עור בשר׃ 
03O 013:044 איש־צרוע הוא טמא הוא טמא יטמאנו הכהן בראשו נגעו׃ 
03O 013:045 והצרוע אשר־בו הנגע בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע ועל־שפם יעטה וטמא ׀ טמא יקרא׃ 
03O 013:046 כל־ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו׃    ס 
03O 013:047 והבגד כי־יהיה בו נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים׃ 
03O 013:048 או בשתי או בערב לפשתים ולצמר או בעור או בכל־מלאכת עור׃ 
03O 013:049 והיה הנגע ירקרק ׀ או אדמדם בבגד או בעור או־בשתי או־בערב או בכל־כלי־עור נגע צרעת הוא והראה את־הכהן׃ 
03O 013:050 וראה הכהן את־הנגע והסגיר את־הנגע שבעת ימים׃ 
03O 013:051 וראה את־הנגע ביום השביעי כי־פשה הנגע בבגד או־בשתי או־בערב או בעור לכל אשר־יעשה העור למלאכה צרעת ממארת הנגע טמא הוא׃ 
03O 013:052 ושרף את־הבגד או את־השתי ׀ או את־הערב בצמר או בפשתים או את־כל־כלי העור אשר־יהיה בו הנגע כי־צרעת ממארת הוא באש תשרף׃ 
03O 013:053 ואם יראה הכהן והנה לא־פשה הנגע בבגד או בשתי או בערב או בכל־כלי־עור׃ 
03O 013:054 וצוה הכהן וכבסו את אשר־בו הנגע והסגירו שבעת־ימים שנית׃ 
03O 013:055 וראה הכהן אחרי ׀ הכבס את־הנגע והנה לא־הפך הנגע את־עינו והנגע לא־פשה טמא הוא באש תשרפנו פחתת הוא בקרחתו או בגבחתו׃ 
03O 013:056 ואם ראה הכהן והנה כהה הנגע אחרי הכבס אתו וקרע אתו מן־הבגד או מן־העור או מן־השתי או מן־הערב׃ 
03O 013:057 ואם־תראה עוד בבגד או־בשתי או־בערב או בכל־כלי־עור פרחת הוא באש תשרפנו את אשר־בו הנגע׃ 
03O 013:058 והבגד או־השתי או־הערב או־כל־כלי העור אשר תכבס וסר מהם הנגע וכבס שנית וטהר׃ 
03O 013:059 זאת תורת נגע־צרעת בגד הצמר ׀ או הפשתים או השתי או הערב או כל־כלי־עור לטהרו או לטמאו׃  פ 
03O 014:001 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
03O 014:002 זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו והובא אל־הכהן׃ 
03O 014:003 ויצא הכהן אל־מחוץ למחנה וראה הכהן והנה נרפא נגע־הצרעת מן־הצרוע׃ 
03O 014:004 וצוה הכהן ולקח למטהר שתי־צפרים חיות טהרות ועץ ארז ושני תולעת ואזב׃ 
03O 014:005 וצוה הכהן ושחט את־הצפור האחת אל־כלי־חרש על־מים חיים׃ 
03O 014:006 את־הצפר החיה יקח אתה ואת־עץ הארז ואת־שני התולעת ואת־האזב וטבל אותם ואת ׀ הצפר החיה בדם הצפר השחטה על המים החיים׃ 
03O 014:007 והזה על המטהר מן־הצרעת שבע פעמים וטהרו ושלח את־הצפר החיה על־פני השדה׃ 
03O 014:008 וכבס המטהר את־בגדיו וגלח את־כל־שערו ורחץ במים וטהר ואחר יבוא אל־המחנה וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים׃ 
03O 014:009 והיה ביום השביעי יגלח את־כל־שערו את־ראשו ואת־זקנו ואת גבת עיניו ואת־כל־שערו יגלח וכבס את־בגדיו ורחץ את־בשרו במים וטהר׃ 
03O 014:010 וביום השמיני יקח שני־כבשים תמימים וכבשה אחת בת־שנתה תמימה ושלשה עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן ולג אחד שמן׃ 
03O 014:011 והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר ואתם לפני יהוה פתח אהל מועד׃ 
03O 014:012 ולקח הכהן את־הכבש האחד והקריב אתו לאשם ואת־לג השמן והניף אתם תנופה לפני יהוה׃ 
03O 014:013 ושחט את־הכבש במקום אשר ישחט את־החטאת ואת־העלה במקום הקדש כי כחטאת האשם הוא לכהן קדש קדשים הוא׃ 
03O 014:014 ולקח הכהן מדם האשם ונתן הכהן על־תנוך אזן המטהר הימנית ועל־בהן ידו הימנית ועל־בהן רגלו הימנית׃ 
03O 014:015 ולקח הכהן מלג השמן ויצק על־כף הכהן השמאלית׃ 
03O 014:016 וטבל הכהן את־אצבעו הימנית מן־השמן אשר על־כפו השמאלית והזה מן־השמן באצבעו שבע פעמים לפני יהוה׃ 
03O 014:017 ומיתר השמן אשר על־כפו יתן הכהן על־תנוך אזן המטהר הימנית ועל־בהן ידו הימנית ועל־בהן רגלו הימנית על דם האשם׃ 
03O 014:018 והנותר בשמן אשר על־כף הכהן יתן על־ראש המטהר וכפר עליו הכהן לפני יהוה׃ 
03O 014:019 ועשה הכהן את־החטאת וכפר על־המטהר מטמאתו ואחר ישחט את־העלה׃ 
03O 014:020 והעלה הכהן את־העלה ואת־המנחה המזבחה וכפר עליו הכהן וטהר׃    ס 
03O 014:021 ואם־דל הוא ואין ידו משגת ולקח כבש אחד אשם לתנופה לכפר עליו ועשרון סלת אחד בלול בשמן למנחה ולג שמן׃ 
03O 014:022 ושתי תרים או שני בני יונה אשר תשיג ידו והיה אחד חטאת והאחד עלה׃ 
03O 014:023 והביא אתם ביום השמיני לטהרתו אל־הכהן אל־פתח אהל־מועד לפני יהוה׃ 
03O 014:024 ולקח הכהן את־כבש האשם ואת־לג השמן והניף אתם הכהן תנופה לפני יהוה׃ 
03O 014:025 ושחט את־כבש האשם ולקח הכהן מדם האשם ונתן על־תנוך אזן־המטהר הימנית ועל־בהן ידו הימנית ועל־בהן רגלו הימנית׃ 
03O 014:026 ומן־השמן יצק הכהן על־כף הכהן השמאלית׃ 
03O 014:027 והזה הכהן באצבעו הימנית מן־השמן אשר על־כפו השמאלית שבע פעמים לפני יהוה׃ 
03O 014:028 ונתן הכהן מן־השמן ׀ אשר על־כפו על־תנוך אזן המטהר הימנית ועל־בהן ידו הימנית ועל־בהן רגלו הימנית על־מקום דם האשם׃ 
03O 014:029 והנותר מן־השמן אשר על־כף הכהן  יתן על־ראש המטהר לכפר עליו לפני יהוה׃ 
03O 014:030 ועשה את־האחד מן־התרים או מן־בני היונה מאשר תשיג ידו׃ 
03O 014:031 את אשר־תשיג ידו את־האחד חטאת ואת־האחד עלה על־המנחה וכפר הכהן על המטהר לפני יהוה׃ 
03O 014:032 זאת תורת אשר־בו נגע צרעת אשר לא־תשיג ידו בטהרתו׃  פ 
03O 014:033 וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרן לאמר׃ 
03O 014:034 כי תבאו אל־ארץ כנען אשר אני נתן לכם לאחזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם׃ 
03O 014:035 ובא אשר־לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית׃ 
03O 014:036 וצוה הכהן ופנו את־הבית בטרם יבא הכהן לראות את־הנגע ולא יטמא כל־אשר בבית ואחר כן יבא הכהן לראות את־הבית׃ 
03O 014:037 וראה את־הנגע והנה הנגע בקירת הבית שקערורת ירקרקת או אדמדמת ומראיהן שפל מן־הקיר׃ 
03O 014:038 ויצא הכהן מן־הבית אל־פתח הבית והסגיר את־הבית שבעת ימים׃ 
03O 014:039 ושב הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע בקירת הבית׃ 
03O 014:040 וצוה הכהן וחלצו את־האבנים אשר בהן הנגע והשליכו אתהן אל־מחוץ לעיר אל־מקום טמא׃ 
03O 014:041 ואת־הבית יקצע מבית סביב ושפכו את־העפר אשר הקצו אל־מחוץ לעיר אל־מקום טמא׃ 
03O 014:042 ולקחו אבנים אחרות והביאו אל־תחת האבנים ועפר אחר יקח וטח את־הבית׃ 
03O 014:043 ואם־ישוב הנגע ופרח בבית אחר חלץ את־האבנים ואחרי הקצות את־הבית ואחרי הטוח׃ 
03O 014:044 ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית צרעת ממארת הוא בבית טמא הוא׃ 
03O 014:045 ונתץ את־הבית את־אבניו ואת־עציו ואת כל־עפר הבית והוציא אל־מחוץ לעיר אל־מקום טמא׃ 
03O 014:046 והבא אל־הבית כל־ימי הסגיר אתו יטמא עד־הערב׃ 
03O 014:047 והשכב בבית יכבס את־בגדיו והאכל בבית יכבס את־בגדיו׃ 
03O 014:048 ואם־בא יבא הכהן וראה והנה לא־פשה הנגע בבית אחרי הטח את־הבית וטהר הכהן את־הבית כי נרפא הנגע׃ 
03O 014:049 ולקח לחטא את־הבית שתי צפרים ועץ ארז ושני תולעת ואזב׃ 
03O 014:050 ושחט את־הצפר האחת אל־כלי־חרש על־מים חיים׃ 
03O 014:051 ולקח את־עץ־הארז ואת־האזב ואת ׀ שני התולעת ואת הצפר החיה וטבל אתם בדם הצפר השחוטה ובמים החיים והזה אל־הבית שבע פעמים׃ 
03O 014:052 וחטא את־הבית בדם הצפור ובמים החיים ובצפר החיה ובעץ הארז ובאזב ובשני התולעת׃ 
03O 014:053 ושלח את־הצפר החיה אל־מחוץ לעיר אל־פני השדה וכפר על־הבית וטהר׃ 
03O 014:054 זאת התורה לכל־נגע הצרעת ולנתק׃ 
03O 014:055 ולצרעת הבגד ולבית׃ 
03O 014:056 ולשאת ולספחת ולבהרת׃ 
03O 014:057 להורת ביום הטמא וביום הטהר זאת תורת הצרעת׃    ס 
03O 015:001 וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרן לאמר׃ 
03O 015:002 דברו אל־בני ישראל ואמרתם אלהם איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא׃ 
03O 015:003 וזאת תהיה טמאתו בזובו רר בשרו את־זובו או־החתים  בשרו מזובו טמאתו הוא׃ 
03O 015:004 כל־המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא וכל־הכלי אשר־ישב עליו יטמא׃ 
03O 015:005 ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב׃ 
03O 015:006 והישב על־הכלי אשר־ישב עליו הזב יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב׃ 
03O 015:007 והנגע בבשר הזב יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב׃ 
03O 015:008 וכי־ירק הזב בטהור וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב׃ 
03O 015:009 וכל־המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא׃ 
03O 015:010 וכל־הנגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד־הערב והנושא אותם יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב׃ 
03O 015:011 וכל אשר יגע־בו הזב וידיו לא־שטף במים וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב׃ 
03O 015:012 וכלי־חרש אשר־יגע־בו הזב ישבר וכל־כלי־עץ ישטף במים׃ 
03O 015:013 וכי־יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים לטהרתו וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים חיים וטהר׃ 
03O 015:014 וביום השמיני יקח־לו שתי תרים או שני בני יונה ובא ׀ לפני יהוה אל־פתח אהל מועד ונתנם אל־הכהן׃ 
03O 015:015 ועשה אתם הכהן אחד חטאת והאחד עלה וכפר עליו הכהן לפני יהוה מזובו׃    ס 
03O 015:016 ואיש כי־תצא ממנו שכבת־זרע ורחץ במים את־כל־בשרו וטמא עד־הערב׃ 
03O 015:017 וכל־בגד וכל־עור אשר־יהיה עליו שכבת־זרע וכבס במים וטמא עד־הערב׃  פ 
03O 015:018 ואשה אשר ישכב איש אתה שכבת־זרע ורחצו במים וטמאו עד־הערב׃ 
03O 015:019 ואשה כי־תהיה זבה דם יהיה זבה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה וכל־הנגע בה יטמא עד־הערב׃ 
03O 015:020 וכל אשר תשכב עליו בנדתה יטמא וכל אשר־תשב עליו יטמא׃ 
03O 015:021 וכל־הנגע במשכבה יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב׃ 
03O 015:022 וכל־הנגע בכל־כלי אשר־תשב עליו יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב׃ 
03O 015:023 ואם על־המשכב הוא או על־הכלי אשר־הוא ישבת־עליו בנגעו־בו יטמא עד־הערב׃ 
03O 015:024 ואם שכב ישכב איש אתה ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים וכל־המשכב אשר־ישכב עליו יטמא׃  פ 
03O 015:025 ואשה כי־יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת־נדתה או כי־תזוב על־נדתה כל־ימי זוב טמאתה כימי נדתה תהיה טמאה הוא׃ 
03O 015:026 כל־המשכב אשר־תשכב עליו כל־ימי זובה כמשכב נדתה יהיה־לה וכל־הכלי אשר תשב עליו טמא יהיה כטמאת נדתה׃ 
03O 015:027 וכל־הנוגע בם יטמא וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב׃ 
03O 015:028 ואם־טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר׃ 
03O 015:029 וביום השמיני תקח־לה שתי תרים או שני בני יונה והביאה אותם אל־הכהן אל־פתח אהל מועד׃ 
03O 015:030 ועשה הכהן את־האחד חטאת ואת־האחד עלה וכפר עליה הכהן לפני יהוה מזוב טמאתה׃ 
03O 015:031 והזרתם את־בני־ישראל מטמאתם ולא ימתו בטמאתם בטמאם את־משכני אשר בתוכם׃ 
03O 015:032 זאת תורת  הזב ואשר תצא ממנו שכבת־זרע לטמאה־בה׃ 
03O 015:033 והדוה בנדתה והזב את־זובו לזכר ולנקבה ולאיש אשר ישכב עם־טמאה׃  פ 
03O 016:001 וידבר יהוה אל־משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני־יהוה וימתו׃ 
03O 016:002 ויאמר יהוה אל־משה דבר אל־אהרן אחיך ואל־יבא בכל־עת אל־הקדש מבית לפרכת אל־פני הכפרת אשר על־הארן ולא ימות כי בענן אראה על־הכפרת׃ 
03O 016:003 בזאת יבא אהרן אל־הקדש בפר בן־בקר לחטאת ואיל לעלה׃ 
03O 016:004 כתנת־בד קדש ילבש ומכנסי־בד יהיו על־בשרו ובאבנט בד יחגר ובמצנפת בד יצנף בגדי־קדש הם ורחץ במים את־בשרו ולבשם׃ 
03O 016:005 ומאת עדת בני ישראל יקח שני־שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעלה׃ 
03O 016:006 והקריב אהרן את־פר החטאת אשר־לו וכפר בעדו ובעד ביתו׃ 
03O 016:007 ולקח את־שני השעירם והעמיד אתם לפני יהוה פתח אהל מועד׃ 
03O 016:008 ונתן אהרן על־שני השעירם גורלות גורל אחד ליהוה וגורל אחד לעזאזל׃ 
03O 016:009 והקריב אהרן את־השעיר אשר עלה עליו הגורל ליהוה ועשהו חטאת׃ 
03O 016:010 והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד־חי לפני יהוה לכפר עליו לשלח אתו לעזאזל המדברה׃ 
03O 016:011 והקריב אהרן את־פר החטאת אשר־לו וכפר בעדו ובעד ביתו ושחט את־פר החטאת אשר־לו׃ 
03O 016:012 ולקח מלא־המחתה גחלי־אש מעל המזבח מלפני יהוה ומלא חפניו קטרת סמים דקה והביא מבית לפרכת׃ 
03O 016:013 ונתן את־הקטרת על־האש לפני יהוה וכסה ׀ ענן הקטרת את־הכפרת אשר על־העדות ולא ימות׃ 
03O 016:014 ולקח מדם הפר והזה באצבעו על־פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה שבע־פעמים מן־הדם באצבעו׃ 
03O 016:015 ושחט את־שעיר החטאת אשר לעם והביא את־דמו אל־מבית לפרכת ועשה את־דמו כאשר עשה לדם הפר והזה אתו על־הכפרת ולפני הכפרת׃ 
03O 016:016 וכפר על־הקדש מטמאת בני ישראל ומפשעיהם לכל־חטאתם וכן יעשה לאהל מועד השכן אתם בתוך טמאתם׃ 
03O 016:017 וכל־אדם לא־יהיה ׀ באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד־צאתו וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל־קהל ישראל׃ 
03O 016:018 ויצא אל־המזבח אשר לפני־יהוה וכפר עליו ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על־קרנות המזבח סביב׃ 
03O 016:019 והזה עליו מן־הדם באצבעו שבע פעמים וטהרו וקדשו מטמאת בני ישראל׃ 
03O 016:020 וכלה מכפר את־הקדש ואת־אהל מועד ואת־המזבח והקריב את־השעיר החי׃ 
03O 016:021 וסמך אהרן את־שתי [ידו כ] (ידיו ק) על ראש השעיר החי והתודה עליו את־כל־עונת בני ישראל ואת־כל־פשעיהם לכל־חטאתם ונתן אתם על־ראש השעיר ושלח ביד־איש עתי המדברה׃ 
03O 016:022 ונשא השעיר עליו את־כל־עונתם אל־ארץ גזרה ושלח את־השעיר במדבר׃ 
03O 016:023 ובא אהרן אל־אהל מועד ופשט את־בגדי הבד אשר לבש בבאו אל־הקדש והניחם שם׃ 
03O 016:024 ורחץ את־בשרו במים במקום קדוש ולבש את־בגדיו ויצא ועשה את־עלתו ואת־עלת העם וכפר בעדו ובעד העם׃ 
03O 016:025 ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה׃ 
03O 016:026 והמשלח את־השעיר לעזאזל יכבס בגדיו ורחץ את־בשרו במים ואחרי־כן יבוא אל־המחנה׃ 
03O 016:027 ואת פר החטאת ואת ׀ שעיר החטאת אשר הובא את־דמם לכפר בקדש יוציא אל־מחוץ למחנה ושרפו באש את־ערתם ואת־בשרם ואת־פרשם׃ 
03O 016:028 והשרף אתם יכבס בגדיו ורחץ את־בשרו במים ואחרי־כן יבוא אל־המחנה׃ 
03O 016:029 והיתה לכם לחקת עולם בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את־נפשתיכם וכל־מלאכה לא תעשו האזרח והגר הגר בתוככם׃ 
03O 016:030 כי־ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני יהוה תטהרו׃ 
03O 016:031 שבת שבתון היא לכם ועניתם את־נפשתיכם חקת עולם׃ 
03O 016:032 וכפר הכהן אשר־ימשח אתו ואשר ימלא את־ידו לכהן תחת אביו ולבש את־בגדי הבד בגדי הקדש׃ 
03O 016:033 וכפר את־מקדש הקדש ואת־אהל מועד ואת־המזבח יכפר ועל הכהנים ועל־כל־עם הקהל יכפר׃ 
03O 016:034 והיתה־זאת לכם לחקת עולם לכפר על־בני ישראל מכל־חטאתם אחת בשנה ויעש כאשר צוה יהוה את־משה׃  פ 
03O 017:001 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
03O 017:002 דבר אל־אהרן ואל־בניו ואל כל־בני ישראל ואמרת אליהם זה הדבר אשר־צוה יהוה לאמר׃ 
03O 017:003 איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או־כשב או־עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה׃ 
03O 017:004 ואל־פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן ליהוה לפני משכן יהוה דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו׃ 
03O 017:005 למען אשר יביאו בני ישראל את־זבחיהם אשר הם זבחים על־פני השדה והביאם ליהוה אל־פתח אהל מועד אל־הכהן וזבחו זבחי שלמים ליהוה אותם׃ 
03O 017:006 וזרק הכהן את־הדם על־מזבח יהוה פתח אהל מועד והקטיר החלב לריח ניחח ליהוה׃ 
03O 017:007 ולא־יזבחו עוד את־זבחיהם לשעירם אשר הם זנים אחריהם חקת עולם תהיה־זאת להם לדרתם׃ 
03O 017:008 ואלהם תאמר איש איש מבית ישראל ומן־הגר אשר־יגור בתוכם אשר־יעלה עלה או־זבח׃ 
03O 017:009 ואל־פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אתו ליהוה ונכרת האיש ההוא מעמיו׃ 
03O 017:010 ואיש איש מבית ישראל ומן־הגר הגר בתוכם אשר יאכל כל־דם ונתתי פני בנפש האכלת את־הדם והכרתי אתה מקרב עמה׃ 
03O 017:011 כי נפש הבשר בדם הוא ואני נתתיו לכם על־המזבח לכפר על־נפשתיכם כי־הדם הוא בנפש יכפר׃ 
03O 017:012 על־כן אמרתי לבני ישראל כל־נפש מכם לא־תאכל דם והגר הגר בתוככם לא־יאכל דם׃    ס 
03O 017:013 ואיש איש מבני ישראל ומן־הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או־עוף אשר יאכל ושפך את־דמו וכסהו בעפר׃ 
03O 017:014 כי־נפש כל־בשר דמו בנפשו הוא ואמר לבני ישראל דם כל־בשר לא תאכלו כי נפש כל־בשר דמו הוא כל־אכליו יכרת׃ 
03O 017:015 וכל־נפש אשר תאכל נבלה וטרפה באזרח ובגר וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב וטהר׃ 
03O 017:016 ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ ונשא עונו׃  פ 
03O 018:001 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
03O 018:002 דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם אני יהוה אלהיכם׃ 
03O 018:003 כמעשה ארץ־מצרים אשר ישבתם־בה לא תעשו וכמעשה ארץ־כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחקתיהם לא תלכו׃ 
03O 018:004 את־משפטי תעשו ואת־חקתי תשמרו ללכת בהם אני יהוה אלהיכם׃ 
03O 018:005 ושמרתם את־חקתי ואת־משפטי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם אני יהוה׃    ס 
03O 018:006 איש איש אל־כל־שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני יהוה׃    ס 
03O 018:007 ערות אביך וערות אמך לא תגלה אמך הוא לא תגלה ערותה׃    ס 
03O 018:008 ערות אשת־אביך לא תגלה ערות אביך הוא׃    ס 
03O 018:009 ערות אחותך בת־אביך או בת־אמך מולדת בית או מולדת חוץ לא תגלה ערותן׃    ס 
03O 018:010 ערות בת־בנך או בת־בתך לא תגלה ערותן כי ערותך הנה׃    ס 
03O 018:011 ערות בת־אשת אביך מולדת אביך אחותך הוא לא תגלה ערותה׃    ס 
03O 018:012 ערות אחות־אביך לא תגלה שאר אביך הוא׃    ס 
03O 018:013 ערות אחות־אמך לא תגלה כי־שאר אמך הוא׃    ס 
03O 018:014 ערות אחי־אביך לא תגלה אל־אשתו לא תקרב דדתך הוא׃    ס 
03O 018:015 ערות כלתך לא תגלה אשת בנך הוא לא תגלה ערותה׃    ס 
03O 018:016 ערות אשת־אחיך לא תגלה ערות אחיך הוא׃    ס 
03O 018:017 ערות אשה ובתה לא תגלה את־בת־בנה ואת־בת־בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה הוא ׃ 
03O 018:018 ואשה אל־אחתה לא תקח לצרר לגלות ערותה עליה בחייה׃ 
03O 018:019 ואל־אשה בנדת טמאתה לא תקרב לגלות ערותה׃ 
03O 018:020 ואל־אשת עמיתך לא־תתן שכבתך לזרע לטמאה־בה׃ 
03O 018:021 ומזרעך לא־תתן להעביר למלך ולא תחלל את־שם אלהיך אני יהוה׃ 
03O 018:022 ואת־זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה הוא׃ 
03O 018:023 ובכל־בהמה לא־תתן שכבתך לטמאה־בה ואשה לא־תעמד לפני בהמה לרבעה תבל הוא׃ 
03O 018:024 אל־תטמאו בכל־אלה כי בכל־אלה נטמאו הגוים אשר־אני משלח מפניכם׃ 
03O 018:025 ותטמא הארץ ואפקד עונה עליה ותקא הארץ את־ישביה׃ 
03O 018:026 ושמרתם אתם את־חקתי ואת־משפטי ולא תעשו מכל התועבת האלה האזרח והגר הגר בתוככם׃ 
03O 018:027 כי את־כל־התועבת האל עשו אנשי־הארץ אשר לפניכם ותטמא הארץ׃ 
03O 018:028 ולא־תקיא הארץ אתכם בטמאכם אתה כאשר קאה את־הגוי אשר לפניכם׃ 
03O 018:029 כי כל־אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העשת מקרב עמם׃ 
03O 018:030 ושמרתם את־משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבת אשר נעשו לפניכם ולא תטמאו בהם אני יהוה אלהיכם׃  פ 
03O 019:001 וידבר יהוה אל־משה לאמר ׃ 
03O 019:002 דבר אל־כל־עדת בני־ישראל ואמרת אלהם קדשים תהיו כי קדוש אני יהוה אלהיכם׃ 
03O 019:003 איש אמו ואביו תיראו ואת־שבתתי תשמרו אני יהוה אלהיכם׃ 
03O 019:004 אל־תפנו אל־האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם אני יהוה אלהיכם׃ 
03O 019:005 וכי תזבחו זבח שלמים ליהוה לרצנכם תזבחהו׃ 
03O 019:006 ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר עד־יום השלישי באש ישרף׃ 
03O 019:007 ואם האכל יאכל ביום השלישי פגול הוא לא ירצה׃ 
03O 019:008 ואכליו עונו ישא כי־את־קדש יהוה חלל ונכרתה הנפש ההוא מעמיה׃ 
03O 019:009 ובקצרכם את־קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצר ולקט קצירך לא תלקט׃ 
03O 019:010 וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני יהוה אלהיכם׃ 
03O 019:011 לא תגנבו ולא־תכחשו ולא־תשקרו איש בעמיתו׃ 
03O 019:012 ולא־תשבעו בשמי לשקר וחללת את־שם אלהיך אני יהוה׃ 
03O 019:013 לא־תעשק את־רעך ולא תגזל לא־תלין פעלת שכיר אתך עד־בקר׃ 
03O 019:014 לא־תקלל חרש ולפני עור לא תתן מכשל ויראת מאלהיך אני יהוה׃ 
03O 019:015 לא־תעשו עול במשפט לא־תשא פני־דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפט עמיתך׃ 
03O 019:016 לא־תלך רכיל בעמיך לא תעמד על־דם רעך אני יהוה׃ 
03O 019:017 לא־תשנא את־אחיך בלבבך הוכח תוכיח את־עמיתך ולא־תשא עליו חטא׃ 
03O 019:018 לא־תקם ולא־תטר את־בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני יהוה׃ 
03O 019:019 את־חקתי תשמרו בהמתך לא־תרביע כלאים שדך לא־תזרע כלאים ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך׃  פ 
03O 019:020 ואיש כי־ישכב את־אשה שכבת־זרע והוא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן־לה בקרת תהיה לא יומתו כי־לא חפשה׃ 
03O 019:021 והביא את־אשמו ליהוה אל־פתח אהל מועד איל אשם׃ 
03O 019:022 וכפר עליו הכהן באיל האשם לפני יהוה על־חטאתו אשר חטא ונסלח לו מחטאתו אשר חטא׃  פ 
03O 019:023 וכי־תבאו אל־הארץ ונטעתם כל־עץ מאכל וערלתם ערלתו את־פריו שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל׃ 
03O 019:024 ובשנה הרביעת יהיה כל־פריו קדש הלולים ליהוה׃ 
03O 019:025 ובשנה החמישת תאכלו את־פריו להוסיף לכם תבואתו אני יהוה אלהיכם׃ 
03O 019:026 לא תאכלו על־הדם לא תנחשו ולא תעוננו׃ 
03O 019:027 לא תקפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך׃ 
03O 019:028 ושרט לנפש  לא תתנו בבשרכם וכתבת קעקע לא תתנו בכם אני יהוה׃ 
03O 019:029 אל־תחלל את־בתך להזנותה ולא־תזנה הארץ ומלאה הארץ זמה׃ 
03O 019:030 את־שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני יהוה׃ 
03O 019:031 אל־תפנו אל־האבת ואל־הידענים אל־תבקשו לטמאה בהם אני יהוה אלהיכם׃ 
03O 019:032 מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך אני יהוה׃  פ 
03O 019:033 וכי־יגור אתך גר בארצכם לא תונו אתו׃ 
03O 019:034 כאזרח מכם יהיה לכם הגר ׀ הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי־גרים הייתם בארץ מצרים אני יהוה אלהיכם׃ 
03O 019:035 לא־תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה׃ 
03O 019:036 מאזני צדק אבני־צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם אני יהוה אלהיכם אשר־הוצאתי אתכם מארץ מצרים׃ 
03O 019:037 ושמרתם את־כל־חקתי ואת־כל־משפטי ועשיתם  אתם אני יהוה׃  פ 
03O 020:001 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
03O 020:002 ואל־בני ישראל  תאמר איש איש מבני ישראל ומן־הגר ׀ הגר בישראל אשר יתן מזרעו למלך מות יומת עם הארץ ירגמהו באבן׃ 
03O 020:003 ואני אתן את־פני באיש ההוא והכרתי אתו מקרב עמו כי מזרעו נתן למלך למען טמא את־מקדשי ולחלל את־שם קדשי׃ 
03O 020:004 ואם העלם יעלימו  עם הארץ את־עיניהם מן־האיש ההוא בתתו מזרעו למלך לבלתי המית אתו׃ 
03O 020:005 ושמתי אני את־פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אתו ואת ׀ כל־הזנים אחריו לזנות אחרי המלך מקרב עמם׃ 
03O 020:006 והנפש אשר תפנה אל־האבת ואל־הידענים לזנות אחריהם ונתתי את־פני בנפש ההוא והכרתי אתו מקרב עמו׃ 
03O 020:007 והתקדשתם והייתם קדשים כי אני יהוה אלהיכם׃ 
03O 020:008 ושמרתם את־חקתי ועשיתם אתם אני יהוה מקדשכם׃ 
03O 020:009 כי־איש איש אשר יקלל את־אביו ואת־אמו מות יומת אביו ואמו קלל דמיו בו׃ 
03O 020:010 ואיש אשר ינאף את־אשת איש אשר ינאף את־אשת רעהו מות־יומת הנאף והנאפת׃ 
03O 020:011 ואיש אשר ישכב את־אשת אביו ערות אביו גלה מות־יומתו שניהם דמיהם בם׃ 
03O 020:012 ואיש אשר ישכב את־כלתו מות יומתו שניהם תבל עשו דמיהם בם׃ 
03O 020:013 ואיש אשר ישכב את־זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם מות יומתו דמיהם בם׃ 
03O 020:014 ואיש אשר יקח את־אשה ואת־אמה זמה הוא באש ישרפו אתו ואתהן ולא־תהיה זמה בתוככם׃ 
03O 020:015 ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת ואת־הבהמה תהרגו׃ 
03O 020:016 ואשה אשר תקרב אל־כל־בהמה לרבעה אתה והרגת את־האשה ואת־הבהמה מות יומתו דמיהם בם׃ 
03O 020:017 ואיש אשר־יקח את־אחתו בת־אביו או בת־אמו וראה את־ערותה והיא־תראה את־ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחתו גלה עונו ישא׃ 
03O 020:018 ואיש אשר־ישכב את־אשה דוה וגלה את־ערותה את־מקרה הערה והיא גלתה  את־מקור דמיה ונכרתו שניהם מקרב עמם׃ 
03O 020:019 וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה כי את־שארו הערה עונם ישאו׃ 
03O 020:020 ואיש אשר ישכב את־דדתו ערות דדו גלה חטאם ישאו ערירים ימתו׃ 
03O 020:021 ואיש אשר יקח את־אשת אחיו נדה הוא ערות אחיו גלה ערירים יהיו׃ 
03O 020:022 ושמרתם את־כל־חקתי ואת־כל־משפטי ועשיתם אתם ולא־תקיא אתכם הארץ אשר אני מביא אתכם שמה לשבת בה׃ 
03O 020:023 ולא תלכו בחקת הגוי אשר־אני משלח מפניכם כי את־כל־אלה עשו ואקץ בם׃ 
03O 020:024 ואמר לכם אתם תירשו את־אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אתה ארץ זבת חלב ודבש אני יהוה אלהיכם אשר־הבדלתי אתכם מן־העמים׃ 
03O 020:025 והבדלתם בין־הבהמה הטהרה לטמאה ובין־העוף הטמא לטהר ולא־תשקצו את־נפשתיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמש האדמה אשר־הבדלתי לכם לטמא׃ 
03O 020:026 והייתם לי קדשים כי קדוש אני יהוה ואבדל אתכם מן־העמים להיות לי׃ 
03O 020:027 ואיש או־אשה כי־יהיה  בהם אוב או ידעני מות יומתו באבן ירגמו אתם דמיהם בם׃  פ 
03O 021:001 ויאמר יהוה אל־משה אמר אל־הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא־יטמא בעמיו׃ 
03O 021:002 כי אם־לשארו הקרב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו׃ 
03O 021:003 ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשר לא־היתה לאיש לה יטמא׃ 
03O 021:004 לא יטמא בעל בעמיו להחלו׃ 
03O 021:005 לא־ [יקרחה כ] (יקרחו ק) קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת׃ 
03O 021:006 קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם כי את־אשי יהוה לחם אלהיהם הם מקריבם והיו קדש׃ 
03O 021:007 אשה זנה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו כי־קדש הוא לאלהיו׃ 
03O 021:008 וקדשתו כי־את־לחם אלהיך הוא מקריב קדש יהיה־לך כי קדוש אני יהוה מקדשכם׃ 
03O 021:009 ובת איש כהן כי תחל לזנות את־אביה היא מחללת באש תשרף׃    ס 
03O 021:010 והכהן הגדול מאחיו א‍שר־יוצק על־ראשו ׀ שמן המשחה ומלא את־ידו ללבש את־הבגדים את־ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם׃ 
03O 021:011 ועל כל־נפשת מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא׃ 
03O 021:012 ומן־המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני יהוה׃ 
03O 021:013 והוא אשה בבתוליה יקח׃ 
03O 021:014 אלמנה וגרושה וחללה זנה את־אלה לא יקח כי אם־בתולה מעמיו יקח אשה׃ 
03O 021:015 ולא־יחלל זרעו בעמיו כי אני יהוה מקדשו׃  פ 
03O 021:016 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
03O 021:017 דבר אל־אהרן לאמר איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו׃ 
03O 021:018 כי כל־איש אשר־בו מום לא יקרב איש עור או פסח או חרם או שרוע׃ 
03O 021:019 או איש אשר־יהיה בו שבר רגל או שבר יד׃ 
03O 021:020 או־גבן או־דק או תבלל בעינו או גרב או ילפת או מרוח אשך׃ 
03O 021:021 כל־איש אשר־בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש להקריב את־אשי יהוה מום בו את לחם אלהיו לא יגש להקריב׃ 
03O 021:022 לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן־הקדשים יאכל׃ 
03O 021:023 אך אל־הפרכת לא יבא ואל־המזבח לא יגש כי־מום בו ולא יחלל את־מקדשי כי אני יהוה מקדשם׃ 
03O 021:024 וידבר משה אל־אהרן ואל־בניו ואל־כל־בני ישראל׃  פ 
03O 022:001 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
03O 022:002 דבר אל־אהרן ואל־בניו וינזרו מקדשי בני־ישראל ולא יחללו את־שם קדשי אשר הם מקדשים לי אני יהוה׃ 
03O 022:003 אמר אלהם לדרתיכם כל־איש ׀ אשר־יקרב מכל־זרעכם אל־הקדשים אשר יקדישו בני־ישראל ליהוה וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מלפני אני יהוה׃ 
03O 022:004 איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר והנגע בכל־טמא־נפש או איש אשר־תצא ממנו שכבת־זרע׃ 
03O 022:005 או־איש אשר יגע בכל־שרץ אשר יטמא־לו או באדם אשר יטמא־לו לכל טמאתו׃ 
03O 022:006 נפש אשר תגע־בו וטמאה עד־הערב ולא יאכל מן־הקדשים כי אם־רחץ בשרו במים׃ 
03O 022:007 ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן־הקדשים כי לחמו הוא׃ 
03O 022:008 נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה־בה אני יהוה׃ 
03O 022:009 ושמרו את־משמרתי ולא־ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללהו אני יהוה מקדשם׃ 
03O 022:010 וכל־זר לא־יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא־יאכל קדש׃ 
03O 022:011 וכהן כי־יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו׃ 
03O 022:012 ובת־כהן כי תהיה לאיש זר הוא בתרומת הקדשים לא תאכל׃ 
03O 022:013 ובת־כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל־בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל וכל־זר לא־יאכל בו׃    ס 
03O 022:014 ואיש כי־יאכל קדש בשגגה ויסף חמשיתו עליו ונתן לכהן את־הקדש׃ 
03O 022:015 ולא יחללו את־קדשי בני ישראל את אשר־ירימו ליהוה׃ 
03O 022:016 והשיאו אותם עון אשמה באכלם את־קדשיהם כי אני יהוה מקדשם׃  פ 
03O 022:017 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
03O 022:018 דבר אל־אהרן ואל־בניו ואל כל־בני ישראל ואמרת אלהם איש איש מבית ישראל ומן־הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל־נדריהם ולכל־נדבותם אשר־יקריבו ליהוה לעלה׃ 
03O 022:019 לרצנכם תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים׃ 
03O 022:020 כל אשר־בו מום לא תקריבו כי־לא לרצון יהיה לכם׃ 
03O 022:021 ואיש כי־יקריב זבח־שלמים ליהוה לפלא־נדר או לנדבה בבקר או בצאן תמים יהיה לרצון כל־מום לא יהיה־בו׃ 
03O 022:022 עורת או שבור או־חרוץ או־יבלת או גרב או ילפת לא־תקריבו אלה ליהוה ואשה לא־תתנו מהם על־המזבח ליהוה׃ 
03O 022:023 ושור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אתו ולנדר לא ירצה׃ 
03O 022:024 ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו ליהוה ובארצכם לא תעשו׃ 
03O 022:025 ומיד בן־נכר לא תקריבו את־לחם אלהיכם מכל־אלה כי משחתם בהם מום בם לא ירצו לכם׃  פ 
03O 022:026 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
03O 022:027 שור או־כשב או־עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה ליהוה׃ 
03O 022:028 ושור או־שה אתו ואת־בנו לא תשחטו ביום אחד׃ 
03O 022:029 וכי־תזבחו זבח־תודה ליהוה לרצנכם תזבחו׃ 
03O 022:030 ביום ההוא יאכל לא־תותירו ממנו עד־בקר אני יהוה׃ 
03O 022:031 ושמרתם מצותי ועשיתם אתם אני יהוה׃ 
03O 022:032 ולא תחללו את־שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני יהוה מקדשכם׃ 
03O 022:033 המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני יהוה׃  פ 
03O 023:001 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
03O 023:002 דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם מועדי יהוה אשר־תקראו אתם מקראי קדש אלה הם מועדי׃ 
03O 023:003 ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא־קדש כל־מלאכה לא תעשו שבת הוא ליהוה בכל מושבתיכם׃  פ 
03O 023:004 אלה מועדי יהוה מקראי קדש אשר־תקראו אתם במועדם׃ 
03O 023:005 בחדש הראשון בארבעה עשר לחדש בין הערבים פסח ליהוה׃ 
03O 023:006 ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג המצות ליהוה שבעת ימים מצות תאכלו׃ 
03O 023:007 ביום הראשון מקרא־קדש יהיה לכם כל־מלאכת עבדה לא תעשו׃ 
03O 023:008 והקרבתם אשה ליהוה שבעת ימים ביום השביעי מקרא־קדש כל־מלאכת עבדה לא תעשו׃  פ 
03O 023:009 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
03O 023:010 דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם כי־תבאו אל־הארץ אשר אני נתן לכם וקצרתם את־קצירה והבאתם את־עמר ראשית קצירכם אל־הכהן׃ 
03O 023:011 והניף את־העמר לפני יהוה לרצנכם ממחרת השבת יניפנו הכהן׃ 
03O 023:012 ועשיתם ביום הניפכם את־העמר כבש תמים בן־שנתו לעלה ליהוה׃ 
03O 023:013 ומנחתו שני עשרנים סלת בלולה בשמן אשה ליהוה ריח ניחח ונסכה  יין רביעת ההין׃ 
03O 023:014 ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד־עצם היום הזה עד הביאכם את־קרבן אלהיכם חקת עולם לדרתיכם בכל משבתיכם׃    ס 
03O 023:015 וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את־עמר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה׃ 
03O 023:016 עד ממחרת השבת השביעת תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה ליהוה׃ 
03O 023:017 ממושבתיכם תביאו ׀ לחם תנופה תים שני עשרנים סלת תהיינה חמץ תאפינה בכורים ליהוה׃ 
03O 023:018 והקרבתם על־הלחם שבעת כבשים תמימם בני שנה ופר בן־בקר אחד ואילם שנים יהיו עלה ליהוה ומנחתם ונסכיהם אשה ריח־ניחח ליהוה׃ 
03O 023:019 ועשיתם שעיר־עזים אחד לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים׃ 
03O 023:020 והניף הכהן ׀ אתם על לחם הבכורים תנופה לפני יהוה על־שני כבשים קדש יהיו ליהוה לכהן׃ 
03O 023:021 וקראתם בעצם ׀ היום הזה מקרא־קדש יהיה לכם כל־מלאכת עבדה לא תעשו חקת עולם בכל־מושבתיכם לדרתיכם׃ 
03O 023:022 ובקצרכם את־קציר ארצכם לא־תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני יהוה אלהיכם׃    ס 
03O 023:023 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
03O 023:024 דבר אל־בני ישראל לאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא־קדש׃ 
03O 023:025 כל־מלאכת עבדה לא תעשו והקרבתם אשה ליהוה׃    ס 
03O 023:026 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
03O 023:027 אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפרים הוא מקרא־קדש יהיה לכם ועניתם את־נפשתיכם והקרבתם אשה ליהוה׃ 
03O 023:028 וכל־מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כפרים הוא לכפר עליכם לפני יהוה אלהיכם ׃ 
03O 023:029 כי כל־הנפש אשר לא־תענה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה׃ 
03O 023:030 וכל־הנפש אשר תעשה כל־מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי את־הנפש ההוא מקרב עמה׃ 
03O 023:031 כל־מלאכה לא תעשו חקת עולם לדרתיכם בכל משבתיכם׃ 
03O 023:032 שבת שבתון הוא לכם ועניתם את־נפשתיכם בתשעה לחדש בערב מערב עד־ערב תשבתו שבתכם׃  פ 
03O 023:033 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
03O 023:034 דבר אל־בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים ליהוה׃ 
03O 023:035 ביום הראשון מקרא־קדש כל־מלאכת עבדה לא תעשו׃ 
03O 023:036 שבעת ימים תקריבו אשה ליהוה ביום השמיני מקרא־קדש יהיה לכם והקרבתם אשה ליהוה עצרת הוא כל־מלאכת עבדה לא תעשו׃ 
03O 023:037 אלה מועדי יהוה אשר־תקראו אתם מקראי קדש להקריב אשה ליהוה עלה ומנחה זבח ונסכים דבר־יום ביומו׃ 
03O 023:038 מלבד שבתת יהוה ומלבד מתנותיכם  ומלבד כל־נדריכם ומלבד כל־נדבותיכם אשר תתנו ליהוה׃ 
03O 023:039 אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את־תבואת הארץ תחגו את־חג־יהוה שבעת ימים ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון׃ 
03O 023:040 ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ־עבת וערבי־נחל ושמחתם לפני יהוה אלהיכם שבעת ימים׃ 
03O 023:041 וחגתם אתו חג ליהוה שבעת ימים בשנה חקת עולם לדרתיכם בחדש השביעי תחגו אתו׃ 
03O 023:042 בסכת תשבו שבעת ימים כל־האזרח בישראל ישבו בסכת׃ 
03O 023:043 למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את־בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם׃ 
03O 023:044 וידבר משה את־מעדי יהוה אל־בני ישראל׃  פ 
03O 024:001 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
03O 024:002 צו את־בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד׃ 
03O 024:003 מחוץ לפרכת העדת באהל מועד יערך אתו אהרן מערב עד־בקר לפני יהוה תמיד חקת עולם לדרתיכם׃ 
03O 024:004 על המנרה הטהרה יערך את־הנרות לפני יהוה תמיד׃  פ 
03O 024:005 ולקחת סלת ואפית אתה שתים עשרה חלות שני עשרנים יהיה החלה האחת׃ 
03O 024:006 ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת על השלחן הטהר לפני יהוה׃ 
03O 024:007 ונתת על־המערכת לבנה זכה והיתה ללחם לאזכרה אשה ליהוה׃ 
03O 024:008 ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני יהוה תמיד מאת בני־ישראל ברית עולם׃ 
03O 024:009 והיתה לאהרן ולבניו ואכלהו במקום קדש כי קדש קדשים הוא לו מאשי יהוה חק־עולם׃    ס 
03O 024:010 ויצא בן־אשה ישראלית והוא בן־איש מצרי בתוך בני ישראל וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי׃ 
03O 024:011 ויקב בן־האשה הישראלית את־השם ויקלל ויביאו אתו אל־משה ושם אמו שלמית בת־דברי למטה־דן׃ 
03O 024:012 ויניחהו במשמר לפרש להם על־פי יהוה׃  פ 
03O 024:013 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
03O 024:014 הוצא את־המקלל אל־מחוץ למחנה וסמכו כל־השמעים את־ידיהם על־ראשו ורגמו אתו כל־העדה׃ 
03O 024:015 ואל־בני ישראל תדבר לאמר איש איש כי־יקלל אלהיו ונשא חטאו׃ 
03O 024:016 ונקב שם־יהוה מות יומת רגום ירגמו־בו כל־העדה כגר כאזרח בנקבו־שם יומת׃ 
03O 024:017 ואיש כי יכה כל־נפש אדם מות יומת׃ 
03O 024:018 ומכה נפש־בהמה ישלמנה נפש תחת נפש׃ 
03O 024:019 ואיש כי־יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו׃ 
03O 024:020 בר תחת שבר עין תחת עין שן תחת שן כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו׃ 
03O 024:021 ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת׃ 
03O 024:022 משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה כי אני יהוה אלהיכם׃ 
03O 024:023 וידבר משה אל־בני ישראל ויוציאו את־המקלל אל־מחוץ למחנה וירגמו אתו אבן ובני־ישראל עשו כאשר צוה יהוה את־משה׃  פ 
03O 025:001 וידבר יהוה אל־משה בהר סיני לאמר׃ 
03O 025:002 דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל־הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת ליהוה׃ 
03O 025:003 שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את־תבואתה׃ 
03O 025:004 ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ שבת ליהוה שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר׃ 
03O 025:005 את ספיח קצירך לא תקצור ואת־ענבי נזירך לא תבצר שנת שבתון יהיה לארץ׃ 
03O 025:006 והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך׃ 
03O 025:007 ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל־תבואתה לאכל׃    ס 
03O 025:008 וספרת לך בע שבתת שנים שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי בע שבתת השנים תשע וארבעים שנה׃ 
03O 025:009 והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל־ארצכם׃ 
03O 025:010 וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל־ישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל־אחזתו ואיש אל־משפחתו תשבו׃ 
03O 025:011 יובל הוא שנת החמשים שנה תהיה לכם לא תזרעו ולא תקצרו את־ספיחיה ולא תבצרו את־נזריה׃ 
03O 025:012 כי יובל הוא קדש תהיה לכם מן־השדה תאכלו את־תבואתה׃ 
03O 025:013 בשנת היובל הזאת תשבו איש אל־אחזתו׃ 
03O 025:014 וכי־תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל־תונו איש את־אחיו׃ 
03O 025:015 במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני־תבואת ימכר־לך׃ 
03O 025:016 לפי ׀ רב השנים תרבה מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו כי מספר תבואת הוא מכר לך׃ 
03O 025:017 ולא תונו איש את־עמיתו ויראת מאלהיך כי אני יהוה אלהיכם׃ 
03O 025:018 ועשיתם את־חקתי ואת־משפטי תשמרו ועשיתם אתם וישבתם על־הארץ לבטח׃ 
03O 025:019 ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע וישבתם לבטח עליה׃ 
03O 025:020 וכי תאמרו מה־נאכל  בשנה השביעת הן לא נזרע ולא נאסף את־תבואתנו׃ 
03O 025:021 וצויתי את־ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את־התבואה לשלש השנים׃ 
03O 025:022 וזרעתם את השנה השמינת ואכלתם מן־התבואה ישן עד ׀ השנה התשיעת עד־בוא תבואתה תאכלו ישן׃ 
03O 025:023 והארץ לא תמכר לצמתת כי־לי הארץ כי־גרים ותושבים אתם עמדי׃ 
03O 025:024 ובכל ארץ אחזתכם גאלה תתנו לארץ׃    ס 
03O 025:025 כי־ימוך אחיך ומכר מאחזתו ובא גאלו הקרב אליו וגאל את ממכר אחיו׃ 
03O 025:026 ואיש כי לא יהיה־לו גאל והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו׃ 
03O 025:027 וחשב את־שני ממכרו והשיב את־העדף לאיש אשר מכר־לו ושב לאחזתו׃ 
03O 025:028 ואם לא־מצאה ידו די השיב לו והיה ממכרו ביד הקנה אתו עד שנת היובל ויצא ביבל ושב לאחזתו׃ 
03O 025:029 ואיש כי־ימכר בית־מושב עיר חומה והיתה גאלתו עד־תם שנת ממכרו ימים תהיה גאלתו׃ 
03O 025:030 ואם לא־יגאל עד־מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר־בעיר אשר־ [לא כ] (לו ק) חמה לצמיתת לקנה אתו לדרתיו לא יצא ביבל׃ 
03O 025:031 ובתי החצרים אשר אין־להם חמה סביב על־שדה הארץ יחשב גאלה תהיה־לו וביבל יצא׃ 
03O 025:032 וערי הלוים בתי ערי אחזתם גאלת עולם תהיה ללוים׃ 
03O 025:033 ואשר יגאל מן־הלוים ויצא ממכר־בית ועיר אחזתו ביבל כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם בתוך בני ישראל׃ 
03O 025:034 ושדה מגרש עריהם לא ימכר כי־אחזת עולם הוא להם׃    ס 
03O 025:035 וכי־ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך׃ 
03O 025:036 אל־תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך׃ 
03O 025:037 את־כספך לא־תתן לו בנשך ובמרבית לא־תתן אכלך׃ 
03O 025:038 אני יהוה אלהיכם אשר־הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את־ארץ כנען להיות לכם לאלהים׃    ס 
03O 025:039 וכי־ימוך אחיך עמך ונמכר־לך לא־תעבד בו עבדת עבד׃ 
03O 025:040 כשכיר כתושב יהיה עמך עד־שנת היבל יעבד עמך׃ 
03O 025:041 ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל־משפחתו ואל־אחזת אבתיו ישוב׃ 
03O 025:042 כי־עבדי הם אשר־הוצאתי אתם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד׃ 
03O 025:043 לא־תרדה בו בפרך ויראת מאלהיך׃ 
03O 025:044 ועבדך ואמתך אשר יהיו־לך מאת הגוים אשר סביבתיכם מהם תקנו עבד ואמה׃ 
03O 025:045 וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם והיו לכם לאחזה׃ 
03O 025:046 והתנחלתם  אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה לעלם בהם תעבדו ובאחיכם בני־ישראל איש באחיו לא־תרדה בו בפרך׃    ס 
03O 025:047 וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר׃ 
03O 025:048 אחרי נמכר גאלה תהיה־לו אחד מאחיו יגאלנו׃ 
03O 025:049 או־דדו או בן־דדו יגאלנו או־משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או־השיגה ידו ונגאל׃ 
03O 025:050 וחשב עם־קנהו משנת המכרו לו עד שנת היבל והיה כסף ממכרו במספר שנים כימי שכיר יהיה עמו׃ 
03O 025:051 אם־עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאלתו מכסף מקנתו׃ 
03O 025:052 ואם־מעט נשאר בשנים עד־שנת היבל וחשב־לו כפי שניו ישיב את־גאלתו׃ 
03O 025:053 כשכיר שנה בשנה יהיה עמו לא־ירדנו  בפרך לעיניך׃ 
03O 025:054 ואם־לא יגאל באלה ויצא בשנת היבל הוא ובניו עמו׃ 
03O 025:055 כי־לי בני־ישראל עבדים עבדי הם אשר־הוצאתי אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם׃ 
03O 026:001 לא־תעשו לכם אלילם ופסל ומצבה לא־תקימו לכם ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה כי אני יהוה אלהיכם׃ 
03O 026:002 את־שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני יהוה׃    ס 
03O 026:003 אם־בחקתי תלכו ואת־מצותי תשמרו ועשיתם אתם׃ 
03O 026:004 ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו׃ 
03O 026:005 והשיג לכם דיש את־בציר ובציר ישיג את־זרע ואכלתם לחמכם לשבע וישבתם לבטח בארצכם׃ 
03O 026:006 ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן־הארץ וחרב לא־תעבר בארצכם׃ 
03O 026:007 ורדפתם את־איביכם ונפלו לפניכם לחרב ׃ 
03O 026:008 ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו ונפלו איביכם לפניכם לחרב׃ 
03O 026:009 ופניתי אליכם והפריתי אתכם והרביתי אתכם והקימתי את־בריתי אתכם׃ 
03O 026:010 ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו׃ 
03O 026:011 ונתתי משכני בתוככם ולא־תגעל נפשי אתכם׃ 
03O 026:012 והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו־לי לעם׃ 
03O 026:013 אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהית להם עבדים ואשבר מטת עלכם ואולך אתכם קוממיות׃  פ 
03O 026:014 ואם־לא תשמעו לי ולא תעשו את כל־המצות האלה׃ 
03O 026:015 ואם־בחקתי תמאסו ואם את־משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את־כל־מצותי להפרכם את־בריתי׃ 
03O 026:016 אף־אני אעשה־זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה את־השחפת ואת־הקדחת מכלות עינים ומדיבת נפש וזרעתם לריק זרעכם ואכלהו איביכם׃ 
03O 026:017 ונתתי פני בכם ונגפתם לפני איביכם ורדו בכם שנאיכם ונסתם ואין־רדף אתכם׃    ס 
03O 026:018 ואם־עד־אלה לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם שבע על־חטאתיכם׃ 
03O 026:019 ושברתי את־גאון עזכם ונתתי את־שמיכם כברזל ואת־ארצכם כנחשה׃ 
03O 026:020 ותם לריק כחכם ולא־תתן ארצכם את־יבולה ועץ הארץ לא יתן פריו׃ 
03O 026:021 ואם־תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמע לי ויספתי עליכם מכה שבע כחטאתיכם׃ 
03O 026:022 והשלחתי בכם את־חית השדה ושכלה אתכם והכריתה את־בהמתכם והמעיטה אתכם ונשמו דרכיכם׃ 
03O 026:023 ואם־באלה לא תוסרו לי והלכתם עמי קרי׃ 
03O 026:024 והלכתי אף־אני עמכם בקרי והכיתי אתכם גם־אני שבע על־חטאתיכם׃ 
03O 026:025 והבאתי עליכם חרב נקמת נקם־ברית ונאספתם אל־עריכם ושלחתי דבר בתוככם ונתתם ביד־אויב׃ 
03O 026:026 בשברי לכם מטה־לחם ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד והשיבו לחמכם במשקל ואכלתם ולא תשבעו׃    ס 
03O 026:027 ואם־בזאת לא תשמעו לי והלכתם עמי בקרי׃ 
03O 026:028 והלכתי עמכם בחמת־קרי ויסרתי אתכם אף־אני שבע על־חטאתיכם ׃ 
03O 026:029 ואכלתם בשר בניכם ובשר בנתיכם תאכלו׃ 
03O 026:030 והשמדתי את־במתיכם והכרתי את־חמניכם ונתתי את־פגריכם על־פגרי גלוליכם וגעלה נפשי אתכם׃ 
03O 026:031 ונתתי את־עריכם חרבה והשמותי את־מקדשיכם ולא אריח בריח ניחחכם׃ 
03O 026:032 והשמתי אני את־הארץ ושממו עליה איביכם הישבים בה׃ 
03O 026:033 ואתכם אזרה בגוים והריקתי אחריכם חרב והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה׃ 
03O 026:034 אז תרצה הארץ את־שבתתיה כל ימי השמה ואתם בארץ איביכם אז תשבת הארץ והרצת את־שבתתיה׃ 
03O 026:035 כל־ימי השמה תשבת את אשר לא־שבתה בשבתתיכם בשבתכם עליה׃ 
03O 026:036 והנשארים בכם והבאתי מרך בלבבם בארצת איביהם ורדף אתם קול עלה נדף ונסו מנסת־חרב ונפלו ואין רדף׃ 
03O 026:037 וכשלו איש־באחיו כמפני־חרב ורדף אין ולא־תהיה לכם תקומה לפני איביכם׃ 
03O 026:038 ואבדתם בגוים ואכלה אתכם ארץ איביכם׃ 
03O 026:039 והנשארים בכם ימקו בעונם בארצת איביכם ואף בעונת אבתם אתם ימקו׃ 
03O 026:040 והתודו את־עונם ואת־עון אבתם במעלם אשר מעלו־בי ואף אשר־הלכו עמי בקרי׃ 
03O 026:041 אף־אני אלך עמם בקרי והבאתי אתם בארץ איביהם או־אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את־עונם׃ 
03O 026:042 וזכרתי את־בריתי יעקוב ואף את־בריתי יצחק ואף את־בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר׃ 
03O 026:043 והארץ תעזב מהם ותרץ את־שבתתיה בהשמה מהם והם ירצו את־עונם יען וביען במשפטי מאסו ואת־חקתי געלה נפשם׃ 
03O 026:044 ואף־גם־זאת בהיותם בארץ איביהם לא־מאסתים ולא־געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני יהוה אלהיהם׃ 
03O 026:045 וזכרתי להם ברית ראשנים אשר הוצאתי־אתם מארץ מצרים לעיני הגוים להית להם לאלהים אני יהוה׃ 
03O 026:046 אלה החקים והמשפטים והתורת אשר נתן יהוה בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד־משה׃  פ 
03O 027:001 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
03O 027:002 דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם איש כי יפלא נדר בערכך נפשת ליהוה׃ 
03O 027:003 והיה ערכך הזכר מבן עשרים שנה ועד בן־ששים שנה והיה ערכך חמשים שקל כסף בשקל הקדש׃ 
03O 027:004 ואם־נקבה הוא והיה ערכך שלשים שקל׃ 
03O 027:005 ואם מבן־חמש שנים ועד בן־עשרים שנה והיה ערכך הזכר עשרים שקלים ולנקבה עשרת שקלים׃ 
03O 027:006 ואם מבן־חדש ועד בן־חמש שנים והיה ערכך הזכר חמשה שקלים כסף ולנקבה ערכך שלשת שקלים כסף׃ 
03O 027:007 ואם מבן־ששים שנה ומעלה אם־זכר והיה ערכך חמשה עשר שקל ולנקבה עשרה שקלים׃ 
03O 027:008 ואם־מך הוא מערכך והעמידו לפני הכהן והעריך אתו הכהן על־פי אשר תשיג יד הנדר יעריכנו הכהן׃    ס 
03O 027:009 ואם־בהמה אשר יקריבו ממנה קרבן ליהוה כל אשר יתן ממנו ליהוה יהיה־קדש׃ 
03O 027:010 לא יחליפנו ולא־ימיר אתו טוב ברע או־רע בטוב ואם־המר ימיר בהמה בבהמה והיה־הוא ותמורתו יהיה־קדש׃ 
03O 027:011 ואם כל־בהמה טמאה אשר לא־יקריבו ממנה קרבן ליהוה והעמיד את־הבהמה לפני הכהן׃ 
03O 027:012 והעריך הכהן אתה בין טוב ובין רע כערכך הכהן כן יהיה׃ 
03O 027:013 ואם־גאל יגאלנה ויסף חמישתו על־ערכך׃ 
03O 027:014 ואיש כי־יקדש את־ביתו קדש ליהוה והעריכו הכהן בין טוב ובין רע כאשר יעריך אתו הכהן כן יקום׃ 
03O 027:015 ואם־המקדיש יגאל את־ביתו ויסף חמישית כסף־ערכך עליו והיה לו׃ 
03O 027:016 ואם ׀ משדה אחזתו יקדיש איש ליהוה והיה ערכך לפי זרעו זרע חמר שערים בחמשים שקל כסף׃ 
03O 027:017 אם־משנת היבל יקדיש שדהו כערכך יקום׃ 
03O 027:018 ואם־אחר היבל יקדיש שדהו וחשב־לו הכהן את־הכסף על־פי השנים הנותרת עד שנת היבל ונגרע מערכך׃ 
03O 027:019 ואם־גאל יגאל את־השדה המקדיש אתו ויסף חמשית כסף־ערכך עליו וקם לו׃ 
03O 027:020 ואם־לא יגאל את־השדה ואם־מכר את־השדה לאיש אחר לא יגאל עוד׃ 
03O 027:021 והיה השדה בצאתו ביבל קדש ליהוה כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו׃ 
03O 027:022 ואם את־שדה מקנתו אשר לא משדה אחזתו יקדיש ליהוה׃ 
03O 027:023 וחשב־לו הכהן את מכסת הערכך עד שנת היבל ונתן את־הערכך ביום ההוא קדש ליהוה׃ 
03O 027:024 בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו לאשר־לו אחזת הארץ׃ 
03O 027:025 וכל־ערכך יהיה בשקל הקדש עשרים גרה יהיה השקל׃    ס 
03O 027:026 אך־בכור אשר־יבכר ליהוה בבהמה לא־יקדיש איש אתו אם־שור אם־שה ליהוה הוא׃ 
03O 027:027 ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך ויסף חמשתו עליו ואם־לא יגאל ונמכר בערכך׃ 
03O 027:028 אך־כל־חרם אשר יחרם איש ליהוה מכל־אשר־לו מאדם ובהמה ומשדה אחזתו לא ימכר ולא יגאל כל־חרם קדש־קדשים הוא ליהוה׃ 
03O 027:029 כל־חרם אשר יחרם מן־האדם לא יפדה מות יומת׃ 
03O 027:030 וכל־מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ ליהוה הוא קדש ליהוה׃ 
03O 027:031 ואם־גאל יגאל איש ממעשרו חמשיתו יסף עליו׃ 
03O 027:032 וכל־מעשר בקר וצאן כל אשר־יעבר תחת השבט העשירי יהיה־קדש ליהוה׃ 
03O 027:033 לא יבקר בין־טוב לרע ולא ימירנו ואם־המר ימירנו והיה־הוא ותמורתו יהיה־קדש לא יגאל׃ 
03O 027:034 אלה המצות אשר צוה יהוה את־משה אל־בני ישראל בהר סיני׃ 
04O 001:001 וידבר יהוה אל־משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר׃ 
04O 001:002 שאו את־ראש כל־עדת בני־ישראל למשפחתם לבית אבתם במספר שמות כל־זכר לגלגלתם׃ 
04O 001:003 מבן עשרים שנה ומעלה כל־יצא צבא בישראל תפקדו אתם לצבאתם אתה ואהרן׃ 
04O 001:004 ואתכם יהיו איש איש למטה איש ראש לבית־אבתיו הוא׃ 
04O 001:005 ואלה שמות האנשים אשר יעמדו אתכם לראובן אליצור בן־שדיאור׃ 
04O 001:006 לשמעון שלמיאל בן־צורישדי׃ 
04O 001:007 ליהודה נחשון בן־עמינדב׃ 
04O 001:008 ליששכר נתנאל בן־צוער׃ 
04O 001:009 לזבולן אליאב בן־חלן׃ 
04O 001:010 לבני יוסף לאפרים אלישמע בן־עמיהוד למנשה גמליאל בן־פדהצור׃ 
04O 001:011 לבנימן אבידן בן־גדעני׃ 
04O 001:012 לדן אחיעזר בן־עמישדי׃ 
04O 001:013 לאשר פגעיאל בן־עכרן׃ 
04O 001:014 לגד אליסף בן־דעואל׃ 
04O 001:015 לנפתלי אחירע בן־עינן׃ 
04O 001:016 אלה [קריאי כ] (קרואי ק) העדה נשיאי מטות אבותם ראשי אלפי ישראל הם׃ 
04O 001:017 ויקח משה ואהרן את האנשים האלה אשר נקבו בשמות׃ 
04O 001:018 ואת כל־העדה הקהילו באחד לחדש השני ויתילדו על־משפחתם לבית אבתם במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה לגלגלתם׃ 
04O 001:019 כאשר צוה יהוה את־משה ויפקדם במדבר סיני׃  פ 
04O 001:020 ויהיו בני־ראובן בכר ישראל תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמות לגלגלתם כל־זכר מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא׃ 
04O 001:021 פקדיהם למטה ראובן ששה וארבעים אלף וחמש מאות׃  פ 
04O 001:022 לבני שמעון תולדתם למשפחתם לבית אבתם פקדיו במספר שמות לגלגלתם כל־זכר מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא׃ 
04O 001:023 פקדיהם למטה שמעון תשעה וחמשים אלף ושלש מאות׃  פ 
04O 001:024 לבני גד תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא׃ 
04O 001:025 פקדיהם למטה גד חמשה וארבעים אלף ושש מאות וחמשים׃  פ 
04O 001:026 לבני יהודה תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא׃ 
04O 001:027 פקדיהם למטה יהודה ארבעה ושבעים אלף ושש מאות׃  פ 
04O 001:028 לבני יששכר תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא׃ 
04O 001:029 פקדיהם למטה יששכר ארבעה וחמשים אלף וארבע מאות׃  פ 
04O 001:030 לבני זבולן תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא׃ 
04O 001:031 פקדיהם למטה זבולן שבעה וחמשים אלף וארבע מאות׃  פ 
04O 001:032 לבני יוסף לבני אפרים תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא׃ 
04O 001:033 פקדיהם למטה אפרים ארבעים אלף וחמש מאות׃  פ 
04O 001:034 לבני מנשה תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא׃ 
04O 001:035 פקדיהם למטה מנשה שנים ושלשים אלף ומאתים׃  פ 
04O 001:036 לבני בנימן תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא׃ 
04O 001:037 פקדיהם למטה בנימן חמשה ושלשים אלף וארבע מאות׃  פ 
04O 001:038 לבני דן תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא׃ 
04O 001:039 פקדיהם למטה דן שנים וששים אלף ושבע מאות׃  פ 
04O 001:040 לבני אשר תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא׃ 
04O 001:041 פקדיהם למטה אשר אחד וארבעים אלף וחמש מאות׃  פ 
04O 001:042 בני נפתלי תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא׃ 
04O 001:043 פקדיהם למטה נפתלי שלשה וחמשים אלף וארבע מאות׃  פ 
04O 001:044 אלה הפקדים אשר פקד משה ואהרן ונשיאי ישראל שנים עשר איש איש־אחד לבית־אבתיו היו׃ 
04O 001:045 ויהיו כל־פקודי בני־ישראל לבית אבתם מבן עשרים שנה ומעלה כל־יצא צבא בישראל׃ 
04O 001:046 ויהיו כל־הפקדים שש־מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים׃ 
04O 001:047 והלוים למטה אבתם לא התפקדו בתוכם׃  פ 
04O 001:048 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 001:049 אך את־מטה לוי לא תפקד ואת־ראשם לא תשא בתוך בני ישראל׃ 
04O 001:050 ואתה הפקד את־הלוים על־משכן העדת ועל כל־כליו ועל כל־אשר־לו המה ישאו את־המשכן ואת־כל־כליו והם ישרתהו וסביב למשכן יחנו׃ 
04O 001:051 ובנסע המשכן יורידו אתו הלוים ובחנת המשכן יקימו אתו הלוים והזר הקרב יומת׃ 
04O 001:052 וחנו בני ישראל איש על־מחנהו ואיש על־דגלו לצבאתם׃ 
04O 001:053 והלוים יחנו סביב למשכן העדת ולא־יהיה קצף על־עדת בני ישראל ושמרו הלוים את־משמרת משכן העדות׃ 
04O 001:054 ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה יהוה את־משה כן עשו׃  פ 
04O 002:001 וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרן לאמר׃ 
04O 002:002 איש על־דגלו באתת לבית אבתם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל־מועד יחנו׃ 
04O 002:003 והחנים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה לצבאתם ונשיא לבני יהודה נחשון בן־עמינדב׃ 
04O 002:004 וצבאו ופקדיהם ארבעה ושבעים אלף ושש מאות׃ 
04O 002:005 והחנים עליו מטה יששכר ונשיא לבני יששכר נתנאל בן־צוער׃ 
04O 002:006 וצבאו ופקדיו ארבעה וחמשים אלף וארבע מאות׃    ס 
04O 002:007 מטה זבולן ונשיא לבני זבולן אליאב בן־חלן׃ 
04O 002:008 וצבאו ופקדיו שבעה וחמשים אלף וארבע מאות׃ 
04O 002:009 כל־הפקדים למחנה יהודה מאת אלף ושמנים אלף וששת־אלפים וארבע־מאות לצבאתם ראשנה יסעו׃    ס 
04O 002:010 דגל מחנה ראובן תימנה לצבאתם ונשיא לבני ראובן אליצור בן־שדיאור׃ 
04O 002:011 וצבאו ופקדיו ששה וארבעים אלף וחמש מאות׃ 
04O 002:012 והחונם עליו מטה שמעון ונשיא לבני שמעון שלמיאל בן־צורי־שדי ׃ 
04O 002:013 וצבאו ופקדיהם תשעה וחמשים אלף ושלש מאות׃ 
04O 002:014 ומטה גד ונשיא לבני גד אליסף בן־רעואל׃ 
04O 002:015 וצבאו ופקדיהם חמשה וארבעים אלף ושש מאות וחמשים׃ 
04O 002:016 כל־הפקדים למחנה ראובן מאת אלף ואחד וחמשים אלף וארבע־מאות וחמשים לצבאתם ושנים יסעו׃    ס 
04O 002:017 ונסע אהל־מועד מחנה הלוים בתוך המחנת כאשר יחנו כן יסעו איש על־ידו לדגליהם׃    ס 
04O 002:018 דגל מחנה אפרים לצבאתם ימה ונשיא לבני אפרים אלישמע בן־עמיהוד׃ 
04O 002:019 וצבאו ופקדיהם ארבעים אלף וחמש מאות׃ 
04O 002:020 ועליו מטה מנשה ונשיא לבני מנשה גמליאל בן־פדהצור׃ 
04O 002:021 וצבאו ופקדיהם שנים ושלשים אלף ומאתים׃ 
04O 002:022 ומטה בנימן ונשיא לבני בנימן אבידן בן־גדעני׃ 
04O 002:023 וצבאו ופקדיהם חמשה ושלשים אלף וארבע מאות׃ 
04O 002:024 כל־הפקדים למחנה אפרים מאת אלף ושמנת־אלפים ומאה לצבאתם ושלשים יסעו׃    ס 
04O 002:025 דגל מחנה דן צפנה לצבאתם ונשיא לבני דן אחיעזר בן־עמישדי׃ 
04O 002:026 וצבאו ופקדיהם שנים וששים אלף ושבע מאות׃ 
04O 002:027 והחנים עליו מטה אשר ונשיא לבני אשר פגעיאל בן־עכרן׃ 
04O 002:028 וצבאו ופקדיהם אחד וארבעים אלף וחמש מאות׃ 
04O 002:029 ומטה נפתלי ונשיא לבני נפתלי אחירע בן־עינן׃ 
04O 002:030 וצבאו ופקדיהם שלשה וחמשים אלף וארבע מאות׃ 
04O 002:031 כל־הפקדים למחנה דן מאת אלף ושבעה וחמשים אלף ושש מאות לאחרנה יסעו לדגליהם׃  פ 
04O 002:032 אלה פקודי בני־ישראל לבית אבתם כל־פקודי המחנת לצבאתם שש־מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים׃ 
04O 002:033 והלוים לא התפקדו בתוך בני ישראל כאשר צוה יהוה את־משה׃ 
04O 002:034 ויעשו בני ישראל ככל אשר־צוה יהוה את־משה כן־חנו  לדגליהם וכן נסעו איש למשפחתיו על־בית אבתיו׃ 
04O 003:001 ואלה תולדת אהרן ומשה ביום דבר יהוה את־משה בהר סיני׃ 
04O 003:002 ואלה שמות בני־אהרן הבכור ׀ נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר׃ 
04O 003:003 אלה שמות בני אהרן הכהנים המשחים אשר־מלא ידם לכהן׃ 
04O 003:004 וימת נדב ואביהוא לפני יהוה בהקרבם אש זרה לפני יהוה במדבר סיני ובנים לא־היו להם ויכהן אלעזר ואיתמר על־פני אהרן אביהם׃  פ 
04O 003:005 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 003:006 הקרב את־מטה לוי והעמדת אתו לפני אהרן הכהן ושרתו אתו׃ 
04O 003:007 ושמרו את־משמרתו ואת־משמרת כל־העדה לפני אהל מועד לעבד את־עבדת המשכן׃ 
04O 003:008 ושמרו את־כל־כלי אהל מועד ואת־משמרת בני ישראל לעבד את־עבדת המשכן׃ 
04O 003:009 ונתתה את־הלוים לאהרן ולבניו נתונם נתונם המה לו מאת בני ישראל׃ 
04O 003:010 ואת־אהרן ואת־בניו תפקד ושמרו את־כהנתם והזר הקרב יומת׃  פ 
04O 003:011 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 003:012 ואני הנה לקחתי את־הלוים מתוך בני ישראל תחת כל־בכור פטר רחם מבני ישראל והיו לי הלוים׃ 
04O 003:013 כי לי כל־בכור ביום הכתי כל־בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל־בכור בישראל מאדם עד־בהמה לי יהיו אני יהוה׃    ס 
04O 003:014 וידבר יהוה אל־משה במדבר סיני לאמר׃ 
04O 003:015 פקד את־בני לוי לבית אבתם למשפחתם כל־זכר מבן־חדש ומעלה תפקדם׃ 
04O 003:016 ויפקד אתם משה על־פי יהוה כאשר צוה׃ 
04O 003:017 ויהיו־אלה בני־לוי בשמתם גרשון וקהת ומררי׃ 
04O 003:018 ואלה שמות בני־גרשון למשפחתם לבני ושמעי׃ 
04O 003:019 ובני קהת למשפחתם עמרם ויצהר חברון ועזיאל׃ 
04O 003:020 ובני מררי למשפחתם מחלי ומושי אלה הם משפחת הלוי לבית אבתם׃ 
04O 003:021 לגרשון משפחת הלבני ומשפחת השמעי אלה הם משפחת הגרשני׃ 
04O 003:022 פקדיהם במספר כל־זכר מבן־חדש ומעלה פקדיהם שבעת אלפים וחמש מאות׃ 
04O 003:023 משפחת הגרשני אחרי המשכן יחנו ימה׃ 
04O 003:024 ונשיא בית־אב לגרשני אליסף בן־לאל׃ 
04O 003:025 ומשמרת בני־גרשון באהל מועד המשכן והאהל מכסהו ומסך פתח אהל מועד׃ 
04O 003:026 וקלעי החצר ואת־מסך פתח החצר אשר על־המשכן ועל־המזבח סביב ואת מיתריו לכל עבדתו׃ 
04O 003:027 ולקהת משפחת העמרמי ומשפחת היצהרי ומשפחת החברני ומשפחת העזיאלי אלה הם משפחת הקהתי׃ 
04O 003:028 במספר כל־זכר מבן־חדש ומעלה שמנת אלפים ושש מאות שמרי משמרת הקדש׃ 
04O 003:029 משפחת בני־קהת יחנו על ירך המשכן תימנה׃ 
04O 003:030 ונשיא בית־אב למשפחת הקהתי אליצפן  בן־עזיאל׃ 
04O 003:031 ומשמרתם הארן והשלחן והמנרה והמזבחת וכלי הקדש אשר ישרתו בהם והמסך וכל עבדתו׃ 
04O 003:032 ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן־אהרן הכהן פקדת שמרי משמרת הקדש׃ 
04O 003:033 למררי משפחת המחלי ומשפחת המושי אלה הם משפחת מררי׃ 
04O 003:034 ופקדיהם במספר כל־זכר מבן־חדש ומעלה ששת אלפים ומאתים׃ 
04O 003:035 ונשיא בית־אב למשפחת מררי צוריאל בן־אביחיל על ירך המשכן יחנו צפנה׃ 
04O 003:036 ופקדת משמרת בני מררי קרשי המשכן ובריחיו ועמדיו ואדניו וכל־כליו וכל עבדתו׃ 
04O 003:037 ועמדי החצר סביב ואדניהם ויתדתם ומיתריהם׃ 
04O 003:038 והחנים לפני המשכן קדמה לפני אהל־מועד ׀ מזרחה משה ׀ ואהרן ובניו שמרים משמרת המקדש למשמרת בני ישראל והזר הקרב יומת׃ 
04O 003:039 כל־פקודי הלוים אשר פקד משה ואהרן  על־פי יהוה למשפחתם כל־זכר מבן־חדש ומעלה שנים ועשרים אלף׃    ס 
04O 003:040 ויאמר יהוה אל־משה פקד כל־בכר זכר לבני ישראל מבן־חדש ומעלה ושא את מספר שמתם׃ 
04O 003:041 ולקחת  את־הלוים לי אני יהוה תחת כל־בכר בבני ישראל ואת בהמת הלוים תחת כל־בכור בבהמת בני ישראל׃ 
04O 003:042 ויפקד משה כאשר צוה יהוה אתו את־כל־בכר בבני ישראל׃ 
04O 003:043 ויהי כל־בכור זכר במספר שמות מבן־חדש ומעלה לפקדיהם שנים ועשרים אלף שלשה ושבעים ומאתים׃  פ 
04O 003:044 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 003:045 קח את־הלוים תחת כל־בכור בבני ישראל ואת־בהמת הלוים תחת בהמתם והיו־לי הלוים אני יהוה׃ 
04O 003:046 ואת פדויי השלשה והשבעים והמאתים העדפים על־הלוים מבכור בני ישראל׃ 
04O 003:047 ולקחת חמשת חמשת שקלים לגלגלת בשקל הקדש תקח עשרים גרה השקל׃ 
04O 003:048 ונתתה הכסף לאהרן ולבניו פדויי העדפים בהם׃ 
04O 003:049 ויקח משה את כסף הפדיום מאת העדפים על פדויי הלוים׃ 
04O 003:050 מאת בכור בני ישראל לקח את־הכסף חמשה וששים ושלש מאות ואלף בשקל הקדש׃ 
04O 003:051 ויתן משה את־כסף הפדים  לאהרן ולבניו על־פי יהוה כאשר צוה יהוה את־משה׃  פ 
04O 004:001 וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרן לאמר׃ 
04O 004:002 נשא את־ראש בני קהת מתוך בני לוי למשפחתם לבית אבתם׃ 
04O 004:003 מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן־חמשים שנה כל־בא לצבא לעשות מלאכה באהל מועד׃ 
04O 004:004 זאת עבדת בני־קהת באהל מועד קדש הקדשים׃ 
04O 004:005 ובא אהרן ובניו בנסע המחנה והורדו את פרכת המסך וכסו־בה את ארן העדת׃ 
04O 004:006 ונתנו עליו כסוי עור תחש ופרשו בגד־כליל תכלת מלמעלה ושמו בדיו׃ 
04O 004:007 ועל ׀ שלחן הפנים יפרשו בגד תכלת ונתנו עליו את־הקערת ואת־הכפת ואת־המנקית ואת קשות הנסך ולחם התמיד עליו יהיה׃ 
04O 004:008 ופרשו עליהם בגד תולעת שני וכסו אתו במכסה עור תחש ושמו את־בדיו׃ 
04O 004:009 ולקחו ׀ בגד תכלת וכסו את־מנרת המאור ואת־נרתיה ואת־מלקחיה ואת־מחתתיה ואת כל־כלי שמנה אשר ישרתו־לה בהם׃ 
04O 004:010 ונתנו אתה ואת־כל־כליה אל־מכסה עור תחש ונתנו על־המוט׃ 
04O 004:011 ועל ׀ מזבח הזהב יפרשו בגד תכלת וכסו אתו במכסה עור תחש ושמו את־בדיו׃ 
04O 004:012 ולקחו את־כל־כלי השרת אשר ישרתו־בם בקדש ונתנו אל־בגד תכלת וכסו אותם במכסה עור תחש ונתנו על־המוט׃ 
04O 004:013 ודשנו את־המזבח ופרשו עליו בגד ארגמן׃ 
04O 004:014 ונתנו עליו את־כל־כליו אשר ישרתו עליו בהם את־המחתת את־המזלגת ואת־היעים ואת־המזרקת כל כלי המזבח ופרשו עליו כסוי עור תחש ושמו בדיו׃ 
04O 004:015 וכלה אהרן־ובניו לכסת את־הקדש ואת־כל־כלי הקדש בנסע המחנה ואחרי־כן יבאו בני־קהת לשאת ולא־יגעו אל־הקדש ומתו אלה משא בני־קהת באהל מועד׃ 
04O 004:016 ופקדת אלעזר ׀ בן־אהרן הכהן שמן המאור וקטרת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה פקדת כל־המשכן וכל־אשר־בו בקדש ובכליו׃    ס 
04O 004:017 וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרן לאמר׃ 
04O 004:018 אל־תכריתו את־שבט משפחת הקהתי מתוך הלוים׃ 
04O 004:019 וזאת ׀ עשו להם וחיו ולא ימתו בגשתם את־קדש הקדשים אהרן ובניו יבאו ושמו אותם איש איש על־עבדתו ואל־משאו׃ 
04O 004:020 ולא־יבאו לראות כבלע את־הקדש ומתו׃  פ 
04O 004:021 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 004:022 נשא את־ראש בני גרשון גם־הם לבית אבתם למשפחתם׃ 
04O 004:023 מבן שלשים שנה ומעלה עד בן־חמשים שנה תפקד אותם כל־הבא לצבא צבא לעבד עבדה באהל מועד׃ 
04O 004:024 זאת עבדת משפחת הגרשני לעבד ולמשא׃ 
04O 004:025 ונשאו את־יריעת המשכן ואת־אהל מועד מכסהו ומכסה התחש אשר־עליו מלמעלה ואת־מסך פתח אהל מועד׃ 
04O 004:026 ואת קלעי החצר ואת־מסך ׀ פתח ׀ שער החצר אשר על־המשכן ועל־המזבח סביב ואת מיתריהם ואת־כל־כלי עבדתם ואת כל־אשר יעשה להם ועבדו׃ 
04O 004:027 על־פי אהרן ובניו תהיה כל־עבדת בני הגרשני לכל־משאם ולכל עבדתם ופקדתם עלהם במשמרת את כל־משאם׃ 
04O 004:028 זאת עבדת משפחת בני הגרשני באהל מועד ומשמרתם ביד איתמר בן־אהרן הכהן׃  פ 
04O 004:029 בני מררי למשפחתם לבית־אבתם תפקד אתם׃ 
04O 004:030 מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן־חמשים שנה תפקדם כל־הבא לצבא לעבד את־עבדת אהל מועד׃ 
04O 004:031 וזאת משמרת משאם לכל־עבדתם באהל מועד קרשי המשכן ובריחיו ועמודיו ואדניו׃ 
04O 004:032 ועמודי החצר סביב ואדניהם ויתדתם ומיתריהם לכל־כליהם ולכל עבדתם ובשמת תפקדו את־כלי משמרת משאם׃ 
04O 004:033 זאת עבדת משפחת בני מררי לכל־עבדתם באהל מועד ביד איתמר בן־אהרן הכהן׃ 
04O 004:034 ויפקד משה ואהרן ונשיאי העדה את־בני הקהתי למשפחתם ולבית אבתם׃ 
04O 004:035 מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן־חמשים שנה כל־הבא לצבא לעבדה באהל מועד׃ 
04O 004:036 ויהיו פקדיהם למשפחתם אלפים שבע מאות וחמשים׃ 
04O 004:037 אלה פקודי משפחת הקהתי כל־העבד באהל מועד אשר פקד משה ואהרן על־פי יהוה ביד־משה׃    ס 
04O 004:038 ופקודי בני גרשון למשפחותם ולבית אבתם׃ 
04O 004:039 מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן־חמשים שנה כל־הבא לצבא לעבדה באהל מועד׃ 
04O 004:040 ויהיו פקדיהם למשפחתם לבית אבתם אלפים ושש מאות ושלשים׃ 
04O 004:041 אלה פקודי משפחת בני גרשון כל־העבד באהל מועד אשר פקד משה ואהרן על־פי יהוה׃ 
04O 004:042 ופקודי משפחת בני מררי למשפחתם לבית אבתם׃ 
04O 004:043 מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן־חמשים שנה כל־הבא לצבא לעבדה באהל מועד׃ 
04O 004:044 ויהיו פקדיהם למשפחתם שלשת אלפים ומאתים׃ 
04O 004:045 אלה פקודי משפחת בני מררי אשר פקד משה ואהרן על־פי יהוה ביד־משה׃ 
04O 004:046 כל־הפקדים אשר פקד משה ואהרן ונשיאי ישראל את־הלוים למשפחתם ולבית אבתם׃ 
04O 004:047 מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן־חמשים שנה כל־הבא לעבד עבדת עבדה ועבדת משא באהל מועד׃ 
04O 004:048 ויהיו פקדיהם שמנת אלפים וחמש מאות ושמנים׃ 
04O 004:049 על־פי יהוה פקד אותם ביד־משה איש איש על־עבדתו ועל־משאו ופקדיו אשר־צוה יהוה את־משה׃  פ 
04O 005:001 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 005:002 צו את־בני ישראל וישלחו מן־המחנה כל־צרוע וכל־זב וכל טמא לנפש׃ 
04O 005:003 מזכר עד־נקבה תשלחו אל־מחוץ למחנה תשלחום ולא יטמאו את־מחניהם אשר אני שכן בתוכם׃ 
04O 005:004 ויעשו־כן בני ישראל וישלחו אותם אל־מחוץ למחנה כאשר דבר יהוה אל־משה כן עשו בני ישראל׃  פ 
04O 005:005 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 005:006 דבר אל־בני ישראל איש או־אשה כי יעשו מכל־חטאת האדם למעל מעל ביהוה ואשמה הנפש ההוא׃ 
04O 005:007 והתודו את־חטאתם אשר עשו והשיב את־אשמו בראשו וחמישתו יסף עליו ונתן לאשר אשם לו׃ 
04O 005:008 ואם־אין לאיש גאל להשיב האשם אליו האשם המושב ליהוה לכהן מלבד איל הכפרים אשר יכפר־בו עליו׃ 
04O 005:009 וכל־תרומה לכל־קדשי בני־ישראל אשר־יקריבו לכהן לו יהיה׃ 
04O 005:010 ואיש את־קדשיו לו יהיו איש אשר־יתן לכהן לו יהיה׃  פ 
04O 005:011 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 005:012 דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם איש איש כי־תשטה אשתו ומעלה בו מעל׃ 
04O 005:013 ושכב איש אתה שכבת־זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה והוא לא נתפשה׃ 
04O 005:014 ועבר עליו רוח־קנאה וקנא את־אשתו והוא נטמאה או־עבר עליו רוח־קנאה וקנא את־אשתו והיא לא נטמאה׃ 
04O 005:015 והביא האיש את־אשתו אל־הכהן והביא את־קרבנה עליה עשירת האיפה קמח שערים לא־יצק עליו שמן ולא־יתן עליו לבנה כי־מנחת קנאת הוא מנחת זכרון מזכרת עון׃ 
04O 005:016 והקריב אתה הכהן והעמדה לפני יהוה׃ 
04O 005:017 ולקח הכהן מים קדשים בכלי־חרש ומן־העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל־המים׃ 
04O 005:018 והעמיד הכהן את־האשה לפני יהוה ופרע את־ראש האשה ונתן על־כפיה את מנחת הזכרון מנחת קנאת הוא וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים ׃ 
04O 005:019 והשביע אתה הכהן ואמר אל־האשה אם־לא שכב איש אתך ואם־לא שטית טמאה תחת אישך הנקי ממי המרים המאררים האלה׃ 
04O 005:020 ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת ויתן איש בך את־שכבתו מבלעדי אישך׃ 
04O 005:021 והשביע הכהן את־האשה בשבעת האלה ואמר הכהן לאשה יתן יהוה אותך לאלה ולשבעה בתוך עמך בתת יהוה את־ירכך נפלת ואת־בטנך צבה׃ 
04O 005:022 ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפל ירך ואמרה האשה אמן ׀ אמן׃ 
04O 005:023 וכתב את־האלת האלה הכהן בספר ומחה אל־מי המרים׃ 
04O 005:024 והשקה את־האשה את־מי המרים המאררים ובאו בה המים המאררים למרים׃ 
04O 005:025 ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאת והניף את־המנחה לפני יהוה והקריב אתה אל־המזבח׃ 
04O 005:026 וקמץ הכהן מן־המנחה את־אזכרתה והקטיר המזבחה ואחר ישקה את־האשה את־המים׃ 
04O 005:027 והשקה את־המים והיתה אם־נטמאה ותמעל מעל באישה ובאו בה המים המאררים למרים וצבתה בטנה ונפלה ירכה והיתה האשה לאלה בקרב עמה׃ 
04O 005:028 ואם־לא נטמאה האשה וטהרה הוא ונקתה ונזרעה זרע׃ 
04O 005:029 זאת תורת הקנאת אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה׃ 
04O 005:030 או איש אשר תעבר עליו רוח קנאה וקנא את־אשתו והעמיד את־האשה לפני יהוה ועשה לה הכהן את כל־התורה הזאת׃ 
04O 005:031 ונקה האיש מעון והאשה ההוא תשא את־עונה׃  פ 
04O 006:001 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 006:002 דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם איש או־אשה כי יפלא לנדר נדר נזיר להזיר ליהוה׃ 
04O 006:003 מיין ושכר יזיר חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה וכל־משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל׃ 
04O 006:004 כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד־זג לא יאכל׃ 
04O 006:005 כל־ימי נדר נזרו תער לא־יעבר על־ראשו עד־מלאת הימם אשר־יזיר ליהוה קדש יהיה גדל פרע שער ראשו׃ 
04O 006:006 כל־ימי הזירו ליהוה על־נפש מת לא יבא׃ 
04O 006:007 לאביו ולאמו לאחיו ולאחתו לא־יטמא להם במתם כי נזר אלהיו על־ראשו׃ 
04O 006:008 כל ימי נזרו קדש הוא ליהוה׃ 
04O 006:009 וכי־ימות מת עליו בפתע פתאם וטמא ראש נזרו וגלח ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו׃ 
04O 006:010 וביום השמיני יבא שתי תרים או שני בני יונה אל־הכהן אל־פתח אהל מועד׃ 
04O 006:011 ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעלה וכפר עליו מאשר חטא על־הנפש וקדש את־ראשו ביום ההוא׃ 
04O 006:012 והזיר ליהוה את־ימי נזרו והביא כבש בן־שנתו לאשם והימים הראשנים יפלו כי טמא נזרו׃ 
04O 006:013 וזאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו יביא אתו אל־פתח אהל מועד׃ 
04O 006:014 והקריב את־קרבנו ליהוה כבש בן־שנתו תמים אחד לעלה וכבשה אחת בת־שנתה תמימה לחטאת ואיל־אחד תמים לשלמים׃ 
04O 006:015 וסל מצות סלת חלת בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן ומנחתם ונסכיהם׃ 
04O 006:016 והקריב הכהן לפני יהוה ועשה את־חטאתו ואת־עלתו׃ 
04O 006:017 ואת־האיל יעשה זבח שלמים ליהוה על סל המצות ועשה הכהן את־מנחתו ואת־נסכו׃ 
04O 006:018 וגלח הנזיר פתח אהל מועד את־ראש נזרו ולקח את־שער ראש נזרו ונתן על־האש אשר־תחת זבח השלמים׃ 
04O 006:019 ולקח הכהן את־הזרע בשלה מן־האיל וחלת מצה אחת מן־הסל ורקיק מצה אחד ונתן על־כפי הנזיר אחר התגלחו את־נזרו׃ 
04O 006:020 והניף אותם הכהן ׀ תנופה לפני יהוה קדש הוא לכהן על חזה התנופה ועל שוק התרומה ואחר ישתה הנזיר יין׃ 
04O 006:021 זאת תורת הנזיר אשר ידר קרבנו ליהוה על־נזרו מלבד אשר־תשיג ידו כפי נדרו אשר ידר כן יעשה על תורת נזרו׃  פ 
04O 006:022 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 006:023 דבר אל־אהרן ואל־בניו לאמר כה תברכו את־בני ישראל אמור להם׃    ס 
04O 006:024 יברכך יהוה וישמרך׃    ס 
04O 006:025 יאר יהוה ׀ פניו אליך ויחנך׃    ס 
04O 006:026 ישא יהוה ׀ פניו אליך וישם לך שלום׃    ס 
04O 006:027 ושמו את־שמי על־בני ישראל ואני אברכם׃  פ 
04O 007:001 ויהי ביום כלות משה להקים את־המשכן וימשח אתו ויקדש אתו ואת־כל־כליו ואת־המזבח ואת־כל־כליו וימשחם ויקדש אתם׃ 
04O 007:002 ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבתם הם נשיאי המטת הם העמדים על־הפקדים׃ 
04O 007:003 ויביאו את־קרבנם לפני יהוה שש־עגלת צב ושני עשר בקר עגלה על־שני הנשאים ושור לאחד ויקריבו אותם לפני המשכן׃ 
04O 007:004 ויאמר  יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 007:005 קח מאתם והיו לעבד את־עבדת אהל מועד ונתתה אותם אל־הלוים איש כפי עבדתו׃ 
04O 007:006 ויקח משה את־העגלת ואת־הבקר ויתן אותם אל־הלוים׃ 
04O 007:007 את ׀ שתי העגלת ואת ארבעת הבקר נתן לבני גרשון כפי עבדתם׃ 
04O 007:008 ואת ׀ ארבע העגלת ואת שמנת הבקר נתן לבני מררי כפי עבדתם ביד איתמר בן־אהרן הכהן׃ 
04O 007:009 ולבני קהת לא נתן כי־עבדת הקדש עלהם בכתף ישאו׃ 
04O 007:010 ויקריבו הנשאים את חנכת המזבח ביום המשח אתו ויקריבו הנשיאם את־קרבנם לפני המזבח׃ 
04O 007:011 ויאמר יהוה אל־משה נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום יקריבו את־קרבנם לחנכת המזבח׃    ס 
04O 007:012 ויהי המקריב ביום הראשון את־קרבנו נחשון בן־עמינדב למטה יהודה׃ 
04O 007:013 וקרבנו קערת־כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם ׀ מלאים סלת בלולה בשמן למנחה׃ 
04O 007:014 כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת׃ 
04O 007:015 פר אחד בן־בקר איל אחד כבש־אחד בן־שנתו לעלה׃ 
04O 007:016 שעיר־עזים אחד לחטאת׃ 
04O 007:017 ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתודים חמשה כבשים בני־שנה חמשה זה קרבן נחשון בן־עמינדב׃  פ 
04O 007:018 ביום השני הקריב נתנאל בן־צוער נשיא יששכר׃ 
04O 007:019 הקרב את־קרבנו קערת־כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם ׀ מלאים סלת בלולה בשמן למנחה׃ 
04O 007:020 כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת׃ 
04O 007:021 פר אחד בן־בקר איל אחד כבש־אחד בן־שנתו לעלה׃ 
04O 007:022 שעיר־עזים אחד לחטאת׃ 
04O 007:023 ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתודים חמשה כבשים בני־שנה חמשה זה קרבן נתנאל בן־צוער׃  פ 
04O 007:024 ביום השלישי נשיא לבני זבולן אליאב בן־חלן׃ 
04O 007:025 קרבנו קערת־כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם ׀ מלאים סלת בלולה בשמן למנחה׃ 
04O 007:026 כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת׃ 
04O 007:027 פר אחד בן־בקר איל אחד כבש־אחד בן־שנתו לעלה׃ 
04O 007:028 שעיר־עזים אחד לחטאת׃ 
04O 007:029 ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני־שנה חמשה זה קרבן אליאב בן־חלן׃  פ 
04O 007:030 ביום הרביעי נשיא לבני ראובן אליצור בן־שדיאור׃ 
04O 007:031 קרבנו קערת־כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם ׀ מלאים סלת בלולה בשמן למנחה׃ 
04O 007:032 כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת ׃ 
04O 007:033 פר אחד בן־בקר איל אחד כבש־אחד בן־שנתו לעלה׃ 
04O 007:034 שעיר־עזים אחד לחטאת׃ 
04O 007:035 ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני־שנה חמשה זה קרבן אליצור בן־שדיאור׃  פ 
04O 007:036 ביום החמישי נשיא לבני שמעון שלמיאל בן־צורישדי׃ 
04O 007:037 קרבנו קערת־כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם ׀ מלאים סלת בלולה בשמן למנחה׃ 
04O 007:038 כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת׃ 
04O 007:039 פר אחד בן־בקר איל אחד כבש־אחד בן־שנתו לעלה׃ 
04O 007:040 שעיר־עזים אחד לחטאת ׃ 
04O 007:041 ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני־שנה חמשה זה קרבן שלמיאל בן־צורישדי׃  פ 
04O 007:042 ביום הששי נשיא לבני גד אליסף בן־דעואל׃ 
04O 007:043 קרבנו קערת־כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם ׀ מלאים סלת בלולה בשמן למנחה׃ 
04O 007:044 כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת׃ 
04O 007:045 פר אחד בן־בקר איל אחד כבש־אחד בן־שנתו לעלה׃ 
04O 007:046 שעיר־עזים אחד לחטאת׃ 
04O 007:047 ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני־שנה חמשה זה קרבן אליסף בן־דעואל׃  פ 
04O 007:048 ביום השביעי נשיא לבני אפרים אלישמע בן־עמיהוד׃ 
04O 007:049 קרבנו קערת־כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם ׀ מלאים סלת בלולה בשמן למנחה׃ 
04O 007:050 כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת׃ 
04O 007:051 פר אחד בן־בקר איל אחד כבש־אחד בן־שנתו לעלה׃ 
04O 007:052 שעיר־עזים אחד לחטאת׃ 
04O 007:053 ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני־שנה חמשה זה קרבן אלישמע בן־עמיהוד׃  פ 
04O 007:054 ביום השמיני נשיא לבני מנשה גמליאל בן־פדה־צור׃ 
04O 007:055 קרבנו קערת־כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם ׀ מלאים סלת בלולה בשמן למנחה ׃ 
04O 007:056 כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת׃ 
04O 007:057 פר אחד בן־בקר איל אחד כבש־אחד בן־שנתו לעלה׃ 
04O 007:058 שעיר־עזים אחד לחטאת׃ 
04O 007:059 ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני־שנה חמשה זה קרבן גמליאל בן־פדה צור ׃  פ 
04O 007:060 ביום התשיעי נשיא לבני בנימן אבידן בן־גדעני׃ 
04O 007:061 קרבנו קערת־כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם ׀ מלאים סלת בלולה בשמן למנחה׃ 
04O 007:062 כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת׃ 
04O 007:063 פר אחד בן־בקר איל אחד כבש־אחד בן־שנתו לעלה׃ 
04O 007:064 שעיר־עזים אחד לחטאת׃ 
04O 007:065 ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני־שנה חמשה זה קרבן אבידן בן־גדעני׃  פ 
04O 007:066 ביום העשירי נשיא לבני דן אחיעזר בן־עמישדי׃ 
04O 007:067 קרבנו קערת־כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם ׀ מלאים סלת בלולה בשמן למנחה׃ 
04O 007:068 כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת ׃ 
04O 007:069 פר אחד בן־בקר איל אחד כבש־אחד בן־שנתו לעלה׃ 
04O 007:070 שעיר־עזים אחד לחטאת׃ 
04O 007:071 ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני־שנה חמשה זה קרבן אחיעזר בן־עמישדי׃  פ 
04O 007:072 ביום עשתי עשר יום נשיא לבני אשר פגעיאל בן־עכרן׃ 
04O 007:073 קרבנו קערת־כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם ׀ מלאים סלת בלולה בשמן למנחה׃ 
04O 007:074 כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת׃ 
04O 007:075 פר אחד בן־בקר איל אחד כבש־אחד בן־שנתו לעלה׃ 
04O 007:076 שעיר־עזים אחד לחטאת׃ 
04O 007:077 ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני־שנה חמשה זה קרבן פגעיאל בן־עכרן׃  פ 
04O 007:078 ביום שנים עשר יום נשיא לבני נפתלי אחירע בן־עינן׃ 
04O 007:079 קרבנו קערת־כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם ׀ מלאים סלת בלולה בשמן למנחה׃ 
04O 007:080 כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת׃ 
04O 007:081 פר אחד בן־בקר איל אחד כבש־אחד בן־שנתו לעלה׃ 
04O 007:082 שעיר־עזים אחד לחטאת׃ 
04O 007:083 ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני־שנה חמשה זה קרבן אחירע בן־עינן׃  פ 
04O 007:084 זאת ׀ חנכת המזבח ביום המשח אתו מאת נשיאי ישראל קערת כסף שתים עשרה מזרקי־כסף שנים עשר כפות זהב שתים עשרה׃ 
04O 007:085 שלשים ומאה הקערה האחת כסף ושבעים המזרק האחד כל כסף הכלים אלפים וארבע־מאות בשקל הקדש׃ 
04O 007:086 כפות זהב שתים־עשרה מלאת קטרת עשרה עשרה הכף בשקל הקדש כל־זהב הכפות עשרים ומאה׃ 
04O 007:087 כל־הבקר לעלה שנים עשר פרים אילם שנים־עשר כבשים בני־שנה שנים עשר ומנחתם ושעירי עזים שנים עשר לחטאת׃ 
04O 007:088 וכל בקר ׀ זבח השלמים עשרים וארבעה פרים אילם ששים עתדים ששים כבשים בני־שנה ששים זאת חנכת המזבח אחרי המשח אתו׃ 
04O 007:089 ובבא משה אל־אהל מועד לדבר אתו וישמע את־הקול מדבר אליו מעל הכפרת אשר על־ארן העדת מבין שני הכרבים וידבר אליו׃  פ 
04O 008:001 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 008:002 דבר אל־אהרן ואמרת אליו בהעלתך את־הנרת אל־מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות׃ 
04O 008:003 ויעש כן אהרן אל־מול פני המנורה העלה נרתיה כאשר צוה יהוה את־משה׃ 
04O 008:004 וזה מעשה המנרה מקשה זהב עד־ירכה עד־פרחה מקשה הוא כמראה אשר הראה יהוה את־משה כן עשה את־המנרה׃  פ 
04O 008:005 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 008:006 קח את־הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אתם׃ 
04O 008:007 וכה־תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער על־כל־בשרם וכבסו בגדיהם והטהרו׃ 
04O 008:008 ולקחו פר בן־בקר ומנחתו סלת בלולה בשמן ופר־שני בן־בקר תקח לחטאת׃ 
04O 008:009 והקרבת את־הלוים לפני אהל מועד והקהלת את־כל־עדת בני ישראל׃ 
04O 008:010 והקרבת את־הלוים לפני יהוה וסמכו בני־ישראל את־ידיהם על־הלוים׃ 
04O 008:011 והניף אהרן את־הלוים תנופה לפני יהוה מאת בני ישראל והיו לעבד את־עבדת יהוה׃ 
04O 008:012 והלוים יסמכו את־ידיהם על ראש הפרים ועשה את־האחד חטאת ואת־האחד עלה ליהוה לכפר על־הלוים׃ 
04O 008:013 והעמדת את־הלוים לפני אהרן ולפני בניו והנפת אתם תנופה ליהוה׃ 
04O 008:014 והבדלת את־הלוים מתוך בני ישראל והיו לי הלוים׃ 
04O 008:015 ואחרי־כן יבאו הלוים לעבד את־אהל מועד וטהרת אתם והנפת אתם תנופה׃ 
04O 008:016 כי נתנים נתנים המה לי מתוך בני ישראל תחת פטרת כל־רחם בכור כל מבני ישראל לקחתי אתם לי׃ 
04O 008:017 כי לי כל־בכור בבני ישראל באדם ובבהמה ביום הכתי כל־בכור בארץ מצרים הקדשתי אתם לי׃ 
04O 008:018 ואקח את־הלוים תחת כל־בכור בבני ישראל׃ 
04O 008:019 ואתנה את־הלוים נתנים ׀ לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל לעבד את־עבדת בני־ישראל באהל מועד ולכפר על־בני ישראל ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני־ישראל אל־הקדש׃ 
04O 008:020 ויעש משה ואהרן וכל־עדת בני־ישראל ללוים ככל אשר־צוה יהוה את־משה ללוים כן־עשו להם בני ישראל׃ 
04O 008:021 ויתחטאו הלוים ויכבסו בגדיהם וינף אהרן אתם תנופה לפני יהוה ויכפר עליהם אהרן לטהרם׃ 
04O 008:022 ואחרי־כן באו הלוים לעבד את־עבדתם באהל מועד לפני אהרן ולפני בניו כאשר צוה יהוה את־משה על־הלוים כן עשו להם׃    ס 
04O 008:023 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 008:024 זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבוא לצבא צבא בעבדת אהל מועד׃ 
04O 008:025 ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבדה ולא יעבד עוד׃ 
04O 008:026 ושרת את־אחיו באהל מועד לשמר משמרת ועבדה לא יעבד ככה תעשה ללוים במשמרתם׃  פ 
04O 009:001 וידבר יהוה אל־משה במדבר־סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון לאמר׃ 
04O 009:002 ויעשו בני־ישראל את־הפסח במועדו׃ 
04O 009:003 בארבעה עשר־יום בחדש הזה בין הערבים  תעשו אתו במועדו ככל־חקתיו וככל־משפטיו תעשו אתו׃ 
04O 009:004 וידבר משה אל־בני ישראל לעשת הפסח׃ 
04O 009:005 ויעשו את־הפסח בראשון בארבעה עשר יום לחדש בין הערבים במדבר סיני ככל אשר צוה יהוה את־משה כן עשו בני ישראל׃ 
04O 009:006 ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא־יכלו לעשת־הפסח ביום ההוא ויקרבו לפני משה ולפני אהרן ביום ההוא׃ 
04O 009:007 ויאמרו האנשים ההמה אליו אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע לבלתי הקרב את־קרבן יהוה במעדו בתוך בני ישראל׃ 
04O 009:008 ויאמר אלהם משה עמדו ואשמעה מה־יצוה יהוה לכם׃  פ 
04O 009:009 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 009:010 דבר אל־בני ישראל לאמר איש איש כי־יהיה־טמא ׀ לנפש או בדרך רחקה  לכם או לדרתיכם ועשה פסח ליהוה׃ 
04O 009:011 בחדש השני בארבעה עשר יום בין הערבים יעשו אתו על־מצות ומררים יאכלהו׃ 
04O 009:012 לא־ישאירו ממנו עד־בקר ועצם לא ישברו־בו ככל־חקת הפסח יעשו אתו׃ 
04O 009:013 והאיש אשר־הוא טהור ובדרך לא־היה וחדל לעשות הפסח ונכרתה הנפש ההוא מעמיה כי ׀ קרבן יהוה לא הקריב במעדו חטאו ישא האיש ההוא׃ 
04O 009:014 וכי־יגור אתכם גר ועשה פסח ליהוה כחקת הפסח וכמשפטו כן יעשה חקה אחת יהיה לכם ולגר ולאזרח הארץ׃  פ 
04O 009:015 וביום הקים את־המשכן כסה הענן את־המשכן לאהל העדת ובערב יהיה על־המשכן כמראה־אש עד־בקר׃ 
04O 009:016 כן יהיה תמיד הענן יכסנו ומראה־אש לילה׃ 
04O 009:017 ולפי העלת הענן מעל האהל ואחרי־כן יסעו בני ישראל ובמקום אשר ישכן־שם הענן שם יחנו בני ישראל׃ 
04O 009:018 על־פי יהוה יסעו בני ישראל ועל־פי יהוה יחנו כל־ימי אשר ישכן הענן על־המשכן יחנו׃ 
04O 009:019 ובהאריך הענן על־המשכן ימים רבים ושמרו בני־ישראל את־משמרת יהוה ולא יסעו׃ 
04O 009:020 ויש אשר יהיה הענן ימים מספר על־המשכן על־פי יהוה יחנו ועל־פי יהוה יסעו׃ 
04O 009:021 ויש אשר־יהיה  הענן מערב עד־בקר ונעלה הענן בבקר ונסעו או יומם ולילה ונעלה הענן ונסעו׃ 
04O 009:022 או־ימים או־חדש או־ימים בהאריך הענן על־המשכן לשכן עליו יחנו בני־ישראל ולא יסעו ובהעלתו יסעו׃ 
04O 009:023 על־פי יהוה יחנו ועל־פי יהוה יסעו את־משמרת יהוה שמרו על־פי יהוה ביד־משה׃  פ 
04O 010:001 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 010:002 עשה לך שתי חצוצרת כסף מקשה תעשה אתם והיו לך למקרא העדה ולמסע את־המחנות׃ 
04O 010:003 ותקעו בהן ונועדו אליך כל־העדה אל־פתח אהל מועד׃ 
04O 010:004 ואם־באחת יתקעו ונועדו אליך הנשיאים ראשי אלפי ישראל׃ 
04O 010:005 ותקעתם תרועה ונסעו המחנות החנים קדמה׃ 
04O 010:006 ותקעתם תרועה שנית ונסעו המחנות החנים תימנה תרועה יתקעו למסעיהם׃ 
04O 010:007 ובהקהיל את־הקהל תתקעו ולא תריעו׃ 
04O 010:008 ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצצרות והיו לכם לחקת עולם לדרתיכם׃ 
04O 010:009 וכי־תבאו מלחמה בארצכם על־הצר הצרר אתכם והרעתם בחצצרות ונזכרתם  לפני יהוה אלהיכם ונושעתם מאיביכם׃ 
04O 010:010 וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצצרת על עלתיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם אני יהוה אלהיכם׃  פ 
04O 010:011 ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדת׃ 
04O 010:012 ויסעו בני־ישראל למסעיהם ממדבר סיני וישכן הענן במדבר פארן׃ 
04O 010:013 ויסעו בראשנה על־פי יהוה ביד־משה׃ 
04O 010:014 ויסע דגל מחנה בני־יהודה בראשנה לצבאתם ועל־צבאו נחשון בן־עמינדב׃ 
04O 010:015 ועל־צבא מטה בני יששכר נתנאל בן־צוער׃ 
04O 010:016 ועל־צבא מטה בני זבולן אליאב בן־חלון׃ 
04O 010:017 והורד המשכן ונסעו בני־גרשון ובני מררי נשאי המשכן׃    ס 
04O 010:018 ונסע דגל מחנה ראובן לצבאתם ועל־צבאו אליצור בן־שדיאור׃ 
04O 010:019 ועל־צבא מטה בני שמעון שלמיאל בן־צורי שדי׃ 
04O 010:020 ועל־צבא מטה בני־גד אליסף בן־דעואל׃ 
04O 010:021 ונסעו הקהתים נשאי המקדש והקימו את־המשכן עד־באם׃    ס 
04O 010:022 ונסע דגל מחנה בני־אפרים לצבאתם ועל־צבאו אלישמע בן־עמיהוד׃ 
04O 010:023 ועל־צבא מטה בני מנשה גמליאל בן־פדה־צור ׃ 
04O 010:024 ועל־צבא מטה בני בנימן אבידן בן־גדעוני׃    ס 
04O 010:025 ונסע דגל מחנה בני־דן מאסף לכל־המחנת לצבאתם ועל־צבאו אחיעזר בן־עמישדי ׃ 
04O 010:026 ועל־צבא מטה בני אשר פגעיאל בן־עכרן׃ 
04O 010:027 ועל־צבא מטה בני נפתלי אחירע בן־עינן׃ 
04O 010:028 אלה מסעי בני־ישראל לצבאתם ויסעו׃    ס 
04O 010:029 ויאמר משה לחבב בן־רעואל המדיני חתן משה נסעים ׀ אנחנו אל־המקום אשר אמר יהוה אתו אתן לכם לכה אתנו והטבנו לך כי־יהוה דבר־טוב על־ישראל׃ 
04O 010:030 ויאמר אליו לא אלך כי אם־אל־ארצי ואל־מולדתי אלך׃ 
04O 010:031 ויאמר אל־נא תעזב אתנו כי ׀ על־כן ידעת חנתנו במדבר והיית לנו לעינים׃ 
04O 010:032 והיה כי־תלך עמנו והיה ׀ הטוב ההוא אשר ייטיב יהוה עמנו והטבנו לך׃ 
04O 010:033 ויסעו מהר יהוה דרך שלשת ימים וארון ברית־יהוה נסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה׃ 
04O 010:034 וענן יהוה עליהם יומם בנסעם מן־המחנה׃      ס 
04O 010:035 ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה ׀ יהוה ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך׃ 
04O 010:036 ובנחה יאמר שובה יהוה רבבות אלפי ישראל׃    פ 
04O 011:001 ויהי העם כמתאננים רע באזני יהוה וישמע יהוה ויחר אפו ותבער־בם אש יהוה ותאכל בקצה המחנה׃ 
04O 011:002 ויצעק העם אל־משה ויתפלל משה אל־יהוה ותשקע האש׃ 
04O 011:003 ויקרא שם־המקום ההוא תבערה כי־בערה בם אש יהוה׃ 
04O 011:004 והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר׃ 
04O 011:005 זכרנו את־הדגה אשר־נאכל במצרים חנם את הקשאים ואת האבטחים ואת־החציר ואת־הבצלים ואת־השומים׃ 
04O 011:006 ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל־המן עינינו׃ 
04O 011:007 והמן כזרע־גד הוא ועינו כעין הבדלח׃ 
04O 011:008 שטו העם ולקטו וטחנו ברחים או דכו במדכה ובשלו בפרור ועשו אתו עגות והיה טעמו כטעם לשד השמן׃ 
04O 011:009 וברדת הטל על־המחנה לילה ירד המן עליו׃ 
04O 011:010 וישמע משה את־העם בכה למשפחתיו איש לפתח אהלו ויחר־אף יהוה מאד ובעיני משה רע׃ 
04O 011:011 ויאמר משה אל־יהוה למה הרעת לעבדך ולמה לא־מצתי חן בעיניך לשום את־משא כל־העם הזה עלי׃ 
04O 011:012 האנכי הריתי את כל־העם הזה אם־אנכי ילדתיהו כי־תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האמן את־הינק על האדמה אשר נשבעת לאבתיו׃ 
04O 011:013 מאין לי בשר לתת לכל־העם הזה כי־יבכו עלי לאמר תנה־לנו בשר ונאכלה׃ 
04O 011:014 לא־אוכל אנכי לבדי לשאת את־כל־העם הזה כי כבד ממני׃ 
04O 011:015 ואם־ככה ׀ את־עשה לי הרגני נא הרג אם־מצאתי חן בעיניך ואל־אראה ברעתי׃  פ 
04O 011:016 ויאמר יהוה אל־משה אספה־לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי־הם זקני העם ושטריו ולקחת אתם אל־אהל מועד והתיצבו שם עמך׃ 
04O 011:017 וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן־הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו אתך במשא העם ולא־תשא אתה לבדך׃ 
04O 011:018 ואל־העם תאמר התקדשו למחר ואכלתם בשר כי בכיתם באזני יהוה לאמר מי יאכלנו בשר כי־טוב לנו במצרים ונתן יהוה לכם בשר ואכלתם׃ 
04O 011:019 לא יום אחד תאכלון ולא יומים ולא ׀ חמשה ימים ולא עשרה ימים ולא עשרים יום׃ 
04O 011:020 עד ׀ חדש ימים עד אשר־יצא מאפכם והיה לכם לזרא יען כי־מאסתם את־יהוה אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמר למה זה יצאנו ממצרים׃ 
04O 011:021 ויאמר משה שש־מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים׃ 
04O 011:022 הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את־כל־דגי הים יאסף להם ומצא להם׃  פ 
04O 011:023 ויאמר יהוה אל־משה היד יהוה תקצר עתה תראה היקרך דברי אם־לא׃ 
04O 011:024 ויצא משה וידבר אל־העם את דברי יהוה ויאסף שבעים איש מזקני העם ויעמד אתם סביבת האהל׃ 
04O 011:025 וירד יהוה ׀ בענן וידבר אליו ויאצל מן־הרוח אשר עליו ויתן על־שבעים  איש הזקנים ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו׃ 
04O 011:026 וישארו שני־אנשים ׀ במחנה שם האחד ׀ אלדד ושם השני מידד ותנח עליהם הרוח והמה בכתבים ולא יצאו האהלה ויתנבאו במחנה׃ 
04O 011:027 וירץ הנער ויגד למשה ויאמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה׃ 
04O 011:028 ויען יהושע בן־נון משרת משה מבחריו ויאמר אדני משה כלאם׃ 
04O 011:029 ויאמר לו משה המקנא אתה לי ומי יתן כל־עם יהוה נביאים כי־יתן יהוה את־רוחו עליהם׃ 
04O 011:030 ויאסף משה אל־המחנה הוא וזקני ישראל׃ 
04O 011:031 ורוח נסע ׀ מאת יהוה ויגז שלוים מן־הים ויטש על־המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה סביבות המחנה וכאמתים על־פני הארץ׃ 
04O 011:032 ויקם העם כל־היום ההוא וכל־הלילה וכל ׀ יום המחרת ויאספו את־השלו הממעיט אסף עשרה חמרים וישטחו להם שטוח סביבות המחנה׃ 
04O 011:033 הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף יהוה חרה בעם ויך יהוה בעם מכה רבה מאד׃ 
04O 011:034 ויקרא את־שם־המקום ההוא קברות התאוה כי־שם קברו את־העם המתאוים׃ 
04O 011:035 מקברות התאוה נסעו העם חצרות ויהיו בחצרות׃  פ 
04O 012:001 ותדבר מרים ואהרן במשה על־אדות האשה הכשית אשר לקח כי־אשה כשית לקח׃ 
04O 012:002 ויאמרו הרק אך־במשה דבר יהוה הלא גם־בנו דבר וישמע יהוה׃ 
04O 012:003 והאיש משה [ענו כ] (עניו ק) מאד מכל האדם אשר על־פני האדמה׃    ס 
04O 012:004 ויאמר יהוה פתאם אל־משה ואל־אהרן ואל־מרים צאו שלשתכם אל־אהל מועד ויצאו שלשתם׃ 
04O 012:005 וירד יהוה בעמוד ענן ויעמד פתח האהל ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם׃ 
04O 012:006 ויאמר שמעו־נא דברי אם־יהיה נביאכם יהוה במראה אליו אתודע בחלום אדבר־בו׃ 
04O 012:007 לא־כן עבדי משה בכל־ביתי נאמן הוא׃ 
04O 012:008 פה אל־פה אדבר־בו ומראה ולא בחידת ותמנת יהוה יביט ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה׃ 
04O 012:009 ויחר  אף יהוה בם וילך׃ 
04O 012:010 והענן סר מעל האהל והנה מרים מצרעת כשלג ויפן אהרן אל־מרים והנה מצרעת׃ 
04O 012:011 ויאמר אהרן אל־משה בי אדני אל־נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו׃ 
04O 012:012 אל־נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו׃ 
04O 012:013 ויצעק משה אל־יהוה לאמר אל נא רפא נא לה׃  פ 
04O 012:014 ויאמר יהוה אל־משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה ואחר תאסף׃ 
04O 012:015 ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים והעם לא נסע עד־האסף מרים׃ 
04O 012:016 ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן׃  פ 
04O 013:001 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 013:002 שלח־לך אנשים ויתרו את־ארץ כנען אשר־אני נתן לבני ישראל איש אחד איש אחד למטה אבתיו תשלחו כל נשיא בהם׃ 
04O 013:003 וישלח אתם משה ממדבר פארן על־פי יהוה כלם אנשים ראשי בני־ישראל המה׃ 
04O 013:004 ואלה שמותם למטה ראובן שמוע בן־זכור׃ 
04O 013:005 למטה שמעון שפט בן־חורי׃ 
04O 013:006 למטה יהודה כלב בן־יפנה׃ 
04O 013:007 למטה יששכר יגאל בן־יוסף׃ 
04O 013:008 למטה אפרים הושע בן־נון׃ 
04O 013:009 למטה בנימן פלטי בן־רפוא׃ 
04O 013:010 למטה זבולן גדיאל בן־סודי׃ 
04O 013:011 למטה יוסף למטה מנשה גדי בן־סוסי׃ 
04O 013:012 למטה דן עמיאל בן־גמלי׃ 
04O 013:013 למטה אשר סתור בן־מיכאל׃ 
04O 013:014 למטה נפתלי נחבי בן־ופסי׃ 
04O 013:015 למטה גד גאואל בן־מכי׃ 
04O 013:016 אלה שמות האנשים אשר־שלח משה לתור את־הארץ ויקרא משה להושע בן־נון יהושע׃ 
04O 013:017 וישלח אתם משה לתור את־ארץ כנען ויאמר אלהם עלו זה בנגב ועליתם את־ההר׃ 
04O 013:018 וראיתם את־הארץ מה־הוא ואת־העם הישב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם־רב׃ 
04O 013:019 ומה הארץ אשר־הוא ישב בה הטובה הוא אם־רעה ומה הערים אשר־הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים׃ 
04O 013:020 ומה הארץ השמנה הוא אם־רזה היש־בה עץ אם־אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ והימים ימי בכורי ענבים׃ 
04O 013:021 ויעלו ויתרו את־הארץ ממדבר־צן עד־רחב לבא חמת׃ 
04O 013:022 ויעלו בנגב ויבא עד־חברון ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק וחברון שבע שנים נבנתה לפני צען מצרים׃ 
04O 013:023 ויבאו עד־נחל אשכל ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט בשנים ומן־הרמנים ומן־התאנים׃ 
04O 013:024 למקום ההוא קרא נחל אשכול על אדות האשכול אשר־כרתו משם בני ישראל׃ 
04O 013:025 וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום׃ 
04O 013:026 וילכו ויבאו אל־משה ואל־אהרן ואל־כל־עדת בני־ישראל אל־מדבר פארן קדשה וישיבו אותם דבר ואת־כל־העדה ויראום את־פרי הארץ׃ 
04O 013:027 ויספרו־לו ויאמרו באנו אל־הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש הוא וזה־פריה׃ 
04O 013:028 אפס כי־עז העם הישב בארץ והערים בצרות גדלת מאד וגם־ילדי הענק ראינו שם׃ 
04O 013:029 עמלק יושב בארץ הנגב והחתי והיבוסי והאמרי יושב בהר והכנעני ישב על־הים ועל יד הירדן׃ 
04O 013:030 ויהס כלב את־העם אל־משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אתה כי־יכול נוכל לה׃ 
04O 013:031 והאנשים אשר־עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות אל־העם כי־חזק הוא ממנו׃ 
04O 013:032 ויוציאו דבת הארץ אשר תרו אתה אל־בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה ארץ אכלת יושביה הוא וכל־העם אשר־ראינו בתוכה אנשי מדות׃ 
04O 013:033 ושם ראינו את־הנפילים בני ענק מן־הנפלים ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם׃ 
04O 014:001 ותשא כל־העדה ויתנו את־קולם ויבכו העם בלילה ההוא׃ 
04O 014:002 וילנו על־משה ועל־אהרן כל בני ישראל ויאמרו אלהם כל־העדה לו־מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו־מתנו׃ 
04O 014:003 ולמה יהוה מביא אתנו אל־הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה׃ 
04O 014:004 ויאמרו איש אל־אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה׃ 
04O 014:005 ויפל משה ואהרן על־פניהם לפני כל־קהל עדת בני ישראל׃ 
04O 014:006 ויהושע בן־נון וכלב בן־יפנה מן־התרים את־הארץ קרעו בגדיהם׃ 
04O 014:007 ויאמרו אל־כל־עדת בני־ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה טובה הארץ מאד מאד׃ 
04O 014:008 אם־חפץ בנו יהוה והביא אתנו אל־הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר־הוא זבת חלב ודבש׃ 
04O 014:009 אך ביהוה אל־תמרדו ואתם אל־תיראו את־עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם ויהוה אתנו אל־תיראם׃ 
04O 014:010 ויאמרו כל־העדה לרגום אתם באבנים וכבוד יהוה נראה באהל מועד אל־כל־בני ישראל׃  פ 
04O 014:011 ויאמר יהוה אל־משה עד־אנה ינאצני העם הזה ועד־אנה לא־יאמינו בי בכל האתות אשר עשיתי בקרבו׃ 
04O 014:012 אכנו בדבר ואורשנו ואעשה אתך לגוי־גדול ועצום ממנו׃ 
04O 014:013 ויאמר משה אל־יהוה ושמעו מצרים כי־העלית בכחך את־העם הזה מקרבו׃ 
04O 014:014 ואמרו אל־יושב הארץ הזאת שמעו כי־אתה יהוה בקרב העם הזה אשר־עין בעין נראה ׀ אתה יהוה ועננך עמד עלהם ובעמד ענן אתה הלך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה׃ 
04O 014:015 והמתה את־העם הזה כאיש אחד ואמרו הגוים אשר־שמעו את־שמעך לאמר׃ 
04O 014:016 מבלתי יכלת יהוה להביא את־העם הזה אל־הארץ אשר־נשבע להם וישחטם במדבר׃ 
04O 014:017 ועתה יגדל־נא כח אדני כאשר דברת לאמר׃ 
04O 014:018 יהוה ארך אפים ורב־חסד נשא עון ופשע ונקה לא ינקה פקד עון אבות על־בנים על־שלשים ועל־רבעים׃ 
04O 014:019 סלח־נא לעון העם הזה כגדל חסדך וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד־הנה׃ 
04O 014:020 ויאמר יהוה סלחתי כדברך׃ 
04O 014:021 ואולם חי־אני וימלא כבוד־יהוה את־כל־הארץ׃ 
04O 014:022 כי כל־האנשים הראים את־כבדי ואת־אתתי אשר־עשיתי במצרים ובמדבר וינסו אתי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי׃ 
04O 014:023 אם־יראו את־הארץ אשר נשבעתי לאבתם וכל־מנאצי לא יראוה׃ 
04O 014:024 ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי והביאתיו אל־הארץ אשר־בא שמה וזרעו יורשנה׃ 
04O 014:025 והעמלקי והכנעני יושב בעמק מחר פנו וסעו לכם המדבר דרך ים־סוף׃  פ 
04O 014:026 וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרן לאמר׃ 
04O 014:027 עד־מתי לעדה הרעה הזאת אשר המה מלינים עלי את־תלנות בני ישראל אשר המה מלינים עלי שמעתי׃ 
04O 014:028 אמר אלהם חי־אני נאם־יהוה אם־לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם׃ 
04O 014:029 במדבר הזה יפלו פגריכם וכל־פקדיכם לכל־מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה אשר הלינתם עלי׃ 
04O 014:030 אם־אתם תבאו אל־הארץ אשר נשאתי את־ידי לשכן אתכם בה כי אם־כלב בן־יפנה ויהושע בן־נון׃ 
04O 014:031 וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והביאתי אתם וידעו את־הארץ אשר מאסתם בה׃ 
04O 014:032 ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה׃ 
04O 014:033 ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה ונשאו את־זנותיכם עד־תם פגריכם במדבר׃ 
04O 014:034 במספר הימים אשר־תרתם את־הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה תשאו את־עונתיכם ארבעים שנה וידעתם את־תנואתי׃ 
04O 014:035 אני יהוה דברתי אם־לא ׀ זאת אעשה לכל־העדה הרעה הזאת הנועדים עלי במדבר הזה יתמו ושם ימתו׃ 
04O 014:036 והאנשים אשר־שלח משה לתור את־הארץ וישבו [וילונו כ] (וילינו ק) עליו את־כל־העדה להוציא דבה על־הארץ׃ 
04O 014:037 וימתו האנשים מוצאי דבת־הארץ רעה במגפה לפני יהוה׃ 
04O 014:038 ויהושע בן־נון וכלב בן־יפנה חיו מן־האנשים ההם ההלכים לתור את־הארץ׃ 
04O 014:039 וידבר משה את־הדברים האלה אל־כל־בני ישראל ויתאבלו העם מאד׃ 
04O 014:040 וישכמו בבקר ויעלו אל־ראש־ההר לאמר הננו ועלינו אל־המקום אשר־אמר יהוה כי חטאנו׃ 
04O 014:041 ויאמר משה למה זה אתם עברים את־פי יהוה והוא לא תצלח׃ 
04O 014:042 אל־תעלו כי אין יהוה בקרבכם ולא תנגפו לפני איביכם׃ 
04O 014:043 כי העמלקי והכנעני שם לפניכם ונפלתם בחרב כי־על־כן שבתם מאחרי יהוה ולא־יהיה יהוה עמכם׃ 
04O 014:044 ויעפלו לעלות אל־ראש ההר וארון ברית־יהוה ומשה לא־משו מקרב המחנה׃ 
04O 014:045 וירד העמלקי והכנעני הישב בהר ההוא ויכום ויכתום עד־החרמה׃  פ 
04O 015:001 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 015:002 דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל־ארץ מושבתיכם אשר אני נתן לכם׃ 
04O 015:003 ועשיתם אשה ליהוה עלה או־זבח לפלא־נדר או בנדבה או במעדיכם לעשות ריח ניחח ליהוה מן־הבקר או מן־הצאן׃ 
04O 015:004 והקריב המקריב קרבנו ליהוה מנחה סלת עשרון בלול ברבעית ההין שמן׃ 
04O 015:005 ויין לנסך רביעית ההין תעשה על־העלה או לזבח לכבש האחד׃ 
04O 015:006 או לאיל תעשה מנחה סלת שני עשרנים בלולה בשמן שלשית ההין׃ 
04O 015:007 ויין לנסך שלשית ההין תקריב ריח־ניחח ליהוה׃ 
04O 015:008 וכי־תעשה בן־בקר עלה או־זבח לפלא־נדר או־שלמים ליהוה׃ 
04O 015:009 והקריב על־בן־הבקר מנחה סלת שלשה עשרנים בלול בשמן חצי ההין׃ 
04O 015:010 ויין תקריב לנסך חצי ההין אשה ריח־ניחח ליהוה׃ 
04O 015:011 ככה יעשה לשור האחד או לאיל האחד או־לשה בכבשים או בעזים׃ 
04O 015:012 כמספר אשר תעשו ככה תעשו לאחד כמספרם׃ 
04O 015:013 כל־האזרח יעשה־ככה את־אלה להקריב אשה ריח־ניחח ליהוה׃ 
04O 015:014 וכי־יגור אתכם גר או אשר־בתוככם לדרתיכם ועשה אשה ריח־ניחח ליהוה כאשר תעשו כן יעשה׃ 
04O 015:015 הקהל חקה אחת לכם ולגר הגר חקת עולם לדרתיכם ככם כגר יהיה לפני יהוה׃ 
04O 015:016 תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם׃  פ 
04O 015:017 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 015:018 דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם בבאכם אל־הארץ אשר אני מביא אתכם שמה׃ 
04O 015:019 והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה ליהוה׃ 
04O 015:020 ראשית ערסתכם חלה תרימו תרומה כתרומת גרן כן תרימו אתה׃ 
04O 015:021 מראשית ערסתיכם תתנו ליהוה תרומה לדרתיכם׃    ס 
04O 015:022 וכי תשגו ולא תעשו את כל־המצות האלה אשר־דבר יהוה אל־משה׃ 
04O 015:023 את כל־אשר צוה יהוה אליכם ביד־משה מן־היום אשר צוה יהוה והלאה לדרתיכם׃ 
04O 015:024 והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל־העדה פר בן־בקר אחד לעלה לריח ניחח ליהוה ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר־עזים אחד לחטת׃ 
04O 015:025 וכפר הכהן על־כל־עדת בני ישראל ונסלח להם כי־שגגה הוא והם הביאו את־קרבנם אשה ליהוה וחטאתם לפני יהוה על־שגגתם׃ 
04O 015:026 ונסלח לכל־עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל־העם בשגגה׃    ס 
04O 015:027 ואם־נפש אחת תחטא בשגגה והקריבה עז בת־שנתה לחטאת׃ 
04O 015:028 וכפר הכהן על־הנפש השגגת בחטאה בשגגה לפני יהוה לכפר עליו ונסלח לו׃ 
04O 015:029 האזרח בבני ישראל ולגר הגר בתוכם תורה אחת יהיה לכם לעשה בשגגה׃ 
04O 015:030 והנפש אשר־תעשה ׀ ביד רמה מן־האזרח ומן־הגר את־יהוה הוא מגדף ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמה׃ 
04O 015:031 כי דבר־יהוה בזה ואת־מצותו הפר הכרת ׀ תכרת הנפש ההוא עונה בה׃  פ 
04O 015:032 ויהיו בני־ישראל במדבר וימצאו איש מקשש עצים ביום השבת׃ 
04O 015:033 ויקריבו אתו המצאים אתו מקשש עצים אל־משה ואל־אהרן ואל כל־העדה׃ 
04O 015:034 ויניחו אתו במשמר כי לא פרש מה־יעשה לו׃    ס 
04O 015:035 ויאמר יהוה אל־משה מות יומת האיש רגום אתו באבנים כל־העדה מחוץ למחנה׃ 
04O 015:036 ויציאו אתו כל־העדה אל־מחוץ למחנה וירגמו אתו באבנים וימת כאשר צוה יהוה את־משה׃  פ 
04O 015:037 ויאמר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 015:038 דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על־כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו  על־ציצת הכנף פתיל תכלת׃ 
04O 015:039 והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את־כל־מצות יהוה ועשיתם אתם ולא־תתרו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר־אתם זנים אחריהם׃ 
04O 015:040 למען תזכרו ועשיתם את־כל־מצותי והייתם קדשים לאלהיכם׃ 
04O 015:041 אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני יהוה אלהיכם׃  פ 
04O 016:001 ויקח קרח בן־יצהר בן־קהת בן־לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן־פלת בני ראובן׃ 
04O 016:002 ויקמו לפני משה ואנשים מבני־ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קראי מועד אנשי־שם׃ 
04O 016:003 ויקהלו על־משה ועל־אהרן ויאמרו אלהם רב־לכם כי כל־העדה כלם קדשים ובתוכם יהוה ומדוע תתנשאו על־קהל יהוה׃ 
04O 016:004 וישמע משה ויפל על־פניו׃ 
04O 016:005 וידבר אל־קרח ואל־כל־עדתו לאמר בקר וידע יהוה את־אשר־לו ואת־הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר־בו יקריב אליו׃ 
04O 016:006 זאת עשו קחו־לכם מחתות קרח וכל־עדתו׃ 
04O 016:007 ותנו בהן ׀ אש ושימו עליהן קטרת לפני יהוה מחר והיה האיש אשר־יבחר יהוה הוא הקדוש רב־לכם בני לוי׃ 
04O 016:008 ויאמר משה אל־קרח שמעו־נא בני לוי׃ 
04O 016:009 המעט מכם כי־הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו לעבד את־עבדת משכן יהוה ולעמד לפני העדה לשרתם׃ 
04O 016:010 ויקרב אתך ואת־כל־אחיך בני־לוי אתך ובקשתם גם־כהנה׃ 
04O 016:011 לכן אתה וכל־עדתך הנעדים על־יהוה ואהרן מה־הוא כי [תלונו כ] (תלינו ק) עליו׃ 
04O 016:012 וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני  אליאב ויאמרו לא נעלה׃ 
04O 016:013 המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי־תשתרר עלינו גם־השתרר׃ 
04O 016:014 אף לא אל־ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו ותתן־לנו נחלת שדה וכרם העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה׃ 
04O 016:015 ויחר למשה מאד ויאמר אל־יהוה אל־תפן אל־מנחתם לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעתי את־אחד מהם׃ 
04O 016:016 ויאמר משה אל־קרח אתה וכל־עדתך היו לפני יהוה אתה והם ואהרן מחר׃ 
04O 016:017 וקחו ׀ איש מחתתו ונתתם עליהם קטרת והקרבתם לפני יהוה איש מחתתו חמשים ומאתים מחתת ואתה ואהרן איש מחתתו׃ 
04O 016:018 ויקחו איש מחתתו ויתנו עליהם אש וישימו עליהם קטרת ויעמדו פתח אהל מועד ומשה ואהרן׃ 
04O 016:019 ויקהל עליהם קרח את־כל־העדה אל־פתח אהל מועד וירא כבוד־יהוה אל־כל־העדה׃  פ 
04O 016:020 וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרן לאמר׃ 
04O 016:021 הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה  אתם כרגע׃ 
04O 016:022 ויפלו על־פניהם ויאמרו אל אלהי הרוחת לכל־בשר האיש אחד יחטא ועל כל־העדה תקצף׃  פ 
04O 016:023 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 016:024 דבר אל־העדה לאמר העלו מסביב למשכן־קרח דתן ואבירם׃ 
04O 016:025 ויקם משה וילך אל־דתן ואבירם וילכו אחריו זקני ישראל׃ 
04O 016:026 וידבר אל־העדה לאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה ואל־תגעו בכל־אשר להם פן־תספו בכל־חטאתם׃ 
04O 016:027 ויעלו מעל משכן־קרח  דתן ואבירם מסביב ודתן ואבירם יצאו נצבים פתח אהליהם ונשיהם ובניהם וטפם׃ 
04O 016:028 ויאמר משה בזאת תדעון כי־יהוה שלחני לעשות את כל־המעשים האלה כי־לא מלבי׃ 
04O 016:029 אם־כמות כל־האדם ימתון אלה ופקדת כל־האדם יפקד עליהם לא יהוה שלחני׃ 
04O 016:030 ואם־בריאה יברא יהוה ופצתה האדמה את־פיה ובלעה אתם ואת־כל־אשר להם וירדו חיים שאלה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את־יהוה׃ 
04O 016:031 ויהי ככלתו לדבר את כל־הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם׃ 
04O 016:032 ותפתח הארץ את־פיה ותבלע אתם ואת־בתיהם ואת כל־האדם אשר לקרח ואת כל־הרכוש׃ 
04O 016:033 וירדו הם וכל־אשר להם חיים שאלה ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל׃ 
04O 016:034 וכל־ישראל אשר סביבתיהם נסו לקלם כי אמרו פן־תבלענו הארץ׃ 
04O 016:035 ואש יצאה מאת יהוה ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת׃  פ 
04O 017:001 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 017:002 אמר אל־אלעזר בן־אהרן הכהן וירם את־המחתת מבין השרפה ואת־האש זרה־הלאה כי קדשו׃ 
04O 017:003 את מחתות החטאים האלה בנפשתם ועשו אתם רקעי פחים צפוי למזבח כי־הקריבם לפני־יהוה ויקדשו ויהיו לאות לבני ישראל׃ 
04O 017:004 ויקח אלעזר הכהן את מחתות הנחשת אשר הקריבו השרפים וירקעום צפוי למזבח׃ 
04O 017:005 זכרון לבני ישראל למען אשר לא־יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטרת לפני יהוה ולא־יהיה כקרח וכעדתו כאשר דבר יהוה ביד־משה לו׃ 
04O 017:006 וילנו כל־עדת בני־ישראל ממחרת על־משה ועל־אהרן לאמר אתם המתם את־עם יהוה׃ 
04O 017:007 ויהי בהקהל העדה על־משה ועל־אהרן ויפנו אל־אהל מועד והנה כסהו הענן וירא כבוד יהוה׃ 
04O 017:008 ויבא משה ואהרן אל־פני אהל מועד׃  פ 
04O 017:009 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 017:010 הרמו מתוך העדה הזאת ואכלה אתם כרגע ויפלו על־פניהם׃ 
04O 017:011 ויאמר משה אל־אהרן קח את־המחתה ותן־עליה אש מעל המזבח ושים קטרת והולך מהרה אל־העדה וכפר עליהם כי־יצא הקצף מלפני יהוה החל הנגף׃ 
04O 017:012 ויקח אהרן כאשר ׀ דבר משה וירץ אל־תוך  הקהל והנה החל הנגף בעם ויתן את־הקטרת ויכפר על־העם׃ 
04O 017:013 ויעמד בין־המתים ובין החיים ותעצר המגפה׃ 
04O 017:014 ויהיו המתים במגפה ארבעה עשר אלף ושבע מאות מלבד המתים על־דבר־קרח׃ 
04O 017:015 וישב אהרן אל־משה אל־פתח אהל מועד והמגפה נעצרה׃  פ 
04O 017:016 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 017:017 דבר ׀ אל־בני ישראל וקח מאתם מטה מטה לבית אב מאת כל־נשיאהם לבית אבתם שנים עשר מטות איש את־שמו תכתב על־מטהו׃ 
04O 017:018 ואת שם אהרן תכתב על־מטה לוי כי מטה אחד לראש בית אבותם׃ 
04O 017:019 והנחתם באהל מועד לפני העדות אשר אועד לכם שמה׃ 
04O 017:020 והיה האיש אשר אבחר־בו מטהו יפרח והשכתי מעלי את־תלנות בני ישראל אשר הם מלינם עליכם׃ 
04O 017:021 וידבר משה אל־בני ישראל ויתנו אליו ׀ כל־נשיאיהם מטה לנשיא אחד מטה לנשיא אחד לבית אבתם שנים עשר מטות ומטה אהרן בתוך מטותם׃ 
04O 017:022 וינח משה את־המטת לפני יהוה באהל העדת׃ 
04O 017:023 ויהי ממחרת ויבא משה אל־אהל העדות והנה פרח מטה־אהרן לבית לוי ויצא  פרח ויצץ  ציץ ויגמל שקדים׃ 
04O 017:024 ויצא משה את־כל־המטת מלפני יהוה אל־כל־בני ישראל ויראו ויקחו איש מטהו׃    ס 
04O 017:025 ויאמר יהוה אל־משה השב את־מטה אהרן לפני העדות למשמרת לאות לבני־מרי ותכל תלונתם מעלי  ולא ימתו׃ 
04O 017:026 ויעש משה כאשר צוה יהוה אתו כן עשה׃    ס 
04O 017:027 ויאמרו בני ישראל אל־משה לאמר הן גוענו אבדנו כלנו אבדנו׃ 
04O 017:028 כל הקרב ׀ הקרב אל־משכן יהוה ימות האם תמנו לגוע׃    ס 
04O 018:001 ויאמר יהוה אל־אהרן אתה ובניך ובית־אביך אתך תשאו את־עון המקדש ואתה ובניך אתך תשאו את־עון כהנתכם׃ 
04O 018:002 וגם את־אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך ואתה ובניך אתך לפני אהל העדת׃ 
04O 018:003 ושמרו משמרתך ומשמרת כל־האהל אך אל־כלי הקדש ואל־המזבח לא יקרבו ולא־ימתו גם־הם גם־אתם׃ 
04O 018:004 ונלוו עליך ושמרו את־משמרת אהל מועד לכל עבדת האהל וזר לא־יקרב אליכם׃ 
04O 018:005 ושמרתם את משמרת הקדש ואת משמרת המזבח ולא־יהיה עוד קצף על־בני ישראל׃ 
04O 018:006 ואני הנה לקחתי את־אחיכם הלוים מתוך בני ישראל לכם מתנה נתנים ליהוה לעבד את־עבדת אהל מועד׃ 
04O 018:007 ואתה ובניך אתך תשמרו את־כהנתכם לכל־דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבדת מתנה אתן את־כהנתכם והזר הקרב יומת׃    ס 
04O 018:008 וידבר יהוה אל־אהרן ואני הנה נתתי לך את־משמרת תרומתי לכל־קדשי בני־ישראל לך נתתים למשחה ולבניך לחק־עולם׃ 
04O 018:009 זה־יהיה לך מקדש הקדשים מן־האש כל־קרבנם לכל־מנחתם ולכל־חטאתם ולכל־אשמם אשר ישיבו לי קדש קדשים לך הוא ולבניך׃ 
04O 018:010 בקדש הקדשים תאכלנו כל־זכר יאכל אתו קדש יהיה־לך׃ 
04O 018:011 וזה־לך תרומת מתנם לכל־תנופת בני ישראל לך נתתים ולבניך ולבנתיך אתך לחק־עולם כל־טהור בביתך יאכל אתו׃ 
04O 018:012 כל חלב יצהר וכל־חלב תירוש ודגן ראשיתם אשר־יתנו ליהוה לך נתתים׃ 
04O 018:013 בכורי כל־אשר בארצם אשר־יביאו ליהוה לך יהיה כל־טהור בביתך יאכלנו׃ 
04O 018:014 כל־חרם בישראל לך יהיה׃ 
04O 018:015 כל־פטר רחם לכל־בשר אשר־יקריבו ליהוה באדם ובבהמה יהיה־לך אך ׀ פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור־הבהמה הטמאה תפדה׃ 
04O 018:016 ופדויו מבן־חדש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקדש עשרים גרה הוא׃ 
04O 018:017 אך בכור־שור או־בכור כשב או־בכור עז לא תפדה קדש הם את־דמם תזרק על־המזבח ואת־חלבם תקטיר אשה לריח ניחח ליהוה׃ 
04O 018:018 ובשרם יהיה־לך כחזה התנופה וכשוק הימין לך יהיה׃ 
04O 018:019 כל ׀ תרומת הקדשים אשר ירימו בני־ישראל ליהוה נתתי לך ולבניך ולבנתיך אתך לחק־עולם ברית מלח עולם הוא לפני יהוה לך ולזרעך אתך׃ 
04O 018:020 ויאמר יהוה אל־אהרן בארצם לא תנחל וחלק לא־יהיה לך בתוכם אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל׃    ס 
04O 018:021 ולבני לוי הנה נתתי כל־מעשר בישראל לנחלה חלף עבדתם אשר־הם עבדים את־עבדת אהל מועד׃ 
04O 018:022 ולא־יקרבו עוד בני ישראל אל־אהל מועד לשאת חטא למות׃ 
04O 018:023 ועבד הלוי הוא את־עבדת אהל מועד והם ישאו עונם חקת עולם לדרתיכם ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה׃ 
04O 018:024 כי את־מעשר בני־ישראל אשר ירימו ליהוה תרומה נתתי ללוים לנחלה על־כן אמרתי להם בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה׃  פ 
04O 018:025 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 018:026 ואל־הלוים תדבר ואמרת אלהם כי־תקחו מאת בני־ישראל את־המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם והרמתם ממנו תרומת יהוה מעשר מן־המעשר׃ 
04O 018:027 ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן־הגרן וכמלאה מן־היקב׃ 
04O 018:028 כן תרימו גם־אתם תרומת יהוה מכל מעשרתיכם אשר תקחו מאת בני ישראל ונתתם ממנו את־תרומת יהוה לאהרן הכהן׃ 
04O 018:029 מכל מתנתיכם תרימו את כל־תרומת יהוה מכל־חלבו את־מקדשו ממנו׃ 
04O 018:030 ואמרת אלהם בהרימכם את־חלבו ממנו ונחשב ללוים כתבואת גרן וכתבואת יקב׃ 
04O 018:031 ואכלתם אתו בכל־מקום אתם וביתכם כי־שכר הוא לכם חלף עבדתכם באהל מועד׃ 
04O 018:032 ולא־תשאו עליו חטא בהרימכם את־חלבו ממנו ואת־קדשי בני־ישראל לא תחללו ולא תמותו׃  פ 
04O 019:001 וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרן לאמר׃ 
04O 019:002 זאת חקת התורה אשר־צוה יהוה לאמר דבר ׀ אל־בני ישראל ויקחו אליך פרה אדמה תמימה אשר אין־בה מום אשר לא־עלה עליה על׃ 
04O 019:003 ונתתם אתה אל־אלעזר הכהן והוציא אתה אל־מחוץ למחנה ושחט אתה לפניו׃ 
04O 019:004 ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו והזה אל־נכח פני אהל־מועד מדמה שבע פעמים׃ 
04O 019:005 ושרף את־הפרה לעיניו את־ערה ואת־בשרה ואת־דמה על־פרשה ישרף׃ 
04O 019:006 ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת והשליך אל־תוך שרפת הפרה׃ 
04O 019:007 וכבס בגדיו הכהן ורחץ בשרו במים ואחר יבוא אל־המחנה וטמא הכהן עד־הערב׃ 
04O 019:008 והשרף אתה יכבס בגדיו במים ורחץ בשרו במים וטמא עד־הערב׃ 
04O 019:009 ואסף ׀ איש טהור את אפר הפרה והניח מחוץ למחנה במקום טהור והיתה לעדת בני־ישראל למשמרת למי נדה חטאת הוא׃ 
04O 019:010 וכבס האסף את־אפר הפרה את־בגדיו וטמא עד־הערב והיתה לבני ישראל ולגר הגר בתוכם לחקת עולם׃ 
04O 019:011 הנגע במת לכל־נפש אדם וטמא שבעת ימים׃ 
04O 019:012 הוא יתחטא־בו ביום השלישי וביום השביעי יטהר ואם־לא יתחטא ביום השלישי וביום השביעי לא יטהר׃ 
04O 019:013 כל־הנגע במת בנפש האדם אשר־ימות ולא יתחטא את־משכן יהוה טמא ונכרתה הנפש ההוא מישראל כי מי נדה לא־זרק עליו טמא יהיה עוד טמאתו בו׃ 
04O 019:014 זאת התורה אדם כי־ימות באהל כל־הבא אל־האהל וכל־אשר באהל יטמא שבעת ימים׃ 
04O 019:015 וכל כלי פתוח אשר אין־צמיד פתיל עליו טמא הוא׃ 
04O 019:016 וכל אשר־יגע על־פני השדה בחלל־חרב או במת או־בעצם אדם או בקבר יטמא שבעת ימים׃ 
04O 019:017 ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל־כלי׃ 
04O 019:018 ולקח אזוב וטבל במים איש טהור והזה על־האהל ועל־כל־הכלים ועל־הנפשות אשר היו־שם ועל־הנגע בעצם  או בחלל או במת או בקבר׃ 
04O 019:019 והזה הטהר על־הטמא ביום השלישי וביום השביעי וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב׃ 
04O 019:020 ואיש אשר־יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההוא מתוך הקהל כי את־מקדש יהוה טמא מי נדה לא־זרק עליו טמא הוא׃ 
04O 019:021 והיתה להם  לחקת עולם ומזה מי־הנדה יכבס בגדיו והנגע במי הנדה יטמא עד־הערב׃ 
04O 019:022 וכל אשר־יגע־בו הטמא יטמא והנפש הנגעת תטמא עד־הערב׃  פ 
04O 020:001 ויבאו בני־ישראל כל־העדה מדבר־צן בחדש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותקבר שם׃ 
04O 020:002 ולא־היה מים לעדה ויקהלו על־משה ועל־אהרן׃ 
04O 020:003 וירב העם עם־משה ויאמרו לאמר ולו גוענו בגוע אחינו לפני יהוה׃ 
04O 020:004 ולמה הבאתם את־קהל יהוה אל־המדבר הזה למות שם אנחנו ובעירנו׃ 
04O 020:005 ולמה העליתנו ממצרים להביא אתנו אל־המקום הרע הזה לא ׀ מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין לשתות׃ 
04O 020:006 ויבא משה ואהרן מפני הקהל אל־פתח אהל מועד ויפלו על־פניהם וירא כבוד־יהוה אליהם׃  פ 
04O 020:007 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 020:008 קח את־המטה והקהל את־העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל־הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן־הסלע והשקית את־העדה ואת־בעירם׃ 
04O 020:009 ויקח משה את־המטה מלפני יהוה כאשר צוהו׃ 
04O 020:010 ויקהלו משה ואהרן את־הקהל אל־פני הסלע ויאמר להם שמעו־נא המרים המן־הסלע הזה נוציא לכם מים׃ 
04O 020:011 וירם משה את־ידו ויך את־הסלע במטהו פעמים ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם׃    ס 
04O 020:012 ויאמר יהוה אל־משה ואל־אהרן יען לא־האמנתם בי להקדישני  לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את־הקהל הזה אל־הארץ אשר־נתתי להם׃ 
04O 020:013 המה מי מריבה אשר־רבו בני־ישראל את־יהוה ויקדש בם׃    ס 
04O 020:014 וישלח משה מלאכים מקדש אל־מלך אדום כה אמר אחיך ישראל אתה ידעת את כל־התלאה אשר מצאתנו׃ 
04O 020:015 וירדו אבתינו מצרימה ונשב במצרים ימים רבים וירעו לנו מצרים ולאבתינו׃ 
04O 020:016 ונצעק אל־יהוה וישמע קלנו וישלח מלאך ויצאנו ממצרים והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך׃ 
04O 020:017 נעברה־נא בארצך לא נעבר בשדה ובכרם ולא נשתה מי באר דרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאול עד אשר־נעבר גבולך׃ 
04O 020:018 ויאמר אליו אדום לא תעבר בי פן־בחרב אצא לקראתך׃ 
04O 020:019 ויאמרו אליו בני־ישראל  במסלה נעלה ואם־מימיך נשתה אני ומקני ונתתי מכרם רק אין־דבר ברגלי אעברה׃ 
04O 020:020 ויאמר לא תעבר ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה׃ 
04O 020:021 וימאן ׀ אדום נתן את־ישראל עבר בגבלו ויט ישראל מעליו׃  פ 
04O 020:022 ויסעו מקדש ויבאו בני־ישראל כל־העדה הר ההר׃ 
04O 020:023 ויאמר יהוה אל־משה ואל־אהרן בהר ההר על־גבול ארץ־אדום לאמר׃ 
04O 020:024 יאסף אהרן אל־עמיו כי לא יבא אל־הארץ אשר נתתי לבני ישראל על אשר־מריתם את־פי למי מריבה׃ 
04O 020:025 קח את־אהרן ואת־אלעזר בנו והעל אתם הר ההר׃ 
04O 020:026 והפשט את־אהרן את־בגדיו והלבשתם את־אלעזר בנו ואהרן יאסף ומת שם׃ 
04O 020:027 ויעש משה כאשר צוה יהוה ויעלו אל־הר ההר לעיני כל־העדה׃ 
04O 020:028 ויפשט משה את־אהרן את־בגדיו וילבש אתם את־אלעזר בנו וימת אהרן שם בראש ההר וירד משה ואלעזר מן־ההר׃ 
04O 020:029 ויראו כל־העדה כי גוע אהרן ויבכו את־אהרן שלשים יום כל בית ישראל׃    ס 
04O 021:001 וישמע הכנעני מלך־ערד ישב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ׀ ממנו שבי׃ 
04O 021:002 וידר ישראל נדר ליהוה ויאמר אם־נתן תתן את־העם הזה בידי והחרמתי את־עריהם׃ 
04O 021:003 וישמע יהוה בקול ישראל ויתן את־הכנעני ויחרם אתהם ואת־עריהם ויקרא שם־המקום חרמה׃  פ 
04O 021:004 ויסעו מהר ההר דרך ים־סוף לסבב את־ארץ אדום ותקצר נפש־העם בדרך׃ 
04O 021:005 וידבר העם באלהים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל׃ 
04O 021:006 וישלח יהוה בעם את הנחשים השרפים וינשכו את־העם וימת עם־רב מישראל׃ 
04O 021:007 ויבא העם אל־משה ויאמרו חטאנו כי־דברנו ביהוה ובך התפלל אל־יהוה ויסר מעלינו את־הנחש ויתפלל משה בעד העם׃ 
04O 021:008 ויאמר יהוה אל־משה עשה לך שרף ושים אתו על־נס והיה כל־הנשוך וראה אתו וחי׃ 
04O 021:009 ויעש משה נחש נחשת וישמהו על־הנס והיה אם־נשך הנחש את־איש והביט אל־נחש הנחשת וחי׃ 
04O 021:010 ויסעו בני ישראל ויחנו באבת׃ 
04O 021:011 ויסעו מאבת ויחנו בעיי העברים במדבר אשר על־פני מואב ממזרח השמש׃ 
04O 021:012 משם נסעו ויחנו בנחל זרד׃ 
04O 021:013 משם נסעו ויחנו מעבר ארנון אשר במדבר היצא מגבול  האמרי כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמרי׃ 
04O 021:014 על־כן יאמר בספר מלחמת יהוה את־והב בסופה ואת־הנחלים ארנון׃ 
04O 021:015 ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב׃ 
04O 021:016 ומשם בארה הוא הבאר אשר אמר יהוה למשה אסף את־העם ואתנה להם מים׃    ס 
04O 021:017 אז ישיר ישראל את־השירה הזאת עלי באר ענו־לה׃ 
04O 021:018 באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחקק במשענתם וממדבר מתנה׃ 
04O 021:019 וממתנה נחליאל ומנחליאל במות׃ 
04O 021:020 ומבמות הגיא אשר בשדה מואב ראש הפסגה ונשקפה על־פני הישימן׃  פ 
04O 021:021 וישלח ישראל מלאכים אל־סיחן מלך־האמרי לאמר׃ 
04O 021:022 אעברה בארצך לא נטה בשדה ובכרם לא נשתה מי באר בדרך המלך נלך עד אשר־נעבר גבלך׃ 
04O 021:023 ולא־נתן סיחן  את־ישראל עבר בגבלו ויאסף סיחן את־כל־עמו ויצא לקראת ישראל המדברה ויבא יהצה וילחם בישראל׃ 
04O 021:024 ויכהו ישראל לפי־חרב ויירש את־ארצו מארנן עד־יבק עד־בני עמון כי עז גבול בני עמון׃ 
04O 021:025 ויקח ישראל את כל־הערים האלה וישב ישראל בכל־ערי האמרי בחשבון ובכל־בנתיה׃ 
04O 021:026 כי חשבון עיר סיחן מלך האמרי הוא והוא נלחם במלך מואב הראשון ויקח את־כל־ארצו מידו עד־ארנן׃ 
04O 021:027 על־כן יאמרו המשלים באו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון׃ 
04O 021:028 כי־אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחן אכלה ער מואב בעלי במות ארנן׃ 
04O 021:029 אוי־לך מואב אבדת עם־כמוש נתן בניו פליטם ובנתיו בשבית למלך אמרי סיחון׃ 
04O 021:030 ונירם אבד חשבון עד־דיבון ונשים עד־נפח אשר  עד־מידבא׃ 
04O 021:031 וישב ישראל בארץ האמרי׃ 
04O 021:032 וישלח משה לרגל את־יעזר וילכדו בנתיה [ויירש כ] (ויורש ק) את־האמרי אשר־שם׃ 
04O 021:033 ויפנו ויעלו דרך הבשן ויצא עוג מלך־הבשן לקראתם הוא וכל־עמו למלחמה אדרעי׃ 
04O 021:034 ויאמר יהוה אל־משה אל־תירא אתו כי בידך נתתי אתו ואת־כל־עמו ואת־ארצו ועשית לו כאשר עשית לסיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון׃ 
04O 021:035 ויכו אתו ואת־בניו ואת־כל־עמו עד־בלתי השאיר־לו שריד ויירשו את־ארצו׃ 
04O 022:001 ויסעו בני ישראל ויחנו בערבות מואב מעבר לירדן ירחו׃    ס 
04O 022:002 וירא בלק בן־צפור את כל־אשר־עשה ישראל לאמרי׃ 
04O 022:003 ויגר מואב מפני העם מאד כי רב־הוא ויקץ מואב מפני בני ישראל׃ 
04O 022:004 ויאמר מואב אל־זקני מדין עתה ילחכו הקהל את־כל־סביבתינו כלחך השור את ירק השדה ובלק בן־צפור מלך למואב בעת ההוא׃ 
04O 022:005 וישלח מלאכים אל־בלעם בן־בעור פתורה אשר על־הנהר ארץ בני־עמו לקרא־לו לאמר הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את־עין הארץ והוא ישב ממלי׃ 
04O 022:006 ועתה לכה־נא ארה־לי את־העם הזה כי־עצום הוא ממני אולי אוכל נכה־בו ואגרשנו מן־הארץ כי ידעתי את אשר־תברך מברך ואשר תאר יואר׃ 
04O 022:007 וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם ויבאו אל־בלעם וידברו אליו דברי בלק׃ 
04O 022:008 ויאמר אליהם לינו פה הלילה והשבתי אתכם דבר כאשר ידבר יהוה אלי וישבו שרי־מואב עם־בלעם׃ 
04O 022:009 ויבא אלהים אל־בלעם ויאמר מי האנשים האלה עמך׃ 
04O 022:010 ויאמר בלעם אל־האלהים בלק בן־צפר מלך מואב שלח אלי׃ 
04O 022:011 הנה העם היצא ממצרים ויכס את־עין הארץ עתה לכה קבה־לי אתו אולי אוכל להלחם בו וגרשתיו׃ 
04O 022:012 ויאמר אלהים אל־בלעם לא תלך עמהם לא תאר את־העם כי ברוך הוא׃ 
04O 022:013 ויקם בלעם בבקר ויאמר אל־שרי בלק לכו אל־ארצכם כי מאן יהוה לתתי להלך עמכם׃ 
04O 022:014 ויקומו שרי מואב ויבאו אל־בלק ויאמרו מאן בלעם הלך עמנו׃ 
04O 022:015 ויסף עוד בלק שלח שרים רבים ונכבדים מאלה׃ 
04O 022:016 ויבאו אל־בלעם ויאמרו לו כה אמר בלק בן־צפור אל־נא תמנע מהלך אלי׃ 
04O 022:017 כי־כבד אכבדך מאד וכל אשר־תאמר אלי אעשה ולכה־נא קבה־לי את העם הזה׃ 
04O 022:018 ויען בלעם ויאמר אל־עבדי בלק אם־יתן־לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר את־פי יהוה אלהי לעשות קטנה או גדולה׃ 
04O 022:019 ועתה שבו נא בזה גם־אתם הלילה ואדעה מה־יסף יהוה דבר עמי׃ 
04O 022:020 ויבא אלהים ׀ אל־בלעם לילה ויאמר לו אם־לקרא לך באו האנשים קום לך אתם ואך את־הדבר אשר־אדבר אליך אתו תעשה׃ 
04O 022:021 ויקם בלעם בבקר ויחבש את־אתנו וילך עם־שרי מואב׃ 
04O 022:022 ויחר־אף אלהים כי־הולך הוא ויתיצב מלאך יהוה בדרך לשטן לו והוא רכב על־אתנו ושני נעריו עמו׃ 
04O 022:023 ותרא האתון את־מלאך יהוה נצב בדרך וחרבו שלופה בידו ותט האתון מן־הדרך ותלך בשדה ויך בלעם את־האתון להטתה הדרך׃ 
04O 022:024 ויעמד מלאך יהוה במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה׃ 
04O 022:025 ותרא האתון את־מלאך יהוה ותלחץ אל־הקיר ותלחץ את־רגל בלעם אל־הקיר ויסף להכתה׃ 
04O 022:026 ויוסף מלאך־יהוה עבור ויעמד במקום צר אשר אין־דרך לנטות ימין ושמאול׃ 
04O 022:027 ותרא האתון את־מלאך יהוה ותרבץ תחת בלעם ויחר־אף בלעם ויך את־האתון במקל׃ 
04O 022:028 ויפתח יהוה את־פי האתון ותאמר לבלעם מה־עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים׃ 
04O 022:029 ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי לו יש־חרב בידי כי עתה הרגתיך׃ 
04O 022:030 ותאמר האתון אל־בלעם הלוא אנכי אתנך אשר־רכבת עלי מעודך עד־היום הזה ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר לא׃ 
04O 022:031 ויגל יהוה את־עיני בלעם וירא את־מלאך יהוה נצב בדרך וחרבו שלפה בידו ויקד וישתחו לאפיו׃ 
04O 022:032 ויאמר אליו מלאך יהוה על־מה הכית את־אתנך זה שלוש רגלים הנה אנכי יצאתי לשטן כי־ירט הדרך לנגדי׃ 
04O 022:033 ותראני האתון ותט לפני זה שלש רגלים אולי נטתה מפני כי עתה גם־אתכה הרגתי ואותה החייתי׃ 
04O 022:034 ויאמר בלעם אל־מלאך יהוה חטאתי כי לא ידעתי כי אתה נצב לקראתי בדרך ועתה אם־רע בעיניך אשובה לי׃ 
04O 022:035 ויאמר מלאך יהוה אל־בלעם לך עם־האנשים ואפס את־הדבר אשר־אדבר אליך אתו תדבר וילך בלעם עם־שרי בלק׃ 
04O 022:036 וישמע בלק כי בא בלעם ויצא לקראתו אל־עיר מואב אשר על־גבול ארנן אשר בקצה הגבול׃ 
04O 022:037 ויאמר בלק אל־בלעם הלא שלח שלחתי אליך לקרא־לך למה לא־הלכת אלי האמנם לא אוכל כבדך׃ 
04O 022:038 ויאמר בלעם אל־בלק הנה־באתי אליך עתה היכול אוכל דבר מאומה הדבר אשר ישים אלהים בפי אתו אדבר׃ 
04O 022:039 וילך בלעם עם־בלק ויבאו קרית חצות׃ 
04O 022:040 ויזבח בלק בקר וצאן וישלח לבלעם ולשרים אשר אתו׃ 
04O 022:041 ויהי בבקר ויקח בלק את־בלעם ויעלהו במות בעל וירא משם קצה העם׃ 
04O 023:001 ויאמר בלעם אל־בלק בנה־לי בזה שבעה מזבחת והכן לי בזה שבעה פרים ושבעה אילים׃ 
04O 023:002 ויעש בלק כאשר דבר בלעם ויעל בלק ובלעם פר ואיל במזבח׃ 
04O 023:003 ויאמר בלעם לבלק התיצב על־עלתך ואלכה אולי יקרה  יהוה לקראתי ודבר מה־יראני והגדתי לך וילך שפי׃ 
04O 023:004 ויקר אלהים אל־בלעם ויאמר אליו את־שבעת המזבחת ערכתי ואעל פר ואיל במזבח׃ 
04O 023:005 וישם יהוה דבר בפי בלעם ויאמר שוב אל־בלק וכה תדבר׃ 
04O 023:006 וישב אליו והנה נצב על־עלתו הוא וכל־שרי מואב׃ 
04O 023:007 וישא משלו ויאמר מן־ארם ינחני בלק מלך־מואב מהררי־קדם לכה ארה־לי יעקב ולכה זעמה ישראל׃ 
04O 023:008 מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם יהוה׃ 
04O 023:009 כי־מראש צרים אראנו ומגבעות אשורנו הן־עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב׃ 
04O 023:010 מי מנה עפר יעקב ומספר את־רבע ישראל תמת נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמהו׃ 
04O 023:011 ויאמר בלק אל־בלעם מה עשית לי לקב איבי לקחתיך והנה ברכת ברך׃ 
04O 023:012 ויען ויאמר הלא את אשר ישים יהוה בפי אתו אשמר לדבר׃ 
04O 023:013 ויאמר אליו בלק [לך־ כ] (לכה־נא ק) אתי אל־מקום אחר אשר תראנו משם אפס קצהו תראה וכלו לא תראה וקבנו־לי משם׃ 
04O 023:014 ויקחהו שדה צפים אל־ראש הפסגה ויבן שבעה מזבחת ויעל פר ואיל במזבח׃ 
04O 023:015 ויאמר אל־בלק התיצב כה על־עלתך ואנכי אקרה כה׃ 
04O 023:016 ויקר יהוה אל־בלעם וישם דבר בפיו ויאמר שוב אל־בלק וכה תדבר׃ 
04O 023:017 ויבא אליו והנו נצב על־עלתו ושרי מואב אתו ויאמר לו בלק מה־דבר יהוה׃ 
04O 023:018 וישא משלו ויאמר קום בלק ושמע  האזינה עדי בנו צפר׃ 
04O 023:019 לא איש אל ויכזב ובן־אדם ויתנחם ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה׃ 
04O 023:020 הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה׃ 
04O 023:021 לא־הביט און ביעקב ולא־ראה עמל בישראל יהוה אלהיו עמו ותרועת מלך בו׃ 
04O 023:022 אל מוציאם ממצרים כתועפת ראם לו׃ 
04O 023:023 כי לא־נחש ביעקב ולא־קסם בישראל כעת יאמר ליעקב ולישראל מה־פעל אל׃ 
04O 023:024 הן־עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד־יאכל טרף ודם־חללים ישתה׃ 
04O 023:025 ויאמר בלק אל־בלעם גם־קב לא תקבנו גם־ברך לא תברכנו׃ 
04O 023:026 ויען בלעם ויאמר אל־בלק הלא דברתי אליך לאמר כל אשר־ידבר יהוה אתו אעשה׃ 
04O 023:027 ויאמר בלק אל־בלעם לכה־נא אקחך אל־מקום אחר אולי יישר בעיני האלהים וקבתו לי משם׃ 
04O 023:028 ויקח בלק את־בלעם ראש הפעור הנשקף על־פני הישימן׃ 
04O 023:029 ויאמר בלעם אל־בלק בנה־לי בזה שבעה מזבחת והכן לי בזה שבעה פרים  ושבעה אילים׃ 
04O 023:030 ויעש בלק כאשר אמר בלעם ויעל פר ואיל במזבח׃ 
04O 024:001 וירא בלעם כי טוב בעיני יהוה לברך את־ישראל ולא־הלך כפעם־בפעם לקראת נחשים וישת אל־המדבר פניו׃ 
04O 024:002 וישא בלעם את־עיניו וירא את־ישראל שכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלהים׃ 
04O 024:003 וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין׃ 
04O 024:004 נאם שמע אמרי־אל אשר מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים׃ 
04O 024:005 מה־טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל׃ 
04O 024:006 כנחלים נטיו כגנת עלי נהר כאהלים נטע יהוה כארזים עלי־מים׃ 
04O 024:007 יזל־מים מדליו וזרעו במים רבים וירם מאגג מלכו ותנשא מלכתו׃ 
04O 024:008 אל מוציאו ממצרים כתועפת ראם לו יאכל גוים צריו ועצמתיהם יגרם וחציו ימחץ׃ 
04O 024:009 כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו מברכיך ברוך וארריך ארור׃ 
04O 024:010 ויחר־אף בלק אל־בלעם ויספק את־כפיו ויאמר בלק אל־בלעם לקב איבי קראתיך והנה ברכת ברך זה שלש פעמים׃ 
04O 024:011 ועתה ברח־לך אל־מקומך אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך יהוה מכבוד׃ 
04O 024:012 ויאמר בלעם אל־בלק הלא גם אל־מלאכיך אשר־שלחת אלי דברתי לאמר׃ 
04O 024:013 אם־יתן־לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר את־פי יהוה לעשות טובה או רעה מלבי אשר־ידבר יהוה אתו אדבר׃ 
04O 024:014 ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים׃ 
04O 024:015 וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין׃ 
04O 024:016 נאם שמע אמרי־אל וידע דעת עליון מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים׃ 
04O 024:017 אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל־בני־שת׃ 
04O 024:018 והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר איביו וישראל עשה חיל׃ 
04O 024:019 וירד מיעקב והאביד שריד מעיר׃ 
04O 024:020 וירא את־עמלק וישא משלו ויאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד׃ 
04O 024:021 וירא את־הקיני וישא משלו ויאמר איתן מושבך ושים בסלע קנך׃ 
04O 024:022 כי אם־יהיה לבער קין עד־מה אשור תשבך׃ 
04O 024:023 וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו אל׃ 
04O 024:024 וצים מיד כתים וענו אשור וענו־עבר וגם־הוא עדי אבד׃ 
04O 024:025 ויקם בלעם וילך וישב למקמו וגם־בלק הלך לדרכו׃  פ 
04O 025:001 וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל־בנות מואב׃ 
04O 025:002 ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו  לאלהיהן׃ 
04O 025:003 ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר־אף יהוה בישראל׃ 
04O 025:004 ויאמר יהוה אל־משה קח את־כל־ראשי העם והוקע אותם ליהוה נגד השמש וישב חרון אף־יהוה מישראל׃ 
04O 025:005 ויאמר משה אל־שפטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור׃ 
04O 025:006 והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל־אחיו את־המדינית לעיני משה ולעיני כל־עדת בני־ישראל והמה בכים פתח אהל מועד׃ 
04O 025:007 וירא פינחס בן־אלעזר בן־אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו׃ 
04O 025:008 ויבא אחר איש־ישראל אל־הקבה וידקר את־שניהם את איש ישראל ואת־האשה אל־קבתה ותעצר המגפה מעל בני ישראל׃ 
04O 025:009 ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף׃  פ 
04O 025:010 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 025:011 פינחס בן־אלעזר בן־אהרן הכהן השיב את־חמתי מעל בני־ישראל בקנאו את־קנאתי בתוכם ולא־כליתי את־בני־ישראל בקנאתי׃ 
04O 025:012 לכן אמר הנני נתן לו את־בריתי שלום׃ 
04O 025:013 והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על־בני ישראל׃ 
04O 025:014 ושם איש ישראל המכה אשר הכה את־המדינית זמרי בן־סלוא נשיא בית־אב לשמעני׃ 
04O 025:015 ושם האשה המכה המדינית כזבי בת־צור ראש אמות בית־אב במדין הוא׃  פ 
04O 025:016 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 025:017 צרור את־המדינים והכיתם אותם׃ 
04O 025:018 כי צררים הם לכם בנכליהם אשר־נכלו לכם על־דבר־פעור ועל־דבר כזבי בת־נשיא מדין אחתם המכה ביום־המגפה על־דבר־פעור׃ 
04O 025:019 ויהי אחרי המגפה ׃  פ 
04O 026:001 ויאמר יהוה אל־משה ואל אלעזר בן־אהרן הכהן לאמר׃ 
04O 026:002 שאו את־ראש ׀ כל־עדת בני־ישראל מבן עשרים שנה ומעלה לבית אבתם כל־יצא צבא בישראל׃ 
04O 026:003 וידבר משה ואלעזר הכהן אתם בערבת מואב על־ירדן ירחו לאמר׃ 
04O 026:004 מבן עשרים שנה ומעלה כאשר צוה יהוה את־משה ובני ישראל היצאים מארץ מצרים׃ 
04O 026:005 ראובן בכור ישראל בני ראובן חנוך משפחת החנכי לפלוא משפחת הפלאי׃ 
04O 026:006 לחצרן משפחת החצרוני לכרמי משפחת הכרמי׃ 
04O 026:007 אלה משפחת הראובני  ויהיו פקדיהם שלשה וארבעים אלף ושבע מאות ושלשים׃ 
04O 026:008 ובני פלוא אליאב׃ 
04O 026:009 ובני אליאב נמואל ודתן ואבירם הוא־דתן ואבירם [קרואי כ] (קריאי ק) העדה אשר הצו על־משה ועל־אהרן בעדת־קרח בהצתם על־יהוה׃ 
04O 026:010 ותפתח הארץ את־פיה ותבלע אתם ואת־קרח במות העדה באכל האש את חמשים ומאתים איש ויהיו לנס׃ 
04O 026:011 ובני־קרח לא־מתו׃    ס 
04O 026:012 בני שמעון למשפחתם לנמואל משפחת הנמואלי לימין משפחת הימיני ליכין משפחת היכיני׃ 
04O 026:013 לזרח משפחת הזרחי לשאול משפחת השאולי׃ 
04O 026:014 אלה משפחת השמעני שנים ועשרים אלף ומאתים׃    ס 
04O 026:015 בני גד למשפחתם לצפון משפחת הצפוני לחגי משפחת החגי לשוני משפחת השוני׃ 
04O 026:016 לאזני משפחת האזני לערי משפחת הערי׃ 
04O 026:017 לארוד משפחת הארודי לאראלי משפחת האראלי׃ 
04O 026:018 אלה משפחת בני־גד לפקדיהם ארבעים אלף וחמש מאות׃    ס 
04O 026:019 בני יהודה ער ואונן וימת ער ואונן בארץ כנען׃ 
04O 026:020 ויהיו בני־יהודה למשפחתם לשלה משפחת השלני לפרץ משפחת הפרצי לזרח משפחת הזרחי׃ 
04O 026:021 ויהיו בני־פרץ לחצרן משפחת החצרני לחמול משפחת החמולי׃ 
04O 026:022 אלה משפחת יהודה לפקדיהם ששה ושבעים אלף וחמש מאות׃    ס 
04O 026:023 בני יששכר למשפחתם תולע משפחת התולעי לפוה משפחת הפוני׃ 
04O 026:024 לישוב משפחת הישובי לשמרן משפחת השמרני׃ 
04O 026:025 אלה משפחת יששכר לפקדיהם ארבעה וששים אלף ושלש מאות׃    ס 
04O 026:026 בני זבולן למשפחתם לסרד משפחת הסרדי לאלון משפחת האלני ליחלאל משפחת היחלאלי׃ 
04O 026:027 אלה משפחת הזבולני לפקדיהם ששים אלף וחמש מאות׃    ס 
04O 026:028 בני יוסף למשפחתם מנשה ואפרים׃ 
04O 026:029 בני מנשה למכיר משפחת המכירי ומכיר הוליד את־גלעד לגלעד משפחת הגלעדי׃ 
04O 026:030 אלה בני גלעד איעזר משפחת האיעזרי לחלק משפחת החלקי׃ 
04O 026:031 ואשריאל משפחת האשראלי ושכם משפחת השכמי׃ 
04O 026:032 ושמידע משפחת השמידעי וחפר משפחת החפרי׃ 
04O 026:033 וצלפחד בן־חפר לא־היו לו בנים כי אם־בנות ושם בנות צלפחד מחלה ונעה חגלה מלכה ותרצה׃ 
04O 026:034 אלה משפחת מנשה ופקדיהם שנים וחמשים אלף ושבע מאות׃    ס 
04O 026:035 אלה בני־אפרים למשפחתם לשותלח משפחת השתלחי לבכר משפחת הבכרי לתחן משפחת התחני׃ 
04O 026:036 ואלה בני שותלח לערן משפחת הערני׃ 
04O 026:037 אלה משפחת בני־אפרים לפקדיהם שנים ושלשים אלף וחמש מאות אלה בני־יוסף למשפחתם׃    ס 
04O 026:038 בני בנימן למשפחתם לבלע משפחת הבלעי לאשבל משפחת האשבלי לאחירם משפחת האחירמי׃ 
04O 026:039 לשפופם משפחת השופמי לחופם משפחת החופמי׃ 
04O 026:040 ויהיו בני־בלע ארד ונעמן משפחת הארדי לנעמן משפחת הנעמי׃ 
04O 026:041 אלה בני־בנימן למשפחתם ופקדיהם חמשה וארבעים אלף ושש מאות׃    ס 
04O 026:042 אלה בני־דן למשפחתם לשוחם משפחת השוחמי אלה משפחת דן למשפחתם׃ 
04O 026:043 כל־משפחת השוחמי לפקדיהם ארבעה וששים אלף וארבע מאות׃    ס 
04O 026:044 בני אשר למשפחתם לימנה משפחת הימנה לישוי משפחת הישוי לבריעה משפחת הבריעי׃ 
04O 026:045 לבני בריעה לחבר משפחת החברי למלכיאל משפחת המלכיאלי׃ 
04O 026:046 ושם בת־אשר שרח׃ 
04O 026:047 אלה משפחת בני־אשר לפקדיהם שלשה וחמשים אלף וארבע מאות׃    ס 
04O 026:048 בני נפתלי למשפחתם ליחצאל משפחת היחצאלי לגוני משפחת הגוני׃ 
04O 026:049 ליצר משפחת היצרי לשלם משפחת השלמי׃ 
04O 026:050 אלה משפחת נפתלי למשפחתם ופקדיהם חמשה וארבעים אלף וארבע מאות׃ 
04O 026:051 אלה פקודי בני ישראל שש־מאות אלף ואלף שבע מאות ושלשים׃  פ 
04O 026:052 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 026:053 לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות׃ 
04O 026:054 לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו איש לפי פקדיו יתן נחלתו׃ 
04O 026:055 אך־בגורל  יחלק את־הארץ לשמות מטות־אבתם ינחלו׃ 
04O 026:056 על־פי הגורל תחלק נחלתו בין רב למעט׃    ס 
04O 026:057 ואלה פקודי הלוי למשפחתם לגרשון משפחת הגרשני לקהת משפחת הקהתי למררי משפחת המררי׃ 
04O 026:058 אלה ׀ משפחת לוי משפחת הלבני משפחת החברני משפחת המחלי משפחת המושי משפחת הקרחי וקהת הולד את־עמרם׃ 
04O 026:059 ושם ׀ אשת עמרם יוכבד בת־לוי אשר ילדה אתה ללוי במצרים ותלד לעמרם את־אהרן ואת־משה ואת מרים אחתם׃ 
04O 026:060 ויולד לאהרן את־נדב ואת־אביהוא את־אלעזר ואת־איתמר׃ 
04O 026:061 וימת נדב ואביהוא בהקריבם אש־זרה לפני יהוה׃ 
04O 026:062 ויהיו פקדיהם שלשה ועשרים אלף כל־זכר מבן־חדש ומעלה כי ׀ לא התפקדו בתוך בני ישראל כי לא־נתן להם נחלה בתוך בני ישראל׃ 
04O 026:063 אלה פקודי משה ואלעזר הכהן אשר פקדו את־בני ישראל בערבת מואב על ירדן ירחו׃ 
04O 026:064 ובאלה לא־היה איש מפקודי משה ואהרן הכהן אשר פקדו את־בני ישראל במדבר סיני׃ 
04O 026:065 כי־אמר יהוה להם מות ימתו במדבר ולא־נותר מהם איש כי אם־כלב בן־יפנה ויהושע בן־נון׃    ס 
04O 027:001 ותקרבנה בנות צלפחד בן־חפר בן־גלעד בן־מכיר בן־מנשה למשפחת מנשה בן־יוסף ואלה שמות בנתיו מחלה נעה וחגלה ומלכה ותרצה׃ 
04O 027:002 ותעמדנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאם וכל־העדה פתח אהל־מועד לאמר׃ 
04O 027:003 אבינו מת במדבר והוא לא־היה בתוך העדה הנועדים על־יהוה בעדת־קרח כי־בחטאו מת ובנים לא־היו לו׃ 
04O 027:004 למה יגרע שם־אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן תנה־לנו אחזה בתוך אחי אבינו׃ 
04O 027:005 ויקרב משה את־משפטן  לפני יהוה׃    ס 
04O 027:006 ויאמר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 027:007 כן בנות צלפחד דברת נתן תתן להם אחזת נחלה בתוך אחי אביהם והעברת את־נחלת אביהן להן׃ 
04O 027:008 ואל־בני ישראל תדבר לאמר איש כי־ימות ובן אין לו והעברתם את־נחלתו לבתו׃ 
04O 027:009 ואם־אין לו בת ונתתם את־נחלתו לאחיו ׃ 
04O 027:010 ואם־אין לו אחים ונתתם את־נחלתו לאחי אביו׃ 
04O 027:011 ואם־אין אחים לאביו ונתתם את־נחלתו לשארו הקרב אליו ממשפחתו וירש אתה והיתה לבני ישראל לחקת משפט כאשר צוה יהוה את־משה׃    ס 
04O 027:012 ויאמר יהוה אל־משה עלה אל־הר העברים הזה וראה את־הארץ אשר נתתי לבני ישראל׃ 
04O 027:013 וראיתה אתה ונאספת אל־עמיך גם־אתה כאשר נאסף אהרן אחיך׃ 
04O 027:014 כאשר מריתם פי במדבר־צן במריבת העדה להקדישני במים לעיניהם הם מי־מריבת קדש מדבר־צן׃  פ 
04O 027:015 וידבר משה אל־יהוה לאמר׃ 
04O 027:016 יפקד יהוה אלהי הרוחת לכל־בשר איש על־העדה׃ 
04O 027:017 אשר־יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת יהוה כצאן אשר אין־להם רעה׃ 
04O 027:018 ויאמר יהוה אל־משה קח־לך את־יהושע בן־נון איש אשר־רוח בו וסמכת את־ידך עליו׃ 
04O 027:019 והעמדת אתו לפני אלעזר הכהן ולפני כל־העדה וצויתה אתו לעיניהם׃ 
04O 027:020 ונתתה מהודך עליו למען ישמעו כל־עדת בני ישראל׃ 
04O 027:021 ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים לפני יהוה על־פיו יצאו ועל־פיו יבאו הוא וכל־בני־ישראל אתו וכל־העדה׃ 
04O 027:022 ויעש משה כאשר צוה יהוה אתו ויקח את־יהושע ויעמדהו לפני אלעזר הכהן ולפני כל־העדה׃ 
04O 027:023 ויסמך את־ידיו עליו ויצוהו כאשר דבר יהוה ביד־משה׃  פ 
04O 028:001 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 028:002 צו את־בני ישראל ואמרת אלהם את־קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי תשמרו להקריב לי במועדו׃ 
04O 028:003 ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו ליהוה כבשים בני־שנה תמימם שנים ליום עלה תמיד׃ 
04O 028:004 את־הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים׃ 
04O 028:005 ועשירית האיפה סלת למנחה בלולה בשמן כתית רביעת ההין׃ 
04O 028:006 עלת תמיד העשיה בהר סיני לריח ניחח אשה ליהוה׃ 
04O 028:007 ונסכו רביעת ההין לכבש האחד בקדש הסך נסך שכר ליהוה׃ 
04O 028:008 ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבקר וכנסכו תעשה אשה ריח ניחח ליהוה׃  פ 
04O 028:009 וביום השבת שני־כבשים בני־שנה תמימם ושני עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן ונסכו׃ 
04O 028:010 עלת שבת בשבתו על־עלת התמיד ונסכה׃    ס 
04O 028:011 ובראשי חדשיכם תקריבו עלה ליהוה פרים בני־בקר שנים ואיל אחד כבשים בני־שנה שבעה תמימם׃ 
04O 028:012 ושלשה עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן לפר האחד ושני עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן לאיל האחד׃ 
04O 028:013 ועשרן עשרון סלת מנחה בלולה בשמן לכבש האחד עלה ריח ניחח אשה ליהוה׃ 
04O 028:014 ונסכיהם חצי ההין יהיה לפר ושלישת ההין לאיל ורביעת ההין לכבש יין זאת עלת חדש בחדשו לחדשי השנה׃ 
04O 028:015 ושעיר עזים אחד לחטאת ליהוה על־עלת התמיד יעשה ונסכו׃    ס 
04O 028:016 ובחדש הראשון בארבעה עשר יום לחדש פסח ליהוה׃ 
04O 028:017 ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג שבעת ימים מצות יאכל׃ 
04O 028:018 ביום הראשון מקרא־קדש כל־מלאכת עבדה לא תעשו׃ 
04O 028:019 והקרבתם אשה עלה ליהוה פרים בני־בקר שנים ואיל אחד ושבעה כבשים בני שנה תמימם יהיו לכם׃ 
04O 028:020 ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר ושני עשרנים לאיל תעשו׃ 
04O 028:021 עשרון עשרון תעשה לכבש האחד לשבעת הכבשים׃ 
04O 028:022 ושעיר חטאת אחד לכפר עליכם׃ 
04O 028:023 מלבד עלת הבקר אשר לעלת התמיד תעשו את־אלה׃ 
04O 028:024 כאלה תעשו ליום שבעת ימים לחם אשה ריח־ניחח ליהוה על־עולת התמיד יעשה ונסכו׃ 
04O 028:025 וביום השביעי מקרא־קדש יהיה לכם כל־מלאכת עבדה לא תעשו׃    ס 
04O 028:026 וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה ליהוה בשבעתיכם מקרא־קדש יהיה לכם כל־מלאכת עבדה לא תעשו׃ 
04O 028:027 והקרבתם עולה לריח ניחח ליהוה פרים בני־בקר שנים איל אחד שבעה כבשים בני שנה׃ 
04O 028:028 ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר האחד שני עשרנים לאיל האחד׃ 
04O 028:029 עשרון עשרון לכבש האחד לשבעת הכבשים׃ 
04O 028:030 שעיר עזים אחד לכפר עליכם׃ 
04O 028:031 מלבד עלת התמיד ומנחתו תעשו תמימם יהיו־לכם ונסכיהם׃  פ 
04O 029:001 ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא־קדש יהיה לכם כל־מלאכת עבדה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם׃ 
04O 029:002 ועשיתם עלה לריח ניחח ליהוה פר בן־בקר אחד איל אחד כבשים בני־שנה שבעה תמימם׃ 
04O 029:003 ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר שני עשרנים לאיל׃ 
04O 029:004 ועשרון אחד לכבש האחד לשבעת הכבשים׃ 
04O 029:005 ושעיר־עזים אחד חטאת לכפר עליכם׃ 
04O 029:006 מלבד עלת החדש ומנחתה ועלת התמיד ומנחתה ונסכיהם כמשפטם לריח ניחח אשה ליהוה׃    ס 
04O 029:007 ובעשור לחדש השביעי הזה מקרא־קדש יהיה לכם ועניתם את־נפשתיכם כל־מלאכה לא תעשו׃ 
04O 029:008 והקרבתם עלה ליהוה ריח ניחח פר בן־בקר אחד איל אחד כבשים בני־שנה שבעה תמימם יהיו לכם׃ 
04O 029:009 ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר שני עשרנים לאיל האחד׃ 
04O 029:010 עשרון עשרון לכבש האחד לשבעת הכבשים׃ 
04O 029:011 שעיר־עזים אחד חטאת מלבד חטאת הכפרים ועלת התמיד ומנחתה ונסכיהם׃  פ 
04O 029:012 ובחמשה עשר יום לחדש השביעי מקרא־קדש יהיה לכם כל־מלאכת עבדה לא תעשו וחגתם חג ליהוה שבעת ימים׃ 
04O 029:013 והקרבתם עלה אשה ריח ניחח ליהוה פרים בני־בקר שלשה עשר אילם שנים כבשים בני־שנה ארבעה עשר תמימם יהיו׃ 
04O 029:014 ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר האחד לשלשה עשר פרים שני עשרנים לאיל האחד לשני האילם׃ 
04O 029:015 ועשרון  עשרון לכבש האחד לארבעה עשר כבשים׃ 
04O 029:016 ושעיר־עזים אחד חטאת מלבד עלת התמיד מנחתה ונסכה׃    ס 
04O 029:017 וביום השני פרים בני־בקר שנים עשר אילם שנים כבשים בני־שנה ארבעה עשר תמימם׃ 
04O 029:018 ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפט׃ 
04O 029:019 ושעיר־עזים אחד חטאת מלבד עלת התמיד ומנחתה ונסכיהם׃    ס 
04O 029:020 וביום השלישי פרים עשתי־עשר אילם שנים כבשים בני־שנה ארבעה עשר תמימם׃ 
04O 029:021 ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפט׃ 
04O 029:022 ושעיר חטאת אחד מלבד עלת התמיד ומנחתה ונסכה׃    ס 
04O 029:023 וביום הרביעי פרים עשרה אילם שנים כבשים בני־שנה ארבעה עשר תמימם׃ 
04O 029:024 מנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפט׃ 
04O 029:025 ושעיר־עזים אחד חטאת מלבד עלת התמיד מנחתה ונסכה׃    ס 
04O 029:026 וביום החמישי פרים תשעה אילם שנים כבשים בני־שנה ארבעה עשר תמימם׃ 
04O 029:027 ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפט׃ 
04O 029:028 ושעיר חטאת אחד מלבד עלת התמיד ומנחתה ונסכה׃    ס 
04O 029:029 וביום הששי פרים שמנה אילם שנים כבשים בני־שנה ארבעה עשר תמימם׃ 
04O 029:030 ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפט׃ 
04O 029:031 ושעיר חטאת אחד מלבד עלת התמיד מנחתה ונסכיה׃  פ 
04O 029:032 וביום השביעי פרים שבעה אילם שנים כבשים בני־שנה ארבעה עשר תמימם׃ 
04O 029:033 ומנחתם ונסכהם לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפטם׃ 
04O 029:034 ושעיר חטאת אחד מלבד עלת התמיד מנחתה ונסכה׃  פ 
04O 029:035 ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל־מלאכת עבדה לא תעשו׃ 
04O 029:036 והקרבתם עלה אשה ריח ניחח ליהוה פר אחד איל אחד כבשים בני־שנה שבעה תמימם׃ 
04O 029:037 מנחתם ונסכיהם לפר לאיל ולכבשים במספרם כמשפט׃ 
04O 029:038 ושעיר חטאת אחד מלבד עלת התמיד ומנחתה ונסכה׃ 
04O 029:039 אלה תעשו ליהוה במועדיכם לבד מנדריכם ונדבתיכם לעלתיכם ולמנחתיכם ולנסכיכם ולשלמיכם׃ 
04O 030:001 ויאמר משה אל־בני ישראל ככל אשר־צוה יהוה את־משה׃  פ 
04O 030:002 וידבר משה אל־ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה יהוה׃ 
04O 030:003 איש כי־ידר נדר ליהוה או־השבע שבעה לאסר אסר על־נפשו לא יחל דברו ככל־היצא מפיו יעשה׃ 
04O 030:004 ואשה כי־תדר נדר ליהוה ואסרה אסר בבית אביה בנעריה׃ 
04O 030:005 ושמע אביה את־נדרה ואסרה אשר אסרה על־נפשה והחריש לה אביה וקמו כל־נדריה וכל־אסר אשר־אסרה על־נפשה יקום׃ 
04O 030:006 ואם־הניא אביה אתה ביום שמעו כל־נדריה ואסריה אשר־אסרה על־נפשה לא יקום ויהוה יסלח־לה כי־הניא אביה אתה׃ 
04O 030:007 ואם־היו תהיה לאיש ונדריה עליה או מבטא שפתיה אשר אסרה על־נפשה׃ 
04O 030:008 ושמע אישה ביום שמעו והחריש לה וקמו נדריה ואסרה אשר־אסרה על־נפשה יקמו׃ 
04O 030:009 ואם ביום שמע אישה יניא אותה והפר את־נדרה אשר עליה ואת מבטא שפתיה אשר אסרה על־נפשה ויהוה יסלח־לה׃ 
04O 030:010 ונדר אלמנה וגרושה כל אשר־אסרה על־נפשה יקום עליה׃ 
04O 030:011 ואם־בית אישה נדרה או־אסרה אסר על־נפשה בשבעה׃ 
04O 030:012 ושמע אישה והחרש לה לא הניא אתה וקמו כל־נדריה וכל־אסר אשר־אסרה על־נפשה יקום׃ 
04O 030:013 ואם־הפר יפר אתם ׀ אישה ביום שמעו כל־מוצא שפתיה לנדריה ולאסר נפשה לא יקום אישה הפרם ויהוה יסלח־לה׃ 
04O 030:014 כל־נדר וכל־שבעת אסר לענת נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו׃ 
04O 030:015 ואם־החרש יחריש לה אישה מיום אל־יום והקים את־כל־נדריה או את־כל־אסריה אשר עליה הקים אתם כי־החרש לה ביום שמעו׃ 
04O 030:016 ואם־הפר יפר אתם אחרי שמעו ונשא את־עונה׃ 
04O 030:017 אלה החקים אשר צוה יהוה את־משה בין איש לאשתו בין־אב לבתו בנעריה בית אביה׃  פ 
04O 031:001 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 031:002 נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל־עמיך׃ 
04O 031:003 וידבר משה אל־העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על־מדין לתת נקמת־יהוה במדין׃ 
04O 031:004 אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא׃ 
04O 031:005 וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה שנים־עשר אלף חלוצי צבא׃ 
04O 031:006 וישלח אתם משה אלף למטה לצבא אתם ואת־פינחס בן־אלעזר הכהן לצבא וכלי הקדש וחצצרות התרועה בידו׃ 
04O 031:007 ויצבאו על־מדין כאשר צוה יהוה את־משה ויהרגו כל־זכר׃ 
04O 031:008 ואת־מלכי מדין הרגו על־חלליהם את־אוי ואת־רקם ואת־צור ואת־חור ואת־רבע חמשת מלכי מדין ואת בלעם בן־בעור הרגו בחרב׃ 
04O 031:009 וישבו בני־ישראל את־נשי מדין ואת־טפם ואת כל־בהמתם ואת־כל־מקנהם ואת־כל־חילם בזזו׃ 
04O 031:010 ואת כל־עריהם במושבתם ואת כל־טירתם שרפו באש׃ 
04O 031:011 ויקחו את־כל־השלל ואת כל־המלקוח באדם ובבהמה׃ 
04O 031:012 ויבאו אל־משה ואל־אלעזר הכהן ואל־עדת בני־ישראל את־השבי ואת־המלקוח ואת־השלל אל־המחנה אל־ערבת מואב אשר על־ירדן ירחו׃    ס 
04O 031:013 ויצאו משה ואלעזר הכהן וכל־נשיאי העדה לקראתם אל־מחוץ למחנה׃ 
04O 031:014 ויקצף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה׃ 
04O 031:015 ויאמר אליהם משה החייתם כל־נקבה׃ 
04O 031:016 הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר־מעל ביהוה על־דבר־פעור ותהי המגפה בעדת יהוה׃ 
04O 031:017 ועתה הרגו כל־זכר בטף וכל־אשה ידעת איש למשכב זכר הרגו׃ 
04O 031:018 וכל הטף בנשים אשר לא־ידעו משכב זכר החיו לכם׃ 
04O 031:019 ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים כל הרג נפש וכל ׀ נגע בחלל תתחטאו ביום השלישי וביום השביעי אתם ושביכם׃ 
04O 031:020 וכל־בגד וכל־כלי־עור וכל־מעשה עזים וכל־כלי־עץ תתחטאו׃    ס 
04O 031:021 ויאמר אלעזר הכהן אל־אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה אשר־צוה יהוה את־משה׃ 
04O 031:022 אך את־הזהב ואת־הכסף את־הנחשת את־הברזל את־הבדיל ואת־העפרת׃ 
04O 031:023 כל־דבר אשר־יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נדה יתחטא וכל אשר לא־יבא באש תעבירו במים׃ 
04O 031:024 וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם ואחר תבאו אל־המחנה׃  פ 
04O 031:025 ויאמר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 031:026 שא את ראש מלקוח השבי באדם ובבהמה אתה ואלעזר הכהן וראשי אבות העדה׃ 
04O 031:027 וחצית את־המלקוח בין תפשי המלחמה היצאים לצבא ובין כל־העדה׃ 
04O 031:028 והרמת מכס ליהוה מאת אנשי המלחמה היצאים לצבא אחד נפש מחמש המאות מן־האדם ומן־הבקר ומן־החמרים ומן־הצאן׃ 
04O 031:029 ממחציתם תקחו ונתתה לאלעזר הכהן תרומת יהוה׃ 
04O 031:030 וממחצת בני־ישראל תקח ׀ אחד ׀ אחז מן־החמשים מן־האדם מן־הבקר מן־החמרים ומן־הצאן מכל־הבהמה ונתתה אתם ללוים שמרי משמרת משכן יהוה׃ 
04O 031:031 ויעש משה ואלעזר הכהן כאשר צוה יהוה את־משה׃ 
04O 031:032 ויהי המלקוח יתר הבז אשר בזזו עם הצבא צאן שש־מאות אלף ושבעים אלף וחמשת־אלפים ׃ 
04O 031:033 ובקר שנים ושבעים אלף׃ 
04O 031:034 וחמרים אחד וששים אלף׃ 
04O 031:035 ונפש אדם מן־הנשים אשר לא־ידעו משכב זכר כל־נפש שנים ושלשים אלף׃ 
04O 031:036 ותהי המחצה חלק היצאים בצבא מספר הצאן שלש־מאות אלף ושלשים אלף ושבעת אלפים וחמש מאות׃ 
04O 031:037 ויהי המכס ליהוה מן־הצאן שש מאות חמש ושבעים׃ 
04O 031:038 והבקר ששה ושלשים אלף ומכסם ליהוה שנים ושבעים׃ 
04O 031:039 וחמרים שלשים אלף וחמש מאות ומכסם ליהוה אחד וששים׃ 
04O 031:040 ונפש אדם ששה עשר אלף ומכסם ליהוה שנים ושלשים נפש׃ 
04O 031:041 ויתן משה את־מכס תרומת יהוה לאלעזר הכהן כאשר צוה יהוה את־משה׃ 
04O 031:042 וממחצית בני ישראל אשר חצה משה מן־האנשים הצבאים׃ 
04O 031:043 ותהי מחצת העדה מן־הצאן שלש־מאות אלף ושלשים אלף שבעת אלפים וחמש מאות׃ 
04O 031:044 ובקר ששה ושלשים אלף׃ 
04O 031:045 וחמרים שלשים אלף וחמש מאות׃ 
04O 031:046 ונפש אדם ששה עשר אלף׃ 
04O 031:047 ויקח משה ממחצת בני־ישראל את־האחז אחד מן־החמשים מן־האדם ומן־הבהמה ויתן אתם ללוים שמרי משמרת משכן יהוה כאשר צוה יהוה את־משה׃ 
04O 031:048 ויקרבו אל־משה הפקדים אשר לאלפי הצבא שרי האלפים ושרי המאות׃ 
04O 031:049 ויאמרו אל־משה עבדיך נשאו את־ראש אנשי המלחמה אשר בידנו ולא־נפקד ממנו איש׃ 
04O 031:050 ונקרב את־קרבן יהוה איש אשר מצא כלי־זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז לכפר על־נפשתינו לפני יהוה׃ 
04O 031:051 ויקח משה ואלעזר הכהן את־הזהב מאתם כל כלי מעשה׃ 
04O 031:052 ויהי ׀ כל־זהב התרומה אשר הרימו ליהוה ששה עשר אלף שבע־מאות וחמשים שקל מאת שרי האלפים ומאת שרי המאות׃ 
04O 031:053 אנשי הצבא בזזו איש לו׃ 
04O 031:054 ויקח משה ואלעזר הכהן את־הזהב מאת שרי האלפים והמאות ויבאו אתו אל־אהל מועד זכרון לבני־ישראל לפני יהוה׃  פ 
04O 032:001 ומקנה ׀ רב היה לבני ראובן ולבני־גד עצום מאד ויראו את־ארץ יעזר ואת־ארץ גלעד והנה המקום מקום מקנה׃ 
04O 032:002 ויבאו בני־גד ובני ראובן ויאמרו אל־משה ואל־אלעזר הכהן ואל־נשיאי העדה לאמר׃ 
04O 032:003 עטרות ודיבן ויעזר ונמרה וחשבון ואלעלה ושבם ונבו ובען׃ 
04O 032:004 הארץ אשר הכה יהוה לפני עדת ישראל ארץ מקנה הוא ולעבדיך מקנה׃    ס 
04O 032:005 ויאמרו אם־מצאנו חן בעיניך יתן את־הארץ הזאת לעבדיך לאחזה אל־תעברנו את־הירדן׃ 
04O 032:006 ויאמר משה לבני־גד ולבני ראובן האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה׃ 
04O 032:007 ולמה [תנואון כ] (תניאון ק) את־לב בני ישראל מעבר אל־הארץ אשר־נתן להם יהוה׃ 
04O 032:008 כה עשו אבתיכם בשלחי אתם מקדש ברנע לראות את־הארץ׃ 
04O 032:009 ויעלו עד־נחל אשכול ויראו את־הארץ ויניאו את־לב בני ישראל לבלתי־בא אל־הארץ אשר־נתן להם יהוה׃ 
04O 032:010 ויחר־אף יהוה ביום ההוא וישבע לאמר׃ 
04O 032:011 אם־יראו האנשים העלים ממצרים מבן עשרים שנה ומעלה את האדמה אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב כי לא־מלאו אחרי׃ 
04O 032:012 בלתי כלב בן־יפנה הקנזי ויהושע בן־נון כי מלאו אחרי יהוה׃ 
04O 032:013 ויחר־אף יהוה בישראל וינעם במדבר ארבעים שנה עד־תם כל־הדור העשה הרע בעיני יהוה׃ 
04O 032:014 והנה קמתם תחת אבתיכם תרבות אנשים חטאים לספות עוד על חרון אף־יהוה אל־ישראל׃ 
04O 032:015 כי תשובן מאחריו ויסף עוד להניחו במדבר ושחתם לכל־העם הזה׃    ס 
04O 032:016 ויגשו אליו ויאמרו גדרת צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו׃ 
04O 032:017 ואנחנו נחלץ חשים לפני בני ישראל עד אשר אם־הביאנם אל־מקומם וישב טפנו בערי המבצר מפני ישבי הארץ׃ 
04O 032:018 לא נשוב אל־בתינו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו׃ 
04O 032:019 כי לא ננחל אתם מעבר לירדן והלאה כי באה נחלתנו אלינו מעבר הירדן מזרחה׃  פ 
04O 032:020 ויאמר אליהם משה אם־תעשון את־הדבר הזה אם־תחלצו  לפני יהוה למלחמה׃ 
04O 032:021 ועבר לכם כל־חלוץ את־הירדן לפני יהוה עד הורישו את־איביו מפניו׃ 
04O 032:022 ונכבשה הארץ לפני יהוה ואחר תשבו והייתם נקיים מיהוה ומישראל והיתה הארץ הזאת לכם לאחזה לפני יהוה׃ 
04O 032:023 ואם־לא תעשון כן הנה חטאתם ליהוה ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם׃ 
04O 032:024 בנו־לכם ערים לטפכם וגדרת לצנאכם והיצא מפיכם תעשו׃ 
04O 032:025 ויאמר בני־גד ובני ראובן אל־משה לאמר עבדיך יעשו כאשר אדני מצוה׃ 
04O 032:026 טפנו נשינו מקננו וכל־בהמתנו יהיו־שם בערי הגלעד׃ 
04O 032:027 ועבדיך יעברו כל־חלוץ צבא לפני יהוה למלחמה כאשר אדני דבר׃ 
04O 032:028 ויצו להם משה את אלעזר הכהן ואת יהושע בן־נון ואת־ראשי אבות המטות לבני ישראל׃ 
04O 032:029 ויאמר משה אלהם אם־יעברו בני־גד ובני־ראובן ׀ אתכם את־הירדן כל־חלוץ למלחמה לפני יהוה ונכבשה הארץ לפניכם ונתתם להם את־ארץ הגלעד לאחזה׃ 
04O 032:030 ואם־לא יעברו חלוצים אתכם ונאחזו בתככם  בארץ כנען׃ 
04O 032:031 ויענו בני־גד ובני ראובן לאמר את אשר דבר יהוה אל־עבדיך כן נעשה׃ 
04O 032:032 נחנו נעבר חלוצים לפני יהוה ארץ כנען ואתנו אחזת נחלתנו מעבר לירדן׃ 
04O 032:033 ויתן להם ׀ משה לבני־גד ולבני ראובן ולחצי ׀ שבט ׀ מנשה בן־יוסף את־ממלכת סיחן מלך האמרי ואת־ממלכת עוג מלך הבשן הארץ לעריה בגבלת ערי הארץ סביב׃ 
04O 032:034 ויבנו בני־גד את־דיבן ואת־עטרת ואת ערער׃ 
04O 032:035 ואת־עטרת שופן ואת־יעזר ויגבהה׃ 
04O 032:036 ואת־בית נמרה ואת־בית הרן ערי מבצר וגדרת צאן׃ 
04O 032:037 ובני ראובן בנו את־חשבון ואת־אלעלא ואת קריתים׃ 
04O 032:038 ואת־נבו ואת־בעל מעון מוסבת שם ואת־שבמה ויקראו בשמת את־שמות הערים אשר בנו׃ 
04O 032:039 וילכו בני מכיר בן־מנשה גלעדה וילכדה ויורש את־האמרי אשר־בה׃ 
04O 032:040 ויתן משה את־הגלעד למכיר בן־מנשה וישב בה׃ 
04O 032:041 ויאיר בן־מנשה הלך וילכד את־חותיהם ויקרא אתהן חות יאיר׃ 
04O 032:042 ונבח הלך וילכד את־קנת ואת־בנתיה ויקרא לה נבח בשמו׃  פ 
04O 033:001 אלה מסעי בני־ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאתם ביד־משה ואהרן׃ 
04O 033:002 ויכתב משה את־מוצאיהם למסעיהם על־פי יהוה ואלה מסעיהם למוצאיהם׃ 
04O 033:003 ויסעו מרעמסס בחדש הראשון  בחמשה עשר יום לחדש הראשון ממחרת הפסח יצאו בני־ישראל ביד רמה לעיני כל־מצרים׃ 
04O 033:004 ומצרים מקברים את אשר הכה יהוה בהם כל־בכור ובאלהיהם עשה יהוה שפטים׃ 
04O 033:005 ויסעו בני־ישראל מרעמסס ויחנו בסכת׃ 
04O 033:006 ויסעו מסכת ויחנו באתם אשר בקצה המדבר׃ 
04O 033:007 ויסעו מאתם וישב על־פי החירת אשר על־פני בעל צפון ויחנו לפני מגדל׃ 
04O 033:008 ויסעו מפני החירת ויעברו בתוך־הים המדברה וילכו דרך שלשת ימים במדבר אתם ויחנו במרה׃ 
04O 033:009 ויסעו ממרה ויבאו אילמה ובאילם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים ויחנו־שם׃ 
04O 033:010 ויסעו מאילם ויחנו על־ים־סוף׃ 
04O 033:011 ויסעו מים־סוף ויחנו במדבר־סין׃ 
04O 033:012 ויסעו ממדבר־סין ויחנו בדפקה׃ 
04O 033:013 ויסעו מדפקה ויחנו באלוש׃ 
04O 033:014 ויסעו מאלוש ויחנו ברפידם ולא־היה שם מים לעם לשתות׃ 
04O 033:015 ויסעו מרפידם ויחנו במדבר סיני׃ 
04O 033:016 ויסעו ממדבר סיני ויחנו בקברת התאוה׃ 
04O 033:017 ויסעו מקברת התאוה ויחנו בחצרת׃ 
04O 033:018 ויסעו מחצרת ויחנו ברתמה׃ 
04O 033:019 ויסעו מרתמה ויחנו ברמן פרץ׃ 
04O 033:020 ויסעו מרמן פרץ ויחנו בלבנה׃ 
04O 033:021 ויסעו מלבנה ויחנו ברסה׃ 
04O 033:022 ויסעו מרסה ויחנו בקהלתה׃ 
04O 033:023 ויסעו מקהלתה ויחנו בהר־שפר׃ 
04O 033:024 ויסעו מהר־שפר ויחנו בחרדה׃ 
04O 033:025 ויסעו מחרדה ויחנו במקהלת׃ 
04O 033:026 ויסעו ממקהלת ויחנו בתחת׃ 
04O 033:027 ויסעו מתחת ויחנו בתרח׃ 
04O 033:028 ויסעו מתרח ויחנו במתקה׃ 
04O 033:029 ויסעו ממתקה ויחנו בחשמנה׃ 
04O 033:030 ויסעו מחשמנה ויחנו במסרות׃ 
04O 033:031 ויסעו ממסרות ויחנו בבני יעקן׃ 
04O 033:032 ויסעו מבני יעקן ויחנו בחר הגדגד׃ 
04O 033:033 ויסעו מחר הגדגד ויחנו ביטבתה׃ 
04O 033:034 ויסעו מיטבתה ויחנו בעברנה׃ 
04O 033:035 ויסעו מעברנה ויחנו בעציון גבר׃ 
04O 033:036 ויסעו מעציון גבר ויחנו במדבר־צן הוא קדש׃ 
04O 033:037 ויסעו מקדש ויחנו בהר ההר בקצה ארץ אדום׃ 
04O 033:038 ויעל אהרן הכהן אל־הר ההר על־פי יהוה וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני־ישראל מארץ מצרים בחדש החמישי באחד לחדש׃ 
04O 033:039 ואהרן בן־שלש ועשרים ומאת שנה במתו בהר ההר׃    ס 
04O 033:040 וישמע הכנעני מלך ערד והוא־ישב בנגב בארץ כנען בבא בני ישראל׃ 
04O 033:041 ויסעו מהר ההר ויחנו בצלמנה׃ 
04O 033:042 ויסעו מצלמנה ויחנו בפונן׃ 
04O 033:043 ויסעו מפונן ויחנו באבת׃ 
04O 033:044 ויסעו מאבת ויחנו בעיי העברים בגבול מואב׃ 
04O 033:045 ויסעו מעיים ויחנו בדיבן גד׃ 
04O 033:046 ויסעו מדיבן גד ויחנו בעלמן דבלתימה׃ 
04O 033:047 ויסעו מעלמן דבלתימה ויחנו בהרי העברים לפני נבו׃ 
04O 033:048 ויסעו מהרי העברים ויחנו בערבת מואב על ירדן ירחו׃ 
04O 033:049 ויחנו על־הירדן מבית הישמת עד אבל השטים בערבת מואב׃    ס 
04O 033:050 וידבר יהוה אל־משה בערבת מואב על־ירדן ירחו לאמר׃ 
04O 033:051 דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם כי אתם עברים את־הירדן אל־ארץ כנען׃ 
04O 033:052 והורשתם את־כל־ישבי הארץ מפניכם ואבדתם את כל־משכיתם ואת כל־צלמי מסכתם תאבדו ואת כל־במתם תשמידו׃ 
04O 033:053 והורשתם את־הארץ וישבתם־בה כי לכם נתתי את־הארץ לרשת אתה׃ 
04O 033:054 והתנחלתם את־הארץ בגורל למשפחתיכם לרב תרבו את־נחלתו ולמעט תמעיט את־נחלתו אל אשר־יצא לו שמה הגורל לו יהיה למטות אבתיכם תתנחלו׃ 
04O 033:055 ואם־לא תורישו את־ישבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם וצררו אתכם על־הארץ אשר אתם ישבים בה׃ 
04O 033:056 והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם׃  פ 
04O 034:001 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 034:002 צו את־בני ישראל ואמרת אלהם כי־אתם באים אל־הארץ כנען זאת הארץ אשר תפל לכם בנחלה ארץ כנען לגבלתיה׃ 
04O 034:003 והיה לכם פאת־נגב ממדבר־צן על־ידי אדום והיה לכם גבול נגב מקצה ים־המלח קדמה׃ 
04O 034:004 ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים ועבר צנה [והיה כ] (והיו ק) תוצאתיו מנגב לקדש ברנע ויצא חצר־אדר ועבר עצמנה׃ 
04O 034:005 ונסב הגבול מעצמון  נחלה מצרים והיו תוצאתיו הימה׃ 
04O 034:006 וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול זה־יהיה לכם גבול ים׃ 
04O 034:007 וזה־יהיה לכם גבול צפון מן־הים הגדל תתאו לכם הר ההר׃ 
04O 034:008 מהר ההר תתאו לבא חמת והיו תוצאת הגבל צדדה׃ 
04O 034:009 ויצא הגבל זפרנה והיו תוצאתיו חצר עינן זה־יהיה לכם גבול צפון׃ 
04O 034:010 והתאויתם לכם לגבול קדמה מחצר עינן שפמה׃ 
04O 034:011 וירד הגבל משפם הרבלה מקדם לעין וירד הגבול ומחה על־כתף ים־כנרת קדמה׃ 
04O 034:012 וירד הגבול הירדנה והיו תוצאתיו ים המלח זאת תהיה לכם הארץ לגבלתיה סביב׃ 
04O 034:013 ויצו משה את־בני ישראל לאמר זאת הארץ אשר תתנחלו אתה בגורל אשר צוה יהוה לתת לתשעת המטות וחצי המטה׃ 
04O 034:014 כי לקחו מטה בני הראובני לבית אבתם ומטה בני־הגדי לבית אבתם וחצי מטה מנשה לקחו נחלתם׃ 
04O 034:015 שני המטות וחצי המטה לקחו נחלתם מעבר לירדן ירחו קדמה מזרחה׃  פ 
04O 034:016 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 034:017 אלה שמות האנשים אשר־ינחלו לכם את־הארץ אלעזר הכהן ויהושע בן־נון׃ 
04O 034:018 ונשיא אחד נשיא אחד ממטה תקחו לנחל את־הארץ׃ 
04O 034:019 ואלה שמות האנשים למטה יהודה כלב בן־יפנה׃ 
04O 034:020 ולמטה בני שמעון שמואל בן־עמיהוד׃ 
04O 034:021 למטה בנימן אלידד בן־כסלון׃ 
04O 034:022 ולמטה בני־דן נשיא בקי בן־יגלי׃ 
04O 034:023 לבני יוסף למטה בני־מנשה נשיא חניאל בן־אפד׃ 
04O 034:024 ולמטה בני־אפרים נשיא קמואל בן־שפטן׃ 
04O 034:025 ולמטה בני־זבולן נשיא אליצפן בן־פרנך׃ 
04O 034:026 ולמטה בני־יששכר נשיא פלטיאל בן־עזן׃ 
04O 034:027 ולמטה בני־אשר נשיא אחיהוד בן־שלמי׃ 
04O 034:028 ולמטה בני־נפתלי נשיא פדהאל בן־עמיהוד׃ 
04O 034:029 אלה אשר צוה יהוה לנחל את־בני־ישראל בארץ כנען׃  פ 
04O 035:001 וידבר יהוה אל־משה בערבת מואב על־ירדן ירחו לאמר׃ 
04O 035:002 צו את־בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת אחזתם ערים לשבת ומגרש לערים סביבתיהם תתנו ללוים׃ 
04O 035:003 והיו הערים להם לשבת ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכשם ולכל חיתם׃ 
04O 035:004 ומגרשי הערים אשר תתנו ללוים מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב׃ 
04O 035:005 ומדתם מחוץ לעיר את־פאת־קדמה אלפים באמה ואת־פאת־נגב אלפים באמה ואת־פאת־ים ׀ אלפים באמה ואת פאת צפון אלפים באמה והעיר בתוך זה יהיה להם מגרשי הערים׃ 
04O 035:006 ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש־ערי המקלט אשר תתנו לנס שמה הרצח ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר׃ 
04O 035:007 כל־הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמנה עיר אתהן ואת־מגרשיהן׃ 
04O 035:008 והערים אשר תתנו מאחזת בני־ישראל מאת הרב תרבו ומאת המעט תמעיטו איש כפי נחלתו אשר ינחלו יתן מעריו ללוים׃  פ 
04O 035:009 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 
04O 035:010 דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם כי אתם עברים את־הירדן ארצה כנען׃ 
04O 035:011 והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם ונס שמה רצח מכה־נפש בשגגה׃ 
04O 035:012 והיו לכם הערים למקלט מגאל ולא ימות הרצח עד־עמדו לפני העדה למשפט׃ 
04O 035:013 והערים אשר תתנו שש־ערי מקלט תהיינה לכם׃ 
04O 035:014 את ׀ שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען ערי מקלט תהיינה׃ 
04O 035:015 לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש־הערים האלה למקלט לנוס שמה כל־מכה־נפש בשגגה׃ 
04O 035:016 ואם־בכלי ברזל ׀ הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח׃ 
04O 035:017 ואם באבן יד אשר־ימות בה הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח׃ 
04O 035:018 או בכלי עץ־יד אשר־ימות בו הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח׃ 
04O 035:019 גאל הדם הוא ימית את־הרצח בפגעו־בו הוא ימיתנו׃ 
04O 035:020 ואם־בשנאה יהדפנו או־השליך עליו בצדיה וימת׃ 
04O 035:021 או באיבה הכהו בידו וימת מות־יומת המכה רצח הוא גאל הדם ימית את־הרצח בפגעו־בו׃ 
04O 035:022 ואם־בפתע בלא־איבה הדפו או־השליך עליו כל־כלי בלא צדיה׃ 
04O 035:023 או בכל־אבן אשר־ימות בה בלא ראות ויפל עליו וימת והוא לא־אויב לו ולא מבקש רעתו׃ 
04O 035:024 ושפטו העדה בין המכה ובין גאל הדם על המשפטים האלה׃ 
04O 035:025 והצילו העדה את־הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל־עיר מקלטו אשר־נס שמה וישב בה עד־מות הכהן הגדל אשר־משח אתו בשמן הקדש׃ 
04O 035:026 ואם־יצא יצא הרצח את־גבול עיר מקלטו אשר ינוס שמה׃ 
04O 035:027 ומצא אתו גאל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו ורצח גאל הדם את־הרצח אין לו דם׃ 
04O 035:028 כי בעיר מקלטו ישב עד־מות הכהן הגדל ואחרי מות הכהן הגדל ישוב הרצח אל־ארץ אחזתו׃ 
04O 035:029 והיו אלה לכם לחקת משפט לדרתיכם בכל מושבתיכם׃ 
04O 035:030 כל־מכה־נפש לפי עדים ירצח את־הרצח ועד אחד לא־יענה בנפש למות׃ 
04O 035:031 ולא־תקחו כפר לנפש רצח אשר־הוא רשע למות כי־מות יומת׃ 
04O 035:032 ולא־תקחו כפר לנוס אל־עיר מקלטו לשוב לשבת בארץ עד־מות הכהן׃ 
04O 035:033 ולא־תחניפו  את־הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניף את־הארץ ולארץ לא־יכפר לדם אשר שפך־בה כי־אם בדם שפכו׃ 
04O 035:034 ולא תטמא את־הארץ אשר אתם ישבים בה אשר אני שכן בתוכה כי אני יהוה שכן בתוך בני ישראל׃  פ 
04O 036:001 ויקרבו ראשי האבות למשפחת בני־גלעד בן־מכיר בן־מנשה ממשפחת בני יוסף וידברו לפני משה ולפני הנשאים ראשי אבות לבני ישראל׃ 
04O 036:002 ויאמרו את־אדני צוה יהוה לתת את־הארץ בנחלה בגורל לבני ישראל ואדני צוה ביהוה לתת את־נחלת צלפחד אחינו לבנתיו׃ 
04O 036:003 והיו לאחד מבני שבטי בני־ישראל לנשים ונגרעה נחלתן מנחלת אבתינו ונוסף על נחלת המטה אשר תהיינה להם ומגרל נחלתנו יגרע׃ 
04O 036:004 ואם־יהיה היבל לבני ישראל ונוספה נחלתן על נחלת המטה אשר תהיינה להם ומנחלת מטה אבתינו יגרע נחלתן׃ 
04O 036:005 ויצו משה את־בני ישראל על־פי יהוה לאמר כן מטה בני־יוסף דברים׃ 
04O 036:006 זה הדבר אשר־צוה יהוה לבנות צלפחד לאמר לטוב בעיניהם תהיינה לנשים אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים׃ 
04O 036:007 ולא־תסב נחלה לבני ישראל ממטה אל־מטה כי איש בנחלת מטה אבתיו ידבקו בני ישראל׃ 
04O 036:008 וכל־בת ירשת נחלה ממטות בני ישראל לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה למען יירשו בני ישראל איש נחלת אבתיו׃ 
04O 036:009 ולא־תסב נחלה ממטה למטה אחר כי־איש בנחלתו ידבקו מטות בני ישראל׃ 
04O 036:010 כאשר צוה יהוה את־משה כן עשו בנות צלפחד׃ 
04O 036:011 ותהיינה מחלה תרצה וחגלה ומלכה ונעה בנות צלפחד לבני דדיהן לנשים׃ 
04O 036:012 ממשפחת בני־מנשה בן־יוסף היו לנשים ותהי נחלתן על־מטה משפחת אביהן׃ 
04O 036:013 אלה המצות והמשפטים אשר צוה יהוה ביד־משה אל־בני ישראל בערבת מואב על ירדן ירחו׃ 
05O 001:001 אלה הדברים אשר דבר משה אל־כל־ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין־פארן ובין־תפל ולבן וחצרת ודי זהב׃ 
05O 001:002 אחד עשר יום מחרב דרך הר־שעיר עד קדש ברנע׃ 
05O 001:003 ויהי בארבעים שנה בעשתי־עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל־בני ישראל ככל אשר צוה יהוה אתו אלהם׃ 
05O 001:004 אחרי הכתו את סיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון ואת עוג מלך הבשן אשר־יושב בעשתרת באדרעי׃ 
05O 001:005 בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את־התורה הזאת לאמר׃ 
05O 001:006 יהוה אלהינו דבר אלינו בחרב לאמר רב־לכם שבת בהר הזה׃ 
05O 001:007 פנו ׀ וסעו לכם ובאו הר האמרי ואל־כל־שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד־הנהר הגדל נהר־פרת׃ 
05O 001:008 ראה נתתי לפניכם את־הארץ באו ורשו את־הארץ אשר נשבע יהוה לאבתיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם׃ 
05O 001:009 ואמר אלכם בעת ההוא לאמר לא־אוכל לבדי שאת אתכם׃ 
05O 001:010 יהוה אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב׃ 
05O 001:011 יהוה אלהי אבותכם יסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם׃ 
05O 001:012 איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם׃ 
05O 001:013 הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם ואשימם בראשיכם׃ 
05O 001:014 ותענו אתי ותאמרו טוב־הדבר אשר־דברת לעשות׃ 
05O 001:015 ואקח את־ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידעים ואתן אתם ראשים עליכם שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרת ושטרים לשבטיכם׃ 
05O 001:016 ואצוה את־שפטיכם בעת ההוא לאמר שמע בין־אחיכם ושפטתם צדק בין־איש ובין־אחיו ובין גרו׃ 
05O 001:017 לא־תכירו פנים במשפט כקטן כגדל תשמעון לא תגורו מפני־איש כי המשפט לאלהים הוא והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי ושמעתיו׃ 
05O 001:018 ואצוה אתכם בעת ההוא את כל־הדברים אשר תעשון׃ 
05O 001:019 ונסע מחרב ונלך את כל־המדבר הגדול והנורא ההוא אשר ראיתם דרך הר האמרי כאשר צוה יהוה אלהינו אתנו ונבא עד קדש ברנע׃ 
05O 001:020 ואמר אלכם באתם עד־הר האמרי אשר־יהוה אלהינו נתן לנו׃ 
05O 001:021 ראה נתן יהוה אלהיך לפניך את־הארץ עלה רש כאשר דבר יהוה אלהי אבתיך לך אל־תירא ואל־תחת׃ 
05O 001:022 ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו־לנו את־הארץ וישבו אתנו דבר את־הדרך אשר נעלה־בה ואת הערים אשר נבא אליהן׃ 
05O 001:023 וייטב בעיני הדבר ואקח מכם שנים עשר אנשים איש אחד לשבט׃ 
05O 001:024 ויפנו ויעלו ההרה ויבאו עד־נחל אשכל וירגלו אתה׃ 
05O 001:025 ויקחו בידם מפרי הארץ ויורדו אלינו וישבו אתנו דבר ויאמרו טובה הארץ אשר־יהוה אלהינו נתן לנו׃ 
05O 001:026 ולא אביתם לעלת ותמרו את־פי יהוה אלהיכם׃ 
05O 001:027 ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת יהוה אתנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אתנו ביד האמרי להשמידנו׃ 
05O 001:028 אנה ׀ אנחנו עלים אחינו המסו את־לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו ערים גדלת ובצורת בשמים וגם־בני ענקים ראינו שם׃ 
05O 001:029 ואמר אלכם לא־תערצון ולא־תיראון מהם׃ 
05O 001:030 יהוה אלהיכם ההלך לפניכם הוא ילחם לכם ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם׃ 
05O 001:031 ובמדבר אשר ראית אשר נשאך יהוה אלהיך כאשר ישא־איש את־בנו בכל־הדרך אשר הלכתם עד־באכם עד־המקום הזה׃ 
05O 001:032 ובדבר הזה אינכם מאמינם ביהוה אלהיכם׃ 
05O 001:033 ההלך לפניכם בדרך לתור לכם מקום לחנתכם באש ׀ לילה לראתכם בדרך אשר תלכו־בה ובענן יומם׃ 
05O 001:034 וישמע יהוה את־קול דבריכם ויקצף וישבע לאמר׃ 
05O 001:035 אם־יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה אשר נשבעתי לתת לאבתיכם׃ 
05O 001:036 זולתי כלב בן־יפנה הוא יראנה ולו־אתן את־הארץ אשר דרך־בה ולבניו יען אשר מלא אחרי יהוה׃ 
05O 001:037 גם־בי התאנף יהוה בגללכם לאמר גם־אתה לא־תבא שם׃ 
05O 001:038 יהושע בן־נון העמד לפניך הוא יבא שמה אתו חזק כי־הוא ינחלנה את־ישראל׃ 
05O 001:039 וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה ובניכם אשר לא־ידעו היום טוב ורע המה יבאו שמה ולהם אתננה והם יירשוה׃ 
05O 001:040 ואתם פנו לכם וסעו המדברה דרך ים־סוף׃ 
05O 001:041 ותענו ׀ ותאמרו אלי חטאנו ליהוה אנחנו נעלה ונלחמנו ככל אשר־צונו יהוה אלהינו ותחגרו איש את־כלי מלחמתו ותהינו לעלת ההרה׃ 
05O 001:042 ויאמר יהוה אלי אמר להם לא תעלו ולא־תלחמו כי אינני בקרבכם ולא תנגפו לפני איביכם׃ 
05O 001:043 ואדבר אליכם ולא שמעתם ותמרו את־פי יהוה ותזדו ותעלו ההרה׃ 
05O 001:044 ויצא האמרי הישב בהר ההוא לקראתכם וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדברים ויכתו אתכם בשעיר עד־חרמה׃ 
05O 001:045 ותשבו ותבכו לפני יהוה ולא־שמע יהוה בקלכם ולא האזין אליכם׃ 
05O 001:046 ותשבו בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם׃ 
05O 002:001 ונפן ונסע המדברה דרך ים־סוף כאשר דבר יהוה אלי ונסב את־הר־שעיר ימים רבים׃    ס 
05O 002:002 ויאמר יהוה אלי לאמר׃ 
05O 002:003 רב־לכם סב את־ההר הזה פנו לכם צפנה׃ 
05O 002:004 ואת־העם צו לאמר אתם עברים בגבול אחיכם בני־עשו הישבים בשעיר וייראו מכם ונשמרתם מאד׃ 
05O 002:005 אל־תתגרו בם כי לא־אתן לכם מארצם עד מדרך כף־רגל כי־ירשה לעשו נתתי את־הר שעיר׃ 
05O 002:006 אכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם וגם־מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם׃ 
05O 002:007 כי יהוה אלהיך ברכך בכל מעשה ידך ידע לכתך את־המדבר הגדל הזה זה ׀ ארבעים שנה יהוה אלהיך עמך לא חסרת דבר׃ 
05O 002:008 ונעבר מאת אחינו בני־עשו הישבים בשעיר מדרך הערבה מאילת ומעצין גבר    ס   ונפן ונעבר דרך מדבר מואב׃ 
05O 002:009 ויאמר יהוה אלי אל־תצר  את־מואב ואל־תתגר בם מלחמה כי לא־אתן לך מארצו ירשה כי לבני־לוט נתתי את־ער ירשה ׃ 
05O 002:010 האמים לפנים ישבו בה עם גדול ורב ורם כענקים׃ 
05O 002:011 רפאים יחשבו אף־הם כענקים והמאבים יקראו להם אמים׃ 
05O 002:012 ובשעיר ישבו החרים לפנים ובני עשו יירשום וישמידום מפניהם וישבו תחתם כאשר עשה ישראל לארץ ירשתו אשר־נתן יהוה להם׃ 
05O 002:013 עתה קמו ועברו לכם את־נחל זרד ונעבר את־נחל זרד׃ 
05O 002:014 והימים אשר־הלכנו ׀ מקדש ברנע עד אשר־עברנו את־נחל זרד שלשים ושמנה שנה עד־תם כל־הדור אנשי המלחמה מקרב המחנה כאשר נשבע יהוה להם׃ 
05O 002:015 וגם יד־יהוה היתה בם להמם מקרב המחנה עד תמם׃ 
05O 002:016 ויהי כאשר־תמו כל־אנשי המלחמה למות מקרב העם׃    ס 
05O 002:017 וידבר יהוה אלי לאמר׃ 
05O 002:018 אתה עבר היום את־גבול מואב את־ער׃ 
05O 002:019 וקרבת מול בני עמון אל־תצרם ואל־תתגר בם כי לא־אתן מארץ בני־עמון לך ירשה כי לבני־לוט נתתיה ירשה׃ 
05O 002:020 ארץ־רפאים תחשב אף־הוא רפאים ישבו־בה לפנים והעמנים יקראו להם זמזמים׃ 
05O 002:021 עם גדול ורב ורם כענקים וישמידם יהוה מפניהם ויירשם וישבו תחתם׃ 
05O 002:022 כאשר עשה לבני עשו הישבים בשעיר אשר השמיד את־החרי מפניהם ויירשם וישבו תחתם עד היום הזה׃ 
05O 002:023 והעוים הישבים בחצרים עד־עזה כפתרים היצאים מכפתור השמידם וישבו תחתם׃ 
05O 002:024 קומו סעו ועברו את־נחל ארנן ראה נתתי בידך את־סיחן מלך־חשבון האמרי ואת־ארצו החל רש והתגר בו מלחמה׃ 
05O 002:025 היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על־פני העמים תחת כל־השמים אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך ׃ 
05O 002:026 ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל־סיחון מלך חשבון דברי שלום לאמר׃ 
05O 002:027 אעברה בארצך בדרך בדרך אלך לא אסור ימין ושמאול׃ 
05O 002:028 אכל בכסף תשברני ואכלתי ומים בכסף תתן־לי ושתיתי רק אעברה ברגלי׃ 
05O 002:029 כאשר עשו־לי בני עשו הישבים בשעיר והמואבים הישבים בער עד אשר־אעבר את־הירדן אל־הארץ אשר־יהוה אלהינו נתן לנו׃ 
05O 002:030 ולא אבה סיחן מלך חשבון העברנו בו כי־הקשה יהוה אלהיך את־רוחו ואמץ את־לבבו למען תתו בידך כיום הזה׃    ס 
05O 002:031 ויאמר יהוה אלי ראה החלתי תת לפניך את־סיחן ואת־ארצו החל רש לרשת את־ארצו׃ 
05O 002:032 ויצא סיחן לקראתנו הוא וכל־עמו למלחמה יהצה׃ 
05O 002:033 ויתנהו יהוה אלהינו לפנינו ונך אתו ואת־ [בנו כ] (בניו ק) ואת־כל־עמו׃ 
05O 002:034 ונלכד את־כל־עריו בעת ההוא ונחרם את־כל־עיר מתם והנשים והטף לא השארנו שריד׃ 
05O 002:035 רק הבהמה בזזנו לנו ושלל הערים אשר לכדנו׃ 
05O 002:036 מערער אשר על־שפת־נחל ארנן והעיר אשר בנחל ועד־הגלעד לא היתה קריה אשר שגבה ממנו את־הכל נתן יהוה אלהינו לפנינו׃ 
05O 002:037 רק אל־ארץ בני־עמון לא קרבת כל־יד נחל יבק וערי ההר וכל אשר־צוה יהוה אלהינו׃ 
05O 003:001 ונפן ונעל דרך הבשן ויצא עוג מלך־הבשן לקראתנו הוא וכל־עמו למלחמה אדרעי׃ 
05O 003:002 ויאמר יהוה אלי אל־תירא אתו כי בידך נתתי אתו ואת־כל־עמו ואת־ארצו ועשית לו כאשר עשית לסיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון׃ 
05O 003:003 ויתן יהוה אלהינו בידנו גם את־עוג מלך־הבשן ואת־כל־עמו ונכהו עד־בלתי השאיר־לו שריד׃ 
05O 003:004 ונלכד את־כל־עריו בעת ההוא לא היתה קריה אשר לא־לקחנו מאתם ששים עיר כל־חבל ארגב ממלכת עוג בבשן׃ 
05O 003:005 כל־אלה ערים בצרות חומה גבהה דלתים ובריח לבד מערי הפרזי הרבה מאד׃ 
05O 003:006 ונחרם אותם כאשר עשינו לסיחן מלך חשבון החרם כל־עיר מתם הנשים והטף׃ 
05O 003:007 וכל־הבהמה ושלל הערים בזונו לנו׃ 
05O 003:008 ונקח בעת ההוא את־הארץ מיד שני מלכי האמרי אשר בעבר הירדן מנחל ארנן עד־הר חרמון׃ 
05O 003:009 צידנים יקראו לחרמון שרין והאמרי יקראו־לו שניר׃ 
05O 003:010 כל ׀ ערי המישר וכל־הגלעד וכל־הבשן עד־סלכה ואדרעי ערי ממלכת עוג בבשן׃ 
05O 003:011 כי רק־עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים הנה ערשו ערש ברזל הלה הוא ברבת בני עמון תשע אמות ארכה וארבע אמות רחבה באמת־איש׃ 
05O 003:012 ואת־הארץ הזאת ירשנו בעת ההוא מערער אשר־על־נחל ארנן וחצי הר־הגלעד ועריו נתתי לראובני  ולגדי׃ 
05O 003:013 ויתר הגלעד וכל־הבשן ממלכת עוג נתתי לחצי שבט המנשה כל חבל הארגב לכל־הבשן ההוא יקרא ארץ רפאים׃ 
05O 003:014 יאיר בן־מנשה לקח את־כל־חבל ארגב עד־גבול הגשורי והמעכתי ויקרא אתם על־שמו את־הבשן חות יאיר עד היום הזה׃ 
05O 003:015 ולמכיר נתתי את־הגלעד׃ 
05O 003:016 ולראובני  ולגדי נתתי מן־הגלעד ועד־נחל ארנן תוך הנחל וגבל ועד יבק הנחל גבול בני עמון׃ 
05O 003:017 והערבה והירדן וגבל מכנרת ועד ים הערבה ים המלח תחת אשדת הפסגה מזרחה׃ 
05O 003:018 ואצו אתכם בעת ההוא לאמר יהוה אלהיכם נתן לכם את־הארץ הזאת לרשתה חלוצים תעברו לפני אחיכם בני־ישראל כל־בני־חיל׃ 
05O 003:019 רק נשיכם וטפכם ומקנכם ידעתי כי־מקנה רב לכם ישבו בעריכם אשר נתתי לכם׃ 
05O 003:020 עד אשר־יניח יהוה ׀ לאחיכם ככם וירשו גם־הם את־הארץ אשר יהוה אלהיכם נתן להם בעבר הירדן ושבתם איש לירשתו אשר נתתי לכם׃ 
05O 003:021 ואת־יהושוע צויתי בעת ההוא לאמר עיניך הראת את כל־אשר עשה יהוה אלהיכם לשני המלכים האלה כן־יעשה יהוה לכל־הממלכות אשר אתה עבר שמה׃ 
05O 003:022 לא תיראום כי יהוה אלהיכם הוא הנלחם לכם׃    ס 
05O 003:023 ואתחנן אל־יהוה בעת ההוא לאמר׃ 
05O 003:024 אדני יהוה אתה החלות להראות את־עבדך את־גדלך ואת־ידך החזקה אשר מי־אל בשמים ובארץ אשר־יעשה כמעשיך וכגבורתך׃ 
05O 003:025 אעברה־נא ואראה את־הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון׃ 
05O 003:026 ויתעבר יהוה בי למענכם ולא שמע אלי ויאמר יהוה אלי רב־לך אל־תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה׃ 
05O 003:027 עלה ׀ ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפנה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך כי־לא תעבר את־הירדן הזה׃ 
05O 003:028 וצו את־יהושע וחזקהו ואמצהו כי־הוא יעבר לפני העם הזה והוא ינחיל אותם את־הארץ אשר תראה׃ 
05O 003:029 ונשב בגיא מול בית פעור׃  פ 
05O 004:001 ועתה ישראל שמע אל־החקים ואל־המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו ובאתם וירשתם את־הארץ אשר יהוה אלהי אבתיכם נתן לכם׃ 
05O 004:002 לא תספו על־הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמר את־מצות יהוה אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם׃ 
05O 004:003 עיניכם הראת את אשר־עשה יהוה בבעל פעור כי כל־האיש אשר הלך אחרי בעל־פעור השמידו יהוה אלהיך מקרבך׃ 
05O 004:004 ואתם הדבקים ביהוה אלהיכם חיים כלכם היום׃ 
05O 004:005 ראה ׀ למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני יהוה אלהי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה׃ 
05O 004:006 ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל־החקים האלה ואמרו רק עם־חכם ונבון הגוי הגדול הזה׃ 
05O 004:007 כי מי־גוי גדול אשר־לו אלהים קרבים אליו כיהוה אלהינו בכל־קראנו אליו׃ 
05O 004:008 ומי גוי גדול אשר־לו חקים ומשפטים צדיקם ככל התורה הזאת אשר אנכי נתן לפניכם היום׃ 
05O 004:009 רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן־תשכח את־הדברים אשר־ראו עיניך ופן־יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך׃ 
05O 004:010 יום אשר עמדת לפני יהוה אלהיך בחרב באמר יהוה אלי הקהל־לי את־העם ואשמעם את־דברי אשר ילמדון ליראה אתי כל־הימים אשר הם חיים על־האדמה ואת־בניהם ילמדון׃ 
05O 004:011 ותקרבון ותעמדון תחת ההר וההר בער באש עד־לב השמים חשך ענן וערפל׃ 
05O 004:012 וידבר יהוה אליכם מתוך האש קול דברים אתם שמעים ותמונה אינכם ראים זולתי קול׃ 
05O 004:013 ויגד לכם את־בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים ויכתבם על־שני לחות אבנים׃ 
05O 004:014 ואתי צוה יהוה בעת ההוא ללמד אתכם חקים ומשפטים לעשתכם אתם בארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה׃ 
05O 004:015 ונשמרתם מאד לנפשתיכם כי לא ראיתם כל־תמונה ביום דבר יהוה אליכם בחרב מתוך האש׃ 
05O 004:016 פן־תשחתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל־סמל תבנית זכר או נקבה׃ 
05O 004:017 תבנית כל־בהמה אשר בארץ תבנית כל־צפור כנף אשר תעוף בשמים׃ 
05O 004:018 תבנית כל־רמש באדמה תבנית כל־דגה אשר־במים מתחת לארץ׃ 
05O 004:019 ופן־תשא עיניך השמימה וראית את־השמש ואת־הירח ואת־הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם אשר חלק יהוה אלהיך אתם לכל העמים תחת כל־השמים׃ 
05O 004:020 ואתכם לקח יהוה ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה כיום הזה׃ 
05O 004:021 ויהוה התאנף־בי על־דבריכם וישבע לבלתי עברי את־הירדן ולבלתי־בא אל־הארץ הטובה אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה׃ 
05O 004:022 כי אנכי מת בארץ הזאת אינני עבר את־הירדן ואתם עברים וירשתם את־הארץ הטובה הזאת׃ 
05O 004:023 השמרו לכם פן־תשכחו את־ברית יהוה אלהיכם אשר כרת עמכם ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשר צוך יהוה אלהיך׃ 
05O 004:024 כי יהוה אלהיך אש אכלה הוא אל קנא׃  פ 
05O 004:025 כי־תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל ועשיתם הרע בעיני יהוה־אלהיך להכעיסו׃ 
05O 004:026 העידתי בכם היום את־השמים ואת־הארץ כי־אבד תאבדון מהר מעל הארץ אשר אתם עברים את־הירדן שמה לרשתה לא־תאריכן ימים עליה כי השמד תשמדון׃ 
05O 004:027 והפיץ יהוה אתכם בעמים ונשארתם מתי מספר בגוים אשר ינהג יהוה אתכם שמה׃ 
05O 004:028 ועבדתם־שם אלהים מעשה ידי אדם עץ ואבן אשר לא־יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחן׃ 
05O 004:029 ובקשתם משם את־יהוה אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל־לבבך ובכל־נפשך׃ 
05O 004:030 בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד־יהוה אלהיך ושמעת בקלו׃ 
05O 004:031 כי אל רחום יהוה אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את־ברית אבתיך אשר נשבע להם׃ 
05O 004:032 כי שאל־נא לימים ראשנים אשר־היו לפניך למן־היום אשר ברא אלהים ׀ אדם על־הארץ ולמקצה השמים ועד־קצה השמים הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמהו׃ 
05O 004:033 השמע עם קול אלהים מדבר מתוך־האש כאשר־שמעת אתה ויחי׃ 
05O 004:034 או ׀ הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסת באתת ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדלים ככל אשר־עשה לכם יהוה אלהיכם במצרים לעיניך׃ 
05O 004:035 אתה הראת לדעת כי יהוה הוא האלהים אין עוד מלבדו׃ 
05O 004:036 מן־השמים השמיעך את־קלו ליסרך ועל־הארץ הראך את־אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש׃ 
05O 004:037 ותחת כי אהב את־אבתיך ויבחר בזרעו אחריו ויוצאך בפניו בכחו הגדל ממצרים׃ 
05O 004:038 להוריש גוים גדלים ועצמים ממך מפניך להביאך לתת־לך את־ארצם נחלה כיום הזה׃ 
05O 004:039 וידעת היום והשבת אל־לבבך כי יהוה הוא האלהים בשמים ממעל ועל־הארץ מתחת אין עוד׃ 
05O 004:040 ושמרת את־חקיו ואת־מצותיו אשר אנכי מצוך היום אשר ייטב לך ולבניך אחריך ולמען תאריך ימים על־האדמה אשר יהוה אלהיך נתן לך כל־הימים׃  פ 
05O 004:041 אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש׃ 
05O 004:042 לנס שמה רוצח אשר ירצח את־רעהו בבלי־דעת והוא לא־שנא לו מתמול שלשום ונס אל־אחת מן־הערים האל וחי׃ 
05O 004:043 את־בצר במדבר בארץ המישר לראובני  ואת־ראמת בגלעד לגדי ואת־גולן בבשן למנשי׃ 
05O 004:044 וזאת התורה אשר־שם משה לפני בני ישראל׃ 
05O 004:045 אלה העדת והחקים והמשפטים אשר דבר משה אל־בני ישראל בצאתם ממצרים׃ 
05O 004:046 בעבר הירדן בגיא מול בית פעור בארץ סיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון אשר הכה משה ובני ישראל בצאתם ממצרים׃ 
05O 004:047 ויירשו את־ארצו ואת־ארץ ׀ עוג מלך־הבשן שני מלכי האמרי אשר בעבר הירדן מזרח שמש׃ 
05O 004:048 מערער אשר על־שפת־נחל ארנן ועד־הר שיאן הוא חרמון׃ 
05O 004:049 וכל־הערבה עבר הירדן מזרחה ועד ים הערבה תחת אשדת הפסגה׃  פ 
05O 005:001 ויקרא משה אל־כל־ישראל ויאמר אלהם שמע ישראל את־החקים ואת־המשפטים אשר אנכי דבר באזניכם היום ולמדתם אתם ושמרתם לעשתם׃ 
05O 005:002 יהוה אלהינו כרת עמנו ברית בחרב׃ 
05O 005:003 לא את־אבתינו כרת יהוה את־הברית הזאת כי אתנו אנחנו אלה פה היום כלנו חיים׃ 
05O 005:004 פנים ׀ בפנים דבר יהוה עמכם בהר מתוך האש׃ 
05O 005:005 אנכי עמד בין־יהוה וביניכם בעת ההוא להגיד לכם את־דבר יהוה כי יראתם מפני האש ולא־עליתם בהר לאמר׃    ס 
05O 005:006 אנכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים׃ 
05O 005:007 לא יהיה־לך אלהים אחרים על־פני׃ 
05O 005:008 לא־תעשה־לך פסל ׀ כל־תמונה אשר בשמים ׀ ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים ׀ מתחת לארץ׃ 
05O 005:009 לא־תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי יהוה אלהיך אל קנא פקד עון אבות על־בנים ועל־שלשים ועל־רבעים לשנאי׃ 
05O 005:010 ועשה חסד לאלפים לאהבי ולשמרי [מצותו כ] (מצותי׃ ק)    ס 
05O 005:011 לא תשא את־שם־יהוה אלהיך לשוא כי לא ינקה יהוה את אשר־ישא את־שמו לשוא׃    ס 
05O 005:012 שמור את־יום השבת לקדשו כאשר צוך ׀ יהוה אלהיך ׃ 
05O 005:013 ששת ימים תעבד ועשית כל־מלאכתך׃ 
05O 005:014 ויום השביעי שבת ׀ ליהוה אלהיך לא תעשה כל־מלאכה אתה ובנך־ובתך ועבדך־ואמתך ושורך וחמרך וכל־בהמתך וגרך אשר בשעריך למען ינוח עבדך ואמתך כמוך׃ 
05O 005:015 וזכרת כי־עבד היית ׀ בארץ מצרים ויצאך יהוה אלהיך משם ביד חזקה ובזרע נטויה על־כן צוך יהוה אלהיך לעשות את־יום השבת׃    ס 
05O 005:016 כבד את־אביך ואת־אמך כאשר צוך יהוה אלהיך למען ׀ יאריכן ימיך ולמען ייטב לך על האדמה אשר־יהוה אלהיך נתן לך׃    ס 
05O 005:017 לא תרצח׃    ס 
05O 005:018 ולא תנאף׃    ס 
05O 005:019 ולא תגנב׃    ס 
05O 005:020 ולא־תענה ברעך עד שוא׃    ס 
05O 005:021 ולא תחמד אשת רעך    ס   ולא תתאוה בית רעך שדהו ועבדו ואמתו שורו וחמרו וכל אשר לרעך׃    ס 
05O 005:022 את־הדברים האלה דבר יהוה אל־כל־קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל קול גדול ולא יסף ויכתבם על־שני לחת אבנים ויתנם אלי׃ 
05O 005:023 ויהי כשמעכם את־הקול מתוך החשך וההר בער באש ותקרבון אלי כל־ראשי שבטיכם וזקניכם׃ 
05O 005:024 ותאמרו הן הראנו יהוה אלהינו את־כבדו ואת־גדלו ואת־קלו שמענו מתוך האש היום הזה ראינו כי־ידבר אלהים את־האדם וחי׃ 
05O 005:025 ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדלה הזאת אם־יספים ׀ אנחנו לשמע את־קול יהוה אלהינו עוד ומתנו׃ 
05O 005:026 כי מי כל־בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך־האש כמנו ויחי׃ 
05O 005:027 קרב אתה ושמע את כל־אשר יאמר יהוה אלהינו ואת ׀ תדבר אלינו את כל־אשר ידבר יהוה אלהינו אליך ושמענו ועשינו׃ 
05O 005:028 וישמע יהוה את־קול דבריכם בדברכם אלי ויאמר יהוה אלי מעתי את־קול דברי העם הזה אשר דברו אליך היטיבו כל־אשר דברו׃ 
05O 005:029 מי־יתן והיה לבבם זה להם ליראה אתי ולשמר את־כל־מצותי כל־הימים למען ייטב להם ולבניהם לעלם׃ 
05O 005:030 לך אמר להם שובו לכם לאהליכם׃ 
05O 005:031 ואתה פה עמד עמדי ואדברה אליך את כל־המצוה והחקים והמשפטים אשר תלמדם ועשו בארץ אשר אנכי נתן להם לרשתה׃ 
05O 005:032 ושמרתם לעשות כאשר צוה יהוה אלהיכם אתכם לא תסרו ימין ושמאל׃ 
05O 005:033 בכל־הדרך אשר צוה יהוה אלהיכם אתכם תלכו למען תחיון וטוב לכם והארכתם ימים בארץ אשר תירשון׃ 
05O 006:001 וזאת המצוה החקים והמשפטים אשר צוה יהוה אלהיכם ללמד אתכם לעשות בארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה׃ 
05O 006:002 למען תירא את־יהוה אלהיך לשמר את־כל־חקתיו ומצותיו אשר אנכי מצוך אתה ובנך ובן־בנך כל ימי חייך ולמען יארכן ימיך׃ 
05O 006:003 ושמעת ישראל ושמרת לעשות אשר ייטב לך ואשר תרבון מאד כאשר דבר יהוה אלהי אבתיך לך ארץ זבת חלב ודבש׃  פ 
05O 006:004 שמע  ישראל יהוה אלהינו יהוה ׀ אחד ׃ 
05O 006:005 ואהבת את יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשך ובכל־מאדך׃ 
05O 006:006 והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על־לבבך׃ 
05O 006:007 ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך׃ 
05O 006:008 וקשרתם לאות על־ידך והיו לטטפת בין עיניך׃ 
05O 006:009 וכתבתם על־מזוזת ביתך ובשעריך׃    ס 
05O 006:010 והיה כי יביאך ׀ יהוה אלהיך אל־הארץ אשר נשבע לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת לך ערים גדלת וטבת אשר לא־בנית׃ 
05O 006:011 ובתים מלאים כל־טוב אשר לא־מלאת וברת חצובים אשר לא־חצבת כרמים וזיתים אשר לא־נטעת ואכלת ושבעת׃ 
05O 006:012 השמר לך פן־תשכח את־יהוה אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים׃ 
05O 006:013 את־יהוה אלהיך תירא ואתו תעבד ובשמו תשבע׃ 
05O 006:014 לא תלכון אחרי אלהים אחרים מאלהי העמים אשר סביבותיכם׃ 
05O 006:015 כי אל קנא יהוה אלהיך בקרבך פן־יחרה אף־יהוה אלהיך בך והשמידך מעל פני האדמה׃    ס 
05O 006:016 לא תנסו את־יהוה אלהיכם כאשר נסיתם במסה׃ 
05O 006:017 שמור תשמרון את־מצות יהוה אלהיכם ועדתיו וחקיו אשר צוך׃ 
05O 006:018 ועשית הישר והטוב בעיני יהוה למען ייטב לך ובאת וירשת את־הארץ הטבה אשר־נשבע יהוה לאבתיך׃ 
05O 006:019 להדף את־כל־איביך מפניך כאשר דבר יהוה׃    ס 
05O 006:020 כי־ישאלך בנך מחר לאמר מה העדת והחקים והמשפטים אשר צוה יהוה אלהינו אתכם׃ 
05O 006:021 ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו יהוה ממצרים ביד חזקה׃ 
05O 006:022 ויתן יהוה אותת ומפתים גדלים ורעים ׀ במצרים בפרעה ובכל־ביתו לעינינו׃ 
05O 006:023 ואותנו הוציא משם למען הביא אתנו לתת לנו את־הארץ אשר נשבע לאבתינו׃ 
05O 006:024 ויצונו יהוה לעשות את־כל־החקים האלה ליראה את־יהוה אלהינו לטוב לנו כל־הימים לחיתנו כהיום הזה׃ 
05O 006:025 וצדקה תהיה־לנו כי־נשמר לעשות את־כל־המצוה הזאת לפני יהוה אלהינו כאשר צונו׃    ס 
05O 007:001 כי יביאך יהוה אלהיך אל־הארץ אשר־אתה בא־שמה לרשתה ונשל גוים־רבים ׀ מפניך החתי והגרגשי והאמרי והכנעני והפרזי והחוי והיבוסי שבעה גוים רבים ועצומים ממך׃ 
05O 007:002 ונתנם יהוה אלהיך לפניך והכיתם החרם תחרים אתם לא־תכרת להם ברית ולא תחנם׃ 
05O 007:003 ולא תתחתן בם בתך לא־תתן לבנו ובתו לא־תקח לבנך׃ 
05O 007:004 כי־יסיר את־בנך מאחרי ועבדו אלהים אחרים וחרה אף־יהוה בכם והשמידך מהר׃ 
05O 007:005 כי־אם־כה תעשו להם מזבחתיהם תתצו ומצבתם תשברו ואשירהם תגדעון ופסיליהם תשרפון באש׃ 
05O 007:006 כי עם קדוש אתה ליהוה אלהיך בך בחר ׀ יהוה אלהיך להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר על־פני האדמה׃    ס 
05O 007:007 לא מרבכם מכל־העמים חשק יהוה בכם ויבחר בכם כי־אתם המעט מכל־העמים׃ 
05O 007:008 כי מאהבת יהוה אתכם ומשמרו את־השבעה אשר נשבע לאבתיכם הוציא יהוה אתכם ביד חזקה ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך־מצרים׃ 
05O 007:009 וידעת כי־יהוה אלהיך הוא האלהים האל הנאמן שמר הברית והחסד לאהביו ולשמרי [מצותו כ] (מצותיו ק) לאלף דור׃ 
05O 007:010 ומשלם לשנאיו אל־פניו להאבידו לא יאחר לשנאו אל־פניו ישלם־לו׃ 
05O 007:011 ושמרת  את־המצוה ואת־החקים ואת־המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם׃  פ 
05O 007:012 והיה ׀ עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אתם ושמר יהוה אלהיך לך את־הברית ואת־החסד אשר נשבע לאבתיך׃ 
05O 007:013 ואהבך וברכך והרבך וברך פרי־בטנך ופרי־אדמתך דגנך ותירשך ויצהרך שגר־אלפיך ועשתרת צאנך על האדמה אשר־נשבע לאבתיך לתת לך׃ 
05O 007:014 ברוך תהיה מכל־העמים לא־יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך׃ 
05O 007:015 והסיר יהוה ממך כל־חלי וכל־מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך ונתנם בכל־שנאיך׃ 
05O 007:016 ואכלת את־כל־העמים אשר יהוה אלהיך נתן לך לא־תחס עינך עליהם ולא תעבד את־אלהיהם כי־מוקש הוא לך׃    ס 
05O 007:017 כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם׃ 
05O 007:018 לא תירא מהם זכר תזכר את אשר־עשה יהוה אלהיך לפרעה ולכל־מצרים׃ 
05O 007:019 המסת הגדלת אשר־ראו עיניך והאתת והמפתים והיד החזקה והזרע הנטויה אשר הוצאך יהוה אלהיך כן־יעשה יהוה אלהיך לכל־העמים אשר־אתה ירא מפניהם׃ 
05O 007:020 וגם את־הצרעה ישלח יהוה אלהיך בם עד־אבד הנשארים והנסתרים מפניך׃ 
05O 007:021 לא תערץ מפניהם כי־יהוה אלהיך בקרבך אל גדול ונורא׃ 
05O 007:022 ונשל יהוה אלהיך את־הגוים האל מפניך מעט מעט לא תוכל כלתם מהר פן־תרבה עליך חית השדה׃ 
05O 007:023 ונתנם יהוה אלהיך לפניך והמם מהומה גדלה עד השמדם׃ 
05O 007:024 ונתן מלכיהם בידך והאבדת את־שמם מתחת השמים לא־יתיצב איש בפניך עד השמדך אתם׃ 
05O 007:025 פסילי אלהיהם תשרפון באש לא־תחמד כסף וזהב עליהם ולקחת לך פן תוקש בו כי תועבת יהוה אלהיך הוא׃ 
05O 007:026 ולא־תביא תועבה אל־ביתך והיית חרם כמהו שקץ ׀ תשקצנו ותעב ׀ תתעבנו כי־חרם הוא׃  פ 
05O 008:001 כל־המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את־הארץ אשר־נשבע יהוה לאבתיכם׃ 
05O 008:002 וזכרת את־כל־הדרך אשר  הליכך יהוה אלהיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענתך לנסתך לדעת את־אשר בלבבך התשמר [מצותו כ] (מצותיו ק) אם־לא׃ 
05O 008:003 ויענך וירעבך ויאכלך את־המן אשר לא־ידעת ולא ידעון אבתיך למען הודעך כי לא על־הלחם לבדו יחיה האדם כי על־כל־מוצא פי־יהוה יחיה האדם׃ 
05O 008:004 שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה׃ 
05O 008:005 וידעת עם־לבבך כי כאשר ייסר איש את־בנו יהוה אלהיך מיסרך׃ 
05O 008:006 ושמרת את־מצות יהוה אלהיך ללכת בדרכיו וליראה אתו׃ 
05O 008:007 כי יהוה אלהיך מביאך אל־ארץ טובה ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר׃ 
05O 008:008 ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ־זית שמן ודבש׃ 
05O 008:009 ארץ אשר לא במסכנת תאכל־בה לחם לא־תחסר כל בה ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצב נחשת׃ 
05O 008:010 ואכלת ושבעת וברכת את־יהוה אלהיך על־הארץ הטבה אשר נתן־לך׃ 
05O 008:011 השמר לך פן־תשכח את־יהוה אלהיך לבלתי שמר מצותיו ומשפטיו וחקתיו אשר אנכי מצוך היום׃ 
05O 008:012 פן־תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת׃ 
05O 008:013 ובקרך וצאנך ירבין וכסף וזהב ירבה־לך וכל אשר־לך ירבה׃ 
05O 008:014 ורם לבבך ושכחת את־יהוה אלהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים׃ 
05O 008:015 המוליכך במדבר ׀ הגדל והנורא נחש ׀ שרף ועקרב וצמאון אשר אין־מים המוציא לך מים מצור החלמיש׃ 
05O 008:016 המאכלך מן במדבר אשר לא־ידעון אבתיך למען ענתך ולמען נסתך להיטבך באחריתך׃ 
05O 008:017 ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את־החיל הזה׃ 
05O 008:018 וזכרת את־יהוה אלהיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל למען הקים את־בריתו אשר־נשבע לאבתיך כיום הזה׃  פ 
05O 008:019 והיה אם־שכח תשכח את־יהוה אלהיך והלכת אחרי אלהים אחרים ועבדתם והשתחוית להם העדתי בכם היום כי אבד תאבדון׃ 
05O 008:020 כגוים אשר יהוה מאביד מפניכם כן תאבדון עקב לא תשמעון בקול יהוה אלהיכם׃  פ 
05O 009:001 שמע ישראל אתה עבר היום את־הירדן לבא לרשת גוים גדלים ועצמים ממך ערים גדלת ובצרת בשמים׃ 
05O 009:002 עם־גדול ורם בני ענקים אשר אתה ידעת ואתה שמעת מי יתיצב לפני בני ענק׃ 
05O 009:003 וידעת היום כי יהוה אלהיך הוא־העבר לפניך אש אכלה הוא ישמידם והוא יכניעם לפניך והורשתם והאבדתם  מהר כאשר דבר יהוה לך׃ 
05O 009:004 אל־תאמר בלבבך בהדף יהוה אלהיך אתם ׀ מלפניך לאמר בצדקתי הביאני יהוה לרשת את־הארץ הזאת וברשעת הגוים האלה יהוה מורישם  מפניך׃ 
05O 009:005 לא בצדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת את־ארצם כי ברשעת ׀ הגוים האלה יהוה אלהיך מורישם מפניך ולמען הקים את־הדבר אשר נשבע יהוה לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב׃ 
05O 009:006 וידעת כי לא בצדקתך יהוה אלהיך נתן לך את־הארץ הטובה הזאת לרשתה כי עם־קשה־ערף אתה׃ 
05O 009:007 זכר אל־תשכח את אשר־הקצפת את־יהוה אלהיך במדבר למן־היום אשר־יצאת ׀ מארץ מצרים עד־באכם עד־המקום הזה ממרים הייתם עם־יהוה׃ 
05O 009:008 ובחרב הקצפתם את־יהוה ויתאנף יהוה בכם להשמיד אתכם׃ 
05O 009:009 בעלתי ההרה לקחת לוחת האבנים לוחת הברית אשר־כרת יהוה עמכם ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי׃ 
05O 009:010 ויתן יהוה אלי את־שני לוחת האבנים כתבים באצבע אלהים ועליהם ככל־הדברים אשר דבר יהוה עמכם בהר מתוך האש ביום הקהל׃ 
05O 009:011 ויהי מקץ ארבעים יום וארבעים לילה נתן יהוה אלי את־שני לחת האבנים לחות הברית׃ 
05O 009:012 ויאמר יהוה אלי קום רד מהר מזה כי שחת עמך אשר הוצאת ממצרים סרו מהר מן־הדרך אשר צויתם עשו להם מסכה׃ 
05O 009:013 ויאמר יהוה אלי לאמר ראיתי את־העם הזה והנה עם־קשה־ערף הוא׃ 
05O 009:014 הרף ממני ואשמידם ואמחה את־שמם מתחת השמים ואעשה אותך לגוי־עצום ורב ממנו׃ 
05O 009:015 ואפן וארד מן־ההר וההר בער באש ושני לחת הברית על שתי ידי׃ 
05O 009:016 וארא והנה חטאתם ליהוה אלהיכם עשיתם לכם עגל מסכה סרתם מהר מן־הדרך אשר־צוה יהוה אתכם׃ 
05O 009:017 ואתפש בשני הלחת ואשלכם מעל שתי ידי ואשברם לעיניכם׃ 
05O 009:018 ואתנפל לפני יהוה כראשנה ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי על כל־חטאתכם אשר חטאתם לעשות הרע בעיני יהוה להכעיסו׃ 
05O 009:019 כי יגרתי מפני האף והחמה אשר קצף יהוה עליכם להשמיד אתכם וישמע יהוה אלי גם בפעם ההוא׃ 
05O 009:020 ובאהרן התאנף יהוה מאד להשמידו ואתפלל גם־בעד אהרן בעת ההוא׃ 
05O 009:021 ואת־חטאתכם אשר־עשיתם את־העגל לקחתי ואשרף אתו ׀ באש ואכת אתו טחון היטב עד אשר־דק לעפר ואשלך את־עפרו אל־הנחל הירד מן־ההר׃ 
05O 009:022 ובתבערה ובמסה ובקברת התאוה מקצפים הייתם את־יהוה׃ 
05O 009:023 ובשלח יהוה אתכם מקדש ברנע לאמר עלו ורשו את־הארץ אשר נתתי לכם ותמרו את־פי יהוה אלהיכם ולא האמנתם לו ולא שמעתם בקלו׃ 
05O 009:024 ממרים הייתם עם־יהוה מיום דעתי אתכם׃ 
05O 009:025 ואתנפל לפני יהוה את ארבעים היום ואת־ארבעים הלילה אשר התנפלתי כי־אמר יהוה להשמיד אתכם׃ 
05O 009:026 ואתפלל אל־יהוה ואמר אדני יהוה אל־תשחת עמך ונחלתך אשר פדית בגדלך אשר־הוצאת ממצרים ביד חזקה׃ 
05O 009:027 זכר לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב אל־תפן אל־קשי העם הזה ואל־רשעו ואל־חטאתו׃ 
05O 009:028 פן־יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם מבלי יכלת יהוה להביאם אל־הארץ אשר־דבר להם ומשנאתו אותם הוציאם להמתם במדבר׃ 
05O 009:029 והם עמך ונחלתך אשר הוצאת בכחך הגדל ובזרעך הנטויה׃  פ 
05O 010:001 בעת ההוא אמר יהוה אלי פסל־לך שני־לוחת אבנים כראשנים ועלה אלי ההרה ועשית לך ארון עץ׃ 
05O 010:002 ואכתב על־הלחת את־הדברים אשר היו על־הלחת הראשנים אשר שברת ושמתם בארון׃ 
05O 010:003 ואעש ארון עצי שטים ואפסל שני־לחת אבנים כראשנים ואעל ההרה  ושני הלחת בידי׃ 
05O 010:004 ויכתב על־הלחת כמכתב הראשון את עשרת הדברים אשר דבר יהוה אליכם בהר מתוך האש ביום הקהל ויתנם יהוה אלי׃ 
05O 010:005 ואפן וארד מן־ההר ואשם את־הלחת בארון אשר עשיתי ויהיו שם כאשר צוני יהוה׃ 
05O 010:006 ובני ישראל נסעו מבארת בני־יעקן מוסרה שם מת אהרן ויקבר שם ויכהן אלעזר בנו תחתיו׃ 
05O 010:007 משם נסעו הגדגדה ומן־הגדגדה יטבתה ארץ נחלי מים׃ 
05O 010:008 בעת ההוא הבדיל יהוה את־שבט הלוי לשאת את־ארון ברית־יהוה לעמד לפני יהוה לשרתו ולברך בשמו עד היום הזה׃ 
05O 010:009 על־כן לא־היה ללוי חלק ונחלה עם־אחיו יהוה הוא נחלתו כאשר דבר יהוה אלהיך לו׃ 
05O 010:010 ואנכי עמדתי בהר כימים הראשנים ארבעים יום וארבעים לילה וישמע יהוה אלי גם בפעם ההוא לא־אבה יהוה השחיתך׃ 
05O 010:011 ויאמר יהוה אלי קום לך למסע לפני העם ויבאו וירשו את־הארץ אשר־נשבעתי לאבתם לתת להם׃  פ 
05O 010:012 ועתה ישראל מה יהוה אלהיך שאל מעמך כי אם־ליראה את־יהוה אלהיך ללכת בכל־דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את־יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשך׃ 
05O 010:013 לשמר את־מצות יהוה ואת־חקתיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך׃ 
05O 010:014 הן ליהוה אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל־אשר־בה׃ 
05O 010:015 רק באבתיך חשק יהוה לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל־העמים כיום הזה׃ 
05O 010:016 ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד׃ 
05O 010:017 כי יהוה אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני האדנים האל הגדל הגבר והנורא אשר לא־ישא פנים ולא יקח שחד׃ 
05O 010:018 עשה משפט יתום ואלמנה ואהב גר לתת לו לחם ושמלה׃ 
05O 010:019 ואהבתם את־הגר כי־גרים הייתם בארץ מצרים׃ 
05O 010:020 את־יהוה אלהיך תירא אתו תעבד ובו תדבק ובשמו תשבע׃ 
05O 010:021 הוא תהלתך והוא אלהיך אשר־עשה אתך את־הגדלת ואת־הנוראת האלה אשר ראו עיניך׃ 
05O 010:022 בשבעים נפש ירדו אבתיך מצרימה ועתה שמך יהוה אלהיך ככוכבי השמים לרב׃ 
05O 011:001 ואהבת את יהוה אלהיך ושמרת משמרתו וחקתיו ומשפטיו ומצותיו כל־הימים׃ 
05O 011:002 וידעתם היום כי ׀ לא את־בניכם אשר לא־ידעו ואשר לא־ראו את־מוסר יהוה אלהיכם את־גדלו את־ידו החזקה וזרעו הנטויה׃ 
05O 011:003 ואת־אתתיו ואת־מעשיו אשר עשה בתוך מצרים לפרעה מלך־מצרים ולכל־ארצו׃ 
05O 011:004 ואשר עשה לחיל מצרים לסוסיו ולרכבו אשר הציף את־מי ים־סוף על־פניהם ברדפם אחריכם ויאבדם יהוה עד היום הזה׃ 
05O 011:005 ואשר עשה לכם במדבר עד־באכם עד־המקום הזה׃ 
05O 011:006 ואשר עשה לדתן ולאבירם בני אליאב בן־ראובן אשר פצתה הארץ את־פיה ותבלעם ואת־בתיהם ואת־אהליהם ואת כל־היקום אשר ברגליהם בקרב כל־ישראל׃ 
05O 011:007 כי עיניכם הראת את־כל־מעשה יהוה הגדל אשר עשה׃ 
05O 011:008 ושמרתם את־כל־המצוה אשר אנכי מצוך היום למען תחזקו ובאתם וירשתם את־הארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה׃ 
05O 011:009 ולמען תאריכו ימים על־האדמה אשר נשבע יהוה לאבתיכם לתת להם ולזרעם ארץ זבת חלב ודבש׃    ס 
05O 011:010 כי הארץ אשר אתה בא־שמה לרשתה לא כארץ מצרים הוא אשר יצאתם משם אשר תזרע את־זרעך והשקית ברגלך כגן הירק׃ 
05O 011:011 והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת למטר השמים תשתה־מים׃ 
05O 011:012 ארץ אשר־יהוה אלהיך דרש אתה תמיד עיני יהוה אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה׃    ס 
05O 011:013 והיה אם־שמע תשמעו אל־מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את־יהוה אלהיכם ולעבדו בכל־לבבכם ובכל־נפשכם׃ 
05O 011:014 ונתתי מטר־ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירשך ויצהרך׃ 
05O 011:015 ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת׃ 
05O 011:016 השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם׃ 
05O 011:017 וחרה אף־יהוה בכם ועצר את־השמים ולא־יהיה מטר והאדמה לא תתן את־יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטבה אשר יהוה נתן לכם׃ 
05O 011:018 ושמתם את־דברי אלה על־לבבכם ועל־נפשכם וקשרתם אתם לאות על־ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם׃ 
05O 011:019 ולמדתם אתם את־בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך׃ 
05O 011:020 וכתבתם על־מזוזות ביתך ובשעריך׃ 
05O 011:021 למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע יהוה לאבתיכם לתת להם כימי השמים על־הארץ׃    ס 
05O 011:022 כי אם־שמר תשמרון את־כל־המצוה הזאת אשר אנכי מצוה אתכם לעשתה לאהבה את־יהוה אלהיכם ללכת בכל־דרכיו ולדבקה־בו׃ 
05O 011:023 והוריש יהוה את־כל־הגוים האלה מלפניכם וירשתם גוים גדלים ועצמים מכם׃ 
05O 011:024 כל־המקום אשר תדרך כף־רגלכם בו לכם יהיה מן־המדבר והלבנון מן־הנהר נהר־פרת ועד הים האחרון יהיה גבלכם׃ 
05O 011:025 לא־יתיצב איש בפניכם פחדכם ומוראכם יתן ׀ יהוה אלהיכם על־פני  כל־הארץ אשר תדרכו־בה כאשר דבר לכם׃    ס 
05O 011:026 ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה׃ 
05O 011:027 את־הברכה אשר תשמעו אל־מצות יהוה אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום׃ 
05O 011:028 והקללה אם־לא תשמעו אל־מצות יהוה אלהיכם וסרתם מן־הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת אחרי אלהים אחרים אשר לא־ידעתם׃    ס 
05O 011:029 והיה כי יביאך יהוה אלהיך אל־הארץ אשר־אתה בא־שמה לרשתה ונתתה את־הברכה על־הר גרזים ואת־הקללה על־הר עיבל׃ 
05O 011:030 הלא־המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש בארץ הכנעני הישב בערבה מול הגלגל אצל אלוני מרה׃ 
05O 011:031 כי אתם עברים את־הירדן לבא לרשת את־הארץ אשר־יהוה אלהיכם נתן לכם וירשתם אתה וישבתם־בה׃ 
05O 011:032 ושמרתם לעשות את כל־החקים ואת־המשפטים אשר אנכי נתן לפניכם היום׃ 
05O 012:001 אלה החקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ אשר נתן יהוה אלהי אבתיך לך לרשתה כל־הימים אשר־אתם חיים על־האדמה׃ 
05O 012:002 אבד תאבדון את־כל־המקמות אשר עבדו־שם הגוים אשר אתם ירשים אתם את־אלהיהם על־ההרים הרמים ועל־הגבעות ותחת כל־עץ רענן ׃ 
05O 012:003 ונתצתם את־מזבחתם  ושברתם את־מצבתם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את־שמם מן־המקום ההוא׃ 
05O 012:004 לא־תעשון כן ליהוה אלהיכם׃ 
05O 012:005 כי אם־אל־המקום אשר־יבחר יהוה אלהיכם מכל־שבטיכם לשום את־שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה׃ 
05O 012:006 והבאתם שמה עלתיכם וזבחיכם ואת מעשרתיכם ואת תרומת ידכם ונדריכם ונדבתיכם ובכרת בקרכם וצאנכם׃ 
05O 012:007 ואכלתם־שם לפני יהוה אלהיכם ושמחתם בכל משלח ידכם אתם ובתיכם אשר ברכך יהוה אלהיך׃ 
05O 012:008 לא תעשון ככל אשר אנחנו עשים פה היום איש כל־הישר בעיניו׃ 
05O 012:009 כי לא־באתם עד־עתה אל־המנוחה ואל־הנחלה אשר־יהוה אלהיך נתן לך׃ 
05O 012:010 ועברתם את־הירדן וישבתם בארץ אשר־יהוה אלהיכם מנחיל אתכם והניח לכם מכל־איביכם מסביב וישבתם־בטח׃ 
05O 012:011 והיה המקום אשר־יבחר יהוה אלהיכם בו לשכן שמו שם שמה תביאו את כל־אשר אנכי מצוה אתכם עולתיכם וזבחיכם מעשרתיכם ותרמת ידכם וכל מבחר נדריכם אשר תדרו ליהוה׃ 
05O 012:012 ושמחתם לפני יהוה אלהיכם אתם ובניכם ובנתיכם ועבדיכם ואמהתיכם והלוי אשר בשעריכם כי אין לו חלק ונחלה אתכם׃ 
05O 012:013 השמר לך פן־תעלה עלתיך בכל־מקום אשר תראה׃ 
05O 012:014 כי אם־במקום אשר־יבחר יהוה באחד שבטיך שם תעלה עלתיך ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך׃ 
05O 012:015 רק בכל־אות נפשך תזבח ׀ ואכלת בשר כברכת יהוה אלהיך אשר נתן־לך בכל־שעריך הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל׃ 
05O 012:016 רק הדם לא תאכלו על־הארץ תשפכנו כמים׃ 
05O 012:017 לא־תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך ותירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך וכל־נדריך אשר תדר ונדבתיך ותרומת ידך׃ 
05O 012:018 כי אם־לפני יהוה אלהיך תאכלנו במקום אשר יבחר יהוה אלהיך בו אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך ושמחת לפני יהוה אלהיך בכל משלח ידך׃ 
05O 012:019 השמר לך פן־תעזב את־הלוי כל־ימיך על־אדמתך׃    ס 
05O 012:020 כי־ירחיב יהוה אלהיך את־גבולך כאשר דבר־לך ואמרת אכלה בשר כי־תאוה נפשך לאכל בשר בכל־אות נפשך תאכל בשר׃ 
05O 012:021 כי־ירחק ממך המקום אשר יבחר יהוה אלהיך לשום שמו שם וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן יהוה לך כאשר צויתך ואכלת בשעריך בכל אות נפשך׃ 
05O 012:022 אך כאשר יאכל את־הצבי ואת־האיל כן תאכלנו הטמא והטהור יחדו יאכלנו׃ 
05O 012:023 רק חזק לבלתי אכל הדם כי הדם הוא הנפש ולא־תאכל הנפש עם־הבשר׃ 
05O 012:024 לא תאכלנו על־הארץ תשפכנו כמים׃ 
05O 012:025 לא תאכלנו למען ייטב לך ולבניך אחריך כי־תעשה הישר בעיני יהוה׃ 
05O 012:026 רק קדשיך אשר־יהיו לך ונדריך תשא ובאת אל־המקום אשר־יבחר יהוה׃ 
05O 012:027 ועשית עלתיך הבשר והדם על־מזבח יהוה אלהיך ודם־זבחיך ישפך על־מזבח יהוה אלהיך והבשר תאכל׃ 
05O 012:028 שמר ושמעת את כל־הדברים האלה אשר אנכי מצוך למען ייטב לך ולבניך אחריך עד־עולם כי תעשה הטוב והישר בעיני יהוה אלהיך׃    ס 
05O 012:029 כי־יכרית יהוה אלהיך את־הגוים אשר אתה בא־שמה לרשת אותם מפניך וירשת אתם וישבת בארצם׃ 
05O 012:030 השמר לך פן־תנקש אחריהם אחרי השמדם מפניך ופן־תדרש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את־אלהיהם ואעשה־כן גם־אני׃ 
05O 012:031 לא־תעשה כן ליהוה אלהיך כי כל־תועבת יהוה אשר שנא עשו לאלהיהם כי גם את־בניהם ואת־בנתיהם ישרפו באש לאלהיהם׃ 
05O 013:001 את כל־הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אתו תשמרו לעשות לא־תסף עליו ולא תגרע ממנו׃  פ 
05O 013:002 כי־יקום בקרבך נביא או חלם חלום ונתן אליך אות או מופת׃ 
05O 013:003 ובא האות והמופת אשר־דבר אליך לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים אשר לא־ידעתם ונעבדם׃ 
05O 013:004 לא תשמע אל־דברי הנביא ההוא או אל־חולם החלום ההוא כי מנסה יהוה אלהיכם אתכם לדעת הישכם אהבים את־יהוה אלהיכם בכל־לבבכם ובכל־נפשכם׃ 
05O 013:005 אחרי יהוה אלהיכם תלכו ואתו תיראו ואת־מצותיו תשמרו ובקלו תשמעו ואתו תעבדו ובו תדבקון׃ 
05O 013:006 והנביא ההוא או חלם החלום ההוא יומת כי דבר־סרה על־יהוה אלהיכם המוציא אתכם ׀ מארץ מצרים והפדך מבית עבדים להדיחך מן־הדרך אשר צוך יהוה אלהיך ללכת בה ובערת הרע מקרבך׃ 
05O 013:007 כי יסיתך אחיך בן־אמך או־בנך או־בתך או ׀ אשת חיקך או רעך אשר כנפשך בסתר לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבתיך׃ 
05O 013:008 מאלהי העמים אשר סביבתיכם הקרבים אליך או הרחקים ממך מקצה הארץ ועד־קצה הארץ׃ 
05O 013:009 לא־תאבה לו ולא תשמע אליו ולא־תחוס עינך עליו ולא־תחמל ולא־תכסה עליו׃ 
05O 013:010 כי הרג תהרגנו ידך תהיה־בו בראשונה להמיתו ויד כל־העם באחרנה׃ 
05O 013:011 וסקלתו באבנים ומת כי בקש להדיחך מעל יהוה אלהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים׃ 
05O 013:012 וכל־ישראל ישמעו ויראון ולא־יוספו לעשות כדבר הרע הזה בקרבך׃    ס 
05O 013:013 כי־תשמע באחת עריך אשר יהוה אלהיך נתן לך לשבת שם לאמר׃ 
05O 013:014 יצאו אנשים בני־בליעל מקרבך וידיחו את־ישבי עירם לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא־ידעתם׃ 
05O 013:015 ודרשת וחקרת ושאלת היטב והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת בקרבך׃ 
05O 013:016 הכה תכה את־ישבי העיר [ההוא כ] (ההיא ק) לפי־חרב החרם אתה ואת־כל־אשר־בה ואת־בהמתה לפי־חרב׃ 
05O 013:017 ואת־כל־שללה תקבץ אל־תוך רחבה ושרפת באש את־העיר ואת־כל־שללה כליל ליהוה אלהיך והיתה תל עולם לא תבנה עוד׃ 
05O 013:018 ולא־ידבק בידך מאומה מן־החרם למען ישוב יהוה מחרון אפו ונתן־לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבתיך׃ 
05O 013:019 כי תשמע בקול יהוה אלהיך לשמר את־כל־מצותיו אשר אנכי מצוך  היום לעשות הישר בעיני יהוה אלהיך׃    ס 
05O 014:001 בנים אתם ליהוה אלהיכם לא תתגדדו ולא־תשימו קרחה בין עיניכם למת׃ 
05O 014:002 כי עם קדוש אתה ליהוה אלהיך ובך בחר יהוה להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר על־פני האדמה׃    ס 
05O 014:003 לא תאכל כל־תועבה׃ 
05O 014:004 זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים׃ 
05O 014:005 איל וצבי ויחמור ואקו ודישן ותאו וזמר׃ 
05O 014:006 וכל־בהמה מפרסת פרסה ושסעת שסע שתי פרסות מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו׃ 
05O 014:007 אך את־זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה השסועה את־הגמל ואת־הארנבת ואת־השפן כי־מעלה גרה המה ופרסה לא הפריסו טמאים הם לכם׃ 
05O 014:008 ואת־החזיר כי־מפריס פרסה הוא ולא גרה טמא הוא לכם מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו׃    ס 
05O 014:009 את־זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר־לו סנפיר וקשקשת תאכלו׃ 
05O 014:010 וכל אשר אין־לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו טמא הוא לכם׃    ס 
05O 014:011 כל־צפור טהרה תאכלו׃ 
05O 014:012 וזה אשר לא־תאכלו מהם הנשר והפרס והעזניה׃ 
05O 014:013 והראה ואת־האיה והדיה למינה׃ 
05O 014:014 ואת כל־ערב למינו׃ 
05O 014:015 ואת בת היענה ואת־התחמס ואת־השחף ואת־הנץ למינהו׃ 
05O 014:016 את־הכוס ואת־הינשוף והתנשמת׃ 
05O 014:017 והקאת ואת־הרחמה ואת־השלך׃ 
05O 014:018 והחסידה והאנפה למינה והדוכיפת והעטלף׃ 
05O 014:019 וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו׃ 
05O 014:020 כל־עוף טהור תאכלו׃ 
05O 014:021 לא תאכלו כל־נבלה לגר אשר־בשעריך תתננה ואכלה או מכר לנכרי כי עם קדוש אתה ליהוה אלהיך לא־תבשל גדי בחלב אמו׃  פ 
05O 014:022 עשר תעשר את כל־תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה׃ 
05O 014:023 ואכלת לפני ׀ יהוה אלהיך במקום אשר־יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך למען תלמד ליראה את־יהוה אלהיך כל־הימים׃ 
05O 014:024 וכי־ירבה ממך הדרך כי לא תוכל  שאתו כי־ירחק ממך המקום אשר יבחר יהוה אלהיך לשום שמו שם כי יברכך יהוה אלהיך׃ 
05O 014:025 ונתתה בכסף וצרת הכסף בידך והלכת אל־המקום אשר יבחר יהוה אלהיך בו׃ 
05O 014:026 ונתתה הכסף בכל אשר־תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך ואכלת שם לפני יהוה אלהיך ושמחת אתה וביתך׃ 
05O 014:027 והלוי אשר־בשעריך לא תעזבנו כי אין לו חלק ונחלה עמך׃    ס 
05O 014:028 מקצה ׀ שלש שנים תוציא את־כל־מעשר תבואתך בשנה ההוא והנחת בשעריך׃ 
05O 014:029 ובא הלוי כי אין־לו חלק ונחלה עמך והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך ואכלו ושבעו למען יברכך יהוה אלהיך בכל־מעשה ידך אשר תעשה׃    ס 
05O 015:001 מקץ שבע־שנים תעשה שמטה׃ 
05O 015:002 וזה דבר השמטה שמוט כל־בעל משה ידו אשר ישה ברעהו לא־יגש את־רעהו ואת־אחיו כי־קרא שמטה ליהוה׃ 
05O 015:003 את־הנכרי תגש ואשר יהיה לך את־אחיך תשמט ידך׃ 
05O 015:004 אפס כי לא יהיה־בך אביון כי־ברך יברכך יהוה בארץ אשר יהוה אלהיך נתן־לך נחלה לרשתה׃ 
05O 015:005 רק אם־שמוע תשמע בקול יהוה אלהיך לשמר לעשות את־כל־המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום׃ 
05O 015:006 כי־יהוה אלהיך ברכך כאשר דבר־לך והעבטת גוים רבים ואתה לא תעבט ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשלו׃    ס 
05O 015:007 כי־יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר־יהוה אלהיך נתן לך לא תאמץ את־לבבך ולא תקפץ את־ידך מאחיך האביון׃ 
05O 015:008 כי־פתח תפתח את־ידך לו והעבט תעביטנו די מחסרו אשר יחסר לו׃ 
05O 015:009 השמר לך פן־יהיה דבר עם־לבבך בליעל לאמר קרבה שנת־השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל־יהוה והיה בך חטא׃ 
05O 015:010 נתון תתן לו ולא־ירע לבבך בתתך לו כי בגלל ׀ הדבר הזה יברכך יהוה אלהיך בכל־מעשך ובכל משלח ידך׃ 
05O 015:011 כי לא־יחדל אביון מקרב הארץ על־כן אנכי מצוך לאמר פתח תפתח את־ידך לאחיך לעניך ולאבינך בארצך׃    ס 
05O 015:012 כי־ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים ובשנה השביעת תשלחנו חפשי מעמך׃ 
05O 015:013 וכי־תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם׃ 
05O 015:014 העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך אשר ברכך יהוה אלהיך תתן־לו׃ 
05O 015:015 וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך יהוה אלהיך על־כן אנכי מצוך את־הדבר הזה היום׃ 
05O 015:016 והיה כי־יאמר אליך לא אצא מעמך כי אהבך ואת־ביתך כי־טוב לו עמך׃ 
05O 015:017 ולקחת את־המרצע ונתתה באזנו ובדלת והיה לך עבד עולם ואף לאמתך תעשה־כן׃ 
05O 015:018 לא־יקשה בעינך בשלחך אתו חפשי מעמך כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים וברכך יהוה אלהיך בכל אשר תעשה׃  פ 
05O 015:019 כל־הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש ליהוה אלהיך לא תעבד בבכר שורך ולא תגז בכור צאנך׃ 
05O 015:020 לפני יהוה אלהיך תאכלנו שנה בשנה במקום אשר־יבחר יהוה אתה וביתך׃ 
05O 015:021 וכי־יהיה בו מום פסח או עור כל מום רע לא תזבחנו ליהוה אלהיך׃ 
05O 015:022 בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדו כצבי וכאיל׃ 
05O 015:023 רק את־דמו לא תאכל על־הארץ תשפכנו כמים׃  פ 
05O 016:001 שמור את־חדש האביב ועשית פסח ליהוה אלהיך כי בחדש האביב הוציאך יהוה אלהיך ממצרים לילה׃ 
05O 016:002 וזבחת פסח ליהוה אלהיך צאן ובקר במקום אשר־יבחר יהוה לשכן שמו שם׃ 
05O 016:003 לא־תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל־עליו מצות לחם עני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכר את־יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך׃ 
05O 016:004 ולא־יראה לך שאר בכל־גבלך שבעת ימים ולא־ילין מן־הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר׃ 
05O 016:005 לא תוכל לזבח את־הפסח באחד שעריך אשר־יהוה אלהיך נתן לך׃ 
05O 016:006 כי אם־אל־המקום אשר־יבחר יהוה אלהיך לשכן שמו שם תזבח את־הפסח בערב כבוא השמש מועד צאתך ממצרים׃ 
05O 016:007 ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר יהוה אלהיך בו ופנית בבקר והלכת לאהליך׃ 
05O 016:008 ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת ליהוה אלהיך לא תעשה מלאכה׃    ס 
05O 016:009 שבעה שבעת תספר־לך מהחל חרמש בקמה תחל לספר שבעה שבעות׃ 
05O 016:010 ועשית חג שבעות ליהוה אלהיך מסת נדבת ידך אשר תתן כאשר יברכך יהוה אלהיך׃ 
05O 016:011 ושמחת לפני ׀ יהוה אלהיך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך במקום אשר יבחר יהוה אלהיך לשכן שמו שם׃ 
05O 016:012 וזכרת כי־עבד היית במצרים ושמרת ועשית את־החקים האלה׃  פ 
05O 016:013 חג הסכת תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך׃ 
05O 016:014 ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך׃ 
05O 016:015 שבעת ימים תחג ליהוה אלהיך במקום אשר־יבחר יהוה כי יברכך יהוה אלהיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח׃ 
05O 016:016 שלוש פעמים ׀ בשנה יראה כל־זכורך את־פני ׀ יהוה אלהיך במקום אשר יבחר בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות ולא יראה את־פני יהוה ריקם׃ 
05O 016:017 איש כמתנת ידו כברכת יהוה אלהיך אשר נתן־לך׃    ס 
05O 016:018 שפטים ושטרים תתן־לך בכל־שעריך אשר יהוה אלהיך נתן לך לשבטיך ושפטו את־העם משפט־צדק׃ 
05O 016:019 לא־תטה משפט לא תכיר פנים ולא־תקח שחד כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקם׃ 
05O 016:020 צדק צדק תרדף למען תחיה וירשת את־הארץ אשר־יהוה אלהיך נתן לך׃    ס 
05O 016:021 לא־תטע לך אשרה כל־עץ אצל מזבח יהוה אלהיך אשר תעשה־לך׃    ס 
05O 016:022 ולא־תקים לך מצבה אשר שנא יהוה אלהיך׃    ס 
05O 017:001 לא־תזבח ליהוה אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע כי תועבת יהוה אלהיך הוא׃    ס 
05O 017:002 כי־ימצא בקרבך באחד שעריך אשר־יהוה אלהיך נתן לך איש או־אשה אשר יעשה את־הרע בעיני יהוה־אלהיך לעבר בריתו׃ 
05O 017:003 וילך ויעבד אלהים אחרים וישתחו להם ולשמש ׀ או לירח או לכל־צבא השמים אשר לא־צויתי׃ 
05O 017:004 והגד־לך ושמעת ודרשת היטב והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת בישראל׃ 
05O 017:005 והוצאת את־האיש ההוא או את־האשה ההוא אשר עשו את־הדבר הרע הזה אל־שעריך את־האיש או את־האשה וסקלתם באבנים ומתו׃ 
05O 017:006 על־פי ׀ שנים עדים או שלשה עדים יומת המת לא יומת על־פי עד אחד׃ 
05O 017:007 יד העדים תהיה־בו בראשנה להמיתו ויד כל־העם באחרנה  ובערת הרע מקרבך׃  פ 
05O 017:008 כי יפלא ממך דבר למשפט בין־דם ׀ לדם בין־דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבת בשעריך וקמת ועלית אל־המקום אשר יבחר יהוה אלהיך בו׃ 
05O 017:009 ובאת אל־הכהנים הלוים ואל־השפט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט׃ 
05O 017:010 ועשית על־פי הדבר אשר יגידו לך מן־המקום ההוא אשר יבחר יהוה ושמרת לעשות ככל אשר יורוך׃ 
05O 017:011 על־פי התורה אשר יורוך ועל־המשפט אשר־יאמרו לך תעשה לא תסור מן־הדבר אשר־יגידו לך ימין ושמאל׃ 
05O 017:012 והאיש אשר־יעשה בזדון לבלתי שמע אל־הכהן העמד לשרת שם את־יהוה אלהיך או אל־השפט ומת האיש ההוא ובערת הרע מישראל׃ 
05O 017:013 וכל־העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד׃    ס 
05O 017:014 כי־תבא אל־הארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל־הגוים אשר סביבתי׃ 
05O 017:015 שום תשים עליך מלך אשר יבחר יהוה אלהיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא־אחיך הוא׃ 
05O 017:016 רק לא־ירבה־לו סוסים ולא־ישיב את־העם מצרימה למען הרבות סוס ויהוה אמר לכם לא תספון לשוב בדרך הזה עוד׃ 
05O 017:017 ולא ירבה־לו נשים ולא יסור לבבו וכסף וזהב לא ירבה־לו מאד׃ 
05O 017:018 והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את־משנה התורה הזאת על־ספר מלפני הכהנים הלוים ׃ 
05O 017:019 והיתה עמו וקרא בו כל־ימי חייו למען ילמד ליראה את־יהוה אלהיו לשמר את־כל־דברי התורה הזאת ואת־החקים האלה לעשתם׃ 
05O 017:020 לבלתי רום־לבבו מאחיו ולבלתי סור מן־המצוה ימין ושמאול למען יאריך ימים על־ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל׃    ס 
05O 018:001 לא־יהיה לכהנים הלוים כל־שבט לוי חלק ונחלה עם־ישראל אשי יהוה ונחלתו יאכלון׃ 
05O 018:002 ונחלה לא־יהיה־לו בקרב אחיו יהוה הוא נחלתו כאשר דבר־לו׃    ס 
05O 018:003 וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם מאת זבחי הזבח אם־שור אם־שה ונתן לכהן הזרע והלחיים והקבה׃ 
05O 018:004 ראשית דגנך תירשך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן־לו ׃ 
05O 018:005 כי בו בחר יהוה אלהיך מכל־שבטיך לעמד לשרת בשם־יהוה הוא ובניו כל־הימים׃    ס 
05O 018:006 וכי־יבא הלוי מאחד שעריך מכל־ישראל אשר־הוא גר שם ובא בכל־אות נפשו אל־המקום אשר־יבחר יהוה׃ 
05O 018:007 ושרת בשם יהוה אלהיו ככל־אחיו הלוים העמדים שם לפני יהוה׃ 
05O 018:008 חלק כחלק יאכלו לבד ממכריו על־האבות׃    ס 
05O 018:009 כי אתה בא אל־הארץ אשר־יהוה אלהיך נתן לך לא־תלמד לעשות כתועבת הגוים ההם׃ 
05O 018:010 לא־ימצא בך מעביר בנו־ובתו באש קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף׃ 
05O 018:011 וחבר חבר ושאל אוב וידעני ודרש אל־המתים׃ 
05O 018:012 כי־תועבת יהוה כל־עשה אלה ובגלל התועבת האלה יהוה אלהיך מוריש אותם מפניך׃ 
05O 018:013 תמים תהיה עם יהוה אלהיך׃    ס 
05O 018:014 כי ׀ הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל־מעננים ואל־קסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך יהוה אלהיך׃ 
05O 018:015 נביא מקרבך מאחיך כמני יקים לך יהוה אלהיך אליו תשמעון׃ 
05O 018:016 ככל אשר־שאלת מעם יהוה אלהיך בחרב ביום הקהל לאמר לא אסף לשמע את־קול יהוה אלהי ואת־האש הגדלה הזאת לא־אראה עוד ולא אמות׃ 
05O 018:017 ויאמר יהוה אלי היטיבו אשר דברו׃ 
05O 018:018 נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם את כל־אשר אצונו׃ 
05O 018:019 והיה האיש אשר לא־ישמע אל־דברי אשר ידבר בשמי אנכי אדרש מעמו׃ 
05O 018:020 אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא־צויתיו לדבר ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת הנביא ההוא׃ 
05O 018:021 וכי תאמר בלבבך איכה נדע את־הדבר אשר לא־דברו יהוה׃ 
05O 018:022 אשר ידבר הנביא בשם יהוה ולא־יהיה הדבר ולא יבוא הוא הדבר אשר לא־דברו יהוה בזדון דברו הנביא לא תגור ממנו׃    ס 
05O 019:001 כי־יכרית יהוה אלהיך את־הגוים אשר יהוה אלהיך נתן לך את־ארצם וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם׃ 
05O 019:002 שלוש ערים תבדיל לך בתוך ארצך אשר יהוה אלהיך נתן לך לרשתה׃ 
05O 019:003 תכין לך הדרך ושלשת את־גבול ארצך אשר ינחילך יהוה אלהיך והיה לנוס שמה כל־רצח׃ 
05O 019:004 וזה דבר הרצח אשר־ינוס שמה וחי אשר יכה את־רעהו בבלי־דעת והוא לא־שנא לו מתמל שלשם׃ 
05O 019:005 ואשר יבא את־רעהו ביער לחטב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרת העץ ונשל הברזל מן־העץ ומצא את־רעהו ומת הוא ינוס אל־אחת הערים־האלה וחי׃ 
05O 019:006 פן־ירדף גאל הדם אחרי הרצח כי־יחם לבבו והשיגו כי־ירבה הדרך והכהו נפש ולו אין משפט־מות כי לא שנא הוא לו מתמול שלשום׃ 
05O 019:007 על־כן אנכי מצוך לאמר שלש ערים תבדיל לך׃    ס 
05O 019:008 ואם־ירחיב יהוה אלהיך את־גבלך כאשר נשבע לאבתיך ונתן לך את־כל־הארץ אשר דבר לתת לאבתיך׃ 
05O 019:009 כי־תשמר את־כל־המצוה הזאת לעשתה אשר אנכי מצוך היום לאהבה את־יהוה אלהיך וללכת בדרכיו כל־הימים ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה׃ 
05O 019:010 ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה והיה עליך דמים׃    ס 
05O 019:011 וכי־יהיה איש שנא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת ונס אל־אחת הערים האל׃ 
05O 019:012 ושלחו זקני עירו ולקחו אתו משם ונתנו אתו ביד גאל הדם ומת׃ 
05O 019:013 לא־תחוס עינך עליו ובערת דם־הנקי מישראל וטוב לך׃    ס 
05O 019:014 לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשנים בנחלתך אשר תנחל בארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך לרשתה׃    ס 
05O 019:015 לא־יקום עד אחד באיש לכל־עון ולכל־חטאת בכל־חטא אשר יחטא על־פי ׀ שני עדים או על־פי שלשה־עדים יקום דבר׃ 
05O 019:016 כי־יקום עד־חמס באיש לענות בו סרה׃ 
05O 019:017 ועמדו שני־האנשים אשר־להם הריב לפני יהוה לפני הכהנים והשפטים אשר יהיו בימים ההם׃ 
05O 019:018 ודרשו השפטים היטב והנה עד־שקר העד שקר ענה באחיו׃ 
05O 019:019 ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ובערת הרע מקרבך׃ 
05O 019:020 והנשארים ישמעו ויראו ולא־יספו לעשות עוד כדבר הרע הזה בקרבך׃ 
05O 019:021 ולא תחוס עינך נפש בנפש  עין בעין שן בשן יד ביד רגל ברגל׃    ס 
05O 020:001 כי־תצא למלחמה על־איביך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי־יהוה אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים׃ 
05O 020:002 והיה כקרבכם אל־המלחמה ונגש הכהן ודבר אל־העם׃ 
05O 020:003 ואמר אלהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על־איביכם אל־ירך לבבכם אל־תיראו ואל־תחפזו ואל־תערצו מפניהם׃ 
05O 020:004 כי יהוה אלהיכם ההלך עמכם להלחם לכם עם־איביכם להושיע אתכם׃ 
05O 020:005 ודברו השטרים אל־העם לאמר מי־האיש אשר בנה בית־חדש ולא חנכו ילך וישב לביתו פן־ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו׃ 
05O 020:006 ומי־האיש אשר־נטע כרם ולא חללו ילך וישב לביתו פן־ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו׃ 
05O 020:007 ומי־האיש אשר־ארש אשה ולא לקחה ילך וישב לביתו פן־ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה׃ 
05O 020:008 ויספו השטרים לדבר אל־העם ואמרו מי־האיש הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו ולא ימס את־לבב אחיו כלבבו׃ 
05O 020:009 והיה ככלת השטרים לדבר אל־העם ופקדו  שרי צבאות בראש העם׃    ס 
05O 020:010 כי־תקרב אל־עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום׃ 
05O 020:011 והיה אם־שלום תענך ופתחה לך והיה כל־העם הנמצא־בה יהיו לך למס ועבדוך׃ 
05O 020:012 ואם־לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה וצרת עליה׃ 
05O 020:013 ונתנה יהוה אלהיך בידך והכית את־כל־זכורה לפי־חרב׃ 
05O 020:014 רק הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר כל־שללה תבז לך ואכלת את־שלל איביך אשר נתן יהוה אלהיך לך׃ 
05O 020:015 כן תעשה לכל־הערים הרחקת ממך מאד אשר לא־מערי הגוים־האלה הנה׃ 
05O 020:016 רק מערי העמים האלה אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה לא תחיה כל־נשמה׃ 
05O 020:017 כי־החרם תחרימם החתי והאמרי הכנעני והפרזי החוי והיבוסי כאשר צוך יהוה אלהיך׃ 
05O 020:018 למען אשר לא־ילמדו אתכם לעשות ככל תועבתם אשר עשו לאלהיהם וחטאתם ליהוה אלהיכם׃    ס 
05O 020:019 כי־תצור אל־עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא־תשחית את־עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור׃ 
05O 020:020 רק עץ אשר־תדע כי־לא־עץ מאכל הוא אתו תשחית וכרת ובנית מצור על־העיר אשר־הוא עשה עמך מלחמה עד רדתה׃  פ 
05O 021:001 כי־ימצא חלל באדמה אשר יהוה אלהיך נתן לך לרשתה נפל בשדה לא נודע מי הכהו׃ 
05O 021:002 ויצאו זקניך ושפטיך ומדדו אל־הערים אשר סביבת החלל׃ 
05O 021:003 והיה העיר הקרבה אל־החלל ולקחו זקני העיר ההוא עגלת בקר אשר לא־עבד בה אשר לא־משכה בעל׃ 
05O 021:004 והורדו זקני העיר ההוא את־העגלה אל־נחל איתן אשר לא־יעבד בו ולא יזרע וערפו־שם את־העגלה בנחל׃ 
05O 021:005 ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר יהוה אלהיך לשרתו ולברך בשם יהוה ועל־פיהם יהיה כל־ריב וכל־נגע׃ 
05O 021:006 וכל זקני העיר ההוא הקרבים אל־החלל ירחצו את־ידיהם על־העגלה הערופה בנחל׃ 
05O 021:007 וענו ואמרו ידינו לא [שפכה כ] (שפכו ק) את־הדם הזה ועינינו לא ראו׃ 
05O 021:008 כפר לעמך ישראל אשר־פדית יהוה ואל־תתן דם נקי בקרב עמך ישראל ונכפר להם הדם׃ 
05O 021:009 ואתה תבער הדם הנקי מקרבך כי־תעשה הישר בעיני יהוה׃    ס 
05O 021:010 כי־תצא למלחמה על־איביך ונתנו יהוה אלהיך בידך ושבית שביו׃ 
05O 021:011 וראית בשביה אשת יפת־תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה׃ 
05O 021:012 והבאתה אל־תוך ביתך וגלחה את־ראשה ועשתה את־צפרניה׃ 
05O 021:013 והסירה את־שמלת שביה מעליה וישבה בביתך ובכתה את־אביה ואת־אמה ירח ימים ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה׃ 
05O 021:014 והיה אם־לא חפצת בה ושלחתה לנפשה ומכר לא־תמכרנה בכסף לא־תתעמר בה תחת אשר עניתה׃    ס 
05O 021:015 כי־תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וילדו־לו בנים האהובה והשנואה והיה הבן הבכור לשניאה׃ 
05O 021:016 והיה ביום הנחילו את־בניו את אשר־יהיה לו לא יוכל לבכר את־בן־האהובה על־פני בן־השנואה הבכר׃ 
05O 021:017 כי את־הבכר בן־השנואה יכיר לתת לו פי שנים בכל אשר־ימצא לו כי־הוא ראשית אנו לו משפט הבכרה׃    ס 
05O 021:018 כי־יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שמע בקול אביו ובקול אמו ויסרו אתו ולא ישמע אליהם׃ 
05O 021:019 ותפשו בו אביו ואמו והוציאו אתו אל־זקני עירו ואל־שער מקמו׃ 
05O 021:020 ואמרו אל־זקני עירו בננו זה סורר ומרה איננו שמע בקלנו זולל וסבא׃ 
05O 021:021 ורגמהו כל־אנשי עירו באבנים ומת ובערת הרע מקרבך וכל־ישראל ישמעו ויראו׃    ס 
05O 021:022 וכי־יהיה באיש חטא משפט־מות והומת ותלית אתו על־עץ׃ 
05O 021:023 לא־תלין נבלתו על־העץ כי־קבור תקברנו ביום ההוא כי־קללת אלהים תלוי ולא תטמא את־אדמתך אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה׃    ס 
05O 022:001 לא־תראה את־שור אחיך או את־שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך׃ 
05O 022:002 ואם־לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל־תוך ביתך והיה עמך עד דרש אחיך אתו והשבתו לו׃ 
05O 022:003 וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל־אבדת אחיך אשר־תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל להתעלם׃    ס 
05O 022:004 לא־תראה את־חמור אחיך או שורו נפלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עמו׃    ס 
05O 022:005 לא־יהיה כלי־גבר על־אשה ולא־ילבש גבר שמלת אשה כי תועבת יהוה אלהיך כל־עשה אלה׃  פ 
05O 022:006 כי יקרא קן־צפור ׀ לפניך בדרך בכל־עץ ׀ או על־הארץ אפרחים או ביצים והאם רבצת על־האפרחים או על־הביצים לא־תקח האם על־הבנים׃ 
05O 022:007 שלח תשלח את־האם ואת־הבנים תקח־לך למען ייטב לך והארכת ימים׃    ס 
05O 022:008 כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא־תשים דמים בביתך כי־יפל הנפל ממנו׃    ס 
05O 022:009 לא־תזרע כרמך כלאים פן־תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם׃    ס 
05O 022:010 לא־תחרש בשור־ובחמר יחדו׃    ס 
05O 022:011 לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו׃    ס 
05O 022:012 גדלים תעשה־לך על־ארבע כנפות כסותך אשר תכסה־בה׃    ס 
05O 022:013 כי־יקח איש אשה ובא אליה ושנאה׃ 
05O 022:014 ושם לה עלילת דברים והוציא עליה שם רע ואמר את־האשה הזאת לקחתי ואקרב אליה ולא־מצאתי לה בתולים׃ 
05O 022:015 ולקח אבי [הנער כ] (הנערה ק) ואמה והוציאו את־בתולי [הנער כ] (הנערה ק) אל־זקני העיר השערה׃ 
05O 022:016 ואמר אבי [הנער כ] (הנערה ק) אל־הזקנים את־בתי נתתי לאיש הזה לאשה וישנאה׃ 
05O 022:017 והנה־הוא שם עלילת דברים לאמר לא־מצאתי לבתך בתולים ואלה בתולי בתי ופרשו השמלה לפני זקני העיר׃ 
05O 022:018 ולקחו זקני העיר־ההוא את־האיש ויסרו אתו׃ 
05O 022:019 וענשו אתו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל ולו־תהיה לאשה לא־יוכל לשלחה כל־ימיו׃    ס 
05O 022:020 ואם־אמת היה הדבר הזה לא־נמצאו בתולים [לנער כ] (לנערה׃ ק) 
05O 022:021 והוציאו את־ [הנער כ] (הנערה ק) אל־פתח בית־אביה וסקלוה אנשי עירה באבנים ומתה כי־עשתה נבלה בישראל לזנות בית אביה ובערת הרע מקרבך׃    ס 
05O 022:022 כי־ימצא איש שכב ׀ עם־אשה בעלת־בעל ומתו גם־שניהם האיש השכב עם־האשה והאשה ובערת הרע מישראל׃    ס 
05O 022:023 כי יהיה [נער כ] (נערה ק) בתולה מארשה לאיש ומצאה איש בעיר ושכב עמה׃ 
05O 022:024 והוצאתם את־שניהם אל־שער ׀ העיר ההוא וסקלתם אתם באבנים ומתו את־ [הנער כ] (הנערה ק) על־דבר אשר לא־צעקה בעיר ואת־האיש על־דבר אשר־ענה את־אשת רעהו ובערת הרע מקרבך׃    ס 
05O 022:025 ואם־בשדה ימצא האיש את־ [הנער כ] (הנערה ק) המארשה והחזיק־בה האיש ושכב עמה ומת האיש אשר־שכב עמה לבדו׃ 
05O 022:026 [ולנער כ] (ולנערה  ק) לא־תעשה דבר אין [לנער כ] (לנערה ק) חטא מות כי כאשר יקום איש על־רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה׃ 
05O 022:027 כי בשדה מצאה צעקה [הנער כ] (הנערה ק) המארשה  ואין מושיע לה׃    ס 
05O 022:028 כי־ימצא איש [נער כ] (נערה ק) בתולה אשר לא־ארשה ותפשה ושכב עמה ונמצאו׃ 
05O 022:029 ונתן האיש השכב עמה לאבי [הנער כ] (הנערה ק) חמשים כסף ולו־תהיה לאשה תחת אשר ענה לא־יוכל שלחה כל־ימיו׃    ס 
05O 023:001 לא־יקח איש את־אשת אביו ולא יגלה כנף אביו׃    ס 
05O 023:002 לא־יבא פצוע־דכא וכרות שפכה בקהל יהוה׃    ס 
05O 023:003 לא־יבא ממזר בקהל יהוה גם דור עשירי לא־יבא לו בקהל יהוה׃    ס 
05O 023:004 לא־יבא עמוני ומואבי בקהל יהוה גם דור עשירי לא־יבא להם בקהל יהוה עד־עולם׃ 
05O 023:005 על־דבר אשר לא־קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים ואשר שכר עליך את־בלעם בן־בעור מפתור ארם נהרים לקללך׃ 
05O 023:006 ולא־אבה יהוה אלהיך לשמע אל־בלעם ויהפך יהוה אלהיך לך את־הקללה לברכה כי אהבך יהוה אלהיך׃ 
05O 023:007 לא־תדרש שלמם וטבתם כל־ימיך לעולם׃    ס 
05O 023:008 לא־תתעב אדמי כי אחיך הוא    ס   לא־תתעב מצרי כי־גר היית בארצו׃ 
05O 023:009 בנים אשר־יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל יהוה׃    ס 
05O 023:010 כי־תצא מחנה על־איביך ונשמרת מכל דבר רע׃ 
05O 023:011 כי־יהיה בך איש אשר לא־יהיה טהור מקרה־לילה ויצא אל־מחוץ למחנה לא יבא אל־תוך המחנה׃ 
05O 023:012 והיה לפנות־ערב ירחץ במים וכבא השמש יבא אל־תוך המחנה ׃ 
05O 023:013 ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ׃ 
05O 023:014 ויתד תהיה לך על־אזנך והיה בשבתך חוץ וחפרתה בה ושבת וכסית את־צאתך׃ 
05O 023:015 כי יהוה אלהיך מתהלך ׀ בקרב מחנך להצילך  ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא־יראה בך ערות דבר ושב מאחריך׃    ס 
05O 023:016 לא־תסגיר עבד אל־אדניו אשר־ינצל אליך מעם אדניו׃ 
05O 023:017 עמך ישב בקרבך במקום אשר־יבחר באחד שעריך בטוב לו לא תוננו׃    ס 
05O 023:018 לא־תהיה קדשה מבנות ישראל ולא־יהיה קדש מבני ישראל ׃ 
05O 023:019 לא־תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית יהוה אלהיך לכל־נדר כי תועבת יהוה אלהיך גם־שניהם׃ 
05O 023:020 לא־תשיך לאחיך נשך כסף נשך אכל נשך כל־דבר אשר ישך׃ 
05O 023:021 לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך למען יברכך יהוה אלהיך בכל משלח ידך על־הארץ אשר־אתה בא־שמה לרשתה׃    ס 
05O 023:022 כי־תדר נדר ליהוה אלהיך לא תאחר לשלמו כי־דרש ידרשנו יהוה אלהיך מעמך והיה בך חטא׃ 
05O 023:023 וכי תחדל לנדר לא־יהיה בך חטא׃ 
05O 023:024 מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת ליהוה אלהיך נדבה אשר דברת בפיך׃    ס 
05O 023:025 כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל־כליך לא תתן׃    ס 
05O 023:026 כי תבא בקמת רעך וקטפת מלילת בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך׃    ס 
05O 024:001 כי־יקח איש אשה ובעלה והיה אם־לא תמצא־חן בעיניו כי־מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו׃ 
05O 024:002 ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש־אחר׃ 
05O 024:003 ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו או כי ימות האיש האחרון אשר־לקחה לו לאשה׃ 
05O 024:004 לא־יוכל בעלה הראשון אשרש־לחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הטמאה כי־תועבה הוא לפני יהוה ולא תחטיא את־הארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה׃    ס 
05O 024:005 כי־יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא־יעבר עליו לכל־דבר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את־אשתו אשר־לקח׃    ס 
05O 024:006 לא־יחבל רחים ורכב כי־נפש הוא חבל׃    ס 
05O 024:007 כי־ימצא איש גנב נפש מאחיו מבני ישראל והתעמר־בו ומכרו ומת הגנב ההוא ובערת הרע מקרבך׃ 
05O 024:008 השמר בנגע־הצרעת לשמר מאד ולעשות ככל אשר־יורו אתכם הכהנים הלוים כאשר צויתם תשמרו לעשות׃    ס 
05O 024:009 זכור את אשר־עשה יהוה אלהיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים׃    ס 
05O 024:010 כי־תשה ברעך  משאת מאומה לא־תבא אל־ביתו לעבט עבטו׃ 
05O 024:011 בחוץ תעמד והאיש אשר אתה נשה בו יוציא אליך את־העבוט החוצה׃ 
05O 024:012 ואם־איש עני הוא לא תשכב בעבטו׃ 
05O 024:013 השב תשיב לו את־העבוט כבא השמש ושכב בשלמתו וברכך ולך תהיה צדקה לפני יהוה אלהיך׃    ס 
05O 024:014 לא־תעשק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך׃ 
05O 024:015 ביומו תתן שכרו ולא־תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נשא את־נפשו ולא־יקרא עליך אל־יהוה והיה בך חטא׃    ס 
05O 024:016 לא־יומתו אבות על־בנים ובנים לא־יומתו על־אבות איש בחטאו יומתו׃    ס 
05O 024:017 לא תטה משפט גר יתום ולא תחבל בגד אלמנה׃ 
05O 024:018 וזכרת כי עבד היית במצרים ויפדך יהוה אלהיך משם על־כן אנכי מצוך לעשות את־הדבר הזה׃    ס 
05O 024:019 כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה למען יברכך יהוה אלהיך בכל מעשה ידיך׃ 
05O 024:020 כי תחבט זיתך לא תפאר אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה׃    ס 
05O 024:021 כי תבצר כרמך לא תעולל אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה׃ 
05O 024:022 וזכרת כי־עבד היית בארץ מצרים על־כן אנכי מצוך לעשות את־הדבר הזה׃    ס 
05O 025:001 כי־יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל־המשפט ושפטום והצדיקו את־הצדיק והרשיעו את־הרשע׃ 
05O 025:002 והיה אם־בן הכות הרשע והפילו השפט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר׃ 
05O 025:003 ארבעים יכנו לא יסיף פן־יסיף להכתו על־אלה מכה רבה ונקלה אחיך לעיניך׃    ס 
05O 025:004 לא־תחסם שור בדישו׃    ס 
05O 025:005 כי־ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין־לו לא־תהיה אשת־המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה׃ 
05O 025:006 והיה הבכור אשר תלד יקום על־שם אחיו המת ולא־ימחה שמו מישראל׃ 
05O 025:007 ואם־לא יחפץ האיש לקחת את־יבמתו ועלתה יבמתו השערה אל־הזקנים ואמרה מאין יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי׃ 
05O 025:008 וקראו־לו זקני־עירו ודברו אליו ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה׃ 
05O 025:009 ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא־יבנה את־בית אחיו׃ 
05O 025:010 ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל׃    ס 
05O 025:011 כי־ינצו אנשים יחדו איש ואחיו וקרבה אשת האחד להציל את־אישה מיד מכהו ושלחה ידה והחזיקה במבשיו׃ 
05O 025:012 וקצתה את־כפה לא תחוס עינך׃    ס 
05O 025:013 לא־יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה׃    ס 
05O 025:014 לא־יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה׃ 
05O 025:015 אבן שלמה וצדק יהיה־לך איפה שלמה וצדק יהיה־לך למען יאריכו ימיך על האדמה אשר־יהוה אלהיך נתן לך׃ 
05O 025:016 כי תועבת יהוה אלהיך כל־עשה אלה כל עשה עול׃  פ 
05O 025:017 זכור את אשר־עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים׃ 
05O 025:018 אשר קרך בדרך ויזנב בך כל־הנחשלים אחריך  ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים׃ 
05O 025:019 והיה בהניח יהוה אלהיך ׀ לך מכל־איביך מסביב בארץ אשר יהוה־אלהיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את־זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח׃  פ 
05O 026:001 והיה כי־תבוא אל־הארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת בה׃ 
05O 026:002 ולקחת מראשית ׀ כל־פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר יהוה אלהיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל־המקום אשר יבחר יהוה אלהיך לשכן שמו שם׃ 
05O 026:003 ובאת אל־הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום ליהוה אלהיך כי־באתי אל־הארץ אשר נשבע יהוה לאבתינו לתת לנו׃ 
05O 026:004 ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח יהוה אלהיך׃ 
05O 026:005 וענית ואמרת לפני ׀ יהוה אלהיך ארמי אבד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי־שם לגוי גדול עצום ורב׃ 
05O 026:006 וירעו אתנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבדה קשה׃ 
05O 026:007 ונצעק אל־יהוה אלהי אבתינו וישמע יהוה את־קלנו וירא את־ענינו ואת־עמלנו ואת־לחצנו׃ 
05O 026:008 ויוצאנו יהוה ממצרים ביד חזקה ובזרע נטויה ובמרא גדל ובאתות ובמפתים׃ 
05O 026:009 ויבאנו אל־המקום הזה ויתן־לנו את־הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש׃ 
05O 026:010 ועתה הנה הבאתי את־ראשית פרי האדמה אשר־נתתה לי יהוה והנחתו לפני יהוה אלהיך והשתחוית לפני יהוה אלהיך׃ 
05O 026:011 ושמחת בכל־הטוב אשר נתן־לך יהוה אלהיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך׃    ס 
05O 026:012 כי תכלה לעשר את־כל־מעשר תבואתך בשנה השלישת שנת המעשר ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו׃ 
05O 026:013 ואמרת לפני יהוה אלהיך בערתי הקדש מן־הבית וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה ככל־מצותך אשר צויתני לא־עברתי ממצותיך ולא שכחתי׃ 
05O 026:014 לא־אכלתי באני ממנו ולא־בערתי ממנו בטמא ולא־נתתי ממנו למת שמעתי בקול יהוה אלהי עשיתי ככל אשר צויתני׃ 
05O 026:015 השקיפה ממעון קדשך מן־השמים וברך את־עמך את־ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו כאשר נשבעת לאבתינו ארץ זבת חלב ודבש׃    ס 
05O 026:016 היום הזה יהוה אלהיך מצוך לעשות את־החקים האלה ואת־המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל־לבבך ובכל־נפשך׃ 
05O 026:017 את־יהוה האמרת היום להיות לך לאלהים וללכת בדרכיו ולשמר חקיו ומצותיו ומשפטיו ולשמע בקלו׃ 
05O 026:018 ויהוה האמירך היום להיות לו לעם סגלה כאשר דבר־לך ולשמר כל־מצותיו׃ 
05O 026:019 ולתתך עליון על כל־הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת ולהיתך עם־קדש ליהוה אלהיך כאשר דבר׃    ס 
05O 027:001 ויצו משה וזקני ישראל את־העם לאמר שמר את־כל־המצוה אשר אנכי מצוה אתכם היום׃ 
05O 027:002 והיה ביום אשר תעברו את־הירדן אל־הארץ אשר־יהוה אלהיך נתן לך והקמת לך אבנים גדלות ושדת אתם בשיד׃ 
05O 027:003 וכתבת עליהן את־כל־דברי התורה הזאת בעברך למען אשר תבא אל־הארץ א‍שר־יהוה אלהיך ׀ נתן לך ארץ זבת חלב ודבש כאשר דבר יהוה אלהי־אבתיך לך׃ 
05O 027:004 והיה בעברכם את־הירדן תקימו את־האבנים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום בהר עיבל ושדת אותם בשיד׃ 
05O 027:005 ובנית שם מזבח ליהוה אלהיך מזבח אבנים לא־תניף עליהם ברזל׃ 
05O 027:006 אבנים שלמות תבנה את־מזבח יהוה אלהיך והעלית עליו עולת ליהוה אלהיך׃ 
05O 027:007 וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני יהוה אלהיך׃ 
05O 027:008 וכתבת על־האבנים את־כל־דברי התורה הזאת באר היטב׃    ס 
05O 027:009 וידבר משה והכהנים הלוים אל כל־ישראל לאמר הסכת ׀ ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם ליהוה אלהיך׃ 
05O 027:010 ושמעת בקול יהוה אלהיך ועשית את־מצותו  ואת־חקיו אשר אנכי מצוך היום׃    ס 
05O 027:011 ויצו משה את־העם ביום ההוא לאמר׃ 
05O 027:012 אלה יעמדו לברך את־העם על־הר גרזים בעברכם את־הירדן שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימן׃ 
05O 027:013 ואלה יעמדו על־הקללה בהר עיבל ראובן גד ואשר וזבולן דן ונפתלי׃ 
05O 027:014 וענו הלוים ואמרו אל־כל־איש ישראל קול רם׃    ס 
05O 027:015 ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת יהוה מעשה ידי חרש ושם בסתר וענו כל־העם ואמרו אמן׃    ס 
05O 027:016 ארור מקלה אביו ואמו ואמר כל־העם אמן׃    ס 
05O 027:017 ארור מסיג גבול רעהו ואמר כל־העם אמן׃    ס 
05O 027:018 ארור משגה עור בדרך ואמר כל־העם אמן׃    ס 
05O 027:019 ארור מטה משפט גר־יתום ואלמנה ואמר כל־העם אמן׃    ס 
05O 027:020 ארור שכב עם־אשת אביו כי גלה כנף אביו ואמר כל־העם אמן׃    ס 
05O 027:021 ארור שכב עם־כל־בהמה ואמר כל־העם אמן׃    ס 
05O 027:022 ארור שכב עם־אחתו בת־אביו או בת־אמו ואמר כל־העם אמן׃    ס 
05O 027:023 ארור שכב עם־חתנתו ואמר כל־העם אמן׃    ס 
05O 027:024 ארור מכה רעהו בסתר ואמר כל־העם אמן׃    ס 
05O 027:025 ארור לקח שחד להכות נפש דם נקי ואמר כל־העם אמן׃    ס 
05O 027:026 ארור אשר לא־יקים את־דברי התורה־הזאת לעשות אותם ואמר כל־העם אמן׃  פ 
05O 028:001 והיה אם־שמוע תשמע בקול יהוה אלהיך לשמר לעשות את־כל־מצותיו אשר אנכי מצוך היום ונתנך יהוה אלהיך עליון על כל־גויי הארץ׃ 
05O 028:002 ובאו עליך כל־הברכות האלה והשיגך כי תשמע בקול יהוה אלהיך׃ 
05O 028:003 ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה׃ 
05O 028:004 ברוך פרי־בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך שגר אלפיך ועשתרות צאנך׃ 
05O 028:005 ברוך טנאך ומשארתך׃ 
05O 028:006 ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך׃ 
05O 028:007 יתן יהוה את־איביך הקמים עליך נגפים לפניך בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך׃ 
05O 028:008 יצו יהוה אתך את־הברכה באסמיך ובכל משלח ידך וברכך בארץ אשר־יהוה אלהיך נתן לך׃ 
05O 028:009 יקימך יהוה לו לעם קדוש כאשר נשבע־לך כי תשמר את־מצות יהוה אלהיך והלכת בדרכיו׃ 
05O 028:010 וראו כל־עמי הארץ כי שם יהוה נקרא עליך ויראו ממך׃ 
05O 028:011 והותרך  יהוה לטובה בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך על האדמה אשר נשבע יהוה לאבתיך לתת לך׃ 
05O 028:012 יפתח יהוה ׀ לך את־אוצרו הטוב את־השמים לתת מטר־ארצך בעתו ולברך את כל־מעשה ידך והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה׃ 
05O 028:013 ונתנך יהוה לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה כי־תשמע אל־מצות ׀ יהוה אלהיך אשר אנכי מצוך היום לשמר ולעשות׃ 
05O 028:014 ולא תסור מכל־הדברים אשר אנכי מצוה אתכם היום ימין ושמאול ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם׃    ס 
05O 028:015 והיה אם־לא תשמע בקול יהוה אלהיך לשמר לעשות את־כל־מצותיו וחקתיו אשר אנכי מצוך היום ובאו עליך כל־הקללות האלה והשיגוך׃ 
05O 028:016 ארור אתה בעיר וארור אתה בשדה׃ 
05O 028:017 ארור טנאך ומשארתך׃ 
05O 028:018 ארור פרי־בטנך ופרי אדמתך שגר אלפיך ועשתרות צאנך׃ 
05O 028:019 ארור אתה בבאך וארור אתה בצאתך׃ 
05O 028:020 ישלח יהוה ׀ בך את־המארה את־המהומה ואת־המגערת בכל־משלח ידך אשר תעשה עד השמדך ועד־אבדך מהר מפני רע מעלליך אשר עזבתני׃ 
05O 028:021 ידבק יהוה בך את־הדבר עד כלתו  אתך מעל האדמה אשר־אתה בא־שמה לרשתה׃ 
05O 028:022 יככה יהוה בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחרחר ובחרב ובשדפון ובירקון ורדפוך עד אבדך׃ 
05O 028:023 והיו שמיך אשר על־ראשך נחשת והארץ אשר־תחתיך ברזל׃ 
05O 028:024 יתן יהוה את־מטר ארצך אבק ועפר מן־השמים ירד עליך עד השמדך׃ 
05O 028:025 יתנך  יהוה ׀ נגף לפני איביך בדרך אחד תצא אליו ובשבעה דרכים תנוס לפניו והיית לזעוה לכל ממלכות הארץ׃ 
05O 028:026 והיתה נבלתך למאכל לכל־עוף השמים ולבהמת הארץ ואין מחריד׃ 
05O 028:027 יככה יהוה בשחין מצרים [ובעפלים כ] (ובטחרים ק) ובגרב ובחרס אשר לא־תוכל להרפא׃ 
05O 028:028 יככה יהוה בשגעון ובעורון ובתמהון לבב׃ 
05O 028:029 והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפלה ולא תצליח את־דרכיך והיית אך עשוק וגזול כל־הימים ואין מושיע׃ 
05O 028:030 אשה תארש ואיש אחר [ישגלנה כ] (ישכבנה ק) בית תבנה ולא־תשב בו כרם תטע ולא תחללנו׃ 
05O 028:031 שורך טבוח לעיניך ולא תאכל ממנו חמרך גזול מלפניך ולא ישוב לך צאנך נתנות לאיביך ואין לך מושיע׃ 
05O 028:032 בניך ובנתיך נתנים לעם אחר ועיניך ראות וכלות אליהם כל־היום ואין לאל ידך׃ 
05O 028:033 פרי אדמתך וכל־יגיעך יאכל עם אשר לא־ידעת והיית רק עשוק ורצוץ כל־הימים׃ 
05O 028:034 והיית משגע ממראה עיניך אשר תראה׃ 
05O 028:035 יככה יהוה בשחין רע על־הברכים ועל־השקים אשר לא־תוכל להרפא מכף רגלך ועד קדקדך׃ 
05O 028:036 יולך יהוה אתך ואת־מלכך אשר תקים עליך אל־גוי אשר לא־ידעת אתה ואבתיך ועבדת שם אלהים אחרים עץ ואבן׃ 
05O 028:037 והיית לשמה למשל ולשנינה בכל העמים אשר־ינהגך יהוה שמה׃ 
05O 028:038 זרע רב תוציא השדה ומעט תאסף כי יחסלנו הארבה׃ 
05O 028:039 כרמים תטע ועבדת ויין לא־תשתה ולא תאגר כי תאכלנו התלעת׃ 
05O 028:040 זיתים יהיו לך בכל־גבולך ושמן לא תסוך כי ישל זיתך׃ 
05O 028:041 בנים ובנות תוליד ולא־יהיו לך כי ילכו בשבי׃ 
05O 028:042 כל־עצך ופרי אדמתך יירש הצלצל׃ 
05O 028:043 הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה׃ 
05O 028:044 הוא ילוך ואתה לא תלונו הוא יהיה לראש ואתה תהיה לזנב׃ 
05O 028:045 ובאו עליך כל־הקללות האלה ורדפוך והשיגוך עד השמדך כי־לא שמעת בקול יהוה אלהיך לשמר מצותיו וחקתיו אשר צוך׃ 
05O 028:046 והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד־עולם׃ 
05O 028:047 תחת אשר לא־עבדת את־יהוה אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל׃ 
05O 028:048 ועבדת את־איביך אשר ישלחנו יהוה בך ברעב ובצמא ובעירם ובחסר כל ונתן על ברזל על־צוארך עד השמידו אתך׃ 
05O 028:049 ישא יהוה עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר גוי אשר לא־תשמע לשנו׃ 
05O 028:050 גוי עז פנים אשר לא־ישא פנים לזקן ונער לא יחן׃ 
05O 028:051 ואכל פרי בהמתך ופרי־אדמתך עד השמדך אשר לא־ישאיר לך דגן תירוש ויצהר שגר אלפיך ועשתרת צאנך עד האבידו אתך׃ 
05O 028:052 והצר לך בכל־שעריך עד רדת חמתיך הגבהות והבצרות אשר אתה בטח בהן בכל־ארצך והצר לך בכל־שעריך בכל־ארצך אשר נתן יהוה אלהיך לך׃ 
05O 028:053 ואכלת פרי־בטנך בשר בניך ובנתיך אשר נתן־לך יהוה אלהיך במצור ובמצוק אשר־יציק לך איבך׃ 
05O 028:054 האיש הרך בך והענג מאד תרע עינו באחיו ובאשת חיקו וביתר בניו אשר יותיר׃ 
05O 028:055 מתת ׀ לאחד מהם מבשר בניו אשר יאכל מבלי השאיר־לו כל במצור ובמצוק אשר יציק לך איבך בכל־שעריך׃ 
05O 028:056 הרכה בך והענגה אשר לא־נסתה כף־רגלה הצג על־הארץ מהתענג ומרך תרע עינה באיש חיקה ובבנה ובבתה׃ 
05O 028:057 ובשליתה היוצת ׀ מבין רגליה ובבניה אשר תלד כי־תאכלם בחסר־כל בסתר במצור ובמצוק אשר יציק לך איבך בשעריך׃ 
05O 028:058 אם־לא תשמר לעשות את־כל־דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את־השם הנכבד והנורא הזה את יהוה אלהיך׃ 
05O 028:059 והפלא יהוה את־מכתך ואת מכות זרעך מכות גדלות ונאמנות וחלים רעים ונאמנים׃ 
05O 028:060 והשיב בך את כל־מדוה מצרים אשר יגרת מפניהם ודבקו בך׃ 
05O 028:061 גם כל־חלי וכל־מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם יהוה עליך עד השמדך׃ 
05O 028:062 ונשארתם במתי מעט תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרב כי־לא שמעת בקול יהוה אלהיך׃ 
05O 028:063 והיה כאשר־שש יהוה עליכם להיטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש יהוה עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם ונסחתם מעל האדמה אשר־אתה בא־שמה לרשתה׃ 
05O 028:064 והפיצך יהוה בכל־העמים מקצה הארץ ועד־קצה הארץ ועבדת שם אלהים אחרים אשר לא־ידעת אתה ואבתיך עץ ואבן׃ 
05O 028:065 ובגוים ההם לא תרגיע ולא־יהיה מנוח לכף־רגלך ונתן יהוה לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש׃ 
05O 028:066 והיו חייך תלאים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך׃ 
05O 028:067 בבקר תאמר מי־יתן ערב ובערב תאמר מי־יתן בקר מפחד לבבך אשר תפחד וממראה עיניך אשר תראה׃ 
05O 028:068 והשיבך  יהוה ׀ מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא־תסיף עוד לראתה והתמכרתם שם לאיביך לעבדים ולשפחות ואין קנה׃    ס 
05O 028:069 אלה דברי הברית א‍שר־צוה יהוה את־משה לכרת את־בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר־כרת אתם בחרב׃  פ 
05O 029:001 ויקרא משה אל־כל־ישראל ויאמר אלהם אתם ראיתם את כל־אשר עשה יהוה לעיניכם בארץ מצרים לפרעה ולכל־עבדיו ולכל־ארצו׃ 
05O 029:002 המסות הגדלת אשר ראו עיניך האתת והמפתים הגדלים ההם׃ 
05O 029:003 ולא־נתן יהוה  לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמע עד היום הזה׃ 
05O 029:004 ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר לא־בלו שלמתיכם מעליכם ונעלך לא־בלתה מעל רגלך׃ 
05O 029:005 לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם למען תדעו כי אני יהוה אלהיכם׃ 
05O 029:006 ותבאו אל־המקום הזה ויצא סיחן מלך־חשבון ועוג מלך־הבשן לקראתנו למלחמה ונכם׃ 
05O 029:007 ונקח את־ארצם ונתנה לנחלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי׃ 
05O 029:008 ושמרתם את־דברי הברית הזאת ועשיתם אתם למען תשכילו את כל־אשר תעשון׃  פ 
05O 029:009 אתם נצבים היום כלכם לפני יהוה אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל׃ 
05O 029:010 טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד שאב מימיך׃ 
05O 029:011 לעברך בברית יהוה אלהיך ובאלתו אשר יהוה אלהיך כרת עמך היום׃ 
05O 029:012 למען הקים־אתך היום ׀ לו לעם והוא יהיה־לך לאלהים כאשר דבר־לך וכאשר נשבע לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב׃ 
05O 029:013 ולא אתכם לבדכם אנכי כרת את־הברית הזאת ואת־האלה הזאת׃ 
05O 029:014 כי את־אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני יהוה אלהינו ואת אשר איננו פה עמנו היום׃ 
05O 029:015 כי־אתם ידעתם את אשר־ישבנו בארץ מצרים ואת אשר־עברנו בקרב הגוים אשר עברתם׃ 
05O 029:016 ותראו את־שקוציהם ואת גלליהם עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם׃ 
05O 029:017 פן־יש בכם איש או־אשה או משפחה או־שבט אשר לבבו פנה היום מעם יהוה אלהינו ללכת לעבד את־אלהי הגוים ההם פן־יש בכם שרש פרה ראש ולענה׃ 
05O 029:018 והיה בשמעו את־דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה־לי כי בשררות לבי אלך למען ספות הרוה את־הצמאה׃ 
05O 029:019 לא־יאבה יהוה סלח לו כי אז יעשן אף־יהוה וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל־האלה הכתובה בספר הזה ומחה יהוה את־שמו מתחת השמים׃ 
05O 029:020 והבדילו יהוה לרעה מכל שבטי ישראל ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה׃ 
05O 029:021 ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה וראו את־מכות הארץ ההוא ואת־תחלאיה אשר־חלה יהוה בה׃ 
05O 029:022 גפרית ומלח שרפה כל־ארצה לא תזרע ולא תצמח ולא־יעלה בה כל־עשב כמהפכת סדם ועמרה אדמה [וצביים כ] (וצבוים ק) אשר הפך יהוה באפו ובחמתו׃ 
05O 029:023 ואמרו כל־הגוים על־מה עשה יהוה ככה לארץ הזאת מה חרי האף הגדול הזה׃ 
05O 029:024 ואמרו על אשר עזבו את־ברית יהוה אלהי אבתם אשר כרת עמם בהוציאו אתם מארץ מצרים׃ 
05O 029:025 וילכו ויעבדו אלהים אחרים וישתחוו  להם אלהים אשר לא־ידעום ולא חלק להם׃ 
05O 029:026 ויחר־אף יהוה בארץ ההוא להביא עליה את־כל־הקללה הכתובה בספר הזה׃ 
05O 029:027 ויתשם יהוה מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישלכם אל־ארץ אחרת כיום הזה׃ 
05O 029:028 הנסתרת ליהוה אלהינו והנגלת לנו  ולבנינו  עד־עולם לעשות את־כל־דברי התורה הזאת׃    ס 
05O 030:001 והיה כי־יבאו עליך כל־הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבת אל־לבבך בכל־הגוים אשר הדיחך יהוה אלהיך שמה׃ 
05O 030:002 ושבת עד־יהוה אלהיך ושמעת בקלו ככל אשר־אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל־לבבך ובכל־נפשך׃ 
05O 030:003 ושב יהוה אלהיך את־שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל־העמים אשר הפיצך יהוה אלהיך שמה׃ 
05O 030:004 אם־יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך יהוה אלהיך ומשם יקחך׃ 
05O 030:005 והביאך יהוה אלהיך אל־הארץ אשר־ירשו אבתיך וירשתה והיטבך והרבך מאבתיך׃ 
05O 030:006 ומל יהוה אלהיך את־לבבך ואת־לבב זרעך לאהבה את־יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשך למען חייך׃ 
05O 030:007 ונתן יהוה אלהיך את כל־האלות האלה על־איביך ועל־שנאיך אשר רדפוך׃ 
05O 030:008 ואתה תשוב ושמעת בקול יהוה ועשית את־כל־מצותיו אשר אנכי מצוך היום׃ 
05O 030:009 והותירך יהוה אלהיך בכל ׀ מעשה ידך בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטובה כי ׀ ישוב יהוה לשוש עליך לטוב כאשר־שש על־אבתיך׃ 
05O 030:010 כי תשמע בקול יהוה אלהיך לשמר מצותיו וחקתיו הכתובה בספר התורה הזה כי תשוב אל־יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשך׃  פ 
05O 030:011 כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא־נפלאת הוא ממך ולא רחקה הוא׃ 
05O 030:012 לא בשמים הוא לאמר מי יעלה־לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה׃ 
05O 030:013 ולא־מעבר לים הוא לאמר מי יעבר־לנו אל־עבר הים ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה׃ 
05O 030:014 כי־קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו׃    ס 
05O 030:015 ראה נתתי לפניך היום את־החיים ואת־הטוב ואת־המות ואת־הרע׃ 
05O 030:016 אשר אנכי מצוך היום לאהבה את־יהוה אלהיך ללכת בדרכיו ולשמר מצותיו וחקתיו ומשפטיו וחיית ורבית וברכך יהוה אלהיך בארץ אשר־אתה בא־שמה לרשתה׃ 
05O 030:017 ואם־יפנה לבבך ולא תשמע ונדחת והשתחוית לאלהים אחרים ועבדתם׃ 
05O 030:018 הגדתי לכם היום כי אבד תאבדון לא־תאריכן ימים על־האדמה אשר אתה עבר את־הירדן לבא שמה לרשתה׃ 
05O 030:019 העידתי בכם היום את־השמים ואת־הארץ החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך׃ 
05O 030:020 לאהבה את־יהוה אלהיך לשמע בקלו ולדבקה־בו כי הוא חייך וארך ימיך לשבת על־האדמה אשר נשבע יהוה לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם׃  פ 
05O 031:001 וילך משה וידבר את־הדברים האלה אל־כל־ישראל׃ 
05O 031:002 ויאמר אלהם בן־מאה ועשרים שנה אנכי היום לא־אוכל עוד לצאת ולבוא ויהוה אמר אלי לא תעבר את־הירדן הזה׃ 
05O 031:003 יהוה אלהיך הוא ׀ עבר לפניך הוא־ישמיד את־הגוים האלה מלפניך וירשתם יהושע הוא עבר לפניך כאשר דבר יהוה׃ 
05O 031:004 ועשה יהוה להם כאשר עשה לסיחון ולעוג מלכי האמרי ולארצם אשר השמיד אתם׃ 
05O 031:005 ונתנם יהוה לפניכם ועשיתם להם ככל־המצוה אשר צויתי אתכם׃ 
05O 031:006 חזקו ואמצו אל־תיראו ואל־תערצו מפניהם כי ׀ יהוה אלהיך הוא ההלך עמך לא ירפך ולא יעזבך׃  פ 
05O 031:007 ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל־ישראל  חזק ואמץ כי אתה תבוא את־העם הזה אל־הארץ אשר נשבע יהוה לאבתם לתת להם ואתה תנחילנה אותם׃ 
05O 031:008 ויהוה הוא ׀ ההלך לפניך הוא יהיה עמך לא ירפך ולא יעזבך לא תירא ולא תחת׃ 
05O 031:009 ויכתב משה את־התורה הזאת ויתנה אל־הכהנים בני לוי הנשאים את־ארון ברית יהוה ואל־כל־זקני ישראל׃ 
05O 031:010 ויצו משה אותם לאמר מקץ ׀ שבע שנים במעד שנת השמטה בחג הסכות׃ 
05O 031:011 בבוא כל־ישראל לראות את־פני יהוה אלהיך במקום אשר יבחר תקרא את־התורה הזאת נגד כל־ישראל באזניהם׃ 
05O 031:012 הקהל את־העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את־יהוה אלהיכם ושמרו  לעשות את־כל־דברי התורה הזאת׃ 
05O 031:013 ובניהם אשר לא־ידעו ישמעו ולמדו ליראה את־יהוה אלהיכם כל־הימים אשר אתם חיים על־האדמה אשר אתם עברים את־הירדן שמה לרשתה׃  פ 
05O 031:014 ויאמר יהוה אל־משה הן קרבו ימיך למות קרא את־יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד׃ 
05O 031:015 וירא יהוה באהל בעמוד ענן ויעמד עמוד הענן על־פתח האהל׃    ס 
05O 031:016 ויאמר יהוה אל־משה הנך שכב עם־אבתיך וקם העם הזה וזנה ׀ אחרי ׀ אלהי נכר־הארץ אשר הוא בא־שמה בקרבו ועזבני והפר את־בריתי אשר כרתי אתו׃ 
05O 031:017 וחרה אפי בו ביום־ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכל ומצאהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי־אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה׃ 
05O 031:018 ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל־הרעה אשר עשה כי פנה אל־אלהים אחרים׃ 
05O 031:019 ועתה כתבו לכם את־השירה הזאת ולמדה את־בני־ישראל שימה בפיהם למען תהיה־לי השירה הזאת לעד בבני ישראל׃ 
05O 031:020 כי־אביאנו אל־האדמה ׀ אשר־נשבעתי לאבתיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן ופנה אל־אלהים אחרים ועבדום ונאצוני והפר את־בריתי׃ 
05O 031:021 והיה כי־תמצאן אתו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו כי ידעתי את־יצרו אשר הוא עשה היום בטרם אביאנו אל־הארץ אשר נשבעתי׃ 
05O 031:022 ויכתב משה את־השירה הזאת ביום ההוא וילמדה את־בני ישראל׃ 
05O 031:023 ויצו את־יהושע בן־נון ויאמר חזק ואמץ כי אתה תביא את־בני ישראל אל־הארץ אשר־נשבעתי להם ואנכי אהיה עמך׃ 
05O 031:024 ויהי ׀ ככלות משה לכתב את־דברי התורה־הזאת על־ספר עד תמם׃ 
05O 031:025 ויצו משה את־הלוים נשאי  ארון ברית־יהוה לאמר׃ 
05O 031:026 לקח את ספר התורה הזה ושמתם אתו מצד ארון ברית־יהוה אלהיכם והיה־שם בך לעד׃ 
05O 031:027 כי אנכי ידעתי את־מריך ואת־ערפך הקשה הן בעודני חי עמכם היום ממרים היתם עם־יהוה ואף כי־אחרי מותי׃ 
05O 031:028 הקהילו אלי את־כל־זקני שבטיכם ושטריכם ואדברה באזניהם את הדברים האלה ואעידה בם את־השמים ואת־הארץ׃ 
05O 031:029 כי ידעתי אחרי מותי כי־השחת תשחתון וסרתם מן־הדרך אשר צויתי אתכם וקראת אתכם הרעה באחרית הימים כי־תעשו את־הרע בעיני יהוה להכעיסו במעשה ידיכם׃ 
05O 031:030 וידבר משה באזני כל־קהל ישראל את־דברי השירה הזאת עד תמם׃  פ 
05O 032:001 האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי־פי׃ 
05O 032:002 יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירם עלי־דשא וכרביבים עלי־עשב׃ 
05O 032:003 כי שם יהוה אקרא הבו גדל לאלהינו׃ 
05O 032:004 הצור תמים פעלו כי כל־דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא׃ 
05O 032:005 שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתל׃ 
05O 032:006 ה־ליהוה תגמלו־זאת עם נבל ולא חכם הלוא־הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך׃ 
05O 032:007 זכר ימות עולם בינו שנות דור־ודור שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך׃ 
05O 032:008 בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבלת עמים למספר בני ישראל׃ 
05O 032:009 כי חלק יהוה עמו יעקב חבל נחלתו׃ 
05O 032:010 ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן יסבבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו׃ 
05O 032:011 כנשר יעיר קנו על־גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על־אברתו׃ 
05O 032:012 יהוה בדד ינחנו ואין עמו אל נכר׃ 
05O 032:013 ירכבהו על־ [במותי כ] (במתי  ק) ארץ ויאכל תנובת שדי וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור׃ 
05O 032:014 חמאת בקר וחלב צאן עם־חלב כרים ואילים בני־בשן ועתודים עם־חלב כליות חטה ודם־ענב תשתה־חמר׃ 
05O 032:015 וישמן ישרון ויבעט שמנת עבית כשית ויטש אלוה עשהו וינבל צור ישעתו׃ 
05O 032:016 יקנאהו בזרים בתועבת יכעיסהו׃ 
05O 032:017 יזבחו לשדים לא אלה אלהים לא ידעום חדשים מקרב באו לא שערום אבתיכם׃ 
05O 032:018 צור ילדך תשי ותשכח אל מחללך׃ 
05O 032:019 וירא יהוה וינאץ מכעס בניו ובנתיו׃ 
05O 032:020 ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפכת המה בנים לא־אמן בם׃ 
05O 032:021 הם קנאוני בלא־אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא־עם בגוי נבל אכעיסם׃ 
05O 032:022 כי־אש קדחה באפי ותיקד עד־שאול תחתית ותאכל ארץ ויבלה ותלהט מוסדי הרים׃ 
05O 032:023 אספה עלימו רעות חצי אכלה־בם׃ 
05O 032:024 מזי רעב ולחמי רשף וקטב מרירי ושן־בהמות אשלח־בם עם־חמת זחלי עפר׃ 
05O 032:025 מחוץ תשכל־חרב ומחדרים אימה גם־בחור גם־בתולה יונק עם־איש שיבה׃ 
05O 032:026 אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם׃ 
05O 032:027 לולי כעס אויב אגור פן־ינכרו צרימו פן־יאמרו ידינו רמה ולא יהוה פעל כל־זאת׃ 
05O 032:028 כי־גוי אבד עצות המה ואין בהם תבונה׃ 
05O 032:029 לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם׃ 
05O 032:030 איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה אם־לא כי־צורם מכרם ויהוה הסגירם׃ 
05O 032:031 כי לא כצורנו צורם ואיבינו פלילים׃ 
05O 032:032 כי־מגפן סדם גפנם ומשדמת עמרה ענבמו ענבי־רוש אשכלת מררת למו׃ 
05O 032:033 חמת תנינם יינם וראש פתנים אכזר׃ 
05O 032:034 הלא־הוא כמס עמדי חתם באוצרתי׃ 
05O 032:035 לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם כי קרוב יום אידם וחש עתדת למו׃ 
05O 032:036 כי־ידין יהוה עמו ועל־עבדיו יתנחם כי יראה כי־אזלת יד ואפס עצור ועזוב׃ 
05O 032:037 ואמר אי אלהימו צור חסיו בו׃ 
05O 032:038 אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם יקומו ויעזרכם יהי עליכם סתרה׃ 
05O 032:039 ראו ׀ עתה כי אני  אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל׃ 
05O 032:040 כי־אשא אל־שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעלם׃ 
05O 032:041 אם־שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם׃ 
05O 032:042 אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב׃ 
05O 032:043 הרנינו גוים עמו כי דם־עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו׃  פ 
05O 032:044 ויבא משה וידבר את־כל־דברי השירה־הזאת באזני העם הוא והושע בן־נון׃ 
05O 032:045 ויכל משה לדבר את־כל־הדברים האלה אל־כל־ישראל׃ 
05O 032:046 ויאמר אלהם שימו לבבכם לכל־הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצום את־בניכם לשמר לעשות את־כל־דברי התורה הזאת׃ 
05O 032:047 כי לא־דבר רק הוא מכם כי־הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על־האדמה אשר אתם עברים את־הירדן שמה לרשתה׃  פ 
05O 032:048 וידבר יהוה אל־משה בעצם היום הזה לאמר׃ 
05O 032:049 עלה אל־הר העברים הזה הר־נבו אשר בארץ מואב אשר על־פני ירחו וראה את־ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל לאחזה׃ 
05O 032:050 ומת בהר אשר אתה עלה שמה והאסף אל־עמיך כאשר־מת אהרן אחיך בהר ההר ויאסף אל־עמיו׃ 
05O 032:051 על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי־מריבת קדש מדבר־צן על אשר לא־קדשתם אותי בתוך בני ישראל׃ 
05O 032:052 כי מנגד תראה את־הארץ ושמה לא תבוא אל־הארץ אשר־אני נתן לבני ישראל׃  פ 
05O 033:001 וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים את־בני ישראל לפני מותו׃ 
05O 033:002 ויאמר יהוה מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קדש מימינו [אשדת כ] (אש ק) (דת ק) למו׃ 
05O 033:003 אף חבב עמים כל־קדשיו בידך והם תכו לרגלך ישא מדברתיך׃ 
05O 033:004 תורה צוה־לנו משה מורשה קהלת יעקב׃ 
05O 033:005 ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל׃ 
05O 033:006 יחי ראובן ואל־ימת ויהי מתיו מספר׃    ס 
05O 033:007 וזאת ליהודה ויאמר שמע יהוה קול יהודה ואל־עמו תביאנו ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה׃    ס 
05O 033:008 וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך אשר נסיתו במסה תריבהו על־מי מריבה׃ 
05O 033:009 האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת־אחיו לא הכיר ואת־ [בנו כ] (בניו ק) לא ידע כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו׃ 
05O 033:010 יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ישימו קטורה באפך וכליל על־מזבחך׃ 
05O 033:011 ברך יהוה חילו ופעל ידיו תרצה מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן־יקומון׃    ס 
05O 033:012 לבנימן אמר ידיד יהוה ישכן לבטח עליו חפף עליו כל־היום ובין כתיפיו שכן׃    ס 
05O 033:013 וליוסף אמר מברכת יהוה ארצו ממגד שמים מטל ומתהום רבצת תחת׃ 
05O 033:014 וממגד תבואת שמש וממגד גרש ירחים׃ 
05O 033:015 ומראש הררי־קדם וממגד גבעות עולם׃ 
05O 033:016 וממגד ארץ ומלאה ורצון שכני סנה תבואתה לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו׃ 
05O 033:017 בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדו אפסי־ארץ והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה׃    ס 
05O 033:018 ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך׃ 
05O 033:019 עמים הר־יקראו שם יזבחו זבחי־צדק כי שפע ימים יינקו ושפוני טמוני חול׃    ס 
05O 033:020 ולגד אמר ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף־קדקד׃ 
05O 033:021 וירא ראשית לו כי־שם חלקת מחקק ספון ויתא ראשי עם צדקת יהוה עשה ומשפטיו עם־ישראל׃    ס 
05O 033:022 ולדן אמר דן גור אריה יזנק מן־הבשן׃ 
05O 033:023 ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון ומלא ברכת יהוה ים ודרום ירשה׃    ס 
05O 033:024 ולאשר אמר ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו וטבל בשמן רגלו׃ 
05O 033:025 ברזל ונחשת מנעליך וכימיך  דבאך׃ 
05O 033:026 אין כאל ישרון רכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים׃ 
05O 033:027 מענה אלהי קדם ומתחת זרעת עולם ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד׃ 
05O 033:028 וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אל־ארץ דגן ותירוש אף־שמיו יערפו  טל׃ 
05O 033:029 אשריך ישראל מי כמוך עם נושע ביהוה מגן עזרך ואשר־חרב גאותך ויכחשו איביך לך ואתה על־במותימו תדרך׃    ס 
05O 034:001 ויעל משה מערבת מואב אל־הר נבו ראש הפסגה אשר על־פני ירחו ויראהו יהוה את־כל־הארץ את־הגלעד עד־דן׃ 
05O 034:002 ואת כל־נפתלי ואת־ארץ אפרים ומנשה ואת כל־ארץ יהודה עד הים האחרון׃ 
05O 034:003 ואת־הנגב ואת־הככר בקעת ירחו עיר התמרים עד־צער׃ 
05O 034:004 ויאמר יהוה אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבר׃ 
05O 034:005 וימת שם משה עבד־יהוה בארץ מואב על־פי יהוה׃ 
05O 034:006 ויקבר אתו בגי בארץ מואב מול בית פעור ולא־ידע איש את־קברתו עד היום הזה׃ 
05O 034:007 ומשה בן־מאה ועשרים שנה במתו לא־כהתה עינו ולא־נס לחה׃ 
05O 034:008 ויבכו בני ישראל את־משה בערבת מואב שלשים יום ויתמו ימי בכי אבל משה׃ 
05O 034:009 ויהושע בן־נון מלא רוח חכמה כי־סמך משה את־ידיו עליו וישמעו אליו בני־ישראל ויעשו כאשר צוה יהוה את־משה׃ 
05O 034:010 ולא־קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו יהוה פנים אל־פנים׃ 
05O 034:011 לכל־האתות והמופתים אשר שלחו יהוה לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל־עבדיו ולכל־ארצו׃ 
05O 034:012 ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל־ישראל׃ 
06O 001:001 ויהי אחרי מות משה עבד יהוה ויאמר יהוה אל־יהושע בן־נון משרת משה לאמר׃ 
06O 001:002 משה עבדי מת ועתה קום עבר את־הירדן הזה אתה וכל־העם הזה אל־הארץ אשר אנכי נתן להם לבני ישראל׃ 
06O 001:003 כל־מקום אשר תדרך כף־רגלכם בו לכם נתתיו כאשר דברתי אל־משה׃ 
06O 001:004 מהמדבר והלבנון הזה ועד־הנהר הגדול נהר־פרת כל ארץ החתים ועד־הים הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם׃ 
06O 001:005 לא־יתיצב איש לפניך כל ימי חייך כאשר הייתי עם־משה אהיה עמך לא ארפך ולא אעזבך׃ 
06O 001:006 חזק ואמץ כי אתה תנחיל את־העם הזה את־הארץ אשר־נשבעתי לאבותם לתת להם׃ 
06O 001:007 רק חזק ואמץ מאד לשמר לעשות ככל־התורה אשר צוך משה עבדי אל־תסור ממנו ימין ושמאול למען תשכיל בכל אשר תלך׃ 
06O 001:008 לא־ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמר לעשות ככל־הכתוב בו כי־אז תצליח את־דרכך ואז תשכיל׃ 
06O 001:009 הלוא צויתיך חזק ואמץ אל־תערץ ואל־תחת כי עמך יהוה אלהיך בכל אשר תלך׃  פ 
06O 001:010 ויצו יהושע את־שטרי העם לאמר׃ 
06O 001:011 עברו ׀ בקרב המחנה וצוו את־העם לאמר הכינו לכם צידה כי בעוד ׀ שלשת ימים אתם עברים את־הירדן הזה לבוא לרשת את־הארץ אשר יהוה אלהיכם נתן לכם לרשתה׃    ס 
06O 001:012 ולראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה אמר יהושע לאמר׃ 
06O 001:013 זכור את־הדבר אשר צוה אתכם משה עבד־יהוה לאמר יהוה אלהיכם מניח לכם ונתן לכם את־הארץ הזאת׃ 
06O 001:014 נשיכם טפכם ומקניכם ישבו בארץ אשר נתן לכם משה בעבר הירדן ואתם תעברו חמשים לפני אחיכם כל גבורי החיל ועזרתם אותם׃ 
06O 001:015 עד אשר־יניח יהוה ׀ לאחיכם ככם וירשו גם־המה את־הארץ אשר־יהוה אלהיכם נתן להם ושבתם לארץ ירשתכם וירשתם אותה אשר ׀ נתן לכם משה עבד יהוה בעבר הירדן מזרח השמש׃ 
06O 001:016 ויענו את־יהושע לאמר כל אשר־צויתנו נעשה ואל־כל־אשר תשלחנו נלך׃ 
06O 001:017 ככל אשר־שמענו אל־משה כן נשמע אליך רק יהיה יהוה אלהיך עמך כאשר היה עם־משה׃ 
06O 001:018 כל־איש אשר־ימרה את־פיך ולא־ישמע את־דבריך לכל אשר־תצונו יומת רק חזק ואמץ׃  פ 
06O 002:001 וישלח יהושע־בן־נון מן־השטים שנים־אנשים מרגלים חרש לאמר לכו ראו את־הארץ ואת־יריחו וילכו ויבאו בית־אשה זונה ושמה רחב וישכבו־שמה׃ 
06O 002:002 ויאמר למלך יריחו לאמר הנה אנשים באו הנה הלילה מבני ישראל לחפר את־הארץ׃ 
06O 002:003 וישלח מלך יריחו אל־רחב לאמר הוציאי האנשים הבאים אליך אשר־באו לביתך כי לחפר את־כל־הארץ באו׃ 
06O 002:004 ותקח האשה את־שני האנשים ותצפנו ותאמר ׀ כן באו אלי האנשים ולא ידעתי מאין המה׃ 
06O 002:005 ויהי השער לסגור בחשך והאנשים יצאו לא ידעתי אנה הלכו האנשים רדפו מהר אחריהם כי תשיגום׃ 
06O 002:006 והיא העלתם הגגה ותטמנם בפשתי העץ הערכות לה על־הגג׃ 
06O 002:007 והאנשים רדפו אחריהם דרך הירדן על המעברות והשער סגרו אחרי כאשר יצאו הרדפים אחריהם׃ 
06O 002:008 והמה טרם ישכבון והיא עלתה עליהם על־הגג׃ 
06O 002:009 ותאמר אל־האנשים ידעתי כי־נתן יהוה לכם את־הארץ וכי־נפלה אימתכם עלינו וכי נמגו כל־ישבי הארץ מפניכם׃ 
06O 002:010 כי שמענו את אשר־הוביש יהוה את־מי ים־סוף מפניכם בצאתכם ממצרים ואשר עשיתם לשני מלכי האמרי אשר בעבר הירדן לסיחן ולעוג אשר החרמתם אותם׃ 
06O 002:011 ונשמע וימס לבבנו ולא־קמה עוד רוח באיש מפניכם כי יהוה אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל־הארץ מתחת׃ 
06O 002:012 ועתה השבעו־נא לי ביהוה כי־עשיתי עמכם חסד ועשיתם גם־אתם עם־בית אבי חסד ונתתם לי אות אמת׃ 
06O 002:013 והחיתם את־אבי ואת־אמי ואת־אחי ואת־ [אחותי כ] (אחיותי ק) ואת כל־אשר להם והצלתם את־נפשתינו ממות׃ 
06O 002:014 ויאמרו לה האנשים נפשנו תחתיכם למות אם לא תגידו את־דברנו זה והיה בתת־יהוה לנו את־הארץ ועשינו עמך חסד ואמת׃ 
06O 002:015 ותורדם בחבל בעד החלון כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושבת׃ 
06O 002:016 ותאמר להם ההרה לכו פן־יפגעו בכם הרדפים ונחבתם שמה שלשת ימים עד שוב הרדפים ואחר תלכו לדרככם׃ 
06O 002:017 ויאמרו אליה האנשים נקים אנחנו משבעתך הזה אשר השבעתנו׃ 
06O 002:018 הנה אנחנו באים בארץ את־תקות חוט השני הזה תקשרי בחלון אשר הורדתנו בו ואת־אביך ואת־אמך ואת־אחיך ואת כל־בית אביך תאספי אליך הביתה׃ 
06O 002:019 והיה כל אשר־יצא מדלתי ביתך ׀ החוצה דמו בראשו ואנחנו נקים וכל אשר יהיה אתך בבית דמו בראשנו אם־יד תהיה־בו׃ 
06O 002:020 ואם־תגידי את־דברנו זה והיינו נקים משבעתך אשר השבעתנו׃ 
06O 002:021 ותאמר כדבריכם כן־הוא ותשלחם וילכו ותקשר את־תקות השני בחלון׃ 
06O 002:022 וילכו ויבאו ההרה וישבו שם שלשת ימים עד־שבו הרדפים ויבקשו הרדפים בכל־הדרך ולא מצאו׃ 
06O 002:023 וישבו שני האנשים וירדו מההר ויעברו ויבאו אל־יהושע בן־נון ויספרו־לו את כל־המצאות אותם׃ 
06O 002:024 ויאמרו אל־יהושע כי־נתן יהוה בידנו את־כל־הארץ וגם־נמגו כל־ישבי הארץ מפנינו׃    ס 
06O 003:001 וישכם יהושע בבקר ויסעו מהשטים ויבאו עד־הירדן הוא וכל־בני ישראל וילנו שם טרם יעברו׃ 
06O 003:002 ויהי מקצה שלשת ימים ויעברו השטרים בקרב המחנה׃ 
06O 003:003 ויצוו את־העם לאמר כראותכם את ארון ברית־יהוה אלהיכם והכהנים הלוים נשאים אתו ואתם תסעו ממקומכם והלכתם אחריו׃ 
06O 003:004 אך ׀ רחוק יהיה ביניכם [ובינו כ] (וביניו ק) כאלפים אמה במדה אל־תקרבו אליו למען אשר־תדעו את־הדרך אשר תלכו־בה כי לא עברתם בדרך מתמול שלשום׃    ס 
06O 003:005 ויאמר יהושע אל־העם התקדשו כי מחר יעשה יהוה בקרבכם נפלאות׃ 
06O 003:006 ויאמר יהושע אל־הכהנים לאמר שאו את־ארון הברית ועברו לפני העם וישאו את־ארון הברית וילכו לפני העם׃    ס 
06O 003:007 ויאמר יהוה אל־יהושע היום הזה אחל גדלך בעיני כל־ישראל אשר ידעון כי כאשר הייתי עם־משה אהיה עמך׃ 
06O 003:008 ואתה תצוה את־הכהנים נשאי ארון־הברית לאמר כבאכם עד־קצה מי הירדן בירדן תעמדו׃  פ 
06O 003:009 ויאמר יהושע אל־בני ישראל גשו הנה ושמעו את־דברי יהוה אלהיכם׃ 
06O 003:010 ויאמר יהושע בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם והורש יוריש מפניכם את־הכנעני ואת־החתי ואת־החוי ואת־הפרזי ואת־הגרגשי והאמרי והיבוסי׃ 
06O 003:011 הנה ארון הברית אדון כל־הארץ עבר לפניכם בירדן׃ 
06O 003:012 ועתה קחו לכם שני עשר איש משבטי ישראל איש־אחד איש־אחד לשבט׃ 
06O 003:013 והיה כנוח כפות רגלי הכהנים נשאי ארון יהוה אדון כל־הארץ במי הירדן מי הירדן יכרתון המים הירדים מלמעלה ויעמדו נד אחד׃ 
06O 003:014 ויהי בנסע העם מאהליהם לעבר את־הירדן והכהנים נשאי הארון הברית לפני העם׃ 
06O 003:015 וכבוא נשאי הארון עד־הירדן ורגלי הכהנים נשאי הארון נטבלו בקצה המים והירדן מלא על־כל־גדותיו כל ימי קציר׃ 
06O 003:016 ויעמדו המים הירדים מלמעלה קמו נד־אחד הרחק מאד [באדם כ] (מאדם ק) העיר אשר מצד צרתן והירדים על ים הערבה ים־המלח תמו נכרתו והעם עברו נגד יריחו׃ 
06O 003:017 ויעמדו הכהנים נשאי הארון ברית־יהוה בחרבה בתוך הירדן הכן וכל־ישראל עברים בחרבה עד אשר־תמו כל־הגוי לעבר את־הירדן׃ 
06O 004:001 ויהי כאשר־תמו כל־הגוי לעבור את־הירדן  פ ויאמר יהוה אל־יהושע לאמר׃ 
06O 004:002 קחו לכם מן־העם שנים עשר אנשים איש־אחד איש־אחד משבט׃ 
06O 004:003 וצוו אותם לאמר שאו־לכם מזה מתוך הירדן ממצב רגלי הכהנים הכין שתים־עשרה אבנים והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון אשר־תלינו בו הלילה׃    ס 
06O 004:004 ויקרא יהושע אל־שנים העשר איש אשר הכין מבני ישראל איש־אחד איש־אחד משבט׃ 
06O 004:005 ויאמר להם יהושע עברו לפני ארון יהוה אלהיכם אל־תוך הירדן והרימו לכם איש אבן אחת על־שכמו למספר שבטי בני־ישראל׃ 
06O 004:006 למען תהיה זאת אות בקרבכם כי־ישאלון בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם׃ 
06O 004:007 ואמרתם להם אשר נכרתו מימי הירדן מפני ארון ברית־יהוה בעברו בירדן נכרתו מי הירדן והיו האבנים האלה לזכרון לבני ישראל עד־עולם׃ 
06O 004:008 ויעשו־כן בני־ישראל  כאשר צוה יהושע וישאו שתי־עשרה אבנים מתוך הירדן כאשר דבר יהוה אל־יהושע למספר שבטי בני־ישראל ויעברום עמם אל־המלון וינחום שם׃ 
06O 004:009 ושתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן תחת מצב רגלי הכהנים נשאי ארון הברית ויהיו שם עד היום הזה׃ 
06O 004:010 והכהנים נשאי הארון עמדים בתוך הירדן עד תם כל־הדבר אשר־צוה יהוה את־יהושע לדבר אל־העם ככל אשר־צוה משה את־יהושע וימהרו העם ויעברו׃ 
06O 004:011 ויהי כאשר־תם כל־העם לעבור ויעבר ארון־יהוה והכהנים לפני העם׃ 
06O 004:012 ויעברו בני־ראובן ובני־גד וחצי שבט המנשה חמשים לפני בני ישראל כאשר דבר אליהם משה׃ 
06O 004:013 כארבעים אלף חלוצי הצבא עברו לפני יהוה למלחמה אל ערבות יריחו׃    ס 
06O 004:014 ביום ההוא גדל יהוה את־יהושע בעיני כל־ישראל ויראו אתו כאשר יראו את־משה כל־ימי חייו׃  פ 
06O 004:015 ויאמר יהוה אל־יהושע לאמר׃ 
06O 004:016 צוה את־הכהנים נשאי ארון העדות ויעלו מן־הירדן׃ 
06O 004:017 ויצו יהושע את־הכהנים לאמר עלו מן־הירדן׃ 
06O 004:018 ויהי [בעלות כ] (כעלות ק) הכהנים נשאי ארון ברית־יהוה מתוך הירדן נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה וישבו מי־הירדן למקומם וילכו כתמול־שלשום על־כל־גדותיו׃ 
06O 004:019 והעם עלו מן־הירדן בעשור לחדש הראשון ויחנו בגלגל בקצה מזרח יריחו׃ 
06O 004:020 ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו מן־הירדן הקים יהושע בגלגל׃ 
06O 004:021 ויאמר אל־בני ישראל לאמר אשר ישאלון בניכם מחר את־אבותם לאמר מה האבנים האלה׃ 
06O 004:022 והודעתם את־בניכם לאמר ביבשה עבר ישראל את־הירדן הזה׃ 
06O 004:023 אשר־הוביש יהוה אלהיכם את־מי הירדן מפניכם עד־עברכם כאשר עשה יהוה אלהיכם לים־סוף אשר־הוביש מפנינו עד־עברנו׃ 
06O 004:024 למען דעת כל־עמי הארץ את־יד יהוה כי חזקה היא למען יראתם את־יהוה אלהיכם כל־הימים׃    ס 
06O 005:001 ויהי כשמע כל־מלכי האמרי אשר בעבר הירדן ימה וכל־מלכי הכנעני אשר על־הים את אשר־הוביש יהוה את־מי הירדן מפני בני־ישראל עד־ [עברנו כ] (עברם ק) וימס לבבם ולא־היה בם עוד רוח מפני בני־ישראל׃    ס 
06O 005:002 בעת ההיא אמר יהוה אל־יהושע עשה לך חרבות צרים ושוב מל את־בני־ישראל שנית׃ 
06O 005:003 ויעש־לו יהושע חרבות צרים וימל את־בני ישראל אל־גבעת הערלות׃ 
06O 005:004 וזה הדבר אשר־מל יהושע כל־העם היצא ממצרים הזכרים כל ׀ אנשי המלחמה מתו במדבר בדרך בצאתם ממצרים׃ 
06O 005:005 כי־מלים היו כל־העם היצאים וכל־העם הילדים במדבר בדרך בצאתם ממצרים לא־מלו׃ 
06O 005:006 כי ׀ ארבעים שנה הלכו בני־ישראל במדבר עד־תם כל־הגוי אנשי המלחמה היצאים ממצרים אשר לא־שמעו בקול יהוה אשר נשבע יהוה להם לבלתי הראותם את־הארץ אשר נשבע יהוה לאבותם לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש׃ 
06O 005:007 ואת־בניהם הקים תחתם אתם מל יהושע כי־ערלים היו כי לא־מלו אותם בדרך׃ 
06O 005:008 ויהי כאשר־תמו כל־הגוי להמול וישבו תחתם במחנה עד חיותם׃  פ 
06O 005:009 ויאמר יהוה אל־יהושע היום גלותי את־חרפת מצרים מעליכם ויקרא שם המקום ההוא גלגל עד היום הזה׃ 
06O 005:010 ויחנו בני־ישראל בגלגל ויעשו את־הפסח בארבעה עשר יום לחדש בערב בערבות יריחו׃ 
06O 005:011 ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי בעצם היום הזה׃ 
06O 005:012 וישבת המן ממחרת באכלם מעבור הארץ ולא־היה עוד לבני ישראל מן ויאכלו מתבואת ארץ כנען בשנה ההיא׃    ס 
06O 005:013 ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה־איש עמד לנגדו וחרבו שלופה בידו וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה אם־לצרינו׃ 
06O 005:014 ויאמר ׀ לא כי אני שר־צבא־יהוה עתה באתי ויפל יהושע אל־פניו ארצה וישתחו ויאמר לו מה אדני מדבר אל־עבדו׃ 
06O 005:015 ויאמר שר־צבא יהוה אל־יהושע של־נעלך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עמד עליו קדש הוא ויעש יהושע כן׃ 
06O 006:001 ויריחו סגרת ומסגרת מפני בני ישראל אין יוצא ואין בא׃    ס 
06O 006:002 ויאמר יהוה אל־יהושע ראה נתתי בידך את־יריחו ואת־מלכה גבורי החיל׃ 
06O 006:003 וסבתם את־העיר כל  אנשי המלחמה הקיף את־העיר פעם אחת כה תעשה ששת ימים׃ 
06O 006:004 ושבעה כהנים ישאו שבעה שופרות היובלים לפני הארון וביום השביעי תסבו את־העיר שבע פעמים והכהנים יתקעו בשופרות׃ 
06O 006:005 והיה במשך ׀ בקרן היובל [בשמעכם כ] (כשמעכם ק) את־קול השופר יריעו כל־העם תרועה גדולה ונפלה חומת העיר תחתיה ועלו העם איש נגדו׃ 
06O 006:006 ויקרא יהושע בן־נון אל־הכהנים ויאמר אלהם שאו את־ארון הברית ושבעה כהנים ישאו שבעה שופרות יובלים לפני ארון יהוה׃ 
06O 006:007 [ויאמרו כ] (ויאמר ק) אל־העם עברו וסבו את־העיר והחלוץ יעבר לפני ארון יהוה׃ 
06O 006:008 ויהי כאמר יהושע אל־העם ושבעה הכהנים נשאים שבעה שופרות היובלים לפני יהוה עברו ותקעו בשופרות וארון ברית יהוה הלך אחריהם׃ 
06O 006:009 והחלוץ הלך לפני הכהנים [תקעו כ] (תקעי ק) השופרות והמאסף הלך אחרי הארון הלוך ותקוע בשופרות׃ 
06O 006:010 ואת־העם צוה יהושע לאמר לא תריעו ולא־תשמיעו את־קולכם ולא־יצא מפיכם דבר עד יום אמרי אליכם הריעו והריעתם׃ 
06O 006:011 ויסב ארון־יהוה את־העיר הקף פעם אחת ויבאו המחנה וילינו במחנה׃  פ 
06O 006:012 וישכם יהושע בבקר וישאו הכהנים את־ארון יהוה׃ 
06O 006:013 ושבעה הכהנים נשאים שבעה שופרות היבלים לפני ארון יהוה הלכים הלוך ותקעו בשופרות והחלוץ הלך לפניהם והמאסף הלך אחרי ארון יהוה [הולך כ] (הלוך ק) ותקוע בשופרות׃ 
06O 006:014 ויסבו את־העיר ביום השני פעם אחת וישבו המחנה כה עשו ששת ימים׃ 
06O 006:015 ויהי ׀ ביום השביעי וישכמו כעלות השחר ויסבו את־העיר כמשפט הזה שבע פעמים רק ביום ההוא סבבו את־העיר שבע פעמים׃ 
06O 006:016 ויהי בפעם השביעית תקעו הכהנים בשופרות ויאמר יהושע אל־העם הריעו כי־נתן יהוה לכם את־העיר׃ 
06O 006:017 והיתה העיר חרם היא וכל־אשר־בה ליהוה רק רחב הזונה תחיה היא וכל־אשר אתה בבית כי החבאתה את־המלאכים אשר שלחנו׃ 
06O 006:018 ורק־אתם שמרו מן־החרם פן־תחרימו ולקחתם מן־החרם ושמתם את־מחנה ישראל לחרם ועכרתם אותו׃ 
06O 006:019 וכל ׀ כסף וזהב וכלי נחשת וברזל קדש הוא ליהוה אוצר יהוה יבוא׃ 
06O 006:020 וירע העם ויתקעו בשפרות ויהי כשמע העם את־קול השופר ויריעו העם תרועה גדולה ותפל החומה תחתיה ויעל העם העירה איש נגדו וילכדו את־העיר׃ 
06O 006:021 ויחרימו את־כל־אשר בעיר מאיש ועד־אשה מנער ועד־זקן ועד שור ושה וחמור לפי־חרב׃ 
06O 006:022 ולשנים האנשים המרגלים את־הארץ אמר יהושע באו בית־האשה הזונה והוציאו משם את־האשה ואת־כל־אשר־לה כאשר נשבעתם לה׃ 
06O 006:023 ויבאו הנערים המרגלים ויציאו את־רחב ואת־אביה ואת־אמה ואת־אחיה ואת־כל־אשר־לה ואת כל־משפחותיה הוציאו ויניחום מחוץ למחנה ישראל׃ 
06O 006:024 והעיר שרפו באש וכל־אשר־בה רק ׀ הכסף והזהב וכלי הנחשת והברזל נתנו אוצר בית־יהוה׃ 
06O 006:025 ואת־רחב הזונה ואת־בית אביה ואת־כל־אשר־לה החיה יהושע ותשב בקרב ישראל עד היום הזה כי החביאה את־המלאכים אשר־שלח יהושע לרגל את־יריחו׃  פ 
06O 006:026 וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני יהוה אשר יקום ובנה את־העיר הזאת את־יריחו בבכרו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה׃ 
06O 006:027 ויהי יהוה את־יהושע ויהי שמעו בכל־הארץ׃ 
06O 007:001 וימעלו בני־ישראל מעל בחרם ויקח עכן בן־כרמי בן־זבדי בן־זרח למטה יהודה מן־החרם ויחר־אף יהוה בבני ישראל׃ 
06O 007:002 וישלח יהושע אנשים מיריחו העי אשר עם־בית און מקדם לבית־אל ויאמר אליהם לאמר עלו ורגלו את־הארץ ויעלו האנשים וירגלו את־העי׃ 
06O 007:003 וישבו אל־יהושע ויאמרו אליו אל־יעל כל־העם כאלפים איש או כשלשת אלפים איש יעלו ויכו את־העי אל־תיגע־שמה את־כל־העם כי מעט המה׃ 
06O 007:004 ויעלו מן־העם שמה כשלשת אלפים איש וינסו לפני אנשי העי׃ 
06O 007:005 ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש וירדפום לפני השער עד־השברים ויכום במורד וימס לבב־העם ויהי למים׃ 
06O 007:006 ויקרע יהושע שמלתיו ויפל על־פניו ארצה לפני ארון יהוה עד־הערב הוא וזקני ישראל ויעלו עפר על־ראשם׃ 
06O 007:007 ויאמר יהושע אהה ׀ אדני יהוה למה העברת העביר את־העם הזה את־הירדן לתת אתנו ביד האמרי להאבידנו ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן׃ 
06O 007:008 בי אדני מה אמר אחרי אשר הפך ישראל ערף לפני איביו׃ 
06O 007:009 וישמעו הכנעני וכל ישבי הארץ ונסבו עלינו והכריתו את־שמנו מן־הארץ ומה־תעשה לשמך הגדול׃    ס 
06O 007:010 ויאמר יהוה אל־יהושע קם לך למה זה אתה נפל על־פניך׃ 
06O 007:011 חטא ישראל וגם עברו את־בריתי אשר צויתי אותם וגם לקחו מן־החרם וגם גנבו וגם כחשו וגם שמו בכליהם׃ 
06O 007:012 ולא יכלו בני ישראל לקום לפני איביהם ערף יפנו לפני איביהם כי היו לחרם לא אוסיף להיות עמכם אם־לא תשמידו החרם מקרבכם׃ 
06O 007:013 קם קדש את־העם ואמרת התקדשו למחר כי כה אמר יהוה אלהי ישראל חרם בקרבך ישראל לא תוכל לקום לפני איביך עד־הסירכם החרם מקרבכם׃ 
06O 007:014 ונקרבתם בבקר לשבטיכם והיה השבט אשר־ילכדנו יהוה יקרב למשפחות והמשפחה אשר־ילכדנה יהוה תקרב לבתים והבית אשר ילכדנו יהוה יקרב לגברים׃ 
06O 007:015 והיה הנלכד בחרם ישרף באש אתו ואת־כל־אשר־לו כי עבר את־ברית יהוה וכי־עשה נבלה בישראל׃ 
06O 007:016 וישכם יהושע בבקר ויקרב את־ישראל לשבטיו וילכד שבט יהודה׃ 
06O 007:017 ויקרב את־משפחת יהודה וילכד את משפחת הזרחי ויקרב את־משפחת הזרחי לגברים וילכד זבדי׃ 
06O 007:018 ויקרב את־ביתו לגברים וילכד עכן בן־כרמי בן־זבדי בן־זרח למטה יהודה׃ 
06O 007:019 ויאמר יהושע אל־עכן בני שים־נא כבוד ליהוה אלהי ישראל ותן־לו תודה והגד־נא לי מה עשית אל־תכחד ממני׃ 
06O 007:020 ויען עכן את־יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי ליהוה אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי׃ 
06O 007:021 [ואראה כ] (וארא ק) בשלל אדרת שנער אחת טובה ומאתים שקלים כסף ולשון זהב אחד חמשים שקלים משקלו ואחמדם ואקחם והנם טמונים בארץ בתוך האהלי והכסף תחתיה׃ 
06O 007:022 וישלח יהושע מלאכים וירצו האהלה והנה טמונה באהלו והכסף תחתיה׃ 
06O 007:023 ויקחום מתוך האהל ויבאום אל־יהושע ואל כל־בני ישראל ויצקם לפני יהוה׃ 
06O 007:024 ויקח יהושע את־עכן בן־זרח ואת־הכסף ואת־האדרת ואת־לשון הזהב ואת־בניו ואת־בנתיו ואת־שורו ואת־חמרו ואת־צאנו ואת־אהלו ואת־כל־אשר־לו וכל־ישראל עמו ויעלו אתם עמק עכור׃ 
06O 007:025 ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך יהוה ביום הזה וירגמו אתו כל־ישראל אבן וישרפו אתם באש ויסקלו אתם באבנים׃ 
06O 007:026 ויקימו עליו גל־אבנים גדול עד היום הזה וישב יהוה מחרון אפו על־כן קרא שם המקום ההוא עמק עכור עד היום הזה׃  פ 
06O 008:001 ויאמר יהוה אל־יהושע אל־תירא ואל־תחת קח עמך את כל־עם המלחמה וקום עלה העי ראה ׀ נתתי בידך את־מלך העי ואת־עמו ואת־עירו ואת־ארצו׃ 
06O 008:002 ועשית לעי ולמלכה כאשר עשית ליריחו ולמלכה רק־שללה ובהמתה תבזו לכם שים־לך ארב לעיר מאחריה׃ 
06O 008:003 ויקם יהושע וכל־עם המלחמה לעלות העי ויבחר יהושע שלשים אלף איש גבורי החיל וישלחם לילה׃ 
06O 008:004 ויצו אתם לאמר ראו אתם ארבים לעיר מאחרי העיר אל־תרחיקו מן־העיר מאד והייתם כלכם נכנים׃ 
06O 008:005 ואני וכל־העם אשר אתי נקרב אל־העיר והיה כי־יצאו לקראתנו כאשר בראשנה ונסנו לפניהם׃ 
06O 008:006 ויצאו אחרינו עד התיקנו אותם מן־העיר כי יאמרו נסים לפנינו כאשר בראשנה ונסנו לפניהם׃ 
06O 008:007 ואתם תקמו מהאורב והורשתם את־העיר ונתנה יהוה אלהיכם בידכם׃ 
06O 008:008 והיה כתפשכם את־העיר תציתו את־העיר באש כדבר יהוה תעשו ראו צויתי אתכם׃ 
06O 008:009 וישלחם יהושע וילכו אל־המארב וישבו בין בית־אל ובין העי מים לעי וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העם׃ 
06O 008:010 וישכם יהושע בבקר ויפקד את־העם ויעל הוא וזקני ישראל לפני העם העי׃ 
06O 008:011 וכל־העם המלחמה אשר אתו עלו ויגשו ויבאו נגד העיר ויחנו מצפון לעי והגי [בינו כ] (ביניו ק) ובין־העי׃ 
06O 008:012 ויקח כחמשת אלפים איש וישם אותם ארב בין בית־אל ובין העי מים לעיר׃ 
06O 008:013 וישימו העם את־כל־המחנה אשר מצפון לעיר ואת־עקבו מים לעיר וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק׃ 
06O 008:014 ויהי כראות מלך־העי וימהרו וישכימו ויצאו אנשי־העיר לקראת־ישראל למלחמה הוא וכל־עמו למועד לפני הערבה והוא לא ידע כי־ארב לו מאחרי העיר׃ 
06O 008:015 וינגעו יהושע וכל־ישראל לפניהם וינסו דרך המדבר׃ 
06O 008:016 ויזעקו כל־העם אשר [בעיר כ] (בעי ק) לרדף אחריהם וירדפו אחרי יהושע וינתקו מן־העיר׃ 
06O 008:017 ולא־נשאר איש בעי ובית אל אשר לא־יצאו אחרי ישראל ויעזבו את־העיר פתוחה וירדפו אחרי ישראל׃  פ 
06O 008:018 ויאמר יהוה אל־יהושע נטה בכידון אשר־בידך אל־העי כי בידך אתננה ויט יהושע בכידון אשר־בידו אל־העיר׃ 
06O 008:019 והאורב קם מהרה ממקומו וירוצו כנטות ידו ויבאו העיר וילכדוה וימהרו ויציתו את־העיר באש׃ 
06O 008:020 ויפנו אנשי העי אחריהם ויראו והנה עלה עשן העיר השמימה ולא־היה בהם ידים לנוס הנה והנה והעם הנס המדבר נהפך אל־הרודף׃ 
06O 008:021 ויהושע וכל־ישראל ראו כי־לכד הארב את־העיר וכי עלה עשן העיר וישבו ויכו את־אנשי העי׃ 
06O 008:022 ואלה יצאו מן־העיר לקראתם ויהיו לישראל בתוך אלה מזה ואלה מזה ויכו אותם עד־בלתי השאיר־לו שריד ופליט׃ 
06O 008:023 ואת־מלך העי תפשו חי ויקרבו אתו אל־יהושע׃ 
06O 008:024 ויהי ככלות ישראל להרג את־כל־ישבי העי בשדה במדבר אשר רדפום בו ויפלו כלם לפי־חרב עד־תמם וישבו כל־ישראל העי ויכו אתה לפי־חרב׃ 
06O 008:025 ויהי כל־הנפלים ביום ההוא מאיש ועד־אשה שנים עשר אלף כל אנשי העי׃ 
06O 008:026 ויהושע לא־השיב ידו אשר נטה בכידון עד אשר החרים את כל־ישבי העי׃ 
06O 008:027 רק הבהמה ושלל העיר ההיא בזזו להם ישראל כדבר יהוה אשר צוה את־יהושע׃ 
06O 008:028 וישרף יהושע את־העי וישימה תל־עולם שממה עד היום הזה׃ 
06O 008:029 ואת־מלך העי תלה על־העץ עד־עת הערב וכבוא השמש צוה יהושע וירידו את־נבלתו מן־העץ וישליכו אותה אל־פתח שער העיר ויקימו עליו גל־אבנים גדול עד היום הזה׃  פ 
06O 008:030 אז יבנה יהושע מזבח ליהוה אלהי ישראל בהר עיבל׃ 
06O 008:031 כאשר צוה משה עבד־יהוה את־בני ישראל ככתוב בספר תורת משה מזבח אבנים שלמות אשר לא־הניף עליהן ברזל ויעלו עליו עלות ליהוה ויזבחו שלמים׃ 
06O 008:032 ויכתב־שם על־האבנים את משנה תורת משה אשר כתב לפני בני ישראל׃ 
06O 008:033 וכל־ישראל וזקניו ושטרים ׀ ושפטיו עמדים מזה ׀ ומזה ׀ לארון נגד הכהנים הלוים נשאי ׀ ארון ברית־יהוה כגר כאזרח חציו אל־מול הר־גרזים והחציו אל־מול הר־עיבל כאשר צוה משה עבד־יהוה לברך את־העם ישראל בראשנה׃ 
06O 008:034 ואחרי־כן קרא את־כל־דברי התורה הברכה והקללה ככל־הכתוב בספר התורה׃ 
06O 008:035 לא־היה דבר מכל אשר־צוה משה אשר לא־קרא יהושע נגד כל־קהל ישראל והנשים והטף והגר ההלך בקרבם׃  פ 
06O 009:001 ויהי כשמע כל־המלכים אשר בעבר הירדן בהר ובשפלה ובכל חוף הים הגדול אל־מול הלבנון החתי והאמרי הכנעני הפרזי החוי והיבוסי׃ 
06O 009:002 ויתקבצו יחדו להלחם עם־יהושע ועם־ישראל פה אחד׃  פ 
06O 009:003 וישבי גבעון שמעו את אשר עשה יהושע ליריחו ולעי׃ 
06O 009:004 ויעשו גם־המה בערמה וילכו ויצטירו ויקחו שקים בלים לחמוריהם ונאדות יין בלים ומבקעים ומצררים׃ 
06O 009:005 ונעלות בלות ומטלאות ברגליהם ושלמות בלות עליהם וכל לחם צידם יבש היה נקדים׃ 
06O 009:006 וילכו אל־יהושע אל־המחנה הגלגל ויאמרו אליו ואל־איש ישראל מארץ רחוקה באנו ועתה כרתו־לנו ברית׃ 
06O 009:007 [ויאמרו כ] (ויאמר ק) איש־ישראל אל־החוי אולי בקרבי אתה יושב ואיך [אכרות־ כ] (אכרת־לך ק) ברית׃ 
06O 009:008 ויאמרו אל־יהושע עבדיך אנחנו ויאמר אלהם יהושע מי אתם ומאין תבאו׃ 
06O 009:009 ויאמרו אליו מארץ רחוקה מאד באו עבדיך לשם יהוה אלהיך כי־שמענו שמעו ואת כל־אשר עשה במצרים׃ 
06O 009:010 ואת ׀ כל־אשר עשה לשני מלכי האמרי אשר בעבר הירדן לסיחון מלך חשבון ולעוג מלך־הבשן אשר בעשתרות׃ 
06O 009:011 ויאמרו אלינו זקינינו וכל־ישבי ארצנו לאמר קחו בידכם צידה לדרך ולכו לקראתם ואמרתם אליהם עבדיכם אנחנו ועתה כרתו־לנו ברית׃ 
06O 009:012 זה ׀ לחמנו חם הצטידנו אתו מבתינו ביום צאתנו ללכת אליכם ועתה הנה יבש והיה נקדים׃ 
06O 009:013 ואלה נאדות היין אשר מלאנו חדשים והנה התבקעו ואלה שלמותינו ונעלינו בלו מרב הדרך מאד׃ 
06O 009:014 ויקחו האנשים מצידם ואת־פי יהוה לא שאלו׃ 
06O 009:015 ויעש להם יהושע שלום ויכרת להם ברית לחיותם וישבעו להם נשיאי העדה׃ 
06O 009:016 ויהי מקצה שלשת ימים אחרי אשר־כרתו להם ברית וישמעו כי־קרבים הם אליו ובקרבו הם ישבים׃ 
06O 009:017 ויסעו בני־ישראל ויבאו אל־עריהם ביום השלישי ועריהם גבעון והכפירה ובארות וקרית יערים׃ 
06O 009:018 ולא הכום בני ישראל כי־נשבעו להם נשיאי העדה ביהוה אלהי ישראל וילנו כל־העדה על־הנשיאים׃ 
06O 009:019 ויאמרו כל־הנשיאים אל־כל־העדה אנחנו נשבענו להם ביהוה אלהי ישראל ועתה לא נוכל לנגע בהם׃ 
06O 009:020 זאת נעשה להם והחיה אותם ולא־יהיה עלינו קצף על־השבועה אשר־נשבענו להם׃ 
06O 009:021 ויאמרו אליהם הנשיאים יחיו ויהיו חטבי עצים ושאבי־מים לכל־העדה כאשר דברו להם הנשיאים׃ 
06O 009:022 ויקרא להם יהושע וידבר אליהם לאמר למה רמיתם אתנו לאמר רחוקים אנחנו מכם מאד ואתם בקרבנו ישבים׃ 
06O 009:023 ועתה ארורים אתם ולא־יכרת מכם עבד וחטבי עצים ושאבי־מים לבית אלהי׃ 
06O 009:024 ויענו את־יהושע ויאמרו כי הגד הגד לעבדיך את אשר צוה יהוה אלהיך את־משה עבדו לתת לכם את־כל־הארץ ולהשמיד את־כל־ישבי הארץ מפניכם ונירא מאד לנפשתינו מפניכם ונעשה את־הדבר הזה׃ 
06O 009:025 ועתה הננו בידך כטוב וכישר בעיניך לעשות לנו עשה׃ 
06O 009:026 ויעש להם כן ויצל אותם מיד בני־ישראל ולא הרגום׃ 
06O 009:027 ויתנם יהושע ביום ההוא חטבי עצים ושאבי מים לעדה ולמזבח יהוה עד־היום הזה אל־המקום אשר יבחר׃  פ 
06O 010:001 ויהי כשמע אדני־צדק מלך ירושלם כי־לכד יהושע את־העי ויחרימה כאשר עשה ליריחו ולמלכה כן־עשה לעי ולמלכה וכי השלימו ישבי גבעון את־ישראל ויהיו בקרבם׃ 
06O 010:002 וייראו מאד כי עיר גדולה גבעון כאחת ערי הממלכה וכי היא גדולה מן־העי וכל־אנשיה גברים׃ 
06O 010:003 וישלח אדני־צדק מלך ירושלם אל־הוהם מלך־חברון ואל־פראם מלך־ירמות ואל־יפיע מלך־לכיש ואל־דביר מלך־עגלון לאמר׃ 
06O 010:004 עלו־אלי ועזרני ונכה את־גבעון כי־השלימה את־יהושע ואת־בני ישראל׃ 
06O 010:005 ויאספו ויעלו חמשת ׀ מלכי האמרי מלך ירושלם מלך־חברון מלך־ירמות מלך־לכיש מלך־עגלון הם וכל־מחניהם ויחנו על־גבעון וילחמו עליה׃ 
06O 010:006 וישלחו אנשי גבעון אל־יהושע אל־המחנה הגלגלה לאמר אל־תרף ידיך מעבדיך עלה אלינו מהרה והושיעה לנו ועזרנו כי נקבצו אלינו כל־מלכי האמרי ישבי ההר׃ 
06O 010:007 ויעל יהושע מן־הגלגל הוא  וכל־עם המלחמה עמו וכל גבורי החיל׃  פ 
06O 010:008 ויאמר יהוה אל־יהושע אל־תירא מהם כי בידך נתתים לא־יעמד איש מהם בפניך׃ 
06O 010:009 ויבא אליהם יהושע פתאם כל־הלילה עלה מן־הגלגל׃ 
06O 010:010 ויהמם יהוה לפני ישראל ויכם מכה־גדולה בגבעון וירדפם דרך מעלה בית־חורן ויכם עד־עזקה ועד־מקדה׃ 
06O 010:011 ויהי בנסם ׀ מפני ישראל הם במורד בית־חורן ויהוה השליך עליהם אבנים גדלות מן־השמים עד־עזקה וימתו רבים אשר־מתו באבני הברד מאשר הרגו בני ישראל בחרב׃    ס 
06O 010:012 אז ידבר יהושע ליהוה ביום תת יהוה את־האמרי לפני בני ישראל ויאמר ׀ לעיני ישראל מש בגבעון דום וירח בעמק אילון׃ 
06O 010:013 וידם השמש וירח עמד עד־יקם גוי איביו הלא־היא כתובה על־ספר הישר ויעמד השמש בחצי השמים ולא־אץ לבוא כיום תמים׃ 
06O 010:014 ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמע יהוה בקול איש כי יהוה נלחם לישראל׃  פ 
06O 010:015 וישב יהושע וכל־ישראל עמו אל־המחנה הגלגלה׃ 
06O 010:016 וינסו חמשת המלכים האלה ויחבאו במערה במקדה׃ 
06O 010:017 ויגד ליהושע לאמר נמצאו חמשת המלכים נחבאים במערה במקדה׃ 
06O 010:018 ויאמר יהושע גלו אבנים גדלות אל־פי המערה והפקידו עליה אנשים לשמרם׃ 
06O 010:019 ואתם אל־תעמדו רדפו אחרי איביכם וזנבתם אותם אל־תתנום לבוא אל־עריהם כי נתנם יהוה אלהיכם בידכם׃ 
06O 010:020 ויהי ככלות יהושע ובני ישראל להכותם מכה גדולה־מאד עד־תמם והשרידים שרדו מהם ויבאו אל־ערי המבצר׃ 
06O 010:021 וישבו כל־העם אל־המחנה אל־יהושע מקדה בשלום לא־חרץ לבני ישראל לאיש את־לשנו׃ 
06O 010:022 ויאמר יהושע פתחו את־פי המערה והוציאו אלי את־חמשת המלכים האלה מן־המערה׃ 
06O 010:023 ויעשו כן ויציאו אליו את־חמשת המלכים האלה מן־המערה את ׀ מלך ירושלם את־מלך חברון את־מלך ירמות את־מלך לכיש את־מלך עגלון׃ 
06O 010:024 ויהי כהוציאם את־המלכים האלה אל־יהושע ויקרא יהושע אל־כל־איש ישראל ויאמר אל־קציני אנשי המלחמה ההלכוא אתו קרבו ימו את־רגליכם על־צוארי המלכים האלה ויקרבו וישימו את־רגליהם על־צואריהם׃ 
06O 010:025 ויאמר אליהם יהושע אל־תיראו ואל־תחתו חזקו ואמצו כי ככה יעשה יהוה לכל־איביכם אשר אתם נלחמים אותם׃ 
06O 010:026 ויכם יהושע אחרי־כן וימיתם ויתלם על חמשה עצים ויהיו תלוים על־העצים עד־הערב׃ 
06O 010:027 ויהי לעת ׀ בוא השמש צוה יהושע וירידום מעל העצים וישלכם אל־המערה אשר נחבאו־שם וישמו אבנים גדלות על־פי המערה עד־עצם היום הזה׃  פ 
06O 010:028 ואת־מקדה לכד יהושע ביום ההוא ויכה לפי־חרב ואת־מלכה החרם אותם ואת־כל־הנפש אשר־בה לא השאיר שריד ויעש למלך מקדה כאשר עשה למלך יריחו׃ 
06O 010:029 ויעבר יהושע וכל־ישראל עמו ממקדה לבנה וילחם עם־לבנה׃ 
06O 010:030 ויתן יהוה גם־אותה ביד ישראל  ואת־מלכה ויכה לפי־חרב ואת־כל־הנפש אשר־בה לא־השאיר בה שריד ויעש למלכה כאשר עשה למלך יריחו׃    ס 
06O 010:031 ויעבר יהושע וכל־ישראל עמו מלבנה לכישה ויחן עליה וילחם בה׃ 
06O 010:032 ויתן יהוה את־לכיש ביד ישראל וילכדה ביום השני ויכה לפי־חרב ואת־כל־הנפש אשר־בה ככל אשר־עשה ללבנה׃  פ 
06O 010:033 אז עלה הרם מלך גזר לעזר את־לכיש ויכהו יהושע ואת־עמו עד־בלתי השאיר־לו שריד׃ 
06O 010:034 ויעבר יהושע וכל־ישראל עמו מלכיש עגלנה ויחנו עליה וילחמו עליה׃ 
06O 010:035 וילכדוה ביום ההוא ויכוה לפי־חרב ואת כל־הנפש אשר־בה ביום ההוא החרים ככל אשר־עשה ללכיש׃  פ 
06O 010:036 ויעל יהושע וכל־ישראל עמו מעגלונה חברונה וילחמו עליה׃ 
06O 010:037 וילכדוה ויכוה־לפי־חרב ואת־מלכה ואת־כל־עריה ואת־כל־הנפש אשר־בה לא־השאיר שריד ככל אשר־עשה לעגלון ויחרם אותה ואת־כל־הנפש אשר־בה׃    ס 
06O 010:038 וישב יהושע וכל־ישראל עמו דברה וילחם עליה׃ 
06O 010:039 וילכדה ואת־מלכה ואת־כל־עריה ויכום לפי־חרב ויחרימו את־כל־נפש אשר־בה לא השאיר שריד כאשר עשה לחברון כן־עשה לדברה ולמלכה וכאשר עשה ללבנה ולמלכה׃ 
06O 010:040 ויכה יהושע את־כל־הארץ ההר והנגב והשפלה והאשדות ואת כל־מלכיהם לא השאיר שריד ואת כל־הנשמה החרים כאשר צוה יהוה אלהי ישראל׃ 
06O 010:041 ויכם יהושע מקדש ברנע ועד־עזה ואת כל־ארץ גשן ועד־גבעון׃ 
06O 010:042 ואת כל־המלכים האלה ואת־ארצם לכד יהושע פעם אחת כי יהוה אלהי ישראל נלחם לישראל׃ 
06O 010:043 וישב יהושע וכל־ישראל עמו אל־המחנה הגלגלה׃  פ 
06O 011:001 ויהי כשמע יבין מלך־חצור וישלח אל־יובב מלך מדון ואל־מלך שמרון ואל־מלך אכשף׃ 
06O 011:002 ואל־המלכים אשר מצפון בהר ובערבה נגב כנרות ובשפלה ובנפות דור מים׃ 
06O 011:003 הכנעני ממזרח ומים והאמרי והחתי והפרזי והיבוסי בהר והחוי תחת חרמון בארץ המצפה׃ 
06O 011:004 ויצאו הם וכל־מחניהם עמם עם־רב כחול אשר על־שפת־הים לרב וסוס ורכב רב־מאד׃ 
06O 011:005 ויועדו כל המלכים האלה ויבאו ויחנו יחדו אל־מי מרום להלחם עם־ישראל׃  פ 
06O 011:006 ויאמר יהוה אל־יהושע אל־תירא מפניהם כי־מחר כעת הזאת אנכי נתן את־כלם חללים לפני ישראל את־סוסיהם תעקר ואת־מרכבתיהם תשרף באש׃ 
06O 011:007 ויבא יהושע וכל־עם המלחמה עמו עליהם על־מי מרום פתאם ויפלו בהם׃ 
06O 011:008 ויתנם יהוה ביד־ישראל ויכום וירדפום עד־צידון רבה ועד משרפות מים ועד־בקעת מצפה מזרחה ויכם עד־בלתי השאיר־להם שריד׃ 
06O 011:009 ויעש להם יהושע כאשר אמר־לו יהוה את־סוסיהם עקר ואת־מרכבתיהם שרף באש׃    ס 
06O 011:010 וישב יהושע בעת ההיא וילכד את־חצור ואת־מלכה הכה בחרב כי־חצור לפנים היא ראש כל־הממלכות האלה׃ 
06O 011:011 ויכו את־כל־הנפש אשר־בה לפי־חרב החרם לא נותר כל־נשמה ואת־חצור שרף באש׃ 
06O 011:012 ואת־כל־ערי המלכים־האלה ואת־כל־מלכיהם לכד יהושע ויכם לפי־חרב החרים אותם כאשר צוה משה עבד יהוה׃ 
06O 011:013 רק כל־הערים העמדות על־תלם לא שרפם ישראל זולתי את־חצור לבדה שרף יהושע׃ 
06O 011:014 וכל שלל הערים האלה והבהמה בזזו להם בני ישראל רק את־כל־האדם הכו לפי־חרב עד־השמדם אותם לא השאירו כל־נשמה׃ 
06O 011:015 כאשר צוה יהוה את־משה עבדו כן־צוה משה את־יהושע וכן עשה יהושע לא־הסיר דבר מכל אשר־צוה יהוה את־משה׃ 
06O 011:016 ויקח יהושע את־כל־הארץ הזאת ההר ואת־כל־הנגב ואת כל־ארץ הגשן ואת־השפלה ואת־הערבה ואת־הר ישראל ושפלתה׃ 
06O 011:017 מן־ההר החלק העולה שעיר ועד־בעל  גד בבקעת הלבנון תחת הר־חרמון ואת כל־מלכיהם לכד ויכם וימיתם׃ 
06O 011:018 ימים רבים עשה יהושע את־כל־המלכים האלה מלחמה׃ 
06O 011:019 לא־היתה עיר אשר השלימה אל־בני ישראל בלתי החוי ישבי גבעון את־הכל לקחו במלחמה׃ 
06O 011:020 כי מאת יהוה ׀ היתה לחזק את־לבם לקראת המלחמה את־ישראל למען החרימם לבלתי היות־להם תחנה כי למען השמידם כאשר צוה יהוה את־משה׃    ס 
06O 011:021 ויבא יהושע בעת ההיא ויכרת את־הענקים מן־ההר מן־חברון מן־דבר מן־ענב ומכל הר יהודה ומכל הר ישראל עם־עריהם החרימם יהושע׃ 
06O 011:022 לא־נותר ענקים בארץ בני ישראל רק בעזה בגת ובאשדוד נשארו׃ 
06O 011:023 ויקח יהושע את־כל־הארץ ככל אשר דבר יהוה אל־משה ויתנה יהושע לנחלה לישראל כמחלקתם לשבטיהם והארץ שקטה ממלחמה׃  פ 
06O 012:001 ואלה ׀ מלכי הארץ אשר הכו בני־ישראל וירשו את־ארצם בעבר הירדן מזרחה השמש מנחל ארנון עד־הר חרמון וכל־הערבה מזרחה׃ 
06O 012:002 סיחון מלך האמרי היושב בחשבון משל מערוער אשר על־שפת־נחל ארנון ותוך הנחל וחצי הגלעד ועד יבק הנחל גבול בני עמון׃ 
06O 012:003 והערבה עד־ים כנרות מזרחה ועד ים הערבה ים־המלח מזרחה דרך בית הישמות ומתימן תחת אשדות הפסגה׃ 
06O 012:004 וגבול עוג מלך הבשן מיתר הרפאים היושב בעשתרות ובאדרעי׃ 
06O 012:005 ומשל בהר חרמון ובסלכה ובכל־הבשן עד־גבול הגשורי והמעכתי וחצי הגלעד גבול סיחון מלך־חשבון׃ 
06O 012:006 משה עבד־יהוה ובני ישראל הכום ויתנה משה עבד־יהוה ירשה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה׃    ס 
06O 012:007 ואלה מלכי הארץ אשר הכה יהושע ובני ישראל בעבר הירדן ימה מבעל גד בבקעת הלבנון ועד־ההר החלק העלה שעירה ויתנה יהושע לשבטי ישראל ירשה כמחלקתם׃ 
06O 012:008 בהר ובשפלה ובערבה ובאשדות ובמדבר ובנגב החתי האמרי והכנעני הפרזי החוי והיבוסי׃ ף 
06O 012:009 מלך יריחו אחד מלך העי אשר־מצד בית־אל אחד׃ 
06O 012:010 מלך ירושלם אחד מלך חברון אחד׃ 
06O 012:011 מלך ירמות אחד מלך לכיש אחד׃ 
06O 012:012 מלך עגלון אחד מלך גזר אחד׃ 
06O 012:013 מלך דבר אחד מלך גדר אחד׃ 
06O 012:014 מלך חרמה אחד מלך ערד אחד׃ 
06O 012:015 מלך לבנה אחד מלך עדלם אחד׃ 
06O 012:016 מלך מקדה אחד מלך בית־אל אחד׃ 
06O 012:017 מלך תפוח אחד מלך חפר אחד׃ 
06O 012:018 מלך אפק אחד מלך לשרון אחד׃ 
06O 012:019 מלך מדון אחד מלך חצור אחד׃ 
06O 012:020 מלך שמרון מראון אחד מלך אכשף אחד׃ 
06O 012:021 מלך תענך אחד מלך מגדו אחד׃ 
06O 012:022 מלך קדש אחד מלך־יקנעם לכרמל אחד׃ 
06O 012:023 מלך דור לנפת דור אחד מלך־גוים לגלגל אחד׃ 
06O 012:024 מלך  תרצה אחד כל־מלכים שלשים ואחד׃  פ 
06O 013:001 ויהושע זקן בא בימים ויאמר יהוה אליו אתה זקנתה באת בימים והארץ נשארה הרבה־מאד לרשתה׃ 
06O 013:002 זאת הארץ הנשארת כל־גלילות הפלשתים וכל־הגשורי׃ 
06O 013:003 מן־השיחור אשר ׀ על־פני מצרים ועד גבול עקרון צפונה לכנעני תחשב חמשת ׀ סרני פלשתים העזתי והאשדודי האשקלוני הגתי והעקרוני והעוים׃ 
06O 013:004 מתימן כל־ארץ הכנעני ומערה אשר לצידנים עד־אפקה עד גבול האמרי׃ 
06O 013:005 והארץ הגבלי וכל־הלבנון מזרח השמש מבעל גד תחת הר־חרמון עד לבוא חמת׃ 
06O 013:006 כל־ישבי ההר מן־הלבנון עד־משרפת מים כל־צידנים אנכי אורישם מפני בני ישראל רק הפלה לישראל בנחלה כאשר צויתיך׃ 
06O 013:007 ועתה חלק את־הארץ הזאת בנחלה לתשעת השבטים וחצי השבט המנשה׃ 
06O 013:008 עמו הראובני והגדי לקחו נחלתם אשר נתן להם משה בעבר הירדן מזרחה כאשר נתן להם משה עבד יהוה׃ 
06O 013:009 מערוער אשר על־שפת־נחל ארנון והעיר אשר בתוך־הנחל וכל־המישר מידבא עד־דיבון׃ 
06O 013:010 וכל ערי סיחון מלך האמרי אשר מלך בחשבון עד־גבול בני עמון׃ 
06O 013:011 והגלעד וגבול הגשורי והמעכתי וכל הר חרמון וכל־הבשן עד־סלכה׃ 
06O 013:012 כל־ממלכות עוג בבשן אשר־מלך בעשתרות ובאדרעי הוא נשאר מיתר הרפאים ויכם משה וירשם׃ 
06O 013:013 ולא הורישו בני ישראל את־הגשורי ואת־המעכתי וישב גשור ומעכת בקרב ישראל עד היום הזה׃ 
06O 013:014 רק לשבט הלוי לא נתן נחלה אשי יהוה אלהי ישראל הוא נחלתו כאשר דבר־לו׃    ס 
06O 013:015 ויתן משה למטה בני־ראובן למשפחתם׃ 
06O 013:016 ויהי להם הגבול מערוער אשר על־שפת־נחל ארנון והעיר אשר בתוך־הנחל וכל־המישר על־מידבא׃ 
06O 013:017 חשבון וכל־עריה אשר במישר דיבון ובמות בעל ובית בעל מעון׃ 
06O 013:018 ויהצה וקדמת ומפעת׃ 
06O 013:019 וקריתים ושבמה  וצרת השחר בהר העמק׃ 
06O 013:020 ובית פעור ואשדות הפסגה ובית הישמות׃ 
06O 013:021 וכל ערי המישר וכל־ממלכות סיחון מלך האמרי אשר מלך בחשבון אשר הכה משה אתו ׀ ואת־נשיאי מדין את־אוי ואת־רקם ואת־צור ואת־חור ואת־רבע נסיכי סיחון ישבי הארץ׃ 
06O 013:022 ואת־בלעם בן־בעור הקוסם הרגו בני־ישראל בחרב אל־חלליהם׃ 
06O 013:023 ויהי גבול בני ראובן הירדן וגבול זאת נחלת בני־ראובן למשפחתם הערים וחצריהן׃  פ 
06O 013:024 ויתן משה למטה־גד לבני־גד למשפחתם׃ 
06O 013:025 ויהי להם הגבול יעזר וכל־ערי הגלעד וחצי ארץ בני עמון עד־ערוער אשר על־פני רבה׃ 
06O 013:026 ומחשבון עד־רמת המצפה ובטנים וממחנים עד־גבול לדבר׃ 
06O 013:027 ובעמק בית הרם ובית נמרה וסכות וצפון יתר ממלכות סיחון מלך חשבון הירדן וגבל עד־קצה ים־כנרת עבר הירדן מזרחה׃ 
06O 013:028 זאת נחלת בני־גד למשפחתם הערים וחצריהם׃ 
06O 013:029 ויתן משה לחצי שבט מנשה ויהי לחצי מטה בני־מנשה למשפחותם׃ 
06O 013:030 ויהי גבולם ממחנים כל־הבשן כל־ממלכות ׀ עוג מלך־הבשן וכל־חות יאיר אשר בבשן ששים עיר׃ 
06O 013:031 וחצי הגלעד ועשתרות ואדרעי ערי ממלכות עוג בבשן לבני מכיר בן־מנשה לחצי בני־מכיר למשפחותם׃ 
06O 013:032 אלה אשר־נחל משה בערבות מואב מעבר לירדן יריחו מזרחה׃    ס 
06O 013:033 ולשבט הלוי לא־נתן משה נחלה יהוה אלהי ישראל הוא נחלתם כאשר דבר להם׃ 
06O 014:001 ואלה אשר־נחלו בני־ישראל בארץ כנען אשר נחלו אותם אלעזר הכהן ויהושע בן־נון וראשי אבות המטות לבני ישראל׃ 
06O 014:002 בגורל נחלתם כאשר צוה יהוה ביד־משה לתשעת המטות וחצי המטה׃ 
06O 014:003 כי־נתן משה נחלת שני המטות וחצי המטה מעבר לירדן וללוים לא־נתן נחלה בתוכם׃ 
06O 014:004 כי־היו בני־יוסף שני מטות מנשה ואפרים ולא־נתנו חלק ללוים בארץ כי אם־ערים לשבת ומגרשיהם למקניהם ולקנינם׃ 
06O 014:005 כאשר צוה יהוה את־משה כן עשו בני ישראל ויחלקו את־הארץ׃  פ 
06O 014:006 ויגשו בני־יהודה אל־יהושע בגלגל ויאמר אליו כלב בן־יפנה הקנזי אתה ידעת את־הדבר אשר־דבר יהוה אל־משה איש־האלהים על אדותי ועל אדותיך בקדש ברנע׃ 
06O 014:007 בן־ארבעים שנה אנכי בשלח משה עבד־יהוה אתי מקדש ברנע לרגל את־הארץ ואשב אתו דבר כאשר עם־לבבי׃ 
06O 014:008 ואחי אשר עלו עמי המסיו את־לב העם ואנכי מלאתי אחרי יהוה אלהי׃ 
06O 014:009 וישבע משה ביום ההוא לאמר אם־לא הארץ אשר דרכה רגלך בה לך  תהיה לנחלה ולבניך עד־עולם כי מלאת אחרי יהוה אלהי׃ 
06O 014:010 ועתה הנה החיה יהוה ׀ אותי כאשר דבר זה ארבעים וחמש שנה מאז דבר יהוה את־הדבר הזה אל־משה אשר־הלך ישראל במדבר ועתה הנה אנכי היום בן־חמש ושמונים שנה׃ 
06O 014:011 עודני היום חזק כאשר ביום שלח אותי משה ככחי אז וככחי עתה למלחמה ולצאת ולבוא׃ 
06O 014:012 ועתה תנה־לי את־ההר הזה אשר־דבר יהוה ביום ההוא כי אתה־שמעת ביום ההוא כי־ענקים שם וערים גדלות בצרות אולי יהוה אותי והורשתים כאשר דבר יהוה׃ 
06O 014:013 ויברכהו יהושע ויתן את־חברון לכלב בן־יפנה לנחלה׃ 
06O 014:014 על־כן היתה־חברון לכלב בן־יפנה הקנזי לנחלה עד היום הזה יען אשר מלא אחרי יהוה אלהי ישראל׃ 
06O 014:015 ושם חברון לפנים קרית ארבע האדם הגדול בענקים הוא והארץ שקטה ממלחמה׃  פ 
06O 015:001 ויהי הגורל למטה בני יהודה למשפחתם אל־גבול אדום מדבר־צן נגבה מקצה תימן׃ 
06O 015:002 ויהי להם גבול נגב מקצה ים המלח מן־הלשן הפנה נגבה׃ 
06O 015:003 ויצא אל־מנגב למעלה עקרבים ועבר צנה ועלה מנגב לקדש ברנע ועבר חצרון ועלה אדרה ונסב הקרקעה׃ 
06O 015:004 ועבר עצמונה ויצא נחל מצרים [והיה כ] (והיו ק) תצאות הגבול ימה זה־יהיה לכם גבול נגב׃ 
06O 015:005 וגבול קדמה ים המלח עד־קצה הירדן וגבול לפאת צפונה מלשון הים מקצה הירדן׃ 
06O 015:006 ועלה הגבול בית חגלה ועבר מצפון לבית הערבה ועלה הגבול אבן בהן בן־ראובן׃ 
06O 015:007 ועלה הגבול ׀ דברה מעמק עכור וצפונה פנה אל־הגלגל אשר־נכח למעלה אדמים אשר מנגב לנחל ועבר הגבול אל־מי־עין שמש והיו תצאתיו אל־עין רגל׃ 
06O 015:008 ועלה הגבול גי בן־הנם אל־כתף היבוסי מנגב היא ירושלם ועלה הגבול אל־ראש ההר אשר על־פני גי־הנם ימה אשר בקצה עמק־רפאים צפנה׃ 
06O 015:009 ותאר הגבול מראש ההר אל־מעין מי נפתוח ויצא אל־ערי הר־עפרון ותאר הגבול בעלה היא קרית יערים׃ 
06O 015:010 ונסב הגבול מבעלה ימה אל־הר שעיר ועבר אל־כתף הר־יערים מצפונה היא כסלון וירד בית־שמש ועבר תמנה׃ 
06O 015:011 ויצא הגבול אל־כתף עקרון צפונה ותאר הגבול שכרונה ועבר הר־הבעלה ויצא יבנאל והיו תצאות הגבול ימה׃ 
06O 015:012 וגבול ים הימה הגדול וגבול זה גבול בני־יהודה סביב למשפחתם׃ 
06O 015:013 ולכלב בן־יפנה נתן חלק בתוך בני־יהודה אל־פי יהוה ליהושע את־קרית ארבע אבי הענק היא חברון׃ 
06O 015:014 וירש משם כלב את־שלושה בני הענק את־ששי ואת־אחימן ואת־תלמי ילידי הענק׃ 
06O 015:015 ויעל משם אל־ישבי דבר ושם־דבר לפנים קרית־ספר׃ 
06O 015:016 ויאמר כלב אשר־יכה את־קרית־ספר ולכדה ונתתי לו את־עכסה בתי לאשה׃ 
06O 015:017 וילכדה עתניאל בן־קנז אחי כלב ויתן־לו את־עכסה בתו לאשה׃ 
06O 015:018 ויהי בבואה ותסיתהו לשאול מאת־אביה שדה ותצנח מעל החמור ויאמר־לה כלב מה־לך׃ 
06O 015:019 ותאמר תנה־לי ברכה כי ארץ הנגב נתתני ונתתה לי גלת מים ויתן־לה את גלת עליות ואת גלת תחתיות׃  פ 
06O 015:020 זאת נחלת מטה בני־יהודה למשפחתם׃ 
06O 015:021 ויהיו הערים מקצה למטה בני־יהודה אל־גבול אדום בנגבה קבצאל ועדר ויגור׃ 
06O 015:022 וקינה ודימונה ועדעדה׃ 
06O 015:023 וקדש וחצור ויתנן׃ 
06O 015:024 זיף וטלם ובעלות׃ 
06O 015:025 וחצור ׀ חדתה וקריות חצרון היא חצור׃ 
06O 015:026 אמם ושמע ומולדה׃ 
06O 015:027 וחצר גדה וחשמון ובית פלט׃ 
06O 015:028 וחצר שועל ובאר שבע ובזיותיה׃ 
06O 015:029 בעלה ועיים ועצם׃ 
06O 015:030 ואלתולד וכסיל וחרמה׃ 
06O 015:031 וצקלג ומדמנה וסנסנה׃ 
06O 015:032 ולבאות ושלחים ועין ורמון כל־ערים עשרים ותשע וחצריהן׃    ס 
06O 015:033 בשפלה אשתאול וצרעה ואשנה׃ 
06O 015:034 וזנוח ועין גנים תפוח והעינם׃ 
06O 015:035 ירמות ועדלם שוכה ועזקה׃ 
06O 015:036 ושערים ועדיתים והגדרה וגדרתים ערים ארבע־עשרה וחצריהן׃ 
06O 015:037 צנן וחדשה ומגדל־גד׃ 
06O 015:038 ודלען והמצפה ויקתאל׃ 
06O 015:039 לכיש ובצקת ועגלון׃ 
06O 015:040 וכבון ולחמס וכתליש׃ 
06O 015:041 וגדרות בית־דגון ונעמה ומקדה ערים שש־עשרה וחצריהן׃    ס 
06O 015:042 לבנה ועתר ועשן׃ 
06O 015:043 ויפתח ואשנה ונציב׃ 
06O 015:044 וקעילה ואכזיב ומראשה ערים תשע וחצריהן׃ 
06O 015:045 עקרון ובנתיה וחצריה׃ 
06O 015:046 מעקרון וימה כל אשר־על־יד אשדוד וחצריהן׃ 
06O 015:047 אשדוד בנותיה וחצריה עזה בנותיה וחצריה עד־נחל מצרים והים [הגבול כ] (הגדול ק) וגבול׃    ס 
06O 015:048 ובהר שמיר ויתיר ושוכה׃ 
06O 015:049 ודנה וקרית־סנה היא דבר׃ 
06O 015:050 וענב ואשתמה וענים׃ 
06O 015:051 וגשן וחלן וגלה ערים אחת־עשרה וחצריהן׃ 
06O 015:052 ארב ורומה ואשען׃ 
06O 015:053 [וינים כ] (וינום ק) ובית־תפוח ואפקה׃ 
06O 015:054 וחמטה וקרית ארבע היא חברון וציער ערים תשע וחצריהן׃    ס 
06O 015:055 מעון ׀ כרמל וזיף ויוטה׃ 
06O 015:056 ויזרעאל ויקדעם וזנוח׃ 
06O 015:057 הקין גבעה ותמנה ערים עשר וחצריהן׃ 
06O 015:058 חלחול בית־צור וגדור׃ 
06O 015:059 ומערת ובית־ענות ואלתקן ערים שש וחצריהן׃ 
06O 015:060 קרית־בעל היא קרית יערים והרבה ערים שתים וחצריהן׃    ס 
06O 015:061 במדבר בית הערבה מדין וסככה׃ 
06O 015:062 והנבשן ועיר־המלח ועין גדי ערים שש וחצריהן׃ 
06O 015:063 ואת־היבוסי יושבי ירושלם לא־ [יוכלו כ] (יכלו ק) בני־יהודה להורישם וישב היבוסי את־בני יהודה בירושלם עד היום הזה׃  פ 
06O 016:001 ויצא הגורל לבני יוסף מירדן יריחו למי יריחו מזרחה המדבר עלה מיריחו בהר בית־אל׃ 
06O 016:002 ויצא מבית־אל לוזה ועבר אל־גבול הארכי עטרות׃ 
06O 016:003 וירד־ימה אל־גבול היפלטי עד גבול בית־חורן תחתון ועד־גזר והיו [תצאתו כ] (תצאתיו ק) ימה׃ 
06O 016:004 וינחלו בני־יוסף מנשה ואפרים׃ 
06O 016:005 ויהי גבול בני־אפרים למשפחתם ויהי גבול נחלתם מזרחה עטרות אדר עד־בית חורן עליון׃ 
06O 016:006 ויצא הגבול הימה המכמתת מצפון ונסב הגבול מזרחה תאנת שלה ועבר אותו ממזרח ינוחה׃ 
06O 016:007 וירד מינוחה עטרות ונערתה ופגע ביריחו ויצא הירדן׃ 
06O 016:008 מתפוח ילך הגבול ימה נחל קנה והיו תצאתיו הימה זאת נחלת מטה בני־אפרים למשפחתם׃ 
06O 016:009 והערים המבדלות לבני אפרים בתוך נחלת בני־מנשה כל־הערים וחצריהן׃ 
06O 016:010 ולא הורישו את־הכנעני היושב בגזר וישב הכנעני בקרב אפרים עד־היום הזה ויהי למס־עבד׃  פ 
06O 017:001 ויהי הגורל למטה מנשה כי־הוא בכור יוסף למכיר בכור מנשה אבי הגלעד כי הוא היה איש מלחמה ויהי־לו הגלעד והבשן׃ 
06O 017:002 ויהי לבני מנשה הנותרים למשפחתם לבני אביעזר ולבני־חלק ולבני אשריאל ולבני־שכם ולבני־חפר ולבני שמידע אלה בני מנשה בן־יוסף הזכרים למשפחתם׃ 
06O 017:003 ולצלפחד בן־חפר בן־גלעד בן־מכיר בן־מנשה לא־היו לו בנים כי אם־בנות ואלה שמות בנתיו מחלה ונעה חגלה מלכה ותרצה׃ 
06O 017:004 ותקרבנה לפני אלעזר הכהן ולפני ׀ יהושע בן־נון ולפני הנשיאים לאמר יהוה צוה את־משה לתת־לנו נחלה בתוך אחינו ויתן להם אל־פי יהוה נחלה בתוך אחי אביהן׃ 
06O 017:005 ויפלו חבלי־מנשה עשרה לבד מארץ הגלעד והבשן אשר מעבר לירדן׃ 
06O 017:006 כי בנות מנשה נחלו נחלה בתוך בניו וארץ הגלעד היתה לבני־מנשה הנותרים׃ 
06O 017:007 ויהי גבול־מנשה מאשר המכמתת אשר על־פני שכם והלך הגבול אל־הימין אל־ישבי עין תפוח׃ 
06O 017:008 למנשה היתה ארץ תפוח ותפוח אל־גבול מנשה לבני אפרים׃ 
06O 017:009 וירד הגבול נחל קנה נגבה לנחל ערים האלה לאפרים בתוך ערי מנשה וגבול מנשה מצפון לנחל ויהי תצאתיו הימה׃ 
06O 017:010 נגבה לאפרים וצפונה למנשה ויהי הים גבולו ובאשר יפגעון מצפון וביששכר ממזרח׃ 
06O 017:011 ויהי למנשה ביששכר ובאשר בית־שאן ובנותיה ויבלעם ובנותיה ואת־ישבי דאר ובנותיה וישבי עין־דר ובנתיה וישבי תענך ובנתיה וישבי מגדו ובנותיה שלשת הנפת׃ 
06O 017:012 ולא יכלו בני מנשה להוריש את־הערים האלה ויואל הכנעני לשבת בארץ הזאת׃ 
06O 017:013 ויהי כי חזקו בני ישראל ויתנו את־הכנעני למס והורש לא הורישו׃    ס 
06O 017:014 וידברו בני יוסף את־יהושע לאמר מדוע נתתה לי נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני עם־רב עד אשר־עד־כה ברכני יהוה׃ 
06O 017:015 ויאמר אליהם יהושע אם־עם־רב אתה עלה לך היערה ובראת לך שם בארץ הפרזי והרפאים כי־אץ לך הר־אפרים׃ 
06O 017:016 ויאמרו בני יוסף לא־ימצא לנו ההר ורכב ברזל בכל־הכנעני הישב בארץ־העמק לאשר בבית־שאן ובנותיה ולאשר בעמק יזרעאל׃ 
06O 017:017 ויאמר יהושע אל־בית יוסף לאפרים ולמנשה לאמר עם־רב אתה וכח גדול לך לא־יהיה לך גורל אחד׃ 
06O 017:018 כי הר יהיה־לך כי־יער הוא ובראתו והיה לך תצאתיו כי־תוריש את־הכנעני כי רכב ברזל לו כי חזק הוא׃  פ 
06O 018:001 ויקהלו כל־עדת בני־ישראל שלה וישכינו שם את־אהל מועד והארץ נכבשה לפניהם׃ 
06O 018:002 ויותרו בבני ישראל אשר לא־חלקו את־נחלתם שבעה שבטים׃ 
06O 018:003 ויאמר יהושע אל־בני ישראל עד־אנה אתם מתרפים לבוא לרשת את־הארץ אשר נתן לכם יהוה אלהי אבותיכם׃ 
06O 018:004 הבו לכם שלשה אנשים לשבט ואשלחם ויקמו ויתהלכו בארץ ויכתבו אותה לפי נחלתם ויבאו אלי׃ 
06O 018:005 והתחלקו אתה לשבעה חלקים יהודה יעמד על־גבולו מנגב ובית יוסף יעמדו על־גבולם מצפון׃ 
06O 018:006 ואתם תכתבו את־הארץ שבעה חלקים והבאתם אלי הנה ויריתי לכם גורל פה לפני יהוה אלהינו׃ 
06O 018:007 כי אין־חלק ללוים בקרבכם כי־כהנת יהוה נחלתו וגד וראובן וחצי שבט המנשה לקחו נחלתם מעבר לירדן מזרחה אשר נתן להם משה עבד יהוה׃ 
06O 018:008 ויקמו האנשים וילכו ויצו יהושע את־ההלכים לכתב את־הארץ לאמר לכו והתהלכו בארץ וכתבו אותה ושובו אלי ופה אשליך לכם גורל לפני יהוה בשלה׃ 
06O 018:009 וילכו האנשים ויעברו בארץ ויכתבוה לערים לשבעה חלקים על־ספר ויבאו אל־יהושע אל־המחנה שלה׃ 
06O 018:010 וישלך להם יהושע גורל בשלה לפני יהוה ויחלק־שם יהושע את־הארץ לבני ישראל כמחלקתם׃  פ 
06O 018:011 ויעל גורל מטה בני־בנימן למשפחתם ויצא גבול גורלם בין בני יהודה ובין בני יוסף׃ 
06O 018:012 ויהי להם הגבול לפאת צפונה מן־הירדן ועלה הגבול אל־כתף יריחו מצפון ועלה בהר ימה [והיה כ] (והיו ק) תצאתיו מדברה בית און׃ 
06O 018:013 ועבר משם הגבול לוזה אל־כתף לוזה נגבה היא בית־אל וירד הגבול עטרות אדר על־ההר אשר מנגב לבית־חרון תחתון׃ 
06O 018:014 ותאר הגבול ונסב לפאת־ים נגבה מן־ההר אשר על־פני בית־חרון נגבה [והיה כ] (והיו ק) תצאתיו אל־קרית־בעל היא קרית יערים עיר בני יהודה זאת פאת־ים׃ 
06O 018:015 ופאת־נגבה מקצה קרית יערים ויצא הגבול ימה ויצא אל־מעין מי נפתוח׃ 
06O 018:016 וירד הגבול אל־קצה ההר אשר על־פני גי בן־הנם אשר בעמק רפאים צפונה וירד גי הנם אל־כתף היבוסי נגבה וירד עין רגל׃ 
06O 018:017 ותאר מצפון ויצא עין שמש ויצא אל־גלילות אשר־נכח מעלה אדמים וירד אבן בהן בן־ראובן׃ 
06O 018:018 ועבר אל־כתף מול־הערבה צפונה וירד הערבתה׃ 
06O 018:019 ועבר הגבול אל־כתף בית־חגלה צפונה [והיה כ] (והיו ׀ ק) [תצאותיו כ] (תצאות ק) הגבול אל־לשון ים־המלח צפונה אל־קצה הירדן נגבה זה גבול נגב׃ 
06O 018:020 והירדן יגבל־אתו לפאת־קדמה זאת נחלת בני בנימן לגבולתיה סביב למשפחתם׃ 
06O 018:021 והיו הערים למטה בני בנימן למשפחותיהם יריחו ובית־חגלה ועמק קציץ׃ 
06O 018:022 ובית הערבה וצמרים ובית־אל׃ 
06O 018:023 והעוים והפרה ועפרה׃ 
06O 018:024 וכפר [העמני כ] (העמנה ק) והעפני וגבע ערים שתים־עשרה וחצריהן׃ 
06O 018:025 גבעון והרמה ובארות׃ 
06O 018:026 והמצפה והכפירה והמצה׃ 
06O 018:027 ורקם וירפאל ותראלה׃ 
06O 018:028 וצלע האלף והיבוסי  היא ירושלם גבעת קרית ערים ארבע־עשרה וחצריהן זאת נחלת בני־בנימן למשפחתם׃  פ 
06O 019:001 ויצא הגורל השני לשמעון למטה בני־שמעון למשפחותם ויהי נחלתם בתוך נחלת בני־יהודה׃ 
06O 019:002 ויהי להם בנחלתם באר־שבע ושבע ומולדה׃ 
06O 019:003 וחצר שועל ובלה ועצם׃ 
06O 019:004 ואלתולד ובתול וחרמה׃ 
06O 019:005 וצקלג ובית־המרכבות וחצר סוסה׃ 
06O 019:006 ובית לבאות ושרוחן ערים שלש־עשרה וחצריהן׃ 
06O 019:007 עין ׀ רמון ועתר ועשן ערים ארבע וחצריהן׃ 
06O 019:008 וכל־החצרים אשר סביבות הערים האלה עד־בעלת באר ראמת נגב זאת נחלת מטה בני־שמעון למשפחתם׃ 
06O 019:009 מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון כי־היה חלק בני־יהודה רב מהם וינחלו בני־שמעון בתוך נחלתם׃  פ 
06O 019:010 ויעל הגורל השלישי לבני זבולן למשפחתם ויהי גבול נחלתם עד־שריד׃ 
06O 019:011 ועלה גבולם ׀ לימה ומרעלה ופגע בדבשת ופגע אל־הנחל אשר על־פני יקנעם׃ 
06O 019:012 ושב משריד קדמה מזרח השמש על־גבול כסלת תבר ויצא אל־הדברת ועלה יפיע׃ 
06O 019:013 ומשם עבר קדמה מזרחה גתה חפר עתה קצין ויצא רמון המתאר הנעה׃ 
06O 019:014 ונסב אתו הגבול מצפון חנתן והיו תצאתיו גי יפתח־אל׃ 
06O 019:015 וקטת ונהלל ושמרון וידאלה ובית לחם ערים שתים־עשרה וחצריהן׃ 
06O 019:016 זאת נחלת בני־זבולן למשפחותם הערים האלה וחצריהן׃  פ 
06O 019:017 ליששכר יצא הגורל הרביעי לבני יששכר למשפחותם׃ 
06O 019:018 ויהי גבולם יזרעאלה והכסולת ושונם׃ 
06O 019:019 וחפרים ושיאן ואנחרת׃ 
06O 019:020 והרבית וקשיון ואבץ׃ 
06O 019:021 ורמת ועין־גנים ועין חדה ובית פצץ׃ 
06O 019:022 ופגע הגבול בתבור [ושחצומה כ] (ושחצימה ק) ובית שמש והיו תצאות גבולם הירדן ערים שש־עשרה וחצריהן׃ 
06O 019:023 זאת נחלת מטה בני־יששכר למשפחתם הערים וחצריהן׃  פ 
06O 019:024 ויצא הגורל החמישי למטה בני־אשר למשפחותם׃ 
06O 019:025 ויהי גבולם חלקת וחלי ובטן ואכשף׃ 
06O 019:026 ואלמלך ועמעד ומשאל ופגע בכרמל הימה ובשיחור לבנת׃ 
06O 019:027 ושב מזרח השמש בית דגן ופגע בזבלון ובגי יפתח־אל צפונה בית העמק ונעיאל ויצא אל־כבול משמאל׃ 
06O 019:028 ועברן ורחב וחמון וקנה עד צידון רבה׃ 
06O 019:029 ושב הגבול הרמה ועד־עיר מבצר־צר ושב הגבול חסה [ויהיו כ] (והיו ק) תצאתיו הימה מחבל אכזיבה׃ 
06O 019:030 ועמה ואפק ורחב ערים עשרים ושתים וחצריהן׃ 
06O 019:031 זאת נחלת מטה בני־אשר למשפחתם הערים האלה וחצריהן׃  פ 
06O 019:032 לבני נפתלי יצא הגורל הששי לבני נפתלי למשפחתם׃ 
06O 019:033 ויהי גבולם מחלף מאלון בצעננים ואדמי הנקב ויבנאל עד־לקום ויהי תצאתיו הירדן׃ 
06O 019:034 ושב הגבול ימה אזנות תבור ויצא משם חוקקה ופגע בזבלון מנגב ובאשר פגע מים וביהודה הירדן מזרח השמש׃ 
06O 019:035 וערי מבצר הצדים צר וחמת רקת וכנרת׃ 
06O 019:036 ואדמה והרמה וחצור׃ 
06O 019:037 וקדש ואדרעי ועין חצור׃ 
06O 019:038 ויראון ומגדל־אל חרם ובית־ענת ובית שמש ערים תשע־עשרה וחצריהן׃ 
06O 019:039 זאת נחלת מטה בני־נפתלי למשפחתם הערים וחצריהן׃  פ 
06O 019:040 למטה בני־דן למשפחתם יצא הגורל השביעי׃ 
06O 019:041 ויהי גבול נחלתם צרעה ואשתאול ועיר שמש׃ 
06O 019:042 ושעלבין ואילון ויתלה׃ 
06O 019:043 ואילון ותמנתה ועקרון׃ 
06O 019:044 ואלתקה וגבתון ובעלת׃ 
06O 019:045 ויהד ובני־ברק וגת־רמון׃ 
06O 019:046 ומי הירקון והרקון עם־הגבול מול יפו׃ 
06O 019:047 ויצא גבול־בני־דן מהם ויעלו בני־דן וילחמו עם־לשם וילכדו אותה ׀ ויכו אותה לפי־חרב וירשו אותה וישבו בה ויקראו ללשם דן כשם דן אביהם׃ 
06O 019:048 זאת נחלת מטה בני־דן למשפחתם הערים האלה וחצריהן׃  פ 
06O 019:049 ויכלו לנחל־את־הארץ לגבולתיה ויתנו בני־ישראל נחלה ליהושע בן־נון בתוכם׃ 
06O 019:050 על־פי יהוה נתנו לו את־העיר אשר שאל את־תמנת־סרח בהר אפרים ויבנה את־העיר וישב בה׃ 
06O 019:051 אלה הנחלת אשר נחלו אלעזר הכהן ׀ ויהושע בן־נון וראשי האבות למטות בני־ישראל ׀ בגורל ׀ בשלה לפני יהוה פתח אהל מועד ויכלו מחלק את־הארץ׃  פ 
06O 020:001 וידבר יהוה אל־יהושע לאמר׃ 
06O 020:002 דבר אל־בני ישראל לאמר תנו לכם את־ערי המקלט אשר־דברתי אליכם ביד־משה׃ 
06O 020:003 לנוס שמה רוצח מכה־נפש בשגגה בבלי־דעת והיו לכם למקלט מגאל הדם׃ 
06O 020:004 ונס אל־אחת ׀ מהערים האלה ועמד פתח שער העיר ודבר באזני זקני העיר־ההיא את־דבריו ואספו אתו העירה אליהם ונתנו־לו מקום וישב עמם׃ 
06O 020:005 וכי ירדף גאל הדם אחריו ולא־יסגרו את־הרצח בידו כי בבלי־דעת הכה את־רעהו ולא־שנא הוא לו מתמול שלשום׃ 
06O 020:006 וישב ׀ בעיר ההיא עד־עמדו לפני העדה למשפט עד־מות הכהן הגדול אשר יהיה בימים ההם אז ׀ ישוב הרוצח ובא אל־עירו ואל־ביתו אל־העיר אשר־נס משם׃ 
06O 020:007 ויקדשו את־קדש בגליל בהר נפתלי ואת־שכם בהר אפרים ואת־קרית ארבע היא חברון בהר יהודה׃ 
06O 020:008 ומעבר לירדן יריחו מזרחה נתנו את־בצר במדבר במישר ממטה ראובן ואת־ראמת בגלעד ממטה־גד ואת־ [גלון כ] (גולן ק) בבשן ממטה מנשה׃ 
06O 020:009 אלה היו ערי המועדה לכל ׀ בני ישראל ולגר הגר בתוכם לנוס שמה כל־מכה־נפש בשגגה ולא ימות ביד גאל הדם עד־עמדו לפני העדה׃  פ 
06O 021:001 ויגשו ראשי אבות הלוים אל־אלעזר הכהן ואל־יהושע בן־נון ואל־ראשי אבות המטות לבני ישראל׃ 
06O 021:002 וידברו אליהם בשלה בארץ כנען לאמר יהוה צוה ביד־משה לתת־לנו ערים לשבת ומגרשיהן לבהמתנו׃ 
06O 021:003 ויתנו בני־ישראל ללוים מנחלתם אל־פי יהוה את־הערים האלה ואת־מגרשיהן׃ 
06O 021:004 ויצא הגורל למשפחת הקהתי ויהי לבני אהרן הכהן מן־הלוים ממטה יהודה וממטה השמעני וממטה בנימן בגורל ערים שלש עשרה׃    ס 
06O 021:005 ולבני קהת הנותרים ממשפחת מטה־אפרים וממטה־דן ומחצי מטה מנשה בגורל ערים עשר׃    ס 
06O 021:006 ולבני גרשון ממשפחות מטה־יששכר וממטה־אשר וממטה נפתלי ומחצי מטה מנשה בבשן בגורל ערים שלש עשרה׃    ס 
06O 021:007 לבני מררי למשפחתם ממטה ראובן וממטה־גד וממטה זבולן ערים שתים עשרה׃ 
06O 021:008 ויתנו בני־ישראל ללוים את־הערים האלה ואת־מגרשיהן כאשר צוה יהוה ביד־משה בגורל׃  פ 
06O 021:009 ויתנו ממטה בני יהודה וממטה בני שמעון את הערים האלה אשר־יקרא אתהן בשם׃ 
06O 021:010 ויהי לבני אהרן ממשפחות הקהתי מבני לוי כי להם היה הגורל ריאשנה׃ 
06O 021:011 ויתנו להם את־קרית ארבע אבי הענוק היא חברון בהר יהודה ואת־מגרשה סביבתיה׃ 
06O 021:012 ואת־שדה העיר ואת־חצריה נתנו לכלב בן־יפנה באחזתו׃    ס 
06O 021:013 ולבני ׀ אהרן הכהן נתנו את־עיר מקלט הרצח את־חברון ואת־מגרשה ואת־לבנה ואת־מגרשה׃ 
06O 021:014 ואת־יתר ואת־מגרשה ואת־אשתמע ואת־מגרשה׃ 
06O 021:015 ואת־חלן ואת־מגרשה ואת־דבר ואת־מגרשה׃ 
06O 021:016 ואת־עין ואת־מגרשה ואת־יטה ואת־מגרשה את־בית שמש ואת־מגרשה ערים תשע מאת שני השבטים האלה׃  פ 
06O 021:017 וממטה בנימן את־גבעון ואת־מגרשה את־גבע ואת־מגרשה׃ 
06O 021:018 את־ענתות ואת־מגרשה ואת־עלמון ואת־מגרשה ערים ארבע׃ 
06O 021:019 כל־ערי בני־אהרן הכהנים שלש־עשרה ערים ומגרשיהן׃    ס 
06O 021:020 ולמשפחות בני־קהת הלוים הנותרים מבני קהת ויהי ערי גורלם ממטה אפרים׃ 
06O 021:021 ויתנו להם את־עיר מקלט הרצח את־שכם ואת־מגרשה בהר אפרים ואת־גזר ואת־מגרשה׃ 
06O 021:022 ואת־קבצים ואת־מגרשה ואת־בית חורן ואת־מגרשה ערים ארבע׃    ס 
06O 021:023 וממטה־דן את־אלתקא ואת־מגרשה את־גבתון ואת־מגרשה׃ 
06O 021:024 את־אילון ואת־מגרשה את־גת־רמון ואת־מגרשה ערים ארבע׃    ס 
06O 021:025 וממחצית מטה מנשה את־תענך ואת־מגרשה ואת־גת־רמון ואת־מגרשה ערים שתים׃ 
06O 021:026 כל־ערים עשר ומגרשיהן למשפחות בני־קהת הנותרים׃    ס 
06O 021:027 ולבני גרשון ממשפחת הלוים מחצי מטה מנשה את־עיר מקלט הרצח את־ [גלון כ] (גולן ק) בבשן ואת־מגרשה ואת־בעשתרה ואת־מגרשה ערים שתים׃    ס 
06O 021:028 וממטה יששכר את־קשיון ואת־מגרשה את־דברת ואת־מגרשה׃ 
06O 021:029 את־ירמות ואת־מגרשה את־עין גנים ואת־מגרשה ערים ארבע׃    ס 
06O 021:030 וממטה אשר את־משאל ואת־מגרשה את־עבדון ואת־מגרשה׃ 
06O 021:031 את־חלקת ואת־מגרשה ואת־רחב ואת־מגרשה ערים ארבע׃    ס 
06O 021:032 וממטה נפתלי את־עיר ׀ מקלט הרצח את־קדש בגליל ואת־מגרשה ואת־חמת דאר ואת־מגרשה ואת־קרתן ואת־מגרשה ערים שלש׃ 
06O 021:033 כל־ערי הגרשני למשפחתם שלש־עשרה עיר ומגרשיהן׃    ס 
06O 021:034 ולמשפחות בני־מררי הלוים הנותרים מאת מטה זבולן את־יקנעם ואת־מגרשה את־קרתה ואת־מגרשה׃ 
06O 021:035 את־דמנה ואת־מגרשה את־נהלל ואת־מגרשה ערים ארבע׃ 
06O 021:036 וממטה ראובן את־בצר ואת־מגרשה ואת־יהצה ואת־מגרשה׃ 
06O 021:037 את־קדמות ואת־מגרשה ואת־מיפעת ואת־מגרשה ערים ארבע׃    ס 
06O 021:038 וממטה־גד את־עיר מקלט הרצח את־רמת בגלעד ואת־מגרשה ואת־מחנים ואת־מגרשה׃ 
06O 021:039 את־חשבון ואת־מגרשה את־יעזר ואת־מגרשה כל־ערים ארבע׃ 
06O 021:040 כל־הערים לבני מררי למשפחתם הנותרים ממשפחות הלוים ויהי גורלם ערים שתים עשרה׃ 
06O 021:041 כל ערי הלוים בתוך אחזת בני־ישראל ערים ארבעים ושמנה ומגרשיהן׃ 
06O 021:042 תהיינה הערים האלה עיר עיר ומגרשיה סביבתיה כן לכל־הערים האלה׃    ס 
06O 021:043 ויתן יהוה לישראל את־כל־הארץ אשר נשבע לתת לאבותם וירשוה וישבו בה׃ 
06O 021:044 וינח יהוה להם מסביב ככל אשר־נשבע לאבותם ולא־עמד איש בפניהם מכל־איביהם את כל־איביהם נתן יהוה בידם׃ 
06O 021:045 לא־נפל דבר מכל הדבר הטוב אשר־דבר יהוה אל־בית ישראל הכל בא׃  פ 
06O 022:001 אז יקרא יהושע לראובני ולגדי ולחצי מטה מנשה׃ 
06O 022:002 ויאמר אליהם אתם שמרתם את כל־אשר צוה אתכם משה עבד יהוה ותשמעו בקולי לכל אשר־צויתי אתכם׃ 
06O 022:003 לא־עזבתם את־אחיכם זה ימים רבים עד היום הזה ושמרתם את־משמרת מצות יהוה אלהיכם׃ 
06O 022:004 ועתה הניח יהוה אלהיכם לאחיכם כאשר דבר להם ועתה פנו ולכו לכם לאהליכם אל־ארץ אחזתכם אשר ׀ נתן לכם משה עבד יהוה בעבר הירדן׃ 
06O 022:005 רק ׀ שמרו מאד לעשות את־המצוה ואת־התורה אשר צוה אתכם משה עבד־יהוה לאהבה את־יהוה אלהיכם וללכת בכל־דרכיו ולשמר מצותיו ולדבקה־בו ולעבדו בכל־לבבכם ובכל־נפשכם׃ 
06O 022:006 ויברכם יהושע וישלחם וילכו אל־אהליהם׃    ס 
06O 022:007 ולחצי ׀ שבט המנשה נתן משה בבשן ולחציו נתן יהושע עם־אחיהם [מעבר כ] (בעבר  ק) הירדן ימה וגם כי שלחם יהושע אל־אהליהם ויברכם׃ 
06O 022:008 ויאמר אליהם לאמר בנכסים רבים שובו אל־אהליכם ובמקנה רב־מאד בכסף ובזהב ובנחשת ובברזל ובשלמות הרבה מאד חלקו שלל־איביכם עם־אחיכם׃  פ 
06O 022:009 וישבו וילכו בני־ראובן ובני־גד וחצי ׀ שבט המנשה מאת בני ישראל משלה אשר בארץ־כנען ללכת אל־ארץ הגלעד אל־ארץ אחזתם אשר נאחזו־בה על־פי יהוה ביד־משה׃ 
06O 022:010 ויבאו אל־גלילות הירדן אשר בארץ כנען ויבנו בני־ראובן ובני־גד וחצי שבט המנשה שם מזבח על־הירדן מזבח גדול למראה׃ 
06O 022:011 וישמעו בני־ישראל לאמר הנה בנו בני־ראובן ובני־גד וחצי שבט המנשה את־המזבח אל־מול ארץ כנען אל־גלילות הירדן אל־עבר בני ישראל׃ 
06O 022:012 וישמעו בני ישראל ויקהלו כל־עדת בני־ישראל שלה לעלות עליהם לצבא׃  פ 
06O 022:013 וישלחו בני־ישראל אל־בני־ראובן ואל־בני־גד ואל־חצי שבט־מנשה אל־ארץ הגלעד את־פינחס בן־אלעזר הכהן׃ 
06O 022:014 ועשרה נשאים עמו נשיא אחד נשיא אחד לבית אב לכל מטות ישראל ואיש ראש בית־אבותם המה לאלפי ישראל׃ 
06O 022:015 ויבאו אל־בני־ראובן ואל־בני־גד ואל־חצי שבט־מנשה אל־ארץ הגלעד וידברו אתם לאמר׃ 
06O 022:016 כה אמרו כל ׀ עדת יהוה מה־המעל הזה אשר מעלתם באלהי ישראל לשוב היום מאחרי יהוה בבנותכם לכם מזבח למרדכם היום ביהוה׃ 
06O 022:017 המעט־לנו את־עון פעור אשר לא־הטהרנו ממנו עד היום הזה ויהי הנגף בעדת יהוה׃ 
06O 022:018 ואתם תשבו היום מאחרי יהוה והיה אתם תמרדו היום ביהוה ומחר אל־כל־עדת ישראל יקצף׃ 
06O 022:019 ואך אם־טמאה ארץ אחזתכם עברו לכם אל־ארץ אחזת יהוה אשר שכן־שם משכן יהוה והאחזו בתוכנו וביהוה אל־תמרדו ואתנו אל־תמרדו בבנתכם לכם מזבח מבלעדי מזבח יהוה אלהינו׃ 
06O 022:020 הלוא ׀ עכן בן־זרח מעל מעל בחרם ועל־כל־עדת ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גוע בעונו׃  פ 
06O 022:021 ויענו בני־ראובן ובני־גד וחצי שבט המנשה וידברו את־ראשי אלפי ישראל׃ 
06O 022:022 אל ׀ אלהים ׀ יהוה אל ׀ אלהים ׀ יהוה הוא ידע וישראל הוא ידע אם־במרד ואם־במעל ביהוה אל־תושיענו היום הזה׃ 
06O 022:023 לבנות לנו מזבח לשוב מאחרי יהוה ואם־להעלות עליו עולה ומנחה ואם־לעשות עליו זבחי שלמים יהוה הוא יבקש׃ 
06O 022:024 ואם־לא מדאגה מדבר עשינו את־זאת לאמר מחר יאמרו בניכם לבנינו לאמר מה־לכם וליהוה אלהי ישראל׃ 
06O 022:025 וגבול נתן־יהוה ביננו וביניכם בני־ראובן ובני־גד את־הירדן אין־לכם חלק ביהוה והשביתו בניכם את־בנינו לבלתי ירא את־יהוה׃ 
06O 022:026 ונאמר נעשה־נא לנו לבנות את־המזבח לא לעולה ולא לזבח׃ 
06O 022:027 כי עד הוא בינינו וביניכם ובין דרותינו אחרינו לעבד את־עבדת יהוה לפניו בעלותינו ובזבחינו ובשלמינו ולא־יאמרו בניכם מחר לבנינו אין־לכם חלק ביהוה׃ 
06O 022:028 ונאמר והיה כי־יאמרו אלינו ואל־דרתינו מחר ואמרנו ראו את־תבנית מזבח יהוה אשר־עשו אבותינו לא לעולה ולא לזבח כי־עד הוא בינינו וביניכם׃ 
06O 022:029 חלילה לנו ממנו למרד ביהוה ולשוב היום מאחרי יהוה לבנות מזבח לעלה למנחה ולזבח מלבד מזבח יהוה אלהינו אשר לפני משכנו׃  פ 
06O 022:030 וישמע פינחס הכהן ונשיאי העדה וראשי אלפי ישראל אשר אתו את־הדברים אשר דברו בני־ראובן ובני־גד ובני מנשה וייטב בעיניהם׃ 
06O 022:031 ויאמר פינחס בן־אלעזר הכהן אל־בני־ראובן ואל־בני־גד ואל־בני מנשה היום ׀ ידענו כי־בתוכנו יהוה אשר לא־מעלתם ביהוה המעל הזה אז הצלתם את־בני ישראל מיד יהוה׃ 
06O 022:032 וישב פינחס בן־אלעזר הכהן ׀ והנשיאים מאת בני־ראובן ומאת בני־גד מארץ הגלעד אל־ארץ כנען אל־בני ישראל וישבו אותם דבר׃ 
06O 022:033 וייטב הדבר בעיני בני ישראל ויברכו אלהים בני ישראל ולא אמרו לעלות עליהם לצבא לשחת את־הארץ אשר בני־ראובן ובני־גד ישבים בה׃ 
06O 022:034 ויקראו בני־ראובן ובני־גד למזבח כי עד הוא בינתינו כי יהוה האלהים׃  פ 
06O 023:001 ויהי מימים רבים אחרי אשר־הניח יהוה לישראל מכל־איביהם מסביב ויהושע זקן בא בימים׃ 
06O 023:002 ויקרא יהושע לכל־ישראל לזקניו ולראשיו ולשפטיו ולשטריו ויאמר אלהם אני זקנתי באתי בימים׃ 
06O 023:003 ואתם ראיתם את כל־אשר עשה יהוה אלהיכם לכל־הגוים האלה מפניכם כי יהוה אלהיכם הוא הנלחם לכם׃ 
06O 023:004 ראו הפלתי לכם את־הגוים הנשארים האלה בנחלה לשבטיכם מן־הירדן וכל־הגוים אשר הכרתי והים הגדול מבוא השמש׃ 
06O 023:005 ויהוה אלהיכם הוא יהדפם מפניכם והוריש אתם מלפניכם וירשתם את־ארצם כאשר דבר יהוה אלהיכם לכם׃ 
06O 023:006 וחזקתם מאד לשמר ולעשות את כל־הכתוב בספר תורת משה לבלתי סור־ממנו ימין ושמאול׃ 
06O 023:007 לבלתי־בוא בגוים האלה הנשארים האלה אתכם ובשם אלהיהם לא־תזכירו ולא תשביעו ולא תעבדום ולא תשתחוו להם׃ 
06O 023:008 כי אם־ביהוה אלהיכם תדבקו כאשר עשיתם עד היום הזה׃ 
06O 023:009 ויורש יהוה מפניכם גוים גדלים ועצומים ואתם לא־עמד איש בפניכם עד היום הזה׃ 
06O 023:010 איש־אחד מכם ירדף־אלף כי ׀ יהוה אלהיכם הוא הנלחם לכם כאשר דבר לכם׃ 
06O 023:011 ונשמרתם מאד לנפשתיכם לאהבה את־יהוה אלהיכם׃ 
06O 023:012 כי ׀ אם־שוב תשובו ודבקתם ביתר הגוים האלה הנשארים האלה אתכם והתחתנתם בהם ובאתם בהם והם בכם׃ 
06O 023:013 ידוע תדעו כי לא יוסיף יהוה אלהיכם להוריש את־הגוים האלה מלפניכם והיו לכם לפח ולמוקש ולשטט בצדיכם ולצננים בעיניכם עד־אבדכם מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לכם יהוה אלהיכם׃ 
06O 023:014 והנה אנכי הולך היום בדרך כל־הארץ וידעתם בכל־לבבכם ובכל־נפשכם כי לא־נפל דבר אחד מכל ׀ הדברים הטובים אשר דבר יהוה אלהיכם עליכם הכל באו לכם לא־נפל ממנו דבר אחד׃ 
06O 023:015 והיה כאשר־בא עליכם כל־הדבר הטוב אשר דבר יהוה אלהיכם אליכם כן יביא יהוה עליכם את כל־הדבר הרע עד־השמידו אותכם מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לכם יהוה אלהיכם׃ 
06O 023:016 בעברכם את־ברית יהוה אלהיכם אשר צוה אתכם והלכתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם וחרה אף־יהוה בכם ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר נתן לכם׃  פ 
06O 024:001 ויאסף יהושע את־כל־שבטי ישראל שכמה ויקרא לזקני ישראל ולראשיו ולשפטיו ולשטריו ויתיצבו לפני האלהים׃ 
06O 024:002 ויאמר יהושע אל־כל־העם כה־אמר יהוה אלהי ישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים׃ 
06O 024:003 ואקח את־אביכם את־אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל־ארץ כנען [וארב כ] (וארבה ק) את־זרעו ואתן־לו את־יצחק׃ 
06O 024:004 ואתן ליצחק את־יעקב ואת־עשו ואתן לעשו את־הר שעיר לרשת אותו ויעקב ובניו ירדו מצרים׃ 
06O 024:005 ואשלח את־משה ואת־אהרן ואגף את־מצרים כאשר עשיתי בקרבו ואחר הוצאתי אתכם׃ 
06O 024:006 ואוציא את־אבותיכם ממצרים ותבאו הימה וירדפו מצרים אחרי אבותיכם ברכב ובפרשים ים־סוף׃ 
06O 024:007 ויצעקו אל־יהוה וישם מאפל ביניכם ׀ ובין המצרים ויבא עליו את־הים ויכסהו ותראינה עיניכם את אשר־עשיתי במצרים ותשבו במדבר ימים רבים׃ 
06O 024:008 [ואבאה כ] (ואביא ק) אתכם אל־ארץ האמרי היושב בעבר הירדן וילחמו אתכם ואתן אותם בידכם ותירשו את־ארצם ואשמידם מפניכם׃ 
06O 024:009 ויקם בלק בן־צפור מלך מואב וילחם בישראל וישלח ויקרא לבלעם בן־בעור לקלל אתכם׃ 
06O 024:010 ולא אביתי לשמע לבלעם ויברך ברוך אתכם ואצל אתכם מידו׃ 
06O 024:011 ותעברו את־הירדן ותבאו אל־יריחו וילחמו בכם בעלי־יריחו האמרי והפרזי והכנעני והחתי והגרגשי החוי והיבוסי ואתן אותם בידכם׃ 
06O 024:012 ואשלח לפניכם את־הצרעה ותגרש אותם מפניכם שני מלכי האמרי לא בחרבך ולא בקשתך׃ 
06O 024:013 ואתן לכם ארץ ׀ אשר לא־יגעת בה וערים אשר לא־בניתם ותשבו בהם כרמים וזיתים אשר לא־נטעתם אתם אכלים׃ 
06O 024:014 ועתה יראו את־יהוה ועבדו אתו בתמים ובאמת והסירו את־אלהים אשר עבדו אבותיכם בעבר הנהר ובמצרים ועבדו את־יהוה׃ 
06O 024:015 ואם רע בעיניכם לעבד את־יהוה בחרו לכם היום את־מי תעבדון אם את־אלהים אשר־עבדו אבותיכם אשר [בעבר כ] (מעבר  ק) הנהר ואם את־אלהי האמרי אשר אתם ישבים בארצם ואנכי וביתי נעבד את־יהוה׃  פ 
06O 024:016 ויען העם ויאמר חלילה לנו מעזב את־יהוה לעבד אלהים אחרים׃ 
06O 024:017 כי יהוה אלהינו הוא המעלה אתנו ואת־אבותינו מארץ מצרים מבית עבדים ואשר עשה לעינינו את־האתות הגדלות האלה וישמרנו בכל־הדרך אשר הלכנו בה ובכל העמים אשר עברנו בקרבם׃ 
06O 024:018 ויגרש יהוה את־כל־העמים ואת־האמרי ישב הארץ מפנינו גם־אנחנו נעבד את־יהוה כי־הוא אלהינו׃    ס 
06O 024:019 ויאמר יהושע אל־העם לא תוכלו לעבד את־יהוה כי־אלהים קדשים הוא אל־קנוא הוא לא־ישא לפשעכם ולחטאותיכם׃ 
06O 024:020 כי תעזבו את־יהוה ועבדתם אלהי נכר ושב והרע לכם וכלה אתכם אחרי אשר־היטיב לכם׃ 
06O 024:021 ויאמר העם אל־יהושע לא כי את־יהוה נעבד׃ 
06O 024:022 ויאמר יהושע אל־העם עדים אתם בכם כי־אתם בחרתם לכם את־יהוה לעבד אותו ויאמרו עדים׃ 
06O 024:023 ועתה הסירו את־אלהי הנכר אשר בקרבכם והטו את־לבבכם אל־יהוה אלהי ישראל׃ 
06O 024:024 ויאמרו העם אל־יהושע את־יהוה אלהינו נעבד ובקולו נשמע׃ 
06O 024:025 ויכרת יהושע ברית לעם ביום ההוא וישם לו חק ומשפט בשכם׃ 
06O 024:026 ויכתב יהושע את־הדברים האלה בספר תורת אלהים ויקח אבן גדולה ויקימה שם תחת האלה אשר במקדש יהוה׃    ס 
06O 024:027 ויאמר יהושע אל־כל־העם הנה האבן הזאת תהיה־בנו לעדה כי־היא שמעה את כל־אמרי יהוה אשר דבר עמנו והיתה בכם לעדה פן־תכחשון באלהיכם׃ 
06O 024:028 וישלח יהושע את־העם איש לנחלתו׃  פ 
06O 024:029 ויהי אחרי הדברים האלה וימת יהושע בן־נון עבד יהוה בן־מאה ועשר שנים׃ 
06O 024:030 ויקברו אתו בגבול נחלתו בתמנת־סרח אשר בהר־אפרים מצפון להר־געש ׃ 
06O 024:031 ויעבד ישראל את־יהוה כל ימי יהושע וכל ׀ ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע ואשר ידעו את כל־מעשה יהוה אשר עשה לישראל׃ 
06O 024:032 ואת־עצמות יוסף אשר־העלו בני־ישראל ׀ ממצרים קברו בשכם בחלקת השדה אשר קנה יעקב מאת בני־חמור אבי־שכם במאה קשיטה ויהיו לבני־יוסף לנחלה׃ 
06O 024:033 ואלעזר בן־אהרן מת ויקברו אתו בגבעת פינחס בנו אשר נתן־לו בהר אפרים׃ 
07O 001:001 ויהי אחרי מות יהושע וישאלו בני ישראל ביהוה לאמר מי יעלה־לנו אל־הכנעני בתחלה להלחם בו׃ 
07O 001:002 ויאמר יהוה יהודה יעלה הנה נתתי את־הארץ בידו׃ 
07O 001:003 ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי ונלחמה בכנעני והלכתי גם־אני אתך בגורלך וילך אתו שמעון׃ 
07O 001:004 ויעל יהודה ויתן יהוה את־הכנעני והפרזי בידם ויכום בבזק עשרת אלפים איש׃ 
07O 001:005 וימצאו את־אדני בזק בבזק וילחמו בו ויכו את־הכנעני ואת־הפרזי׃ 
07O 001:006 וינס אדני בזק וירדפו אחריו ויאחזו אתו ויקצצו את־בהנות ידיו ורגליו׃ 
07O 001:007 ויאמר אדני־בזק שבעים ׀ מלכים בהנות ידיהם ורגליהם מקצצים היו מלקטים תחת שלחני כאשר עשיתי כן שלם־לי אלהים ויביאהו ירושלם וימת שם׃  פ 
07O 001:008 וילחמו בני־יהודה בירושלם וילכדו אותה ויכוה לפי־חרב ואת־העיר שלחו באש׃ 
07O 001:009 ואחר ירדו בני יהודה להלחם בכנעני יושב ההר והנגב והשפלה׃ 
07O 001:010 וילך יהודה אל־הכנעני היושב בחברון ושם־חברון לפנים קרית ארבע ויכו את־ששי ואת־אחימן ואת־תלמי׃ 
07O 001:011 וילך משם אל־יושבי דביר ושם־דביר לפנים קרית־ספר׃ 
07O 001:012 ויאמר כלב אשר־יכה את־קרית־ספר ולכדה ונתתי לו את־עכסה בתי לאשה׃ 
07O 001:013 וילכדה עתניאל בן־קנז אחי כלב הקטן ממנו ויתן־לו את־עכסה בתו לאשה׃ 
07O 001:014 ויהי בבואה ותסיתהו לשאול מאת־אביה השדה ותצנח מעל החמור ויאמר־לה כלב מה־לך׃ 
07O 001:015 ותאמר לו הבה־לי ברכה כי ארץ הנגב נתתני ונתתה לי גלת מים ויתן־לה כלב את גלת עלית ואת גלת תחתית׃  פ 
07O 001:016 ובני קיני חתן משה עלו מעיר התמרים את־בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד וילך וישב את־העם׃ 
07O 001:017 וילך יהודה את־שמעון אחיו ויכו את־הכנעני יושב צפת ויחרימו אותה ויקרא את־שם־העיר חרמה׃ 
07O 001:018 וילכד יהודה את־עזה ואת־גבולה ואת־אשקלון ואת־גבולה ואת־עקרון ואת־גבולה׃ 
07O 001:019 ויהי יהוה את־יהודה וירש את־ההר כי לא להוריש את־ישבי העמק כי־רכב ברזל להם׃ 
07O 001:020 ויתנו לכלב את־חברון כאשר דבר משה ויורש משם את־שלשה בני הענק׃ 
07O 001:021 ואת־היבוסי ישב ירושלם לא הורישו בני בנימן וישב היבוסי את־בני בנימן בירושלם עד היום הזה׃    ס 
07O 001:022 ויעלו בית־יוסף גם־הם בית־אל ויהוה עמם׃ 
07O 001:023 ויתירו בית־יוסף בבית־אל ושם־העיר לפנים לוז׃ 
07O 001:024 ויראו השמרים איש יוצא מן־העיר ויאמרו לו הראנו נא את־מבוא העיר ועשינו עמך חסד׃ 
07O 001:025 ויראם את־מבוא העיר ויכו את־העיר לפי־חרב ואת־האיש ואת־כל־משפחתו שלחו׃ 
07O 001:026 וילך האיש ארץ החתים ויבן עיר ויקרא שמה לוז הוא שמה עד היום הזה׃  פ 
07O 001:027 ולא־הוריש מנשה את־בית־שאן ואת־בנותיה ואת־תענך ואת־בנתיה ואת־ [ישב כ] (ישבי ק) דור ואת־בנותיה ואת־יושבי יבלעם ואת־בנתיה ואת־יושבי מגדו ואת־בנותיה ויואל הכנעני לשבת בארץ הזאת׃ 
07O 001:028 ויהי כי־חזק ישראל וישם את־הכנעני למס והוריש לא הורישו׃    ס 
07O 001:029 ואפרים לא הוריש את־הכנעני היושב בגזר וישב הכנעני בקרבו בגזר׃  פ 
07O 001:030 זבולן לא הוריש את־יושבי קטרון ואת־יושבי נהלל וישב הכנעני בקרבו ויהיו למס׃    ס 
07O 001:031 אשר לא הוריש את־ישבי עכו ואת־יושבי צידון ואת־אחלב ואת־אכזיב ואת־חלבה ואת־אפיק ואת־רחב׃ 
07O 001:032 וישב האשרי בקרב הכנעני ישבי הארץ כי לא הורישו׃    ס 
07O 001:033 נפתלי לא־הוריש את־ישבי בית־שמש ואת־ישבי בית־ענת וישב בקרב הכנעני ישבי הארץ וישבי בית־שמש ובית ענת היו להם למס׃    ס 
07O 001:034 וילחצו האמרי את־בני־דן ההרה כי־לא נתנו לרדת לעמק׃ 
07O 001:035 ויואל האמרי לשבת בהר־חרס באילון ובשעלבים ותכבד יד בית־יוסף ויהיו למס׃ 
07O 001:036 וגבול האמרי ממעלה עקרבים מהסלע ומעלה׃  פ 
07O 002:001 ויעל מלאך־יהוה מן־הגלגל אל־הבכים ף  ויאמר אעלה אתכם ממצרים ואביא אתכם אל־הארץ אשר נשבעתי לאבתיכם ואמר לא־אפר בריתי אתכם לעולם׃ 
07O 002:002 ואתם לא־תכרתו ברית ליושבי הארץ הזאת מזבחותיהם תתצון ולא־שמעתם בקלי מה־זאת עשיתם׃ 
07O 002:003 וגם אמרתי לא־אגרש אותם מפניכם והיו לכם לצדים ואלהיהם יהיו לכם למוקש׃ 
07O 002:004 ויהי כדבר מלאך יהוה את־הדברים האלה אל־כל־בני ישראל וישאו העם את־קולם ויבכו׃ 
07O 002:005 ויקראו שם־המקום ההוא בכים ויזבחו־שם ליהוה׃  פ 
07O 002:006 וישלח יהושע את־העם וילכו בני־ישראל איש לנחלתו לרשת את־הארץ׃ 
07O 002:007 ויעבדו העם את־יהוה כל ימי יהושע וכל ׀ ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושוע אשר ראו את כל־מעשה יהוה הגדול אשר עשה לישראל׃ 
07O 002:008 וימת יהושע בן־נון עבד יהוה בן־מאה ועשר שנים׃ 
07O 002:009 ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת־חרס בהר אפרים מצפון להר־געש׃ 
07O 002:010 וגם כל־הדור ההוא נאספו אל־אבותיו ויקם דור אחר אחריהם אשר לא־ידעו את־יהוה וגם את־המעשה אשר עשה לישראל׃    ס 
07O 002:011 ויעשו בני־ישראל את־הרע בעיני יהוה ויעבדו את־הבעלים׃ 
07O 002:012 ויעזבו את־יהוה ׀ אלהי אבותם המוציא אותם מארץ מצרים וילכו אחרי ׀ אלהים אחרים מאלהי העמים אשר סביבותיהם וישתחוו להם ויכעסו את־יהוה ׃ 
07O 002:013 ויעזבו את־יהוה ויעבדו לבעל ולעשתרות׃ 
07O 002:014 ויחר־אף יהוה בישראל ויתנם ביד־שסים וישסו אותם וימכרם ביד אויביהם מסביב ולא־יכלו עוד לעמד לפני אויביהם׃ 
07O 002:015 בכל ׀ אשר יצאו יד־יהוה היתה־בם לרעה כאשר דבר יהוה וכאשר נשבע יהוה להם ויצר להם מאד׃ 
07O 002:016 ויקם יהוה שפטים ויושיעום מיד שסיהם׃ 
07O 002:017 וגם אל־שפטיהם לא שמעו כי זנו אחרי אלהים אחרים וישתחוו להם סרו מהר מן־הדרך אשר הלכו אבותם לשמע מצות־יהוה לא־עשו כן׃ 
07O 002:018 וכי־הקים יהוה ׀ להם שפטים והיה יהוה עם־השפט והושיעם מיד איביהם כל ימי השופט כי־ינחם יהוה מנאקתם מפני לחציהם ודחקיהם׃ 
07O 002:019 והיה ׀ במות השופט ישבו והשחיתו מאבותם ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחות להם לא הפילו ממעלליהם ומדרכם הקשה׃ 
07O 002:020 ויחר־אף יהוה בישראל ויאמר יען אשר עברו הגוי הזה את־בריתי אשר צויתי את־אבותם ולא שמעו לקולי׃ 
07O 002:021 גם־אני לא אוסיף להוריש איש מפניהם מן־הגוים אשר־עזב יהושע וימת׃ 
07O 002:022 למען נסות בם את־ישראל השמרים הם את־דרך יהוה ללכת בם כאשר שמרו אבותם אם־לא׃ 
07O 002:023 וינח יהוה את־הגוים האלה לבלתי הורישם מהר ולא נתנם ביד־יהושע׃  פ 
07O 003:001 ואלה הגוים אשר הניח יהוה לנסות בם את־ישראל את כל־אשר לא־ידעו את כל־מלחמות כנען׃ 
07O 003:002 רק למען דעת דרות בני־ישראל ללמדם מלחמה רק אשר־לפנים לא ידעום׃ 
07O 003:003 חמשת ׀ סרני פלשתים וכל־הכנעני והצידני והחוי ישב הר הלבנון מהר בעל חרמון עד לבוא חמת׃ 
07O 003:004 ויהיו לנסות בם את־ישראל לדעת הישמעו את־מצות יהוה אשר־צוה את־אבותם ביד־משה׃ 
07O 003:005 ובני ישראל ישבו בקרב הכנעני החתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי׃ 
07O 003:006 ויקחו את־בנותיהם להם לנשים ואת־בנותיהם נתנו לבניהם ויעבדו את־אלהיהם׃  פ 
07O 003:007 ויעשו בני־ישראל את־הרע בעיני יהוה וישכחו את־יהוה אלהיהם ויעבדו את־הבעלים ואת־האשרות׃ 
07O 003:008 ויחר־אף יהוה בישראל וימכרם ביד כושן רשעתים מלך ארם נהרים ויעבדו בני־ישראל את־כושן רשעתים שמנה שנים׃ 
07O 003:009 ויזעקו בני־ישראל אל־יהוה ויקם יהוה מושיע לבני ישראל ויושיעם את עתניאל בן־קנז אחי כלב הקטן ממנו׃ 
07O 003:010 ותהי עליו רוח־יהוה וישפט את־ישראל ויצא למלחמה ויתן יהוה בידו את־כושן רשעתים מלך ארם ותעז ידו על כושן רשעתים׃ 
07O 003:011 ותשקט הארץ ארבעים שנה וימת עתניאל בן־קנז׃  פ 
07O 003:012 ויספו בני ישראל לעשות הרע בעיני יהוה ויחזק יהוה את־עגלון מלך־מואב על־ישראל על כי־עשו את־הרע בעיני יהוה׃ 
07O 003:013 ויאסף אליו את־בני עמון ועמלק וילך ויך את־ישראל ויירשו את־עיר התמרים׃ 
07O 003:014 ויעבדו בני־ישראל את־עגלון מלך־מואב שמונה עשרה שנה׃    ס 
07O 003:015 ויזעקו בני־ישראל אל־יהוה ויקם יהוה להם מושיע את־אהוד בן־גרא בן־הימיני איש אטר יד־ימינו וישלחו בני־ישראל בידו מנחה לעגלון מלך מואב׃ 
07O 003:016 ויעש לו אהוד חרב ולה שני פיות גמד ארכה ויחגר אותה מתחת למדיו על ירך ימינו׃ 
07O 003:017 ויקרב את־המנחה לעגלון מלך מואב ועגלון איש בריא מאד׃ 
07O 003:018 ויהי כאשר כלה להקריב את־המנחה וישלח את־העם נשאי המנחה׃ 
07O 003:019 והוא שב מן־הפסילים אשר את־הגלגל ויאמר דבר־סתר לי אליך המלך ויאמר הס ויצאו מעליו כל־העמדים עליו׃ 
07O 003:020 ואהוד ׀ בא אליו והוא־ישב בעלית המקרה אשר־לו לבדו ויאמר אהוד דבר־אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא׃ 
07O 003:021 וישלח אהוד את־יד שמאלו ויקח את־החרב מעל ירך ימינו ויתקעה בבטנו׃ 
07O 003:022 ויבא גם־הנצב אחר הלהב ויסגר החלב בעד הלהב כי לא שלף החרב מבטנו ויצא הפרשדנה׃ 
07O 003:023 ויצא אהוד המסדרונה ויסגר דלתות העליה בעדו ונעל׃ 
07O 003:024 והוא יצא ועבדיו באו ויראו והנה דלתות העליה נעלות ויאמרו אך מסיך הוא את־רגליו בחדר המקרה׃ 
07O 003:025 ויחילו עד־בוש והנה איננו פתח דלתות העליה ויקחו את־המפתח ויפתחו והנה אדניהם נפל ארצה מת׃ 
07O 003:026 ואהוד נמלט עד התמהמהם והוא עבר את־הפסילים וימלט השעירתה׃ 
07O 003:027 ויהי בבואו ויתקע בשופר בהר אפרים וירדו עמו בני־ישראל מן־ההר והוא לפניהם׃ 
07O 003:028 ויאמר  אלהם רדפו אחרי כי־נתן יהוה את־איביכם את־מואב בידכם וירדו אחריו וילכדו את־מעברות הירדן למואב ולא־נתנו איש לעבר׃ 
07O 003:029 ויכו את־מואב בעת ההיא כעשרת אלפים איש כל־שמן וכל־איש חיל ולא נמלט איש׃ 
07O 003:030 ותכנע מואב ביום ההוא תחת יד ישראל ותשקט הארץ שמונים שנה׃    ס 
07O 003:031 ואחריו היה שמגר בן־ענת ויך את־פלשתים שש־מאות איש במלמד הבקר וישע גם־הוא את־ישראל׃    ס 
07O 004:001 ויספו בני ישראל לעשות הרע בעיני יהוה ואהוד מת׃ 
07O 004:002 וימכרם יהוה ביד יבין מלך־כנען אשר מלך בחצור ושר־צבאו סיסרא והוא יושב בחרשת הגוים׃ 
07O 004:003 ויצעקו בני־ישראל אל־יהוה כי תשע מאות רכב־ברזל לו והוא לחץ את־בני ישראל בחזקה עשרים שנה׃    ס 
07O 004:004 ודבורה אשה נביאה אשת לפידות היא שפטה את־ישראל בעת ההיא׃ 
07O 004:005 והיא יושבת תחת־תמר דבורה בין הרמה ובין בית־אל בהר אפרים ויעלו אליה בני ישראל למשפט׃ 
07O 004:006 ותשלח ותקרא לברק בן־אבינעם מקדש נפתלי ותאמר אליו הלא צוה ׀ יהוה אלהי־ישראל לך ומשכת בהר תבור ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבלון׃ 
07O 004:007 ומשכתי אליך אל־נחל קישון את־סיסרא שר־צבא יבין ואת־רכבו ואת־המונו ונתתיהו בידך׃ 
07O 004:008 ויאמר אליה ברק אם־תלכי עמי והלכתי ואם־לא תלכי עמי לא אלך׃ 
07O 004:009 ותאמר הלך אלך עמך אפס כי לא תהיה תפארתך על־הדרך אשר אתה הולך כי ביד־אשה ימכר יהוה את־סיסרא ותקם דבורה ותלך עם־ברק קדשה׃ 
07O 004:010 ויזעק ברק את־זבולן ואת־נפתלי קדשה ויעל ברגליו עשרת אלפי איש ותעל עמו דבורה׃ 
07O 004:011 וחבר הקיני נפרד מקין מבני חבב חתן משה ויט אהלו עד־אלון [בצענים כ] (בצעננים ק) אשר את־קדש׃ 
07O 004:012 ויגדו לסיסרא כי עלה ברק בן־אבינעם הר־תבור׃    ס 
07O 004:013 ויזעק סיסרא את־כל־רכבו תשע מאות רכב ברזל ואת־כל־העם אשר אתו מחרשת הגוים אל־נחל קישון׃ 
07O 004:014 ותאמר דברה אל־ברק קום כי זה היום אשר נתן יהוה את־סיסרא בידך הלא יהוה יצא לפניך וירד ברק מהר תבור ועשרת אלפים איש אחריו׃ 
07O 004:015 ויהם יהוה את־סיסרא ואת־כל־הרכב ואת־כל־המחנה לפי־חרב לפני ברק וירד סיסרא מעל המרכבה וינס ברגליו׃ 
07O 004:016 וברק רדף אחרי הרכב ואחרי המחנה עד חרשת הגוים ויפל כל־מחנה סיסרא לפי־חרב לא נשאר עד־אחד׃ 
07O 004:017 וסיסרא נס ברגליו אל־אהל יעל אשת חבר הקיני כי שלום בין יבין מלך־חצור ובין בית חבר הקיני׃ 
07O 004:018 ותצא יעל לקראת סיסרא ותאמר אליו סורה אדני סורה אלי אל־תירא ויסר אליה האהלה ותכסהו בשמיכה׃ 
07O 004:019 ויאמר אליה השקיני־נא מעט־מים כי צמאתי ותפתח את־נאוד החלב ותשקהו ותכסהו׃ 
07O 004:020 ויאמר אליה עמד פתח האהל והיה אם־איש יבוא ושאלך ואמר היש־פה איש ואמרת אין׃ 
07O 004:021 ותקח יעל אשת־חבר את־יתד האהל ותשם את־המקבת בידה ותבוא אליו בלאט ותתקע את־היתד ברקתו ותצנח בארץ והוא־נרדם ויעף וימת׃ 
07O 004:022 והנה ברק רדף את־סיסרא ותצא יעל לקראתו ותאמר לו לך ואראך את־האיש אשר־אתה מבקש ויבא אליה והנה סיסרא נפל מת והיתד ברקתו׃ 
07O 004:023 ויכנע אלהים ביום ההוא את יבין מלך־כנען לפני בני ישראל׃ 
07O 004:024 ותלך יד בני־ישראל הלוך וקשה על יבין מלך־כנען עד אשר הכריתו את יבין מלך־כנען׃  פ 
07O 005:001 ותשר דבורה וברק בן־אבינעם ביום ההוא לאמר׃ 
07O 005:002 בפרע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו יהוה׃ 
07O 005:003 שמעו מלכים האזינו רזנים אנכי ליהוה אנכי אשירה אזמר ליהוה אלהי ישראל׃ 
07O 005:004 יהוה בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם־שמים נטפו גם־עבים נטפו מים׃ 
07O 005:005 הרים נזלו מפני יהוה זה סיני מפני יהוה אלהי ישראל׃ 
07O 005:006 בימי שמגר בן־ענת בימי יעל חדלו ארחות והלכי נתיבות ילכו ארחות עקלקלות׃ 
07O 005:007 חדלו פרזון בישראל חדלו עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל׃ 
07O 005:008 יבחר אלהים חדשים אז לחם שערים מגן אם־יראה ורמח בארבעים אלף בישראל׃ 
07O 005:009 לבי לחוקקי ישראל המתנדבים בעם ברכו יהוה׃ 
07O 005:010 רכבי אתנות צחרות ישבי על־מדין והלכי על־דרך שיחו׃ 
07O 005:011 מקול מחצצים בין משאבים שם יתנו צדקות יהוה צדקת פרזנו בישראל אז ירדו לשערים עם־יהוה׃ 
07O 005:012 עורי עורי דבורה עורי עורי דברי־שיר קום ברק ושבה שביך בן־אבינעם׃ 
07O 005:013 אז ירד שריד לאדירים עם יהוה ירד־לי בגבורים׃ 
07O 005:014 מני אפרים שרשם בעמלק אחריך בנימין בעממיך מני מכיר ירדו מחקקים ומזבולן משכים בשבט ספר׃ 
07O 005:015 ושרי ביששכר עם־דברה ויששכר כן ברק בעמק שלח ברגליו בפלגות ראובן גדלים חקקי־לב׃ 
07O 005:016 למה ישבת בין המשפתים לשמע שרקות עדרים לפלגות ראובן גדולים חקרי־לב׃ 
07O 005:017 גלעד בעבר הירדן שכן ודן למה יגור אניות אשר ישב לחוף ימים ועל מפרציו ישכון׃ 
07O 005:018 זבלון עם חרף נפשו למות ונפתלי על מרומי שדה׃ 
07O 005:019 באו מלכים נלחמו אז נלחמו מלכי כנען בתענך על־מי מגדו בצע כסף לא לקחו׃ 
07O 005:020 מן־שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם־סיסרא׃ 
07O 005:021 נחל קישון גרפם נחל קדומים נחל קישון תדרכי נפשי עז׃ 
07O 005:022 אז הלמו עקבי־סוס מדהרות דהרות אביריו׃ 
07O 005:023 אורו מרוז אמר מלאך יהוה ארו ארור ישביה כי לא־באו לעזרת יהוה לעזרת יהוה בגבורים׃ 
07O 005:024 תברך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תברך׃ 
07O 005:025 מים שאל חלב נתנה בספל אדירים הקריבה חמאה׃ 
07O 005:026 ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים והלמה סיסרא מחקה ראשו ומחצה וחלפה רקתו׃ 
07O 005:027 בין רגליה כרע נפל שכב בין רגליה כרע נפל באשר כרע שם נפל שדוד׃ 
07O 005:028 בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא בעד האשנב מדוע בשש רכבו לבוא מדוע אחרו פעמי מרכבותיו׃ 
07O 005:029 חכמות שרותיה תענינה אף־היא תשיב אמריה לה׃ 
07O 005:030 הלא ימצאו יחלקו שלל רחם רחמתים לראש גבר שלל צבעים לסיסרא שלל צבעים רקמה צבע רקמתים לצוארי שלל׃ 
07O 005:031 כן יאבדו כל־אויביך יהוה ואהביו כצאת השמש בגברתו ותשקט הארץ ארבעים שנה׃  פ 
07O 006:001 ויעשו בני־ישראל הרע בעיני יהוה ויתנם יהוה ביד־מדין שבע שנים׃ 
07O 006:002 ותעז יד־מדין על־ישראל מפני מדין עשו להם ׀ בני ישראל את־המנהרות אשר בהרים ואת־המערות ואת־המצדות׃ 
07O 006:003 והיה אם־זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני־קדם ועלו עליו׃ 
07O 006:004 ויחנו עליהם וישחיתו את־יבול הארץ עד־בואך עזה ולא־ישאירו מחיה בישראל ושה ושור וחמור׃ 
07O 006:005 כי הם ומקניהם יעלו ואהליהם [יבאו כ] (ובאו ק) כדי־ארבה לרב ולהם ולגמליהם אין מספר ויבאו בארץ לשחתה׃ 
07O 006:006 וידל ישראל מאד מפני מדין ויזעקו בני־ישראל אל־יהוה׃  פ 
07O 006:007 ויהי כי־זעקו בני־ישראל אל־יהוה על אדות מדין׃ 
07O 006:008 וישלח יהוה איש נביא אל־בני ישראל ויאמר להם כה־אמר יהוה ׀ אלהי ישראל אנכי העליתי אתכם ממצרים ואציא אתכם מבית עבדים׃ 
07O 006:009 ואצל אתכם מיד מצרים ומיד כל־לחציכם ואגרש אותם מפניכם ואתנה לכם את־ארצם׃ 
07O 006:010 ואמרה לכם אני יהוה אלהיכם לא תיראו את־אלהי האמרי אשר אתם יושבים בארצם ולא שמעתם בקולי׃  פ 
07O 006:011 ויבא מלאך יהוה וישב תחת האלה אשר בעפרה אשר ליואש אבי העזרי וגדעון בנו חבט חטים בגת להניס מפני מדין׃ 
07O 006:012 וירא אליו מלאך יהוה ויאמר אליו יהוה עמך גבור החיל׃ 
07O 006:013 ויאמר אליו גדעון בי אדני ויש יהוה עמנו ולמה מצאתנו כל־זאת ואיה כל־נפלאתיו אשר ספרו־לנו אבותינו לאמר הלא ממצרים העלנו יהוה ועתה נטשנו יהוה ויתננו בכף־מדין׃ 
07O 006:014 ויפן אליו יהוה ויאמר לך בכחך זה והושעת את־ישראל מכף מדין הלא שלחתיך׃ 
07O 006:015 ויאמר אליו בי אדני במה אושיע את־ישראל הנה אלפי הדל במנשה ואנכי הצעיר בבית אבי׃ 
07O 006:016 ויאמר אליו יהוה כי אהיה עמך והכית את־מדין כאיש אחד׃ 
07O 006:017 ויאמר אליו אם־נא מצאתי חן בעיניך ועשית לי אות שאתה מדבר עמי׃ 
07O 006:018 אל־נא תמש מזה עד־באי אליך והצאתי את־מנחתי והנחתי לפניך ויאמר אנכי אשב עד שובך׃ 
07O 006:019 וגדעון בא ויעש גדי־עזים ואיפת־קמח מצות הבשר שם בסל והמרק שם בפרור ויוצא אליו אל־תחת האלה ויגש׃    ס 
07O 006:020 ויאמר אליו מלאך האלהים קח את־הבשר ואת־המצות והנח אל־הסלע הלז ואת־המרק שפוך ויעש כן׃ 
07O 006:021 וישלח מלאך יהוה את־קצה המשענת אשר בידו ויגע בבשר ובמצות ותעל האש מן־הצור ותאכל את־הבשר ואת־המצות ומלאך יהוה הלך מעיניו׃ 
07O 006:022 וירא גדעון כי־מלאך יהוה הוא    ס   ויאמר גדעון אהה אדני יהוה כי־על־כן ראיתי מלאך יהוה פנים אל־פנים׃ 
07O 006:023 ויאמר לו יהוה שלום לך אל־תירא לא תמות׃ 
07O 006:024 ויבן שם גדעון מזבח ליהוה ויקרא־לו יהוה שלום עד היום הזה עודנו בעפרת אבי העזרי׃  פ 
07O 006:025 ויהי בלילה ההוא ויאמר לו יהוה קח את־פר־השור אשר לאביך ופר השני שבע שנים והרסת את־מזבח הבעל אשר לאביך ואת־האשרה אשר־עליו תכרת׃ 
07O 006:026 ובנית מזבח ליהוה אלהיך על ראש המעוז הזה במערכה ולקחת את־הפר השני והעלית עולה בעצי האשרה אשר תכרת׃ 
07O 006:027 ויקח גדעון עשרה אנשים מעבדיו ויעש כאשר דבר אליו יהוה ויהי כאשר ירא את־בית אביו ואת־אנשי העיר מעשות יומם ויעש לילה׃ 
07O 006:028 וישכימו אנשי העיר בבקר והנה נתץ מזבח הבעל והאשרה אשר־עליו כרתה ואת הפר השני העלה על־המזבח הבנוי׃ 
07O 006:029 ויאמרו איש אל־רעהו מי עשה הדבר הזה וידרשו ויבקשו ויאמרו גדעון בן־יואש עשה הדבר הזה׃ 
07O 006:030 ויאמרו אנשי העיר אל־יואש הוצא את־בנך וימת כי נתץ את־מזבח הבעל וכי כרת האשרה אשר־עליו׃ 
07O 006:031 ויאמר יואש לכל אשר־עמדו עליו האתם ׀ תריבון לבעל אם־אתם תושיעון אותו אשר יריב לו יומת עד־הבקר אם־אלהים הוא ירב לו כי נתץ את־מזבחו׃ 
07O 006:032 ויקרא־לו ביום־ההוא ירבעל לאמר ירב בו הבעל כי נתץ את־מזבחו׃  פ 
07O 006:033 וכל־מדין ועמלק ובני־קדם נאספו יחדו ויעברו ויחנו בעמק יזרעאל׃ 
07O 006:034 ורוח יהוה לבשה את־גדעון ויתקע בשופר ויזעק אביעזר אחריו׃ 
07O 006:035 ומלאכים שלח בכל־מנשה ויזעק גם־הוא אחריו ומלאכים שלח באשר ובזבלון ובנפתלי ויעלו לקראתם׃ 
07O 006:036 ויאמר גדעון אל־האלהים אם־ישך מושיע בידי את־ישראל כאשר דברת׃ 
07O 006:037 הנה אנכי מציג את־גזת הצמר בגרן אם טל יהיה על־הגזה לבדה ועל־כל־הארץ חרב וידעתי כי־תושיע בידי את־ישראל כאשר דברת׃ 
07O 006:038 ויהי־כן וישכם ממחרת ויזר את־הגזה וימץ טל מן־הגזה מלוא הספל מים׃ 
07O 006:039 ויאמר גדעון אל־האלהים אל־יחר אפך בי ואדברה אך הפעם אנסה נא־רק־הפעם בגזה יהי־נא חרב אל־הגזה לבדה ועל־כל־הארץ יהיה־טל׃ 
07O 006:040 ויעש אלהים כן בלילה ההוא ויהי־חרב אל־הגזה לבדה ועל־כל־הארץ היה טל׃  פ 
07O 007:001 וישכם ירבעל הוא גדעון וכל־העם אשר אתו ויחנו על־עין חרד ומחנה מדין היה־לו מצפון מגבעת המורה בעמק׃ 
07O 007:002 ויאמר יהוה אל־גדעון רב העם אשר אתך מתתי את־מדין בידם פן־יתפאר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי׃ 
07O 007:003 ועתה קרא נא באזני העם לאמר מי־ירא וחרד ישב ויצפר מהר הגלעד וישב מן־העם עשרים ושנים אלף ועשרת אלפים נשארו׃    ס 
07O 007:004 ויאמר יהוה אל־גדעון עוד העם רב הורד אותם אל־המים ואצרפנו לך שם והיה אשר אמר אליך זה ׀ ילך אתך הוא ילך אתך וכל אשר־אמר אליך זה לא־ילך עמך הוא לא ילך׃ 
07O 007:005 ויורד את־העם אל־המים    ס   ויאמר יהוה אל־גדעון כל אשר־ילק בלשונו מן־המים כאשר ילק הכלב תציג אותו לבד וכל אשר־יכרע על־ברכיו לשתות׃ 
07O 007:006 ויהי מספר המלקקים בידם אל־פיהם שלש מאות איש וכל יתר העם כרעו על־ברכיהם לשתות מים׃    ס 
07O 007:007 ויאמר יהוה אל־גדעון בשלש מאות האיש המלקקים אושיע אתכם ונתתי את־מדין בידך וכל־העם ילכו איש למקמו׃ 
07O 007:008 ויקחו את־צדה העם בידם ואת שופרתיהם ואת כל־איש ישראל שלח איש לאהליו ובשלש־מאות האיש החזיק ומחנה מדין היה לו מתחת בעמק׃  פ 
07O 007:009 ויהי בלילה ההוא ויאמר אליו יהוה קום רד במחנה כי נתתיו בידך׃ 
07O 007:010 ואם־ירא אתה לרדת רד אתה ופרה נערך אל־המחנה׃ 
07O 007:011 ושמעת מה־ידברו ואחר תחזקנה ידיך וירדת במחנה וירד הוא ופרה נערו אל־קצה החמשים אשר במחנה׃ 
07O 007:012 ומדין ועמלק וכל־בני־קדם נפלים בעמק כארבה לרב ולגמליהם אין מספר כחול שעל־שפת הים לרב׃ 
07O 007:013 ויבא גדעון והנה־איש מספר לרעהו חלום ויאמר הנה חלום חלמתי והנה [צלול כ] (צליל ק) לחם שערים מתהפך במחנה מדין ויבא עד־האהל ויכהו ויפל ויהפכהו למעלה ונפל האהל׃ 
07O 007:014 ויען רעהו ויאמר אין זאת בלתי אם־חרב גדעון בן־יואש איש ישראל נתן האלהים בידו את־מדין ואת־כל־המחנה׃  פ 
07O 007:015 ויהי כשמע גדעון את־מספר החלום ואת־שברו וישתחו וישב אל־מחנה ישראל ויאמר קומו כי־נתן יהוה בידכם את־מחנה מדין׃ 
07O 007:016 ויחץ את־שלש־מאות האיש שלשה ראשים ויתן שופרות ביד־כלם וכדים רקים ולפדים בתוך הכדים׃ 
07O 007:017 ויאמר אליהם ממני תראו וכן תעשו והנה אנכי בא בקצה המחנה והיה כאשר־אעשה כן תעשון׃ 
07O 007:018 ותקעתי בשופר אנכי וכל־אשר אתי ותקעתם בשופרות גם־אתם סביבות כל־המחנה ואמרתם ליהוה ולגדעון׃  פ 
07O 007:019 ויבא גדעון ומאה־איש אשר־אתו בקצה המחנה ראש האשמרת התיכונה אך הקם הקימו את־השמרים ויתקעו בשופרות ונפוץ הכדים אשר בידם׃ 
07O 007:020 ויתקעו שלשת הראשים בשופרות וישברו הכדים ויחזיקו ביד־שמאולם  בלפדים וביד־ימינם השופרות לתקוע ויקראו חרב ליהוה ולגדעון׃ 
07O 007:021 ויעמדו איש תחתיו סביב למחנה וירץ כל־המחנה ויריעו [ויניסו כ] (וינוסו׃ ק) 
07O 007:022 ויתקעו שלש־מאות השופרות וישם יהוה את חרב איש ברעהו ובכל־המחנה וינס המחנה עד־בית השטה צררתה עד שפת־אבל מחולה על־טבת׃ 
07O 007:023 ויצעק איש־ישראל מנפתלי ומן־אשר ומן־כל־מנשה וירדפו אחרי מדין׃ 
07O 007:024 ומלאכים שלח גדעון בכל־הר אפרים לאמר רדו לקראת מדין ולכדו להם את־המים עד בית ברה ואת־הירדן ויצעק כל־איש אפרים וילכדו את־המים עד בית ברה ואת־הירדן׃ 
07O 007:025 וילכדו שני־שרי מדין את־ערב ואת־זאב ויהרגו את־עורב בצור־עורב ואת־זאב הרגו ביקב־זאב וירדפו אל־מדין וראש־ערב וזאב הביאו אל־גדעון מעבר לירדן׃ 
07O 008:001 ויאמרו אליו איש אפרים מה־הדבר הזה עשית לנו לבלתי קראות לנו כי הלכת להלחם במדין ויריבון אתו בחזקה׃ 
07O 008:002 ויאמר אליהם מה־עשיתי עתה ככם הלוא טוב עללות אפרים מבציר אביעזר׃ 
07O 008:003 בידכם נתן אלהים את־שרי מדין את־ערב ואת־זאב ומה־יכלתי עשות ככם אז רפתה רוחם מעליו בדברו הדבר הזה׃ 
07O 008:004 ויבא גדעון הירדנה עבר הוא ושלש־מאות האיש אשר אתו עיפים ורדפים׃ 
07O 008:005 ויאמר לאנשי סכות תנו־נא ככרות לחם לעם אשר ברגלי כי־עיפים הם ואנכי רדף אחרי זבח וצלמנע מלכי מדין׃ 
07O 008:006 ויאמר שרי סכות הכף זבח וצלמנע עתה בידך כי־נתן לצבאך לחם׃ 
07O 008:007 ויאמר גדעון לכן בתת יהוה את־זבח ואת־צלמנע בידי ודשתי את־בשרכם את־קוצי המדבר ואת־הברקנים׃ 
07O 008:008 ויעל משם פנואל וידבר אליהם כזאת ויענו אותו אנשי פנואל כאשר ענו אנשי סכות׃ 
07O 008:009 ויאמר גם־לאנשי פנואל לאמר בשובי בשלום אתץ את־המגדל הזה׃  פ 
07O 008:010 וזבח וצלמנע בקרקר ומחניהם עמם כחמשת עשר אלף כל הנותרים מכל מחנה בני־קדם והנפלים מאה ועשרים אלף איש שלף חרב׃ 
07O 008:011 ויעל גדעון דרך השכוני באהלים מקדם לנבח ויגבהה ויך את־המחנה והמחנה היה בטח׃ 
07O 008:012 וינוסו זבח וצלמנע וירדף אחריהם וילכד את־שני ׀ מלכי מדין את־זבח ואת־צלמנע וכל־המחנה החריד׃ 
07O 008:013 וישב גדעון בן־יואש מן־המלחמה מלמעלה החרס׃ 
07O 008:014 וילכד־נער מאנשי סכות וישאלהו ויכתב אליו את־שרי סכות ואת־זקניה שבעים ושבעה איש׃ 
07O 008:015 ויבא אל־אנשי סכות ויאמר הנה זבח וצלמנע אשר חרפתם אותי לאמר הכף זבח וצלמנע עתה בידך כי נתן לאנשיך היעפים לחם׃ 
07O 008:016 ויקח את־זקני העיר ואת־קוצי המדבר ואת־הברקנים וידע בהם את אנשי סכות׃ 
07O 008:017 ואת־מגדל פנואל נתץ ויהרג את־אנשי העיר׃ 
07O 008:018 ויאמר אל־זבח ואל־צלמנע איפה האנשים אשר הרגתם בתבור ויאמרו כמוך כמוהם אחד כתאר בני המלך׃ 
07O 008:019 ויאמר אחי בני־אמי הם חי־יהוה לו החיתם אותם לא הרגתי אתכם׃ 
07O 008:020 ויאמר ליתר בכורו קום הרג אותם ולא־שלף הנער חרבו כי ירא כי עודנו נער׃ 
07O 008:021 ויאמר זבח וצלמנע קום אתה ופגע־בנו כי כאיש גבורתו ויקם גדעון ויהרג את־זבח ואת־צלמנע ויקח את־השהרנים אשר בצוארי גמליהם׃ 
07O 008:022 ויאמרו איש־ישראל אל־גדעון משל־בנו גם־אתה גם־בנך גם בן־בנך כי הושעתנו מיד מדין׃ 
07O 008:023 ויאמר אלהם גדעון לא־אמשל אני בכם ולא־ימשל בני בכם יהוה ימשל בכם׃ 
07O 008:024 ויאמר אלהם גדעון אשאלה מכם שאלה ותנו־לי איש נזם שללו כי־נזמי זהב להם כי ישמעאלים הם׃ 
07O 008:025 ויאמרו נתון נתן ויפרשו את־השמלה וישליכו שמה איש נזם שללו׃ 
07O 008:026 ויהי משקל נזמי הזהב אשר שאל אלף ושבע־מאות זהב לבד מן־השהרנים והנטפות ובגדי הארגמן שעל מלכי מדין ולבד מן־הענקות אשר בצוארי גמליהם׃ 
07O 008:027 ויעש אותו גדעון לאפוד ויצג אותו בעירו בעפרה ויזנו כל־ישראל אחריו שם ויהי לגדעון ולביתו למוקש׃ 
07O 008:028 ויכנע מדין לפני בני ישראל ולא יספו לשאת ראשם ותשקט הארץ ארבעים שנה בימי גדעון׃  פ 
07O 008:029 וילך ירבעל בן־יואש וישב בביתו׃ 
07O 008:030 ולגדעון היו שבעים בנים יצאי ירכו כי־נשים רבות היו לו׃ 
07O 008:031 ופילגשו אשר בשכם ילדה־לו גם־היא בן וישם את־שמו אבימלך׃ 
07O 008:032 וימת גדעון בן־יואש בשיבה טובה ויקבר בקבר יואש אביו בעפרה אבי העזרי׃  פ 
07O 008:033 ויהי כאשר מת גדעון וישובו בני ישראל ויזנו אחרי הבעלים וישימו להם בעל ברית לאלהים׃ 
07O 008:034 ולא זכרו בני ישראל את־יהוה אלהיהם המציל אותם מיד כל־איביהם מסביב׃ 
07O 008:035 ולא־עשו חסד עם־בית ירבעל גדעון ככל־הטובה אשר עשה עם־ישראל׃  פ 
07O 009:001 וילך אבימלך בן־ירבעל שכמה אל־אחי אמו וידבר אליהם ואל־כל־משפחת בית־אבי אמו לאמר׃ 
07O 009:002 דברו־נא באזני כל־בעלי שכם מה־טוב לכם המשל בכם שבעים איש כל בני ירבעל אם־משל בכם איש אחד וזכרתם כי־עצמכם ובשרכם אני׃ 
07O 009:003 וידברו אחי־אמו עליו באזני כל־בעלי שכם את כל־הדברים האלה ויט לבם אחרי אבימלך כי אמרו אחינו הוא׃ 
07O 009:004 ויתנו־לו שבעים כסף מבית בעל ברית וישכר בהם אבימלך אנשים ריקים ופחזים וילכו אחריו׃ 
07O 009:005 ויבא בית־אביו עפרתה ויהרג את־אחיו בני־ירבעל שבעים איש על־אבן אחת ויותר יותם בן־ירבעל הקטן כי נחבא׃    ס 
07O 009:006 ויאספו כל־בעלי שכם וכל־בית מלוא וילכו וימליכו את־אבימלך למלך עם־אלון מצב אשר בשכם׃ 
07O 009:007 ויגדו ליותם וילך ויעמד בראש הר־גרזים וישא קולו ויקרא ויאמר להם שמעו אלי בעלי שכם וישמע אליכם אלהים׃ 
07O 009:008 הלוך הלכו העצים למשח עליהם מלך ויאמרו לזית [מלוכה כ] (מלכה ק) עלינו׃ 
07O 009:009 ויאמר להם הזית החדלתי את־דשני אשר־בי יכבדו אלהים ואנשים והלכתי לנוע על־העצים׃ 
07O 009:010 ויאמרו העצים לתאנה לכי־את מלכי עלינו׃ 
07O 009:011 ותאמר להם התאנה החדלתי את־מתקי ואת־תנובתי הטובה והלכתי לנוע על־העצים׃ 
07O 009:012 ויאמרו העצים לגפן לכי־את [מלוכי כ] (מלכי ק) עלינו׃ 
07O 009:013 ותאמר להם הגפן החדלתי את־תירושי המשמח אלהים ואנשים והלכתי לנוע על־העצים׃ 
07O 009:014 ויאמרו כל־העצים אל־האטד לך אתה מלך־עלינו׃ 
07O 009:015 ויאמר האטד אל־העצים אם באמת אתם משחים אתי למלך עליכם באו חסו בצלי ואם־אין תצא אש מן־האטד ותאכל את־ארזי הלבנון׃ 
07O 009:016 ועתה אם־באמת ובתמים עשיתם ותמליכו את־אבימלך ואם־טובה עשיתם עם־ירבעל ועם־ביתו ואם־כגמול ידיו עשיתם לו׃ 
07O 009:017 אשר־נלחם אבי עליכם וישלך את־נפשו מנגד ויצל אתכם מיד מדין׃ 
07O 009:018 ואתם קמתם על־בית אבי היום ותהרגו את־בניו שבעים איש על־אבן אחת ותמליכו את־אבימלך בן־אמתו על־בעלי שכם כי אחיכם הוא׃ 
07O 009:019 ואם־באמת ובתמים עשיתם עם־ירבעל ועם־ביתו היום הזה שמחו באבימלך וישמח גם־הוא בכם׃ 
07O 009:020 ואם־אין תצא אש מאבימלך ותאכל את־בעלי שכם ואת־בית מלוא ותצא אש מבעלי שכם ומבית מלוא ותאכל את־אבימלך׃ 
07O 009:021 וינס יותם ויברח וילך בארה וישב שם מפני אבימלך אחיו׃  פ 
07O 009:022 וישר אבימלך על־ישראל שלש שנים׃ 
07O 009:023 וישלח אלהים רוח רעה בין אבימלך ובין בעלי שכם ויבגדו בעלי־שכם באבימלך׃ 
07O 009:024 לבוא חמס שבעים בני־ירבעל ודמם לשום על־אבימלך אחיהם אשר הרג אותם ועל בעלי שכם אשר־חזקו את־ידיו להרג את־אחיו׃ 
07O 009:025 וישימו לו בעלי שכם מארבים על ראשי ההרים ויגזלו את כל־אשר־יעבר עליהם בדרך ויגד לאבימלך׃  פ 
07O 009:026 ויבא געל בן־עבד ואחיו ויעברו בשכם ויבטחו־בו בעלי שכם׃ 
07O 009:027 ויצאו השדה ויבצרו את־כרמיהם וידרכו ויעשו הלולים ויבאו בית א‍להיהם ויאכלו וישתו ויקללו את־אבימלך׃ 
07O 009:028 ויאמר ׀ געל בן־עבד מי־אבימלך ומי־שכם כי נעבדנו הלא בן־ירבעל וזבל פקידו עבדו את־אנשי חמור אבי שכם ומדוע נעבדנו אנחנו׃ 
07O 009:029 ומי יתן את־העם הזה בידי ואסירה את־אבימלך ויאמר לאבימלך רבה צבאך וצאה׃ 
07O 009:030 וישמע זבל שר־העיר את־דברי געל בן־עבד ויחר אפו׃ 
07O 009:031 וישלח מלאכים אל־אבימלך בתרמה לאמר הנה געל בן־עבד ואחיו באים שכמה והנם צרים את־העיר עליך׃ 
07O 009:032 ועתה קום לילה אתה והעם אשר־אתך וארב בשדה׃ 
07O 009:033 והיה בבקר כזרח השמש תשכים ופשטת על־העיר והנה־הוא והעם אשר־אתו יצאים אליך ועשית לו כאשר תמצא ידך׃    ס 
07O 009:034 ויקם אבימלך וכל־העם אשר־עמו לילה ויארבו על־שכם ארבעה ראשים׃ 
07O 009:035 ויצא געל בן־עבד ויעמד פתח שער העיר ויקם אבימלך והעם אשר־אתו מן־המארב׃ 
07O 009:036 וירא־געל את־העם ויאמר אל־זבל הנה־עם יורד מראשי ההרים ויאמר אליו זבל את צל ההרים אתה ראה כאנשים׃    ס 
07O 009:037 ויסף עוד געל לדבר ויאמר הנה־עם יורדים מעם טבור הארץ וראש־אחד בא מדרך אלון מעוננים׃ 
07O 009:038 ויאמר אליו זבל איה אפוא פיך אשר תאמר מי אבימלך כי נעבדנו הלא זה העם אשר מאסתה בו צא־נא עתה והלחם בו׃    ס 
07O 009:039 ויצא געל לפני בעלי שכם וילחם באבימלך׃ 
07O 009:040 וירדפהו אבימלך וינס מפניו ויפלו חללים רבים עד־פתח השער׃ 
07O 009:041 וישב אבימלך בארומה ויגרש זבל את־געל ואת־אחיו משבת בשכם׃ 
07O 009:042 ויהי ממחרת ויצא העם השדה ויגדו לאבימלך׃ 
07O 009:043 ויקח את־העם ויחצם לשלשה ראשים ויארב בשדה וירא והנה העם יצא מן־העיר ויקם עליהם ויכם׃ 
07O 009:044 ואבימלך והראשים אשר עמו פשטו ויעמדו פתח שער העיר ושני הראשים פשטו על־כל־אשר בשדה ויכום׃ 
07O 009:045 ואבימלך נלחם בעיר כל היום ההוא וילכד את־העיר ואת־העם אשר־בה הרג ויתץ את־העיר ויזרעה מלח׃  פ 
07O 009:046 וישמעו כל־בעלי מגדל־שכם ויבאו אל־צריח בית אל ברית׃ 
07O 009:047 ויגד לאבימלך כי התקבצו כל־בעלי מגדל־שכם׃ 
07O 009:048 ויעל אבימלך הר־צלמון הוא וכל־העם אשר־אתו ויקח אבימלך את־הקרדמות בידו ויכרת שוכת עצים וישאה וישם על־שכמו ויאמר אל־העם אשר־עמו מה ראיתם עשיתי מהרו עשו כמוני׃ 
07O 009:049 ויכרתו גם־כל־העם איש שוכה וילכו אחרי אבימלך וישימו על־הצריח ויציתו עליהם את־הצריח באש וימתו גם כל־אנשי מגדל־שכם כאלף איש ואשה׃  פ 
07O 009:050 וילך אבימלך אל־תבץ ויחן בתבץ וילכדה׃ 
07O 009:051 ומגדל־עז היה בתוך־העיר וינסו שמה כל־האנשים והנשים וכל בעלי העיר ויסגרו בעדם ויעלו על־גג המגדל׃ 
07O 009:052 ויבא אבימלך עד־המגדל וילחם בו ויגש עד־פתח המגדל לשרפו באש׃ 
07O 009:053 ותשלך אשה אחת פלח רכב על־ראש אבימלך ותרץ את־גלגלתו׃ 
07O 009:054 ויקרא מהרה אל־הנער ׀ נשא כליו ויאמר לו שלף חרבך ומותתני פן־יאמרו לי אשה הרגתהו וידקרהו נערו וימת׃ 
07O 009:055 ויראו איש־ישראל כי מת אבימלך וילכו איש למקמו׃ 
07O 009:056 וישב אלהים את רעת אבימלך אשר עשה לאביו להרג את־שבעים אחיו׃ 
07O 009:057 ואת כל־רעת אנשי שכם השיב אלהים בראשם ותבא אליהם קללת יותם בן־ירבעל׃  פ 
07O 010:001 ויקם אחרי אבימלך להושיע את־ישראל תולע בן־פואה בן־דודו איש יששכר והוא־ישב בשמיר בהר אפרים׃ 
07O 010:002 וישפט את־ישראל עשרים ושלש שנה וימת ויקבר בשמיר׃  פ 
07O 010:003 ויקם אחריו יאיר הגלעדי וישפט את־ישראל עשרים ושתים שנה׃ 
07O 010:004 ויהי־לו שלשים בנים רכבים על־שלשים עירים ושלשים עירים להם להם יקראו ׀ חות יאיר עד היום הזה אשר בארץ הגלעד׃ 
07O 010:005 וימת יאיר ויקבר בקמון׃  פ 
07O 010:006 ויספו ׀ בני ישראל לעשות הרע בעיני יהוה ויעבדו את־הבעלים ואת־העשתרות ואת־אלהי ארם ואת־אלהי צידון ואת ׀ אלהי מואב ואת אלהי בני־עמון ואת אלהי פלשתים ויעזבו את־יהוה ולא עבדוהו׃ 
07O 010:007 ויחר־אף יהוה בישראל וימכרם ביד־פלשתים וביד בני עמון׃ 
07O 010:008 וירעצו וירצצו את־בני ישראל בשנה ההיא שמנה עשרה שנה את־כל־בני ישראל אשר בעבר הירדן בארץ האמרי אשר בגלעד׃ 
07O 010:009 ויעברו בני־עמון את־הירדן להלחם גם־ביהודה ובבנימין ובבית אפרים ותצר לישראל מאד׃ 
07O 010:010 ויזעקו בני ישראל אל־יהוה לאמר חטאנו לך וכי עזבנו את־אלהינו ונעבד את־הבעלים׃  פ 
07O 010:011 ויאמר יהוה אל־בני ישראל הלא ממצרים ומן־האמרי ומן־בני עמון ומן־פלשתים׃ 
07O 010:012 וצידונים ועמלק ומעון לחצו אתכם ותצעקו אלי ואושיעה אתכם מידם׃ 
07O 010:013 ואתם עזבתם אותי ותעבדו אלהים אחרים לכן לא־אוסיף להושיע אתכם׃ 
07O 010:014 לכו וזעקו אל־האלהים אשר בחרתם בם המה יושיעו לכם בעת צרתכם׃ 
07O 010:015 ויאמרו בני־ישראל אל־יהוה חטאנו עשה־אתה לנו ככל־הטוב בעיניך אך הצילנו נא היום הזה׃ 
07O 010:016 ויסירו את־אלהי הנכר מקרבם ויעבדו את־יהוה ותקצר נפשו בעמל ישראל׃  פ 
07O 010:017 ויצעקו בני עמון ויחנו בגלעד ויאספו בני ישראל ויחנו במצפה׃ 
07O 010:018 ויאמרו העם שרי גלעד איש אל־רעהו מי האיש אשר יחל להלחם בבני עמון יהיה לראש לכל ישבי גלעד׃  פ 
07O 011:001 ויפתח הגלעדי היה גבור חיל והוא בן־אשה זונה ויולד גלעד את־יפתח׃ 
07O 011:002 ותלד אשת־גלעד לו בנים ויגדלו בני־האשה ויגרשו את־יפתח ויאמרו לו לא־תנחל בבית־אבינו כי בן־אשה אחרת אתה׃ 
07O 011:003 ויברח יפתח מפני אחיו וישב בארץ טוב ויתלקטו אל־יפתח אנשים ריקים ויצאו עמו׃  פ 
07O 011:004 ויהי מימים וילחמו בני־עמון עם־ישראל׃ 
07O 011:005 ויהי כאשר־נלחמו בני־עמון עם־ישראל וילכו זקני גלעד לקחת את־יפתח מארץ טוב׃ 
07O 011:006 ויאמרו ליפתח לכה והייתה לנו לקצין ונלחמה בבני עמון׃ 
07O 011:007 ויאמר יפתח לזקני גלעד הלא אתם שנאתם אותי ותגרשוני מבית אבי ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם׃ 
07O 011:008 ויאמרו זקני גלעד אל־יפתח לכן עתה שבנו אליך והלכת עמנו ונלחמת בבני עמון והיית לנו לראש לכל ישבי גלעד׃ 
07O 011:009 ויאמר יפתח אל־זקני גלעד אם־משיבים אתם אותי להלחם בבני עמון ונתן יהוה אותם לפני אנכי אהיה לכם לראש׃ 
07O 011:010 ויאמרו זקני־גלעד אל־יפתח יהוה יהיה שמע בינותינו אם־לא כדברך כן נעשה׃ 
07O 011:011 וילך יפתח עם־זקני גלעד וישימו העם אותו עליהם לראש ולקצין וידבר יפתח את־כל־דבריו לפני יהוה במצפה׃  פ 
07O 011:012 וישלח יפתח מלאכים אל־מלך בני־עמון לאמר מה־לי ולך כי־באת אלי להלחם בארצי׃ 
07O 011:013 ויאמר מלך בני־עמון אל־מלאכי יפתח כי־לקח ישראל את־ארצי בעלותו ממצרים מארנון ועד־היבק ועד־הירדן ועתה השיבה אתהן בשלום׃ 
07O 011:014 ויוסף עוד יפתח וישלח מלאכים אל־מלך בני עמון׃ 
07O 011:015 ויאמר לו כה אמר יפתח לא־לקח ישראל את־ארץ מואב ואת־ארץ בני עמון׃ 
07O 011:016 כי בעלותם ממצרים וילך ישראל במדבר עד־ים־סוף ויבא קדשה׃ 
07O 011:017 וישלח ישראל מלאכים ׀ אל־מלך אדום ׀ לאמר אעברה־נא בארצך ולא שמע מלך אדום וגם אל־מלך מואב שלח ולא אבה וישב ישראל בקדש׃ 
07O 011:018 וילך במדבר ויסב את־ארץ אדום ואת־ארץ מואב ויבא ממזרח־שמש לארץ מואב ויחנון בעבר ארנון ולא־באו בגבול מואב כי ארנון גבול מואב׃ 
07O 011:019 וישלח ישראל מלאכים אל־סיחון מלך־האמרי מלך חשבון ויאמר לו ישראל נעברה־נא בארצך עד־מקומי׃ 
07O 011:020 ולא־האמין סיחון את־ישראל עבר בגבלו ויאסף סיחון את־כל־עמו ויחנו ביהצה וילחם עם־ישראל׃ 
07O 011:021 ויתן יהוה אלהי־ישראל את־סיחון ואת־כל־עמו ביד ישראל ויכום ויירש ישראל את כל־ארץ האמרי יושב הארץ ההיא׃ 
07O 011:022 ויירשו את כל־גבול האמרי מארנון ועד־היבק ומן־המדבר ועד־הירדן׃ 
07O 011:023 ועתה יהוה ׀ אלהי ישראל הוריש את־האמרי מפני עמו ישראל ואתה תירשנו׃ 
07O 011:024 הלא את אשר יורישך כמוש אלהיך אותו תירש ואת כל־אשר הוריש יהוה אלהינו מפנינו אותו נירש׃ 
07O 011:025 ועתה הטוב טוב אתה מבלק בן־צפור מלך מואב הרוב רב עם־ישראל אם־נלחם נלחם בם׃ 
07O 011:026 בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה ובערעור ובבנותיה ובכל־הערים אשר על־ידי ארנון שלש מאות שנה ומדוע לא־הצלתם בעת ההיא׃ 
07O 011:027 ואנכי לא־חטאתי לך ואתה עשה אתי רעה להלחם בי ישפט יהוה השפט היום בין בני ישראל ובין בני עמון׃ 
07O 011:028 ולא שמע מלך בני עמון אל־דברי יפתח אשר שלח אליו׃  פ 
07O 011:029 ותהי על־יפתח רוח יהוה ויעבר את־הגלעד ואת־מנשה ויעבר את־מצפה גלעד וממצפה גלעד עבר בני עמון׃ 
07O 011:030 וידר יפתח נדר ליהוה ויאמר אם־נתון תתן את־בני עמון בידי׃ 
07O 011:031 והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי בשובי בשלום מבני עמון והיה ליהוה והעליתהו עולה׃  פ 
07O 011:032 ויעבר יפתח אל־בני עמון להלחם בם ויתנם יהוה בידו׃ 
07O 011:033 ויכם מערוער ועד־בואך מנית עשרים עיר ועד אבל כרמים מכה גדולה מאד ויכנעו בני עמון מפני בני ישראל׃  פ 
07O 011:034 ויבא יפתח המצפה אל־ביתו והנה בתו יצאת לקראתו בתפים ובמחלות ורק היא יחידה אין־לו ממנו בן או־בת׃ 
07O 011:035 ויהי כראותו אותה ויקרע את־בגדיו ויאמר אהה בתי הכרע הכרעתני ואת היית  בעכרי ואנכי פציתי־פי אל־יהוה ולא אוכל לשוב׃ 
07O 011:036 ותאמר אליו אבי פציתה את־פיך אל־יהוה עשה לי כאשר יצא מפיך אחרי אשר עשה לך יהוה נקמות מאיביך מבני עמון׃ 
07O 011:037 ותאמר אל־אביה יעשה לי הדבר הזה הרפה ממני שנים חדשים ואלכה וירדתי על־ההרים ואבכה על־בתולי אנכי [ורעיתי כ] (ורעותי׃ ק) 
07O 011:038 ויאמר לכי וישלח אותה שני חדשים ותלך היא ורעותיה ותבך על־בתוליה על־ההרים׃ 
07O 011:039 ויהי מקץ ׀ שנים חדשים ותשב אל־אביה ויעש לה את־נדרו אשר נדר והיא לא־ידעה איש ותהי־חק בישראל׃ 
07O 011:040 מימים ׀ ימימה תלכנה בנות ישראל לתנות לבת־יפתח הגלעדי ארבעת ימים בשנה׃    ס 
07O 012:001 ויצעק איש אפרים ויעבר צפונה ויאמרו ליפתח מדוע ׀ עברת ׀ להלחם בבני־עמון ולנו לא קראת ללכת עמך ביתך נשרף עליך באש׃ 
07O 012:002 ויאמר יפתח אליהם איש ריב הייתי אני ועמי ובני־עמון מאד ואזעק אתכם ולא־הושעתם אותי מידם׃ 
07O 012:003 ואראה כי־אינך מושיע ואשימה נפשי בכפי ואעברה אל־בני עמון ויתנם יהוה בידי ולמה עליתם אלי היום הזה להלחם בי׃ 
07O 012:004 ויקבץ יפתח את־כל־אנשי גלעד וילחם את־אפרים ויכו אנשי גלעד את־אפרים כי אמרו פליטי אפרים אתם גלעד בתוך אפרים בתוך מנשה׃ 
07O 012:005 וילכד גלעד את־מעברות הירדן לאפרים והיה כי יאמרו פליטי אפרים אעברה ויאמרו לו אנשי־גלעד האפרתי אתה ויאמר ׀ לא׃ 
07O 012:006 ויאמרו לו אמר־נא שבלת ויאמר סבלת ולא יכין לדבר כן ויאחזו אותו וישחטוהו אל־מעברות הירדן ויפל בעת ההיא מאפרים ארבעים ושנים אלף׃ 
07O 012:007 וישפט יפתח את־ישראל שש שנים וימת יפתח הגלעדי ויקבר בערי גלעד׃  פ 
07O 012:008 וישפט אחריו את־ישראל אבצן מבית לחם׃ 
07O 012:009 ויהי־לו שלשים בנים ושלשים בנות שלח החוצה ושלשים בנות הביא לבניו מן־החוץ וישפט את־ישראל שבע שנים׃ 
07O 012:010 וימת אבצן ויקבר בבית לחם׃  פ 
07O 012:011 וישפט אחריו את־ישראל אילון הזבולני וישפט את־ישראל עשר שנים׃ 
07O 012:012 וימת אלון הזבולני ויקבר באילון בארץ זבולן׃  פ 
07O 012:013 וישפט אחריו את־ישראל עבדון בן־הלל הפרעתוני׃ 
07O 012:014 ויהי־לו ארבעים בנים ושלשים בני בנים רכבים על־שבעים עירם וישפט את־ישראל שמנה שנים׃ 
07O 012:015 וימת עבדון בן־הלל הפרעתוני ויקבר בפרעתון בארץ אפרים בהר העמלקי׃  פ 
07O 013:001 ויספו בני ישראל לעשות הרע בעיני יהוה ויתנם יהוה ביד־פלשתים ארבעים שנה׃  פ 
07O 013:002 ויהי איש אחד מצרעה ממשפחת הדני ושמו מנוח ואשתו עקרה ולא ילדה׃ 
07O 013:003 וירא מלאך־יהוה אל־האשה ויאמר אליה הנה־נא את־עקרה ולא ילדת והרית וילדת בן׃ 
07O 013:004 ועתה השמרי נא ואל־תשתי יין ושכר ואל־תאכלי כל־טמא׃ 
07O 013:005 כי הנך הרה וילדת בן ומורה לא־יעלה על־ראשו כי־נזיר אלהים יהיה הנער מן־הבטן והוא יחל להושיע את־ישראל מיד פלשתים׃ 
07O 013:006 ותבא האשה ותאמר לאישה לאמר איש האלהים בא אלי ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא מאד ולא שאלתיהו אי־מזה הוא ואת־שמו לא־הגיד לי׃ 
07O 013:007 ויאמר לי הנך הרה וילדת בן ועתה אל־תשתי ׀ יין ושכר ואל־תאכלי כל־טמאה כי־נזיר אלהים יהיה הנער מן־הבטן עד־יום מותו׃  פ 
07O 013:008 ויעתר מנוח אל־יהוה ויאמר בי אדוני איש האלהים אשר שלחת יבוא־נא עוד אלינו ויורנו מה־נעשה לנער היולד׃ 
07O 013:009 וישמע האלהים בקול מנוח ויבא מלאך האלהים עוד אל־האשה והיא יושבת בשדה ומנוח אישה אין עמה׃ 
07O 013:010 ותמהר האשה ותרץ ותגד לאישה ותאמר אליו הנה נראה אלי האיש אשר־בא ביום אלי׃ 
07O 013:011 ויקם וילך מנוח אחרי אשתו ויבא אל־האיש ויאמר לו האתה האיש אשר־דברת אל־האשה ויאמר אני׃ 
07O 013:012 ויאמר מנוח עתה יבא דבריך מה־יהיה משפט־הנער ומעשהו׃ 
07O 013:013 ויאמר מלאך יהוה אל־מנוח מכל אשר־אמרתי אל־האשה תשמר׃ 
07O 013:014 מכל אשר־יצא מגפן היין לא תאכל ויין ושכר אל־תשת וכל־טמאה אל־תאכל כל אשר־צויתיה תשמר׃ 
07O 013:015 ויאמר מנוח אל־מלאך יהוה נעצרה־נא אותך ונעשה לפניך גדי עזים׃ 
07O 013:016 ויאמר מלאך יהוה אל־מנוח אם־תעצרני לא־אכל בלחמך ואם־תעשה עלה ליהוה תעלנה כי לא־ידע מנוח כי־מלאך יהוה הוא׃ 
07O 013:017 ויאמר מנוח אל־מלאך יהוה מי שמך כי־יבא [דבריך כ] (דברך ק) וכבדנוך׃ 
07O 013:018 ויאמר לו מלאך יהוה למה זה תשאל לשמי והוא־פלאי׃    ס 
07O 013:019 ויקח מנוח את־גדי העזים ואת־המנחה ויעל על־הצור ליהוה ומפלא לעשות ומנוח ואשתו ראים׃ 
07O 013:020 ויהי בעלות הלהב מעל המזבח השמימה ויעל מלאך־יהוה בלהב המזבח ומנוח ואשתו ראים ויפלו על־פניהם ארצה׃ 
07O 013:021 ולא־יסף עוד מלאך יהוה להראה אל־מנוח ואל־אשתו אז ידע מנוח כי־מלאך יהוה הוא׃ 
07O 013:022 ויאמר מנוח אל־אשתו מות נמות כי אלהים ראינו׃ 
07O 013:023 ותאמר לו אשתו לו חפץ יהוה להמיתנו לא־לקח מידנו עלה ומנחה ולא הראנו את־כל־אלה וכעת לא השמיענו כזאת׃ 
07O 013:024 ותלד האשה בן ותקרא את־שמו שמשון ויגדל הנער ויברכהו יהוה׃ 
07O 013:025 ותחל רוח יהוה לפעמו במחנה־דן בין צרעה ובין אשתאל׃  פ 
07O 014:001 וירד שמשון תמנתה וירא אשה בתמנתה מבנות פלשתים׃ 
07O 014:002 ויעל ויגד לאביו ולאמו ויאמר אשה ראיתי בתמנתה מבנות פלשתים ועתה קחו־אותה לי לאשה׃ 
07O 014:003 ויאמר לו אביו ואמו האין בבנות אחיך ובכל־עמי אשה כי־אתה הולך לקחת אשה מפלשתים הערלים ויאמר שמשון אל־אביו אותה קח־לי כי־היא ישרה בעיני׃ 
07O 014:004 ואביו ואמו לא ידעו כי מיהוה היא כי־תאנה הוא־מבקש מפלשתים ובעת ההיא פלשתים משלים בישראל׃  פ 
07O 014:005 וירד שמשון ואביו ואמו תמנתה ויבאו עד־כרמי תמנתה והנה כפיר אריות שאג לקראתו׃ 
07O 014:006 ותצלח עליו רוח יהוה וישסעהו כשסע הגדי ומאומה אין בידו ולא הגיד לאביו ולאמו את אשר עשה׃ 
07O 014:007 וירד וידבר לאשה ותישר בעיני שמשון׃ 
07O 014:008 וישב מימים לקחתה ויסר לראות את מפלת האריה והנה עדת דבורים בגוית האריה ודבש׃ 
07O 014:009 וירדהו אל־כפיו וילך הלוך ואכל וילך אל־אביו ואל־אמו ויתן להם ויאכלו ולא־הגיד להם כי מגוית האריה רדה הדבש׃ 
07O 014:010 וירד אביהו אל־האשה ויעש שם שמשון משתה כי כן יעשו הבחורים׃ 
07O 014:011 ויהי כראותם אותו ויקחו שלשים מרעים ויהיו אתו׃ 
07O 014:012 ויאמר להם שמשון אחודה־נא לכם חידה אם־הגד תגידו אותה לי שבעת ימי המשתה ומצאתם ונתתי לכם שלשים סדינים ושלשים חלפת בגדים׃ 
07O 014:013 ואם־לא תוכלו להגיד לי ונתתם אתם לי שלשים סדינים ושלשים חליפות בגדים ויאמרו לו חודה חידתך ונשמענה׃ 
07O 014:014 ויאמר להם מהאכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק ולא יכלו להגיד החידה שלשת ימים׃ 
07O 014:015 ויהי ׀ ביום השביעי ויאמרו לאשת־שמשון פתי את־אישך ויגד־לנו את־החידה פן־נשרף אותך ואת־בית אביך באש הלירשנו קראתם לנו הלא׃ 
07O 014:016 ותבך אשת שמשון עליו ותאמר רק־שנאתני ולא אהבתני החידה חדת לבני עמי ולי לא הגדתה ויאמר לה הנה לאבי ולאמי לא הגדתי ולך אגיד׃ 
07O 014:017 ותבך עליו שבעת הימים אשר־היה להם המשתה ויהי ׀ ביום השביעי ויגד־לה כי הציקתהו ותגד החידה לבני עמה׃ 
07O 014:018 ויאמרו לו אנשי העיר ביום השביעי בטרם יבא החרסה מה־מתוק מדבש ומה עז מארי ויאמר להם לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי׃ 
07O 014:019 ותצלח עליו רוח יהוה וירד אשקלון ויך מהם ׀ שלשים איש ויקח את־חליצותם ויתן החליפות למגידי החידה ויחר אפו ויעל בית אביהו׃  פ 
07O 014:020 ותהי אשת שמשון למרעהו אשר רעה לו׃ 
07O 015:001 ויהי מימים בימי קציר־חטים ויפקד שמשון את־אשתו בגדי עזים ויאמר אבאה אל־אשתי החדרה ולא־נתנו אביה לבוא׃ 
07O 015:002 ויאמר אביה אמר אמרתי כי־שנא שנאתה ואתננה למרעך הלא אחתה הקטנה טובה ממנה תהי־נא לך תחתיה׃ 
07O 015:003 ויאמר להם שמשון נקיתי הפעם מפלשתים כי־עשה אני עמם רעה׃ 
07O 015:004 וילך שמשון וילכד שלש־מאות שועלים ויקח לפדים ויפן זנב אל־זנב וישם לפיד אחד בין־שני הזנבות בתוך׃ 
07O 015:005 ויבער־אש בלפידים וישלח בקמות פלשתים ויבער מגדיש ועד־קמה ועד־כרם זית׃ 
07O 015:006 ויאמרו פלשתים מי עשה זאת ויאמרו שמשון חתן התמני כי לקח את־אשתו ויתנה למרעהו ויעלו פלשתים וישרפו אותה ואת־אביה באש׃ 
07O 015:007 ויאמר להם שמשון אם־תעשון כזאת כי אם־נקמתי בכם ואחר אחדל׃ 
07O 015:008 ויך אותם שוק על־ירך מכה גדולה וירד וישב בסעיף סלע עיטם׃    ס 
07O 015:009 ויעלו פלשתים ויחנו ביהודה וינטשו בלחי׃ 
07O 015:010 ויאמרו איש יהודה למה עליתם עלינו ויאמרו לאסור את־שמשון עלינו לעשות לו כאשר עשה לנו׃ 
07O 015:011 וירדו שלשת אלפים איש מיהודה אל־סעיף סלע עיטם ויאמרו לשמשון הלא ידעת כי־משלים בנו פלשתים ומה־זאת עשית לנו ויאמר להם כאשר עשו לי כן עשיתי להם׃ 
07O 015:012 ויאמרו לו לאסרך ירדנו לתתך ביד־פלשתים ויאמר להם שמשון השבעו לי פן־תפגעון בי אתם׃ 
07O 015:013 ויאמרו לו לאמר לא כי־אסר נאסרך ונתנוך בידם והמת לא נמיתך ויאסרהו בשנים עבתים חדשים ויעלוהו מן־הסלע׃ 
07O 015:014 הוא־בא עד־לחי ופלשתים הריעו לקראתו ותצלח עליו רוח יהוה ותהיינה העבתים אשר על־זרועותיו כפשתים אשר בערו באש וימסו אסוריו מעל ידיו׃ 
07O 015:015 וימצא לחי־חמור טריה וישלח ידו ויקחה ויך־בה אלף איש׃ 
07O 015:016 ויאמר שמשון בלחי החמור חמור חמרתים בלחי החמור הכיתי אלף איש׃ 
07O 015:017 ויהי ככלתו לדבר וישלך הלחי מידו ויקרא למקום ההוא רמת לחי׃ 
07O 015:018 ויצמא מאד ויקרא אל־יהוה ויאמר אתה נתת ביד־עבדך את־התשועה הגדלה הזאת ועתה אמות בצמא ונפלתי ביד הערלים׃ 
07O 015:019 ויבקע אלהים את־המכתש אשר־בלחי ויצאו ממנו מים וישת ותשב רוחו ויחי על־כן ׀ קרא שמה עין הקורא אשר בלחי עד היום הזה׃ 
07O 015:020 וישפט את־ישראל בימי פלשתים עשרים שנה׃  פ 
07O 016:001 וילך שמשון עזתה וירא־שם אשה זונה ויבא אליה׃ 
07O 016:002 לעזתים ׀ לאמר בא שמשון הנה ויסבו ויארבו־לו כל־הלילה בשער העיר ויתחרשו כל־הלילה לאמר עד־אור הבקר והרגנהו ׃ 
07O 016:003 וישכב שמשון עד־חצי הלילה ויקם ׀ בחצי הלילה ויאחז בדלתות שער־העיר ובשתי המזוזות ויסעם עם־הבריח וישם על־כתפיו ויעלם אל־ראש ההר אשר על־פני חברון׃  פ 
07O 016:004 ויהי אחרי־כן ויאהב אשה בנחל שרק ושמה דלילה׃ 
07O 016:005 ויעלו אליה סרני פלשתים ויאמרו לה פתי אותו וראי במה כחו גדול ובמה נוכל לו ואסרנהו לענתו ואנחנו נתן־לך איש אלף ומאה כסף׃ 
07O 016:006 ותאמר דלילה אל־שמשון הגידה־נא לי במה כחך גדול ובמה תאסר לענותך׃ 
07O 016:007 ויאמר אליה שמשון אם־יאסרני בשבעה יתרים לחים אשר לא־חרבו וחליתי והייתי כאחד האדם׃ 
07O 016:008 ויעלו־לה סרני פלשתים שבעה יתרים לחים אשר לא־חרבו ותאסרהו בהם׃ 
07O 016:009 והארב ישב לה בחדר ותאמר אליו פלשתים עליך שמשון וינתק את־היתרים כאשר ינתק פתיל־הנערת בהריחו אש ולא נודע כחו׃ 
07O 016:010 ותאמר דלילה אל־שמשון הנה התלת בי ותדבר אלי כזבים עתה הגידה־נא לי במה תאסר׃ 
07O 016:011 ויאמר אליה אם־אסור יאסרוני בעבתים חדשים אשר לא־נעשה בהם מלאכה וחליתי והייתי כאחד האדם׃ 
07O 016:012 ותקח דלילה עבתים חדשים ותאסרהו בהם ותאמר אליו פלשתים עליך שמשון והארב ישב בחדר וינתקם מעל זרעתיו כחוט׃ 
07O 016:013 ותאמר דלילה אל־שמשון עד־הנה התלת בי ותדבר אלי כזבים הגידה לי במה תאסר ויאמר אליה אם־תארגי את־שבע מחלפות ראשי עם־המסכת׃ 
07O 016:014 ותתקע ביתד ותאמר אליו פלשתים עליך שמשון וייקץ משנתו ויסע את־היתד הארג ואת־המסכת׃ 
07O 016:015 ותאמר אליו איך תאמר אהבתיך ולבך אין אתי זה שלש פעמים התלת בי ולא־הגדת לי במה כחך גדול׃ 
07O 016:016 ויהי כי־הציקה לו בדבריה כל־הימים ותאלצהו ותקצר נפשו למות׃ 
07O 016:017 ויגד־לה את־כל־לבו ויאמר לה מורה לא־עלה על־ראשי כי־נזיר אלהים אני מבטן אמי אם־גלחתי וסר ממני כחי וחליתי והייתי ככל־האדם׃ 
07O 016:018 ותרא דלילה כי־הגיד לה את־כל־לבו ותשלח ותקרא לסרני פלשתים לאמר עלו הפעם כי־הגיד [לה כ] (לי ק) את־כל־לבו ועלו אליה סרני פלשתים ויעלו הכסף בידם׃ 
07O 016:019 ותישנהו על־ברכיה ותקרא לאיש ותגלח את־שבע מחלפות ראשו ותחל לענותו ויסר כחו מעליו׃ 
07O 016:020 ותאמר פלשתים עליך שמשון ויקץ משנתו ויאמר אצא כפעם בפעם ואנער והוא לא ידע כי יהוה סר מעליו׃ 
07O 016:021 ויאחזוהו פלשתים וינקרו את־עיניו ויורידו אותו עזתה ויאסרוהו בנחשתים ויהי טוחן בבית [האסירים כ] (האסורים׃ ק) 
07O 016:022 ויחל שער־ראשו לצמח כאשר גלח׃  פ 
07O 016:023 וסרני פלשתים נאספו  לזבח זבח־גדול לדגון אלהיהם ולשמחה ויאמרו נתן אלהינו בידנו את שמשון אויבינו׃ 
07O 016:024 ויראו אתו העם ויהללו את־אלהיהם כי אמרו נתן אלהינו בידנו את־אויבנו ואת מחריב ארצנו ואשר הרבה את־חללינו׃ 
07O 016:025 ויהי [כי כ] [טוב כ] (כטוב ק) לבם ויאמרו קראו לשמשון וישחק־לנו ויקראו לשמשון מבית [האסירים כ] (האסורים ק) ויצחק לפניהם ויעמידו אותו בין העמודים׃ 
07O 016:026 ויאמר שמשון אל־הנער המחזיק בידו הניחה אותי [והימשני כ] (והמשני ק) את־העמדים אשר הבית נכון עליהם ואשען עליהם׃ 
07O 016:027 והבית מלא האנשים והנשים ושמה כל סרני פלשתים ועל־הגג כשלשת אלפים איש ואשה הראים בשחוק שמשון׃ 
07O 016:028 ויקרא שמשון אל־יהוה ויאמר אדני יהוה זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה האלהים ואנקמה נקם־אחת משתי עיני מפלשתים׃ 
07O 016:029 וילפת שמשון את־שני ׀ עמודי התוך אשר הבית נכון עליהם ויסמך עליהם אחד בימינו ואחד בשמאלו׃ 
07O 016:030 ויאמר שמשון תמות נפשי עם־פלשתים ויט בכח ויפל הבית על־הסרנים ועל־כל־העם אשר־בו ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו׃ 
07O 016:031 וירדו אחיו וכל־בית אביהו וישאו אתו ויעלו ׀ ויקברו אותו בין צרעה ובין אשתאל בקבר מנוח אביו והוא שפט את־ישראל עשרים שנה׃  פ 
07O 017:001 ויהי־איש מהר־אפרים ושמו מיכיהו׃ 
07O 017:002 ויאמר לאמו אלף ומאה הכסף אשר לקח־לך [ואתי כ] (ואת ק) אלית וגם אמרת באזני הנה־הכסף אתי אני לקחתיו ותאמר אמו ברוך בני ליהוה׃ 
07O 017:003 וישב את־אלף־ומאה הכסף לאמו ותאמר אמו הקדש הקדשתי את־הכסף ליהוה מידי לבני לעשות פסל ומסכה ועתה אשיבנו לך׃ 
07O 017:004 וישב את־הכסף לאמו ותקח אמו מאתים כסף ותתנהו לצורף ויעשהו פסל ומסכה ויהי בבית מיכיהו׃ 
07O 017:005 והאיש מיכה לו בית אלהים ויעש אפוד ותרפים וימלא את־יד אחד מבניו ויהי־לו לכהן׃ 
07O 017:006 בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה׃  פ 
07O 017:007 ויהי־נער מבית לחם יהודה ממשפחת יהודה והוא לוי והוא גר־שם׃ 
07O 017:008 וילך האיש מהעיר מבית לחם יהודה לגור באשר ימצא ויבא הר־אפרים עד־בית מיכה לעשות דרכו׃ 
07O 017:009 ויאמר־לו מיכה מאין תבוא ויאמר אליו לוי אנכי מבית לחם יהודה ואנכי הלך לגור באשר אמצא׃ 
07O 017:010 ויאמר לו מיכה שבה עמדי והיה־לי לאב ולכהן ואנכי אתן־לך עשרת כסף לימים וערך בגדים ומחיתך וילך הלוי׃ 
07O 017:011 ויואל הלוי לשבת את־האיש ויהי הנער לו כאחד מבניו׃ 
07O 017:012 וימלא מיכה את־יד הלוי ויהי־לו הנער לכהן ויהי בבית מיכה׃ 
07O 017:013 ויאמר מיכה עתה ידעתי כי־ייטיב יהוה לי כי היה־לי הלוי לכהן׃ 
07O 018:001 בימים ההם אין מלך בישראל ובימים ההם שבט הדני מבקש־לו נחלה לשבת כי לא־נפלה לו עד־היום ההוא בתוך־שבטי ישראל בנחלה׃    ס 
07O 018:002 וישלחו בני־דן ׀ ממשפחתם חמשה אנשים מקצותם אנשים בני־חיל מצרעה ומאשתאל לרגל את־הארץ ולחקרה ויאמרו אלהם לכו חקרו את־הארץ ויבאו הר־אפרים עד־בית מיכה וילינו שם׃ 
07O 018:003 המה עם־בית מיכה והמה הכירו את־קול הנער הלוי ויסורו שם ויאמרו לו מי־הביאך הלם ומה־אתה עשה בזה ומה־לך פה׃ 
07O 018:004 ויאמר אלהם כזה וכזה עשה לי מיכה וישכרני ואהי־לו לכהן׃ 
07O 018:005 ויאמרו לו שאל־נא באלהים ונדעה התצליח דרכנו אשר אנחנו הלכים עליה׃ 
07O 018:006 ויאמר להם הכהן לכו לשלום נכח יהוה דרככם אשר תלכו־בה׃  פ 
07O 018:007 וילכו חמשת האנשים ויבאו לישה ויראו את־העם אשר־בקרבה יושבת־לבטח כמשפט צדנים שקט ׀ ובטח ואין־מכלים דבר בארץ יורש עצר ורחקים המה מצדנים ודבר אין־להם עם־אדם׃ 
07O 018:008 ויבאו אל־אחיהם צרעה ואשתאל ויאמרו להם אחיהם מה אתם׃ 
07O 018:009 ויאמרו קומה ונעלה עליהם כי ראינו את־הארץ והנה טובה מאד ואתם מחשים אל־תעצלו ללכת לבא לרשת את־הארץ׃ 
07O 018:010 כבאכם תבאו ׀ אל־עם בטח והארץ רחבת ידים כי־נתנה אלהים בידכם מקום אשר אין־שם מחסור כל־דבר אשר בארץ׃ 
07O 018:011 ויסעו משם ממשפחת הדני מצרעה ומאשתאל שש־מאות איש חגור כלי מלחמה׃ 
07O 018:012 ויעלו ויחנו בקרית יערים ביהודה על־כן קראו למקום ההוא מחנה־דן עד היום הזה הנה אחרי קרית יערים׃ 
07O 018:013 ויעברו משם הר־אפרים ויבאו עד־בית מיכה׃ 
07O 018:014 ויענו חמשת האנשים ההלכים לרגל את־הארץ ליש ויאמרו אל־אחיהם הידעתם כי יש בבתים האלה אפוד ותרפים ופסל ומסכה ועתה דעו מה־תעשו׃ 
07O 018:015 ויסורו שמה ויבאו אל־בית־הנער הלוי בית מיכה וישאלו־לו לשלום׃ 
07O 018:016 ושש־מאות איש חגורים כלי מלחמתם נצבים פתח השער אשר מבני־דן׃ 
07O 018:017 ויעלו חמשת האנשים ההלכים לרגל את־הארץ באו שמה לקחו את־הפסל ואת־האפוד ואת־התרפים ואת־המסכה והכהן נצב פתח השער ושש־מאות האיש החגור כלי המלחמה׃ 
07O 018:018 ואלה באו בית מיכה ויקחו את־פסל האפוד ואת־התרפים ואת־המסכה ויאמר אליהם הכהן מה אתם עשים׃ 
07O 018:019 ויאמרו לו החרש שים־ידך על־פיך ולך עמנו והיה־לנו לאב ולכהן הטוב ׀ היותך כהן לבית איש אחד או היותך כהן לשבט ולמשפחה בישראל׃ 
07O 018:020 וייטב לב הכהן ויקח את־האפוד ואת־התרפים ואת־הפסל ויבא בקרב העם׃ 
07O 018:021 ויפנו וילכו וישימו את־הטף ואת־המקנה ואת־הכבודה לפניהם׃ 
07O 018:022 המה הרחיקו מבית מיכה והאנשים אשר בבתים אשר עם־בית מיכה נזעקו וידביקו את־בני־דן׃ 
07O 018:023 ויקראו אל־בני־דן ויסבו פניהם ויאמרו למיכה מה־לך כי נזעקת׃ 
07O 018:024 ויאמר את־אלהי אשר־עשיתי לקחתם ואת־הכהן ותלכו ומה־לי עוד ומה־זה תאמרו אלי מה־לך׃ 
07O 018:025 ויאמרו אליו בני־דן אל־תשמע קולך עמנו פן־יפגעו בכם אנשים מרי נפש ואספתה נפשך ונפש ביתך׃ 
07O 018:026 וילכו בני־דן לדרכם וירא מיכה כי־חזקים המה ממנו ויפן וישב אל־ביתו׃ 
07O 018:027 והמה לקחו את אשר־עשה מיכה ואת־הכהן אשר היה־לו ויבאו על־ליש על־עם שקט ובטח ויכו אותם לפי־חרב ואת־העיר שרפו באש׃ 
07O 018:028 ואין מציל כי רחוקה־היא מצידון ודבר אין־להם עם־אדם והיא בעמק אשר לבית־רחוב ויבנו את־העיר וישבו בה׃ 
07O 018:029 ויקראו שם־העיר דן בשם דן אביהם אשר יולד לישראל ואולם ליש שם־העיר לראשנה׃ 
07O 018:030 ויקימו להם בני־דן את־הפסל ויהונתן בן־גרשם בן־מנשה  הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני עד־יום גלות הארץ׃ 
07O 018:031 וישימו להם את־פסל מיכה אשר עשה כל־ימי היות בית־האלהים בשלה׃  פ 
07O 019:001 ויהי בימים ההם ומלך אין בישראל ויהי ׀ איש לוי גר בירכתי הר־אפרים ויקח־לו אשה פילגש מבית לחם יהודה׃ 
07O 019:002 ותזנה עליו פילגשו ותלך מאתו אל־בית אביה אל־בית לחם יהודה ותהי־שם ימים ארבעה חדשים׃ 
07O 019:003 ויקם אישה וילך אחריה לדבר על־לבה [להשיבו כ] (להשיבה ק) ונערו עמו וצמד חמרים ותביאהו בית אביה ויראהו אבי הנערה וישמח לקראתו׃ 
07O 019:004 ויחזק־בו חתנו אבי הנערה וישב אתו שלשת ימים ויאכלו וישתו וילינו שם׃ 
07O 019:005 ויהי ביום הרביעי וישכימו בבקר ויקם ללכת ויאמר אבי הנערה אל־חתנו סעד לבך פת־לחם ואחר תלכו׃ 
07O 019:006 וישבו ויאכלו שניהם יחדו וישתו ויאמר אבי הנערה אל־האיש הואל־נא ולין ויטב לבך׃ 
07O 019:007 ויקם האיש ללכת ויפצר־בו חתנו וישב וילן שם׃ 
07O 019:008 וישכם בבקר ביום החמישי ללכת ויאמר ׀ אבי הנערה סעד־נא לבבך והתמהמהו עד־נטות היום ויאכלו שניהם׃ 
07O 019:009 ויקם האיש ללכת הוא ופילגשו ונערו ויאמר לו חתנו אבי הנערה הנה נא רפה היום לערב לינו־נא הנה חנות היום לין פה וייטב לבבך והשכמתם מחר לדרככם והלכת לאהלך׃ 
07O 019:010 ולא־אבה האיש ללון ויקם וילך ויבא עד־נכח יבוס היא ירושלם ועמו צמד חמורים חבושים ופילגשו עמו׃ 
07O 019:011 הם עם־יבוס והיום רד מאד ויאמר הנער אל־אדניו לכה־נא ונסורה אל־עיר־היבוסי הזאת ונלין בה׃ 
07O 019:012 ויאמר אליו אדניו לא נסור אל־עיר נכרי אשר לא־מבני ישראל הנה ועברנו עד־גבעה׃ 
07O 019:013 ויאמר לנערו לך  ונקרבה באחד המקמות ולנו בגבעה או ברמה׃ 
07O 019:014 ויעברו וילכו ותבא להם השמש אצל הגבעה אשר לבנימן׃ 
07O 019:015 ויסרו שם לבוא ללון בגבעה ויבא וישב ברחוב העיר ואין איש מאסף־אותם הביתה ללון׃ 
07O 019:016 והנה ׀ איש זקן בא מן־מעשהו מן־השדה בערב והאיש מהר אפרים והוא־גר בגבעה ואנשי המקום בני ימיני׃ 
07O 019:017 וישא עיניו וירא את־האיש הארח ברחב העיר ויאמר האיש  הזקן אנה תלך ומאין תבוא׃ 
07O 019:018 ויאמר אליו עברים אנחנו מבית־לחם יהודה עד־ירכתי הר־אפרים משם אנכי ואלך עד־בית לחם יהודה ואת־בית יהוה אני הלך ואין איש מאסף אותי הביתה׃ 
07O 019:019 וגם־תבן גם־מספוא יש לחמורינו וגם לחם ויין יש־לי ולאמתך ולנער עם־עבדיך אין מחסור כל־דבר׃ 
07O 019:020 ויאמר האיש הזקן שלום לך רק כל־מחסורך עלי רק ברחוב אל־תלן׃ 
07O 019:021 ויביאהו לביתו [ויבול כ] (ויבל  ק) לחמורים וירחצו רגליהם ויאכלו וישתו׃ 
07O 019:022 המה מיטיבים את־לבם והנה אנשי העיר אנשי בני־בליעל נסבו את־הבית מתדפקים על־הדלת ויאמרו אל־האיש בעל הבית הזקן לאמר הוצא את־האיש אשר־בא אל־ביתך ונדענו׃ 
07O 019:023 ויצא אליהם האיש בעל הבית ויאמר אלהם אל־אחי אל־תרעו נא אחרי אשר־בא האיש הזה אל־ביתי  אל־תעשו את־הנבלה הזאת׃ 
07O 019:024 הנה בתי הבתולה ופילגשהו אוציאה־נא אותם וענו אותם ועשו להם הטוב בעיניכם ולאיש הזה לא תעשו דבר הנבלה הזאת׃ 
07O 019:025 ולא־אבו האנשים לשמע לו ויחזק האיש בפילגשו ויצא אליהם החוץ וידעו אותה ויתעללו־בה כל־הלילה עד־הבקר וישלחוה [בעלות כ] (כעלות ק) השחר׃ 
07O 019:026 ותבא האשה לפנות הבקר ותפל פתח בית־האיש אשר־אדוניה שם עד־האור׃ 
07O 019:027 ויקם אדניה בבקר ויפתח דלתות הבית ויצא ללכת לדרכו והנה האשה פילגשו נפלת פתח הבית וידיה על־הסף׃ 
07O 019:028 ויאמר אליה קומי ונלכה ואין ענה ויקחה על־החמור ויקם האיש וילך למקמו׃ 
07O 019:029 ויבא אל־ביתו ויקח את־המאכלת ויחזק בפילגשו וינתחה לעצמיה לשנים עשר נתחים וישלחה בכל גבול ישראל׃ 
07O 019:030 והיה כל־הראה ואמר לא־נהיתה ולא־נראתה כזאת למיום עלות בני־ישראל מארץ מצרים עד היום הזה שימו־לכם עליה עצו ודברו׃  פ 
07O 020:001 ויצאו כל־בני ישראל ותקהל העדה כאיש אחד למדן ועד־באר שבע וארץ הגלעד אל־יהוה המצפה׃ 
07O 020:002 ויתיצבו פנות כל־העם כל שבטי ישראל בקהל עם  האלהים ארבע מאות אלף איש רגלי שלף חרב׃  פ 
07O 020:003 וישמעו בני בנימן כי־עלו בני־ישראל המצפה ויאמרו בני ישראל דברו איכה נהיתה הרעה הזאת׃ 
07O 020:004 ויען האיש הלוי איש האשה הנרצחה ויאמר הגבעתה אשר לבנימן באתי אני ופילגשי ללון׃ 
07O 020:005 ויקמו עלי בעלי הגבעה ויסבו עלי את־הבית לילה אותי דמו להרג ואת־פילגשי ענו ותמת׃ 
07O 020:006 ואחז בפילגשי ואנתחה ואשלחה בכל־שדה נחלת ישראל כי עשו זמה ונבלה בישראל׃ 
07O 020:007 הנה כלכם בני ישראל הבו לכם דבר ועצה הלם׃ 
07O 020:008 ויקם כל־העם כאיש אחד לאמר לא נלך איש לאהלו ולא נסור איש לביתו׃ 
07O 020:009 ועתה זה הדבר אשר נעשה לגבעה עליה בגורל׃ 
07O 020:010 ולקחנו עשרה אנשים למאה לכל ׀ שבטי ישראל ומאה לאלף ואלף לרבבה לקחת צדה לעם לעשות לבואם לגבע בנימן ככל־הנבלה אשר עשה בישראל׃ 
07O 020:011 ויאסף כל־איש ישראל אל־העיר כאיש אחד חברים׃  פ 
07O 020:012 וישלחו שבטי ישראל אנשים בכל־שבטי בנימן לאמר מה הרעה הזאת אשר נהיתה בכם׃ 
07O 020:013 ועתה תנו את־האנשים בני־בליעל אשר בגבעה ונמיתם ונבערה רעה מישראל ולא אבו (בני  ק) בנימן לשמע בקול אחיהם בני־ישראל׃ 
07O 020:014 ויאספו בני־בנימן מן־הערים הגבעתה לצאת למלחמה עם־בני ישראל׃ 
07O 020:015 ויתפקדו בני בנימן ביום ההוא מהערים עשרים וששה אלף איש שלף חרב לבד מישבי הגבעה התפקדו שבע מאות איש בחור׃ 
07O 020:016 מכל ׀ העם הזה שבע מאות איש בחור אטר יד־ימינו כל־זה קלע באבן אל־השערה ולא יחטא׃  פ 
07O 020:017 ואיש ישראל התפקדו לבד מבנימן ארבע מאות אלף איש שלף חרב כל־זה איש מלחמה׃ 
07O 020:018 ויקמו ויעלו בית־אל וישאלו באלהים ויאמרו בני ישראל מי יעלה־לנו בתחלה למלחמה עם־בני בנימן ויאמר יהוה יהודה בתחלה׃ 
07O 020:019 ויקומו בני־ישראל בבקר ויחנו על־הגבעה׃  פ 
07O 020:020 ויצא איש ישראל למלחמה עם־בנימן ויערכו אתם איש־ישראל מלחמה אל־הגבעה׃ 
07O 020:021 ויצאו בני־בנימן מן־הגבעה וישחיתו בישראל ביום ההוא שנים ועשרים אלף איש ארצה׃ 
07O 020:022 ויתחזק העם איש ישראל ויספו לערך מלחמה במקום אשר־ערכו שם ביום הראשון׃ 
07O 020:023 ויעלו בני־ישראל ויבכו לפני־יהוה עד־הערב וישאלו ביהוה לאמר האוסיף לגשת למלחמה עם־בני בנימן אחי ויאמר יהוה עלו אליו׃  פ 
07O 020:024 ויקרבו בני־ישראל אל־בני בנימן ביום השני׃ 
07O 020:025 ויצא בנימן ׀ לקראתם ׀ מן־הגבעה ביום השני וישחיתו בבני ישראל עוד שמנת עשר אלף איש ארצה כל־אלה שלפי חרב׃ 
07O 020:026 ויעלו כל־בני ישראל וכל־העם ויבאו בית־אל ויבכו וישבו שם לפני יהוה ויצומו ביום־ההוא עד־הערב ויעלו עלות ושלמים לפני יהוה׃ 
07O 020:027 וישאלו בני־ישראל ביהוה ושם ארון ברית האלהים בימים ההם׃ 
07O 020:028 ופינחס בן־אלעזר בן־אהרן עמד ׀ לפניו בימים ההם לאמר האוסף עוד לצאת למלחמה עם־בני־בנימן אחי אם־אחדל ויאמר יהוה עלו כי מחר אתננו בידך׃ 
07O 020:029 וישם ישראל ארבים אל־הגבעה סביב׃  פ 
07O 020:030 ויעלו בני־ישראל אל־בני בנימן ביום השלישי ויערכו אל־הגבעה כפעם בפעם׃ 
07O 020:031 ויצאו בני־בנימן לקראת העם הנתקו מן־העיר ויחלו להכות מהעם חללים כפעם ׀ בפעם במסלות אשר אחת עלה בית־אל ואחת גבעתה בשדה כשלשים איש בישראל׃ 
07O 020:032 ויאמרו בני בנימן נגפים הם לפנינו כבראשנה ובני ישראל אמרו ננוסה ונתקנהו מן־העיר אל־המסלות׃ 
07O 020:033 וכל ׀ איש ישראל קמו ממקומו ויערכו בבעל תמר וארב ישראל מגיח ממקמו ממערה־גבע׃ 
07O 020:034 ויבאו מנגד לגבעה עשרת אלפים איש בחור מכל־ישראל והמלחמה כבדה והם לא ידעו כי־נגעת עליהם הרעה׃  פ 
07O 020:035 ויגף  יהוה ׀ את־בנימן לפני ישראל וישחיתו בני ישראל בבנימן ביום ההוא עשרים וחמשה אלף ומאה איש כל־אלה שלף חרב׃ 
07O 020:036 ויראו בני־בנימן כי נגפו ויתנו איש־ישראל מקום לבנימן כי בטחו אל־הארב אשר שמו אל־הגבעה׃ 
07O 020:037 והארב החישו ויפשטו אל־הגבעה וימשך הארב ויך את־כל־העיר לפי־חרב׃ 
07O 020:038 והמועד היה לאיש ישראל עם־הארב הרב להעלותם משאת העשן מן־העיר׃ 
07O 020:039 ויהפך איש־ישראל במלחמה ובנימן החל להכות חללים באיש־ישראל כשלשים איש כי אמרו אך נגוף נגף הוא לפנינו כמלחמה הראשנה׃ 
07O 020:040 והמשאת החלה לעלות מן־העיר עמוד עשן ויפן בנימן אחריו והנה עלה כליל־העיר השמימה׃ 
07O 020:041 ואיש ישראל הפך ויבהל איש בנימן כי ראה כי־נגעה עליו הרעה׃ 
07O 020:042 ויפנו לפני איש ישראל אל־דרך המדבר והמלחמה הדביקתהו ואשר מהערים משחיתים אותו בתוכו׃ 
07O 020:043 כתרו את־בנימן הרדיפהו מנוחה הדריכהו עד נכח הגבעה ממזרח־שמש׃ 
07O 020:044 ויפלו מבנימן שמנה־עשר אלף איש את־כל־אלה אנשי־חיל׃ 
07O 020:045 ויפנו וינסו המדברה אל־סלע הרמון ויעללהו במסלות חמשת אלפים איש וידביקו אחריו עד־גדעם ויכו ממנו אלפים איש׃ 
07O 020:046 ויהי כל־הנפלים מבנימן עשרים וחמשה אלף איש שלף חרב ביום ההוא את־כל־אלה אנשי־חיל׃ 
07O 020:047 ויפנו וינסו המדברה אל־סלע הרמון שש מאות איש וישבו בסלע רמון ארבעה חדשים׃ 
07O 020:048 ואיש ישראל שבו אל־בני בנימן ויכום לפי־חרב מעיר מתם עד־בהמה עד כל־הנמצא גם כל־הערים הנמצאות שלחו באש׃  פ 
07O 021:001 ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא־יתן בתו לבנימן לאשה׃ 
07O 021:002 ויבא העם בית־אל וישבו שם עד־הערב לפני האלהים וישאו קולם ויבכו בכי גדול׃ 
07O 021:003 ויאמרו למה יהוה אלהי ישראל היתה זאת בישראל להפקד היום מישראל שבט אחד׃ 
07O 021:004 ויהי ממחרת וישכימו העם ויבנו־שם מזבח ויעלו עלות ושלמים׃  פ 
07O 021:005 ויאמרו בני ישראל מי אשר לא־עלה בקהל מכל־שבטי ישראל אל־יהוה כי השבועה הגדולה היתה לאשר לא־עלה אל־יהוה המצפה לאמר מות יומת׃ 
07O 021:006 וינחמו בני ישראל אל־בנימן אחיו ויאמרו נגדע היום שבט אחד מישראל׃ 
07O 021:007 מה־נעשה להם לנותרים לנשים ואנחנו נשבענו ביהוה לבלתי תת־להם מבנותינו לנשים׃ 
07O 021:008 ויאמרו מי אחד משבטי ישראל אשר לא־עלה אל־יהוה המצפה והנה לא בא־איש אל־המחנה מיביש גלעד אל־הקהל׃ 
07O 021:009 ויתפקד העם והנה אין־שם איש מיושבי יבש גלעד׃ 
07O 021:010 וישלחו־שם העדה שנים־עשר אלף איש מבני החיל ויצוו אותם לאמר לכו והכיתם את־יושבי יבש גלעד לפי־חרב והנשים והטף׃ 
07O 021:011 וזה הדבר אשר תעשו כל־זכר וכל־אשה ידעת משכב־זכר תחרימו׃ 
07O 021:012 וימצאו מיושבי ׀ יביש גלעד ארבע מאות נערה בתולה אשר לא־ידעה איש למשכב זכר ויביאו אותם אל־המחנה שלה אשר בארץ כנען׃    ס 
07O 021:013 וישלחו כל־העדה וידברו אל־בני בנימן אשר בסלע רמון ויקראו להם שלום׃ 
07O 021:014 וישב בנימן בעת ההיא ויתנו להם הנשים אשר חיו מנשי יבש גלעד ולא־מצאו להם כן׃ 
07O 021:015 והעם נחם לבנימן כי־עשה יהוה פרץ בשבטי ישראל׃ 
07O 021:016 ויאמרו זקני העדה מה־נעשה לנותרים לנשים כי־נשמדה מבנימן אשה׃ 
07O 021:017 ויאמרו ירשת פליטה לבנימן ולא־ימחה שבט מישראל׃ 
07O 021:018 ואנחנו לא נוכל לתת־להם נשים מבנותינו כי־נשבעו בני־ישראל לאמר ארור נתן אשה לבנימן׃    ס 
07O 021:019 ויאמרו הנה חג־יהוה בשלו מימים ׀ ימימה אשר מצפונה לבית־אל מזרחה השמש למסלה העלה מבית־אל שכמה ומנגב ללבונה׃ 
07O 021:020 [ויצו כ] (ויצוו ק) את־בני בנימן לאמר לכו וארבתם בכרמים׃ 
07O 021:021 וראיתם והנה אם־יצאו בנות־שילו לחול במחלות ויצאתם מן־הכרמים וחטפתם לכם איש אשתו מבנות שילו והלכתם ארץ בנימן׃ 
07O 021:022 והיה כי־יבאו אבותם או אחיהם [לרוב כ] (לריב ׀ ק) אלינו ואמרנו אליהם חנונו אותם כי לא לקחנו איש אשתו במלחמה כי לא אתם נתתם להם כעת תאשמו׃    ס 
07O 021:023 ויעשו־כן בני בנימן וישאו נשים למספרם מן־המחללות אשר גזלו וילכו וישובו אל־נחלתם ויבנו את־הערים וישבו בהם׃ 
07O 021:024 ויתהלכו משם בני־ישראל בעת ההיא איש לשבטו ולמשפחתו ויצאו משם איש לנחלתו׃ 
07O 021:025 בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה׃ 
08O 001:001 ויהי בימי שפט השפטים ויהי רעב בארץ וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב הוא ואשתו ושני בניו׃ 
08O 001:002 ושם האיש א‍לימלך ושם אשתו נעמי ושם שני־בניו ׀ מחלון וכליון אפרתים מבית לחם יהודה ויבאו שדי־מואב ויהיו־שם׃ 
08O 001:003 וימת אלימלך איש נעמי ותשאר היא ושני בניה׃ 
08O 001:004 וישאו להם נשים מאביות שם האחת ערפה ושם השנית רות וישבו שם כעשר שנים׃ 
08O 001:005 וימותו גם־שניהם מחלון וכליון ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה׃ 
08O 001:006 ותקם היא וכלתיה ותשב משדי מואב כי שמעה בשדה מואב כי־פקד יהוה את־עמו לתת להם לחם׃ 
08O 001:007 ותצא מן־המקום אשר היתה־שמה ושתי כלתיה עמה ותלכנה בדרך לשוב אל־ארץ יהודה׃ 
08O 001:008 ותאמר נעמי לשתי כלתיה לכנה שבנה אשה לבית אמה [יעשה כ] (יעש ק) יהוה עמכם חסד כאשר עשיתם עם־המתים ועמדי׃ 
08O 001:009 יתן יהוה לכם ומצאן מנוחה אשה בית אישה ותשק להן ותשאנה קולן ותבכינה׃ 
08O 001:010 ותאמרנה־לה כי־אתך נשוב לעמך׃ 
08O 001:011 ותאמר נעמי שבנה בנתי למה תלכנה עמי העוד־לי בנים במעי והיו לכם לאנשים׃ 
08O 001:012 שבנה בנתי לכן כי זקנתי מהיות לאיש כי אמרתי יש־לי תקוה גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים׃ 
08O 001:013 הלהן ׀ תשברנה עד אשר יגדלו הלהן תעגנה לבלתי היות לאיש אל בנתי כי־מר־לי מאד מכם כי־יצאה בי יד־יהוה׃ 
08O 001:014 ותשנה קולן ותבכינה עוד ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה׃ 
08O 001:015 ותאמר הנה שבה יבמתך אל־עמה ואל־אלהיה שובי אחרי יבמתך׃ 
08O 001:016 ותאמר רות אל־תפגעי־בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל־אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלהיך אלהי׃ 
08O 001:017 באשר תמותי אמות ושם אקבר כה יעשה יהוה לי וכה יסיף כי המות יפריד ביני ובינך׃ 
08O 001:018 ותרא כי־מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה׃ 
08O 001:019 ותלכנה שתיהם עד־באנה בית לחם ויהי כבאנה בית לחם ותהם כל־העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי׃ 
08O 001:020 ותאמר אליהן אל־תקראנה לי נעמי קראן לי מרא כי־המר שדי לי מאד׃ 
08O 001:021 אני מלאה הלכתי וריקם השיבני יהוה למה תקראנה לי נעמי ויהוה ענה בי ושדי הרע  לי׃ 
08O 001:022 ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדי מואב והמה באו בית לחם בתחלת קציר שערים׃ 
08O 002:001 ולנעמי [מידע כ] (מודע ק) לאישה איש גבור חיל ממשפחת אלימלך ושמו בעז׃ 
08O 002:002 ותאמר רות המואביה אל־נעמי אלכה־נא השדה ואלקטה בשבלים אחר אשר אמצא־חן בעיניו ותאמר לה לכי בתי׃ 
08O 002:003 ותלך ותבוא ותלקט בשדה אחרי הקצרים ויקר מקרה חלקת השדה לבעז אשר ממשפחת אלימלך׃ 
08O 002:004 והנה־בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים יהוה עמכם ויאמרו לו יברכך יהוה׃ 
08O 002:005 ויאמר בעז לנערו הנצב על־הקוצרים למי הנערה הזאת׃ 
08O 002:006 ויען הנער הנצב על־הקוצרים ויאמר נערה מואביה היא השבה עם־נעמי משדה מואב׃ 
08O 002:007 ותאמר אלקטה־נא ואספתי בעמרים אחרי הקוצרים ותבוא ותעמוד מאז הבקר ועד־עתה זה שבתה הבית מעט׃ 
08O 002:008 ויאמר בעז אל־רות הלוא שמעת בתי אל־תלכי ללקט בשדה אחר וגם לא תעבורי מזה וכה תדבקין עם־נערתי׃ 
08O 002:009 עיניך בשדה אשר־יקצרון והלכת אחריהן הלוא צויתי את־הנערים לבלתי נגעך וצמת והלכת אל־הכלים ושתית מאשר ישאבון הנערים׃ 
08O 002:010 ותפל על־פניה ותשתחו ארצה ותאמר אליו מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני ואנכי נכריה׃ 
08O 002:011 ויען בעז ויאמר לה הגד הגד לי כל אשר־עשית את־חמותך אחרי מות אישך ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך ותלכי אל־עם אשר לא־ידעת תמול שלשום׃ 
08O 002:012 ישלם יהוה פעלך ותהי משכרתך שלמה מעם יהוה אלהי ישראל אשר־באת לחסות תחת־כנפיו׃ 
08O 002:013 ותאמר אמצא־חן בעיניך אדני כי נחמתני וכי דברת על־לב שפחתך ואנכי לא אהיה כאחת שפחתיך׃ 
08O 002:014 ויאמר לה בעז לעת האכל גשי הלם ואכלת מן־הלחם וטבלת פתך בחמץ ותשב מצד הקוצרים ויצבט־לה קלי ותאכל ותשבע ותתר׃ 
08O 002:015 ותקם ללקט ויצו בעז את־נעריו לאמר גם בין העמרים תלקט ולא תכלימוה׃ 
08O 002:016 וגם של־תשלו לה מן־הצבתים ועזבתם ולקטה ולא תגערו־בה׃ 
08O 002:017 ותלקט בשדה עד־הערב ותחבט את אשר־לקטה ויהי כאיפה שערים׃ 
08O 002:018 ותשא ותבוא העיר ותרא חמותה את אשר־לקטה ותוצא ותתן־לה את אשר־הותרה משבעה׃ 
08O 002:019 ותאמר לה חמותה איפה לקטת היום ואנה עשית יהי מכירך ברוך ותגד לחמותה את אשר־עשתה עמו ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו היום בעז׃ 
08O 002:020 ותאמר נעמי לכלתה ברוך הוא ליהוה אשר לא־עזב חסדו את־החיים ואת־המתים ותאמר לה נעמי קרוב לנו האיש מגאלנו הוא׃ 
08O 002:021 ותאמר רות המואביה גם ׀ כי־אמר אלי עם־הנערים אשר־לי תדבקין עד אם־כלו את כל־הקציר אשר־לי׃ 
08O 002:022 ותאמר נעמי אל־רות כלתה טוב בתי כי תצאי עם־נערותיו ולא יפגעו־בך בשדה אחר׃ 
08O 002:023 ותדבק בנערות בעז ללקט עד־כלות קציר־השערים וקציר החטים ותשב את־חמותה׃ 
08O 003:001 ותאמר לה נעמי חמותה בתי הלא אבקש־לך מנוח אשר ייטב־לך׃ 
08O 003:002 ועתה הלא בעז מדעתנו אשר היית את־נערותיו הנה־הוא זרה את־גרן השערים הלילה׃ 
08O 003:003 ורחצת ׀ וסכת ושמת [שמלתך כ] (שמלתיך ק) עליך [וירדתי כ] (וירדת ק) הגרן אל־תודעי לאיש עד כלתו לאכל ולשתות׃ 
08O 003:004 ויהי בשכבו וידעת את־המקום אשר ישכב־שם ובאת וגלית מרגלתיו [ושכבתי כ] (ושכבת ק) והוא יגיד לך את אשר תעשין׃ 
08O 003:005 ותאמר אליה כל אשר־תאמרי (אלי ק) אעשה׃ 
08O 003:006 ותרד הגרן ותעש ככל אשר־צותה חמותה׃ 
08O 003:007 ויאכל בעז וישת וייטב לבו ויבא לשכב בקצה הערמה ותבא בלט ותגל מרגלתיו ותשכב׃ 
08O 003:008 ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת והנה אשה שכבת מרגלתיו׃ 
08O 003:009 ויאמר מי־את  ותאמר אנכי רות אמתך ופרשת כנפך על־אמתך כי גאל אתה׃ 
08O 003:010 ויאמר ברוכה את ליהוה בתי היטבת חסדך האחרון מן־הראשון לבלתי־לכת אחרי הבחורים אם־דל ואם־עשיר׃ 
08O 003:011 ועתה בתי אל־תיראי כל אשר־תאמרי אעשה־לך כי יודע כל־שער עמי כי אשת חיל את׃ 
08O 003:012 ועתה כי אמנם כי [אם כ] גאל אנכי וגם יש גאל קרוב ממני׃ 
08O 003:013 ליני ׀ הלילה והיה בבקר אם־יגאלך טוב יגאל ואם־לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי־יהוה שכבי עד־הבקר׃ 
08O 003:014 ותשכב [מרגלתו כ] (מרגלותיו  ק) עד־הבקר ותקם [בטרום כ] (בטרם ק) יכיר איש את־רעהו ויאמר אל־יודע כי־באה האשה הגרן׃ 
08O 003:015 ויאמר הבי המטפחת אשר־עליך ואחזי־בה ותאחז בה וימד שש־שערים וישת עליה ויבא העיר׃ 
08O 003:016 ותבוא אל־חמותה ותאמר מי־את בתי ותגד־לה את כל־אשר עשה־לה האיש׃ 
08O 003:017 ותאמר שש־השערים האלה נתן לי כי אמר (אלי ק) אל־תבואי ריקם אל־חמותך׃ 
08O 003:018 ותאמר שבי בתי עד אשר תדעין איך יפל דבר כי לא ישקט האיש כי־אם־כלה הדבר היום׃ 
08O 004:001 ובעז עלה השער וישב שם והנה הגאל עבר אשר דבר־בעז ויאמר סורה שבה־פה פלני אלמני ויסר וישב׃ 
08O 004:002 ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו־פה וישבו׃ 
08O 004:003 ויאמר לגאל חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך מכרה נעמי השבה משדה מואב׃ 
08O 004:004 ואני אמרתי אגלה אזנך לאמר קנה נגד הישבים  ונגד זקני עמי אם־תגאל גאל ואם־לא יגאל הגידה לי [ואדע כ] (ואדעה ק) כי אין זולתך לגאול ואנכי אחריך ויאמר אנכי אגאל׃ 
08O 004:005 ויאמר בעז ביום־קנותך השדה מיד נעמי ומאת רות המואביה אשת־המת [קניתי כ] (קניתה ק) להקים שם־המת על־נחלתו׃ 
08O 004:006 ויאמר הגאל לא אוכל [לגאול־ כ] (לגאל־לי ק) פן־אשחית את־נחלתי גאל־לך אתה את־גאלתי כי לא־אוכל לגאל׃ 
08O 004:007 וזאת לפנים בישראל על־הגאולה ועל־התמורה לקים כל־דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו וזאת התעודה בישראל׃ 
08O 004:008 ויאמר הגאל לבעז קנה־לך וישלף נעלו׃ 
08O 004:009 ויאמר בעז לזקנים וכל־העם עדים אתם היום כי קניתי את־כל־אשר לאלימלך ואת כל־אשר לכליון ומחלון מיד נעמי׃ 
08O 004:010 וגם את־רות המאביה אשת מחלון קניתי לי לאשה להקים שם־המת על־נחלתו ולא־יכרת שם־המת מעם אחיו ומשער מקומו עדים אתם היום׃ 
08O 004:011 ויאמרו כל־העם אשר־בשער והזקנים עדים יתן יהוה את־האשה הבאה אל־ביתך כרחל ׀ וכלאה אשר בנו שתיהם את־בית ישראל ועשה־חיל באפרתה וקרא־שם בבית לחם׃ 
08O 004:012 ויהי ביתך כבית פרץ אשר־ילדה תמר ליהודה מן־הזרע אשר יתן יהוה לך מן־הנערה הזאת׃ 
08O 004:013 ויקח בעז את־רות ותהי־לו לאשה ויבא אליה ויתן יהוה לה הריון ותלד בן׃ 
08O 004:014 ותאמרנה הנשים אל־נעמי ברוך יהוה אשר לא השבית לך גאל היום ויקרא שמו בישראל׃ 
08O 004:015 והיה לך למשיב נפש ולכלכל את־שיבתך כי כלתך א‍שר־אהבתך ילדתו אשר־היא טובה לך משבעה בנים׃ 
08O 004:016 ותקח נעמי את־הילד ותשתהו בחיקה ותהי־לו לאמנת׃ 
08O 004:017 ותקראנה לו השכנות שם לאמר ילד־בן לנעמי ותקראנה שמו עובד הוא אבי־ישי אבי דוד׃  פ 
08O 004:018 ואלה תולדות פרץ פרץ הוליד את־חצרון׃ 
08O 004:019 וחצרון הוליד את־רם ורם הוליד את־עמינדב׃ 
08O 004:020 ועמינדב הוליד את־נחשון ונחשון הוליד את־שלמה׃ 
08O 004:021 ושלמון הוליד את־בעז ובעז הוליד את־עובד׃ 
08O 004:022 ועבד הוליד את־ישי וישי הוליד את־דוד׃ 
09O 001:001 ויהי איש אחד מן־הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה בן־ירחם בן־אליהוא בן־תחו בן־צוף אפרתי׃ 
09O 001:002 ולו שתי נשים שם אחת חנה ושם השנית פננה ויהי לפננה ילדים ולחנה אין ילדים׃ 
09O 001:003 ועלה האיש ההוא מעירו מימים ׀ ימימה להשתחות ולזבח ליהוה צבאות בשלה ושם שני בני־עלי חפני ופנחס כהנים ליהוה׃ 
09O 001:004 ויהי היום ויזבח אלקנה ונתן לפננה אשתו ולכל־בניה ובנותיה מנות׃ 
09O 001:005 ולחנה יתן מנה אחת אפים כי את־חנה אהב ויהוה סגר רחמה׃ 
09O 001:006 וכעסתה צרתה גם־כעס בעבור הרעמה כי־סגר יהוה בעד רחמה׃ 
09O 001:007 וכן יעשה שנה בשנה מדי עלתה בבית יהוה כן תכעסנה ותבכה ולא תאכל׃ 
09O 001:008 ויאמר לה אלקנה אישה חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי ולמה ירע לבבך הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים׃ 
09O 001:009 ותקם חנה אחרי אכלה בשלה ואחרי שתה ועלי הכהן ישב על־הכסא על־מזוזת היכל יהוה׃ 
09O 001:010 והיא מרת נפש ותתפלל על־יהוה ובכה תבכה׃ 
09O 001:011 ותדר נדר ותאמר יהוה צבאות אם־ראה תראה ׀ בעני אמתך וזכרתני ולא־תשכח את־אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו ליהוה כל־ימי חייו ומורה לא־יעלה על־ראשו׃ 
09O 001:012 והיה כי הרבתה להתפלל לפני יהוה ועלי שמר את־פיה׃ 
09O 001:013 וחנה היא מדברת על־לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע ויחשבה עלי לשכרה׃ 
09O 001:014 ויאמר אליה עלי עד־מתי תשתכרין הסירי את־יינך מעליך׃ 
09O 001:015 ותען חנה ותאמר לא אדני אשה קשת־רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי ואשפך את־נפשי לפני יהוה׃ 
09O 001:016 אל־תתן את־אמתך לפני בת־בליעל כי־מרב שיחי וכעסי דברתי עד־הנה׃ 
09O 001:017 ויען עלי ויאמר לכי לשלום ואלהי ישראל יתן את־שלתך אשר שאלת מעמו׃ 
09O 001:018 ותאמר תמצא שפחתך חן בעיניך ותלך האשה לדרכה ותאכל ופניה לא־היו־לה עוד׃ 
09O 001:019 וישכמו בבקר וישתחוו לפני יהוה וישבו ויבאו אל־ביתם הרמתה וידע אלקנה את־חנה אשתו ויזכרה יהוה׃ 
09O 001:020 ויהי לתקפות הימים ותהר חנה ותלד בן ותקרא את־שמו שמואל כי מיהוה שאלתיו׃ 
09O 001:021 ויעל האיש אלקנה וכל־ביתו לזבח ליהוה את־זבח הימים ואת־נדרו׃ 
09O 001:022 וחנה לא עלתה כי־אמרה לאישה עד יגמל הנער והבאתיו ונראה את־פני יהוה וישב שם עד־עולם׃ 
09O 001:023 ויאמר לה אלקנה אישה עשי הטוב בעיניך שבי עד־גמלך אתו אך יקם יהוה את־דברו ותשב האשה ותינק את־בנה עד־גמלה  אתו׃ 
09O 001:024 ותעלהו עמה כאשר גמלתו בפרים שלשה ואיפה אחת קמח ונבל יין ותבאהו בית־יהוה שלו והנער נער׃ 
09O 001:025 וישחטו את־הפר ויביאו את־הנער אל־עלי׃ 
09O 001:026 ותאמר בי אדני חי נפשך אדני אני האשה הנצבת עמכה בזה להתפלל אל־יהוה׃ 
09O 001:027 אל־הנער הזה התפללתי ויתן יהוה לי את־שאלתי אשר שאלתי מעמו׃ 
09O 001:028 וגם אנכי השאלתהו ליהוה כל־הימים אשר היה הוא שאול ליהוה וישתחו שם ליהוה׃  פ 
09O 002:001 ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי ביהוה רמה קרני ביהוה רחב פי על־אויבי כי שמחתי בישועתך׃ 
09O 002:002 אין־קדוש כיהוה כי אין בלתך ואין צור כאלהינו׃ 
09O 002:003 אל־תרבו תדברו גבהה גבהה יצא עתק מפיכם כי אל דעות יהוה [ולא כ] (ולו ק) נתכנו עללות׃ 
09O 002:004 קשת גברים חתים ונכשלים אזרו חיל׃ 
09O 002:005 שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו עד־עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה׃ 
09O 002:006 יהוה ממית ומחיה מוריד שאול ויעל׃ 
09O 002:007 יהוה מוריש ומעשיר משפיל אף־מרומם׃ 
09O 002:008 מקים מעפר דל מאשפת ירים אביון להושיב עם־נדיבים וכסא כבוד ינחלם כי ליהוה מצקי ארץ וישת עליהם תבל׃ 
09O 002:009 רגלי [חסידו כ] (חסידיו ק) ישמר ורשעים בחשך ידמו כי־לא בכח יגבר־איש׃ 
09O 002:010 יהוה יחתו [מריבו כ] (מריביו ק) [עלו כ] (עליו ק) בשמים ירעם יהוה ידין אפסי־ארץ ויתן־עז למלכו וירם קרן משיחו׃  פ 
09O 002:011 וילך אלקנה הרמתה על־ביתו והנער היה משרת את־יהוה את־פני עלי הכהן׃ 
09O 002:012 ובני עלי בני בליעל לא ידעו את־יהוה׃ 
09O 002:013 ומשפט הכהנים את־העם כל־איש זבח זבח ובא נער הכהן כבשל הבשר והמזלג שלש־השנים בידו׃ 
09O 002:014 והכה בכיור או בדוד או בקלחת או בפרור כל אשר יעלה המזלג יקח הכהן בו ככה יעשו לכל־ישראל הבאים שם בשלה׃ 
09O 002:015 גם בטרם יקטרון את־החלב ובא ׀ נער הכהן ואמר לאיש הזבח תנה בשר לצלות לכהן ולא־יקח ממך בשר מבשל כי אם־חי׃ 
09O 002:016 ויאמר אליו האיש קטר יקטירון כיום החלב וקח־לך כאשר תאוה נפשך ואמר ׀ [לו כ] (לא ק) כי עתה תתן ואם־לא לקחתי בחזקה׃ 
09O 002:017 ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את־פני יהוה כי נאצו האנשים את מנחת יהוה׃ 
09O 002:018 ושמואל משרת את־פני יהוה נער חגור אפוד בד׃ 
09O 002:019 ומעיל קטן תעשה־לו אמו והעלתה לו מימים ׀ ימימה בעלותה את־אישה לזבח את־זבח הימים׃ 
09O 002:020 וברך עלי את־אלקנה ואת־אשתו ואמר ישם יהוה לך זרע מן־האשה הזאת תחת השאלה אשר שאל ליהוה והלכו למקמו׃ 
09O 002:021 כי־פקד יהוה את־חנה ותהר ותלד שלשה־בנים ושתי בנות ויגדל הנער שמואל עם־יהוה׃    ס 
09O 002:022 ועלי זקן מאד ושמע את כל־אשר יעשון בניו לכל־ישראל ואת אשר־ישכבון את־הנשים הצבאות פתח אהל מועד׃ 
09O 002:023 ויאמר להם למה תעשון כדברים האלה אשר אנכי שמע את־דבריכם רעים מאת כל־העם אלה׃ 
09O 002:024 אל בני כי לוא־טובה השמעה אשר אנכי שמע מעברים עם־יהוה׃ 
09O 002:025 אם־יחטא איש לאיש ופללו אלהים ואם ליהוה יחטא־איש מי יתפלל־לו ולא ישמעו לקול אביהם כי־חפץ יהוה להמיתם׃ 
09O 002:026 והנער שמואל הלך וגדל וטוב גם עם־יהוה וגם עם־אנשים׃    ס 
09O 002:027 ויבא איש־אלהים אל־עלי ויאמר אליו כה אמר יהוה הנגלה נגליתי אל־בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה׃ 
09O 002:028 ובחר אתו מכל־שבטי ישראל לי לכהן לעלות על־מזבחי להקטיר קטרת לשאת אפוד לפני ואתנה לבית אביך את־כל־אשי בני ישראל׃ 
09O 002:029 למה תבעטו בזבחי ובמנחתי אשר צויתי מעון ותכבד את־בניך ממני להבריאכם מראשית כל־מנחת ישראל לעמי׃ 
09O 002:030 לכן נאם־יהוה אלהי ישראל אמור אמרתי ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד־עולם ועתה נאם־יהוה חלילה לי כי־מכבדי אכבד ובזי יקלו׃ 
09O 002:031 הנה ימים באים וגדעתי את־זרעך ואת־זרע בית אביך מהיות זקן בביתך׃ 
09O 002:032 והבטת צר מעון בכל אשר־ייטיב את־ישראל ולא־יהיה זקן בביתך כל־הימים׃ 
09O 002:033 ואיש לא־אכרית לך מעם מזבחי לכלות את־עיניך ולאדיב את־נפשך וכל־מרבית ביתך ימותו אנשים׃ 
09O 002:034 וזה־לך האות אשר יבא אל־שני בניך אל־חפני ופינחס ביום אחד ימותו שניהם׃ 
09O 002:035 והקימתי לי כהן נאמן כאשר בלבבי ובנפשי יעשה ובניתי לו בית נאמן והתהלך  לפני־משיחי כל־הימים׃ 
09O 002:036 והיה כל־הנותר בביתך יבוא להשתחות לו לאגורת כסף וככר־לחם ואמר ספחני נא אל־אחת הכהנות לאכל פת־לחם׃    ס 
09O 003:001 והנער שמואל משרת את־יהוה לפני עלי ודבר־יהוה היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ׃    ס 
09O 003:002 ויהי ביום ההוא ועלי שכב במקמו  [ועינו כ] (ועיניו ק) החלו כהות לא יוכל לראות׃ 
09O 003:003 ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שכב בהיכל יהוה אשר־שם ארון אלהים׃  פ 
09O 003:004 ויקרא יהוה אל־שמואל ויאמר הנני׃ 
09O 003:005 וירץ אל־עלי ויאמר הנני כי־קראת לי ויאמר לא־קראתי שוב שכב וילך וישכב׃    ס 
09O 003:006 ויסף יהוה קרא עוד שמואל ויקם שמואל וילך אל־עלי ויאמר הנני כי קראת לי ויאמר לא־קראתי בני שוב שכב׃ 
09O 003:007 ושמואל טרם ידע את־יהוה וטרם יגלה אליו דבר־יהוה׃ 
09O 003:008 ויסף יהוה קרא־שמואל בשלשית ויקם וילך אל־עלי ויאמר הנני כי קראת לי ויבן עלי כי יהוה קרא לנער׃ 
09O 003:009 ויאמר עלי לשמואל לך שכב והיה אם־יקרא אליך ואמרת דבר יהוה כי שמע עבדך וילך שמואל וישכב במקומו׃ 
09O 003:010 ויבא יהוה ויתיצב ויקרא כפעם־בפעם שמואל ׀ שמואל ויאמר שמואל דבר כי שמע עבדך׃  פ 
09O 003:011 ויאמר יהוה אל־שמואל הנה אנכי עשה דבר בישראל אשר כל־שמעו תצלינה שתי אזניו׃ 
09O 003:012 ביום ההוא אקים אל־עלי את כל־אשר דברתי אל־ביתו החל וכלה׃ 
09O 003:013 והגדתי לו כי־שפט אני את־ביתו עד־עולם בעון אשר־ידע כי־מקללים להם בניו ולא כהה בם׃ 
09O 003:014 ולכן נשבעתי לבית עלי אם־יתכפר עון בית־עלי בזבח ובמנחה עד־עולם׃ 
09O 003:015 וישכב שמואל עד־הבקר ויפתח את־דלתות בית־יהוה ושמואל ירא מהגיד את־המראה אל־עלי׃ 
09O 003:016 ויקרא עלי את־שמואל ויאמר שמואל בני ויאמר הנני׃ 
09O 003:017 ויאמר מה הדבר אשר דבר אליך אל־נא תכחד ממני כה יעשה־לך אלהים וכה יוסיף אם־תכחד ממני דבר מכל־הדבר אשר־דבר אליך׃ 
09O 003:018 ויגד־לו שמואל את־כל־הדברים ולא כחד ממנו ויאמר יהוה הוא הטוב בעינו  יעשה׃  פ 
09O 003:019 ויגדל שמואל ויהוה היה עמו ולא־הפיל מכל־דבריו ארצה׃ 
09O 003:020 וידע כל־ישראל מדן ועד־באר שבע כי נאמן שמואל לנביא ליהוה׃ 
09O 003:021 ויסף יהוה להראה בשלה כי־נגלה יהוה אל־שמואל בשלו בדבר יהוה׃  פ 
09O 004:001 ויהי דבר־שמואל לכל־ישראל ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה ויחנו על־האבן העזר ופלשתים חנו באפק׃ 
09O 004:002 ויערכו פלשתים לקראת ישראל ותטש המלחמה וינגף ישראל לפני פלשתים ויכו במערכה בשדה כארבעת אלפים איש׃ 
09O 004:003 ויבא העם אל־המחנה ויאמרו זקני ישראל למה נגפנו יהוה היום לפני פלשתים נקחה אלינו משלה את־ארון ברית יהוה ויבא בקרבנו וישענו מכף איבינו׃ 
09O 004:004 וישלח העם שלה וישאו משם את ארון ברית־יהוה צבאות ישב הכרבים ושם שני בני־עלי עם־ארון ברית האלהים חפני ופינחס׃ 
09O 004:005 ויהי כבוא ארון ברית־יהוה אל־המחנה וירעו כל־ישראל תרועה גדולה ותהם הארץ׃ 
09O 004:006 וישמעו פלשתים את־קול התרועה ויאמרו מה קול התרועה הגדולה הזאת במחנה העברים וידעו כי ארון יהוה בא אל־המחנה׃ 
09O 004:007 ויראו הפלשתים כי אמרו בא אלהים אל־המחנה ויאמרו אוי לנו כי לא היתה כזאת אתמול שלשם׃ 
09O 004:008 אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה אלה הם האלהים המכים את־מצרים בכל־מכה במדבר׃ 
09O 004:009 התחזקו והיו לאנשים פלשתים פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם והייתם לאנשים ונלחמתם׃ 
09O 004:010 וילחמו פלשתים וינגף ישראל וינסו איש לאהליו ותהי המכה גדולה מאד ויפל מישראל שלשים אלף רגלי׃ 
09O 004:011 וארון אלהים נלקח ושני בני־עלי מתו חפני ופינחס׃ 
09O 004:012 וירץ איש־בנימן מהמערכה ויבא שלה ביום ההוא ומדיו קרעים ואדמה על־ראשו׃ 
09O 004:013 ויבוא והנה עלי ישב על־הכסא [יך כ] (יד ק) דרך מצפה כי־היה לבו חרד על ארון האלהים והאיש בא להגיד בעיר ותזעק כל־העיר׃ 
09O 004:014 וישמע עלי את־קול הצעקה ויאמר מה קול ההמון הזה והאיש מהר ויבא ויגד לעלי׃ 
09O 004:015 ועלי בן־תשעים ושמנה שנה ועיניו קמה ולא יכול לראות׃ 
09O 004:016 ויאמר האיש אל־עלי אנכי הבא מן־המערכה ואני מן־המערכה נסתי היום ויאמר מה־היה הדבר בני׃ 
09O 004:017 ויען המבשר ויאמר נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם וגם־שני בניך מתו חפני ופינחס וארון האלהים נלקחה׃  פ 
09O 004:018 ויהי כהזכירו ׀ את־ארון האלהים ויפל מעל־הכסא אחרנית בעד ׀ יד השער ותשבר מפרקתו וימת כי־זקן האיש וכבד והוא שפט את־ישראל ארבעים שנה׃ 
09O 004:019 וכלתו אשת־פינחס הרה ללת ותשמע את־השמעה אל־הלקח ארון האלהים ומת חמיה ואישה ותכרע ותלד כי־נהפכו עליה צריה׃ 
09O 004:020 וכעת מותה ותדברנה הנצבות עליה אל־תיראי כי בן ילדת ולא ענתה ולא־שתה לבה׃ 
09O 004:021 ותקרא לנער אי־כבוד לאמר גלה כבוד מישראל אל־הלקח ארון האלהים ואל־חמיה ואישה׃ 
09O 004:022 ותאמר גלה כבוד מישראל כי נלקח ארון האלהים׃  פ 
09O 005:001 ופלשתים לקחו את ארון האלהים ויבאהו מאבן העזר אשדודה׃ 
09O 005:002 ויקחו פלשתים את־ארון האלהים ויביאו אתו בית דגון ויציגו אתו אצל דגון׃ 
09O 005:003 וישכמו אשדודים ממחרת והנה דגון נפל לפניו ארצה לפני ארון יהוה ויקחו את־דגון וישבו אתו למקומו׃ 
09O 005:004 וישכמו בבקר ממחרת והנה דגון נפל לפניו ארצה לפני ארון יהוה וראש דגון ושתי ׀ כפות ידיו כרתות אל־המפתן רק דגון נשאר עליו׃ 
09O 005:005 על־כן לא־ידרכו כהני דגון וכל־הבאים בית־דגון על־מפתן דגון באשדוד עד היום הזה׃    ס 
09O 005:006 ותכבד יד־יהוה אל־האשדודים וישמם ויך אתם [בעפלים כ] (בטחרים  ק) את־אשדוד ואת־גבוליה׃ 
09O 005:007 ויראו אנשי־אשדוד כי־כן ואמרו לא־ישב ארון אלהי ישראל עמנו כי־קשתה ידו עלינו ועל דגון אלהינו׃ 
09O 005:008 וישלחו ויאספו את־כל־סרני פלשתים אליהם ויאמרו מה־נעשה לארון אלהי ישראל ויאמרו גת יסב ארון אלהי ישראל ויסבו את־ארון אלהי ישראל׃    ס 
09O 005:009 ויהי אחרי ׀ הסבו אתו ותהי יד־יהוה ׀ בעיר מהומה גדולה מאד ויך את־אנשי העיר מקטן ועד־גדול וישתרו להם [עפלים כ] (טחרים׃ ק) 
09O 005:010 וישלחו את־ארון האלהים עקרון ויהי כבוא ארון האלהים עקרון ויזעקו העקרנים לאמר הסבו אלי את־ארון אלהי ישראל להמיתני ואת־עמי׃ 
09O 005:011 וישלחו ויאספו את־כל־סרני פלשתים ויאמרו שלחו את־ארון אלהי ישראל וישב למקמו ולא־ימית אתי ואת־עמי כי־היתה מהומת־מות בכל־העיר כבדה מאד יד האלהים שם׃ 
09O 005:012 והאנשים אשר לא־מתו הכו [בעפלים כ] (בטחרים  ק) ותעל שועת העיר השמים׃ 
09O 006:001 ויהי ארון־יהוה בשדה פלשתים שבעה חדשים׃ 
09O 006:002 ויקראו פלשתים לכהנים ולקסמים לאמר מה־נעשה לארון יהוה הודענו במה נשלחנו למקומו׃ 
09O 006:003 ויאמרו אם־משלחים את־ארון אלהי ישראל אל־תשלחו אתו ריקם כי־השב תשיבו לו אשם אז תרפאו ונודע לכם למה לא־תסור ידו מכם׃ 
09O 006:004 ויאמרו מה האשם אשר נשיב לו ויאמרו מספר סרני פלשתים חמשה [עפלי כ] (טחרי ק) זהב וחמשה עכברי זהב כי־מגפה אחת לכלם ולסרניכם׃ 
09O 006:005 ועשיתם צלמי [עפליכם כ] (טחריכם ק) וצלמי עכבריכם המשחיתם את־הארץ ונתתם לאלהי ישראל כבוד אולי יקל את־ידו מעליכם ומעל אלהיכם ומעל ארצכם׃ 
09O 006:006 ולמה תכבדו את־לבבכם כאשר כבדו מצרים ופרעה את־לבם הלוא כאשר התעלל בהם וישלחום וילכו׃ 
09O 006:007 ועתה קחו ועשו עגלה חדשה אחת ושתי פרות עלות אשר לא־עלה עליהם על ואסרתם את־הפרות בעגלה והשיבתם בניהם מאחריהם הביתה׃ 
09O 006:008 ולקחתם את־ארון יהוה ונתתם אתו אל־העגלה ואת ׀ כלי הזהב אשר השבתם לו אשם תשימו בארגז מצדו ושלחתם אתו והלך׃ 
09O 006:009 וראיתם אם־דרך גבולו יעלה בית שמש הוא עשה לנו את־הרעה הגדולה הזאת ואם־לא וידענו כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו׃ 
09O 006:010 ויעשו האנשים כן ויקחו שתי פרות עלות ויאסרום בעגלה ואת־בניהם כלו בבית׃ 
09O 006:011 וישמו את־ארון יהוה אל־העגלה ואת הארגז ואת עכברי הזהב ואת צלמי טחריהם׃ 
09O 006:012 וישרנה  הפרות בדרך על־דרך בית שמש במסלה אחת הלכו הלך וגעו ולא־סרו ימין ושמאול וסרני פלשתים הלכים אחריהם עד־גבול בית שמש׃ 
09O 006:013 ובית שמש קצרים קציר־חטים בעמק וישאו את־עיניהם ויראו את־הארון וישמחו לראות׃ 
09O 006:014 והעגלה באה אל־שדה יהושע בית־השמשי ותעמד שם ושם אבן גדולה ויבקעו את־עצי העגלה ואת־הפרות העלו עלה ליהוה׃    ס 
09O 006:015 והלוים הורידו ׀ את־ארון יהוה ואת־הארגז אשר־אתו אשר־בו כלי־זהב וישמו אל־האבן הגדולה ואנשי בית־שמש העלו עלות ויזבחו זבחים ביום ההוא ליהוה׃ 
09O 006:016 וחמשה סרני־פלשתים ראו וישבו עקרון ביום ההוא׃    ס 
09O 006:017 ואלה טחרי הזהב אשר השיבו פלשתים אשם ליהוה לאשדוד אחד לעזה אחד לאשקלון אחד לגת אחד לעקרון אחד׃    ס 
09O 006:018 ועכברי הזהב מספר כל־ערי פלשתים לחמשת הסרנים מעיר מבצר ועד כפר הפרזי ועד ׀ אבל הגדולה אשר הניחו עליה את ארון יהוה עד היום הזה בשדה יהושע בית־השמשי׃ 
09O 006:019 ויך באנשי בית־שמש כי ראו בארון יהוה ויך בעם שבעים איש חמשים אלף איש ויתאבלו העם כי־הכה יהוה בעם מכה גדולה ׃ 
09O 006:020 ויאמרו אנשי בית־שמש מי יוכל לעמד לפני יהוה האלהים הקדוש הזה ואל־מי יעלה מעלינו׃    ס 
09O 006:021 וישלחו מלאכים אל־יושבי קרית־יערים לאמר השבו פלשתים את־ארון יהוה רדו העלו אתו אליכם׃ 
09O 007:001 ויבאו אנשי ׀ קרית יערים ויעלו את־ארון יהוה ויבאו אתו אל־בית אבינדב בגבעה ואת־אלעזר בנו קדשו לשמר את־ארון יהוה׃  פ 
09O 007:002 ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה וינהו כל־בית ישראל אחרי יהוה׃    ס 
09O 007:003 ויאמר שמואל אל־כל־בית ישראל לאמר אם־בכל־לבבכם אתם שבים אל־יהוה הסירו את־אלהי הנכר מתוככם והעשתרות והכינו לבבכם אל־יהוה ועבדהו לבדו ויצל אתכם מיד פלשתים׃ 
09O 007:004 ויסירו בני ישראל את־הבעלים ואת־העשתרת ויעבדו את־יהוה לבדו׃  פ 
09O 007:005 ויאמר שמואל קבצו את־כל־ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם אל־יהוה׃ 
09O 007:006 ויקבצו המצפתה וישאבו־מים וישפכו ׀ לפני יהוה ויצומו ביום ההוא ויאמרו שם חטאנו ליהוה וישפט שמואל את־בני ישראל במצפה׃ 
09O 007:007 וישמעו פלשתים כי־התקבצו בני־ישראל המצפתה ויעלו סרני־פלשתים אל־ישראל וישמעו בני ישראל ויראו מפני פלשתים׃ 
09O 007:008 ויאמרו בני־ישראל אל־שמואל אל־תחרש ממנו מזעק אל־יהוה אלהינו וישענו מיד פלשתים׃ 
09O 007:009 ויקח שמואל טלה חלב אחד [ויעלה כ] (ויעלהו ק) עולה כליל ליהוה ויזעק שמואל אל־יהוה בעד ישראל ויענהו יהוה׃ 
09O 007:010 ויהי שמואל מעלה העולה ופלשתים נגשו למלחמה בישראל וירעם יהוה ׀ בקול־גדול ביום ההוא על־פלשתים ויהמם וינגפו לפני ישראל׃ 
09O 007:011 ויצאו אנשי ישראל מן־המצפה וירדפו את־פלשתים ויכום עד־מתחת לבית כר׃ 
09O 007:012 ויקח שמואל אבן אחת וישם בין־המצפה ובין השן ויקרא את־שמה אבן העזר ויאמר עד־הנה עזרנו יהוה׃ 
09O 007:013 ויכנעו הפלשתים ולא־יספו עוד לבוא בגבול ישראל ותהי יד־יהוה בפלשתים כל ימי שמואל׃ 
09O 007:014 ותשבנה הערים אשר לקחו־פלשתים מאת ישראל ׀ לישראל מעקרון ועד־גת ואת־גבולן הציל ישראל מיד פלשתים ויהי שלום בין ישראל ובין האמרי׃ 
09O 007:015 וישפט שמואל את־ישראל כל ימי חייו׃ 
09O 007:016 והלך מדי שנה בשנה וסבב בית־אל והגלגל והמצפה ושפט את־ישראל את כל־המקומות האלה׃ 
09O 007:017 ותשבתו הרמתה כי־שם ביתו ושם שפט את־ישראל ויבן־שם מזבח ליהוה׃  פ 
09O 008:001 ויהי כאשר זקן שמואל וישם את־בניו שפטים לישראל׃ 
09O 008:002 ויהי שם־בנו הבכור יואל ושם משנהו אביה שפטים בבאר שבע׃ 
09O 008:003 ולא־הלכו בניו [בדרכו כ] (בדרכיו ק) ויטו אחרי הבצע ויקחו־שחד ויטו משפט׃  פ 
09O 008:004 ויתקבצו כל זקני ישראל ויבאו אל־שמואל הרמתה׃ 
09O 008:005 ויאמרו אליו הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך עתה שימה־לנו מלך לשפטנו ככל־הגוים׃ 
09O 008:006 וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה־לנו מלך לשפטנו ויתפלל שמואל אל־יהוה׃  פ 
09O 008:007 ויאמר יהוה אל־שמואל שמע בקול העם לכל אשר־יאמרו אליך כי לא אתך מאסו כי־אתי מאסו ממלך עליהם׃ 
09O 008:008 ככל־המעשים אשר־עשו מיום העלתי אתם ממצרים ועד־היום הזה ויעזבני ויעבדו אלהים אחרים כן המה עשים גם־לך׃ 
09O 008:009 ועתה שמע בקולם אך כי־העד תעיד בהם והגדת להם משפט המלך אשר ימלך עליהם׃    ס 
09O 008:010 ויאמר שמואל את כל־דברי יהוה אל־העם השאלים מאתו מלך׃    ס 
09O 008:011 ויאמר זה יהיה משפט המלך אשר ימלך עליכם את־בניכם יקח ושם לו במרכבתו ובפרשיו ורצו לפני מרכבתו׃ 
09O 008:012 ולשום לו שרי אלפים ושרי חמשים ולחרש חרישו ולקצר קצירו ולעשות כלי־מלחמתו וכלי רכבו׃ 
09O 008:013 ואת־בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאפות׃ 
09O 008:014 ואתש־דותיכם ואת־כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו׃ 
09O 008:015 וזרעיכם וכרמיכם יעשר ונתן לסריסיו ולעבדיו׃ 
09O 008:016 ואת־עבדיכם ואת־שפחותיכם ואת־בחוריכם הטובים ואת־חמוריכם יקח ועשה למלאכתו׃ 
09O 008:017 צאנכם יעשר ואתם תהיו־לו לעבדים׃ 
09O 008:018 וזעקתם ביום ההוא מלפני מלככם אשר בחרתם לכם ולא־יענה יהוה אתכם ביום ההוא׃ 
09O 008:019 וימאנו העם לשמע בקול שמואל ויאמרו לא כי אם־מלך יהיה עלינו׃ 
09O 008:020 והיינו גם־אנחנו ככל־הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את־מלחמתנו׃ 
09O 008:021 וישמע שמואל את כל־דברי העם וידברם באזני יהוה׃  פ 
09O 008:022 ויאמר יהוה אל־שמואל שמע בקולם והמלכת להם מלך ויאמר שמואל אל־אנשי ישראל לכו איש לעירו׃  פ 
09O 009:001 ויהי־איש [מבן־ימין כ] (מבנימין  ק) ושמו קיש בן־אביאל בן־צרור בן־בכורת בן־אפיח בן־איש ימיני גבור חיל׃ 
09O 009:002 ולו־היה בן ושמו שאול בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו משכמו ומעלה גבה מכל־העם׃ 
09O 009:003 ותאבדנה האתנות לקיש אבי שאול ויאמר קיש אל־שאול בנו קח־נא אתך את־אחד מהנערים וקום לך בקש את־האתנת׃ 
09O 009:004 ויעבר בהר־אפרים ויעבר בארץ־שלשה ולא מצאו ויעברו בארץ־שעלים ואין ויעבר בארץ־ימיני ולא מצאו׃ 
09O 009:005 המה באו בארץ צוף ושאול אמר לנערו אשר־עמו לכה ונשובה פן־יחדל אבי מן־האתנות ודאג לנו׃ 
09O 009:006 ויאמר לו הנה־נא איש־אלהים בעיר הזאת והאיש נכבד כל אשר־ידבר בוא יבוא עתה נלכה שם אולי יגיד לנו את־דרכנו אשר־הלכנו עליה׃ 
09O 009:007 ויאמר שאול לנערו והנה נלך ומה־נביא לאיש כי הלחם אזל מכלינו ותשורה אין־להביא לאיש האלהים מה אתנו׃ 
09O 009:008 ויסף הנער לענות את־שאול ויאמר הנה נמצא בידי רבע שקל כסף ונתתי לאיש האלהים והגיד לנו את־דרכנו׃ 
09O 009:009 לפנים ׀ בישראל כה־אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים לכו ונלכה עד־הראה כי לנביא היום יקרא לפנים הראה׃ 
09O 009:010 ויאמר שאול לנערו טוב דברך לכה ׀ נלכה וילכו אל־העיר אשר־שם איש האלהים׃ 
09O 009:011 המה עלים במעלה העיר והמה מצאו נערות יצאות לשאב מים ויאמרו להן היש בזה הראה׃ 
09O 009:012 ותענינה אותם ותאמרנה יש הנה לפניך מהר ׀ עתה כי היום בא לעיר כי זבח היום לעם בבמה׃ 
09O 009:013 כבאכם העיר כן תמצאון אתו בטרם יעלה הבמתה לאכל כי לא־יאכל העם עד־באו כי־הוא יברך הזבח אחרי־כן יאכלו הקראים ועתה עלו כי־אתו כהיום תמצאון אתו׃ 
09O 009:014 ויעלו העיר המה באים בתוך העיר והנה שמואל יצא לקראתם לעלות הבמה׃    ס 
09O 009:015 ויהוה גלה את־אזן שמואל יום אחד לפני בוא־שאול לאמר׃ 
09O 009:016 כעת ׀ מחר אשלח אליך איש מארץ בנימן ומשחתו לנגיד על־עמי ישראל והושיע את־עמי מיד פלשתים כי ראיתי את־עמי כי באה צעקתו אלי׃ 
09O 009:017 ושמואל ראה את־שאול ויהוה ענהו הנה האיש אשר אמרתי אליך זה יעצר בעמי׃ 
09O 009:018 ויגש שאול את־שמואל בתוך השער ויאמר הגידה־נא לי אי־זה בית הראה׃ 
09O 009:019 ויען שמואל את־שאול ויאמר אנכי הראה עלה לפני הבמה ואכלתם עמי היום ושלחתיך בבקר וכל אשר בלבבך אגיד לך׃ 
09O 009:020 ולאתנות האבדות לך היום שלשת הימים אל־תשם את־לבך להם כי נמצאו ולמי כל־חמדת ישראל הלוא לך ולכל בית אביך׃    ס 
09O 009:021 ויען שאול ויאמר הלוא בן־ימיני אנכי מקטני  שבטי ישראל ומשפחתי הצערה מכל־משפחות שבטי בנימן ולמה דברת אלי כדבר הזה׃    ס 
09O 009:022 ויקח שמואל את־שאול ואת־נערו ויביאם לשכתה ויתן להם מקום בראש הקרואים והמה כשלשים איש׃ 
09O 009:023 ויאמר שמואל לטבח תנה את־המנה אשר נתתי לך אשר אמרתי אליך שים אתה עמך׃ 
09O 009:024 וירם הטבח את־השוק והעליה וישם ׀ לפני שאול ויאמר הנה הנשאר שים־לפניך אכל כי למועד שמור־לך לאמר העם ׀ קראתי ויאכל שאול עם־שמואל ביום ההוא׃ 
09O 009:025 וירדו מהבמה העיר וידבר עם־שאול על־הגג׃ 
09O 009:026 וישכמו ויהי כעלות השחר ויקרא שמואל אל־שאול [הגג כ] (הגגה ק) לאמר קומה ואשלחך ויקם שאול ויצאו שניהם הוא ושמואל החוצה׃ 
09O 009:027 המה יורדים בקצה העיר ושמואל אמר אל־שאול אמר לנער ויעבר לפנינו ויעבר ואתה עמד כיום ואשמיעך את־דבר אלהים׃  פ 
09O 010:001 ויקח שמואל את־פך השמן ויצק על־ראשו וישקהו ויאמר הלוא כי־משחך יהוה על־נחלתו לנגיד׃ 
09O 010:002 בלכתך היום מעמדי ומצאת שני אנשים עם־קברת רחל בגבול בנימן בצלצח ואמרו אליך נמצאו האתנות אשר הלכת לבקש והנה נטש אביך את־דברי האתנות ודאג לכם לאמר מה אעשה לבני׃ 
09O 010:003 וחלפת משם והלאה ובאת עד־אלון תבור ומצאוך שם שלשה אנשים עלים אל־האלהים בית־אל אחד נשא ׀ שלשה גדיים ואחד נשא שלשת ככרות לחם ואחד נשא נבל־יין׃ 
09O 010:004 ושאלו לך לשלום ונתנו לך שתי־לחם ולקחת מידם׃ 
09O 010:005 אחר כן תבוא גבעת האלהים אשר־שם נצבי פלשתים ויהי כבאך שם העיר ופגעת חבל נביאים ירדים מהבמה ולפניהם נבל ותף וחליל וכנור והמה מתנבאים׃ 
09O 010:006 וצלחה עליך רוח יהוה והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר׃ 
09O 010:007 והיה כי [תבאינה כ] (תבאנה ק) האתות האלה לך עשה לך אשר תמצא ידך כי האלהים עמך׃ 
09O 010:008 וירדת לפני הגלגל והנה אנכי ירד אליך להעלות עלות לזבח זבחי שלמים שבעת ימים תוחל עד־בואי אליך והודעתי לך את אשר תעשה׃ 
09O 010:009 והיה כהפנתו שכמו ללכת מעם שמואל ויהפך־לו אלהים לב אחר ויבאו כל־האתות האלה ביום ההוא׃    ס 
09O 010:010 ויבאו שם הגבעתה והנה חבל־נבאים לקראתו ותצלח עליו רוח אלהים ויתנבא בתוכם׃ 
09O 010:011 ויהי כל־יודעו מאתמול שלשום ויראו והנה עם־נבאים נבא ויאמר העם איש אל־רעהו מה־זה היה לבן־קיש הגם שאול בנביאים׃ 
09O 010:012 ויען איש משם ויאמר ומי אביהם על־כן היתה למשל הגם שאול בנבאים׃ 
09O 010:013 ויכל מהתנבות ויבא הבמה׃ 
09O 010:014 ויאמר דוד שאול אליו ואל־נערו אן הלכתם ויאמר לבקש את־האתנות ונראה כי־אין ונבוא אל־שמואל׃ 
09O 010:015 ויאמר דוד שאול הגידה־נא לי מה־אמר לכם שמואל׃ 
09O 010:016 ויאמר שאול אל־דודו הגד הגיד לנו כי נמצאו האתנות ואת־דבר המלוכה לא־הגיד לו אשר אמר שמואל׃  פ 
09O 010:017 ויצעק שמואל את־העם אל־יהוה המצפה׃ 
09O 010:018 ויאמר ׀ אל־בני ישראל  פ כה־אמר יהוה אלהי ישראל אנכי העליתי את־ישראל ממצרים ואציל אתכם מיד מצרים ומיד כל־הממלכות הלחצים אתכם׃ 
09O 010:019 ואתם היום מאסתם את־אלהיכם אשר־הוא מושיע לכם מכל־רעותיכם וצרתיכם ותאמרו לו כי־מלך תשים עלינו ועתה התיצבו לפני יהוה לשבטיכם ולאלפיכם׃ 
09O 010:020 ויקרב שמואל את כל־שבטי ישראל וילכד שבט בנימן׃ 
09O 010:021 ויקרב את־שבט בנימן [למשפחתו כ] (למשפחתיו ק) ותלכד משפחת המטרי וילכד שאול בן־קיש ויבקשהו ולא נמצא׃ 
09O 010:022 וישאלו־עוד ביהוה הבא עוד הלם איש    ס   ויאמר יהוה הנה־הוא נחבא אל־הכלים׃ 
09O 010:023 וירצו ויקחהו משם ויתיצב בתוך העם ויגבה מכל־העם משכמו ומעלה׃ 
09O 010:024 ויאמר שמואל אל־כל־העם הראיתם אשר בחר־בו יהוה כי אין כמהו בכל־העם וירעו כל־העם ויאמרו יחי המלך׃  פ 
09O 010:025 וידבר שמואל אל־העם את משפט המלכה ויכתב בספר וינח לפני יהוה וישלח שמואל את־כל־העם איש לביתו׃ 
09O 010:026 וגם־שאול הלך לביתו גבעתה וילכו עמו החיל אשר־נגע אלהים בלבם׃ 
09O 010:027 ובני בליעל אמרו מה־ישענו זה ויבזהו ולא־הביאו לו מנחה ויהי כמחריש׃  פ 
09O 011:001 ויעל נחש העמוני ויחן על־יבש גלעד ויאמרו כל־אנשי יביש אל־נחש כרת־לנו ברית ונעבדך׃ 
09O 011:002 ויאמר אליהם נחש העמוני בזאת אכרת לכם בנקור לכם כל־עין ימין ושמתיה חרפה על־כל־ישראל׃ 
09O 011:003 ויאמרו אליו זקני יביש הרף לנו שבעת ימים ונשלחה מלאכים בכל גבול ישראל ואם־אין מושיע אתנו ויצאנו אליך׃ 
09O 011:004 ויבאו המלאכים גבעת שאול וידברו הדברים באזני העם וישאו כל־העם את־קולם ויבכו׃ 
09O 011:005 והנה שאול בא אחרי הבקר מן־השדה ויאמר שאול מה־לעם כי יבכו ויספרו־לו את־דברי אנשי יביש׃ 
09O 011:006 ותצלח רוח־אלהים על־שאול [בשמעו כ] (כשמעו ק) את־הדברים האלה ויחר אפו מאד׃ 
09O 011:007 ויקח צמד בקר וינתחהו וישלח בכל־גבול ישראל ביד המלאכים ׀ לאמר אשר איננו יצא אחרי שאול ואחר שמואל כה יעשה לבקרו ויפל פחד־יהוה על־העם ויצאו כאיש אחד׃ 
09O 011:008 ויפקדם בבזק ויהיו בני־ישראל שלש מאות אלף ואיש יהודה שלשים אלף׃ 
09O 011:009 ויאמרו למלאכים הבאים כה תאמרון לאיש יביש גלעד מחר תהיה־לכם תשועה [בחם כ] (כחם ק) השמש ויבאו המלאכים ויגידו לאנשי יביש וישמחו׃ 
09O 011:010 ויאמרו אנשי יביש מחר נצא אליכם ועשיתם לנו ככל־הטוב בעיניכם׃    ס 
09O 011:011 ויהי ממחרת וישם שאול את־העם שלשה ראשים ויבאו בתוך־המחנה באשמרת הבקר ויכו את־עמון עד־חם היום ויהי הנשארים ויפצו ולא נשארו־בם שנים יחד׃ 
09O 011:012 ויאמר העם אל־שמואל מי האמר שאול ימלך עלינו תנו האנשים ונמיתם׃ 
09O 011:013 ויאמר שאול לא־יומת איש ביום הזה כי היום עשה־יהוה תשועה בישראל׃    ס 
09O 011:014 ויאמר שמואל אל־העם לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה׃ 
09O 011:015 וילכו כל־העם הגלגל וימלכו שם את־שאול לפני יהוה בגלגל ויזבחו־שם זבחים שלמים לפני יהוה וישמח שם שאול וכל־אנשי ישראל עד־מאד׃  פ 
09O 012:001 ויאמר שמואל אל־כל־ישראל הנה שמעתי בקלכם לכל אשר־אמרתם לי ואמליך עליכם מלך׃ 
09O 012:002 ועתה הנה המלך ׀ מתהלך לפניכם ואני זקנתי ושבתי ובני הנם אתכם ואני התהלכתי לפניכם מנערי עד־היום הזה׃ 
09O 012:003 הנני ענו בי נגד יהוה ונגד משיחו את־שור ׀ מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת־מי עשקתי את־מי רצותי ומיד־מי לקחתי כפר ואעלים עיני בו ואשיב לכם׃ 
09O 012:004 ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו ולא־לקחת מיד־איש מאומה׃ 
09O 012:005 ויאמר אליהם עד יהוה בכם ועד משיחו היום הזה כי לא מצאתם בידי מאומה ויאמר עד׃  פ 
09O 012:006 ויאמר שמואל אל־העם יהוה אשר עשה את־משה ואת־אהרן ואשר העלה את־אבתיכם מארץ מצרים׃ 
09O 012:007 ועתה התיצבו ואשפטה אתכם לפני יהוה את כל־צדקות יהוה אשר־עשה אתכם ואת־אבותיכם׃ 
09O 012:008 כאשר־בא יעקב מצרים ויזעקו אבותיכם אל־יהוה וישלח יהוה את־משה ואת־אהרן ויוציאו את־אבתיכם ממצרים וישבום במקום הזה׃ 
09O 012:009 וישכחו את־יהוה אלהיהם וימכר אתם ביד סיסרא שר־צבא חצור וביד־פלשתים וביד מלך מואב וילחמו בם׃ 
09O 012:010 ויזעקו אל־יהוה [ויאמר כ] (ויאמרו ק) חטאנו כי עזבנו את־יהוה ונעבד את־הבעלים ואת־העשתרות ועתה הצילנו מיד איבינו ונעבדך׃ 
09O 012:011 וישלח יהוה את־ירבעל ואת־בדן ואת־יפתח ואת־שמואל ויצל אתכם מיד איביכם מסביב ותשבו בטח׃ 
09O 012:012 ותראו כי־נחש מלך בני־עמון בא עליכם ותאמרו לי לא כי־מלך ימלך עלינו ויהוה אלהיכם מלככם׃ 
09O 012:013 ועתה הנה המלך אשר בחרתם אשר שאלתם והנה נתן יהוה עליכם מלך׃ 
09O 012:014 אם־תיראו את־יהוה ועבדתם אתו ושמעתם בקלו ולא תמרו את־פי יהוה והיתם גם־אתם וגם־המלך אשר מלך עליכם אחר יהוה אלהיכם׃ 
09O 012:015 ואם־לא תשמעו בקול יהוה ומריתם את־פי יהוה והיתה יד־יהוה בכם ובאבתיכם׃ 
09O 012:016 גם־עתה התיצבו וראו את־הדבר הגדול הזה אשר יהוה עשה לעיניכם׃ 
09O 012:017 הלוא קציר־חטים היום אקרא אל־יהוה ויתן קלות ומטר ודעו וראו כי־רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני יהוה לשאול לכם מלך׃    ס 
09O 012:018 ויקרא שמואל אל־יהוה ויתן יהוה קלת ומטר ביום ההוא ויירא כל־העם מאד את־יהוה ואת־שמואל׃ 
09O 012:019 ויאמרו כל־העם אל־שמואל התפלל בעד־עבדיך אל־יהוה אלהיך ואל־נמות כי־יספנו על־כל־חטאתינו רעה לשאל לנו מלך׃    ס 
09O 012:020 ויאמר שמואל אל־העם אל־תיראו אתם עשיתם את כל־הרעה הזאת אך אל־תסורו מאחרי יהוה ועבדתם את־יהוה בכל־לבבכם׃ 
09O 012:021 ולא תסורו כי ׀ אחרי התהו אשר לא־יועילו ולא יצילו כי־תהו המה׃ 
09O 012:022 כי לא־יטש יהוה את־עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל יהוה לעשות אתכם לו לעם׃ 
09O 012:023 גם אנכי חלילה לי מחטא ליהוה מחדל להתפלל בעדכם והוריתי אתכם בדרך הטובה והישרה׃ 
09O 012:024 אך ׀ יראו את־יהוה ועבדתם אתו באמת בכל־לבבכם כי ראו את אשר־הגדל עמכם׃ 
09O 012:025 ואם־הרע תרעו גם־אתם גם־מלככם תספו׃  פ 
09O 013:001 בן־שנה שאול במלכו ושתי שנים מלך על־ישראל׃ 
09O 013:002 ויבחר־לו שאול שלשת אלפים מישראל ויהיו עם־שאול אלפים במכמש ובהר בית־אל ואלף היו עם־יונתן בגבעת בנימין ויתר העם שלח איש לאהליו׃ 
09O 013:003 ויך יונתן את נציב פלשתים אשר בגבע וישמעו פלשתים ושאול תקע בשופר בכל־הארץ לאמר ישמעו העברים׃ 
09O 013:004 וכל־ישראל שמעו לאמר הכה שאול את־נציב פלשתים וגם־נבאש ישראל בפלשתים ויצעקו העם אחרי שאול הגלגל׃ 
09O 013:005 ופלשתים נאספו ׀ להלחם עם־ישראל שלשים אלף רכב וששת אלפים פרשים ועם כחול אשר על־שפת־הים לרב ויעלו ויחנו במכמש קדמת בית און׃ 
09O 013:006 ואיש ישראל ראו כי צר־לו כי נגש העם ויתחבאו העם במערות ובחוחים ובסלעים ובצרחים ובברות׃ 
09O 013:007 ועברים עברו את־הירדן ארץ גד וגלעד ושאול עודנו בגלגל וכל־העם חרדו אחריו׃ 
09O 013:008 [וייחל כ] (ויוחל ׀ ק) שבעת ימים למועד אשר שמואל ולא־בא שמואל הגלגל ויפץ העם מעליו׃ 
09O 013:009 ויאמר שאול הגשו אלי העלה והשלמים ויעל העלה׃ 
09O 013:010 ויהי ככלתו להעלות העלה והנה שמואל בא ויצא שאול לקראתו לברכו׃ 
09O 013:011 ויאמר שמואל מה עשית ויאמר שאול כי־ראיתי כי־נפץ העם מעלי ואתה לא־באת למועד הימים ופלשתים נאספים מכמש׃ 
09O 013:012 ואמר עתה ירדו פלשתים אלי הגלגל ופני יהוה לא חליתי ואתאפק ואעלה העלה׃    ס 
09O 013:013 ויאמר שמואל אל־שאול נסכלת לא שמרת את־מצות יהוה אלהיך אשר צוך כי עתה הכין יהוה את־ממלכתך אל־ישראל עד־עולם׃ 
09O 013:014 ועתה ממלכתך לא־תקום בקש יהוה לו איש כלבבו ויצוהו יהוה לנגיד על־עמו כי לא שמרת את אשר־צוך יהוה׃  פ 
09O 013:015 ויקם שמואל ויעל מן־הגלגל גבעת בנימן ויפקד שאול את־העם הנמצאים עמו כשש מאות איש׃ 
09O 013:016 ושאול ויונתן בנו והעם הנמצא עמם ישבים בגבע בנימן ופלשתים חנו במכמש׃ 
09O 013:017 ויצא המשחית ממחנה פלשתים שלשה ראשים הראש אחד יפנה אל־דרך עפרה אל־ארץ שועל׃ 
09O 013:018 והראש אחד יפנה דרך בית חרון והראש אחד יפנה דרך הגבול הנשקף על־גי הצבעים המדברה׃    ס 
09O 013:019 וחרש לא ימצא בכל ארץ ישראל כי־ [אמר כ] (אמרו ק) פלשתים פן יעשו העברים חרב או חנית׃ 
09O 013:020 וירדו כל־ישראל הפלשתים ללטוש איש את־מחרשתו ואת־אתו ואת־קרדמו ואת מחרשתו׃ 
09O 013:021 והיתה הפצירה פים למחרשת ולאתים ולשלש קלשון ולהקרדמים ולהציב הדרבן׃ 
09O 013:022 והיה ביום מלחמת ולא נמצא חרב וחנית ביד כל־העם אשר את־שאול ואת־יונתן ותמצא לשאול וליונתן בנו׃ 
09O 013:023 ויצא מצב פלשתים אל־מעבר מכמש׃    ס 
09O 014:001 ויהי היום ויאמר יונתן בן־שאול אל־הנער נשא כליו לכה ונעברה אל־מצב פלשתים אשר מעבר הלז ולאביו לא הגיד׃ 
09O 014:002 ושאול יושב בקצה הגבעה תחת הרמון אשר במגרון והעם אשר עמו כשש מאות איש׃ 
09O 014:003 ואחיה בן־אחטוב אחי איכבוד ׀ בן־פינחס בן־עלי כהן ׀ יהוה בשלו נשא אפוד והעם לא ידע כי הלך יונתן׃ 
09O 014:004 ובין המעברות אשר בקש יונתן לעבר על־מצב פלשתים שן־הסלע מהעבר מזה ושן־הסלע מהעבר מזה ושם האחד בוצץ ושם האחד סנה׃ 
09O 014:005 השן האחד מצוק מצפון מול מכמש והאחד מנגב מול גבע׃    ס 
09O 014:006 ויאמר יהונתן אל־הנער ׀ נשא כליו לכה ונעברה אל־מצב הערלים האלה אולי יעשה יהוה לנו כי אין ליהוה מעצור להושיע ברב או במעט׃ 
09O 014:007 ויאמר לו נשא כליו עשה כל־אשר בלבבך נטה לך הנני עמך כלבבך׃    ס 
09O 014:008 ויאמר יהונתן הנה אנחנו עברים אל־האנשים ונגלינו אליהם׃ 
09O 014:009 אם־כה יאמרו אלינו דמו  עד־הגיענו אליכם ועמדנו תחתינו ולא נעלה אליהם׃ 
09O 014:010 ואם־כה יאמרו עלו עלינו ועלינו כי־נתנם יהוה בידנו וזה־לנו האות׃ 
09O 014:011 ויגלו שניהם אל־מצב פלשתים ויאמרו פלשתים הנה עברים יצאים מן־החרים אשר התחבאו־שם׃ 
09O 014:012 ויענו אנשי המצבה את־יונתן ׀ ואת־נשא כליו ויאמרו עלו אלינו ונודיעה אתכם דבר  פ ויאמר יונתן אל־נשא כליו עלה אחרי כי־נתנם יהוה ביד ישראל׃ 
09O 014:013 ויעל יונתן על־ידיו ועל־רגליו ונשא כליו אחריו ויפלו לפני יונתן ונשא כליו ממותת אחריו׃ 
09O 014:014 ותהי המכה הראשנה אשר הכה יונתן ונשא כליו כעשרים איש כבחצי מענה צמד שדה׃ 
09O 014:015 ותהי חרדה במחנה בשדה ובכל־העם המצב והמשחית חרדו גם־המה ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלהים׃ 
09O 014:016 ויראו הצפים לשאול בגבעת בנימן והנה ההמון נמוג וילך והלם׃  פ 
09O 014:017 ויאמר שאול לעם אשר אתו פקדו־נא וראו מי הלך מעמנו ויפקדו והנה אין יונתן ונשא כליו׃ 
09O 014:018 ויאמר שאול לאחיה הגישה ארון האלהים כי־היה ארון האלהים ביום ההוא ובני ישראל׃ 
09O 014:019 ויהי עד דבר שאול אל־הכהן וההמון אשר במחנה פלשתים וילך הלוך ורב  פ ויאמר שאול אל־הכהן אסף ידך׃ 
09O 014:020 ויזעק שאול וכל־העם אשר אתו ויבאו עד־המלחמה והנה היתה חרב איש ברעהו מהומה גדולה מאד׃ 
09O 014:021 והעברים היו לפלשתים כאתמול שלשום אשר עלו עמם במחנה סביב וגם־המה להיות עם־ישראל אשר עם־שאול ויונתן׃ 
09O 014:022 וכל איש ישראל המתחבאים בהר־אפרים שמעו כי־נסו פלשתים וידבקו גם־המה אחריהם במלחמה׃ 
09O 014:023 ויושע יהוה ביום ההוא את־ישראל והמלחמה עברה את־בית און׃ 
09O 014:024 ואיש־ישראל נגש ביום ההוא ויאל שאול את־העם לאמר ארור האיש אשר־יאכל לחם עד־הערב ונקמתי מאיבי ולא טעם כל־העם לחם׃    ס 
09O 014:025 וכל־הארץ באו ביער ויהי דבש על־פני השדה׃ 
09O 014:026 ויבא העם אל־היער והנה הלך דבש ואין־משיג ידו אל־פיו כי־ירא העם את־השבעה׃ 
09O 014:027 ויונתן לא־שמע בהשביע אביו את־העם וישלח את־קצה המטה אשר בידו ויטבל אותה ביערת הדבש וישב ידו אל־פיו [ותראנה כ] (ותארנה ק) עיניו׃ 
09O 014:028 ויען איש מהעם ויאמר השבע השביע אביך את־העם לאמר ארור האיש אשר־יאכל לחם היום ויעף העם׃ 
09O 014:029 ויאמר יונתן עכר אבי את־הארץ ראו־נא כי־ארו עיני כי טעמתי מעט דבש הזה׃ 
09O 014:030 אף כי לוא אכל אכל היום העם משלל איביו אשר מצא כי עתה לא־רבתה מכה בפלשתים׃ 
09O 014:031 ויכו ביום ההוא בפלשתים ממכמש אילנה ויעף העם מאד׃ 
09O 014:032 [ויעש כ] (ויעט ק) העם אל־ [שלל כ] (השלל ק) ויקחו צאן ובקר ובני בקר וישחטו־ארצה ויאכל העם על־הדם׃ 
09O 014:033 ויגידו לשאול לאמר הנה העם חטאים ליהוה לאכל על־הדם ויאמר בגדתם גלו־אלי היום אבן גדולה׃ 
09O 014:034 ויאמר שאול פצו בעם ואמרתם להם הגישו אלי איש שורו ואיש שיהו ושחטתם בזה ואכלתם ולא־תחטאו ליהוה לאכל אל־הדם ויגשו כל־העם איש שורו בידו הלילה וישחטו־שם׃ 
09O 014:035 ויבן שאול מזבח ליהוה אתו החל לבנות מזבח ליהוה׃  פ 
09O 014:036 ויאמר שאול נרדה אחרי פלשתים ׀ לילה ונבזה בהם ׀ עד־אור הבקר ולא־נשאר בהם איש ויאמרו כל־הטוב בעיניך עשה    ס   ויאמר הכהן נקרבה הלם אל־האלהים׃ 
09O 014:037 וישאל שאול באלהים הארד אחרי פלשתים התתנם ביד ישראל ולא ענהו ביום ההוא׃ 
09O 014:038 ויאמר שאול גשו הלם כל פנות העם ודעו וראו במה היתה החטאת הזאת היום׃ 
09O 014:039 כי חי־יהוה המושיע את־ישראל כי אם־ישנו ביונתן בני כי מות ימות ואין ענהו מכל־העם׃ 
09O 014:040 ויאמר אל־כל־ישראל אתם תהיו לעבר אחד ואני ויונתן בני נהיה לעבר אחד ויאמרו העם אל־שאול הטוב בעיניך עשה׃    ס 
09O 014:041 ויאמר שאול אל־יהוה אלהי ישראל הבה תמים וילכד יונתן ושאול והעם יצאו׃ 
09O 014:042 ויאמר שאול הפילו ביני ובין יונתן בני וילכד יונתן׃ 
09O 014:043 ויאמר שאול אל־יונתן הגידה לי מה עשיתה ויגד־לו יונתן ויאמר טעם טעמתי בקצה המטה אשר־בידי מעט דבש הנני אמות׃ 
09O 014:044 ויאמר שאול כה־יעשה אלהים וכה יוסף כי־מות תמות יונתן׃ 
09O 014:045 ויאמר העם אל־שאול ה‍יונתן ׀ ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל חלילה חי־יהוה אם־יפל משערת ראשו ארצה כי־עם־אלהים עשה היום הזה ויפדו העם את־יונתן ולא־מת׃    ס 
09O 014:046 ויעל שאול מאחרי פלשתים ופלשתים הלכו למקומם׃ 
09O 014:047 ושאול לכד המלוכה על־ישראל וילחם סביב ׀ בכל־איביו במואב ׀ ובבני־עמון ובאדום ובמלכי צובה ובפלשתים ובכל אשר־יפנה ירשיע׃ 
09O 014:048 ויעש חיל ויך את־עמלק ויצל את־ישראל מיד שסהו׃    ס 
09O 014:049 ויהיו בני שאול יונתן וישוי ומלכי־שוע ושם שתי בנתיו שם הבכירה מרב ושם הקטנה מיכל׃ 
09O 014:050 ושם אשת שאול אחינעם בת־אחימעץ ושם שר־צבאו אבינר בן־נר דוד שאול׃ 
09O 014:051 וקיש אבי־שאול ונר אבי־אבנר בן־אביאל׃    ס 
09O 014:052 ותהי המלחמה חזקה על־פלשתים כל ימי שאול וראה שאול כל־איש גבור וכל־בן־חיל ויאספהו אליו׃    ס 
09O 015:001 ויאמר שמואל אל־שאול אתי שלח יהוה למשחך למלך על־עמו על־ישראל ועתה שמע לקול דברי יהוה׃    ס 
09O 015:002 כה אמר יהוה צבאות פקדתי את אשר־עשה עמלק לישראל אשר־שם לו בדרך בעלתו ממצרים׃ 
09O 015:003 עתה לך והכיתה את־עמלק והחרמתם את־כל־אשר־לו ולא תחמל עליו והמתה מאיש עד־אשה מעלל ועד־יונק משור ועד־שה מגמל ועד־חמור׃    ס 
09O 015:004 וישמע שאול את־העם ויפקדם בטלאים מאתים אלף רגלי ועשרת אלפים את־איש יהודה׃ 
09O 015:005 ויבא שאול עד־עיר עמלק וירב בנחל׃ 
09O 015:006 ויאמר שאול אל־הקיני לכו סרו  רדו מתוך עמלקי פן־אספך עמו ואתה עשיתה חסד עם־כל־בני ישראל בעלותם ממצרים ויסר קיני מתוך עמלק׃ 
09O 015:007 ויך שאול את־עמלק מחוילה בואך שור אשר על־פני מצרים׃ 
09O 015:008 ויתפש את־אגג מלך־עמלק חי ואת־כל־העם החרים לפי־חרב׃ 
09O 015:009 ויחמל שאול והעם על־אגג ועל־מיטב הצאן והבקר והמשנים ועל־הכרים ועל־כל־הטוב ולא אבו החרימם וכל־המלאכה נמבזה ונמס אתה החרימו׃  פ 
09O 015:010 ויהי דבר־יהוה אל־שמואל לאמר׃ 
09O 015:011 נחמתי כי־המלכתי את־שאול למלך כי־שב מאחרי ואת־דברי לא הקים ויחר לשמואל ויזעק אל־יהוה כל־הלילה׃ 
09O 015:012 וישכם שמואל לקראת שאול בבקר ויגד לשמואל לאמר בא־שאול הכרמלה והנה מציב לו יד ויסב ויעבר וירד הגלגל׃ 
09O 015:013 ויבא שמואל אל־שאול ויאמר לו שאול ברוך אתה ליהוה הקימתי את־דבר יהוה׃ 
09O 015:014 ויאמר שמואל ומה קול־הצאן הזה באזני וקול הבקר אשר אנכי שמע׃ 
09O 015:015 ויאמר שאול מעמלקי הביאום אשר חמל העם על־מיטב הצאן והבקר למען זבח ליהוה אלהיך ואת־היותר החרמנו׃    ס 
09O 015:016 ויאמר שמואל אל־שאול הרף ואגידה לך את אשר דבר יהוה אלי הלילה [ויאמרו כ] (ויאמר ק) לו דבר׃    ס 
09O 015:017 ויאמר שמואל הלוא אם־קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה וימשחך יהוה למלך על־ישראל׃ 
09O 015:018 וישלחך יהוה בדרך ויאמר לך והחרמתה את־החטאים את־עמלק ונלחמת בו עד כלותם אתם׃ 
09O 015:019 ולמה לא־שמעת בקול יהוה ותעט אל־השלל ותעש הרע בעיני יהוה׃    ס 
09O 015:020 ויאמר שאול אל־שמואל אשר שמעתי בקול יהוה ואלך בדרך אשר־שלחני יהוה ואביא את־אגג מלך עמלק ואת־עמלק החרמתי׃ 
09O 015:021 ויקח העם מהשלל צאן ובקר ראשית החרם לזבח ליהוה אלהיך בגלגל׃ 
09O 015:022 ויאמר שמואל החפץ ליהוה בעלות וזבחים כשמע בקול יהוה הנה שמע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים׃ 
09O 015:023 כי חטאת־קסם מרי ואון ותרפים הפצר יען מאסת את־דבר יהוה וימאסך ממלך׃    ס 
09O 015:024 ויאמר שאול אל־שמואל חטאתי כי־עברתי את־פי־יהוה ואת־דבריך כי יראתי את־העם ואשמע בקולם׃ 
09O 015:025 ועתה שא נא את־חטאתי ושוב עמי ואשתחוה ליהוה׃ 
09O 015:026 ויאמר שמואל אל־שאול לא אשוב עמך כי מאסתה את־דבר יהוה וימאסך יהוה מהיות מלך על־ישראל׃    ס 
09O 015:027 ויסב שמואל ללכת ויחזק בכנף־מעילו ויקרע׃ 
09O 015:028 ויאמר אליו שמואל קרע יהוה את־ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך׃ 
09O 015:029 וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם׃ 
09O 015:030 ויאמר חטאתי עתה כבדני נא נגד זקני־עמי ונגד ישראל ושוב עמי והשתחויתי ליהוה אלהיך׃ 
09O 015:031 וישב שמואל אחרי שאול וישתחו שאול ליהוה׃    ס 
09O 015:032 ויאמר שמואל הגישו אלי את־אגג מלך עמלק וילך אליו אגג מעדנת ויאמר אגג אכן סר מר־המות׃    ס 
09O 015:033 ויאמר שמואל כאשר שכלה נשים חרבך כן־תשכל מנשים אמך וישסף שמואל את־אגג לפני יהוה בגלגל׃    ס 
09O 015:034 וילך שמואל הרמתה ושאול עלה אל־ביתו גבעת שאול׃ 
09O 015:035 ולא־יסף שמואל לראות את־שאול עד־יום מותו כי־התאבל שמואל אל־שאול ויהוה נחם כי־המליך את־שאול על־ישראל׃  פ 
09O 016:001 ויאמר יהוה אל־שמואל עד־מתי אתה מתאבל אל־שאול ואני מאסתיו ממלך על־ישראל מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל־ישי בית־הלחמי כי־ראיתי בבניו לי מלך׃ 
09O 016:002 ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני    ס   ויאמר יהוה עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבח ליהוה באתי׃ 
09O 016:003 וקראת לישי בזבח ואנכי אודיעך את אשר־תעשה ומשחת לי את אשר־אמר אליך׃ 
09O 016:004 ויעש שמואל את אשר דבר יהוה ויבא בית לחם ויחרדו זקני העיר לקראתו ויאמר שלם בואך׃ 
09O 016:005 ויאמר ׀ שלום לזבח ליהוה באתי התקדשו ובאתם אתי בזבח ויקדש את־ישי ואת־בניו ויקרא להם לזבח׃ 
09O 016:006 ויהי בבואם וירא את־אליאב ויאמר אך נגד יהוה משיחו׃ 
09O 016:007 ויאמר יהוה אל־שמואל אל־תבט אל־מראהו ואל־גבה קומתו כי מאסתיהו כי ׀ לא אשר יראה האדם כי האדם יראה לעינים ויהוה יראה ללבב׃ 
09O 016:008 ויקרא ישי אל־אבינדב ויעברהו לפני שמואל ויאמר גם־בזה לא־בחר יהוה׃ 
09O 016:009 ויעבר ישי שמה ויאמר גם־בזה לא־בחר יהוה׃ 
09O 016:010 ויעבר ישי שבעת בניו לפני שמואל ויאמר שמואל אל־ישי לא־בחר יהוה באלה׃ 
09O 016:011 ויאמר שמואל אל־ישי התמו הנערים ויאמר עוד שאר הקטן והנה רעה בצאן ויאמר שמואל אל־ישי שלחה וקחנו כי לא־נסב עד־באו פה׃ 
09O 016:012 וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם־יפה עינים וטוב ראי  פ ויאמר יהוה קום משחהו כי־זה הוא׃ 
09O 016:013 ויקח שמואל את־קרן השמן וימשח אתו בקרב אחיו ותצלח רוח־יהוה אל־דוד מהיום ההוא ומעלה ויקם שמואל וילך הרמתה׃    ס 
09O 016:014 ורוח יהוה סרה מעם שאול ובעתתו רוח־רעה מאת יהוה׃ 
09O 016:015 ויאמרו עבדי־שאול אליו הנה־נא רוח־אלהים רעה מבעתך׃ 
09O 016:016 יאמר־נא אדננו עבדיך לפניך יבקשו איש ידע מנגן בכנור והיה בהיות עליך רוח־אלהים רעה ונגן בידו וטוב לך׃  פ 
09O 016:017 ויאמר שאול אל־עבדיו ראו־נא לי איש מיטיב לנגן והביאותם אלי׃ 
09O 016:018 ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר ויהוה עמו׃ 
09O 016:019 וישלח שאול מלאכים אל־ישי ויאמר שלחה אלי את־דוד בנך אשר בצאן׃ 
09O 016:020 ויקח ישי חמור לחם ונאד יין וגדי עזים אחד וישלח ביד־דוד בנו אל־שאול׃ 
09O 016:021 ויבא דוד אל־שאול ויעמד לפניו ויאהבהו מאד ויהי־לו נשא כלים׃ 
09O 016:022 וישלח שאול אל־ישי לאמר יעמד־נא דוד לפני כי־מצא חן בעיני׃ 
09O 016:023 והיה בהיות רוח־אלהים אל־שאול ולקח דוד את־הכנור ונגן בידו ורוח לשאול וטוב לו וסרה מעליו רוח הרעה׃  פ 
09O 017:001 ויאספו פלשתים את־מחניהם למלחמה ויאספו שכה אשר ליהודה ויחנו בין־שוכה ובין־עזקה באפס דמים׃ 
09O 017:002 ושאול ואיש־ישראל נאספו ויחנו בעמק האלה ויערכו מלחמה לקראת פלשתים׃ 
09O 017:003 ופלשתים עמדים אל־ההר מזה וישראל עמדים אל־ההר מזה והגיא ביניהם׃ 
09O 017:004 ויצא איש־הבנים ממחנות פלשתים גלית שמו מגת גבהו שש אמות וזרת׃ 
09O 017:005 וכובע נחשת על־ראשו ושריון קשקשים הוא לבוש ומשקל השריון חמשת־אלפים שקלים נחשת׃ 
09O 017:006 ומצחת נחשת על־רגליו וכידון נחשת בין כתפיו׃ 
09O 017:007 [וחץ כ] (ועץ ק) חניתו כמנור ארגים ולהבת חניתו שש־מאות שקלים ברזל ונשא הצנה הלך לפניו׃ 
09O 017:008 ויעמד ויקרא אל־מערכת ישראל ויאמר להם למה תצאו לערך מלחמה הלוא אנכי הפלשתי ואתם עבדים לשאול ברו־לכם איש וירד אלי׃ 
09O 017:009 אם־יוכל להלחם אתי והכני והיינו לכם לעבדים ואם־אני אוכל־לו והכיתיו והייתם לנו לעבדים ועבדתם אתנו׃ 
09O 017:010 ויאמר הפלשתי אני חרפתי את־מערכות ישראל היום הזה תנו־לי איש ונלחמה יחד׃ 
09O 017:011 וישמע שאול וכל־ישראל את־דברי הפלשתי האלה ויחתו ויראו מאד׃  פ 
09O 017:012 ודוד בן־איש אפרתי הזה מבית לחם יהודה ושמו ישי ולו שמנה בנים והאיש בימי שאול זקן בא באנשים׃ 
09O 017:013 וילכו שלשת בני־ישי הגדלים הלכו אחרי־שאול למלחמה ושם ׀ שלשת בניו אשר הלכו במלחמה אליאב הבכור ומשנהו אבינדב והשלשי שמה׃ 
09O 017:014 ודוד הוא הקטן ושלשה הגדלים הלכו אחרי שאול׃    ס 
09O 017:015 ודוד הלך ושב מעל שאול לרעות את־צאן אביו בית־לחם׃ 
09O 017:016 ויגש הפלשתי השכם והערב ויתיצב ארבעים יום׃  פ 
09O 017:017 ויאמר ישי לדוד בנו קח־נא לאחיך איפת הקליא הזה ועשרה לחם הזה והרץ המחנה לאחיך׃ 
09O 017:018 ואת עשרת חרצי החלב האלה תביא לשר־האלף ואת־אחיך תפקד לשלום ואת־ערבתם תקח׃ 
09O 017:019 ושאול והמה וכל־איש ישראל בעמק האלה נלחמים עם־פלשתים׃ 
09O 017:020 וישכם דוד בבקר ויטש את־הצאן על־שמר וישא וילך כאשר צוהו ישי ויבא המעגלה והחיל היצא אל־המערכה והרעו במלחמה׃ 
09O 017:021 ותערך ישראל ופלשתים מערכה לקראת מערכה׃ 
09O 017:022 ויטש דוד את־הכלים מעליו על־יד שומר הכלים וירץ המערכה ויבא וישאל לאחיו לשלום׃ 
09O 017:023 והוא ׀ מדבר עמם והנה איש הבנים עולה גלית הפלשתי שמו מגת [ממערות כ] (ממערכות  ק) פלשתים וידבר כדברים האלה וישמע דוד׃ 
09O 017:024 וכל איש ישראל בראותם את־האיש וינסו מפניו וייראו מאד׃ 
09O 017:025 ויאמר ׀ איש ישראל הראיתם האיש העלה הזה כי לחרף את־ישראל עלה והיה האיש אשר־יכנו יעשרנו המלך ׀ עשר גדול ואת־בתו יתן־לו ואת בית אביו יעשה חפשי בישראל׃ 
09O 017:026 ויאמר דוד אל־האנשים העמדים עמו לאמר מה־יעשה לאיש אשר יכה את־הפלשתי הלז והסיר חרפה מעל ישראל כי מי הפלשתי הערל הזה כי חרף מערכות אלהים חיים׃ 
09O 017:027 ויאמר לו העם כדבר הזה לאמר כה יעשה לאיש אשר יכנו׃ 
09O 017:028 וישמע אליאב אחיו הגדול בדברו אל־האנשים ויחר־אף אליאב בדוד ויאמר ׀ למה־זה ירדת ועל־מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר אני ידעתי את־זדנך ואת רע לבבך כי למען ראות המלחמה ירדת׃ 
09O 017:029 ויאמר דוד מה עשיתי עתה הלוא דבר הוא׃ 
09O 017:030 ויסב מאצלו אל־מול אחר ויאמר כדבר הזה וישבהו העם דבר כדבר הראשון׃ 
09O 017:031 וישמעו  הדברים אשר דבר דוד ויגדו לפני־שאול ויקחהו׃ 
09O 017:032 ויאמר דוד אל־שאול אל־יפל לב־אדם עליו עבדך ילך ונלחם עם־הפלשתי הזה׃ 
09O 017:033 ויאמר שאול אל־דוד לא תוכל ללכת אל־הפלשתי הזה להלחם עמו כי־נער אתה והוא איש מלחמה מנעריו׃    ס 
09O 017:034 ויאמר דוד אל־שאול רעה היה עבדך לאביו בצאן ובא הארי ואת־הדוב ונשא שה מהעדר׃ 
09O 017:035 ויצאתי אחריו והכתיו והצלתי מפיו ויקם עלי והחזקתי בזקנו והכתיו והמיתיו׃ 
09O 017:036 גם את־הארי גם־הדוב הכה עבדך והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם כי חרף מערכת אלהים חיים׃    ס 
09O 017:037 ויאמר דוד יהוה אשר הצלני מיד הארי ומיד הדב הוא יצילני מיד הפלשתי הזה    ס   ויאמר שאול אל־דוד לך ויהוה יהיה עמך׃ 
09O 017:038 וילבש שאול את־דוד מדיו ונתן קובע נחשת על־ראשו וילבש אתו שריון׃ 
09O 017:039 ויחגר דוד את־חרבו מעל למדיו ויאל ללכת כי לא־נסה ויאמר דוד אל־שאול לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי ויסרם דוד מעליו׃ 
09O 017:040 ויקח מקלו בידו ויבחר־לו חמשה חלקי־אבנים ׀ מן־הנחל וישם אתם בכלי הרעים אשר־לו ובילקוט וקלעו בידו ויגש אל־הפלשתי׃ 
09O 017:041 וילך הפלשתי הלך וקרב אל־דוד והאיש נשא הצנה לפניו׃ 
09O 017:042 ויבט הפלשתי ויראה את־דוד ויבזהו כי־היה נער ואדמני עם־יפה מראה׃ 
09O 017:043 ויאמר הפלשתי אל־דוד הכלב אנכי כי־אתה בא־אלי במקלות ויקלל הפלשתי את־דוד באלהיו׃ 
09O 017:044 ויאמר הפלשתי אל־דוד לכה אלי ואתנה את־בשרך לעוף השמים ולבהמת השדה׃    ס 
09O 017:045 ויאמר דוד אל־הפלשתי אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנכי בא־אליך בשם יהוה צבאות אלהי מערכות ישראל אשר חרפת׃ 
09O 017:046 היום הזה יסגרך יהוה בידי והכיתך והסרתי את־ראשך מעליך ונתתי פגר מחנה פלשתים היום הזה לעוף השמים ולחית הארץ וידעו כל־הארץ כי יש אלהים לישראל׃ 
09O 017:047 וידעו כל־הקהל הזה כי־לא בחרב ובחנית יהושיע יהוה כי ליהוה המלחמה ונתן אתכם בידנו׃ 
09O 017:048 והיה כי־קם הפלשתי וילך ויקרב לקראת דוד וימהר דוד וירץ המערכה לקראת הפלשתי׃ 
09O 017:049 וישלח דוד את־ידו אל־הכלי ויקח משם אבן ויקלע ויך את־הפלשתי אל־מצחו ותטבע האבן במצחו ויפל על־פניו ארצה׃ 
09O 017:050 ויחזק דוד מן־הפלשתי בקלע ובאבן ויך את־הפלשתי וימיתהו וחרב אין ביד־דוד׃ 
09O 017:051 וירץ דוד ויעמד אל־הפלשתי ויקח את־חרבו וישלפה מתערה וימתתהו ויכרת־בה את־ראשו ויראו הפלשתים כי־מת גבורם וינסו׃ 
09O 017:052 ויקמו אנשי ישראל ויהודה וירעו וירדפו את־הפלשתים עד־בואך גיא ועד שערי עקרון ויפלו חללי פלשתים בדרך שערים ועד־גת ועד־עקרון׃ 
09O 017:053 וישבו בני ישראל מדלק אחרי פלשתים וישסו את־מחניהם׃ 
09O 017:054 ויקח דוד את־ראש הפלשתי ויבאהו ירושלם ואת־כליו שם באהלו׃    ס 
09O 017:055 וכראות שאול את־דוד יצא לקראת הפלשתי אמר אל־אבנר שר הצבא בן־מי־זה הנער אבנר ויאמר אבנר חי־נפשך המלך אם־ידעתי׃ 
09O 017:056 ויאמר המלך שאל אתה בן־מי־זה העלם׃    ס 
09O 017:057 וכשוב דוד מהכות את־הפלשתי ויקח אתו אבנר ויבאהו לפני שאול וראש הפלשתי בידו׃ 
09O 017:058 ויאמר אליו שאול בן־מי אתה הנער ויאמר דוד בן־עבדך ישי בית הלחמי׃ 
09O 018:001 ויהי ככלתו לדבר אל־שאול ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד [ויאהבו כ] (ויאהבהו ק) יהונתן כנפשו׃ 
09O 018:002 ויקחהו שאול ביום ההוא ולא נתנו לשוב בית אביו׃ 
09O 018:003 ויכרת יהונתן ודוד ברית באהבתו אתו כנפשו׃ 
09O 018:004 ויתפשט יהונתן את־המעיל אשר עליו ויתנהו לדוד ומדיו ועד־חרבו ועד־קשתו ועד־חגרו׃ 
09O 018:005 ויצא דוד בכל אשר ישלחנו שאול ישכיל וישמהו שאול על אנשי המלחמה וייטב בעיני כל־העם וגם בעיני עבדי שאול׃  פ 
09O 018:006 ויהי בבואם בשוב דוד מהכות את־הפלשתי ותצאנה הנשים מכל־ערי ישראל [לשור כ] (לשיר ק) והמחלות לקראת שאול המלך בתפים בשמחה ובשלשים׃ 
09O 018:007 ותענינה הנשים המשחקות ותאמרן הכה שאול [באלפו כ] (באלפיו ק) ודוד ברבבתיו׃ 
09O 018:008 ויחר לשאול מאד וירע בעיניו הדבר הזה ויאמר נתנו לדוד רבבות ולי נתנו האלפים ועוד לו אך המלוכה׃ 
09O 018:009 ויהי שאול [עון כ] (עוין ק) את־דוד מהיום ההוא והלאה׃    ס 
09O 018:010 ויהי ממחרת ותצלח רוח אלהים ׀ רעה ׀ אל־שאול ויתנבא בתוך־הבית ודוד מנגן בידו כיום ׀ ביום והחנית ביד־שאול׃ 
09O 018:011 ויטל שאול את־החנית ויאמר אכה בדוד ובקיר ויסב דוד מפניו פעמים׃ 
09O 018:012 וירא שאול מלפני דוד כי־היה יהוה עמו ומעם שאול סר׃ 
09O 018:013 ויסרהו שאול מעמו וישמהו לו שר־אלף ויצא ויבא לפני העם׃  פ 
09O 018:014 ויהי דוד לכל־דרכו  משכיל ויהוה עמו׃ 
09O 018:015 וירא שאול אשר־הוא משכיל מאד ויגר מפניו׃ 
09O 018:016 וכל־ישראל ויהודה אהב את־דוד כי־הוא יוצא ובא לפניהם׃  פ 
09O 018:017 ויאמר שאול אל־דוד הנה בתי הגדולה מרב אתה אתן־לך לאשה אך היה־לי לבן־חיל והלחם מלחמות יהוה ושאול אמר אל־תהי ידי בו ותהי־בו יד־פלשתים׃    ס 
09O 018:018 ויאמר דוד אל־שאול מי אנכי ומי חיי משפחת אבי בישראל כי־אהיה חתן למלך׃ 
09O 018:019 ויהי בעת תת את־מרב בת־שאול לדוד והיא נתנה לעדריאל המחלתי לאשה׃ 
09O 018:020 ותאהב מיכל בת־שאול את־דוד ויגדו לשאול וישר הדבר בעיניו׃ 
09O 018:021 ויאמר שאול אתננה לו ותהי־לו למוקש ותהי־בו יד־פלשתים ויאמר שאול אל־דוד בשתים תתחתן בי היום׃ 
09O 018:022 ויצו שאול את־עבדו  דברו אל־דוד בלט לאמר הנה חפץ בך המלך וכל־עבדיו אהבוך ועתה התחתן במלך׃ 
09O 018:023 וידברו עבדי שאול באזני דוד את־הדברים האלה ויאמר דוד הנקלה בעיניכם התחתן במלך ואנכי איש־רש ונקלה׃ 
09O 018:024 ויגדו עבדי שאול לו לאמר כדברים האלה דבר דוד׃  פ 
09O 018:025 ויאמר שאול כה־תאמרו לדוד אין־חפץ למלך במהר כי במאה ערלות פלשתים להנקם באיבי המלך ושאול חשב להפיל את־דוד ביד־פלשתים׃ 
09O 018:026 ויגדו עבדיו לדוד את־הדברים האלה וישר הדבר בעיני דוד להתחתן במלך ולא מלאו הימים׃ 
09O 018:027 ויקם דוד וילך ׀ הוא ואנשיו ויך בפלשתים מאתים איש ויבא דוד את־ערלתיהם וימלאום למלך להתחתן במלך ויתן־לו שאול את־מיכל בתו לאשה׃    ס 
09O 018:028 וירא שאול וידע כי יהוה עם־דוד ומיכל בת־שאול אהבתהו׃ 
09O 018:029 ויאסף שאול לרא מפני דוד עוד ויהי שאול איב את־דוד כל־הימים׃    ס 
09O 018:030 ויצאו שרי פלשתים ויהי ׀ מדי צאתם שכל דוד מכל עבדי שאול וייקר שמו מאד׃    ס 
09O 019:001 וידבר שאול אל־יונתן בנו ואל־כל־עבדיו להמית את־דוד ויהונתן בן־שאול חפץ בדוד מאד׃ 
09O 019:002 ויגד יהונתן לדוד לאמר מבקש שאול אבי להמיתך ועתה השמר־נא בבקר וישבת בסתר ונחבאת׃ 
09O 019:003 ואני אצא ועמדתי ליד־אבי בשדה אשר אתה שם ואני אדבר בך אל־אבי וראיתי מה והגדתי לך׃    ס 
09O 019:004 וידבר יהונתן בדוד טוב אל־שאול אביו ויאמר אליו אל־יחטא המלך בעבדו בדוד כי לוא חטא לך וכי מעשיו טוב־לך מאד׃ 
09O 019:005 וישם את־נפשו בכפו ויך את־הפלשתי ויעש יהוה תשועה גדולה לכל־ישראל ראית ותשמח ולמה תחטא בדם נקי להמית את־דוד חנם׃ 
09O 019:006 וישמע שאול בקול יהונתן וישבע שאול חי־יהוה אם־יומת׃ 
09O 019:007 ויקרא יהונתן לדוד ויגד־לו יהונתן את כל־הדברים האלה ויבא יהונתן את־דוד אל־שאול ויהי לפניו כאתמול שלשום׃    ס 
09O 019:008 ותוסף המלחמה להיות ויצא דוד וילחם בפלשתים ויך בהם מכה גדולה וינסו מפניו׃ 
09O 019:009 ותהי רוח יהוה ׀ רעה אל־שאול והוא בביתו יושב וחניתו בידו ודוד מנגן ביד׃ 
09O 019:010 ויבקש שאול להכות בחנית בדוד ובקיר ויפטר מפני שאול ויך את־החנית בקיר ודוד נס וימלט בלילה הוא׃  פ 
09O 019:011 וישלח שאול מלאכים אל־בית דוד לשמרו ולהמיתו בבקר ותגד לדוד מיכל אשתו לאמר אם־אינך ממלט את־נפשך הלילה מחר אתה מומת׃ 
09O 019:012 ותרד מיכל את־דוד בעד החלון וילך ויברח וימלט׃ 
09O 019:013 ותקח מיכל את־התרפים ותשם אל־המטה ואת כביר העזים שמה מראשתיו ותכס בבגד׃    ס 
09O 019:014 וישלח שאול מלאכים לקחת את־דוד ותאמר חלה הוא׃  פ 
09O 019:015 וישלח שאול את־המלאכים לראות את־דוד לאמר העלו אתו במטה אלי להמתו׃ 
09O 019:016 ויבאו המלאכים והנה התרפים אל־המטה וכביר העזים מראשתיו׃ 
09O 019:017 ויאמר שאול אל־מיכל למה ככה רמיתני ותשלחי את־איבי וימלט ותאמר מיכל אל־שאול הוא־אמר אלי שלחני למה אמיתך׃ 
09O 019:018 ודוד ברח וימלט ויבא אל־שמואל הרמתה ויגד־לו את כל־אשר עשה־לו שאול וילך הוא ושמואל וישבו [בנוית כ] (בניות׃ ק) 
09O 019:019 ויגד לשאול לאמר הנה דוד [בנוית כ] (בניות ק) ברמה׃ 
09O 019:020 וישלח שאול מלאכים לקחת את־דוד וירא את־להקת הנביאים נבאים ושמואל עמד נצב עליהם ותהי על־מלאכי שאול רוח אלהים ויתנבאו גם־המה׃ 
09O 019:021 ויגדו לשאול וישלח מלאכים אחרים ויתנבאו גם־המה ויסף שאול וישלח מלאכים שלשים ויתנבאו גם־המה׃ 
09O 019:022 וילך גם־הוא הרמתה ויבא עד־בור הגדול אשר בשכו וישאל ויאמר איפה שמואל ודוד ויאמר הנה [בנוית כ] (בניות ק) ברמה׃ 
09O 019:023 וילך שם אל־ [נוית כ] (ניות ק) ברמה ותהי עליו גם־הוא רוח אלהים וילך הלוך ויתנבא עד־באו [בנוית כ] (בניות ק) ברמה׃ 
09O 019:024 ויפשט גם־הוא בגדיו ויתנבא גם־הוא לפני שמואל ויפל ערם כל־היום ההוא וכל־הלילה על־כן יאמרו הגם שאול בנביאם׃  פ 
09O 020:001 ויברח דוד [מנוות כ] (מניות ק) ברמה ויבא ויאמר ׀ לפני יהונתן מה עשיתי מה־עוני ומה־חטאתי לפני אביך כי מבקש את־נפשי׃ 
09O 020:002 ויאמר לו חלילה לא תמות הנה [לו־עשה כ] (לא־יעשה ק) אבי דבר גדול או דבר קטן ולא יגלה את־אזני ומדוע יסתיר אבי ממני את־הדבר הזה אין זאת׃ 
09O 020:003 וישבע עוד דוד ויאמר ידע ידע אביך כי־מצאתי חן בעיניך ויאמר אל־ידע־זאת יהונתן פן־יעצב ואולם חי־יהוה וחי נפשך כי כפשע ביני ובין המות׃ 
09O 020:004 ויאמר יהונתן אל־דוד מה־תאמר נפשך ואעשה־לך׃  פ 
09O 020:005 ויאמר דוד אל־יהונתן הנה־חדש מחר ואנכי ישב־אשב עם־המלך לאכול ושלחתני ונסתרתי בשדה עד הערב השלשית׃ 
09O 020:006 אם־פקד יפקדני אביך ואמרת נשאל נשאל ממני דוד לרוץ בית־לחם עירו כי זבח הימים שם לכל־המשפחה׃ 
09O 020:007 אם־כה יאמר טוב שלום לעבדך ואם־חרה יחרה לו דע כי־כלתה הרעה מעמו׃ 
09O 020:008 ועשית חסד על־עבדך כי בברית יהוה הבאת את־עבדך עמך ואם־יש־בי עון המיתני אתה ועד־אביך למה־זה תביאני׃  פ 
09O 020:009 ויאמר יהונתן חלילה לך כי ׀ אם־ידע אדע כי־כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך ולא אתה אגיד לך׃    ס 
09O 020:010 ויאמר דוד אל־יהונתן מי יגיד לי או מה־יענך אביך קשה׃    ס 
09O 020:011 ויאמר יהונתן אל־דוד לכה ונצא השדה ויצאו שניהם השדה׃    ס 
09O 020:012 ויאמר יהונתן אל־דוד יהוה אלהי ישראל כי־אחקר את־אבי כעת ׀ מחר השלשית והנה־טוב אל־דוד ולא־אז אשלח אליך וגליתי את־אזנך׃ 
09O 020:013 כה־יעשה יהוה ליהונתן וכה יסיף כי־ייטב אל־אבי את־הרעה עליך וגליתי את־אזנך ושלחתיך והלכת לשלום ויהי יהוה עמך כאשר היה עם־אבי׃ 
09O 020:014 ולא אם־עודני חי ולא־תעשה עמדי חסד יהוה ולא אמות׃ 
09O 020:015 ולא־תכרת את־חסדך מעם ביתי עד־עולם ולא בהכרת יהוה את־איבי דוד איש מעל פני האדמה׃ 
09O 020:016 ויכרת יהונתן עם־בית דוד ובקש יהוה מיד איבי דוד׃ 
09O 020:017 ויוסף יהונתן להשביע את־דוד באהבתו אתו כי־אהבת נפשו אהבו׃    ס 
09O 020:018 ויאמר־לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך׃ 
09O 020:019 ושלשת תרד מאד ובאת אל־המקום אשר־נסתרת שם ביום המעשה וישבת אצל האבן האזל׃ 
09O 020:020 ואני שלשת החצים צדה אורה לשלח־לי למטרה׃ 
09O 020:021 והנה אשלח את־הנער לך מצא את־החצים אם־אמר אמר לנער הנה החצים ׀ ממך והנה קחנו ׀ ובאה כי־שלום לך ואין דבר חי־יהוה׃ 
09O 020:022 ואם־כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה לך כי שלחך יהוה׃ 
09O 020:023 והדבר אשר דברנו אני ואתה הנה יהוה ביני ובינך עד־עולם׃    ס 
09O 020:024 ויסתר דוד בשדה ויהי החדש וישב המלך [על־ כ] (אל־הלחם ק) לאכול׃ 
09O 020:025 וישב המלך על־מושבו כפעם ׀ בפעם אל־מושב הקיר ויקם יהונתן וישב אבנר מצד שאול ויפקד מקום דוד׃ 
09O 020:026 ולא־דבר שאול מאומה ביום ההוא כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי־לא טהור׃    ס 
09O 020:027 ויהי ממחרת החדש השני ויפקד מקום דוד    ס   ויאמר שאול אל־יהונתן בנו מדוע לא־בא בן־ישי גם־תמול גם־היום אל־הלחם׃ 
09O 020:028 ויען יהונתן את־שאול נשאל נשאל דוד מעמדי עד־בית לחם׃ 
09O 020:029 ויאמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר והוא צוה־לי אחי ועתה אם־מצאתי חן בעיניך אמלטה נא ואראה את־אחי על־כן לא־בא אל־שלחן המלך׃    ס 
09O 020:030 ויחר־אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן־נעות המרדות הלוא ידעתי כי־בחר אתה לבן־ישי לבשתך ולבשת ערות אמך׃ 
09O 020:031 כי כל־הימים אשר בן־ישי חי על־האדמה לא תכון אתה ומלכותך ועתה שלח וקח אתו אלי כי בן־מות הוא׃    ס 
09O 020:032 ויען יהונתן את־שאול אביו ויאמר אליו למה יומת מה עשה׃ 
09O 020:033 ויטל שאול את־החנית עליו להכתו וידע יהונתן כי־כלה היא מעם אביו להמית את־דוד׃    ס 
09O 020:034 ויקם יהונתן מעם השלחן בחרי־אף ולא־אכל ביום־החדש השני לחם כי נעצב אל־דוד כי הכלמו אביו׃    ס 
09O 020:035 ויהי בבקר ויצא יהונתן השדה למועד דוד ונער קטן עמו׃ 
09O 020:036 ויאמר לנערו רץ מצא נא את־החצים אשר אנכי מורה הנער רץ והוא־ירה החצי להעברו׃ 
09O 020:037 ויבא הנער עד־מקום החצי אשר ירה יהונתן ויקרא יהונתן אחרי הנער ויאמר הלוא החצי ממך והלאה׃ 
09O 020:038 ויקרא יהונתן אחרי הנער מהרה חושה אל־תעמד וילקט נער יהונתן את־ [החצי כ] (החצים ק) ויבא אל־אדניו׃ 
09O 020:039 והנער לא־ידע מאומה אך יהונתן ודוד ידעו את־הדבר׃ 
09O 020:040 ויתן יהונתן את־כליו אל־הנער אשר־לו ויאמר לו לך הביא העיר׃ 
09O 020:041 הנער בא ודוד קם מאצל הנגב ויפל לאפיו ארצה וישתחו שלש פעמים וישקו ׀ איש את־רעהו ויבכו איש את־רעהו עד־דוד הגדיל׃ 
09O 020:042 ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום אשר נשבענו שנינו אנחנו בשם יהוה לאמר יהוה יהיה ׀ ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך עד־עולם׃  פ 
09O 021:001 ויקם וילך ויהונתן בא העיר׃ 
09O 021:002 ויבא דוד נבה אל־אחימלך הכהן ויחרד אחימלך לקראת דוד ויאמר לו מדוע אתה לבדך ואיש אין אתך׃ 
09O 021:003 ויאמר דוד לאחימלך הכהן המלך צוני דבר ויאמר אלי איש אל־ידע מאומה את־הדבר אשר־אנכי שלחך ואשר צויתך ואת־הנערים יודעתי אל־מקום פלני אלמוני׃ 
09O 021:004 ועתה מה־יש תחת־ידך חמשה־לחם תנה בידי או הנמצא׃ 
09O 021:005 ויען הכהן את־דוד ויאמר אין־לחם חל אל־תחת ידי כי־אם־לחם קדש יש אם־נשמרו הנערים אך מאשה׃  פ 
09O 021:006 ויען דוד את־הכהן ויאמר לו כי אם־אשה עצרה־לנו כתמול שלשם בצאתי ויהיו כלי־הנערים קדש והוא דרך חל ואף כי היום יקדש בכלי׃ 
09O 021:007 ויתן־לו הכהן קדש כי לא־היה שם לחם כי־אם־לחם הפנים המוסרים מלפני יהוה לשום לחם חם ביום הלקחו׃ 
09O 021:008 ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני יהוה ושמו דאג האדמי אביר הרעים אשר לשאול׃ 
09O 021:009 ויאמר דוד לאחימלך ואין יש־פה תחת־ידך חנית או־חרב כי גם־חרבי וגם־כלי לא־לקחתי בידי כי־היה דבר־המלך נחוץ׃    ס 
09O 021:010 ויאמר הכהן חרב גלית הפלשתי אשר־הכית ׀ בעמק האלה הנה־היא לוטה בשמלה אחרי האפוד אם־אתה תקח־לך קח כי אין אחרת זולתה בזה ויאמר דוד אין כמוה תננה לי׃ 
09O 021:011 ויקם דוד ויברח ביום־ההוא מפני שאול ויבא אל־אכיש מלך גת׃ 
09O 021:012 ויאמרו עבדי אכיש אליו הלוא־זה דוד מלך הארץ הלוא לזה יענו במחלות לאמר הכה שאול [באלפו כ] (באלפיו ק) ודוד [ברבבתו כ] (ברבבתיו׃ ק) 
09O 021:013 וישם דוד את־הדברים האלה בלבבו וירא מאד מפני אכיש מלך־גת׃ 
09O 021:014 וישנו את־טעמו בעיניהם ויתהלל בידם [ויתו כ] (ויתיו ק) על־דלתות השער ויורד רירו אל־זקנו׃ 
09O 021:015 ויאמר אכיש אל־עבדיו הנה תראו איש משתגע למה תביאו אתו אלי׃ 
09O 021:016 חסר משגעים אני כי־הבאתם את־זה להשתגע עלי הזה יבוא אל־ביתי׃    ס 
09O 022:001 וילך דוד משם וימלט אל־מערת עדלם וישמעו אחיו וכל־בית אביו וירדו אליו שמה׃ 
09O 022:002 ויתקבצו אליו כל־איש מצוק וכל־איש אשר־לו נשא וכל־איש מר־נפש ויהי עליהם לשר ויהיו עמו כארבע מאות איש׃ 
09O 022:003 וילך דוד משם מצפה מואב ויאמר ׀ אל־מלך מואב יצא־נא אבי ואמי אתכם עד אשר אדע מה־יעשה־לי אלהים׃ 
09O 022:004 וינחם את־פני מלך מואב וישבו עמו כל־ימי היות־דוד במצודה׃    ס 
09O 022:005 ויאמר גד הנביא אל־דוד לא תשב במצודה לך ובאת־לך ארץ יהודה וילך דוד ויבא יער חרת׃    ס 
09O 022:006 וישמע שאול כי נודע דוד ואנשים אשר אתו ושאול יושב בגבעה תחת־האשל ברמה וחניתו בידו וכל־עבדיו נצבים עליו׃ 
09O 022:007 ויאמר שאול לעבדיו הנצבים עליו שמעו־נא בני ימיני גם־לכלכם יתן בן־ישי שדות וכרמים לכלכם ישים שרי אלפים ושרי מאות׃ 
09O 022:008 כי קשרתם כלכם עלי ואין־גלה את־אזני בכרת־בני עם־בן־ישי ואין־חלה מכם עלי וגלה את־אזני כי הקים בני את־עבדי עלי לארב כיום הזה׃    ס 
09O 022:009 ויען דאג האדמי והוא נצב על־עבדי־שאול ויאמר ראיתי את־בן־ישי בא נבה אל־אחימלך בן־אחטוב׃ 
09O 022:010 וישאל־לו ביהוה וצידה נתן לו ואת חרב גלית הפלשתי נתן לו׃ 
09O 022:011 וישלח המלך לקרא את־אחימלך בן־אחיטוב הכהן ואת כל־בית אביו הכהנים אשר בנב ויבאו כלם אל־המלך׃    ס 
09O 022:012 ויאמר שאול שמע־נא בן־אחיטוב ויאמר הנני אדני׃ 
09O 022:013 ויאמר [אלו כ] (אליו ק) שאול למה קשרתם עלי אתה ובן־ישי בתתך לו לחם וחרב ושאול לו באלהים לקום אלי לארב כיום הזה׃    ס 
09O 022:014 ויען אחימלך את־המלך ויאמר ומי בכל־עבדיך כדוד נאמן וחתן המלך וסר אל־משמעתך ונכבד בביתך׃ 
09O 022:015 היום החלתי [לשאול־ כ] (לשאל־לו ק) באלהים חלילה לי אל־ישם המלך בעבדו דבר בכל־בית אבי כי לא־ידע עבדך בכל־זאת דבר קטן או גדול׃ 
09O 022:016 ויאמר המלך מות תמות אחימלך אתה וכל־בית אביך׃ 
09O 022:017 ויאמר המלך לרצים הנצבים עליו סבו והמיתו ׀ כהני יהוה כי גם־ידם עם־דוד וכי ידעו כי־ברח הוא ולא גלו את־ [אזנו כ] (אזני ק) ולא־אבו עבדי המלך לשלח את־ידם לפגע בכהני יהוה׃    ס 
09O 022:018 ויאמר המלך [לדויג כ] (לדואג ק) סב אתה ופגע בכהנים ויסב [דויג כ] (דואג ק) האדמי ויפגע־הוא בכהנים וימת ׀ ביום ההוא שמנים וחמשה איש נשא אפוד בד׃ 
09O 022:019 ואת נב עיר־הכהנים הכה לפי־חרב מאיש ועד־אשה מעולל ועד־יונק ושור וחמור ושה לפי־חרב׃ 
09O 022:020 וימלט בן־אחד לאחימלך בן־אחטוב ושמו אביתר ויברח אחרי דוד׃ 
09O 022:021 ויגד אביתר לדוד כי הרג שאול את כהני יהוה׃ 
09O 022:022 ויאמר דוד לאביתר ידעתי ביום ההוא כי־שם [דויג כ] (דואג ק) האדמי כי־הגד יגיד לשאול אנכי סבתי בכל־נפש בית אביך׃ 
09O 022:023 שבה אתי אל־תירא כי אשר־יבקש את־נפשי יבקש את־נפשך כי־משמרת אתה עמדי׃ 
09O 023:001 ויגדו לדוד לאמר הנה פלשתים נלחמים בקעילה והמה שסים את־הגרנות׃ 
09O 023:002 וישאל דוד ביהוה לאמר האלך והכיתי בפלשתים האלה    ס   ויאמר יהוה אל־דוד לך והכית בפלשתים והושעת את־קעילה׃ 
09O 023:003 ויאמרו אנשי דוד אליו הנה אנחנו פה ביהודה יראים ואף כי־נלך קעלה אל־מערכות פלשתים׃    ס 
09O 023:004 ויוסף עוד דוד לשאל ביהוה    ס   ויענהו יהוה ויאמר קום רד קעילה כי־אני נתן את־פלשתים בידך׃ 
09O 023:005 וילך דוד [ואנשו כ] (ואנשיו ק) קעילה וילחם בפלשתים וינהג את־מקניהם ויך בהם מכה גדולה וישע דוד את ישבי קעילה׃    ס 
09O 023:006 ויהי בברח אביתר בן־אחימלך אל־דוד קעילה אפוד ירד בידו׃ 
09O 023:007 ויגד לשאול כי־בא דוד קעילה ויאמר שאול נכר אתו אלהים בידי כי נסגר לבוא בעיר דלתים ובריח׃ 
09O 023:008 וישמע שאול את־כל־העם למלחמה לרדת קעילה לצור אל־דוד ואל־אנשיו׃ 
09O 023:009 וידע דוד כי עליו שאול מחריש הרעה ויאמר אל־אביתר הכהן הגישה האפוד׃    ס 
09O 023:010 ויאמר דוד יהוה אלהי ישראל שמע שמע עבדך כי־מבקש שאול לבוא אל־קעילה לשחת לעיר בעבורי׃ 
09O 023:011 היסגרני בעלי קעילה בידו הירד שאול כאשר שמע עבדך יהוה אלהי ישראל הגד־נא לעבדך    ס   ויאמר יהוה ירד׃ 
09O 023:012 ויאמר דוד היסגרו בעלי קעילה אתי ואת־אנשי ביד־שאול ויאמר יהוה יסגירו׃    ס 
09O 023:013 ויקם דוד ואנשיו כשש־מאות איש ויצאו מקעלה ויתהלכו באשר יתהלכו ולשאול הגד כי־נמלט דוד מקעילה ויחדל לצאת׃ 
09O 023:014 וישב דוד במדבר במצדות וישב בהר במדבר־זיף ויבקשהו שאול כל־הימים ולא־נתנו אלהים בידו׃ 
09O 023:015 וירא דוד  כי־יצא שאול לבקש את־נפשו ודוד במדבר־זיף בחרשה׃    ס 
09O 023:016 ויקם יהונתן בן־שאול וילך אל־דוד חרשה ויחזק את־ידו באלהים׃ 
09O 023:017 ויאמר אליו אל־תירא כי לא תמצאך יד שאול אבי ואתה תמלך על־ישראל ואנכי אהיה־לך למשנה וגם־שאול אבי ידע כן׃ 
09O 023:018 ויכרתו שניהם ברית לפני יהוה וישב דוד בחרשה ויהונתן הלך לביתו׃    ס 
09O 023:019 ויעלו זפים אל־שאול הגבעתה לאמר הלוא דוד מסתתר עמנו במצדות בחרשה בגבעת החכילה אשר מימין הישימון׃ 
09O 023:020 ועתה לכל־אות נפשך המלך לרדת רד ולנו הסגירו ביד המלך׃ 
09O 023:021 ויאמר שאול ברוכים אתם ליהוה כי חמלתם עלי׃ 
09O 023:022 לכו־נא הכינו עוד ודעו וראו את־מקומו אשר תהיה רגלו מי ראהו שם כי אמר אלי ערום יערם הוא׃ 
09O 023:023 וראו ודעו מכל המחבאים אשר יתחבא שם ושבתם אלי אל־נכון והלכתי אתכם והיה אם־ישנו בארץ וחפשתי אתו בכל אלפי יהודה׃ 
09O 023:024 ויקומו וילכו זיפה לפני שאול ודוד ואנשיו במדבר מעון בערבה אל ימין הישימון׃ 
09O 023:025 וילך שאול ואנשיו לבקש ויגדו  לדוד וירד הסלע וישב במדבר מעון וישמע שאול וירדף אחרי־דוד מדבר מעון׃ 
09O 023:026 וילך שאול מצד ההר מזה ודוד ואנשיו מצד ההר מזה ויהי דוד נחפז ללכת מפני שאול ושאול ואנשיו עטרים אל־דוד ואל־אנשיו לתפשם׃ 
09O 023:027 ומלאך בא אל־שאול לאמר מהרה ולכה כי־פשטו פלשתים על־הארץ׃ 
09O 023:028 וישב שאול מרדף אחרי דוד וילך לקראת פלשתים על־כן קראו למקום ההוא סלע המחלקות׃ 
09O 023:029 ויעל דוד משם וישב במצדות עין־גדי׃ 
09O 024:001 ויהי כאשר שב שאול מאחרי פלשתים ויגדו לו לאמר הנה דוד במדבר עין גדי׃    ס 
09O 024:002 ויקח שאול שלשת אלפים איש בחור מכל־ישראל וילך לבקש את־דוד ואנשיו על־פני צורי היעלים׃ 
09O 024:003 ויבא אל־גדרות הצאן על־הדרך ושם מערה ויבא שאול להסך את־רגליו ודוד ואנשיו בירכתי המערה ישבים׃ 
09O 024:004 ויאמרו אנשי דוד אליו הנה היום א‍שר־אמר יהוה אליך הנה אנכי נתן את־ [איביך כ] (איבך ק) בידך ועשית לו כאשר יטב בעיניך ויקם דוד ויכרת את־כנף־המעיל אשר־לשאול בלט׃ 
09O 024:005 ויהי אחרי־כן ויך לב־דוד אתו על אשר כרת את־כנף אשר לשאול׃    ס 
09O 024:006 ויאמר לאנשיו חלילה לי מיהוה אם־אעשה את־הדבר הזה לאדני למשיח יהוה לשלח ידי בו כי־משיח יהוה הוא׃ 
09O 024:007 וישסע דוד את־אנשיו בדברים ולא נתנם לקום אל־שאול ושאול קם מהמערה וילך בדרך׃    ס 
09O 024:008 ויקם דוד אחרי־כן ויצא [מן־המערה כ] (מהמערה ק) ויקרא אחרי־שאול לאמר אדני המלך ויבט שאול אחריו ויקד דוד אפים ארצה וישתחו׃    ס 
09O 024:009 ויאמר דוד לשאול למה תשמע את־דברי אדם לאמר הנה דוד מבקש רעתך׃ 
09O 024:010 הנה היום הזה ראו עיניך את אשר־נתנך יהוה ׀ היום ׀ בידי במערה ואמר להרגך ותחס עליך ואמר לא־אשלח ידי באדני כי־משיח יהוה הוא׃ 
09O 024:011 ואבי ראה גם ראה את־כנף מעילך בידי כי בכרתי את־כנף מעילך ולא הרגתיך דע וראה כי אין בידי רעה ופשע ולא־חטאתי לך ואתה צדה את־נפשי לקחתה׃ 
09O 024:012 ישפט יהוה ביני ובינך ונקמני יהוה ממך וידי לא תהיה־בך׃ 
09O 024:013 כאשר יאמר משל הקדמני מרשעים יצא רשע וידי לא תהיה־בך׃ 
09O 024:014 אחרי מי יצא מלך ישראל אחרי מי אתה רדף אחרי כלב מת אחרי פרעש אחד׃ 
09O 024:015 והיה יהוה לדין ושפט ביני ובינך וירא וירב את־ריבי וישפטני מידך׃  פ 
09O 024:016 ויהי ׀ ככלות דוד לדבר את־הדברים האלה אל־שאול ויאמר שאול הקלך זה בני דוד וישא שאול קלו ויבך׃ 
09O 024:017 ויאמר אל־דוד צדיק אתה ממני כי אתה גמלתני הטובה ואני גמלתיך הרעה׃ 
09O 024:018 [ואת כ] (ואתה ק) הגדת היום את אשר־עשיתה אתי טובה את אשר סגרני יהוה בידך ולא הרגתני׃ 
09O 024:019 וכי־ימצא איש את־איבו ושלחו בדרך טובה ויהוה ישלמך טובה תחת היום הזה אשר עשיתה לי׃ 
09O 024:020 ועתה הנה ידעתי כי מלך תמלוך וקמה בידך ממלכת ישראל׃ 
09O 024:021 ועתה השבעה לי ביהוה אם־תכרית את־זרעי אחרי ואם־תשמיד את־שמי מבית אבי׃ 
09O 024:022 וישבע דוד לשאול וילך שאול אל־ביתו ודוד ואנשיו עלו על־המצודה׃  פ 
09O 025:001 וימת שמואל ויקבצו כל־ישראל ויספדו־לו ויקברהו בביתו ברמה ויקם דוד וירד אל־מדבר פארן׃    ס 
09O 025:002 ואיש במעון ומעשהו בכרמל והאיש גדול מאד ולו צאן שלשת־אלפים ואלף עזים ויהי בגזז את־צאנו בכרמל׃ 
09O 025:003 ושם האיש נבל ושם אשתו אבגיל והאשה טובת־שכל ויפת תאר והאיש קשה ורע מעללים והוא [כלבו כ] (כלבי׃ ק) 
09O 025:004 וישמע דוד במדבר כי־גזז נבל את־צאנו׃ 
09O 025:005 וישלח דוד עשרה נערים ויאמר דוד לנערים עלו כרמלה ובאתם אל־נבל ושאלתם־לו בשמי לשלום׃ 
09O 025:006 ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר־לך שלום׃ 
09O 025:007 ועתה שמעתי כי גזזים לך עתה הרעים אשר־לך היו עמנו לא הכלמנום ולא־נפקד להם מאומה כל־ימי היותם בכרמל׃ 
09O 025:008 שאל את־נעריך ויגידו לך וימצאו הנערים חן בעיניך כי־על־יום טוב בנו תנה־נא את אשר תמצא ידך לעבדיך ולבנך לדוד׃ 
09O 025:009 ויבאו נערי דוד וידברו אל־נבל ככל־הדברים האלה בשם דוד וינוחו׃ 
09O 025:010 ויען נבל את־עבדי דוד ויאמר מי דוד ומי בן־ישי היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדניו׃ 
09O 025:011 ולקחתי את־לחמי ואת־מימי ואת טבחתי אשר טבחתי לגזזי ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי אי מזה המה׃ 
09O 025:012 ויהפכו נערי־דוד לדרכם וישבו ויבאו ויגדו לו ככל הדברים האלה׃ 
09O 025:013 ויאמר דוד לאנשיו חגרו ׀ איש את־חרבו ויחגרו איש את־חרבו ויחגר גם־דוד את־חרבו ויעלו ׀ אחרי דוד כארבע מאות איש ומאתים ישבו על־הכלים׃ 
09O 025:014 ולאביגיל אשת נבל הגיד נער־אחד מהנערים לאמר הנה שלח דוד מלאכים ׀ מהמדבר לברך את־אדנינו ויעט בהם׃ 
09O 025:015 והאנשים טבים לנו מאד ולא הכלמנו ולא־פקדנו מאומה כל־ימי התהלכנו אתם בהיותנו בשדה׃ 
09O 025:016 חומה היו עלינו גם־לילה גם־יומם כל־ימי היותנו עמם רעים הצאן׃ 
09O 025:017 ועתה דעי וראי מה־תעשי כי־כלתה הרעה אל־אדנינו ועל כל־ביתו והוא בן־בליעל מדבר אליו׃ 
09O 025:018 ותמהר [אבוגיל כ] (אביגיל ק) ותקח מאתים לחם ושנים נבלי־יין וחמש צאן [עשוות כ] (עשוית  ק) וחמש סאים קלי ומאה צמקים ומאתים דבלים ותשם על־החמרים׃ 
09O 025:019 ותאמר לנעריה עברו לפני הנני אחריכם באה ולאישה נבל לא הגידה׃ 
09O 025:020 והיה היא ׀ רכבת על־החמור וירדת בסתר ההר והנה דוד ואנשיו ירדים לקראתה ותפגש אתם׃ 
09O 025:021 ודוד אמר אך לשקר שמרתי את־כל־אשר לזה במדבר ולא־נפקד מכל־אשר־לו מאומה וישב־לי רעה תחת טובה׃ 
09O 025:022 כה־יעשה אלהים לאיבי דוד וכה יסיף אם־אשאיר מכל־אשר־לו עד־הבקר משתין בקיר׃ 
09O 025:023 ותרא אביגיל את־דוד ותמהר ותרד מעל החמור ותפל לאפי דוד על־פניה ותשתחו ארץ׃ 
09O 025:024 ותפל על־רגליו ותאמר בי־אני אדני העון ותדבר־נא אמתך באזניך ושמע את דברי אמתך׃ 
09O 025:025 אל־נא ישים אדני ׀ את־לבו אל־איש הבליעל הזה על־נבל כי כשמו כן־הוא נבל שמו ונבלה עמו ואני אמתך לא ראיתי את־נערי אדני אשר שלחת׃ 
09O 025:026 ועתה אדני חי־יהוה וחי־נפשך אשר מנעך יהוה מבוא בדמים והושע ידך לך ועתה יהיו כנבל איביך והמבקשים אל־אדני רעה׃ 
09O 025:027 ועתה הברכה הזאת אשר־הביא שפחתך לאדני ונתנה לנערים המתהלכים ברגלי אדני׃ 
09O 025:028 שא נא לפשע אמתך כי עשה־יעשה יהוה לאדני בית נאמן כי־מלחמות יהוה אדני נלחם ורעה לא־תמצא בך מימיך׃ 
09O 025:029 ויקם אדם לרדפך ולבקש את־נפשך והיתה נפש אדני צרורה ׀ בצרור החיים את יהוה אלהיך ואת נפש איביך יקלענה בתוך כף הקלע׃ 
09O 025:030 והיה כי־יעשה יהוה לאדני ככל אשר־דבר את־הטובה עליך וצוך לנגיד על־ישראל׃ 
09O 025:031 ולא תהיה זאת ׀ לך לפוקה ולמכשול לב לאדני ולשפך־דם חנם ולהושיע אדני לו והיטב יהוה לאדני וזכרת את־אמתך׃    ס 
09O 025:032 ויאמר דוד לאביגל ברוך יהוה אלהי ישראל אשר שלחך היום הזה לקראתי׃ 
09O 025:033 וברוך טעמך וברוכה את אשר כלתני היום הזה מבוא בדמים והשע ידי לי׃ 
09O 025:034 ואולם חי־יהוה אלהי ישראל אשר מנעני מהרע אתך כי ׀ לולי מהרת [ותבאתי כ] (ותבאת ק) לקראתי כי אם־נותר לנבל עד־אור הבקר משתין בקיר׃ 
09O 025:035 ויקח דוד מידה את אשר־הביאה לו ולה אמר עלי לשלום לביתך ראי שמעתי בקולך ואשא פניך׃ 
09O 025:036 ותבא אביגיל ׀ אל־נבל והנה־לו משתה בביתו כמשתה המלך ולב נבל טוב עליו והוא שכר עד־מאד ולא־הגידה לו דבר קטן וגדול עד־אור הבקר׃ 
09O 025:037 ויהי בבקר בצאת היין מנבל ותגד־לו אשתו את־הדברים האלה וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן׃ 
09O 025:038 ויהי כעשרת הימים ויגף יהוה את־נבל וימת׃ 
09O 025:039 וישמע דוד כי מת נבל ויאמר ברוך יהוה אשר רב את־ריב חרפתי מיד נבל ואת־עבדו חשך מרעה ואת רעת נבל השיב יהוה בראשו וישלח דוד וידבר באביגיל לקחתה לו לאשה׃ 
09O 025:040 ויבאו עבדי דוד אל־אביגיל הכרמלה וידברו אליה לאמר דוד שלחנו אליך לקחתך לו לאשה׃ 
09O 025:041 ותקם ותשתחו אפים ארצה ותאמר הנה אמתך לשפחה לרחץ רגלי עבדי אדני׃ 
09O 025:042 ותמהר ותקם אביגיל ותרכב על־החמור וחמש נערתיה ההלכות לרגלה ותלך אחרי מלאכי דוד ותהי־לו לאשה׃ 
09O 025:043 ואת־אחינעם לקח דוד מיזרעאל ותהיין גם־שתיהן לו לנשים׃    ס 
09O 025:044 ושאול נתן את־מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן־ליש אשר מגלים׃ 
09O 026:001 ויבאו הזפים אל־שאול הגבעתה לאמר הלוא דוד מסתתר בגבעת החכילה על פני הישימן׃ 
09O 026:002 ויקם שאול וירד אל־מדבר־זיף ואתו שלשת־אלפים איש בחורי ישראל לבקש את־דוד במדבר־זיף׃ 
09O 026:003 ויחן שאול בגבעת החכילה אשר על־פני הישימן על־הדרך ודוד ישב במדבר וירא כי בא שאול אחריו המדברה׃ 
09O 026:004 וישלח דוד מרגלים וידע כי־בא שאול אל־נכון׃ 
09O 026:005 ויקם דוד ויבא אל־המקום אשר חנה־שם שאול וירא דוד את־המקום אשר שכב־שם שאול ואבנר בן־נר שר־צבאו ושאול שכב במעגל והעם חנים [סביבתו כ] (סביבתיו׃ ק) 
09O 026:006 ויען דוד ויאמר ׀ אל־אחימלך החתי ואל־אבישי בן־צרויה אחי יואב לאמר מי־ירד אתי אל־שאול אל־המחנה ויאמר אבישי אני ארד עמך׃ 
09O 026:007 ויבא דוד ואבישי ׀ אל־העם לילה והנה שאול שכב ישן במעגל וחניתו מעוכה־בארץ [מראשתו כ] (מראשתיו ק) ואבנר והעם שכבים [סביבתו כ] (סביבתיו׃ ק)    ס 
09O 026:008 ויאמר אבישי אל־דוד סגר אלהים היום את־אויבך בידך ועתה אכנו נא בחנית ובארץ פעם אחת ולא אשנה לו׃ 
09O 026:009 ויאמר דוד אל־אבישי אל־תשחיתהו כי מי שלח ידו במשיח יהוה ונקה׃  פ 
09O 026:010 ויאמר דוד חי־יהוה כי אם־יהוה יגפנו או־יומו יבוא ומת או במלחמה ירד ונספה׃ 
09O 026:011 חלילה לי מיהוה משלח ידי במשיח יהוה ועתה קח־נא את־החנית אשר [מראשתו כ] (מראשתיו ק) ואת־צפחת המים ונלכה לנו׃ 
09O 026:012 ויקח דוד את־החנית ואת־צפחת המים מראשתי שאול וילכו להם ואין ראה ואין יודע ואין מקיץ כי כלם ישנים כי תרדמת יהוה נפלה עליהם׃ 
09O 026:013 ויעבר דוד העבר ויעמד על־ראש־ההר מרחק רב המקום ביניהם׃ 
09O 026:014 ויקרא דוד אל־העם ואל־אבנר בן־נר לאמר הלוא תענה אבנר ויען אבנר ויאמר מי אתה קראת אל־המלך׃  פ 
09O 026:015 ויאמר דוד אל־אבנר הלוא־איש אתה ומי כמוך בישראל ולמה לא שמרת אל־אדניך המלך כי־בא אחד העם להשחית את־המלך אדניך׃ 
09O 026:016 לא־טוב הדבר הזה אשר עשית חי־יהוה כי בני־מות אתם אשר לא־שמרתם על־אדניכם על־משיח יהוה ועתה ׀ ראה אי־חנית המלך ואת־צפחת המים אשר [מראשתו כ] (מראשתיו׃ ק) 
09O 026:017 ויכר שאול את־קול דוד ויאמר הקולך זה בני דוד ויאמר דוד קולי אדני המלך׃ 
09O 026:018 ויאמר למה זה אדני רדף אחרי עבדו כי מה עשיתי ומה־בידי רעה׃ 
09O 026:019 ועתה ישמע־נא אדני המלך את דברי עבדו אם־יהוה הסיתך בי ירח מנחה ואם ׀ בני האדם ארורים הם לפני יהוה כי־גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבד אלהים אחרים׃ 
09O 026:020 ועתה אל־יפל דמי ארצה מנגד פני יהוה כי־יצא מלך ישראל לבקש את־פרעש אחד כאשר ירדף הקרא בהרים׃ 
09O 026:021 ויאמר שאול חטאתי שוב בני־דוד כי לא־ארע לך עוד תחת אשר יקרה נפשי בעיניך היום הזה הנה הסכלתי ואשגה הרבה מאד׃ 
09O 026:022 ויען דוד ויאמר הנה [החנית כ] (חנית ק) המלך ויעבר אחד מהנערים ויקחה׃ 
09O 026:023 ויהוה ישיב לאיש את־צדקתו ואת־אמנתו אשר נתנך יהוה ׀ היום ביד ולא אביתי לשלח ידי במשיח יהוה׃ 
09O 026:024 והנה כאשר גדלה נפשך היום הזה בעיני כן תגדל נפשי בעיני יהוה ויצלני מכל־צרה׃  פ 
09O 026:025 ויאמר שאול אל־דוד ברוך אתה בני דוד גם עשה תעשה וגם יכל תוכל וילך דוד לדרכו ושאול שב למקומו׃  פ 
09O 027:001 ויאמר דוד אל־לבו עתה אספה יום־אחד ביד־שאול אין־לי טוב כי המלט אמלט ׀ אל־ארץ פלשתים ונואש ממני שאול לבקשני עוד בכל־גבול ישראל ונמלטתי מידו׃ 
09O 027:002 ויקם דוד ויעבר הוא ושש־מאות איש אשר עמו אל־אכיש בן־מעוך מלך גת׃ 
09O 027:003 וישב דוד עם־אכיש בגת הוא ואנשיו איש וביתו דוד ושתי נשיו אחינעם היזרעאלית ואביגיל אשת־נבל הכרמלית׃ 
09O 027:004 ויגד לשאול כי־ברח דוד גת ולא־ [יוסף כ] (יסף ק) עוד לבקשו׃    ס 
09O 027:005 ויאמר דוד אל־אכיש אם־נא מצאתי חן בעיניך יתנו־לי מקום באחת ערי השדה ואשבה שם ולמה ישב עבדך בעיר הממלכה עמך׃ 
09O 027:006 ויתן־לו אכיש ביום ההוא את־צקלג לכן היתה צקלג למלכי יהודה עד היום הזה׃  פ 
09O 027:007 ויהי מספר הימים אשר־ישב דוד בשדה פלשתים ימים וארבעה חדשים׃ 
09O 027:008 ויעל דוד ואנשיו ויפשטו אל־הגשורי [והגרזי כ] (והגזרי ק) והעמלקי כי הנה ישבות הארץ אשר מעולם בואך שורה ועד־ארץ מצרים׃ 
09O 027:009 והכה דוד את־הארץ ולא יחיה איש ואשה ולקח צאן ובקר וחמרים וגמלים ובגדים וישב ויבא אל־אכיש׃ 
09O 027:010 ויאמר אכיש אל־פשטתם היום ויאמר דוד על־נגב יהודה ועל־נגב הירחמאלי ואל־נגב הקיני׃ 
09O 027:011 ואיש ואשה לא־יחיה דוד להביא גת לאמר פן־יגדו עלינו לאמר כה־עשה דוד וכה משפטו כל־הימים אשר ישב בשדה פלשתים׃ 
09O 027:012 ויאמן אכיש בדוד לאמר הבאש הבאיש בעמו בישראל והיה לי לעבד עולם׃  פ 
09O 028:001 ויהי בימים ההם ויקבצו פלשתים את־מחניהם לצבא להלחם בישראל ויאמר אכיש אל־דוד ידע תדע כי אתי תצא במחנה אתה ואנשיך׃ 
09O 028:002 ויאמר דוד אל־אכיש לכן אתה תדע את אשר־יעשה עבדך ויאמר אכיש אל־דוד לכן שמר לראשי אשימך כל־הימים׃  פ 
09O 028:003 ושמואל מת ויספדו־לו כל־ישראל ויקברהו ברמה ובעירו ושאול הסיר האבות ואת־הידענים מהארץ׃ 
09O 028:004 ויקבצו פלשתים ויבאו ויחנו בשונם ויקבץ שאול את־כל־ישראל ויחנו בגלבע׃ 
09O 028:005 וירא שאול את־מחנה פלשתים וירא ויחרד לבו מאד׃ 
09O 028:006 וישאל שאול ביהוה ולא ענהו יהוה גם בחלמות גם באורים גם בנביאם׃ 
09O 028:007 ויאמר שאול לעבדיו בקשו־לי אשת בעלת־אוב ואלכה  אליה ואדרשה־בה ויאמרו עבדיו אליו הנה אשת בעלת־אוב בעין דור׃ 
09O 028:008 ויתחפש שאול וילבש בגדים אחרים וילך הוא ושני אנשים עמו ויבאו אל־האשה לילה ויאמר [קסומי־ כ] (קסמי־נא  ק) לי באוב והעלי לי את אשר־אמר אליך׃ 
09O 028:009 ותאמר האשה אליו הנה אתה ידעת את אשר־עשה שאול אשר הכרית את־האבות ואת־הידעני מן־הארץ ולמה אתה מתנקש בנפשי להמיתני׃ 
09O 028:010 וישבע לה שאול ביהוה לאמר חי־יהוה אם־יקרך עון בדבר הזה׃ 
09O 028:011 ותאמר האשה את־מי אעלה־לך ויאמר את־שמואל העלי־לי׃ 
09O 028:012 ותרא האשה את־שמואל ותזעק בקול גדול ותאמר האשה אל־שאול לאמר למה רמיתני ואתה שאול׃ 
09O 028:013 ויאמר לה המלך אל־תיראי כי מה ראית ותאמר האשה אל־שאול אלהים ראיתי עלים מן־הארץ׃ 
09O 028:014 ויאמר לה מה־תארו ותאמר איש זקן עלה והוא עטה מעיל וידע שאול כי־שמואל הוא ויקד אפים ארצה וישתחו׃    ס 
09O 028:015 ויאמר שמואל אל־שאול למה הרגזתני להעלות אתי ויאמר אול צר־לי מאד ופלשתים ׀ נלחמים בי ואלהים סר מעלי ולא־ענני עוד גם ביד־הנביאם גם־בחלמות ואקראה לך להודיעני מה אעשה׃    ס 
09O 028:016 ויאמר שמואל ולמה תשאלני ויהוה סר מעליך ויהי ערך׃ 
09O 028:017 ויעש יהוה לו כאשר דבר בידי ויקרע יהוה את־הממלכה מידך ויתנה לרעך לדוד׃ 
09O 028:018 כאשר לא־שמעת בקול יהוה ולא־עשית חרון־אפו בעמלק על־כן הדבר הזה עשה־לך יהוה היום הזה׃ 
09O 028:019 ויתן יהוה גם את־ישראל עמך ביד־פלשתים ומחר אתה ובניך עמי גם את־מחנה ישראל יתן יהוה ביד־פלשתים׃ 
09O 028:020 וימהר שאול ויפל מלא־קומתו ארצה וירא מאד מדברי שמואל גם־כח לא־היה בו כי לא אכל לחם כל־היום וכל־הלילה׃ 
09O 028:021 ותבוא האשה אל־שאול ותרא כי־נבהל מאד ותאמר אליו הנה שמעה שפחתך בקולך ואשים נפשי בכפי ואשמע את־דבריך אשר דברת אלי׃ 
09O 028:022 ועתה שמע־נא גם־אתה בקול שפחתך ואשמה לפניך פת־לחם ואכול ויהי בך כח כי תלך בדרך׃ 
09O 028:023 וימאן ויאמר לא אכל ויפרצו־בו עבדיו וגם־האשה וישמע לקלם ויקם מהארץ וישב אל־המטה׃ 
09O 028:024 ולאשה עגל־מרבק בבית ותמהר ותזבחהו ותקח־קמח ותלש ותפהו מצות׃ 
09O 028:025 ותגש לפני־שאול ולפני עבדיו ויאכלו ויקמו וילכו בלילה ההוא׃  פ 
09O 029:001 ויקבצו פלשתים את־כל־מחניהם אפקה וישראל חנים בעין אשר ביזרעאל׃ 
09O 029:002 וסרני פלשתים עברים למאות ולאלפים ודוד ואנשיו עברים באחרנה עם־אכיש׃ 
09O 029:003 ויאמרו שרי פלשתים מה העברים האלה ויאמר אכיש אל־שרי פלשתים הלוא־זה דוד עבד ׀ שאול מלך־ישראל אשר היה אתי זה ימים או־זה שנים ולא־מצאתי בו מאומה מיום נפלו עד־היום הזה׃  פ 
09O 029:004 ויקצפו עליו שרי פלשתים ויאמרו לו שרי פלשתים השב את־האיש וישב אל־מקומו אשר הפקדתו שם ולא־ירד עמנו במלחמה ולא־יהיה־לנו לשטן במלחמה ובמה יתרצה זה אל־אדניו הלוא בראשי האנשים ההם׃ 
09O 029:005 הלוא־זה דוד אשר יענו־לו במחלות לאמר הכה שאול באלפיו ודוד [ברבבתו כ] (ברבבתיו׃ ק)    ס 
09O 029:006 ויקרא אכיש אל־דוד ויאמר אליו חי־יהוה כי־ישר אתה וטוב בעיני צאתך ובאך אתי במחנה כי לא־מצאתי בך רעה מיום באך אלי עד־היום הזה ובעיני הסרנים לא־טוב אתה׃ 
09O 029:007 ועתה שוב ולך בשלום ולא־תעשה רע בעיני סרני פלשתים׃    ס 
09O 029:008 ויאמר דוד אל־אכיש כי מה עשיתי ומה־מצאת בעבדך מיום אשר הייתי לפניך עד היום הזה כי לא אבוא ונלחמתי באיבי אדני המלך׃ 
09O 029:009 ויען אכיש ויאמר אל־דוד ידעתי כי טוב אתה בעיני כמלאך אלהים אך שרי פלשתים אמרו לא־יעלה עמנו במלחמה׃ 
09O 029:010 ועתה השכם בבקר ועבדי אדניך אשר־באו אתך והשכמתם בבקר ואור לכם ולכו׃ 
09O 029:011 וישכם דוד הוא ואנשיו ללכת בבקר לשוב אל־ארץ פלשתים ופלשתים עלו יזרעאל׃    ס 
09O 030:001 ויהי בבא דוד ואנשיו צקלג ביום השלישי ועמלקי פשטו אל־נגב ואל־צקלג ויכו את־צקלג וישרפו אתה באש׃ 
09O 030:002 וישבו את־הנשים אשר־בה מקטן ועד־גדול לא המיתו איש וינהגו וילכו לדרכם׃ 
09O 030:003 ויבא דוד ואנשיו אל־העיר והנה שרופה באש ונשיהם ובניהם ובנתיהם נשבו׃ 
09O 030:004 וישא דוד והעם אשר־אתו את־קולם ויבכו עד אשר אין־בהם כח לבכות׃ 
09O 030:005 ושתי נשי־דוד נשבו אחינעם היזרעלית ואביגיל אשת נבל הכרמלי׃ 
09O 030:006 ותצר לדוד מאד כי־אמרו העם לסקלו כי־מרה נפש כל־העם איש על־ [בנו כ] (בניו ק) ועל־בנתיו ויתחזק דוד ביהוה אלהיו׃    ס 
09O 030:007 ויאמר דוד אל־אביתר הכהן בן־אחימלך הגישה־נא לי האפד ויגש אביתר את־האפד אל־דוד׃ 
09O 030:008 וישאל דוד ביהוה לאמר ארדף אחרי הגדוד־הזה האשגנו ויאמר לו רדף כי־השג תשיג והצל תציל׃ 
09O 030:009 וילך דוד הוא ושש־מאות איש אשר אתו ויבאו עד־נחל הבשור והנותרים עמדו׃ 
09O 030:010 וירדף דוד הוא וארבע־מאות איש ויעמדו מאתים איש אשר פגרו מעבר את־נחל הבשור׃ 
09O 030:011 וימצאו איש־מצרי בשדה ויקחו אתו אל־דוד ויתנו־לו לחם ויאכל וישקהו מים׃ 
09O 030:012 ויתנו־לו פלח דבלה ושני צמקים ויאכל ותשב רוחו אליו כי לא־אכל לחם ולא־שתה מים שלשה ימים ושלשה לילות׃    ס 
09O 030:013 ויאמר לו דוד למי־אתה ואי מזה אתה ויאמר נער מצרי אנכי עבד לאיש עמלקי ויעזבני אדני כי חליתי היום שלשה׃ 
09O 030:014 אנחנו פשטנו נגב הכרתי ועל־אשר ליהודה ועל־נגב כלב ואת־צקלג שרפנו באש׃ 
09O 030:015 ויאמר אליו דוד התורדני אל־הגדוד הזה ויאמר השבעה לי באלהים אם־תמיתני ואם־תסגרני ביד־אדני ואורדך אל־הגדוד הזה׃ 
09O 030:016 וירדהו והנה נטשים על־פני כל־הארץ אכלים ושתים וחגגים בכל השלל הגדול אשר לקחו מארץ פלשתים ומארץ יהודה׃ 
09O 030:017 ויכם דוד מהנשף ועד־הערב למחרתם ולא־נמלט מהם איש כי אם־ארבע מאות איש־נער אשר־רכבו על־הגמלים וינסו׃ 
09O 030:018 ויצל דוד את כל־אשר לקחו עמלק ואת־שתי נשיו הציל דוד׃ 
09O 030:019 ולא נעדר־להם מן־הקטן ועד־הגדול ועד־בנים ובנות ומשלל ועד כל־אשר לקחו להם הכל השיב דוד׃ 
09O 030:020 ויקח דוד את־כל־הצאן והבקר נהגו לפני המקנה ההוא ויאמרו זה שלל דוד׃ 
09O 030:021 ויבא דוד אל־מאתים האנשים אשר־פגרו ׀ מלכת ׀ אחרי דוד וישיבם בנחל הבשור ויצאו לקראת דוד ולקראת העם אשר־אתו ויגש דוד את־העם וישאל להם לשלום׃    ס 
09O 030:022 ויען כל־איש־רע ובליעל מהאנשים אשר הלכו עם־דוד ויאמרו יען אשר לא־הלכו עמי לא־נתן להם מהשלל אשר הצלנו כי־אם־איש את־אשתו ואת־בניו וינהגו וילכו׃    ס 
09O 030:023 ויאמר דוד לא־תעשו כן אחי את אשר־נתן יהוה לנו וישמר אתנו ויתן את־הגדוד הבא עלינו בידנו׃ 
09O 030:024 ומי ישמע לכם לדבר הזה כי כחלק ׀ הירד במלחמה וכחלק הישב על־הכלים יחדו יחלקו׃    ס 
09O 030:025 ויהי מהיום ההוא ומעלה וישמה לחק ולמשפט לישראל עד היום הזה׃  פ 
09O 030:026 ויבא דוד אל־צקלג וישלח מהשלל לזקני יהודה לרעהו לאמר הנה לכם ברכה משלל איבי יהוה׃ 
09O 030:027 לאשר בבית־אל ולאשר ברמות־נגב ולאשר ביתר׃ 
09O 030:028 ולאשר בערער ולאשר בשפמות ולאשר באשתמע׃    ס 
09O 030:029 ולאשר ברכל ולאשר בערי הירחמאלי  ולאשר בערי הקיני׃ 
09O 030:030 ולאשר בחרמה ולאשר בבור־עשן ולאשר בעתך׃ 
09O 030:031 ולאשר בחברון ולכל־המקמות אשר־התהלך־שם דוד הוא ואנשיו׃  פ 
09O 031:001 ופלשתים נלחמים בישראל וינסו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים בהר הגלבע׃ 
09O 031:002 וידבקו פלשתים את־שאול ואת־בניו ויכו פלשתים את־יהונתן ואת־אבינדב ואת־מלכי־שוע בני שאול׃ 
09O 031:003 ותכבד המלחמה אל־שאול וימצאהו המורים אנשים בקשת ויחל מאד מהמורים׃ 
09O 031:004 ויאמר שאול לנשא כליו שלף חרבך ׀ ודקרני בה פן־יבואו הערלים האלה ודקרני והתעללו־בי ולא אבה נשא כליו כי ירא מאד ויקח שאול את־החרב ויפל עליה׃ 
09O 031:005 וירא נשא־כליו כי מת שאול ויפל גם־הוא על־חרבו וימת עמו׃ 
09O 031:006 וימת שאול ושלשת בניו ונשא כליו גם כל־אנשיו ביום ההוא יחדו׃ 
09O 031:007 ויראו אנשי־ישראל אשר־בעבר העמק ואשר ׀ בעבר הירדן כי־נסו אנשי ישראל וכי־מתו שאול ובניו ויעזבו את־הערים וינסו ויבאו פלשתים וישבו בהן׃    ס 
09O 031:008 ויהי ממחרת ויבאו פלשתים לפשט את־החללים וימצאו את־שאול ואת־שלשת בניו נפלים בהר הגלבע׃ 
09O 031:009 ויכרתו את־ראשו ויפשיטו את־כליו וישלחו בארץ־פלשתים סביב לבשר בית עצביהם ואת־העם׃ 
09O 031:010 וישמו את־כליו בית עשתרות ואת־גויתו תקעו בחומת בית שן׃ 
09O 031:011 וישמעו אליו ישבי יביש גלעד את אשר־עשו פלשתים לשאול׃ 
09O 031:012 ויקומו כל־איש חיל וילכו כל־הלילה ויקחו את־גוית שאול ואת גוית בניו מחומת בית שן ויבאו יבשה וישרפו אתם שם׃ 
09O 031:013 ויקחו את־עצמתיהם ויקברו תחת־האשל ביבשה ויצמו שבעת ימים׃  פ 
10O 001:001 ויהי אחרי מות שאול ודוד שב מהכות את־העמלק וישב דוד בצקלג ימים שנים׃ 
10O 001:002 ויהי ׀ ביום השלישי והנה איש בא מן־המחנה מעם שאול ובגדיו קרעים ואדמה על־ראשו ויהי בבאו אל־דוד ויפל ארצה וישתחו׃ 
10O 001:003 ויאמר לו דוד אי מזה תבוא ויאמר אליו ממחנה ישראל נמלטתי׃ 
10O 001:004 ויאמר אליו דוד מה־היה הדבר הגד־נא לי ויאמר אשר־נס העם מן־המלחמה וגם־הרבה נפל מן־העם וימתו וגם שאול ויהונתן בנו מתו׃ 
10O 001:005 ויאמר דוד אל־הנער המגיד לו איך ידעת כי־מת שאול ויהונתן בנו׃ 
10O 001:006 ויאמר הנער ׀ המגיד לו נקרא נקריתי בהר הגלבע והנה שאול נשען על־חניתו והנה הרכב ובעלי הפרשים הדבקהו׃ 
10O 001:007 ויפן אחריו ויראני ויקרא אלי ואמר הנני׃ 
10O 001:008 ויאמר לי מי־אתה [ויאמר כ] (ואמר ק) אליו עמלקי אנכי׃ 
10O 001:009 ויאמר אלי עמד־נא עלי ומתתני כי אחזני השבץ כי־כל־עוד נפשי בי׃ 
10O 001:010 ואעמד עליו ואמתתהו כי ידעתי כי לא יחיה אחרי נפלו ואקח הנזר ׀ אשר על־ראשו ואצעדה אשר על־זרעו ואביאם אל־אדני הנה׃ 
10O 001:011 ויחזק דוד [בבגדו כ] (בבגדיו ק) ויקרעם וגם כל־האנשים אשר אתו׃ 
10O 001:012 ויספדו ויבכו ויצמו עד־הערב על־שאול ועל־יהונתן בנו ועל־עם יהוה ועל־בית ישראל כי נפלו בחרב׃    ס 
10O 001:013 ויאמר דוד אל־הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן־איש גר עמלקי אנכי׃ 
10O 001:014 ויאמר אליו דוד איך לא יראת לשלח ידך לשחת את־משיח יהוה׃ 
10O 001:015 ויקרא דוד לאחד מהנערים ויאמר גש פגע־בו ויכהו וימת׃ 
10O 001:016 ויאמר אליו דוד [דמיך כ] (דמך ק) על־ראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מתתי את־משיח יהוה׃    ס 
10O 001:017 ויקנן דוד את־הקינה הזאת על־שאול ועל־יהונתן בנו׃ 
10O 001:018 ויאמר ללמד בני־יהודה קשת הנה כתובה על־ספר הישר׃ 
10O 001:019 הצבי ישראל על־במותיך חלל איך נפלו גבורים׃ 
10O 001:020 אל־תגידו בגת אל־תבשרו בחוצת אשקלון פן־תשמחנה בנות פלשתים פן־תעלזנה בנות הערלים׃ 
10O 001:021 הרי בגלבע אל־טל ואל־מטר עליכם ושדי תרומת כי שם נגעל מגן גבורים מגן שאול בלי משיח בשמן׃ 
10O 001:022 מדם חללים מחלב גבורים קשת יהונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם׃ 
10O 001:023 שאול ויהונתן הנאהבים והנעימם בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו מאריות גברו׃ 
10O 001:024 בנות ישראל אל־שאול בכינה המלבשכם שני עם־עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן׃ 
10O 001:025 איך נפלו גברים בתוך המלחמה יהונתן על־במותיך חלל׃ 
10O 001:026 צר־לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים׃ 
10O 001:027 איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה׃  פ 
10O 002:001 ויהי אחרי־כן וישאל דוד ביהוה ׀ לאמר האעלה באחת ערי יהודה ויאמר יהוה אליו עלה ויאמר דוד אנה אעלה ויאמר חברנה׃ 
10O 002:002 ויעל שם דוד וגם שתי נשיו אחינעם היזרעלית ואביגיל אשת נבל הכרמלי׃ 
10O 002:003 ואנשיו אשר־עמו העלה דוד איש וביתו וישבו בערי חברון׃ 
10O 002:004 ויבאו אנשי יהודה וימשחו־שם את־דוד למלך על־בית יהודה ויגדו לדוד לאמר אנשי יביש גלעד אשר קברו את־שאול׃    ס 
10O 002:005 וישלח דוד מלאכים אל־אנשי יביש גלעד ויאמר אליהם ברכים אתם ליהוה אשר עשיתם החסד הזה עם־אדניכם עם־שאול ותקברו אתו׃ 
10O 002:006 ועתה יעש־יהוה עמכם חסד ואמת וגם אנכי אעשה אתכם הטובה הזאת אשר עשיתם הדבר הזה׃ 
10O 002:007 ועתה ׀ תחזקנה ידיכם והיו לבני־חיל כי־מת אדניכם שאול וגם־אתי משחו בית־יהודה למלך עליהם׃  פ 
10O 002:008 ואבנר בן־נר שר־צבא אשר לשאול לקח את־איש בשת בן־שאול ויעברהו מחנים׃ 
10O 002:009 וימלכהו אל־הגלעד ואל־האשורי ואל־יזרעאל ועל־אפרים ועל־בנימן ועל־ישראל כלה׃  פ 
10O 002:010 בן־ארבעים שנה איש־בשת בן־שאול במלכו על־ישראל ושתים שנים מלך אך בית יהודה היו אחרי דוד׃ 
10O 002:011 ויהי מספר הימים אשר היה דוד מלך בחברון על־בית יהודה שבע שנים וששה חדשים׃    ס 
10O 002:012 ויצא אבנר בן־נר ועבדי איש־בשת בן־שאול ממחנים גבעונה׃ 
10O 002:013 ויואב בן־צרויה ועבדי דוד יצאו ויפגשום על־ברכת גבעון יחדו וישבו אלה על־הברכה מזה ואלה על־הברכה מזה׃ 
10O 002:014 ויאמר אבנר אל־יואב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו ויאמר יואב יקמו׃ 
10O 002:015 ויקמו ויעברו במספר שנים עשר לבנימן ולאיש בשת בן־שאול ושנים עשר מעבדי דוד׃ 
10O 002:016 ויחזקו איש ׀ בראש רעהו וחרבו בצד רעהו ויפלו יחדו ויקרא למקום ההוא חלקת הצרים אשר בגבעון׃ 
10O 002:017 ותהי המלחמה קשה עד־מאד ביום ההוא וינגף אבנר ואנשי ישראל לפני עבדי דוד׃ 
10O 002:018 ויהיו־שם שלשה בני צרויה יואב ואבישי ועשהאל ועשהאל קל ברגליו כאחד הצבים אשר בשדה׃ 
10O 002:019 וירדף עשהאל אחרי אבנר ולא־נטה ללכת על־הימין ועל־השמאול מאחרי אבנר׃ 
10O 002:020 ויפן אבנר אחריו ויאמר האתה זה עשהאל ויאמר אנכי׃ 
10O 002:021 ויאמר לו אבנר נטה לך על־ימינך או על־שמאלך ואחז לך אחד מהנערים וקח־לך את־חלצתו ולא־אבה עשהאל לסור מאחריו׃ 
10O 002:022 ויסף עוד אבנר לאמר אל־עשהאל סור לך מאחרי למה אככה ארצה ואיך אשא פני אל־יואב אחיך׃ 
10O 002:023 וימאן לסור ויכהו אבנר באחרי החנית אל־החמש ותצא החנית מאחריו ויפל־שם וימת [תחתו כ] (תחתיו ק) ויהי כל־הבא אל־המקום אשר־נפל שם עשהאל וימת ויעמדו׃ 
10O 002:024 וירדפו יואב ואבישי אחרי אבנר והשמש באה והמה באו עד־גבעת אמה אשר על־פני־גיח דרך מדבר גבעון׃ 
10O 002:025 ויתקבצו בני־בנימן אחרי אבנר ויהיו לאגדה אחת ויעמדו על ראש־גבעה אחת׃ 
10O 002:026 ויקרא אבנר אל־יואב ויאמר הלנצח תאכל חרב הלוא ידעתה כי־מרה תהיה באחרונה ועד־מתי לא־תאמר לעם לשוב מאחרי אחיהם׃ 
10O 002:027 ויאמר יואב חי האלהים כי לולא דברת כי אז מהבקר נעלה העם איש מאחרי אחיו׃ 
10O 002:028 ויתקע יואב בשופר ויעמדו כל־העם ולא־ירדפו עוד אחרי ישראל ולא־יספו עוד להלחם׃ 
10O 002:029 ואבנר ואנשיו הלכו בערבה כל הלילה ההוא ויעברו את־הירדן וילכו כל־הבתרון ויבאו מחנים׃ 
10O 002:030 ויואב ב מאחרי אבנר ויקבץ את־כל־העם ויפקדו מעבדי דוד תשעה־עשר איש ועשה־אל ׃ 
10O 002:031 ועבדי דוד הכו מבנימן ובאנשי אבנר שלש־מאות וששים איש מתו׃ 
10O 002:032 וישאו את־עשהאל ויקברהו בקבר אביו אשר בית לחם וילכו כל־הלילה יואב ואנשיו ויאר להם בחברון׃ 
10O 003:001 ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד ודוד הלך וחזק ובית שאול הלכים ודלים׃    ס 
10O 003:002 [וילדו כ] (ויולדו  ק) לדוד בנים בחברון ויהי בכורו אמנון לאחינעם היזרעאלת׃ 
10O 003:003 ומשנהו כלאב [לאביגל כ] (לאביגיל  ק) אשת נבל הכרמלי והשלשי אבשלום בן־מעכה בת־תלמי מלך גשור׃ 
10O 003:004 והרביעי אדניה בן־חגית והחמישי שפטיה בן־אביטל׃ 
10O 003:005 והששי יתרעם לעגלה אשת דוד אלה ילדו לדוד בחברון׃  פ 
10O 003:006 ויהי בהיות המלחמה בין בית שאול ובין בית דוד ואבנר היה מתחזק בבית שאול׃ 
10O 003:007 ולשאול פלגש ושמה רצפה בת־איה ויאמר אל־אבנר מדוע באתה אל־פילגש אבי׃ 
10O 003:008 ויחר לאבנר מאד על־דברי איש־בשת ויאמר הראש כלב אנכי אשר ליהודה היום אעשה־חסד עם־בית ׀ שאול אביך אל־אחיו ואל־מרעהו ולא המציתך ביד־דוד ותפקד עלי עון האשה היום׃ 
10O 003:009 כה־יעשה אלהים לאבנר וכה יסיף לו כי כאשר נשבע יהוה לדוד כי־כן אעשה־לו׃ 
10O 003:010 להעביר הממלכה מבית שאול ולהקים את־כסא דוד על־ישראל ועל־יהודה מדן ועד־באר שבע׃ 
10O 003:011 ולא־יכל עוד להשיב את־אבנר דבר מיראתו אתו׃    ס 
10O 003:012 וישלח אבנר מלאכים ׀ אל־דוד [תחתו כ] (תחתיו ק) לאמר למי־ארץ לאמר כרתה בריתך אתי והנה ידי עמך להסב אליך את־כל־ישראל׃ 
10O 003:013 ויאמר טוב אני אכרת אתך ברית אך דבר אחד אנכי שאל מאתך לאמר לא־תראה את־פני כי ׀ אם־לפני הביאך את מיכל בת־שאול בבאך לראות את־פני׃    ס 
10O 003:014 וישלח דוד מלאכים אל־איש־בשת בן־שאול לאמר תנה את־אשתי את־מיכל אשר ארשתי לי במאה ערלות פלשתים׃ 
10O 003:015 וישלח איש בשת ויקחה מעם איש מעם פלטיאל בן־ [לוש כ] (ליש׃ ק) 
10O 003:016 וילך אתה אישה הלוך ובכה אחריה עד־בחרים ויאמר אליו אבנר לך שוב וישב׃ 
10O 003:017 ודבר־אבנר היה עם־זקני ישראל לאמר גם־תמול גם־שלשם הייתם מבקשים את־דוד למלך עליכם׃ 
10O 003:018 ועתה עשו כי יהוה אמר אל־דוד לאמר ביד ׀ דוד עבדי הושיע את־עמי ישראל מיד פלשתים ומיד כל־איביהם׃ 
10O 003:019 וידבר גם־אבנר באזני בנימין וילך גם־אבנר לדבר באזני דוד בחברון את כל־אשר־טוב בעיני ישראל ובעיני כל־בית בנימן׃ 
10O 003:020 ויבא אבנר אל־דוד חברון ואתו עשרים אנשים ויעש דוד לאבנר ולאנשים אשר־אתו משתה׃ 
10O 003:021 ויאמר אבנר אל־דוד אקומה ׀ ואלכה ואקבצה אל־אדני המלך את־כל־ישראל ויכרתו אתך ברית ומלכת בכל אשר־תאוה נפשך וישלח דוד את־אבנר וילך בשלום׃ 
10O 003:022 והנה עבדי דוד ויואב בא מהגדוד ושלל רב עמם הביאו ואבנר איננו עם־דוד בחברון כי שלחו וילך בשלום׃ 
10O 003:023 ויואב וכל־הצבא אשר־אתו באו ויגדו ליואב לאמר בא־אבנר בן־נר אל־המלך וישלחהו וילך בשלום׃ 
10O 003:024 ויבא יואב אל־המלך ויאמר מה עשיתה הנה־בא אבנר אליך למה־זה שלחתו וילך הלוך׃ 
10O 003:025 ידעת את־אבנר בן־נר כי לפתתך בא ולדעת את־מוצאך ואת־ [מבואך כ] (מובאך ק) ולדעת את כל־אשר אתה עשה׃ 
10O 003:026 ויצא יואב מעם דוד וישלח מלאכים אחרי אבנר וישבו אתו מבור הסרה ודוד לא ידע׃ 
10O 003:027 וישב אבנר חברון ויטהו יואב אל־תוך השער לדבר אתו בשלי ויכהו שם החמש וימת בדם עשה־אל אחיו׃ 
10O 003:028 וישמע דוד מאחרי כן ויאמר נקי אנכי וממלכתי מעם יהוה עד־עולם מדמי אבנר בן־נר׃ 
10O 003:029 יחלו על־ראש יואב ואל כל־בית אביו ואל־יכרת מבית יואב זב ומצרע ומחזיק בפלך ונפל בחרב וחסר־לחם׃ 
10O 003:030 ויואב ואבישי אחיו הרגו לאבנר על אשר המית את־עשהאל אחיהם בגבעון במלחמה׃  פ 
10O 003:031 ויאמר דוד אל־יואב ואל־כל־העם אשר־אתו קרעו בגדיכם וחגרו שקים וספדו לפני אבנר והמלך דוד הלך אחרי המטה׃ 
10O 003:032 ויקברו את־אבנר בחברון וישא  המלך את־קולו ויבך אל־קבר אבנר ויבכו כל־העם׃  פ 
10O 003:033 ויקנן המלך אל־אבנר ויאמר הכמות נבל ימות אבנר׃ 
10O 003:034 ידך לא־אסרות ורגליך לא־לנחשתים הגשו כנפול לפני בני־עולה נפלת ויספו כל־העם לבכות עליו׃ 
10O 003:035 ויבא כל־העם להברות את־דוד לחם בעוד היום וישבע דוד לאמר כה יעשה־לי אלהים וכה יסיף כי אם־לפני בוא־השמש אטעם־לחם או כל־מאומה׃ 
10O 003:036 וכל־העם הכירו וייטב בעיניהם ככל אשר עשה המלך בעיני כל־העם טוב׃ 
10O 003:037 וידעו כל־העם וכל־ישראל ביום ההוא כי לא היתה מהמלך להמית את־אבנר בן־נר׃  פ 
10O 003:038 ויאמר המלך אל־עבדיו הלוא תדעו כי־שר וגדול נפל היום הזה בישראל׃ 
10O 003:039 ואנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני ישלם יהוה לעשה הרעה כרעתו׃  פ 
10O 004:001 וישמע בן־שאול כי מת אבנר בחברון וירפו ידיו וכל־ישראל נבהלו׃ 
10O 004:002 ושני אנשים שרי־גדודים היו בן־שאול שם האחד בענה ושם השני רכב בני רמון הבארתי מבני בנימן כי גם־בארות תחשב על־בנימן׃ 
10O 004:003 ויברחו הבארתים גתימה ויהיו־שם גרים עד היום הזה׃    ס 
10O 004:004 וליהונתן בן־שאול בן נכה רגלים בן־חמש שנים היה בבא שמעת שאול ויהונתן מיזרעאל ותשאהו אמנתו ותנס ויהי בחפזה לנוס ויפל ויפסח ושמו מפיבשת׃ 
10O 004:005 וילכו בני־רמון הבארתי רכב ובענה ויבאו כחם היום אל־בית איש בשת והוא שכב את משכב הצהרים׃ 
10O 004:006 והנה באו עד־תוך הבית לקחי חטים ויכהו אל־החמש ורכב ובענה אחיו נמלטו׃ 
10O 004:007 ויבאו הבית והוא־שכב על־מטתו בחדר משכבו ויכהו וימתהו ויסירו את־ראשו ויקחו את־ראשו וילכו דרך הערבה כל־הלילה׃ 
10O 004:008 ויבאו את־ראש איש־בשת אל־דוד חברון ויאמרו אל־המלך הנה־ראש איש־בשת בן־שאול איבך אשר בקש את־נפשך ויתן יהוה לאדני המלך נקמות היום הזה משאול ומזרעו׃    ס 
10O 004:009 ויען דוד את־רכב ׀ ואת־בענה אחיו בני רמון הבארתי ויאמר להם חי־יהוה אשר־פדה את־נפשי מכל־צרה׃ 
10O 004:010 כי המגיד לי לאמר הנה־מת שאול והוא־היה כמבשר בעיניו ואחזה בו ואהרגהו בצקלג אשר לתתי־לו בשרה׃ 
10O 004:011 אף כי־אנשים רשעים הרגו את־איש־צדיק בביתו על־משכבו ועתה הלוא אבקש את־דמו מידכם ובערתי אתכם מן־הארץ׃ 
10O 004:012 ויצו דוד את־הנערים ויהרגום ויקצצו את־ידיהם ואת־רגליהם ויתלו על־הברכה בחברון ואת ראש איש־בשת לקחו ויקברו בקבר־אבנר בחברון׃  פ 
10O 005:001 ויבאו כל־שבטי ישראל אל־דוד חברונה ויאמרו לאמר הננו עצמך ובשרך אנחנו׃ 
10O 005:002 גם־אתמול גם־שלשום בהיות שאול מלך עלינו אתה [הייתה כ] (היית ק) [מוציא כ] (המוציא ק) [והמבי כ] (והמביא ק) את־ישראל ויאמר יהוה לך אתה תרעה את־עמי את־ישראל ואתה תהיה לנגיד על־ישראל׃ 
10O 005:003 ויבאו כל־זקני ישראל אל־המלך חברונה ויכרת להם המלך דוד ברית בחברון לפני יהוה וימשחו את־דוד למלך על־ישראל׃  פ 
10O 005:004 בן־שלשים שנה דוד במלכו ארבעים שנה מלך׃ 
10O 005:005 בחברון מלך על־יהודה שבע שנים וששה חדשים ובירושלם מלך שלשים ושלש שנה על כל־ישראל ויהודה׃ 
10O 005:006 וילך המלך ואנשיו ירושלם אל־היבסי יושב הארץ ויאמר לדוד לאמר לא־תבוא הנה כי אם־הסירך העורים והפסחים לאמר לא־יבוא דוד הנה׃ 
10O 005:007 וילכד דוד את מצדת ציון היא עיר דוד׃ 
10O 005:008 ויאמר דוד ביום ההוא כל־מכה יבסי ויגע בצנור ואת־הפסחים ואת־העורים [שנאו כ] (שנאי ק) נפש דוד על־כן יאמרו עור ופסח לא יבוא אל־הבית׃ 
10O 005:009 וישב דוד במצדה ויקרא־לה עיר דוד ויבן דוד סביב מן־המלוא וביתה׃ 
10O 005:010 וילך דוד הלוך וגדול ויהוה אלהי צבאות עמו׃  פ 
10O 005:011 וישלח חירם מלך־צר מלאכים אל־דוד ועצי ארזים וחרשי עץ וחרשי אבן קיר ויבנו־בית לדוד׃ 
10O 005:012 וידע דוד כי־הכינו יהוה למלך על־ישראל וכי נשא ממלכתו בעבור עמו ישראל׃    ס 
10O 005:013 ויקח דוד עוד פלגשים ונשים מירושלם אחרי באו מחברון ויולדו עוד לדוד בנים ובנות׃ 
10O 005:014 ואלה שמות הילדים לו בירושלם שמוע ושובב ונתן ושלמה׃ 
10O 005:015 ויבחר ואלישוע ונפג ויפיע׃ 
10O 005:016 ואלישמע ואלידע ואליפלט׃  פ 
10O 005:017 וישמעו פלשתים כי־משחו את־דוד למלך על־ישראל ויעלו כל־פלשתים לבקש את־דוד וישמע דוד וירד אל־המצודה׃ 
10O 005:018 ופלשתים באו וינטשו בעמק רפאים׃ 
10O 005:019 וישאל דוד ביהוה לאמר האעלה אל־פלשתים התתנם בידי ויאמר יהוה אל־דוד עלה כי־נתן אתן את־הפלשתים בידך׃ 
10O 005:020 ויבא דוד בבעל־פרצים ויכם שם דוד ויאמר פרץ יהוה את־איבי לפני כפרץ מים על־כן קרא שם־המקום ההוא בעל פרצים׃ 
10O 005:021 ויעזבו־שם את־עצביהם וישאם דוד ואנשיו׃  פ 
10O 005:022 ויספו עוד פלשתים לעלות וינטשו בעמק רפאים׃ 
10O 005:023 וישאל דוד ביהוה ויאמר לא תעלה הסב אל־אחריהם ובאת להם ממול בכאים׃ 
10O 005:024 ויהי [בשמעך כ] (כשמעך ק) את־קול צעדה בראשי הבכאים אז תחרץ כי אז יצא יהוה לפניך להכות במחנה פלשתים׃ 
10O 005:025 ויעש דוד כן כאשר צוהו יהוה ויך את־פלשתים מגבע עד־באך גזר׃  פ 
10O 006:001 ויסף עוד דוד את־כל־בחור בישראל שלשים אלף׃ 
10O 006:002 ויקם ׀ וילך דוד וכל־העם אשר אתו מבעלי יהודה להעלות משם את ארון האלהים אשר־נקרא שם שם יהוה צבאות ישב הכרבים עליו׃ 
10O 006:003 וירכבו את־ארון האלהים אל־עגלה חדשה וישאהו מבית אבינדב אשר בגבעה ועזא ואחיו בני אבינדב נהגים את־העגלה חדשה׃ 
10O 006:004 וישאהו מבית אבינדב אשר בגבעה עם ארון האלהים ואחיו הלך לפני הארון׃ 
10O 006:005 ודוד ׀ וכל־בית ישראל משחקים לפני יהוה בכל עצי ברושים ובכנרות ובנבלים ובתפים ובמנענעים ובצלצלים׃ 
10O 006:006 ויבאו עד־גרן נכון וישלח עזא אל־ארון האלהים ויאחז בו כי שמטו הבקר׃ 
10O 006:007 ויחר־אף יהוה בעזה ויכהו שם האלהים על־השל וימת שם עם ארון האלהים׃ 
10O 006:008 ויחר לדוד על אשר פרץ יהוה פרץ בעזה ויקרא למקום ההוא פרץ עזה עד היום הזה׃ 
10O 006:009 וירא דוד את־יהוה ביום ההוא ויאמר איך יבוא אלי ארון יהוה׃ 
10O 006:010 ולא־אבה דוד להסיר אליו את־ארון יהוה על־עיר דוד ויטהו דוד בית עבד־אדום הגתי׃ 
10O 006:011 וישב ארון יהוה בית עבד אדם הגתי שלשה חדשים ויברך יהוה את־עבד אדם ואת־כל־ביתו׃ 
10O 006:012 ויגד למלך דוד לאמר ברך יהוה את־בית עבד אדם ואת־כל־אשר־לו בעבור ארון האלהים וילך דוד ויעל את־ארון האלהים מבית עבד אדם עיר דוד בשמחה׃ 
10O 006:013 ויהי כי צעדו נשאי ארון־יהוה ששה צעדים ויזבח שור ומריא׃ 
10O 006:014 ודוד מכרכר בכל־עז לפני יהוה ודוד חגור אפוד בד׃ 
10O 006:015 ודוד וכל־בית ישראל מעלים את־ארון יהוה בתרועה ובקול שופר׃ 
10O 006:016 והיה ארון יהוה בא עיר דוד ומיכל בת־שאול נשקפה ׀ בעד החלון ותרא את־המלך דוד מפזז ומכרכר לפני יהוה ותבז לו בלבה׃ 
10O 006:017 ויבאו את־ארון יהוה ויצגו אתו במקומו בתוך האהל אשר נטה־לו דוד ויעל דוד עלות לפני יהוה ושלמים׃ 
10O 006:018 ויכל דוד מהעלות העולה והשלמים ויברך את־העם בשם יהוה צבאות׃ 
10O 006:019 ויחלק לכל־העם לכל־המון ישראל למאיש ועד־אשה לאיש חלת לחם אחת ואשפר אחד ואשישה אחת וילך כל־העם איש לביתו׃ 
10O 006:020 וישב דוד לברך את־ביתו ותצא מיכל בת־שאול לקראת דוד ותאמר מה־נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הרקים׃ 
10O 006:021 ויאמר דוד אל־מיכל לפני יהוה אשר בחר־בי מאביך ומכל־ביתו לצות אתי נגיד על־עם יהוה על־ישראל ושחקתי לפני יהוה׃ 
10O 006:022 ונקלתי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ועם־האמהות אשר אמרת עמם אכבדה׃ 
10O 006:023 ולמיכל בת־שאול לא־היה לה ילד עד  יום מותה׃  פ 
10O 007:001 ויהי כי־ישב המלך בביתו ויהוה הניח־לו מסביב מכל־איביו׃ 
10O 007:002 ויאמר המלך אל־נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים ישב בתוך היריעה׃ 
10O 007:003 ויאמר נתן אל־המלך כל אשר בלבבך לך עשה כי יהוה עמך׃    ס 
10O 007:004 ויהי בלילה ההוא ויהי דבר־יהוה אל־נתן לאמר׃ 
10O 007:005 לך ואמרת אל־עבדי אל־דוד כה אמר יהוה האתה תבנה־לי בית לשבתי׃ 
10O 007:006 כי לא ישבתי בבית למיום העלתי את־בני ישראל ממצרים ועד היום הזה ואהיה מתהלך באהל ובמשכן׃ 
10O 007:007 בכל אשר־התהלכתי בכל־בני ישראל הדבר דברתי את־אחד שבטי ישראל אשר צויתי לרעות את־עמי את־ישראל לאמר למה לא־בניתם לי בית ארזים׃ 
10O 007:008 ועתה כה־תאמר לעבדי לדוד כה אמר יהוה צבאות אני לקחתיך מן־הנוה מאחר הצאן להיות נגיד על־עמי על־ישראל׃ 
10O 007:009 ואהיה עמך בכל אשר הלכת ואכרתה את־כל־איביך מפניך ועשתי לך שם גדול כשם הגדלים אשר בארץ׃ 
10O 007:010 ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא־יסיפו בני־עולה לענותו כאשר בראשונה׃ 
10O 007:011 ולמן־היום אשר צויתי שפטים על־עמי ישראל והניחתי לך מכל־איביך והגיד לך יהוה כי־בית יעשה־לך יהוה׃ 
10O 007:012 כי ׀ ימלאו ימיך ושכבת את־אבתיך והקימתי את־זרעך אחריך אשר יצא ממעיך והכינתי את־ממלכתו׃ 
10O 007:013 הוא יבנה־בית לשמי וכננתי את־כסא ממלכתו עד־עולם׃ 
10O 007:014 אני אהיה־לו לאב והוא יהיה־לי לבן אשר בהעותו והכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם׃ 
10O 007:015 וחסדי לא־יסור ממנו כאשר הסרתי מעם שאול אשר הסרתי מלפניך׃ 
10O 007:016 ונאמן ביתך וממלכתך עד־עולם לפניך כסאך יהיה נכון עד־עולם׃ 
10O 007:017 ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה כן דבר נתן אל־דוד׃    ס 
10O 007:018 ויבא המלך דוד וישב לפני יהוה ויאמר מי אנכי אדני יהוה ומי ביתי כי הביאתני עד־הלם׃ 
10O 007:019 ותקטן עוד זאת בעיניך אדני יהוה ותדבר גם אל־בית־עבדך למרחוק וזאת תורת האדם אדני יהוה׃ 
10O 007:020 ומה־יוסיף דוד עוד לדבר אליך ואתה ידעת את־עבדך אדני יהוה׃ 
10O 007:021 בעבור דברך וכלבך עשית את כל־הגדולה הזאת להודיע את־עבדך׃ 
10O 007:022 על־כן גדלת אדני יהוה כי־אין כמוך ואין אלהים זולתך בכל אשר־שמענו באזנינו׃ 
10O 007:023 ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו־אלהים לפדות־לו לעם ולשום לו שם ולעשות לכם הגדולה ונראות לארצך מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו׃ 
10O 007:024 ותכונן לך את־עמך ישראל ׀ לך לעם עד־עולם ואתה יהוה היית להם לאלהים׃    ס 
10O 007:025 ועתה יהוה אלהים הדבר אשר דברת על־עבדך ועל־ביתו הקם עד־עולם ועשה כאשר דברת׃ 
10O 007:026 ויגדל שמך עד־עולם לאמר יהוה צבאות אלהים על־ישראל ובית עבדך דוד יהיה נכון לפניך׃ 
10O 007:027 כי־אתה יהוה צבאות אלהי ישראל גליתה את־אזן עבדך לאמר בית אבנה־לך על־כן מצא עבדך את־לבו להתפלל אליך את־התפלה הזאת׃ 
10O 007:028 ועתה ׀ אדני יהוה אתה־הוא האלהים ודבריך יהיו אמת ותדבר אל־עבדך את־הטובה הזאת׃ 
10O 007:029 ועתה הואל וברך את־בית עבדך להיות לעולם לפניך כי־אתה אדני יהוה דברת ומברכתך יברך בית־עבדך לעולם׃  פ 
10O 008:001 ויהי אחרי־כן ויך דוד את־פלשתים ויכניעם ויקח דוד את־מתג האמה מיד פלשתים׃ 
10O 008:002 ויך את־מואב וימדדם בחבל השכב אותם ארצה וימדד שני־חבלים להמית ומלא החבל להחיות ותהי מואב לדוד לעבדים נשאי מנחה׃ 
10O 008:003 ויך דוד את־הדדעזר בן־רחב מלך צובה בלכתו להשיב ידו בנהר־ (פרת ׃ ק) 
10O 008:004 וילכד דוד ממנו אלף ושבע־מאות פרשים ועשרים אלף איש רגלי ויעקר דוד את־כל־הרכב ויותר ממנו מאה רכב׃ 
10O 008:005 ותבא ארם דמשק לעזר להדדעזר מלך צובה ויך דוד בארם עשרים־ושנים אלף איש׃ 
10O 008:006 וישם דוד נצבים בארם דמשק ותהי ארם לדוד לעבדים נושאי מנחה וישע יהוה את־דוד בכל אשר הלך׃ 
10O 008:007 ויקח דוד את שלטי הזהב אשר היו אל עבדי הדדעזר ויביאם ירושלם׃ 
10O 008:008 ומבטח ומברתי ערי הדדעזר לקח המלך דוד נחשת הרבה מאד׃    ס 
10O 008:009 וישמע תעי מלך חמת כי הכה דוד את כל־חיל הדדעזר׃ 
10O 008:010 וישלח תעי את־יורם־בנו אל־המלך־דוד לשאל־לו לשלום ולברכו על אשר נלחם בהדדעזר ויכהו כי־איש מלחמות תעי היה הדדעזר ובידו היו כלי־כסף וכלי־זהב וכלי נחשת׃ 
10O 008:011 גם־אתם הקדיש המלך דוד ליהוה עם־הכסף והזהב אשר הקדיש מכל־הגוים אשר כבש׃ 
10O 008:012 מארם וממואב ומבני עמון ומפלשתים ומעמלק ומשלל הדדעזר בן־רחב מלך צובה׃ 
10O 008:013 ויעש דוד שם בשבו מהכותו את־ארם בגיא־מלח שמונה עשר אלף׃ 
10O 008:014 וישם באדום נצבים בכל־אדום שם נצבים ויהי כל־אדום עבדים לדוד ויושע יהוה את־דוד בכל אשר הלך׃ 
10O 008:015 וימלך דוד על־כל־ישראל ויהי דוד עשה משפט וצדקה לכל־עמו׃ 
10O 008:016 ויואב בן־צרויה על־הצבא ויהושפט בן־אחילוד מזכיר׃ 
10O 008:017 וצדוק בן־אחיטוב ואחימלך בן־אביתר כהנים ושריה סופר׃ 
10O 008:018 ובניהו בן־יהוידע והכרתי והפלתי ובני דוד כהנים היו׃  פ 
10O 009:001 ויאמר דוד הכי יש־עוד אשר נותר לבית שאול ואעשה עמו חסד בעבור יהונתן׃ 
10O 009:002 ולבית שאול עבד ושמו ציבא ויקראו־לו אל־דוד ויאמר המלך אליו האתה ציבא ויאמר עבדך׃ 
10O 009:003 ויאמר המלך האפס עוד איש לבית שאול ואעשה עמו חסד אלהים ויאמר ציבא אל־המלך עוד בן ליהונתן נכה רגלים׃ 
10O 009:004 ויאמר־לו המלך איפה הוא ויאמר ציבא אל־המלך הנה־הוא בית מכיר בן־עמיאל בלו דבר׃ 
10O 009:005 וישלח המלך דוד ויקחהו מבית מכיר בן־עמיאל מלו דבר׃ 
10O 009:006 ויבא מפיבשת בן־יהונתן בן־שאול אל־דוד ויפל על־פניו וישתחו ויאמר דוד מפיבשת ויאמר הנה עבדך׃ 
10O 009:007 ויאמר לו דוד אל־תירא כי עשה אעשה עמך חסד בעבור יהונתן אביך והשבתי לך את־כל־שדה שאול אביך ואתה תאכל לחם על־שלחני תמיד׃ 
10O 009:008 וישתחו ויאמר מה עבדך כי פנית אל־הכלב המת אשר כמוני׃ 
10O 009:009 ויקרא המלך אל־ציבא נער שאול ויאמר אליו כל אשר היה לשאול ולכל־ביתו נתתי לבן־אדניך׃ 
10O 009:010 ועבדת לו את־האדמה אתה ובניך ועבדיך והבאת והיה לבן־אדניך לחם ואכלו ומפיבשת בן־אדניך יאכל תמיד לחם על־שלחני ולציבא חמשה עשר בנים ועשרים עבדים׃ 
10O 009:011 ויאמר ציבא אל־המלך ככל אשר יצוה אדני המלך את־עבדו כן יעשה עבדך ומפיבשת אכל על־שלחני כאחד מבני המלך׃ 
10O 009:012 ולמפיבשת בן־קטן ושמו מיכא וכל מושב בית־ציבא עבדים למפיבשת׃ 
10O 009:013 ומפיבשת ישב בירושלם כי על־שלחן המלך תמיד הוא אכל והוא פסח שתי רגליו׃  פ 
10O 010:001 ויהי אחרי־כן וימת מלך בני עמון וימלך חנון בנו תחתיו׃ 
10O 010:002 ויאמר דוד אעשה־חסד ׀ עם־חנון בן־נחש כאשר עשה אביו עמדי חסד וישלח דוד לנחמו ביד־עבדיו אל־אביו ויבאו עבדי דוד ארץ בני עמון׃ 
10O 010:003 ויאמרו שרי בני־עמון אל־חנון אדניהם המכבד דוד את־אביך בעיניך כי־שלח לך מנחמים הלוא בעבור חקור את־העיר ולרגלה ולהפכה שלח דוד את־עבדיו אליך׃ 
10O 010:004 ויקח חנון את־עבדי דוד ויגלח את־חצי זקנם ויכרת את־מדויהם בחצי עד שתותיהם וישלחם׃ 
10O 010:005 ויגדו לדוד וישלח לקראתם כי־היו האנשים נכלמים מאד ויאמר המלך שבו בירחו עד־יצמח זקנכם ושבתם׃ 
10O 010:006 ויראו בני עמון כי נבאשו בדוד וישלחו בני־עמון וישכרו את־ארם בית־רחוב ואת־ארם צובא עשרים אלף רגלי ואת־מלך מעכה אלף איש ואיש טוב שנים־עשר אלף איש׃ 
10O 010:007 וישמע דוד וישלח את־יואב ואת כל־הצבא הגברים׃ 
10O 010:008 ויצאו בני עמון ויערכו מלחמה פתח השער וארם צובא ורחוב ואיש־טוב ומעכה לבדם בשדה׃ 
10O 010:009 וירא יואב כי־היתה אליו פני המלחמה מפנים ומאחור ויבחר מכל בחורי [בישראל כ] (ישראל ק) ויערך לקראת ארם׃ 
10O 010:010 ואת יתר העם נתן ביד אבשי אחיו ויערך לקראת בני עמון׃ 
10O 010:011 ויאמר אם־תחזק ארם ממני והיתה לי לישועה ואם־בני עמון יחזקו ממך והלכתי להושיע לך׃ 
10O 010:012 חזק ונתחזק בעד־עמנו ובעד ערי אלהינו ויהוה יעשה הטוב בעיניו׃ 
10O 010:013 ויגש יואב והעם אשר עמו למלחמה בארם וינסו מפניו׃ 
10O 010:014 ובני עמון ראו כי־נס ארם וינסו מפני אבישי ויבאו העיר וישב יואב מעל בני עמון ויבא ירושלם׃ 
10O 010:015 וירא ארם כי נגף לפני ישראל ויאספו יחד׃ 
10O 010:016 וישלח הדדעזר ויצא את־ארם אשר מעבר הנהר ויבאו חילם ושובך שר־צבא הדדעזר לפניהם׃ 
10O 010:017 ויגד לדוד    ס   ויאסף את־כל־ישראל ויעבר את־הירדן ויבא חלאמה ויערכו ארם לקראת דוד וילחמו עמו׃ 
10O 010:018 וינס ארם מפני ישראל ויהרג דוד מארם שבע מאות רכב וארבעים אלף פרשים ואת שובך שר־צבאו הכה וימת שם׃ 
10O 010:019 ויראו כל־המלכים עבדי הדדעזר כי נגפו לפני ישראל וישלמו את־ישראל ויעבדום ויראו ארם להושיע עוד את־בני עמון׃  פ 
10O 011:001 ויהי לתשובת השנה לעת ׀ צאת המלאכים  וישלח דוד את־יואב ואת־עבדיו עמו ואת־כל־ישראל וישחתו את־בני עמון ויצרו על־רבה ודוד יושב בירושלם׃    ס 
10O 011:002 ויהי ׀ לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו ויתהלך על־גג בית־המלך וירא אשה רחצת מעל הגג והאשה טובת מראה מאד׃ 
10O 011:003 וישלח דוד וידרש לאשה ויאמר הלוא־זאת בת־שבע בת־אליעם אשת אוריה החתי׃ 
10O 011:004 וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבוא אליו וישכב עמה והיא מתקדשת מטמאתה ותשב אל־ביתה׃ 
10O 011:005 ותהר האשה ותשלח ותגד לדוד ותאמר הרה אנכי׃ 
10O 011:006 וישלח דוד אל־יואב שלח אלי את־אוריה החתי וישלח יואב את־אוריה אל־דוד׃ 
10O 011:007 ויבא אוריה אליו וישאל דוד לשלום יואב ולשלום העם ולשלום המלחמה׃ 
10O 011:008 ויאמר דוד לאוריה רד לביתך ורחץ רגליך ויצא אוריה מבית המלך ותצא אחריו משאת המלך׃ 
10O 011:009 וישכב אוריה פתח בית המלך את כל־עבדי אדניו ולא ירד אל־ביתו׃ 
10O 011:010 ויגדו לדוד לאמר לא־ירד אוריה אל־ביתו ויאמר דוד אל־אוריה הלוא מדרך אתה בא מדוע לא־ירדת אל־ביתך׃ 
10O 011:011 ויאמר אוריה אל־דוד הארון וישראל ויהודה ישבים בסכות ואדני יואב ועבדי אדני על־פני השדה חנים ואני אבוא אל־ביתי לאכל ולשתות ולשכב עם־אשתי חיך וחי נפשך אם־אעשה את־הדבר הזה׃ 
10O 011:012 ויאמר דוד אל־אוריה שב בזה גם־היום ומחר אשלחך וישב אוריה בירושלם  ביום ההוא וממחרת׃ 
10O 011:013 ויקרא־לו דוד ויאכל לפניו וישת וישכרהו ויצא בערב לשכב במשכבו עם־עבדי אדניו ואל־ביתו לא ירד׃ 
10O 011:014 ויהי בבקר ויכתב דוד ספר אל־יואב וישלח ביד אוריה׃ 
10O 011:015 ויכתב בספר לאמר הבו את־אוריה אל־מול פני המלחמה החזקה ושבתם מאחריו ונכה ומת׃    ס 
10O 011:016 ויהי בשמור יואב אל־העיר ויתן את־אוריה אל־המקום אשר ידע כי אנשי־חיל שם׃ 
10O 011:017 ויצאו אנשי העיר וילחמו את־יואב ויפל מן־העם מעבדי דוד וימת גם אוריה החתי׃ 
10O 011:018 וישלח יואב ויגד לדוד את־כל־דברי המלחמה׃ 
10O 011:019 ויצו את־המלאך לאמר ככלותך את כל־דברי המלחמה לדבר אל־המלך׃ 
10O 011:020 והיה אם־תעלה חמת המלך ואמר לך מדוע נגשתם אל־העיר להלחם הלוא ידעתם את אשר־ירו מעל החומה׃ 
10O 011:021 מי־הכה את־אבימלך בן־ירבשת הלוא־אשה השליכה עליו פלח רכב מעל החומה וימת בתבץ למה נגשתם אל־החומה ואמרת גם עבדך אוריה החתי מת׃ 
10O 011:022 וילך המלאך ויבא ויגד לדוד את כל־אשר שלחו יואב׃ 
10O 011:023 ויאמר המלאך אל־דוד כי־גברו עלינו האנשים ויצאו אלינו השדה ונהיה עליהם עד־פתח השער׃ 
10O 011:024 [ויראו כ] (וירו ק) [המוראים כ] (המורים ק) אל־עבדך מעל החומה וימותו מעבדי המלך וגם עבדך אוריה החתי מת׃    ס 
10O 011:025 ויאמר דוד אל־המלאך כה־תאמר אל־יואב אל־ירע בעיניך את־הדבר הזה כי־כזה וכזה תאכל החרב החזק מלחמתך אל־העיר והרסה וחזקהו׃ 
10O 011:026 ותשמע אשת אוריה כי־מת אוריה אישה ותספד על־בעלה׃ 
10O 011:027 ויעבר האבל וישלח דוד ויאספה אל־ביתו ותהי־לו לאשה ותלד לו בן וירע הדבר אשר־עשה דוד בעיני יהוה׃  פ 
10O 012:001 וישלח יהוה את־נתן אל־דוד ויבא אליו ויאמר לו שני אנשים היו בעיר אחת אחד עשיר ואחד ראש׃ 
10O 012:002 לעשיר היה צאן ובקר הרבה מאד׃ 
10O 012:003 ולרש אין־כל כי אם־כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם־בניו יחדו מפתו תאכל ומכסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי־לו כבת׃ 
10O 012:004 ויבא הלך לאיש העשיר ויחמל לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לארח הבא־לו ויקח את־כבשת האיש הראש ויעשה לאיש הבא אליו׃ 
10O 012:005 ויחר־אף דוד באיש מאד ויאמר אל־נתן חי־יהוה כי בן־מות האיש העשה זאת׃ 
10O 012:006 ואת־הכבשה ישלם ארבעתים עקב אשר עשה את־הדבר הזה ועל אשר לא־חמל׃ 
10O 012:007 ויאמר נתן אל־דוד אתה האיש כה־אמר יהוה אלהי ישראל אנכי משחתיך למלך על־ישראל ואנכי הצלתיך מיד שאול׃ 
10O 012:008 ואתנה לך את־בית אדניך ואת־נשי אדניך בחיקך ואתנה לך את־בית ישראל ויהודה ואם־מעט ואספה לך כהנה וכהנה׃ 
10O 012:009 מדוע בזית ׀ את־דבר יהוה לעשות הרע [בעינו כ] (בעיני ק) את אוריה החתי הכית בחרב ואת־אשתו לקחת לך לאשה ואתו הרגת בחרב בני עמון׃ 
10O 012:010 ועתה לא־תסור חרב מביתך עד־עולם עקב כי בזתני ותקח את־אשת אוריה החתי להיות לך לאשה׃    ס 
10O 012:011 כה ׀ אמר יהוה הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את־נשיך לעיניך ונתתי לרעיך ושכב עם־נשיך לעיני השמש הזאת׃ 
10O 012:012 כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את־הדבר הזה נגד כל־ישראל ונגד השמש׃    ס 
10O 012:013 ויאמר דוד אל־נתן חטאתי ליהוה    ס   ויאמר נתן אל־דוד גם־יהוה העביר חטאתך לא תמות׃ 
10O 012:014 אפס כי־נאץ נאצת את־איבי יהוה בדבר הזה גם הבן הילוד לך מות ימות׃ 
10O 012:015 וילך נתן אל־ביתו ויגף יהוה את־הילד אשר ילדה אשת־אוריה לדוד ויאנש׃ 
10O 012:016 ויבקש דוד את־האלהים בעד הנער ויצם דוד צום ובא ולן ושכב ארצה׃ 
10O 012:017 ויקמו זקני ביתו עליו להקימו מן־הארץ ולא אבה ולא־ברא אתם לחם׃ 
10O 012:018 ויהי ביום השביעי וימת הילד ויראו עבדי דוד להגיד לו ׀ כי־מת הילד כי אמרו הנה בהיות הילד חי דברנו אליו ולא־שמע בקולנו ואיך נאמר אליו מת הילד ועשה רעה׃ 
10O 012:019 וירא דוד כי עבדיו מתלחשים ויבן דוד כי מת הילד ויאמר דוד אל־עבדיו המת הילד ויאמרו מת׃ 
10O 012:020 ויקם דוד מהארץ וירחץ ויסך ויחלף [שמלתו כ] (שמלתיו ק) ויבא בית־יהוה וישתחו ויבא אל־ביתו וישאל וישימו לו לחם ויאכל׃ 
10O 012:021 ויאמרו עבדיו אליו מה־הדבר הזה אשר עשיתה בעבור הילד חי צמת ותבך וכאשר מת הילד קמת ותאכל לחם׃ 
10O 012:022 ויאמר בעוד הילד חי צמתי ואבכה כי אמרתי מי יודע [יחנני כ] (וחנני ק) יהוה וחי הילד׃ 
10O 012:023 ועתה ׀ מת למה זה אני צם האוכל להשיבו עוד אני הלך אליו והוא לא־ישוב אלי׃ 
10O 012:024 וינחם דוד את בת־שבע אשתו ויבא אליה וישכב עמה ותלד בן [ויקרא כ] (ותקרא ק) את־שמו שלמה ויהוה אהבו׃ 
10O 012:025 וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את־שמו ידידיה בעבור יהוה׃  פ 
10O 012:026 וילחם יואב ברבת בני עמון וילכד את־עיר המלוכה׃ 
10O 012:027 וישלח יואב מלאכים אל־דוד ויאמר נלחמתי ברבה גם־לכדתי את־עיר המים׃ 
10O 012:028 ועתה אסף את־יתר העם וחנה על־העיר ולכדה פן־אלכד אני את־העיר ונקרא שמי עליה׃ 
10O 012:029 ויאסף דוד את־כל־העם וילך רבתה וילחם בה וילכדה׃ 
10O 012:030 ויקח את־עטרת־מלכם מעל ראשו ומשקלה ככר זהב ואבן יקרה ותהי על־ראש דוד ושלל העיר הוציא הרבה מאד׃ 
10O 012:031 ואת־העם אשר־בה הוציא וישם במגרה ובחרצי הברזל ובמגזרת הברזל והעביר אותם [במלכן כ] (במלבן ק) וכן יעשה לכל ערי בני־עמון וישב דוד וכל־העם ירושלם׃  פ 
10O 013:001 ויהי אחרי־כן ולאבשלום בן־דוד אחות יפה ושמה תמר ויאהבה אמנון בן־דוד׃ 
10O 013:002 ויצר לאמנון להתחלות בעבור תמר אחתו כי בתולה היא ויפלא בעיני אמנון לעשות לה מאומה׃ 
10O 013:003 ולאמנון רע ושמו יונדב בן־שמעה אחי דוד ויונדב איש חכם מאד׃ 
10O 013:004 ויאמר לו מדוע אתה ככה דל בן־המלך בבקר בבקר הלוא תגיד לי ויאמר לו אמנון את־תמר אחות אבשלם אחי אני אהב׃ 
10O 013:005 ויאמר לו יהונדב שכב על־משכבך והתחל ובא אביך לראותך ואמרת אליו תבא נא תמר אחותי ותברני לחם ועשתה לעיני את־הבריה למען אשר אראה ואכלתי מידה׃ 
10O 013:006 וישכב אמנון ויתחל ויבא המלך לראתו ויאמר אמנון אל־המלך תבוא־נא תמר אחתי ותלבב לעיני שתי לבבות ואברה מידה׃ 
10O 013:007 וישלח דוד אל־תמר הביתה לאמר לכי נא בית אמנון אחיך ועשי־לו הבריה׃ 
10O 013:008 ותלך תמר בית אמנון אחיה והוא שכב ותקח את־הבצק [ותלוש כ] (ותלש ק) ותלבב לעיניו ותבשל את־הלבבות׃ 
10O 013:009 ותקח את־המשרת ותצק לפניו וימאן לאכול ויאמר אמנון הוציאו כל־איש מעלי ויצאו כל־איש מעליו׃ 
10O 013:010 ויאמר אמנון אל־תמר הביאי הבריה החדר ואברה מידך ותקח תמר את־הלבבות אשר עשתה ותבא לאמנון אחיה החדרה׃ 
10O 013:011 ותגש אליו לאכל ויחזק־בה ויאמר לה בואי שכבי עמי אחותי׃ 
10O 013:012 ותאמר לו אל־אחי אל־תענני כי לא־יעשה כן בישראל אל־תעשה את־הנבלה הזאת׃ 
10O 013:013 ואני אנה אוליך את־חרפתי ואתה תהיה כאחד הנבלים בישראל ועתה דבר־נא אל־המלך כי לא ימנעני ממך׃ 
10O 013:014 ולא אבה לשמע בקולה ויחזק ממנה ויענה וישכב אתה׃ 
10O 013:015 וישנאה אמנון שנאה גדולה מאד כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה ויאמר־לה אמנון קומי לכי׃ 
10O 013:016 ותאמר לו אל־אודת הרעה הגדולה הזאת מאחרת אשר־עשית עמי לשלחני ולא אבה לשמע לה׃ 
10O 013:017 ויקרא את־נערו משרתו ויאמר שלחו־נא את־זאת מעלי החוצה ונעל הדלת אחריה׃ 
10O 013:018 ועליה כתנת פסים כי כן תלבשן בנות־המלך הבתולת מעילים ויצא אותה משרתו החוץ ונעל הדלת אחריה׃ 
10O 013:019 ותקח תמר אפר על־ראשה וכתנת הפסים אשר עליה קרעה ותשם ידה על־ראשה ותלך הלוך וזעקה׃ 
10O 013:020 ויאמר אליה אבשלום אחיה האמינון אחיך היה עמך ועתה אחותי החרישי אחיך הוא אל־תשיתי את־לבך לדבר הזה ותשב תמר ושממה בית אבשלום אחיה׃ 
10O 013:021 והמלך דוד שמע את כל־הדברים האלה ויחר לו מאד׃ 
10O 013:022 ולא־דבר אבשלום עם־אמנון למרע ועד־טוב כי־שנא אבשלום את־אמנון על־דבר אשר ענה את תמר אחתו׃  פ 
10O 013:023 ויהי לשנתים ימים ויהיו גזזים לאבשלום בבעל חצור אשר עם־אפרים ויקרא אבשלום לכל־בני המלך׃ 
10O 013:024 ויבא אבשלום אל־המלך ויאמר הנה־נא גזזים לעבדך ילך־נא המלך ועבדיו עם־עבדך׃ 
10O 013:025 ויאמר המלך אל־אבשלום אל־בני אל־נא נלך כלנו ולא נכבד עליך ויפרץ־בו ולא־אבה ללכת ויברכהו׃ 
10O 013:026 ויאמר אבשלום ולא ילך־נא אתנו אמנון אחי ויאמר לו המלך למה ילך עמך׃ 
10O 013:027 ויפרץ־בו אבשלום וישלח אתו את־אמנון ואת כל־בני המלך׃    ס 
10O 013:028 ויצו אבשלום את־נעריו לאמר ראו נא כטוב לב־אמנון ביין ואמרתי אליכם הכו את־אמנון והמתם אתו אל־תיראו הלוא כי אנכי צויתי אתכם חזקו והיו לבני־חיל׃ 
10O 013:029 ויעשו נערי אבשלום לאמנון כאשר צוה אבשלום ויקמו ׀ כל־בני המלך וירכבו איש על־פרדו וינסו׃ 
10O 013:030 ויהי המה בדרך והשמעה באה אל־דוד לאמר הכה אבשלום את־כל־בני המלך ולא־נותר מהם אחד׃    ס 
10O 013:031 ויקם המלך ויקרע את־בגדיו וישכב ארצה וכל־עבדיו נצבים קרעי בגדים׃    ס 
10O 013:032 ויען יונדב ׀ בן־שמעה אחי־דוד ויאמר אל־יאמר אדני את כל־הנערים בני־המלך המיתו כי־אמנון לבדו מת כי־על־פי אבשלום היתה שומה מיום ענתו את תמר אחתו׃ 
10O 013:033 ועתה אל־ישם אדני המלך אל־לבו דבר לאמר כל־בני המלך מתו כי־אם־אמנון לבדו מת׃  פ 
10O 013:034 ויברח אבשלום וישא הנער הצפה את־ [עינו כ] (עיניו ק) וירא והנה עם־רב הלכים מדרך אחריו מצד ההר׃ 
10O 013:035 ויאמר יונדב אל־המלך הנה בני־המלך באו כדבר עבדך כן היה׃ 
10O 013:036 ויהי ׀ ככלתו לדבר והנה בני־המלך באו וישאו קולם ויבכו וגם־המלך וכל־עבדיו בכו בכי גדול מאד׃ 
10O 013:037 ואבשלום ברח וילך אל־תלמי בן־ [עמיחור כ] (עמיהוד ק) מלך גשור ויתאבל על־בנו כל־הימים׃ 
10O 013:038 ואבשלום ברח וילך גשור ויהי־שם שלש שנים׃ 
10O 013:039 ותכל דוד המלך לצאת אל־אבשלום כי־נחם על־אמנון כי־מת׃    ס 
10O 014:001 וידע יואב בן־צריה כי־לב המלך על־אבשלום׃ 
10O 014:002 וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה ויאמר אליה התאבלי־נא ולבשי־נא בגדי־אבל ואל־תסוכי שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על־מת׃ 
10O 014:003 ובאת אל־המלך ודברת אליו כדבר הזה וישם יואב את־הדברים בפיה׃ 
10O 014:004 ותאמר האשה התקעית אל־המלך ותפל על־אפיה ארצה ותשתחו ותאמר הושעה המלך׃    ס 
10O 014:005 ויאמר־לה המלך מה־לך ותאמר אבל אשה־אלמנה אני וימת אישי׃ 
10O 014:006 ולשפחתך שני בנים וינצו שניהם בשדה ואין מציל ביניהם ויכו האחד את־האחד וימת אתו׃ 
10O 014:007 והנה קמה כל־המשפחה על־שפחתך ויאמרו תני ׀ את־מכה אחיו ונמתהו בנפש אחיו אשר הרג ונשמידה גם את־היורש וכבו את־גחלתי אשר נשארה לבלתי [שום־ כ] (שים־לאישי ק) שם ושארית על־פני האדמה׃  פ 
10O 014:008 ויאמר המלך אל־האשה לכי לביתך ואני אצוה עליך׃ 
10O 014:009 ותאמר האשה התקועית אל־המלך עלי אדני המלך העון ועל־בית אבי והמלך וכסאו נקי׃    ס 
10O 014:010 ויאמר המלך המדבר אליך והבאתו אלי ולא־יסיף עוד לגעת בך׃ 
10O 014:011 ותאמר יזכר־נא המלך את־יהוה אלהיך [מהרבית כ] (מהרבת ק) גאל הדם לשחת ולא ישמידו את־בני ויאמר חי־יהוה אם־יפל משערת בנך ארצה׃ 
10O 014:012 ותאמר האשה תדבר־נא שפחתך אל־אדני המלך דבר ויאמר דברי׃    ס 
10O 014:013 ותאמר האשה ולמה חשבתה כזאת על־עם אלהים ומדבר המלך הדבר הזה כאשם לבלתי השיב המלך את־נדחו׃ 
10O 014:014 כי־מות נמות וכמים הנגרים ארצה אשר לא יאספו ולא־ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח׃ 
10O 014:015 ועתה אשר־באתי לדבר אל־המלך אדני את־הדבר הזה כי יראני העם ותאמר שפחתך אדברה־נא אל־המלך אולי יעשה המלך את־דבר אמתו׃ 
10O 014:016 כי ישמע המלך להציל את־אמתו מכף האיש להשמיד אתי ואת־בני יחד מנחלת אלהים׃ 
10O 014:017 ותאמר שפחתך יהיה־נא דבר־אדני המלך למנוחה כי ׀ כמלאך האלהים כן אדני המלך לשמע הטוב והרע ויהוה אלהיך יהי עמך׃  פ 
10O 014:018 ויען המלך ויאמר אל־האשה אל־נא תכחדי ממני דבר אשר אנכי שאל אתך ותאמר האשה ידבר־נא אדני המלך׃ 
10O 014:019 ויאמר המלך היד יואב אתך בכל־זאת ותען האשה ותאמר חי־נפשך אדני המלך אם־אש ׀ להמין ולהשמיל מכל אשר־דבר אדני המלך כי־עבדך יואב הוא צוני והוא ם בפי שפחתך את כל־הדברים האלה׃ 
10O 014:020 לבעבור סבב את־פני הדבר עשה עבדך יואב את־הדבר הזה ואדני חכם כחכמת מלאך האלהים לדעת את־כל־אשר בארץ׃    ס 
10O 014:021 ויאמר המלך אל־יואב הנה־נא עשיתי את־הדבר הזה ולך השב את־הנער את־אבשלום׃ 
10O 014:022 ויפל יואב אל־פניו ארצה וישתחו ויברך את־המלך ויאמר יואב היום ידע עבדך כי־מצאתי חן בעיניך אדני המלך אשר־עשה המלך את־דבר [עבדו כ] (עבדך׃ ק) 
10O 014:023 ויקם יואב וילך גשורה ויבא את־אבשלום ירושלם׃  פ 
10O 014:024 ויאמר המלך יסב אל־ביתו ופני לא יראה ויסב אבשלום אל־ביתו ופני המלך לא ראה׃    ס 
10O 014:025 וכאבשלום לא־היה איש־יפה בכל־ישראל להלל מאד מכף רגלו ועד קדקדו לא־היה בו מום׃ 
10O 014:026 ובגלחו את־ראשו והיה מקץ ימים ׀ לימים אשר יגלח כי־כבד עליו וגלחו ושקל את־שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך׃ 
10O 014:027 ויולדו לאבשלום שלושה בנים ובת אחת ושמה תמר היא היתה אשה יפת מראה׃  פ 
10O 014:028 וישב אבשלום בירושלם שנתים ימים ופני המלך לא ראה׃ 
10O 014:029 וישלח אבשלום אל־יואב לשלח אתו אל־המלך ולא אבה לבוא אליו וישלח עוד שנית ולא אבה לבוא׃ 
10O 014:030 ויאמר אל־עבדיו ראו חלקת יואב אל־ידי ולו־שם שערים לכו [והוצתיה כ] (והציתוה ק) באש ויצתו עבדי אבשלום את־החלקה באש׃  פ 
10O 014:031 ויקם יואב ויבא אל־אבשלום הביתה ויאמר אליו למה הציתו עבדך את־החלקה אשר־לי באש׃ 
10O 014:032 ויאמר אבשלום אל־יואב הנה שלחתי אליך ׀ לאמר בא הנה ואשלחה אתך אל־המלך לאמר למה באתי מגשור טוב לי עד אני־שם ועתה אראה פני המלך ואם־יש־בי עון והמתני׃ 
10O 014:033 ויבא יואב אל־המלך ויגד־לו ויקרא אל־אבשלום ויבא אל־המלך וישתחו לו על־אפיו ארצה לפני המלך וישק המלך לאבשלום׃  פ 
10O 015:001 ויהי מאחרי כן ויעש לו אבשלום מרכבה וססים וחמשים איש רצים לפניו׃ 
10O 015:002 והשכים אבשלום ועמד על־יד דרך השער ויהי כל־האיש אשר־יהיה־לו־ריב לבוא אל־המלך למשפט ויקרא אבשלום אליו ויאמר אי־מזה עיר אתה ויאמר מאחד שבטי־ישראל עבדך׃ 
10O 015:003 ויאמר אליו אבשלום ראה דברך טובים ונכחים ושמע אין־לך מאת המלך׃ 
10O 015:004 ויאמר אבשלום מי־ישמני שפט בארץ ועלי יבוא כל־איש אשר־יהיה־לו־ריב ומשפט והצדקתיו׃ 
10O 015:005 והיה בקרב־איש להשתחות לו ושלח את־ידו והחזיק לו ונשק לו׃ 
10O 015:006 ויעש אבשלום כדבר הזה לכל־ישראל אשר־יבאו למשפט אל־המלך ויגנב אבשלום את־לב אנשי ישראל׃  פ 
10O 015:007 ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל־המלך אלכה נא ואשלם את־נדרי אשר־נדרתי ליהוה בחברון׃ 
10O 015:008 כי־נדר נדר עבדך בשבתי בגשור בארם לאמר אם־ [ישיב כ] (ישוב ק) ישיבני יהוה ירושלם ועבדתי את־יהוה׃ 
10O 015:009 ויאמר־לו המלך לך בשלום ויקם וילך חברונה׃  פ 
10O 015:010 וישלח אבשלום מרגלים בכל־שבטי ישראל לאמר כשמעכם את־קול השפר ואמרתם מלך אבשלום בחברון׃ 
10O 015:011 ואת־אבשלום הלכו מאתים איש מירושלם קראים והלכים לתמם ולא ידעו כל־דבר׃ 
10O 015:012 וישלח אבשלום את־אחיתפל הגילני יועץ דוד מעירו מגלה בזבחו את־הזבחים ויהי הקשר אמץ והעם הולך ורב את־אבשלום׃ 
10O 015:013 ויבא המגיד אל־דוד לאמר היה לב־איש ישראל אחרי אבשלום׃ 
10O 015:014 ויאמר דוד לכל־עבדיו אשר־אתו בירושלם קומו ונברחה כי לא־תהיה־לנו פליטה מפני אבשלום מהרו ללכת פן־ימהר והשגנו והדיח עלינו את־הרעה והכה העיר לפי־חרב׃ 
10O 015:015 ויאמרו עבדי־המלך אל־המלך ככל אשר־יבחר אדני המלך הנה עבדיך׃ 
10O 015:016 ויצא המלך וכל־ביתו ברגליו ויעזב המלך את עשר נשים פלגשים לשמר הבית׃ 
10O 015:017 ויצא המלך וכל־העם ברגליו ויעמדו בית המרחק׃ 
10O 015:018 וכל־עבדיו עברים על־ידו וכל־הכרתי וכל־הפלתי וכל־הגתים שש־מאות איש אשר־באו ברגלו מגת עברים על־פני המלך׃ 
10O 015:019 ויאמר המלך אל־אתי הגתי למה תלך גם־אתה אתנו שוב ושב עם־המלך כי־נכרי אתה וגם־גלה אתה למקומך׃ 
10O 015:020 תמול ׀ בואך והיום [אנועך כ] (אניעך ק) עמנו ללכת ואני הולך על אשר־אני הולך שוב והשב את־אחיך עמך חסד ואמת׃ 
10O 015:021 ויען אתי את־המלך ויאמר חי־יהוה וחי אדני המלך כי אם־במקום אשר יהיה־שם ׀ אדני המלך אם־למות אם־לחיים כי־שם יהיה עבדך׃ 
10O 015:022 ויאמר דוד אל־אתי לך ועבר ויעבר אתי הגתי וכל־אנשיו וכל־הטף אשר אתו׃ 
10O 015:023 וכל־הארץ בוכים קול גדול וכל־העם עברים והמלך עבר בנחל קדרון וכל־העם עברים על־פני־דרך את־המדבר׃ 
10O 015:024 והנה גם־צדוק וכל־הלוים אתו נשאים את־ארון ברית האלהים ויצקו את־ארון האלהים ויעל אביתר עד־תם כל־העם לעבור מן־העיר׃ 
10O 015:025 ויאמר המלך לצדוק השב את־ארון האלהים העיר אם־אמצא חן בעיני יהוה והשבני והראני אתו ואת־נוהו׃ 
10O 015:026 ואם כה יאמר לא חפצתי בך הנני יעשה־לי כאשר טוב בעיניו׃    ס 
10O 015:027 ויאמר המלך אל־צדוק הכהן הרואה אתה שבה העיר בשלום ואחימעץ בנך ויהונתן בן־אביתר שני בניכם אתכם׃ 
10O 015:028 ראו אנכי מתמהמה [בעברות כ] (בערבות ק) המדבר עד בוא דבר מעמכם להגיד לי׃ 
10O 015:029 וישב צדוק ואביתר את־ארון האלהים ירושלם וישבו שם׃ 
10O 015:030 ודוד עלה במעלה הזיתים עלה ׀ ובוכה וראש לו חפוי והוא הלך יחף וכל־העם אשר־אתו חפו איש ראשו ועלו עלה ובכה׃ 
10O 015:031 ודוד הגיד לאמר אחיתפל בקשרים עם־אבשלום ויאמר דוד סכל־נא את־עצת אחיתפל יהוה׃ 
10O 015:032 ויהי דוד בא עד־הראש אשר־ישתחוה שם לאלהים והנה לקראתו חושי הארכי קרוע כתנתו ואדמה על־ראשו׃ 
10O 015:033 ויאמר לו דוד אם עברת אתי והית עלי למשא׃ 
10O 015:034 ואם־העיר תשוב ואמרת לאבשלום עבדך אני המלך אהיה עבד אביך ואני מאז ועתה ואני עבדך והפרתה לי את עצת אחיתפל׃ 
10O 015:035 והלוא עמך שם צדוק ואביתר הכהנים והיה כל־הדבר אשר תשמע מבית המלך תגיד לצדוק ולאביתר הכהנים׃ 
10O 015:036 הנה־שם עמם שני בניהם אחימעץ לצדוק ויהונתן לאביתר ושלחתם בידם אלי כל־דבר אשר תשמעו׃ 
10O 015:037 ויבא חושי רעה דוד העיר ואבשלם יבא ירושלם׃ 
10O 016:001 ודוד עבר מעט מהראש והנה ציבא נער מפי־בשת לקראתו וצמד חמרים חבשים ועליהם מאתים לחם ומאה צמוקים ומאה קיץ ונבל יין׃ 
10O 016:002 ויאמר המלך אל־ציבא מה־אלה לך ויאמר ציבא החמורים לבית־המלך לרכב [ולהלחם כ] (והלחם ק) והקיץ לאכול הנערים והיין לשתות היעף במדבר׃ 
10O 016:003 ויאמר המלך ואיה בן־אדניך ויאמר ציבא אל־המלך הנה יושב בירושלם כי אמר היום ישיבו לי בית ישראל את ממלכות אבי׃ 
10O 016:004 ויאמר המלך לצבא הנה לך כל אשר למפי־בשת ויאמר ציבא השתחויתי אמצא־חן בעיניך אדני המלך׃ 
10O 016:005 ובא המלך דוד עד־בחורים והנה משם איש יוצא ממשפחת בית־שאול ושמו שמעי בן־גרא יצא יצוא ומקלל׃ 
10O 016:006 ויסקל באבנים את־דוד ואת־כל־עבדי המלך דוד וכל־העם וכל־הגברים מימינו ומשמאלו׃ 
10O 016:007 וכה־אמר שמעי בקללו צא צא איש הדמים ואיש הבליעל׃ 
10O 016:008 השיב עליך יהוה כל ׀ דמי בית־שאול אשר מלכת [תחתו כ] (תחתיו ק) ויתן יהוה את־המלוכה ביד אבשלום בנך והנך ברעתך כי איש דמים אתה׃ 
10O 016:009 ויאמר אבישי בן־צרויה אל־המלך למה יקלל הכלב המת הזה את־אדני המלך אעברה־נא ואסירה את־ראשו׃    ס 
10O 016:010 ויאמר המלך מה־לי ולכם בני צריה [כי כ] (כה ק) יקלל [וכי כ] (כי ק) יהוה אמר לו קלל את־דוד ומי יאמר מדוע עשיתה כן׃    ס 
10O 016:011 ויאמר דוד אל־אבישי ואל־כל־עבדיו הנה בני אשר־יצא ממעי מבקש את־נפשי ואף כי־עתה בן־הימיני הנחו לו ויקלל כי אמר־לו יהוה׃ 
10O 016:012 אולי יראה יהוה [בעוני כ] (בעיני ק) והשיב יהוה לי טובה תחת קללתו היום הזה׃ 
10O 016:013 וילך דוד ואנשיו בדרך    ס   ושמעי הלך בצלע ההר לעמתו הלוך ויקלל ויסקל באבנים לעמתו ועפר בעפר׃  פ 
10O 016:014 ויבא המלך וכל־העם אשר־אתו עיפים וינפש שם׃ 
10O 016:015 ואבשלום וכל־העם איש ישראל באו ירושלם ואחיתפל אתו׃ 
10O 016:016 ויהי כאשר־בא חושי הארכי רעה דוד אל־אבשלום ויאמר חושי אל־אבשלם יחי המלך יחי המלך׃ 
10O 016:017 ויאמר אבשלום אל־חושי זה חסדך את־רעך למה לא־הלכת את־רעך׃ 
10O 016:018 ויאמר חושי אל־אבשלם לא כי אשר בחר יהוה והעם הזה וכל־איש ישראל [לא כ] (לו ק) אהיה ואתו אשב׃ 
10O 016:019 והשנית למי אני אעבד הלוא לפני בנו כאשר עבדתי לפני אביך כן אהיה לפניך׃  פ 
10O 016:020 ויאמר אבשלום אל־אחיתפל הבו לכם עצה מה־נעשה׃ 
10O 016:021 ויאמר אחיתפל אל־אבשלם בוא אל־פלגשי אביך אשר הניח לשמור הבית ושמע כל־ישראל כי־נבאשת את־אביך וחזקו ידי כל־אשר אתך׃ 
10O 016:022 ויטו לאבשלום האהל על־הגג ויבא אבשלום אל־פלגשי אביו לעיני כל־ישראל׃ 
10O 016:023 ועצת אחיתפל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל־ (איש ק) בדבר האלהים כן כל־עצת אחיתפל גם־לדוד גם לאבשלם׃    ס 
10O 017:001 ויאמר אחיתפל אל־אבשלם אבחרה נא שנים־עשר אלף איש ואקומה וארדפה אחרי־דוד הלילה׃ 
10O 017:002 ואבוא עליו והוא יגע ורפה ידים והחרדתי אתו ונס כל־העם אשר־אתו והכיתי את־המלך לבדו׃ 
10O 017:003 ואשיבה כל־העם אליך כשוב הכל האיש אשר אתה מבקש כל־העם יהיה שלום׃ 
10O 017:004 ויישר הדבר בעיני אבשלם ובעיני כל־זקני ישראל׃    ס 
10O 017:005 ויאמר אבשלום קרא נא גם לחושי הארכי ונשמעה מה־בפיו גם־הוא׃ 
10O 017:006 ויבא חושי אל־אבשלום ויאמר אבשלום אליו לאמר כדבר הזה דבר אחיתפל הנעשה את־דברו אם־אין אתה דבר׃    ס 
10O 017:007 ויאמר חושי אל־אבשלום לא־טובה העצה אשר־יעץ אחיתפל בפעם הזאת׃ 
10O 017:008 ויאמר חושי אתה ידעת את־אביך ואת־אנשיו כי גברים המה ומרי נפש המה כדב שכול בשדה ואביך איש מלחמה ולא ילין את־העם׃ 
10O 017:009 הנה עתה הוא־נחבא באחת הפחתים או באחד המקומת והיה כנפל בהם בתחלה ושמע השמע ואמר היתה מגפה בעם אשר אחרי אבשלם׃ 
10O 017:010 והוא גם־בן־חיל אשר לבו כלב האריה המס ימס כי־ידע כל־ישראל כי־גבור אביך ובני־חיל אשר אתו׃ 
10O 017:011 כי יעצתי האסף יאסף עליך כל־ישראל מדן ועד־באר שבע כחול אשר־על־הים לרב ופניך הלכים בקרב׃ 
10O 017:012 ובאנו אליו [באחת כ] (באחד ק) המקומת אשר נמצא שם ונחנו עליו כאשר יפל הטל על־האדמה ולא־נותר בו ובכל־האנשים אשר־אתו גם־אחד׃ 
10O 017:013 ואם־אל־עיר יאסף והשיאו כל־ישראל אל־העיר ההיא חבלים וסחבנו אתו עד־הנחל עד אשר־לא־נמצא שם גם־צרור׃  פ 
10O 017:014 ויאמר אבשלום וכל־איש ישראל טובה עצת חושי הארכי מעצת אחיתפל ויהוה צוה להפר את־עצת אחיתפל הטובה לבעבור הביא יהוה אל־אבשלום את־הרעה׃    ס 
10O 017:015 ויאמר חושי אל־צדוק ואל־אביתר הכהנים כזאת וכזאת יעץ אחיתפל את־אבשלם ואת זקני ישראל וכזאת וכזאת יעצתי אני׃ 
10O 017:016 ועתה שלחו מהרה והגידו לדוד לאמר אל־תלן הלילה בערבות המדבר וגם עבור תעבור פן יבלע למלך ולכל־העם אשר אתו׃ 
10O 017:017 ויהונתן ואחימעץ עמדים בעין־רגל והלכה השפחה והגידה להם והם ילכו והגידו למלך דוד כי לא יוכלו להראות לבוא העירה׃ 
10O 017:018 וירא אתם נער ויגד לאבשלם וילכו שניהם מהרה ויבאו ׀ אל־בית־איש בבחורים ולו באר בחצרו וירדו שם׃ 
10O 017:019 ותקח האשה ותפרש את־המסך על־פני הבאר ותשטח עליו הרפות ולא נודע דבר׃ 
10O 017:020 ויבאו עבדי אבשלום אל־האשה הביתה ויאמרו איה אחימעץ ויהונתן ותאמר להם האשה עברו מיכל המים ויבקשו ולא מצאו וישבו ירושלם׃    ס 
10O 017:021 ויהי ׀ אחרי לכתם ויעלו מהבאר וילכו ויגדו למלך דוד ויאמרו אל־דוד קומו ועברו מהרה את־המים כי־ככה יעץ עליכם אחיתפל׃ 
10O 017:022 ויקם דוד וכל־העם אשר אתו ויעברו את־הירדן עד־אור הבקר עד־אחד לא נעדר אשר לא־עבר את־הירדן׃ 
10O 017:023 ואחיתפל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבש את־החמור ויקם וילך אל־ביתו אל־עירו ויצו אל־ביתו ויחנק וימת ויקבר בקבר אביו׃    ס 
10O 017:024 ודוד בא מחנימה ואבשלם עבר את־הירדן הוא וכל־איש ישראל עמו׃ 
10O 017:025 ואת־עמשא שם אבשלם תחת יואב על־הצבא ועמשא בן־איש ושמו יתרא הישראלי אשר־בא אל־אביגל בת־נחש אחות צרויה אם יואב׃ 
10O 017:026 ויחן ישראל ואבשלם ארץ הגלעד׃    ס 
10O 017:027 ויהי כבוא דוד מחנימה ושבי בן־נחש מרבת בני־עמון ומכיר בן־עמיאל מלא דבר וברזלי הגלעדי מרגלים׃ 
10O 017:028 משכב וספות וכלי יוצר וחטים ושערים וקמח וקלי ופול ועדשים וקלי׃ 
10O 017:029 ודבש וחמאה וצאן ושפות בקר הגישו לדוד ולעם אשר־אתו לאכול כי אמרו העם רעב ועיף וצמא במדבר׃ 
10O 018:001 ויפקד דוד את־העם אשר אתו וישם עליהם שרי אלפים ושרי מאות׃ 
10O 018:002 וישלח דוד את־העם השלשית ביד־יואב והשלשית ביד אבישי בן־צרויה אחי יואב והשלשת ביד אתי הגתי    ס   ויאמר המלך אל־העם יצא אצא גם־אני עמכם׃ 
10O 018:003 ויאמר העם לא תצא כי אם־נס ננוס לא־ישימו אלינו לב ואם־ימתו חצינו לא־ישימו אלינו לב כי־עתה כמנו עשרה אלפים ועתה טוב כי־תהיה־לנו מעיר [לעזיר כ] (לעזור׃ ק)    ס 
10O 018:004 ויאמר אליהם המלך אשר־ייטב בעיניכם אעשה ויעמד המלך אל־יד השער וכל־העם יצאו למאות ולאלפים׃ 
10O 018:005 ויצו המלך את־יואב ואת־אבישי ואת־אתי לאמר לאט־לי לנער לאבשלום וכל־העם שמעו בצות המלך את־כל־השרים על־דבר אבשלום׃ 
10O 018:006 ויצא העם השדה לקראת ישראל ותהי המלחמה ביער אפרים׃ 
10O 018:007 וינגפו שם עם ישראל לפני עבדי דוד ותהי־שם המגפה גדולה ביום ההוא עשרים אלף׃ 
10O 018:008 ותהי־שם המלחמה [נפצית כ] (נפצת  ק) על־פני כל־הארץ וירב היער לאכל בעם מאשר אכלה החרב ביום ההוא׃ 
10O 018:009 ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רכב על־הפרד ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראשו באלה ויתן בין השמים ובין הארץ והפרד אשר־תחתיו עבר׃ 
10O 018:010 וירא איש אחד ויגד ליואב ויאמר הנה ראיתי את־אבשלם תלוי באלה׃ 
10O 018:011 ויאמר יואב לאיש המגיד לו והנה ראית ומדוע לא־הכיתו שם ארצה ועלי לתת לך עשרה כסף וחגרה אחת׃ 
10O 018:012 ויאמר האיש אל־יואב [ולא כ] (ולוא  ק) אנכי שקל על־כפי אלף כסף לא־אשלח ידי אל־בן־המלך כי באזנינו צוה המלך אתך ואת־אבישי ואת־אתי לאמר שמרו־מי בנער באבשלום׃ 
10O 018:013 או־עשיתי [בנפשו כ] (בנפשי ק) שקר וכל־דבר לא־יכחד מן־המלך ואתה תתיצב מנגד׃ 
10O 018:014 ויאמר יואב לא־כן אחילה לפניך ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום עודנו חי בלב האלה׃ 
10O 018:015 ויסבו עשרה נערים נשאי כלי יואב ויכו את־אבשלום וימיתהו׃ 
10O 018:016 ויתקע יואב בשפר וישב העם מרדף אחרי ישראל כי־חשך יואב את־העם׃ 
10O 018:017 ויקחו את־אבשלום וישליכו אתו ביער אל־הפחת הגדול ויצבו עליו גל־אבנים גדול מאד וכל־ישראל נסו איש [לאהלו כ] (לאהליו׃ ק)    ס 
10O 018:018 ואבשלם לקח ויצב־לו [בחיו כ] (בחייו  ק) את־מצבת אשר בעמק־המלך כי אמר אין־לי בן בעבור הזכיר שמי ויקרא למצבת על־שמו ויקרא לה יד אבשלם עד היום הזה׃    ס 
10O 018:019 ואחימעץ בן־צדוק אמר ארוצה נא ואבשרה את־המלך כי־שפטו יהוה מיד איביו׃ 
10O 018:020 ויאמר לו יואב לא איש בשרה אתה היום הזה ובשרת ביום אחר והיום הזה לא תבשר כי־ [על־ כ] (על־כן  ק) בן־המלך מת׃ 
10O 018:021 ויאמר יואב לכושי לך הגד למלך אשר ראיתה וישתחו כושי ליואב וירץ׃ 
10O 018:022 ויסף עוד אחימעץ בן־צדוק ויאמר אל־יואב ויהי מה ארצה־נא גם־אני אחרי הכושי ויאמר יואב למה־זה אתה רץ בני ולכה אין־בשורה מצאת׃ 
10O 018:023 ויהי־מה ארוץ ויאמר לו רוץ וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבר את־הכושי׃ 
10O 018:024 ודוד יושב בין־שני השערים וילך הצפה אל־גג השער אל־החומה וישא את־עיניו וירא והנה־איש רץ לבדו׃ 
10O 018:025 ויקרא הצפה ויגד למלך ויאמר המלך אם־לבדו בשורה בפיו וילך הלוך וקרב׃ 
10O 018:026 וירא הצפה איש־אחר רץ ויקרא הצפה אל־השער ויאמר הנה־איש רץ לבדו ויאמר המלך גם־זה מבשר׃ 
10O 018:027 ויאמר הצפה אני ראה את־מרוצת הראשון כמרצת אחימעץ בן־צדוק ויאמר המלך איש־טוב זה ואל־בשורה טובה יבוא׃ 
10O 018:028 ויקרא אחימעץ ויאמר אל־המלך שלום וישתחו למלך לאפיו ארצה    ס   ויאמר ברוך יהוה אלהיך אשר סגר את־האנשים אשר־נשאו את־ידם באדני המלך׃ 
10O 018:029 ויאמר המלך שלום לנער לאבשלום ויאמר אחימעץ ראיתי ההמון הגדול לשלח את־עבד המלך יואב ואת־עבדך ולא ידעתי מה׃ 
10O 018:030 ויאמר המלך סב התיצב כה ויסב ויעמד׃ 
10O 018:031 והנה הכושי בא ויאמר הכושי יתבשר אדני המלך כי־שפטך יהוה היום מיד כל־הקמים עליך׃    ס 
10O 018:032 ויאמר המלך אל־הכושי השלום לנער לאבשלום ויאמר הכושי יהיו כנער איבי אדני המלך וכל אשר־קמו עליך לרעה׃    ס 
10O 019:001 וירגז המלך ויעל על־עלית השער ויבך וכה ׀ אמר בלכתו בני אבשלום בני בני אבשלום מי־יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני׃ 
10O 019:002 ויגד ליואב הנה המלך בכה ויתאבל על־אבשלם׃ 
10O 019:003 ותהי התשעה ביום ההוא לאבל לכל־העם כי־שמע העם ביום ההוא לאמר נעצב המלך על־בנו׃ 
10O 019:004 ויתגנב העם ביום ההוא לבוא העיר כאשר יתגנב העם הנכלמים בנוסם במלחמה׃ 
10O 019:005 והמלך לאט את־פניו ויזעק המלך קול גדול בני אבשלום אבשלום בני בני׃    ס 
10O 019:006 ויבא יואב אל־המלך הבית ויאמר הבשת היום את־פני כל־עבדיך הממלטים את־נפשך היום ואת נפש בניך ובנתיך ונפש נשיך ונפש פלגשיך׃ 
10O 019:007 לאהבה את־שנאיך ולשנא את־אהביך כי ׀ הגדת היום כי אין לך שרים ועבדים כי ׀ ידעתי היום כי [לא כ] (לו ק) אבשלום חי וכלנו היום מתים כי־אז ישר בעיניך׃ 
10O 019:008 ועתה קום צא ודבר על־לב עבדיך כי ביהוה נשבעתי כי־אינך יוצא אם־ילין איש אתך הלילה ורעה לך זאת מכל־הרעה אשר־באה עליך מנעריך עד־עתה׃    ס 
10O 019:009 ויקם המלך וישב בשער ולכל־העם הגידו לאמר הנה המלך יושב בשער ויבא כל־העם לפני המלך וישראל נס איש לאהליו׃    ס 
10O 019:010 ויהי כל־העם נדון בכל־שבטי ישראל לאמר המלך הצילנו ׀ מכף איבינו והוא מלטנו מכף פלשתים ועתה ברח מן־הארץ מעל אבשלום׃ 
10O 019:011 ואבשלום אשר משחנו עלינו מת במלחמה ועתה למה אתם מחרשים להשיב את־המלך׃    ס 
10O 019:012 והמלך דוד לח אל־צדוק ואל־אביתר הכהנים לאמר דברו אל־זקני יהודה לאמר למה תהיו אחרנים להשיב את־המלך אל־ביתו ודבר כל־ישראל בא אל־המלך אל־ביתו׃ 
10O 019:013 אחי אתם עצמי ובשרי אתם ולמה תהיו אחרנים להשיב את־המלך׃ 
10O 019:014 ולעמשא תמרו הלוא עצמי ובשרי אתה כה יעשה־לי אלהים וכה יוסיף אם־לא שר־צבא תהיה לפני כל־הימים תחת יואב׃ 
10O 019:015 ויט את־לבב כל־איש־יהודה כאיש אחד וישלחו אל־המלך שוב אתה וכל־עבדיך׃ 
10O 019:016 וישב המלך ויבא עד־הירדן ויהודה בא הגלגלה ללכת לקראת המלך להעביר את־המלך את־הירדן׃ 
10O 019:017 וימהר שמעי בן־גרא בן־הימיני אשר מבחורים וירד עם־איש יהודה לקראת המלך דוד׃ 
10O 019:018 ואלף איש עמו מבנימן וציבא נער בית שאול וחמשת עשר בניו ועשרים עבדיו אתו וצלחו הירדן לפני המלך׃ 
10O 019:019 ועברה העברה לעביר את־בית המלך ולעשות הטוב [בעינו כ] (בעיניו ק) ושמעי בן־גרא נפל לפני המלך בעברו בירדן׃ 
10O 019:020 ויאמר אל־המלך אל־יחשב־לי אדני עון ואל־תזכר את אשר העוה עבדך ביום אשר־יצא  אדני־המלך מירושלם לשום המלך אל־לבו׃ 
10O 019:021 כי ידע עבדך כי אני חטאתי והנה־באתי היום ראשון לכל־בית יוסף לרדת לקראת אדני המלך׃    ס 
10O 019:022 ויען אבישי בן־צרויה ויאמר התחת זאת לא יומת שמעי כי קלל את־משיח יהוה׃    ס 
10O 019:023 ויאמר דוד מה־לי ולכם בני צרויה כי־תהיו־לי היום לשטן היום יומת איש בישראל כי הלוא ידעתי כי היום אני־מלך על־ישראל׃ 
10O 019:024 ויאמר המלך אל־שמעי לא תמות וישבע לו המלך׃    ס 
10O 019:025 ומפבשת בן־שאול ירד לקראת המלך ולא־עשה רגליו ולא־עשה שפמו ואת־בגדיו לא כבס למן־היום לכת המלך עד־היום אשר־בא בשלום׃ 
10O 019:026 ויהי כי־בא ירושלם לקראת המלך ויאמר לו המלך למה לא־הלכת עמי מפיבשת׃ 
10O 019:027 ויאמר אדני המלך עבדי רמני כי־אמר עבדך אחבשה־לי החמור וארכב עליה ואלך את־המלך כי פסח עבדך׃ 
10O 019:028 וירגל בעבדך אל־אדני המלך ואדני המלך כמלאך האלהים ועשה הטוב בעיניך׃ 
10O 019:029 כי לא היה כל־בית אבי כי אם־אנשי־מות לאדני המלך ותשת את־עבדך באכלי שלחנך ומה־יש־לי עוד צדקה ולזעק עוד אל־המלך׃  פ 
10O 019:030 ויאמר לו המלך למה תדבר עוד דבריך אמרתי אתה וציבא תחלקו את־השדה׃ 
10O 019:031 ויאמר מפיבשת אל־המלך גם את־הכל יקח אחרי אשר־בא אדני המלך  בשלום אל־ביתו׃    ס 
10O 019:032 וברזלי הגלעדי ירד מרגלים ויעבר את־המלך הירדן לשלחו את־ [בירדן כ] (הירדן׃ ק) 
10O 019:033 וברזלי זקן מאד בן־שמנים שנה והוא־כלכל את־המלך בשיבתו במחנים כי־איש גדול הוא מאד׃ 
10O 019:034 ויאמר המלך אל־ברזלי אתה עבר אתי וכלכלתי אתך עמדי בירושלם׃ 
10O 019:035 ויאמר ברזלי אל־המלך כמה ימי שני חיי כי־אעלה את־המלך ירושלם׃ 
10O 019:036 בן־שמנים שנה אנכי היום האדע ׀ בין־טוב לרע אם־יטעם עבדך את־אשר אכל ואת־אשר אשתה אם־אשמע עוד בקול שרים ושרות ולמה יהיה עבדך עוד למשא אל־אדני המלך׃ 
10O 019:037 כמעט יעבר עבדך את־הירדן את־המלך ולמה יגמלני המלך הגמולה הזאת׃ 
10O 019:038 ישב־נא עבדך ואמת בעירי עם קבר אבי ואמי והנה ׀ עבדך כמהם יעבר עם־אדני המלך ועשה־לו את אשר־טוב בעיניך׃    ס 
10O 019:039 ויאמר המלך אתי יעבר כמהם ואני אעשה־לו את־הטוב בעיניך וכל אשר־תבחר עלי אעשה־לך׃ 
10O 019:040 ויעבר כל־העם את־הירדן והמלך עבר וישק המלך לברזלי ויברכהו וישב למקמו׃    ס 
10O 019:041 ויעבר המלך הגלגלה וכמהן עבר עמו וכל־עם יהודה [ויעברו כ] (העבירו ק) את־המלך וגם חצי עם ישראל׃ 
10O 019:042 והנה כל־איש ישראל באים אל־המלך ויאמרו אל־המלך מדוע גנבוך אחינו איש יהודה ויעברו את־המלך ואת־ביתו את־הירדן וכל־אנשי דוד עמו׃    ס 
10O 019:043 ויען כל־איש יהודה על־איש ישראל כי־קרוב המלך אלי ולמה זה חרה לך על־הדבר הזה האכול אכלנו מן־המלך אם־נשאת נשא לנו׃    ס 
10O 019:044 ויען איש־ישראל את־איש יהודה ויאמר עשר־ידות לי במלך וגם־בדוד אני ממך ומדוע הקלתני ולא־היה דברי ראשון לי להשיב את־מלכי ויקש דבר־איש יהודה מדבר איש ישראל׃    ס 
10O 020:001 ושם נקרא איש בליעל ושמו שבע בן־בכרי איש ימיני ויתקע בשפר ויאמר אין־לנו חלק בדוד ולא נחלה־לנו בבן־ישי איש לאהליו ישראל׃ 
10O 020:002 ויעל כל־איש ישראל מאחרי דוד אחרי שבע בן־בכרי ואיש יהודה דבקו במלכם מן־הירדן ועד־ירושלם׃ 
10O 020:003 ויבא דוד אל־ביתו ירושלם ויקח המלך את עשר־נשים ׀ פלגשים אשר הניח לשמר הבית ויתנם בית־משמרת ויכלכלם ואליהם לא־בא ותהיינה צררות עד־יום מתן אלמנות חיות׃    ס 
10O 020:004 ויאמר המלך אל־עמשא הזעק־לי את־איש־יהודה שלשת ימים ואתה פה עמד׃ 
10O 020:005 וילך עמשא להזעיק את־יהודה [וייחר כ] (ויוחר ק) מן־המועד אשר יעדו׃    ס 
10O 020:006 ויאמר דוד אל־אבישי עתה ירע לנו שבע בן־בכרי מן־אבשלום אתה קח את־עבדי אדניך ורדף אחריו פן־מצא לו ערים בצרות והציל עיננו׃ 
10O 020:007 ויצאו אחריו אנשי יואב והכרתי והפלתי וכל־הגברים ויצאו מירושלם לרדף אחרי שבע בן־בכרי׃ 
10O 020:008 הם עם־האבן הגדולה אשר בגבעון ועמשא בא לפניהם ויואב חגור ׀ מדו לבשו  [ועלו כ] (ועליו ק) חגור חרב מצמדת על־מתניו בתערה והוא יצא ותפל׃    ס 
10O 020:009 ויאמר יואב לעמשא השלום אתה אחי ותחז יד־ימין יואב בזקן עמשא לנשק־לו׃ 
10O 020:010 ועמשא לא־נשמר בחרב ׀ אשר ביד־יואב ויכהו בה אל־החמש וישפך מעיו ארצה ולא־שנה לו וימת    ס   ויואב ואבישי אחיו רדף אחרי שבע בן־בכרי׃ 
10O 020:011 ואיש עמד עליו מנערי יואב ויאמר מי אשר חפץ ביואב ומי אשר־לדוד אחרי יואב׃ 
10O 020:012 ועמשא מתגלל בדם בתוך המסלה וירא האיש כי־עמד כל־העם ויסב את־עמשא מן־המסלה השדה וישלך עליו בגד כאשר ראה כל־הבא עליו ועמד׃ 
10O 020:013 כאשר הגה מן־המסלה עבר כל־איש אחרי יואב לרדף אחרי שבע בן־בכרי׃ 
10O 020:014 ויעבר בכל־שבטי ישראל אבלה ובית מעכה וכל־הברים    ס   [ויקלהו כ] (ויקהלו ק) ויבאו אף־אחריו׃ 
10O 020:015 ויבאו ויצרו עליו באבלה בית המעכה וישפכו סללה אל־העיר ותעמד בחל וכל־העם אשר את־יואב משחיתם להפיל החומה׃ 
10O 020:016 ותקרא אשה חכמה מן־העיר שמעו שמעו אמרו־נא אל־יואב קרב עד־הנה ואדברה אליך׃ 
10O 020:017 ויקרב אליה ותאמר האשה האתה יואב ויאמר אני ותאמר לו שמע דברי אמתך ויאמר שמע אנכי׃ 
10O 020:018 ותאמר לאמר דבר ידברו בראשנה לאמר שאל ישאלו באבל וכן התמו׃ 
10O 020:019 אנכי שלמי אמוני ישראל אתה מבקש להמית עיר ואם בישראל למה תבלע נחלת יהוה׃  פ 
10O 020:020 ויען יואב ויאמר חלילה חלילה לי אם־אבלע ואם־אשחית׃ 
10O 020:021 לא־כן הדבר כי איש מהר אפרים שבע בן־בכרי שמו נשא ידו במלך בדוד תנו־אתו לבדו ואלכה מעל העיר ותאמר האשה אל־יואב הנה ראשו משלך אליך בעד החומה׃ 
10O 020:022 ותבוא האשה אל־כל־העם בחכמתה ויכרתו את־ראש שבע בן־בכרי וישלכו אל־יואב ויתקע בשופר ויפצו מעל־העיר איש לאהליו ויואב שב ירושלם אל־המלך׃    ס 
10O 020:023 ויואב אל כל־הצבא ישראל ובניה בן־יהוידע על־ [הכרי כ] (הכרתי ק) ועל־הפלתי׃ 
10O 020:024 ואדרם על־המס ויהושפט בן־אחילוד המזכיר׃ 
10O 020:025 [ושיא כ] (ושוא ק) ספר וצדוק ואביתר כהנים׃ 
10O 020:026 וגם עירא היארי היה כהן לדוד׃    ס 
10O 021:001 ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחרי שנה ויבקש דוד את־פני יהוה    ס   ויאמר יהוה אל־שאול ואל־בית הדמים על־אשר־המית את־הגבענים׃ 
10O 021:002 ויקרא המלך לגבענים ויאמר אליהם והגבענים לא מבני ישראל המה כי אם־מיתר האמרי ובני ישראל נשבעו להם ויבקש שאול להכתם בקנאתו לבני־ישראל ויהודה׃ 
10O 021:003 ויאמר דוד אל־הגבענים מה אעשה לכם ובמה אכפר וברכו את־נחלת יהוה׃ 
10O 021:004 ויאמרו לו הגבענים אין־ [לי כ] (לנו ק) כסף וזהב עם־שאול ועם־ביתו ואין־לנו איש להמית בישראל ויאמר מה־אתם אמרים אעשה לכם׃ 
10O 021:005 ויאמרו אל־המלך האיש אשר כלנו ואשר דמה־לנו נשמדנו מהתיצב בכל־גבל ישראל׃ 
10O 021:006 [ינתן־ כ] (יתן־לנו ק) שבעה אנשים מבניו והוקענום ליהוה בגבעת שאול בחיר יהוה    ס   ויאמר המלך אני אתן׃ 
10O 021:007 ויחמל המלך על־מפי־בשת  בן־יהונתן בן־שאול על־שבעת יהוה אשר בינתם בין דוד ובין יהונתן בן־שאול׃ 
10O 021:008 ויקח המלך אתש־ני בני רצפה בת־איה אשר ילדה לשאול את־ארמני ואת־מפבשת ואת־חמשת בני מיכל בת־שאול אשר ילדה לעדריאל בן־ברזלי המחלתי׃ 
10O 021:009 ויתנם ביד הגבענים ויקיעם בהר לפני יהוה ויפלו [שבעתים כ] (שבעתם ק) יחד [והם כ] (והמה ק) המתו בימי קציר בראשנים [תחלת כ] (בתחלת  ק) קציר שערים׃ 
10O 021:010 ותקח רצפה בת־איה את־השק ותטהו לה אל־הצור מתחלת קציר עד נתך־מים עליהם מן־השמים ולא־נתנה עוף השמים לנוח עליהם יומם ואת־חית השדה לילה׃ 
10O 021:011 ויגד לדוד את אשר־עשתה רצפה בת־איה פלגש שאול׃ 
10O 021:012 וילך דוד ויקח את־עצמות שאול ואת־עצמות יהונתן בנו מאת בעלי יביש גלעד אשר גנבו אתם מרחב בית־שן אשר [תלום כ] (תלאום ק) [שם כ] [הפלשתים כ] (שמה ק) (פלשתים ק) ביום הכות פלשתים את־שאול בגלבע׃ 
10O 021:013 ויעל משם את־עצמות שאול ואת־עצמות יהונתן בנו ויאספו את־עצמות המוקעים׃ 
10O 021:014 ויקברו את־עצמות־שאול ויהונתן־בנו בארץ בנימן בצלע בקבר קיש אביו ויעשו כל אשר־צוה המלך ויעתר אלהים לארץ אחרי־כן׃  פ 
10O 021:015 ותהי־עוד מלחמה לפלשתים את־ישראל וירד דוד ועבדיו עמו וילחמו את־פלשתים ויעף דוד׃ 
10O 021:016 [וישבו כ] (וישבי ק) בנב אשר ׀ בילידי הרפה ומשקל קינו שלש מאות משקל נחשת והוא חגור חדשה ויאמר להכות את־דוד׃ 
10O 021:017 ויעזר־לו אבישי בן־צרויה ויך את־הפלשתי וימיתהו אז נשבעו אנשי־דוד לו לאמר לא־תצא עוד אתנו למלחמה ולא תכבה את־נר ישראל׃  פ 
10O 021:018 ויהי אחרי־כן ותהי־עוד המלחמה בגוב עם־פלשתים אז הכה סבכי החשתי את־סף אשר בילדי הרפה׃  פ 
10O 021:019 ותהי־עוד המלחמה בגוב עם־פלשתים ויך אלחנן בן־יערי ארגים בית הלחמי את גלית הגתי ועץ חניתו כמנור ארגים׃    ס 
10O 021:020 ותהי־עוד מלחמה בגת ויהי ׀ איש [מדין כ] (מדון ק) ואצבעת ידיו ואצבעת  רגליו שש ושש עשרים וארבע מספר וגם־הוא ילד להרפה׃ 
10O 021:021 ויחרף את־ישראל ויכהו יהונתן בן־ [שמעי כ] (שמעה ק) אחי דוד׃ 
10O 021:022 את־ארבעת אלה ילדו להרפה בגת ויפלו ביד־דוד וביד עבדיו׃  פ 
10O 022:001 וידבר דוד ליהוה את־דברי השירה הזאת ביום הציל יהוה אתו מכף כל־איביו ומכף שאול׃ 
10O 022:002 ויאמר יהוה סלעי ומצדתי ומפלטי־לי׃ 
10O 022:003 אלהי צורי אחסה־בו מגני וקרן ישעי משגבי ומנוסי משעי מחמס תשעני׃ 
10O 022:004 מהלל אקרא יהוה ומאיבי אושע׃ 
10O 022:005 כי אפפני משברי־מות נחלי בליעל יבעתני׃ 
10O 022:006 חבלי שאול סבני קדמני מקשי־מות׃ 
10O 022:007 בצר־לי אקרא יהוה ואל־אלהי אקרא וישמע מהיכלו קולי ושועתי באזניו׃ 
10O 022:008 [ותגעש כ] (ויתגעש  ק) ותרעש הארץ מוסדות השמים ירגזו ויתגעשו כי־חרה לו׃ 
10O 022:009 עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל גחלים בערו ממנו׃ 
10O 022:010 ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו׃ 
10O 022:011 וירכב על־כרוב ויעף וירא על־כנפי־רוח׃ 
10O 022:012 וישת חשך סביבתיו סכות חשרת־מים עבי שחקים׃ 
10O 022:013 מנגה נגדו בערו גחלי־אש׃ 
10O 022:014 ירעם מן־שמים יהוה ועליון יתן קולו׃ 
10O 022:015 וישלח חצים ויפיצם ברק [ויהמם כ] (ויהם׃ ק) 
10O 022:016 ויראו אפקי ים יגלו מסדות תבל בגערת יהוה מנשמת רוח אפו׃ 
10O 022:017 ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים׃ 
10O 022:018 יצילני מאיבי עז משנאי כי אמצו ממני׃ 
10O 022:019 יקדמני ביום אידי ויהי יהוה משען לי׃ 
10O 022:020 ויצא למרחב אתי יחלצני כי־חפץ בי׃ 
10O 022:021 יגמלני יהוה כצדקתי כבר ידי ישיב לי׃ 
10O 022:022 כי שמרתי דרכי יהוה ולא רשעתי מאלהי׃ 
10O 022:023 כי כל־ [משפטו כ] (משפטיו ק) לנגדי וחקתיו לא־אסור ממנה׃ 
10O 022:024 ואהיה תמים לו ואשתמרה מעוני׃ 
10O 022:025 וישב יהוה לי כצדקתי כברי לנגד עיניו׃ 
10O 022:026 עם־חסיד תתחסד עם־גבור תמים תתמם׃ 
10O 022:027 עם־נבר תתבר ועם־עקש תתפל׃ 
10O 022:028 ואת־עם עני תושיע ועיניך על־רמים תשפיל׃ 
10O 022:029 כי־אתה נירי יהוה ויהוה יגיה חשכי׃ 
10O 022:030 כי בכה ארוץ גדוד באלהי אדלג־שור׃ 
10O 022:031 האל תמים דרכו אמרת יהוה צרופה מגן הוא לכל החסים בו׃ 
10O 022:032 כי מי־אל מבלעדי יהוה ומי צור מבלעדי אלהינו׃ 
10O 022:033 האל מעוזי חיל ויתר תמים [דרכו כ] (דרכי׃ ק) 
10O 022:034 משוה [רגליו כ] (רגלי ק) כאילות ועל במותי יעמדני׃ 
10O 022:035 מלמד ידי למלחמה ונחת קשת־נחושה זרעתי׃ 
10O 022:036 ותתן־לי מגן ישעך וענתך תרבני׃ 
10O 022:037 תרחיב צעדי תחתני ולא מעדו קרסלי׃ 
10O 022:038 ארדפה איבי ואשמידם ולא אשוב עד־כלותם׃ 
10O 022:039 ואכלם ואמחצם ולא יקומון ויפלו תחת רגלי׃ 
10O 022:040 ותזרני חיל למלחמה תכריע קמי תחתני׃ 
10O 022:041 ואיבי תתה לי ערף משנאי ואצמיתם׃ 
10O 022:042 ישעו ואין משיע אל־יהוה ולא ענם׃ 
10O 022:043 ואשחקם כעפר־ארץ כטיט־חוצות אדקם ארקעם׃ 
10O 022:044 ותפלטני מריבי עמי תשמרני לראש גוים עם לא־ידעתי יעבדני׃ 
10O 022:045 בני נכר יתכחשו־לי לשמוע אזן ישמעו לי׃ 
10O 022:046 בני נכר יבלו ויחגרו ממסגרותם׃ 
10O 022:047 חי־יהוה וברוך צורי וירם אלהי צור ישעי׃ 
10O 022:048 האל הנתן נקמת לי ומוריד עמים תחתני׃ 
10O 022:049 ומוציאי מאיבי ומקמי תרוממני מאיש חמסים תצילני׃ 
10O 022:050 על־כן אודך יהוה בגוים ולשמך אזמר׃ 
10O 022:051 [מגדיל כ] (מגדול ק) ישועות מלכו ועשה־חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד־עולם׃ ף 
10O 023:001 ואלה דברי דוד האחרנים נאם דוד בן־ישי ונאם הגבר הקם על משיח אלהי יעקב ונעים זמרות ישראל׃ 
10O 023:002 רוח יהוה דבר־בי ומלתו על־לשוני׃ 
10O 023:003 אמר אלהי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים׃ 
10O 023:004 וכאור בקר יזרח־שמש בקר לא עבות מנגה ממטר דשא מארץ׃ 
10O 023:005 כי־לא־כן ביתי עם־אל כי ברית עולם שם לי ערוכה בכל ושמרה כי־כל־ישעי וכל־חפץ כי־לא יצמיח׃ 
10O 023:006 ובליעל כקוץ מנד כלהם כי־לא ביד יקחו׃ 
10O 023:007 ואיש יגע בהם ימלא ברזל ועץ חנית ובאש שרוף ישרפו בשבת׃  פ 
10O 023:008 אלה שמות הגברים אשר לדוד ישב בשבת תחכמני ׀ ראש השלשי הוא עדינו [העצנו כ] (העצני ק) על־שמנה מאות חלל בפעם [אחד כ] (אחת׃ ק)    ס 
10O 023:009 [ואחרו כ] (ואחריו ק) אלעזר בן־ [דדי כ] (דדו ק) בן־אחחי בשלשה [גברים כ] (הגברים ק) עם־דוד בחרפם בפלשתים נאספו־שם למלחמה ויעלו איש ישראל׃ 
10O 023:010 הוא קם ויך בפלשתים עד ׀ כי־יגעה ידו ותדבק ידו אל־החרב ויעש יהוה תשועה גדולה ביום ההוא והעם ישבו אחריו אך־לפשט׃    ס 
10O 023:011 ואחריו שמא בן־אגא הררי ויאספו פלשתים לחיה ותהי־שם חלקת השדה מלאה עדשים והעם נס מפני פלשתים׃ 
10O 023:012 ויתיצב בתוך־החלקה ויצילה ויך את־פלשתים ויעש יהוה תשועה גדולה׃    ס 
10O 023:013 וירדו [שלשים כ] (שלשה ק) מהשלשים ראש ויבאו אל־קציר אל־דוד אל־מערת עדלם וחית פלשתים חנה בעמק רפאים׃ 
10O 023:014 ודוד אז במצודה ומצב פלשתים אז בית לחם׃ 
10O 023:015 ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבאר בית־לחם אשר בשער׃ 
10O 023:016 ויבקעו שלשת הגברים במחנה פלשתים וישאבו־מים מבאר בית־לחם אשר בשער וישאו ויבאו אל־דוד ולא אבה לשתותם ויסך אתם ליהוה׃ 
10O 023:017 ויאמר חלילה לי יהוה מעשתי זאת הדם האנשים ההלכים בנפשותם ולא אבה לשתותם אלה עשו שלשת הגברים׃    ס 
10O 023:018 ואבישי אחי ׀ יואב בן־צרויה הוא ראש [השלשי כ] (השלשה ק) והוא עורר את־חניתו על־שלש מאות חלל ולו־שם בשלשה׃ 
10O 023:019 מן־השלשה הכי נכבד ויהי להם לשר ועד־השלשה לא־בא׃    ס 
10O 023:020 ובניהו בן־יהוידע בן־איש־ [חי כ] (חיל ק) רב־פעלים מקבצאל הוא הכה את שני אראל מואב והוא ירד והכה את־ [האריה כ] (הארי ק) בתוך הבאר ביום השלג׃ 
10O 023:021 והוא־הכה את־איש מצרי [אשר כ] (איש ק) מראה וביד המצרי חנית וירד אליו בשבט ויגזל את־החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו׃ 
10O 023:022 אלה עשה בניהו בן־יהוידע ולו־שם בשלשה הגברים׃ 
10O 023:023 מן־השלשים נכבד ואל־השלשה לא־בא וישמהו דוד אל־משמעתו׃    ס 
10O 023:024 עשה־אל אחי־יואב בשלשים אלחנן בן־דדו בית לחם׃ 
10O 023:025 שמה החרדי אליקא החרדי׃    ס 
10O 023:026 חלץ הפלטי עירא בן־עקש התקועי׃    ס 
10O 023:027 אביעזר הענתתי מבני החשתי׃    ס 
10O 023:028 צלמון האחחי מהרי הנטפתי׃    ס 
10O 023:029 חלב בן־בענה הנטפתי    ס   אתי בן־ריבי מגבעת בני בנימן׃    ס 
10O 023:030 בניהו פרעתני הדי מנחלי געש׃    ס 
10O 023:031 אבי־עלבון הערבתי עזמות הברחמי׃    ס 
10O 023:032 אליחבא השעלבני בני ישן יהונתן׃    ס 
10O 023:033 שמה ההררי אחיאם בן־שרר האררי׃    ס 
10O 023:034 אליפלט בן־אחסבי בן־המעכתי ס  אליעם בן־אחיתפל הגלני׃    ס 
10O 023:035 [חצרו כ] (חצרי ק) הכרמלי פערי הארבי׃    ס 
10O 023:036 יגאל בן־נתן מצבה ס  בני הגדי׃    ס 
10O 023:037 צלק העמני    ס   נחרי הבארתי [נשאי כ] (נשא ק) כלי יואב בן־צריה׃    ס 
10O 023:038 עירא היתרי גרב היתרי׃    ס 
10O 023:039 אוריה החתי כל שלשים ושבעה׃  פ 
10O 024:001 ויסף אף־יהוה לחרות בישראל ויסת את־דוד בהם לאמר לך מנה את־ישראל ואת־יהודה׃ 
10O 024:002 ויאמר המלך אל־יואב ׀ שר־החיל אשר־אתו שוט־נא בכל־שבטי ישראל מדן ועד־באר שבע ופקדו את־העם וידעתי את מספר העם׃    ס 
10O 024:003 ויאמר יואב אל־המלך ויוסף יהוה אלהיך אל־העם כהם ׀ וכהם מאה פעמים ועיני אדני־המלך ראות ואדני המלך למה חפץ בדבר הזה׃ 
10O 024:004 ויחזק דבר־המלך אל־יואב ועל שרי החיל ויצא יואב ושרי החיל לפני המלך לפקד את־העם את־ישראל׃ 
10O 024:005 ויעברו את־הירדן ויחנו בערוער ימין העיר אשר בתוך־הנחל הגד ואל־יעזר׃ 
10O 024:006 ויבאו הגלעדה ואל־ארץ תחתים חדשי ויבאו דנה יען וסביב אל־צידון׃ 
10O 024:007 ויבאו מבצר־צר וכל־ערי החוי והכנעני ויצאו אל־נגב יהודה באר שבע׃ 
10O 024:008 וישטו בכל־הארץ ויבאו מקצה תשעה חדשים ועשרים יום ירושלם׃ 
10O 024:009 ויתן יואב את־מספר מפקד־העם אל־המלך ותהי ישראל שמנה מאות אלף איש־חיל שלף חרב ואיש יהודה חמש־מאות אלף איש׃ 
10O 024:010 ויך לב־דוד אתו אחרי־כן ספר את־העם    ס   ויאמר דוד אל־יהוה חטאתי מאד אשר עשיתי ועתה יהוה העבר־נא את־עון עבדך כי נסכלתי מאד׃ 
10O 024:011 ויקם דוד בבקר  פ ודבר־יהוה היה אל־גד הנביא חזה דוד לאמר׃ 
10O 024:012 הלוך ודברת אל־דוד כה אמר יהוה שלש אנכי נוטל עליך בחר־לך אחת־מהם ואעשה־לך׃ 
10O 024:013 ויבא־גד אל־דוד ויגד־לו ויאמר לו התבוא לך שבע שנים ׀ רעב ׀ בארצך אם־שלשה חדשים נסך לפני־צריך והוא רדפך ואם־היות שלשת ימים דבר בארצך עתה דע וראה מה־אשיב שלחי דבר׃    ס 
10O 024:014 ויאמר דוד אל־גד צר־לי מאד נפלה־נא ביד־יהוה כי־רבים [רחמו כ] (רחמיו ק) וביד־אדם אל־אפלה׃ 
10O 024:015 ויתן יהוה דבר בישראל מהבקר ועד־עת מועד וימת מן־העם מדן ועד־באר שבע שבעים אלף איש׃ 
10O 024:016 וישלח ידו המלאך ׀ ירושלם לשחתה וינחם יהוה אל־הרעה ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך ומלאך יהוה היה עם־גרן [האורנה כ] (הארונה ק) היבסי׃    ס 
10O 024:017 ויאמר דוד אל־יהוה בראתו ׀ את־המלאך ׀ המכה בעם ויאמר הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך בי ובבית אבי׃  פ 
10O 024:018 ויבא־גד אל־דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם ליהוה מזבח בגרן [ארניה כ] (ארונה ק) היבסי׃ 
10O 024:019 ויעל דוד כדבר־גד כאשר צוה יהוה׃ 
10O 024:020 וישקף ארונה וירא את־המלך ואת־עבדיו עברים עליו ויצא ארונה וישתחו למלך אפיו ארצה׃ 
10O 024:021 ויאמר ארונה מדוע בא אדני־המלך אל־עבדו ויאמר דוד לקנות מעמך את־הגרן לבנות מזבח ליהוה ותעצר המגפה מעל העם׃ 
10O 024:022 ויאמר ארונה אל־דוד יקח ויעל אדני המלך הטוב [בעינו כ] (בעיניו ק) ראה הבקר לעלה והמרגים וכלי הבקר לעצים׃ 
10O 024:023 הכל נתן ארונה המלך למלך    ס   ויאמר ארונה אל־המלך יהוה אלהיך ירצך׃ 
10O 024:024 ויאמר המלך אל־ארונה לא כי־קנו אקנה מאותך במחיר ולא אעלה ליהוה אלהי עלות חנם ויקן דוד את־הגרן ואת־הבקר בכסף שקלים חמשים׃ 
10O 024:025 ויבן שם דוד מזבח ליהוה ויעל עלות ושלמים ויעתר יהוה לארץ ותעצר המגפה מעל ישראל׃ 
11O 001:001 והמלך דוד זקן בא בימים ויכסהו בבגדים ולא יחם לו׃ 
11O 001:002 ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדני המלך נערה בתולה ועמדה לפני המלך ותהי־לו סכנת ושכבה בחיקך וחם לאדני המלך׃ 
11O 001:003 ויבקשו נערה יפה בכל גבול ישראל וימצאו את־אבישג השונמית ויבאו אתה למלך׃ 
11O 001:004 והנערה יפה עד־מאד ותהי למלך סכנת ותשרתהו והמלך לא ידעה׃ 
11O 001:005 ואדניה בן־חגית מתנשא לאמר אני אמלך ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו׃ 
11O 001:006 ולא־עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית וגם־הוא טוב־תאר מאד ואתו ילדה אחרי אבשלום׃ 
11O 001:007 ויהיו דבריו עם יואב בן־צרויה ועם אביתר הכהן ויעזרו אחרי אדניה׃ 
11O 001:008 וצדוק הכהן ובניהו בן־יהוידע ונתן הנביא ושמעי ורעי והגבורים אשר לדוד לא היו עם־אדניהו׃ 
11O 001:009 ויזבח אדניהו צאן ובקר ומריא עם אבן הזחלת אשר־אצל עין רגל ויקרא את־כל־אחיו בני המלך ולכל־אנשי יהודה עבדי המלך׃ 
11O 001:010 ואת־נתן הנביא ובניהו ואת־הגבורים ואת־שלמה אחיו לא קרא׃ 
11O 001:011 ויאמר נתן אל־בת־שבע אם־שלמה לאמר הלוא שמעת כי מלך אדניהו בן־חגית ואדנינו דוד לא ידע׃ 
11O 001:012 ועתה לכי איעצך נא עצה ומלטי את־נפשך ואת־נפש בנך שלמה׃ 
11O 001:013 לכי ובאי ׀ אל־המלך דוד ואמרת אליו הלא־אתה אדני המלך נשבעת לאמתך לאמר כי־שלמה בנך ימלך אחרי והוא ישב על־כסאי ומדוע מלך אדניהו ׃ 
11O 001:014 הנה עודך מדברת שם עם־המלך ואני אבוא אחריך ומלאתי את־דבריך׃ 
11O 001:015 ותבא בת־שבע אל־המלך החדרה והמלך זקן מאד ואבישג השונמית משרת את־המלך׃ 
11O 001:016 ותקד בת־שבע ותשתחו למלך ויאמר המלך מה־לך׃ 
11O 001:017 ותאמר לו אדני אתה נשבעת ביהוה אלהיך לאמתך כי־שלמה בנך ימלך אחרי והוא ישב על־כסאי׃ 
11O 001:018 ועתה הנה אדניה מלך ועתה אדני המלך לא ידעת׃ 
11O 001:019 ויזבח שור ומריא־וצאן לרב ויקרא לכל־בני המלך ולאביתר הכהן וליאב שר הצבא ולשלמה עבדך לא קרא׃ 
11O 001:020 ואתה אדני המלך עיני כל־ישראל עליך להגיד להם מי ישב על־כסא אדני־המלך אחריו׃ 
11O 001:021 והיה כשכב אדני־המלך עם־אבתיו והייתי אני ובני שלמה חטאים׃ 
11O 001:022 והנה עודנה מדברת עם־המלך ונתן הנביא בא׃ 
11O 001:023 ויגידו למלך לאמר הנה נתן הנביא ויבא לפני המלך וישתחו למלך על־אפיו ארצה׃ 
11O 001:024 ויאמר נתן אדני המלך אתה אמרת אדניהו ימלך אחרי והוא ישב על־כסאי׃ 
11O 001:025 כי ׀ ירד היום ויזבח שור ומריא־וצאן לרב ויקרא לכל־בני המלך ולשרי הצבא ולאביתר הכהן והנם אכלים ושתים לפניו ויאמרו יחי המלך אדניהו׃ 
11O 001:026 ולי אני־עבדך ולצדק הכהן ולבניהו בן־יהוידע ולשלמה עבדך לא קרא׃ 
11O 001:027 אם מאת אדני המלך נהיה הדבר הזה ולא הודעת את־ [עבדיך כ] (עבדך ק) מי ישב על־כסא אדני־המלך אחריו׃    ס 
11O 001:028 ויען המלך דוד ויאמר קראו־לי לבת־שבע ותבא לפני המלך ותעמד לפני המלך׃ 
11O 001:029 וישבע המלך ויאמר חי־יהוה אשר־פדה את־נפשי מכל־צרה׃ 
11O 001:030 כי כאשר נשבעתי לך ביהוה אלהי ישראל לאמר כי־שלמה בנך ימלך אחרי והוא ישב על־כסאי תחתי כי כן אעשה היום הזה׃ 
11O 001:031 ותקד בת־שבע אפים ארץ ותשתחו למלך ותאמר יחי אדני המלך דוד לעלם׃  פ 
11O 001:032 ויאמר ׀ המלך דוד קראו־לי לצדוק הכהן ולנתן הנביא ולבניהו בן־יהוידע ויבאו לפני המלך׃ 
11O 001:033 ויאמר המלך להם קחו עמכם את־עבדי אדניכם והרכבתם את־שלמה בני על־הפרדה אשר־לי והורדתם אתו אל־גחון׃ 
11O 001:034 ומשח אתו ם צדוק הכהן ונתן הנביא למלך על־ישראל ותקעתם בשופר ואמרתם יחי המלך שלמה׃ 
11O 001:035 ועליתם אחריו ובא וישב על־כסאי והוא ימלך תחתי ואתו צויתי להיות נגיד על־ישראל ועל־יהודה׃ 
11O 001:036 ויען בניהו בן־יהוידע את־המלך ויאמר ׀ אמן כן יאמר יהוה אלהי אדני המלך׃ 
11O 001:037 כאשר היה יהוה עם־אדני המלך כן [יהי כ] (יהיה ק) עם־שלמה ויגדל את־כסאו מכסא אדני המלך דוד׃ 
11O 001:038 וירד צדוק הכהן ונתן הנביא ובניהו בן־יהוידע והכרתי והפלתי וירכבו את־שלמה על־פרדת המלך דוד וילכו אתו על־גחון׃ 
11O 001:039 ויקח צדוק הכהן את־קרן השמן מן־האהל וימשח את־שלמה ויתקעו בשופר ויאמרו כל־העם יחי המלך שלמה׃ 
11O 001:040 ויעלו כל־העם אחריו והעם מחללים בחללים ושמחים שמחה גדולה ותבקע הארץ בקולם׃ 
11O 001:041 וישמע אדניהו וכל־הקראים אשר אתו והם כלו לאכל וישמע יואב את־קול השופר ויאמר מדוע קול־הקריה הומה׃ 
11O 001:042 עודנו מדבר והנה יונתן בן־אביתר הכהן בא ויאמר אדניהו בא כי איש חיל אתה וטוב תבשר׃ 
11O 001:043 ויען יונתן ויאמר לאדניהו אבל אדנינו המלך־דוד המליך את־שלמה׃ 
11O 001:044 וישלח אתו־המלך את־צדוק הכהן ואת־נתן הנביא ובניהו בן־יהוידע והכרתי והפלתי וירכבו אתו על פרדת המלך׃ 
11O 001:045 וימשחו אתו צדוק הכהן ונתן הנביא למלך בגחון ויעלו משם שמחים ותהם הקריה הוא הקול אשר שמעתם׃ 
11O 001:046 וגם ישב שלמה על כסא המלוכה׃ 
11O 001:047 וגם־באו עבדי המלך לברך את־אדנינו המלך דוד לאמר ייטב [אלהיך כ] (אלהים ק) את־שם שלמה משמך ויגדל את־כסאו מכסאך וישתחו המלך על־המשכב׃ 
11O 001:048 וגם־ככה אמר המלך ברוך יהוה אלהי ישראל אשר נתן היום ישב על־כסאי ועיני ראות׃ 
11O 001:049 ויחרדו ויקמו כל־הקראים אשר לאדניהו וילכו איש לדרכו׃ 
11O 001:050 ואדניהו ירא מפני שלמה ויקם וילך ויחזק בקרנות המזבח׃ 
11O 001:051 ויגד לשלמה לאמר הנה אדניהו ירא את־המלך שלמה והנה אחז בקרנות המזבח לאמר ישבע־לי כיום המלך שלמה אם־ימית את־עבדו בחרב׃ 
11O 001:052 ויאמר שלמה אם יהיה לבן־חיל לא־יפל משערתו ארצה ואם־רעה תמצא־בו ומת׃ 
11O 001:053 וישלח המלך שלמה וירדהו מעל המזבח ויבא וישתחו למלך שלמה ויאמר־לו שלמה לך לביתך׃  פ 
11O 002:001 ויקרבו ימי־דוד למות ויצו את־שלמה בנו לאמר׃ 
11O 002:002 אנכי הלך בדרך כל־הארץ וחזקת והיית לאיש׃ 
11O 002:003 ושמרת את־משמרת ׀ יהוה אלהיך ללכת בדרכיו לשמר חקתיו מצותיו ומשפטיו ועדותיו ככתוב בתורת משה למען תשכיל את כל־אשר תעשה ואת כל־אשר תפנה שם׃ 
11O 002:004 למען יקים יהוה את־דברו אשר דבר עלי לאמר אם־ישמרו בניך את־דרכם ללכת לפני באמת בכל־לבבם ובכל־נפשם לאמר לא־יכרת לך איש מעל כסא ישראל׃ 
11O 002:005 וגם אתה ידעת את אשר־עשה לי יואב בן־צרויה אשר עשה לשני־שרי צבאות ישראל לאבנר בן־נר ולעמשא בן־יתר ויהרגם וישם דמי־מלחמה בשלם ויתן דמי מלחמה בחגרתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו׃ 
11O 002:006 ועשית כחכמתך ולא־תורד שיבתו בשלם שאל׃    ס 
11O 002:007 ולבני ברזלי הגלעדי תעשה־חסד והיו באכלי שלחנך כי־כן קרבו אלי בברחי מפני אבשלום אחיך׃ 
11O 002:008 והנה עמך שמעי בן־גרא בן־הימיני מבחרים והוא קללני קללה נמרצת ביום לכתי מחנים והוא־ירד לקראתי הירדן ואשבע לו ביהוה לאמר אם־אמיתך בחרב׃ 
11O 002:009 ועתה אל־תנקהו כי איש חכם אתה וידעת את אשר תעשה־לו והורדת את־שיבתו בדם שאול׃ 
11O 002:010 וישכב דוד עם־אבתיו ויקבר בעיר דוד׃  פ 
11O 002:011 והימים אשר מלך דוד על־ישראל ארבעים שנה בחברון מלך שבע שנים ובירושלם מלך שלשים ושלש שנים׃ 
11O 002:012 ושלמה ישב על־כסא דוד אביו ותכן מלכתו מאד׃ 
11O 002:013 ויבא אדניהו בן־חגית  אל־בת־שבע אם־שלמה ותאמר השלום באך ויאמר שלום׃ 
11O 002:014 ויאמר דבר לי אליך ותאמר דבר׃ 
11O 002:015 ויאמר את ידעת כי־לי היתה המלוכה ועלי שמו כל־ישראל פניהם למלך ותסב המלוכה ותהי לאחי כי מיהוה היתה לו׃ 
11O 002:016 ועתה שאלה אחת אנכי שאל מאתך אל־תשבי את־פני ותאמר אליו דבר׃ 
11O 002:017 ויאמר אמרי־נא לשלמה המלך כי לא־ישיב את־פניך ויתן־לי את־אבישג השונמית לאשה׃ 
11O 002:018 ותאמר בת־שבע טוב אנכי אדבר עליך אל־המלך׃ 
11O 002:019 ותבא בת־שבע אל־המלך שלמה לדבר־לו על־אדניהו ויקם המלך לקראתה וישתחו לה וישב על־כסאו וישם כסא לאם המלך ותשב לימינו׃ 
11O 002:020 ותאמר שאלה אחת קטנה אנכי שאלת מאתך אל־תשב את־פני ויאמר־לה המלך שאלי אמי כי לא־אשיב את־פניך׃ 
11O 002:021 ותאמר יתן את־אבישג השנמית לאדניהו אחיך לאשה׃ 
11O 002:022 ויען המלך שלמה ויאמר לאמו ולמה את שאלת את־אבישג השנמית לאדניהו ושאלי־לו את־המלוכה כי הוא אחי הגדול ממני ולו ולאביתר הכהן וליואב בן־צרויה׃  פ 
11O 002:023 וישבע המלך שלמה ביהוה לאמר כה יעשה־לי אלהים וכה יוסיף כי בנפשו דבר אדניהו את־הדבר הזה׃ 
11O 002:024 ועתה חי־יהוה אשר הכינני [ויושיביני כ] (ויושיבני ק) על־כסא דוד אבי ואשר עשה־לי בית כאשר דבר כי היום יומת אדניהו׃ 
11O 002:025 וישלח המלך שלמה ביד בניהו בן־יהוידע ויפגע־בו וימת׃    ס 
11O 002:026 ולאביתר הכהן אמר המלך ענתת לך על־שדיך כי איש מות אתה וביום הזה לא אמיתך כי־נשאת את־ארון אדני יהוה לפני דוד אבי וכי התענית בכל אשר־התענה אבי׃ 
11O 002:027 ויגרש שלמה את־אביתר מהיות כהן ליהוה למלא את־דבר יהוה אשר דבר על־בית עלי בשלה׃  פ 
11O 002:028 והשמעה באה עד־יואב כי יואב נטה אחרי אדניה ואחרי אבשלום לא נטה וינס יואב אל־אהל יהוה ויחזק בקרנות המזבח׃ 
11O 002:029 ויגד למלך שלמה כי נס יואב אל־אהל יהוה והנה אצל המזבח וישלח שלמה את־בניהו בן־יהוידע לאמר לך פגע־בו׃ 
11O 002:030 ויבא בניהו אל־אהל יהוה ויאמר אליו כה־אמר המלך צא ויאמר ׀ לא כי פה אמות וישב בניהו את־המלך דבר לאמר כה־דבר יואב וכה ענני׃ 
11O 002:031 ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע־בו וקברתו והסירת ׀ דמי חנם אשר שפך יואב מעלי ומעל בית אבי׃ 
11O 002:032 והשיב יהוה את־דמו על־ראשו אשר פגע בשני־אנשים צדקים וטבים ממנו ויהרגם  בחרב ואבי דוד לא ידע את־אבנר בן־נר שר־צבא ישראל ואת־עמשא בן־יתר שר־צבא יהודה׃ 
11O 002:033 ושבו דמיהם בראש יואב ובראש זרעו לעלם ולדוד ולזרעו ולביתו ולכסאו יהיה שלום עד־עולם מעם יהוה׃ 
11O 002:034 ויעל בניהו בן־יהוידע ויפגע־בו וימתהו ויקבר בביתו במדבר׃ 
11O 002:035 ויתן המלך את־בניהו בן־יהוידע תחתיו על־הצבא ואת־צדוק הכהן נתן המלך תחת אביתר׃ 
11O 002:036 וישלח המלך ויקרא לשמעי ויאמר לו בנה־לך בית בירושלם וישבת שם ולא־תצא משם אנה ואנה׃ 
11O 002:037 והיה ׀ ביום צאתך ועברת את־נחל קדרון ידע תדע כי מות תמות דמך יהיה בראשך׃ 
11O 002:038 ויאמר שמעי למלך טוב הדבר כאשר דבר אדני המלך כן יעשה עבדך וישב שמעי בירושלם ימים רבים׃    ס 
11O 002:039 ויהי מקץ שלש שנים ויברחו שני־עבדים לשמעי אל־אכיש בן־מעכה מלך גת ויגידו לשמעי לאמר הנה עבדיך בגת׃ 
11O 002:040 ויקם שמעי ויחבש את־חמרו וילך גתה אל־אכיש לבקש את־עבדיו וילך שמעי ויבא את־עבדיו מגת׃ 
11O 002:041 ויגד לשלמה כי־הלך שמעי מירושלם גת וישב׃ 
11O 002:042 וישלח המלך ויקרא לשמעי ויאמר אליו הלוא השבעתיך ביהוה ואעד בך לאמר ביום צאתך והלכת אנה ואנה ידע תדע כי מות תמות ותאמר אלי טוב הדבר שמעתי׃ 
11O 002:043 ומדוע לא שמרת את שבעת יהוה ואת־המצוה אשר־צויתי עליך׃ 
11O 002:044 ויאמר המלך אל־שמעי אתה ידעת את כל־הרעה אשר ידע לבבך אשר עשית לדוד אבי והשיב יהוה את־רעתך בראשך׃ 
11O 002:045 והמלך שלמה ברוך וכסא דוד יהיה נכון לפני יהוה עד־עולם׃ 
11O 002:046 ויצו המלך את־בניהו בן־יהוידע ויצא ויפגע־בו וימת והממלכה נכונה ביד־שלמה׃ 
11O 003:001 ויתחתן שלמה את־פרעה מלך מצרים ויקח את־בת־פרעה ויביאה אל־עיר דוד עד כלתו לבנות את־ביתו ואת־בית יהוה ואת־חומת ירושלם סביב׃ 
11O 003:002 רק העם מזבחים בבמות כי לא־נבנה בית לשם יהוה עד הימים ההם׃  פ 
11O 003:003 ויאהב שלמה את־יהוה ללכת בחקות דוד אביו רק בבמות הוא מזבח ומקטיר׃ 
11O 003:004 וילך המלך גבענה לזבח שם כי היא הבמה הגדולה אלף עלות יעלה שלמה על המזבח ההוא׃ 
11O 003:005 בגבעון נראה יהוה אל־שלמה בחלום הלילה ויאמר אלהים שאל מה אתן־לך׃ 
11O 003:006 ויאמר שלמה אתה עשית עם־עבדך דוד אבי חסד גדול כאשר הלך לפניך באמת ובצדקה ובישרת לבב עמך ותשמר־לו את־החסד הגדול הזה ותתן־לו בן ישב על־כסאו כיום הזה׃ 
11O 003:007 ועתה יהוה אלהי אתה המלכת את־עבדך תחת דוד אבי ואנכי נער קטן לא אדע צאת ובא׃ 
11O 003:008 ועבדך בתוך עמך אשר בחרת עם־רב אשר לא־ימנה ולא יספר מרב׃ 
11O 003:009 ונתת לעבדך לב שמע לשפט את־עמך להבין בין־טוב לרע כי מי יוכל לשפט את־עמך הכבד הזה׃ 
11O 003:010 וייטב הדבר בעיני אדני כי שאל שלמה את־הדבר הזה׃ 
11O 003:011 ויאמר אלהים אליו יען אשר שאלת את־הדבר הזה ולא־שאלת לך ימים רבים ולא־שאלת לך עשר ולא שאלת נפש איביך ושאלת לך הבין לשמע משפט׃ 
11O 003:012 הנה עשיתי כדבריך הנה ׀ נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא־היה לפניך ואחריך לא־יקום כמוך׃ 
11O 003:013 וגם אשר לא־שאלת נתתי לך גם־עשר גם־כבוד אשר לא־היה כמוך איש במלכים כל־ימיך׃ 
11O 003:014 ואם ׀ תלך בדרכי לשמר חקי ומצותי כאשר הלך דויד אביך והארכתי את־ימיך׃    ס 
11O 003:015 ויקץ שלמה והנה חלום ויבוא ירושלם ויעמד ׀ לפני ׀ ארון ברית־אדני ויעל עלות ויעש שלמים ויעש משתה לכל־עבדיו׃  פ 
11O 003:016 אז תבאנה שתים נשים זנות אל־המלך ותעמדנה לפניו׃ 
11O 003:017 ותאמר האשה האחת בי אדני אני והאשה הזאת ישבת בבית אחד ואלד עמה בבית׃ 
11O 003:018 ויהי ביום השלישי ללדתי ותלד גם־האשה הזאת ואנחנו יחדו אין־זר אתנו בבית זולתי שתים־אנחנו בבית׃ 
11O 003:019 וימת בן־האשה הזאת לילה אשר שכבה עליו׃ 
11O 003:020 ותקם בתוך הלילה ותקח את־בני מאצלי ואמתך ישנה ותשכיבהו בחיקה ואת־בנה המת השכיבה בחיקי׃ 
11O 003:021 ואקם בבקר להיניק את־בני והנה־מת ואתבונן אליו בבקר והנה לא־היה בני אשר ילדתי׃ 
11O 003:022 ותאמר האשה האחרת לא כי בני החי ובנך המת וזאת אמרת לא כי בנך המת ובני החי ותדברנה לפני המלך׃ 
11O 003:023 ויאמר המלך זאת אמרת זה־בני החי ובנך המת וזאת אמרת לא כי בנך המת ובני החי׃  פ 
11O 003:024 ויאמר המלך קחו לי־חרב ויבאו החרב לפני המלך׃ 
11O 003:025 ויאמר המלך גזרו את־הילד החי לשנים ותנו את־החצי לאחת ואת־החצי לאחת׃ 
11O 003:026 ותאמר האשה אשר־בנה החי אל־המלך כי־נכמרו רחמיה על־בנה ותאמר ׀ בי אדני תנו־לה את־הילוד החי והמת אל־תמיתהו וזאת אמרת גם־לי גם־לך לא יהיה גזרו׃ 
11O 003:027 ויען המלך ויאמר תנו־לה את־הילוד החי והמת לא תמיתהו היא אמו׃ 
11O 003:028 וישמעו כל־ישראל את־המשפט אשר שפט המלך ויראו מפני המלך כי ראו כי־חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט׃    ס 
11O 004:001 ויהי המלך שלמה מלך על־כל־ישראל׃    ס 
11O 004:002 ואלה השרים אשר־לו עזריהו בן־צדוק הכהן׃    ס 
11O 004:003 אליחרף ואחיה בני שישא ספרים יהושפט בן־אחילוד המזכיר׃ 
11O 004:004 ובניהו בן־יהוידע על־הצבא וצדוק ואביתר כהנים׃    ס 
11O 004:005 ועזריהו בן־נתן על־הנצבים וזבוד בן־נתן כהן רעה המלך׃ 
11O 004:006 ואחישר על־הבית ואדנירם בן־עבדא על־המס׃    ס 
11O 004:007 ולשלמה שנים־עשר נצבים על־כל־ישראל וכלכלו את־המלך ואת־ביתו חדש בשנה יהיה על־ [אחד כ] (האחד ק) לכלכל׃    ס 
11O 004:008 ואלה שמותם בן־חור בהר אפרים׃    ס 
11O 004:009 בן־דקר במקץ ובשעלבים ובית שמש ואילון בית חנן׃    ס 
11O 004:010 בן־חסד בארבות לו שכה וכל־ארץ חפר׃    ס 
11O 004:011 בן־אבינדב כל־נפת דאר טפת בת־שלמה היתה לו לאשה׃    ס 
11O 004:012 בענא בן־אחילוד תענך ומגדו וכל־בית שאן אשר אצל צרתנה מתחת ליזרעאל מבית שאן עד אבל מחולה עד מעבר ליקמעם׃    ס 
11O 004:013 בן־גבר ברמת גלעד לו חות יאיר בן־מנשה אשר בגלעד לו  חבל ארגב אשר בבשן ששים ערים גדלות חומה ובריח נחשת׃    ס 
11O 004:014 אחינדב בן־עדא מחנימה׃ 
11O 004:015 אחימעץ בנפתלי גם־הוא לקח את־בשמת בת־שלמה לאשה׃ 
11O 004:016 בענא בן־חושי באשר ובעלות׃    ס 
11O 004:017 יהושפט בן־פרוח ביששכר׃    ס 
11O 004:018 שמעי בן־אלא בבנימן׃    ס 
11O 004:019 גבר בן־ארי בארץ גלעד ארץ סיחון ׀ מלך האמרי ועג מלך הבשן ונציב אחד אשר בארץ׃ 
11O 004:020 יהודה וישראל רבים כחול אשר־על־הים לרב אכלים ושתים ושמחים׃ 
11O 005:001 ושלמה היה מושל בכל־הממלכות מן־הנהר ארץ פלשתים ועד גבול מצרים מגשים מנחה ועבדים את־שלמה כל־ימי חייו׃  פ 
11O 005:002 ויהי לחם־שלמה ליום אחד שלשים כר סלת וששים כר קמח׃ 
11O 005:003 עשרה בקר בראים ועשרים בקר רעי ומאה צאן לבד מאיל וצבי ויחמור וברברים אבוסים׃ 
11O 005:004 כי־הוא רדה ׀ בכל־עבר הנהר מתפסח ועד־עזה בכל־מלכי עבר הנהר ושלום היה לו מכל־עבריו מסביב׃ 
11O 005:005 וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו מדן ועד־באר שבע כל ימי שלמה׃    ס 
11O 005:006 ויהי לשלמה ארבעים אלף ארות סוסים למרכבו ושנים־עשר אלף פרשים׃ 
11O 005:007 וכלכלו הנצבים האלה את־המלך שלמה ואת כל־הקרב אל־שלחן המלך־שלמה איש חדשו לא יעדרו דבר׃ 
11O 005:008 והשערים והתבן לסוסים ולרכש יבאו אל־המקום אשר יהיה־שם איש כמשפטו׃    ס 
11O 005:009 ויתן אלהים חכמה לשלמה ותבונה הרבה מאד ורחב לב כחול אשר על־שפת הים׃ 
11O 005:010 ותרב חכמת שלמה מחכמת כל־בני־קדם ומכל חכמת מצרים׃ 
11O 005:011 ויחכם מכל־האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול ויהי־שמו בכל־הגוים סביב׃ 
11O 005:012 וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף׃ 
11O 005:013 וידבר על־העצים מן־הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יצא בקיר וידבר על־הבהמה ועל־העוף ועל־הרמש ועל־הדגים׃ 
11O 005:014 ויבאו מכל־העמים לשמע את חכמת שלמה מאת כל־מלכי הארץ אשר שמעו את־חכמתו׃    ס 
11O 005:015 וישלח חירם מלך־צור את־עבדיו אל־שלמה כי שמע כי אתו משחו למלך תחת אביהו כי אהב היה חירם לדוד כל־הימים׃    ס 
11O 005:016 וישלח שלמה אל־חירם לאמר׃ 
11O 005:017 אתה ידעת את־דוד אבי כי לא יכל לבנות בית לשם יהוה אלהיו מפני המלחמה אשר סבבהו עד תת־יהוה אתם תחת כפות [רגלו כ] (רגלי׃ ק) 
11O 005:018 ועתה הניח יהוה אלהי לי מסביב אין שטן ואין פגע רע׃ 
11O 005:019 והנני אמר לבנות בית לשם יהוה אלהי כאשר ׀ דבר יהוה אל־דוד אבי לאמר בנך אשר אתן תחתיך על־כסאך הוא־יבנה הבית לשמי׃ 
11O 005:020 ועתה צוה ויכרתו־לי ארזים מן־הלבנון ועבדי יהיו עם־עבדיך ושכר עבדיך אתן לך ככל אשר תאמר כי ׀ אתה ידעת כי אין בנו איש ידע לכרת־עצים כצדנים׃ 
11O 005:021 ויהי כשמע חירם את־דברי שלמה וישמח מאד ויאמר ברוך יהוה היום אשר נתן לדוד בן חכם על־העם הרב הזה׃ 
11O 005:022 וישלח חירם אל־שלמה לאמר שמעתי את אשר־שלחת אלי אני אעשה את־כל־חפצך בעצי ארזים ובעצי ברושים׃ 
11O 005:023 עבדי ירדו מן־הלבנון ימה ואני אשימם דברות בים עד־המקום אשר־תשלח אלי ונפצתים שם ואתה תשא ואתה תעשה את־חפצי לתת לחם ביתי׃ 
11O 005:024 ויהי חירום נתן לשלמה עצי ארזים ועצי ברושים כל־חפצו׃ 
11O 005:025 ושלמה נתן לחירם עשרים אלף כר חטים מכלת לביתו ועשרים כר שמן כתית כה־יתן שלמה לחירם שנה בשנה׃  פ 
11O 005:026 ויהוה נתן חכמה לשלמה כאשר דבר־לו ויהי שלם בין חירם ובין שלמה ויכרתו ברית שניהם׃ 
11O 005:027 ויעל המלך שלמה מס מכל־ישראל ויהי המס שלשים אלף איש׃ 
11O 005:028 וישלחם לבנונה עשרת אלפים בחדש חליפות חדש יהיו בלבנון שנים חדשים בביתו ואדנירם על־המס׃    ס 
11O 005:029 ויהי לשלמה שבעים אלף נשא סבל ושמנים אלף חצב בהר׃ 
11O 005:030 לבד משרי הנצבים לשלמה אשר על־המלאכה שלשת אלפים ושלש מאות הרדים בעם העשים במלאכה׃ 
11O 005:031 ויצו המלך ויסעו אבנים גדלות אבנים יקרות ליסד הבית אבני גזית׃ 
11O 005:032 ויפסלו בני שלמה ובני חירום והגבלים ויכינו העצים והאבנים לבנות הבית׃  פ 
11O 006:001 ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני־ישראל מארץ־מצרים בשנה הרביעית בחדש זו הוא החדש השני למלך שלמה על־ישראל ויבן הבית ליהוה׃ 
11O 006:002 והבית אשר בנה המלך שלמה ליהוה ששים־אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו׃ 
11O 006:003 והאולם על־פני היכל הבית עשרים אמה ארכו על־פני רחב הבית עשר באמה רחבו על־פני הבית׃ 
11O 006:004 ויעש לבית חלוני שקפים אטמים׃ 
11O 006:005 ויבן על־קיר הבית [יצוע כ] (יציע ק) סביב את־קירות הבית סביב להיכל ולדביר ויעש צלעות סביב׃ 
11O 006:006 [היצוע כ] (היציע ק) התחתנה חמש באמה רחבה והתיכנה שש באמה רחבה והשלישית שבע באמה רחבה כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה לבלתי אחז בקירות־הבית׃ 
11O 006:007 והבית בהבנתו אבן־שלמה מסע נבנה ומקבות והגרזן כל־כלי ברזל לא־נשמע בבית בהבנתו׃ 
11O 006:008 פתח הצלע התיכנה אל־כתף הבית הימנית ובלולים יעלו על־התיכנה ומן־התיכנה אל־השלשים׃ 
11O 006:009 ויבן את־הבית ויכלהו ויספן את־הבית גבים ושדרת בארזים׃ 
11O 006:010 ויבן את־ [היצוע כ] (היציע ק) על־כל־הבית חמש אמות קומתו ויאחז את־הבית בעצי ארזים׃  פ 
11O 006:011 ויהי דבר־יהוה אל־שלמה לאמר׃ 
11O 006:012 הבית הזה אשר־אתה בנה אם־תלך בחקתי ואת־משפטי תעשה ושמרת את־כל־מצותי ללכת בהם והקמתי את־דברי אתך אשר דברתי אל־דוד אביך׃ 
11O 006:013 ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזב את־עמי ישראל׃    ס 
11O 006:014 ויבן שלמה את־הבית ויכלהו׃ 
11O 006:015 ויבן את־קירות הבית מביתה בצלעות ארזים מקרקע הבית עד־קירות הספן צפה עץ מבית ויצף את־קרקע הבית בצלעות ברושים׃ 
11O 006:016 ויבן את־עשרים אמה [מירכותי כ] (מירכתי ק) הבית בצלעות ארזים מן־הקרקע עד־הקירות ויבן לו מבית לדביר לקדש הקדשים׃ 
11O 006:017 וארבעים באמה היה הבית הוא ההיכל לפני׃ 
11O 006:018 וארז אל־הבית פנימה מקלעת פקעים ופטורי צצים הכל ארז אין אבן נראה׃ 
11O 006:019 ודביר בתוך־הבית מפנימה הכין לתתן שם את־ארון ברית יהוה׃ 
11O 006:020 ולפני הדביר עשרים אמה ארך ועשרים אמה רחב ועשרים אמה קומתו ויצפהו זהב סגור ויצף מזבח ארז׃ 
11O 006:021 ויצף שלמה את־הבית מפנימה זהב סגור ויעבר [ברתיקות כ] (ברתוקות ק) זהב לפני הדביר ויצפהו זהב׃ 
11O 006:022 ואת־כל־הבית צפה זהב עד־תם כל־הבית וכל־המזבח א‍שר־לדביר צפה זהב׃ 
11O 006:023 ויעש בדביר שני כרובים עצי־שמן עשר אמות קומתו׃ 
11O 006:024 וחמש אמות כנף הכרוב האחת וחמש אמות כנף הכרוב השנית עשר אמות מקצות כנפיו ועד־קצות כנפיו׃ 
11O 006:025 ועשר באמה הכרוב השני מדה אחת וקצב אחד לשני הכרבים׃ 
11O 006:026 קומת הכרוב האחד עשר באמה וכן הכרוב השני׃ 
11O 006:027 ויתן את־הכרובים בתוך ׀ הבית הפנימי ויפרשו את־כנפי הכרבים ותגע כנף־האחד בקיר וכנף הכרוב השני נגעת בקיר השני  וכנפיהם אל־תוך הבית נגעת כנף אל־כנף׃ 
11O 006:028 ויצף את־הכרובים זהב׃ 
11O 006:029 ואת כל־קירות הבית מסב ׀ קלע פתוחי מקלעות כרובים ותמרת ופטורי צצים מלפנים ולחיצון׃ 
11O 006:030 ואת־קרקע הבית צפה זהב לפנימה ולחיצון׃ 
11O 006:031 ואת פתח הדביר עשה דלתות עצי־שמן האיל מזוזות חמשית׃ 
11O 006:032 ושתי דלתות עצי־שמן וקלע עליהם מקלעות כרובים ותמרות ופטורי צצים וצפה זהב וירד על־הכרובים ועל־התמרות את־הזהב׃ 
11O 006:033 וכן עשה לפתח ההיכל מזוזות עצי־שמן מאת רבעית׃ 
11O 006:034 ושתי דלתות עצי ברושים שני צלעים הדלת האחת גלילים ושני קלעים הדלת השנית גלילים׃ 
11O 006:035 וקלע כרובים ותמרות ופטרי צצים וצפה זהב מישר על־המחקה׃ 
11O 006:036 ויבן את־החצר הפנימית שלשה טורי גזית וטור כרתת ארזים׃ 
11O 006:037 בשנה הרביעית יסד בית יהוה בירח זו׃ 
11O 006:038 ובשנה האחת עשרה בירח בול הוא החדש השמיני כלה הבית לכל־דבריו ולכל־ [משפטו כ] (משפטיו ק) ויבנהו שבע שנים׃ 
11O 007:001 ואת־ביתו בנה שלמה שלש עשרה שנה ויכל את־כל־ביתו׃ 
11O 007:002 ויבן את־בית ׀ יער הלבנון מאה אמה ארכו וחמשים אמה רחבו ושלשים אמה קומתו על ארבעה טורי עמודי ארזים וכרתות ארזים על־העמודים׃ 
11O 007:003 וספן בארז ממעל על־הצלעת אשר על־העמודים ארבעים וחמשה חמשה עשר הטור׃ 
11O 007:004 ושקפים שלשה טורים ומחזה אל־מחזה שלש פעמים׃ 
11O 007:005 וכל־הפתחים והמזוזות רבעים שקף ומול מחזה אל־מחזה שלש פעמים׃ 
11O 007:006 ואת אולם העמודים עשה חמשים אמה ארכו ושלשים אמה רחבו ואולם על־פניהם ועמדים ועב על־פניהם׃ 
11O 007:007 ואולם הכסא אשר ישפט־שם אלם המשפט עשה וספון בארז מהקרקע עד־הקרקע׃ 
11O 007:008 וביתו אשר־ישב שם חצר האחרת מבית לאולם כמעשה הזה היה ובית יעשה לבת־פרעה אשר לקח שלמה כאולם הזה׃ 
11O 007:009 כל־אלה אבנים יקרת כמדת גזית מגררות במגרה מבית ומחוץ וממסד עד־הטפחות ומחוץ עד־החצר הגדולה׃ 
11O 007:010 ומיסד אבנים יקרות אבנים גדלות אבני עשר אמות ואבני שמנה אמות׃ 
11O 007:011 ומלמעלה אבנים יקרות כמדות גזית וארז׃ 
11O 007:012 וחצר הגדולה סביב שלשה טורים גזית וטור כרתת ארזים ולחצר בית־יהוה הפנימית ולאלם הבית׃  פ 
11O 007:013 וישלח המלך שלמה ויקח את־חירם מצר׃ 
11O 007:014 בן־אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי ואביו איש־צרי חרש נחשת וימלא את־החכמה ואת־התבונה ואת־הדעת לעשות כל־מלאכה בנחשת ויבוא אל־המלך שלמה ויעש את־כל־מלאכתו׃ 
11O 007:015 ויצר את־שני העמודים נחשת שמנה עשרה אמה קומת העמוד האחד וחוט שתים־עשרה אמה יסב את־העמוד השני׃ 
11O 007:016 ושתי כתרת עשה לתת על־ראשי העמודים מצק נחשת חמש אמות קומת הכתרת האחת וחמש אמות קומת הכתרת השנית׃ 
11O 007:017 שבכים מעשה שבכה גדלים מעשה שרשרות לכתרת אשר על־ראש העמודים שבעה לכתרת האחת ושבעה לכתרת השנית׃ 
11O 007:018 ויעש את־העמודים ושני טורים סביב על־השבכה האחת לכסות את־הכתרת אשר על־ראש הרמנים וכן עשה לכתרת השנית׃ 
11O 007:019 וכתרת אשר על־ראש העמודים מעשה שושן באולם ארבע אמות׃ 
11O 007:020 וכתרת על־שני העמודים גם־ממעל מלעמת הבטן אשר לעבר [שבכה כ] (השבכה ק) והרמונים מאתים טרים סביב על הכתרת השנית׃ 
11O 007:021 ויקם את־העמדים לאלם ההיכל ויקם את־העמוד הימני ויקרא את־שמו יכין ויקם את־העמוד השמאלי ויקרא את־שמו בעז׃ 
11O 007:022 ועל ראש העמודים מעשה שושן ותתם מלאכת העמודים׃ 
11O 007:023 ויעש את־הים מוצק עשר באמה משפתו עד־שפתו עגל ׀ סביב וחמש באמה קומתו [וקוה כ] (וקו ק) שלשים באמה יסב אתו סביב׃ 
11O 007:024 ופקעים מתחת לשפתו ׀ סביב סבבים אתו עשר באמה מקפים את־הים סביב שני טורים הפקעים יצקים ביצקתו׃ 
11O 007:025 עמד על־שני עשר בקר שלשה פנים ׀ צפונה ושלשה פנים ׀ ימה ושלשה ׀ פנים נגבה ושלשה פנים מזרחה והים עליהם מלמעלה וכל־אחריהם ביתה׃ 
11O 007:026 ועביו טפח ושפתו כמעשה שפת־כוס פרח שושן אלפים בת יכיל׃  פ 
11O 007:027 ויעש את־המכנות עשר נחשת ארבע באמה ארך המכונה האחת וארבע באמה רחבה ושלש באמה קומתה׃ 
11O 007:028 וזה מעשה המכונה מסגרת להם ומסגרת בין השלבים׃ 
11O 007:029 ועל־המסגרות אשר ׀ בין השלבים אריות ׀ בקר וכרובים ועל־השלבים כן ממעל ומתחת לאריות ולבקר ליות מעשה מורד׃ 
11O 007:030 וארבעה אופני נחשת למכונה האחת וסרני נחשת וארבעה פעמתיו כתפת להם מתחת לכיר הכתפת יצקות מעבר איש ליות׃ 
11O 007:031 ופיהו מבית לכתרת ומעלה באמה ופיה עגל מעשה־כן אמה וחצי האמה וגם־על־פיה מקלעות ומסגרתיהם מרבעות לא עגלות׃ 
11O 007:032 וארבעת האופנים למתחת למסגרות וידות האופנים במכונה וקומת האופן האחד אמה וחצי האמה׃ 
11O 007:033 ומעשה האופנים כמעשה אופן המרכבה ידותם וגביהם וחשקיהם וחשריהם הכל מוצק׃ 
11O 007:034 וארבע כתפות אל ארבע פנות המכנה האחת מן־המכנה כתפיה׃ 
11O 007:035 ובראש המכונה חצי האמה קומה עגל ׀ סביב ועל ראש המכנה ידתיה ומסגרתיה ממנה׃ 
11O 007:036 ויפתח על־הלחת ידתיה ועל [ומסגרתיה כ] (מסגרתיה ק) כרובים אריות ותמרת כמער־איש וליות סביב׃ 
11O 007:037 כזאת עשה את עשר המכנות מוצק אחד מדה אחת קצב אחד לכלהנה׃    ס 
11O 007:038 ויעש עשרה כירות נחשת ארבעים בת יכיל ׀ הכיור האחד ארבע באמה הכיור האחד כיור אחד על־המכונה האחת לעשר המכנות׃ 
11O 007:039 ויתן את־המכנות חמש על־כתף הבית מימין וחמש על־כתף הבית משמאלו ואת־הים נתן מכתף הבית הימנית קדמה ממול נגב׃    ס 
11O 007:040 ויעש חירום את־הכירות ואת־היעים ואת־המזרקות ויכל חירם לעשות את־כל־המלאכה אשר עשה למלך שלמה בית יהוה׃ 
11O 007:041 עמדים שנים וגלת הכתרת אשר־על־ראש העמדים שתים והשבכות שתים לכסות את־שתי גלת הכתרת אשר על־ראש העמודים׃ 
11O 007:042 ואת־הרמנים ארבע מאות לשתי השבכות שני־טורים רמנים לשבכה האחת לכסות את־שתי גלת הכתרת אשר על־פני העמודים׃ 
11O 007:043 ואת־המכנות עשר ואת־הכירת עשרה על־המכנות׃ 
11O 007:044 ואת־הים האחד ואת־הבקר שנים־עשר תחת הים׃ 
11O 007:045 ואת־הסירות ואת־היעים ואת־המזרקות ואת כל־הכלים [האהל כ] (האלה  ק) אשר עשה חירם למלך שלמה בית יהוה נחשת ממרט׃ 
11O 007:046 בככר הירדן יצקם המלך במעבה האדמה בין סכות ובין צרתן׃ 
11O 007:047 וינח שלמה את־כל־הכלים מרב מאד מאד לא נחקר משקל הנחשת׃ 
11O 007:048 ויעש שלמה את כל־הכלים אשר בית יהוה את מזבח הזהב ואת־השלחן אשר עליו לחם הפנים זהב׃ 
11O 007:049 ואת־המנרות חמש מימין וחמש משמאול לפני הדביר זהב סגור והפרח והנרת והמלקחים זהב׃ 
11O 007:050 והספות והמזמרות והמזרקות והכפות והמחתות זהב סגור והפתות לדלתות הבית הפנימי לקדש הקדשים לדלתי הבית להיכל זהב׃  פ 
11O 007:051 ותשלם כל־המלאכה אשר עשה המלך שלמה בית יהוה ויבא שלמה את־קדשי ׀ דוד אביו את־הכסף ואת־הזהב ואת־הכלים נתן באצרות בית יהוה׃  פ 
11O 008:001 אז יקהל שלמה את־זקני ישראל את־כל־ראשי המטות נשיאי האבות לבני ישראל אל־המלך שלמה ירושלם להעלות את־ארון ברית־יהוה מעיר דוד היא ציון׃ 
11O 008:002 ויקהלו אל־המלך שלמה כל־איש ישראל בירח האתנים בחג הוא החדש השביעי׃ 
11O 008:003 ויבאו כל זקני ישראל וישאו הכהנים את־הארון׃ 
11O 008:004 ויעלו את־ארון יהוה ואת־אהל מועד ואת־כל־כלי הקדש אשר באהל ויעלו אתם הכהנים והלוים׃ 
11O 008:005 והמלך שלמה וכל־עדת ישראל הנועדים עליו אתו לפני הארון מזבחים צאן ובקר אשר לא־יספרו ולא ימנו מרב׃ 
11O 008:006 ויבאו הכהנים את־ארון ברית־יהוה אל־מקומו אל־דביר הבית אל־קדש הקדשים אל־תחת כנפי הכרובים׃ 
11O 008:007 כי הכרובים פרשים כנפים אל־מקום הארון ויסכו הכרבים על־הארון ועל־בדיו מלמעלה׃ 
11O 008:008 ויארכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן־הקדש על־פני הדביר ולא יראו החוצה ויהיו שם עד היום הזה׃ 
11O 008:009 אין בארון רק שני לחות האבנים אשר הנח שם משה בחרב אשר כרת יהוה עם־בני ישראל בצאתם מארץ מצרים׃ 
11O 008:010 ויהי בצאת הכהנים מן־הקדש והענן מלא את־בית יהוה׃ 
11O 008:011 ולא־יכלו הכהנים לעמד לשרת מפני הענן כי־מלא כבוד־יהוה את־בית יהוה׃  פ 
11O 008:012 אז אמר שלמה יהוה אמר לשכן בערפל׃ 
11O 008:013 בנה בניתי בית זבל לך מכון לשבתך עולמים׃ 
11O 008:014 ויסב המלך את־פניו ויברך את כל־קהל ישראל וכל־קהל ישראל עמד׃ 
11O 008:015 ויאמר ברוך יהוה אלהי ישראל אשר דבר בפיו את דוד אבי ובידו מלא לאמר׃ 
11O 008:016 מן־היום אשר הוצאתי את־עמי את־ישראל ממצרים לא־בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית להיות שמי שם ואבחר בדוד להיות על־עמי ישראל׃ 
11O 008:017 ויהי עם־לבב דוד אבי לבנות בית לשם יהוה אלהי ישראל׃ 
11O 008:018 ויאמר יהוה אל־דוד אבי יען אשר היה עם־לבבך לבנות בית לשמי הטיבת כי היה עם־לבבך׃ 
11O 008:019 רק אתה לא תבנה הבית כי אם־בנך היצא מחלציך הוא־יבנה הבית לשמי׃ 
11O 008:020 ויקם יהוה את־דברו אשר דבר ואקם תחת דוד אבי ואשב על־כסא ישראל כאשר דבר יהוה ואבנה הבית לשם יהוה אלהי ישראל׃ 
11O 008:021 ואשם שם מקום לארון אשר־שם ברית יהוה אשר כרת עם־אבתינו בהוציאו אתם מארץ מצרים׃    ס 
11O 008:022 ויעמד שלמה לפני מזבח יהוה נגד כל־קהל ישראל ויפרש כפיו השמים׃ 
11O 008:023 ויאמר יהוה אלהי ישראל אין־כמוך אלהים בשמים ממעל ועל־הארץ מתחת שמר הברית והחסד לעבדיך ההלכים לפניך בכל־לבם׃ 
11O 008:024 אשר שמרת לעבדך דוד אבי את אשר־דברת לו ותדבר בפיך ובידך מלאת כיום הזה׃ 
11O 008:025 ועתה יהוה ׀ אלהי ישראל מר לעבדך דוד אבי את אשר דברת לו לאמר לא־יכרת לך איש מלפני ישב על־כסא ישראל רק אם־ישמרו בניך את־דרכם ללכת לפני כאשר הלכת לפני׃ 
11O 008:026 ועתה אלהי ישראל יאמן נא [דבריך כ] (דברך ק) אשר דברת לעבדך דוד אבי׃ 
11O 008:027 כי האמנם ישב אלהים על־הארץ הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי־הבית הזה אשר בניתי׃ 
11O 008:028 ופנית אל־תפלת עבדך ואל־תחנתו יהוה אלהי לשמע אל־הרנה ואל־התפלה אשר עבדך מתפלל לפניך היום׃ 
11O 008:029 להיות עינך פתחות אל־הבית הזה לילה ויום אל־המקום אשר אמרת יהיה שמי שם לשמע אל־התפלה אשר יתפלל עבדך אל־המקום הזה׃ 
11O 008:030 ושמעת אל־תחנת עבדך ועמך ישראל אשר יתפללו אל־המקום הזה ואתה תשמע אל־מקום שבתך אל־השמים ושמעת וסלחת׃ 
11O 008:031 את אשר יחטא איש לרעהו ונשא־בו אלה להאלתו ובא אלה לפני מזבחך בבית הזה׃ 
11O 008:032 ואתה ׀ תשמע השמים ועשית ושפטת את־עבדיך להרשיע רשע לתת דרכו בראשו ולהצדיק צדיק לתת לו כצדקתו׃    ס 
11O 008:033 בהנגף עמך ישראל לפני אויב אשר יחטאו־לך ושבו אליך והודו את־שמך והתפללו והתחננו אליך בבית הזה׃ 
11O 008:034 ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת עמך ישראל והשבתם אל־האדמה אשר נתת לאבותם׃    ס 
11O 008:035 בהעצר שמים ולא־יהיה מטר כי יחטאו־לך והתפללו אל־המקום הזה והודו את־שמך ומחטאתם ישובון כי תענם׃ 
11O 008:036 ואתה ׀ תשמע השמים וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל כי תורם את־הדרך הטובה אשר ילכו־בה ונתתה מטר על־ארצך אשר־נתתה לעמך לנחלה׃    ס 
11O 008:037 רעב כי־יהיה בארץ דבר כי־יהיה שדפון ירקון ארבה חסיל כי יהיה כי יצר־לו איבו בארץ שעריו כל־נגע כל־מחלה׃ 
11O 008:038 כל־תפלה כל־תחנה אשר תהיה לכל־האדם לכל עמך ישראל אשר ידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו אל־הבית הזה׃ 
11O 008:039 ואתה תשמע השמים מכון שבתך וסלחת ועשית ונתת לאיש ככל־דרכיו אשר תדע את־לבבו כי־אתה ידעת לבדך את־לבב כל־בני האדם׃ 
11O 008:040 למען יראוך כל־הימים אשר־הם חיים על־פני האדמה אשר נתתה לאבתינו׃ 
11O 008:041 וגם אל־הנכרי אשר לא־מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך׃ 
11O 008:042 כי ישמעון את־שמך הגדול ואת־ידך החזקה וזרעך הנטויה ובא והתפלל אל־הבית הזה׃ 
11O 008:043 אתה תשמע השמים מכון שבתך ועשית ככל אשר־יקרא אליך הנכרי למען ידעון כל־עמי הארץ את־שמך ליראה אתך כעמך ישראל ולדעת כי־שמך נקרא על־הבית הזה אשר בניתי׃ 
11O 008:044 כי־יצא עמך למלחמה על־איבו בדרך אשר תשלחם והתפללו אל־יהוה דרך העיר אשר בחרת בה והבית אשר־בנתי לשמך׃ 
11O 008:045 ושמעת השמים את־תפלתם ואת־תחנתם ועשית משפטם׃ 
11O 008:046 כי יחטאו־לך כי אין אדם אשר לא־יחטא ואנפת בם ונתתם לפני אויב ושבום שביהם אל־ארץ האויב רחוקה או קרובה׃ 
11O 008:047 והשיבו אל־לבם בארץ אשר נשבו־שם ושבו ׀ והתחננו אליך בארץ שביהם לאמר חטאנו והעוינו רשענו׃ 
11O 008:048 ושבו אליך בכל־לבבם ובכל־נפשם בארץ איביהם אשר־שבו אתם והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתתה לאבותם העיר אשר בחרת והבית אשר־ [בנית כ] (בניתי ק) לשמך׃ 
11O 008:049 ושמעת השמים מכון שבתך את־תפלתם ואת־תחנתם ועשית משפטם׃ 
11O 008:050 וסלחת לעמך אשר חטאו־לך ולכל־פשעיהם אשר פשעו־בך ונתתם לרחמים לפני שביהם ורחמום׃ 
11O 008:051 כי־עמך ונחלתך הם אשר הוצאת ממצרים מתוך כור הברזל׃ 
11O 008:052 להיות עיניך פתחות אל־תחנת עבדך ואל־תחנת עמך ישראל לשמע אליהם בכל קראם אליך׃ 
11O 008:053 כי־אתה הבדלתם לך לנחלה מכל עמי הארץ כאשר דברת ביד ׀ משה עבדך בהוציאך את־אבתינו ממצרים אדני יהוה׃  פ 
11O 008:054 ויהי ׀ ככלות שלמה להתפלל אל־יהוה את כל־התפלה והתחנה הזאת קם מלפני מזבח יהוה מכרע על־ברכיו וכפיו פרשות השמים׃ 
11O 008:055 ויעמד ויברך את כל־קהל ישראל קול גדול לאמר׃ 
11O 008:056 ברוך יהוה אשר נתן מנוחה לעמו ישראל ככל אשר דבר לא־נפל דבר אחד מכל דברו הטוב אשר דבר ביד משה עבדו׃ 
11O 008:057 יהי יהוה אלהינו עמנו כאשר היה עם־אבתינו אל־יעזבנו ואל־יטשנו׃ 
11O 008:058 להטות לבבנו אליו ללכת בכל־דרכיו ולשמר מצותיו וחקיו ומשפטיו אשר צוה את־אבתינו׃ 
11O 008:059 ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני יהוה קרבים אל־יהוה אלהינו יומם ולילה לעשות ׀ משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר־יום ביומו׃ 
11O 008:060 למען דעת כל־עמי הארץ כי יהוה הוא האלהים אין עוד׃ 
11O 008:061 והיה לבבכם שלם עם יהוה אלהינו ללכת בחקיו ולשמר מצותיו כיום הזה׃ 
11O 008:062 והמלך וכל־ישראל עמו זבחים זבח לפני יהוה׃ 
11O 008:063 ויזבח שלמה את זבח השלמים אשר זבח ליהוה בקר עשרים ושנים אלף וצאן מאה ועשרים אלף ויחנכו את־בית יהוה המלך וכל־בני ישראל׃ 
11O 008:064 ביום ההוא קדש המלך את־תוך החצר אשר לפני בית־יהוה כי־עשה שם את־העלה ואת־המנחה ואת חלבי השלמים כי־מזבח הנחשת אשר לפני יהוה קטן מהכיל את־העלה ואת־המנחה ואת חלבי השלמים׃ 
11O 008:065 ויעש שלמה בעת־ההיא ׀ את־החג וכל־ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת ׀ עד־נחל מצרים לפני יהוה אלהינו שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום׃ 
11O 008:066 ביום השמיני שלח את־העם ויברכו את־המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל־הטובה אשר עשה יהוה לדוד עבדו ולישראל עמו׃ 
11O 009:001 ויהי ככלות שלמה לבנות את־בית־יהוה ואת־בית המלך ואת כל־חשק שלמה אשר חפץ לעשות׃  פ 
11O 009:002 וירא יהוה אל־שלמה שנית כאשר נראה אליו בגבעון׃ 
11O 009:003 ויאמר יהוה אליו מעתי את־תפלתך ואת־תחנתך אשר התחננתה לפני הקדשתי את־הבית הזה אשר בנתה לשום־שמי שם עד־עולם והיו עיני ולבי שם כל־הימים׃ 
11O 009:004 ואתה אם־תלך לפני כאשר הלך דוד אביך בתם־לבב ובישר לעשות ככל אשר צויתיך חקי ומשפטי תשמר׃ 
11O 009:005 והקמתי את־כסא ממלכתך על־ישראל לעלם כאשר דברתי על־דוד אביך לאמר לא־יכרת לך איש מעל כסא ישראל׃ 
11O 009:006 אם־שוב תשבון אתם ובניכם מאחרי ולא תשמרו מצותי חקתי אשר נתתי לפניכם והלכתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם׃ 
11O 009:007 והכרתי את־ישראל מעל פני האדמה אשר נתתי להם ואת־הבית אשר הקדשתי לשמי אשלח מעל פני והיה ישראל למשל ולשנינה בכל־העמים׃ 
11O 009:008 והבית הזה יהיה עליון כל־עבר עליו ישם ושרק ואמרו על־מה עשה יהוה ככה לארץ הזאת ולבית הזה׃ 
11O 009:009 ואמרו על אשר עזבו את־יהוה אלהיהם אשר הוציא את־אבתם מארץ מצרים ויחזקו באלהים אחרים [וישתחו כ] (וישתחוו ק) להם ויעבדם על־כן הביא יהוה עליהם את כל־הרעה הזאת׃  פ 
11O 009:010 ויהי מקצה עשרים שנה אשר־בנה שלמה את־שני הבתים את־בית יהוה ואת־בית המלך׃ 
11O 009:011 חירם מלך־צר נשא את־שלמה בעצי ארזים ובעצי ברושים ובזהב לכל־חפצו אז יתן המלך שלמה לחירם עשרים עיר בארץ הגליל׃ 
11O 009:012 ויצא חירם מצר לראות את־הערים אשר נתן־לו שלמה ולא ישרו בעיניו׃ 
11O 009:013 ויאמר מה הערים האלה אשר־נתתה לי אחי ויקרא להם ארץ כבול עד היום הזה׃  פ 
11O 009:014 וישלח חירם למלך מאה ועשרים ככר זהב׃ 
11O 009:015 וזה דבר־המס אשר־העלה ׀ המלך שלמה לבנות את־בית יהוה ואת־ביתו ואת־המלוא ואת חומת ירושלם ואת־חצר ואת־מגדו ואת־גזר׃ 
11O 009:016 פרעה מלך־מצרים עלה וילכד את־גזר וישרפה באש ואת־הכנעני הישב בעיר הרג ויתנה שלחים לבתו אשת שלמה׃ 
11O 009:017 ויבן שלמה את־גזר ואת־בית חרן תחתון׃ 
11O 009:018 ואת־בעלת ואת־ [תמר כ] (תדמר ק) במדבר בארץ׃ 
11O 009:019 ואת כל־ערי המסכנות אשר היו לשלמה ואת ערי הרכב ואת ערי הפרשים ואת ׀ חשק שלמה אשר חשק לבנות בירושלם ובלבנון ובכל ארץ ממשלתו׃ 
11O 009:020 כל־העם הנותר מן־האמרי החתי הפרזי החוי והיבוסי אשר לא־מבני ישראל המה׃ 
11O 009:021 בניהם אשר נתרו אחריהם בארץ אשר לא־יכלו בני ישראל להחרימם ויעלם שלמה למס־עבד עד היום הזה׃ 
11O 009:022 ומבני ישראל לא־נתן שלמה עבד כי־הם אנשי המלחמה ועבדיו ושריו ושלשיו ושרי רכבו ופרשיו׃    ס 
11O 009:023 אלה ׀ שרי הנצבים אשר על־המלאכה לשלמה חמשים וחמש מאות הרדים בעם העשים במלאכה׃ 
11O 009:024 אך בת־פרעה עלתה מעיר דוד אל־ביתה אשר בנה־לה אז בנה את־המלוא׃ 
11O 009:025 והעלה שלמה שלש פעמים בשנה עלות ושלמים על־המזבח אשר בנה ליהוה והקטיר אתו אשר לפני יהוה ושלם את־הבית׃ 
11O 009:026 ואני עשה המלך שלמה בעציון־גבר אשר את־אלות על־שפת ים־סוף בארץ אדום׃ 
11O 009:027 וישלח חירם באני את־עבדיו אנשי אניות ידעי הים עם עבדי שלמה׃ 
11O 009:028 ויבאו אופירה ויקחו משם זהב ארבע־מאות ועשרים ככר ויבאו אל־המלך שלמה׃  פ 
11O 010:001 ומלכת־שבא שמעת את־שמע שלמה לשם יהוה ותבא לנסתו בחידות׃ 
11O 010:002 ותבא ירושלמה בחיל כבד מאד גמלים נשאים בשמים וזהב רב־מאד ואבן יקרה ותבא אל־שלמה ותדבר אליו את כל־אשר היה עם־לבבה׃ 
11O 010:003 ויגד־לה שלמה את־כל־דבריה לא־היה דבר נעלם מן־המלך אשר לא הגיד לה׃ 
11O 010:004 ותרא מלכת־שבא את כל־חכמת שלמה והבית אשר בנה׃ 
11O 010:005 ומאכל שלחנו ומושב עבדיו ומעמד [משרתו כ] (משרתיו ק) ומלבשיהם ומשקיו ועלתו אשר יעלה בית יהוה ולא־היה בה עוד רוח׃ 
11O 010:006 ותאמר אל־המלך אמת היה הדבר אשר שמעתי בארצי על־דבריך ועל־חכמתך׃ 
11O 010:007 ולא־האמנתי לדברים עד אשר־באתי ותראינה עיני והנה לא־הגד־לי החצי הוספת חכמה וטוב אל־השמועה אשר שמעתי׃ 
11O 010:008 אשרי אנשיך אשרי עבדיך אלה העמדים לפניך תמיד השמעים את־חכמתך׃ 
11O 010:009 יהי יהוה אלהיך ברוך אשר חפץ בך לתתך על־כסא ישראל באהבת יהוה את־ישראל לעלם וישימך למלך לעשות משפט וצדקה׃ 
11O 010:010 ותתן למלך מאה ועשרים ׀ ככר זהב ובשמים הרבה מאד ואבן יקרה לא־בא כבשם ההוא עוד לרב אשר־נתנה מלכת־שבא למלך שלמה׃ 
11O 010:011 וגם אני חירם אשר־נשא זהב מאופיר הביא מאפיר עצי אלמגים הרבה מאד ואבן יקרה׃ 
11O 010:012 ויעש המלך את־עצי האלמגים מסעד לבית־יהוה ולבית המלך וכנרות ונבלים לשרים לא בא־כן עצי אלמגים ולא נראה עד היום הזה׃ 
11O 010:013 והמלך שלמה נתן למלכת־שבא את־כל־חפצה אשר שאלה מלבד אשר נתן־לה כיד המלך שלמה ותפן ותלך לארצה היא ועבדיה׃    ס 
11O 010:014 ויהי משקל הזהב אשר־בא לשלמה בשנה אחת שש מאות ששים ושש ככר זהב׃ 
11O 010:015 לבד מאנשי התרים ומסחר הרכלים וכל־מלכי הערב ופחות הארץ׃ 
11O 010:016 ויעש המלך שלמה מאתים צנה זהב שחוט שש־מאות זהב יעלה על־הצנה האחת׃ 
11O 010:017 ושלש־מאות מגנים זהב שחוט שלשת מנים זהב יעלה על־המגן האחת ויתנם המלך בית יער הלבנון׃  פ 
11O 010:018 ויעש המלך כסא־שן גדול ויצפהו זהב מופז׃ 
11O 010:019 שש מעלות לכסה וראש־עגל לכסה מאחריו וידת מזה ומזה אל־מקום השבת ושנים אריות עמדים אצל הידות׃ 
11O 010:020 ושנים עשר אריים עמדים שם על־שש המעלות מזה ומזה לא־נעשה כן לכל־ממלכות׃ 
11O 010:021 וכל כלי משקה המלך שלמה זהב וכל כלי בית־יער הלבנון זהב סגור אין כסף לא נחשב בימי שלמה למאומה׃ 
11O 010:022 כי אני תרשיש למלך בים עם אני חירם אחת לשלש שנים תבוא ׀ אני תרשיש נשאת זהב וכסף שנהבים וקפים ותכיים׃ 
11O 010:023 ויגדל המלך שלמה מכל מלכי הארץ לעשר ולחכמה׃ 
11O 010:024 וכל־הארץ מבקשים את־פני שלמה לשמע את־חכמתו אשר־נתן אלהים בלבו׃ 
11O 010:025 והמה מבאים איש מנחתו כלי כסף וכלי זהב ושלמות ונשק ובשמים סוסים ופרדים דבר־שנה בשנה׃    ס 
11O 010:026 ויאסף שלמה רכב ופרשים ויהי־לו אלף וארבע־מאות רכב ושנים־עשר אלף פרשים וינחם בערי הרכב ועם־המלך בירושלם׃ 
11O 010:027 ויתן המלך את־הכסף בירושלם כאבנים ואת הארזים נתן כשקמים אשר־בשפלה לרב׃ 
11O 010:028 ומוצא הסוסים אשר לשלמה ממצרים ומקוה סחרי המלך יקחו מקוה במחיר׃ 
11O 010:029 ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה וכן לכל־מלכי החתים ולמלכי ארם בידם יצאו׃  פ 
11O 011:001 והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת־בת־פרעה מואביות עמניות אדמית צדנית חתית׃ 
11O 011:002 מן־הגוים אשר אמר־יהוה אל־בני ישראל לא־תבאו בהם והם לא־יבאו בכם אכן יטו את־לבבכם אחרי אלהיהם בהם דבק שלמה לאהבה׃ 
11O 011:003 ויהי־לו נשים שרות שבע מאות ופלגשים שלש מאות ויטו נשיו את־לבו׃ 
11O 011:004 ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את־לבבו אחרי אלהים אחרים ולא־היה לבבו שלם עם־יהוה אלהיו כלבב דויד אביו׃ 
11O 011:005 וילך שלמה אחרי עשתרת אלהי צדנים ואחרי מלכם שקץ עמנים׃ 
11O 011:006 ויעש שלמה הרע בעיני יהוה ולא מלא אחרי יהוה כדוד אביו׃    ס 
11O 011:007 אז יבנה שלמה במה לכמוש שקץ מואב בהר אשר על־פני ירושלם ולמלך שקץ בני עמון׃ 
11O 011:008 וכן עשה לכל־נשיו הנכריות מקטירות ומזבחות לאלהיהן׃ 
11O 011:009 ויתאנף יהוה בשלמה כי־נטה לבבו מעם יהוה אלהי ישראל הנראה אליו פעמים׃ 
11O 011:010 וצוה אליו על־הדבר הזה לבלתי־לכת אחרי אלהים אחרים ולא שמר את אשר־צוה יהוה׃  פ 
11O 011:011 ויאמר יהוה לשלמה יען אשר היתה־זאת עמך ולא שמרת בריתי וחקתי אשר צויתי עליך קרע אקרע את־הממלכה מעליך ונתתיה לעבדך׃ 
11O 011:012 אך־בימיך לא אעשנה למען דוד אביך מיד בנך אקרענה׃ 
11O 011:013 רק את־כל־הממלכה לא אקרע שבט אחד אתן לבנך למען דוד עבדי ולמען ירושלם אשר בחרתי׃ 
11O 011:014 ויקם יהוה שטן לשלמה את הדד האדמי מזרע המלך הוא באדום׃ 
11O 011:015 ויהי בהיות דוד את־אדום בעלות יואב שר הצבא לקבר את־החללים ויך כל־זכר באדום׃ 
11O 011:016 כי ששת חדשים ישב־שם יואב וכל־ישראל עד־הכרית כל־זכר באדום׃ 
11O 011:017 ויברח אדד הוא ואנשים אדמיים מעבדי אביו אתו לבוא מצרים והדד נער קטן׃ 
11O 011:018 ויקמו ממדין ויבאו פארן ויקחו אנשים עמם מפארן ויבאו מצרים אל־פרעה מלך־מצרים ויתן־לו בית ולחם אמר לו וארץ נתן לו׃ 
11O 011:019 וימצא הדד חן בעיני פרעה מאד ויתן־לו אשה את־אחות אשתו אחות תחפניס הגבירה׃ 
11O 011:020 ותלד לו אחות תחפניס את גנבת בנו ותגמלהו תחפנס בתוך בית פרעה ויהי גנבת בית פרעה בתוך בני פרעה׃ 
11O 011:021 והדד שמע במצרים כי־שכב דוד עם־אבתיו וכי־מת יואב שר־הצבא ויאמר הדד אל־פרעה שלחני ואלך אל־ארצי׃ 
11O 011:022 ויאמר לו פרעה כי מה־אתה חסר עמי והנך מבקש ללכת אל־ארצך ויאמר ׀ לא כי שלח תשלחני׃ 
11O 011:023 ויקם אלהים לו שטן את־רזון בן־אלידע אשר ברח מאת הדדעזר מלך־צובה אדניו׃ 
11O 011:024 ויקבץ עליו אנשים ויהי שר־גדוד בהרג דוד אתם וילכו דמשק וישבו בה וימלכו בדמשק׃ 
11O 011:025 ויהי שטן לישראל כל־ימי שלמה ואת־הרעה אשר הדד ויקץ בישראל וימלך על־ארם׃  פ 
11O 011:026 וירבעם בן־נבט אפרתי מן־הצרדה ושם אמו צרועה אשה אלמנה עבד לשלמה וירם יד במלך׃ 
11O 011:027 וזה הדבר אשר־הרים יד במלך שלמה בנה את־המלוא סגר את־פרץ עיר דוד אביו׃ 
11O 011:028 והאיש ירבעם גבור חיל וירא שלמה את־הנער כי־עשה מלאכה הוא ויפקד אתו לכל־סבל בית יוסף׃    ס 
11O 011:029 ויהי בעת ההיא וירבעם יצא מירושלם וימצא אתו אחיה השילני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה ושניהם לבדם בשדה׃ 
11O 011:030 ויתפש אחיה בשלמה החדשה אשר עליו ויקרעה שנים עשר קרעים׃ 
11O 011:031 ויאמר לירבעם קח־לך עשרה קרעים כי כה אמר יהוה אלהי ישראל הנני קרע את־הממלכה מיד שלמה ונתתי לך את עשרה השבטים׃ 
11O 011:032 והשבט האחד יהיה־לו למען ׀ עבדי דוד ולמען ירושלם העיר אשר בחרתי בה מכל שבטי ישראל׃ 
11O 011:033 יען ׀ אשר עזבוני וישתחוו לעשתרת אלהי צדנין לכמוש אלהי מואב ולמלכם אלהי בני־עמון ולא־הלכו בדרכי לעשות הישר בעיני וחקתי ומשפטי כדוד אביו׃ 
11O 011:034 ולא־אקח את־כל־הממלכה מידו כי ׀ נשיא אשתנו כל ימי חייו למען דוד עבדי אשר בחרתי אתו אשר שמר מצותי וחקתי׃ 
11O 011:035 ולקחתי המלוכה מיד בנו ונתתיה לך את עשרת השבטים׃ 
11O 011:036 ולבנו אתן שבט־אחד למען היות־ניר לדויד־עבדי כל־הימים ׀ לפני בירושלם העיר אשר בחרתי לי לשום שמי שם׃ 
11O 011:037 ואתך אקח ומלכת בכל אשר־תאוה נפשך והיית מלך על־ישראל׃ 
11O 011:038 והיה אם־תשמע את־כל־אשר אצוך והלכת בדרכי ועשית הישר בעיני לשמור חקותי ומצותי כאשר עשה דוד עבדי והייתי עמך ובניתי לך בית־נאמן כאשר בניתי לדוד ונתתי לך את־ישראל׃ 
11O 011:039 ואענה את־זרע דוד למען זאת אך לא כל־הימים׃    ס 
11O 011:040 ויבקש שלמה להמית את־ירבעם ויקם ירבעם ויברח מצרים אל־שישק מלך־מצרים ויהי במצרים עד־מות שלמה׃ 
11O 011:041 ויתר דברי שלמה וכל־אשר עשה וחכמתו הלוא־הם כתבים על־ספר דברי שלמה׃ 
11O 011:042 והימים אשר מלך שלמה בירושלם על־כל־ישראל ארבעים שנה׃ 
11O 011:043 וישכב שלמה עם־אבתיו ויקבר בעיר דוד אביו וימלך רחבעם בנו תחתיו׃    ס 
11O 012:001 וילך רחבעם שכם כי שכם בא כל־ישראל להמליך אתו׃ 
11O 012:002 ויהי כשמע ׀ ירבעם בן־נבט והוא עודנו במצרים אשר ברח מפני המלך שלמה וישב ירבעם במצרים׃ 
11O 012:003 וישלחו ויקראו־לו [ויבאו כ] (ויבא ק) ירבעם וכל־קהל ישראל וידברו אל־רחבעם לאמר׃ 
11O 012:004 אביך הקשה את־עלנו ואתה עתה הקל מעבדת אביך הקשה ומעלו הכבד אשר־נתן עלינו ונעבדך׃ 
11O 012:005 ויאמר אליהם לכו עד שלשה ימים ושובו אלי וילכו העם׃ 
11O 012:006 ויועץ המלך רחבעם את־הזקנים אשר־היו עמדים את־פני שלמה אביו בהיתו חי לאמר איך אתם נועצים להשיב את־העם־הזה דבר׃ 
11O 012:007 [וידבר כ] (וידברו ק) אליו לאמר אם־היום תהיה־עבד לעם הזה ועבדתם ועניתם ודברת אליהם דברים טובים והיו לך עבדים כל־הימים׃ 
11O 012:008 ויעזב את־עצת הזקנים אשר יעצהו ויועץ את־הילדים אשר גדלו אתו אשר העמדים לפניו׃ 
11O 012:009 ויאמר אליהם מה אתם נועצים ונשיב דבר את־העם הזה אשר דברו אלי לאמר הקל מן־העל אשר־נתן אביך עלינו׃ 
11O 012:010 וידברו אליו הילדים אשר גדלו אתו לאמר כה־תאמר לעם הזה אשר דברו אליך לאמר אביך הכביד את־עלנו ואתה הקל מעלינו כה תדבר אליהם קטני עבה ממתני אבי׃ 
11O 012:011 ועתה אבי העמיס עליכם על כבד ואני אוסיף על־עלכם אבי יסר אתכם בשוטים ואני איסר אתכם בעקרבים׃ 
11O 012:012 [ויבו כ] (ויבוא ק) ירבעם וכל־העם אל־רחבעם ביום השלישי כאשר דבר המלך לאמר שובו אלי ביום השלישי׃ 
11O 012:013 ויען המלך את־העם קשה ויעזב את־עצת הזקנים אשר יעצהו׃ 
11O 012:014 וידבר אליהם כעצת הילדים לאמר אבי הכביד את־עלכם ואני אסיף על־עלכם אבי יסר אתכם בשוטים ואני איסר אתכם בעקרבים׃ 
11O 012:015 ולא־שמע המלך אל־העם כי־היתה סבה מעם יהוה למען הקים את־דברו אשר דבר יהוה ביד אחיה השילני אל־ירבעם בן־נבט׃ 
11O 012:016 וירא כל־ישראל כי לא־שמע המלך אליהם וישבו העם את־המלך דבר ׀ לאמר מה־לנו חלק בדוד ולא־נחלה בבן־ישי לאהליך ישראל עתה ראה ביתך דוד וילך ישראל לאהליו׃ 
11O 012:017 ובני ישראל הישבים בערי יהודה וימלך עליהם רחבעם׃  פ 
11O 012:018 וישלח המלך רחבעם את־אדרם אשר על־המס וירגמו כל־ישראל בו אבן וימת והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלם׃ 
11O 012:019 ויפשעו ישראל בבית דוד עד היום הזה׃    ס 
11O 012:020 ויהי כשמע כל־ישראל כי־שב ירבעם וישלחו ויקראו אתו אל־העדה וימליכו אתו על־כל־ישראל לא היה אחרי בית־דוד זולתי שבט־יהודה לבדו׃ 
11O 012:021 [ויבאו כ] (ויבא ק) רחבעם ירושלם ויקהל את־כל־בית יהודה ואת־שבט בנימן מאה ושמנים אלף בחור עשה מלחמה להלחם עם־בית ישראל להשיב את־המלוכה לרחבעם בן־שלמה׃  פ 
11O 012:022 ויהי דבר האלהים אל־שמעיה איש־האלהים לאמר׃ 
11O 012:023 אמר אל־רחבעם בן־שלמה מלך יהודה ואל־כל־בית יהודה ובנימין ויתר העם לאמר׃ 
11O 012:024 כה אמר יהוה לא־תעלו ולא־תלחמון עם־אחיכם בני־ישראל ובו איש לביתו כי מאתי נהיה הדבר הזה וישמעו את־דבר יהוה וישבו ללכת כדבר יהוה׃    ס 
11O 012:025 ויבן ירבעם את־שכם בהר אפרים וישב בה ויצא משם ויבן את־פנואל׃ 
11O 012:026 ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד׃ 
11O 012:027 אם־יעלה ׀ העם הזה לעשות זבחים בבית־יהוה בירושלם ושב לב העם הזה אל־אדניהם אל־רחבעם מלך יהודה והרגני ושבו אל־רחבעם מלך־יהודה׃ 
11O 012:028 ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אלהם רב־לכם מעלות ירושלם הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים׃ 
11O 012:029 וישם את־האחד בבית־אל ואת־האחד נתן בדן׃ 
11O 012:030 ויהי הדבר הזה לחטאת וילכו העם לפני האחד עד־דן׃ 
11O 012:031 ויעש את־בית במות ויעש כהנים מקצות העם אשר לא־היו מבני לוי׃ 
11O 012:032 ויעש ירבעם ׀ חג בחדש השמיני בחמשה־עשר יום ׀ לחדש כחג ׀ אשר ביהודה ויעל על־המזבח כן עשה בבית־אל לזבח לעגלים אשר־עשה והעמיד בבית אל את־כהני הבמות אשר עשה׃ 
11O 012:033 ויעל על־המזבח ׀ אשר־עשה בבית־אל בחמשה עשר יום בחדש השמיני בחדש אשר־בדא [מלבד כ] (מלבו ק) ויעש חג לבני ישראל ויעל על־המזבח להקטיר׃  פ 
11O 013:001 והנה ׀ איש אלהים בא מיהודה בדבר יהוה אל־בית־אל וירבעם עמד על־המזבח להקטיר׃ 
11O 013:002 ויקרא על־המזבח בדבר יהוה ויאמר מזבח מזבח כה אמר יהוה הנה־בן נולד לבית־דוד יאשיהו שמו וזבח עליך את־כהני הבמות המקטרים עליך ועצמות אדם ישרפו עליך׃ 
11O 013:003 ונתן ביום ההוא מופת לאמר זה המופת אשר דבר יהוה הנה המזבח נקרע ונשפך הדשן אשר־עליו׃ 
11O 013:004 ויהי כשמע המלך את־דבר איש־האלהים אשר קרא על־המזבח בבית־אל וישלח ירבעם את־ידו מעל המזבח לאמר ׀ תפשהו ותיבש ידו אשר שלח עליו ולא יכל להשיבה אליו׃ 
11O 013:005 והמזבח נקרע וישפך הדשן מן־המזבח כמופת אשר נתן איש האלהים בדבר יהוה׃ 
11O 013:006 ויען המלך ויאמר ׀ אל־איש האלהים חל־נא את־פני יהוה אלהיך והתפלל בעדי ותשב ידי אלי ויחל איש־האלהים את־פני יהוה ותשב יד־המלך אליו ותהי כבראשנה׃ 
11O 013:007 וידבר המלך אל־איש האלהים באה־אתי הביתה וסעדה ואתנה לך מתת׃ 
11O 013:008 ויאמר איש־האלהים אל־המלך אם־תתן־לי את־חצי ביתך לא אבא עמך ולא־אכל לחם ולא אשתה־מים במקום הזה׃ 
11O 013:009 כי־כן ׀ צוה אתי בדבר יהוה לאמר לא־תאכל לחם ולא תשתה־מים ולא תשוב בדרך אשר הלכת׃ 
11O 013:010 וילך בדרך אחר ולא־שב בדרך אשר בא בה אל־בית־אל׃  פ 
11O 013:011 ונביא אחד זקן ישב בבית־אל ויבוא בנו ויספר־לו את־כל־המעשה אשר־עשה איש־האלהים ׀ היום בבית־אל את־הדברים אשר דבר אל־המלך ויספרום לאביהם׃ 
11O 013:012 וידבר אלהם אביהם אי־זה הדרך הלך ויראו בניו את־הדרך אשר הלך איש האלהים אשר־בא מיהודה׃ 
11O 013:013 ויאמר אל־בניו חבשו־לי החמור ויחבשו־לו החמור וירכב עליו׃ 
11O 013:014 וילך אחרי איש האלהים וימצאהו ישב תחת האלה ויאמר אליו האתה איש־האלהים אשר־באת מיהודה ויאמר אני׃ 
11O 013:015 ויאמר אליו לך אתי הביתה ואכל לחם׃ 
11O 013:016 ויאמר לא אוכל לשוב אתך ולבוא אתך ולא־אכל לחם ולא־אשתה אתך מים במקום הזה׃ 
11O 013:017 כי־דבר אלי בדבר יהוה לא־תאכל לחם ולא־תשתה שם מים לא־תשוב ללכת בדרך אשר־הלכת בה׃ 
11O 013:018 ויאמר לו גם־אני נביא כמוך ומלאך דבר אלי בדבר יהוה לאמר השבהו אתך אל־ביתך ויאכל לחם וישת מים כחש לו׃ 
11O 013:019 וישב אתו ויאכל לחם בביתו וישת מים׃ 
11O 013:020 ויהי הם ישבים אל־השלחן  פ ויהי דבר־יהוה אל־הנביא אשר השיבו׃ 
11O 013:021 ויקרא אל־איש האלהים אשר־בא מיהודה לאמר כה אמר יהוה יען כי מרית פי יהוה ולא שמרת את־המצוה אשר צוך יהוה אלהיך׃ 
11O 013:022 ותשב ותאכל לחם ותשת מים במקום אשר דבר אליך אל־תאכל לחם ואל־תשת מים לא־תבוא נבלתך אל־קבר אבתיך׃ 
11O 013:023 ויהי אחרי אכלו לחם ואחרי שתותו ויחבש־לו החמור לנביא אשר השיבו׃ 
11O 013:024 וילך וימצאהו אריה בדרך וימיתהו ותהי נבלתו משלכת בדרך והחמור עמד אצלה והאריה עמד אצל הנבלה׃ 
11O 013:025 והנה אנשים עברים ויראו את־הנבלה משלכת בדרך ואת־האריה עמד אצל הנבלה ויבאו וידברו בעיר אשר הנביא הזקן ישב בה׃ 
11O 013:026 וישמע הנביא אשר השיבו מן־הדרך ויאמר איש האלהים הוא אשר מרה את־פי יהוה ויתנהו יהוה לאריה וישברהו וימתהו כדבר יהוה אשר דבר־לו׃ 
11O 013:027 וידבר אל־בניו לאמר חבשו־לי את־החמור ויחבשו׃ 
11O 013:028 וילך וימצא את־נבלתו משלכת בדרך וחמור והאריה עמדים אצל הנבלה לא־אכל האריה את־הנבלה ולא שבר את־החמור׃ 
11O 013:029 וישא הנביא את־נבלת איש־האלהים וינחהו אל־החמור וישיבהו ויבא אל־עיר הנביא הזקן לספד ולקברו׃ 
11O 013:030 וינח את־נבלתו בקברו ויספדו עליו הוי אחי׃ 
11O 013:031 ויהי אחרי קברו אתו ויאמר אל־בניו לאמר במותי וקברתם אתי בקבר אשר איש האלהים קבור בו אצל עצמתיו הניחו את־עצמתי׃ 
11O 013:032 כי היה יהיה הדבר אשר קרא בדבר יהוה על־המזבח אשר בבית־אל ועל כל־בתי הבמות אשר בערי שמרון׃  פ 
11O 013:033 אחר הדבר הזה לא־שב ירבעם מדרכו הרעה וישב ויעש מקצות העם כהני במות החפץ ימלא את־ידו ויהי כהני במות׃ 
11O 013:034 ויהי בדבר הזה לחטאת בית ירבעם ולהכחיד ולהשמיד מעל פני האדמה׃  פ 
11O 014:001 בעת ההיא חלה אביה בן־ירבעם׃ 
11O 014:002 ויאמר ירבעם לאשתו קומי נא והשתנית ולא ידעו כי־ [אתי כ] (את ק) אשת ירבעם והלכת שלה הנה־שם אחיה הנביא הוא־דבר עלי למלך על־העם הזה׃ 
11O 014:003 ולקחת בידך עשרה לחם ונקדים ובקבק דבש ובאת אליו הוא יגיד לך מה־יהיה לנער׃ 
11O 014:004 ותעש כן אשת ירבעם ותקם ותלך שלה ותבא בית אחיה ואחיהו לא־יכל לראות כי קמו עיניו משיבו׃    ס 
11O 014:005 ויהוה אמר אל־אחיהו הנה אשת ירבעם באה לדרש דבר מעמך אל־בנה כי־חלה הוא כזה וכזה תדבר אליה ויהי כבאה והיא מתנכרה׃ 
11O 014:006 ויהי כשמע אחיהו את־קול רגליה באה בפתח ויאמר באי אשת ירבעם למה זה את מתנכרה ואנכי שלוח אליך קשה׃ 
11O 014:007 לכי אמרי לירבעם כה־אמר יהוה אלהי ישראל יען אשר הרימתיך מתוך העם ואתנך נגיד על עמי ישראל׃ 
11O 014:008 ואקרע את־הממלכה מבית דוד ואתנה לך ולא־היית כעבדי דוד אשר שמר מצותי ואשר־הלך אחרי בכל־לבבו לעשות רק הישר בעיני׃ 
11O 014:009 ותרע לעשות מכל אשר־היו לפניך ותלך ותעשה־לך אלהים אחרים ומסכות להכעיסני ואתי השלכת אחרי גוך׃    ס 
11O 014:010 לכן הנני מביא רעה אל־בית ירבעם והכרתי לירבעם משתין בקיר עצור ועזוב בישראל ובערתי אחרי בית־ירבעם כאשר יבער הגלל עד־תמו׃ 
11O 014:011 המת לירבעם בעיר יאכלו הכלבים והמת בשדה יאכלו עוף השמים כי יהוה דבר׃ 
11O 014:012 ואת קומי לכי לביתך בבאה רגליך העירה ומת הילד׃ 
11O 014:013 וספדו־לו כל־ישראל וקברו אתו כי־זה לבדו יבא לירבעם אל־קבר יען נמצא־בו דבר טוב אל־יהוה אלהי ישראל בבית ירבעם׃ 
11O 014:014 והקים יהוה לו מלך על־ישראל אשר יכרית את־בית ירבעם זה היום ומה גם־עתה׃ 
11O 014:015 והכה יהוה את־ישראל כאשר ינוד הקנה במים ונתש את־ישראל מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לאבותיהם וזרם מעבר לנהר יען אשר עשו את־אשריהם מכעיסים את־יהוה׃ 
11O 014:016 ויתן את־ישראל בגלל חטאות ירבעם אשר חטא ואשר החטיא את־ישראל׃ 
11O 014:017 ותקם אשת ירבעם ותלך ותבא תרצתה היא באה בסף־הבית והנער מת׃ 
11O 014:018 ויקברו אתו ויספדו־לו כל־ישראל כדבר יהוה אשר דבר ביד־עבדו אחיהו הנביא׃ 
11O 014:019 ויתר דברי ירבעם אשר נלחם ואשר מלך הנם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃ 
11O 014:020 והימים אשר מלך ירבעם עשרים ושתים שנה וישכב עם־אבתיו וימלך נדב בנו תחתיו׃  פ 
11O 014:021 ורחבעם בן־שלמה מלך ביהודה בן־ארבעים ואחת שנה רחבעם במלכו ושבע עשרה שנה ׀ מלך בירושלם העיר אשר־בחר יהוה לשום את־שמו שם מכל שבטי ישראל ושם אמו נעמה העמנית׃ 
11O 014:022 ויעש יהודה הרע בעיני יהוה ויקנאו אתו מכל אשר עשו אבתם בחטאתם אשר חטאו׃ 
11O 014:023 ויבנו גם־המה להם במות ומצבות ואשרים על כל־גבעה גבהה ותחת כל־עץ רענן׃ 
11O 014:024 וגם־קדש היה בארץ עשו ככל התועבת הגוים אשר הוריש יהוה מפני בני ישראל׃  פ 
11O 014:025 ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה [שושק כ] (שישק ק) מלך־מצרים על־ירושלם׃ 
11O 014:026 ויקח את־אצרות בית־יהוה ואת־אוצרות בית המלך ואת־הכל לקח ויקח את־כל־מגני הזהב אשר עשה שלמה׃ 
11O 014:027 ויעש המלך רחבעם תחתם מגני נחשת והפקיד על־יד שרי הרצים השמרים פתח בית המלך׃ 
11O 014:028 ויהי מדי־בא המלך בית יהוה ישאום הרצים והשיבום אל־תא הרצים׃ 
11O 014:029 ויתר דברי רחבעם וכל־אשר עשה הלא־המה כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה׃ 
11O 014:030 ומלחמה היתה בין־רחבעם ובין ירבעם כל־הימים׃ 
11O 014:031 וישכב רחבעם עם־אבתיו ויקבר עם־אבתיו בעיר דוד ושם אמו נעמה העמנית וימלך אבים בנו תחתיו׃  פ 
11O 015:001 ובשנת שמנה עשרה למלך ירבעם בן־נבט מלך אבים על־יהודה׃ 
11O 015:002 שלש שנים מלך בירושלם ושם אמו מעכה בת־אבישלום׃ 
11O 015:003 וילך בכל־חטאות אביו אשר־עשה לפניו ולא־היה לבבו שלם עם־יהוה אלהיו כלבב דוד אביו׃ 
11O 015:004 כי למען דוד נתן יהוה אלהיו לו ניר בירושלם להקים את־בנו אחריו ולהעמיד את־ירושלם׃ 
11O 015:005 אשר עשה דוד את־הישר בעיני יהוה ולא־סר מכל אשר־צוהו כל ימי חייו רק בדבר אוריה החתי׃ 
11O 015:006 ומלחמה היתה בין־רחבעם ובין ירבעם כל־ימי חייו׃ 
11O 015:007 ויתר דברי אבים וכל־אשר עשה הלוא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה ומלחמה היתה בין אבים ובין ירבעם׃ 
11O 015:008 וישכב אבים עם־אבתיו ויקברו אתו בעיר דוד וימלך אסא בנו תחתיו׃  פ 
11O 015:009 ובשנת עשרים לירבעם מלך ישראל מלך אסא מלך יהודה׃ 
11O 015:010 וארבעים ואחת שנה מלך בירושלם ושם אמו מעכה בת־אבישלום׃ 
11O 015:011 ויעש אסא הישר בעיני יהוה כדוד אביו׃ 
11O 015:012 ויעבר הקדשים מן־הארץ ויסר את־כל־הגללים אשר עשו אבתיו׃ 
11O 015:013 וגם ׀ את־מעכה אמו ויסרה מגבירה אשר־עשתה מפלצת לאשרה ויכרת אסא את־מפלצתה וישרף בנחל קדרון׃ 
11O 015:014 והבמות לא־סרו רק לבב־אסא היה שלם עם־יהוה כל־ימיו׃ 
11O 015:015 ויבא את־קדשי אביו [וקדשו כ] (וקדשי ק) בית יהוה כסף וזהב וכלים׃ 
11O 015:016 ומלחמה היתה בין אסא ובין בעשא מלך־ישראל כל־ימיהם׃ 
11O 015:017 ויעל בעשא מלך־ישראל על־יהודה ויבן את־הרמה לבלתי תת יצא ובא לאסא מלך יהודה׃ 
11O 015:018 ויקח אסא את־כל־הכסף והזהב הנותרים ׀ באוצרות בית־יהוה ואת־אוצרות בית [מלך כ] (המלך ק) ויתנם ביד־עבדיו וישלחם המלך אסא אל־בן־הדד בן־טברמן בן־חזיון מלך ארם הישב בדמשק לאמר׃ 
11O 015:019 ברית ביני ובינך בין אבי ובין אביך הנה שלחתי לך שחד כסף וזהב לך הפרה את־בריתך את־בעשא מלך־ישראל ויעלה מעלי׃ 
11O 015:020 וישמע בן־הדד אל־המלך אסא וישלח את־שרי החילים אשר־לו על־ערי ישראל ויך את־עיון ואת־דן ואת אבל בית־מעכה ואת כל־כנרות על כל־ארץ נפתלי׃ 
11O 015:021 ויהי כשמע בעשא ויחדל מבנות את־הרמה וישב בתרצה׃ 
11O 015:022 והמלך אסא השמיע את־כל־יהודה אין נקי וישאו את־אבני הרמה ואת־עציה אשר בנה בעשא ויבן בם המלך אסא את־גבע בנימן ואת־המצפה׃ 
11O 015:023 ויתר כל־דברי־אסא וכל־גבורתו וכל־אשר עשה והערים אשר בנה הלא־המה כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה רק לעת זקנתו חלה את־רגליו׃ 
11O 015:024 וישכב אסא עם־אבתיו ויקבר עם־אבתיו בעיר דוד אביו וימלך יהושפט בנו תחתיו׃  פ 
11O 015:025 ונדב בן־ירבעם מלך על־ישראל בשנת שתים לאסא מלך יהודה וימלך על־ישראל שנתים׃ 
11O 015:026 ויעש הרע בעיני יהוה וילך בדרך אביו ובחטאתו אשר החטיא את־ישראל׃ 
11O 015:027 ויקשר עליו בעשא בן־אחיה לבית יששכר ויכהו בעשא בגבתון אשר לפלשתים ונדב וכל־ישראל צרים על־גבתון׃ 
11O 015:028 וימתהו בעשא בשנת שלש לאסא מלך יהודה וימלך תחתיו׃ 
11O 015:029 ויהי כמלכו הכה את־כל־בית ירבעם לא־השאיר כל־נשמה לירבעם עד־השמדו כדבר יהוה אשר דבר ביד־עבדו אחיה השילני׃ 
11O 015:030 על־חטאות ירבעם אשר חטא ואשר החטיא את־ישראל בכעסו אשר הכעיס את־יהוה אלהי ישראל׃ 
11O 015:031 ויתר דברי נדב וכל־אשר עשה הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃ 
11O 015:032 ומלחמה היתה בין אסא ובין בעשא מלך־ישראל כל־ימיהם׃  פ 
11O 015:033 בשנת שלש לאסא מלך יהודה מלך בעשא בן־אחיה על־כל־ישראל בתרצה עשרים וארבע שנה׃ 
11O 015:034 ויעש הרע בעיני יהוה וילך בדרך ירבעם ובחטאתו אשר החטיא את־ישראל׃    ס 
11O 016:001 ויהי דבר־יהוה אל־יהוא בן־חנני על־בעשא לאמר׃ 
11O 016:002 יען אשר הרימתיך מן־העפר ואתנך נגיד על עמי ישראל ותלך ׀ בדרך ירבעם ותחטא את־עמי ישראל להכעיסני בחטאתם׃ 
11O 016:003 הנני מבעיר אחרי בעשא ואחרי ביתו ונתתי את־ביתך כבית ירבעם בן־נבט׃ 
11O 016:004 המת לבעשא בעיר יאכלו הכלבים והמת לו בשדה יאכלו עוף השמים׃ 
11O 016:005 ויתר דברי בעשא ואשר עשה וגבורתו הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃ 
11O 016:006 וישכב בעשא עם־אבתיו ויקבר בתרצה וימלך אלה בנו תחתיו׃ 
11O 016:007 וגם ביד־יהוא בן־חנני הנביא דבר־יהוה היה אל־בעשא ואל־ביתו ועל כל־הרעה ׀ אשר־עשה ׀ בעיני יהוה להכעיסו במעשה ידיו להיות כבית ירבעם ועל אשר־הכה אתו׃  פ 
11O 016:008 בשנת עשרים ושש שנה לאסא מלך יהודה מלך אלה בן־בעשא על־ישראל בתרצה שנתים׃ 
11O 016:009 ויקשר עליו עבדו זמרי שר מחצית הרכב והוא בתרצה שתה שכור בית ארצא אשר על־הבית בתרצה׃ 
11O 016:010 ויבא זמרי ויכהו וימיתהו בשנת עשרים ושבע לאסא מלך יהודה וימלך תחתיו׃ 
11O 016:011 ויהי במלכו כשבתו על־כסאו הכה את־כל־בית בעשא לא־השאיר לו משתין בקיר וגאליו ורעהו׃ 
11O 016:012 וישמד זמרי את כל־בית בעשא כדבר יהוה אשר דבר אל־בעשא ביד יהוא הנביא׃ 
11O 016:013 אל כל־חטאות בעשא וחטאות אלה בנו אשר חטאו ואשר החטיאו את־ישראל להכעיס את־יהוה אלהי ישראל בהבליהם׃ 
11O 016:014 ויתר דברי אלה וכל־אשר עשה הלוא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃  פ 
11O 016:015 בשנת עשרים ושבע שנה לאסא מלך יהודה מלך זמרי שבעת ימים בתרצה והעם חנים על־גבתון אשר לפלשתים׃ 
11O 016:016 וישמע העם החנים לאמר קשר זמרי וגם הכה את־המלך וימלכו כל־ישראל את־עמרי שר־צבא על־ישראל ביום ההוא במחנה׃ 
11O 016:017 ויעלה עמרי וכל־ישראל עמו מגבתון ויצרו על־תרצה׃ 
11O 016:018 ויהי כראות זמרי כי־נלכדה העיר ויבא אל־ארמון בית־המלך וישרף עליו את־בית־מלך באש וימת׃ 
11O 016:019 על־ [חטאתו כ] (חטאתיו ק) אשר חטא לעשות הרע בעיני יהוה ללכת בדרך ירבעם ובחטאתו אשר עשה להחטיא את־ישראל׃ 
11O 016:020 ויתר דברי זמרי וקשרו אשר קשר הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃  פ 
11O 016:021 אז יחלק העם ישראל לחצי חצי העם היה אחרי תבני בן־גינת להמליכו והחצי אחרי עמרי׃ 
11O 016:022 ויחזק העם אשר אחרי עמרי את־העם אשר אחרי תבני בן־גינת וימת תבני וימלך עמרי׃  פ 
11O 016:023 בשנת שלשים ואחת שנה לאסא מלך יהודה מלך עמרי על־ישראל שתים עשרה שנה בתרצה מלך שש־שנים׃ 
11O 016:024 ויקן את־ההר שמרון מאת שמר בככרים כסף ויבן את־ההר ויקרא את־שם העיר אשר בנה על שם־שמר אדני ההר שמרון׃ 
11O 016:025 ויעשה עמרי הרע בעיני יהוה וירע מכל אשר לפניו׃ 
11O 016:026 וילך בכל־דרך ירבעם בן־נבט [ובחטאתיו כ] (ובחטאתו ק) אשר החטיא את־ישראל להכעיס את־יהוה אלהי ישראל בהבליהם ׃ 
11O 016:027 ויתר דברי עמרי אשר עשה וגבורתו אשר עשה הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃ 
11O 016:028 וישכב עמרי עם־אבתיו ויקבר בשמרון וימלך אחאב בנו תחתיו׃  פ 
11O 016:029 ואחאב בן־עמרי מלך על־ישראל בשנת שלשים ושמנה שנה לאסא מלך יהודה וימלך אחאב בן־עמרי על־ישראל בשמרון עשרים ושתים שנה׃ 
11O 016:030 ויעש אחאב בן־עמרי הרע בעיני יהוה מכל אשר לפניו׃ 
11O 016:031 ויהי הנקל לכתו בחטאות ירבעם בן־נבט ויקח אשה את־איזבל בת־אתבעל מלך צידנים וילך ויעבד את־הבעל וישתחו לו׃ 
11O 016:032 ויקם מזבח לבעל בית הבעל אשר בנה בשמרון׃ 
11O 016:033 ויעש אחאב את־האשרה ויוסף אחאב לעשות להכעיס את־יהוה אלהי ישראל מכל מלכי ישראל אשר היו לפניו׃ 
11O 016:034 בימיו בנה חיאל בית האלי את־יריחה באבירם בכרו יסדה [ובשגיב כ] (ובשגוב ק) צעירו הציב דלתיה כדבר יהוה אשר דבר ביד יהושע בן־נון׃    ס 
11O 017:001 ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד אל־אחאב חי־יהוה אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם־יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם־לפי דברי׃    ס 
11O 017:002 ויהי דבר־יהוה אליו לאמר׃ 
11O 017:003 לך מזה ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית אשר על־פני הירדן׃ 
11O 017:004 והיה מהנחל תשתה ואת־הערבים צויתי לכלכלך שם׃ 
11O 017:005 וילך ויעש כדבר יהוה וילך וישב בנחל כרית אשר על־פני הירדן׃ 
11O 017:006 והערבים מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב ומן־הנחל ישתה׃ 
11O 017:007 ויהי מקץ ימים וייבש הנחל כי לא־היה גשם בארץ׃    ס 
11O 017:008 ויהי דבר־יהוה אליו לאמר׃ 
11O 017:009 קום לך צרפתה אשר לצידון וישבת שם הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך׃ 
11O 017:010 ויקם ׀ וילך צרפתה ויבא אל־פתח העיר והנה־שם אשה אלמנה מקששת עצים ויקרא אליה ויאמר קחי־נא לי מעט־מים בכלי ואשתה׃ 
11O 017:011 ותלך לקחת ויקרא אליה ויאמר לקחי־נא לי פת־לחם בידך׃ 
11O 017:012 ותאמר חי־יהוה אלהיך אם־יש־לי מעוג כי אם־מלא כף־קמח בכד ומעט־שמן בצפחת והנני מקששת שנים עצים ובאתי ועשיתיהו לי ולבני ואכלנהו ומתנו׃ 
11O 017:013 ויאמר אליה אליהו אל־תיראי באי עשי כדברך אך עשי־לי משם עגה קטנה בראשנה והוצאת  לי ולך ולבנך תעשי באחרנה׃    ס 
11O 017:014 כי כה אמר יהוה אלהי ישראל כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד יום [תתן־ כ] (תת־יהוה ק) גשם על־פני האדמה׃ 
11O 017:015 ותלך ותעשה כדבר אליהו ותאכל [הוא־והיא כ] (היא־והוא ק) וביתה ימים׃ 
11O 017:016 כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר כדבר יהוה אשר דבר ביד אליהו׃  פ 
11O 017:017 ויהי אחר הדברים האלה חלה בן־האשה בעלת הבית ויהי חליו חזק מאד עד אשר לא־נותרה־בו נשמה׃ 
11O 017:018 ותאמר אל־אליהו מה־לי ולך איש האלהים באת אלי להזכיר את־עוני ולהמית את־בני׃ 
11O 017:019 ויאמר אליה תני־לי את־בנך ויקחהו מחיקה ויעלהו אל־העליה אשר־הוא ישב שם וישכבהו על־מטתו׃ 
11O 017:020 ויקרא אל־יהוה ויאמר יהוה אלהי הגם על־האלמנה אשר־אני מתגורר עמה הרעות להמית את־בנה׃ 
11O 017:021 ויתמדד על־הילד שלש פעמים ויקרא אל־יהוה ויאמר יהוה אלהי תשב נא נפש־הילד הזה על־קרבו׃ 
11O 017:022 וישמע יהוה בקול אליהו ותשב נפש־הילד על־קרבו ויחי׃ 
11O 017:023 ויקח אליהו את־הילד וירדהו מן־העליה הביתה ויתנהו לאמו ויאמר אליהו ראי חי בנך׃ 
11O 017:024 ותאמר האשה אל־אליהו עתה זה ידעתי כי איש אלהים אתה ודבר־יהוה בפיך אמת׃  פ 
11O 018:001 ויהי ימים רבים ודבר־יהוה היה אל־אליהו בשנה השלישית לאמר לך הראה אל־אחאב ואתנה מטר על־פני האדמה׃ 
11O 018:002 וילך אליהו להראות אל־אחאב והרעב חזק בשמרון׃ 
11O 018:003 ויקרא אחאב אל־עבדיהו אשר על־הבית ועבדיהו היה ירא את־יהוה מאד׃ 
11O 018:004 ויהי בהכרית איזבל את נביאי יהוה ויקח עבדיהו מאה נבאים ויחביאם חמשים איש במערה וכלכלם לחם ומים׃ 
11O 018:005 ויאמר אחאב אל־עבדיהו לך בארץ אל־כל־מעיני המים ואל כל־הנחלים אולי ׀ נמצא חציר ונחיה סוס ופרד ולוא נכרית מהבהמה׃ 
11O 018:006 ויחלקו להם את־הארץ לעבר־בה אחאב הלך בדרך אחד לבדו ועבדיהו הלך בדרך־אחד לבדו׃ 
11O 018:007 ויהי עבדיהו בדרך והנה אליהו לקראתו ויכרהו ויפל על־פניו ויאמר האתה זה אדני אליהו׃ 
11O 018:008 ויאמר לו אני לך אמר לאדניך הנה אליהו׃ 
11O 018:009 ויאמר מה חטאתי כי־אתה נתן את־עבדך ביד־אחאב להמיתני׃ 
11O 018:010 חי ׀ יהוה אלהיך אם־יש־גוי וממלכה אשר לא־שלח אדני שם לבקשך ואמרו אין והשביע את־הממלכה ואת־הגוי כי לא ימצאכה׃ 
11O 018:011 ועתה אתה אמר לך אמר לאדניך הנה אליהו׃ 
11O 018:012 והיה אני ׀ אלך מאתך ורוח יהוה ׀ ישאך על אשר לא־אדע ובאתי להגיד לאחאב ולא ימצאך והרגני ועבדך ירא את־יהוה מנערי׃ 
11O 018:013 הלא־הגד לאדני את אשר־עשיתי בהרג איזבל את נביאי יהוה ואחבא מנביאי יהוה מאה איש חמשים חמשים איש במערה ואכלכלם לחם ומים׃ 
11O 018:014 ועתה אתה אמר לך אמר לאדניך הנה אליהו והרגני׃    ס 
11O 018:015 ויאמר אליהו חי יהוה צבאות אשר עמדתי לפניו כי היום אראה אליו׃ 
11O 018:016 וילך עבדיהו לקראת אחאב ויגד־לו וילך אחאב לקראת אליהו׃ 
11O 018:017 ויהי כראות אחאב את־אליהו ויאמר אחאב אליו האתה זה עכר ישראל׃ 
11O 018:018 ויאמר לא עכרתי את־ישראל כי אם־אתה ובית אביך בעזבכם את־מצות יהוה ותלך אחרי הבעלים׃ 
11O 018:019 ועתה שלח קבץ אלי את־כל־ישראל אל־הר הכרמל ואת־נביאי הבעל ארבע מאות וחמשים ונביאי האשרה ארבע מאות אכלי שלחן איזבל׃ 
11O 018:020 וישלח אחאב בכל־בני ישראל ויקבץ את־הנביאים אל־הר הכרמל׃ 
11O 018:021 ויגש אליהו אל־כל־העם ויאמר עד־מתי אתם פסחים על־שתי הסעפים אם־יהוה האלהים לכו אחריו ואם־הבעל לכו אחריו ולא־ענו העם אתו דבר׃ 
11O 018:022 ויאמר אליהו אל־העם אני נותרתי נביא ליהוה לבדי ונביאי הבעל ארבע־מאות וחמשים איש׃ 
11O 018:023 ויתנו־לנו שנים פרים ויבחרו להם הפר האחד וינתחהו וישימו על־העצים ואש לא ישימו ואני אעשה ׀ את־הפר האחד ונתתי על־העצים ואש לא אשים׃ 
11O 018:024 וקראתם בשם אלהיכם ואני אקרא בשם־יהוה והיה האלהים אשר־יענה באש הוא האלהים ויען כל־העם ויאמרו טוב הדבר׃ 
11O 018:025 ויאמר אליהו לנביאי הבעל בחרו לכם הפר האחד ועשו ראשנה כי אתם הרבים וקראו בשם אלהיכם ואש לא תשימו׃ 
11O 018:026 ויקחו את־הפר אשר־נתן להם ויעשו ויקראו בשם־הבעל מהבקר ועד־הצהרים לאמר הבעל עננו ואין קול ואין ענה ויפסחו על־המזבח אשר עשה׃ 
11O 018:027 ויהי בצהרים ויהתל בהם אליהו ויאמר קראו בקול־גדול כי־אלהים הוא כי שיח וכי־שיג לו וכי־דרך לו אולי ישן הוא ויקץ׃ 
11O 018:028 ויקראו בקול גדול ויתגדדו כמשפטם בחרבות וברמחים עד־שפך־דם עליהם׃ 
11O 018:029 ויהי כעבר הצהרים ויתנבאו עד לעלות המנחה ואין־קול ואין־ענה ואין קשב׃ 
11O 018:030 ויאמר אליהו לכל־העם גשו אלי ויגשו כל־העם אליו וירפא את־מזבח יהוה ההרוס׃ 
11O 018:031 ויקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני־יעקב אשר היה דבר־יהוה אליו לאמר ישראל יהיה שמך׃ 
11O 018:032 ויבנה את־האבנים מזבח בשם יהוה ויעש תעלה כבית סאתים זרע סביב למזבח׃ 
11O 018:033 ויערך את־העצים וינתח את־הפר וישם על־העצים׃ 
11O 018:034 ויאמר מלאו ארבעה כדים מים ויצקו על־העלה ועל־העצים ויאמר שנו וישנו ויאמר שלשו וישלשו׃ 
11O 018:035 וילכו המים סביב למזבח וגם את־התעלה מלא־מים׃ 
11O 018:036 ויהי ׀ בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר יהוה אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי־אתה אלהים בישראל ואני עבדך [ובדבריך כ] (ובדברך ק) עשיתי את כל־הדברים האלה׃ 
11O 018:037 ענני יהוה ענני וידעו העם הזה כי־אתה יהוה האלהים ואתה הסבת את־לבם אחרנית׃ 
11O 018:038 ותפל אש־יהוה ותאכל את־העלה ואת־העצים ואת־האבנים ואת־העפר ואת־המים אשר־בתעלה לחכה׃ 
11O 018:039 וירא כל־העם ויפלו על־פניהם ויאמרו יהוה הוא האלהים יהוה הוא האלהים׃ 
11O 018:040 ויאמר אליהו להם תפשו ׀ את־נביאי הבעל איש אל־ימלט מהם ויתפשום ויורדם אליהו אל־נחל קישון וישחטם שם׃ 
11O 018:041 ויאמר אליהו לאחאב עלה אכל ושתה כי־קול המון הגשם׃ 
11O 018:042 ויעלה אחאב לאכל ולשתות ואליהו עלה אל־ראש הכרמל ויגהר ארצה וישם פניו בין [ברכו כ] (ברכיו׃ ק) 
11O 018:043 ויאמר אל־נערו עלה־נא הבט דרך־ים ויעל ויבט ויאמר אין מאומה ויאמר שב שבע פעמים׃ 
11O 018:044 ויהי בשבעית ויאמר הנה־עב קטנה ככף־איש עלה מים ויאמר עלה אמר אל־אחאב אסר ורד ולא יעצרכה הגשם׃ 
11O 018:045 ויהי ׀ עד־כה ועד־כה והשמים התקדרו עבים ורוח ויהי גשם גדול וירכב אחאב וילך יזרעאלה׃ 
11O 018:046 ויד־יהוה היתה אל־אליהו וישנס מתניו וירץ לפני אחאב עד־באכה יזרעאלה׃ 
11O 019:001 ויגד אחאב לאיזבל את כל־אשר עשה אליהו ואת כל־אשר הרג את־כל־הנביאים בחרב׃ 
11O 019:002 ותשלח איזבל מלאך אל־אליהו לאמר כה־יעשון אלהים וכה יוספון כי־כעת מחר אשים את־נפשך כנפש אחד מהם׃ 
11O 019:003 וירא ויקם וילך אל־נפשו ויבא באר שבע אשר ליהודה וינח את־נערו שם׃ 
11O 019:004 והוא־הלך במדבר דרך יום ויבא וישב תחת רתם [אחת כ] (אחד ק) וישאל את־נפשו למות ויאמר ׀ רב עתה יהוה קח נפשי כי־לא־טוב אנכי מאבתי׃ 
11O 019:005 וישכב ויישן תחת רתם אחד והנה־זה מלאך נגע בו ויאמר לו קום אכול׃ 
11O 019:006 ויבט והנה מראשתיו עגת רצפים וצפחת מים ויאכל וישת וישב וישכב׃ 
11O 019:007 וישב מלאך יהוה ׀ שנית ויגע־בו ויאמר קום אכל כי רב ממך הדרך׃ 
11O 019:008 ויקם ויאכל וישתה וילך בכח ׀ האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלהים חרב׃ 
11O 019:009 ויבא־שם אל־המערה וילן שם והנה דבר־יהוה אליו ויאמר לו מה־לך פה אליהו׃ 
11O 019:010 ויאמר קנא קנאתי ליהוה ׀ אלהי צבאות כי־עזבו בריתך בני ישראל את־מזבחתיך הרסו ואת־נביאיך הרגו בחרב ואותר אני לבדי ויבקשו את־נפשי לקחתה׃ 
11O 019:011 ויאמר צא ועמדת בהר לפני יהוה והנה יהוה עבר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני יהוה לא ברוח יהוה ואחר הרוח  רעש לא ברעש יהוה׃ 
11O 019:012 ואחר הרעש אש לא באש יהוה ואחר האש קול דממה דקה׃ 
11O 019:013 ויהי ׀ כשמע אליהו וילט פניו באדרתו ויצא ויעמד פתח המערה והנה אליו קול ויאמר מה־לך פה אליהו׃ 
11O 019:014 ויאמר קנא קנאתי ליהוה ׀ אלהי צבאות כי־עזבו בריתך בני ישראל את־מזבחתיך הרסו ואת־נביאיך הרגו בחרב ואותר אני לבדי ויבקשו את־נפשי לקחתה׃    ס 
11O 019:015 ויאמר יהוה אליו לך שוב לדרכך מדברה דמשק  ובאת ומשחת את־חזאל למלך על־ארם׃ 
11O 019:016 ואת יהוא בן־נמשי תמשח למלך על־ישראל ואת־אלישע בן־שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך׃ 
11O 019:017 והיה הנמלט מחרב חזאל ימית יהוא והנמלט מחרב יהוא ימית אלישע׃ 
11O 019:018 והשארתי בישראל שבעת אלפים כל־הברכים אשר לא־כרעו לבעל וכל־הפה אשר לא־נשק לו׃ 
11O 019:019 וילך משם וימצא את־אלישע בן־שפט והוא חרש שנים־עשר צמדים לפניו והוא בשנים העשר ויעבר אליהו אליו וישלך אדרתו אליו׃ 
11O 019:020 ויעזב את־הבקר וירץ אחרי אליהו ויאמר אשקה־נא לאבי ולאמי ואלכה אחריך ויאמר לו לך שוב כי מה־עשיתי לך׃ 
11O 019:021 וישב מאחריו ויקח את־צמד הבקר ויזבחהו ובכלי הבקר בשלם הבשר ויתן לעם ויאכלו ויקם וילך אחרי אליהו וישרתהו׃  פ 
11O 020:001 ובן־הדד מלך־ארם קבץ את־כל־חילו ושלשים ושנים מלך אתו וסוס ורכב ויעל ויצר על־שמרון וילחם בה׃ 
11O 020:002 וישלח מלאכים אל־אחאב מלך־ישראל העירה׃ 
11O 020:003 ויאמר לו כה אמר בן־הדד כספך וזהבך לי־הוא ונשיך ובניך הטובים לי־הם׃ 
11O 020:004 ויען מלך־ישראל ויאמר כדברך אדני המלך לך אני וכל־אשר־לי׃ 
11O 020:005 וישבו המלאכים ויאמרו כה־אמר בן־הדד לאמר כי־שלחתי אליך לאמר כספך וזהבך ונשיך ובניך לי תתן׃ 
11O 020:006 כי ׀ אם־כעת מחר אשלח את־עבדי אליך וחפשו את־ביתך ואת בתי עבדיך והיה כל־מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו׃ 
11O 020:007 ויקרא מלך־ישראל לכל־זקני הארץ ויאמר דעו־נא וראו כי רעה זה מבקש כי־שלח אלי לנשי ולבני ולכספי ולזהבי ולא מנעתי ממנו׃ 
11O 020:008 ויאמרו אליו כל־הזקנים וכל־העם אל־תשמע ולוא תאבה׃ 
11O 020:009 ויאמר למלאכי בן־הדד אמרו לאדני המלך כל אשר־שלחת אל־עבדך בראשנה אעשה והדבר הזה לא אוכל לעשות וילכו המלאכים וישבהו דבר׃ 
11O 020:010 וישלח אליו בן־הדד ויאמר כה־יעשון לי אלהים וכה יוספו אם־ישפק עפר שמרון לשעלים לכל־העם אשר ברגלי׃ 
11O 020:011 ויען מלך־ישראל ויאמר דברו אל־יתהלל חגר כמפתח׃ 
11O 020:012 ויהי כשמע את־הדבר הזה והוא שתה הוא והמלכים בסכות ויאמר אל־עבדיו שימו וישימו על־העיר׃ 
11O 020:013 והנה ׀ נביא אחד נגש אל־אחאב מלך־ישראל ויאמר כה אמר יהוה הראית את כל־ההמון הגדול הזה הנני נתנו בידך היום וידעת כי־אני יהוה׃ 
11O 020:014 ויאמר אחאב במי ויאמר כה־אמר יהוה בנערי שרי המדינות ויאמר מי־יאסר המלחמה ויאמר אתה׃ 
11O 020:015 ויפקד את־נערי שרי המדינות ויהיו מאתים שנים ושלשים ואחריהם פקד את־כל־העם כל־בני ישראל שבעת אלפים׃ 
11O 020:016 ויצאו בצהרים ובן־הדד שתה שכור בסכות הוא והמלכים שלשים־ושנים מלך עזר אתו׃ 
11O 020:017 ויצאו נערי שרי המדינות בראשנה וישלח בן־הדד ויגידו לו לאמר אנשים יצאו משמרון׃ 
11O 020:018 ויאמר אם־לשלום יצאו תפשום חיים ואם למלחמה יצאו חיים תפשום׃ 
11O 020:019 ואלה יצאו מן־העיר נערי שרי המדינות והחיל אשר אחריהם׃ 
11O 020:020 ויכו איש אישו וינסו ארם וירדפם ישראל וימלט בן־הדד מלך ארם על־סוס ופרשים׃ 
11O 020:021 ויצא מלך ישראל ויך את־הסוס ואת־הרכב והכה בארם מכה גדולה׃ 
11O 020:022 ויגש הנביא אל־מלך ישראל ויאמר לו לך התחזק ודע וראה את אשר־תעשה כי לתשובת השנה מלך ארם עלה עליך׃    ס 
11O 020:023 ועבדי מלך־ארם אמרו אליו אלהי הרים אלהיהם על־כן חזקו ממנו ואולם נלחם אתם במישור אם־לא נחזק מהם׃ 
11O 020:024 ואת־הדבר הזה עשה הסר המלכים איש ממקמו ושים פחות תחתיהם׃ 
11O 020:025 ואתה תמנה־לך ׀ חיל כחיל הנפל מאותך וסוס כסוס ׀ ורכב כרכב ונלחמה אותם במישור אם־לא נחזק מהם וישמע לקלם ויעש כן׃  פ 
11O 020:026 ויהי לתשובת השנה ויפקד בן־הדד את־ארם ויעל אפקה למלחמה עם־ישראל׃ 
11O 020:027 ובני ישראל התפקדו וכלכלו וילכו לקראתם ויחנו בני־ישראל נגדם כשני חשפי עזים וארם מלאו את־הארץ׃ 
11O 020:028 ויגש איש האלהים ויאמר אל־מלך ישראל ויאמר כה־אמר יהוה יען אשר אמרו ארם אלהי הרים יהוה ולא־אלהי עמקים הוא ונתתי את־כל־ההמון הגדול הזה בידך וידעתם כי־אני יהוה׃ 
11O 020:029 ויחנו אלה נכח אלה שבעת ימים ויהי ׀ ביום השביעי ותקרב המלחמה ויכו בני־ישראל את־ארם מאה־אלף רגלי ביום אחד׃ 
11O 020:030 וינסו הנותרים ׀ אפקה אל־העיר ותפל החומה על־עשרים ושבעה אלף איש הנותרים ובן־הדד נס ויבא אל־העיר חדר בחדר׃    ס 
11O 020:031 ויאמרו אליו עבדיו הנה־נא שמענו כי מלכי בית ישראל כי־מלכי חסד הם נשימה נא שקים במתנינו וחבלים בראשנו ונצא אל־מלך ישראל אולי יחיה את־נפשך׃ 
11O 020:032 ויחגרו שקים במתניהם וחבלים בראשיהם ויבאו אל־מלך ישראל ויאמרו עבדך בן־הדד אמר תחי־נא נפשי ויאמר העודנו חי אחי הוא׃ 
11O 020:033 והאנשים ינחשו וימהרו ויחלטו הממנו ויאמרו אחיך בן־הדד ויאמר באו קחהו ויצא אליו בן־הדד ויעלהו על־המרכבה׃ 
11O 020:034 ויאמר אליו הערים אשר־לקח־אבי מאת אביך אשיב וחוצות תשים לך בדמשק כאשר־שם אבי בשמרון ואני בברית אשלחך ויכרת־לו ברית וישלחהו׃    ס 
11O 020:035 ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל־רעהו בדבר יהוה הכיני נא וימאן האיש להכתו׃ 
11O 020:036 ויאמר לו יען אשר לא־שמעת בקול יהוה הנך הולך מאתי והכך האריה וילך מאצלו וימצאהו האריה ויכהו׃ 
11O 020:037 וימצא איש אחר ויאמר הכיני נא ויכהו האיש הכה ופצע׃ 
11O 020:038 וילך הנביא ויעמד למלך על־הדרך ויתחפש באפר על־עיניו׃ 
11O 020:039 ויהי המלך עבר והוא צעק אל־המלך ויאמר עבדך ׀ יצא בקרב־המלחמה והנה־איש סר ויבא אלי איש ויאמר שמר את־האיש הזה אם־הפקד יפקד והיתה נפשך תחת נפשו או ככר־כסף תשקול׃ 
11O 020:040 ויהי עבדך עשה הנה והנה והוא איננו ויאמר אליו מלך־ישראל כן משפטך אתה חרצת׃ 
11O 020:041 וימהר ויסר את־האפר [מעל כ] (מעלי ק) עיניו ויכר אתו מלך ישראל כי מהנבאים הוא׃ 
11O 020:042 ויאמר אליו כה אמר יהוה יען שלחת את־איש־חרמי מיד והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו׃ 
11O 020:043 וילך מלך־ישראל על־ביתו סר וזעף ויבא שמרונה׃  פ 
11O 021:001 ויהי אחר הדברים האלה כרם היה לנבות היזרעאלי אשר ביזרעאל אצל היכל אחאב מלך שמרון׃ 
11O 021:002 וידבר אחאב אל־נבות ׀ לאמר ׀ תנה־לי את־כרמך ויהי־לי לגן־ירק כי הוא קרוב אצל ביתי ואתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו אם טוב בעיניך אתנה־לך כסף מחיר זה׃ 
11O 021:003 ויאמר נבות אל־אחאב חלילה לי מיהוה מתתי את־נחלת אבתי לך׃ 
11O 021:004 ויבא אחאב אל־ביתו סר וזעף על־הדבר אשר־דבר אליו נבות היזרעאלי ויאמר לא־אתן לך את־נחלת אבותי וישכב על־מטתו ויסב את־פניו ולא־אכל לחם׃ 
11O 021:005 ותבא אליו איזבל אשתו ותדבר אליו מה־זה רוחך סרה ואינך אכל לחם׃ 
11O 021:006 וידבר אליה כי־אדבר אל־נבות היזרעאלי ואמר לו תנה־לי את־כרמך בכסף או אם־חפץ אתה אתנה־לך כרם תחתיו ויאמר לא־אתן לך את־כרמי׃ 
11O 021:007 ותאמר אליו איזבל אשתו אתה עתה תעשה מלוכה על־ישראל קום אכל־לחם ויטב לבך אני אתן לך את־כרם נבות היזרעאלי׃ 
11O 021:008 ותכתב ספרים בשם אחאב ותחתם בחתמו ותשלח [הספרים כ] (ספרים ק) אל־הזקנים  ואל־החרים אשר בעירו הישבים את־נבות׃ 
11O 021:009 ותכתב בספרים לאמר קראו־צום והושיבו את־נבות בראש העם׃ 
11O 021:010 והושיבו שנים אנשים בני־בליעל נגדו ויעדהו לאמר ברכת אלהים ומלך והוציאהו וסקלהו וימת׃ 
11O 021:011 ויעשו אנשי עירו הזקנים והחרים אשר הישבים בעירו כאשר שלחה אליהם איזבל כאשר כתוב בספרים אשר שלחה אליהם׃ 
11O 021:012 קראו צום והשיבו את־נבות בראש העם׃ 
11O 021:013 ויבאו שני האנשים בני־בליעל וישבו נגדו ויעדהו אנשי הבליעל את־נבות נגד העם לאמר ברך נבות אלהים ומלך ויצאהו מחוץ לעיר ויסקלהו באבנים וימת׃ 
11O 021:014 וישלחו אל־איזבל לאמר סקל נבות וימת׃ 
11O 021:015 ויהי כשמע איזבל כי־סקל נבות וימת ותאמר איזבל אל־אחאב קום רש את־כרם ׀ נבות היזרעאלי אשר מאן לתת־לך בכסף כי אין נבות חי כי־מת׃ 
11O 021:016 ויהי כשמע אחאב כי מת נבות ויקם אחאב לרדת אל־כרם נבות היזרעאלי לרשתו׃    ס 
11O 021:017 ויהי דבר־יהוה אל־אליהו התשבי לאמר׃ 
11O 021:018 קום רד לקראת אחאב מלך־ישראל אשר בשמרון הנה בכרם נבות אשר־ירד שם לרשתו׃ 
11O 021:019 ודברת אליו לאמר כה אמר יהוה הרצחת וגם־ירשת ודברת אליו לאמר כה אמר יהוה במקום אשר לקקו הכלבים את־דם נבות ילקו הכלבים את־דמך גם־אתה׃ 
11O 021:020 ויאמר אחאב אל־אליהו המצאתני איבי ויאמר מצאתי יען התמכרך לעשות הרע בעיני יהוה׃ 
11O 021:021 הנני [מבי כ] (מביא ק) אליך רעה ובערתי אחריך והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל׃ 
11O 021:022 ונתתי את־ביתך כבית ירבעם בן־נבט וכבית בעשא בן־אחיה אל־הכעס אשר הכעסת ותחטא את־ישראל׃ 
11O 021:023 וגם־לאיזבל דבר יהוה לאמר הכלבים יאכלו את־איזבל בחל יזרעאל׃ 
11O 021:024 המת לאחאב בעיר יאכלו הכלבים והמת בשדה יאכלו עוף השמים׃ 
11O 021:025 רק לא־היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני יהוה אשר־הסתה אתו איזבל אשתו׃ 
11O 021:026 ויתעב מאד ללכת אחרי הגללים ככל אשר עשו האמרי אשר הוריש יהוה מפני בני ישראל׃    ס 
11O 021:027 ויהי כשמע אחאב את־הדברים האלה ויקרע בגדיו וישם־שק על־בשרו ויצום וישכב בשק ויהלך אט׃    ס 
11O 021:028 ויהי דבר־יהוה אל־אליהו התשבי לאמר׃ 
11O 021:029 ה‍ראית כי־נכנע אחאב מלפני יען כי־נכנע מפני לא־ [אבי כ] (אביא ק) הרעה בימיו בימי בנו אביא הרעה על־ביתו׃ 
11O 022:001 וישבו שלש שנים אין מלחמה בין ארם ובין ישראל׃  פ 
11O 022:002 ויהי בשנה השלישית וירד יהושפט מלך־יהודה אל־מלך ישראל׃ 
11O 022:003 ויאמר מלך־ישראל אל־עבדיו הידעתם כי־לנו רמת גלעד ואנחנו מחשים מקחת אתה מיד מלך ארם׃ 
11O 022:004 ויאמר אל־יהושפט התלך אתי למלחמה רמת גלעד ויאמר יהושפט אל־מלך ישראל כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסי כסוסיך׃ 
11O 022:005 ויאמר יהושפט אל־מלך ישראל דרש־נא כיום את־דבר יהוה׃ 
11O 022:006 ויקבץ מלך־ישראל את־הנביאים כארבע מאות איש ויאמר אלהם האלך על־רמת גלעד למלחמה אם־אחדל ויאמרו עלה ויתן אדני ביד המלך׃ 
11O 022:007 ויאמר יהושפט האין פה נביא ליהוה עוד ונדרשה מאותו׃ 
11O 022:008 ויאמר מלך־ישראל ׀ אל־יהושפט עוד איש־אחד לדרש את־יהוה מאתו ואני שנאתיו כי לא־יתנבא עלי טוב כי אם־רע מיכיהו בן־ימלה ויאמר יהושפט אל־יאמר המלך כן׃ 
11O 022:009 ויקרא מלך ישראל אל־סריס אחד ויאמר מהרה מיכיהו בן־ימלה׃ 
11O 022:010 ומלך ישראל ויהושפט מלך־יהודה ישבים איש על־כסאו מלבשים בגדים בגרן פתח שער שמרון וכל־הנביאים מתנבאים לפניהם׃ 
11O 022:011 ויעש לו צדקיה בן־כנענה קרני ברזל ויאמר כה־אמר יהוה באלה תנגח את־ארם עד־כלתם׃ 
11O 022:012 וכל־הנבאים נבאים כן לאמר עלה רמת גלעד והצלח ונתן יהוה ביד המלך׃ 
11O 022:013 והמלאך אשר־הלך ׀ לקרא מיכיהו דבר אליו לאמר הנה־נא דברי הנביאים פה־אחד טוב אל־המלך יהי־נא [דבריך כ] (דברך ק) כדבר אחד מהם ודברת טוב׃ 
11O 022:014 ויאמר מיכיהו חי־יהוה כי את־אשר יאמר יהוה אלי אתו אדבר׃ 
11O 022:015 ויבוא אל־המלך ויאמר המלך אליו מיכיהו הנלך אל־רמת גלעד למלחמה אם־נחדל ויאמר אליו עלה והצלח ונתן יהוה ביד המלך׃ 
11O 022:016 ויאמר אליו המלך עד־כמה פעמים אני משבעך אשר לא־תדבר אלי רק־אמת בשם יהוה׃ 
11O 022:017 ויאמר ראיתי את־כל־ישראל נפצים אל־ההרים כצאן אשר אין־להם רעה ויאמר יהוה לא־אדנים לאלה ישובו איש־לביתו בשלום׃ 
11O 022:018 ויאמר מלך־ישראל אל־יהושפט הלוא אמרתי אליך לוא־יתנבא עלי טוב כי אם־רע׃ 
11O 022:019 ויאמר לכן שמע דבר־יהוה ראיתי את־יהוה ישב על־כסאו וכל־צבא השמים עמד עליו מימינו ומשמאלו׃ 
11O 022:020 ויאמר יהוה מי יפתה את־אחאב ויעל ויפל ברמת גלעד ויאמר זה בכה וזה אמר בכה׃ 
11O 022:021 ויצא הרוח ויעמד לפני יהוה ויאמר אני אפתנו ויאמר יהוה אליו במה׃ 
11O 022:022 ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל־נביאיו ויאמר תפתה וגם־תוכל צא ועשה־כן׃ 
11O 022:023 ועתה הנה נתן יהוה רוח שקר בפי כל־נביאיך אלה ויהוה דבר עליך רעה׃ 
11O 022:024 ויגש צדקיהו בן־כנענה ויכה את־מיכיהו על־הלחי ויאמר אי־זה עבר רוח־יהוה מאתי לדבר אותך׃ 
11O 022:025 ויאמר מיכיהו הנך ראה ביום ההוא אשר תבא חדר בחדר להחבה׃ 
11O 022:026 ויאמר מלך ישראל קח את־מיכיהו והשיבהו אל־אמן שר־העיר ואל־יואש בן־המלך׃ 
11O 022:027 ואמרת כה אמר המלך שימו את־זה בית הכלא והאכילהו לחם לחץ ומים לחץ עד באי בשלום׃ 
11O 022:028 ויאמר מיכיהו אם־שוב תשוב בשלום לא־דבר יהוה בי ויאמר שמעו עמים כלם׃ 
11O 022:029 ויעל מלך־ישראל ויהושפט  מלך־יהודה רמת גלעד׃ 
11O 022:030 ויאמר מלך ישראל אל־יהושפט התחפש ובא במלחמה ואתה לבש בגדיך ויתחפש מלך ישראל ויבוא במלחמה׃ 
11O 022:031 ומלך ארם צוה את־שרי הרכב אשר־לו שלשים ושנים לאמר לא תלחמו את־קטן ואת־גדול כי אם־את־מלך ישראל לבדו׃ 
11O 022:032 ויהי כראות שרי הרכב את־יהושפט והמה אמרו אך מלך־ישראל הוא ויסרו עליו להלחם ויזעק יהושפט׃ 
11O 022:033 ויהי כראות שרי הרכב כי־לא־מלך ישראל הוא וישובו מאחריו׃ 
11O 022:034 ואיש משך בקשת לתמו ויכה את־מלך ישראל בין הדבקים ובין השרין ויאמר לרכבו הפך ידך והוציאני מן־המחנה כי החליתי׃ 
11O 022:035 ותעלה המלחמה ביום ההוא והמלך היה מעמד במרכבה נכח ארם וימת בערב ויצק דם־המכה אל־חיק הרכב׃ 
11O 022:036 ויעבר הרנה במחנה כבא השמש לאמר איש אל־עירו ואיש אל־ארצו׃ 
11O 022:037 וימת המלך ויבוא שמרון ויקברו את־המלך בשמרון׃ 
11O 022:038 וישטף את־הרכב על ׀ ברכת שמרון וילקו הכלבים את־דמו והזנות רחצו כדבר יהוה אשר דבר׃ 
11O 022:039 ויתר דברי אחאב וכל־אשר עשה ובית השן אשר בנה וכל־הערים אשר בנה הלוא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃ 
11O 022:040 וישכב אחאב עם־אבתיו וימלך אחזיהו בנו תחתיו׃  פ 
11O 022:041 ויהושפט בן־אסא מלך על־יהודה בשנת ארבע לאחאב מלך ישראל׃ 
11O 022:042 יהושפט בן־שלשים וחמש שנה במלכו ועשרים וחמש שנה מלך בירושלם ושם אמו עזובה בת־שלחי׃ 
11O 022:043 וילך בכל־דרך אסא אביו לא־סר ממנו לעשות הישר בעיני יהוה׃ 
11O 022:044 אך הבמות לא־סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות׃ 
11O 022:045 וישלם יהושפט עם־מלך ישראל׃ 
11O 022:046 ויתר דברי יהושפט וגבורתו אשר־עשה ואשר נלחם הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה׃ 
11O 022:047 ויתר הקדש אשר נשאר בימי אסא אביו בער מן־הארץ׃ 
11O 022:048 ומלך אין באדום נצב מלך׃ 
11O 022:049 יהושפט [עשר כ] (עשה ק) אניות תרשיש ללכת אופירה לזהב ולא הלך כי־ [נשברה כ] (נשברו ק) אניות בעציון גבר׃ 
11O 022:050 אז אמר אחזיהו בן־אחאב אל־יהושפט ילכו עבדי עם־עבדיך באניות ולא אבה יהושפט׃ 
11O 022:051 וישכב יהושפט עם־אבתיו ויקבר עם־אבתיו בעיר דוד אביו וימלך יהורם בנו תחתיו׃    ס 
11O 022:052 אחזיהו בן־אחאב מלך על־ישראל בשמרון בשנת שבע עשרה ליהושפט מלך יהודה וימלך על־ישראל שנתים׃ 
11O 022:053 ויעש הרע בעיני יהוה וילך בדרך  אביו ובדרך אמו ובדרך ירבעם בן־נבט אשר החטיא את־ישראל׃ 
11O 022:054  ויעבד את־הבעל וישתחוה לו ויכעס את־יהוה אלהי ישראל ככל אשר־עשה אביו׃ 
12O 001:001 ויפשע מואב בישראל אחרי מות אחאב׃ 
12O 001:002 ויפל אחזיה בעד השבכה בעליתו אשר בשמרון ויחל וישלח מלאכים ויאמר אלהם לכו דרשו בבעל זבוב אלהי עקרון אם־אחיה מחלי זה׃    ס 
12O 001:003 ומלאך יהוה דבר אל־אליה התשבי קום עלה לקראת מלאכי מלך־שמרון ודבר אלהם המבלי אין־אלהים בישראל אתם הלכים לדרש בבעל זבוב אלהי עקרון׃ 
12O 001:004 ולכן כה־אמר יהוה המטה אשר־עלית שם לא־תרד ממנה כי מות תמות וילך אליה׃ 
12O 001:005 וישובו המלאכים אליו ויאמר אליהם מה־זה שבתם׃ 
12O 001:006 ויאמרו אליו איש ׀ עלה לקראתנו ויאמר אלינו לכו שובו אל־המלך אשר־שלח אתכם ודברתם אליו כה אמר יהוה המבלי אין־אלהים בישראל אתה שלח לדרש בבעל זבוב אלהי עקרון לכן המטה אשר־עלית שם לא־תרד ממנה כי־מות תמות׃ 
12O 001:007 וידבר אלהם מה משפט האיש אשר עלה לקראתכם וידבר אליכם את־הדברים האלה׃ 
12O 001:008 ויאמרו אליו איש בעל שער ואזור עור אזור במתניו ויאמר אליה התשבי הוא׃ 
12O 001:009 וישלח אליו שר־חמשים וחמשיו ויעל אליו והנה ישב על־ראש ההר וידבר אליו איש האלהים המלך דבר רדה׃ 
12O 001:010 ויענה אליהו וידבר אל־שר החמשים ואם־איש אלהים אני תרד אש מן־השמים ותאכל אתך ואת־חמשיך ותרד אש מן־השמים ותאכל אתו ואת־חמשיו׃ 
12O 001:011 וישב וישלח אליו שר־חמשים אחר וחמשיו ויען וידבר אליו איש האלהים כה־אמר המלך מהרה רדה׃ 
12O 001:012 ויען אליה וידבר אליהם אם־איש האלהים אני תרד אש מן־השמים ותאכל אתך ואת־חמשיך ותרד אש־אלהים מן־השמים ותאכל אתו ואת־חמשיו׃ 
12O 001:013 וישב וישלח שר־חמשים שלשים וחמשיו ויעל ויבא שר־החמשים השלישי ויכרע על־ברכיו ׀ לנגד אליהו ויתחנן אליו וידבר אליו איש האלהים תיקר־נא נפשי ונפש עבדיך אלה חמשים בעיניך׃ 
12O 001:014 הנה ירדה אש מן־השמים ותאכל את־שני שרי החמשים הראשנים ואת־חמשיהם ועתה תיקר נפשי בעיניך׃    ס 
12O 001:015 וידבר מלאך יהוה אל־אליהו רד אותו אל־תירא מפניו ויקם וירד אותו אל־המלך׃ 
12O 001:016 וידבר אליו כה־אמר יהוה יען אשר־שלחת מלאכים לדרש בבעל זבוב אלהי עקרון המבלי אין־אלהים בישראל לדרש בדברו לכן המטה אשר־עלית שם לא־תרד ממנה כי־מות תמות׃ 
12O 001:017 וימת כדבר יהוה ׀ אשר־דבר אליהו וימלך יהורם תחתיו  פ בשנת שתים ליהורם בן־יהושפט מלך יהודה כי לא־היה לו בן׃ 
12O 001:018 ויתר דברי אחזיהו אשר עשה הלוא־המה כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃  פ 
12O 002:001 ויהי בהעלות יהוה את־אליהו בסערה השמים וילך אליהו ואלישע מן־הגלגל׃ 
12O 002:002 ויאמר אליהו אל־אלישע שב־נא פה כי יהוה שלחני עד־בית־אל ויאמר אלישע חי־יהוה וחי־נפשך אם־אעזבך וירדו בית־אל׃ 
12O 002:003 ויצאו בני־הנביאים אשר־בית־אל אל־אלישע ויאמרו אליו הידעת כי היום יהוה לקח את־אדניך מעל ראשך ויאמר גם־אני ידעתי החשו׃ 
12O 002:004 ויאמר לו אליהו אלישע ׀ שב־נא פה כי יהוה שלחני יריחו ויאמר חי־יהוה וחי־נפשך אם־אעזבך ויבאו יריחו׃ 
12O 002:005 ויגשו בני־הנביאים אשר־ביריחו אל־אלישע ויאמרו אליו הידעת כי היום יהוה לקח את־אדניך מעל ראשך ויאמר גם־אני ידעתי החשו׃ 
12O 002:006 ויאמר לו אליהו שב־נא פה כי יהוה שלחני הירדנה ויאמר חי־יהוה וחי־נפשך אם־אעזבך וילכו שניהם׃ 
12O 002:007 וחמשים איש מבני הנביאים הלכו ויעמדו מנגד מרחוק ושניהם עמדו על־הירדן׃ 
12O 002:008 ויקח אליהו את־אדרתו ויגלם ויכה את־המים ויחצו הנה והנה ויעברו שניהם בחרבה׃ 
12O 002:009 ויהי כעברם ואליהו אמר אל־אלישע שאל מה אעשה־לך בטרם אלקח מעמך ויאמר אלישע ויהי־נא פי־שנים ברוחך אלי׃ 
12O 002:010 ויאמר הקשית לשאול אם־תראה אתי לקח מאתך יהי־לך כן ואם־אין לא יהיה׃ 
12O 002:011 ויהי המה הלכים הלוך ודבר והנה רכב־אש וסוסי אש ויפרדו בין שניהם ויעל אליהו בסערה  השמים׃ 
12O 002:012 ואלישע ראה והוא מצעק אבי ׀ אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים׃ 
12O 002:013 וירם את־אדרת אליהו אשר נפלה מעליו וישב ויעמד על־שפת הירדן׃ 
12O 002:014 ויקח את־אדרת אליהו אשר־נפלה מעליו ויכה את־המים ויאמר איה יהוה אלהי אליהו אף־הוא ׀ ויכה את־המים ויחצו הנה והנה ויעבר אלישע׃ 
12O 002:015 ויראהו בני־הנביאים אשר־ביריחו מנגד ויאמרו נחה רוח אליהו על־אלישע ויבאו לקראתו וישתחוו־לו ארצה׃ 
12O 002:016 ויאמרו אליו הנה־נא יש־את־עבדיך חמשים אנשים בני־חיל ילכו נא ויבקשו את־אדניך פן־נשאו רוח יהוה וישלכהו באחד ההרים או באחת [הגיאות כ] (הגאיות ק) ויאמר לא תשלחו׃ 
12O 002:017 ויפצרו־בו עד־בש ויאמר שלחו וישלחו חמשים איש ויבקשו שלשה־ימים ולא מצאהו׃ 
12O 002:018 וישבו אליו והוא ישב ביריחו ויאמר אלהם הלוא־אמרתי אליכם אל־תלכו׃ 
12O 002:019 ויאמרו אנשי העיר אל־אלישע הנה־נא מושב העיר טוב כאשר אדני ראה והמים רעים והארץ משכלת׃ 
12O 002:020 ויאמר קחו־לי צלחית חדשה ושימו שם מלח ויקחו אליו׃ 
12O 002:021 ויצא אל־מוצא המים וישלך־שם מלח ויאמר כה־אמר יהוה רפאתי למים האלה לא־יהיה משם עוד מות ומשכלת׃ 
12O 002:022 וירפו המים עד היום הזה כדבר אלישע אשר דבר׃  פ 
12O 002:023 ויעל משם בית־אל והוא ׀ עלה בדרך ונערים קטנים יצאו מן־העיר ויתקלסו־בו ויאמרו לו עלה קרח עלה קרח׃ 
12O 002:024 ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם יהוה ותצאנה שתים דבים מן־היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים׃ 
12O 002:025 וילך משם אל־הר הכרמל ומשם שב שמרון׃  פ 
12O 003:001 ויהורם בן־אחאב מלך על־ישראל בשמרון בשנת שמנה עשרה ליהושפט מלך יהודה וימלך שתים־עשרה שנה׃ 
12O 003:002 ויעשה הרע בעיני יהוה רק לא כאביו וכאמו ויסר את־מצבת הבעל אשר עשה אביו׃ 
12O 003:003 רק בחטאות ירבעם בן־נבט אשר־החטיא את־ישראל דבק לא־סר ממנה׃    ס 
12O 003:004 ומישע מלך־מואב היה נקד והשיב למלך־ישראל מאה־אלף כרים ומאה אלף אילים צמר׃ 
12O 003:005 ויהי כמות אחאב ויפשע מלך־מואב במלך ישראל׃ 
12O 003:006 ויצא המלך יהורם ביום ההוא משמרון ויפקד את־כל־ישראל׃ 
12O 003:007 וילך וישלח אל־יהושפט מלך־יהודה לאמר מלך מואב פשע בי התלך אתי אל־מואב למלחמה ויאמר אעלה כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסי כסוסיך׃ 
12O 003:008 ויאמר אי־זה הדרך נעלה ויאמר דרך מדבר אדום׃ 
12O 003:009 וילך מלך ישראל ומלך־יהודה  ומלך אדום ויסבו דרך שבעת ימים ולא־היה מים למחנה ולבהמה אשר ברגליהם׃ 
12O 003:010 ויאמר מלך ישראל אהה כי־קרא יהוה לשלשת  המלכים האלה לתת אותם ביד־מואב׃ 
12O 003:011 ויאמר יהושפט האין פה נביא ליהוה ונדרשה את־יהוה מאותו ויען אחד מעבדי מלך־ישראל ויאמר פה אלישע בן־שפט אשר־יצק מים על־ידי אליהו׃ 
12O 003:012 ויאמר יהושפט יש אותו דבר־יהוה וירדו אליו מלך ישראל ויהושפט ומלך אדום׃ 
12O 003:013 ויאמר אלישע אל־מלך ישראל מה־לי ולך לך אל־נביאי אביך ואל־נביאי אמך ויאמר לו מלך ישראל אל כי־קרא יהוה לשלשת המלכים האלה לתת אותם ביד־מואב׃ 
12O 003:014 ויאמר אלישע חי־יהוה צבאות אשר עמדתי לפניו כי לולי פני יהושפט מלך־יהודה אני נשא אם־אביט אליך ואם־אראך׃ 
12O 003:015 ועתה קחו־לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד־יהוה׃ 
12O 003:016 ויאמר כה אמר יהוה עשה הנחל הזה גבים ׀ גבים׃ 
12O 003:017 כי־כה ׀ אמר יהוה לא־תראו רוח ולא־תראו גשם והנחל ההוא ימלא מים ושתיתם אתם ומקניכם ובהמתכם׃ 
12O 003:018 ונקל זאת בעיני יהוה ונתן את־מואב בידכם׃ 
12O 003:019 והכיתם כל־עיר מבצר וכל־עיר מבחור וכל־עץ טוב תפילו וכל־מעיני־מים תסתמו וכל החלקה הטובה תכאבו באבנים׃ 
12O 003:020 ויהי בבקר כעלות המנחה והנה־מים באים מדרך אדום ותמלא הארץ את־המים׃ 
12O 003:021 וכל־מואב שמעו כי־עלו המלכים להלחם בם ויצעקו מכל חגר חגרה ומעלה ויעמדו על־הגבול׃ 
12O 003:022 וישכימו בבקר והשמש זרחה על־המים ויראו מואב מנגד את־המים אדמים כדם׃ 
12O 003:023 ויאמרו דם זה החרב נחרבו המלכים ויכו איש את־רעהו ועתה לשלל מואב׃ 
12O 003:024 ויבאו אל־מחנה ישראל ויקמו ישראל ויכו את־מואב וינסו מפניהם [ויבו־ כ] (ויכו־בה ק) והכות את־מואב׃ 
12O 003:025 והערים יהרסו וכל־חלקה טובה ישליכו איש־אבנו ומלאוה וכל־מעין־מים יסתמו וכל־עץ־טוב יפילו עד־השאיר אבניה בקיר חרשת ויסבו הקלעים ויכוה׃ 
12O 003:026 וירא מלך מואב כי־חזק ממנו המלחמה ויקח אותו שבע־מאות איש שלף חרב להבקיע אל־מלך אדום ולא יכלו׃ 
12O 003:027 ויקח את־בנו הבכור אשר־ימלך תחתיו ויעלהו עלה על־החמה ויהי קצף־גדול על־ישראל ויסעו מעליו וישבו לארץ׃  פ 
12O 004:001 ואשה אחת מנשי בני־הנביאים צעקה אל־אלישע לאמר עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את־יהוה והנשה בא לקחת את־שני ילדי לו לעבדים׃ 
12O 004:002 ויאמר אליה אלישע מה אעשה־לך הגידי לי מה־יש־ [לכי כ] (לך ק) בבית ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם־אסוך שמן׃ 
12O 004:003 ויאמר לכי שאלי־לך כלים מן־החוץ מאת כל־ [שכנכי כ] (שכניך  ק) כלים רקים אל־תמעיטי׃ 
12O 004:004 ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד־בניך ויצקת על כל־הכלים האלה והמלא תסיעי׃ 
12O 004:005 ותלך מאתו ותסגר הדלת בעדה ובעד בניה הם מגשים אליה והיא [מיצקת כ] (מוצקת׃ ק) 
12O 004:006 ויהי ׀ כמלאת הכלים ותאמר אל־בנה הגישה אלי עוד כלי ויאמר אליה אין עוד כלי ויעמד השמן׃ 
12O 004:007 ותבא ותגד לאיש האלהים ויאמר לכי מכרי את־השמן ושלמי את־ [נשיכי כ] (נשיך ק) ואת [בניכי כ] (ובניך ק) תחיי בנותר׃  פ 
12O 004:008 ויהי היום ויעבר אלישע אל־שונם ושם אשה גדולה ותחזק־בו לאכל־לחם ויהי מדי עברו יסר שמה לאכל־לחם׃ 
12O 004:009 ותאמר אל־אישה הנה־נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא עבר עלינו תמיד׃ 
12O 004:010 נעשה־נא עלית־קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה והיה בבאו אלינו יסור שמה׃ 
12O 004:011 ויהי היום ויבא שמה ויסר אל־העליה וישכב־שמה׃ 
12O 004:012 ויאמר אל־גחזי נערו קרא לשונמית הזאת ויקרא־לה ותעמד לפניו׃ 
12O 004:013 ויאמר לו אמר־נא אליה הנה חרדת ׀ אלינו את־כל־החרדה הזאת מה לעשות לך היש לדבר־לך אל־המלך או אל־שר הצבא ותאמר בתוך עמי אנכי ישבת׃ 
12O 004:014 ויאמר ומה לעשות לה ויאמר גיחזי אבל בן אין־לה ואישה זקן׃ 
12O 004:015 ויאמר קרא־לה ויקרא־לה ותעמד בפתח׃ 
12O 004:016 ויאמר למועד הזה כעת חיה [אתי כ] (את ק) חבקת בן ותאמר אל־אדני איש האלהים אל־תכזב בשפחתך׃ 
12O 004:017 ותהר האשה ותלד בן למועד הזה כעת חיה אשר־דבר אליה אלישע׃ 
12O 004:018 ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל־אביו אל־הקצרים׃ 
12O 004:019 ויאמר אל־אביו ראשי ׀ ראשי ויאמר אל־הנער שאהו אל־אמו׃ 
12O 004:020 וישאהו ויביאהו אל־אמו וישב על־ברכיה עד־הצהרים וימת׃ 
12O 004:021 ותעל ותשכבהו על־מטת איש האלהים ותסגר בעדו ותצא׃ 
12O 004:022 ותקרא אל־אישה ותאמר שלחה נא לי אחד מן־הנערים ואחת האתנות וארוצה עד־איש האלהים ואשובה׃ 
12O 004:023 ויאמר מדוע [אתי כ] (את ק) [הלכתי כ] (הלכת ק) אליו היום לא־חדש ולא שבת ותאמר שלום׃ 
12O 004:024 ותחבש האתון ותאמר אל־נערה נהג ולך אל־תעצר־לי לרכב כי אם־אמרתי לך׃ 
12O 004:025 ותלך ותבוא אל־איש האלהים אל־הר הכרמל ויהי כראות איש־האלהים אתה מנגד ויאמר אל־גיחזי נערו הנה השונמית הלז׃ 
12O 004:026 עתה רוץ־נא לקראתה ואמר־לה השלום לך השלום לאישך השלום לילד ותאמר שלום׃ 
12O 004:027 ותבא אל־איש האלהים אל־ההר ותחזק ברגליו ויגש גיחזי להדפה ויאמר איש האלהים הרפה־לה כי־נפשה מרה־לה ויהוה העלים ממני ולא הגיד לי׃ 
12O 004:028 ותאמר השאלתי בן מאת אדני הלא אמרתי לא תשלה אתי׃ 
12O 004:029 ויאמר לגיחזי חגר מתניך וקח משענתי בידך ולך כי־תמצא איש לא תברכנו וכי־יברכך איש לא תעננו ושמת משענתי על־פני הנער׃ 
12O 004:030 ותאמר אם הנער חי־יהוה וחי־נפשך אם־אעזבך ויקם וילך אחריה׃ 
12O 004:031 וגחזי עבר לפניהם וישם את־המשענת על־פני הנער ואין קול ואין קשב וישב לקראתו ויגד־לו לאמר לא הקיץ הנער׃ 
12O 004:032 ויבא אלישע הביתה והנה הנער מת משכב על־מטתו׃ 
12O 004:033 ויבא ויסגר הדלת בעד שניהם ויתפלל אל־יהוה׃ 
12O 004:034 ויעל וישכב על־הילד וישם פיו על־פיו ועיניו על־עיניו וכפיו על־ [כפו כ] (כפיו ק) ויגהר עליו ויחם בשר הילד׃ 
12O 004:035 וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה ויעל ויגהר עליו ויזורר הנער עד־שבע פעמים ויפקח הנער את־עיניו׃ 
12O 004:036 ויקרא אל־גיחזי ויאמר קרא אל־השנמית הזאת ויקראה ותבוא אליו ויאמר שאי בנך׃ 
12O 004:037 ותבא ותפל על־רגליו ותשתחו ארצה ותשא את־בנה ותצא׃  פ 
12O 004:038 ואלישע שב הגלגלה והרעב בארץ ובני הנביאים ישבים לפניו ויאמר לנערו שפת הסיר הגדולה ובשל נזיד לבני הנביאים׃ 
12O 004:039 ויצא אחד אל־השדה ללקט ארת וימצא גפן שדה וילקט ממנו פקעת שדה מלא בגדו ויבא ויפלח אל־סיר הנזיד כי־לא ידעו׃ 
12O 004:040 ויצקו לאנשים לאכול ויהי כאכלם מהנזיד והמה צעקו ויאמרו מות בסיר איש האלהים ולא יכלו לאכל׃ 
12O 004:041 ויאמר וקחו־קמח וישלך אל־הסיר ויאמר צק לעם ויאכלו ולא היה דבר רע בסיר׃    ס 
12O 004:042 ואיש בא מבעל שלשה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים־לחם שערים וכרמל בצקלנו ויאמר תן לעם ויאכלו׃ 
12O 004:043 ויאמר משרתו מה אתן זה לפני מאה איש ויאמר תן לעם ויאכלו כי כה אמר יהוה אכל והותר׃ 
12O 004:044 ויתן לפניהם ויאכלו ויותרו כדבר יהוה׃  פ 
12O 005:001 ונעמן שר־צבא מלך־ארם היה איש גדול לפני אדניו ונשא פנים כי־בו נתן־יהוה תשועה לארם והאיש היה גבור חיל מצרע׃ 
12O 005:002 וארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה ותהי לפני אשת נעמן׃ 
12O 005:003 ותאמר אל־גברתה אחלי אדני לפני הנביא אשר בשמרון אז יאסף אתו מצרעתו׃ 
12O 005:004 ויבא ויגד לאדניו לאמר כזאת וכזאת דברה הנערה אשר מארץ ישראל׃ 
12O 005:005 ויאמר מלך־ארם לך־בא ואשלחה ספר אל־מלך ישראל וילך ויקח בידו עשר ככרי־כסף וששת אלפים זהב ועשר חליפות בגדים׃ 
12O 005:006 ויבא הספר אל־מלך ישראל לאמר ועתה כבוא הספר הזה אליך הנה שלחתי אליך את־נעמן עבדי ואספתו מצרעתו׃ 
12O 005:007 ויהי כקרא מלך־ישראל את־הספר ויקרע בגדיו ויאמר האלהים אני להמית ולהחיות כי־זה שלח אלי לאסף איש מצרעתו כי אך־דעו־נא וראו כי־מתאנה הוא לי׃ 
12O 005:008 ויהי כשמע ׀ אלישע איש־האלהים כי־קרע מלך־ישראל את־בגדיו וישלח אל־המלך לאמר למה קרעת בגדיך יבא־נא אלי וידע כי יש נביא בישראל׃ 
12O 005:009 ויבא נעמן [בסוסו כ] (בסוסיו ק) וברכבו ויעמד פתח־הבית לאלישע׃ 
12O 005:010 וישלח אליו אלישע מלאך לאמר הלוך ורחצת שבע־פעמים בירדן וישב בשרך לך וטהר׃ 
12O 005:011 ויקצף נעמן וילך ויאמר הנה אמרתי אלי ׀ יצא יצוא ועמד וקרא בשם־יהוה אלהיו והניף ידו אל־המקום ואסף המצרע׃ 
12O 005:012 הלא טוב [אבנה כ] (אמנה ק) ופרפר נהרות דמשק מכל מימי ישראל הלא־ארחץ בהם וטהרתי ויפן וילך בחמה׃ 
12O 005:013 ויגשו עבדיו וידברו אליו ויאמרו אבי דבר גדול הנביא דבר אליך הלוא תעשה ואף כי־אמר אליך רחץ וטהר׃ 
12O 005:014 וירד ויטבל בירדן שבע פעמים כדבר איש האלהים וישב בשרו כבשר נער קטן ויטהר׃ 
12O 005:015 וישב אל־איש האלהים הוא וכל־מחנהו ויבא ויעמד לפניו ויאמר הנה־נא ידעתי כי אין אלהים בכל־הארץ כי אם־בישראל ועתה קח־נא ברכה מאת עבדך׃ 
12O 005:016 ויאמר חי־יהוה אשר־עמדתי לפניו אם־אקח ויפצר־בו לקחת וימאן׃ 
12O 005:017 ויאמר נעמן ולא יתן־נא לעבדך משא צמד־פרדים אדמה כי לוא־יעשה עוד עבדך עלה וזבח לאלהים אחרים כי אם־ליהוה׃ 
12O 005:018 לדבר הזה יסלח יהוה לעבדך בבוא אדני בית־רמון להשתחות שמה והוא ׀ נשען על־ידי והשתחויתי בית רמן בהשתחויתי בית רמן יסלח־ [נא כ] יהוה לעבדך בדבר הזה׃ 
12O 005:019 ויאמר לו לך לשלום וילך מאתו כברת־ארץ׃    ס 
12O 005:020 ויאמר גיחזי נער אלישע איש־האלהים הנה ׀ חשך אדני את־נעמן הארמי הזה מקחת מידו את אשר־הביא חי־יהוה כי־אם־רצתי אחריו ולקחתי מאתו מאומה׃ 
12O 005:021 וירדף גיחזי אחרי נעמן ויראה נעמן רץ אחריו ויפל מעל המרכבה לקראתו ויאמר השלום׃ 
12O 005:022 ויאמר ׀ שלום אדני שלחני לאמר הנה עתה זה באו אלי שני־נערים מהר אפרים מבני הנביאים תנה־נא להם ככר־כסף ושתי חלפות בגדים׃ 
12O 005:023 ויאמר נעמן הואל קח ככרים ויפרץ־בו ויצר ככרים כסף בשני חרטים ושתי חלפות בגדים ויתן אל־שני נעריו וישאו לפניו׃ 
12O 005:024 ויבא אל־העפל ויקח מידם ויפקד בבית וישלח את־האנשים וילכו׃ 
12O 005:025 והוא־בא ויעמד אל־אדניו ויאמר אליו אלישע [מאן כ] (מאין ק) גחזי ויאמר לא־הלך עבדך אנה ואנה׃ 
12O 005:026 ויאמר אליו לא־לבי הלך כאשר הפך־איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת את־הכסף ולקחת בגדים וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים ושפחות׃ 
12O 005:027 וצרעת נעמן תדבק־בך ובזרעך לעולם ויצא מלפניו מצרע כשלג׃    ס 
12O 006:001 ויאמרו בני־הנביאים אל־אלישע הנה־נא המקום אשר אנחנו ישבים שם לפניך צר ממנו׃ 
12O 006:002 נלכה־נא עד־הירדן ונקחה משם איש קורה אחת ונעשה־לנו שם מקום לשבת שם ויאמר לכו׃ 
12O 006:003 ויאמר האחד הואל נא ולך את־עבדיך ויאמר אני אלך׃ 
12O 006:004 וילך אתם ויבאו הירדנה ויגזרו העצים׃ 
12O 006:005 ויהי האחד מפיל הקורה ואת־הברזל נפל אל־המים ויצעק ויאמר אהה אדני והוא שאול׃ 
12O 006:006 ויאמר איש־האלהים אנה נפל ויראהו את־המקום ויקצב־עץ וישלך־שמה ויצף הברזל׃ 
12O 006:007 ויאמר הרם לך וישלח ידו ויקחהו׃  פ 
12O 006:008 ומלך ארם היה נלחם בישראל ויועץ אל־עבדיו לאמר אל־מקום פלני אלמני תחנתי׃ 
12O 006:009 וישלח איש האלהים אל־מלך ישראל לאמר השמר מעבר המקום הזה כי־שם ארם נחתים׃ 
12O 006:010 וישלח מלך ישראל אל־המקום אשר אמר־לו איש־האלהים [והזהירה כ] (והזהירו ק) ונשמר שם לא אחת ולא שתים׃ 
12O 006:011 ויסער לב מלך־ארם על־הדבר הזה ויקרא אל־עבדיו ויאמר אליהם הלוא תגידו לי מי משלנו אל־מלך ישראל׃ 
12O 006:012 ויאמר אחד מעבדיו לוא אדני המלך כי־אלישע הנביא אשר בישראל יגיד למלך ישראל את־הדברים אשר תדבר בחדר משכבך׃ 
12O 006:013 ויאמר לכו וראו איכה הוא ואשלח ואקחהו ויגד־לו לאמר הנה בדתן׃ 
12O 006:014 וישלח־שמה סוסים ורכב וחיל כבד ויבאו לילה ויקפו על־העיר׃ 
12O 006:015 וישכם משרת איש האלהים לקום ויצא והנה־חיל סובב את־העיר וסוס ורכב ויאמר נערו אליו אהה אדני איכה נעשה׃ 
12O 006:016 ויאמר אל־תירא כי רבים אשר אתנו מאשר אותם׃ 
12O 006:017 ויתפלל אלישע ויאמר יהוה פקח־נא את־עיניו ויראה ויפקח יהוה את־עיני הנער וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבת אלישע׃ 
12O 006:018 וירדו אליו ויתפלל אלישע אל־יהוה ויאמר הך־נא את־הגוי־הזה בסנורים ויכם בסנורים כדבר אלישע׃ 
12O 006:019 ויאמר אלהם אלישע לא זה הדרך ולא זה העיר לכו אחרי ואוליכה אתכם אל־האיש אשר תבקשון וילך אותם שמרונה׃ 
12O 006:020 ויהי כבאם שמרון ויאמר אלישע יהוה פקח את־עיני־אלה ויראו ויפקח יהוה את־עיניהם ויראו והנה בתוך שמרון׃ 
12O 006:021 ויאמר מלך־ישראל אל־אלישע כראתו אותם האכה אכה אבי׃ 
12O 006:022 ויאמר לא תכה האשר שבית בחרבך ובקשתך אתה מכה שים לחם ומים לפניהם ויאכלו וישתו וילכו אל־אדניהם׃ 
12O 006:023 ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו וישלחם וילכו אל־אדניהם ולא־יספו עוד גדודי ארם לבוא בארץ ישראל׃  פ 
12O 006:024 ויהי אחרי־כן ויקבץ בן־הדד מלך־ארם את־כל־מחנהו ויעל ויצר על־שמרון׃ 
12O 006:025 ויהי רעב גדול בשמרון והנה צרים עליה עד היות ראש־חמור בשמנים כסף ורבע הקב [חרייונים כ] (דביונים  ק) בחמשה־כסף׃ 
12O 006:026 ויהי מלך ישראל עבר על־החמה ואשה צעקה אליו לאמר הושיעה אדני המלך׃ 
12O 006:027 ויאמר אל־יושעך יהוה מאין אושיעך המן־הגרן או מן־היקב׃ 
12O 006:028 ויאמר־לה המלך מה־לך ותאמר האשה הזאת אמרה אלי תני את־בנך ונאכלנו היום ואת־בני נאכל מחר׃ 
12O 006:029 ונבשל את־בני ונאכלהו ואמר אליה ביום האחר תני את־בנך ונאכלנו ותחבא את־בנה׃ 
12O 006:030 ויהי כשמע המלך את־דברי האשה ויקרע את־בגדיו והוא עבר על־החמה וירא העם והנה השק על־בשרו מבית׃ 
12O 006:031 ויאמר כה־יעשה־לי אלהים וכה יוסף אם־יעמד ראש אלישע בן־שפט עליו היום׃ 
12O 006:032 ואלישע ישב בביתו והזקנים ישבים אתו וישלח איש מלפניו בטרם יבא המלאך אליו והוא ׀ אמר אל־הזקנים הראיתם כי־שלח בן־המרצח הזה להסיר את־ראשי ראו ׀ כבא המלאך סגרו הדלת ולחצתם אתו בדלת הלוא קול רגלי אדניו אחריו׃ 
12O 006:033 עודנו מדבר עמם והנה המלאך ירד אליו ויאמר הנה־זאת הרעה מאת יהוה מה־אוחיל ליהוה עוד׃    ס 
12O 007:001 ויאמר אלישע שמעו דבר־יהוה כה ׀ אמר יהוה כעת ׀ מחר סאה־סלת בשקל וסאתים שערים בשקל בשער שמרון׃ 
12O 007:002 ויען השליש אשר־למלך נשען על־ידו את־איש האלהים ויאמר הנה יהוה עשה ארבות בשמים היהיה הדבר הזה ויאמר הנכה ראה בעיניך ומשם לא תאכל׃    ס 
12O 007:003 וארבעה אנשים היו מצרעים פתח השער ויאמרו איש אל־רעהו מה אנחנו ישבים פה עד־מתנו׃ 
12O 007:004 אם־אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר ומתנו שם ואם־ישבנו פה ומתנו ועתה לכו ונפלה אל־מחנה ארם אם־יחינו נחיה ואם־ימיתנו ומתנו׃ 
12O 007:005 ויקומו בנשף לבוא אל־מחנה ארם ויבאו עד־קצה מחנה ארם והנה אין־שם איש׃ 
12O 007:006 ואדני השמיע ׀ את־מחנה ארם קול רכב קול סוס קול חיל גדול ויאמרו איש אל־אחיו הנה שכר־עלינו מלך ישראל את־מלכי החתים ואת־מלכי מצרים לבוא עלינו׃ 
12O 007:007 ויקומו וינוסו בנשף ויעזבו את־אהליהם ואת־סוסיהם ואת־חמריהם המחנה כאשר־היא וינסו אל־נפשם׃ 
12O 007:008 ויבאו המצרעים האלה עד־קצה המחנה ויבאו אל־אהל אחד ויאכלו וישתו וישאו משם כסף וזהב ובגדים וילכו ויטמנו וישבו ויבאו אל־אהל אחר וישאו משם וילכו ויטמנו׃ 
12O 007:009 ויאמרו איש אל־רעהו לא־כן ׀ אנחנו עשים היום הזה יום־בשרה הוא ואנחנו מחשים וחכינו עד־אור הבקר ומצאנו עוון ועתה לכו ונבאה ונגידה בית המלך׃ 
12O 007:010 ויבאו ויקראו אל־שער העיר ויגידו להם לאמר באנו אל־מחנה ארם והנה אין־שם איש וקול אדם כי אם־הסוס אסור והחמור אסור ואהלים כאשר־המה׃ 
12O 007:011 ויקרא השערים ויגידו בית המלך פנימה׃ 
12O 007:012 ויקם המלך לילה ויאמר אל־עבדיו אגידה־נא לכם את אשר־עשו לנו ארם ידעו כי־רעבים אנחנו ויצאו מן־המחנה להחבה [בהשדה כ] (בשדה ק) לאמר כי־יצאו מן־העיר ונתפשם חיים ואל־העיר נבא׃ 
12O 007:013 ויען אחד מעבדיו ויאמר ויקחו־נא חמשה מן־הסוסים הנשארים אשר נשארו־בה הנם ככל־ [ההמון כ] (המון ק) ישראל אשר נשארו־בה הנם ככל־המון ישראל אשר־תמו ונשלחה ונראה׃ 
12O 007:014 ויקחו שני רכב סוסים וישלח המלך אחרי מחנה־ארם לאמר לכו וראו׃ 
12O 007:015 וילכו אחריהם עד־הירדן והנה כל־הדרך מלאה בגדים וכלים אשר־השליכו ארם [בהחפזם כ] (בחפזם ק) וישבו המלאכים ויגדו למלך׃ 
12O 007:016 ויצא העם ויבזו את מחנה ארם ויהי סאה־סלת בשקל וסאתים שערים בשקל כדבר יהוה׃ 
12O 007:017 והמלך הפקיד את־השליש אשר־נשען על־ידו על־השער וירמסהו העם בשער וימת כאשר דבר איש האלהים אשר דבר ברדת המלך אליו׃ 
12O 007:018 ויהי כדבר איש האלהים אל־המלך לאמר סאתים שערים בשקל וסאה־סלת בשקל יהיה כעת מחר בשער שמרון׃ 
12O 007:019 ויען השליש את־איש האלהים ויאמר והנה יהוה עשה ארבות בשמים היהיה כדבר הזה ויאמר הנך ראה בעיניך ומשם לא תאכל׃ 
12O 007:020 ויהי־לו כן וירמסו אתו העם בשער וימת׃    ס 
12O 008:001 ואלישע דבר אל־האשה אשר־החיה את־בנה לאמר קומי ולכי [אתי כ] (את ק) וביתך וגורי באשר תגורי כי־קרא יהוה לרעב וגם־בא אל־הארץ שבע שנים׃ 
12O 008:002 ותקם האשה ותעש כדבר איש האלהים ותלך היא וביתה ותגר בארץ־פלשתים שבע שנים׃ 
12O 008:003 ויהי מקצה שבע שנים ותשב האשה מארץ פלשתים ותצא לצעק אל־המלך אל־ביתה ואל־שדה׃ 
12O 008:004 והמלך מדבר אל־גחזי נער איש־האלהים לאמר ספרה־נא לי את כל־הגדלות אשר־עשה אלישע׃ 
12O 008:005 ויהי הוא מספר למלך את אשר־החיה את־המת והנה האשה אשר־החיה את־בנה צעקת אל־המלך על־ביתה ועל־שדה ויאמר גחזי אדני המלך זאת  האשה וזה־בנה אשר־החיה אלישע׃ 
12O 008:006 וישאל המלך לאשה ותספר־לו ויתן־לה המלך סריס אחד לאמר השיב את־כל־אשר־לה ואת כל־תבואת השדה מיום עזבה את־הארץ ועד־עתה׃  פ 
12O 008:007 ויבא אלישע דמשק ובן־הדד מלך־ארם חלה ויגד־לו לאמר בא איש האלהים עד־הנה׃ 
12O 008:008 ויאמר המלך אל־חזהאל קח בידך מנחה ולך לקראת איש האלהים ודרשת את־יהוה מאותו לאמר האחיה מחלי זה׃ 
12O 008:009 וילך חזאל לקראתו ויקח מנחה בידו וכל־טוב דמשק משא ארבעים גמל ויבא ויעמד לפניו ויאמר בנך בן־הדד מלך־ארם שלחני אליך לאמר האחיה מחלי זה׃ 
12O 008:010 ויאמר אליו אלישע לך אמר־ [לא כ] (לו ק) חיה תחיה והראני יהוה כי־מות ימות׃ 
12O 008:011 ויעמד את־פניו וישם עד־בש ויבך איש האלהים׃ 
12O 008:012 ויאמר חזאל מדוע אדני בכה ויאמר כי־ידעתי את אשר־תעשה לבני ישראל רעה מבצריהם תשלח באש ובחריהם בחרב תהרג ועלליהם תרטש והרתיהם תבקע׃ 
12O 008:013 ויאמר חזהאל כי מה עבדך הכלב כי יעשה הדבר הגדול הזה ויאמר אלישע הראני יהוה אתך מלך על־ארם׃ 
12O 008:014 וילך ׀ מאת אלישע ויבא אל־אדניו ויאמר לו מה־אמר לך אלישע ויאמר אמר לי חיה תחיה׃ 
12O 008:015 ויהי ממחרת ויקח המכבר ויטבל במים ויפרש על־פניו וימת וימלך חזהאל תחתיו׃  פ 
12O 008:016 ובשנת חמש ליורם בן־אחאב מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה מלך יהורם בן־יהושפט מלך יהודה׃ 
12O 008:017 בן־שלשים ושתים שנה היה במלכו ושמנה [שנה כ] (שנים ק) מלך בירושלם׃ 
12O 008:018 וילך בדרך ׀ מלכי ישראל כאשר עשו בית אחאב כי בת־אחאב היתה־לו לאשה ויעש הרע בעיני יהוה׃ 
12O 008:019 ולא־אבה יהוה להשחית את־יהודה למען דוד עבדו כאשר אמר־לו לתת לו ניר לבניו כל־הימים׃ 
12O 008:020 בימיו פשע אדום מתחת יד־יהודה וימלכו עליהם מלך׃ 
12O 008:021 ויעבר יורם צעירה וכל־הרכב עמו ויהי־הוא קם לילה ויכה את־אדום הסביב אליו ואת שרי הרכב וינס העם לאהליו׃ 
12O 008:022 ויפשע אדום מתחת יד־יהודה עד היום הזה אז תפשע לבנה בעת ההיא׃ 
12O 008:023 ויתר דברי יורם וכל־אשר עשה הלוא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה׃ 
12O 008:024 וישכב יורם עם־אבתיו ויקבר עם־אבתיו בעיר דוד וימלך אחזיהו בנו תחתיו׃  פ 
12O 008:025 בשנת שתים־עשרה שנה ליורם בן־אחאב מלך ישראל מלך אחזיהו בן־יהורם מלך יהודה׃ 
12O 008:026 בן־עשרים ושתים שנה אחזיהו במלכו ושנה אחת מלך בירושלם ושם אמו עתליהו בת־עמרי מלך ישראל׃ 
12O 008:027 וילך בדרך בית אחאב ויעש הרע בעיני יהוה כבית אחאב כי חתן בית־אחאב הוא׃ 
12O 008:028 וילך את־יורם בן־אחאב למלחמה עם־חזהאל מלך־ארם ברמת גלעד ויכו ארמים את־יורם׃ 
12O 008:029 וישב יורם המלך להתרפא ביזרעאל מן־המכים אשר יכהו ארמים ברמה בהלחמו את־חזהאל מלך ארם ואחזיהו בן־יהורם מלך יהודה ירד לראות את־יורם בן־אחאב ביזרעאל כי־חלה הוא׃  פ 
12O 009:001 ואלישע הנביא קרא לאחד מבני הנביאים ויאמר לו חגר מתניך וקח פך השמן הזה בידך ולך רמת גלעד׃ 
12O 009:002 ובאת שמה וראהש־ם יהוא בן־יהושפט בן־נמשי ובאת והקמתו מתוך  אחיו והביאת אתו חדר בחדר׃ 
12O 009:003 ולקחת פך־השמן ויצקת על־ראשו ואמרת כה־אמר יהוה משחתיך למלך אל־ישראל ופתחת הדלת ונסתה ולא תחכה׃ 
12O 009:004 וילך הנער הנער הנביא רמת גלעד׃ 
12O 009:005 ויבא והנה שרי החיל ישבים ויאמר דבר לי אליך השר ויאמר יהוא אל־מי מכלנו ויאמר אליך השר׃ 
12O 009:006 ויקם ויבא הביתה ויצק השמן אל־ראשו ויאמר לו כה־אמר יהוה אלהי ישראל משחתיך למלך אל־עם יהוה אל־ישראל׃ 
12O 009:007 והכיתה את־בית אחאב אדניך ונקמתי דמי ׀ עבדי הנביאים ודמי כל־עבדי יהוה מיד איזבל׃ 
12O 009:008 ואבד כל־בית אחאב והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל׃ 
12O 009:009 ונתתי את־בית אחאב כבית ירבעם בן־נבט וכבית בעשא בן־אחיה׃ 
12O 009:010 ואת־איזבל יאכלו הכלבים בחלק יזרעאל ואין קבר ויפתח הדלת וינס׃ 
12O 009:011 ויהוא יצא אל־עבדי אדניו ויאמר לו השלום מדוע בא־המשגע הזה אליך ויאמר אליהם אתם ידעתם את־האיש ואת־שיחו׃ 
12O 009:012 ויאמרו שקר הגד־נא לנו ויאמר כזאת וכזאת אמר אלי לאמר כה אמר יהוה משחתיך למלך אל־ישראל׃ 
12O 009:013 וימהרו ויקחו איש בגדו וישימו תחתיו אל־גרם המעלות ויתקעו בשופר ויאמרו מלך יהוא׃ 
12O 009:014 ויתקשר יהוא בן־יהושפט בן־נמשי אל־יורם ויורם היה שמר ברמת גלעד הוא וכל־ישראל מפני חזאל מלך־ארם׃ 
12O 009:015 וישב יהורם המלך להתרפא ביזרעאל מן־המכים אשר יכהו ארמים בהלחמו את־חזאל מלך ארם ויאמר יהוא אם־יש נפשכם אל־יצא פליט מן־העיר ללכת [לגיד כ] (להגיד ק) ביזרעאל׃ 
12O 009:016 וירכב יהוא וילך יזרעאלה כי יורם שכב שמה ואחזיה מלך יהודה ירד לראות את־יורם׃ 
12O 009:017 והצפה עמד על־המגדל ביזרעאל וירא את־שפעת יהוא בבאו ויאמר שפעת אני ראה ויאמר יהורם קח רכב ושלח לקראתם ויאמר השלום׃ 
12O 009:018 וילך רכב הסוס לקראתו ויאמר כה־אמר המלך השלום ויאמר יהוא מה־לך ולשלום סב אל־אחרי ויגד הצפה לאמר בא־המלאך עד־הם ולא־שב׃ 
12O 009:019 וישלח רכב סוס שני ויבא אלהם ויאמר כה־אמר המלך שלום ויאמר יהוא מה־לך ולשלום סב אל־אחרי׃ 
12O 009:020 ויגד הצפה לאמר בא עד־אליהם ולא־שב והמנהג כמנהג יהוא בן־נמשי כי בשגעון ינהג׃ 
12O 009:021 ויאמר יהורם אסר ויאסר רכבו ויצא יהורם מלך־ישראל ואחזיהו מלך־יהודה איש ברכבו ויצאו לקראת יהוא וימצאהו בחלקת נבות היזרעאלי׃ 
12O 009:022 ויהי כראות יהורם את־יהוא ויאמר השלום יהוא ויאמר מה השלום עד־זנוני איזבל אמך וכשפיה הרבים׃ 
12O 009:023 ויהפך יהורם ידיו וינס ויאמר אל־אחזיהו מרמה אחזיה׃ 
12O 009:024 ויהוא מלא ידו בקשת ויך את־יהורם בין זרעיו ויצא החצי מלבו ויכרע ברכבו׃ 
12O 009:025 ויאמר אל־בדקר [שלשה כ] (שלשו ק) א השלכהו בחלקת שדה נבות היזרעאלי כי־זכר אני ואתה את רכבים צמדים אחרי אחאב אביו ויהוה נשא עליו את־המשא הזה׃ 
12O 009:026 אם־לא את־דמי נבות ואת־דמי בניו ראיתי אמש נאם־יהוה ושלמתי לך בחלקה הזאת נאם־יהוה ועתה שא השלכהו בחלקה כדבר יהוה׃ 
12O 009:027 ואחזיה מלך־יהודה ראה וינס דרך בית הגן וירדף אחריו יהוא ויאמר גם־אתו הכהו אל־המרכבה במעלה־גור אשר את־יבלעם וינס מגדו וימת שם׃ 
12O 009:028 וירכבו אתו עבדיו ירושלמה ויקברו אתו בקברתו עם־אבתיו בעיר דוד׃  פ 
12O 009:029 ובשנת אחת עשרה שנה ליורם בן־אחאב מלך אחזיה על־יהודה׃ 
12O 009:030 ויבוא יהוא יזרעאלה ואיזבל שמעה ותשם בפוך עיניה ותיטב את־ראשה ותשקף בעד החלון׃ 
12O 009:031 ויהוא בא בשער ותאמר השלום זמרי הרג אדניו׃ 
12O 009:032 וישא פניו אל־החלון ויאמר מי אתי מי וישקיפו אליו שנים שלשה סריסים׃ 
12O 009:033 ויאמר [שמטהו כ] (שמטוה ק) וישמטוה ויז מדמה אל־הקיר ואל־הסוסים וירמסנה׃ 
12O 009:034 ויבא ויאכל וישת ויאמר פקדו־נא את־הארורה הזאת וקברוה כי בת־מלך היא׃ 
12O 009:035 וילכו לקברה ולא־מצאו בה כי אם־הגלגלת והרגלים וכפות הידים׃ 
12O 009:036 וישבו ויגידו לו ויאמר דבר־יהוה הוא אשר דבר ביד־עבדו אליהו התשבי לאמר בחלק יזרעאל יאכלו הכלבים את־בשר איזבל׃ 
12O 009:037 [והית כ] (והיתה ק) נבלת איזבל כדמן על־פני השדה בחלק יזרעאל אשר לא־יאמרו זאת איזבל׃  פ 
12O 010:001 ולאחאב שבעים בנים בשמרון ויכתב יהוא ספרים וישלח שמרון אל־שרי יזרעאל הזקנים ואל־האמנים אחאב לאמר׃ 
12O 010:002 ועתה כבא  הספר הזה אליכם ואתכם בני אדניכם ואתכם הרכב והסוסים ועיר מבצר והנשק׃ 
12O 010:003 וראיתם הטוב והישר מבני אדניכם ושמתם על־כסא אביו והלחמו על־בית אדניכם׃ 
12O 010:004 ויראו מאד מאד ויאמרו הנה שני המלכים לא עמדו לפניו ואיך נעמד אנחנו׃ 
12O 010:005 וישלח אשר־על־הבית ואשר על־העיר והזקנים והאמנים אל־יהוא ׀ לאמר עבדיך אנחנו וכל אשר־תאמר אלינו נעשה לא־נמליך איש הטוב בעיניך עשה׃ 
12O 010:006 ויכתב אליהם ספר ׀ שנית לאמר אם־לי אתם ולקלי ׀ אתם שמעים קחו את־ראשי אנשי בני־אדניכם ובאו אלי כעת מחר יזרעאלה ובני המלך שבעים איש את־גדלי העיר מגדלים אותם׃ 
12O 010:007 ויהי כבא הספר אליהם ויקחו את־בני המלך וישחטו שבעים איש וישימו את־ראשיהם בדודים וישלחו אליו יזרעאלה׃ 
12O 010:008 ויבא המלאך ויגד־לו לאמר הביאו ראשי בני־המלך ויאמר שימו אתם שני צברים פתח השער עד־הבקר׃ 
12O 010:009 ויהי בבקר ויצא ויעמד ויאמר אל־כל־העם צדקים אתם הנה אני קשרתי על־אדני ואהרגהו ומי הכה את־כל־אלה׃ 
12O 010:010 דעו אפוא כי לא יפל מדבר יהוה ארצה אשר־דבר יהוה על־בית אחאב ויהוה עשה את אשר דבר ביד עבדו אליהו׃ 
12O 010:011 ויך יהוא את כל־הנשארים לבית־אחאב ביזרעאל וכל־גדליו ומידעיו וכהניו עד־בלתי השאיר־לו שריד׃ 
12O 010:012 ויקם ויבא וילך שמרון הוא בית־עקד הרעים בדרך׃ 
12O 010:013 ויהוא מצא את־אחי אחזיהו מלך־יהודה ויאמר מי אתם ויאמרו אחי אחזיהו אנחנו ונרד לשלום בני־המלך ובני הגבירה׃ 
12O 010:014 ויאמר תפשום חיים ויתפשום חיים וישחטום אל־בור בית־עקד ארבעים ושנים איש ולא־השאיר איש מהם׃    ס 
12O 010:015 וילך משם וימצא את־יהונדב בן־רכב לקראתו ויברכהו ויאמר אליו היש את־לבבך ישר כאשר לבבי עם־לבבך ויאמר יהונדב יש ויש תנה את־ידך ויתן ידו ויעלהו אליו אל־המרכבה׃ 
12O 010:016 ויאמר לכה אתי וראה בקנאתי ליהוה וירכבו אתו ברכבו׃ 
12O 010:017 ויבא שמרון ויך את־כל־הנשארים לאחאב בשמרון עד־השמידו כדבר יהוה אשר דבר אל־אליהו׃  פ 
12O 010:018 ויקבץ יהוא את־כל־העם ויאמר אלהם אחאב עבד את־הבעל מעט יהוא יעבדנו הרבה׃ 
12O 010:019 ועתה כל־נביאי הבעל כל־עבדיו וכל־כהניו קראו אלי איש אל־יפקד כי זבח גדול לי לבעל כל אשר־יפקד לא יחיה ויהוא עשה בעקבה למען האביד את־עבדי הבעל׃ 
12O 010:020 ויאמר יהוא קדשו עצרה לבעל ויקראו׃ 
12O 010:021 וישלח יהוא בכל־ישראל ויבאו כל־עבדי הבעל ולא־נשאר איש אשר לא־בא ויבאו בית הבעל וימלא בית־הבעל פה לפה׃ 
12O 010:022 ויאמר לאשר על־המלתחה הוצא לבוש לכל עבדי הבעל ויצא להם המלבוש׃ 
12O 010:023 ויבא יהוא ויהונדב בן־רכב בית הבעל ויאמר לעבדי הבעל חפשו וראו פן־יש־פה עמכם מעבדי יהוה כי אם־עבדי הבעל לבדם׃ 
12O 010:024 ויבאו לעשות זבחים ועלות ויהוא שם־לו בחוץ שמנים איש ויאמר האיש אשר־ימלט מן־האנשים אשר אני מביא על־ידיכם נפשו תחת נפשו׃ 
12O 010:025 ויהי ככלתו ׀ לעשות העלה ויאמר יהוא לרצים ולשלשים באו הכום איש אל־יצא ויכום לפי־חרב וישלכו הרצים והשלשים וילכו עד־עיר בית־הבעל׃ 
12O 010:026 ויצאו את־מצבות בית־הבעל וישרפוה׃ 
12O 010:027 ויתצו את מצבת הבעל ויתצו את־בית הבעל וישמהו [למחראות כ] (למוצאות ק) עד־היום׃ 
12O 010:028 וישמד יהוא את־הבעל מישראל׃ 
12O 010:029 רק חטאי ירבעם בן־נבט אשר החטיא את־ישראל לא־סר יהוא מאחריהם עגלי הזהב אשר בית־אל ואשר בדן׃    ס 
12O 010:030 ויאמר יהוה אל־יהוא יען אשר־הטיבת לעשות הישר בעיני ככל אשר בלבבי עשית לבית אחאב בני רבעים ישבו לך על־כסא ישראל׃ 
12O 010:031 ויהוא לא שמר ללכת בתורת־יהוה אלהי־ישראל בכל־לבבו לא סר מעל חטאות ירבעם אשר החטיא את־ישראל׃ 
12O 010:032 בימים ההם החל יהוה לקצות בישראל ויכם חזאל בכל־גבול ישראל׃ 
12O 010:033 מן־הירדן מזרח השמש את כל־ארץ הגלעד הגדי והראובני והמנשי מערער אשר על־נחל ארנן והגלעד והבשן׃ 
12O 010:034 ויתר דברי יהוא וכל־אשר עשה וכל־גבורתו הלוא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃ 
12O 010:035 וישכב יהוא עם־אבתיו ויקברו אתו בשמרון וימלך יהואחז בנו תחתיו׃ 
12O 010:036 והימים אשר מלך יהוא על־ישראל עשרים ושמנה־שנה בשמרון׃  פ 
12O 011:001 ועתליה אם אחזיהו [וראתה כ] (ראתה ק) כי מת בנה ותקם ותאבד את כל־זרע הממלכה׃ 
12O 011:002 ותקח יהושבע בת־המלך־יורם אחות אחזיהו את־יואש בן־אחזיה ותגנב אתו מתוך בני־המלך [הממותתים כ] (המומתים ק) אתו ואת־מינקתו בחדר המטות ויסתרו אתו מפני עתליהו ולא הומת׃ 
12O 011:003 ויהי אתה בית יהוה מתחבא שש שנים ועתליה מלכת על־הארץ׃  פ 
12O 011:004 ובשנה השביעית שלח יהוידע ויקח ׀ את־שרי [המאיות כ] (המאות ק) לכרי ולרצים ויבא אתם אליו בית יהוה ויכרת להם ברית וישבע אתם בבית יהוה וירא אתם את־בן־המלך׃ 
12O 011:005 ויצום לאמר זה הדבר אשר תעשון השלשית מכם באי השבת ושמרי משמרת בית המלך׃ 
12O 011:006 והשלשית בשער סור והשלשית בשער אחר הרצים ושמרתם את־משמרת הבית מסח׃ 
12O 011:007 ושתי הידות בכם כל יצאי השבת ושמרו את־משמרת בית־יהוה אל־המלך׃ 
12O 011:008 והקפתם על־המלך סביב איש וכליו בידו והבא אל־השדרות יומת והיו את־המלך בצאתו ובבאו׃ 
12O 011:009 ויעשו שרי [המאיות כ] (המאות ק) ככל אשר־צוה יהוידע הכהן ויקחו איש את־אנשיו באי השבת עם יצאי השבת ויבאו אל־יהוידע הכהן׃ 
12O 011:010 ויתן הכהן לשרי [המאיות כ] (המאות ק) את־החנית ואת־השלטים אשר למלך דוד אשר בבית יהוה׃ 
12O 011:011 ויעמדו הרצים איש ׀ וכליו בידו מכתף הבית הימנית עד־כתף הבית השמאלית למזבח ולבית על־המלך סביב׃ 
12O 011:012 ויוצא את־בן־המלך ויתן עליו את־הנזר ואת־העדות וימלכו אתו וימשחהו ויכו־כף ויאמרו יחי המלך׃    ס 
12O 011:013 ותשמע עתליה את־קול הרצין העם ותבא אל־העם בית יהוה׃ 
12O 011:014 ותרא והנה המלך עמד על־העמוד כמשפט והשרים והחצצרות אל־המלך וכל־עם הארץ שמח ותקע בחצצרות ותקרע עתליה את־בגדיה ותקרא קשר קשר׃    ס 
12O 011:015 ויצו יהוידע הכהן את־שרי [המיאות כ] (המאות ׀ ק) פקדי החיל ויאמר אליהם הוציאו אתה אל־מבית לשדרת והבא אחריה המת בחרב כי אמר הכהן אל־תומת בית יהוה׃ 
12O 011:016 וישמו לה ידים ותבוא דרך־מבוא הסוסים בית המלך ותומת שם׃    ס 
12O 011:017 ויכרת יהוידע את־הברית בין יהוה ובין המלך ובין העם להיות לעם ליהוה ובין המלך ובין העם׃ 
12O 011:018 ויבאו כל־עם הארץ בית־הבעל ויתצהו את־ [מזבחתו כ] (מזבחתיו ק) ואת־צלמיו שברו היטב ואת מתן כהן הבעל הרגו לפני המזבחות וישם הכהן פקדות על־בית יהוה׃ 
12O 011:019 ויקח את־שרי המאות ואת־הכרי ואת־הרצים ואת ׀ כל־עם הארץ וירידו את־המלך מבית יהוה ויבואו דרך־שער  הרצים בית המלך וישב על־כסא המלכים׃ 
12O 011:020 וישמח כל־עם־הארץ והעיר שקטה ואת־עתליהו המיתו בחרב בית [מלך כ] (המלך׃ ק)    ס 
12O 012:001 בן־שבע שנים יהואש במלכו׃  פ 
12O 012:002 בשנת־שבע ליהוא מלך יהואש וארבעים שנה מלך בירושלם ושם אמו צביה מבאר שבע׃ 
12O 012:003 ויעש יהואש הישר בעיני יהוה כל־ימיו אשר הורהו יהוידע הכהן׃ 
12O 012:004 רק הבמות לא־סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות׃ 
12O 012:005 ויאמר יהואש אל־הכהנים כל כסף הקדשים אשר־יובא בית־יהוה כסף עובר איש כסף נפשות ערכו כל־כסף אשר יעלה על לב־איש להביא בית יהוה׃ 
12O 012:006 יקחו להם הכהנים איש מאת מכרו והם יחזקו את־בדק הבית לכל אשר־ימצא שם בדק׃  פ 
12O 012:007 ויהי בשנת עשרים ושלש שנה למלך יהואש לא־חזקו הכהנים את־בדק הבית׃ 
12O 012:008 ויקרא המלך יהואש ליהוידע הכהן ולכהנים ויאמר אלהם מדוע אינכם מחזקים את־בדק הבית ועתה אל־תקחו־כסף מאת מכריכם כי־לבדק הבית תתנהו׃ 
12O 012:009 ויאתו הכהנים לבלתי קחת־כסף מאת העם ולבלתי חזק את־בדק הבית׃ 
12O 012:010 ויקח יהוידע הכהן ארון אחד ויקב חר בדלתו ויתן אתו אצל המזבח [בימין כ] (מימין ק) בבוא־איש בית יהוה ונתנו־שמה הכהנים שמרי הסף את־כל־הכסף המובא בית־יהוה׃ 
12O 012:011 ויהי כראותם כי־רב הכסף בארון ויעל ספר המלך והכהן הגדול ויצרו וימנו את־הכסף הנמצא בית־יהוה׃ 
12O 012:012 ונתנו את־הכסף המתכן על־ [יד כ] (ידי ק) עשי המלאכה [הפקדים כ] (המפקדים ק) בית יהוה ויוציאהו לחרשי העץ ולבנים העשים בית יהוה׃ 
12O 012:013 ולגדרים ולחצבי האבן ולקנות עצים ואבני מחצב לחזק את־בדק בית־יהוה ולכל אשר־יצא על־הבית לחזקה׃ 
12O 012:014 אך לא יעשה בית יהוה ספות כסף מזמרות מזרקות חצצרות כל־כלי זהב וכלי־כסף מן־הכסף המובא בית־יהוה׃ 
12O 012:015 כי־לעשי המלאכה יתנהו וחזקו־בו את־בית יהוה׃ 
12O 012:016 ולא יחשבו את־האנשים אשר יתנו את־הכסף על־ידם לתת לעשי המלאכה כי באמנה הם עשים׃ 
12O 012:017 כסף אשם וכסף חטאות לא יובא בית יהוה לכהנים יהיו׃  פ 
12O 012:018 אז יעלה חזאל מלך ארם וילחם על־גת וילכדה וישם חזאל פניו לעלות על־ירושלם׃ 
12O 012:019 ויקח יהואש מלך־יהודה את כל־הקדשים אשר־הקדישו יהושפט ויהורם ואחזיהו אבתיו מלכי יהודה ואת־קדשיו ואת כל־הזהב הנמצא באצרות בית־יהוה ובית המלך וישלח לחזאל מלך ארם ויעל מעל ירושלם׃ 
12O 012:020 ויתר דברי יואש וכל־אשר עשה הלוא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה׃ 
12O 012:021 ויקמו עבדיו ויקשרו־קשר ויכו את־יואש בית מלא היורד סלא׃ 
12O 012:022 ויוזבד בןש־מעת ויהוזבד בן־שמר ׀ עבדיו הכהו וימת ויקברו אתו עם־אבתיו בעיר דוד וימלך אמציה בנו תחתיו׃  פ 
12O 013:001 בשנת עשרים ושלש שנה ליואש בן־אחזיהו מלך יהודה מלך יהואחז בן־יהוא על־ישראל בשמרון שבע עשרה שנה׃ 
12O 013:002 ויעש הרע בעיני יהוה וילך אחר חטאת ירבעם בן־נבט אשר־החטיא את־ישראל לא־סר ממנה׃ 
12O 013:003 ויחר־אף יהוה בישראל ויתנם ביד ׀ חזאל מלך־ארם וביד בן־הדד בן־חזאל כל־הימים׃ 
12O 013:004 ויחל יהואחז את־פני יהוה וישמע אליו יהוה כי ראה את־לחץ ישראל כי־לחץ אתם מלך ארם׃ 
12O 013:005 ויתן יהוה לישראל מושיע ויצאו מתחת יד־ארם וישבו בני־ישראל באהליהם כתמול שלשום׃ 
12O 013:006 אך לא־סרו מחטאות בית־ירבעם אשר־ [החטי כ] (החטיא ק) את־ישראל בה הלך וגם האשרה עמדה בשמרון׃ 
12O 013:007 כי לא השאיר ליהואחז עם כי אם־חמשים פרשים ועשרה רכב ועשרת אלפים רגלי כי אבדם מלך ארם וישמם כעפר לדש׃ 
12O 013:008 ויתר  דברי יהואחז וכל־אשר עשה וגבורתו הלוא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃ 
12O 013:009 וישכב יהואחז עם־אבתיו ויקברהו בשמרון וימלך יואש בנו תחתיו׃  פ 
12O 013:010 בשנת שלשים ושבע שנה ליואש מלך יהודה מלך יהואש בן־יהואחז על־ישראל בשמרון שש עשרה שנה׃ 
12O 013:011 ויעשה הרע בעיני יהוה לא סר מכל־חטאות ירבעם בן־נבט אשר־החטיא את־ישראל בה הלך׃ 
12O 013:012 ויתר דברי יואש וכל־אשר עשה וגבורתו אשר נלחם עם אמציה מלך־יהודה הלוא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃ 
12O 013:013 וישכב יואש עם־אבתיו וירבעם ישב על־כסאו ויקבר יואש בשמרון עם מלכי ישראל׃  פ 
12O 013:014 ואלישע חלה את־חליו אשר ימות בו וירד אליו יואש מלך־ישראל ויבך על־פניו ויאמר אבי ׀ אבי רכב ישראל ופרשיו׃ 
12O 013:015 ויאמר לו אלישע קח קשת וחצים ויקח אליו קשת וחצים׃ 
12O 013:016 ויאמר ׀ למלך ישראל הרכב ידך על־הקשת וירכב ידו וישם אלישע ידיו על־ידי המלך׃ 
12O 013:017 ויאמר פתח החלון קדמה ויפתח ויאמר אלישע ירה ויור ויאמר חץ־תשועה ליהוה וחץ תשועה בארם והכית את־ארם באפק עד־כלה׃ 
12O 013:018 ויאמר קח החצים ויקח ויאמר למלך־ישראל הך־ארצה ויך שלש־פעמים ויעמד׃ 
12O 013:019 ויקצף עליו איש האלהים ויאמר להכות חמש או־שש פעמים אז הכית את־ארם עד־כלה ועתה שלש פעמים תכה את־ארם׃    ס 
12O 013:020 וימת אלישע ויקברהו וגדודי מואב יבאו בארץ בא שנה׃ 
12O 013:021 ויהי הם ׀ קברים איש והנה ראו את־הגדוד וישליכו את־האיש בקבר אלישע וילך ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על־רגליו׃  פ 
12O 013:022 וחזאל מלך ארם לחץ את־ישראל כל ימי יהואחז׃ 
12O 013:023 ויחן יהוה אתם וירחמם ויפן אליהם למען בריתו את־אברהם יצחק ויעקב ולא אבה השחיתם ולא־השליכם מעל־פניו עד־עתה׃ 
12O 013:024 וימת חזאל מלך־ארם וימלך בן־הדד בנו תחתיו׃ 
12O 013:025 וישב יהואש בן־יהואחז ויקח את־הערים מיד בן־הדד בן־חזאל אשר לקח מיד יהואחז אביו במלחמה שלש פעמים הכהו יואש וישב את־ערי ישראל׃  פ 
12O 014:001 בשנת שתים ליואש בן־יואחז מלך ישראל מלך אמציהו בן־יואש מלך יהודה׃ 
12O 014:002 בן־עשרים וחמש שנה היה במלכו ועשרים ותשע שנה מלך בירושלם ושם אמו [יהועדין כ] (יהועדן ק) מן־ירושלם׃ 
12O 014:003 ויעש הישר בעיני יהוה רק לא כדוד אביו ככל אשר־עשה יואש אביו עשה׃ 
12O 014:004 רק הבמות לא־סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות׃ 
12O 014:005 ויהי כאשר חזקה הממלכה בידו ויך את־עבדיו המכים את־המלך אביו׃ 
12O 014:006 ואת־בני המכים לא המית ככתוב בספר תורת־משה אשר־צוה יהוה לאמר לא־יומתו אבות על־בנים ובנים לא־יומתו על־אבות כי אם־איש בחטאו [ימות כ] (יומת׃ ק) 
12O 014:007 הוא־הכה את־אדום בגיא־ [המלח כ] (מלח ק) עשרת אלפים ותפש את־הסלע במלחמה ויקרא את־שמה יקתאל עד היום הזה׃  פ 
12O 014:008 אז שלח אמציה מלאכים אל־יהואש בן־יהואחז בן־יהוא מלך ישראל לאמר לכה נתראה פנים׃ 
12O 014:009 וישלח יהואש מלך־ישראל אל־אמציהו מלך־יהודה לאמר החוח אשר בלבנון לח אל־הארז אשר בלבנון לאמר תנה־את־בתך לבני לאשה ותעבר חית השדה אשר בלבנון ותרמס את־החוח׃ 
12O 014:010 הכה הכית את־אדום ונשאך לבך הכבד ושב בביתך ולמה תתגרה ברעה ונפלתה אתה ויהודה עמך׃ 
12O 014:011 ולא־שמע אמציהו ויעל יהואש מלך־ישראל ויתראו פנים הוא ואמציהו מלך־יהודה בבית שמש אשר ליהודה׃ 
12O 014:012 וינגף יהודה לפני ישראל וינסו איש [לאהלו כ] (לאהליו׃ ק) 
12O 014:013 ואת אמציהו מלך־יהודה בן־יהואש בן־אחזיהו תפש יהואש מלך־ישראל בבית שמש [ויבאו כ] (ויבא ק) ירושלם ויפרץ בחומת ירושלם בשער אפרים עד־שער הפנה ארבע מאות אמה׃ 
12O 014:014 ולקח את־כל־הזהב־והכסף ואת כל־הכלים הנמצאים בית־יהוה ובאצרות בית המלך ואת בני התערבות וישב שמרונה׃ 
12O 014:015 ויתר דברי יהואש אשר עשה וגבורתו ואשר נלחם עם אמציהו מלך־יהודה הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃ 
12O 014:016 וישכב יהואש עם־אבתיו ויקבר בשמרון עם מלכי ישראל וימלך ירבעם בנו תחתיו׃  פ 
12O 014:017 ויחי אמציהו בן־יואש מלך יהודה אחרי מות יהואש בן־יהואחז מלך ישראל חמש עשרה שנה׃ 
12O 014:018 ויתר דברי אמציהו הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה׃ 
12O 014:019 ויקשרו עליו קשר בירושלם וינס לכישה וישלחו אחריו לכישה וימתהו שם׃ 
12O 014:020 וישאו אתו על־הסוסים ויקבר בירושלם עם־אבתיו בעיר דוד׃ 
12O 014:021 ויקחו כל־עם יהודה את־עזריה והוא בן־שש עשרה שנה וימלכו אתו תחת אביו אמציהו׃ 
12O 014:022 הוא בנה את־אילת וישבה ליהודה אחרי שכב־המלך עם־אבתיו׃  פ 
12O 014:023 בשנת חמש־עשרה  שנה לאמציהו בן־יואש מלך יהודה מלך ירבעם בן־יואש מלך־ישראל בשמרון ארבעים ואחת שנה׃ 
12O 014:024 ויעש הרע בעיני יהוה לא סר מכל־חטאות ירבעם בן־נבט אשר החטיא את־ישראל׃ 
12O 014:025 הוא השיב את־גבול ישראל מלבוא חמת עד־ים הערבה כדבר יהוה אלהי ישראל אשר דבר ביד־עבדו יונה בן־אמתי הנביא אשר מגת החפר׃ 
12O 014:026 כי־ראה יהוה את־עני ישראל מרה מאד ואפס עצור ואפס עזוב ואין עזר לישראל׃ 
12O 014:027 ולא־דבר יהוה למחות את־שם ישראל מתחת השמים ויושיעם ביד ירבעם בן־יואש׃ 
12O 014:028 ויתר דברי ירבעם וכל־אשר עשה וגבורתו אשר־נלחם ואשר השיב את־דמשק ואת־חמת ליהודה בישראל הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃ 
12O 014:029 וישכב ירבעם עם־אבתיו עם מלכי ישראל וימלך זכריה בנו תחתיו׃  פ 
12O 015:001 בשנת עשרים ושבע שנה לירבעם מלך ישראל מלך עזריה בן־אמציה מלך יהודה׃ 
12O 015:002 בן־שש עשרה שנה היה במלכו וחמשים ושתים שנה מלך בירושלם ושם אמו יכליהו מירושלם׃ 
12O 015:003 ויעש הישר בעיני יהוה ככל אשר־עשה אמציהו אביו׃ 
12O 015:004 רק הבמות לא־סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות׃ 
12O 015:005 וינגע יהוה את־המלך ויהי מצרע עד־יום מתו וישב בבית החפשית ויותם בן־המלך על־הבית שפט את־עם הארץ׃ 
12O 015:006 ויתר דברי עזריהו וכל־אשר עשה הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה׃ 
12O 015:007 וישכב עזריה עם־אבתיו ויקברו אתו עם־אבתיו בעיר דוד וימלך יותם בנו תחתיו׃  פ 
12O 015:008 בשנת שלשים ושמנה שנה לעזריהו מלך יהודה מלך זכריהו בן־ירבעם על־ישראל בשמרון ששה חדשים׃ 
12O 015:009 ויעש הרע בעיני יהוה כאשר עשו אבתיו לא סר מחטאות ירבעם בן־נבט אשר החטיא את־ישראל׃ 
12O 015:010 ויקשר עליו שלם בן־יבש ויכהו קבלעם  וימיתהו וימלך תחתיו׃ 
12O 015:011 ויתר דברי זכריה הנם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃ 
12O 015:012 הוא דבר־יהוה אשר דבר אל־יהוא לאמר בני רביעים ישבו לך על־כסא ישראל ויהי־כן׃  פ 
12O 015:013 שלום בן־יביש מלך בשנת שלשים ותשע שנה לעזיה מלך יהודה וימלך ירח־ימים בשמרון׃ 
12O 015:014 ויעל מנחם בן־גדי מתרצה ויבא שמרון ויך את־שלום בן־יביש בשמרון וימיתהו וימלך תחתיו׃ 
12O 015:015 ויתר דברי שלום וקשרו אשר קשר הנם כתבים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃    ס 
12O 015:016 אז יכה־מנחם את־תפסח ואת־כל־אשר־בה ואת־גבוליה מתרצה כי לא פתח ויך את כל־ההרותיה בקע׃  פ 
12O 015:017 בשנת שלשים ותשע שנה לעזריה מלך יהודה מלך מנחם בן־גדי על־ישראל עשר שנים בשמרון׃ 
12O 015:018 ויעש הרע בעיני יהוה לא סר מעל חטאות ירבעם בן־נבט אשר־החטיא את־ישראל כל־ימיו׃ 
12O 015:019 בא פול מלך־אשור על־הארץ ויתן מנחם לפול אלף ככר־כסף להיות ידיו אתו להחזיק הממלכה בידו׃ 
12O 015:020 ויצא מנחם את־הכסף על־ישראל על כל־גבורי החיל לתת למלך אשור חמשים שקלים כסף לאיש אחד וישב מלך אשור ולא־עמד שם בארץ׃ 
12O 015:021 ויתר דברי מנחם וכל־אשר עשה הלוא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃ 
12O 015:022 וישכב מנחם עם־אבתיו וימלך פקחיה בנו תחתיו׃  פ 
12O 015:023 בשנת חמשים שנה לעזריה מלך יהודה מלך פקחיה בן־מנחם על־ישראל בשמרון שנתים׃ 
12O 015:024 ויעש הרע בעיני יהוה לא סר מחטאות ירבעם בן־נבט אשר החטיא את־ישראל׃ 
12O 015:025 ויקשר עליו פקח בן־רמליהו שלישו ויכהו בשמרון בארמון בית־ [מלך כ] (המלך ק) את־ארגב ואת־האריה ועמו חמשים איש מבני גלעדים וימיתהו וימלך תחתיו׃ 
12O 015:026 ויתר דברי פקחיה וכל־אשר עשה הנם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃  פ 
12O 015:027 בשנת חמשים ושתים שנה לעזריה מלך יהודה מלך פקח בן־רמליהו על־ישראל בשמרון עשרים שנה׃ 
12O 015:028 ויעש הרע בעיני יהוה לא סר מן־חטאות ירבעם בן־נבט אשר החטיא את־ישראל׃ 
12O 015:029 בימי פקח מלך־ישראל בא תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את־עיון ואת־אבל בית־מעכה ואת־ינוח ואת־קדש ואת־חצור ואת־הגלעד ואת־הגלילה כל ארץ נפתלי ויגלם אשורה׃ 
12O 015:030 ויקשר־קשר הושע בן־אלה על־פקח בן־רמליהו ויכהו וימיתהו וימלך תחתיו בשנת עשרים ליותם בן־עזיה׃ 
12O 015:031 ויתר דברי־פקח וכל־אשר עשה הנם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃  פ 
12O 015:032 בשנת שתים לפקח בן־רמליהו מלך ישראל מלך יותם בן־עזיהו מלך יהודה׃ 
12O 015:033 בן־עשרים וחמש שנה היה במלכו ושש־עשרה שנה מלך בירושלם ושם אמו ירושא בת־צדוק׃ 
12O 015:034 ויעש הישר בעיני יהוה ככל אשר־עשה עזיהו אביו עשה׃ 
12O 015:035 רק הבמות לא סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות הוא בנה את־שער בית־יהוה העליון׃ 
12O 015:036 ויתר דברי יותם אשר עשה הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה׃ 
12O 015:037 בימים ההם החל יהוה להשליח ביהודה רצין מלך ארם ואת פקח בן־רמליהו׃ 
12O 015:038 וישכב יותם עם־אבתיו ויקבר עם־אבתיו בעיר דוד אביו וימלך אחז בנו תחתיו׃  פ 
12O 016:001 בשנת שבע־עשרה שנה לפקח בן־רמליהו מלך אחז בן־יותם מלך יהודה׃ 
12O 016:002 בן־עשרים שנה אחז במלכו ושש־עשרה שנה מלך בירושלם ולא־עשה הישר בעיני יהוה אלהיו כדוד אביו׃ 
12O 016:003 וילך בדרך מלכי ישראל וגם את־בנו העביר באש כתעבות הגוים אשר הוריש יהוה אתם מפני בני ישראל׃ 
12O 016:004 ויזבח ויקטר בבמות ועל־הגבעות ותחת כל־עץ רענן׃ 
12O 016:005 אז יעלה רצין מלך־ארם ופקח בן־רמליהו מלך־ישראל ירושלם למלחמה ויצרו על־אחז ולא יכלו להלחם׃ 
12O 016:006 בעת ההיא השיב רצין מלך־ארם את־אילת לארם וינשל את־היהודים מאילות [וארמים כ] (ואדומים  ק) באו אילת וישבו שם עד היום הזה׃  פ 
12O 016:007 וישלח אחז מלאכים אל־תגלת פלסר מלך־אשור לאמר עבדך ובנך אני עלה והושעני מכף מלך־ארם ומכף מלך ישראל הקומים עלי׃ 
12O 016:008 ויקח אחז את־הכסף ואת־הזהב הנמצא בית יהוה ובאצרות בית המלך וישלח למלך־אשור שחד׃ 
12O 016:009 וישמע אליו מלך אשור ויעל מלך אשור אל־דמשק ויתפשה ויגלה קירה ואת־רצין המית׃ 
12O 016:010 וילך המלך אחז לקראת תגלת פלאסר מלך־אשור דומשק וירא את־המזבח אשר בדמשק וישלח המלך אחז אל־אוריה הכהן את־דמות המזבח ואת־תבניתו לכל־מעשהו׃ 
12O 016:011 ויבן אוריה הכהן את־המזבח ככל אשר־שלח המלך אחז מדמשק כן עשה אוריה הכהן עד־בוא המלך־אחז מדמשק׃ 
12O 016:012 ויבא המלך מדמשק וירא המלך את־המזבח ויקרב המלך על־המזבח ויעל עליו׃ 
12O 016:013 ויקטר את־עלתו ואת־מנחתו ויסך את־נסכו ויזרק את־דם־השלמים אשר־לו על־המזבח׃ 
12O 016:014 ואת המזבח הנחשת אשר לפני יהוה ויקרב מאת פני הבית מבין המזבח ומבין בית יהוה ויתן אתו על־ירך המזבח צפונה׃ 
12O 016:015 [ויצוהו כ] (ויצוה ק) המלך־אחז את־אוריה הכהן לאמר על המזבח הגדול הקטר את־עלת־הבקר ואת־מנחת הערב ואת־עלת המלך ואת־מנחתו ואת עלת כל־עם הארץ ומנחתם ונסכיהם וכל־דם עלה וכל־דם־זבח עליו תזרק ומזבח הנחשת יהיה־לי לבקר׃ 
12O 016:016 ויעש אוריה הכהן ככל אשר־צוה המלך אחז׃ 
12O 016:017 ויקצץ המלך אחז את־המסגרות המכנות ויסר מעליהם [ואת־ כ] (את־הכיר ק) ואת־הים הורד מעל הבקר הנחשת אשר תחתיה ויתן אתו על מרצפת אבנים׃ 
12O 016:018 ואת־ [מיסך כ] (מוסך ק) השבת אשר־בנו בבית ואת־מבוא המלך החיצונה הסב בית יהוה מפני מלך אשור׃ 
12O 016:019 ויתר דברי אחז אשר עשה הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה׃ 
12O 016:020 וישכב אחז עם־אבתיו ויקבר עם־אבתיו בעיר דוד וימלך חזקיהו בנו תחתיו׃  פ 
12O 017:001 בשנת שתים עשרה לאחז מלך יהודה מלך הושע בן־אלה בשמרון על־ישראל תשע שנים׃ 
12O 017:002 ויעש הרע בעיני יהוה רק לא כמלכי ישראל אשר היו לפניו׃ 
12O 017:003 עליו עלה שלמנאסר מלך אשור ויהי־לו הושע עבד וישב לו מנחה׃ 
12O 017:004 וימצא מלך־אשור בהושע קשר אשר שלח מלאכים אל־סוא מלך־מצרים ולא־העלה מנחה למלך אשור כשנה בשנה ויעצרהו מלך אשור ויאסרהו בית כלא׃ 
12O 017:005 ויעל מלך־אשור  בכל־הארץ ויעל שמרון ויצר עליה שלש שנים׃ 
12O 017:006 בשנת התשיעית  להושע לכד מלך־אשור את־שמרון ויגל את־ישראל אשורה וישב אתם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי׃  פ 
12O 017:007 ויהי כי־חטאו בני־ישראל ליהוה אלהיהם המעלה אתם מארץ מצרים מתחת יד פרעה מלך־מצרים וייראו אלהים אחרים׃ 
12O 017:008 וילכו בחקות הגוים אשר הוריש יהוה מפני בני ישראל ומלכי ישראל אשר עשו׃ 
12O 017:009 ויחפאו בני־ישראל דברים אשר לא־כן על־יהוה אלהיהם ויבנו להם במות בכל־עריהם ממגדל נוצרים עד־עיר מבצר׃ 
12O 017:010 ויצבו להם מצבות ואשרים על כל־גבעה גבהה ותחת כל־עץ רענן׃ 
12O 017:011 ויקטרו־שם בכל־במות כגוים אשר־הגלה יהוה מפניהם ויעשו דברים רעים להכעיס את־יהוה׃ 
12O 017:012 ויעבדו הגללים אשר אמר יהוה להם לא תעשו את־הדבר הזה׃ 
12O 017:013 ויעד יהוה בישראל וביהודה ביד כל־ [נביאו כ] (נביאי ק) כל־חזה לאמר בו  מדרכיכם הרעים ושמרו מצותי חקותי ככל־התורה אשר צויתי את־אבתיכם ואשר שלחתי אליכם ביד עבדי הנביאים׃ 
12O 017:014 ולא שמעו ויקשו את־ערפם כערף אבותם אשר לא האמינו ביהוה אלהיהם׃ 
12O 017:015 וימאסו את־חקיו ואת־בריתו אשר כרת את־אבותם ואת עדותיו אשר העיד בם וילכו אחרי ההבל ויהבלו ואחרי הגוים אשר סביבתם אשר צוה יהוה אתם לבלתי עשות כהם׃ 
12O 017:016 ויעזבו את־כל־מצות יהוה אלהיהם ויעשו להם מסכה [שנים כ] (שני ק) עגלים ויעשו אשירה וישתחוו לכל־צבא השמים ויעבדו את־הבעל׃ 
12O 017:017 ויעבירו את־בניהם ואת־בנותיהם באש ויקסמו קסמים וינחשו ויתמכרו לעשות הרע בעיני יהוה להכעיסו׃ 
12O 017:018 ויתאנף יהוה מאד בישראל ויסרם מעל פניו לא נשאר רק שבט יהודה לבדו׃ 
12O 017:019 גם־יהודה לא שמר את־מצות יהוה אלהיהם וילכו בחקות ישראל אשר עשו׃ 
12O 017:020 וימאס יהוה בכל־זרע ישראל ויענם ויתנם ביד־שסים עד אשר השליכם מפניו׃ 
12O 017:021 כי־קרע ישראל מעל בית דוד וימליכו את־ירבעם בן־נבט [וידא כ] (וידח ק) ירבעם את־ישראל מאחרי יהוה והחטיאם  חטאה גדולה׃ 
12O 017:022 וילכו בני ישראל בכל־חטאות ירבעם אשר עשה לא־סרו ממנה׃ 
12O 017:023 עד אשר־הסיר יהוה את־ישראל מעל פניו כאשר דבר ביד כל־עבדיו הנביאים ויגל ישראל מעל אדמתו אשורה עד היום הזה׃  פ 
12O 017:024 ויבא מלך־אשור מבבל ומכותה  ומעוא ומחמת וספרוים וישב בערי שמרון תחת בני ישראל וירשו את־שמרון וישבו בעריה׃ 
12O 017:025 ויהי בתחלת שבתם שם לא יראו את־יהוה וישלח יהוה בהם את־האריות ויהיו הרגים בהם׃ 
12O 017:026 ויאמרו למלך אשור לאמר הגוים אשר הגלית ותושב בערי שמרון לא ידעו את־משפט אלהי הארץ וישלח־בם את־האריות והנם ממיתים אותם כאשר אינם ידעים את־משפט אלהי הארץ׃ 
12O 017:027 ויצו מלך־אשור לאמר הליכו שמה אחד מהכהנים אשר הגליתם משם וילכו וישבו שם וירם את־משפט אלהי הארץ׃ 
12O 017:028 ויבא אחד מהכהנים אשר הגלו משמרון וישב בבית־אל ויהי מורה אתם איך ייראו את־יהוה׃ 
12O 017:029 ויהיו עשים גוי גוי אלהיו ויניחו ׀ בבית הבמות אשר עשו השמרנים גוי גוי בעריהם אשר הם ישבים שם׃ 
12O 017:030 ואנשי בבל עשו את־סכות בנות ואנשי־כות  עשו את־נרגל ואנשי חמת עשו את־אשימא׃ 
12O 017:031 והעוים עשו נבחז ואת־תרתק והספרוים שרפים את־בניהם באש לאדרמלך וענמלך [אלה כ] (אלהי ק) [ספרים כ] (ספרוים׃ ק) 
12O 017:032 ויהיו יראים את־יהוה ויעשו להם מקצותם כהני במות ויהיו עשים להם בבית הבמות׃ 
12O 017:033 את־יהוה היו יראים ואת־אלהיהם היו עבדים כמשפט הגוים אשר־הגלו אתם משם׃ 
12O 017:034 עד היום הזה הם עשים כמשפטים הראשנים אינם יראים את־יהוה ואינם עשים כחקתם וכמשפטם וכתורה וכמצוה אשר צוה יהוה את־בני יעקב אשר־שם שמו ישראל׃ 
12O 017:035 ויכרת יהוה אתם ברית ויצום לאמר לא תיראו אלהים אחרים ולא־תשתחוו להם ולא תעבדום ולא תזבחו להם׃ 
12O 017:036 כי אם־את־יהוה אשר העלה אתכם מארץ מצרים בכח גדול ובזרוע נטויה אתו תיראו ולו תשתחוו ולו תזבחו׃ 
12O 017:037 ואת־החקים ואת־המשפטים והתורה והמצוה אשר כתב לכם תשמרון לעשות כל־הימים ולא תיראו אלהים אחרים׃ 
12O 017:038 והברית אשר־כרתי אתכם לא תשכחו ולא תיראו אלהים אחרים׃ 
12O 017:039 כי אם־את־יהוה אלהיכם תיראו והוא יציל אתכם מיד כל־איביכם׃ 
12O 017:040 ולא שמעו כי אם־כמשפטם הראשון הם עשים׃ 
12O 017:041 ויהיו ׀ הגוים האלה יראים את־יהוה ואת־פסיליהם היו עבדים גם־בניהם ׀ ובני בניהם כאשר עשו אבתם הם עשים עד היום הזה׃  פ 
12O 018:001 ויהי בשנת שלש להושע בן־אלה מלך ישראל מלך חזקיה בן־אחז מלך יהודה׃ 
12O 018:002 בן־עשרים וחמש שנה היה במלכו ועשרים ותשע שנה מלך בירושלם ושם אמו אבי בת־זכריה׃ 
12O 018:003 ויעש הישר בעיני יהוה ככל אשר־עשה דוד אביו׃ 
12O 018:004 הוא ׀ הסיר את־הבמות ושבר את־המצבת וכרת את־האשרה וכתת נחש הנחשת אשר־עשה משה כי עד־הימים ההמה היו בני־ישראל מקטרים לו ויקרא־לו נחשתן׃ 
12O 018:005 ביהוה אלהי־ישראל בטח ואחריו לא־היה כמהו בכל מלכי יהודה ואשר היו לפניו׃ 
12O 018:006 וידבק ביהוה לא־סר מאחריו וישמר מצותיו אשר־צוה יהוה את־משה׃ 
12O 018:007 והיה יהוה עמו בכל אשר־יצא ישכיל וימרד במלך־אשור ולא עבדו׃ 
12O 018:008 הוא־הכה את־פלשתים עד־עזה ואת־גבוליה ממגדל נוצרים עד־עיר מבצר׃  פ 
12O 018:009 ויהי בשנה הרביעית למלך חזקיהו היא השנה השביעית להושע בן־אלה מלך ישראל עלה שלמנאסר מלך־אשור על־שמרון ויצר עליה׃ 
12O 018:010 וילכדה מקצה שלש שנים בשנת־שש לחזקיה היא שנת־תשע להושע מלך ישראל נלכדה שמרון׃ 
12O 018:011 ויגל מלך־אשור את־ישראל אשורה וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי׃ 
12O 018:012 על ׀ אשר לא־שמעו בקול יהוה אלהיהם ויעברו את־בריתו את כל־אשר צוה משה עבד יהוה ולא שמעו ולא עשו׃  פ 
12O 018:013 ובארבע עשרה שנה למלך חזקיה עלה סנחריב מלך־אשור על כל־ערי יהודה הבצרות ויתפשם׃ 
12O 018:014 וישלח חזקיה מלך־יהודה אל־מלך־אשור ׀ לכישה ׀ לאמר ׀ חטאתי שוב מעלי את אשר־תתן עלי אשא וישם מלך־אשור על־חזקיה מלך־יהודה שלש מאות ככר־כסף ושלשים ככר זהב׃ 
12O 018:015 ויתן חזקיה את־כל־הכסף הנמצא בית־יהוה ובאצרות בית המלך׃ 
12O 018:016 בעת ההיא קצץ חזקיה את־דלתות היכל יהוה ואת־האמנות אשר צפה חזקיה מלך יהודה ויתנם למלך אשור׃  פ 
12O 018:017 וישלח מלך־אשור את־תרתן ואת־רב־סריס ׀ ואת־רב־שקה מן־לכיש אל־המלך חזקיהו בחיל כבד ירושלם ויעלו ויבאו ירושלם ויעלו ויבאו ויעמדו בתעלת הברכה העליונה אשר במסלת שדה כובס׃ 
12O 018:018 ויקראו אל־המלך ויצא אלהם אליקים בן־חלקיהו אשר על־הבית ושבנה הספר ויואח בן־אסף המזכיר׃ 
12O 018:019 ויאמר אלהם רב־שקה אמרו־נא אל־חזקיהו כה־אמר המלך הגדול מלך אשור מה הבטחון הזה אשר בטחת׃ 
12O 018:020 אמרת אך־דבר־שפתים עצה וגבורה למלחמה עתה על־מי בטחת כי מרדת בי׃ 
12O 018:021 עתה הנה בטחת לך על־משענת הקנה הרצוץ הזה על־מצרים אשר יסמך איש עליו ובא בכפו ונקבה כן פרעה מלך־מצרים לכל־הבטחים עליו׃ 
12O 018:022 וכי־תאמרון אלי אל־יהוה אלהינו בטחנו הלוא־הוא אשר הסיר חזקיהו את־במתיו ואת־מזבחתיו ויאמר ליהודה ולירושלם לפני המזבח הזה תשתחוו בירושלם׃ 
12O 018:023 ועתה התערב נא את־אדני את־מלך אשור ואתנה לך אלפים סוסים אם־תוכל לתת לך רכבים עליהם׃ 
12O 018:024 ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדני הקטנים ותבטח לך על־מצרים לרכב ולפרשים׃ 
12O 018:025 עתה המבלעדי יהוה עליתי על־המקום הזה להשחתו יהוה אמר אלי עלה על־הארץ הזאת והשחיתה׃ 
12O 018:026 ויאמר אליקים בן־חלקיהו ושבנה ויואח אל־רב־שקה דבר־נא אל־עבדיך ארמית כי שמעים אנחנו ואל־תדבר עמנו יהודית באזני העם אשר על־החמה׃ 
12O 018:027 ויאמר אליהם רב־שקה העל אדניך ואליך שלחני אדני לדבר את־הדברים האלה הלא על־האנשים הישבים על־החמה לאכל את  [חריהם כ] (צואתם ק) ולשתות את־ [שיניהם כ] (מימי  ק) (רגליהם ק) עמכם׃ 
12O 018:028 ויעמד רב־שקה ויקרא בקול־גדול יהודית וידבר ויאמר שמעו דבר־המלך הגדול מלך אשור׃ 
12O 018:029 כה אמר המלך אל־ישיא לכם חזקיהו כי־לא יוכל להציל אתכם מידו׃ 
12O 018:030 ואל־יבטח אתכם חזקיהו אל־יהוה לאמר הצל יצילנו יהוה ולא תנתן את־העיר הזאת ביד מלך אשור׃ 
12O 018:031 אל־תשמעו אל־חזקיהו כי כה אמר מלך אשור עשו־אתי ברכה וצאו אלי ואכלו איש־גפנו ואיש תאנתו ושתו איש מי־בורו׃ 
12O 018:032 עד־באי ולקחתי אתכם אל־ארץ כארצכם ארץ דגן ותירוש ארץ לחם וכרמים ארץ זית יצהר ודבש וחיו ולא תמתו ואל־תשמעו אל־חזקיהו כי־יסית אתכם לאמר יהוה יצילנו׃ 
12O 018:033 ההצל הצילו אלהי הגוים איש את־ארצו מיד מלך אשור׃ 
12O 018:034 איה אלהי חמת וארפד איה אלהי ספרוים הנע ועוה כי־הצילו את־שמרון מידי׃ 
12O 018:035 מי בכל־אלהי הארצות אשר־הצילו את־ארצם מידי כי־יציל יהוה את־ירושלם מידי׃ 
12O 018:036 והחרישו העם ולא־ענו אתו דבר כי־מצות המלך היא לאמר לא תענהו׃ 
12O 018:037 ויבא אליקים בן־חלקיה אשר־על־הבית ושבנא הספר ויואח בן־אסף המזכיר אל־חזקיהו קרועי בגדים ויגדו לו דברי רב־שקה׃ 
12O 019:001 ויהי כשמע המלך חזקיהו ויקרע את־בגדיו ויתכס בשק ויבא בית יהוה׃ 
12O 019:002 וישלח את־אליקים אשר־על־הבית ושבנא הספר ואת זקני הכהנים מתכסים בשקים אל־ישעיהו הנביא בן־אמוץ׃ 
12O 019:003 ויאמרו אליו כה אמר חזקיהו יום־צרה ותוכחה ונאצה היום הזה כי באו בנים עד־משבר וכח אין ללדה׃ 
12O 019:004 אולי ישמע יהוה אלהיך את ׀ כל־דברי רב־שקה אשר שלחו מלך־אשור ׀ אדניו לחרף אלהים חי והוכיח בדברים אשר שמע יהוה אלהיך ונשאת תפלה בעד השארית הנמצאה׃ 
12O 019:005 ויבאו עבדי המלך חזקיהו אל־ישעיהו׃ 
12O 019:006 ויאמר להם ישעיהו כה תאמרון אל־אדניכם כה ׀ אמר יהוה אל־תירא מפני הדברים אשר שמעת אשר גדפו נערי מלך־אשור אתי׃ 
12O 019:007 הנני נתן בו רוח ושמע שמועה ושב לארצו והפלתיו בחרב בארצו׃ 
12O 019:008 וישב רב־שקה וימצא את־מלך אשור נלחם על־לבנה כי שמע כי נסע מלכיש׃ 
12O 019:009 וישמע אל־תרהקה מלך־כוש  לאמר הנה יצא להלחם אתך וישב וישלח מלאכים אל־חזקיהו לאמר׃ 
12O 019:010 כה תאמרון אל־חזקיהו מלך־יהודה לאמר אל־ישאך אלהיך אשר אתה בטח בו לאמר לא תנתן ירושלם ביד מלך אשור׃ 
12O 019:011 הנה ׀ אתה שמעת את אשר עשו מלכי אשור לכל־הארצות להחרימם ואתה תנצל׃ 
12O 019:012 ההצילו אתם אלהי הגוים אשר שחתו אבותי את־גוזן ואת־חרן ורצף ובני־עדן אשר בתלאשר׃ 
12O 019:013 איו מלך־חמת ומלך ארפד ומלך לעיר ספרוים הנע ועוה׃ 
12O 019:014 ויקח חזקיהו את־הספרים מיד המלאכים ויקראם ויעל בית יהוה ויפרשהו חזקיהו לפני יהוה׃  פ 
12O 019:015 ויתפלל חזקיהו לפני יהוה ויאמר יהוה אלהי ישראל ישב הכרבים אתה־הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ אתה עשית את־השמים ואת־הארץ׃ 
12O 019:016 הטה יהוה ׀ אזנך ושמע פקח יהוה עיניך וראה ושמע את דברי סנחריב אשר שלחו לחרף אלהים חי׃ 
12O 019:017 אמנם יהוה החריבו מלכי אשור את־הגוים ואת־ארצם׃ 
12O 019:018 ונתנו את־אלהיהם באש כי לא אלהים המה כי אם־מעשה ידי־אדם עץ ואבן ויאבדום׃ 
12O 019:019 ועתה יהוה אלהינו הושיענו נא מידו וידעו כל־ממלכות הארץ כי אתה יהוה אלהים לבדך׃    ס 
12O 019:020 וישלח ישעיהו בן־אמוץ אל־חזקיהו לאמר כה־אמר יהוה אלהי ישראל אשר התפללת אלי אל־סנחרב מלך־אשור שמעתי׃ 
12O 019:021 זה הדבר אשר־דבר יהוה עליו בזה לך לעגה לך בתולת בת־ציון אחריך ראש הניעה בת ירושלם׃ 
12O 019:022 את־מי חרפת וגדפת ועל־מי הרימות קול ותשא מרום עיניך על־קדוש ישראל׃ 
12O 019:023 ביד מלאכיך חרפת ׀ אדני ותאמר [ברכב כ] (ברב ק) רכבי אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון ואכרת קומת ארזיו מבחור ברשיו ואבואה מלון קצה  יער כרמלו׃ 
12O 019:024 אני קרתי ושתיתי מים זרים ואחרב בכף־פעמי כל יארי מצור׃ 
12O 019:025 הלא־שמעת למרחוק אתה עשיתי למימי קדם ויצרתיה עתה הביאתיה ותהי להשות גלים נצים ערים בצרות׃ 
12O 019:026 וישביהן קצרי־יד חתו ויבשו היו עשב שדה וירק דשא חציר גגות ושדפה לפני קמה׃ 
12O 019:027 ושבתך וצאתך ובאך ידעתי ואת התרגזך אלי׃ 
12O 019:028 יען התרגזך אלי ושאננך עלה באזני ושמתי חחי באפך ומתגי בשפתיך והשבתיך בדרך אשר־באת בה׃ 
12O 019:029 וזה־לך האות אכול השנה ספיח ובשנה השנית סחיש ובשנה השלישית זרעו וקצרו  ונטעו כרמים ואכלו פרים׃ 
12O 019:030 ויספה פליטת בית־יהודה הנשארה שרש למטה ועשה פרי למעלה׃ 
12O 019:031 כי מירושלם תצא שארית ופליטה מהר ציון קנאת יהוה (צבאות  ק) תעשה־זאת׃    ס 
12O 019:032 לכן כה־אמר יהוה אל־מלך אשור לא יבא אל־העיר הזאת ולא־יורה שם חץ ולא־יקדמנה מגן ולא־ישפך עליה סללה׃ 
12O 019:033 בדרך אשר־יבא בה ישוב ואל־העיר הזאת לא יבא נאם־יהוה׃ 
12O 019:034 וגנותי אל־העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי׃ 
12O 019:035 ויהי בלילה ההוא ויצא ׀ מלאך יהוה ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים׃ 
12O 019:036 ויסע וילך וישב סנחריב מלך־אשור וישב בנינוה׃ 
12O 019:037 ויהי הוא משתחוה בית ׀ נסרך אלהיו ואדרמלך ושראצר (בניו  ק) הכהו בחרב והמה נמלטו ארץ אררט וימלך אסר־חדן בנו תחתיו׃  פ 
12O 020:001 בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן־אמוץ הנביא ויאמר אליו כה־אמר יהוה צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה׃ 
12O 020:002 ויסב את־פניו אל־הקיר ויתפלל אל־יהוה לאמר׃ 
12O 020:003 אנה יהוה זכר־נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלבב שלם והטוב בעיניך עשיתי ויבך חזקיהו בכי גדול׃    ס 
12O 020:004 ויהי ישעיהו לא יצא [העיר כ] (חצר ק) התיכנה ודבר־יהוה היה אליו לאמר׃ 
12O 020:005 שוב ואמרת אל־חזקיהו נגיד־עמי כה־אמר יהוה אלהי דוד אביך שמעתי את־תפלתך ראיתי את־דמעתך הנני רפא לך ביום השלישי תעלה בית יהוה׃ 
12O 020:006 והספתי על־ימיך חמש עשרה שנה ומכף מלך־אשור אצילך ואת העיר הזאת וגנותי על־העיר הזאת למעני ולמען דוד עבדי׃ 
12O 020:007 ויאמר ישעיהו קחו דבלת תאנים ויקחו וישימו על־השחין ויחי׃ 
12O 020:008 ויאמר חזקיהו אל־ישעיהו מה אות כי־ירפא יהוה לי ועליתי ביום השלישי בית יהוה׃ 
12O 020:009 ויאמר ישעיהו זה־לך האות מאת יהוה כי יעשה יהוה את־הדבר אשר דבר הלך הצל עשר מעלות אם־ישוב עשר מעלות׃ 
12O 020:010 ויאמר יחזקיהו נקל לצל לנטות עשר מעלות לא כי ישוב הצל אחרנית עשר מעלות׃ 
12O 020:011 ויקרא ישעיהו הנביא אל־יהוה וישב את־הצל במעלות אשר ירדה במעלות אחז אחרנית עשר מעלות׃  פ 
12O 020:012 בעת ההיא שלח בראדך בלאדן בן־בלאדן מלך־בבל ספרים ומנחה אל־חזקיהו כי שמע כי חלה חזקיהו׃ 
12O 020:013 וישמע עליהם חזקיהו ויראם את־כל־בית נכתה  את־הכסף ואת־הזהב ואת־הבשמים ואת ׀ שמן הטוב ואת בית כליו ואת כל־אשר נמצא באוצרתיו לא־היה דבר אשר לא־הראם חזקיהו בביתו ובכל־ממשלתו׃ 
12O 020:014 ויבא ישעיהו הנביא אל־המלך חזקיהו ויאמר אליו מה אמרו ׀ האנשים האלה ומאין יבאו אליך ויאמר חזקיהו מארץ רחוקה באו מבבל׃ 
12O 020:015 ויאמר מה ראו בביתך ויאמר חזקיהו את כל־אשר בביתי ראו לא־היה דבר אשר לא־הראיתם באצרתי׃ 
12O 020:016 ויאמר ישעיהו אל־חזקיהו שמע דבר־יהוה׃ 
12O 020:017 הנה ימים באים ונשא ׀ כל־אשר בביתך ואשר אצרו אבתיך עד־היום הזה בבלה לא־יותר דבר אמר יהוה׃ 
12O 020:018 ומבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד [יקח כ] (יקחו ק) והיו סריסים בהיכל מלך בבל׃ 
12O 020:019 ויאמר חזקיהו אל־ישעיהו טוב דבר־יהוה אשר דברת ויאמר הלוא אם־שלום ואמת יהיה בימי׃ 
12O 020:020 ויתר דברי חזקיהו וכל־גבורתו ואשר עשה את־הברכה ואת־התעלה ויבא את־המים העירה הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה׃ 
12O 020:021 וישכב חזקיהו עם־אבתיו וימלך מנשה בנו תחתיו׃  פ 
12O 021:001 בן־שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלם ושם אמו חפצי־בה׃ 
12O 021:002 ויעש הרע בעיני יהוה כתועבת הגוים אשר הוריש יהוה מפני בני ישראל׃ 
12O 021:003 וישב ויבן את־הבמות אשר אבד חזקיהו אביו ויקם מזבחת לבעל ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל וישתחו לכל־צבא השמים ויעבד אתם׃ 
12O 021:004 ובנה מזבחת בבית יהוה אשר אמר יהוה בירושלם אשים את־שמי׃ 
12O 021:005 ויבן מזבחות לכל־צבא השמים בשתי חצרות בית־יהוה׃ 
12O 021:006 והעביר את־בנו באש ועונן ונחש ועשה אוב וידענים הרבה לעשות הרע בעיני יהוה להכעיס׃ 
12O 021:007 וישם את־פסל האשרה אשר עשה בבית אשר אמר יהוה אל־דוד ואל־שלמה בנו בבית הזה ובירושלם אשר בחרתי מכל שבטי ישראל אשים את־שמי לעולם׃ 
12O 021:008 ולא אסיף להניד רגל ישראל מן־האדמה אשר נתתי לאבותם רק ׀ אם־ישמרו לעשות ככל אשר צויתים ולכל־התורה אשר־צוה אתם עבדי משה׃ 
12O 021:009 ולא שמעו ויתעם מנשה לעשות את־הרע מן־הגוים אשר השמיד יהוה מפני בני ישראל׃ 
12O 021:010 וידבר יהוה ביד־עבדיו הנביאים לאמר׃ 
12O 021:011 יען אשר עשה מנשה מלך־יהודה התעבות האלה הרע מכל אשר־עשו האמרי אשר לפניו ויחטא גם־את־יהודה בגלוליו׃  פ 
12O 021:012 לכן כה־אמר יהוה אלהי ישראל הנני מביא רעה על־ירושלם ויהודה אשר כל־ [שמעיו כ] (שמעה ק) תצלנה שתי אזניו׃ 
12O 021:013 ונטיתי על־ירושלם את קו שמרון ואת־משקלת בית אחאב ומחיתי את־ירושלם כאשר־ימחה את־הצלחת מחה והפך על־פניה׃ 
12O 021:014 ונטשתי את שארית נחלתי ונתתים ביד איביהם והיו לבז ולמשסה לכל־איביהם׃ 
12O 021:015 יען אשר עשו את־הרע בעיני ויהיו מכעסים אתי מן־היום אשר יצאו אבותם ממצרים ועד היום הזה׃ 
12O 021:016 וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר־מלא את־ירושלם פה לפה לבד מחטאתו אשר החטיא את־יהודה לעשות הרע בעיני יהוה׃ 
12O 021:017 ויתר דברי מנשה וכל־אשר עשה וחטאתו אשר חטא הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה׃ 
12O 021:018 וישכב מנשה עם־אבתיו ויקבר בגן־ביתו בגן־עזא וימלך אמון בנו תחתיו׃  פ 
12O 021:019 בן־עשרים ושתים שנה אמון במלכו ושתים שנים מלך בירושלם ושם אמו משלמת בת־חרוץ מן־יטבה׃ 
12O 021:020 ויעש הרע בעיני יהוה כאשר עשה מנשה אביו׃ 
12O 021:021 וילך בכל־הדרך אשר־הלך אביו ויעבד את־הגללים אשר עבד אביו וישתחו להם׃ 
12O 021:022 ויעזב את־יהוה אלהי אבתיו ולא הלך בדרך יהוה׃ 
12O 021:023 ויקשרו עבדי־אמון עליו וימיתו את־המלך בביתו׃ 
12O 021:024 ויך עם־הארץ את כל־הקשרים על־המלך אמון וימליכו עם־הארץ את־יאשיהו בנו תחתיו׃ 
12O 021:025 ויתר דברי אמון אשר עשה הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה׃ 
12O 021:026 ויקבר  אתו בקברתו בגן־עזא וימלך יאשיהו בנו תחתיו׃  פ 
12O 022:001 בן־שמנה שנה יאשיהו במלכו ושלשים ואחת שנה מלך בירושלם ושם אמו ידידה בת־עדיה מבצקת׃ 
12O 022:002 ויעש הישר בעיני יהוה וילך בכל־דרך דוד אביו ולא־סר ימין ושמאול׃  פ 
12O 022:003 ויהי בשמנה עשרה שנה למלך יאשיהו שלח המלך את־שפן בן־אצליהו בן־משלם הספר בית יהוה לאמר׃ 
12O 022:004 עלה אל־חלקיהו הכהן הגדול ויתם את־הכסף המובא בית יהוה אשר אספו שמרי הסף מאת העם׃ 
12O 022:005 [ויתנה כ] (ויתנהו ק) על־יד עשי המלאכה המפקדים [בבית כ] (בית ק) יהוה ויתנו אתו לעשי המלאכה אשר בבית יהוה לחזק בדק הבית׃ 
12O 022:006 לחרשים ולבנים ולגדרים ולקנות עצים ואבני מחצב לחזק את־הבית׃ 
12O 022:007 אך לא־יחשב אתם הכסף הנתן על־ידם כי באמונה הם עשים׃ 
12O 022:008 ויאמר חלקיהו הכהן הגדול על־שפן הספר ספר התורה מצאתי בבית יהוה ויתן חלקיה את־הספר אל־שפן ויקראהו׃ 
12O 022:009 ויבא שפן הספר אל־המלך וישב את־המלך דבר ויאמר התיכו עבדיך את־הכסף הנמצא בבית ויתנהו על־יד עשי המלאכה המפקדים בית יהוה׃ 
12O 022:010 ויגד שפן הספר למלך לאמר ספר נתן לי חלקיה הכהן ויקראהו שפן לפני המלך׃ 
12O 022:011 ויהי כשמע המלך את־דברי ספר התורה ויקרע את־בגדיו׃ 
12O 022:012 ויצו המלך את־חלקיה הכהן ואת־אחיקם בןש־פן ואת־עכבור בן־מיכיה ואת ׀ שפן הספר ואת עשיה עבד־המלך לאמר׃ 
12O 022:013 לכו דרשו את־יהוה בעדי ובעד־העם ובעד כל־יהודה על־דברי הספר הנמצא הזה כי־גדולה חמת יהוה אשר־היא נצתה בנו על אשר לא־שמעו אבתינו על־דברי הספר הזה לעשות ככל־הכתוב עלינו׃ 
12O 022:014 וילך חלקיהו הכהן ואחיקם ועכבור ושפן ועשיה אל־חלדה הנביאה אשת ׀ שלם בן־תקוה בן־חרחס שמר הבגדים והיא ישבת בירושלם במשנה וידברו אליה׃ 
12O 022:015 ותאמר אליהם כה־אמר יהוה אלהי ישראל אמרו לאיש אשר־שלח אתכם אלי׃ 
12O 022:016 כה אמר יהוה הנני מביא רעה אל־המקום הזה ועל־ישביו את כל־דברי הספר אשר קרא מלך יהודה׃ 
12O 022:017 תחת ׀ אשר עזבוני ויקטרו לאלהים אחרים למען הכעיסני בכל מעשה ידיהם ונצתה חמתי במקום הזה ולא תכבה׃ 
12O 022:018 ואל־מלך יהודה השלח אתכם לדרש את־יהוה כה תאמרו אליו כה־אמר יהוה אלהי ישראל הדברים אשר שמעת׃ 
12O 022:019 יען רך־לבבך ותכנע ׀ מפני יהוה בשמעך אשר דברתי על־המקום הזה ועל־ישביו להיות לשמה ולקללה ותקרע את־בגדיך ותבכה לפני וגם אנכי שמעתי נאם־יהוה׃ 
12O 022:020 לכן הנני אספך על־אבתיך ונאספת אל־קברתיך בשלום ולא־תראינה עיניך בכל הרעה אשר־אני מביא על־המקום הזה וישיבו את־המלך דבר׃ 
12O 023:001 וישלח המלך ויאספו אליו כל־זקני יהודה וירושלם׃ 
12O 023:002 ויעל המלך בית־יהוה וכל־איש יהודה וכל־ישבי ירושלם אתו והכהנים והנביאים וכל־העם למקטן ועד־גדול ויקרא באזניהם את־כל־דברי ספר הברית הנמצא בבית יהוה׃ 
12O 023:003 ויעמד המלך על־העמוד ויכרת את־הברית ׀ לפני יהוה ללכת אחר יהוה ולשמר מצותיו ואת־עדותיו ואת־חקתיו בכל־לב ובכל־נפש להקים את־דברי הברית הזאת הכתבים על־הספר הזה ויעמד כל־העם בברית׃ 
12O 023:004 ויצו המלך את־חלקיהו הכהן הגדול ואת־כהני המשנה ואת־שמרי הסף להוציא מהיכל יהוה את כל־הכלים העשוים לבעל ולאשרה ולכל צבא השמים וישרפם מחוץ לירושלם בשדמות קדרון ונשא את־עפרם בית־אל׃ 
12O 023:005 והשבית את־הכמרים אשר נתנו מלכי יהודה ויקטר בבמות בערי יהודה ומסבי ירושלם ואת־המקטרים לבעל לשמש ולירח ולמזלות ולכל צבא השמים׃ 
12O 023:006 ויצא את־האשרה מבית יהוה מחוץ לירושלם אל־נחל קדרון וישרף אתה בנחל קדרון וידק לעפר וישלך את־עפרה על־קבר בני העם׃ 
12O 023:007 ויתץ את־בתי הקדשים אשר בבית יהוה אשר הנשים ארגות שם בתים לאשרה׃ 
12O 023:008 ויבא את־כל־הכהנים מערי יהודה ויטמא את־הבמות אשר קטרו־שמה הכהנים מגבע עד־באר שבע ונתץ את־במות השערים אשר־פתח שער יהושע שר־העיר אשר־על־שמאול איש בשער העיר׃ 
12O 023:009 אך לא יעלו כהני הבמות אל־מזבח יהוה בירושלם כי אם־אכלו מצות בתוך אחיהם׃ 
12O 023:010 וטמא את־התפת אשר בגי [בני־ כ] (בן־הנם ק) לבלתי להעביר איש את־בנו ואת־בתו באש למלך׃ 
12O 023:011 וישבת את־הסוסים אשר נתנו מלכי יהודה לשמש מבא בית־יהוה אל־לשכת נתן־מלך הסריס אשר בפרורים ואת־מרכבות השמש שרף באש׃ 
12O 023:012 ואת־המזבחות אשר על־הגג עלית אחז אשר־עשו ׀ מלכי יהודה ואת־המזבחות אשר־עשה מנשה בשתי חצרות בית־יהוה נתץ המלך וירץ משם והשליך את־עפרם אל־נחל קדרון׃ 
12O 023:013 ואת־הבמות אשר ׀ על־פני ירושלם אשר מימין להר־המשחית אשר בנה שלמה מלך־ישראל לעשתרת ׀ שקץ צידנים ולכמוש שקץ מואב ולמלכם תועבת בני־עמון טמא המלך׃ 
12O 023:014 ושבר את־המצבות ויכרת את־האשרים וימלא את־מקומם עצמות אדם׃ 
12O 023:015 וגם את־המזבח אשר בבית־אל הבמה אשר עשה ירבעם בן־נבט אשר החטיא את־ישראל גם את־המזבח ההוא ואת־הבמה נתץ וישרף את־הבמה הדק לעפר ושרף אשרה׃ 
12O 023:016 ויפן יאשיהו וירא את־הקברים אשר־שם בהר וישלח ויקח את־העצמות מן־הקברים וישרף על־המזבח ויטמאהו כדבר יהוה אשר קרא איש האלהים אשר קרא את־הדברים האלה׃ 
12O 023:017 ויאמר מה הציון הלז אשר אני ראה ויאמרו אליו אנשי העיר הקבר איש־האלהים אשר־בא מיהודה ויקרא את־הדברים האלה אשר עשית על המזבח בית־אל׃ 
12O 023:018 ויאמר הניחו לו איש אל־ינע עצמתיו וימלטו עצמתיו את עצמות הנביא אשר־בא משמרון׃ 
12O 023:019 וגם את־כל־בתי הבמות אשר ׀ בערי שמרון אשר עשו מלכי ישראל להכעיס הסיר יאשיהו ויעש להם ככל־המעשים אשר עשה בבית־אל׃ 
12O 023:020 ויזבח את־כל־כהני הבמות אשר־שם על־המזבחות וישרף את־עצמות אדם עליהם וישב ירושלם׃ 
12O 023:021 ויצו המלך את־כל־העם לאמר עשו פסח ליהוה אלהיכם ככתוב על ספר הברית הזה׃ 
12O 023:022 כי לא נעשה כפסח הזה מימי השפטים אשר שפטו את־ישראל וכל ימי מלכי ישראל ומלכי יהודה׃ 
12O 023:023 כי אם־בשמנה עשרה שנה למלך יאשיהו נעשה הפסח הזה ליהוה בירושלם׃ 
12O 023:024 וגם את־האבות ואת־הידענים ואת־התרפים ואת־הגללים ואת כל־השקצים אשר נראו בארץ יהודה ובירושלם בער יאשיהו למען הקים את־דברי התורה הכתבים על־הספר אשר מצא חלקיהו הכהן בית יהוה׃ 
12O 023:025 וכמהו לא־היה לפניו מלך אשר־שב אל־יהוה בכל־לבבו ובכל־נפשו ובכל־מאדו ככל תורת משה ואחריו לא־קם כמהו׃ 
12O 023:026 אך ׀ לא־שב יהוה מחרון אפו הגדול אשר־חרה אפו ביהודה על כל־הכעסים אשר הכעיסו מנשה׃ 
12O 023:027 ויאמר יהוה גם את־יהודה אסיר מעל פני כאשר הסרתי את־ישראל ומאסתי את־העיר הזאת אשר־בחרתי את־ירושלם ואת־הבית אשר אמרתי יהיה שמי שם׃ 
12O 023:028 ויתר דברי יאשיהו וכל־אשר עשה הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה׃ 
12O 023:029 בימיו עלה פרעה נכה מלך־מצרים על־מלך אשור על־נהר־פרת וילך המלך יאשיהו לקראתו וימיתהו במגדו כראתו אתו׃ 
12O 023:030 וירכבהו עבדיו מת ממגדו ויבאהו ירושלם ויקברהו בקברתו ויקח עם־הארץ את־יהואחז בן־יאשיהו וימשחו אתו וימליכו אתו תחת אביו׃  פ 
12O 023:031 בן־עשרים ושלש שנה יהואחז במלכו ושלשה חדשים מלך בירושלם ושם אמו חמוטל בת־ירמיהו מלבנה׃ 
12O 023:032 ויעש הרע בעיני יהוה ככל אשר־עשו אבתיו׃ 
12O 023:033 ויאסרהו פרעה נכה ברבלה בארץ חמת [במלך כ] (ממלך  ק) בירושלם ויתן־ענש על־הארץ מאה ככר־כסף וככר זהב׃ 
12O 023:034 וימלך פרעה נכה את־אליקים בן־יאשיהו תחת יאשיהו אביו ויסב את־שמו יהויקים ואת־יהואחז לקח ויבא מצרים וימת שם׃ 
12O 023:035 והכסף והזהב נתן יהויקים לפרעה אך העריך את־הארץ לתת את־הכסף על־פי פרעה איש כערכו נגש את־הכסף ואת־הזהב את־עם הארץ לתת לפרעה נכה׃    ס 
12O 023:036 בן־עשרים וחמש שנה יהויקים במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושלם ושם אמו [זבידה כ] (זבודה ק) בת־פדיה מן־רומה׃ 
12O 023:037 ויעש הרע בעיני יהוה ככל אשר־עשו אבתיו׃ 
12O 024:001 בימיו עלה נבכדנאצר מלך בבל ויהי־לו יהויקים עבד שלש שנים וישב וימרד־בו׃ 
12O 024:002 וישלח יהוה ׀ בו את־גדודי כשדים ואת־גדודי ארם ואת ׀ גדודי מואב ואת גדודי בני־עמון וישלחם ביהודה להאבידו כדבר יהוה אשר דבר ביד עבדיו הנביאים׃ 
12O 024:003 אך ׀ על־פי יהוה היתה ביהודה להסיר מעל פניו בחטאת מנשה ככל אשר עשה׃ 
12O 024:004 וגם דם־הנקי אשר שפך וימלא את־ירושלם דם נקי ולא־אבה יהוה לסלח׃ 
12O 024:005 ויתר דברי יהויקים וכל־אשר עשה הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה׃ 
12O 024:006 וישכב יהויקים עם־אבתיו וימלך יהויכין בנו תחתיו׃ 
12O 024:007 ולא־הסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו כי־לקח מלך בבל מנחל מצרים עד־נהר־פרת כל אשר היתה למלך מצרים׃  פ 
12O 024:008 בן־שמנה עשרה שנה יהויכין במלכו ושלשה חדשים מלך בירושלם ושם אמו נחשתא בת־אלנתן מירושלם׃ 
12O 024:009 ויעש הרע בעיני יהוה ככל אשר־עשה אביו׃ 
12O 024:010 בעת ההיא [עלה כ] (עלו ק) עבדי נבכדנאצר מלך־בבל ירושלם ותבא העיר במצור׃ 
12O 024:011 ויבא נבוכדנאצר מלך־בבל על־העיר ועבדיו צרים עליה׃ 
12O 024:012 ויצא יהויכין מלך־יהודה על־מלך בבל הוא ואמו ועבדיו ושריו וסריסיו ויקח אתו מלך בבל בשנת שמנה למלכו׃ 
12O 024:013 ויוצא משם את־כל־אוצרות בית יהוה ואוצרות בית המלך ויקצץ את־כל־כלי הזהב אשר עשה שלמה מלך־ישראל בהיכל יהוה כאשר דבר יהוה׃ 
12O 024:014 והגלה את־כל־ירושלם ואת־כל־השרים ואת ׀ כל־גבורי החיל [עשרה כ] (עשרת ק) אלפים גולה וכל־החרש והמסגר לא נשאר זולת דלת עם־הארץ׃ 
12O 024:015 ויגל את־יהויכין בבלה ואת־אם המלך ואת־נשי המלך ואת־סריסיו ואת [אולי כ] (אילי ק) הארץ הוליך גולה מירושלם בבלה׃ 
12O 024:016 ואת כל־אנשי החיל שבעת אלפים והחרש והמסגר אלף הכל גבורים עשי מלחמה ויביאם מלך־בבל גולה בבלה׃ 
12O 024:017 וימלך מלך־בבל את־מתניה דדו תחתיו ויסב את־שמו צדקיהו׃  פ 
12O 024:018 בן־עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושלם ושם אמו [חמיטל כ] (חמוטל ק) בת־ירמיהו מלבנה׃ 
12O 024:019 ויעש הרע בעיני יהוה ככל אשר־עשה יהויקים׃ 
12O 024:020 כי ׀ על־אף יהוה היתה בירושלם וביהודה עד־השלכו אתם מעל פניו וימרד צדקיהו במלך בבל׃    ס 
12O 025:001 ויהי בשנת התשיעית למלכו בחדש העשירי בעשור לחדש בא נבכדנאצר מלך־בבל הוא וכל־חילו על־ירושלם ויחן עליה ויבנו עליה דיק סביב׃ 
12O 025:002 ותבא העיר במצור עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו׃ 
12O 025:003 בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר ולא־היה לחם לעם הארץ׃ 
12O 025:004 ותבקע העיר וכל־אנשי המלחמה ׀ הלילה דרך שער ׀ בין החמתים אשר על־גן המלך וכשדים על־העיר סביב וילך דרך הערבה׃ 
12O 025:005 וירדפו חיל־כשדים אחר המלך וישגו אתו בערבות ירחו וכל־חילו נפצו מעליו׃ 
12O 025:006 ויתפשו את־המלך ויעלו אתו אל־מלך בבל רבלתה וידברו אתו משפט׃ 
12O 025:007 ואת־בני צדקיהו שחטו לעיניו ואת־עיני צדקיהו עור ויאסרהו בנחשתים ויבאהו בבל׃    ס 
12O 025:008 ובחדש החמישי בשבעה לחדש היא שנת תשע־עשרה שנה למלך נבכדנאצר מלך־בבל בא נבוזראדן רב־טבחים עבד מלך־בבל ירושלם׃ 
12O 025:009 וישרף את־בית־יהוה ואת־בית המלך ואת כל־בתי ירושלם ואת־כל־בית גדול שרף באש׃ 
12O 025:010 ואת־חומת ירושלם סביב נתצו כל־חיל כשדים אשר רב־טבחים׃ 
12O 025:011 ואת יתר העם הנשארים בעיר ואת־הנפלים אשר נפלו על־המלך בבל ואת יתר ההמון הגלה נבוזראדן רב־טבחים׃ 
12O 025:012 ומדלת הארץ השאיר רב־טבחים לכרמים וליגבים׃ 
12O 025:013 ואת־עמודי הנחשת אשר בית־יהוה ואת־המכנות ואת־ים הנחשת אשר בבית־יהוה שברו כשדים וישאו את־נחשתם בבלה׃ 
12O 025:014 ואת־הסירת ואת־היעים ואת־המזמרות ואת־הכפות ואת כל־כלי הנחשת אשר ישרתו־בם לקחו׃ 
12O 025:015 ואת־המחתות ואת־המזרקות אשר זהב זהב ואשר־כסף כסף לקח רב־טבחים׃ 
12O 025:016 העמודים ׀ שנים הים האחד והמכנות אשר־עשה שלמה לבית יהוה לא־היה משקל לנחשת כל־הכלים האלה׃ 
12O 025:017 שמנה עשרה אמה קומת ׀ העמוד האחד וכתרת עליו ׀ נחשת וקומת הכתרת שלש [אמה כ] (אמות ק) ושבכה ורמנים על־הכתרת סביב הכל נחשת וכאלה לעמוד השני על־השבכה׃ 
12O 025:018 ויקח רב־טבחים את־שריה כהן הראש ואת־צפניהו כהן משנה ואת־שלשת שמרי הסף׃ 
12O 025:019 ומן־העיר לקח סריס אחד א‍שר־הוא פקיד ׀ על־אנשי המלחמה וחמשה אנשים מראי פני־המלך אשר נמצאו בעיר ואת הספר שר הצבא המצבא את־עם הארץ וששים איש מעם הארץ הנמצאים בעיר׃ 
12O 025:020 ויקח אתם נבוזראדן רב־טבחים וילך אתם על־מלך בבל רבלתה׃ 
12O 025:021 ויך אתם מלך בבל וימיתם ברבלה בארץ חמת ויגל יהודה מעל אדמתו׃ 
12O 025:022 והעם הנשאר בארץ יהודה אשר השאיר נבוכדנאצר מלך בבל ויפקד עליהם את־גדליהו בן־אחיקם בן־שפן׃  פ 
12O 025:023 וישמעו כל־שרי החילים המה והאנשים כי־הפקיד מלך־בבל את־גדליהו ויבאו אל־גדליהו המצפה וישמעאל בן־נתניה ויוחנן בן־קרח ושריה בן־תנחמת הנטפתי ויאזניהו בן־המעכתי המה ואנשיהם׃ 
12O 025:024 וישבע להם גדליהו ולאנשיהם ויאמר להם אל־תיראו מעבדי הכשדים שבו בארץ ועבדו את־מלך בבל ויטב לכם׃    ס 
12O 025:025 ויהי ׀ בחדש השביעי בא ישמעאל בן־נתניה בן־אלישמע מזרע המלוכה ועשרה אנשים אתו ויכו את־גדליהו וימת ואת־היהודים ואת־הכשדים אשר־היו אתו במצפה׃ 
12O 025:026 ויקמו כל־העם מקטן ועד־גדול ושרי החילים ויבאו מצרים כי יראו מפני כשדים׃  פ 
12O 025:027 ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך־יהודה בשנים עשר חדש בעשרים ושבעה לחדש נשא אויל מרדך מלך בבל בשנת מלכו את־ראש יהויכין מלך־יהודה מבית כלא׃ 
12O 025:028 וידבר אתו טבות ויתן את־כסאו מעל כסא המלכים אשר אתו בבבל׃ 
12O 025:029 ושנא את בגדי כלאו ואכל לחם תמיד לפניו כל־ימי חייו׃ 
12O 025:030 וארחתו ארחת תמיד נתנה־לו מאת המלך דבר־יום ביומו כל ימי חיו׃ 
13O 001:001 אדם שת אנוש׃ 
13O 001:002 קינן מהללאל ירד׃ 
13O 001:003 חנוך מתושלח למך׃ 
13O 001:004 נח שם חם ויפת׃    ס 
13O 001:005 בני יפת גמר ומגוג ומדי ויון ותבל ומשך ותירס׃    ס 
13O 001:006 ובני גמר אשכנז ודיפת ותוגרמה׃ 
13O 001:007 ובני יון אלישה ותרשישה כתים ורודנים׃    ס 
13O 001:008 בני חם כוש ומצרים פוט וכנען׃ 
13O 001:009 ובני כוש סבא וחוילה וסבתא ורעמא וסבתכא ובני רעמא שבא ודדן׃    ס 
13O 001:010 וכוש ילד את־נמרוד הוא החל להיות גבור בארץ׃    ס 
13O 001:011 ומצרים ילד את־ [לודיים כ] (לודים ק) ואת־ענמים ואת־להבים ואת־נפתחים׃ 
13O 001:012 ואת־פתרסים ואת־כסלחים אשר יצאו משם פלשתים ואת־כפתרים׃    ס 
13O 001:013 וכנען ילד את־צידון בכרו ואת־חת׃ 
13O 001:014 ואת־היבוסי ואת־האמרי ואת הגרגשי׃ 
13O 001:015 ואת־החוי ואת־הערקי ואת־הסיני׃ 
13O 001:016 ואת־הארודי ואת־הצמרי ואת־החמתי׃    ס 
13O 001:017 בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם ועוץ וחול וגתר ומשך׃    ס 
13O 001:018 וארפכשד ילד את־שלח ושלח ילד את־עבר׃ 
13O 001:019 ולעבר ילד שני בנים שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ ושם אחיו יקטן׃ 
13O 001:020 ויקטן ילד את־אלמודד ואת־שלף ואת־חצרמות ואת־ירח׃ 
13O 001:021 ואת־הדורם ואת־אוזל ואת־דקלה׃ 
13O 001:022 ואת־עיבל ואת־אבימאל ואת־שבא׃ 
13O 001:023 ואת־אופיר ואת־חוילה ואת־יובב כל־אלה בני יקטן׃    ס 
13O 001:024 שם ׀ ארפכשד שלח׃ 
13O 001:025 עבר פלג רעו׃ 
13O 001:026 שרוג נחור תרח׃ 
13O 001:027 אברם הוא אברהם׃    ס 
13O 001:028 בני אברהם יצחק וישמעאל׃    ס 
13O 001:029 אלה תלדותם בכור ישמעאל נביות וקדר ואדבאל ומבשם׃ 
13O 001:030 משמע ודומה משא חדד ותימא׃ 
13O 001:031 יטור נפיש וקדמה אלה הם בני ישמעאל׃    ס 
13O 001:032 ובני קטורה פילגש אברהם ילדה את־זמרן ויקשן ומדן ומדין וישבק ושוח ובני יקשן שבא ודדן׃    ס 
13O 001:033 ובני מדין עיפה ועפר וחנוך ואבידע ואלדעה כל־אלה בני קטורה׃    ס 
13O 001:034 ויולד אברהם את־יצחק    ס   בני יצחק עשו וישראל׃    ס 
13O 001:035 בני עשו אליפז רעואל ויעוש ויעלם וקרח׃    ס 
13O 001:036 בני אליפז תימן ואומר צפי וגעתם קנז ותמנע ועמלק׃    ס 
13O 001:037 בני רעואל נחת זרח שמה ומזה׃    ס 
13O 001:038 ובני שעיר לוטן ושובל וצבעון וענה ודישן ואצר ודישן׃ 
13O 001:039 ובני לוטן חרי והומם ואחות לוטן תמנע׃    ס 
13O 001:040 בני שובל עלין ומנחת ועיבל שפי ואונם    ס   ובני צבעון איה וענה׃ 
13O 001:041 בני ענה דישון    ס   ובני דישון חמרן ואשבן ויתרן וכרן׃    ס 
13O 001:042 בני־אצר בלהן וזעון יעקן  בני דישון עוץ וארן׃  פ 
13O 001:043 ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך־מלך לבני ישראל בלע בן־בעור ושם עירו דנהבה׃ 
13O 001:044 וימת בלע וימלך תחתיו יובב בן־זרח מבצרה׃ 
13O 001:045 וימת יובב וימלך תחתיו חושם מארץ התימני׃ 
13O 001:046 וימת חושם וימלך תחתיו הדד בן־בדד המכה את־מדין בשדה מואב ושם עירו [עיות כ] (עוית׃ ק) 
13O 001:047 וימת הדד וימלך תחתיו שמלה ממשרקה׃ 
13O 001:048 וימת שמלה וימלך תחתיו שאול מרחבות הנהר׃ 
13O 001:049 וימת שאול וימלך תחתיו בעל חנן בן־עכבור׃ 
13O 001:050 וימת בעל חנן וימלך תחתיו הדד ושם עירו פעי ושם אשתו מהיטבאל בת־מטרד בת מי זהב׃ 
13O 001:051 וימת הדד    ס   ויהיו אלופי אדום אלוף תמנע אלוף [עליה כ] (עלוה ק) אלוף יתת׃ 
13O 001:052 אלוף אהליבמה אלוף אלה אלוף פינן׃ 
13O 001:053 אלוף קנז אלוף תימן אלוף מבצר׃ 
13O 001:054 אלוף מגדיאל אלוף עירם אלה אלופי אדום׃  פ 
13O 002:001 אלה בני ישראל ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר וזבלון׃ 
13O 002:002 דן יוסף ובנימן נפתלי גד ואשר׃    ס 
13O 002:003 בני יהודה ער ואונן ושלה  שלושה נולד לו מבת־שוע הכנענית ויהי ער ׀ בכור יהודה רע בעיני יהוה וימיתהו׃    ס 
13O 002:004 ותמר כלתו ילדה לו את־פרץ ואת־זרח כל־בני יהודה חמשה׃    ס 
13O 002:005 בני־פרץ חצרון וחמול׃    ס 
13O 002:006 ובני זרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרע כלם חמשה׃    ס 
13O 002:007 ובני כרמי עכר עוכר ישראל אשר מעל בחרם׃    ס 
13O 002:008 ובני איתן עזריה׃ 
13O 002:009 ובני חצרון אשר נולד־לו את־ירחמאל ואת־רם ואת־כלובי׃ 
13O 002:010 ורם הוליד את־עמינדב ועמינדב הוליד את־נחשון נשיא בני יהודה׃ 
13O 002:011 ונחשון הוליד את־שלמא ושלמא הוליד את־בעז׃ 
13O 002:012 ובעז הוליד את־עובד ועובד הוליד את־ישי׃ 
13O 002:013 ואישי הוליד את־בכרו את־אליאב ואבינדב השני ושמעא השלישי׃ 
13O 002:014 נתנאל הרביעי רדי החמישי׃ 
13O 002:015 אצם הששי דויד השבעי׃ 
13O 002:016 [ואחיתיהם כ] (ואחיותיהם ק) צרויה ואביגיל ובני צרויה אבשי ויואב ועשה־אל שלשה׃ 
13O 002:017 ואביגיל ילדה את־עמשא ואבי עמשא יתר הישמעאלי׃ 
13O 002:018 וכלב בן־חצרון הוליד את־עזובה אשה ואת־יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון׃ 
13O 002:019 ותמת עזובה ויקח־לו כלב את־אפרת ותלד לו את־חור׃ 
13O 002:020 וחור הוליד את־אורי ואורי הוליד את־בצלאל׃    ס 
13O 002:021 ואחר בא חצרון אל־בת־מכיר אבי גלעד והוא לקחה והוא בן־ששים שנה ותלד לו את־שגוב׃ 
13O 002:022 ושגוב הוליד את־יאיר ויהי־לו עשרים ושלוש ערים בארץ הגלעד׃ 
13O 002:023 ויקח גשור־וארם את־חות יאיר מאתם את־קנת ואת־בנתיה ששים עיר כל־אלה בני מכיר אבי־גלעד׃ 
13O 002:024 ואחר מות־חצרון בכלב אפרתה ואשת חצרון אביה ותלד לו את־אשחור אבי תקוע׃ 
13O 002:025 ויהיו בני־ירחמאל בכור חצרון הבכור ׀ רם ובונה וארן ואצם אחיה׃ 
13O 002:026 ותהי אשה אחרת לירחמאל ושמה עטרה היא אם אונם׃    ס 
13O 002:027 ויהיו בני־רם בכור ירחמאל מעץ וימין ועקר׃ 
13O 002:028 ויהיו בני־אונם שמי וידע ובני שמי נדב ואבישור׃ 
13O 002:029 ושם אשת אבישור אביהיל ותלד לו את־אחבן ואת־מוליד׃ 
13O 002:030 ובני נדב סלד ואפים וימת סלד לא בנים׃    ס 
13O 002:031 ובני אפים ישעי ובני ישעי ששן ובני ששן אחלי׃ 
13O 002:032 ובני ידע אחי שמי יתר ויונתן וימת יתר לא בנים׃    ס 
13O 002:033 ובני יונתן פלת וזזא אלה היו בני ירחמאל׃ 
13O 002:034 ולא־היה לששן בנים כי אם־בנות ולששן עבד מצרי ושמו ירחע׃ 
13O 002:035 ויתן  ששן את־בתו לירחע עבדו לאשה ותלד לו את־עתי׃ 
13O 002:036 ועתי הליד את־נתן ונתן הוליד את־זבד׃ 
13O 002:037 וזבד הוליד את־אפלל ואפלל הוליד את־עובד׃ 
13O 002:038 ועובד הוליד את־יהוא ויהוא הוליד את־עזריה׃ 
13O 002:039 ועזריה הליד את־חלץ וחלץ הליד את־אלעשה׃ 
13O 002:040 ואלעשה הליד את־ססמי וססמי הליד את־שלום׃ 
13O 002:041 ושלום הוליד את־יקמיה ויקמיה הליד את־אלישמע׃ 
13O 002:042 ובני כלב אחי ירחמאל מישע בכרו הוא אבי־זיף ובני מרשה אבי חברון׃ 
13O 002:043 ובני חברון קרח ותפח ורקם ושמע׃ 
13O 002:044 ושמע הוליד את־רחם אבי ירקעם ורקם הוליד את־שמי׃ 
13O 002:045 ובן־שמי מעון ומעון אבי בית־צור׃ 
13O 002:046 ועיפה פילגש כלב ילדה את־חרן ואת־מוצא ואת־גזז וחרן הליד את־גזז׃    ס 
13O 002:047 ובני יהדי רגם ויותם וגישן ופלט ועיפה ושעף׃ 
13O 002:048 פלגש כלב מעכה ילד שבר ואת־תרחנה׃ 
13O 002:049 ותלד עף אבי מדמנה את־שוא אבי מכבנה ואבי גבעא ובת־כלב עכסה׃    ס 
13O 002:050 אלה היו בני כלב בן־חור בכור אפרתה שובל אבי קרית יערים׃ 
13O 002:051 שלמא אבי בית־לחם חרף אבי בית־גדר׃ 
13O 002:052 ויהיו בנים לשובל אבי קרית יערים הראה חצי המנחות׃ 
13O 002:053 ומשפחות קרית יערים היתרי והפותי והשמתי והמשרעי מאלה יצאו הצרעתי והאשתאלי׃    ס 
13O 002:054 בני שלמא בית לחם ונטופתי עטרות בית יואב וחצי המנחתי הצרעי׃ 
13O 002:055 ומשפחות ספרים [ישבו כ] (ישבי ק) יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית־רכב׃    ס 
13O 003:001 ואלה היו בני דויד  אשר נולד־לו בחברון הבכור ׀ אמנן לאחינעם היזרעאלית שני דניאל לאביגיל הכרמלית׃ 
13O 003:002 השלשי לאבשלום בן־מעכה בת־תלמי מלך גשור הרביעי אדניה בן־חגית׃ 
13O 003:003 החמישי שפטיה לאביטל הששי יתרעם לעגלה אשתו׃ 
13O 003:004 ששה נולד־לו בחברון וימלך־שם שבע שנים וששה חדשים ושלשים ושלוש שנה מלך בירושלם׃    ס 
13O 003:005 ואלה נולדו־לו בירושלים מעא ושובב ונתן ושלמה ארבעה לבת־שוע בת־עמיאל׃ 
13O 003:006 ויבחר ואלישמע ואליפלט׃ 
13O 003:007 ונגה ונפג ויפיע׃ 
13O 003:008 ואלישמע ואלידע ואליפלט תשעה׃ 
13O 003:009 כל בני דויד מלבד בני־פילגשים ותמר אחותם׃  פ 
13O 003:010 ובן־שלמה רחבעם אביה בנו אסא בנו יהושפט בנו׃ 
13O 003:011 יורם בנו אחזיהו בנו יואש בנו׃ 
13O 003:012 אמציהו בנו עזריה בנו יותם בנו׃ 
13O 003:013 אחז בנו חזקיהו בנו מנשה בנו׃ 
13O 003:014 אמון בנו יאשיהו בנו׃ 
13O 003:015 ובני יאשיהו הבכור יוחנן השני יהויקים השלשי צדקיהו הרביעי שלום׃ 
13O 003:016 ובני יהויקים יכניה בנו צדקיה בנו׃ 
13O 003:017 ובני יכניה אסר שאלתיאל בנו׃ 
13O 003:018 ומלכירם ופדיה ושנאצר יקמיה הושמע ונדביה׃ 
13O 003:019 ובני פדיה זרבבל ושמעי ובן־זרבבל משלם וחנניה ושלמית אחותם׃ 
13O 003:020 וחשבה ואהל וברכיה וחסדיה יושב חסד חמש׃ 
13O 003:021 ובן־חנניה פלטיה וישעיה בני רפיה בני ארנן בני עבדיה בני שכניה׃    ס 
13O 003:022 ובני שכניה שמעיה ובני שמעיה חטוש ויגאל ובריח ונעריה ושפט ששה׃ 
13O 003:023 ובן־נעריה אליועיני וחזקיה ועזריקם שלשה׃ 
13O 003:024 ובני אליועיני [הדיוהו כ] (הודויהו ק) ואלישיב ופליה ועקוב ויוחנן ודליה וענני שבעה׃    ס 
13O 004:001 בני יהודה פרץ חצרון וכרמי וחור ושובל׃ 
13O 004:002 וראיה בן־שובל הוליד את־יחת ויחת הליד את־אחומי ואת־להד אלה משפחות הצרעתי׃    ס 
13O 004:003 ואלה אבי עיטם יזרעאל וישמא וידבש ושם אחותם הצללפוני׃ 
13O 004:004 ופנואל אבי גדר ועזר אבי חושה אלה בני־חור בכור אפרתה אבי בית לחם׃ 
13O 004:005 ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים חלאה ונערה׃ 
13O 004:006 ותלד לו נערה את־אחזם ואת־חפר ואת־תימני ואת־האחשתרי אלה בני נערה׃ 
13O 004:007 ובני חלאה צרת [יצחר כ] (וצחר ק) ואתנן׃ 
13O 004:008 וקוץ הוליד את־ענוב ואת־הצבבה ומשפחות אחרחל בן־הרום׃ 
13O 004:009 ויהי יעבץ נכבד מאחיו ואמו קראה שמו יעבץ לאמר כי ילדתי בעצב׃ 
13O 004:010 ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר אם־ברך תברכני והרבית את־גבולי והיתה ידך עמי ועשית מרעה לבלתי עצבי ויבא אלהים את אשר־שאל׃ 
13O 004:011 וכלוב אחי־שוחה הוליד את־מחיר הוא אבי אשתון׃ 
13O 004:012 ואשתון הוליד את־בית רפא ואת־פסח ואת־תחנה אבי עיר נחש אלה אנשי רכה׃    ס 
13O 004:013 ובני קנז עתניאל ושריה ובני עתניאל חתת׃ 
13O 004:014 ומעונתי הוליד את־עפרה ושריה הוליד את־יואב אבי גיא חרשים כי חרשים היו׃  פ 
13O 004:015 ובני כלב בן־יפנה עירו אלה ונעם ובני אלה וקנז׃ 
13O 004:016 ובני יהללאל זיף וזיפה תיריא ואשראל׃ 
13O 004:017 ובן־עזרה יתר ומרד ועפר וילון ותהר את־מרים ואת־שמי ואת־ישבח אבי אשתמע׃ 
13O 004:018 ואשתו היהדיה ילדה את־ירד אבי גדור ואת־חבר אבי שוכו ואת־יקותיאל אבי זנוח ואלה בני בתיה בת־פרעה אשר לקח מרד׃    ס 
13O 004:019 ובני אשת הודיה אחות נחם אבי קעילה הגרמי ואשתמע המעכתי׃ 
13O 004:020 ובני שימון אמנון ורנה בן־חנן [ותולון כ] (ותילון ק) ובני ישעי זוחת ובן־זוחת׃ 
13O 004:021 בני שלה בן־יהודה ער אבי לכה ולעדה אבי מרשה ומשפחות בית־עבדת הבץ לבית אשבע׃ 
13O 004:022 ויוקים ואנשי כזבא ויואש ושרף אשר־בעלו למואב וישבי לחם והדברים עתיקים׃ 
13O 004:023 המה היוצרים וישבי נטעים וגדרה עם־המלך במלאכתו ישבו שם׃    ס 
13O 004:024 בני שמעון נמואל וימין יריב זרח שאול׃ 
13O 004:025 שלם בנו מבשם בנו משמע בנו׃ 
13O 004:026 ובני משמע חמואל בנו זכור בנו שמעי בנו׃ 
13O 004:027 ולשמעי בנים ששה עשר ובנות שש ולאחיו אין בנים רבים וכל משפחתם לא הרבו עד־בני יהודה׃    ס 
13O 004:028 וישבו בבאר־שבע ומולדה וחצר שועל׃ 
13O 004:029 ובבלהה ובעצם ובתולד׃ 
13O 004:030 ובבתואל ובחרמה ובציקלג׃ 
13O 004:031 ובבית מרכבות ובחצר סוסים ובבית בראי ובשערים אלה עריהם עד־מלך דויד׃ 
13O 004:032 וחצריהם עיטם ועין רמון ותכן ועשן ערים חמש׃ 
13O 004:033 וכל־חצריהם אשר סביבות הערים האלה עד־בעל זאת מושבתם והתיחשם להם׃ 
13O 004:034 ומשובב וימלך ויושה בן־אמציה׃ 
13O 004:035 ויואל ויהוא בן־יושביה בן־שריה בן־עשיאל׃ 
13O 004:036 ואליועיני ויעקבה וישוחיה ועשיה ועדיאל וישימאל ובניה׃ 
13O 004:037 וזיזא בן־שפעי בן־אלון בן־ידיה בן־שמרי בן־שמעיה׃ 
13O 004:038 אלה הבאים בשמות נשיאים במשפחותם ובית אבותיהם פרצו לרוב׃ 
13O 004:039 וילכו למבוא גדר עד למזרח הגיא לבקש מרעה לצאנם׃ 
13O 004:040 וימצאו מרעה שמן וטוב והארץ רחבת ידים ושקטת ושלוה כי מן־חם הישבים שם לפנים׃ 
13O 004:041 ויבאו אלה הכתובים בשמות בימי ׀ יחזקיהו מלך־יהודה ויכו את־אהליהם ואת־ [המעינים כ] (המעונים ק) אשר נמצאו־שמה ויחרימם עד־היום הזה וישבו תחתיהם כי־מרעה לצאנם שם׃ 
13O 004:042 ומהם ׀ מן־בני שמעון הלכו להר שעיר אנשים חמש מאות ופלטיה ונעריה ורפיה ועזיאל בני ישעי בראשם׃ 
13O 004:043 ויכו את־שארית הפלטה לעמלק וישבו שם עד היום הזה׃ 
13O 005:001 ובני ראובן בכור־ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכרתו לבני יוסף בן־ישראל ולא להתיחש לבכרה׃ 
13O 005:002 כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכרה ליוסף׃    ס 
13O 005:003 בני ראובן בכור ישראל חנוך ופלוא חצרון וכרמי׃ 
13O 005:004 בני יואל שמעיה בנו גוג בנו שמעי בנו׃ 
13O 005:005 מיכה בנו ראיה בנו בעל בנו׃ 
13O 005:006 בארה בנו אשר הגלה תלגת פלנאסר מלך אשר הוא נשיא לראובני׃ 
13O 005:007 ואחיו למשפחתיו בהתיחש לתלדותם הראש יעיאל וזכריהו׃ 
13O 005:008 ובלע בן־עזז בן־שמע בן־יואל הוא יושב בערער ועד־נבו ובעל מעון׃ 
13O 005:009 ולמזרח ישב עד־לבוא מדברה למן־הנהר פרת כי מקניהם רבו בארץ גלעד׃ 
13O 005:010 ובימי שאול עשו מלחמה עם־ההגראים ויפלו בידם וישבו באהליהם על־כל־פני מזרח לגלעד׃  פ 
13O 005:011 ובני־גד לנגדם ישבו בארץ הבשן עד־סלכה׃ 
13O 005:012 יואל הראש ושפם המשנה ויעני ושפט בבשן׃ 
13O 005:013 ואחיהם לבית אבותיהם מיכאל ומשלם ושבע ויורי ויעכן וזיע ועבר שבעה׃    ס 
13O 005:014 אלה ׀ בני אביחיל בן־חורי בן־ירוח בן־גלעד בן־מיכאל בן־ישישי בן־יחדו בן־בוז׃ 
13O 005:015 אחי בן־עבדיאל בן־גוני ראש לבית אבותם׃ 
13O 005:016 וישבו בגלעד בבשן ובבנתיה ובכל־מגרשי שרון על־תוצאותם׃ 
13O 005:017 כלם התיחשו בימי יותם מלך־יהודה ובימי ירבעם מלך־ישראל׃  פ 
13O 005:018 בני־ראובן וגדי וחצי שבט־מנשה מן־בני־חיל אנשים נשאי מגן וחרב ודרכי קשת ולמודי מלחמה ארבעים וארבעה אלף ושבע־מאות וששים יצאי צבא׃ 
13O 005:019 ויעשו מלחמה עם־ההגריאים ויטור ונפיש ונודב׃ 
13O 005:020 ויעזרו עליהם וינתנו בידם ההגריאים וכל שעמהם כי לאלהים זעקו במלחמה ונעתור להם כי־בטחו בו׃ 
13O 005:021 וישבו מקניהם גמליהם חמשים אלף וצאן מאתים וחמשים אלף וחמורים אלפים ונפש אדם מאה אלף׃ 
13O 005:022 כי־חללים רבים נפלו כי מהאלהים המלחמה וישבו תחתיהם עד־הגלה׃  פ 
13O 005:023 ובני חצי שבט מנשה ישבו בארץ מבשן עד־בעל חרמון ושניר והר־חרמון המה רבו׃ 
13O 005:024 ואלה ראשי בית־אבותם ועפר וישעי ואליאל ועזריאל וירמיה והודויה ויחדיאל אנשים גבורי חיל אנשי שמות ראשים לבית אבותם׃ 
13O 005:025 וימעלו באלהי אבותיהם ויזנו אחרי אלהי עמי־הארץ אשר־השמיד אלהים מפניהם׃ 
13O 005:026 ויער אלהי ישראל את־רוח ׀ פול מלך־אשור ואת־רוח תלגת פלנסר מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה ויביאם לחלח וחבור והרא ונהר גוזן עד היום הזה׃  פ 
13O 005:027 בני לוי גרשון קהת ומררי׃ 
13O 005:028 ובני קהת עמרם יצהר וחברון ועזיאל׃    ס 
13O 005:029 ובני עמרם אהרן ומשה ומרים    ס   ובני אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר׃    ס 
13O 005:030 אלעזר הוליד את־פינחס פינחס הליד את־אבישוע׃ 
13O 005:031 ואבישוע הוליד את־בקי ובקי הוליד את־עזי׃ 
13O 005:032 ועזי הוליד את־זרחיה וזרחיה הוליד את־מריות׃ 
13O 005:033 מריות הוליד את־אמריה ואמריה הוליד את־אחיטוב׃ 
13O 005:034 ואחיטוב הוליד את־צדוק וצדוק הוליד את־אחימעץ׃ 
13O 005:035 ואחימעץ הוליד את־עזריה ועזריה הוליד את־יוחנן׃ 
13O 005:036 ויוחנן הוליד את־עזריה הוא אשר כהן בבית אשר־בנה שלמה בירושלם׃ 
13O 005:037 ויולד עזריה את־אמריה ואמריה הוליד את־אחיטוב׃ 
13O 005:038 ואחיטוב הוליד את־צדוק וצדוק הוליד את־שלום׃ 
13O 005:039 ושלום הוליד את־חלקיה וחלקיה הוליד את־עזריה׃ 
13O 005:040 ועזריה הוליד את־שריה ושריה הוליד את־יהוצדק׃ 
13O 005:041 ויהוצדק הלך בהגלות יהוה את־יהודה וירושלם ביד נבכדנאצר׃    ס 
13O 006:001 בני לוי גרשם קהת ומררי׃ 
13O 006:002 ואלה שמות בני־גרשום לבני ושמעי׃ 
13O 006:003 ובני קהת עמרם ויצהר וחברון ועזיאל׃ 
13O 006:004 בני  מררי מחלי ומשי ואלה משפחות הלוי לאבותיהם׃ 
13O 006:005 לגרשום לבני בנו יחת בנו זמה בנו׃ 
13O 006:006 יואח בנו עדו בנו זרח בנו יאתרי בנו׃ 
13O 006:007 בני קהת עמינדב בנו קרח בנו אסיר בנו׃ 
13O 006:008 אלקנה בנו ואביסף בנו ואסיר בנו׃ 
13O 006:009 תחת בנו אוריאל בנו עזיה בנו ושאול בנו׃ 
13O 006:010 ובני אלקנה עמשי ואחימות׃ 
13O 006:011 אלקנה [בנו כ] (בני ק) אלקנה צופי בנו ונחת בנו׃ 
13O 006:012 אליאב בנו ירחם בנו אלקנה בנו׃ 
13O 006:013 ובני שמואל הבכר ושני ואביה׃    ס 
13O 006:014 בני מררי מחלי לבני בנו שמעי בנו עזה בנו׃ 
13O 006:015 שמעא בנו חגיה בנו עשיה בנו׃  פ 
13O 006:016 ואלה אשר העמיד דויד על־ידי־שיר בית יהוה ממנוח הארון׃ 
13O 006:017 ויהיו משרתים לפני משכן אהל־מועד בשיר עד־בנות שלמה את־בית יהוה בירושלם ויעמדו כמשפטם על־עבודתם׃ 
13O 006:018 ואלה העמדים ובניהם מבני הקהתי הימן המשורר בן־יואל בן־שמואל׃ 
13O 006:019 בן־אלקנה בן־ירחם בן־אליאל בן־תוח׃ 
13O 006:020 בן־ [ציף כ] (צוף ק) בן־אלקנה בן־מחת בן־עמשי׃ 
13O 006:021 בן־אלקנה בן־יואל בן־עזריה בן־צפניה׃ 
13O 006:022 בן־תחת בן־אסיר בן־אביסף בן־קרח׃ 
13O 006:023 בן־יצהר בן־קהת בן־לוי בן־ישראל׃ 
13O 006:024 ואחיו אסף העמד על־ימינו אסף בן־ברכיהו בן־שמעא׃ 
13O 006:025 בן־מיכאל בן־בעשיה בן־מלכיה׃ 
13O 006:026 בן־אתני בן־זרח בן־עדיה׃ 
13O 006:027 בן־איתן בן־זמה בן־שמעי׃ 
13O 006:028 בן־יחת בן־גרשם בן־לוי׃    ס 
13O 006:029 ובני מררי אחיהם על־השמאול איתן בן־קישי בן־עבדי בן־מלוך׃ 
13O 006:030 בן־חשביה בן־אמציה בן־חלקיה׃ 
13O 006:031 בן־אמצי בן־בני בן־שמר׃ 
13O 006:032 בן־מחלי בן־מושי בן־מררי בן־לוי׃    ס 
13O 006:033 ואחיהם הלוים נתונים לכל־עבודת משכן בית האלהים׃ 
13O 006:034 ואהרן ובניו מקטירים על־מזבח העולה ועל־מזבח הקטרת לכל מלאכת קדש הקדשים ולכפר על־ישראל ככל אשר צוה משה עבד האלהים׃  פ 
13O 006:035 ואלה בני אהרן אלעזר בנו פינחס בנו אבישוע בנו׃ 
13O 006:036 בקי בנו עזי בנו זרחיה בנו׃ 
13O 006:037 מריות בנו אמריה בנו אחיטוב בנו׃ 
13O 006:038 צדוק בנו אחימעץ בנו׃    ס 
13O 006:039 ואלה מושבותם לטירותם בגבולם לבני אהרן למשפחת הקהתי כי להם היה הגורל׃ 
13O 006:040 ויתנו להם את־חברון בארץ יהודה ואת־מגרשיה סביבתיה׃ 
13O 006:041 ואת־שדה העיר ואת־חצריה נתנו לכלב בן־יפנה׃    ס 
13O 006:042 ולבני אהרן נתנו את־ערי המקלט את־חברון ואת־לבנה ואת־מגרשיה ואת־יתר ואת־אשתמע ואת־מגרשיה׃ 
13O 006:043 ואת־חילז ואת־מגרשיה את־דביר ואת־מגרשיה׃ 
13O 006:044 ואת־עשן ואת־מגרשיה ואת־בית שמש ואת־מגרשיה׃    ס 
13O 006:045 וממטה בנימן את־גבע ואת־מגרשיה ואת־עלמת ואת־מגרשיה ואת־ענתות ואת־מגרשיה כל־עריהם שלש־עשרה עיר במשפחותיהם׃    ס 
13O 006:046 ולבני קהת הנותרים ממשפחת המטה ממחצית מטה חצי מנשה בגורל ערים עשר׃    ס 
13O 006:047 ולבני גרשום למשפחותם ממטה יששכר וממטה אשר וממטה נפתלי וממטה מנשה בבשן ערים שלש עשרה׃    ס 
13O 006:048 לבני מררי למשפחותם ממטה ראובן וממטה־גד וממטה זבולן בגורל ערים שתים עשרה׃ 
13O 006:049 ויתנו בני־ישראל ללוים את־הערים ואת־מגרשיהם׃ 
13O 006:050 ויתנו בגורל ממטה בני־יהודה וממטה בני־שמעון וממטה בני בנימן את הערים האלה אשר־יקראו אתהם בשמות׃    ס 
13O 006:051 וממשפחות בני קהת ויהי ערי גבולם ממטה אפרים׃ 
13O 006:052 ויתנו להם את־ערי המקלט את־שכם ואת־מגרשיה בהר אפרים ואת־גזר ואת־מגרשיה׃ 
13O 006:053 ואת־יקמעם ואת־מגרשיה ואת־בית חורון ואת־מגרשיה׃ 
13O 006:054 ואת־אילון ואת־מגרשיה ואת־גת־רמון ואת־מגרשיה׃  פ 
13O 006:055 וממחצית מטה מנשה את־ענר ואת־מגרשיה ואת־בלעם ואת־מגרשיה למשפחת לבני־קהת הנותרים׃  פ 
13O 006:056 לבני גרשום ממשפחת חצי מטה מנשה את־גולן בבשן ואת־מגרשיה ואת־עשתרות ואת־מגרשיה׃    ס 
13O 006:057 וממטה יששכר את־קדש ואת־מגרשיה את־דברת ואת־מגרשיה׃ 
13O 006:058 ואת־ראמות ואת־מגרשיה ואת־ענם ואת־מגרשיה׃    ס 
13O 006:059 וממטה אשר את־משל ואת־מגרשיה ואת־עבדון ואת־מגרשיה׃ 
13O 006:060 ואת־חוקק ואת־מגרשיה ואת־רחב ואת־מגרשיה׃ 
13O 006:061 וממטה נפתלי את־קדש בגליל ואת־מגרשיה ואת־חמון ואת־מגרשיה ואת־קריתים ואת־מגרשיה׃    ס 
13O 006:062 לבני מררי הנותרים ממטה זבולן את־רמונו ואת־מגרשיה את־תבור ואת־מגרשיה׃ 
13O 006:063 ומעבר לירדן ירחו למזרח הירדן ממטה ראובן את־בצר במדבר ואת־מגרשיה ואת־יהצה ואת־מגרשיה׃ 
13O 006:064 ואת־קדמות ואת־מגרשיה ואת־מיפעת ואת־מגרשיה׃ 
13O 006:065 וממטה־גד את־ראמות בגלעד ואת־מגרשיה ואת־מחנים ואת־מגרשיה׃ 
13O 006:066 ואת־חשבון ואת־מגרשיה ואת־יעזיר ואת־מגרשיה׃    ס 
13O 007:001 ולבני יששכר תולע ופואה [ישיב כ] (ישוב ק) ושמרון ארבעה׃    ס 
13O 007:002 ובני תולע עזי ורפיה ויריאל ויחמי ויבשם ושמואל ראשים לבית־אבותם לתולע גבורי חיל לתלדותם מספרם בימי דויד עשרים־ושנים אלף ושש מאות׃    ס 
13O 007:003 ובני עזי יזרחיה ובני יזרחיה מיכאל ועבדיה ויואל ישיה חמשה ראשים כלם׃ 
13O 007:004 ועליהם לתלדותם לבית אבותם גדודי צבא מלחמה שלשים וששה אלף כי־הרבו נשים ובנים׃ 
13O 007:005 ואחיהם לכל משפחות יששכר גבורי חילים שמונים ושבעה אלף התיחשם לכל׃  פ 
13O 007:006 בנימן בלע ובכר וידיעאל שלשה׃ 
13O 007:007 ובני בלע אצבון ועזי ועזיאל וירימות ועירי חמשה ראשי בית אבות גבורי חילים והתיחשם עשרים ושנים אלף ושלשים וארבעה׃    ס 
13O 007:008 ובני בכר זמירה ויועש ואליעזר ואליועיני ועמרי וירמות ואביה וענתות ועלמת כל־אלה בני־בכר׃ 
13O 007:009 והתיחשם לתלדותם ראשי בית אבותם גבורי חיל עשרים אלף ומאתים׃    ס 
13O 007:010 ובני ידיעאל בלהן ובני בלהן [יעיש כ] (יעוש ק) ובנימן ואהוד וכנענה וזיתן ותרשיש ואחישחר׃ 
13O 007:011 כל־אלה בני ידיעאל לראשי האבות גבורי חילים שבעה־עשר אלף ומאתים יצאי צבא למלחמה׃ 
13O 007:012 ושפם וחפם בני עיר חשם בני אחר׃ 
13O 007:013 בני נפתלי יחציאל וגוני ויצר ושלום בני בלהה׃  פ 
13O 007:014 בני מנשה אשריאל אשר ילדה פילגשו הארמיה ילדה את־מכיר אבי גלעד׃ 
13O 007:015 ומכיר לקח אשה לחפים ולשפים ושם אחתו מעכה ושם השני צלפחד ותהינה לצלפחד בנות׃ 
13O 007:016 ותלד מעכה אשת־מכיר בן ותקרא שמו פרש ושם אחיו שרש ובניו אולם ורקם׃ 
13O 007:017 ובני אולם בדן אלה בני גלעד בן־מכיר בן־מנשה׃ 
13O 007:018 ואחתו המלכת ילדה את־אישהוד ואת־אביעזר ואת־מחלה׃ 
13O 007:019 ויהיו בני שמידע אחין ושכם ולקחי ואניעם׃  פ 
13O 007:020 ובני אפרים שותלח וברד בנו ותחת בנו ואלעדה בנו ותחת בנו׃ 
13O 007:021 וזבד בנו ושותלח בנו ועזר ואלעד והרגום אנשי־גת הנולדים בארץ כי ירדו לקחת את־מקניהם׃ 
13O 007:022 ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים ויבאו אחיו לנחמו׃ 
13O 007:023 ויבא אל־אשתו ותהר ותלד בן ויקרא את־שמו בריעה כי ברעה היתה בביתו׃ 
13O 007:024 ובתו שארה ותבן את־בית־חורון התחתון ואת־העליון ואת אזן שארה׃ 
13O 007:025 ורפח בנו ורשף ותלח בנו ותחן בנו׃ 
13O 007:026 לעדן בנו עמיהוד בנו אלישמע בנו׃ 
13O 007:027 נון בנו יהושע בנו׃ 
13O 007:028 ואחזתם ומשבותם בית־אל ובנתיה ולמזרח נערן ולמערב גזר ובנתיה ושכם ובנתיה עד־עיה ובנתיה׃ 
13O 007:029 ועל־ידי בני־מנשה בית־שאן ובנתיה תענך ובנתיה מגדו ובנותיה דור ובנותיה באלה ישבו בני יוסף בן־ישראל׃  פ 
13O 007:030 בני אשר ימנה וישוה וישוי ובריעה ושרח אחותם׃ 
13O 007:031 ובני בריעה חבר ומלכיאל הוא אבי [ברזות כ] (ברזית׃ ק) 
13O 007:032 וחבר הוליד את־יפלט ואת־שומר ואת־חותם ואת שועא אחותם׃ 
13O 007:033 ובני יפלט פסך ובמהל ועשות אלה בני יפלט׃ 
13O 007:034 ובני שמר אחי [ורוהגה כ] (ורהגה ק) [יחבה כ] (וחבה ק) וארם׃ 
13O 007:035 ובן־הלם אחיו צופח וימנע ושלש ועמל׃ 
13O 007:036 בני צופח סוח וחרנפר ושועל וברי וימרה׃ 
13O 007:037 בצר והוד ושמא ושלשה ויתרן ובארא׃ 
13O 007:038 ובני יתר יפנה ופספה וארא׃ 
13O 007:039 ובני עלא ארח וחניאל ורציא׃ 
13O 007:040 כל־אלה בני־אשר ראשי בית־האבות ברורים גבורי חילים ראשי הנשיאים והתיחשם בצבא במלחמה מספרם אנשים עשרים וששה אלף׃    ס 
13O 008:001 ובנימן הוליד את־בלע בכרו אשבל השני ואחרח השלישי׃ 
13O 008:002 נוחה הרביעי ורפא החמישי׃    ס 
13O 008:003 ויהיו בנים לבלע אדר וגרא ואביהוד׃ 
13O 008:004 ואבישוע ונעמן ואחוח׃ 
13O 008:005 וגרא ושפופן וחורם׃ 
13O 008:006 ואלה בני אחוד אלה הם ראשי אבות ליושבי גבע ויגלום אל־מנחת׃ 
13O 008:007 ונעמן ואחיה וגרא הוא הגלם והוליד את־עזא ואת־אחיחד׃ 
13O 008:008 ושחרים הוליד בשדה מואב מן־שלחו אתם חושים ואת־בערא נשיו׃ 
13O 008:009 ויולד מן־חדש אשתו את־יובב ואת־צביא ואת־מישא ואת־מלכם׃ 
13O 008:010 ואת־יעוץ ואת־שכיה ואת־מרמה אלה בניו ראשי אבות׃ 
13O 008:011 ומחשים הוליד את־אביטוב ואת־אלפעל׃ 
13O 008:012 ובני אלפעל עבר ומשעם ושמד הוא בנה את־אונו ואת־לד ובנתיה׃ 
13O 008:013 וברעה ושמע המה ראשי האבות ליושבי אילון המה הבריחו את־יושבי גת׃ 
13O 008:014 ואחיו ששק וירמות׃ 
13O 008:015 וזבדיה וערד ועדר׃ 
13O 008:016 ומיכאל וישפה ויוחא בני בריעה׃ 
13O 008:017 וזבדיה ומשלם וחזקי וחבר׃ 
13O 008:018 וישמרי ויזליאה ויובב בני אלפעל׃ 
13O 008:019 ויקים וזכרי וזבדי׃ 
13O 008:020 ואליעני וצלתי ואליאל׃ 
13O 008:021 ועדיה ובראיה ושמרת בני שמעי׃ 
13O 008:022 וישפן ועבר ואליאל׃ 
13O 008:023 ועבדון וזכרי וחנן׃ 
13O 008:024 וחנניה ועילם וענתתיה׃ 
13O 008:025 ויפדיה [ופניאל כ] (ופנואל ק) בני ששק׃ 
13O 008:026 ושמשרי ושחריה ועתליה׃ 
13O 008:027 ויערשיה ואליה וזכרי בני ירחם׃ 
13O 008:028 אלה ראשי אבות לתלדותם ראשים אלה ישבו בירושלם׃    ס 
13O 008:029 ובגבעון ישבו אבי גבעון ושם אשתו מעכה׃ 
13O 008:030 ובנו הבכור עבדון וצור וקיש ובעל ונדב׃ 
13O 008:031 וגדור ואחיו וזכר׃ 
13O 008:032 ומקלות הוליד את־שמאה ואף־המה נגד אחיהם ישבו בירושלם עם־אחיהם׃    ס 
13O 008:033 ונר הוליד את־קיש וקיש הוליד את־שאול ושאול הוליד את־יהונתן ואת־מלכי־שוע ואת־אבינדב ואת־אשבעל׃ 
13O 008:034 ובן־יהונתן מריב בעל ומריב בעל הוליד את־מיכה׃    ס 
13O 008:035 ובני מיכה פיתון ומלך ותארע ואחז׃ 
13O 008:036 ואחז הוליד את־יהועדה ויהועדה הוליד את־עלמת ואת־עזמות ואת־זמרי וזמרי הוליד את־מוצא׃ 
13O 008:037 ומוצא הוליד את־בנעא רפה בנו אלעשה בנו אצל בנו׃ 
13O 008:038 ולאצל ששה בנים ואלה שמותם עזריקם ׀ בכרו וישמעאל ושעריה ועבדיה וחנן כל־אלה בני אצל׃ 
13O 008:039 ובני עשק אחיו אולם בכרו יעוש השני ואליפלט השלשי׃ 
13O 008:040 ויהיו בני־אולם אנשים גברי־חיל דרכי קשת ומרבים בנים ובני בנים מאה וחמשים כל־אלה מבני בנימן׃  פ 
13O 009:001 וכל־ישראל התיחשו והנם כתובים על־ספר מלכי ישראל ויהודה הגלו לבבל במעלם׃    ס 
13O 009:002 והיושבים הראשנים אשר באחזתם בעריהם ישראל הכהנים הלוים והנתינים׃ 
13O 009:003 ובירושלם ישבו מן־בני יהודה ומן־בני בנימן ומן־בני אפרים ומנשה׃ 
13O 009:004 עותי בן־עמיהוד בן־עמרי בן־אמרי בן־ [בנימן־ כ] (בני ק) (מן־בני־פרץ ק) בן־יהודה׃ 
13O 009:005 ומן־השילוני עשיה הבכור ובניו׃ 
13O 009:006 ומן־בני־זרח יעואל ואחיהם שש־מאות ותשעים׃ 
13O 009:007 ומן־בני בנימן סלוא בן־משלם בן־הודויה בן־הסנאה׃ 
13O 009:008 ויבניה בן־ירחם ואלה בן־עזי בן־מכרי ומשלם בן־שפטיה בן־רעואל בן־יבניה׃ 
13O 009:009 ואחיהם לתלדותם תשע מאות וחמשים וששה כל־אלה אנשים ראשי אבות לבית אבתיהם׃    ס 
13O 009:010 ומן־הכהנים ידעיה ויהויריב ויכין׃ 
13O 009:011 ועזריה בן־חלקיה בן־משלם בן־צדוק בן־מריות בן־אחיטוב נגיד בית האלהים׃    ס 
13O 009:012 ועדיה בן־ירחם בן־פשחור בן־מלכיה ומעשי בן־עדיאל בן־יחזרה בן־משלם בן־משלמית בן־אמר׃ 
13O 009:013 ואחיהם ראשים לבית אבותם אלף ושבע מאות וששים גבורי חיל מלאכת עבודת בית־האלהים׃ 
13O 009:014 ומן־הלוים שמעיה בן־חשוב בן־עזריקם בן־חשביה מן־בני מררי׃ 
13O 009:015 ובקבקר חרש וגלל ומתניה בן־מיכא בן־זכרי בן־אסף׃ 
13O 009:016 ועבדיה בן־שמעיה בן־גלל בן־ידותון וברכיה בן־אסא בן־אלקנה היושב בחצרי נטופתי׃ 
13O 009:017 והשערים שלום ועקוב וטלמן ואחימן ואחיהם שלום הראש׃ 
13O 009:018 ועד־הנה בשער המלך מזרחה המה השערים למחנות בני לוי׃ 
13O 009:019 ושלום בן־קורא בן־אביסף בן־קרח  ואחיו לבית־אביו הקרחים על מלאכת העבודה שמרי הספים לאהל ואבתיהם על־מחנה יהוה שמרי המבוא׃ 
13O 009:020 ופינחס בן־אלעזר נגיד היה עליהם לפנים יהוה ׀ עמו׃ 
13O 009:021 זכריה בן משלמיה שער פתח לאהל מועד׃ 
13O 009:022 כלם הברורים לשערים בספים מאתים ושנים עשר המה בחצריהם התיחשם המה יסד דויד ושמואל הראה באמונתם׃ 
13O 009:023 והם ובניהם על־השערים לבית־יהוה לבית־האהל למשמרות׃ 
13O 009:024 לארבע רוחות יהיו השערים מזרח ימה צפונה ונגבה׃ 
13O 009:025 ואחיהם בחצריהם לבוא לשבעת הימים מעת אל־עת עם־אלה׃ 
13O 009:026 כי באמונה המה ארבעת גברי השערים הם הלוים והיו על־הלשכות ועל האצרות בית האלהים׃ 
13O 009:027 וסביבות בית־האלהים ילינו כי־עליהם משמרת והם על־המפתח ולבקר לבקר׃ 
13O 009:028 ומהם על־כלי העבודה כי־במספר יביאום ובמספר יוציאום׃ 
13O 009:029 ומהם ממנים על־הכלים ועל כל־כלי הקדש ועל־הסלת והיין והשמן והלבונה והבשמים׃ 
13O 009:030 ומן־בני הכהנים רקחי המרקחת לבשמים׃ 
13O 009:031 ומתתיה מן־הלוים הוא הבכור לשלם הקרחי באמונה על מעשה החבתים׃ 
13O 009:032 ומן־בני הקהתי מן־אחיהם על־לחם המערכת להכין שבת שבת׃    ס 
13O 009:033 ואלה המשררים ראשי אבות ללוים בלשכת [פטירים כ] (פטורים ק) כי־יומם ולילה עליהם במלאכה׃ 
13O 009:034 אלה ראשי האבות ללוים לתלדותם ראשים אלה ישבו בירושלם׃  פ 
13O 009:035 ובגבעון ישבו אבי־גבעון [יעואל כ] (יעיאל ק) ושם אשתו מעכה׃ 
13O 009:036 ובנו הבכור עבדון וצור וקיש ובעל ונר ונדב׃ 
13O 009:037 וגדור ואחיו וזכריה ומקלות׃ 
13O 009:038 ומקלות  הוליד את־שמאם ואף־הם נגד אחיהם ישבו בירושלם עם־אחיהם׃    ס 
13O 009:039 ונר הוליד את־קיש וקיש הוליד את־שאול ושאול הוליד את־יהונתן ואת־מלכי־שוע ואת־אבינדב ואת־אשבעל׃ 
13O 009:040 ובן־יהונתן מריב בעל ומרי־בעל הוליד את־מיכה׃ 
13O 009:041 ובני מיכה פיתון ומלך ותחרע׃ 
13O 009:042 ואחז הוליד את־יערה ויערה הוליד את־עלמת ואת־עזמות ואת־זמרי וזמרי הוליד את־מוצא׃ 
13O 009:043 ומוצא הוליד את־בנעא ורפיה בנו אלעשה בנו אצל בנו׃ 
13O 009:044 ולאצל ששה בנים ואלה שמותם עזריקם ׀ בכרו וישמעאל ושעריה ועבדיה וחנן אלה בני אצל׃  פ 
13O 010:001 ופלשתים נלחמו בישראל וינס איש־ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים בהר גלבע׃ 
13O 010:002 וידבקו פלשתים אחרי שאול ואחרי בניו ויכו פלשתים את־יונתן ואת־אבינדב ואת־מלכי־שוע בני שאול׃ 
13O 010:003 ותכבד המלחמה על־שאול וימצאהו המורים בקשת ויחל מן־היורים׃ 
13O 010:004 ויאמר שאול אל־נשא כליו שלף חרבך ׀ ודקרני בה פן־יבאו הערלים האלה והתעללו־בי ולא אבה נשא כליו כי ירא מאד    ס   ויקח שאול את־החרב ויפל עליה׃ 
13O 010:005 וירא נשא־כליו כי מת שאול ויפל גם־הוא על־החרב וימת׃    ס 
13O 010:006 וימת שאול ושלשת בניו וכל־ביתו יחדו מתו׃ 
13O 010:007 ויראו כל־איש ישראל אשר־בעמק כי נסו וכי־מתו שאול ובניו ויעזבו עריהם וינסו ויבאו פלשתים וישבו בהם׃    ס 
13O 010:008 ויהי ממחרת ויבאו פלשתים לפשט את־החללים וימצאו את־שאול ואת־בניו נפלים בהר גלבע׃ 
13O 010:009 ויפשיטהו וישאו את־ראשו ואת־כליו וישלחו בארץ־פלשתים  סביב לבשר את־עצביהם ואת־העם׃ 
13O 010:010 וישימו את־כליו בית אלהיהם ואת־גלגלתו תקעו בית דגון׃    ס 
13O 010:011 וישמעו כל יביש גלעד את כל־אשר־עשו פלשתים לשאול׃ 
13O 010:012 ויקומו כל־איש חיל וישאו את־גופת שאול ואת גופת בניו ויביאום יבישה ויקברו את־עצמותיהם תחת האלה ביבש ויצומו שבעת ימים׃ 
13O 010:013 וימת שאול במעלו אשר מעל ביהוה על־דבר יהוה אשר לא־שמר וגם־לשאול באוב לדרוש׃ 
13O 010:014 ולא־דרש ביהוה וימיתהו ויסב את־המלוכה לדויד בן־ישי׃  פ 
13O 011:001 ויקבצו כל־ישראל אל־דויד חברונה לאמר הנה עצמך ובשרך אנחנו׃ 
13O 011:002 גם־תמול גם־שלשום גם בהיות שאול מלך אתה המוציא והמביא את־ישראל ויאמר יהוה אלהיך לך אתה תרעה את־עמי את־ישראל ואתה תהיה נגיד על עמי ישראל׃ 
13O 011:003 ויבאו כל־זקני ישראל אל־המלך חברונה ויכרת להם דויד ברית בחברון לפני יהוה וימשחו את־דויד למלך על־ישראל כדבר יהוה ביד־שמואל׃    ס 
13O 011:004 וילך דויד וכל־ישראל ירושלם היא יבוס ושם היבוסי ישבי הארץ׃ 
13O 011:005 ויאמרו ישבי יבוס לדויד לא תבוא הנה וילכד דויד את־מצדת ציון היא עיר דויד׃ 
13O 011:006 ויאמר דויד כל־מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר ויעל בראשונה יואב בן־צרויה ויהי לראש׃ 
13O 011:007 וישב דויד במצד על־כן קראו־לו עיר דויד׃ 
13O 011:008 ויבן העיר מסביב מן־המלוא ועד־הסביב ויואב יחיה את־שאר העיר׃ 
13O 011:009 וילך דויד הלוך וגדול ויהוה צבאות עמו׃  פ 
13O 011:010 ואלה ראשי הגבורים אשר לדויד המתחזקים עמו במלכותו עם־כל־ישראל להמליכו כדבר יהוה על־ישראל׃    ס 
13O 011:011 ואלה מספר הגברים אשר לדויד ישבעם בן־חכמוני ראש [השלושים כ] (השלישים ק) הוא־עורר את־חניתו על־שלש־מאות חלל בפעם אחת׃ 
13O 011:012 ואחריו אלעזר בן־דודו האחוחי הוא בשלושה הגברים׃ 
13O 011:013 הוא־היה עם־דויד בפס דמים והפלשתים נאספו־שם למלחמה ותהי חלקת השדה מלאה שעורים והעם נסו מפני פלשתים׃ 
13O 011:014 ויתיצבו בתוך־החלקה ויצילוה ויכו את־פלשתים ויושע יהוה תשועה גדולה׃ 
13O 011:015 וירדו שלושה מן־השלושים ראש על־הצר אל־דויד אל־מערת עדלם ומחנה פלשתים חנה בעמק רפאים׃ 
13O 011:016 ודויד אז במצודה ונציב פלשתים אז בבית לחם׃ 
13O 011:017 [ויתאו כ] (ויתאיו ק) דויד ויאמר מי ישקני מים מבור בית־לחם אשר בשער׃ 
13O 011:018 ויבקעו השלשה במחנה פלשתים וישאבו־מים מבור בית־לחם אשר בשער וישאו ויבאו אל־דויד ולא־אבה דויד לשתותם וינסך אתם ליהוה׃ 
13O 011:019 ויאמר חלילה לי מאלהי מעשות זאת הדם האנשים האלה אשתה בנפשותם כי בנפשותם הביאום ולא אבה לשתותם אלה עשו שלשת הגבורים׃ 
13O 011:020 ואבשי אחי־יואב הוא היה ראש השלושה והוא עורר את־חניתו על־שלש מאות חלל [ולא־ כ] (ולו־שם ק) בשלושה׃ 
13O 011:021 מן־השלושה בשנים נכבד ויהי להם לשר ועד־השלושה לא־בא׃    ס 
13O 011:022 בניה בן־יהוידע בן־איש־חיל רב־פעלים מן־קבצאל הוא הכה את שני אריאל מואב והוא ירד והכה את־הארי בתוך הבור ביום השלג׃ 
13O 011:023 והוא־הכה את־האיש המצרי איש מדה ׀ חמש באמה וביד המצרי חנית כמנור ארגים וירד אליו בשבט ויגזל את־החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו׃ 
13O 011:024 אלה עשה בניהו בן־יהוידע ולו־שם בשלושה הגברים׃ 
13O 011:025 מן־השלושים הנו נכבד הוא ואל־השלושה לא־בא וישימהו דויד על־משמעתו׃    ס 
13O 011:026 וגבורי החילים עשה־אל אחי יואב אלחנן בן־דודו מבית לחם׃    ס 
13O 011:027 שמות ההרורי חלץ הפלוני׃    ס 
13O 011:028 עירא בן־עקש התקועי אביעזר הענתותי׃    ס 
13O 011:029 סבכי החשתי עילי האחוחי׃    ס 
13O 011:030 מהרי הנטפתי חלד בן־בענה הנטופתי׃    ס 
13O 011:031 איתי בן־ריבי מגבעת בני בנימן    ס   בניה הפרעתני׃ 
13O 011:032 חורי מנחלי געש    ס   אביאל הערבתי׃    ס 
13O 011:033 עזמות הבחרומי אליחבא השעלבני׃    ס 
13O 011:034 בני השם הגזוני יונתן בן־שגה ההררי׃    ס 
13O 011:035 אחיאם בן־שכר ההררי אליפל בן־אור׃    ס 
13O 011:036 חפר המכרתי אחיה הפלני׃    ס 
13O 011:037 חצרו הכרמלי נערי בן־אזבי׃    ס 
13O 011:038 יואל אחי נתן מבחר בן־הגרי׃    ס 
13O 011:039 צלק העמוני נחרי הברתי נשא כלי יואב בן־צרויה׃    ס 
13O 011:040 עירא היתרי גרב היתרי׃    ס 
13O 011:041 אוריה החתי זבד בן־אחלי׃    ס 
13O 011:042 עדינא בן־שיזא הראובני ראש לראובני ועליו שלושים׃    ס 
13O 011:043 חנן בן־מעכה ויושפט המתני׃    ס 
13O 011:044 עזיא העשתרתי שמע [ויעואל כ] (ויעיאל ק)    ס   בני חותם הערערי׃    ס 
13O 011:045 ידיעאל בן־שמרי ויחא אחיו התיצי׃    ס 
13O 011:046 אליאל המחוים ויריבי ויושויה בני אלנעם ויתמה המואבי׃ 
13O 011:047 אליאל ועובד ויעשיאל המצביה׃  פ 
13O 012:001 ואלה הבאים אל־דויד לציקלג עוד עצור מפני שאול בן־קיש והמה בגבורים עזרי המלחמה׃ 
13O 012:002 נשקי קשת מימינים ומשמאלים באבנים ובחצים בקשת מאחי שאול מבנימן׃ 
13O 012:003 הראש אחיעזר ויואש בני השמעה הגבעתי [ויזואל כ] (ויזיאל  ק) ופלט בני עזמות וברכה ויהוא הענתתי׃ 
13O 012:004 וישמעיה הגבעוני גבור בשלשים ועל־השלשים׃ 
13O 012:005 וירמיה ויחזיאל ויוחנן ויוזבד הגדרתי׃ 
13O 012:006 אלעוזי וירימות ובעליה ושמריהו ושפטיהו [החריפי כ] (החרופי׃ ק) 
13O 012:007 אלקנה וישיהו ועזראל ויועזר וישבעם הקרחים׃ 
13O 012:008 ויועאלה וזבדיה בני ירחם מן־הגדור׃ 
13O 012:009 ומן־הגדי נבדלו אל־דויד למצד מדברה גברי החיל אנשי צבא למלחמה ערכי צנה ורמח ופני אריה פניהם וכצבאים על־ההרים למהר׃    ס 
13O 012:010 עזר הראש עבדיה השני אליאב השלשי׃ 
13O 012:011 משמנה הרביעי ירמיה החמשי׃ 
13O 012:012 עתי הששי אליאל השבעי׃ 
13O 012:013 יוחנן השמיני אלזבד התשיעי׃ 
13O 012:014 ירמיהו העשירי    ס   מכבני עשתי עשר׃ 
13O 012:015 אלה מבני־גד ראשי הצבא אחד למאה הקטן והגדול לאלף׃ 
13O 012:016 אלה הם אשר עברו את־הירדן בחדש הראשון והוא ממלא על־כל־ [גדיתיו כ] (גדותיו ק) ויבריחו את־כל־העמקים למזרח ולמערב׃    ס 
13O 012:017 ויבאו מן־בני בנימן ויהודה עד־למצד לדויד׃ 
13O 012:018 ויצא דויד לפניהם ויען ויאמר להם אם־לשלום באתם אלי לעזרני יהיה־לי עליכם לבב ליחד ואם־לרמותני לצרי בלא חמס בכפי ירא אלהי אבותינו ויוכח׃    ס 
13O 012:019 ורוח לבשה את־עמשי ראש [השלושים כ] (השלישים ק) לך דויד ועמך בן־ישי שלום ׀ שלום לך ושלום לעזרך כי עזרך אלהיך ויקבלם דויד ויתנם בראשי הגדוד׃  פ 
13O 012:020 וממנשה נפלו על־דויד בבאו עם־פלשתים על־שאול למלחמה ולא עזרם כי בעצה שלחהו סרני פלשתים לאמר בראשינו יפול אל־אדניו שאול׃ 
13O 012:021 בלכתו אל־ציקלג נפלו עליו ׀ ממנשה עדנח ויוזבד וידיעאל ומיכאל ויוזבד ואליהוא וצלתי ראשי האלפים אשר למנשה׃ 
13O 012:022 והמה עזרו עם־דויד על־הגדוד כי־גבורי חיל כלם ויהיו שרים בצבא׃ 
13O 012:023 כי לעת־יום ביום יבאו על־דויד לעזרו עד־למחנה גדול כמחנה אלהים׃  פ 
13O 012:024 ואלה מספרי ראשי החלוץ לצבא באו על־דויד חברונה  להסב מלכות שאול אליו כפי יהוה׃    ס 
13O 012:025 בני יהודה נשאי צנה ורמח ששת אלפים ושמונה מאות חלוצי צבא׃    ס 
13O 012:026 מן־בני שמעון גבורי חיל לצבא שבעת אלפים ומאה׃    ס 
13O 012:027 מן־בני הלוי ארבעת אלפים ושש מאות׃    ס 
13O 012:028 ויהוידע הנגיד לאהרן ועמו שלשת  אלפים ושבע מאות׃    ס 
13O 012:029 וצדוק נער גבור חיל ובית־אביו שרים עשרים ושנים׃    ס 
13O 012:030 ומן־בני בנימן אחי שאול שלשת אלפים ועד־הנה מרביתם שמרים משמרת בית שאול׃    ס 
13O 012:031 ומן־בני אפרים עשרים אלף ושמונה מאות גבורי חיל אנשי שמות לבית אבותם׃    ס 
13O 012:032 ומחצי מטה מנשה שמונה עשר אלף אשר נקבו בשמות לבוא להמליך את־דויד׃    ס 
13O 012:033 ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה־יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל־אחיהם על־פיהם׃    ס 
13O 012:034 מזבלון יוצאי צבא ערכי מלחמה בכל־כלי מלחמה חמשים אלף ולעדר בלא־לב ולב׃    ס 
13O 012:035 ומנפתלי שרים אלף ועמהם בצנה וחנית שלשים ושבעה אלף׃    ס 
13O 012:036 ומן־הדני ערכי מלחמה עשרים־ושמונה אלף ושש מאות׃    ס 
13O 012:037 ומאשר יוצאי צבא לערך מלחמה ארבעים אלף׃    ס 
13O 012:038 ומעבר לירדן מן־הראובני והגדי וחצי ׀ שבט מנשה בכל כלי צבא מלחמה מאה ועשרים אלף׃ 
13O 012:039 כל־אלה אנשי מלחמה עדרי מערכה בלבב שלם באו חברונה להמליך את־דויד על־כל־ישראל וגם כל־שרית ישראל לב אחד להמליך את־דויד׃ 
13O 012:040 ויהיו־שם עם־דויד ימים שלושה אכלים ושותים כי־הכינו להם אחיהם׃ 
13O 012:041 וגם הקרובים־אליהם עד־יששכר וזבלון ונפתלי מביאים לחם בחמורים ובגמלים ובפרדים ׀ ובבקר מאכל קמח דבלים וצמוקים ויין־ושמן ובקר וצאן לרב כי שמחה בישראל׃  פ 
13O 013:001 ויועץ דויד עם־שרי האלפים והמאות לכל־נגיד׃ 
13O 013:002 ויאמר דויד לכל ׀ קהל ישראל אם־עליכם טוב ומן־יהוה אלהינו נפרצה נשלחה על־אחינו הנשארים בכל ארצות ישראל ועמהם הכהנים והלוים בערי מגרשיהם ויקבצו אלינו׃ 
13O 013:003 ונסבה את־ארון אלהינו אלינו כי־לא דרשנהו בימי שאול׃ 
13O 013:004 ויאמרו כל־הקהל לעשות כן כי־ישר הדבר בעיני כל־העם׃ 
13O 013:005 ויקהל דויד את־כל־ישראל מן־שיחור מצרים ועד־לבוא חמת להביא את־ארון האלהים מקרית יערים׃ 
13O 013:006 ויעל דויד וכל־ישראל בעלתה אל־קרית יערים אשר ליהודה להעלות משם את ארון האלהים ׀ יהוה יושב הכרובים אשר־נקרא שם׃ 
13O 013:007 וירכיבו את־ארון האלהים על־עגלה חדשה מבית אבינדב ועזא ואחיו נהגים בעגלה׃ 
13O 013:008 ודויד וכל־ישראל משחקים לפני האלהים בכל־עז ובשירים ובכנרות ובנבלים ובתפים ובמצלתים ובחצצרות׃ 
13O 013:009 ויבאו עד־גרן כידן וישלח עזא את־ידו לאחז את־הארון כי שמטו הבקר׃ 
13O 013:010 ויחר־אף יהוה בעזא ויכהו על אשר־שלח ידו על־הארון וימת שם לפני אלהים׃ 
13O 013:011 ויחר לדויד כי־פרץ יהוה פרץ בעזא ויקרא למקום ההוא פרץ עזא עד היום הזה׃ 
13O 013:012 ויירא דויד את־האלהים ביום ההוא לאמר היך אביא אלי את ארון האלהים׃ 
13O 013:013 ולא־הסיר דויד את־הארון אליו אל־עיר דויד ויטהו אל־בית עבד־אדם הגתי׃ 
13O 013:014 וישב ארון האלהים עם־בית עבד אדם בביתו שלשה חדשים ויברך יהוה את־בית עבד־אדם ואת־כל־אשר־לו׃  פ 
13O 014:001 וישלח [חירם כ] (חורם ק) מלך־צר מלאכים אל־דויד ועצי ארזים וחרשי קיר וחרשי עצים לבנות לו בית׃ 
13O 014:002 וידע דויד כי־הכינו יהוה למלך על־ישראל כי־נשאת למעלה מלכותו בעבור עמו ישראל׃  פ 
13O 014:003 ויקח דויד עוד נשים בירושלם ויולד דויד עוד בנים ובנות׃ 
13O 014:004 ואלה שמות הילודים אשר היו־לו בירושלם שמוע ושובב נתן ושלמה׃ 
13O 014:005 ויבחר ואלישוע ואלפלט׃ 
13O 014:006 ונגה ונפג ויפיע׃ 
13O 014:007 ואלישמע ובעלידע ואליפלט׃ 
13O 014:008 וישמעו פלשתים כי־נמשח דויד למלך על־כל־ישראל ויעלו כל־פלשתים לבקש את־דויד וישמע דויד ויצא לפניהם׃ 
13O 014:009 ופלשתים באו ויפשטו בעמק רפאים׃ 
13O 014:010 וישאל דויד באלהים לאמר האעלה על־ [פלשתיים כ] (פלשתים ק) ונתתם בידי ויאמר לו יהוה עלה ונתתים בידך׃ 
13O 014:011 ויעלו בבעל־פרצים ויכם שם דויד ויאמר דויד פרץ האלהים את־אויבי בידי כפרץ מים על־כן קראו שם־המקום ההוא בעל פרצים׃ 
13O 014:012 ויעזבו־שם את־אלהיהם ויאמר דויד וישרפו באש׃  פ 
13O 014:013 ויסיפו עוד פלשתים ויפשטו בעמק׃ 
13O 014:014 וישאל עוד דויד באלהים ויאמר לו האלהים לא תעלה אחריהם הסב מעליהם ובאת להם ממול הבכאים׃ 
13O 014:015 ויהי כשמעך את־קול הצעדה בראשי הבכאים אז תצא במלחמה כי־יצא האלהים לפניך להכות את־מחנה פלשתים׃ 
13O 014:016 ויעש דויד כאשר צוהו האלהים ויכו את־מחנה פלשתים מגבעון ועד־גזרה׃ 
13O 014:017 ויצא שם־דויד בכל־הארצות ויהוה נתן את־פחדו על־כל־הגוים׃ 
13O 015:001 ויעש־לו בתים בעיר דויד ויכן מקום לארון האלהים ויט־לו אהל׃ 
13O 015:002 אז אמר דויד לא לשאת את־ארון האלהים כי אם־הלוים כי־בם ׀ בחר יהוה לשאת את־ארון יהוה ולשרתו עד־עולם׃    ס 
13O 015:003 ויקהל דויד את־כל־ישראל אל־ירושלם להעלות את־ארון יהוה אל־מקומו אשר־הכין לו׃ 
13O 015:004 ויאסף דויד את־בני אהרן ואת־הלוים׃ 
13O 015:005 לבני קהת אוריאל השר ואחיו מאה ועשרים׃    ס 
13O 015:006 לבני מררי עשיה השר ואחיו מאתים ועשרים׃    ס 
13O 015:007 לבני גרשום יואל השר ואחיו מאה ושלשים׃    ס 
13O 015:008 לבני אליצפן שמעיה השר ואחיו מאתים׃    ס 
13O 015:009 לבני חברון אליאל השר ואחיו שמונים׃    ס 
13O 015:010 לבני עזיאל עמינדב השר ואחיו מאה ושנים עשר׃    ס 
13O 015:011 ויקרא דויד לצדוק ולאביתר הכהנים וללוים לאוריאל עשיה ויואל שמעיה ואליאל ועמינדב׃ 
13O 015:012 ויאמר להם אתם ראשי האבות ללוים התקדשו אתם ואחיכם והעליתם את ארון יהוה אלהי ישראל אל־הכינותי לו׃ 
13O 015:013 כי למבראשונה לא אתם פרץ יהוה אלהינו בנו כי־לא דרשנהו כמשפט׃ 
13O 015:014 ויתקדשו הכהנים והלוים להעלות את־ארון יהוה אלהי ישראל׃ 
13O 015:015 וישאו בני־הלוים את ארון האלהים כאשר צוה משה כדבר יהוה בכתפם במטות עליהם׃  פ 
13O 015:016 ויאמר דויד לשרי הלוים להעמיד את־אחיהם המשררים בכלי־שיר נבלים וכנרות ומצלתים משמיעים להרים־בקול לשמחה׃  פ 
13O 015:017 ויעמידו הלוים את הימן בן־יואל ומן־אחיו אסף בן־ברכיהו    ס   ומן־בני מררי אחיהם איתן בן־קושיהו׃ 
13O 015:018 ועמהם אחיהם המשנים זכריהו בן ויעזיאל ושמירמות ויחיאל ׀ ועני אליאב ובניהו ומעשיהו ומתתיהו ואליפלהו ומקניהו ועבד אדם ויעיאל השערים׃ 
13O 015:019 והמשררים הימן אסף ואיתן במצלתים נחשת להשמיע׃ 
13O 015:020 וזכריה ועזיאל ושמירמות ויחיאל ועני ואליאב ומעשיהו ובניהו בנבלים על־עלמות׃ 
13O 015:021 ומתתיהו ואליפלהו ומקניהו ועבד אדם ויעיאל ועזזיהו בכנרות על־השמינית לנצח׃ 
13O 015:022 וכנניהו שר־הלוים במשא יסר במשא כי מבין הוא׃ 
13O 015:023 וברכיה ואלקנה שערים לארון׃ 
13O 015:024 ושבניהו ויושפט ונתנאל ועמשי וזכריהו ובניהו ואליעזר הכהנים [מחצצרים כ] (מחצרים ק) בחצצרות לפני ארון האלהים ועבד אדם ויחיה שערים לארון׃ 
13O 015:025 ויהי דויד וזקני ישראל ושרי האלפים ההלכים להעלות את־ארון ברית־יהוה מן־בית עבד־אדם בשמחה׃    ס 
13O 015:026 ויהי בעזר האלהים את־הלוים נשאי ארון ברית־יהוה ויזבחו שבעה־פרים ושבעה אילים׃ 
13O 015:027 ודויד מכרבל ׀ במעיל בוץ וכל־הלוים הנשאים את־הארון והמשררים וכנניה השר המשא המשררים ועל־דויד אפוד בד׃ 
13O 015:028 וכל־ישראל מעלים את־ארון ברית־יהוה בתרועה ובקול שופר ובחצצרות ובמצלתים משמעים בנבלים וכנרות׃ 
13O 015:029 ויהי ארון ברית יהוה בא עד־עיר דויד ומיכל בת־שאול נשקפה ׀ בעד החלון ותרא את־המלך דויד מרקד ומשחק ותבז לו בלבה׃  פ 
13O 016:001 ויביאו את־ארון האלהים ויציגו אתו בתוך האהל אשר נטה־לו דויד ויקריבו עלות ושלמים לפני האלהים׃ 
13O 016:002 ויכל דויד מהעלות העלה והשלמים ויברך את־העם בשם יהוה׃ 
13O 016:003 ויחלק לכל־איש ישראל מאיש ועד־אשה לאיש ככר־לחם ואשפר ואשישה׃ 
13O 016:004 ויתן לפני ארון יהוה מן־הלוים משרתים ולהזכיר ולהודות ולהלל ליהוה אלהי ישראל׃  פ 
13O 016:005 אסף הראש ומשנהו זכריה יעיאל ושמירמות ויחיאל ומתתיה ואליאב ובניהו ועבד אדם ויעיאל בכלי נבלים ובכנרות ואסף במצלתים משמיע׃ 
13O 016:006 ובניהו ויחזיאל הכהנים בחצצרות תמיד לפני ארון ברית־האלהים׃ 
13O 016:007 ביום ההוא אז נתן דויד בראש להדות ליהוה ביד־אסף ואחיו׃  פ 
13O 016:008 הודו ליהוה קראו בשמו הודיעו בעמים עלילתיו׃ 
13O 016:009 שירו לו זמרו־לו שיחו בכל־נפלאתיו׃ 
13O 016:010 התהללו בשם קדשו ישמח לב מבקשי יהוה׃ 
13O 016:011 דרשו יהוה ועזו בקשו פניו תמיד׃ 
13O 016:012 זכרו נפלאתיו אשר עשה מפתיו ומשפטי־פיהו׃ 
13O 016:013 זרע ישראל עבדו בני יעקב בחיריו׃ 
13O 016:014 הוא יהוה אלהינו בכל־הארץ משפטיו׃ 
13O 016:015 זכרו לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור׃ 
13O 016:016 אשר כרת את־אברהם ושבועתו ליצחק׃ 
13O 016:017 ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם׃ 
13O 016:018 לאמר לך אתן ארץ־כנען חבל נחלתכם׃ 
13O 016:019 בהיותכם מתי מספר כמעט וגרים בה׃ 
13O 016:020 ויתהלכו מגוי אל־גוי ומממלכה אל־עם אחר׃ 
13O 016:021 לא־הניח לאיש לעשקם ויוכח עליהם מלכים׃ 
13O 016:022 אל־תגעו במשיחי ובנביאי אל־תרעו׃  פ 
13O 016:023 שירו ליהוה כל־הארץ בשרו מיום־אל־יום ישועתו׃ 
13O 016:024 ספרו בגוים את־כבודו בכל־העמים נפלאתיו׃ 
13O 016:025 כי גדול יהוה ומהלל מאד ונורא הוא על־כל־אלהים׃ 
13O 016:026 כי כל־אלהי העמים אלילים ויהוה שמים עשה׃ 
13O 016:027 הוד והדר לפניו עז וחדוה במקמו׃ 
13O 016:028 הבו ליהוה משפחות עמים הבו ליהוה כבוד ועז׃ 
13O 016:029 הבו ליהוה כבוד שמו שאו מנחה ובאו לפניו השתחוו ליהוה בהדרת־קדש׃ 
13O 016:030 חילו מלפניו כל־הארץ אף־תכון תבל בל־תמוט׃ 
13O 016:031 ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים יהוה מלך׃ 
13O 016:032 ירעם הים ומלואו יעלץ השדה וכל־אשר־בו׃ 
13O 016:033 אז ירננו עצי היער מלפני יהוה כי־בא לשפוט את־הארץ׃ 
13O 016:034 הודו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו׃ 
13O 016:035 ואמרו הושיענו אלהי ישענו וקבצנו והצילנו מן־הגוים להדות לשם קדשך להשתבח בתהלתך׃ 
13O 016:036 ברוך יהוה אלהי ישראל מן־העולם ועד העלם ויאמרו כל־העם אמן והלל ליהוה׃  פ 
13O 016:037 ויעזב־שם לפני ארון ברית־יהוה לאסף ולאחיו לשרת לפני הארון תמיד לדבר־יום ביומו׃ 
13O 016:038 ועבד אדם ואחיהם ששים ושמונה ועבד אדם בן־ידיתון וחסה לשערים׃ 
13O 016:039 ואת ׀ צדוק הכהן ואחיו הכהנים לפני משכן יהוה בבמה אשר בגבעון׃ 
13O 016:040 להעלות עלות ליהוה על־מזבח העלה תמיד לבקר ולערב ולכל־הכתוב בתורת יהוה אשר צוה על־ישראל׃ 
13O 016:041 ועמהם הימן וידותון ושאר הברורים אשר נקבו בשמות להדות ליהוה כי לעולם חסדו׃ 
13O 016:042 ועמהם הימן וידותון חצצרות  ומצלתים למשמיעים וכלי שיר האלהים ובני ידותון לשער׃ 
13O 016:043 וילכו כל־העם איש לביתו ויסב דויד לברך את־ביתו׃  פ 
13O 017:001 ויהי  כאשר ישב דויד בביתו ויאמר דויד אל־נתן הנביא הנה אנכי יושב בבית הארזים וארון ברית־יהוה תחת יריעות׃ 
13O 017:002 ויאמר נתן אל־דויד כל אשר בלבבך עשה כי האלהים עמך׃    ס 
13O 017:003 ויהי בלילה ההוא ויהי דבר־אלהים אל־נתן לאמר׃ 
13O 017:004 לך ואמרת אל־דויד עבדי כה אמר יהוה לא אתה תבנה־לי הבית לשבת׃ 
13O 017:005 כי לא ישבתי בבית מן־היום אשר העליתי את־ישראל עד היום הזה ואהיה מאהל אל־אהל וממשכן׃ 
13O 017:006 בכל אשר־התהלכתי בכל־ישראל הדבר דברתי את־אחד שפטי ישראל אשר צויתי לרעות את־עמי לאמר למה לא־בניתם לי בית ארזים׃ 
13O 017:007 ועתה כה־תאמר לעבדי לדויד    ס   כה אמר יהוה צבאות אני לקחתיך מן־הנוה מן־אחרי הצאן להיות נגיד על עמי ישראל׃ 
13O 017:008 ואהיה עמך בכל אשר הלכת ואכרית את־כל־אויביך מפניך ועשיתי לך שם כשם הגדולים אשר בארץ׃ 
13O 017:009 ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיהו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא־יוסיפו בני־עולה לבלתו כאשר בראשונה׃ 
13O 017:010 ולמימים אשר צויתי שפטים על־עמי ישראל והכנעתי את־כל־אויביך ואגד לך ובית יבנה־לך יהוה׃ 
13O 017:011 והיה כי־מלאו ימיך ללכת עם־אבתיך והקימותי את־זרעך אחריך אשר יהיה מבניך והכינותי את־מלכותו׃ 
13O 017:012 הוא יבנה־לי בית וכננתי את־כסאו עד־עולם׃ 
13O 017:013 אני אהיה־לו לאב והוא יהיה־לי לבן וחסדי לא־אסיר מעמו כאשר הסירותי מאשר היה לפניך׃ 
13O 017:014 והעמדתיהו בביתי ובמלכותי עד־העולם וכסאו יהיה נכון עד־עולם׃ 
13O 017:015 ככל הדברים האלה וככל החזון הזה כן דבר נתן אל־דויד׃  פ 
13O 017:016 ויבא המלך דויד וישב לפני יהוה ויאמר מי־אני יהוה אלהים ומי ביתי כי הביאתני עד־הלם׃ 
13O 017:017 ותקטן זאת בעיניך אלהים ותדבר על־בית־עבדך למרחוק וראיתני כתור האדם המעלה יהוה אלהים׃ 
13O 017:018 מה־יוסיף עוד דויד אליך לכבוד את־עבדך ואתה את־עבדך ידעת׃ 
13O 017:019 יהוה בעבור עבדך וכלבך עשית את כל־הגדולה הזאת להדיע את־כל־הגדלות׃ 
13O 017:020 יהוה אין כמוך ואין אלהים זולתך בכל אשר־שמענו באזנינו׃ 
13O 017:021 ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אשר הלך האלהים לפדות לו עם לשום לך ם גדלות ונראות לגרש מפני עמך אשר־פדית ממצרים גוים׃ 
13O 017:022 ותתן את־עמך ישראל ׀ לך לעם עד־עולם ואתה יהוה היית להם לאלהים׃ 
13O 017:023 ועתה יהוה הדבר אשר דברת על־עבדך ועל־ביתו יאמן עד־עולם ועשה כאשר דברת׃ 
13O 017:024 ויאמן ויגדל שמך עד־עולם לאמר יהוה צבאות אלהי ישראל אלהים לישראל ובית־דויד עבדך נכון לפניך׃ 
13O 017:025 כי ׀ אתה אלהי גלית את־אזן עבדך לבנות לו בית על־כן מצא עבדך להתפלל לפניך׃ 
13O 017:026 ועתה יהוה אתה־הוא האלהים ותדבר על־עבדך הטובה הזאת׃ 
13O 017:027 ועתה הואלת לברך את־בית עבדך להיות לעולם לפניך כי־אתה יהוה ברכת ומברך לעולם׃  פ 
13O 018:001 ויהי אחרי־כן ויך דויד את־פלשתים ויכניעם ויקח את־גת ובנתיה מיד פלשתים׃ 
13O 018:002 ויך את־מואב ויהיו מואב עבדים לדויד נשאי מנחה׃ 
13O 018:003 ויך דויד את־הדדעזר מלך־צובה חמתה בלכתו להציב ידו בנהר־פרת׃ 
13O 018:004 וילכד דויד ממנו אלף רכב ושבעת אלפים פרשים ועשרים אלף איש רגלי ויעקר דויד את־כל־הרכב ויותר ממנו מאה רכב׃ 
13O 018:005 ויבא ארם דרמשק לעזור להדדעזר מלך צובה ויך דויד בארם עשרים־ושנים אלף איש׃ 
13O 018:006 וישם דויד בארם דרמשק ויהי ארם לדויד עבדים נשאי מנחה ויושע יהוה לדויד בכל אשר הלך׃ 
13O 018:007 ויקח דויד את שלטי הזהב אשר היו על עבדי הדדעזר ויביאם ירושלם׃ 
13O 018:008 ומטבחת ומכון ערי הדדעזר לקח דויד נחשת רבה מאד בה ׀ עשה שלמה את־ים הנחשת ואת־העמודים ואת כלי הנחשת׃  פ 
13O 018:009 וישמע תעו מלך חמת כי הכה דויד את־כל־חיל הדדעזר מלך־צובה׃ 
13O 018:010 וישלח את־הדורם־בנו אל־המלך־דויד [לשאול־ כ] (לשאל־לו ק) לשלום ולברכו על אשר נלחם בהדדעזר ויכהו כי־איש מלחמות תעו היה הדדעזר וכל כלי זהב וכסף ונחשת׃ 
13O 018:011 גם־אתם הקדיש המלך דויד ליהוה עם־הכסף והזהב אשר נשא מכל־הגוים מאדום וממואב ומבני עמון ומפלשתים ומעמלק׃ 
13O 018:012 ואבשי בן־צרויה הכה את־אדום בגיא המלח שמונה עשר אלף׃ 
13O 018:013 וישם באדום נציבים ויהיו כל־אדום עבדים לדויד ויושע יהוה את־דויד בכל אשר הלך׃ 
13O 018:014 וימלך דויד על־כל־ישראל ויהי עשה משפט וצדקה לכל־עמו׃ 
13O 018:015 ויואב בן־צרויה על־הצבא ויהושפט בן־אחילוד מזכיר׃ 
13O 018:016 וצדוק בן־אחיטוב ואבימלך בן־אביתר כהנים ושושא סופר׃ 
13O 018:017 ובניהו בן־יהוידע על־הכרתי והפלתי ובני־דויד הראשנים ליד המלך׃  פ 
13O 019:001 ויהי אחרי־כן וימת נחש מלך בני־עמון וימלך בנו תחתיו׃ 
13O 019:002 ויאמר דויד אעשה־חסד ׀ עם־חנון בן־נחש כי־עשה אביו עמי חסד וישלח דויד מלאכים לנחמו על־אביו ויבאו עבדי דויד אל־ארץ בני־עמון אל־חנון לנחמו׃ 
13O 019:003 ויאמרו שרי בני־עמון לחנון המכבד דויד את־אביך בעיניך כי־שלח לך מנחמים הלא בעבור לחקר ולהפך ולרגל הארץ באו עבדיו אליך׃  פ 
13O 019:004 ויקח חנון את־עבדי דויד ויגלחם ויכרת את־מדויהם בחצי עד־המפשעה וישלחם׃ 
13O 019:005 וילכו ויגידו לדויד על־האנשים וישלח לקראתם כי־היו האנשים נכלמים מאד ויאמר המלך שבו בירחו עד אשר־יצמח זקנכם ושבתם׃ 
13O 019:006 ויראו בני עמון כי התבאשו עם־דויד וישלח חנון ובני עמון אלף ככר־כסף לשכר להם מן־ארם נהרים ומן־ארם מעכה ומצובה רכב ופרשים׃ 
13O 019:007 וישכרו להם שנים ושלשים אלף רכב ואת־מלך מעכה ואת־עמו ויבאו ויחנו לפני מידבא ובני עמון נאספו מעריהם ויבאו למלחמה ׃  פ 
13O 019:008 וישמע דויד וישלח את־יואב ואת כל־צבא הגבורים׃ 
13O 019:009 ויצאו בני עמון ויערכו מלחמה פתח העיר והמלכים אשר־באו לבדם בשדה׃ 
13O 019:010 וירא יואב כי־היתה פני־המלחמה אליו פנים ואחור ויבחר מכל־בחור בישראל ויערך לקראת ארם׃ 
13O 019:011 ואת יתר העם נתן ביד אבשי אחיו ויערכו לקראת בני עמון׃ 
13O 019:012 ויאמר אם־תחזק ממני ארם והיית לי לתשועה    ס   ואם־בני עמון יחזקו ממך והושעתיך׃ 
13O 019:013 חזק ונתחזקה בעד־עמנו ובעד ערי אלהינו ויהוה הטוב בעיניו יעשה׃ 
13O 019:014 ויגש יואב והעם אשר־עמו לפני ארם למלחמה וינוסו מפניו׃ 
13O 019:015 ובני עמון ראו כי־נס ארם וינוסו גם־הם מפני אבשי אחיו ויבאו העירה ויבא יואב ירושלם׃  פ 
13O 019:016 וירא ארם כי נגפו לפני ישראל וישלחו מלאכים ויוציאו את־ארם אשר מעבר הנהר ושופך שר־צבא הדדעזר לפניהם׃ 
13O 019:017 ויגד לדויד ויאסף את־כל־ישראל ויעבר הירדן ויבא אלהם ויערך אלהם ויערך דויד לקראת ארם מלחמה וילחמו עמו׃ 
13O 019:018 וינס ארם מלפני ישראל ויהרג דויד מארם שבעת אלפים רכב וארבעים אלף איש רגלי ואת שופך שר־הצבא המית׃ 
13O 019:019 ויראו עבדי הדדעזר כי נגפו לפני ישראל וישלימו עם־דויד ויעבדהו ולא־אבה ארם להושיע את־בני־עמון עוד׃  פ 
13O 020:001 ויהי לעת תשובת השנה לעת ׀ צאת המלכים וינהג יואב את־חיל הצבא וישחת ׀ את־ארץ בני־עמון ויבא ויצר את־רבה ודויד ישב בירושלם ויך יואב את־רבה ויהרסה׃ 
13O 020:002 ויקח דויד את־עטרת־מלכם מעל ראשו וימצאה ׀ משקל ככר־זהב ובה אבן יקרה ותהי על־ראש דויד ושלל העיר הוציא הרבה מאד׃ 
13O 020:003 ואת־העם אשר־בה הוציא וישר במגרה ובחריצי הברזל ובמגרות וכן יעשה דויד לכל ערי בני־עמון וישב דויד וכל־העם ירושלם׃  פ 
13O 020:004 ויהי אחריכן ותעמד מלחמה בגזר עם־פלשתים אז הכה סבכי החשתי את־ספי מילדי הרפאים ויכנעו׃ 
13O 020:005 ותהי־עוד מלחמה את־פלשתים ויך אלחנן בן־ [יעור כ] (יעיר ק) את־לחמי אחי גלית הגתי ועץ חניתו כמנור ארגים׃ 
13O 020:006 ותהי־עוד מלחמה בגת ויהי ׀ איש מדה ואצבעתיו שש־ושש עשרים וארבע וגם־הוא נולד להרפא׃ 
13O 020:007 ויחרף את־ישראל ויכהו יהונתן בן־שמעא אחי דויד׃ 
13O 020:008 אל נולדו להרפא בגת ויפלו ביד־דויד וביד־עבדיו׃  פ 
13O 021:001 ויעמד שטן על־ישראל ויסת את־דויד למנות את־ישראל׃ 
13O 021:002 ויאמר דויד אל־יואב ואל־שרי העם לכו ספרו את־ישראל מבאר שבע ועד־דן והביאו אלי ואדעה את־מספרם׃ 
13O 021:003 ויאמר יואב יוסף יהוה על־עמו ׀ כהם מאה פעמים הלא אדני המלך כלם לאדני לעבדים למה יבקש זאת אדני למה יהיה לאשמה לישראל׃ 
13O 021:004 ודבר־המלך חזק על־יואב ויצא יואב ויתהלך בכל־ישראל ויבא ירושלם׃ 
13O 021:005 ויתן יואב את־מספר מפקד־העם אל־דויד ויהי כל־ישראל אלף אלפים ומאה אלף איש שלף חרב ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף איש שלף חרב׃ 
13O 021:006 ולוי ובנימן לא פקד בתוכם כי־נתעב דבר־המלך את־יואב׃ 
13O 021:007 וירע בעיני האלהים על־הדבר הזה ויך את־ישראל׃  פ 
13O 021:008 ויאמר דויד אל־האלהים חטאתי מאד אשר עשיתי את־הדבר הזה ועתה העבר־נא את־עוון עבדך כי נסכלתי מאד׃  פ 
13O 021:009 וידבר יהוה אל־גד חזה דויד לאמר׃ 
13O 021:010 לך ודברת אל־דויד לאמר כה אמר יהוה שלוש אני נטה עליך בחר־לך אחת מהנה ואעשה־לך׃ 
13O 021:011 ויבא גד אל־דויד ויאמר לו כה־אמר יהוה קבל־לך׃ 
13O 021:012 אם־שלוש שנים רעב ואם־שלשה חדשים נספה מפני־צריך וחרב אויבך ׀ למשגת ואם־שלשת ימים חרב יהוה ודבר בארץ ומלאך יהוה משחית בכל־גבול ישראל ועתה ראה מה־אשיב את־שלחי דבר׃  פ 
13O 021:013 ויאמר דויד אל־גד צר־לי מאד אפלה־נא ביד־יהוה כי־רבים רחמיו מאד וביד־אדם אל־אפל׃ 
13O 021:014 ויתן יהוה דבר בישראל ויפל מישראל שבעים אלף איש׃ 
13O 021:015 וישלח האלהים ׀ מלאך ׀ לירושלם להשחיתה וכהשחית ראה יהוה וינחם על־הרעה ויאמר למלאך המשחית רב עתה הרף ידך ומלאך יהוה עמד עם־גרן ארנן היבוסי׃    ס 
13O 021:016 וישא דויד את־עיניו וירא את־מלאך יהוה עמד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בידו נטויה על־ירושלם ויפל דויד והזקנים מכסים בשקים על־פניהם׃ 
13O 021:017 ויאמר דויד אל־האלהים הלא אני אמרתי למנות בעם ואני־הוא אשר־חטאתי והרע הרעותי ואלה הצאן מה עשו יהוה אלהי תהי נא ידך בי ובבית אבי ובעמך לא למגפה׃    ס 
13O 021:018 ומלאך יהוה אמר אל־גד לאמר לדויד כי ׀ יעלה דויד להקים מזבח ליהוה בגרן ארנן היבסי׃ 
13O 021:019 ויעל דויד בדבר־גד אשר דבר בשם יהוה׃ 
13O 021:020 וישב ארנן וירא את־המלאך וארבעת בניו עמו מתחבאים וארנן דש חטים׃ 
13O 021:021 ויבא דויד עד־ארנן ויבט ארנן וירא את־דויד ויצא מן־הגרן וישתחו לדויד אפים ארצה׃ 
13O 021:022 ויאמר דויד אל־ארנן תנה־לי מקום הגרן ואבנה־בו מזבח ליהוה בכסף מלא תנהו לי ותעצר המגפה מעל העם׃ 
13O 021:023 ויאמר ארנן אל־דויד קח־לך ויעש אדני המלך הטוב בעיניו ראה נתתי הבקר לעלות והמורגים לעצים והחטים למנחה הכל נתתי׃ 
13O 021:024 ויאמר המלך דויד לארנן לא כי־קנה אקנה בכסף מלא כי לא־אשא אשר־לך ליהוה והעלות עולה חנם׃ 
13O 021:025 ויתן דויד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות׃ 
13O 021:026 ויבן שם דויד מזבח ליהוה ויעל עלות ושלמים ויקרא אל־יהוה ויענהו באש מן־השמים על מזבח העלה׃  פ 
13O 021:027 ויאמר יהוה למלאך וישב חרבו אל־נדנה׃ 
13O 021:028 בעת ההיא בראות דויד כי־ענהו יהוה בגרן ארנן היבוסי ויזבח שם׃ 
13O 021:029 ומשכן יהוה אשר־עשה משה במדבר ומזבח העולה בעת ההיא בבמה בגבעון׃ 
13O 021:030 ולא־יכל דויד ללכת לפניו לדרש אלהים כי נבעת מפני חרב מלאך יהוה׃    ס 
13O 022:001 ויאמר דויד זה הוא בית יהוה האלהים וזה־מזבח לעלה לישראל׃    ס 
13O 022:002 ויאמר דויד לכנוס את־הגרים אשר בארץ ישראל ויעמד חצבים לחצוב אבני גזית לבנות בית האלהים׃ 
13O 022:003 וברזל ׀ לרב למסמרים לדלתות השערים ולמחברות הכין דויד ונחשת לרב אין משקל׃ 
13O 022:004 ועצי ארזים לאין מספר כי הביאו הצידנים והצרים עצי ארזים לרב לדויד׃  פ 
13O 022:005 ויאמר דויד שלמה בני נער ורך והבית לבנות ליהוה להגדיל ׀ למעלה לשם ולתפארת לכל־הארצות אכינה נא לו ויכן דויד לרב לפני מותו׃ 
13O 022:006 ויקרא לשלמה בנו ויצוהו לבנות בית ליהוה אלהי ישראל׃    ס 
13O 022:007 ויאמר דויד לשלמה [בנו כ] (בני ק) אני היה עם־לבבי לבנות בית לשם יהוה אלהי׃ 
13O 022:008 ויהי עלי דבר־יהוה לאמר דם לרב שפכת ומלחמות גדלות עשית לא־תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת ארצה לפני׃ 
13O 022:009 הנה־בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה והנחותי לו מכל־אויביו מסביב כי שלמה יהיה שמו ושלום ושקט אתן על־ישראל בימיו׃ 
13O 022:010 הוא־יבנה בית לשמי והוא יהיה־לי לבן ואני־לו לאב והכינותי כסא מלכותו על־ישראל עד־עולם׃ 
13O 022:011 עתה בני יהי יהוה עמך והצלחת ובנית בית יהוה אלהיך כאשר דבר עליך׃ 
13O 022:012 אך יתן־לך יהוה שכל ובינה ויצוך על־ישראל ולשמור את־תורת יהוה אלהיך׃ 
13O 022:013 אז תצליח אם־תשמור לעשות את־החקים ואת־המשפטים אשר צוה יהוה את־משה על־ישראל חזק ואמץ אל־תירא ואל־תחת׃ 
13O 022:014 והנה בעניי הכינותי לבית־יהוה זהב ככרים מאה־אלף וכסף אלף אלפים ככרים ולנחשת ולברזל אין משקל כי לרב היה ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף׃ 
13O 022:015 ועמך לרב עשי מלאכה חצבים וחרשי אבן ועץ וכל־חכם בכל־מלאכה׃ 
13O 022:016 לזהב לכסף ולנחשת ולברזל אין מספר קום ועשה ויהי יהוה עמך׃ 
13O 022:017 ויצו דויד לכל־שרי ישראל לעזר לשלמה בנו׃ 
13O 022:018 הלא יהוה אלהיכם עמכם והניח לכם מסביב כי ׀ נתן בידי את ישבי הארץ ונכבשה הארץ לפני יהוה ולפני עמו׃ 
13O 022:019 עתה תנו לבבכם ונפשכם לדרוש ליהוה אלהיכם וקומו ובנו את־מקדש  יהוה האלהים להביא את־ארון ברית־יהוה וכלי קדש האלהים לבית הנבנה לשם־יהוה׃  פ 
13O 023:001 ודויד זקן ושבע ימים וימלך את־שלמה בנו על־ישראל׃ 
13O 023:002 ויאסף את־כל־שרי ישראל והכהנים והלוים׃ 
13O 023:003 ויספרו הלוים מבן שלשים שנה ומעלה ויהי מספרם לגלגלתם לגברים שלשים ושמונה אלף׃ 
13O 023:004 מאלה לנצח על־מלאכת בית־יהוה עשרים וארבעה אלף ושטרים ושפטים ששת אלפים׃ 
13O 023:005 וארבעת אלפים שערים וארבעת אלפים מהללים ליהוה בכלים אשר עשיתי להלל׃ 
13O 023:006 ויחלקם דויד מחלקות    ס   לבני לוי לגרשון קהת ומררי׃    ס 
13O 023:007 לגרשני לעדן ושמעי׃    ס 
13O 023:008 בני לעדן הראש יחיאל וזתם ויואל שלשה׃    ס 
13O 023:009 בני שמעי [שלמות כ] (שלומית ק) וחזיאל והרן שלשה אלה ראשי האבות ללעדן׃    ס 
13O 023:010 ובני שמעי יחת זינא ויעוש ובריעה אלה בני־שמעי ארבעה׃ 
13O 023:011 ויהי־יחת הראש וזיזה השני ויעוש ובריעה לא־הרבו בנים ויהיו לבית אב לפקדה אחת׃    ס 
13O 023:012 בני קהת עמרם יצהר חברון ועזיאל ארבעה׃    ס 
13O 023:013 בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים הוא־ובניו עד־עולם להקטיר לפני יהוה לשרתו ולברך בשמו עד־עולם׃ 
13O 023:014 ומשה איש האלהים בניו יקראו על־שבט הלוי׃ 
13O 023:015 בני משה גרשם ואליעזר׃ 
13O 023:016 בני גרשום שבואל הראש׃ 
13O 023:017 ויהיו בני־אליעזר רחביה הראש ולא־היה לאליעזר בנים אחרים ובני רחביה רבו למעלה׃ 
13O 023:018 בני יצהר שלמית הראש׃    ס 
13O 023:019 בני חברון יריהו הראש אמריה השני יחזיאל השלישי ויקמעם הרביעי׃ 
13O 023:020 בני עזיאל מיכה הראש וישיה השני׃    ס 
13O 023:021 בני מררי מחלי ומושי בני מחלי אלעזר וקיש׃ 
13O 023:022 וימת אלעזר ולא־היו לו בנים כי אם־בנות וישאום בני־קיש אחיהם׃ 
13O 023:023 בני מושי מחלי ועדר וירמות שלשה׃ 
13O 023:024 אלה בני־לוי לבית אבתיהם ראשי האבות לפקודיהם במספר שמות לגלגלתם עשה המלאכה לעבדת בית יהוה מבן עשרים שנה ומעלה׃ 
13O 023:025 כי אמר דויד הניח יהוה אלהי־ישראל לעמו וישכן בירושלם עד־לעולם׃ 
13O 023:026 וגם ללוים אין־לשאת את־המשכן ואת־כל־כליו לעבדתו׃ 
13O 023:027 כי בדברי דויד האחרנים המה מספר בני־לוי מבן עשרים שנה ולמעלה׃ 
13O 023:028 כי מעמדם ליד־בני אהרן לעבדת בית יהוה על־החצרות ועל־הלשכות ועל־טהרת לכל־קדש ומעשה עבדת בית האלהים׃ 
13O 023:029 וללחם המערכת ולסלת למנחה ולרקיקי המצות ולמחבת ולמרבכת ולכל־משורה ומדה׃ 
13O 023:030 ולעמד בבקר בבקר להדות ולהלל ליהוה וכן לערב׃ 
13O 023:031 ולכל העלות עלות ליהוה לשבתות לחדשים ולמעדים במספר כמשפט עליהם תמיד לפני יהוה׃ 
13O 023:032 ושמרו את־משמרת אהל־מועד ואת משמרת הקדש ומשמרת בני אהרן אחיהם לעבדת בית יהוה׃  פ 
13O 024:001 ולבני אהרן מחלקותם בני אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר׃ 
13O 024:002 וימת נדב ואביהוא לפני אביהם ובנים לא־היו להם ויכהנו אלעזר ואיתמר׃ 
13O 024:003 ויחלקם דויד וצדוק מן־בני אלעזר ואחימלך מן־בני איתמר לפקדתם בעבדתם׃ 
13O 024:004 וימצאו בני־אלעזר רבים לראשי הגברים מן־בני איתמר ויחלקום לבני אלעזר ראשים לבית־אבות ששה עשר ולבני איתמר לבית אבותם שמונה׃ 
13O 024:005 ויחלקום בגורלות אלה עם־אלה כי־היו שרי־קדש ושרי האלהים מבני אלעזר ובבני איתמר׃    ס 
13O 024:006 ויכתבם שמעיה בן־נתנאל הסופר מן־הלוי לפני המלך והשרים וצדוק הכהן ואחימלך בן־אביתר וראשי האבות לכהנים וללוים בית־אב אחד אחז לאלעזר ואחז ׀ אחז לאיתמר׃  פ 
13O 024:007 ויצא הגורל הראשון ליהויריב לידעיה השני׃ 
13O 024:008 לחרם השלישי לשערים הרבעי׃ 
13O 024:009 למלכיה החמישי למימן הששי׃ 
13O 024:010 להקוץ השבעי לאביה השמיני׃ 
13O 024:011 לישוע התשעי לשכניהו העשרי׃ 
13O 024:012 לאלישיב עשתי עשר ליקים שנים עשר׃ 
13O 024:013 לחפה שלשה עשר לישבאב ארבעה עשר׃ 
13O 024:014 לבלגה חמשה עשר לאמר ששה עשר׃ 
13O 024:015 לחזיר שבעה עשר להפצץ שמונה עשר׃ 
13O 024:016 לפתחיה תשעה עשר ליחזקאל העשרים׃ 
13O 024:017 ליכין אחד ועשרים לגמול שנים ועשרים׃ 
13O 024:018 לדליהו שלשה ועשרים למעזיהו ארבעה ועשרים׃  פ 
13O 024:019 אלה פקדתם לעבדתם לבוא לבית־יהוה כמשפטם ביד אהרן אביהם כאשר צוהו יהוה אלהי ישראל׃  פ 
13O 024:020 ולבני לוי הנותרים לבני עמרם שובאל לבני שובאל יחדיהו׃ 
13O 024:021 לרחביהו לבני רחביהו הראש ישיה׃ 
13O 024:022 ליצהרי שלמות לבני שלמות יחת׃ 
13O 024:023 ובני יריהו אמריהו השני יחזיאל השלישי יקמעם הרביעי׃ 
13O 024:024 בני עזיאל מיכה לבני מיכה [שמור כ] (שמיר׃ ק) 
13O 024:025 אחי מיכה ישיה לבני ישיה זכריהו׃ 
13O 024:026 בני מררי מחלי ומושי בני יעזיהו בנו׃ 
13O 024:027 בני מררי ליעזיהו בנו ושהם וזכור ועברי׃ 
13O 024:028 למחלי אלעזר ולא־היה לו בנים׃ 
13O 024:029 לקיש בני־קיש ירחמאל׃ 
13O 024:030 ובני מושי מחלי ועדר וירימות אלה בני הלוים לבית אבתיהם׃ 
13O 024:031 ויפילו גם־הם גורלות לעמת ׀ אחיהם בני־אהרן לפני דויד המלך וצדוק ואחימלך וראשי האבות לכהנים וללוים אבות הראש לעמת אחיו הקטן׃    ס 
13O 025:001 ויבדל דויד ושרי הצבא לעבדה לבני אסף והימן וידותון [הנביאים כ] (הנבאים  ק) בכנרות בנבלים ובמצלתים ויהי מספרם אנשי מלאכה לעבדתם׃ 
13O 025:002 לבני אסף זכור ויוסף ונתניה ואשראלה בני אסף על יד־אסף הנבא על־ידי המלך׃ 
13O 025:003 לידותון בני ידותון גדליהו וצרי וישעיהו חשביהו ומתתיהו ששה על ידי אביהם ידותון בכנור הנבא על־הדות והלל ליהוה׃    ס 
13O 025:004 להימן בני הימן בקיהו מתניהו עזיאל שבואל וירימות חנניה חנני אליאתה גדלתי ורממתי עזר ישבקשה מלותי הותיר מחזיאות׃ 
13O 025:005 כל־אלה בנים להימן חזה המלך בדברי האלהים להרים קרן ויתן האלהים להימן בנים ארבעה עשר ובנות שלוש׃ 
13O 025:006 כל־אלה על־ידי אביהם בשיר בית יהוה במצלתים נבלים וכנרות לעבדת בית האלהים על ידי המלך    ס   אסף וידותון והימן׃ 
13O 025:007 ויהי מספרם עם־אחיהם מלמדי־שיר ליהוה כל־המבין מאתים שמונים ושמונה׃ 
13O 025:008 ויפילו גורלות משמרת לעמת כקטן כגדול מבין עם־תלמיד׃  פ 
13O 025:009 ויצא הגורל הראשון לאסף ליוסף גדליהו השני הוא־ואחיו ובניו שנים עשר׃ 
13O 025:010 השלשי זכור בניו ואחיו שנים עשר׃ 
13O 025:011 הרביעי ליצרי בניו ואחיו שנים עשר׃ 
13O 025:012 החמישי נתניהו בניו ואחיו שנים עשר׃ 
13O 025:013 הששי בקיהו בניו ואחיו שנים עשר׃ 
13O 025:014 השבעי ישראלה בניו ואחיו שנים עשר׃ 
13O 025:015 השמיני ישעיהו בניו ואחיו שנים עשר׃ 
13O 025:016 התשיעי מתניהו בניו ואחיו שנים עשר׃ 
13O 025:017 העשירי שמעי בניו ואחיו שנים עשר׃ 
13O 025:018 עשתי־עשר עזראל בניו ואחיו שנים עשר׃ 
13O 025:019 השנים עשר לחשביה בניו ואחיו שנים עשר׃ 
13O 025:020 לשלשה עשר שובאל בניו ואחיו שנים עשר׃ 
13O 025:021 לארבעה עשר מתתיהו בניו ואחיו שנים עשר׃ 
13O 025:022 לחמשה עשר לירמות בניו ואחיו שנים עשר׃ 
13O 025:023 לששה עשר לחנניהו בניו ואחיו שנים עשר׃ 
13O 025:024 לשבעה עשר לישבקשה בניו ואחיו שנים עשר׃ 
13O 025:025 לשמונה עשר לחנני בניו ואחיו שנים עשר׃ 
13O 025:026 לתשעה עשר למלותי בניו ואחיו שנים עשר׃ 
13O 025:027 לעשרים לאליתה בניו ואחיו שנים עשר׃ 
13O 025:028 לאחד ועשרים להותיר בניו ואחיו שנים עשר׃ 
13O 025:029 לשנים ועשרים לגדלתי בניו ואחיו שנים עשר׃ 
13O 025:030 לשלשה ועשרים למחזיאות בניו ואחיו שנים עשר׃ 
13O 025:031 לארבעה ועשרים לרוממתי עזר בניו ואחיו שנים עשר׃  פ 
13O 026:001 למחלקות לשערים לקרחים משלמיהו בן־קרא מן־בני אסף׃ 
13O 026:002 ולמשלמיהו בנים זכריהו הבכור ידיעאל השני זבדיהו השלישי יתניאל הרביעי׃ 
13O 026:003 עילם החמישי יהוחנן הששי אליהועיני השביעי׃ 
13O 026:004 ולעבד אדם בנים שמעיה הבכור יהוזבד השני יואח השלשי ושכר הרביעי ונתנאל החמישי׃ 
13O 026:005 עמיאל הששי יששכר השביעי פעלתי השמיני כי ברכו אלהים׃  פ 
13O 026:006 ולשמעיה בנו נולד בנים הממשלים לבית אביהם כי־גבורי חיל המה׃ 
13O 026:007 בני שמעיה עתני ורפאל ועובד אלזבד אחיו בני־חיל אליהו וסמכיהו׃ 
13O 026:008 כל־אלה מבני ׀ עבד אדם המה ובניהם ואחיהם איש־חיל בכח לעבדה ששים ושנים לעבד אדם׃ 
13O 026:009 ולמשלמיהו בנים ואחים בני־חיל שמונה עשר׃    ס 
13O 026:010 ולחסה מן־בני־מררי בנים שמרי הראש כי לא־היה בכור וישימהו אביהו לראש׃ 
13O 026:011 חלקיהו השני טבליהו השלשי זכריהו הרבעי כל־בנים ואחים לחסה שלשה עשר׃ 
13O 026:012 לאלה מחלקות השערים לראשי הגברים משמרות לעמת אחיהם לשרת בבית יהוה׃ 
13O 026:013 ויפילו גורלות כקטן כגדול לבית אבותם לשער ושער׃  פ 
13O 026:014 ויפל הגורל מזרחה לשלמיהו וזכריהו בנו יועץ ׀ בשכל הפילו גורלות ויצא גורלו צפונה׃    ס 
13O 026:015 לעבד אדם נגבה ולבניו בית האספים׃ 
13O 026:016 לשפים ולחסה למערב עם שער שלכת במסלה העולה משמר לעמת משמר׃ 
13O 026:017 למזרח הלוים ששה לצפונה ליום ארבעה לנגבה ליום ארבעה ולאספים שנים שנים׃ 
13O 026:018 לפרבר למערב ארבעה למסלה שנים לפרבר׃ 
13O 026:019 אלה מחלקות השערים לבני הקרחי ולבני מררי׃ 
13O 026:020 והלוים אחיה על־אוצרות בית האלהים ולאצרות הקדשים׃ 
13O 026:021 בני לעדן בני הגרשני ללעדן ראשי האבות ללעדן הגרשני יחיאלי׃ 
13O 026:022 בני יחיאלי זתם ויואל אחיו על־אצרות בית יהוה׃ 
13O 026:023 לעמרמי ליצהרי לחברוני לעזיאלי׃ 
13O 026:024 ושבאל בן־גרשום בן־משה נגיד על־האצרות׃ 
13O 026:025 ואחיו לאליעזר רחביהו בנו וישעיהו בנו וירם בנו וזכרי בנו [ושלמות כ] (ושלמית ק) בנו׃ 
13O 026:026 הוא שלמות ואחיו על כל־אצרות הקדשים אשר הקדיש דויד המלך וראשי האבות לשרי־האלפים והמאות ושרי הצבא׃ 
13O 026:027 מן־המלחמות ומן־השלל הקדישו לחזק לבית יהוה׃ 
13O 026:028 וכל ההקדיש שמואל הראה ושאול בן־קיש ואבנר בן־נר ויואב בן־צרויה כל המקדיש על יד־שלמית ואחיו׃  פ 
13O 026:029 ליצהרי כנניהו ובניו למלאכה החיצונה על־ישראל לשטרים ולשפטים׃ 
13O 026:030 לחברוני חשביהו ואחיו בני־חיל אלף ושבע־מאות על פקדת ישראל מעבר לירדן מערבה לכל מלאכת יהוה ולעבדת המלך׃ 
13O 026:031 לחברוני יריה הראש לחברוני לתלדתיו לאבות בשנת הארבעים למלכות דויד נדרשו וימצא בהם גבורי חיל ביעזיר גלעד׃ 
13O 026:032 ואחיו בני־חיל אלפים ושבע מאות ראשי האבות ויפקידם דויד המלך על־הראובני והגדי וחצי שבט המנשי לכל־דבר האלהים ודבר המלך׃  פ 
13O 027:001 ובני ישראל ׀ למספרם ראשי האבות ושרי האלפים ׀ והמאות ושטריהם המשרתים את־המלך לכל ׀ דבר המחלקות הבאה והיצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה המחלקת האחת עשרים וארבעה אלף׃    ס 
13O 027:002 על המחלקת הראשונה לחדש הראשון ישבעם בן־זבדיאל ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃ 
13O 027:003 מן־בני־פרץ הראש לכל־שרי הצבאות לחדש הראשון׃ 
13O 027:004 ועל מחלקת ׀ החדש השני דודי האחוחי ומחלקתו ומקלות הנגיד ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃    ס 
13O 027:005 שר הצבא השלישי לחדש השלישי בניהו בן־יהוידע הכהן ראש ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃ 
13O 027:006 הוא בניהו גבור השלשים ועל־השלשים ומחלקתו עמיזבד בנו׃    ס 
13O 027:007 הרביעי לחדש הרביעי עשה־אל אחי יואב וזבדיה בנו אחריו ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃    ס 
13O 027:008 החמישי לחדש החמישי השר שמהות היזרח ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃    ס 
13O 027:009 הששי לחדש הששי עירא בן־עקש התקועי ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃    ס 
13O 027:010 השביעי לחדש השביעי חלץ הפלוני מן־בני אפרים ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃    ס 
13O 027:011 השמיני לחדש השמיני סבכי החשתי לזרחי ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃    ס 
13O 027:012 התשיעי לחדש התשיעי אביעזר הענתתי [לבנימיני כ] (לבן ׀ ק) (ימיני ק) ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃    ס 
13O 027:013 העשירי לחדש העשירי מהרי הנטופתי לזרחי ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃    ס 
13O 027:014 עשתי־עשר לעשתי־עשר החדש בניה הפרעתוני מן־בני אפרים ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃    ס 
13O 027:015 השנים עשר לשנים עשר החדש חלדי הנטופתי לעתניאל ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃  פ 
13O 027:016 ועל שבטי ישראל לראובני נגיד אליעזר בן־זכרי    ס   לשמעוני שפטיהו בן־מעכה׃    ס 
13O 027:017 ללוי חשביה בן־קמואל לאהרן צדוק׃    ס 
13O 027:018 ליהודה אליהו מאחי דויד ליששכר עמרי בן־מיכאל׃    ס 
13O 027:019 לזבולן ישמעיהו בן־עבדיהו לנפתלי ירימות בן־עזריאל׃    ס 
13O 027:020 לבני אפרים הושע בן־עזזיהו לחצי שבט מנשה יואל בן־פדיהו׃    ס 
13O 027:021 לחצי המנשה גלעדה ידו בן־זכריהו    ס   לבנימן יעשיאל בן־אבנר׃    ס 
13O 027:022 לדן עזראל בן־ירחם אלה שרי שבטי ישראל׃ 
13O 027:023 ולא־נשא דויד מספרם למבן עשרים שנה ולמטה כי אמר יהוה להרבות את־ישראל ככוכבי השמים׃ 
13O 027:024 יואב בן־צרויה החל למנות ולא כלה ויהי בזאת קצף על־ישראל ולא עלה המספר במספר דברי־הימים למלך דויד׃    ס 
13O 027:025 ועל אצרות המלך עזמות בן־עדיאל    ס   ועל האצרות בשדה בערים ובכפרים ובמגדלות יהונתן בן־עזיהו׃    ס 
13O 027:026 ועל עשי מלאכת השדה לעבדת האדמה עזרי בן־כלוב׃ 
13O 027:027 ועל־הכרמים שמעי הרמתי ועל שבכרמים לאצרות היין זבדי השפמי׃    ס 
13O 027:028 ועל־הזיתים והשקמים אשר בשפלה בעל חנן הגדרי    ס   ועל־אצרות השמן יועש׃    ס 
13O 027:029 ועל־הבקר הרעים בשרון [שטרי כ] (שרטי ק) השרוני ועל־הבקר בעמקים שפט בן־עדלי׃    ס 
13O 027:030 ועל־הגמלים אוביל הישמעלי ועל־האתנות יחדיהו המרנתי׃    ס 
13O 027:031 ועל־הצאן יזיז ההגרי כל־אלה שרי הרכוש אשר למלך דויד׃ 
13O 027:032 ויהונתן דוד־דויד יועץ איש־מבין וסופר הוא ויחיאל בן־חכמוני עם־בני המלך׃ 
13O 027:033 ואחיתפל יועץ למלך    ס   וחושי הארכי רע המלך׃ 
13O 027:034 ואחרי אחיתפל יהוידע בן־בניהו ואביתר ושר־צבא למלך יואב׃  פ 
13O 028:001 ויקהל דויד את־כל־שרי ישראל שרי השבטים ושרי המחלקות המשרתים את־המלך ושרי האלפים ושרי המאות ושרי כל־רכוש־ומקנה ׀ למלך ולבניו עם־הסריסים והגבורים ולכל־גבור חיל אל־ירושלם׃ 
13O 028:002 ויקם דויד המלך על־רגליו ויאמר שמעוני אחי ועמי אני עם־לבבי לבנות בית מנוחה לארון ברית־יהוה ולהדם רגלי אלהינו והכינותי לבנות׃ 
13O 028:003 והאלהים אמר לי לא־תבנה בית לשמי כי איש מלחמות אתה ודמים שפכת׃ 
13O 028:004 ויבחר יהוה אלהי ישראל בי מכל בית־אבי להיות למלך על־ישראל לעולם כי ביהודה בחר לנגיד ובבית יהודה בית אבי ובבני אבי בי רצה להמליך על־כל־ישראל׃ 
13O 028:005 ומכל־בני כי רבים בנים נתן לי יהוה ויבחר בשלמה בני לשבת על־כסא מלכות יהוה על־ישראל׃ 
13O 028:006 ויאמר לי שלמה בנך הוא־יבנה ביתי וחצרותי כי־בחרתי בו לי לבן ואני אהיה־לו לאב׃ 
13O 028:007 והכינותי את־מלכותו עד־לעולם אם־יחזק לעשות מצותי ומשפטי כיום הזה׃ 
13O 028:008 ועתה לעיני כל־ישראל קהל־יהוה ובאזני אלהינו שמרו ודרשו כל־מצות יהוה אלהיכם למען תירשו את־הארץ הטובה והנחלתם לבניכם אחריכם עד־עולם׃  פ 
13O 028:009 ואתה שלמה־בני דע את־אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל־לבבות דורש יהוה וכל־יצר מחשבות מבין אם־תדרשנו ימצא לך ואם־תעזבנו יזניחך לעד׃ 
13O 028:010 ראה ׀ עתה כי־יהוה בחר בך לבנות־בית למקדש חזק ועשה׃  פ 
13O 028:011 ויתן דויד לשלמה בנו את־תבנית האולם ואת־בתיו וגנזכיו ועליתיו וחדריו הפנימים ובית הכפרת׃ 
13O 028:012 ותבנית כל אשר היה ברוח עמו לחצרות בית־יהוה ולכל־הלשכות סביב לאצרות בית האלהים ולאצרות הקדשים׃ 
13O 028:013 ולמחלקות הכהנים והלוים ולכל־מלאכת עבודת בית־יהוה ולכל־כלי עבודת בית־יהוה׃ 
13O 028:014 לזהב במשקל לזהב לכל־כלי עבודה ועבודה לכל כלי הכסף במשקל לכל־כלי עבודה ועבודה׃ 
13O 028:015 ומשקל למנרות הזהב ונרתיהם זהב במשקל־מנורה ומנורה ונרתיה ולמנרות הכסף במשקל למנורה ונרתיה כעבודת מנורה ומנורה׃ 
13O 028:016 ואת־הזהב משקל לשלחנות המערכת לשלחן ושלחן וכסף לשלחנות הכסף׃ 
13O 028:017 והמזלגות והמזרקות והקשות זהב טהור ולכפורי הזהב במשקל לכפור וכפור ולכפורי הכסף במשקל לכפור וכפור׃ 
13O 028:018 ולמזבח הקטרת זהב מזקק במשקל ולתבנית המרכבה הכרבים זהב לפרשים וסככים על־ארון ברית־יהוה׃ 
13O 028:019 הכל בכתב מיד יהוה עלי השכיל כל מלאכות התבנית׃  פ 
13O 028:020 ויאמר דויד לשלמה בנו חזק ואמץ ועשה אל־תירא ואל־תחת כי יהוה אלהים אלהי עמך לא ירפך ולא יעזבך עד־לכלות כל־מלאכת עבודת בית־יהוה׃ 
13O 028:021 והנה מחלקות הכהנים והלוים לכל־עבודת בית האלהים ועמך בכל־מלאכה לכל־נדיב בחכמה לכל־עבודה והשרים וכל־העם לכל־דבריך׃  פ 
13O 029:001 ויאמר דויד המלך לכל־הקהל שלמה בני אחד בחר־בו אלהים נער ורך והמלאכה גדולה כי לא לאדם הבירה כי ליהוה אלהים׃ 
13O 029:002 וככל־כחי הכינותי לבית־אלהי הזהב ׀ לזהב והכסף לכסף והנחשת לנחשת הברזל לברזל והעצים לעצים אבני־שהם ומלואים אבני־פוך ורקמה וכל אבן יקרה ואבני־שיש לרב׃ 
13O 029:003 ועוד ברצותי בבית אלהי יש־לי סגלה זהב וכסף נתתי לבית־אלהי למעלה מכל־הכינותי לבית הקדש׃ 
13O 029:004 שלשת אלפים ככרי זהב מזהב אופיר ושבעת אלפים ככר־כסף מזקק לטוח קירות הבתים׃ 
13O 029:005 לזהב לזהב ולכסף לכסף ולכל־מלאכה ביד חרשים ומי מתנדב למלאות ידו היום ליהוה׃ 
13O 029:006 ויתנדבו שרי האבות ושרי ׀ שבטי ישראל ושרי האלפים והמאות ולשרי מלאכת המלך׃ 
13O 029:007 ויתנו לעבודת בית־האלהים זהב ככרים חמשת־אלפים ואדרכנים רבו וכסף ככרים עשרת אלפים ונחשת רבו ושמונת אלפים ככרים וברזל מאה־אלף ככרים׃ 
13O 029:008 והנמצא אתו אבנים נתנו לאוצר בית־יהוה על יד־יחיאל הגרשני׃ 
13O 029:009 וישמחו העם על־התנדבם כי בלב שלם התנדבו ליהוה וגם דויד המלך שמח שמחה גדולה׃  פ 
13O 029:010 ויברך דויד את־יהוה לעיני כל־הקהל ויאמר דויד ברוך אתה יהוה אלהי ישראל אבינו מעולם ועד־עולם׃ 
13O 029:011 לך יהוה הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי־כל בשמים ובארץ לך יהוה הממלכה והמתנשא לכל ׀ לראש׃ 
13O 029:012 והעשר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל׃ 
13O 029:013 ועתה אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך׃ 
13O 029:014 וכי מי אני ומי עמי כי־נעצר כח להתנדב כזאת כי־ממך הכל ומידך נתנו לך׃ 
13O 029:015 כי־גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל־אבתינו כצל ׀ ימינו על־הארץ ואין מקוה׃ 
13O 029:016 יהוה אלהינו כל ההמון הזה אשר הכיננו לבנות־לך בית לשם קדשך מידך [היא כ] (הוא ק) ולך הכל׃ 
13O 029:017 וידעתי אלהי כי אתה בחן לבב ומישרים תרצה אני בישר לבבי התנדבתי כל־אלה ועתה עמך הנמצאו־פה ראיתי בשמחה להתנדב־לך׃ 
13O 029:018 יהוה אלהי אברהם יצחק וישראל אבתינו שמרה־זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך׃ 
13O 029:019 ולשלמה בני תן לבב שלם לשמור מצותיך עדותיך וחקיך ולעשות הכל ולבנות הבירה אשר־הכינותי׃  פ 
13O 029:020 ויאמר דויד לכל־הקהל ברכו־נא את־יהוה אלהיכם ויברכו כל־הקהל ליהוה אלהי אבתיהם ויקדו וישתחוו ליהוה ולמלך׃ 
13O 029:021 ויזבחו ליהוה ׀ זבחים ויעלו עלות ליהוה למחרת היום ההוא פרים אלף אילים אלף כבשים אלף ונסכיהם וזבחים לרב לכל־ישראל׃ 
13O 029:022 ויאכלו וישתו לפני יהוה ביום ההוא בשמחה גדולה וימליכו שנית לשלמה בן־דויד וימשחו ליהוה לנגיד ולצדוק לכהן׃ 
13O 029:023 וישב למה על־כסא יהוה ׀ למלך תחת־דויד אביו ויצלח וישמעו אליו כל־ישראל׃ 
13O 029:024 וכל־השרים והגברים וגם כל־בני המלך דויד נתנו יד תחת שלמה המלך׃ 
13O 029:025 ויגדל יהוה את־שלמה למעלה לעיני כל־ישראל ויתן עליו הוד מלכות אשר לא־היה על־כל־מלך לפניו על־ישראל׃  פ 
13O 029:026 ודויד בן־ישי מלך על־כל־ישראל׃ 
13O 029:027 והימים אשר מלך על־ישראל ארבעים שנה בחברון מלך שבע שנים ובירושלם מלך שלשים ושלוש׃ 
13O 029:028 וימת בשיבה טובה שבע ימים עשר וכבוד וימלך שלמה בנו תחתיו׃ 
13O 029:029 ודברי דויד המלך הראשנים והאחרנים הנם כתובים על־דברי שמואל הראה ועל־דברי נתן הנביא ועל־דברי גד החזה׃ 
13O 029:030 עם כל־מלכותו וגבורתו והעתים אשר עברו עליו ועל־ישראל ועל כל־ממלכות הארצות׃  פ 
14O 001:001 ויתחזק שלמה בן־דויד על־מלכותו ויהוה אלהיו עמו ויגדלהו למעלה׃ 
14O 001:002 ויאמר שלמה לכל־ישראל לשרי האלפים והמאות ולשפטים ולכל נשיא לכל־ישראל ראשי האבות׃ 
14O 001:003 וילכו שלמה וכל־הקהל עמו לבמה אשר בגבעון כי־שם היה אהל מועד האלהים אשר עשה משה עבד־יהוה במדבר׃ 
14O 001:004 אבל ארון האלהים העלה דויד מקרית יערים בהכין לו דויד כי נטה־לו אהל בירושלם׃ 
14O 001:005 ומזבח הנחשת אשר עשה בצלאל בן־אורי בן־חור שם לפני משכן יהוה וידרשהו שלמה והקהל׃ 
14O 001:006 ויעל שלמה שם על־מזבח הנחשת לפני יהוה אשר לאהל מועד ויעל עליו עלות אלף׃ 
14O 001:007 בלילה ההוא נראה אלהים לשלמה ויאמר לו שאל מה אתן־לך׃ 
14O 001:008 ויאמר שלמה לאלהים אתה עשית עם־דויד אבי חסד גדול והמלכתני תחתיו׃ 
14O 001:009 עתה יהוה אלהים יאמן דברך עם דויד אבי כי אתה המלכתני על־עם רב כעפר הארץ׃ 
14O 001:010 עתה חכמה ומדע תן־לי ואצאה לפני העם־הזה ואבואה כי־מי ישפט את־עמך הזה הגדול׃    ס 
14O 001:011 ויאמר־אלהים ׀ לשלמה יען אשר היתה זאת עם־לבבך ולאש־אלת עשר נכסים וכבוד ואת נפש שנאיך וגם־ימים רבים לא שאלת ותשאל־לך חכמה ומדע אשר תשפוט את־עמי אשר המלכתיך עליו׃ 
14O 001:012 החכמה והמדע נתון לך ועשר ונכסים וכבוד אתן־לך אשר ׀ לא־היה כן למלכים אשר לפניך ואחריך לא יהיה־כן׃ 
14O 001:013 ויבא שלמה לבמה אשר־בגבעון ירושלם מלפני אהל מועד וימלך על־ישראל׃  פ 
14O 001:014 ויאסף שלמה רכב ופרשים ויהי־לו אלף וארבע־מאות רכב ושנים־עשר אלף פרשים ויניחם בערי הרכב ועם־המלך בירושלם׃ 
14O 001:015 ויתן המלך את־הכסף ואת־הזהב בירושלם כאבנים ואת הארזים נתן כשקמים אשר־בשפלה לרב׃ 
14O 001:016 ומוצא הסוסים אשר לשלמה ממצרים ומקוא סחרי המלך מקוא יקחו במחיר׃ 
14O 001:017 ויעלו ויוציאו ממצרים מרכבה בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה וכן לכל־מלכי החתים ומלכי ארם בידם יוציאו׃ 
14O 001:018 ויאמר שלמה לבנות בית לשם יהוה ובית למלכותו׃ 
14O 002:001 ויספר שלמה שבעים אלף איש סבל ושמונים אלף איש חצב בהר ומנצחים עליהם שלשת אלפים ושש מאות׃  פ 
14O 002:002 וישלח שלמה אל־חורם מלך־צר לאמר כאשר עשית עם־דויד אבי ותשלח־לו ארזים לבנות־לו בית לשבת בו׃ 
14O 002:003 הנה אני בונה־בית לשם ׀ יהוה אלהי להקדיש לו להקטיר לפניו קטרת־סמים ומערכת תמיד ועלות לבקר ולערב לשבתות ולחדשים ולמועדי יהוה אלהינו לעולם זאת על־ישראל׃ 
14O 002:004 והבית אשר־אני בונה גדול כי־גדול אלהינו מכל־האלהים׃ 
14O 002:005 ומי יעצר־כח לבנות־לו בית כי השמים ושמי השמים לא יכלכלהו ומי אני אשר אבנה־לו בית כי אם־להקטיר לפניו׃ 
14O 002:006 ועתה שלח־לי איש־חכם לעשות בזהב ובכסף ובנחשת ובברזל ובארגון וכרמיל ותכלת וידע לפתח פתוחים עם־החכמים אשר עמי ביהודה ובירושלם אשר הכין דויד אבי׃ 
14O 002:007 ושלח־לי עצי ארזים ברושים ואלגומים מהלבנון כי אני ידעתי אשר עבדיך יודעים לכרות עצי לבנון והנה עבדי עם־עבדיך׃ 
14O 002:008 ולהכין לי עצים לרב כי הבית אשר־אני בונה גדול והפלא׃ 
14O 002:009 והנה לחטבים ׀ לכרתי ׀ העצים נתתי חטים ׀ מכות לעבדיך כרים עשרים אלף ושערים כרים עשרים אלף ויין בתים עשרים אלף ושמן בתים עשרים אלף׃  פ 
14O 002:010 ויאמר חורם מלך־צר בכתב וישלח אל־שלמה באהבת יהוה את־עמו נתנך עליהם מלך׃ 
14O 002:011 ויאמר חורם ברוך יהוה אלהי ישראל אשר עשה את־השמים ואת־הארץ אשר נתן לדויד המלך בן חכם יודע שכל ובינה אשר יבנה־בית ליהוה ובית למלכותו׃ 
14O 002:012 ועתה שלחתי איש־חכם יודע בינה לחורם אבי׃ 
14O 002:013 בן־אשה מן־בנות דן ואביו איש־צרי יודע לעשות בזהב־ובכסף בנחשת בברזל באבנים ובעצים בארגמן בתכלת ובבוץ ובכרמיל ולפתח כל־פתוח ולחשב כל־מחשבת אשר ינתן־לו עם־חכמיך וחכמי אדני דויד אביך׃ 
14O 002:014 ועתה החטים והשערים השמן והיין אשר אמר אדני ישלח לעבדיו׃ 
14O 002:015 ואנחנו נכרת עצים מן־הלבנון ככל־צרכך ונביאם לך רפסדות על־ים יפו ואתה תעלה אתם ירושלם׃  פ 
14O 002:016 ויספר שלמה כל־האנשים הגירים אשר בארץ ישראל אחרי הספר אשר ספרם דויד אביו וימצאו מאה וחמשים אלף ושלשת אלפים ושש מאות׃ 
14O 002:017 ויעש מהם שבעים אלף סבל ושמנים אלף חצב בהר ושלשת אלפים ושש מאות מנצחים להעביד את־העם׃ 
14O 003:001 ויחל שלמה לבנות את־בית־יהוה בירושלם בהר המוריה אשר נראה לדויד אביהו אשר הכין במקום דויד בגרן ארנן היבוסי׃ 
14O 003:002 ויחל לבנות בחדש השני בשני בשנת ארבע למלכותו׃ 
14O 003:003 ואלה הוסד שלמה לבנות את־בית האלהים הארך אמות במדה הראשונה אמות ששים ורחב אמות עשרים׃ 
14O 003:004 והאולם אשר על־פני הארך על־פני רחב־הבית אמות עשרים והגבה מאה ועשרים ויצפהו מפנימה זהב טהור׃ 
14O 003:005 ואת ׀ הבית הגדול חפה עץ ברושים ויחפהו זהב טוב ויעל עליו תמרים ושרשרות׃ 
14O 003:006 ויצף את־הבית אבן יקרה לתפארת והזהב זהב פרוים׃ 
14O 003:007 ויחף את־הבית הקרות הספים וקירותיו ודלתותיו זהב ופתח כרובים על־הקירות׃    ס 
14O 003:008 ויעש את־בית־קדש הקדשים ארכו על־פני רחב־הבית אמות עשרים ורחבו אמות עשרים ויחפהו זהב טוב לככרים שש מאות׃ 
14O 003:009 ומשקל למסמרות לשקלים חמשים זהב והעליות חפה זהב׃ 
14O 003:010 ויעש בבית־קדש הקדשים כרובים שנים מעשה צעצעים ויצפו אתם זהב׃ 
14O 003:011 וכנפי הכרובים ארכם אמות עשרים כנף האחד לאמות חמש מגעת לקיר הבית והכנף האחרת אמות חמש מגיע לכנף הכרוב האחר׃ 
14O 003:012 וכנף הכרוב האחד אמות חמש מגיע לקיר הבית והכנף האחרת אמות חמש דבקה לכנף הכרוב האחר׃ 
14O 003:013 כנפי הכרובים האלה פרשים אמות עשרים והם עמדים על־רגליהם ופניהם לבית׃    ס 
14O 003:014 ויעש את־הפרכת תכלת וארגמן וכרמיל ובוץ ויעל עליו כרובים׃    ס 
14O 003:015 ויעש לפני הבית עמודים שנים אמות שלשים וחמש ארך והצפת אשר־על־ראשו אמות חמש׃    ס 
14O 003:016 ויעש שרשרות בדביר ויתן על־ראש העמדים ויעש רמונים מאה ויתן בשרשרות׃ 
14O 003:017 ויקם את־העמודים על־פני ההיכל אחד מימין ואחד מהשמאול ויקרא שם־ [הימיני כ] (הימני ק) יכין ושם השמאלי בעז׃    ס 
14O 004:001 ויעש מזבח נחשת עשרים אמה ארכו ועשרים אמה רחבו ועשר אמות קומתו׃    ס 
14O 004:002 ויעש את־הים מוצק עשר באמה משפתו אל־שפתו עגול ׀ סביב וחמש באמה קומתו וקו שלשים באמה יסב אתו סביב׃ 
14O 004:003 ודמות בקרים תחת לו סביב ׀ סביב סובבים אתו עשר באמה מקיפים את־הים סביב שנים טורים הבקר יצוקים במצקתו׃ 
14O 004:004 עומד על־שנים עשר בקר שלשה פנים ׀ צפונה ושלושה פנים ׀ ימה ושלשה ׀ פנים נגבה ושלשה פנים מזרחה והים עליהם מלמעלה וכל־אחריהם ביתה׃ 
14O 004:005 ועביו טפח ושפתו כמעשה שפת־כוס פרח שושנה מחזיק בתים שלשת אלפים יכיל׃    ס 
14O 004:006 ויעש כיורים עשרה ויתן חמשה מימין וחמשה משמאול לרחצה בהם את־מעשה העולה ידיחו בם והים לרחצה לכהנים בו׃    ס 
14O 004:007 ויעש את־מנרות הזהב עשר כמשפטם ויתן בהיכל חמש מימין וחמש משמאול׃    ס 
14O 004:008 ויעש שלחנות עשרה וינח בהיכל חמשה מימין וחמשה משמאול ויעש מזרקי זהב מאה׃ 
14O 004:009 ויעש חצר הכהנים והעזרה הגדולה ודלתות לעזרה ודלתותיהם צפה נחשת׃ 
14O 004:010 ואת־הים נתן מכתף הימנית קדמה ממול נגבה׃ 
14O 004:011 ויעש חורם את־הסירות ואת־היעים ואת־המזרקות    ס   ויכל [חירם כ] (חורם ק) לעשות את־המלאכה אשר עשה למלך שלמה בבית האלהים׃ 
14O 004:012 עמודים שנים והגלות והכתרות על־ראש העמודים שתים והשבכות שתים לכסות את־שתי גלות הכתרות אשר על־ראש העמודים׃ 
14O 004:013 ואת־הרמונים ארבע מאות לשתי השבכות שנים טורים רמונים לשבכה האחת לכסות את־שתי גלות הכתרות אשר על־פני העמודים׃ 
14O 004:014 ואת־המכנות עשה ואת־הכירות עשה על־המכנות׃ 
14O 004:015 את־הים אחד ואת־הבקר שנים־עשר תחתיו׃ 
14O 004:016 ואת־הסירות ואת־היעים ואת־המזלגות ואת־כל־כליהם עשה חורם אביו למלך שלמה לבית יהוה נחשת מרוק׃ 
14O 004:017 בככר הירדן יצקם המלך בעבי האדמה בין סכות ובין צרדתה׃ 
14O 004:018 ויעש שלמה כל־הכלים האלה לרב מאד כי לא נחקר משקל הנחשת׃  פ 
14O 004:019 ויעש שלמה את כל־הכלים אשר בית האלהים ואת מזבח הזהב ואת־השלחנות ועליהם לחם הפנים׃ 
14O 004:020 ואת־המנרות ונרתיהם לבערם כמשפט לפני הדביר זהב סגור׃ 
14O 004:021 והפרח והנרות והמלקחים זהב הוא מכלות זהב׃ 
14O 004:022 והמזמרות והמזרקות והכפות והמחתות זהב סגור ופתח הבית דלתותיו הפנימיות לקדש הקדשים ודלתי הבית להיכל זהב׃ 
14O 005:001 ותשלם כל־המלאכה אשר־עשה שלמה לבית יהוה    ס   ויבא שלמה את־קדשי ׀ דויד אביו ואת־הכסף ואת־הזהב ואת־כל־הכלים נתן באצרות בית האלהים׃  פ 
14O 005:002 אז יקהיל שלמה את־זקני ישראל ואת־כל־ראשי המטות נשיאי האבות לבני ישראל אל־ירושלם להעלות את־ארון ברית־יהוה מעיר דויד היא ציון׃ 
14O 005:003 ויקהלו אל־המלך כל־איש ישראל בחג הוא החדש השבעי׃ 
14O 005:004 ויבאו כל זקני ישראל וישאו הלוים את־הארון׃ 
14O 005:005 ויעלו את־הארון ואת־אהל מועד ואת־כל־כלי הקדש אשר באהל העלו אתם הכהנים הלוים׃ 
14O 005:006 והמלך שלמה וכל־עדת ישראל הנועדים עליו לפני הארון מזבחים צאן ובקר אשר לא־יספרו ולא ימנו מרב׃ 
14O 005:007 ויביאו הכהנים את־ארון ברית־יהוה אל־מקומו אל־דביר הבית אל־קדש הקדשים אל־תחת כנפי הכרובים׃ 
14O 005:008 ויהיו הכרובים פרשים כנפים על־מקום הארון ויכסו הכרובים על־הארון ועל־בדיו מלמעלה׃ 
14O 005:009 ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן־הארון על־פני הדביר ולא יראו החוצה ויהי־שם עד היום הזה׃ 
14O 005:010 אין בארון רק שני הלחות אשר־נתן משה בחרב אשר כרת יהוה עם־בני ישראל בצאתם ממצרים׃  פ 
14O 005:011 ויהי בצאת הכהנים מן־הקדש כי כל־הכהנים הנמצאים התקדשו אין לשמור למחלקות׃ 
14O 005:012 והלוים המשררים לכלם לאסף להימן לידתון ולבניהם ולאחיהם מלבשים בוץ במצלתים ובנבלים וכנרות עמדים מזרח למזבח ועמהם כהנים למאה ועשרים [מחצררים כ] (מחצרים ק) בחצצרות׃ 
14O 005:013 ויהי כאחד [למחצצרים כ] (למחצרים ק) ולמשררים להשמיע קול־אחד להלל ולהדות ליהוה וכהרים קול בחצצרות ובמצלתים ובכלי השיר ובהלל ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו והבית מלא ענן בית יהוה׃ 
14O 005:014 ולא־יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן כי־מלא כבוד־יהוה את־בית האלהים׃  פ 
14O 006:001 אז אמר שלמה יהוה אמר לשכון בערפל׃ 
14O 006:002 ואני בניתי בית־זבל לך ומכון לשבתך עולמים׃ 
14O 006:003 ויסב המלך את־פניו ויברך את כל־קהל ישראל וכל־קהל ישראל עומד׃ 
14O 006:004 ויאמר ברוך יהוה אלהי ישראל אשר דבר בפיו את דויד אבי ובידיו מלא לאמר׃ 
14O 006:005 מן־היום אשר הוצאתי את־עמי מארץ מצרים לא־בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית להיות שמי שם ולא־בחרתי באיש להיות נגיד על־עמי ישראל׃ 
14O 006:006 ואבחר בירושלם להיות שמי שם ואבחר בדויד להיות על־עמי ישראל׃ 
14O 006:007 ויהי עם־לבב דויד אבי לבנות בית לשם יהוה אלהי ישראל׃ 
14O 006:008 ויאמר יהוה אל־דויד אבי יען אשר היה עם־לבבך לבנות בית לשמי ה‍טיבות כי היה עם־לבבך׃ 
14O 006:009 רק אתה לא תבנה הבית כי בנך היוצא מחלציך הוא־יבנה הבית לשמי׃ 
14O 006:010 ויקם יהוה את־דברו אשר דבר ואקום תחת דויד אבי ואשב ׀ על־כסא ישראל כאשר דבר יהוה ואבנה הבית לשם יהוה אלהי ישראל׃ 
14O 006:011 ואשים שם את־הארון אשר־שם ברית יהוה אשר כרת עם־בני ישראל׃ 
14O 006:012 ויעמד לפני מזבח יהוה נגד כל־קהל ישראל ויפרש כפיו׃ 
14O 006:013 כי־עשה שלמה כיור נחשת ויתנהו בתוך העזרה חמש אמות ארכו וחמש אמות רחבו ואמות שלוש קומתו ויעמד עליו ויברך על־ברכיו נגד כל־קהל ישראל ויפרש כפיו השמימה׃ 
14O 006:014 ויאמר יהוה אלהי ישראל אין־כמוך אלהים בשמים ובארץ שמר הברית והחסד לעבדיך ההלכים לפניך בכל־לבם׃ 
14O 006:015 אשר שמרת לעבדך דויד אבי את אשר־דברת לו ותדבר בפיך ובידך מלאת כיום הזה׃ 
14O 006:016 ועתה יהוה ׀ אלהי ישראל מר לעבדך דויד אבי את אשר דברת לו לאמר לא־יכרת לך איש מלפני יושב על־כסא ישראל רק אם־ישמרו בניך את־דרכם ללכת בתורתי כאשר הלכת לפני׃ 
14O 006:017 ועתה יהוה אלהי ישראל יאמן דברך אשר דברת לעבדך לדויד׃ 
14O 006:018 כי האמנם ישב אלהים את־האדם על־הארץ הנה שמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי־הבית הזה  אשר בניתי׃ 
14O 006:019 ופנית אל־תפלת עבדך ואל־תחנתו יהוה אלהי לשמע אל־הרנה ואל־התפלה אשר עבדך מתפלל לפניך׃ 
14O 006:020 להיות עיניך פתחות אל־הבית הזה יומם ולילה אל־המקום אשר אמרת לשום שמך שם לשמוע אל־התפלה אשר יתפלל עבדך אל־המקום הזה׃ 
14O 006:021 ושמעת אל־תחנוני עבדך ועמך ישראל אשר יתפללו אל־המקום הזה ואתה תשמע ממקום שבתך מן־השמים ושמעת וסלחת׃ 
14O 006:022 אם־יחטא איש לרעהו ונשא־בו אלה להאלתו ובא אלה לפני מזבחך בבית הזה׃ 
14O 006:023 ואתה ׀ תשמע מן־השמים ועשית ושפטת את־עבדיך להשיב לרשע לתת דרכו בראשו ולהצדיק צדיק לתת לו כצדקתו׃    ס 
14O 006:024 ואם־ינגף עמך ישראל לפני אויב כי יחטאו־לך ושבו והודו את־שמך והתפללו והתחננו לפניך בבית הזה׃ 
14O 006:025 ואתה תשמע מן־השמים וסלחת לחטאת עמך ישראל והשיבותם אל־האדמה אשר־נתתה להם ולאבתיהם׃  פ 
14O 006:026 בהעצר השמים ולא־יהיה מטר כי יחטאו־לך והתפללו אל־המקום הזה והודו את־שמך מחטאתם ישובון כי תענם׃ 
14O 006:027 ואתה ׀ תשמע השמים וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל כי תורם אל־הדרך הטובה אשר ילכו־בה ונתתה מטר על־ארצך אשר־נתתה לעמך לנחלה׃    ס 
14O 006:028 רעב כי־יהיה בארץ דבר כי־יהיה שדפון וירקון ארבה וחסיל כי יהיה כי יצר־לו אויביו בארץ שעריו כל־נגע וכל־מחלה׃ 
14O 006:029 כל־תפלה כל־תחנה אשר יהיה לכל־האדם ולכל עמך ישראל אשר ידעו איש נגעו ומכאבו ופרש כפיו אל־הבית הזה׃ 
14O 006:030 ואתה תשמע מן־השמים מכון שבתך וסלחת ונתתה לאיש ככל־דרכיו אשר תדע את־לבבו כי אתה לבדך ידעת את־לבב בני האדם׃ 
14O 006:031 למען ייראוך ללכת בדרכיך כל־הימים אשר־הם חיים על־פני האדמה אשר נתתה לאבתינו׃    ס 
14O 006:032 וגם אל־הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא ׀ מארץ רחוקה למען שמך הגדול וידך החזקה וזרועך הנטויה ובאו והתפללו אל־הבית הזה׃ 
14O 006:033 ואתה תשמע מן־השמים ממכון שבתך ועשית ככל אשר־יקרא אליך הנכרי למען ידעו כל־עמי הארץ את־שמך וליראה אתך כעמך ישראל ולדעת כי־שמך נקרא על־הבית הזה אשר בניתי׃ 
14O 006:034 כי־יצא עמך למלחמה על־אויביו בדרך אשר תשלחם והתפללו אליך דרך העיר הזאת אשר בחרת בה והבית אשר־בניתי לשמך׃ 
14O 006:035 ושמעת מן־השמים את־תפלתם ואת־תחנתם ועשית משפטם׃ 
14O 006:036 כי יחטאו־לך כי אין אדם אשר לא־יחטא ואנפת בם ונתתם לפני אויב ושבום שוביהם אל־ארץ רחוקה או קרובה׃ 
14O 006:037 והשיבו אל־לבבם בארץ אשר נשבו־שם ושבו ׀ והתחננו אליך בארץ שבים לאמר חטאנו העוינו ורשענו׃ 
14O 006:038 ושבו אליך בכל־לבם ובכל־נפשם בארץ שבים אשר־שבו אתם והתפללו דרך ארצם אשר נתתה לאבותם והעיר אשר בחרת ולבית אשר־בניתי לשמך׃ 
14O 006:039 ושמעת מן־השמים ממכון שבתך את־תפלתם ואת־תחנתיהם ועשית משפטם וסלחת לעמך אשר חטאו־לך׃ 
14O 006:040 עתה אלהי יהיו־נא עיניך פתחות ואזניך קשבות לתפלת המקום הזה׃    ס 
14O 006:041 ועתה קומה יהוה אלהים לנוחך אתה וארון עזך כהניך יהוה אלהים ילבשו תשועה וחסידיך ישמחו בטוב׃ 
14O 006:042 יהוה אלהים אל־תשב פני משיחיך זכרה לחסדי דויד עבדך׃  פ 
14O 007:001 וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מהשמים ותאכל העלה והזבחים וכבוד יהוה מלא את־הבית׃ 
14O 007:002 ולא יכלו הכהנים לבוא אל־בית יהוה כי־מלא כבוד־יהוה את־בית יהוה׃ 
14O 007:003 וכל ׀ בני ישראל ראים ברדת האש וכבוד יהוה על־הבית ויכרעו אפים ארצה על־הרצפה וישתחוו והודות ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו׃ 
14O 007:004 והמלך וכל־העם זבחים זבח לפני יהוה׃    ס 
14O 007:005 ויזבח המלך שלמה את־זבח הבקר עשרים ושנים אלף וצאן מאה ועשרים אלף ויחנכו את־בית האלהים המלך וכל־העם׃ 
14O 007:006 והכהנים על־משמרותם עמדים והלוים בכלי־שיר יהוה אשר עשה דויד המלך להדות ליהוה כי־לעולם חסדו בהלל דויד בידם והכהנים [מחצצרים כ] (מחצרים ק) נגדם וכל־ישראל עמדים׃    ס 
14O 007:007 ויקדש שלמה את־תוך החצר אשר לפני בית־יהוה כי־עשה שם העלות ואת חלבי השלמים כי־מזבח הנחשת אשר עשה שלמה לא יכול להכיל את־העלה ואת־המנחה ואת־החלבים׃ 
14O 007:008 ויעש שלמה את־החג בעת ההיא שבעת ימים וכל־ישראל עמו קהל גדול מאד מלבוא חמת עד־נחל מצרים׃ 
14O 007:009 ויעשו ביום השמיני עצרת כי ׀ חנכת המזבח עשו שבעת ימים והחג שבעת ימים׃ 
14O 007:010 וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את־העם לאהליהם שמחים וטובי לב על־הטובה אשר עשה יהוה לדויד ולשלמה ולישראל עמו׃ 
14O 007:011 ויכל שלמה את־בית יהוה ואת־בית המלך ואת כל־הבא על־לב שלמה לעשות בבית־יהוה ובביתו הצליח׃  פ 
14O 007:012 וירא יהוה אל־שלמה בלילה ויאמר לו שמעתי את־תפלתך ובחרתי במקום הזה לי לבית זבח׃ 
14O 007:013 הן אעצר השמים ולא־יהיה מטר והן־אצוה על־חגב לאכול הארץ ואם־אשלח דבר בעמי׃ 
14O 007:014 ויכנעו עמי אשר נקרא־שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני וישבו מדרכיהם הרעים ואני אשמע מן־השמים ואסלח לחטאתם וארפא את־ארצם׃ 
14O 007:015 עתה עיני יהיו פתחות ואזני קשבות לתפלת המקום הזה׃ 
14O 007:016 ועתה בחרתי והקדשתי את־הבית הזה להיות־שמי שם עד־עולם והיו עיני ולבי שם כל־הימים׃ 
14O 007:017 ואתה אם־תלך לפני כאשר הלך דויד אביך ולעשות ככל אשר צויתיך וחקי ומשפטי תשמור׃ 
14O 007:018 והקימותי את כסא מלכותך כאשר כרתי לדויד אביך לאמר לא־יכרת לך איש מושל בישראל׃ 
14O 007:019 ואם־תשובון אתם ועזבתם חקותי ומצותי אשר נתתי לפניכם והלכתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם׃ 
14O 007:020 ונתשתים מעל אדמתי אשר נתתי להם ואת־הבית הזה אשר הקדשתי לשמי אשליך מעל פני ואתננו למשל ולשנינה בכל־העמים׃ 
14O 007:021 והבית הזה אשר היה עליון לכל־עבר עליו ישם ואמר במה עשה יהוה ככה לארץ הזאת ולבית הזה׃ 
14O 007:022 ואמרו על אשר עזבו את־יהוה ׀ אלהי אבתיהם אשר הוציאם מארץ מצרים ויחזיקו באלהים אחרים וישתחוו להם ויעבדום על־כן הביא עליהם את כל־הרעה הזאת׃  פ 
14O 008:001 ויהי מקץ ׀ עשרים שנה אשר בנה שלמה את־בית יהוה ואת־ביתו׃ 
14O 008:002 והערים אשר נתן חורם לשלמה בנה שלמה אתם ויושב שם את־בני ישראל׃ 
14O 008:003 וילך שלמה חמת צובה ויחזק עליה׃ 
14O 008:004 ויבן את־תדמר במדבר ואת כל־ערי המסכנות אשר בנה בחמת׃ 
14O 008:005 ויבן את־בית חורון העליון ואת־בית חורון התחתון ערי מצור חומות דלתים ובריח׃ 
14O 008:006 ואת־בעלת ואת כל־ערי המסכנות אשר היו לשלמה ואת כל־ערי הרכב ואת ערי הפרשים ואת ׀ כל־חשק שלמה אשר חשק לבנות בירושלם ובלבנון ובכל ארץ ממשלתו׃ 
14O 008:007 כל־העם הנותר מן־החתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי אשר לא מישראל המה׃ 
14O 008:008 מן־בניהם אשר נותרו אחריהם בארץ אשר לא־כלום בני ישראל ויעלם שלמה למס עד היום הזה׃ 
14O 008:009 ומן־בני ישראל אשר לא־נתן שלמה לעבדים למלאכתו כי־המה  אנשי מלחמה ושרי שלישיו ושרי רכבו ופרשיו׃  פ 
14O 008:010 ואלה שרי [הנציבים כ] (הנצבים  ק) אשר־למלך שלמה חמשים ומאתים הרדים בעם׃ 
14O 008:011 ואת־בת־פרעה העלה שלמה מעיר דויד לבית אשר בנה־לה כי אמר לא־תשב אשה לי בבית דויד מלך־ישראל כי־קדש המה אשר־באה אליהם ארון יהוה׃  פ 
14O 008:012 אז העלה שלמה עלות ליהוה על מזבח יהוה אשר בנה לפני האולם׃ 
14O 008:013 ובדבר־יום ביום להעלות כמצות משה לשבתות ולחדשים ולמועדות שלוש פעמים בשנה בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות׃ 
14O 008:014 ויעמד כמשפט דויד־אביו את־מחלקות הכהנים על־עבדתם והלוים על־משמרותם להלל ולשרת נגד הכהנים לדבר־יום ביומו והשוערים במחלקותם לשער ושער כי כן מצות דויד איש־האלהים׃ 
14O 008:015 ולא סרו מצות המלך על־הכהנים והלוים לכל־דבר ולאצרות׃ 
14O 008:016 ותכן כל־מלאכת שלמה עד־היום מוסד בית־יהוה ועד־כלתו שלם בית יהוה׃    ס 
14O 008:017 אז הלך שלמה לעציון־גבר ואל־אילות על־שפת הים בארץ אדום׃ 
14O 008:018 וישלח־לו חורם ביד־עבדיו [אוניות כ] (אניות ק) ועבדים יודעי ים ויבאו עם־עבדי שלמה אופירה ויקחו משם ארבע־מאות וחמשים ככר זהב ויביאו אל־המלך שלמה׃  פ 
14O 009:001 ומלכת־שבא שמעה את־שמע שלמה ותבוא לנסות את־שלמה בחידות בירושלם בחיל כבד מאד וגמלים נשאים בשמים וזהב לרב ואבן יקרה ותבוא אל־שלמה ותדבר עמו את כל־אשר היה עם־לבבה׃ 
14O 009:002 ויגד־לה שלמה את־כל־דבריה ולא־נעלם דבר משלמה אשר לא הגיד לה׃ 
14O 009:003 ותרא מלכת־שבא את חכמת שלמה והבית אשר בנה׃ 
14O 009:004 ומאכל שלחנו ומושב עבדיו ומעמד משרתיו ומלבושיהם ומשקיו ומלבושיהם ועליתו אשר יעלה בית יהוה ולא־היה עוד בה רוח׃ 
14O 009:005 ותאמר אל־המלך אמת הדבר אשר שמעתי בארצי על־דבריך ועל־חכמתך׃ 
14O 009:006 ולא־האמנתי לדבריהם עד אשר־באתי ותראינה עיני והנה לא הגד־לי חצי מרבית חכמתך יספת על־השמועה אשר שמעתי׃ 
14O 009:007 אשרי אנשיך ואשרי עבדיך אלה העמדים לפניך תמיד ושמעים את־חכמתך׃ 
14O 009:008 יהי יהוה אלהיך ברוך אשר ׀ חפץ בך לתתך על־כסאו למלך ליהוה אלהיך באהבת אלהיך את־ישראל להעמידו לעולם ויתנך עליהם למלך לעשות משפט וצדקה׃ 
14O 009:009 ותתן למלך מאה ועשרים ׀ ככר זהב ובשמים לרב מאד ואבן יקרה ולא היה כבשם ההוא אשר־נתנה מלכת־שבא למלך שלמה׃ 
14O 009:010 וגם־עבדי [חירם כ] (חורם ק) ועבדי שלמה אשר־הביאו זהב מאופיר הביאו עצי אלגומים ואבן יקרה׃ 
14O 009:011 ויעש המלך את־עצי האלגומים מסלות לבית־יהוה ולבית המלך וכנרות ונבלים לשרים ולא־נראו כהם לפנים בארץ יהודה׃ 
14O 009:012 והמלך שלמה נתן למלכת־שבא את־כל־חפצה אשר שאלה מלבד אשר־הביאה אל־המלך ותהפך ותלך לארצה היא ועבדיה׃  פ 
14O 009:013 ויהי משקל הזהב אשר־בא לשלמה בשנה אחת שש מאות וששים ושש ככרי זהב׃ 
14O 009:014 לבד מאנשי התרים והסחרים מביאים וכל־מלכי ערב ופחות הארץ מביאים זהב וכסף לשלמה׃ 
14O 009:015 ויעש המלך שלמה מאתים צנה זהב שחוט שש מאות זהב שחוט יעלה על־הצנה האחת׃ 
14O 009:016 ושלש־מאות מגנים זהב שחוט שלש מאות זהב יעלה על־המגן האחת ויתנם המלך בבית יער הלבנון׃  פ 
14O 009:017 ויעש המלך כסא־שן גדול ויצפהו זהב טהור׃ 
14O 009:018 ושש מעלות לכסא וכבש בזהב לכסא מאחזים וידות מזה ומזה על־מקום השבת ושנים אריות עמדים אצל הידות׃ 
14O 009:019 ושנים עשר אריות עמדים שם על־שש המעלות מזה ומזה לא־נעשה כן לכל־ממלכה׃ 
14O 009:020 וכל כלי משקה המלך שלמה זהב וכל כלי בית־יער הלבנון זהב סגור אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה׃ 
14O 009:021 כי־אניות למלך הלכות תרשיש עם עבדי חורם אחת לשלוש שנים תבואנה ׀ אניות תרשיש נשאות זהב וכסף שנהבים וקופים ותוכיים׃  פ 
14O 009:022 ויגדל המלך שלמה מכל מלכי הארץ לעשר וחכמה׃ 
14O 009:023 וכל מלכי הארץ מבקשים את־פני שלמה לשמע את־חכמתו אשר־נתן האלהים בלבו׃ 
14O 009:024 והם מביאים איש מנחתו כלי כסף וכלי זהב ושלמות נשק ובשמים סוסים ופרדים דבר־שנה בשנה׃  פ 
14O 009:025 ויהי לשלמה ארבעת אלפים אריות סוסים ומרכבות ושנים־עשר אלף פרשים ויניחם בערי הרכב ועם־המלך בירושלם׃ 
14O 009:026 ויהי מושל בכל־המלכים מן־הנהר ועד־ארץ פלשתים ועד גבול מצרים׃ 
14O 009:027 ויתן המלך את־הכסף בירושלם כאבנים ואת הארזים נתן כשקמים אשר־בשפלה לרב׃ 
14O 009:028 ומוציאים סוסים ממצרים לשלמה ומכל־הארצות׃ 
14O 009:029 ושאר דברי שלמה הראשנים והאחרונים הלא־הם כתובים על־דברי נתן הנביא ועל־נבואת אחיה השילוני ובחזות [יעדי כ] (יעדו ק) החזה על־ירבעם בן־נבט׃ 
14O 009:030 וימלך שלמה בירושלם על־כל־ישראל ארבעים שנה׃ 
14O 009:031 וישכב שלמה עם־אבתיו ויקברהו בעיר דויד אביו וימלך רחבעם בנו תחתיו׃  פ 
14O 010:001 וילך רחבעם שכמה כי שכם באו כל־ישראל להמליך אתו׃ 
14O 010:002 ויהי כשמע ירבעם בן־נבט והוא במצרים אשר ברח מפני שלמה המלך וישב ירבעם ממצרים׃ 
14O 010:003 וישלחו ויקראו־לו ויבא ירבעם וכל־ישראל וידברו אל־רחבעם לאמר׃ 
14O 010:004 אביך הקשה את־עלנו ועתה הקל מעבדת אביך הקשה ומעלו הכבד אשר־נתן עלינו ונעבדך׃ 
14O 010:005 ויאמר אלהם עוד שלשת ימים ושובו אלי וילך העם׃    ס 
14O 010:006 ויועץ המלך רחבעם את־הזקנים אשר־היו עמדים לפני שלמה אביו בהיתו חי לאמר איך אתם נועצים להשיב לעם־הזה דבר׃ 
14O 010:007 וידברו אליו לאמר אם־תהיה לטוב להעם הזה ורציתם ודברת אלהם דברים טובים והיו לך עבדים כל־הימים׃ 
14O 010:008 ויעזב את־עצת הזקנים אשר יעצהו ויועץ את־הילדים אשר גדלו אתו העמדים לפניו׃ 
14O 010:009 ויאמר אלהם מה אתם נועצים ונשיב דבר את־העם הזה אשר דברו אלי לאמר הקל מן־העל אשר־נתן אביך עלינו׃ 
14O 010:010 וידברו אתו הילדים אשר גדלו אתו לאמר כה־תאמר לעם אשר־דברו אליך לאמר אביך הכביד את־עלנו ואתה הקל מעלינו כה תאמר אלהם קטני עבה ממתני אבי׃ 
14O 010:011 ועתה אבי העמיס עליכם על כבד ואני אסיף על־עלכם אבי יסר אתכם בשוטים ואני בעקרבים׃    ס 
14O 010:012 ויבא ירבעם וכל־העם אל־רחבעם ביום השלשי כאשר דבר המלך לאמר שובו אלי ביום השלשי׃ 
14O 010:013 ויענם המלך קשה ויעזב המלך רחבעם את עצת הזקנים׃ 
14O 010:014 וידבר אלהם כעצת הילדים לאמר אכביד את־עלכם ואני אסיף עליו אבי יסר אתכם בשוטים ואני בעקרבים׃ 
14O 010:015 ולא־שמע המלך אל־העם כי־היתה נסבה מעם האלהים למען הקים יהוה את־דברו אשר דבר ביד אחיהו השלוני אל־ירבעם בן־נבט׃ 
14O 010:016 וכל־ישראל כי לא־שמע המלך להם וישיבו העם את־המלך ׀ לאמר מה־לנו חלק בדויד ולא־נחלה בבן־ישי איש לאהליך ישראל עתה ראה ביתך דויד וילך כל־ישראל לאהליו׃    ס 
14O 010:017 ובני ישראל הישבים בערי יהודה וימלך עליהם רחבעם׃ 
14O 010:018 וישלח המלך רחבעם את־הדרם אשר על־המס וירגמו־בו בני־ישראל אבן וימת והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלם׃    ס 
14O 010:019 ויפשעו ישראל בבית דויד עד היום הזה׃    ס 
14O 011:001 ויבא רחבעם ירושלם ויקהל את־בית יהודה ובנימן מאה ושמונים אלף בחור עשה מלחמה להלחם עם־ישראל להשיב את־הממלכה לרחבעם׃  פ 
14O 011:002 ויהי דבר־יהוה אל־שמעיהו איש־האלהים לאמר׃ 
14O 011:003 אמר אל־רחבעם בן־שלמה מלך יהודה ואל כל־ישראל ביהודה ובנימן לאמר׃ 
14O 011:004 כה אמר יהוה לא־תעלו ולא־תלחמו עם־אחיכם ובו איש לביתו כי מאתי נהיה הדבר הזה וישמעו את־דברי יהוה וישבו מלכת אל־ירבעם׃  פ 
14O 011:005 וישב רחבעם בירושלם ויבן ערים למצור ביהודה׃ 
14O 011:006 ויבן את־בית־לחם ואת־עיטם ואת־תקוע׃ 
14O 011:007 ואת־בית־צור ואת־שוכו ואת־עדלם׃ 
14O 011:008 ואת־גת ואת־מרשה ואת־זיף׃ 
14O 011:009 ואת־אדורים ואת־לכיש ואת־עזקה׃ 
14O 011:010 ואת־צרעה ואת־אילון ואת־חברון אשר ביהודה ובבנימן ערי מצרות׃ 
14O 011:011 ויחזק את־המצרות ויתן בהם נגידים ואצרות מאכל ושמן ויין׃ 
14O 011:012 ובכל־עיר ועיר צנות ורמחים ויחזקם להרבה מאד ויהי־לו יהודה ובנימן׃    ס 
14O 011:013 והכהנים והלוים אשר בכל־ישראל התיצבו עליו מכל־גבולם׃ 
14O 011:014 כי־עזבו הלוים את־מגרשיהם ואחזתם וילכו ליהודה ולירושלם כי־הזניחם ירבעם ובניו מכהן ליהוה׃ 
14O 011:015 ויעמד־לו כהנים לבמות ולשעירים ולעגלים אשר עשה׃ 
14O 011:016 ואחריהם מכל שבטי ישראל הנתנים את־לבבם לבקש את־יהוה אלהי ישראל באו ירושלם לזבוח ליהוה אלהי אבותיהם׃ 
14O 011:017 ויחזקו את־מלכות יהודה ויאמצו את־רחבעם בן־שלמה לשנים שלוש כי הלכו בדרך דויד ושלמה לשנים שלוש׃ 
14O 011:018 ויקח־לו רחבעם אשה את־מחלת [בן כ] (בת־ירימות ק) בן־דויד אביהיל בת־אליאב בן־ישי׃ 
14O 011:019 ותלד לו בנים את־יעוש ואת־שמריה ואת־זהם׃ 
14O 011:020 ואחריה לקח את־מעכה בת־אבשלום ותלד לו את־אביה ואת־עתי ואת־זיזא ואת־שלמית׃ 
14O 011:021 ויאהב רחבעם את־מעכה בת־אבשלום מכל־נשיו ופילגשיו כי נשים שמונה־עשרה נשא ופילגשים ששים ויולד עשרים ושמונה בנים וששים בנות׃ 
14O 011:022 ויעמד לראש רחבעם את־אביה בן־מעכה לנגיד באחיו כי להמליכו׃ 
14O 011:023 ויבן ויפרץ מכל־בניו לכל־ארצות יהודה ובנימן לכל ערי המצרות ויתן להם המזון לרב וישאל המון נשים׃ 
14O 012:001 ויהי כהכין מלכות רחבעם וכחזקתו עזב את־תורת יהוה וכל־ישראל עמו׃  פ 
14O 012:002 ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך־מצרים על־ירושלם כי מעלו ביהוה׃ 
14O 012:003 באלף ומאתים רכב ובששים אלף פרשים ואין מספר לעם אשר־באו עמו ממצרים לובים סכיים וכושים׃ 
14O 012:004 וילכד את־ערי המצרות אשר ליהודה ויבא עד־ירושלם׃    ס 
14O 012:005 ושמעיה הנביא בא אל־רחבעם ושרי יהודה אשר־נאספו אל־ירושלם מפני שישק ויאמר להם כה־אמר יהוה אתם עזבתם אתי ואף־אני עזבתי אתכם ביד־שישק׃ 
14O 012:006 ויכנעו שרי־ישראל והמלך ויאמרו צדיק ׀ יהוה׃ 
14O 012:007 ובראות יהוה כי נכנעו היה דבר־יהוה אל־שמעיה ׀ לאמר נכנעו לא אשחיתם ונתתי להם כמעט לפליטה ולא־תתך חמתי בירושלם ביד־שישק׃ 
14O 012:008 כי יהיו־לו לעבדים וידעו עבודתי ועבודת ממלכות הארצות׃    ס 
14O 012:009 ויעל שישק מלך־מצרים על־ירושלם ויקח את־אצרות בית־יהוה ואת־אצרות בית המלך את־הכל לקח ויקח את־מגני הזהב אשר עשה שלמה׃ 
14O 012:010 ויעש המלך רחבעם תחתיהם מגני נחשת והפקיד על־יד שרי הרצים השמרים פתח בית המלך׃ 
14O 012:011 ויהי מדי־בוא המלך בית יהוה באו הרצים ונשאום והשבום אל־תא הרצים׃ 
14O 012:012 ובהכנעו שב ממנו אף־יהוה ולא להשחית לכלה וגם ביהודה היה דברים טובים׃    ס 
14O 012:013 ויתחזק המלך רחבעם בירושלם וימלך כי בן־ארבעים ואחת שנה רחבעם במלכו ושבע עשרה שנה ׀ מלך בירושלם העיר אשר־בחר יהוה לשום את־שמו שם מכל שבטי ישראל ושם אמו נעמה העמנית׃ 
14O 012:014 ויעש הרע כי לא הכין לבו לדרוש את־יהוה׃    ס 
14O 012:015 ודברי רחבעם הראשנים והאחרונים הלא־הם כתובים בדברי שמעיה הנביא ועדו החזה להתיחש ומלחמות רחבעם וירבעם כל־הימים׃ 
14O 012:016 וישכב רחבעם עם־אבתיו ויקבר בעיר דויד וימלך אביה בנו תחתיו׃  פ 
14O 013:001 בשנת שמונה עשרה למלך ירבעם וימלך אביה על־יהודה׃ 
14O 013:002 שלוש שנים מלך בירושלם ושם אמו מיכיהו בת־אוריאל מן־גבעה ומלחמה היתה בין אביה ובין ירבעם׃ 
14O 013:003 ויאסר אביה את־המלחמה בחיל גבורי מלחמה ארבע־מאות אלף איש בחור    ס   וירבעם ערך עמו מלחמה בשמונה מאות אלף איש בחור גבור חיל׃    ס 
14O 013:004 ויקם אביה מעל להר צמרים אשר בהר אפרים ויאמר שמעוני ירבעם וכל־ישראל׃ 
14O 013:005 הלא לכם לדעת כי יהוה ׀ אלהי ישראל נתן ממלכה לדויד על־ישראל לעולם לו ולבניו ברית מלח׃    ס 
14O 013:006 ויקם ירבעם בן־נבט עבד שלמה בן־דויד וימרד על־אדניו׃ 
14O 013:007 ויקבצו עליו אנשים רקים בני בליעל ויתאמצו על־רחבעם בן־שלמה ורחבעם היה נער ורך־לבב ולא התחזק לפניהם׃ 
14O 013:008 ועתה ׀ אתם אמרים להתחזק לפני ממלכת יהוה ביד בני דויד ואתם המון רב ועמכם עגלי זהב אשר עשה לכם ירבעם לאלהים׃ 
14O 013:009 הלא הדחתם את־כהני יהוה את־בני אהרן והלוים ותעשו לכם כהנים כעמי הארצות כל־הבא למלא ידו בפר בן־בקר ואילם שבעה והיה כהן ללא אלהים׃    ס 
14O 013:010 ואנחנו יהוה אלהינו ולא עזבנהו וכהנים משרתים ליהוה בני אהרן והלוים במלאכת׃ 
14O 013:011 ומקטרים ליהוה עלות בבקר־בבקר ובערב־בערב וקטרת־סמים ומערכת לחם על־השלחן הטהור ומנורת הזהב ונרתיה לבער בערב בערב כי־שמרים אנחנו את־משמרת יהוה אלהינו ואתם עזבתם אתו׃ 
14O 013:012 והנה עמנו בראש האלהים ׀ וכהניו וחצצרות התרועה להריע עליכם בני ישראל אל־תלחמו עם־יהוה אלהי־אבתיכם כי־לא תצליחו׃ 
14O 013:013 וירבעם הסב את־המארב לבוא מאחריהם ויהיו לפני יהודה והמארב מאחריהם׃ 
14O 013:014 ויפנו יהודה והנה להם המלחמה פנים ואחור ויצעקו ליהוה והכהנים [מחצצרים כ] (מחצרים ק) בחצצרות׃ 
14O 013:015 ויריעו איש יהודה ויהי בהריע איש יהודה והאלהים נגף את־ירבעם וכל־ישראל לפני אביה ויהודה׃ 
14O 013:016 וינוסו בני־ישראל מפני יהודה ויתנם אלהים בידם׃ 
14O 013:017 ויכו בהם אביה ועמו מכה רבה ויפלו חללים מישראל חמש־מאות אלף איש בחור׃ 
14O 013:018 ויכנעו בני־ישראל בעת ההיא ויאמצו בני יהודה כי נשענו על־יהוה אלהי אבותיהם׃ 
14O 013:019 וירדף אביה אחרי ירבעם וילכד ממנו ערים את־בית־אל ואת־בנותיה ואת־ישנה ואת־בנותיה ואת־ [עפרון כ] (עפרין ק) ובנתיה׃ 
14O 013:020 ולא־עצר כח־ירבעם עוד בימי אביהו ויגפהו יהוה וימת׃  פ 
14O 013:021 ויתחזק אביהו וישא־לו נשים ארבע עשרה ויולד עשרים ושנים בנים ושש עשרה בנות׃    ס 
14O 013:022 ויתר דברי אביה ודרכיו ודבריו כתובים במדרש הנביא עדו׃ 
14O 013:023 וישכב אביה עם־אבתיו ויקברו אתו בעיר דויד וימלך אסא בנו תחתיו בימיו שקטה הארץ עשר שנים׃  פ 
14O 014:001 ויעש אסא הטוב והישר בעיני יהוה אלהיו׃ 
14O 014:002 ויסר את־מזבחות הנכר והבמות וישבר את־המצבות ויגדע את־האשרים׃ 
14O 014:003 ויאמר ליהודה לדרוש את־יהוה אלהי אבותיהם ולעשות התורה והמצוה׃ 
14O 014:004 ויסר מכל־ערי יהודה את־הבמות ואת־החמנים ותשקט הממלכה לפניו׃ 
14O 014:005 ויבן ערי מצורה ביהודה כי־שקטה הארץ ואין־עמו מלחמה בשנים האלה כי־הניח יהוה לו׃ 
14O 014:006 ויאמר ליהודה נבנה ׀ את־הערים האלה ונסב חומה ומגדלים דלתים ובריחים עודנו הארץ לפנינו כי דרשנו את־יהוה אלהינו דרשנו וינח לנו מסביב ויבנו ויצליחו׃  פ 
14O 014:007 ויהי לאסא חיל נשא צנה ורמח מיהודה שלש מאות אלף    ס   ומבנימן נשאי מגן ודרכי קשת מאתים ושמונים אלף כל־אלה גבורי חיל׃ 
14O 014:008 ויצא אליהם זרח הכושי בחיל אלף אלפים ומרכבות שלש מאות ויבא עד־מרשה׃ 
14O 014:009 ויצא אסא לפניו ויערכו מלחמה בגיא צפתה למרשה׃ 
14O 014:010 ויקרא אסא אל־יהוה אלהיו ויאמר יהוה אין־עמך לעזור בין רב לאין כח עזרנו יהוה אלהינו כי־עליך נשענו ובשמך באנו על־ההמון הזה יהוה אלהינו אתה אל־יעצר עמך אנוש׃    ס 
14O 014:011 ויגף יהוה את־הכושים לפני אסא ולפני יהודה וינסו הכושים׃ 
14O 014:012 וירדפם אסא והעם אשר־עמו עד־לגרר ויפל מכושים לאין להם מחיה כי־נשברו לפני־יהוה ולפני מחנהו וישאו שלל הרבה מאד׃ 
14O 014:013 ויכו את כל־הערים סביבות גרר כי־היה פחד־יהוה עליהם ויבזו את־כל־הערים כי־בזה רבה היתה בהם׃ 
14O 014:014 וגם־אהלי מקנה הכו וישבו צאן לרב וגמלים וישבו ירושלם׃    ס 
14O 015:001 ועזריהו בן־עודד היתה עליו רוח אלהים׃ 
14O 015:002 ויצא לפני אסא ויאמר לו שמעוני אסא וכל־יהודה ובנימן יהוה עמכם בהיותכם עמו ואם־תדרשהו ימצא לכם ואם־תעזבהו יעזב אתכם׃    ס 
14O 015:003 וימים רבים לישראל ללא ׀ אלהי אמת וללא כהן מורה וללא תורה׃ 
14O 015:004 וישב בצר־לו על־יהוה אלהי ישראל ויבקשהו וימצא להם׃ 
14O 015:005 ובעתים ההם אין שלום ליוצא ולבא כי מהומת רבות על כל־יושבי הארצות׃ 
14O 015:006 וכתתו גוי־בגוי ועיר בעיר כי־אלהים הממם בכל־צרה׃ 
14O 015:007 ואתם חזקו ואל־ירפו ידיכם כי יש שכר לפעלתכם׃    ס 
14O 015:008 וכשמע אסא הדברים האלה והנבואה עדד הנביא התחזק ויעבר השקוצים מכל־ארץ יהודה ובנימן ומן־הערים אשר לכד מהר אפרים ויחדש את־מזבח יהוה אשר לפני אולם יהוה׃ 
14O 015:009 ויקבץ את־כל־יהודה ובנימן והגרים עמהם מאפרים ומנשה ומשמעון כי־נפלו עליו מישראל לרב בראתם כי־יהוה אלהיו עמו׃  פ 
14O 015:010 ויקבצו ירושלם בחדש השלישי לשנת חמש־עשרה למלכות אסא׃ 
14O 015:011 ויזבחו ליהוה ביום ההוא מן־השלל הביאו בקר שבע מאות וצאן שבעת אלפים׃ 
14O 015:012 ויבאו בברית לדרוש את־יהוה אלהי אבותיהם בכל־לבבם ובכל־נפשם׃ 
14O 015:013 וכל אשר לא־ידרש ליהוה אלהי־ישראל יומת למן־קטן ועד־גדול למאיש ועד־אשה׃ 
14O 015:014 וישבעו ליהוה בקול גדול ובתרועה ובחצצרות ובשופרות׃ 
14O 015:015 וישמחו כל־יהודה על־השבועה כי בכל־לבבם נשבעו ובכל־רצונם בקשהו וימצא להם וינח יהוה להם מסביב׃ 
14O 015:016 וגם־מעכה אם ׀ אסא המלך הסירה מגבירה אשר־עשתה לאשרה מפלצת ויכרת אסא את־מפלצתה וידק וישרף בנחל קדרון׃ 
14O 015:017 והבמות לא־סרו מישראל רק לבב־אסא היה שלם כל־ימיו׃ 
14O 015:018 ויבא את־קדשי אביו וקדשיו בית האלהים כסף וזהב וכלים׃ 
14O 015:019 ומלחמה לא היתה עד שנת־שלשים וחמש למלכות אסא׃    ס 
14O 016:001 בשנת שלשים ושש למלכות אסא עלה בעשא מלך־ישראל על־יהודה ויבן את־הרמה לבלתי תת יוצא ובא לאסא מלך יהודה׃ 
14O 016:002 ויצא אסא כסף וזהב מאצרות בית יהוה ובית המלך וישלח אל־בן־הדד מלך ארם היושב בדרמשק לאמר׃ 
14O 016:003 ברית ביני ובינך ובין אבי ובין אביך הנה שלחתי לך כסף וזהב לך הפר בריתך את־בעשא מלך ישראל ויעלה מעלי׃ 
14O 016:004 וישמע בן  הדד אל־המלך אסא וישלח את־שרי החילים אשר־לו אל־ערי ישראל ויכו את־עיון ואת־דן ואת אבל מים ואת כל־מסכנות ערי נפתלי׃ 
14O 016:005 ויהי כשמע בעשא ויחדל מבנות את־הרמה וישבת את־מלאכתו׃    ס 
14O 016:006 ואסא המלך לקח את־כל־יהודה וישאו את־אבני הרמה ואת־עציה אשר בנה בעשא ויבן בהם את־גבע ואת־המצפה׃    ס 
14O 016:007 ובעת ההיא בא חנני הראה אל־אסא מלך יהודה ויאמר אליו בהשענך על־מלך ארם ולא נשענת על־יהוה אלהיך על־כן נמלט חיל מלך־ארם מידך׃ 
14O 016:008 הלא הכושים והלובים היו לחיל ׀ לרב לרכב ולפרשים להרבה מאד ובהשענך על־יהוה נתנם בידך׃ 
14O 016:009 כי יהוה עיניו משטטות בכל־הארץ להתחזק עם־לבבם שלם אליו נסכלת על־זאת כי מעתה יש עמך מלחמות׃ 
14O 016:010 ויכעס אסא אל־הראה ויתנהו בית המהפכת כי־בזעף עמו על־זאת וירצץ אסא מן־העם בעת ההיא׃ 
14O 016:011 והנה דברי אסא הראשונים והאחרונים הנם כתובים על־ספר המלכים ליהודה וישראל׃ 
14O 016:012 ויחלא אסא בשנת שלושים ותשע למלכותו ברגליו עד־למעלה חליו וגם־בחליו לא־דרש את־יהוה כי ברפאים׃ 
14O 016:013 וישכב אסא עם־אבתיו וימת בשנת ארבעים ואחת למלכו׃ 
14O 016:014 ויקברהו בקברתיו אשר כרה־לו בעיר דויד וישכיבהו במשכב אשר מלא בשמים וזנים מרקחים במרקחת מעשה וישרפו־לו שרפה גדולה עד־למאד׃  פ 
14O 017:001 וימלך יהושפט בנו תחתיו ויתחזק על־ישראל׃ 
14O 017:002 ויתן־חיל בכל־ערי יהודה הבצרות ויתן נציבים בארץ יהודה ובערי אפרים אשר לכד אסא אביו׃ 
14O 017:003 ויהי יהוה עם־יהושפט כי הלך בדרכי דויד אביו הראשנים ולא דרש לבעלים׃ 
14O 017:004 כי לאלהי אביו דרש ובמצותיו הלך ולא כמעשה ישראל׃ 
14O 017:005 ויכן יהוה את־הממלכה בידו ויתנו כל־יהודה מנחה ליהושפט ויהי־לו עשר־וכבוד לרב׃ 
14O 017:006 ויגבה לבו בדרכי יהוה ועוד הסיר את־הבמות ואת־האשרים מיהודה׃  פ 
14O 017:007 ובשנת שלוש למלכו שלח לשריו לבן־חיל ולעבדיה ולזכריה ולנתנאל ולמיכיהו ללמד בערי יהודה׃ 
14O 017:008 ועמהם הלוים שמעיהו ונתניהו וזבדיהו ועשהאל [ושמרימות כ] (ושמירמות ק) ויהונתן ואדניהו וטוביהו וטוב אדוניה הלוים ועמהם אלישמע ויהורם הכהנים׃ 
14O 017:009 וילמדו ביהודה ועמהם ספר תורת יהוה ויסבו בכל־ערי יהודה וילמדו בעם׃ 
14O 017:010 ויהי ׀ פחד יהוה על כל־ממלכות הארצות אשר סביבות יהודה ולא נלחמו עם־יהושפט׃ 
14O 017:011 ומן־פלשתים מביאים ליהושפט מנחה וכסף משא גם הערביאים מביאים לו צאן אילים שבעת אלפים ושבע מאות ותישים שבעת אלפים ושבע מאות׃  פ 
14O 017:012 ויהי יהושפט הלך וגדל עד־למעלה ויבן ביהודה בירניות וערי מסכנות׃ 
14O 017:013 ומלאכה רבה היה לו בערי יהודה ואנשי מלחמה גבורי חיל בירושלם׃ 
14O 017:014 ואלה פקדתם לבית אבותיהם ליהודה שרי אלפים עדנה השר ועמו גבורי חיל שלש מאות אלף׃    ס 
14O 017:015 ועל־ידו יהוחנן השר ועמו מאתים ושמונים אלף׃    ס 
14O 017:016 ועל־ידו עמסיה בן־זכרי המתנדב ליהוה ועמו מאתים אלף גבור חיל׃    ס 
14O 017:017 ומן־בנימן גבור חיל אלידע ועמו נשקי־קשת ומגן מאתים אלף׃    ס 
14O 017:018 ועל־ידו יהוזבד ועמו מאה־ושמונים אלף חלוצי צבא׃    ס 
14O 017:019 אלה המשרתים את־המלך מלבד אשר־נתן המלך בערי המבצר בכל־יהודה׃  פ 
14O 018:001 ויהי ליהושפט עשר וכבוד לרב ויתחתן לאחאב׃ 
14O 018:002 וירד לקץ שנים אל־אחאב לשמרון ויזבח־לו אחאב צאן ובקר לרב ולעם אשר עמו ויסיתהו לעלות אל־רמות גלעד׃ 
14O 018:003 ויאמר אחאב מלך־ישראל אל־יהושפט מלך יהודה התלך עמי רמת גלעד ויאמר לו כמוני כמוך וכעמך עמי ועמך במלחמה׃ 
14O 018:004 ויאמר יהושפט אל־מלך ישראל דרש־נא כיום את־דבר יהוה׃ 
14O 018:005 ויקבץ מלך־ישראל את־הנבאים ארבע מאות איש ויאמר אלהם הנלך אל־רמת גלעד למלחמה אם־אחדל ויאמרו עלה ויתן האלהים ביד המלך׃ 
14O 018:006 ויאמר יהושפט האין פה נביא ליהוה עוד ונדרשה מאתו׃ 
14O 018:007 ויאמר מלך־ישראל ׀ אל־יהושפט עוד איש־אחד לדרוש את־יהוה מאתו ואני שנאתיהו כי־איננו מתנבא עלי לטובה כי כל־ימיו לרעה הוא מיכיהו בן־ימלא ויאמר יהושפט אל־יאמר המלך כן׃ 
14O 018:008 ויקרא מלך ישראל אל־סריס אחד ויאמר מהר [מיכהו כ] (מיכיהו ק) בן־ימלא׃ 
14O 018:009 ומלך ישראל ויהושפט מלך־יהודה יושבים איש על־כסאו מלבשים בגדים וישבים בגרן פתח שער שמרון וכל־הנביאים מתנבאים לפניהם׃ 
14O 018:010 ויעש לו צדקיהו בן־כנענה קרני ברזל ויאמר כה־אמר יהוה באלה תנגח את־ארם עד־כלותם׃ 
14O 018:011 וכל־הנבאים נבאים כן לאמר עלה רמת גלעד והצלח ונתן יהוה ביד המלך׃ 
14O 018:012 והמלאך אשר־הלך ׀ לקרא למיכיהו דבר אליו לאמר הנה דברי הנבאים פה־אחד טוב אל־המלך ויהי־נא דברך כאחד מהם ודברת טוב׃ 
14O 018:013 ויאמר מיכיהו חי־יהוה כי את־אשר־יאמר אלהי אתו אדבר׃ 
14O 018:014 ויבא אל־המלך ויאמר המלך אליו מיכה הנלך אל־רמת גלעד למלחמה אם־אחדל ויאמר עלו והצליחו וינתנו בידכם׃ 
14O 018:015 ויאמר אליו המלך עד־כמה פעמים אני משביעך אשר לא־תדבר אלי רק־אמת בשם יהוה׃ 
14O 018:016 ויאמר ראיתי את־כל־ישראל נפוצים על־ההרים כצאן אשר אין־להן רעה ויאמר יהוה לא־אדנים לאלה ישובו איש־לביתו בשלום׃ 
14O 018:017 ויאמר מלך־ישראל אל־יהושפט הלא אמרתי אליך לא־יתנבא עלי טוב כי אם־לרע׃    ס 
14O 018:018 ויאמר לכן שמעו דבר־יהוה ראיתי את־יהוה יושב על־כסאו וכל־צבא השמים עמדים על־ימינו ושמאלו׃ 
14O 018:019 ויאמר יהוה מי יפתה את־אחאב מלך־ישראל ויעל ויפל ברמות גלעד ויאמר זה אמר ככה וזה אמר ככה׃ 
14O 018:020 ויצא הרוח ויעמד לפני יהוה ויאמר אני אפתנו ויאמר יהוה אליו במה׃ 
14O 018:021 ויאמר אצא והייתי לרוח שקר בפי כל־נביאיו ויאמר תפתה וגם־תוכל צא ועשה־כן׃ 
14O 018:022 ועתה הנה נתן יהוה רוח שקר בפי נביאיך אלה ויהוה דבר עליך רעה׃    ס 
14O 018:023 ויגש צדקיהו בן־כנענה ויך את־מיכיהו על־הלחי ויאמר אי זה הדרך עבר רוח־יהוה מאתי לדבר אתך׃ 
14O 018:024 ויאמר מיכיהו הנך ראה ביום ההוא אשר תבוא חדר בחדר להחבא׃ 
14O 018:025 ויאמר מלך ישראל קחו את־מיכיהו והשיבהו אל־אמון שר־העיר ואל־יואש בן־המלך׃ 
14O 018:026 ואמרתם כה אמר המלך שימו זה בית הכלא והאכלהו לחם לחץ ומים לחץ עד שובי בשלום׃ 
14O 018:027 ויאמר מיכיהו אם־שוב תשוב בשלום לא־דבר יהוה בי ויאמר שמעו עמים כלם׃  פ 
14O 018:028 ויעל מלך־ישראל ויהושפט מלך־יהודה אל־רמת גלעד׃ 
14O 018:029 ויאמר מלך ישראל אל־יהושפט התחפש ובוא במלחמה ואתה לבש בגדיך ויתחפש מלך ישראל ויבאו במלחמה׃ 
14O 018:030 ומלך ארם צוה את־שרי הרכב אשר־לו לאמר לא תלחמו את־הקטן את־הגדול כי אם־את־מלך ישראל לבדו׃ 
14O 018:031 ויהי כראות שרי הרכב את־יהושפט והמה אמרו מלך ישראל הוא ויסבו עליו להלחם ויזעק יהושפט ויהוה עזרו ויסיתם אלהים ממנו׃ 
14O 018:032 ויהי כראות שרי הרכב כי לא־היה מלך ישראל וישבו מאחריו׃ 
14O 018:033 ואיש משך בקשת לתמו ויך את־מלך ישראל בין הדבקים ובין השרין ויאמר לרכב הפך [ידיך כ] (ידך ק) והוצאתני מן־המחנה כי החליתי׃ 
14O 018:034 ותעל המלחמה ביום ההוא ומלך ישראל היה מעמיד במרכבה נכח ארם עד־הערב וימת לעת בוא השמש׃ 
14O 019:001 וישב יהושפט מלך־יהודה אל־ביתו בשלום לירושלם׃ 
14O 019:002 ויצא אל־פניו יהוא בן־חנני החזה ויאמר אל־המלך יהושפט הלרשע לעזר ולשנאי יהוה תאהב ובזאת עליך קצף מלפני יהוה׃ 
14O 019:003 אבל דברים טובים נמצאו עמך כי־בערת האשרות מן־הארץ והכינות לבבך לדרש האלהים׃ 
14O 019:004 וישב יהושפט בירושלם    ס   וישב ויצא בעם מבאר שבע עד־הר אפרים וישיבם אל־יהוה אלהי אבותיהם׃ 
14O 019:005 ויעמד שפטים בארץ בכל־ערי יהודה הבצרות לעיר ועיר׃ 
14O 019:006 ויאמר אל־השפטים ראו מה־אתם עשים כי לא לאדם תשפטו כי ליהוה ועמכם בדבר משפט׃ 
14O 019:007 ועתה יהי  פחד־יהוה עליכם שמרו ועשו כי־אין עם־יהוה אלהינו עולה ומשא פנים ומקח־שחד׃ 
14O 019:008 וגם בירושלם העמיד יהושפט מן־הלוים והכהנים ומראשי האבות לישראל למשפט יהוה ולריב וישבו ירושלם׃ 
14O 019:009 ויצו עליהם לאמר כה תעשון ביראת יהוה באמונה ובלבב שלם׃ 
14O 019:010 וכל־ריב אשר־יבוא עליכם מאחיכם ׀ הישבים בעריהם בין־דם ׀ לדם בין־תורה למצוה לחקים ולמשפטים והזהרתם אתם ולא יאשמו ליהוה והיה־קצף עליכם ועל־אחיכם כה תעשון ולא תאשמו׃ 
14O 019:011 והנה אמריהו כהן הראש עליכם לכל דבר־יהוה וזבדיהו בן־ישמעאל הנגיד לבית־יהודה לכל דבר־המלך ושטרים הלוים לפניכם חזקו ועשו ויהי יהוה עם־הטוב׃  פ 
14O 020:001 ויהי אחריכן באו בני־מואב ובני עמון ועמהם ׀ מהעמונים על־יהושפט למלחמה׃ 
14O 020:002 ויבאו ויגידו ליהושפט לאמר בא עליך המון רב מעבר לים מארם והנם בחצצון תמר היא עין גדי׃ 
14O 020:003 וירא ויתן יהושפט את־פניו לדרוש ליהוה ויקרא־צום על־כל־יהודה׃ 
14O 020:004 ויקבצו יהודה לבקש מיהוה גם מכל־ערי יהודה באו לבקש את־יהוה׃ 
14O 020:005 ויעמד יהושפט בקהל יהודה וירושלם בבית יהוה לפני החצר החדשה׃ 
14O 020:006 ויאמר יהוה אלהי אבתינו הלא אתה־הוא אלהים בשמים ואתה מושל בכל ממלכות הגוים ובידך כח וגבורה ואין עמך להתיצב׃ 
14O 020:007 הלא ׀ אתה אלהינו הורשת את־ישבי הארץ הזאת מלפני עמך ישראל ותתנה לזרע אברהם אהבך לעולם׃ 
14O 020:008 וישבו־בה ויבנו לך ׀ בה מקדש לשמך לאמר׃ 
14O 020:009 אם־תבוא עלינו רעה חרב שפוט ודבר ורעב נעמדה לפני הבית הזה ולפניך כי שמך בבית הזה ונזעק אליך מצרתנו ותשמע ותושיע׃ 
14O 020:010 ועתה הנה בני־עמון ומואב והר־שעיר אשר לא־נתתה לישראל לבוא בהם בבאם מארץ מצרים כי סרו מעליהם ולא השמידום׃ 
14O 020:011 והנה־הם גמלים עלינו לבוא לגרשנו מירשתך אשר הורשתנו׃ 
14O 020:012 אלהינו הלא תשפט־בם כי אין בנו כח לפני ההמון הרב הזה הבא עלינו ואנחנו לא נדע מה־נעשה כי עליך עינינו׃ 
14O 020:013 וכל־יהודה עמדים לפני יהוה גם־טפם נשיהם ובניהם׃  פ 
14O 020:014 ויחזיאל בן־זכריהו בן־בניה בן־יעיאל בן־מתניה הלוי מן־בני אסף היתה עליו רוח יהוה בתוך הקהל׃ 
14O 020:015 ויאמר הקשיבו כל־יהודה וישבי ירושלם והמלך יהושפט כה־אמר יהוה לכם אתם אל־תיראו ואל־תחתו מפני ההמון הרב הזה כי לא לכם המלחמה כי לאלהים׃ 
14O 020:016 מחר רדו עליהם הנם עלים במעלה הציץ ומצאתם אתם בסוף הנחל פני מדבר ירואל׃ 
14O 020:017 לא לכם להלחם בזאת התיצבו עמדו וראו את־ישועת יהוה עמכם יהודה וירושלם אל־תיראו ואל־תחתו מחר צאו לפניהם ויהוה עמכם׃ 
14O 020:018 ויקד יהושפט אפים ארצה וכל־יהודה וישבי ירושלם נפלו לפני יהוה להשתחות ליהוה׃ 
14O 020:019 ויקמו הלוים מן־בני הקהתים ומן־בני הקרחים להלל ליהוה אלהי ישראל בקול גדול למעלה׃ 
14O 020:020 וישכימו בבקר ויצאו למדבר תקוע ובצאתם עמד יהושפט ויאמר שמעוני יהודה וישבי ירושלם האמינו ביהוה אלהיכם ותאמנו האמינו בנביאיו והצליחו׃ 
14O 020:021 ויועץ אל־העם ויעמד משררים ליהוה ומהללים להדרת־קדש בצאת לפני החלוץ ואמרים הודו ליהוה כי לעולם חסדו׃ 
14O 020:022 ובעת החלו ברנה ותהלה נתן יהוה ׀ מארבים על־בני עמון מואב והר־שעיר הבאים ליהודה וינגפו׃ 
14O 020:023 ויעמדו בני עמון ומואב על־ישבי הר־שעיר להחרים ולהשמיד וככלותם ביושבי שעיר עזרו איש־ברעהו למשחית׃ 
14O 020:024 ויהודה בא על־המצפה למדבר ויפנו אל־ההמון והנם פגרים נפלים ארצה ואין פליטה׃ 
14O 020:025 ויבא יהושפט ועמו לבז את־שללם וימצאו בהם לרב ורכוש ופגרים וכלי חמדות וינצלו להם לאין משא ויהיו ימים שלושה בזזים את־השלל כי רב־הוא׃ 
14O 020:026 וביום הרבעי נקהלו לעמק ברכה כי־שם ברכו את־יהוה על־כן קראו את־שם המקום ההוא עמק ברכה עד־היום׃ 
14O 020:027 וישבו כל־איש יהודה וירושלם ויהושפט בראשם לשוב אל־ירושלם בשמחה כי־שמחם יהוה מאויביהם׃ 
14O 020:028 ויבאו ירושלם בנבלים ובכנרות ובחצצרות אל־בית יהוה׃ 
14O 020:029 ויהי פחד אלהים על כל־ממלכות הארצות בשמעם כי נלחם יהוה עם אויבי ישראל׃ 
14O 020:030 ותשקט מלכות יהושפט וינח לו אלהיו מסביב׃  פ 
14O 020:031 וימלך יהושפט על־יהודה בן־שלשים וחמש שנה במלכו ועשרים וחמש שנה מלך בירושלם ושם אמו עזובה בת־שלחי׃ 
14O 020:032 וילך בדרך אביו אסא ולא־סר ממנה לעשות הישר בעיני יהוה׃ 
14O 020:033 אך הבמות לא־סרו ועוד העם לא־הכינו לבבם לאלהי אבתיהם׃ 
14O 020:034 ויתר דברי יהושפט הראשנים והאחרנים הנם כתובים בדברי יהוא בן־חנני אשר העלה על־ספר מלכי ישראל׃ 
14O 020:035 ואחריכן אתחבר יהושפט מלך־יהודה עם אחזיה מלך־ישראל הוא הרשיע לעשות׃ 
14O 020:036 ויחברהו עמו לעשות אניות ללכת תרשיש ויעשו אניות בעציון גבר׃ 
14O 020:037 ויתנבא אליעזר בן־דדוהו ממרשה על־יהושפט לאמר כהתחברך עם־אחזיהו פרץ יהוה את־מעשיך וישברו אניות ולא עצרו ללכת אל־תרשיש׃ 
14O 021:001 וישכב יהושפט עם־אבתיו ויקבר עם־אבתיו בעיר דויד וימלך יהורם בנו תחתיו׃ 
14O 021:002 ולו־אחים בני יהושפט עזריה ויחיאל וזכריהו ועזריהו ומיכאל ושפטיהו כל־אלה בני יהושפט מלך־ישראל׃ 
14O 021:003 ויתן להם ׀ אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם־ערי מצרות ביהודה ואת־הממלכה נתן ליהורם כי־הוא הבכור׃  פ 
14O 021:004 ויקם יהורם על־ממלכת אביו ויתחזק ויהרג את־כל־אחיו בחרב וגם משרי ישראל׃ 
14O 021:005 בן־שלשים ושתים שנה יהורם במלכו ושמונה שנים מלך בירושלם׃ 
14O 021:006 וילך בדרך ׀ מלכי ישראל כאשר עשו בית אחאב כי בת־אחאב היתה לו אשה ויעש הרע בעיני יהוה׃ 
14O 021:007 ולא־אבה יהוה להשחית את־בית דויד למען הברית אשר כרת לדויד וכאשר אמר לתת לו ניר ולבניו כל־הימים׃ 
14O 021:008 בימיו פשע אדום מתחת יד־יהודה וימליכו עליהם מלך׃ 
14O 021:009 ויעבר יהורם עם־שריו וכל־הרכב עמו ויהי קם לילה ויך את־אדום הסובב אליו ואת שרי הרכב׃ 
14O 021:010 ויפשע אדום מתחת יד־יהודה עד היום הזה אז תפשע לבנה בעת ההיא מתחת ידו כי עזב את־יהוה אלהי אבתיו׃ 
14O 021:011 גם־הוא עשה־במות בהרי יהודה ויזן את־ישבי ירושלם וידח את־יהודה׃  פ 
14O 021:012 ויבא אליו מכתב מאליהו הנביא לאמר כה ׀ אמר יהוה אלהי דויד אביך תחת אשר לא־הלכת בדרכי יהושפט אביך ובדרכי אסא מלך־יהודה׃ 
14O 021:013 ותלך בדרך מלכי ישראל ותזנה את־יהודה ואת־ישבי ירושלם כהזנות בית אחאב וגם את־אחיך בית־אביך הטובים ממך הרגת׃ 
14O 021:014 הנה יהוה נגף מגפה גדולה בעמך ובבניך ובנשיך ובכל־רכושך׃ 
14O 021:015 ואתה בחליים רבים במחלה מעיך עד־יצאו מעיך מן־החלי ימים על־ימים׃ 
14O 021:016 ויער יהוה על־יהורם את רוח הפלשתים והערבים אשר על־יד כושים׃ 
14O 021:017 ויעלו ביהודה ויבקעוה וישבו את כל־הרכוש הנמצא לבית־המלך וגם־בניו ונשיו ולא נשאר־לו בן כי אם־יהואחז קטן בניו׃ 
14O 021:018 ואחרי כל־זאת נגפו יהוה ׀ במעיו לחלי לאין מרפא׃ 
14O 021:019 ויהי לימים ׀ מימים וכעת צאת הקץ לימים שנים יצאו מעיו עם־חליו וימת בתחלאים רעים ולא־עשו לו עמו שרפה כשרפת אבתיו׃ 
14O 021:020 בן־שלשים ושתים היה במלכו ושמונה שנים מלך בירושלם וילך בלא חמדה ויקברהו בעיר דויד ולא בקברות המלכים׃ 
14O 022:001 וימליכו יושבי ירושלם את־אחזיהו בנו הקטן תחתיו כי כל־הראשנים הרג הגדוד הבא בערבים למחנה וימלך אחזיהו בן־יהורם מלך יהודה׃  פ 
14O 022:002 בן־ארבעים ושתים שנה אחזיהו במלכו ושנה אחת מלך בירושלם ושם אמו עתליהו בת־עמרי׃ 
14O 022:003 גם־הוא הלך בדרכי בית אחאב כי אמו היתה יועצתו להרשיע׃ 
14O 022:004 ויעש הרע בעיני יהוה כבית אחאב כי־המה היו־לו יועצים אחרי מות אביו למשחית לו׃ 
14O 022:005 גם בעצתם הלך וילך את־יהורם בן־אחאב מלך ישראל למלחמה על־חזאל מלך־ארם ברמות גלעד ויכו הרמים את־יורם׃ 
14O 022:006 וישב להתרפא ביזרעאל כי המכים אשר הכהו ברמה בהלחמו את־חזהאל מלך ארם ועזריהו בן־יהורם מלך יהודה ירד לראות את־יהורם בן־אחאב ביזרעאל כי־חלה הוא׃ 
14O 022:007 ומאלהים היתה תבוסת אחזיהו לבוא אל־יורם ובבאו יצא עם־יהורם אל־יהוא בן־נמשי אשר משחו יהוה להכרית את־בית אחאב׃ 
14O 022:008 ויהי כהשפט יהוא עם־בית אחאב וימצא את־שרי יהודה ובני אחי אחזיהו משרתים לאחזיהו ויהרגם׃ 
14O 022:009 ויבקש את־אחזיהו וילכדהו והוא מתחבא בשמרון ויבאהו אל־יהוא וימתהו ויקברהו כי אמרו בן־יהושפט הוא אשר־דרש את־יהוה בכל־לבבו ואין לבית אחזיהו לעצר כח לממלכה׃ 
14O 022:010 ועתליהו אם אחזיהו ראתה כי מת בנה ותקם ותדבר את־כל־זרע הממלכה לבית יהודה׃ 
14O 022:011 ותקח יהושבעת בת־המלך את־יואש בן־אחזיהו ותגנב אתו מתוך בני־המלך המומתים ותתן אתו ואת־מינקתו בחדר המטות ותסתירהו יהושבעת בת־המלך יהורם אשת יהוידע הכהן כי היא היתה אחות אחזיהו מפני עתליהו ולא המיתתהו׃ 
14O 022:012 ויהי אתם בבית האלהים מתחבא שש שנים ועתליה מלכת על־הארץ׃  פ 
14O 023:001 ובשנה השבעית התחזק יהוידע ויקח את־שרי המאות לעזריהו בן־ירחם ולישמעאל בן־יהוחנן ולעזריהו בן־עובד ואת־מעשיהו בן־עדיהו ואת־אלישפט בן־זכרי עמו בברית׃ 
14O 023:002 ויסבו ביהודה ויקבצו את־הלוים מכל־ערי יהודה וראשי האבות לישראל ויבאו אל־ירושלם׃ 
14O 023:003 ויכרת כל־הקהל ברית בבית האלהים עם־המלך ויאמר להם הנה בן־המלך ימלך כאשר דבר יהוה על־בני דויד׃ 
14O 023:004 זה הדבר אשר תעשו השלשית מכם באי השבת לכהנים וללוים לשערי הספים׃ 
14O 023:005 והשלשית בבית המלך והשלשית בשער היסוד וכל־העם בחצרות בית יהוה׃ 
14O 023:006 ואל־יבוא בית־יהוה כי אם־הכהנים והמשרתים ללוים המה יבאו כי־קדש המה וכל־העם ישמרו משמרת יהוה׃ 
14O 023:007 והקיפו הלוים את־המלך סביב איש וכליו בידו והבא אל־הבית יומת והיו את־המלך בבאו ובצאתו׃ 
14O 023:008 ויעשו הלוים וכל־יהודה ככל אשר־צוה יהוידע הכהן ויקחו איש את־אנשיו באי השבת עם יוצאי השבת כי לא פטר יהוידע הכהן את־המחלקות׃ 
14O 023:009 ויתן יהוידע הכהן לשרי המאות את־החניתים ואת־המגנות ואת־השלטים אשר למלך דויד אשר בית האלהים׃ 
14O 023:010 ויעמד את־כל־העם ואיש ׀ שלחו בידו מכתף הבית הימנית עד־כתף הבית השמאלית למזבח ולבית על־המלך סביב׃ 
14O 023:011 ויוציאו את־בן־המלך ויתנו עליו את־הנזר ואת־העדות וימליכו אתו וימשחהו יהוידע ובניו ויאמרו יחי המלך׃    ס 
14O 023:012 ותשמע עתליהו את־קול העם הרצים והמהללים את־המלך ותבוא אל־העם בית יהוה׃ 
14O 023:013 ותרא והנה המלך עומד על־עמודו במבוא והשרים והחצצרות על־המלך וכל־עם הארץ שמח ותוקע בחצצרות והמשוררים בכלי השיר ומודיעים להלל ותקרע עתליהו את־בגדיה ותאמר קשר קשר׃    ס 
14O 023:014 ויוצא יהוידע הכהן את־שרי המאות ׀ פקודי החיל ויאמר אלהם הוציאוה אל־מבית השדרות והבא אחריה יומת בחרב כי אמר הכהן לא תמיתוה בית יהוה׃ 
14O 023:015 וישימו לה ידים ותבוא אל־מבוא שער־הסוסים בית המלך וימיתוה שם׃  פ 
14O 023:016 ויכרת יהוידע ברית בינו ובין כל־העם ובין המלך להיות לעם ליהוה׃ 
14O 023:017 ויבאו כל־העם בית־הבעל ויתצהו ואת־מזבחתיו ואת־צלמיו שברו ואת מתן כהן הבעל הרגו לפני המזבחות׃ 
14O 023:018 וישם יהוידע פקדת בית יהוה ביד הכהנים הלוים אשר חלק דויד על־בית יהוה להעלות עלות יהוה ככתוב בתורת משה בשמחה ובשיר על ידי דויד׃ 
14O 023:019 ויעמד השוערים על־שערי בית יהוה ולא־יבא טמא לכל־דבר׃ 
14O 023:020 ויקח את־שרי המאות ואת־האדירים ואת־המושלים בעם ואת ׀ כל־עם הארץ ויורד את־המלך מבית יהוה ויבאו בתוך־שער העליון בית המלך ויושיבו את־המלך על כסא הממלכה׃ 
14O 023:021 וישמחו כל־עם־הארץ והעיר שקטה ואת־עתליהו המיתו  בחרב׃    ס 
14O 024:001 בן־שבע שנים יאש במלכו וארבעים שנה מלך בירושלם ושם אמו צביה מבאר שבע׃ 
14O 024:002 ויעש יואש הישר בעיני יהוה כל־ימי יהוידע הכהן׃ 
14O 024:003 וישא־לו יהוידע נשים שתים ויולד בנים ובנות׃ 
14O 024:004 ויהי אחריכן היה עם־לב יואש לחדש את־בית יהוה׃ 
14O 024:005 ויקבץ את־הכהנים והלוים ויאמר להם צאו לערי יהודה וקבצו מכל־ישראל כסף לחזק ׀ את־בית אלהיכם מדי שנה בשנה ואתם תמהרו לדבר ולא מהרו הלוים׃ 
14O 024:006 ויקרא המלך ליהוידע הראש ויאמר לו מדוע לא־דרשת על־הלוים להביא מיהודה ומירושלם את־משאת משה עבד־יהוה והקהל לישראל לאהל העדות׃ 
14O 024:007 כי עתליהו המרשעת בניה פרצו את־בית האלהים וגם כל־קדשי בית־יהוה עשו לבעלים׃ 
14O 024:008 ויאמר המלך ויעשו ארון אחד ויתנהו בשער בית־יהוה חוצה׃ 
14O 024:009 ויתנו־קול ביהודה ובירושלם להביא ליהוה משאת משה עבד־האלהים על־ישראל במדבר׃ 
14O 024:010 וישמחו כל־השרים וכל־העם ויביאו וישליכו לארון עד־לכלה׃ 
14O 024:011 ויהי בעת יביא את־הארון אל־פקדת המלך ביד הלוים וכראותם כי־רב הכסף ובא סופר המלך ופקיד כהן הראש ויערו את־הארון וישאהו וישיבהו אל־מקמו כה עשו ליום ׀ ביום ויאספו־כסף לרב׃ 
14O 024:012 ויתנהו המלך ויהוידע אל־עושה מלאכת עבודת בית־יהוה ויהיו שכרים חצבים וחרשים לחדש בית יהוה וגם לחרשי ברזל ונחשת לחזק את־בית יהוה׃ 
14O 024:013 ויעשו עשי המלאכה ותעל ארוכה למלאכה בידם ויעמידו את־בית האלהים על־מתכנתו ויאמצהו׃ 
14O 024:014 וככלותם הביאו לפני המלך ויהוידע את־שאר הכסף ויעשהו כלים לבית־יהוה כלי שרת והעלות וכפות וכלי זהב וכסף ויהיו מעלים עלות בבית־יהוה תמיד כל ימי יהוידע׃  פ 
14O 024:015 ויזקן יהוידע וישבע ימים וימת בן־מאה ושלשים שנה במותו׃ 
14O 024:016 ויקברהו בעיר־דויד עם־המלכים כי־עשה טובה בישראל ועם האלהים וביתו׃    ס 
14O 024:017 ואחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו למלך אז שמע המלך אליהם׃ 
14O 024:018 ויעזבו את־בית יהוה אלהי אבותיהם ויעבדו את־האשרים ואת־העצבים ויהי־קצף על־יהודה וירושלם באשמתם זאת׃ 
14O 024:019 וישלח בהם נבאים להשיבם אל־יהוה ויעידו בם ולא האזינו׃    ס 
14O 024:020 ורוח אלהים לבשה את־זכריה בן־יהוידע הכהן ויעמד מעל לעם ויאמר להם כה ׀ אמר האלהים למה אתם עברים את־מצות יהוה ולא תצליחו כי־עזבתם את־יהוה ויעזב אתכם׃ 
14O 024:021 ויקשרו עליו וירגמהו אבן במצות המלך בחצר בית יהוה׃ 
14O 024:022 ולא־זכר יואש המלך החסד אשר עשה יהוידע אביו עמו ויהרג את־בנו וכמותו אמר ירא יהוה וידרש׃  פ 
14O 024:023 ויהי ׀ לתקופת השנה עלה עליו חיל ארם ויבאו אל־יהודה וירושלם וישחיתו את־כל־שרי העם מעם וכל־שללם שלחו למלך דרמשק׃ 
14O 024:024 כי במצער אנשים באו ׀ חיל ארם ויהוה נתן בידם חיל לרב מאד כי עזבו את־יהוה אלהי אבותיהם ואת־יואש עשו שפטים׃ 
14O 024:025 ובלכתם ממנו כי־עזבו אתו [במחליים כ] (במחלוים ק) רבים התקשרו עליו עבדיו בדמי בני יהוידע הכהן ויהרגהו על־מטתו וימת ויקברהו בעיר דויד ולא קברהו בקברות המלכים׃    ס 
14O 024:026 ואלה המתקשרים עליו זבד בן־שמעת העמונית ויהוזבד בן־שמרית המואבית׃ 
14O 024:027 ובניו [ורב כ] (ירב ק) המשא עליו ויסוד בית האלהים הנם כתובים על־מדרש ספר המלכים וימלך אמציהו בנו תחתיו׃  פ 
14O 025:001 בן־עשרים וחמש שנה מלך אמציהו ועשרים ותשע שנה מלך בירושלם ושם אמו יהועדן מירושלים׃ 
14O 025:002 ויעש הישר בעיני יהוה רק לא בלבב שלם׃ 
14O 025:003 ויהי כאשר חזקה הממלכה עליו ויהרג את־עבדיו המכים את־המלך אביו׃ 
14O 025:004 ואת־בניהם לא המית כי ככתוב בתורה בספר משה אשר־צוה יהוה לאמר לא־ימותו אבות על־בנים ובנים לא־ימותו על־אבות כי איש בחטאו ימותו׃  פ 
14O 025:005 ויקבץ אמציהו את־יהודה ויעמידם לבית־אבות לשרי האלפים ולשרי המאות לכל־יהודה ובנימן ויפקדם למבן עשרים שנה ומעלה וימצאם שלש־מאות אלף בחור יוצא צבא אחז רמח וצנה׃ 
14O 025:006 וישכר מישראל מאה אלף גבור חיל במאה ככר־כסף׃ 
14O 025:007 ואיש האלהים בא אליו לאמר המלך אל־יבא עמך צבא ישראל כי אין יהוה עם־ישראל כל בני אפרים׃ 
14O 025:008 כי אם־בא אתה עשה חזק למלחמה יכשילך האלהים לפני אויב כי יש־כח באלהים לעזור ולהכשיל׃ 
14O 025:009 ויאמר אמציהו לאיש האלהים ומה־לעשות למאת הככר אשר נתתי לגדוד ישראל ויאמר איש האלהים יש ליהוה לתת לך הרבה מזה׃ 
14O 025:010 ויבדילם אמציהו להגדוד אשר־בא אליו מאפרים ללכת למקומם ויחר אפם מאד ביהודה וישובו למקומם בחרי־אף׃  פ 
14O 025:011 ואמציהו התחזק וינהג את־עמו וילך גיא המלח ויך את־בני־שעיר עשרת אלפים׃ 
14O 025:012 ועשרת אלפים חיים שבו בני יהודה ויביאום לראש הסלע וישליכום מראש־הסלע וכלם נבקעו׃    ס 
14O 025:013 ובני הגדוד אשר השיב אמציהו מלכת עמו למלחמה ויפשטו בערי יהודה משמרון ועד־בית חורון ויכו מהם שלשת אלפים ויבזו בזה רבה׃    ס 
14O 025:014 ויהי אחרי בוא אמציהו מהכות את־אדומים ויבא את־אלהי בני שעיר ויעמידם לו לאלהים ולפניהם ישתחוה ולהם יקטר׃ 
14O 025:015 ויחר־אף יהוה באמציהו וישלח אליו נביא ויאמר לו למה דרשת את־אלהי העם אשר לא־הצילו את־עמם מידך׃ 
14O 025:016 ויהי ׀ בדברו אליו ויאמר לו הליועץ למלך נתנוך חדל־לך למה יכוך ויחדל הנביא ויאמר ידעתי כי־יעץ אלהים להשחיתך כי־עשית זאת ולא שמעת לעצתי׃  פ 
14O 025:017 ויועץ אמציהו מלך יהודה וישלח אל־יואש בן־יהואחז בן־יהוא מלך ישראל לאמר [לך כ] (לכה ק) נתראה פנים׃ 
14O 025:018 וישלח יואש מלך־ישראל אל־אמציהו מלך־יהודה לאמר החוח אשר בלבנון לח אל־הארז אשר בלבנון לאמר תנה־את־בתך לבני לאשה ותעבר חית השדה אשר בלבנון ותרמס את־החוח׃ 
14O 025:019 אמרת הנה הכית את־אדום ונשאך לבך להכביד עתה שבה בביתך למה תתגרה ברעה ונפלת אתה ויהודה עמך׃ 
14O 025:020 ולא־שמע אמציהו כי מהאלהים היא למען תתם ביד כי דרשו את אלהי אדום׃ 
14O 025:021 ויעל יואש מלך־ישראל ויתראו פנים הוא ואמציהו מלך־יהודה בבית שמש אשר ליהודה׃ 
14O 025:022 וינגף יהודה לפני ישראל וינסו איש לאהליו׃ 
14O 025:023 ואת אמציהו מלך־יהודה בן־יואש בן־יהואחז תפש יואש מלך־ישראל בבית שמש ויביאהו ירושלם ויפרץ בחומת ירושלם משער אפרים עד־שער הפונה ארבע מאות אמה׃ 
14O 025:024 וכל־הזהב והכסף ואת כל־הכלים הנמצאים בבית־האלהים עם־עבד אדום ואת־אצרות בית המלך ואת בני התערבות וישב שמרון׃  פ 
14O 025:025 ויחי אמציהו בן־יואש מלך יהודה אחרי מות יואש בן־יהואחז מלך ישראל חמש עשרה שנה׃ 
14O 025:026 ויתר דברי אמציהו הראשנים והאחרונים הלא הנם כתובים על־ספר מלכי־יהודה וישראל׃ 
14O 025:027 ומעת אשר־סר אמציהו מאחרי יהוה ויקשרו עליו קשר בירושלם וינס לכישה וישלחו אחריו לכישה וימיתהו שם׃ 
14O 025:028 וישאהו על־הסוסים ויקברו אתו עם־אבתיו בעיר יהודה׃ 
14O 026:001 ויקחו כל־עם יהודה את־עזיהו והוא בן־שש עשרה שנה וימליכו אתו תחת אביו אמציהו׃ 
14O 026:002 הוא בנה את־אילות וישיבה ליהודה אחרי שכב־המלך עם־אבתיו׃  פ 
14O 026:003 בן־שש עשרה שנה עזיהו במלכו וחמשים ושתים שנה מלך בירושלם ושם אמו [יכיליה כ] (יכליה ק) מן־ירושלם׃ 
14O 026:004 ויעש הישר בעיני יהוה ככל אשר־עשה אמציהו אביו׃ 
14O 026:005 ויהי לדרש אלהים בימי זכריהו המבין בראת האלהים ובימי דרשו את־יהוה הצליחו האלהים׃    ס 
14O 026:006 ויצא וילחם בפלשתים ויפרץ את־חומת גת ואת חומת יבנה ואת חומת אשדוד ויבנה ערים באשדוד ובפלשתים׃ 
14O 026:007 ויעזרהו האלהים על־פלשתים ועל־ [הערביים כ] (הערבים ק) הישבים בגור־בעל והמעונים׃ 
14O 026:008 ויתנו העמונים מנחה לעזיהו וילך שמו עד־לבוא מצרים כי החזיק עד־למעלה׃ 
14O 026:009 ויבן עזיהו מגדלים בירושלם על־שער הפנה ועל־שער הגיא ועל־המקצוע ויחזקם׃ 
14O 026:010 ויבן מגדלים במדבר ויחצב ברות רבים כי מקנה־רב היה לו ובשפלה ובמישור אכרים וכרמים בהרים ובכרמל כי־אהב אדמה היה׃    ס 
14O 026:011 ויהי לעזיהו חיל עשה מלחמה יוצאי צבא לגדוד במספר פקדתם ביד [יעואל כ] (יעיאל ק) הסופר ומעשיהו השוטר על יד־חנניהו משרי המלך׃ 
14O 026:012 כל מספר ראשי האבות לגבורי חיל אלפים ושש מאות׃ 
14O 026:013 ועל־ידם חיל צבא שלש מאות אלף ושבעת אלפים וחמש מאות עושי מלחמה בכח חיל לעזר למלך על־האויב׃ 
14O 026:014 ויכן להם עזיהו לכל־הצבא מגנים ורמחים וכובעים ושרינות וקשתות ולאבני קלעים׃ 
14O 026:015 ויעש ׀ בירושלם חשבנות מחשבת חושב להיות על־המגדלים ועל־הפנות לירוא בחצים ובאבנים גדלות ויצא שמו עד־למרחוק כי־הפליא להעזר עד כי־חזק׃ 
14O 026:016 וכחזקתו גבה לבו עד־להשחית וימעל ביהוה אלהיו ויבא אל־היכל יהוה להקטיר על־מזבח הקטרת׃ 
14O 026:017 ויבא אחריו עזריהו הכהן ועמו כהנים ׀ ליהוה שמונים בני־חיל׃ 
14O 026:018 ויעמדו על־עזיהו המלך ויאמרו לו לא־לך עזיהו להקטיר ליהוה כי לכהנים בני־אהרן המקדשים להקטיר צא מן־המקדש כי מעלת ולא־לך לכבוד מיהוה אלהים׃ 
14O 026:019 ויזעף עזיהו ובידו מקטרת להקטיר ובזעפו עם־הכהנים והצרעת זרחה במצחו לפני הכהנים בבית יהוה מעל למזבח הקטרת׃ 
14O 026:020 ויפן אליו עזריהו כהן הראש וכל־הכהנים והנה־הוא מצרע במצחו ויבהלוהו משם וגם־הוא נדחף לצאת כי נגעו יהוה׃ 
14O 026:021 ויהי עזיהו המלך מצרע ׀ עד־יום מותו וישב בית [החפשות כ] (החפשית ק) מצרע כי נגזר מבית יהוה ויותם בנו על־בית המלך שופט את־עם הארץ׃ 
14O 026:022 ויתר דברי עזיהו הראשנים והאחרנים  כתב ישעיהו בן־אמוץ הנביא׃ 
14O 026:023 וישכב עזיהו עם־אבתיו ויקברו אתו עם־אבתיו בשדה הקבורה אשר למלכים כי אמרו מצורע הוא וימלך יותם בנו תחתיו׃  פ 
14O 027:001 בן־עשרים וחמש שנה יותם במלכו ושש־עשרה שנה מלך בירושלם ושם אמו ירושה בת־צדוק׃ 
14O 027:002 ויעש הישר בעיני יהוה ככל אשר־עשה עזיהו אביו רק לא־בא אל־היכל יהוה ועוד העם משחיתים׃ 
14O 027:003 הוא בנה את־שער בית־יהוה העליון ובחומת העפל בנה לרב׃ 
14O 027:004 וערים בנה בהר־יהודה ובחרשים בנה בירניות ומגדלים׃ 
14O 027:005 והוא נלחם עם־מלך בני־עמון ויחזק עליהם ויתנו־לו בני־עמון בשנה ההיא מאה ככר־כסף ועשרת אלפים כרים חטים ושעורים עשרת אלפים זאת השיבו לו בני עמון    ס   ובשנה השנית והשלשית׃ 
14O 027:006 ויתחזק יותם כי הכין דרכיו לפני יהוה אלהיו׃ 
14O 027:007 ויתר דברי יותם וכל־מלחמתיו ודרכיו הנם כתובים על־ספר מלכי־ישראל ויהודה׃ 
14O 027:008 בן־עשרים וחמש שנה היה במלכו ושש־עשרה שנה מלך בירושלם׃ 
14O 027:009 וישכב יותם עם־אבתיו ויקברו אתו בעיר דויד וימלך אחז בנו תחתיו׃  פ 
14O 028:001 בן־עשרים שנה אחז במלכו ושש־עשרה שנה מלך בירושלם ולא־עשה הישר בעיני יהוה כדויד אביו׃ 
14O 028:002 וילך בדרכי מלכי ישראל וגם מסכות עשה לבעלים׃ 
14O 028:003 והוא הקטיר בגיא בן־הנם ויבער את־בניו באש כתעבות הגוים אשר הריש יהוה מפני בני ישראל׃ 
14O 028:004 ויזבח ויקטר בבמות ועל־הגבעות ותחת כל־עץ רענן׃ 
14O 028:005 ויתנהו יהוה אלהיו ביד מלך ארם ויכו־בו וישבו ממנו שביה גדולה ויביאו דרמשק וגם ביד־מלך ישראל נתן ויך־בו מכה גדולה׃    ס 
14O 028:006 ויהרג פקח בן־רמליהו ביהודה מאה ועשרים אלף ביום אחד הכל בני־חיל בעזבם את־יהוה אלהי אבותם׃ 
14O 028:007 ויהרג זכרי ׀ גבור אפרים את־מעשיהו בן־המלך ואת־עזריקם נגיד הבית ואת־אלקנה משנה המלך׃    ס 
14O 028:008 וישבו בני־ישראל מאחיהם מאתים אלף נשים בנים ובנות וגם־שלל רב בזזו מהם ויביאו את־השלל לשמרון׃    ס 
14O 028:009 ושם היה נביא ליהוה עדד שמו ויצא לפני הצבא הבא לשמרון ויאמר להם הנה בחמת יהוה אלהי־אבותיכם על־יהודה נתנם בידכם ותהרגו־בם בזעף עד לשמים הגיע׃ 
14O 028:010 ועתה בני־יהודה וירושלם אתם אמרים לכבש לעבדים ולשפחות לכם הלא רק־אתם עמכם אשמות ליהוה אלהיכם׃ 
14O 028:011 ועתה שמעוני והשיבו השביה אשר שביתם מאחיכם כי חרון אף־יהוה עליכם׃    ס 
14O 028:012 ויקמו אנשים מראשי בני־אפרים עזריהו בן־יהוחנן ברכיהו בן־משלמות ויחזקיהו בן־שלם ועמשא בן־חדלי על־הבאים מן־הצבא׃ 
14O 028:013 ויאמרו להם לא־תביאו את־השביה הנה כי לאשמת יהוה עלינו אתם אמרים להסיף על־חטאתינו ועל־אשמתינו כי־רבה אשמה לנו וחרון אף על־ישראל׃    ס 
14O 028:014 ויעזב החלוץ את־השביה ואת־הבזה לפני השרים וכל־הקהל׃ 
14O 028:015 ויקמו האנשים אשר־נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל־מערמיהם הלבישו מן־השלל וילבשום וינעלום ויאכלום וישקום ויסכום וינהלום בחמרים לכל־כושל ויביאום ירחו עיר־התמרים אצל אחיהם וישובו שמרון׃  פ 
14O 028:016 בעת ההיא שלח המלך אחז על־מלכי אשור לעזר לו׃ 
14O 028:017 ועוד אדומים באו ויכו ביהודה וישבו־שבי׃ 
14O 028:018 ופלשתים פשטו בערי השפלה והנגב ליהודה וילכדו את־בית־שמש ואת־אילון ואת־הגדרות ואת־שוכו ובנותיה ואת־תמנה ובנותיה ואת־גמזו ואת־בנתיה וישבו שם׃ 
14O 028:019 כי־הכניע יהוה את־יהודה בעבור אחז מלך־ישראל כי הפריע ביהודה ומעול מעל ביהוה׃ 
14O 028:020 ויבא עליו תלגת פלנאסר מלך אשור ויצר לו ולא חזקו׃ 
14O 028:021 כי־חלק אחז את־בית יהוה ואת־בית המלך והשרים ויתן למלך אשור ולא לעזרה לו׃ 
14O 028:022 ובעת הצר לו ויוסף למעול ביהוה הוא המלך אחז׃ 
14O 028:023 ויזבח לאלהי דרמשק המכים בו ויאמר כי אלהי מלכי־ארם הם מעזרים אותם להם אזבח ויעזרוני והם היו־לו להכשילו ולכל־ישראל׃ 
14O 028:024 ויאסף אחז את־כלי בית־האלהים ויקצץ את־כלי בית־האלהים ויסגר את־דלתות בית־יהוה ויעש לו מזבחות בכל־פנה בירושלם׃ 
14O 028:025 ובכל־עיר ועיר ליהודה עשה במות לקטר לאלהים אחרים ויכעס את־יהוה אלהי אבתיו׃ 
14O 028:026 ויתר דבריו וכל־דרכיו הראשנים והאחרונים הנם כתובים על־ספר מלכי־יהודה וישראל׃ 
14O 028:027 וישכב אחז עם־אבתיו ויקברהו בעיר בירושלם כי לא הביאהו לקברי מלכי ישראל וימלך יחזקיהו בנו תחתיו׃  פ 
14O 029:001 יחזקיהו מלך בן־עשרים וחמש שנה ועשרים ותשע שנה מלך בירושלם ושם אמו אביה בת־זכריהו׃ 
14O 029:002 ויעש הישר בעיני יהוה ככל אשר־עשה דויד אביו׃ 
14O 029:003 הוא בשנה הראשונה למלכו בחדש הראשון פתח את־דלתות בית־יהוה ויחזקם׃ 
14O 029:004 ויבא את־הכהנים ואת־הלוים ויאספם לרחוב המזרח׃ 
14O 029:005 ויאמר להם שמעוני הלוים עתה התקדשו וקדשו את־בית יהוה אלהי אבתיכם והוציאו את־הנדה מן־הקדש׃ 
14O 029:006 כי־מעלו אבתינו ועשו הרע בעיני יהוה־אלהינו ויעזבהו ויסבו פניהם ממשכן יהוה ויתנו־ערף׃ 
14O 029:007 גם סגרו דלתות האולם ויכבו את־הנרות וקטרת לא הקטירו ועלה לא־העלו בקדש לאלהי ישראל׃ 
14O 029:008 ויהי קצף יהוה על־יהודה וירושלם ויתנם [לזועה כ] (לזעוה ק) לשמה ולשרקה כאשר אתם ראים בעיניכם׃ 
14O 029:009 והנה נפלו אבותינו בחרב ובנינו ובנותינו ונשינו בשבי על־זאת׃ 
14O 029:010 עתה עם־לבבי לכרות ברית ליהוה אלהי ישראל וישב ממנו חרון אפו׃ 
14O 029:011 בני עתה אל־תשלו כי־בכם בחר יהוה לעמד לפניו לשרתו ולהיות לו משרתים ומקטרים׃    ס 
14O 029:012 ויקמו הלוים מחת בן־עמשי ויואל בן־עזריהו מן־בני הקהתי ומן־בני מררי קיש בן־עבדי ועזריהו בן־יהללאל ומן־הגרשני יואח בן־זמה ועדן בן־יואח׃ 
14O 029:013 ומן־בני אליצפן שמרי [ויעואל כ] (ויעיאל ק) ומן־בני אסף זכריהו ומתניהו׃    ס 
14O 029:014 ומן־בני הימן [יחואל כ] (יחיאל ק) ושמעי    ס   ומן־בני ידותון שמעיה ועזיאל׃ 
14O 029:015 ויאספו את־אחיהם ויתקדשו ויבאו כמצות־המלך בדברי יהוה לטהר בית יהוה׃ 
14O 029:016 ויבאו הכהנים לפנימה בית־יהוה לטהר ויוציאו את כל־הטמאה אשר מצאו בהיכל יהוה לחצר בית יהוה ויקבלו הלוים להוציא לנחל־קדרון חוצה׃ 
14O 029:017 ויחלו באחד לחדש הראשון לקדש וביום שמונה לחדש באו לאולם יהוה ויקדשו את־בית־יהוה לימים שמונה וביום ששה עשר לחדש הראשון כלו׃    ס 
14O 029:018 ויבואו פנימה אל־חזקיהו המלך ויאמרו טהרנו את־כל־בית יהוה את־מזבח העולה ואת־כל־כליו ואת־שלחן המערכת ואת־כל־כליו׃ 
14O 029:019 ואת כל־הכלים אשר הזניח המלך אחז במלכותו במעלו הכנו והקדשנו והנם לפני מזבח יהוה׃    ס 
14O 029:020 וישכם יחזקיהו המלך ויאסף את שרי העיר ויעל בית יהוה׃ 
14O 029:021 ויביאו פרים־שבעה ואילים שבעה וכבשים שבעה וצפירי עזים שבעה לחטאת על־הממלכה ועל־המקדש ועל־יהודה ויאמר לבני אהרן הכהנים להעלות על־מזבח יהוה׃ 
14O 029:022 וישחטו הבקר ויקבלו הכהנים את־הדם ויזרקו המזבחה וישחטו האלים ויזרקו הדם המזבחה וישחטו הכבשים ויזרקו הדם המזבחה׃ 
14O 029:023 ויגישו את־שעירי החטאת לפני המלך והקהל ויסמכו ידיהם עליהם׃ 
14O 029:024 וישחטום הכהנים ויחטאו את־דמם המזבחה לכפר על־כל־ישראל כי לכל־ישראל אמר המלך העולה והחטאת׃ 
14O 029:025 ויעמד את־הלוים בית יהוה במצלתים בנבלים ובכנרות במצות דויד וגד חזה־המלך ונתן הנביא כי ביד־יהוה המצוה ביד־נביאיו׃    ס 
14O 029:026 ויעמדו הלוים בכלי דויד והכהנים בחצצרות׃    ס 
14O 029:027 ויאמר חזקיהו להעלות העלה להמזבח ובעת החל העולה החל שיר־יהוה והחצצרות ועל־ידי כלי דויד מלך־ישראל׃ 
14O 029:028 וכל־הקהל משתחוים והשיר משורר והחצצרות [מחצצרים כ] (מחצרים  ק) הכל עד לכלות העלה׃ 
14O 029:029 וככלות להעלות כרעו המלך וכל־הנמצאים אתו וישתחוו׃ 
14O 029:030 ויאמר יחזקיהו המלך והשרים ללוים להלל ליהוה בדברי דויד ואסף החזה ויהללו עד־לשמחה ויקדו וישתחוו׃  פ 
14O 029:031 ויען יחזקיהו ויאמר עתה מלאתם ידכם ליהוה גשו והביאו זבחים ותודות לבית יהוה ויביאו הקהל זבחים ותודות וכל־נדיב לב עלות׃ 
14O 029:032 ויהי מספר העלה אשר הביאו הקהל בקר שבעים אילים מאה כבשים מאתים לעלה ליהוה כל־אלה׃ 
14O 029:033 והקדשים בקר שש מאות וצאן שלשת אלפים׃ 
14O 029:034 רק הכהנים היו למעט ולא יכלו להפשיט את־כל־העלות ויחזקום אחיהם הלוים עד־כלות המלאכה ועד יתקדשו הכהנים כי הלוים ישרי לבב להתקדש מהכהנים׃ 
14O 029:035 וגם־עלה לרב בחלבי השלמים ובנסכים לעלה ותכון עבודת בית־יהוה׃ 
14O 029:036 וישמח יחזקיהו וכל־העם על ההכין האלהים לעם כי בפתאם היה הדבר׃  פ 
14O 030:001 וישלח יחזקיהו על־כל־ישראל ויהודה וגם־אגרות כתב על־אפרים ומנשה לבוא לבית־יהוה בירושלם לעשות פסח ליהוה אלהי ישראל׃ 
14O 030:002 ויועץ המלך ושריו וכל־הקהל בירושלם לעשות הפסח בחדש השני׃ 
14O 030:003 כי לא יכלו לעשתו בעת ההיא כי הכהנים לא־התקדשו למדי והעם לא־נאספו לירושלם׃ 
14O 030:004 ויישר הדבר בעיני המלך ובעיני כל־הקהל׃ 
14O 030:005 ויעמידו דבר להעביר קול בכל־ישראל מבאר־שבע ועד־דן לבוא לעשות פסח ליהוה אלהי־ישראל בירושלם כי לא לרב עשו ככתוב׃ 
14O 030:006 וילכו הרצים באגרות מיד המלך ושריו בכל־ישראל ויהודה וכמצות המלך לאמר בני ישראל שובו  אל־יהוה אלהי אברהם יצחק וישראל וישב אל־הפליטה הנשארת לכם מכף מלכי אשור׃ 
14O 030:007 ואל־תהיו כאבותיכם וכאחיכם אשר מעלו ביהוה אלהי אבותיהם ויתנם לשמה כאשר אתם ראים׃ 
14O 030:008 עתה אל־תקשו ערפכם כאבותיכם תנו־יד ליהוה ובאו למקדשו אשר הקדיש לעולם ועבדו את־יהוה אלהיכם וישב מכם חרון אפו׃ 
14O 030:009 כי בשובכם על־יהוה אחיכם ובניכם לרחמים לפני שוביהם ולשוב לארץ הזאת כי־חנון ורחום יהוה אלהיכם ולא־יסיר פנים מכם אם־תשובו אליו׃  פ 
14O 030:010 ויהיו הרצים עברים מעיר ׀ לעיר בארץ־אפרים ומנשה ועד־זבלון ויהיו משחיקים עליהם ומלעגים בם׃ 
14O 030:011 אך־אנשים מאשר ומנשה ומזבלון נכנעו ויבאו לירושלם׃ 
14O 030:012 גם ביהודה היתה יד האלהים לתת להם לב אחד לעשות מצות המלך והשרים בדבר יהוה׃ 
14O 030:013 ויאספו ירושלם עם־רב לעשות את־חג המצות בחדש השני קהל לרב מאד׃ 
14O 030:014 ויקמו ויסירו את־המזבחות אשר בירושלם ואת כל־המקטרות הסירו וישליכו לנחל קדרון׃ 
14O 030:015 וישחטו הפסח בארבעה עשר לחדש השני והכהנים והלוים נכלמו ויתקדשו ויביאו עלות בית יהוה׃ 
14O 030:016 ויעמדו על־עמדם כמשפטם כתורת משה איש־האלהים הכהנים זרקים את־הדם מיד הלוים׃ 
14O 030:017 כי־רבת בקהל אשר לא־התקדשו והלוים על־שחיטת הפסחים לכל לא טהור להקדיש ליהוה׃ 
14O 030:018 כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבלון לא הטהרו כי־אכלו את־הפסח בלא ככתוב כי התפלל יחזקיהו עליהם לאמר יהוה הטוב יכפר בעד׃ 
14O 030:019 כל־לבבו הכין לדרוש האלהים ׀ יהוה אלהי אבותיו ולא כטהרת הקדש׃    ס 
14O 030:020 וישמע יהוה אל־יחזקיהו וירפא את־העם׃    ס 
14O 030:021 ויעשו בני־ישראל הנמצאים בירושלם את־חג המצות שבעת ימים בשמחה גדולה ומהללים ליהוה יום ׀ ביום הלוים והכהנים בכלי־עז ליהוה׃    ס 
14O 030:022 וידבר יחזקיהו על־לב כל־הלוים המשכילים שכל־טוב ליהוה ויאכלו את־המועד שבעת הימים מזבחים זבחי שלמים ומתודים ליהוה אלהי אבותיהם׃    ס 
14O 030:023 ויועצו כל־הקהל לעשות שבעת ימים אחרים ויעשו שבעת־ימים שמחה׃ 
14O 030:024 כי חזקיהו מלך־יהודה הרים לקהל אלף פרים ושבעת אלפים צאן    ס   והשרים הרימו לקהל פרים אלף וצאן עשרת אלפים ויתקדשו כהנים לרב׃ 
14O 030:025 וישמחו ׀ כל־קהל יהודה והכהנים והלוים וכל־הקהל הבאים מישראל והגרים הבאים מארץ ישראל והיושבים ביהודה׃ 
14O 030:026 ותהי שמחה־גדולה בירושלם כי מימי שלמה בן־דויד מלך ישראל לא כזאת בירושלם׃    ס 
14O 030:027 ויקמו הכהנים הלוים ויברכו את־העם וישמע בקולם ותבוא תפלתם למעון קדשו לשמים׃  פ 
14O 031:001 וככלות כל־זאת יצאו כל־ישראל  הנמצאים לערי יהודה וישברו המצבות ויגדעו האשרים וינתצו את־הבמות ואת־המזבחת מכל־יהודה ובנימן ובאפרים ומנשה עד־לכלה וישובו כל־בני ישראל איש לאחזתו לעריהם׃    ס 
14O 031:002 ויעמד יחזקיהו את־מחלקות הכהנים והלוים על־מחלקותם איש ׀ כפי עבדתו לכהנים וללוים לעלה ולשלמים לשרת ולהדות ולהלל בשערי מחנות יהוה׃    ס 
14O 031:003 ומנת המלך מן־רכושו לעלות לעלות הבקר והערב והעלות לשבתות ולחדשים ולמעדים ככתוב בתורת יהוה׃ 
14O 031:004 ויאמר לעם ליושבי ירושלם לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת יהוה׃ 
14O 031:005 וכפרץ הדבר הרבו בני־ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר ודבש וכל תבואת שדה ומעשר הכל לרב הביאו׃ 
14O 031:006 ובני ישראל ויהודה היושבים בערי יהודה גם־הם מעשר בקר וצאן ומעשר קדשים המקדשים ליהוה אלהיהם הביאו ויתנו ערמות ערמות׃    ס 
14O 031:007 בחדש השלשי החלו הערמות ליסוד ובחדש השביעי כלו׃    ס 
14O 031:008 ויבאו יחזקיהו והשרים ויראו את־הערמות ויברכו את־יהוה ואת עמו ישראל׃  פ 
14O 031:009 וידרש יחזקיהו על־הכהנים והלוים על־הערמות׃ 
14O 031:010 ויאמר אליו עזריהו הכהן הראש לבית צדוק ויאמר מהחל התרומה לביא בית־יהוה אכול ושבוע והותר עד־לרוב כי יהוה ברך את־עמו והנותר את־ההמון הזה׃    ס 
14O 031:011 ויאמר יחזקיהו להכין לשכות בבית יהוה ויכינו׃ 
14O 031:012 ויביאו את־התרומה והמעשר והקדשים באמונה ועליהם נגיד [כונניהו כ] (כנניהו  ק) הלוי ושמעי אחיהו משנה׃ 
14O 031:013 ויחיאל ועזזיהו ונחת ועשהאל וירימות ויוזבד ואליאל ויסמכיהו ומחת ובניהו פקידים מיד [כונניהו כ] (כנניהו ק) ושמעי אחיו במפקד יחזקיהו המלך ועזריהו נגיד בית־האלהים׃ 
14O 031:014 וקורא בן־ימנה הלוי השוער למזרחה על נדבות האלהים לתת תרומת יהוה וקדשי הקדשים׃ 
14O 031:015 ועל־ידו עדן ומנימן וישוע ושמעיהו אמריהו ושכניהו בערי הכהנים באמונה לתת לאחיהם במחלקות כגדול כקטן׃ 
14O 031:016 מלבד התיחשם לזכרים מבן שלוש שנים ולמעלה לכל־הבא לבית־יהוה לדבר־יום ביומו לעבודתם במשמרותם כמחלקותיהם׃ 
14O 031:017 ואת התיחש הכהנים לבית אבותיהם והלוים מבן עשרים שנה ולמעלה במשמרותיהם במחלקותיהם׃ 
14O 031:018 ולהתיחש בכל־טפם נשיהם ובניהם ובנותיהם לכל־קהל כי באמונתם יתקדשו־קדש׃ 
14O 031:019 ולבני אהרן הכהנים בשדי מגרש עריהם בכל־עיר ועיר אנשים אשר נקבו בשמות לתת מנות לכל־זכר בכהנים ולכל־התיחש בלוים׃ 
14O 031:020 ויעש כזאת יחזקיהו בכל־יהודה ויעש הטוב והישר והאמת לפני יהוה אלהיו׃ 
14O 031:021 ובכל־מעשה אשר־החל ׀ בעבודת בית־האלהים ובתורה ובמצוה לדרש לאלהיו בכל־לבבו עשה והצליח׃  פ 
14O 032:001 אחרי הדברים והאמת האלה בא סנחריב מלך־אשור ויבא ביהודה ויחן על־הערים הבצרות ויאמר לבקעם אליו׃ 
14O 032:002 וירא יחזקיהו כי־בא סנחריב ופניו למלחמה על־ירושלם׃ 
14O 032:003 ויועץ עם־שריו וגבריו לסתום את־מימי העינות אשר מחוץ לעיר ויעזרוהו׃ 
14O 032:004 ויקבצו עם־רב ויסתמו את־כל־המעינות ואת־הנחל השוטף בתוך־הארץ לאמר למה יבואו מלכי אשור ומצאו מים רבים׃ 
14O 032:005 ויתחזק ויבן את־כל־החומה הפרוצה ויעל על־המגדלות ולחוצה החומה אחרת ויחזק את־המלוא עיר דויד ויעש שלח לרב ומגנים׃ 
14O 032:006 ויתן שרי מלחמות על־העם ויקבצם אליו אל־רחוב שער העיר וידבר על־לבבם לאמר׃ 
14O 032:007 חזקו ואמצו אל־תיראו ואל־תחתו מפני מלך אשור ומלפני כל־ההמון אשר־עמו כי־עמנו רב מעמו׃ 
14O 032:008 עמו זרוע בשר ועמנו יהוה אלהינו לעזרנו ולהלחם מלחמתנו ויסמכו העם על־דברי יחזקיהו מלך־יהודה׃  פ 
14O 032:009 אחר זה לח סנחריב מלך־אשור עבדיו ירושלימה והוא על־לכיש וכל־ממשלתו עמו על־יחזקיהו מלך יהודה ועל־כל־יהודה אשר בירושלם לאמר׃ 
14O 032:010 כה אמר סנחריב מלך אשור על־מה אתם בטחים וישבים במצור בירושלם׃ 
14O 032:011 הלא יחזקיהו מסית אתכם לתת אתכם למות ברעב ובצמא לאמר יהוה אלהינו יצילנו מכף מלך אשור׃ 
14O 032:012 הלא־הוא יחזקיהו הסיר את־במתיו ואת־מזבחתיו ויאמר ליהודה ולירושלם לאמר לפני מזבח אחד תשתחוו ועליו תקטירו׃ 
14O 032:013 הלא תדעו מה עשיתי אני ואבותי לכל עמי הארצות היכול יכלו אלהי גוי הארצות להציל את־ארצם מידי׃ 
14O 032:014 מי בכל־אלהי הגוים האלה אשר החרימו אבותי אשר יכול להציל את־עמו מידי כי יוכל אלהיכם להציל אתכם מידי׃ 
14O 032:015 ועתה אל־ישיא אתכם חזקיהו ואל־יסית אתכם כזאת ואל־תאמינו לו כי־לא יוכל כל־אלוה כל־גוי וממלכה להציל עמו מידי ומיד אבותי אף כי א‍להיכם לא־יצילו אתכם מידי׃ 
14O 032:016 ועוד דברו עבדיו על־יהוה האלהים ועל יחזקיהו עבדו׃ 
14O 032:017 וספרים כתב לחרף ליהוה אלהי ישראל ולאמר עליו לאמר כאלהי גוי הארצות אשר לא־הצילו עמם מידי כן לא־יציל אלהי יחזקיהו עמו מידי׃ 
14O 032:018 ויקראו בקול־גדול יהודית על־עם ירושלם אשר על־החומה ליראם ולבהלם למען ילכדו את־העיר׃ 
14O 032:019 וידברו אל־אלהי ירושלם כעל אלהי עמי הארץ מעשה ידי האדם׃    ס 
14O 032:020 ויתפלל יחזקיהו המלך וישעיהו בן־אמוץ הנביא על־זאת ויזעקו השמים׃  פ 
14O 032:021 וישלח יהוה מלאך ויכחד כל־גבור חיל ונגיד ושר במחנה מלך אשור וישב בבשת פנים לארצו ויבא בית אלהיו [ומיציאו כ] (ומיציאי ק) מעיו שם הפילהו בחרב׃ 
14O 032:022 ויושע יהוה את־יחזקיהו ואת ׀ ישבי ירושלם מיד סנחריב מלך־אשור ומיד־כל וינהלם מסביב׃ 
14O 032:023 ורבים מביאים מנחה ליהוה לירושלם ומגדנות ליחזקיהו מלך יהודה וינשא לעיני כל־הגוים מאחרי־כן׃    ס 
14O 032:024 בימים ההם חלה יחזקיהו עד־למות ויתפלל אל־יהוה ויאמר לו ומופת נתן לו׃ 
14O 032:025 ולא־כגמל עליו השיב יחזקיהו כי גבה לבו ויהי עליו קצף ועל־יהודה וירושלם׃ 
14O 032:026 ויכנע יחזקיהו בגבה לבו הוא וישבי ירושלם ולא־בא עליהם קצף יהוה בימי יחזקיהו׃ 
14O 032:027 ויהי ליחזקיהו עשר וכבוד הרבה מאד ואצרות עשה־לו לכסף ולזהב ולאבן יקרה ולבשמים ולמגנים ולכל כלי חמדה׃ 
14O 032:028 ומסכנות לתבואת דגן ותירוש ויצהר וארות לכל־בהמה ובהמה ועדרים לאורות׃ 
14O 032:029 וערים עשה לו ומקנה־צאן ובקר לרב כי נתן־לו אלהים רכוש רב מאד׃ 
14O 032:030 והוא יחזקיהו סתם את־מוצא מימי גיחון העליון ויישרם למטה־מערבה לעיר דויד ויצלח יחזקיהו בכל־מעשהו׃ 
14O 032:031 וכן במליצי ׀ שרי בבל המשלחים עליו לדרש המופת אשר היה בארץ עזבו האלהים לנסותו לדעת כל־בלבבו׃ 
14O 032:032 ויתר דברי יחזקיהו וחסדיו הנם כתובים בחזון ישעיהו בן־אמוץ הנביא על־ספר מלכי־יהודה וישראל׃ 
14O 032:033 וישכב יחזקיהו עם־אבתיו ויקברהו במעלה קברי בני־דויד וכבוד עשו־לו במותו כל־יהודה וישבי ירושלם וימלך מנשה בנו תחתיו׃  פ 
14O 033:001 בן־שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלם׃ 
14O 033:002 ויעש הרע בעיני יהוה כתועבות הגוים אשר הוריש יהוה מפני בני ישראל׃ 
14O 033:003 וישב ויבן את־הבמות אשר נתץ יחזקיהו אביו ויקם מזבחות לבעלים ויעש אשרות וישתחו לכל־צבא השמים ויעבד אתם׃ 
14O 033:004 ובנה מזבחות בבית יהוה אשר אמר יהוה בירושלם יהיה־שמי לעולם׃ 
14O 033:005 ויבן מזבחות לכל־צבא השמים בשתי חצרות בית־יהוה׃ 
14O 033:006 והוא העביר את־בניו באש בגי בן־הנם ועונן ונחש וכשף ועשה אוב וידעוני הרבה לעשות הרע בעיני יהוה להכעיסו׃ 
14O 033:007 וישם את־פסל הסמל אשר עשה בבית האלהים אשר אמר אלהים אל־דויד ואל־שלמה בנו בבית הזה ובירושלם אשר בחרתי מכל שבטי ישראל אשים את־שמי לעילום׃ 
14O 033:008 ולא אוסיף להסיר את־רגל ישראל מעל האדמה אשר העמדתי לאבתיכם רק ׀ אם־ישמרו לעשות את כל־אשר צויתים לכל־התורה והחקים והמשפטים ביד־משה׃ 
14O 033:009 ויתע מנשה את־יהודה וישבי ירושלם לעשות רע מן־הגוים אשר השמיד יהוה מפני בני ישראל׃  פ 
14O 033:010 וידבר יהוה אל־מנשה ואל־עמו ולא הקשיבו׃ 
14O 033:011 ויבא יהוה עליהם את־שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את־מנשה בחחים ויאסרהו בנחשתים ויוליכהו בבלה׃ 
14O 033:012 וכהצר לו חלה את־פני יהוה אלהיו ויכנע מאד מלפני אלהי אבתיו׃ 
14O 033:013 ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלם למלכותו וידע מנשה כי יהוה הוא האלהים׃ 
14O 033:014 ואחרי־כן בנה חומה חיצונה ׀ לעיר־דויד מערבה לגיחון בנחל ולבוא בשער הדגים וסבב לעפל ויגביהה מאד וישם שרי־חיל בכל־הערים הבצרות ביהודה׃ 
14O 033:015 ויסר את־אלהי הנכר ואת־הסמל מבית יהוה וכל־המזבחות אשר בנה בהר בית־יהוה ובירושלם וישלך חוצה לעיר׃ 
14O 033:016 [ויכן כ] (ויבן ק) את־מזבח יהוה ויזבח עליו זבחי שלמים ותודה ויאמר ליהודה לעבוד את־יהוה אלהי ישראל׃ 
14O 033:017 אבל עוד העם זבחים בבמות רק ליהוה אלהיהם׃ 
14O 033:018 ויתר דברי מנשה ותפלתו אל־אלהיו ודברי החזים המדברים אליו בשם יהוה אלהי ישראל הנם על־דברי מלכי ישראל׃ 
14O 033:019 ותפלתו והעתר־לו וכל־חטאתו ומעלו והמקמות אשר בנה בהם במות והעמיד האשרים והפסלים לפני הכנעו הנם כתובים על דברי חוזי׃ 
14O 033:020 וישכב מנשה עם־אבתיו ויקברהו ביתו וימלך אמון בנו תחתיו׃  פ 
14O 033:021 בן־עשרים ושתים שנה אמון במלכו ושתים שנים מלך בירושלם׃ 
14O 033:022 ויעש הרע בעיני יהוה כאשר עשה מנשה אביו ולכל־הפסילים אשר עשה מנשה אביו זבח אמון ויעבדם׃ 
14O 033:023 ולא נכנע מלפני יהוה כהכנע מנשה אביו כי הוא אמון הרבה אשמה׃ 
14O 033:024 ויקשרו עליו עבדיו וימיתהו בביתו׃ 
14O 033:025 ויכו עם־הארץ את כל־הקשרים על־המלך אמון וימליכו עם־הארץ את־יאשיהו בנו תחתיו׃  פ 
14O 034:001 בן־שמונה שנים יאשיהו במלכו ושלשים ואחת שנה מלך בירושלם׃ 
14O 034:002 ויעש הישר בעיני יהוה וילך בדרכי דויד אביו ולא־סר ימין ושמאול׃ 
14O 034:003 ובשמונה שנים למלכו והוא עודנו נער החל לדרוש לאלהי דויד אביו ובשתים עשרה שנה החל לטהר את־יהודה וירושלם מן־הבמות והאשרים והפסלים והמסכות׃ 
14O 034:004 וינתצו לפניו את מזבחות הבעלים והחמנים אשר־למעלה מעליהם גדע והאשרים והפסלים והמסכות שבר והדק ויזרק על־פני הקברים הזבחים להם׃ 
14O 034:005 ועצמות כהנים שרף על־ [מזבחותים כ] (מזבחותם ק) ויטהר את־יהודה ואת־ירושלם׃ 
14O 034:006 ובערי מנשה ואפרים ושמעון ועד־נפתלי [בהר כ] [בתיהם כ] (בחרבתיהם ק) סביב׃ 
14O 034:007 וינתץ את־המזבחות ואת־האשרים והפסלים כתת להדק וכל־החמנים גדע בכל־ארץ ישראל וישב לירושלם׃    ס 
14O 034:008 ובשנת שמונה עשרה למלכו לטהר הארץ והבית לח את־שפן בן־אצליהו ואת־מעשיהו שר־העיר ואת יואח בן־יואחז המזכיר לחזק את־בית יהוה אלהיו׃ 
14O 034:009 ויבאו אל־חלקיהו ׀ הכהן הגדול ויתנו את־הכסף המובא בית־אלהים אשר אספו־הלוים שמרי הסף מיד מנשה ואפרים ומכל שארית ישראל ומכל־יהודה ובנימן [וישבי כ] (וישבו ק) ירושלם׃ 
14O 034:010 ויתנו על־יד עשה המלאכה המפקדים בבית יהוה ויתנו אתו עושי המלאכה אשר עשים בבית יהוה לבדוק ולחזק הבית׃ 
14O 034:011 ויתנו לחרשים ולבנים לקנות אבני מחצב ועצים למחברות ולקרות את־הבתים אשר השחיתו מלכי יהודה׃ 
14O 034:012 והאנשים עשים באמונה במלאכה ועליהם ׀ מפקדים יחת ועבדיהו הלוים מן־בני מררי וזכריה ומשלם מן־בני הקהתים לנצח והלוים כל־מבין בכלי־שיר׃ 
14O 034:013 ועל הסבלים ומנצחים לכל עשה מלאכה לעבודה ועבודה ומהלוים סופרים ושטרים ושוערים׃ 
14O 034:014 ובהוציאם את־הכסף המובא בית יהוה מצא חלקיהו הכהן את־ספר תורת־יהוה ביד־משה׃ 
14O 034:015 ויען חלקיהו ויאמר  אל־שפן הסופר ספר התורה מצאתי בבית יהוה ויתן חלקיהו את־הספר אל־שפן׃ 
14O 034:016 ויבא שפן את־הספר אל־המלך וישב עוד את־המלך דבר לאמר כל אשר־נתן ביד־עבדיך הם עשים׃ 
14O 034:017 ויתיכו את־הכסף הנמצא בבית־יהוה ויתנוהו על־יד המפקדים ועל־יד עושי המלאכה׃ 
14O 034:018 ויגד שפן הסופר למלך לאמר ספר נתן לי חלקיהו הכהן ויקרא־בו שפן לפני המלך׃ 
14O 034:019 ויהי כשמע המלך את דברי התורה ויקרע את־בגדיו׃ 
14O 034:020 ויצו המלך את־חלקיהו ואת־אחיקם בןש־פן ואת־עבדון בן־מיכה ואת ׀ שפן הסופר ואת עשיה עבד־המלך לאמר׃ 
14O 034:021 לכו דרשו את־יהוה בעדי ובעד הנשאר בישראל וביהודה על־דברי הספר אשר נמצא כי־גדולה חמת־יהוה אשר נתכה בנו על אשר לא־שמרו אבותינו את־דבר יהוה לעשות ככל־הכתוב על־הספר הזה׃  פ 
14O 034:022 וילך חלקיהו ואשר המלך אל־חלדה הנביאה אשת ׀ שלם בן־ [תוקהת כ] (תקהת ק) בן־חסרה שומר הבגדים והיא יושבת בירושלם במשנה וידברו אליה כזאת׃    ס 
14O 034:023 ותאמר להם כה־אמר יהוה אלהי ישראל אמרו לאיש אשר־שלח אתכם אלי׃    ס 
14O 034:024 כה אמר יהוה הנני מביא רעה על־המקום הזה ועל־יושביו את כל־האלות הכתובות על־הספר אשר קראו לפני מלך יהודה׃ 
14O 034:025 תחת ׀ אשר עזבוני [ויקטירו כ] (ויקטרו  ק) לאלהים אחרים למען הכעיסני בכל מעשי ידיהם ותתך חמתי במקום הזה ולא תכבה׃ 
14O 034:026 ואל־מלך יהודה השלח אתכם לדרוש ביהוה כה תאמרו אליו    ס   כה־אמר יהוה אלהי ישראל הדברים אשר שמעת׃ 
14O 034:027 יען רך־לבבך ותכנע ׀ מלפני אלהים בשמעך את־דבריו על־המקום הזה ועל־ישביו ותכנע לפני ותקרע את־בגדיך ותבך לפני וגם־אני שמעתי נאם־יהוה׃ 
14O 034:028 הנני אספך אל־אבתיך ונאספת אל־קברתיך בשלום ולא־תראינה עיניך בכל הרעה אשר אני מביא על־המקום הזה ועל־ישביו וישיבו את־המלך דבר׃  פ 
14O 034:029 וישלח המלך ויאסף את־כל־זקני יהודה וירושלם׃ 
14O 034:030 ויעל המלך בית־יהוה וכל־איש יהודה וישבי ירושלם והכהנים והלוים וכל־העם מגדול ועד־קטן ויקרא באזניהם את־כל־דברי ספר הברית הנמצא בית יהוה׃ 
14O 034:031 ויעמד המלך על־עמדו ויכרת את־הברית לפני יהוה ללכת אחרי יהוה ולשמור את־מצותיו ועדותיו וחקיו בכל־לבבו ובכל־נפשו לעשות את־דברי הברית הכתובים על־הספר הזה׃ 
14O 034:032 ויעמד את כל־הנמצא בירושלם ובנימן ויעשו ישבי ירושלם כברית אלהים אלהי אבותיהם׃ 
14O 034:033 ויסר יאשיהו את־כל־התועבות מכל־הארצות אשר לבני ישראל ויעבד את כל־הנמצא בישראל לעבוד את־יהוה אלהיהם כל־ימיו לא סרו מאחרי יהוה אלהי אבותיהם׃  פ 
14O 035:001 ויעש יאשיהו בירושלם פסח ליהוה וישחטו הפסח בארבעה עשר לחדש הראשון׃ 
14O 035:002 ויעמד הכהנים על־משמרותם ויחזקם לעבודת בית יהוה׃ 
14O 035:003 ויאמר ללוים [המבונים כ] (המבינים ק) לכל־ישראל הקדושים ליהוה תנו את־ארון־הקדש בבית אשר בנה שלמה בן־דויד מלך ישראל אין־לכם משא בכתף עתה עבדו את־יהוה אלהיכם ואת עמו ישראל׃ 
14O 035:004 [והכונו כ] (והכינו  ק) לבית־אבותיכם כמחלקותיכם בכתב דויד מלך ישראל ובמכתב שלמה בנו׃ 
14O 035:005 ועמדו בקדש לפלגות בית האבות לאחיכם בני העם וחלקת בית־אב ללוים׃ 
14O 035:006 ושחטו הפסח והתקדשו והכינו לאחיכם לעשות כדבר־יהוה ביד־משה׃  פ 
14O 035:007 וירם יאשיהו לבני העם צאן כבשים ובני־עזים הכל לפסחים לכל־הנמצא למספר שלשים אלף ובקר שלשת אלפים אלה מרכוש המלך׃    ס 
14O 035:008 ושריו לנדבה לעם לכהנים וללוים הרימו חלקיה וזכריהו ויחיאל נגידי בית האלהים לכהנים נתנו לפסחים אלפים ושש מאות ובקר שלש מאות׃ 
14O 035:009 [וכונניהו כ] (וכנניהו ק) ושמעיהו ונתנאל אחיו וחשביהו ויעיאל ויוזבד שרי הלוים הרימו ללוים לפסחים חמשת אלפים ובקר חמש מאות׃ 
14O 035:010 ותכון העבודה ויעמדו הכהנים על־עמדם והלוים על־מחלקותם כמצות המלך׃ 
14O 035:011 וישחטו הפסח ויזרקו הכהנים מידם והלוים מפשיטים׃ 
14O 035:012 ויסירו העלה לתתם למפלגות לבית־אבות לבני העם להקריב ליהוה ככתוב בספר משה וכן לבקר׃ 
14O 035:013 ויבשלו הפסח באש כמשפט והקדשים בשלו בסירות ובדודים ובצלחות ויריצו לכל־בני העם׃ 
14O 035:014 ואחר הכינו להם ולכהנים כי הכהנים בני אהרן בהעלות העולה והחלבים עד־לילה והלוים הכינו להם ולכהנים בני אהרן׃ 
14O 035:015 והמשררים בני־אסף על־מעמדם כמצות דויד ואסף והימן וידתון חוזה המלך והשערים לשער ושער  אין להם לסור מעל עבדתם כי־אחיהם הלוים הכינו להם׃ 
14O 035:016 ותכון כל־עבודת יהוה ביום ההוא לעשות הפסח והעלות עלות על מזבח יהוה כמצות המלך יאשיהו׃ 
14O 035:017 ויעשו בני־ישראל הנמצאים את־הפסח בעת ההיא ואת־חג המצות שבעת ימים׃ 
14O 035:018 ולא־נעשה פסח כמהו בישראל מימי שמואל הנביא וכל־מלכי ישראל ׀ לא־עשו כפסח אשר־עשה יאשיהו והכהנים והלוים וכל־יהודה וישראל הנמצא ויושבי ירושלם׃    ס 
14O 035:019 בשמונה עשרה שנה למלכות יאשיהו נעשה הפסח הזה׃ 
14O 035:020 אחרי כל־זאת אשר הכין יאשיהו את־הבית עלה נכו מלך־מצרים להלחם בכרכמיש על־פרת ויצא לקראתו יאשיהו׃ 
14O 035:021 וישלח אליו מלאכים ׀ לאמר ׀ מה־לי ולך מלך יהודה לא־עליך אתה היום כי אל־בית מלחמתי ואלהים אמר לבהלני חדל־לך מאלהים אשר־עמי ואל־ישחיתך׃ 
14O 035:022 ולא־הסב יאשיהו פניו ממנו כי להלחם־בו התחפש ולא שמע אל־דברי נכו מפי אלהים ויבא להלחם בבקעת מגדו׃ 
14O 035:023 וירו הירים למלך יאשיהו ויאמר המלך לעבדיו העבירוני כי החליתי מאד׃ 
14O 035:024 ויעבירהו עבדיו מן־המרכבה וירכיבהו על רכב המשנה אשר־לו ויוליכהו ירושלם וימת ויקבר בקברות אבתיו וכל־יהודה וירושלם מתאבלים על־יאשיהו׃  פ 
14O 035:025 ויקונן ירמיהו על־יאשיהו ויאמרו כל־השרים ׀ והשרות בקינותיהם על־יאשיהו עד־היום ויתנום לחק על־ישראל והנם כתובים על־הקינות׃ 
14O 035:026 ויתר דברי יאשיהו וחסדיו ככתוב בתורת יהוה׃ 
14O 035:027 ודבריו הראשנים והאחרנים הנם כתובים על־ספר מלכי־ישראל ויהודה׃ 
14O 036:001 ויקחו עם־הארץ את־יהואחז בן־יאשיהו וימליכהו תחת־אביו בירושלם׃ 
14O 036:002 בן־שלוש ועשרים שנה יואחז במלכו ושלשה חדשים מלך בירושלם׃ 
14O 036:003 ויסירהו מלך־מצרים בירושלם ויענש את־הארץ מאה ככר־כסף וככר זהב׃ 
14O 036:004 וימלך מלך־מצרים את־אליקים אחיו על־יהודה וירושלם ויסב את־שמו יהויקים ואת־יואחז אחיו לקח נכו ויביאהו מצרימה׃  פ 
14O 036:005 בן־עשרים וחמש שנה יהויקים במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושלם ויעש הרע בעיני יהוה אלהיו׃ 
14O 036:006 עליו עלה נבוכדנאצר מלך בבל ויאסרהו בנחשתים להליכו בבלה׃ 
14O 036:007 ומכלי בית יהוה הביא נבוכדנאצר לבבל ויתנם בהיכלו בבבל׃ 
14O 036:008 ויתר דברי יהויקים ותעבתיו אשר־עשה והנמצא עליו הנם כתובים על־ספר מלכי ישראל ויהודה וימלך יהויכין בנו תחתיו׃  פ 
14O 036:009 בן־שמונה שנים יהויכין במלכו ושלשה חדשים ועשרת ימים מלך בירושלם ויעש הרע בעיני יהוה׃ 
14O 036:010 ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר ויבאהו בבלה עם־כלי חמדת בית־יהוה וימלך את־צדקיהו אחיו על־יהודה וירושלם׃  פ 
14O 036:011 בן־עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושלם׃ 
14O 036:012 ויעש הרע בעיני יהוה אלהיו לא נכנע מלפני ירמיהו הנביא מפי יהוה׃ 
14O 036:013 וגם במלך נבוכדנאצר מרד אשר השביעו באלהים ויקש את־ערפו ויאמץ את־לבבו משוב אל־יהוה אלהי ישראל׃ 
14O 036:014 גם כל־שרי הכהנים והעם הרבו [למעול־ כ] (למעל־מעל  ק) ככל תעבות הגוים ויטמאו את־בית יהוה אשר הקדיש בירושלם׃ 
14O 036:015 וישלח יהוה אלהי אבותיהם עליהם ביד מלאכיו השכם ושלוח כי־חמל על־עמו ועל־מעונו׃ 
14O 036:016 ויהיו מלעבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנבאיו עד עלות חמת־יהוה בעמו עד־לאין מרפא׃ 
14O 036:017 ויעל עליהם את־מלך [כשדיים כ] (כשדים ק) ויהרג בחוריהם בחרב בבית מקדשם ולא חמל על־בחור ובתולה זקן וישש הכל נתן בידו׃ 
14O 036:018 וכל כלי בית האלהים הגדלים והקטנים ואצרות בית יהוה ואצרות המלך ושריו הכל הביא בבל׃ 
14O 036:019 וישרפו את־בית האלהים וינתצו את חומת ירושלם וכל־ארמנותיה שרפו באש וכל־כלי מחמדיה להשחית׃    ס 
14O 036:020 ויגל השארית מן־החרב אל־בבל ויהיו־לו ולבניו לעבדים עד־מלך מלכות פרס׃ 
14O 036:021 למלאות דבר־יהוה בפי ירמיהו עד־רצתה הארץ את־שבתותיה כל־ימי השמה שבתה למלאות שבעים שנה׃  פ 
14O 036:022 ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר־יהוה בפי ירמיהו העיר יהוה את־רוח כורש מלך־פרס ויעבר־קול בכל־מלכותו וגם־במכתב לאמר׃    ס 
14O 036:023 כה־אמר כורש ׀ מלך פרס כל־ממלכות הארץ נתן לי יהוה אלהי השמים והוא־פקד עלי לבנות־לו בית בירושלם אשר ביהודה מי־בכם מכל־עמו יהוה אלהיו עמו ויעל׃ 
15O 001:001 ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר־יהוה מפי ירמיה העיר יהוה את־רוח כרש מלך־פרס ויעבר־קול בכל־מלכותו וגם־במכתב לאמר׃ 
15O 001:002 כה אמר כרש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי יהוה אלהי השמים והוא־פקד עלי לבנות־לו בית בירושלם אשר ביהודה׃ 
15O 001:003 מי־בכם מכל־עמו יהי אלהיו עמו ויעל לירושלם אשר ביהודה ויבן את־בית יהוה אלהי ישראל הוא האלהים אשר בירושלם׃ 
15O 001:004 וכל־הנשאר מכל־המקמות אשר הוא גר־שם ינשאוהו אנשי מקמו בכסף ובזהב וברכוש ובבהמה עם־הנדבה לבית האלהים אשר בירושלם׃ 
15O 001:005 ויקומו ראשי האבות ליהודה ובנימן והכהנים והלוים לכל העיר האלהים את־רוחו לעלות לבנות את־בית יהוה אשר בירושלם׃ 
15O 001:006 וכל־סביבתיהם חזקו בידיהם בכלי־כסף בזהב ברכוש ובבהמה ובמגדנות לבד על־כל־התנדב׃    ס 
15O 001:007 והמלך כורש הוציא את־כלי בית־יהוה אשר הוציא נבוכדנצר מירושלם ויתנם בבית אלהיו׃ 
15O 001:008 ויוציאם  כורש מלך פרס על־יד מתרדת הגזבר ויספרם לששבצר הנשיא ליהודה׃ 
15O 001:009 ואלה מספרם אגרטלי זהב שלשים אגרטלי־כסף אלף מחלפים תשעה ועשרים׃    ס 
15O 001:010 כפורי זהב שלשים כפורי כסף משנים ארבע מאות ועשרה כלים אחרים אלף׃    ס 
15O 001:011 כל־כלים לזהב ולכסף חמשת אלפים וארבע מאות הכל העלה ששבצר עם העלות הגולה מבבל לירושלם׃  פ 
15O 002:001 ואלה ׀ בני המדינה העלים משבי הגולה אשר הגלה [נבוכדנצור כ] (נבוכדנצר ק) מלך־בבל לבבל וישובו לירושלם ויהודה איש לעירו׃ 
15O 002:002 אשר־באו עם־זרבבל ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי בלשן מספר בגוי רחום בענה מספר אנשי עם ישראל׃    ס 
15O 002:003 בני פרעש אלפים מאה שבעים ושנים׃    ס 
15O 002:004 בני שפטיה שלש מאות שבעים ושנים׃    ס 
15O 002:005 בני ארח שבע מאות חמשה ושבעים׃    ס 
15O 002:006 בני־פחת מואב לבני ישוע יואב אלפים שמנה מאות ושנים עשר׃    ס 
15O 002:007 בני עילם אלף מאתים חמשים וארבעה׃    ס 
15O 002:008 בני זתוא תשע מאות וארבעים וחמשה׃    ס 
15O 002:009 בני זכי שבע מאות וששים׃    ס 
15O 002:010 בני בני שש מאות ארבעים ושנים׃    ס 
15O 002:011 בני בבי שש מאות עשרים ושלשה׃    ס 
15O 002:012 בני עזגד אלף מאתים עשרים ושנים׃    ס 
15O 002:013 בני אדניקם שש מאות ששים וששה׃    ס 
15O 002:014 בני בגוי אלפים חמשים וששה׃    ס 
15O 002:015 בני עדין ארבע מאות חמשים וארבעה׃    ס 
15O 002:016 בני־אטר ליחזקיה תשעים ושמנה׃    ס 
15O 002:017 בני בצי שלש מאות עשרים ושלשה׃    ס 
15O 002:018 בני יורה מאה ושנים עשר׃    ס 
15O 002:019 בני חשם מאתים עשרים ושלשה׃    ס 
15O 002:020 בני גבר תשעים וחמשה׃    ס 
15O 002:021 בני בית־לחם מאה עשרים ושלשה׃    ס 
15O 002:022 אנשי נטפה חמשים וששה׃ 
15O 002:023 אנשי ענתות מאה עשרים ושמנה׃    ס 
15O 002:024 בני עזמות ארבעים ושנים׃    ס 
15O 002:025 בני קרית ערים כפירה ובארות שבע מאות וארבעים ושלשה׃    ס 
15O 002:026 בני הרמה וגבע שש מאות עשרים ואחד׃    ס 
15O 002:027 אנשי מכמס מאה עשרים ושנים׃    ס 
15O 002:028 אנשי בית־אל והעי מאתים עשרים ושלשה׃    ס 
15O 002:029 בני נבו חמשים ושנים׃    ס 
15O 002:030 בני מגביש מאה חמשים וששה׃    ס 
15O 002:031 בני עילם אחר אלף מאתים חמשים וארבעה׃    ס 
15O 002:032 בני חרם שלש מאות ועשרים׃    ס 
15O 002:033 בני־לד חדיד ואונו שבע מאות עשרים וחמשה׃    ס 
15O 002:034 בני ירחו שלש מאות ארבעים וחמשה׃    ס 
15O 002:035 בני סנאה שלשת אלפים ושש מאות ושלשים׃    ס 
15O 002:036 הכהנים בני ידעיה לבית ישוע תשע מאות שבעים ושלשה׃    ס 
15O 002:037 בני אמר אלף חמשים ושנים׃    ס 
15O 002:038 בני פשחור אלף מאתים ארבעים ושבעה׃    ס 
15O 002:039 בני חרם אלף ושבעה עשר׃    ס 
15O 002:040 הלוים בני־ישוע וקדמיאל לבני הודויה שבעים וארבעה׃    ס 
15O 002:041 המשררים בני אסף מאה עשרים ושמנה׃  פ 
15O 002:042 בני השערים בני־שלום בני־אטר בני־טלמון בני־עקוב בני חטיטא בני שבי הכל מאה שלשים ותשעה׃  פ 
15O 002:043 הנתינים בני־ציחא בני־חשופא בני טבעות׃ 
15O 002:044 בני־קרס בני־סיעהא בני פדון׃ 
15O 002:045 בני־לבנה בני־חגבה בני עקוב׃ 
15O 002:046 בני־חגב בני־ [שמלי כ] (שלמי ק) בני חנן׃ 
15O 002:047 בני־גדל בני־גחר בני ראיה׃ 
15O 002:048 בני־רצין בני־נקודא בני גזם׃ 
15O 002:049 בני־עזא בני־פסח בני בסי׃ 
15O 002:050 בני־אסנה בני־ [מעינים כ] (מעונים ק) בני [נפיסים כ] (נפוסים׃ ק) 
15O 002:051 בני־בקבוק בני־חקופא בני חרחור׃ 
15O 002:052 בני־בצלות בני־מחידא בני חרשא׃ 
15O 002:053 בני־ברקוס בני־סיסרא בני־תמח׃ 
15O 002:054 בני נציח בני חטיפא׃ 
15O 002:055 בני עבדי שלמה בני־סטי בני־הספרת בני פרודא׃ 
15O 002:056 בני־יעלה בני־דרקון בני גדל׃ 
15O 002:057 בני שפטיה בני־חטיל בני פכרת הצביים בני אמי׃ 
15O 002:058 כל־הנתינים ובני עבדי שלמה שלש מאות תשעים ושנים׃    ס 
15O 002:059 ואלה העלים מתל מלח תל חרשא כרוב אדן אמר ולא יכלו להגיד בית־אבותם וזרעם אם מישראל הם׃ 
15O 002:060 בני־דליה בני־טוביה בני נקודא שש מאות חמשים ושנים׃    ס 
15O 002:061 ומבני הכהנים בני חביה בני הקוץ בני ברזלי אשר לקח מבנות ברזלי הגלעדי אשה ויקרא על־שמם׃ 
15O 002:062 אלה בקשו כתבם המתיחשים ולא נמצאו ויגאלו מן־הכהנה׃ 
15O 002:063 ויאמר התרשתא להם אשר לא־יאכלו מקדש הקדשים עד עמד כהן לאורים ולתמים׃ 
15O 002:064 כל־הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים שלש־מאות ששים׃ 
15O 002:065 מלבד עבדיהם ואמהתיהם אלה שבעת אלפים שלש מאות שלשים ושבעה ולהם משררים ומשררות מאתים׃ 
15O 002:066 סוסיהם שבע מאות שלשים וששה פרדיהם מאתים ארבעים וחמשה׃ 
15O 002:067 גמליהם ארבע מאות שלשים וחמשה חמרים ששת אלפים שבע מאות ועשרים׃  פ 
15O 002:068 ומראשי האבות בבואם לבית יהוה אשר בירושלם התנדבו לבית האלהים להעמידו על־מכונו׃ 
15O 002:069 ככחם נתנו לאוצר המלאכה זהב דרכמונים שש־רבאות ואלף    ס   וכסף מנים חמשת אלפים וכתנת כהנים מאה׃    ס 
15O 002:070 וישבו הכהנים והלוים ומן־העם והמשררים והשוערים והנתינים בעריהם וכל־ישראל בעריהם׃    ס 
15O 003:001 ויגע החדש השביעי ובני ישראל בערים    ס   ויאספו העם כאיש אחד אל־ירושלם׃    ס 
15O 003:002 ויקם ישוע בן־יוצדק ואחיו הכהנים וזרבבל בן־שאלתיאל ואחיו ויבנו את־מזבח אלהי ישראל להעלות עליו עלות ככתוב בתורת משה איש־האלהים׃ 
15O 003:003 ויכינו המזבח על־מכונתיו כי באימה עליהם מעמי הארצות [ויעל כ] (ויעלו  ק) עליו עלות ליהוה עלות לבקר ולערב׃ 
15O 003:004 ויעשו את־חג הסכות ככתוב ועלת יום ביום במספר כמשפט דבר־יום ביומו׃ 
15O 003:005 ואחריכן עלת תמיד ולחדשים ולכל־מועדי יהוה המקדשים ולכל מתנדב נדבה ליהוה׃ 
15O 003:006 מיום אחד לחדש השביעי החלו להעלות עלות ליהוה והיכל יהוה לא יסד׃ 
15O 003:007 ויתנו־כסף לחצבים ולחרשים ומאכל ומשתה ושמן לצדנים ולצרים להביא עצי ארזים מן־הלבנון אל־ים יפוא כרשיון כורש מלך־פרס עליהם׃  פ 
15O 003:008 ובשנה השנית לבואם אל־בית האלהים לירושלם בחדש השני החלו זרבבל בןש־אלתיאל וישוע בן־יוצדק ושאר אחיהם ׀ הכהנים והלוים וכל־הבאים מהשבי ירושלם ויעמידו את־הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על־מלאכת בית־יהוה׃  פ 
15O 003:009 ויעמד ישוע בניו ואחיו קדמיאל ובניו בני־יהודה כאחד לנצח על־עשה המלאכה בבית האלהים    ס   בני חנדד בניהם ואחיהם הלוים׃ 
15O 003:010 ויסדו הבנים את־היכל יהוה ויעמידו הכהנים מלבשים בחצצרות והלוים בני־אסף במצלתים להלל את־יהוה על־ידי דויד מלך־ישראל׃ 
15O 003:011 ויענו בהלל ובהודת ליהוה כי טוב כי־לעולם חסדו על־ישראל וכל־העם הריעו תרועה  גדולה בהלל ליהוה על הוסד בית־יהוה׃    ס 
15O 003:012 ורבים מהכהנים והלוים וראשי האבות הזקנים אשר ראו את־הבית הראשון ביסדו זה הבית בעיניהם בכים בקול גדול ורבים בתרועה בשמחה להרים קול׃ 
15O 003:013 ואין העם מכירים קול תרועת השמחה לקול בכי העם כי העם מריעים תרועה גדולה והקול נשמע עד־למרחוק׃  פ 
15O 004:001 וישמעו צרי יהודה ובנימן כי־בני הגולה בונים היכל ליהוה אלהי ישראל׃ 
15O 004:002 ויגשו אל־זרבבל ואל־ראשי האבות ויאמרו להם נבנה עמכם כי ככם נדרוש לאלהיכם [ולא כ] (ולו ׀ ק) אנחנו זבחים מימי אסר חדן מלך אשור המעלה אתנו פה׃ 
15O 004:003 ויאמר להם זרבבל וישוע ושאר ראשי האבות לישראל לא־לכם ולנו לבנות בית לאלהינו כי אנחנו יחד נבנה ליהוה אלהי ישראל כאשר צונו המלך כורש מלך־פרס׃ 
15O 004:004 ויהי עם־הארץ מרפים ידי עם־יהודה [ומבלהים כ] (ומבהלים ק) אותם לבנות׃ 
15O 004:005 וסכרים עליהם יועצים להפר עצתם כל־ימי כורש מלך פרס ועד־מלכות דריוש מלך־פרס׃ 
15O 004:006 ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על־ישבי יהודה וירושלם׃    ס 
15O 004:007 ובימי ארתחששתא כתב בשלם מתרדת טבאל ושאר [כנותו כ] (כנותיו ק) על־ [ארתחששתא כ] (ארתחששת  ק) מלך פרס וכתב  הנשתון כתוב ארמית ומתרגם ארמית׃  פ 
15O 004:008 רחום בעל־טעם ושמשי ספרא כתבו אגרה חדה על־ירושלם לארתחששתא מלכא כנמא׃ 
15O 004:009 אדין רחום בעל־טעם ושמשי ספרא ושאר כנותהון דיניא ואפרסתכיא טרפליא אפרסיא [ארכוי כ] (ארכויא ק) בבליא שושנכיא [דהוא כ] (דהיא ק) עלמיא׃ 
15O 004:010 ושאר אמיא די הגלי אסנפר רבא ויקירא והותב המו בקריה די שמרין ושאר עבר־נהרה וכענת׃ 
15O 004:011 דנה פרשגן אגרתא די שלחו עלוהי על־ארתחששתא מלכא [עבדיך כ] (עבדך  ק) אנש עבר־נהרה וכענת׃  פ 
15O 004:012 ידיע להוא למלכא די יהודיא די סלקו מן־לותך עלינא אתו לירושלם קריתא מרדתא ובאישתא  בנין [ושורי כ] (ושוריא ק) [אשכללו כ] (שכללו ק) ואשיא יחיטו׃ 
15O 004:013 כען ידיע להוא למלכא די הן קריתא דך תתבנא ושוריה ישתכללון מנדה־בלו והלך לא ינתנון ואפתם מלכים תהנזק׃ 
15O 004:014 כען כל־קבל די־מלח היכלא מלחנא וערות מלכא לא א‍ריך־לנא  למחזא על־דנה שלחנא והודענא למלכא׃ 
15O 004:015 די יבקר בספר־דכרניא די אבהתך ותהשכח בספר דכרניא ותנדע די קריתא דך קריא מרדא ומהנזקת מלכין ומדנן ואשתדור עבדין בגוה מן־יומת עלמא על־דנה קריתא דך החרבת׃ 
15O 004:016 מהודעין אנחנה למלכא די הן קריתא דך תתבנא ושוריה ישתכללון לקבל דנה חלק בעבר נהרא לא איתי לך׃  פ 
15O 004:017 פתגמא שלח מלכא על־רחום בעל־טעם ושמשי ספרא ושאר כנותהון די יתבין בשמרין ושאר עבר־נהרה שלם וכעת׃    ס 
15O 004:018 נשתונא די שלחתון עלינא מפרש קרי קדמי׃ 
15O 004:019 ומני שים טעם ובקרו והשכחו די קריתא דך מן־יומת עלמא על־מלכין מתנשאה ומרד ואשתדור מתעבד־בה׃ 
15O 004:020 ומלכין תקיפין הוו על־ירושלם ושליטין בכל עבר נהרה ומדה בלו והלך מתיהב להון׃ 
15O 004:021 כען שימו טעם  לבטלא גבריא אלך וקריתא דך לא תתבנא עד־מני טעמא יתשם׃ 
15O 004:022 וזהירין הוו שלו למעבד על־דנה למה ישגא חבלא להנזקת מלכין׃    ס 
15O 004:023 אדין מן־די פרשגן נשתונא די [ארתחששתא כ] (ארתחששת ק) מלכא קרי קדם־רחום ושמשי ספרא וכנותהון אזלו בבהילו לירושלם  על־יהודיא ובטלו המו באדרע וחיל׃    ס 
15O 004:024 באדין בטלת עבידת בית־אלהא די בירושלם והות בטלא עד שנת תרתין למלכות דריוש מלך־פרס׃  פ 
15O 005:001 והתנבי חגי [נביאה כ] (נביא ק) וזכריה בר־עדוא [נביאיא כ] (נבייא ק) על־יהודיא די ביהוד ובירושלם בשם אלה ישראל עליהון׃    ס 
15O 005:002 באדין קמו זרבבל בר־שאלתיאל וישוע בר־יוצדק ושריו למבנא בית אלהא די בירושלם ועמהון [נביאיא כ] (נבייא ק) די־אלהא מסעדין להון ׃  פ 
15O 005:003 בה־זמנא אתא עליהון תתני פחת עבר־נהרה ושתר בוזני וכנותהון וכן אמרין להם מן־שם לכם טעם ביתא דנה לבנא ואשרנא דנה לשכללה׃    ס 
15O 005:004 אדין כנמא אמרנא להם מן־אנון שמהת גבריא די־דנה בנינא בנין׃ 
15O 005:005 ועין אלההם הות על־שבי יהודיא ולא־בטלו המו עד־טעמא לדריוש יהך ואדין יתיבון נשתונא על־דנה׃  פ 
15O 005:006 פרשגן אגרתא די־שלח תתני ׀ פחת עבר־נהרה ושתר בוזני וכנותה אפרסכיא די בעבר נהרה על־דריוש מלכא׃ 
15O 005:007 פתגמא שלחו עלוהי וכדנה כתיב בגוה לדריוש מלכא שלמא כלא׃    ס 
15O 005:008 ידיע ׀ להוא למלכא די־אזלנא ליהוד מדינתא לבית אלהא רבא והוא מתבנא אבן גלל ואע מתשם בכתליא ועבידתא דך אספרנא מתעבדא ומצלח בידהם׃    ס 
15O 005:009 אדין שאלנא לשביא אלך כנמא אמרנא להם  מן־שם לכם טעם ביתא דנה למבניה ואשרנא דנה לשכללה׃ 
15O 005:010 ואף שמהתהם שאלנא להם  להודעותך די נכתב שם־גבריא די בראשיהם׃    ס 
15O 005:011 וכנמא פתגמא התיבונא לממר אנחנא המו עבדוהי די־אלה שמיא וארעא ובנין ביתא די־הוא בנה מקדמת דנה שנין שגיאן ומלך לישראל רב בנהי ושכללה׃ 
15O 005:012 להן מן־די הרגזו אבהתנא לאלה שמיא יהב המו ביד נבוכדנצר מלך־בבל [כסדיא כ] (כסדאה ק) וביתה דנה סתרה ועמה הגלי לבבל׃    ס 
15O 005:013 ברם בשנת חדה לכורש מלכא די בבל כורש מלכא שם טעם בית־אלהא דנה לבנא׃ 
15O 005:014 ואף מאניא די־בית־אלהא די דהבה וכספא די נבוכדנצר הנפק מן־היכלא די בירושלם והיבל המו להיכלא די בבל הנפק המו כורש מלכא מן־היכלא די בבל ויהיבו לששבצר שמה די פחה שמה׃ 
15O 005:015 ואמר־לה ׀ [אלה כ] (אל ק) מאניא א אזל־אחת המו בהיכלא די בירושלם ובית אלהא יתבנא על־אתרה׃    ס 
15O 005:016 אדין ששבצר דך אתא יהב אשיא די־בית אלהא די בירושלם ומן־אדין ועד־כען מתבנא ולא שלם׃ 
15O 005:017 וכען הן על־מלכא טב יתבקר  בבית גנזיא די־מלכא תמה די בבבל הן איתי די־מן־כורש מלכא שים טעם למבנא בית־אלהא דך בירושלם ורעות מלכא על־דנה ישלח עלינא׃    ס 
15O 006:001 באדין דריוש מלכא שם טעם ובקרו ׀ בבית ספריא די גנזיא מהחתין תמה בבבל׃ 
15O 006:002 והשתכח באחמתא בבירתא די במדי מדינתה מגלה חדה וכן־כתיב בגוה דכרונה׃  פ 
15O 006:003 בשנת חדה לכורש מלכא כורש מלכא שם טעם בית־אלהא בירושלם ביתא יתבנא אתר די־דבחין דבחין ואשוהי מסובלין רומה אמין שתין פתיה אמין שתין׃ 
15O 006:004 נדבכין די־אבן גלל תלתא ונדבך די־אע חדת ונפקתא מן־בית מלכא תתיהב׃ 
15O 006:005 ואף מאני בית־אלהא די דהבה וכספא די נבוכדנצר הנפק מן־היכלא די־בירושלם והיבל לבבל יהתיבון ויהך להיכלא די־בירושלם לאתרה ותחת בבית אלהא׃    ס 
15O 006:006 כען תתני פחת עבר־נהרה שתר בוזני וכנותהון  אפרסכיא די בעבר נהרה רחיקין הוו מן־תמה׃ 
15O 006:007 שבקו לעבידת בית־אלהא דך פחת יהודיא ולשבי יהודיא בית־אלהא דך יבנון על־אתרה׃ 
15O 006:008 ומני שים טעם למא די־תעבדון עם־שבי יהודיא אלך למבנא בית־אלהא דך ומנכסי מלכא די מדת עבר נהרה אספרנא נפקתא תהוא מתיהבא לגבריא אלך די־לא לבטלא׃ 
15O 006:009 ומה חשחן ובני תורין ודכרין ואמרין ׀ לעלון ׀ לאלה שמיא חנטין מלח ׀ חמר ומשח כמאמר כהניא די־בירושלם להוא מתיהב להם יום ׀ ביום די־לא שלו׃ 
15O 006:010 די־להון מהקרבין ניחוחין לאלה שמיא ומצלין לחיי מלכא ובנוהי׃ 
15O 006:011 ומני שים טעם די כל־אנש די יהשנא פתגמא דנה יתנסח אע מן־ביתה וזקיף יתמחא עלהי וביתה נולו יתעבד על־דנה׃ 
15O 006:012 ואלהא די שכן שמה תמה ימגר כל־מלך ועם די ׀ ישלח ידה להשניה לחבלה בית־אלהא דך די בירושלם אנה דריוש שמת טעם אספרנא יתעבד׃  פ 
15O 006:013 אדין תתני פחת עבר־נהרה שתר בוזני וכנותהון לקבל די־שלח דריוש מלכא כנמא אספרנא עבדו׃ 
15O 006:014 ושבי יהודיא בנין ומצלחין בנבואת חגי [נביאה כ] (נביא ק) וזכריה בר־עדוא ובנו ושכללו מן־טעם אלה ישראל ומטעם כורש ודריוש וארתחששתא מלך פרס׃ 
15O 006:015 ושיציא ביתה דנה עד יום תלתה לירח אדר די־היא שנת־שת למלכות דריוש מלכא׃  פ 
15O 006:016 ועבדו בני־ישראל כהניא ולויא ושאר בני־גלותא חנכת בית־אלהא דנה בחדוה׃ 
15O 006:017 והקרבו לחנכת בית־אלהא דנה תורין מאה דכרין מאתין אמרין ארבע מאה וצפירי עזין [לחטיא כ] (לחטאה ק) על־כל־ישראל תרי־עשר למנין שבטי ישראל׃ 
15O 006:018 והקימו כהניא בפלגתהון ולויא במחלקתהון על־עבידת אלהא די בירושלם ככתב ספר משה׃  פ 
15O 006:019 ויעשו בני־הגולה את־הפסח בארבעה עשר לחדש הראשון׃ 
15O 006:020 כי הטהרו הכהנים והלוים כאחד כלם טהורים וישחטו הפסח לכל־בני הגולה ולאחיהם הכהנים ולהם׃ 
15O 006:021 ויאכלו בני־ישראל השבים מהגולה וכל הנבדל מטמאת גוי־הארץ אלהם לדרש ליהוה אלהי ישראל׃ 
15O 006:022 ויעשו חג־מצות שבעת ימים בשמחה כי ׀ שמחם יהוה והסב לב מלך־אשור עליהם לחזק ידיהם במלאכת בית־האלהים אלהי ישראל׃  פ 
15O 007:001 ואחר הדברים האלה במלכות ארתחשסתא מלך־פרס עזרא בן־שריה בן־עזריה בן־חלקיה׃ 
15O 007:002 בן־שלום בן־צדוק בן־אחיטוב׃ 
15O 007:003 בן־אמריה בן־עזריה בן־מריות׃ 
15O 007:004 בן־זרחיה בן־עזי בן־בקי׃ 
15O 007:005 בן־אבישוע בן־פינחס בן־אלעזר בן־אהרן הכהן הראש׃ 
15O 007:006 הוא עזרא עלה מבבל והוא־ספר מהיר בתורת משה אשר־נתן יהוה אלהי ישראל ויתן־לו המלך כיד־יהוה אלהיו עליו כל בקשתו׃  פ 
15O 007:007 ויעלו מבני־ישראל ומן־הכהנים והלוים והמשררים והשערים והנתינים אל־ירושלם בשנת־שבע לארתחשסתא המלך׃ 
15O 007:008 ויבא ירושלם בחדש החמישי היא שנת השביעית למלך׃ 
15O 007:009 כי באחד לחדש הראשון הוא יסד המעלה מבבל ובאחד לחדש החמישי בא אל־ירושלם כיד־אלהיו הטובה עליו׃ 
15O 007:010 כי עזרא הכין לבבו לדרוש את־תורת יהוה ולעשת וללמד בישראל חק ומשפט׃    ס 
15O 007:011 וזה ׀ פרשגן הנשתון אשר נתן המלך ארתחשסתא לעזרא הכהן הספר ספר דברי מצות־יהוה וחקיו על־ישראל׃  פ 
15O 007:012 ארתחשסתא מלך מלכיא לעזרא כהנא ספר דתא די־אלה שמיא גמיר וכענת׃ 
15O 007:013 מני שים טעם די כל־מתנדב במלכותי מן־עמה ישראל וכהנוהי ולויא למהך לירושלם עמך יהך׃ 
15O 007:014 כל־קבל די מן־קדם מלכא ושבעת יעטהי שליח לבקרא על־יהוד ולירושלם בדת אלהך די בידך׃ 
15O 007:015 ולהיבלה כסף ודהב די־מלכא ויעטוהי התנדבו לאלה ישראל די בירושלם משכנה׃ 
15O 007:016 וכל כסף ודהב די תהשכח בכל מדינת בבל עם התנדבות עמא וכהניא מתנדבין לבית אלההם די בירושלם׃ 
15O 007:017 כל־קבל דנה אספרנא תקנא בכספא דנה תורין ׀ דכרין אמרין ומנחתהון ונסכיהון ותקרב המו על־מדבחה די בית אלהכם די בירושלם׃ 
15O 007:018 ומה די [עליך כ] (עלך  ק) ועל־ [אחיך כ] (אחך  ק) ייטב  בשאר כספא ודהבה למעבד כרעות אלהכם תעבדון׃ 
15O 007:019 ומאניא די־מתיהבין לך לפלחן בית אלהך השלם קדם אלה ירושלם׃ 
15O 007:020 ושאר חשחות בית אלהך די יפל־לך למנתן תנתן מן־בית גנזי מלכא׃ 
15O 007:021 ומני אנה ארתחשסתא מלכא שים טעם לכל גזבריא די בעבר נהרה די כל־די ישאלנכון עזרא כהנה ספר דתא די־אלה שמיא אספרנא יתעבד׃ 
15O 007:022 עד־כסף ככרין מאה ועד־חנטין כרין מאה ועד־חמר בתין מאה ועד־בתין משח מאה ומלח די־לא כתב׃ 
15O 007:023 כל־די מן־טעם אלה שמיא יתעבד אדרזדא לבית אלה שמיא די־למה להוא קצף על־מלכות מלכא ובנוהי׃ 
15O 007:024 ולכם מהודעין די כל־כהניא ולויא זמריא תרעיא נתיניא ופלחי בית אלהא דנה מנדה בלו והלך לא שליט למרמא עליהם׃ 
15O 007:025 ואנת עזרא כחכמת אלהך די־בידך מני שפטין ודינין די־להון [דאנין כ] (דאינין ק) לכל־עמה די בעבר נהרה לכל־ידעי דתי אלהך ודי לא ידע תהודעון׃ 
15O 007:026 וכל־די־לא להוא עבד דתא די־אלהך ודתא די מלכא אספרנא דינה להוא מתעבד מנה הן למות הן [לשרשו כ] (לשרשי ק) הן־לענש נכסין ולאסורין׃  פ 
15O 007:027 ברוך יהוה אלהי אבותינו אשר נתן כזאת בלב המלך לפאר את־בית יהוה אשר בירושלם׃ 
15O 007:028 ועלי הטה־חסד לפני המלך ויועציו ולכל־שרי המלך הגברים ואני התחזקתי כיד־יהוה אלהי עלי ואקבצה מישראל ראשים לעלות עמי׃  פ 
15O 008:001 ואלה ראשי אבתיהם והתיחשם העלים עמי במלכות ארתחשסתא המלך מבבל׃    ס 
15O 008:002 מבני פינחס גרשם    ס   מבני איתמר דניאל    ס   מבני דויד חטוש׃    ס 
15O 008:003 מבני שכניה    ס   מבני פרעש זכריה ועמו התיחש לזכרים מאה וחמשים׃    ס 
15O 008:004 מבני פחת מואב אליהועיני בן־זרחיה ועמו מאתים הזכרים׃    ס 
15O 008:005 מבני שכניה בן־יחזיאל ועמו שלש מאות הזכרים׃    ס 
15O 008:006 ומבני עדין עבד בן־יונתן ועמו חמשים הזכרים׃    ס 
15O 008:007 ומבני עילם ישעיה בן־עתליה ועמו שבעים הזכרים׃    ס 
15O 008:008 ומבני שפטיה זבדיה בן־מיכאל ועמו שמנים הזכרים׃    ס 
15O 008:009 מבני יואב עבדיה בן־יחיאל ועמו מאתים ושמנה עשר הזכרים׃    ס 
15O 008:010 ומבני שלומית בן־יוספיה ועמו מאה וששים הזכרים׃    ס 
15O 008:011 ומבני בבי זכריה בן־בבי ועמו עשרים ושמנה הזכרים׃    ס 
15O 008:012 ומבני עזגד יוחנן בן־הקטן ועמו מאה ועשרה הזכרים׃    ס 
15O 008:013 ומבני אדניקם אחרנים ואלה שמותם אליפלט יעיאל ושמעיה ועמהם ששים הזכרים׃    ס 
15O 008:014 ומבני בגוי עותי [וזבוד כ] (וזכור ק) ועמו שבעים הזכרים׃  פ 
15O 008:015 ואקבצם אל־הנהר הבא אל־אהוא ונחנה שם ימים שלשה ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא־מצאתי שם׃ 
15O 008:016 ואשלחה לאליעזר לאריאל לשמעיה ולאלנתן וליריב ולאלנתן ולנתן ולזכריה ולמשלם ראשים וליויריב ולאלנתן מבינים ׃ 
15O 008:017 [ואוצאה כ] (ואצוה  ק) אותם על־אדו הראש בכספיא המקום ואשימה בפיהם דברים לדבר אל־אדו אחיו [הנתונים כ] (הנתינים ק) בכספיא המקום להביא־לנו משרתים לבית אלהינו׃ 
15O 008:018 ויביאו לנו כיד־אלהינו הטובה עלינו איש שכל מבני מחלי בן־לוי בן־ישראל ושרביה ובניו ואחיו שמנה עשר׃ 
15O 008:019 ואת־חשביה ואתו ישעיה מבני מררי אחיו ובניהם עשרים׃    ס 
15O 008:020 ומן־הנתינים שנתן דויד והשרים לעבדת הלוים נתינים מאתים ועשרים כלם נקבו בשמות׃ 
15O 008:021 ואקרא שם צום על־הנהר אהוא להתענות לפני אלהינו לבקש ממנו דרך ישרה לנו ולטפנו ולכל־רכושנו׃ 
15O 008:022 כי בשתי לשאול מן־המלך חיל ופרשים לעזרנו מאויב בדרך כי־אמרנו למלך לאמר יד־אלהינו על־כל־מבקשיו לטובה ועזו ואפו על כל־עזביו׃ 
15O 008:023 ונצומה ונבקשה מאלהינו על־זאת ויעתר לנו׃ 
15O 008:024 ואבדילה משרי הכהנים שנים עשר לשרביה חשביה ועמהם מאחיהם עשרה׃ 
15O 008:025 [ואשקולה כ] (ואשקלה  ק) להם את־הכסף ואת־הזהב ואת־הכלים תרומת בית־אלהינו ההרימו המלך ויעציו ושריו וכל־ישראל הנמצאים׃ 
15O 008:026 ואשקלה על־ידם כסף ככרים שש־מאות וחמשים וכלי־כסף מאה לככרים זהב מאה ככר׃ 
15O 008:027 וכפרי זהב עשרים לאדרכנים אלף וכלי נחשת מצהב טובה שנים חמודת כזהב׃ 
15O 008:028 ואמרה אלהם אתם קדש ליהוה והכלים קדש והכסף והזהב נדבה ליהוה אלהי אבתיכם׃ 
15O 008:029 שקדו ושמרו עד־תשקלו לפני שרי הכהנים והלוים ושרי־האבות לישראל בירושלם הלשכות בית יהוה׃ 
15O 008:030 וקבלו הכהנים והלוים משקל הכסף והזהב והכלים להביא לירושלם לבית אלהינו׃  פ 
15O 008:031 ונסעה מנהר אהוא בשנים עשר לחדש הראשון ללכת ירושלם ויד־אלהינו היתה עלינו ויצילנו מכף אויב ואורב על־הדרך׃ 
15O 008:032 ונבוא ירושלם ונשב שם ימים שלשה׃ 
15O 008:033 וביום הרביעי נשקל הכסף והזהב והכלים בבית אלהינו על יד־מרמות בן־אוריה הכהן ועמו אלעזר בן־פינחס ועמהם יוזבד בן־ישוע ונועדיה בן־בנוי הלוים׃ 
15O 008:034 במספר במשקל לכל ויכתב כל־המשקל בעת ההיא׃  פ 
15O 008:035 הבאים מהשבי בני־הגולה הקריבו עלות ׀ לאלהי ישראל פרים שנים־עשר על־כל־ישראל אילים ׀ תשעים וששה כבשים שבעים ושבעה צפירי חטאת שנים עשר הכל עולה ליהוה׃  פ 
15O 008:036 ויתנו ׀ את־דתי המלך לאחשדרפני המלך ופחוות עבר הנהר ונשאו את־העם ואת־בית־האלהים׃    ס 
15O 009:001 וככלות אלה נגשו אלי השרים לאמר לא־נבדלו העם ישראל והכהנים והלוים מעמי הארצות כתועבתיהם לכנעני החתי הפרזי היבוסי העמני המאבי המצרי והאמרי׃ 
15O 009:002 כי־נשאו מבנתיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקדש בעמי הארצות ויד השרים והסגנים היתה  במעל הזה ראשונה׃    ס 
15O 009:003 וכשמעי את־הדבר הזה קרעתי את־בגדי ומעילי ואמרטה משער ראשי וזקני ואשבה משומם׃ 
15O 009:004 ואלי יאספו כל חרד בדברי אלהי־ישראל על מעל הגולה ואני ישב משומם עד למנחת הערב׃ 
15O 009:005 ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ובקרעי בגדי ומעילי ואכרעה על־ברכי ואפרשה כפי אל־יהוה אלהי׃ 
15O 009:006 ואמרה אלהי בשתי ונכלמתי להרים אלהי פני אליך כי עונתינו רבו למעלה ראש ואשמתנו גדלה עד לשמים׃ 
15O 009:007 מימי אבתינו אנחנו באשמה גדלה עד היום הזה ובעונתינו נתנו אנחנו מלכינו כהנינו ביד ׀ מלכי הארצות בחרב בשבי ובבזה ובבשת פנים כהיום הזה׃ 
15O 009:008 ועתה כמעט־רגע היתה תחנה מאת ׀ יהוה אלהינו להשאיר לנו פליטה ולתת־לנו יתד במקום קדשו להאיר עינינו אלהינו ולתתנו מחיה מעט בעבדתנו׃ 
15O 009:009 כי־עבדים אנחנו ובעבדתנו  לא עזבנו אלהינו ויט־עלינו חסד לפני מלכי פרס לתת־לנו מחיה לרומם את־בית אלהינו ולהעמיד את־חרבתיו ולתת־לנו גדר ביהודה ובירושלם׃    ס 
15O 009:010 ועתה מה־נאמר אלהינו אחרי־זאת כי עזבנו מצותיך׃ 
15O 009:011 אשר צוית ביד עבדיך הנביאים לאמר הארץ אשר אתם באים לרשתה ארץ נדה היא בנדת עמי הארצות בתועבתיהם אשר מלאוה מפה אל־פה בטמאתם׃ 
15O 009:012 ועתה בנותיכם אל־תתנו לבניהם ובנתיהם אל־תשאו לבניכם ולא־תדרשו שלמם וטובתם עד־עולם למען תחזקו ואכלתם את־טוב הארץ והורשתם לבניכם עד־עולם׃ 
15O 009:013 ואחרי כל־הבא עלינו במעשינו הרעים ובאשמתנו הגדלה כי ׀ אתה אלהינו חשכת למטה מעוננו ונתתה לנו פליטה כזאת׃ 
15O 009:014 הנשוב להפר מצותיך ולהתחתן בעמי התעבות האלה הלוא תאנף־בנו עד־כלה לאין שארית ופליטה׃  פ 
15O 009:015 יהוה אלהי ישראל צדיק אתה כי־נשארנו פליטה כהיום הזה הננו לפניך באשמתינו כי אין לעמוד לפניך על־זאת׃  פ 
15O 010:001 וכהתפלל עזרא וכהתודתו  בכה ומתנפל לפני בית האלהים נקבצו אליו מישראל קהל רב־מאד אנשים ונשים וילדים כי־בכו העם הרבה־בכה׃    ס 
15O 010:002 ויען שכניה בן־יחיאל מבני [עולם כ] (עילם ק) ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונשב נשים נכריות מעמי הארץ ועתה יש־מקוה לישראל על־זאת׃ 
15O 010:003 ועתה נכרת־ברית לאלהינו להוציא כל־נשים והנולד מהם בעצת אדני והחרדים במצות אלהינו וכתורה יעשה׃ 
15O 010:004 קום כי־עליך הדבר ואנחנו עמך חזק ועשה׃  פ 
15O 010:005 ויקם עזרא וישבע את־שרי הכהנים הלוים וכל־ישראל לעשות כדבר הזה וישבעו׃ 
15O 010:006 ויקם עזרא מלפני בית האלהים וילך אל־לשכת יהוחנן בן־אלישיב וילך שם לחם לא־אכל ומים לא־שתה כי מתאבל על־מעל הגולה׃    ס 
15O 010:007 ויעבירו קול ביהודה וירושלם לכל בני הגולה להקבץ ירושלם׃ 
15O 010:008 וכל אשר לא־יבוא  לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל־רכושו והוא יבדל מקהל הגולה׃    ס 
15O 010:009 ויקבצו כל־אנשי־יהודה ובנימן ׀ ירושלם לשלשת הימים הוא חדש התשיעי בעשרים בחדש וישבו כל־העם ברחוב בית האלהים מרעידים על־הדבר ומהגשמים׃  פ 
15O 010:010 ויקם עזרא הכהן ויאמר אלהם אתם מעלתם ותשיבו נשים נכריות להוסיף על־אשמת ישראל׃ 
15O 010:011 ועתה תנו תודה ליהוה אלהי־אבתיכם ועשו רצונו והבדלו מעמי הארץ ומן־הנשים הנכריות׃ 
15O 010:012 ויענו כל־הקהל ויאמרו קול גדול כן [כדבריך כ] (כדברך ק) עלינו לעשות׃ 
15O 010:013 אבל העם רב והעת גשמים ואין כח לעמוד בחוץ והמלאכה לא־ליום אחד ולא לשנים כי־הרבינו לפשע בדבר הזה׃ 
15O 010:014 יעמדו־נא רינו לכל־הקהל וכל ׀ אשר בערינו ההשיב נשים נכריות יבא לעתים מזמנים ועמהם זקני־עיר ועיר ושפטיה עד להשיב חרון אף־אלהינו ממנו עד לדבר הזה׃  פ 
15O 010:015 אך יונתן בן־עשהאל ויחזיה בן־תקוה עמדו על־זאת ומשלם ושבתי הלוי עזרם׃ 
15O 010:016 ויעשו־כן בני הגולה ויבדלו עזרא הכהן אנשים ראשי האבות לבית אבתם וכלם בשמות וישבו ביום אחד לחדש העשירי לדריוש הדבר׃ 
15O 010:017 ויכלו בכל אנשים ההשיבו נשים נכריות עד יום אחד לחדש הראשון׃  פ 
15O 010:018 וימצא מבני הכהנים אשר השיבו נשים נכריות מבני ישוע בן־יוצדק ואחיו מעשיה ואליעזר ויריב וגדליה׃ 
15O 010:019 ויתנו ידם להוציא נשיהם ואשמים איל־צאן על־אשמתם׃    ס 
15O 010:020 ומבני אמר חנני וזבדיה׃    ס 
15O 010:021 ומבני חרם מעשיה ואליה ושמעיה ויחיאל ועזיה׃ 
15O 010:022 ומבני פשחור אליועיני מעשיה ישמעאל נתנאל יוזבד ואלעשה׃    ס 
15O 010:023 ומן־הלוים יוזבד ושמעי וקליה הוא קליטא פתחיה יהודה ואליעזר׃    ס 
15O 010:024 ומן־המשררים אלישיב ומן־השערים שלם וטלם ואורי׃    ס 
15O 010:025 ומישראל מבני פרעש רמיה ויזיה ומלכיה ומימן ואלעזר ומלכיה ובניה׃    ס 
15O 010:026 ומבני עילם מתניה זכריה ויחיאל ועבדי וירמות ואליה׃    ס 
15O 010:027 ומבני זתוא אליועני אלישיב מתניה וירמות וזבד ועזיזא׃    ס 
15O 010:028 ומבני בבי יהוחנן חנניה זבי עתלי׃    ס 
15O 010:029 ומבני בני משלם מלוך ועדיה ישוב ושאל [ירמות כ] (ורמות׃ ק)    ס 
15O 010:030 ומבני פחת מואב עדנא וכלל בניה מעשיה מתניה בצלאל ובנוי ומנשה׃    ס 
15O 010:031 ובני חרם אליעזר ישיה מלכיה שמעיה שמעון׃ 
15O 010:032 בנימן  מלוך שמריה׃    ס 
15O 010:033 מבני חשם מתני מתתה זבד אליפלט ירמי מנשה שמעי׃    ס 
15O 010:034 מבני בני מעדי עמרם ואואל׃    ס 
15O 010:035 בניה בדיה [כלהי כ] (כלוהו׃ ק) 
15O 010:036 וניה מרמות אלישיב׃ 
15O 010:037 מתניה מתני [ויעשו כ] (ויעשי׃ ק) 
15O 010:038 ובני ובנוי שמעי׃ 
15O 010:039 ושלמיה ונתן ועדיה׃ 
15O 010:040 מכנדבי ששי שרי׃ 
15O 010:041 עזראל ושלמיהו שמריה׃ 
15O 010:042 שלום אמריה יוסף׃    ס 
15O 010:043 מבני נבו יעיאל מתתיה זבד זבינא [ידו כ] (ידי ק) ויואל בניה׃ 
15O 010:044 כל־אלה [נשאו  כ] (נשאו ק) נשים נכריות ויש מהם נשים וישימו בנים׃  פ 
16O 001:001 דברי נחמיה בן־חכליה ויהי בחדש־ [כסלו כ] (כסליו ק) שנת עשרים ואני הייתי בשושן הבירה׃ 
16O 001:002 ויבא חנני אחד מאחי הוא ואנשים מיהודה ואשאלם על־היהודים הפליטה אשר־נשארו מן־השבי ועל־ירושלם׃ 
16O 001:003 ויאמרו לי הנשארים אשר־נשארו מן־השבי שם במדינה ברעה גדלה ובחרפה וחומת ירושלם מפרצת ושעריה נצתו באש׃ 
16O 001:004 ויהי כשמעי ׀ את־הדברים האלה ישבתי ואבכה ואתאבלה ימים ואהי צם ומתפלל לפני אלהי השמים׃ 
16O 001:005 ואמר אנא יהוה אלהי השמים האל הגדול והנורא שמר הברית וחסד לאהביו ולשמרי מצותיו׃ 
16O 001:006 תהי נא אזנך־קשבת ועיניך פתוחות  לשמע אל־תפלת עבדך אשר אנכי מתפלל לפניך היום יומם ולילה על־בני ישראל עבדיך ומתודה על־חטאות בני־ישראל אשר חטאנו לך ואני ובית־אבי חטאנו׃ 
16O 001:007 חבל חבלנו לך ולא־שמרנו את־המצות ואת־החקים ואת־המשפטים אשר צוית את־משה עבדך׃ 
16O 001:008 זכר־נא את־הדבר אשר צוית את־משה עבדך לאמר אתם תמעלו אני אפיץ אתכם בעמים׃ 
16O 001:009 ושבתם אלי ושמרתם מצותי ועשיתם אתם אם־יהיה נדחכם בקצה השמים משם אקבצם [והבואתים כ] (והביאותים ק) אל־המקום אשר בחרתי לשכן את־שמי שם׃ 
16O 001:010 והם עבדיך ועמך אשר פדית בכחך הגדול ובידך החזקה׃ 
16O 001:011 אנא אדני תהי נא אזנך־קשבת אל־תפלת עבדך ואל־תפלת עבדיך החפצים ליראה את־שמך והצליחה־נא לעבדך היום ותנהו לרחמים לפני האיש הזה ואני הייתי משקה למלך׃  פ 
16O 002:001 ויהי ׀ בחדש ניסן שנת עשרים לארתחשסתא  המלך יין לפניו ואשא את־היין ואתנה למלך ולא־הייתי רע לפניו׃ 
16O 002:002 ויאמר לי המלך מדוע ׀ פניך רעים ואתה אינך חולה אין זה כי־אם רע לב ואירא הרבה מאד׃ 
16O 002:003 ואמר למלך המלך לעולם יחיה מדוע לא־ירעו פני אשר העיר בית־קברות אבתי חרבה ושעריה אכלו באש׃    ס 
16O 002:004 ויאמר לי המלך על־מה־זה אתה מבקש ואתפלל אל־אלהי השמים׃ 
16O 002:005 ואמר למלך אם־על־המלך טוב ואם־ייטב עבדך לפניך אשר תשלחני אל־יהודה אל־עיר קברות אבתי ואבננה׃ 
16O 002:006 ויאמר לי המלך והשגל ׀ יושבת אצלו עד־מתי יהיה מהלכך ומתי תשוב וייטב לפני־המלך וישלחני ואתנה לו זמן׃ 
16O 002:007 ואומר למלך אם־על־המלך טוב אגרות יתנו־לי על־פחוות עבר הנהר אשר יעבירוני עד אשר־אבוא אל־יהודה׃ 
16O 002:008 ואגרת אל־אסף שמר הפרדס אשר למלך אשר יתן־לי עצים לקרות את־שערי הבירה אשר־לבית ולחומת העיר ולבית אשר־אבוא אליו ויתן־לי המלך כיד־אלהי הטובה עלי׃ 
16O 002:009 ואבוא אל־פחוות  עבר הנהר ואתנה להם את אגרות המלך וישלח עמי המלך שרי חיל ופרשים׃  פ 
16O 002:010 וישמע סנבלט החרני וטוביה העבד העמני וירע להם רעה גדלה אשר־בא אדם לבקש טובה לבני ישראל׃ 
16O 002:011 ואבוא אל־ירושלם ואהי־שם ימים שלשה׃ 
16O 002:012 ואקום ׀ לילה אני ואנשים ׀ מעט עמי ולא־הגדתי לאדם מה אלהי נתן אל־לבי לעשות לירושלם ובהמה אין עמי כי אם־הבהמה אשר אני רכב בה׃ 
16O 002:013 ואצאה בשער־הגיא לילה ואל־פני עין התנין ואל־שער האשפת ואהי שבר בחומת ירושלם אשר־ [המפרוצים כ] (הם ׀ ק) (פרוצים ק) ושעריה אכלו באש׃ 
16O 002:014 ואעבר אל־שער העין ואל־ברכת המלך ואין־מקום לבהמה לעבר תחתי׃ 
16O 002:015 ואהי עלה בנחל לילה ואהי שבר בחומה ואשוב ואבוא בשער הגיא ואשוב׃ 
16O 002:016 והסגנים לא ידעו אנה הלכתי ומה אני עשה וליהודים ולכהנים ולחרים ולסגנים וליתר עשה המלאכה עד־כן לא הגדתי׃ 
16O 002:017 ואומר אלהם אתם ראים הרעה אשר אנחנו בה אשר ירושלם חרבה ושעריה נצתו באש לכו ונבנה את־חומת ירושלם ולא־נהיה עוד חרפה׃ 
16O 002:018 ואגיד להם את־יד אלהי אשר־היא טובה עלי ואף־דברי המלך אשר אמר־לי ויאמרו נקום ובנינו ויחזקו ידיהם לטובה׃  פ 
16O 002:019 וישמע סנבלט החרני וטביה ׀ העבד העמוני וגשם הערבי וילעגו לנו ויבזו עלינו ויאמרו מה־הדבר הזה אשר אתם עשים העל המלך אתם מרדים׃ 
16O 002:020 ואשיב אותם דבר ואומר להם אלהי השמים הוא יצליח לנו ואנחנו עבדיו נקום ובנינו ולכם אין־חלק וצדקה וזכרון בירושלם׃ 
16O 003:001 ויקם אלישיב הכהן הגדול ואחיו הכהנים ויבנו את־שער הצאן המה קדשוהו ויעמידו דלתתיו ועד־מגדל המאה קדשוהו עד מגדל חננאל׃    ס 
16O 003:002 ועל־ידו בנו אנשי ירחו    ס   ועל־ידו בנה זכור בן־אמרי׃    ס 
16O 003:003 ואת שער הדגים בנו בני הסנאה המה קרוהו ויעמידו דלתתיו מנעוליו ובריחיו׃    ס 
16O 003:004 ועל־ידם החזיק מרמות בן־אוריה בן־הקוץ    ס   ועל־ידם החזיק משלם בן־ברכיה בן־משיזבאל    ס   ועל־ידם החזיק צדוק בן־בענא׃    ס 
16O 003:005 ועל־ידם החזיקו התקועים ואדיריהם לא־הביאו צורם בעבדת אדניהם׃    ס 
16O 003:006 ואת שער הישנה החזיקו יוידע בן־פסח ומשלם בן־בסודיה המה קרוהו ויעמידו דלתתיו ומנעליו ובריחיו׃    ס 
16O 003:007 ועל־ידם החזיק מלטיה הגבעני וידון המרנתי אנשי גבעון והמצפה לכסא פחת עבר הנהר׃    ס 
16O 003:008 על־ידו החזיק עזיאל בן־חרהיה צורפים    ס   ועל־ידו החזיק חנניה בן־הרקחים ויעזבו ירושלם עד החומה הרחבה׃    ס 
16O 003:009 ועל־ידם החזיק רפיה בן־חור שר חצי פלך ירושלם׃    ס 
16O 003:010 ועל־ידם החזיק ידיה בן־חרומף ונגד ביתו    ס   ועל־ידו החזיק חטוש בן־חשבניה׃ 
16O 003:011 מדה שנית החזיק מלכיה בן־חרם וחשוב בן־פחת מואב ואת מגדל התנורים׃    ס 
16O 003:012 ועל־ידו החזיק שלום בן־הלוחש שר חצי פלך ירושלם הוא ובנותיו׃    ס 
16O 003:013 את שער הגיא החזיק חנון וישבי זנוח המה בנוהו ויעמידו דלתתיו מנעליו ובריחיו ואלף אמה בחומה עד שער השפות׃ 
16O 003:014 ואת ׀ שער האשפות החזיק מלכיה בן־רכב שר פלך בית־הכרם הוא יבננו ויעמיד דלתתיו מנעליו ובריחיו׃    ס 
16O 003:015 ואת שער העין החזיק שלון בן־כל־חזה שר פלך המצפה הוא יבננו ויטללנו [ויעמידו כ] (ויעמיד ק) דלתתיו מנעליו ובריחיו ואת חומת ברכת השלח לגן־המלך ועד־המעלות היורדות מעיר דויד׃    ס 
16O 003:016 אחריו החזיק נחמיה בן־עזבוק שר חצי פלך בית־צור עד־נגד קברי דויד ועד־הברכה העשויה ועד בית הגברים׃    ס 
16O 003:017 אחריו החזיקו הלוים רחום בן־בני על־ידו החזיק חשביה שר־חצי־פלך קעילה לפלכו׃    ס 
16O 003:018 אחריו החזיקו אחיהם בוי בן־חנדד שר חצי פלך קעילה׃    ס 
16O 003:019 ויחזק על־ידו עזר בן־ישוע שר המצפה מדה שנית מנגד עלת הנשק המקצע׃    ס 
16O 003:020 אחריו החרה החזיק ברוך בן־ [זבי כ] (זכי ק) מדה שנית מן־המקצוע עד־פתח בית אלישיב הכהן הגדול׃    ס 
16O 003:021 אחריו החזיק מרמות בן־אוריה בן־הקוץ מדה שנית מפתח בית אלישיב ועד־תכלית בית אלישיב׃    ס 
16O 003:022 ואחריו החזיקו הכהנים אנשי הככר׃ 
16O 003:023 אחריו החזיק בנימן וחשוב נגד ביתם    ס   אחריו החזיק עזריה בן־מעשיה בן־ענניה אצל ביתו׃    ס 
16O 003:024 אחריו החזיק בנוי בן־חנדד מדה שנית מבית עזריה עד־המקצוע ועד־הפנה׃ 
16O 003:025 פלל בן־אוזי מנגד המקצוע והמגדל היוצא מבית המלך העליון אשר לחצר המטרה אחריו פדיה בן־פרעש׃    ס 
16O 003:026 והנתינים היו ישבים בעפל עד נגד שער המים למזרח והמגדל היוצא׃    ס 
16O 003:027 אחריו החזיקו התקעים מדה שנית מנגד המגדל הגדול היוצא ועד חומת העפל׃ 
16O 003:028 מעל ׀ שער הסוסים החזיקו הכהנים איש לנגד ביתו׃    ס 
16O 003:029 אחריו החזיק צדוק בן־אמר נגד ביתו    ס   ואחריו החזיק שמעיה בן־שכניה שמר שער המזרח׃    ס 
16O 003:030 [אחרי כ] (אחריו ק) החזיק חנניה בן־שלמיה וחנון בן־צלף הששי מדה שני    ס   אחריו החזיק משלם בן־ברכיה נגד נשכתו׃    ס 
16O 003:031 [אחרי כ] (אחריו ק) החזיק מלכיה בן־הצרפי עד־בית הנתינים והרכלים נגד שער המפקד ועד עלית הפנה׃ 
16O 003:032 ובין עלית הפנה לשער הצאן החזיקו הצרפים והרכלים׃  פ 
16O 003:033 יהי כאשר שמע סנבלט כי־אנחנו בונים את־החומה ויחר לו ויכעס הרבה וילעג על־היהודים׃ 
16O 003:034 ויאמר ׀ לפני אחיו וחיל שמרון ויאמר מה היהודים האמללים עשים היעזבו להם היזבחו היכלו ביום היחיו את־האבנים מערמות העפר והמה שרופות׃ 
16O 003:035 וטוביה העמני אצלו ויאמר גם אשר־הם בונים אם־יעלה שועל ופרץ חומת אבניהם׃  פ 
16O 003:036 שמע אלהינו כי־היינו בוזה והשב חרפתם אל־ראשם ותנם לבזה בארץ שביה׃ 
16O 003:037 ואל־תכס על־עונם וחטאתם מלפניך אל־תמחה כי הכעיסו לנגד הבונים׃ 
16O 003:038 ונבנה את־החומה ותקשר כל־החומה עד־חציה ויהי לב לעם לעשות׃  פ 
16O 004:001 ויהי כאשר שמע סנבלט וטוביה והערבים והעמנים והאשדודים כי־עלתה ארוכה לחמות ירושלם כי־החלו הפרצים להסתם ויחר להם מאד׃ 
16O 004:002 ויקשרו כלם יחדו לבוא להלחם בירושלם ולעשות לו תועה׃ 
16O 004:003 ונתפלל אל־אלהינו ונעמיד משמר עליהם יומם ולילה מפניהם׃ 
16O 004:004 ויאמר יהודה כשל כח הסבל והעפר הרבה ואנחנו לא נוכל לבנות בחומה׃ 
16O 004:005 ויאמרו צרינו לא ידעו ולא יראו עד אשר־נבוא אל־תוכם והרגנום והשבתנו את־המלאכה׃ 
16O 004:006 ויהי כאשר־באו היהודים הישבים אצלם ויאמרו לנו עשר פעמים מכל־המקמות אשר־תשובו עלינו׃ 
16O 004:007 ואעמיד מתחתיות למקום מאחרי לחומה [בצחחיים כ] (בצחיחים ק) ואעמיד את־העם למשפחות עם־חרבתיהם רמחיהם וקשתתיהם׃ 
16O 004:008 וארא ואקום ואמר אל־החרים ואל־הסגנים ואל־יתר העם אל־תיראו מפניהם את־אדני הגדול והנורא זכרו והלחמו על־אחיכם בניכם ובנתיכם נשיכם ובתיכם׃  פ 
16O 004:009 ויהי כאשר־שמעו אויבינו כי־נודע  לנו ויפר האלהים את־עצתם [ונשוב כ] (ונשב ק) כלנו אל־החומה איש אל־מלאכתו׃ 
16O 004:010 ויהי ׀ מן־היום ההוא חצי נערי עשים במלאכה וחצים מחזיקים והרמחים המגנים והקשתות והשרינים והשרים אחרי כל־בית יהודה׃ 
16O 004:011 הבונים בחומה והנשאים בסבל עמשים באחת ידו עשה במלאכה ואחת מחזקת השלח׃ 
16O 004:012 והבונים איש חרבו אסורים על־מתניו ובונים והתוקע בשופר אצלי׃ 
16O 004:013 ואמר אל־החרים ואל־הסגנים ואל־יתר העם המלאכה הרבה ורחבה ואנחנו נפרדים על־החומה רחוקים איש מאחיו׃ 
16O 004:014 במקום אשר תשמעו את־קול השופר שמה תקבצו אלינו אלהינו ילחם לנו׃ 
16O 004:015 ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים׃ 
16O 004:016 גם בעת ההיא אמרתי לעם איש ונערו ילינו בתוך ירושלם והיו־לנו הלילה משמר והיום מלאכה׃ 
16O 004:017 ואין אני ואחי ונערי ואנשי המשמר אשר אחרי אין־אנחנו פשטים בגדינו איש שלחו המים׃    ס 
16O 005:001 ותהי צעקת העם ונשיהם גדולה אל־אחיהם היהודים׃ 
16O 005:002 ויש אשר אמרים בנינו ובנתינו אנחנו רבים ונקחה דגן ונאכלה ונחיה׃ 
16O 005:003 ויש אשר אמרים שדתינו וכרמינו ובתינו אנחנו ערבים ונקחה דגן ברעב׃ 
16O 005:004 ויש אשר אמרים לוינו כסף למדת המלך שדתינו וכרמינו׃ 
16O 005:005 ועתה כבשר אחינו בשרנו כבניהם בנינו והנה אנחנו כבשים את־בנינו ואת־בנתינו לעבדים ויש מבנתינו נכבשות ואין לאל ידנו ושדתינו וכרמינו לאחרים׃ 
16O 005:006 ויחר לי מאד כאשר שמעתי את־זעקתם ואת הדברים האלה׃ 
16O 005:007 וימלך לבי עלי ואריבה את־החרים ואת־הסגנים ואמרה להם משא  איש־באחיו אתם נשאים  ואתן עליהם קהלה גדולה׃ 
16O 005:008 ואמרה להם אנחנו קנינו את־אחינו היהודים הנמכרים לגוים כדי בנו וגם־אתם תמכרו את־אחיכם ונמכרו־לנו ויחרישו ולא מצאו דבר׃    ס 
16O 005:009 [ויאמר כ] (ואומר  ק) לא־טוב הדבר אשר־אתם עשים הלוא ביראת אלהינו תלכו מחרפת הגוים אויבינו׃ 
16O 005:010 וגם־אני אחי ונערי נשים בהם כסף ודגן נעזבה־נא את־המשא הזה׃ 
16O 005:011 השיבו נא להם כהיום שדתיהם כרמיהם זיתיהם ובתיהם ומאת הכסף והדגן התירוש והיצהר אשר אתם נשים בהם׃ 
16O 005:012 ויאמרו נשיב ומהם לא נבקש כן נעשה כאשר אתה אומר ואקרא את־הכהנים ואשביעם לעשות כדבר הזה׃ 
16O 005:013 גם־חצני נערתי ואמרה ככה ינער האלהים את־כל־האיש אשר לא־יקים את־הדבר הזה מביתו ומיגיעו וככה יהיה נעור ורק ויאמרו כל־הקהל אמן ויהללו את־יהוה ויעש העם כדבר הזה׃ 
16O 005:014 גם מיום ׀ אשר־צוה אתי להיות פחם בארץ יהודה משנת עשרים ועד שנת שלשים ושתים לארתחשסתא המלך שנים שתים עשרה אני ואחי לחם הפחה לא אכלתי׃ 
16O 005:015 והפחות הראשנים אשר־לפני הכבידו על־העם ויקחו מהם בלחם ויין אחר כסף־שקלים ארבעים גם נעריהם שלטו על־העם ואני לא־עשיתי כן מפני יראת אלהים׃ 
16O 005:016 וגם במלאכת החומה הזאת החזקתי ושדה לא קנינו וכל־נערי קבוצים שם על־המלאכה׃ 
16O 005:017 והיהודים והסגנים מאה וחמשים איש והבאים אלינו מן־הגוים אשר־סביבתינו על־שלחני׃ 
16O 005:018 ואשר היה נעשה ליום אחד שור אחד צאן שש־בררות וצפרים נעשו־לי ובין עשרת ימים בכל־יין להרבה ועם־זה לחם הפחה לא בקשתי כי־כבדה העבדה על־העם הזה׃ 
16O 005:019 זכרה־לי אלהי לטובה כל אשר־עשיתי על־העם הזה׃  פ 
16O 006:001 ויהי כאשר נשמע לסנבלט וטוביה ולגשם הערבי וליתר איבינו כי בניתי את־החומה ולא־נותר בה פרץ גם עד־העת ההיא דלתות לא־העמדתי בשערים׃ 
16O 006:002 וישלח סנבלט וגשם אלי לאמר לכה ונועדה יחדו בכפירים בבקעת אונו והמה חשבים לעשות לי רעה׃ 
16O 006:003 ואשלחה עליהם מלאכים לאמר מלאכה גדולה אני עשה ולא אוכל לרדת למה תשבת המלאכה כאשר ארפה וירדתי אליכם׃ 
16O 006:004 וישלחו אלי כדבר הזה ארבע פעמים ואשיב אותם כדבר הזה׃    ס 
16O 006:005 וישלח אלי סנבלט כדבר הזה פעם חמישית את־נערו ואגרת פתוחה בידו׃ 
16O 006:006 כתוב בה בגוים נשמע וגשמו אמר אתה והיהודים חשבים למרוד על־כן אתה בונה החומה ואתה הוה להם למלך כדברים האלה׃ 
16O 006:007 וגם־נביאים העמדת לקרא עליך בירושלם לאמר מלך ביהודה ועתה ישמע למלך כדברים האלה ועתה לכה ונועצה יחדו׃    ס 
16O 006:008 ואשלחה אליו לאמר לא נהיה כדברים האלה אשר אתה אומר כי מלבך אתה בודאם 
16O 006:009 כי כלם מיראים אותנו לאמר ירפו ידיהם מן־המלאכה ולא תעשה ועתה חזק את־ידי׃ 
16O 006:010 ואני־באתי בית שמעיה בן־דליה בן־מהיטבאל והוא עצור ויאמר נועד אל־בית האלהים אל־תוך ההיכל ונסגרה דלתות ההיכל כי באים להרגך ולילה באים להרגך׃ 
16O 006:011 ואמרה האיש כמוני יברח ומי כמוני אשר־יבוא אל־ההיכל וחי לא אבוא׃ 
16O 006:012 ואכירה והנה לא־אלהים שלחו כי הנבואה דבר עלי וטוביה וסנבלט שכרו׃ 
16O 006:013 למען שכור הוא למען־אירא ואעשה־כן וחטאתי והיה להם לשם רע למען יחרפוני׃  פ 
16O 006:014 זכרה אלהי לטוביה ולסנבלט כמעשיו אלה וגם לנועדיה הנביאה וליתר הנביאים אשר היו מיראים אותי׃ 
16O 006:015 ותשלם החומה בעשרים וחמשה לאלול לחמשים ושנים יום׃  פ 
16O 006:016 ויהי כאשר שמעו כל־אויבינו ויראו כל־הגוים אשר סביבתינו ויפלו מאד בעיניהם וידעו כי מאת אלהינו נעשתה המלאכה הזאת׃ 
16O 006:017 גם ׀ בימים ההם מרבים חרי יהודה אגרתיהם הולכות על־טוביה ואשר לטוביה באות אליהם׃ 
16O 006:018 כי־רבים ביהודה בעלי שבועה לו כי־חתן הוא לשכניה בן־ארח ויהוחנן בנו לקח את־בת־משלם בן ברכיה׃ 
16O 006:019 גם טובתיו היו אמרים לפני ודברי היו מוציאים לו אגרות שלח טוביה ליראני׃ 
16O 007:001 ויהי כאשר נבנתה החומה ואעמיד הדלתות ויפקדו  השוערים והמשררים והלוים׃ 
16O 007:002 ואצוה את־חנני אחי ואת־חנניה שר הבירה על־ירושלם כי־הוא כאיש אמת וירא את־האלהים מרבים׃ 
16O 007:003 [ויאמר כ] (ואמר ק) להם לא יפתחו שערי ירושלם עד־חם השמש ועד הם עמדים יגיפו הדלתות ואחזו והעמיד משמרות ישבי ירושלם איש במשמרו ואיש נגד ביתו׃ 
16O 007:004 והעיר רחבת ידים וגדולה והעם מעט בתוכה ואין בתים בנוים׃ 
16O 007:005 ויתן אלהי אל־לבי ואקבצה את־החרים ואת־הסגנים ואת־העם להתיחש ואמצא ספר היחש העולים בראשונה ואמצא כתוב בו׃  פ 
16O 007:006 אלה ׀ בני המדינה העלים משבי הגולה אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל וישובו לירושלם וליהודה איש לעירו׃ 
16O 007:007 הבאים עם־זרבבל ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן מספרת בגוי נחום בענה מספר אנשי עם ישראל׃    ס 
16O 007:008 בני פרעש אלפים מאה ושבעים ושנים׃    ס 
16O 007:009 בני שפטיה שלש מאות שבעים ושנים׃    ס 
16O 007:010 בני ארח שש מאות חמשים ושנים׃    ס 
16O 007:011 בני־פחת מואב לבני ישוע ויואב אלפים ושמנה מאות שמנה עשר׃    ס 
16O 007:012 בני עילם אלף מאתים חמשים וארבעה׃    ס 
16O 007:013 בני זתוא שמנה מאות ארבעים וחמשה׃    ס 
16O 007:014 בני זכי שבע מאות וששים׃    ס 
16O 007:015 בני בנוי שש מאות ארבעים ושמנה׃    ס 
16O 007:016 בני בבי שש מאות עשרים ושמנה׃    ס 
16O 007:017 בני עזגד אלפים שלש מאות עשרים ושנים׃    ס 
16O 007:018 בני אדניקם שש מאות ששים ושבעה׃    ס 
16O 007:019 בני בגוי אלפים ששים ושבעה׃    ס 
16O 007:020 בני עדין שש מאות חמשים וחמשה׃    ס 
16O 007:021 בני־אטר לחזקיה תשעים ושמנה׃    ס 
16O 007:022 בני חשם שלש מאות עשרים ושמנה׃    ס 
16O 007:023 בני בצי שלש מאות עשרים וארבעה׃    ס 
16O 007:024 בני חריף מאה שנים עשר׃    ס 
16O 007:025 בני גבעון  תשעים וחמשה׃    ס 
16O 007:026 אנשי בית־לחם ונטפה מאה שמנים ושמנה׃    ס 
16O 007:027 אנשי ענתות מאה עשרים ושמנה׃    ס 
16O 007:028 אנשי בית־עזמות ארבעים ושנים׃    ס 
16O 007:029 אנשי קרית יערים כפירה ובארות שבע מאות ארבעים ושלשה׃    ס 
16O 007:030 אנשי הרמה וגבע שש מאות עשרים ואחד׃    ס 
16O 007:031 אנשי מכמס מאה ועשרים ושנים׃    ס 
16O 007:032 אנשי בית־אל והעי מאה עשרים ושלשה׃    ס 
16O 007:033 אנשי נבו אחר חמשים ושנים׃    ס 
16O 007:034 בני עילם אחר אלף מאתים חמשים וארבעה׃    ס 
16O 007:035 בני חרם שלש מאות ועשרים׃    ס 
16O 007:036 בני ירחו שלש מאות ארבעים וחמשה׃    ס 
16O 007:037 בני־לד חדיד ואונו שבע מאות ועשרים ואחד׃    ס 
16O 007:038 בני סנאה שלשת אלפים תשע מאות ושלשים׃  פ 
16O 007:039 הכהנים בני ידעיה לבית ישוע תשע מאות שבעים ושלשה׃    ס 
16O 007:040 בני אמר אלף חמשים ושנים׃    ס 
16O 007:041 בני פשחור אלף מאתים ארבעים ושבעה׃    ס 
16O 007:042 בני חרם אלף שבעה עשר׃  פ 
16O 007:043 הלוים בני־ישוע לקדמיאל לבני להודוה שבעים וארבעה׃    ס 
16O 007:044 המשררים בני אסף מאה ארבעים ושמנה׃    ס 
16O 007:045 השערים בני־שלום בני־אטר בני־טלמן בני־עקוב בני חטיטא בני שבי מאה שלשים ושמנה׃    ס 
16O 007:046 הנתינים בני־צחא בני־חשפא בני טבעות׃ 
16O 007:047 בני־קירס בני־סיעא בני פדון׃ 
16O 007:048 בני־לבנה בני־חגבה בני שלמי׃ 
16O 007:049 בני־חנן בני־גדל בני־גחר׃ 
16O 007:050 בני־ראיה בני־רצין בני נקודא׃ 
16O 007:051 בני־גזם בני־עזא בני פסח׃ 
16O 007:052 בני־בסי בני־מעונים בני [נפושסים כ] (נפישסים׃ ק) 
16O 007:053 בני־בקבוק בני־חקופא בני חרחור׃ 
16O 007:054 בני־בצלית בני־מחידא בני חרשא׃ 
16O 007:055 בני־ברקוס בני־סיסרא בני־תמח׃ 
16O 007:056 בני נציח בני חטיפא׃ 
16O 007:057 בני עבדי שלמה בני־סוטי בני־סופרת בני פרידא׃ 
16O 007:058 בני־יעלא בני־דרקון בני גדל׃ 
16O 007:059 בני שפטיה בני־חטיל בני פכרת הצביים בני אמון׃ 
16O 007:060 כל־הנתינים ובני עבדי שלמה שלש מאות תשעים ושנים׃  פ 
16O 007:061 ואלה העולים  מתל מלח תל חרשא כרוב אדון ואמר ולא יכלו להגיד בית־אבותם וזרעם אם מישראל הם׃ 
16O 007:062 בני־דליה בני־טוביה בני נקודא שש מאות וארבעים ושנים׃    ס 
16O 007:063 ומן־הכהנים בני חביה בני הקוץ בני ברזלי אשר לקח מבנות ברזלי הגלעדי אשה ויקרא על־שמם׃ 
16O 007:064 אלה בקשו כתבם המתיחשים ולא נמצא ויגאלו מן־הכהנה׃ 
16O 007:065 ויאמר התרשתא להם אשר לא־יאכלו מקדש הקדשים עד עמד הכהן לאורים ותומים׃ 
16O 007:066 כל־הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים שלש־מאות וששים׃ 
16O 007:067 מלבד עבדיהם ואמהתיהם אלה שבעת אלפים שלש מאות שלשים ושבעה ולהם משררים ומשררות מאתים וארבעים וחמשה׃    ס 
16O 007:068 גמלים ארבע מאות שלשים וחמשה    ס   חמרים ששת אלפים שבע מאות ועשרים׃ 
16O 007:069 ומקצת ראשי האבות נתנו למלאכה התרשתא נתן לאוצר זהב דרכמנים אלף מזרקות חמשים כתנות כהנים שלשים וחמש מאות׃ 
16O 007:070 ומראשי האבות נתנו לאוצר המלאכה זהב דרכמונים שתי רבות וכסף מנים אלפים ומאתים׃ 
16O 007:071 ואשר נתנו שארית העם זהב דרכמונים שתי רבוא וכסף מנים אלפים וכתנת כהנים ששים ושבעה׃  פ 
16O 007:072 וישבו הכהנים והלוים והשוערים והמשררים ומן־העם והנתינים וכל־ישראל בעריהם ויגע החדש השביעי ובני ישראל בעריהם׃ 
16O 008:001 ויאספו כל־העם כאיש אחד אל־הרחוב אשר לפני שער־המים ויאמרו לעזרא הספר להביא את־ספר תורת משה אשר־צוה יהוה את־ישראל׃ 
16O 008:002 ויביא עזרא הכהן את־התורה לפני הקהל מאיש ועד־אשה וכל מבין לשמע ביום אחד לחדש השביעי׃ 
16O 008:003 ויקרא־בו לפני הרחוב אשר ׀ לפני שער־המים מן־האור עד־מחצית היום נגד האנשים והנשים והמבינים ואזני כל־העם אל־ספר התורה׃ 
16O 008:004 ויעמד עזרא הספר על־מגדל־עץ אשר עשו לדבר ויעמד אצלו מתתיה ושמע ועניה ואוריה וחלקיה ומעשיה על־ימינו ומשמאלו פדיה ומישאל ומלכיה וחשם וחשבדנה זכריה משלם׃  פ 
16O 008:005 ויפתח עזרא הספר לעיני כל־העם כי־מעל כל־העם היה וכפתחו עמדו כל־העם׃ 
16O 008:006 ויברך עזרא את־יהוה האלהים הגדול ויענו כל־העם אמן ׀ אמן במעל ידיהם ויקדו וישתחו ליהוה אפים ארצה׃ 
16O 008:007 וישוע ובני ושרביה  ׀ ימין עקוב שבתי ׀ הודיה מעשיה קליטא עזריה יוזבד חנן פלאיה והלוים מבינים את־העם לתורה והעם על־עמדם׃ 
16O 008:008 ויקראו בספר בתורת האלהים מפרש ושום שכל ויבינו במקרא׃    ס 
16O 008:009 ויאמר נחמיה הוא התרשתא ועזרא הכהן ׀ הספר והלוים המבינים את־העם לכל־העם היום קדש־הוא ליהוה אלהיכם אל־תתאבלו ואל־תבכו כי בוכים כל־העם כשמעם את־דברי התורה׃ 
16O 008:010 ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי־קדוש היום לאדנינו ואל־תעצבו כי־חדות יהוה היא מעזכם׃ 
16O 008:011 והלוים מחשים לכל־העם לאמר הסו כי היום קדש ואל־תעצבו׃ 
16O 008:012 וילכו כל־העם לאכל ולשתות ולשלח מנות ולעשות שמחה גדולה כי הבינו בדברים אשר הודיעו להם׃    ס 
16O 008:013 וביום השני נאספו ראשי האבות לכל־העם הכהנים והלוים אל־עזרא הספר ולהשכיל אל־דברי התורה׃ 
16O 008:014 וימצאו כתוב בתורה אשר צוה יהוה ביד־משה אשר ישבו בני־ישראל בסכות בחג בחדש השביעי׃ 
16O 008:015 ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל־עריהם ובירושלם לאמר צאו ההר והביאו עלי־זית ועלי־עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבת לעשת סכת ככתוב׃  פ 
16O 008:016 ויצאו העם ויביאו ויעשו להם סכות איש על־גגו ובחצרתיהם ובחצרות בית האלהים וברחוב שער המים וברחוב שער אפרים׃ 
16O 008:017 ויעשו כל־הקהל השבים מן־השבי ׀ סכות וישבו בסכות כי לא־עשו מימי ישוע בן־נון כן בני ישראל עד היום ההוא ותהי שמחה גדולה מאד׃ 
16O 008:018 ויקרא בספר תורת האלהים יום ׀ ביום מן־היום הראשון עד היום האחרון ויעשו־חג שבעת ימים וביום השמיני עצרת כמשפט׃  פ 
16O 009:001 וביום עשרים וארבעה לחדש הזה נאספו בני־ישראל בצום ובשקים ואדמה עליהם׃ 
16O 009:002 ויבדלו זרע ישראל מכל בני נכר ויעמדו ויתודו על־חטאתיהם ועונות אבתיהם׃ 
16O 009:003 ויקומו על־עמדם ויקראו בספר תורת יהוה אלהיהם רבעית היום ורבעית מתודים ומשתחוים ליהוה אלהיהם׃  פ 
16O 009:004 ויקם על־מעלה הלוים ישוע ובני קדמיאל שבניה בני שרביה בני כנני ויזעקו בקול גדול אל־יהוה אלהיהם׃ 
16O 009:005 ויאמרו הלוים ישוע וקדמיאל בני חשבניה שרביה הודיה שבניה פתחיה קומו ברכו את־יהוה אלהיכם מן־העולם עד־העולם ויברכו שם כבודך ומרומם על־כל־ברכה ותהלה׃ 
16O 009:006 אתה־הוא יהוה לבדך [את כ] (אתה ק) עשית את־השמים שמי השמים וכל־צבאם הארץ וכל־אשר עליה הימים וכל־אשר בהם ואתה מחיה את־כלם וצבא השמים לך משתחוים׃ 
16O 009:007 אתה־הוא יהוה האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם׃ 
16O 009:008 ומצאת את־לבבו נאמן לפניך וכרות עמו הברית לתת את־ארץ הכנעני החתי האמרי והפרזי והיבוסי והגרגשי לתת לזרעו ותקם את־דבריך כי צדיק אתה׃ 
16O 009:009 ותרא את־עני אבתינו במצרים ואת־זעקתם שמעת על־ים־סוף׃ 
16O 009:010 ותתן אתת ומפתים בפרעה ובכל־עבדיו ובכל־עם ארצו כי ידעת כי הזידו עליהם ותעש־לך שם כהיום הזה׃ 
16O 009:011 והים בקעת לפניהם ויעברו בתוך־הים ביבשה ואת־רדפיהם השלכת במצולת כמו־אבן במים עזים׃ 
16O 009:012 ובעמוד ענן הנחיתם יומם ובעמוד אש לילה להאיר להם את־הדרך אשר ילכו־בה׃ 
16O 009:013 ועל הר־סיני ירדת ודבר עמהם משמים ותתן להם משפטים ישרים ותורות אמת חקים ומצות טובים׃ 
16O 009:014 ואת־שבת קדשך הודעת  להם ומצוות וחקים ותורה צוית להם ביד משה עבדך׃ 
16O 009:015 ולחם משמים נתתה להם לרעבם ומים מסלע הוצאת להם לצמאם ותאמר להם לבוא לרשת את־הארץ אשר־נשאת את־ידך לתת להם׃ 
16O 009:016 והם ואבתינו הזידו ויקשו את־ערפם ולא שמעו אל־מצותיך׃ 
16O 009:017 וימאנו לשמע ולא־זכרו נפלאתיך אשר עשית עמהם ויקשו את־ערפם ויתנו־ראש לשוב לעבדתם במרים ואתה אלוה סליחות חנון ורחום ארך־אפים ורב־ [וחסד כ] (חסד  ק) ולא עזבתם׃ 
16O 009:018 אף כי־עשו להם עגל מסכה ויאמרו זה אלהיך אשר העלך ממצרים ויעשו נאצות גדלות׃ 
16O 009:019 ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם במדבר את־עמוד הענן לא־סר מעליהם ביומם להנחתם בהדרך ואת־עמוד האש בלילה להאיר להם ואת־הדרך אשר ילכו־בה׃ 
16O 009:020 ורוחך הטובה נתת להשכילם ומנך לא־מנעת מפיהם ומים נתתה להם לצמאם׃ 
16O 009:021 וארבעים שנה כלכלתם במדבר לא חסרו שלמתיהם לא בלו ורגליהם לא בצקו׃ 
16O 009:022 ותתן להם ממלכות ועממים ותחלקם לפאה ויירשו את־ארץ סיחון ואת־ארץ מלך חשבון ואת־ארץ עוג מלך־הבשן׃ 
16O 009:023 ובניהם הרבית כככבי השמים ותביאם אל־הארץ אשר־אמרת לאבתיהם לבוא לרשת׃ 
16O 009:024 ויבאו הבנים ויירשו את־הארץ ותכנע לפניהם את־ישבי הארץ הכנענים ותתנם בידם ואת־מלכיהם ואת־עממי הארץ לעשות בהם כרצונם׃ 
16O 009:025 וילכדו ערים בצרות ואדמה שמנה ויירשו בתים מלאים־כל־טוב ברות חצובים כרמים וזיתים ועץ מאכל לרב ויאכלו וישבעו וישמינו ויתעדנו בטובך הגדול׃ 
16O 009:026 וימרו וימרדו בך וישלכו את־תורתך אחרי גום ואת־נביאיך הרגו אשר־העידו בם להשיבם אליך ויעשו נאצות גדולת׃ 
16O 009:027 ותתנם ביד צריהם ויצרו להם ובעת צרתם יצעקו אליך ואתה משמים תשמע וכרחמיך הרבים תתן להם מושיעים ויושיעום מיד צריהם׃ 
16O 009:028 וכנוח להם ישובו לעשות רע לפניך ותעזבם ביד איביהם וירדו בהם וישובו ויזעקוך ואתה משמים תשמע ותצילם כרחמיך רבות עתים׃ 
16O 009:029 ותעד בהם להשיבם אל־תורתך והמה הזידו ולא־שמעו למצותיך ובמשפטיך חטאו־בם אשר־יעשה אדם וחיה בהם ויתנו כתף סוררת וערפם הקשו ולא שמעו׃ 
16O 009:030 ותמשך עליהם שנים רבות ותעד בם ברוחך ביד־נביאיך ולא האזינו ותתנם ביד עמי הארצת׃ 
16O 009:031 וברחמיך הרבים לא־עשיתם כלה ולא עזבתם כי אל־חנון ורחום אתה׃ 
16O 009:032 ועתה אלהינו האל הגדול הגבור והנורא שומר הברית והחסד אל־ימעט לפניך את כל־התלאה אשר־מצאתנו למלכינו לשרינו ולכהנינו ולנביאנו ולאבתינו ולכל־עמך מימי מלכי אשור עד היום הזה׃ 
16O 009:033 ואתה צדיק על כל־הבא עלינו כי־אמת עשית ואנחנו הרשענו׃ 
16O 009:034 ואת־מלכינו שרינו כהנינו ואבתינו לא עשו תורתך ולא הקשיבו אל־מצותיך ולעדותיך אשר העידת בהם׃ 
16O 009:035 והם במלכותם ובטובך הרב אשר־נתת להם ובארץ הרחבה והשמנה אשר־נתת לפניהם לא עבדוך ולא־שבו ממעלליהם הרעים׃ 
16O 009:036 הנה אנחנו היום עבדים והארץ אשר־נתתה לאבתינו לאכל את־פריה ואת־טובה הנה אנחנו עבדים עליה׃ 
16O 009:037 ותבואתה מרבה למלכים אשר־נתתה עלינו בחטאותינו ועל גויתינו משלים ובבהמתנו כרצונם ובצרה גדולה אנחנו׃  פ 
16O 010:001 ובכל־זאת אנחנו כרתים אמנה וכתבים ועל החתום שרינו לוינו כהנינו׃ 
16O 010:002 ועל החתומים נחמיה התרשתא בן־חכליה וצדקיה׃ 
16O 010:003 שריה עזריה ירמיה׃ 
16O 010:004 פשחור אמריה מלכיה׃ 
16O 010:005 חטוש שבניה מלוך׃ 
16O 010:006 חרם מרמות עבדיה׃ 
16O 010:007 דניאל גנתון ברוך׃ 
16O 010:008 משלם אביה מימן׃ 
16O 010:009 מעזיה בלגי שמעיה אלה הכהנים׃    ס 
16O 010:010 והלוים וישוע בן־אזניה בנוי מבני חנדד קדמיאל׃ 
16O 010:011 ואחיהם שבניה הודיה קליטא פלאיה חנן׃ 
16O 010:012 מיכא רחוב חשביה׃ 
16O 010:013 זכור שרביה שבניה׃ 
16O 010:014 הודיה בני בנינו׃    ס 
16O 010:015 ראשי העם פרעש פחת מואב עילם זתוא בני׃ 
16O 010:016 בני עזגד בבי׃ 
16O 010:017 אדניה בגוי עדין׃ 
16O 010:018 אטר חזקיה עזור׃ 
16O 010:019 הודיה חשם בצי׃ 
16O 010:020 חריף ענתות [נובי כ] (ניבי׃ ק) 
16O 010:021 מגפיעש משלם חזיר׃ 
16O 010:022 משיזבאל צדוק ידוע׃ 
16O 010:023 פלטיה חנן עניה׃ 
16O 010:024 הושע חנניה חשוב׃ 
16O 010:025 הלוחש פלחא שובק׃ 
16O 010:026 רחום חשבנה מעשיה׃ 
16O 010:027 ואחיה חנן ענן׃ 
16O 010:028 מלוך חרם בענה׃ 
16O 010:029 ושאר העם הכהנים הלוים השוערים המשררים הנתינים וכל־הנבדל מעמי הארצות אל־תורת האלהים נשיהם בניהם ובנתיהם כל יודע מבין׃ 
16O 010:030 מחזיקים על־אחיהם אדיריהם ובאים באלה ובשבועה ללכת בתורת האלהים אשר נתנה ביד משה עבד־האלהים ולשמור ולעשות את־כל־מצות יהוה אדנינו ומשפטיו וחקיו׃ 
16O 010:031 ואשר לא־נתן בנתינו לעמי הארץ ואת־בנתיהם לא נקח לבנינו׃ 
16O 010:032 ועמי הארץ המביאים את־המקחות וכל־שבר ביום השבת למכור לא־נקח מהם בשבת וביום קדש ונטש את־השנה השביעית ומשא כל־יד׃ 
16O 010:033 והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלשית השקל בשנה לעבדת בית אלהינו׃ 
16O 010:034 ללחם המערכת ומנחת התמיד ולעולת התמיד השבתות החדשים למועדים ולקדשים ולחטאות לכפר על־ישראל וכל מלאכת בית־אלהינו׃    ס 
16O 010:035 והגורלות הפלנו על־קרבן העצים הכהנים הלוים והעם להביא לבית אלהינו לבית־אבתינו לעתים מזמנים שנה בשנה לבער על־מזבח יהוה אלהינו ככתוב בתורה׃ 
16O 010:036 ולהביא את־בכורי אדמתנו ובכורי כל־פרי כל־עץ שנה בשנה לבית יהוה׃ 
16O 010:037 ואת־בכרות בנינו ובהמתינו ככתוב בתורה ואת־בכורי בקרינו וצאנינו להביא לבית אלהינו לכהנים המשרתים בבית אלהינו׃ 
16O 010:038 ואת־ראשית עריסתינו ותרומתינו ופרי כל־עץ תירוש ויצהר נביא לכהנים אל־לשכות בית־אלהינו ומעשר אדמתנו ללוים והם הלוים המעשרים בכל ערי עבדתנו׃ 
16O 010:039 והיה הכהן בן־אהרן עם־הלוים בעשר הלוים והלוים יעלו את־מעשר המעשר לבית אלהינו אל־הלשכות לבית האוצר׃ 
16O 010:040 כי אל־הלשכות יביאו בני־ישראל ובני הלוי את־תרומת הדגן התירוש והיצהר ושם כלי המקדש והכהנים המשרתים והשוערים והמשררים ולא נעזב את־בית אלהינו׃ 
16O 011:001 וישבו שרי־העם בירושלם ושאר העם הפילו גורלות להביא ׀ אחד מן־העשרה לשבת בירושלם עיר הקדש ותשע הידות בערים׃ 
16O 011:002 ויברכו העם לכל האנשים המתנדבים לשבת בירושלם׃  פ 
16O 011:003 ואלה ראשי המדינה אשר ישבו בירושלם ובערי יהודה ישבו איש באחזתו בעריהם ישראל הכהנים והלוים והנתינים ובני עבדי שלמה׃ 
16O 011:004 ובירושלם ישבו מבני יהודה ומבני בנימן מבני יהודה עתיה בן־עזיה בן־זכריה בן־אמריה בן־שפטיה בן־מהללאל מבני־פרץ׃ 
16O 011:005 ומעשיה בן־ברוך בן־כל־חזה בן־חזיה בן־עדיה בן־יויריב בן־זכריה בן־השלני ׃ 
16O 011:006 כל־בני־פרץ הישבים בירושלם ארבע מאות ששים ושמנה אנשי־חיל׃    ס 
16O 011:007 ואלה בני בנימן סלא בן־משלם בן־יועד בן־פדיה בן־קוליה בן־מעשיה בן־איתיאל בן־ישעיה׃ 
16O 011:008 ואחריו גבי סלי תשע מאות עשרים ושמנה׃ 
16O 011:009 ויואל בן־זכרי פקיד עליהם ויהודה בן־הסנואה על־העיר משנה׃  פ 
16O 011:010 מן־הכהנים ידעיה בן־יויריב יכין׃ 
16O 011:011 שריה בן־חלקיה בן־משלם בן־צדוק בן־מריות בן־אחיטוב נגד בית האלהים׃ 
16O 011:012 ואחיהם עשי המלאכה לבית שמנה מאות עשרים ושנים ועדיה בן־ירחם בן־פלליה בן־אמצי בן־זכריה בן־פשחור בן־מלכיה׃ 
16O 011:013 ואחיו ראשים לאבות מאתים ארבעים ושנים ועמשסי בן־עזראל בן־אחזי בן־משלמות בן־אמר׃ 
16O 011:014 ואחיהם גבורי חיל מאה עשרים ושמנה ופקיד עליהם זבדיאל בן־הגדולים׃    ס 
16O 011:015 ומן־הלוים שמעיה בן־חשוב בן־עזריקם בן־חשביה בן־בוני׃ 
16O 011:016 ושבתי ויוזבד על־המלאכה החיצנה לבית האלהים מראשי הלוים׃ 
16O 011:017 ומתניה בן־מיכה בן־זבדי בן־אסף ראש התחלה יהודה לתפלה ובקבקיה משנה מאחיו ועבדא בן־שמוע בן־גלל בן־ [ידיתון כ] (ידותון׃ ק) 
16O 011:018 כל־הלוים בעיר הקדש מאתים שמנים וארבעה׃  פ 
16O 011:019 והשוערים עקוב טלמון ואחיהם השמרים בשערים מאה שבעים ושנים׃ 
16O 011:020 ושאר ישראל הכהנים הלוים בכל־ערי יהודה איש בנחלתו׃ 
16O 011:021 והנתינים ישבים בעפל וציחא וגשפא על־הנתינים׃  פ 
16O 011:022 ופקיד הלוים בירושלם עזי בן־בני בן־חשביה בן־מתניה בן־מיכא מבני אסף המשררים לנגד מלאכת בית־האלהים׃ 
16O 011:023 כי־מצות המלך עליהם ואמנה על־המשררים דבר־יום ביומו׃ 
16O 011:024 ופתחיה בן־משיזבאל מבני־זרח בן־יהודה ליד המלך לכל־דבר לעם׃ 
16O 011:025 ואל־החצרים בשדתם מבני יהודה ישבו בקרית הארבע ובנתיה ובדיבן ובנתיה וביקבצאל וחצריה׃ 
16O 011:026 ובישוע ובמולדה ובבית פלט׃ 
16O 011:027 ובחצר שועל ובבאר שבע ובנתיה׃ 
16O 011:028 ובצקלג ובמכנה ובבנתיה׃ 
16O 011:029 ובעין רמון ובצרעה ובירמות׃ 
16O 011:030 זנח עדלם וחצריהם לכיש ושדתיה עזקה ובנתיה ויחנו מבאר־שבע עד־גיא־הנם׃ 
16O 011:031 ובני בנימן מגבע מכמש ועיה ובית־אל ובנתיה׃ 
16O 011:032 ענתות נב ענניה׃ 
16O 011:033 חצור ׀ רמה גתים׃ 
16O 011:034 חדיד צבעים נבלט׃ 
16O 011:035 לד ואונו גי החרשים׃ 
16O 011:036 ומן־הלוים מחלקות יהודה לבנימין׃  פ 
16O 012:001 ואלה הכהנים והלוים אשר עלו עם־זרבבל בן־שאלתיאל וישוע שריה ירמיה עזרא׃ 
16O 012:002 אמריה מלוך חטוש׃ 
16O 012:003 שכניה רחם מרמת׃ 
16O 012:004 עדוא גנתוי אביה׃ 
16O 012:005 מימין מעדיה בלגה׃ 
16O 012:006 שמעיה ויויריב ידעיה׃ 
16O 012:007 סלו עמוק חלקיה ידעיה אלה ראשי הכהנים ואחיהם בימי ישוע׃  פ 
16O 012:008 והלוים ישוע בנוי קדמיאל שרביה יהודה מתניה על־הידות הוא ואחיו ׃ 
16O 012:009 ובקבקיה [וענו כ] (ועני ק) אחיהם לנגדם למשמרות׃ 
16O 012:010 וישוע הוליד את־יויקים ויויקים הוליד את־אלישיב ואלישיב את־יוידע׃ 
16O 012:011 ויוידע הוליד את־יונתן ויונתן הוליד את־ידוע׃ 
16O 012:012 ובימי יויקים היו כהנים ראשי האבות לשריה מריה לירמיה חנניה׃ 
16O 012:013 לעזרא משלם לאמריה יהוחנן׃ 
16O 012:014 [למלוכי כ] (למליכו ק) יונתן לשבניה יוסף׃ 
16O 012:015 לחרם עדנא למריות חלקי׃ 
16O 012:016 [לעדיא כ] (לעדוא ק) זכריה לגנתון משלם׃ 
16O 012:017 לאביה זכרי למנימין למועדיה פלטי׃ 
16O 012:018 לבלגה שמוע לשמעיה יהונתן׃ 
16O 012:019 וליויריב מתני לידעיה עזי׃ 
16O 012:020 לסלי קלי לעמוק עבר׃ 
16O 012:021 לחלקיה חשביה לידעיה נתנאל׃ 
16O 012:022 הלוים בימי אלישיב יוידע ויוחנן וידוע כתובים ראשי אבות והכהנים על־מלכות דריוש הפרסי׃  פ 
16O 012:023 בני לוי ראשי האבות כתובים על־ספר דברי הימים ועד־ימי יוחנן בן־אלישיב׃ 
16O 012:024 וראשי הלוים חשביה שרביה וישוע בן־קדמיאל ואחיהם לנגדם להלל להודות במצות דויד איש־האלהים משמר לעמת משמר׃ 
16O 012:025 מתניה ובקבקיה עבדיה משלם טלמון עקוב שמרים שוערים משמר באספי השערים׃ 
16O 012:026 אלה בימי יויקים בן־ישוע בן־יוצדק ובימי נחמיה הפחה ועזרא הכהן הסופר׃  פ 
16O 012:027 ובחנכת חומת ירושלם בקשו את־הלוים מכל־מקומתם להביאם לירושלם לעשת חנכה ושמחה ובתודות ובשיר מצלתים נבלים ובכנרות׃ 
16O 012:028 ויאספו בני המשררים ומן־הככר סביבות ירושלם ומן־חצרי נטפתי׃ 
16O 012:029 ומבית הגלגל ומשדות גבע ועזמות כי חצרים בנו להם המשררים סביבות ירושלם׃ 
16O 012:030 ויטהרו הכהנים והלוים ויטהרו את־העם ואת־השערים ואת־החומה׃ 
16O 012:031 ואעלה את־שרי יהודה מעל לחומה ואעמידה שתי תודת גדולת ותהלכת לימין מעל לחומה לשער האשפת׃ 
16O 012:032 וילך אחריהם הושעיה וחצי שרי יהודה׃ 
16O 012:033 ועזריה עזרא ומשלם׃ 
16O 012:034 יהודה ובנימן ושמעיה וירמיה׃    ס 
16O 012:035 ומבני הכהנים בחצצרות זכריה בן־יונתן בן־שמעיה בן־מתניה בן־מיכיה בן־זכור בן־אסף׃ 
16O 012:036 ואחיו שמעיה ועזראל מללי גללי מעי נתנאל ויהודה חנני בכלי־שיר דויד איש האלהים ועזרא הסופר לפניהם׃ 
16O 012:037 ועל שער העין ונגדם עלו על־מעלות עיר דויד במעלה לחומה מעל לבית דויד ועד שער המים מזרח׃ 
16O 012:038 והתודה השנית ההולכת למואל ואני אחריה וחצי העם מעל להחומה מעל למגדל התנורים ועד החומה הרחבה׃ 
16O 012:039 ומעל לשער־אפרים ועל־שער הישנה ועל־שער הדגים ומגדל חננאל ומגדל המאה ועד שער הצאן  ועמדו בשער המטרה׃ 
16O 012:040 ותעמדנה שתי התודת בבית האלהים ואני וחצי הסגנים עמי׃ 
16O 012:041 והכהנים אליקים מעשיה מנימין מיכיה אליועיני זכריה חנניה בחצצרות׃ 
16O 012:042 ומעשיה ושמעיה ואלעזר ועזי ויהוחנן ומלכיה ועילם ועזר וישמיעו המשררים ויזרחיה הפקיד׃ 
16O 012:043 ויזבחו ביום־ההוא זבחים גדולים וישמחו כי האלהים שמחם שמחה גדולה וגם הנשים והילדים שמחו ותשמע שמחת ירושלם מרחוק׃ 
16O 012:044 ויפקדו ביום ההוא אנשים על־הנשכות לאוצרות לתרומות לראשית ולמעשרות לכנוס בהם לשדי הערים מנאות התורה לכהנים וללוים כי שמחת יהודה על־הכהנים ועל־הלוים העמדים׃ 
16O 012:045 וישמרו משמרת אלהיהם ומשמרת הטהרה והמשררים והשערים כמצות דויד שלמה בנו׃ 
16O 012:046 כי־בימי דויד ואסף מקדם [ראש כ] (ראשי ק) המשררים ושיר־תהלה והדות לאלהים׃ 
16O 012:047 וכל־ישראל בימי זרבבל ובימי נחמיה נתנים מניות המשררים והשערים דבר־יום ביומו ומקדשים ללוים והלוים מקדשים לבני אהרן׃  פ 
16O 013:001 ביום ההוא נקרא בספר משה באזני העם ונמצא כתוב בו אשר לא־יבוא עמני ומאבי בקהל האלהים עד־עולם׃ 
16O 013:002 כי לא קדמו את־בני ישראל בלחם ובמים וישכר עליו את־בלעם לקללו ויהפך אלהינו הקללה לברכה׃ 
16O 013:003 ויהי כשמעם את־התורה ויבדילו כל־ערב מישראל׃ 
16O 013:004 ולפני מזה אלישיב הכהן נתון בלשכת בית־אלהינו קרוב לטוביה׃ 
16O 013:005 ויעש לו לשכה גדולה ושם היו לפנים נתנים את־המנחה הלבונה והכלים ומעשר הדגן התירוש והיצהר מצות הלוים והמשררים והשערים ותרומת הכהנים׃ 
16O 013:006 ובכל־זה לא הייתי בירושלם כי בשנת שלשים ושתים לארתחשסתא  מלך־בבל באתי אל־המלך ולקץ ימים נשאלתי מן־המלך׃ 
16O 013:007 ואבוא לירושלם ואבינה ברעה אשר עשה אלישיב לטוביה לעשות לו נשכה בחצרי בית האלהים׃ 
16O 013:008 וירע לי מאד ואשליכה את־כל־כלי בית־טוביה החוץ מן־הלשכה׃ 
16O 013:009 ואמרה ויטהרו הלשכות ואשיבה שם כלי בית האלהים את־המנחה והלבונה׃  פ 
16O 013:010 ואדעה כי־מניות  הלוים לא נתנה ויברחו איש־לשדהו הלוים והמשררים עשי המלאכה׃ 
16O 013:011 ואריבה את־הסגנים ואמרה מדוע נעזב בית־האלהים ואקבצם  ואעמדם על־עמדם׃ 
16O 013:012 וכל־יהודה הביאו מעשר הדגן והתירוש והיצהר לאוצרות׃ 
16O 013:013 ואוצרה על־אוצרות שלמיה הכהן וצדוק הסופר ופדיה מן־הלוים ועל־ידם חנן בן־זכור בן־מתניה כי נאמנים נחשבו ועליהם לחלק לאחיהם׃  פ 
16O 013:014 זכרה־לי אלהי על־זאת ואל־תמח חסדי אשר עשיתי בבית אלהי ובמשמריו׃ 
16O 013:015 בימים ההמה ראיתי ביהודה ׀ דרכים־גתות  ׀ בשבת ומביאים הערמות ועמסים על־החמרים ואף־יין ענבים ותאנים וכל־משא ומביאים ירושלם ביום השבת ואעיד ביום מכרם ציד׃ 
16O 013:016 והצרים ישבו בה מביאים דאג וכל־מכר ומכרים בשבת לבני יהודה ובירושלם׃ 
16O 013:017 ואריבה את חרי יהודה ואמרה להם מה־הדבר הרע הזה אשר אתם עשים ומחללים את־יום השבת׃ 
16O 013:018 הלוא כה עשו אבתיכם ויבא אלהינו עלינו את כל־הרעה הזאת ועל העיר הזאת ואתם מוסיפים חרון על־ישראל לחלל את־השבת׃  פ 
16O 013:019 ויהי כאשר צללו שערי ירושלם לפני השבת ואמרה ויסגרו הדלתות ואמרה אשר לא יפתחום עד אחר השבת ומנערי העמדתי על־השערים לא־יבוא משא ביום השבת׃ 
16O 013:020 וילינו הרכלים ומכרי כל־ממכר מחוץ לירושלם פעם ושתים׃ 
16O 013:021 ואעידה בהם ואמרה אליהם מדוע אתם לנים נגד החומה אם־תשנו יד אשלח בכם מן־העת ההיא לא־באו בשבת׃    ס 
16O 013:022 ואמרה ללוים אשר יהיו מטהרים ובאים שמרים השערים לקדש את־יום השבת גם־זאת זכרה־לי אלהי וחוסה עלי כרב חסדך׃  פ 
16O 013:023 גם ׀ בימים ההם ראיתי את־היהודים השיבו נשים [אשדודיות כ] (אשדדיות  ק) [עמוניות כ] (עמניות  ק) מואביות׃ 
16O 013:024 ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם׃ 
16O 013:025 ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם באלהים אם־תתנו בנתיכם לבניהם ואם־תשאו מבנתיהם לבניכם ולכם׃ 
16O 013:026 הלוא על־אלה חטא־שלמה מלך ישראל ובגוים הרבים לא־היה מלך כמהו ואהוב לאלהיו היה ויתנהו אלהים מלך על־כל־ישראל גם־אותו החטיאו הנשים הנכריות׃ 
16O 013:027 ולכם הנשמע לעשת את כל־הרעה הגדולה הזאת למעל באלהינו להשיב נשים נכריות׃ 
16O 013:028 ומבני יוידע בן־אלישיב הכהן הגדול חתן לסנבלט החרני ואבריחהו מעלי׃ 
16O 013:029 זכרה להם אלהי על גאלי הכהנה וברית הכהנה והלוים׃ 
16O 013:030 וטהרתים מכל־נכר ואעמידה משמרות לכהנים וללוים איש במלאכתו׃ 
16O 013:031 ולקרבן העצים בעתים מזמנות ולבכורים  זכרה־לי אלהי לטובה׃ 
17O 001:001 ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המלך מהדו ועד־כוש שבע ועשרים ומאה מדינה׃ 
17O 001:002 בימים ההם כשבת ׀ המלך אחשורוש על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה׃ 
17O 001:003 בשנת שלוש למלכו עשה משתה לכל־שריו ועבדיו חיל ׀ פרס ומדי הפרתמים ושרי המדינות לפניו׃ 
17O 001:004 בהראתו את־עשר כבוד מלכותו ואת־יקר תפארת גדולתו ימים רבים שמונים ומאת יום׃ 
17O 001:005 ובמלואת ׀ הימים האלה עשה המלך לכל־העם הנמצאים בשושן הבירה למגדול ועד־קטן משתה שבעת ימים בחצר גנת ביתן המלך׃ 
17O 001:006 חור ׀ כרפס ותכלת אחוז בחבלי־בוץ וארגמן על־גלילי כסף ועמודי שש מטות ׀ זהב וכסף על רצפת בהט־ושש ודר וסחרת׃ 
17O 001:007 והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים ויין מלכות רב כיד המלך׃ 
17O 001:008 והשתיה כדת אין אנס כי־כן ׀ יסד המלך על כל־רב ביתו לעשות כרצון איש־ואיש׃ 
17O 001:009 גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות אשר למלך אחשורוש׃    ס 
17O 001:010 ביום השביעי כטוב לב־המלך ביין אמר למהומן בזתא חרבונא בגתא ואבגתא זתר וכרכס שבעת הסריסים המשרתים את־פני המלך אחשורוש׃ 
17O 001:011 להביא את־ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות להראות העמים והשרים את־יפיה כי־טובת מראה היא׃ 
17O 001:012 ותמאן המלכה ושתי לבוא בדבר המלך אשר ביד הסריסים ויקצף המלך מאד וחמתו בערה בו׃ 
17O 001:013 ויאמר המלך לחכמים ידעי העתים כי־כן דבר המלך לפני כל־ידעי דת ודין׃ 
17O 001:014 והקרב אליו  כרשנא שתר אדמתא תרשיש מרס מרסנא ממוכן שבעת שרי ׀ פרס ומדי ראי פני המלך הישבים ראשנה במלכות׃ 
17O 001:015 כדת מה־לעשות במלכה ושתי על ׀ אשר לא־עשתה את־מאמר המלך אחשורוש ביד הסריסים׃    ס 
17O 001:016 ויאמר [מומכן כ] (ממוכן ק) לפני המלך והשרים לא על־המלך לבדו עותה ושתי המלכה כי על־כל־השרים ועל־כל־העמים אשר בכל־מדינות המלך אחשורוש׃ 
17O 001:017 כי־יצא דבר־המלכה על־כל־הנשים להבזות בעליהן בעיניהן באמרם המלך אחשורוש אמר להביא את־ושתי המלכה לפניו ולא־באה׃ 
17O 001:018 והיום הזה תאמרנה ׀ שרות פרס־ומדי אשר שמעו את־דבר המלכה לכל שרי המלך וכדי בזיון וקצף׃ 
17O 001:019 אם־על־המלך טוב יצא דבר־מלכות מלפניו ויכתב בדתי פרס־ומדי ולא יעבור אשר לא־תבוא ושתי לפני המלך אחשורוש ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה׃ 
17O 001:020 ונשמע פתגם המלך אשר־יעשה בכל־מלכותו כי רבה היא וכל־הנשים יתנו יקר לבעליהן למגדול ועד־קטן׃ 
17O 001:021 וייטב הדבר בעיני המלך והשרים ויעש המלך כדבר ממוכן׃ 
17O 001:022 וישלח ספרים אל־כל־מדינות המלך אל־מדינה ומדינה ככתבה ואל־עם ועם כלשונו להיות כל־איש שרר בביתו ומדבר כלשון עמו׃  פ 
17O 002:001 אחר הדברים האלה כשך חמת המלך אחשורוש זכר את־ושתי ואת אשר־עשתה ואת אשר־נגזר עליה׃ 
17O 002:002 ויאמרו נערי־המלך משרתיו יבקשו למלך נערות בתולות טובות מראה׃ 
17O 002:003 ויפקד המלך פקידים בכל־מדינות מלכותו ויקבצו את־כל־נערה־בתולה טובת מראה אל־שושן הבירה אל־בית הנשים אל־יד הגא סריס המלך שמר הנשים ונתון תמרוקיהן׃ 
17O 002:004 והנערה אשר תיטב בעיני המלך תמלך תחת ושתי וייטב הדבר בעיני המלך ויעש כן׃    ס 
17O 002:005 איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן־שמעי בן־קיש איש ימיני׃ 
17O 002:006 אשר הגלה מירושלים עם־הגלה אשר הגלתה עם יכניה מלך־יהודה אשר הגלה נבוכדנאצר מלך בבל׃ 
17O 002:007 ויהי אמן את־הדסה היא אסתר בת־דדו כי אין לה אב ואם והנערה יפת־תאר וטובת מראה ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת׃ 
17O 002:008 ויהי בהשמע דבר־המלך ודתו ובהקבץ נערות רבות אל־שושן הבירה אל־יד הגי ותלקח אסתר אל־בית המלך אל־יד הגי שמר הנשים׃ 
17O 002:009 ותיטב הנערה בעיניו ותשא חסד לפניו ויבהל את־תמרוקיה ואת־מנותה לתת לה ואת שבע הנערות הראיות לתת־לה מבית המלך וישנה ואת־נערותיה לטוב בית הנשים׃ 
17O 002:010 לא־הגידה אסתר את־עמה ואת־מולדתה כי מרדכי צוה עליה אשר לא־תגיד׃ 
17O 002:011 ובכל־יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית־הנשים לדעת את־שלום אסתר ומה־יעשה בה׃ 
17O 002:012 ובהגיע תר נערה ונערה לבוא ׀ אל־המלך אחשורוש מקץ היות לה כדת הנשים שנים עשר חדש כי כן ימלאו ימי מרוקיהן ששה חדשים בשמן המר וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים׃ 
17O 002:013 ובזה הנערה באה אל־המלך את כל־אשר תאמר ינתן לה לבוא עמה מבית הנשים עד־בית המלך׃ 
17O 002:014 בערב ׀ היא באה ובבקר היא שבה אל־בית הנשים שני אל־יד שעשגז סריס המלך שמר הפילגשים לא־תבוא עוד אל־המלך כי אם־חפץ בה המלך ונקראה בשם׃ 
17O 002:015 ובהגיע תר־אסתר בת־אביחיל דד מרדכי אשר לקח־לו לבת לבוא אל־המלך לא בקשה דבר כי אם את־אשר יאמר הגי סריס־המלך שמר הנשים ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל־ראיה׃ 
17O 002:016 ותלקח אסתר אל־המלך אחשורוש אל־בית מלכותו בחדש העשירי הוא־חדש טבת בשנת־שבע למלכותו׃ 
17O 002:017 ויאהב המלך את־אסתר מכל־הנשים ותשא־חן וחסד לפניו מכל־הבתולת וישם כתר־מלכות בראשה וימליכה תחת ושתי׃ 
17O 002:018 ויעש המלך משתה גדול לכל־שריו ועבדיו את משתה אסתר והנחה למדינות עשה ויתן משאת כיד המלך׃ 
17O 002:019 ובהקבץ בתולות שנית ומרדכי ישב בשער־המלך׃ 
17O 002:020 אין אסתר מגדת מולדתה ואת־עמה כאשר צוה עליה מרדכי ואת־מאמר מרדכי אסתר עשה כאשר היתה באמנה אתו׃    ס 
17O 002:021 בימים ההם ומרדכי ישב בשער־המלך קצף בגתן ותרש שני־סריסי המלך משמרי הסף ויבקשו לשלח יד במלך אחשורש׃ 
17O 002:022 ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי׃ 
17O 002:023 ויבקש הדבר וימצא ויתלו שניהם על־עץ ויכתב בספר דברי הימים לפני המלך׃  פ 
17O 003:001 אחר ׀ הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את־המן בן־המדתא האגגי וינשאהו וישם את־כסאו מעל כל־השרים אשר אתו׃ 
17O 003:002 וכל־עבדי המלך אשר־בשער המלך כרעים ומשתחוים להמן כי־כן צוה־לו המלך ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה׃ 
17O 003:003 ויאמרו עבדי המלך אשר־בשער המלך למרדכי מדוע אתה עובר את מצות המלך׃ 
17O 003:004 ויהי [באמרם כ] (כאמרם ק) אליו יום ויום ולא שמע אליהם ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי־הגיד להם אשר־הוא יהודי׃ 
17O 003:005 וירא המן כי־אין מרדכי כרע ומשתחוה לו וימלא המן חמה׃ 
17O 003:006 ויבז בעיניו לשלח יד במרדכי לבדו כי־הגידו לו את־עם מרדכי ויבקש המן להשמיד את־כל־היהודים אשר בכל־מלכות אחשורוש עם מרדכי׃ 
17O 003:007 בחדש הראשון הוא־חדש ניסן בשנת שתים עשרה למלך אחשורוש הפיל פור הוא הגורל לפני המן מיום ׀ ליום ומחדש לחדש שנים־עשר הוא־חדש אדר׃    ס 
17O 003:008 ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם־אחד מפזר ומפרד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שנות מכל־עם ואת־דתי המלך אינם עשים ולמלך אין־שוה להניחם׃ 
17O 003:009 אם־על־המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר־כסף אשקול על־ידי עשי המלאכה להביא אל־גנזי המלך׃ 
17O 003:010 ויסר המלך את־טבעתו מעל ידו ויתנה להמן בן־המדתא האגגי צרר היהודים׃ 
17O 003:011 ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך׃ 
17O 003:012 ויקראו ספרי המלך בחדש הראשון בשלושה עשר יום בו ויכתב ככל־אשר־צוה המן אל אחשדרפני־המלך ואל־הפחות אשר ׀ על־מדינה ומדינה ואל־שרי עם ועם מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו בשם המלך אחשורש נכתב ונחתם בטבעת המלך׃ 
17O 003:013 ונשלוח ספרים ביד הרצים אל־כל־מדינות המלך להשמיד להרג ולאבד את־כל־היהודים מנער ועד־זקן טף ונשים ביום אחד בשלושה עשר לחדש שנים־עשר הוא־חדש אדר ושללם לבוז׃ 
17O 003:014 פתשגן הכתב להנתן דת בכל־מדינה ומדינה גלוי לכל־העמים להיות עתדים ליום הזה׃ 
17O 003:015 הרצים יצאו דחופים בדבר המלך והדת נתנה בשושן הבירה והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה׃  פ 
17O 004:001 ומרדכי ידע את־כל־אשר נעשה ויקרע מרדכי את־בגדיו וילבש שק ואפר ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדלה ומרה׃ 
17O 004:002 ויבוא עד לפני שער־המלך כי אין לבוא אל־שער המלך בלבוש שק׃ 
17O 004:003 ובכל־מדינה ומדינה מקום אשר דבר־המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד שק ואפר יצע לרבים׃ 
17O 004:004 [ותבואינה כ] (ותבואנה  ק) נערות אסתר וסריסיה ויגידו לה ותתחלחל המלכה מאד ותשלח בגדים להלביש את־מרדכי ולהסיר שקו מעליו ולא קבל׃ 
17O 004:005 ותקרא אסתר להתך מסריסי המלך אשר העמיד לפניה ותצוהו על־מרדכי לדעת מה־זה ועל־מה־זה׃ 
17O 004:006 ויצא התך אל־מרדכי אל־רחוב העיר אשר לפני שער־המלך׃ 
17O 004:007 ויגד־לו מרדכי את כל־אשר קרהו ואת ׀ פרשת הכסף אשר אמר המן לשקול על־גנזי המלך [ביהודיים כ] (ביהודים  ק) לאבדם׃ 
17O 004:008 ואת־פתשגן כתב־הדת אשר־נתן בשושן להשמידם נתן לו להראות את־אסתר ולהגיד לה ולצוות עליה לבוא אל־המלך להתחנן־לו ולבקש מלפניו על־עמה׃ 
17O 004:009 ויבוא התך ויגד לאסתר את דברי מרדכי׃ 
17O 004:010 ותאמר אסתר להתך ותצוהו אל־מרדכי׃ 
17O 004:011 כל־עבדי המלך ועם־מדינות המלך יודעים אשר כל־איש ואשה אשר יבוא־אל־המלך אל־החצר הפנימית אשר לא־יקרא אחת דתו להמית לבד מאשר יושיט־לו המלך את־שרביט הזהב וחיה ואני לא נקראתי לבוא אל־המלך זה שלושים יום׃ 
17O 004:012 ויגידו למרדכי את דברי אסתר׃  פ 
17O 004:013 ויאמר מרדכי להשיב אל־אסתר אל־תדמי בנפשך להמלט בית־המלך מכל־היהודים׃ 
17O 004:014 כי אם־החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית־אביך תאבדו ומי יודע אם־לעת כזאת הגעת למלכות׃ 
17O 004:015 ותאמר אסתר להשיב אל־מרדכי׃ 
17O 004:016 לך כנוס את־כל־היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל־תאכלו ואל־תשתו שלשת ימים לילה ויום גם־אני ונערתי אצום כן ובכן אבוא אל־המלך אשר לא־כדת וכאשר אבדתי אבדתי׃ 
17O 004:017 ויעבר מרדכי ויעש ככל אשר־צותה עליו אסתר׃    ס 
17O 005:001 ויהי ׀ ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות ותעמד בחצר בית־המלך הפנימית נכח בית המלך והמלך יושב על־כסא מלכותו בבית המלכות נכח פתח הבית׃ 
17O 005:002 ויהי כראות המלך את־אסתר המלכה עמדת בחצר נשאה חן בעיניו ויושט המלך לאסתר את־שרביט הזהב אשר בידו ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט׃    ס 
17O 005:003 ויאמר לה המלך מה־לך אסתר המלכה ומה־בקשתך עד־חצי המלכות וינתן לך׃ 
17O 005:004 ותאמר אסתר אם־על־המלך טוב יבוא המלך והמן היום אל־המשתה אשר־עשיתי לו׃ 
17O 005:005 ויאמר המלך מהרו את־המן לעשות את־דבר אסתר ויבא המלך והמן אל־המשתה אשר־עשתה אסתר׃ 
17O 005:006 ויאמר המלך לאסתר במשתה היין מה־שאלתך וינתן לך ומה־בקשתך עד־חצי המלכות ותעש׃ 
17O 005:007 ותען אסתר ותאמר שאלתי ובקשתי׃ 
17O 005:008 אם־מצאתי חן בעיני המלך ואם־על־המלך טוב לתת את־שאלתי ולעשות את־בקשתי יבוא המלך והמן אל־המשתה אשר אעשה להם ומחר אעשה כדבר המלך׃ 
17O 005:009 ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב וכראות המן את־מרדכי בשער המלך ולא־קם ולא־זע ממנו וימלא המן על־מרדכי חמה׃ 
17O 005:010 ויתאפק המן ויבוא אל־ביתו וישלח ויבא את־אהביו ואת־זרש אשתו׃ 
17O 005:011 ויספר להם המן את־כבוד עשרו ורב בניו ואת כל־אשר גדלו המלך ואת אשר נשאו על־השרים ועבדי המלך׃ 
17O 005:012 ויאמר המן אף לא־הביאה אסתר המלכה עם־המלך אל־המשתה אשר־עשתה כי אם־אותי וגם־למחר אני קרוא־לה עם־המלך׃ 
17O 005:013 וכל־זה איננו שוה לי בכל־עת אשר אני ראה את־מרדכי היהודי יושב בשער המלך׃ 
17O 005:014 ותאמר לו זרש אשתו וכל־אהביו יעשו־עץ גבה חמשים אמה ובבקר ׀ אמר למלך ויתלו את־מרדכי עליו ובא־עם־המלך אל־המשתה שמח וייטב הדבר לפני המן ויעש העץ׃  פ 
17O 006:001 בלילה ההוא נדדה שנת המלך ויאמר להביא את־ספר הזכרנות דברי הימים ויהיו נקראים לפני המלך׃ 
17O 006:002 וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי על־בגתנא ותרש שני סריסי המלך משמרי הסף אשר בקשו לשלח יד במלך אחשורוש׃ 
17O 006:003 ויאמר המלך מה־נעשה יקר וגדולה למרדכי על־זה ויאמרו נערי המלך משרתיו לא־נעשה עמו דבר׃ 
17O 006:004 ויאמר המלך מי בחצר והמן בא לחצר בית־המלך החיצונה לאמר למלך לתלות את־מרדכי על־העץ אשר־הכין לו׃ 
17O 006:005 ויאמרו נערי המלך אליו הנה המן עמד בחצר ויאמר המלך יבוא׃ 
17O 006:006 ויבוא המן ויאמר לו המלך מה־לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו ויאמר המן בלבו למי יחפץ המלך לעשות יקר יותר ממני׃ 
17O 006:007 ויאמר המן אל־המלך איש אשר המלך חפץ ביקרו׃ 
17O 006:008 יביאו לבוש מלכות אשר לבש־בו המלך וסוס אשר רכב עליו המלך ואשר נתן כתר מלכות בראשו׃ 
17O 006:009 ונתון הלבוש והסוס על־יד־איש משרי המלך הפרתמים והלבישו את־האיש אשר המלך חפץ ביקרו והרכיבהו על־הסוס ברחוב העיר וקראו לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו׃ 
17O 006:010 ויאמר המלך להמן מהר קח את־הלבוש ואת־הסוס כאשר דברת ועשה־כן למרדכי היהודי היושב בשער המלך אל־תפל דבר מכל אשר דברת׃ 
17O 006:011 ויקח המן את־הלבוש ואת־הסוס וילבש את־מרדכי וירכיבהו ברחוב העיר ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו׃ 
17O 006:012 וישב מרדכי אל־שער המלך והמן נדחף אל־ביתו אבל וחפוי ראש׃ 
17O 006:013 ויספר המן לזרש אשתו ולכל־אהביו את כל־אשר קרהו ויאמרו  לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפל לפניו לא־תוכל לו כי־נפול תפול לפניו׃ 
17O 006:014 עודם מדברים עמו וסריסי המלך הגיעו ויבהלו להביא את־המן אל־המשתה אשר־עשתה אסתר׃ 
17O 007:001 ויבא המלך והמן לשתות עם־אסתר המלכה׃ 
17O 007:002 ויאמר המלך לאסתר גם ביום השני במשתה היין מה־שאלתך אסתר המלכה ותנתן לך ומה־בקשתך עד־חצי המלכות ותעש׃ 
17O 007:003 ותען אסתר המלכה ותאמר אם־מצאתי חן בעיניך המלך ואם־על־המלך טוב תנתן־לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי׃ 
17O 007:004 כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצר שוה בנזק המלך׃    ס 
17O 007:005 ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה מי הוא זה ואי־זה הוא אשר־מלאו לבו לעשות כן׃ 
17O 007:006 ותאמר־אסתר איש צר ואויב המן  הרע הזה והמן נבעת מלפני המלך והמלכה׃ 
17O 007:007 והמלך קם בחמתו ממשתה היין אל־גנת הביתן והמן עמד לבקש על־נפשו מאסתר המלכה כי ראה כי־כלתה אליו הרעה מאת המלך׃ 
17O 007:008 והמלך שב מגנת הביתן אל־בית ׀ משתה היין והמן נפל על־המטה אשר אסתר עליה ויאמר המלך הגם לכבוש את־המלכה עמי בבית הדבר יצא מפי המלך ופני המן חפו׃    ס 
17O 007:009 ויאמר חרבונה אחד מן־הסריסים לפני המלך גם הנה־העץ אשר־עשה המן למרדכי אשר דבר־טוב על־המלך עמד בבית המן גבה חמשים אמה ויאמר המלך תלהו עליו׃ 
17O 007:010 ויתלו את־המן על־העץ אשר־הכין למרדכי וחמת המלך שככה׃  פ 
17O 008:001 ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את־בית המן צרר [היהודיים כ] (היהודים ק) ומרדכי בא לפני המלך כי־הגידה אסתר מה הוא־לה׃ 
17O 008:002 ויסר המלך את־טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי ותשם אסתר את־מרדכי על־בית המן׃  פ 
17O 008:003 ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך ותפל לפני רגליו ותבך ותתחנן־לו להעביר את־רעת המן האגגי ואת מחשבתו אשר חשב על־היהודים׃ 
17O 008:004 ויושט המלך לאסתר את שרבט הזהב ותקם אסתר ותעמד לפני המלך׃ 
17O 008:005 ותאמר אם־על־המלך טוב ואם־מצאתי חן לפניו וכשר הדבר לפני המלך וטובה אני בעיניו יכתב להשיב את־הספרים מחשבת המן בן־המדתא האגגי אשר כתב לאבד את־היהודים אשר בכל־מדינות המלך׃ 
17O 008:006 כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר־ימצא את־עמי ואיככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי׃    ס 
17O 008:007 ויאמר המלך אחשורש לאסתר המלכה ולמרדכי היהודי הנה בית־המן נתתי לאסתר ואתו תלו על־העץ על אשר־שלח ידו [ביהודיים כ] (ביהודים׃ ק) 
17O 008:008 ואתם כתבו על־היהודים כטוב בעיניכם בשם המלך וחתמו בטבעת המלך כי־כתב אשר־נכתב בשם־המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב׃ 
17O 008:009 ויקראו ספרי־המלך בעת־ההיא בחדש השלישי הוא־חדש סיון בשלושה ועשרים בו ויכתב ככל־אשר־צוה מרדכי אל־היהודים ואל האחשדרפנים־והפחות ושרי המדינות אשר ׀ מהדו ועד־כוש שבע ועשרים ומאה מדינה מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשנו ואל־היהודים ככתבם וכלשונם׃ 
17O 008:010 ויכתב בשם המלך אחשורש ויחתם בטבעת המלך וישלח ספרים ביד הרצים בסוסים רכבי הרכש האחשתרנים בני הרמכים׃ 
17O 008:011 אשר נתן המלך ליהודים ׀ אשר בכל־עיר־ועיר להקהל ולעמד על־נפשם להשמיד ולהרג ולאבד את־כל־חיל עם ומדינה הצרים אתם טף ונשים ושללם לבוז׃ 
17O 008:012 ביום אחד בכל־מדינות המלך אחשורוש בשלושה עשר לחדש שנים־עשר הוא־חדש אדר׃ 
17O 008:013 פתשגן הכתב להנתן דת בכל־מדינה ומדינה גלוי לכל־העמים ולהיות [היהודיים כ] (היהודים ק) [עתודים כ] (עתידים ק) ליום הזה להנקם מאיביהם׃ 
17O 008:014 הרצים רכבי הרכש האחשתרנים יצאו מבהלים ודחופים בדבר המלך והדת נתנה בשושן הבירה׃  פ 
17O 008:015 ומרדכי יצא ׀ מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן והעיר שושן צהלה ושמחה׃ 
17O 008:016 ליהודים היתה אורה ושמחה וששן ויקר׃ 
17O 008:017 ובכל־מדינה ומדינה ובכל־עיר ועיר מקום אשר דבר־המלך ודתו מגיע שמחה וששון ליהודים משתה ויום טוב ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי־נפל פחד־היהודים עליהם׃ 
17O 009:001 ובשנים עשר חדש הוא־חדש אדר בשלושה עשר יום בו אשר הגיע דבר־המלך ודתו להעשות ביום אשר שברו איבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם׃ 
17O 009:002 נקהלו היהודים בעריהם בכל־מדינות המלך אחשורוש לשלח יד במבקשי רעתם ואיש לא־עמד לפניהם כי־נפל פחדם על־כל־העמים׃ 
17O 009:003 וכל־שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות ועשי המלאכה אשר למלך מנשאים את־היהודים כי־נפל פחד־מרדכי עליהם׃ 
17O 009:004 כי־גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל־המדינות כי־האיש מרדכי הולך וגדול׃  פ 
17O 009:005 ויכו היהודים בכל־איביהם מכת־חרב והרג ואבדן ויעשו בשנאיהם כרצונם׃ 
17O 009:006 ובשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש׃ 
17O 009:007 ואת ׀ פרשנדתא ואת ׀ דלפון ואת ׀ אספתא׃ 
17O 009:008 ואת ׀ פורתא ואת ׀ אדליא ואת ׀ ארידתא׃ 
17O 009:009 ואת ׀ פרמשתא ואת ׀ אריסי ואת ׀ ארדי ואת ׀ ויזתא׃ 
17O 009:010 עשרת בני המן בן־המדתא צרר היהודים הרגו ובבזה לא שלחו את־ידם׃ 
17O 009:011 ביום ההוא בא מספר ההרוגים בשושן הבירה לפני המלך׃    ס 
17O 009:012 ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני־המן בשאר מדינות המלך מה עשו ומה־שאלתך  וינתן לך ומה־בקשתך עוד ותעש׃ 
17O 009:013 ותאמר אסתר אם־על־המלך טוב ינתן גם־מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום ואת עשרת בני־המן יתלו על־העץ׃ 
17O 009:014 ויאמר המלך להעשות כן ותנתן דת בשושן ואת עשרת בני־המן תלו׃ 
17O 009:015 ויקהלו [היהודיים כ] (היהודים ק) אשר־בשושן גם ביום ארבעה עשר לחדש אדר ויהרגו בשושן שלש מאות איש ובבזה לא שלחו את־ידם׃ 
17O 009:016 ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ׀ ועמד על־נפשם ונוח מאיביהם והרג בשנאיהם חמשה ושבעים אלף ובבזה לא שלחו את־ידם׃ 
17O 009:017 ביום־שלשה עשר לחדש אדר ונוח בארבעה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה׃ 
17O 009:018 [והיהודיים כ] (והיהודים ק) אשר־בשושן נקהלו בשלשה עשר בו ובארבעה עשר בו ונוח בחמשה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה׃ 
17O 009:019 על־כן היהודים [הפרוזים כ] (הפרזים ק) הישבים בערי הפרזות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו׃  פ 
17O 009:020 ויכתב מרדכי את־הדברים האלה וישלח ספרים אל־כל־היהודים אשר בכל־מדינות המלך אחשורוש הקרובים והרחוקים׃ 
17O 009:021 לקים עליהם להיות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום־חמשה עשר בו בכל־שנה ושנה׃ 
17O 009:022 כימים אשר־נחו בהם היהודים מאויביהם והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים׃ 
17O 009:023 וקבל היהודים את אשר־החלו לעשות ואת אשר־כתב מרדכי אליהם׃ 
17O 009:024 כי המן בן־המדתא האגגי צרר כל־היהודים חשב על־היהודים לאבדם והפיל פור הוא הגורל להמם ולאבדם׃ 
17O 009:025 ובבאה לפני המלך אמר עם־הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר־חשב על־היהודים על־ראשו ותלו אתו ואת־בניו על־העץ׃ 
17O 009:026 על־כן קראו לימים האלה פורים על־שם הפור על־כן על־כל־דברי האגרת הזאת ומה־ראו על־ככה ומה הגיע אליהם׃ 
17O 009:027 קימו [וקבל כ] (וקבלו ק) היהודים ׀ עליהם ׀ ועל־זרעם ועל כל־הנלוים עליהם ולא יעבור להיות עשים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל־שנה ושנה׃ 
17O 009:028 והימים האלה נזכרים ונעשים בכל־דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא־יסוף מזרעם׃    ס 
17O 009:029 ותכתב אסתר המלכה בת־אביחיל ומרדכי היהודי את־כל־תקף לקים את אגרת הפורים הזאת השנית׃ 
17O 009:030 וישלח ספרים אל־כל־היהודים אל־שבע ועשרים ומאה מדינה מלכות אחשורוש דברי שלום ואמת׃ 
17O 009:031 לקים את־ימי הפרים האלה בזמניהם כאשר קים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה וכאשר קימו על־נפשם ועל־זרעם דברי הצמות וזעקתם׃ 
17O 009:032 ומאמר אסתר קים דברי הפרים האלה ונכתב בספר׃  פ 
17O 010:001 וישם המלך [אחשרש כ] (אחשורוש ׀ ק) מס על־הארץ ואיי הים׃ 
17O 010:002 וכל־מעשה תקפו וגבורתו ופרשת גדלת מרדכי אשר גדלו המלך הלוא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס׃ 
17O 010:003 כי ׀ מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרב אחיו דרש טוב לעמו ודבר שלום לכל־זרעו׃ 
18O 001:001 איש היה בארץ־עוץ איוב שמו והיה ׀ האיש ההוא תם וישר וירא אלהים וסר מרע׃ 
18O 001:002 ויולדו לו שבעה בנים ושלוש בנות׃ 
18O 001:003 ויהי מקנהו שבעת אלפי־צאן ושלשת אלפי גמלים וחמש מאות צמד־בקר וחמש מאות אתונות ועבדה רבה מאד ויהי האיש ההוא גדול מכל־בני־קדם׃ 
18O 001:004 והלכו בניו ועשו משתה בית איש יומו ושלחו וקראו לשלשת [אחיתיהם כ] (אחיותיהם ק) לאכל ולשתות עמהם׃ 
18O 001:005 ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם והשכים בבקר והעלה עלות מספר כלם כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם ככה יעשה איוב כל־הימים׃  פ 
18O 001:006 ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על־יהוה ויבוא גם־השטן בתוכם׃ 
18O 001:007 ויאמר יהוה אל־השטן מאין תבא ויען השטן את־יהוה ויאמר משוט בארץ ומהתהלך בה׃ 
18O 001:008 ויאמר יהוה אל־השטן השמת לבך על־עבדי איוב כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע׃ 
18O 001:009 ויען השטן את־יהוה ויאמר החנם ירא איוב אלהים׃ 
18O 001:010 הלא־ [את כ] (אתה ק) שכת בעדו ובעד־ביתו ובעד כל־אשר־לו מסביב מעשה ידיו ברכת ומקנהו פרץ בארץ׃ 
18O 001:011 ואולם שלח־נא ידך וגע בכל־אשר־לו אם־לא על־פניך יברכך׃ 
18O 001:012 ויאמר יהוה אל־השטן הנה כל־אשר־לו בידך רק אליו אל־תשלח ידך ויצא השטן מעם פני יהוה׃ 
18O 001:013 ויהי היום ובניו ובנתיו אכלים ושתים יין בבית אחיהם הבכור׃ 
18O 001:014 ומלאך בא אל־איוב ויאמר הבקר היו חרשות והאתנות רעות על־ידיהם׃ 
18O 001:015 ותפל שבא ותקחם ואת־הנערים הכו לפי־חרב ואמלטה רק־אני לבדי להגיד לך׃ 
18O 001:016 עוד ׀ זה מדבר וזה בא ויאמר אש אלהים נפלה מן־השמים ותבער בצאן ובנערים ותאכלם ואמלטה רק־אני לבדי להגיד לך׃ 
18O 001:017 עוד ׀ זה מדבר וזה בא ויאמר כשדים שמו ׀ שלשה ראשים ויפשטו על־הגמלים ויקחום ואת־הנערים הכו לפי־חרב ואמלטה רק־אני לבדי להגיד לך׃ 
18O 001:018 עד זה מדבר וזה בא ויאמר בניך ובנותיך אכלים ושתים יין בבית אחיהם הבכור׃ 
18O 001:019 והנה רוח גדולה באה ׀ מעבר המדבר ויגע בארבע פנות הבית ויפל על־הנערים וימותו ואמלטה רק־אני לבדי להגיד לך׃ 
18O 001:020 ויקם איוב ויקרע את־מעלו  ויגז את־ראשו ויפל ארצה וישתחו׃ 
18O 001:021 ויאמר ערם [יצתי כ] (יצאתי ק) מבטן אמי וערם אשוב שמה  יהוה נתן ויהוה לקח יהי שם יהוה מברך׃ 
18O 001:022 בכל־זאת לא־חטא איוב ולא־נתן תפלה לאלהים׃  פ 
18O 002:001 ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על־יהוה ויבוא גם־השטן בתכם להתיצב על־יהוה׃ 
18O 002:002 ויאמר יהוה אל־השטן אי מזה תבא ויען השטן את־יהוה ויאמר משט בארץ ומהתהלך בה׃ 
18O 002:003 ויאמר יהוה אל־השטן השמת לבך אל־עבדי איוב כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע ועדנו מחזיק בתמתו ותסיתני בו לבלעו חנם׃ 
18O 002:004 ויען השטן את־יהוה ויאמר עור בעד־עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו׃ 
18O 002:005 אולם שלח־נא ידך וגע אל־עצמו ואל־בשרו אם־לא אל־פניך יברכך׃ 
18O 002:006 ויאמר יהוה אל־השטן הנו בידך אך את־נפשו שמר׃ 
18O 002:007 ויצא השטן מאת פני יהוה ויך את־איוב בשחין רע מכף רגלו [עד כ] (ועד ק) קדקדו׃ 
18O 002:008 ויקח־לו חרש להתגרד בו והוא ישב בתוך־האפר׃ 
18O 002:009 ותאמר לו אשתו עדך מחזיק בתמתך ברך אלהים ומת׃ 
18O 002:010 ויאמר אליה כדבר אחת הנבלות תדברי גם את־הטוב נקבל מאת האלהים ואת־הרע לא נקבל בכל־זאת לא־חטא איוב בשפתיו׃  פ 
18O 002:011 וישמעו שלשת ׀ רעי איוב את כל־הרעה הזאת הבאה עליו ויבאו איש ממקמו אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ויועדו יחדו לבוא לנוד־לו ולנחמו׃ 
18O 002:012 וישאו את־עיניהם מרחוק ולא הכירהו וישאו קולם ויבכו ויקרעו איש מעלו ויזרקו עפר על־ראשיהם השמימה׃ 
18O 002:013 וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין־דבר אליו דבר כי ראו כי־גדל הכאב מאד׃ 
18O 003:001 אחרי־כן פתח איוב את־פיהו ויקלל את־יומו׃  פ 
18O 003:002 ויען איוב ויאמר׃ 
18O 003:003 יאבד יום אולד בו והלילה אמר הרה גבר׃ 
18O 003:004 היום ההוא יהי חשך אל־ידרשהו אלוה ממעל ואל־תופע עליו נהרה׃ 
18O 003:005 יגאלהו חשך וצלמות תשכן־עליו עננה יבעתהו כמרירי יום׃ 
18O 003:006 הלילה ההוא יקחהו אפל אל־יחד בימי שנה במספר ירחים אל־יבא׃ 
18O 003:007 הנה הלילה ההוא יהי גלמוד אל־תבא רננה בו׃ 
18O 003:008 יקבהו אררי־יום העתידים ערר לויתן׃ 
18O 003:009 יחשכו כוכבי  נשפו יקו־לאור ואין ואל־יראה בעפעפי־שחר׃ 
18O 003:010 כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעיני׃ 
18O 003:011 למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע׃ 
18O 003:012 מדוע קדמוני ברכים ומהש־דים כי אינק׃ 
18O 003:013 כי־עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ׀ ינוח לי׃ 
18O 003:014 עם־מלכים ויעצי ארץ הבנים חרבות למו׃ 
18O 003:015 או עםש־רים זהב להם הממלאים בתיהם כסף׃ 
18O 003:016 או  כנפל טמון לא אהיה כעללים לא־ראו אור׃ 
18O 003:017 שם רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח׃ 
18O 003:018 יחד אסירים שאננו לא מעו קול נגש׃ 
18O 003:019 קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו׃ 
18O 003:020 למה יתן לעמל אור וחיים למרי נפש׃ 
18O 003:021 המחכים למות ואיננו ויחפרהו ממטמונים׃ 
18O 003:022 השמחים אלי־גיל ישישו כי ימצאו־קבר׃ 
18O 003:023 לגבר אשר־דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו׃ 
18O 003:024 כי־לפני לחמי אנחתי תבא ויתכו כמים שאגתי׃ 
18O 003:025 כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי׃ 
18O 003:026 לא שלותי ׀ ולא שקטתי ולא־נחתי ויבא רגז׃  פ 
18O 004:001 ויען אליפז התימני ויאמר׃ 
18O 004:002 הנסה דבר אליך תלאה ועצר במלין מי יוכל׃ 
18O 004:003 הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק׃ 
18O 004:004 כושל יקימון מליך וברכים כרעות תאמץ׃ 
18O 004:005 כי עתה ׀ תבוא אליך ותלא תגע עדיך ותבהל׃ 
18O 004:006 הלא יראתך כסלתך תקותך ותם דרכיך׃ 
18O 004:007 זכר־נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו׃ 
18O 004:008 כאשר ראיתי חרשי און וזרעי עמל יקצרהו׃ 
18O 004:009 מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו׃ 
18O 004:010 שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו׃ 
18O 004:011 ליש אבד מבלי־טרף ובני לביא יתפרדו׃ 
18O 004:012 ואלי דבר יגנב ותקח אזני שמץ מנהו׃ 
18O 004:013 בשעפים מחזינות לילה בנפל תרדמה על־אנשים׃ 
18O 004:014 פחד קראני ורעדה ורב עצמותי הפחיד׃ 
18O 004:015 ורוח על־פני יחלף תסמר שערת בשרי׃ 
18O 004:016 יעמד ׀ ולא־אכיר מראהו תמונה לנגד עיני דממה וקול אשמע׃ 
18O 004:017 האנוש מאלוה יצדק אם  מעשהו יטהר־גבר׃ 
18O 004:018 הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה׃ 
18O 004:019 אף ׀ שכני בתי־חמר אשר־בעפר יסודם ידכאום לפני־עש׃ 
18O 004:020 מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו׃ 
18O 004:021 הלא־נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה׃ 
18O 005:001 קרא־נא היש עונך ואל־מי מקדשים  תפנה׃ 
18O 005:002 כי־לאויל יהרג־כעש ופתה תמית קנאה׃ 
18O 005:003 א‍ני־ראיתי אויל משריש ואקוב נוהו פתאם׃ 
18O 005:004 ירחקו בניו מישע וידכאו בשער ואין מציל׃ 
18O 005:005 אשר קצירו ׀ רעב יאכל ואל־מצנים יקחהו ושאף צמים חילם׃ 
18O 005:006 כי ׀ לא־יצא מעפר און ומאדמה לא־יצמח עמל׃ 
18O 005:007 כי־אדם לעמל יולד ובני־רשף יגביהו עוף׃ 
18O 005:008 אולם אני אדרש אל־אל ואל־אלהים אשים דברתי׃ 
18O 005:009 עשה גדלות ואין חקר נפלאות עד־אין מספר׃ 
18O 005:010 הנתן מטר על־פני־ארץ ושלח מים על־פני חוצות׃ 
18O 005:011 לשום שפלים למרום וקדרים שגבו ישע׃ 
18O 005:012 מפר מחשבות ערומים ולא־תעשינה ידיהם תושיה׃ 
18O 005:013 לכד חכמים בערמם ועצת נפתלים נמהרה׃ 
18O 005:014 יומם יפגשו־חשך וכלילה ימששו בצהרים׃ 
18O 005:015 וישע מחרב מפיהם ומיד חזק אביון׃ 
18O 005:016 ותהי לדל תקוה ועלתה קפצה פיה׃ 
18O 005:017 הנה אשרי אנוש יוכחנו אלוה ומוסר די אל־תמאס׃ 
18O 005:018 כי הוא יכאיב ויחבש ימחץ [וידו כ] (וידיו ק) תרפינה׃ 
18O 005:019 בשש צרות יצילך ובשבע ׀ לא־יגע בך רע׃ 
18O 005:020 ברעב פדך ממות ובמלחמה מידי חרב׃ 
18O 005:021 בשוט לשון תחבא ולא־תירא משד כי יבוא׃ 
18O 005:022 לשד ולכפן תשחק ומחית הארץ אל־תירא׃ 
18O 005:023 כי עם־אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה־לך׃ 
18O 005:024 וידעת כי־שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא׃ 
18O 005:025 וידעת כי־רב זרעך וצאצאיך כעשב הארץ׃ 
18O 005:026 תבוא בכלח אלי־קבר כעלות גדיש בעתו׃ 
18O 005:027 הנה־זאת חקרנוה כן־היא מענה ואתה דע־לך׃  פ 
18O 006:001 ויען איוב ויאמר׃ 
18O 006:002 לו שקול ישקל כעשי [והיתי כ] (והותי ק) במאזנים ישאו־יחד׃ 
18O 006:003 כי־עתה מחול ימים יכבד על־כן דברי לעו׃ 
18O 006:004 כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני׃ 
18O 006:005 הינהק־פרא עלי־דשא אם יגעהש־ור על־בלילו׃ 
18O 006:006 היאכל תפל מבלי־מלח אם־יש־טעם בריר חלמות׃ 
18O 006:007 מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי׃ 
18O 006:008 מי־יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה׃ 
18O 006:009 ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני׃ 
18O 006:010 ותהי  עוד ׀ נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי־לא כחדתי אמרי קדוש׃ 
18O 006:011 מה־כחי כי־איחל ומה־קצי כי־אאריך נפשי׃ 
18O 006:012 אם־כח אבנים כחי אם־בשרי נחוש׃ 
18O 006:013 האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני׃ 
18O 006:014 למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב׃ 
18O 006:015 אחי בגדו כמו־נחל כאפיק נחלים יעברו׃ 
18O 006:016 הקדרים מני־קרח עלימו יתעלם־שלג׃ 
18O 006:017 בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם׃ 
18O 006:018 ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו׃ 
18O 006:019 הביטו ארחות תמא הליכת בא קוו־למו׃ 
18O 006:020 בשו כי־בטח באו  עדיה ויחפרו׃ 
18O 006:021 כי־עתה הייתם [לא כ] (לו ק) תראו חתת ותיראו׃ 
18O 006:022 ה‍כי־אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי׃ 
18O 006:023 ומלטוני מיד־צר ומיד עריצים תפדוני׃ 
18O 006:024 הורוני ואני אחריש ומהש־גיתי הבינו לי׃ 
18O 006:025 מה־נמרצו אמרי־ישר ומה־יוכיח הוכח מכם׃ 
18O 006:026 הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש׃ 
18O 006:027 אף־על־יתום תפילו ותכרו על־ריעכם׃ 
18O 006:028 ועתה הואילו פנו־בי ועל־פניכם אם־אכזב׃ 
18O 006:029 שבו־נא אל־תהי עולה [ושבי כ] (ושובו  ק) עוד צדקי־בה׃ 
18O 006:030 היש־בלשוני עולה אם־חכי לא־יבין הוות׃ 
18O 007:001 הלא־צבא לאנוש [על־ כ] (עלי־ארץ ק) וכימי שכיר ימיו׃ 
18O 007:002 כעבד ישאף־צל וכשכיר יקוה פעלו׃ 
18O 007:003 כן הנחלתי לי ירחי־שוא ולילות עמל מנו־לי׃ 
18O 007:004 אם־שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד־ערב ושבעתי נדדים עדי־נשף׃ 
18O 007:005 לבש בשרי רמה [וגיש כ] (וגוש ק) עפר עורי רגע וימאס׃ 
18O 007:006 ימי קלו מני־ארג ויכלו באפס תקוה׃ 
18O 007:007 זכר כי־רוח חיי לא־תשוב עיני לראות טוב׃ 
18O 007:008 לא־תשורני עין ראי  עיניך בי ואינני׃ 
18O 007:009 כלה ענן וילך כן יורד אול לא יעלה׃ 
18O 007:010 לא־ישוב עוד לביתו ולא־יכירנו עוד מקמו׃ 
18O 007:011 גם־אני לא אחשך פי א‍דברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃ 
18O 007:012 ה‍ים־אני אם־תנין כי־תשים עלי משמר׃ 
18O 007:013 כי־אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃ 
18O 007:014 וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃ 
18O 007:015 ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃ 
18O 007:016 מאסתי לא־לעלם אחיה חדל ממני כי־הבל ימי׃ 
18O 007:017 מה־אנוש כי תגדלנו וכי־תשית אליו לבך׃ 
18O 007:018 ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃ 
18O 007:019 כמה לא־תשעה ממני לא־תרפני עד־בלעי רקי׃ 
18O 007:020 חטאתי מה אפעל ׀ לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃ 
18O 007:021 ומה ׀ לא־תשא פשעי ותעביר את־עוני כי־עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃  פ 
18O 008:001 ויען בלדד השוחי ויאמר ׃ 
18O 008:002 עד־אן תמלל־אלה ורוח כביר אמרי־פיך׃ 
18O 008:003 האל יעות משפט ואםש־די יעות־צדק׃ 
18O 008:004 אם־בניך חטאו־לו וישלחם ביד־פשעם׃ 
18O 008:005 אם־אתה תשחר אל־אל ואלש־די תתחנן׃ 
18O 008:006 אם־זך וישר אתה כי־עתה יעיר עליך ושלם נות צדקך׃ 
18O 008:007 והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד׃ 
18O 008:008 כי־שאל־נא לדר רישון וכונן לחקר אבותם׃ 
18O 008:009 כי־תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי־ארץ׃ 
18O 008:010 הלא־הם יורוך יאמרו לך ומלבם יוצאו מלים׃ 
18O 008:011 היגאה־גמא בלא בצה ישגה־אחו בלי־מים׃ 
18O 008:012 עדנו באבו לא יקטף ולפני כל־חציר ייבש׃ 
18O 008:013 כן ארחות כל־שכחי אל ותקות חנף תאבד׃ 
18O 008:014 אשר־יקוט כסלו ובית עכביש מבטחו׃ 
18O 008:015 ישען על־ביתו ולא יעמד יחזיק בו ולא יקום׃ 
18O 008:016 רטב הוא לפני־שמש ועל  גנתו ינקתו  תצא׃ 
18O 008:017 על־גל שרשיו יסבכו בית אבנים יחזה׃ 
18O 008:018 אם־יבלענו ממקומו וכחש בו לא ראיתיך׃ 
18O 008:019 הן־הוא משוש דרכו ומעפר אחר יצמחו׃ 
18O 008:020 הן־אל לא ימאס־תם ולא־יחזיק ביד־מרעים׃ 
18O 008:021 עד־ימלה שחוק פיך ושפתיך תרועה׃ 
18O 008:022 שנאיך ילבשו־בשת ואהל רשעים איננו׃  פ 
18O 009:001 ויען  איוב ויאמר׃ 
18O 009:002 אמנם ידעתי כי־כן ומה־יצדק אנוש עם־אל׃ 
18O 009:003 אם־יחפץ לריב עמו לא־יעננו אחת מני־אלף׃ 
18O 009:004 חכם לבב ואמיץ כח מי־הקשה אליו וישלם׃ 
18O 009:005 המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו׃ 
18O 009:006 המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון ׃ 
18O 009:007 האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם׃ 
18O 009:008 נטה שמים לבדו ודורך על־במתי ים׃ 
18O 009:009 עשה־עש כסיל וכימה וחדרי תמן׃ 
18O 009:010 עשה גדלות עד־אין חקר ונפלאות עד־אין מספר׃ 
18O 009:011 הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא־אבין לו׃ 
18O 009:012 הן יחתף מי ישיבנו מי־יאמר אליו מה־תעשה׃ 
18O 009:013 אלוה לא־ישיב אפו [תחתו כ] (תחתיו ק) חחו עזרי רהב׃ 
18O 009:014 אף כי־אנכי אעננו אבחרה דברי עמו׃ 
18O 009:015 אשר אם־צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן׃ 
18O 009:016 אם־קראתי ויענני לא־אאמין כי־יאזין קולי׃ 
18O 009:017 אשר־בשערה ישופני והרבה פצעי חנם׃ 
18O 009:018 לא־יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים׃ 
18O 009:019 אם־לכח אמיץ הנה ואם־למשפט מי יועידני׃ 
18O 009:020 אם־אצדק פי ירשיעני תם־אני ויעקשני׃ 
18O 009:021 תם־אני לא־אדע נפשי אמאס חיי׃ 
18O 009:022 אחת היא על־כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה׃ 
18O 009:023 אםש־וט ימית פתאם למסת נקים ילעג׃ 
18O 009:024 ארץ ׀ נתנה ביד־רשע פני־שפטיה יכסה אם־לא אפוא מי־הוא׃ 
18O 009:025 וימי קלו מני־רץ ברחו לא־ראו טובה׃ 
18O 009:026 חלפו עם־אניות אבה כנשר יטוש עלי־אכל׃ 
18O 009:027 אם־אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה׃ 
18O 009:028 יגרתי כל־עצבתי ידעתי כי־לא תנקני׃ 
18O 009:029 אנכי ארשע למה־זה הבל איגע׃ 
18O 009:030 אם־התרחצתי [במו כ] (במי־שלג ק) והזכותי בבר כפי׃ 
18O 009:031 אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי׃ 
18O 009:032 כי־לא־איש כמני אעננו נבוא יחדו במשפט׃ 
18O 009:033 לא יש־בינינו מוכיח ישת ידו על־שנינו׃ 
18O 009:034 יסר מעלי שבטו ואמתו אל־תבעתני׃ 
18O 009:035 אדברה ולא איראנו כי לא־כן אנכי עמדי׃ 
18O 010:001 נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי׃ 
18O 010:002 אמר אל־אלוה אל־תרשיעני הודיעני על מה־תריבני׃ 
18O 010:003 הטוב לך  ׀ כי־תעשק כי־תמאס יגיע כפיך ועל־עצת רשעים הופעת׃ 
18O 010:004 העיני בשר לך אם־כראות אנוש תראה׃ 
18O 010:005 הכימי אנוש ימיך אםש־נותיך כימי גבר׃ 
18O 010:006 כי־תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש׃ 
18O 010:007 על־דעתך כי־לא ארשע ואין מידך מציל׃ 
18O 010:008 ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני׃ 
18O 010:009 זכר־נא כי־כחמר עשיתני ואל־עפר תשיבני׃ 
18O 010:010 הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני׃ 
18O 010:011 עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסככני׃ 
18O 010:012 חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי׃ 
18O 010:013 ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי־זאת עמך׃ 
18O 010:014 אם־חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני׃ 
18O 010:015 אם־רשעתי אללי לי וצדקתי לא־אשא ראשי שבע קלון וראה עניי׃ 
18O 010:016 ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא־בי׃ 
18O 010:017 תחדש עדיך ׀ נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי׃ 
18O 010:018 ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא־תראני׃ 
18O 010:019 כאשר לא־הייתי אהיה מבטן לקבר אובל׃ 
18O 010:020 הלא־מעט ימי [יחדל כ] (וחדל ק) [ישית כ] (ושית ק) ממני ואבליגה מעט׃ 
18O 010:021 בטרם אלך ולא אשוב אל־ארץ חשך וצלמות׃ 
18O 010:022 ארץ עיפתה ׀ כמו אפל צלמות ולא סדרים ותפע כמו־אפל׃  פ 
18O 011:001 ויען צפר הנעמתי ויאמר׃ 
18O 011:002 הרב דברים לא יענה ואם־איש שפתים יצדק׃ 
18O 011:003 בדיך מתים יחרישו ותלעג ואין מכלם׃ 
18O 011:004 ותאמר זך לקחי ובר הייתי בעיניך׃ 
18O 011:005 ואולם מי־יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך׃ 
18O 011:006 ויגד־לך  ׀ תעלמות חכמה כי־כפלים לתושיה ודע כי־ישה לך אלוה מעונך׃ 
18O 011:007 החקר אלוה תמצא אם עד־תכלית שדי תמצא׃ 
18O 011:008 גבהי מים מה־תפעל עמקה משאול מה־תדע׃ 
18O 011:009 ארכה מארץ מדה ורחבה מני־ים׃ 
18O 011:010 אם־יחלף ויסגיר ויקהיל ומי ישיבנו׃ 
18O 011:011 כי־הוא ידע מתי־שוא וירא־און ולא יתבונן׃ 
18O 011:012 ואיש נבוב ילבב ועיר פרא אדם יולד׃ 
18O 011:013 אם־אתה  הכינות לבך ופרשת אליו כפך׃ 
18O 011:014 אם־און בידך הרחיקהו ואל־תשכן באהליך עולה׃ 
18O 011:015 כי־אז ׀ תשא פניך ממום והיית מצק ולא תירא׃ 
18O 011:016 כי־אתה עמל תשכח כמים עברו תזכר׃ 
18O 011:017 ומצהרים יקום חלד תעפה כבקר תהיה׃ 
18O 011:018 ובטחת כי־יש תקוה וחפרת לבטח תשכב׃ 
18O 011:019 ורבצת ואין מחריד וחלו פניך רבים׃ 
18O 011:020 ועיני רשעים תכלינה  ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח־נפש׃  פ 
18O 012:001 ויען איוב ויאמר׃ 
18O 012:002 אמנם כי אתם־עם ועמכם תמות חכמה׃ 
18O 012:003 גם־לי לבב ׀ כמוכם  לא־נפל אנכי מכם ואת־מי־אין כמו־אלה׃ 
18O 012:004 שחק לרעהו ׀ אהיה קרא לאלוה ויענהו חוק צדיק תמים׃ 
18O 012:005 לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל׃ 
18O 012:006 ישליו אהלים ׀ לשדדים  ובטחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו׃ 
18O 012:007 ואולם שאל־נא בהמות ותרך ועוף השמים ויגד־לך׃ 
18O 012:008 או שיח לארץ ותרך ויספרו לך דגי הים׃ 
18O 012:009 מי לא־ידע בכל־אלה כי יד־יהוה עשתה זאת׃ 
18O 012:010 אשר בידו נפש כל־חי ורוח כל־בשר־איש׃ 
18O 012:011 הלא־אזן מלין תבחן וחך אכל יטעם־לו׃ 
18O 012:012 בישישים חכמה וארך ימים תבונה׃ 
18O 012:013 עמו חכמה וגבורה לו עצה ותבונה׃ 
18O 012:014 הן יהרוס ולא יבנה יסגר על־איש ולא יפתח׃ 
18O 012:015 הן יעצר במים ויבשו וישלחם ויהפכו ארץ׃ 
18O 012:016 עמו עז ותושיה  לו שגג ומשגה׃ 
18O 012:017 מוליך יועצים שולל ושפטים יהולל׃ 
18O 012:018 מוסר מלכים פתח ויאסר אזור במתניהם׃ 
18O 012:019 מוליך כהנים שולל ואתנים יסלף׃ 
18O 012:020 מסיר פה לנאמנים וטעם זקנים יקח׃ 
18O 012:021 שופך בוז על־נדיבים ומזיח אפיקים רפה׃ 
18O 012:022 מגלה עמקות מני־חשך ויצא לאור צלמות׃ 
18O 012:023 משגיא לגוים ויאבדם שטח לגוים וינחם׃ 
18O 012:024 מסיר לב ראשי עם־הארץ ויתעם בתהו לא־דרך׃ 
18O 012:025 ימששו־חשך ולא־אור ויתעם כשכור׃ 
18O 013:001 הן־כל ראתה עיני שמעה אזני ותבן לה׃ 
18O 013:002 כדעתכם ידעתי גם־אני לא־נפל אנכי מכם׃ 
18O 013:003 אולם אני אל־שדי אדבר והוכח אל־אל אחפץ׃ 
18O 013:004 ואולם אתם טפלי־שקר רפאי אלל כלכם׃ 
18O 013:005 מי־יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה׃ 
18O 013:006 שמעו־נא תוכחתי ורבות שפתי הקשיבו׃ 
18O 013:007 הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה׃ 
18O 013:008 הפניו תשאון אם־לאל תריבון׃ 
18O 013:009 הטוב כי־יחקר אתכם אם־כהתל באנוש תהתלו בו׃ 
18O 013:010 הוכח יוכיח אתכם אם־בסתר פנים תשאון׃ 
18O 013:011 הלא אתו תבעת אתכם ופחדו יפל עליכם׃ 
18O 013:012 זכרניכם משלי־אפר לגבי־חמר גביכם׃ 
18O 013:013 החרישו ממני ואדברה־אני ויעבר עלי מה׃ 
18O 013:014 על־מה ׀ אשא בשרי בשני ונפשי אשים בכפי׃ 
18O 013:015 הן יקטלני [לא כ] (לו ק) איחל אך־דרכי אל־פניו אוכיח׃ 
18O 013:016 גם־הוא־לי לישועה כי־לא לפניו חנף יבוא׃ 
18O 013:017 שמעו מוע מלתי ואחותי באזניכם׃ 
18O 013:018 הנה־נא ערכתי משפט ידעתי כי־אני אצדק׃ 
18O 013:019 מי־הוא יריב עמדי כי־עתה אחריש ואגוע׃ 
18O 013:020 אךש־תים אל־תעש עמדי אז מפניך לא אסתר׃ 
18O 013:021 כפך מעלי הרחק ואמתך  אל־תבעתני׃ 
18O 013:022 וקרא ואנכי אענה או־אדבר והשיבני׃ 
18O 013:023 כמה לי עונות וחטאות פשעי וחטאתי הדיעני ׃ 
18O 013:024 למה־פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך׃ 
18O 013:025 העלה נדף תערוץ ואת־קש יבש תרדף׃ 
18O 013:026 כי־תכתב עלי מררות ותורישני עונות נעורי׃ 
18O 013:027 ותשם בסד ׀ רגלי ותשמור כל־ארחותי על־שרשי רגלי תתחקה׃ 
18O 013:028 והוא כרקב יבלה כבגד אכלו עש׃ 
18O 014:001 אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע־רגז׃ 
18O 014:002 כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד׃ 
18O 014:003 אף־על־זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך׃ 
18O 014:004 מי־יתן טהור מטמא לא אחד׃ 
18O 014:005 אם חרוצים ׀ ימיו מספר־חדשיו אתך [חקו כ] (חקיו ק) עשית ולא יעבור׃ 
18O 014:006 שעה מעליו ויחדל עד־ירצה כשכיר יומו׃ 
18O 014:007 כי יש לעץ תקוה אם־יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל׃ 
18O 014:008 אם־יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו׃ 
18O 014:009 מריח מים יפרח ועשה קציר כמו־נטע׃ 
18O 014:010 וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו׃ 
18O 014:011 אזלו־מים מני־ים ונהר יחרב ויבש׃ 
18O 014:012 ואיש שכב ולא־יקום עד־בלתי מים לא יקיצו ולא־יערו משנתם׃ 
18O 014:013 מי יתן ׀ בשאול תצפנני תסתירני עד־שוב אפך תשית  לי חק ותזכרני׃ 
18O 014:014 אם־ימות גבר היחיה כל־ימי צבאי איחל עד־בוא חליפתי׃ 
18O 014:015 תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף׃ 
18O 014:016 כי־עתה צעדי תספור לא־תשמור על־חטאתי׃ 
18O 014:017 חתם בצרור פשעי ותטפל על־עוני׃ 
18O 014:018 ואולם הר־נופל יבול וצור יעתק ממקמו׃ 
18O 014:019 אבנים ׀ שחקו מים תשטף־ספיחיה עפר־ארץ ותקות אנוש האבדת׃ 
18O 014:020 תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו׃ 
18O 014:021 יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא־יבין למו׃ 
18O 014:022 אך־בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל׃  פ 
18O 015:001 ויען אליפז התימני ויאמר׃ 
18O 015:002 החכם יענה דעת־רוח וימלא קדים בטנו׃ 
18O 015:003 הוכח בדבר לא יסכון ומלים לא־יועיל בם׃ 
18O 015:004 אף־אתה תפר יראה ותגרע יחה לפני־אל׃ 
18O 015:005 כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים׃ 
18O 015:006 ירשיעך פיך ולא־אני ושפתיך יענו־בך׃ 
18O 015:007 הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת׃ 
18O 015:008 הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה׃ 
18O 015:009 מה־ידעת ולא נדע תבין ולא־עמנו הוא׃ 
18O 015:010 גם־שב גם־ישיש בנו כביר מאביך ימים׃ 
18O 015:011 המעט ממך תנחמות אל ודבר לאט עמך׃ 
18O 015:012 מה־יקחך לבך ומה־ירזמון עיניך׃ 
18O 015:013 כי־תשיב אל־אל רוחך והצאת מפיך מלין׃ 
18O 015:014 מה־אנוש כי־יזכה וכי־יצדק ילוד אשה׃ 
18O 015:015 הן [בקדשו כ] (בקדשיו ק) לא יאמין ושמים לא־זכו בעיניו׃ 
18O 015:016 אף כי־נתעב ונאלח איש־שתה כמים עולה׃ 
18O 015:017 אחוך  שמע־לי וזה־חזיתי ואספרה׃ 
18O 015:018 אשר־חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם׃ 
18O 015:019 להם לבדם נתנה הארץ ולא־עבר זר בתוכם׃ 
18O 015:020 כל־ימי רשע הוא מתחולל ומספר נים נצפנו לעריץ׃ 
18O 015:021 קול־פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו׃ 
18O 015:022 לא־יאמין וב מני־חשך [וצפו כ] (וצפוי ק) הוא אלי־חרב׃ 
18O 015:023 נדד הוא ללחם איה ידע ׀ כי־נכון בידו יום־חשך׃ 
18O 015:024 יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך ׀ עתיד לכידור׃ 
18O 015:025 כי־נטה אל־אל ידו ואלש־די יתגבר׃ 
18O 015:026 ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו׃ 
18O 015:027 כי־כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי־כסל׃ 
18O 015:028 וישכון ׀ ערים נכחדות בתים לא־ישבו למו אשר התעתדו לגלים׃ 
18O 015:029 לא־יעשר ולא־יקום חילו ולא־יטה לארץ מנלם׃ 
18O 015:030 לא־יסור ׀ מני־חשך ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו׃ 
18O 015:031 אל־יאמן [בשו כ] (בשיו ק) נתעה כיש־וא תהיה תמורתו׃ 
18O 015:032 בלא־יומו תמלא וכפתו לא רעננה׃ 
18O 015:033 יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו׃ 
18O 015:034 כי־עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי־שחד׃ 
18O 015:035 הרה עמל וילד  און ובטנם תכין מרמה׃    ס 
18O 016:001 ויען איוב ויאמר׃ 
18O 016:002 שמעתי כאלה רבות מנחמי עמל כלכם׃ 
18O 016:003 הקץ לדברי־רוח או מה־ימריצך כי תענה׃ 
18O 016:004 גם ׀ אנכי ככם אדברה לו־יש נפשכם תחת נפשי אחבירה עליכם במלים ואניעה עליכם במו ראשי׃ 
18O 016:005 אאמצכם במו־פי וניד שפתי יחשך׃ 
18O 016:006 אם־אדברה לא־יחשך כאבי ואחדלה מה־מני יהלך׃ 
18O 016:007 אך־עתה הלאני השמות כל־עדתי׃ 
18O 016:008 ותקמטני לעד היה ויקם בי כחשי בפני יענה׃ 
18O 016:009 אפו טרף ׀ וישטמני חרק עלי בשניו צרי ׀ ילטוש עיניו לי׃ 
18O 016:010 פערו עלי ׀ בפיהם בחרפה הכו לחיי יחד עלי יתמלאון׃ 
18O 016:011 יסגירני אל אל עויל ועל־ידי רשעים ירטני׃ 
18O 016:012 שלו הייתי ׀ ויפרפרני ואחז בערפי ויפצפצני ויקימני לו למטרה׃ 
18O 016:013 יסבו עלי ׀ רביו יפלח כליותי ולא יחמול ישפך לארץ מררתי׃ 
18O 016:014 יפרצני פרץ על־פני־פרץ ירץ עלי כגבור׃ 
18O 016:015 שק תפרתי עלי גלדי ועללתי בעפר קרני׃ 
18O 016:016 פני [חמרמרה כ] (חמרמרו ק) מני־בכי ועל עפעפי צלמות׃ 
18O 016:017 על לא־חמס בכפי ותפלתי זכה׃ 
18O 016:018 ארץ אל־תכסי דמי ואל־יהי מקום לזעקתי׃ 
18O 016:019 גם־עתה הנה־בשמים עדי ושהדי במרומים׃ 
18O 016:020 מליצי רעי אל־אלוה דלפה עיני׃ 
18O 016:021 ויוכח לגבר עם־אלוה ובן־אדם לרעהו׃ 
18O 016:022 כי־שנות מספר יאתיו וארח לא־אשוב אהלך׃ 
18O 017:001 רוחי חבלה ימי נזעכו קברים לי׃ 
18O 017:002 אם־לא התלים עמדי ובהמרותם  תלן עיני׃ 
18O 017:003 שימה־נא ערבני עמך מי הוא לידי יתקע׃ 
18O 017:004 כי־לבם צפנת משכל  על־כן לא תרמם׃ 
18O 017:005 לחלק יגיד רעים ועיני בניו תכלנה׃ 
18O 017:006 והצגני למשל עמים ותפת לפנים אהיה׃ 
18O 017:007 ותכה מכעש עיני ויצרי כצל כלם׃ 
18O 017:008 ישמו ישרים על־זאת ונקי על־חנף יתערר׃ 
18O 017:009 ויאחז צדיק דרכו וטהר־ידים יסיף אמץ׃ 
18O 017:010 ואולם כלם תשבו ובאו נא ולא־אמצא בכם חכם׃ 
18O 017:011 ימי עברו זמתי נתקו מורשי לבבי׃ 
18O 017:012 לילה ליום ישימו אור קרוב מפני־חשך׃ 
18O 017:013 אם־אקוה שאול ביתי בחשך רפדתי יצועי׃ 
18O 017:014 לשחת קראתי אבי אתה אמי ואחתי לרמה׃ 
18O 017:015 ואיה אפו תקותי ותקותי מי ישורנה׃ 
18O 017:016 בדי שאל תרדנה אם־יחד על־עפר נחת׃    ס 
18O 018:001 ויען בלדד השחי ויאמר׃ 
18O 018:002 עד־אנה ׀ תשימון קנצי למלין תבינו ואחר נדבר׃ 
18O 018:003 מדוע נחשבנו כבהמה נטמינו בעיניכם׃ 
18O 018:004 טרף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ ויעתק־צור ממקמו׃ 
18O 018:005 גם אור רשעים ידעך ולא־יגה שביב אשו׃ 
18O 018:006 אור  חשך באהלו ונרו עליו ידעך׃ 
18O 018:007 יצרו צעדי אונו ותשליכהו עצתו׃ 
18O 018:008 כי־שלח ברשת ברגליו ועלש־בכה יתהלך׃ 
18O 018:009 יאחז בעקב פח יחזק עליו צמים׃ 
18O 018:010 טמון בארץ חבלו ומלכדתו עלי נתיב׃ 
18O 018:011 סביב בעתהו בלהות והפיצהו לרגליו׃ 
18O 018:012 יהי־רעב אנו ואיד נכון לצלעו׃ 
18O 018:013 יאכל בדי עורו יאכל בדיו בכור מות׃ 
18O 018:014 ינתק מאהלו מבטחו ותצעדהו למלך בלהות׃ 
18O 018:015 תשכון באהלו מבלי־לו יזרה על־נוהו גפרית׃ 
18O 018:016 מתחת שרשיו יבשו וממעל ימל קצירו׃ 
18O 018:017 זכרו־אבד מני־ארץ ולא־שם לו על־פני־חוץ׃ 
18O 018:018 יהדפהו מאור אל־חשך ומתבל ינדהו׃ 
18O 018:019 לא נין לו ולא־נכד בעמו ואין ריד במגוריו׃ 
18O 018:020 על־יומו נשמו אחרנים וקדמנים אחזו שער׃ 
18O 018:021 אך־אלה משכנות עול וזה מקום לא־ידע־אל׃    ס 
18O 019:001 ויען איוב ויאמר׃ 
18O 019:002 עד־אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃ 
18O 019:003 זה עשר פעמים תכלימוני לא־תבשו תהכרו־לי׃ 
18O 019:004 ואף־אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃ 
18O 019:005 אם־אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי ׃ 
18O 019:006 דעו־אפו כי־אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃ 
18O 019:007 הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃ 
18O 019:008 ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃ 
18O 019:009 כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃ 
18O 019:010 יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃ 
18O 019:011 ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃ 
18O 019:012 יחד ׀ יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃ 
18O 019:013 אחי מעלי הרחיק וידעי אך־זרו ממני׃ 
18O 019:014 חדלו קרובי ומידעי  שכחוני׃ 
18O 019:015 גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃ 
18O 019:016 לעבדי קראתי ולא יענה במו־פי אתחנן־לו׃ 
18O 019:017 רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃ 
18O 019:018 גם־עוילים מאסו בי אקומה וידברו־בי׃ 
18O 019:019 תעבוני כל־מתי סודי וזה־אהבתי נהפכו־בי׃ 
18O 019:020 בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃ 
18O 019:021 חנני חנני אתם רעי כי יד־אלוה נגעה בי׃ 
18O 019:022 למה תרדפני כמו־אל ומבשרי לא תשבעו׃ 
18O 019:023 מי־יתן אפו ויכתבון מלי מי־יתן בספר ויחקו׃ 
18O 019:024 בעט־ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃ 
18O 019:025 ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על־עפר יקום׃ 
18O 019:026 ואחר עורי נקפו־זאת ומבשרי אחזה אלוה׃ 
18O 019:027 אשר אני ׀ אחזה־לי ועיני ראו ולא־זר כלו כליתי בחקי׃ 
18O 019:028 כי תאמרו מה־נרדף־לו ושרש דבר נמצא־בי׃ 
18O 019:029 גורו לכם ׀ מפני־חרב כי־חמה עונות חרב למען תדעון [שדין כ] (שדון׃ ק)    ס 
18O 020:001 ויען צפר הנעמתי ויאמר׃ 
18O 020:002 לכן שעפי ישיבוני ובעבור חושי בי׃ 
18O 020:003 מוסר כלמתי אשמע ורוח מבינתי יענני׃ 
18O 020:004 הזאת ידעת מני־עד מני שים אדם עלי־ארץ׃ 
18O 020:005 כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי־רגע׃ 
18O 020:006 אם־יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע׃ 
18O 020:007 כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו׃ 
18O 020:008 כחלום יעוף ולא ימצאוהו וידד כחזיון לילה׃ 
18O 020:009 עין זפתו ולא תוסיף ולא־עוד תשורנו מקומו׃ 
18O 020:010 בניו ירצו דלים וידיו תשבנה אונו׃ 
18O 020:011 עצמותיו מלאו [עלומו כ] (עלומיו ק) ועמו על־עפר תשכב׃ 
18O 020:012 אם־תמתיק בפיו רעה יכחידנה תחת לשונו׃ 
18O 020:013 יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו׃ 
18O 020:014 לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו׃ 
18O 020:015 חיל בלע ויקאנו מבטנו יורשנו  אל׃ 
18O 020:016 ראש־פתנים יינק תהרגהו לשון אפעה׃ 
18O 020:017 אל־ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה׃ 
18O 020:018 משיב יגע ולא יבלע כחיל תמורתו ולא יעלס׃ 
18O 020:019 כי־רצץ עזב דלים בית גזל ולא יבנהו׃ 
18O 020:020 כי ׀ לא־ידע שלו בבטנו בחמודו לא ימלט׃ 
18O 020:021 אין־שריד לאכלו על־כן לא־יחיל טובו׃ 
18O 020:022 במלאות פקו יצר לו כל־יד עמל תבואנו׃ 
18O 020:023 יהי ׀ למלא בטנו ישלח־בו חרון אפו וימטר עלימו בלחומו׃ 
18O 020:024 יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה׃ 
18O 020:025 שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אמים׃ 
18O 020:026 כל־חשך טמון לצפוניו  תאכלהו אש לא־נפח ירע שריד באהלו׃ 
18O 020:027 יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו׃ 
18O 020:028 יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו׃ 
18O 020:029 זה ׀ חלק־אדם רשע מאלהים ונחלת אמרו מאל׃  פ 
18O 021:001 ויען איוב ויאמר׃ 
18O 021:002 שמעו מוע מלתי ותהי־זאת תנחומתיכם׃ 
18O 021:003 אוני ואנכי אדבר ואחר דברי תלעיג׃ 
18O 021:004 האנכי לאדם שיחי ואם־מדוע לא־תקצר רוחי׃ 
18O 021:005 פנו־אלי והשמו ושימו יד על־פה׃ 
18O 021:006 ואם־זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות׃ 
18O 021:007 מדוע רשעים יחיו עתקו גם־גברו חיל׃ 
18O 021:008 זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם׃ 
18O 021:009 בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם׃ 
18O 021:010 שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל׃ 
18O 021:011 ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון׃ 
18O 021:012 ישאו כתף וכנור וישמחו לקול עוגב׃ 
18O 021:013 [יבלו כ] (יכלו ק) בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו׃ 
18O 021:014 ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו׃ 
18O 021:015 מה־שדי כי־נעבדנו ומה־נועיל כי נפגע־בו׃ 
18O 021:016 הן לא בידם טובם עצת רשעים רחקה מני׃ 
18O 021:017 כמה ׀ נר־רשעים ידעך ויבא עלימו אידם חבלים יחלק באפו׃ 
18O 021:018 יהיו כתבן לפני־רוח וכמץ גנבתו סופה׃ 
18O 021:019 אלוה יצפן־לבניו אונו ישלם אליו וידע׃ 
18O 021:020 יראו [עינו כ] (עיניו ק) כידו ומחמת שדי ישתה׃ 
18O 021:021 כי מה־חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו׃ 
18O 021:022 הלאל ילמד־דעת והוא רמים ישפוט׃ 
18O 021:023 זה ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו׃ 
18O 021:024 עטיניו מלאו חלב ומח עצמותיו ישקה׃ 
18O 021:025 וזה ימות בנפש מרה ולא־אכל בטובה׃ 
18O 021:026 יחד על־עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם׃ 
18O 021:027 הן ידעתי מחשבותיכם ומזמות עלי תחמסו׃ 
18O 021:028 כי תאמרו איה בית־נדיב ואיה אהל ׀ משכנות רשעים׃ 
18O 021:029 הלא אלתם עוברי דרך ואתתם לא תנכרו׃ 
18O 021:030 כי ליום איד יחשך רע ליום עברות יובלו׃ 
18O 021:031 מי־יגיד על־פניו דרכו והוא־עשה מי ישלם־לו׃ 
18O 021:032 והוא לקברות יובל ועל־גדיש ישקוד׃ 
18O 021:033 מתקו־לו רגבי נחל ואחריו כל־אדם ימשוך ולפניו אין מספר׃ 
18O 021:034 ואיך תנחמוני הבל ותשובתיכם נשאר־מעל׃    ס 
18O 022:001 ויען אליפז התמני ויאמר׃ 
18O 022:002 הלאל יסכן־גבר כי־יסכן עלימו משכיל׃ 
18O 022:003 החפץ לשדי כי תצדק ואם־בצע כי־תתם דרכיך׃ 
18O 022:004 המיראתך יכיחך יבוא עמך במשפט׃ 
18O 022:005 הלא רעתך רבה ואין־קץ לעונתיך׃ 
18O 022:006 כי־תחבל אחיך חנם ובגדי ערומים תפשיט׃ 
18O 022:007 לא־מים עיף תשקה ומרעב תמנע־לחם׃ 
18O 022:008 ואיש זרוע לו הארץ ונשוא פנים ישב בה׃ 
18O 022:009 אלמנות שלחת ריקם וזרעות יתמים ידכא׃ 
18O 022:010 על־כן סביבותיך פחים ויבהלך פחד פתאם׃ 
18O 022:011 או־חשך לא־תראה ושפעת־מים תכסך׃ 
18O 022:012 ה‍לא־אלוה גבה שמים וראה ראש  כוכבים כי־רמו׃ 
18O 022:013 ואמרת מה־ידע אל הבעד ערפל ישפוט׃ 
18O 022:014 עבים סתר־לו ולא יראה וחוג מים יתהלך׃ 
18O 022:015 הארח עולם תשמר אשר דרכו מתי־און׃ 
18O 022:016 אשר־קמטו ולא־עת נהר יוצק יסודם׃ 
18O 022:017 האמרים לאל סור ממנו ומה־יפעל שדי למו׃ 
18O 022:018 והוא מלא בתיהם טוב ועצת רשעים רחקה מני׃ 
18O 022:019 יראו צדיקים וישמחו ונקי ילעג־למו׃ 
18O 022:020 אם־לא נכחד קימנו ויתרם אכלה אש׃ 
18O 022:021 הסכן־נא עמו ושלם  בהם תבואתך  טובה׃ 
18O 022:022 קח־נא מפיו תורה ושים אמריו בלבבך׃ 
18O 022:023 אם־תשוב עדש־די תבנה תרחיק עולה מאהלך׃ 
18O 022:024 ושית־על־עפר בצר ובצור נחלים אופיר׃ 
18O 022:025 והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך׃ 
18O 022:026 כי־אז על־שדי תתענג ותשא אל־אלוה פניך׃ 
18O 022:027 תעתיר אליו וישמעך ונדריך תשלם׃ 
18O 022:028 ותגזר־אומר ויקם לך ועל־דרכיך נגה אור׃ 
18O 022:029 כי־השפילו ותאמר גוה ושח עינים יושע׃ 
18O 022:030 ימלט  אי־נקי ונמלט בבר כפיך׃  פ 
18O 023:001 ויען איוב ויאמר׃ 
18O 023:002 גם־היום מרי שחי ידי כבדה על־אנחתי׃ 
18O 023:003 מי־יתן ידעתי ואמצאהו אבוא עד־תכונתו׃ 
18O 023:004 אערכה לפניו משפט ופי אמלא תוכחות׃ 
18O 023:005 אדעה מלים יענני ואבינה מה־יאמר לי׃ 
18O 023:006 הברב־כח יריב עמדי לא אך־הוא ישם בי׃ 
18O 023:007 שם ישר נוכח עמו ואפלטה לנצח משפטי׃ 
18O 023:008 הן קדם אהלך ואיננו ואחור ולא־אבין לו׃ 
18O 023:009 שמאול בעשתו ולא־אחז יעטף ימין ולא אראה׃ 
18O 023:010 כי־ידע דרך עמדי בחנני כזהב אצא׃ 
18O 023:011 באשרו אחזה רגלי דרכו שמרתי ולא־אט׃ 
18O 023:012 מצות פתיו ולא אמיש מחקי צפנתי אמרי־פיו׃ 
18O 023:013 והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש׃ 
18O 023:014 כי ישלים חקי וכהנה רבות עמו׃ 
18O 023:015 על־כן מפניו אבהל אתבונן ואפחד ממנו׃ 
18O 023:016 ואל הרך לבי ושדי הבהילני׃ 
18O 023:017 כי־לא נצמתי מפני־חשך ומפני כסה־אפל׃ 
18O 024:001 מדוע משדי לא־נצפנו עתים [וידעו כ] (וידעיו ק) לא־חזו ימיו׃ 
18O 024:002 גבלות ישיגו עדר גזלו וירעו׃ 
18O 024:003 חמור יתומים ינהגו יחבלו שור אלמנה׃ 
18O 024:004 יטו אביונים מדרך יחד חבאו עניי־ארץ׃ 
18O 024:005 הן פראים ׀ במדבר יצאו בפעלם משחרי לטרף ערבה לו לחם לנערים׃ 
18O 024:006 בשדה בלילו [יקצירו כ] (יקצורו ק) וכרם רשע ילקשו׃ 
18O 024:007 ערום ילינו מבלי לבוש ואין כסות בקרה׃ 
18O 024:008 מזרם הרים ירטבו ומבלי מחסה חבקו־צור׃ 
18O 024:009 יגזלו משד יתום ועל־עני יחבלו׃ 
18O 024:010 ערום הלכו בלי לבוש ורעבים נשאו עמר׃ 
18O 024:011 בין־שורתם יצהירו יקבים דרכו ויצמאו׃ 
18O 024:012 מעיר מתים ׀ ינאקו ונפש־חללים תשוע ואלוה לא־ישים תפלה׃ 
18O 024:013 המה ׀ היו במרדי־אור לא־הכירו דרכיו ולא ישבו בנתיבתיו׃ 
18O 024:014 לאור יקום רוצח יקטל־עני ואביון ובלילה יהי כגנב׃ 
18O 024:015 ועין נאף ׀ שמרה נשף לאמר לא־תשורני עין וסתר פנים ישים׃ 
18O 024:016 חתר בחשך בתים יומם חתמו־למו לא־ידעו אור׃ 
18O 024:017 כי יחדו ׀ בקר למו צלמות כי־יכיר בלהות צלמות׃ 
18O 024:018 קל־הוא ׀ על־פני־מים תקלל חלקתם בארץ לא־יפנה דרך כרמים׃ 
18O 024:019 ציה גם־חם יגזלו מימי־שלג שאול חטאו׃ 
18O 024:020 ישכחהו רחם ׀ מתקו רמה עוד לא־יזכר ותשבר כעץ עולה׃ 
18O 024:021 רעה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב׃ 
18O 024:022 ומשך אבירים בכחו יקום ולא־יאמין בחיין׃ 
18O 024:023 יתן־לו לבטח וישען ועיניהו על־דרכיהם׃ 
18O 024:024 רומו מעט  ׀ ואיננו והמכו ככל יקפצון וכראש שבלת ימלו׃ 
18O 024:025 ואם־לא אפו מי יכזיבני וישם לאל מלתי׃    ס 
18O 025:001 ויען בלדד השחי ויאמר׃ 
18O 025:002 המשל ופחד עמו עשה לום במרומיו׃ 
18O 025:003 היש מספר לגדודיו ועל־מי לא־יקום אורהו׃ 
18O 025:004 ומה־יצדק אנוש עם־אל ומה־יזכה ילוד אשה׃ 
18O 025:005 הן עד־ירח ולא יאהיל וכוכבים לא־זכו בעיניו׃ 
18O 025:006 אף כי־אנוש רמה ובן־אדם תולעה׃  פ 
18O 026:001 ויען איוב ויאמר׃ 
18O 026:002 מה־עזרת ללא־כח הושעת זרוע לא־עז׃ 
18O 026:003 מה־יעצת ללא חכמה ותושיה לרב הודעת׃ 
18O 026:004 את־מי הגדת מלין ונשמת־מי יצאה ממך׃ 
18O 026:005 הרפאים יחוללו מתחת מים ושכניהם׃ 
18O 026:006 ערום שאול נגדו ואין כסות לאבדון׃ 
18O 026:007 נטה צפון על־תהו תלה ארץ על־בלי־מה׃ 
18O 026:008 צרר־מים בעביו ולא־נבקע ענן תחתם׃ 
18O 026:009 מאחז פני־כסה פרשז עליו עננו׃ 
18O 026:010 חק־חג על־פני־מים עד־תכלית אור עם־חשך׃ 
18O 026:011 עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו׃ 
18O 026:012 בכחו רגע הים [ובתובנתו כ] (ובתבונתו ק) מחץ רהב׃ 
18O 026:013 ברוחו שמים שפרה חללה  ידו נחש בריח׃ 
18O 026:014 הן־אלה ׀ קצות [דרכו כ] (דרכיו ק) ומה־שמץ דבר נשמע־בו ורעם [גבורתו כ] (גבורותיו  ק) מי יתבונן׃    ס 
18O 027:001 ויסף איוב שאת משלו ויאמר׃ 
18O 027:002 חי־אל הסיר משפטי ושדי המר נפשי׃ 
18O 027:003 כי־כל־עוד נשמתי בי ורוח אלוה באפי׃ 
18O 027:004 אם־תדברנה שפתי עולה ולשוני אם־יהגה רמיה׃ 
18O 027:005 חלילה לי אם־אצדיק אתכם עד־אגוע לא־אסיר תמתי ממני׃ 
18O 027:006 בצדקתי החזקתי ולא ארפה לא־יחרף לבבי מימי׃ 
18O 027:007 יהי כרשע איבי ומתקוממי כעול׃ 
18O 027:008 כי מה־תקות חנף כי יבצע כי ישל אלוה נפשו׃ 
18O 027:009 הצעקתו ישמע ׀ אל כי־תבוא עליו צרה׃ 
18O 027:010 אם־על־שדי יתענג יקרא אלוה בכל־עת׃ 
18O 027:011 אורה אתכם ביד־אל אשר עםש־די לא אכחד׃ 
18O 027:012 הן־אתם כלכם חזיתם ולמה־זה הבל תהבלו׃ 
18O 027:013 זה ׀ חלק־אדם רשע ׀ עם־אל ונחלת עריצים משדי יקחו׃ 
18O 027:014 אם־ירבו בניו למו־חרב וצאצאיו לא ישבעו־לחם׃ 
18O 027:015 [שרידו כ] (רידיו ק) במות יקברו ואלמנתיו לא תבכינה׃ 
18O 027:016 אם־יצבר כעפר כסף וכחמר יכין מלבוש׃ 
18O 027:017 יכין וצדיק ילבש וכסף נקי יחלק׃ 
18O 027:018 בנה כעש ביתו וכסכה עשה נצר׃ 
18O 027:019 עשיר ישכב ולא יאסף עיניו פקח ואיננו׃ 
18O 027:020 תשיגהו  כמים בלהות לילה גנבתו סופה׃ 
18O 027:021 ישאהו קדים וילך וישערהו ממקמו׃ 
18O 027:022 וישלך עליו ולא יחמל מידו ברוח יברח׃ 
18O 027:023 ישפק עלימו כפימו וישרק עליו ממקמו׃ 
18O 028:001 כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזקו׃ 
18O 028:002 ברזל מעפר יקח ואבן יצוק נחושה׃ 
18O 028:003 קץ ׀ שם לחשך ולכל־תכלית הוא חוקר אבן אפל וצלמות׃ 
18O 028:004 פרץ נחל ׀ מעם־גר הנשכחים מני־רגל דלו מאנוש נעו׃ 
18O 028:005 ארץ ממנה יצא־לחם ותחתיה נהפך כמו־אש׃ 
18O 028:006 מקום־ספיר אבניה ועפרת זהב לו׃ 
18O 028:007 נתיב לא־ידעו עיט ולא זפתו עין איה׃ 
18O 028:008 לא־הדריכהו בני־שחץ לא־עדה עליו שחל׃ 
18O 028:009 בחלמיש שלח ידו הפך משרש הרים׃ 
18O 028:010 בצורות יארים בקע וכל־יקר ראתה עינו׃ 
18O 028:011 מבכי נהרות חבש ותעלמה יצא אור׃  פ 
18O 028:012 והחכמה מאין תמצא ואי זה  מקום בינה׃ 
18O 028:013 לא־ידע אנוש ערכה ולא תמצא בארץ החיים׃ 
18O 028:014 תהום אמר לא בי־היא וים אמר אין עמדי׃ 
18O 028:015 לא־יתן סגור תחתיה ולא ישקל כסף מחירה׃ 
18O 028:016 לא־תסלה בכתם אופיר בשהם יקר וספיר׃ 
18O 028:017 לא־יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי־פז׃ 
18O 028:018 ראמות וגביש לא יזכר ומשך חכמה מפנינים׃ 
18O 028:019 לא־יערכנה פטדת־כוש בכתם טהור לא תסלה׃  פ 
18O 028:020 והחכמה מאין תבוא ואי זה מקום בינה׃ 
18O 028:021 ונעלמה מעיני כל־חי ומעוף השמים נסתרה׃ 
18O 028:022 אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה׃ 
18O 028:023 אלהים הבין דרכה והוא ידע את־מקומה׃ 
18O 028:024 כי־הוא לקצות־הארץ יביט תחת כל־השמים יראה׃ 
18O 028:025 לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה׃ 
18O 028:026 בעשתו למטר חק ודרך לחזיז קלות׃ 
18O 028:027 אז ראה ויספרה הכינה וגם־חקרה׃ 
18O 028:028 ויאמר ׀ לאדם הן יראת אדני היא חכמה וסור מרע בינה׃    ס 
18O 029:001 ויסף איוב שאת משלו ויאמר׃ 
18O 029:002 מי־יתנני כירחי־קדם כימי אלוה ישמרני׃ 
18O 029:003 בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך׃ 
18O 029:004 כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי׃ 
18O 029:005 בעוד די עמדי סביבותי נערי׃ 
18O 029:006 ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי־שמן׃ 
18O 029:007 בצאתי שער עלי־קרת ברחוב אכין מושבי׃ 
18O 029:008 ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו׃ 
18O 029:009 רים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם׃ 
18O 029:010 קול־נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה׃ 
18O 029:011 כי אזן מעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני׃ 
18O 029:012 כי־אמלט עני משוע ויתום ולא־עזר לו׃ 
18O 029:013 ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן׃ 
18O 029:014 צדק לבשתי וילבשני כמעיל  וצניף משפטי׃ 
18O 029:015 עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני׃ 
18O 029:016 אב אנכי לאביונים ורב לא־ידעתי אחקרהו׃ 
18O 029:017 ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף׃ 
18O 029:018 ואמר עם־קני אגוע וכחול ארבה ימים׃ 
18O 029:019 שרשי פתוח אלי־מים וטל ילין בקצירי׃ 
18O 029:020 כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף׃ 
18O 029:021 לי־שמעו ויחלו וידמו למו עצתי׃ 
18O 029:022 אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי׃ 
18O 029:023 ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש׃ 
18O 029:024 אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון׃ 
18O 029:025 אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם׃ 
18O 030:001 ועתה ׀ שחקו עלי צעירים ממני לימים אשר־מאסתי אבותם לשית עם־כלבי צאני׃ 
18O 030:002 גם־כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח׃ 
18O 030:003 בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה׃ 
18O 030:004 הקטפים מלוח עלי־שיח ושרש רתמים לחמם׃ 
18O 030:005 מן־גו יגרשו יריעו עלימו כגנב׃ 
18O 030:006 בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים׃ 
18O 030:007 בין־שיחים ינהקו תחת חרול יספחו׃ 
18O 030:008 בני־נבל גם־בני בלי־שם נכאו מן־הארץ׃ 
18O 030:009 ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה׃ 
18O 030:010 תעבוני רחקו מני ומפני לא־חשכו רק׃ 
18O 030:011 כי־ [יתרו כ] (יתרי ק) פתח ויענני ורסן מפני שלחו׃ 
18O 030:012 על־ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם׃ 
18O 030:013 נתסו נתיבתי להותי  יעילו לא עזר למו׃ 
18O 030:014 כפרץ רחב יאתיו תחת אה התגלגלו׃ 
18O 030:015 ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי׃ 
18O 030:016 ועתה עלי תשתפך נפשי יאחזוני  ימי־עני׃ 
18O 030:017 לילה עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון׃ 
18O 030:018 ברב־כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני׃ 
18O 030:019 הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר׃ 
18O 030:020 אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי׃ 
18O 030:021 תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני׃ 
18O 030:022 תשאני אל־רוח תרכיבני ותמגגני [תשוה כ] (תושיה׃ ק) 
18O 030:023 כי־ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל־חי׃ 
18O 030:024 אך לא־בעי ישלח־יד אם־בפידו להן שוע׃ 
18O 030:025 אם־לא בכיתי לקשה־יום עגמה נפשי לאביון׃ 
18O 030:026 כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל׃ 
18O 030:027 מעי רתחו ולא־דמו קדמני ימי־עני׃ 
18O 030:028 קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע׃ 
18O 030:029 אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה׃ 
18O 030:030 עורי שחר מעלי ועצמי־חרה מני־חרב׃ 
18O 030:031 ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים׃ 
18O 031:001 ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על־בתולה׃ 
18O 031:002 ומה ׀ חלק אלוה ממעל ונחלת די ממרמים׃ 
18O 031:003 הלא־איד לעול ונכר לפעלי און׃ 
18O 031:004 הלא־הוא יראה דרכי וכל־צעדי יספור׃ 
18O 031:005 אם־הלכתי עם־שוא ותחש על־מרמה רגלי׃ 
18O 031:006 ישקלני במאזני־צדק וידע אלוה תמתי׃ 
18O 031:007 אם תטה אשרי מני הדרך ואחר עיני הלך לבי ובכפי דבק מאום ׃  פ 
18O 031:008 אזרעה ואחר יאכל וצאצאי ישרשו׃ 
18O 031:009 אם־נפתה לבי על־אשה ועל־פתח רעי ארבתי׃ 
18O 031:010 תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרין׃ 
18O 031:011 כי־ [הוא כ] (היא ק) זמה [והיא כ] (והוא ק) עון פלילים׃ 
18O 031:012 כי אש היא עד־אבדון תאכל ובכל־תבואתי תשרש׃ 
18O 031:013 אם־אמאס משפט עבדי ואמתי ברבם עמדי׃ 
18O 031:014 ומה אעשה כי־יקום אל וכי־יפקד מה אשיבנו׃ 
18O 031:015 ה‍לא־בבטן עשני עשהו ויכננו ברחם אחד׃ 
18O 031:016 אם־אמנע מחפץ דלים ועיני אלמנה אכלה׃ 
18O 031:017 ואכל פתי לבדי ולא־אכל יתום ממנה׃ 
18O 031:018 כי מנעורי גדלני כאב ומבטן אמי אנחנה׃ 
18O 031:019 אם־אראה אובד מבלי לבוש ואין כסות לאביון׃ 
18O 031:020 אם־לא ברכוני [חלצו כ] (חלציו ק) ומגז כבשי יתחמם׃ 
18O 031:021 אם־הניפותי על־יתום ידי כי־אראה בשער עזרתי׃ 
18O 031:022 כתפי משכמה תפול ואזרעי מקנה תשבר׃ 
18O 031:023 כי פחד אלי איד אל ומשאתו לא אוכל׃ 
18O 031:024 אם־שמתי זהב כסלי ולכתם אמרתי מבטחי׃ 
18O 031:025 אם־אשמח כי־רב חילי וכי־כביר מצאה ידי׃ 
18O 031:026 אם־אראה אור כי יהל וירח יקר הלך׃ 
18O 031:027 ויפת בסתר לבי ותשק ידי לפי׃ 
18O 031:028 גם־הוא עון פלילי כי־כחשתי לאל ממעל׃ 
18O 031:029 אם־אשמח בפיד משנאי והתעררתי כי־מצאו רע׃ 
18O 031:030 ולא־נתתי לחטא חכי לשאל באלה נפשו׃ 
18O 031:031 אם־לא אמרו מתי אהלי מי־יתן מבשרו לא נשבע׃ 
18O 031:032 בחוץ לא־ילין גר דלתי לארח אפתח׃ 
18O 031:033 אם־כסיתי כאדם פשעי לטמון בחבי עוני׃ 
18O 031:034 כי אערוץ ׀ המון רבה ובוז־משפחות יחתני ואדם לא־אצא פתח׃ 
18O 031:035 מי יתן־לי ׀ שמע לי הן־תוי שדי יענני וספר כתב איש ריבי׃ 
18O 031:036 אם־לא עלש־כמי אשאנו אענדנו עטרות לי׃ 
18O 031:037 מספר צעדי אגידנו כמו־נגיד אקרבנו׃ 
18O 031:038 אם־עלי אדמתי תזעק ויחד תלמיה יבכיון׃ 
18O 031:039 אם־כחה אכלתי בלי־כסף ונפש בעליה הפחתי׃ 
18O 031:040 תחת חטה ׀ יצא חוח ותחת־שערה באשה תמו דברי איוב׃  פ 
18O 032:001 וישבתו שלשת האנשים האלה מענות את־איוב כי הוא צדיק בעיניו׃  פ 
18O 032:002 ויחר אף ׀ אליהוא בן־ברכאל הבוזי ממשפחת רם באיוב חרה אפו על־צדקו נפשו מאלהים׃ 
18O 032:003 ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא־מצאו מענה וירשיעו את־איוב׃ 
18O 032:004 ואליהו  חכה את־איוב בדברים כי זקנים־המה ממנו לימים׃ 
18O 032:005 וירא אליהוא כי אין מענה בפי שלשת האנשים ויחר אפו׃  פ 
18O 032:006 ויען ׀ אליהוא בן־ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים ואתם ישישים על־כן זחלתי ואירא  ׀ מחות דעי אתכם׃ 
18O 032:007 אמרתי ימים ידברו ורב נים ידיעו חכמה׃ 
18O 032:008 אכן רוח־היא באנוש ונשמת שדי תבינם׃ 
18O 032:009 לא־רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט׃ 
18O 032:010 לכן אמרתי שמעה־לי אחוה דעי אף־אני׃ 
18O 032:011 הן הוחלתי לדבריכם אזין עד־תבונתיכם  עד־תחקרון מלין׃ 
18O 032:012 ועדיכם אתבונן והנה אין לאיוב מוכיח עונה אמריו מכם׃ 
18O 032:013 פן־תאמרו מצאנו חכמה אל ידפנו לא־איש׃ 
18O 032:014 ולא־ערך אלי מלין ובאמריכם לא אשיבנו׃ 
18O 032:015 חתו לא־ענו עוד העתיקו מהם מלים׃ 
18O 032:016 והוחלתי כי־לא ידברו כי עמדו לא־ענו עוד׃ 
18O 032:017 אענה אף־אני חלקי אחוה דעי אף־אני׃ 
18O 032:018 כי מלתי מלים הציקתני רוח בטני׃ 
18O 032:019 הנה־בטני כיין לא־יפתח כאבות חדשים יבקע׃ 
18O 032:020 אדברה וירוח־לי אפתח שפתי ואענה׃ 
18O 032:021 אל־נא אשא פני־איש ואל־אדם לא אכנה׃ 
18O 032:022 כי לא ידעתי אכנה כמעט ישאני עשני׃ 
18O 033:001 ואולם שמע־נא איוב מלי וכל־דברי האזינה׃ 
18O 033:002 הנה־נא פתחתי פי דברה לשוני בחכי׃ 
18O 033:003 ישר־לבי אמרי ודעת פתי ברור מללו׃ 
18O 033:004 רוח־אל עשתני ונשמת שדי תחיני׃ 
18O 033:005 אם־תוכל השיבני ערכה לפני התיצבה׃ 
18O 033:006 הן־אני כפיך לאל מחמר קרצתי גם־אני׃ 
18O 033:007 הנה אמתי לא תבעתך ואכפי עליך לא־יכבד׃ 
18O 033:008 אך אמרת באזני וקול מלין אשמע׃ 
18O 033:009 זך אני בלי פשע חף אנכי ולא עון לי׃ 
18O 033:010 הן תנואות עלי ימצא יחשבני לאויב לו׃ 
18O 033:011 ישם בסד רגלי ישמר כל־ארחתי׃ 
18O 033:012 הן־זאת לא־צדקת אענך כי־ירבה אלוה מאנוש׃ 
18O 033:013 מדוע אליו ריבות כי כל־דבריו לא־יענה׃ 
18O 033:014 כי־באחת ידבר־אל ובשתים לא ישורנה׃ 
18O 033:015 בחלום ׀ חזיון לילה בנפל תרדמה על־אנשים בתנומות עלי משכב׃ 
18O 033:016 אז יגלה אזן אנשים ובמסרם יחתם׃ 
18O 033:017 להסיר אדם מעשה וגוה מגבר יכסה׃ 
18O 033:018 יחשך נפשו מני־שחת וחיתו מעבר בשלח׃ 
18O 033:019 והוכח במכאוב על־משכבו [וריב כ] (ורוב ק) עצמיו אתן׃ 
18O 033:020 וזהמתו חיתו לחם ונפשו מאכל תאוה׃ 
18O 033:021 יכל בשרו מראי [ושפי כ] (ושפו ק) עצמותיו לא ראו׃ 
18O 033:022 ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים׃ 
18O 033:023 אם־יש עליו ׀ מלאך מליץ אחד מני־אלף להגיד לאדם ישרו׃ 
18O 033:024 ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כפר׃ 
18O 033:025 רטפש בשרו מנער ישוב לימי עלומיו׃ 
18O 033:026 יעתר אל־אלוה ׀ וירצהו וירא פניו בתרועה וישב לאנוש צדקתו׃ 
18O 033:027 ישר ׀ על־אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא־שוה לי׃ 
18O 033:028 פדה [נפשי כ] (נפשו ק) מעבר בשחת [וחיתי כ] (וחיתו ק) באור תראה׃ 
18O 033:029 הן־כל־אלה יפעל־אל פעמים שלוש עם־גבר׃ 
18O 033:030 להשיב נפשו מני־שחת לאור באור החיים׃ 
18O 033:031 הקשב איוב שמע־לי החרש ואנכי אדבר׃ 
18O 033:032 אם־יש־מלין השיבני דבר כי־חפצתי צדקך׃ 
18O 033:033 אם־אין אתה שמע־לי החרש ואאלפך חכמה׃    ס 
18O 034:001 ויען אליהוא ויאמר׃ 
18O 034:002 שמעו חכמים מלי וידעים האזינו לי׃ 
18O 034:003 כי־אזן  מלין תבחן וחך יטעם לאכל׃ 
18O 034:004 משפט נבחרה־לנו נדעה בינינו מה־טוב׃ 
18O 034:005 כי־אמר איוב צדקתי ואל הסיר משפטי׃ 
18O 034:006 על־משפטי אכזב אנוש חצי בלי־פשע׃ 
18O 034:007 מי־גבר כאיוב ישתה־לעג כמים׃ 
18O 034:008 וארח לחברה עם־פעלי און וללכת עם־אנשי־רשע׃ 
18O 034:009 כי־אמר לא יסכן־גבר ברצתו עם־אלהים׃ 
18O 034:010 לכן ׀ אנשי  לבב שמעו לי חללה לאל מרשע ושדי מעול׃ 
18O 034:011 כי פעל אדם ישלם־לו וכארח איש ימצאנו׃ 
18O 034:012 אף־אמנם אל לא־ירשיע ושדי לא־יעות משפט׃ 
18O 034:013 מי־פקד עליו ארצה ומי ם תבל כלה׃ 
18O 034:014 אם־ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסף׃ 
18O 034:015 יגוע כל־בשר יחד ואדם על־עפר ישוב׃ 
18O 034:016 ואם־בינה שמעה־זאת האזינה לקול מלי׃ 
18O 034:017 האף שונא משפט יחבוש ואם־צדיק כביר תרשיע׃ 
18O 034:018 האמר למלך בליעל רשע אל־נדיבים׃ 
18O 034:019 אשר לא־נשא ׀ פני שרים ולא נכר־שוע לפני־דל כי־מעשה ידיו כלם׃ 
18O 034:020 רגע ׀ ימתו וחצות לילה יגעשו עם ויעברו ויסירו אביר לא ביד׃ 
18O 034:021 כי־עיניו על־דרכי־איש וכל־צעדיו  יראה׃ 
18O 034:022 אין־חשך ואין צלמות להסתר ם פעלי און׃ 
18O 034:023 כי לא על־איש ישים עוד להלך אל־אל במשפט׃ 
18O 034:024 ירע כבירים לא־חקר ויעמד אחרים תחתם׃ 
18O 034:025 לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו׃ 
18O 034:026 תחת־רשעים ספקם במקום ראים׃ 
18O 034:027 אשר על־כן סרו מאחריו וכל־דרכיו לא השכילו׃ 
18O 034:028 להביא עליו צעקת־דל וצעקת עניים ישמע׃ 
18O 034:029 והוא ישקט ׀ ומי ירשע ויסתר פנים ומי ישורנו ועל־גוי ועל־אדם יחד׃ 
18O 034:030 ממלך אדם חנף ממקשי עם׃ 
18O 034:031 כי־אל־אל האמר נשאתי לא אחבל׃ 
18O 034:032 בלעדי אחזה אתה הרני אם־עול פעלתי לא אסיף׃ 
18O 034:033 המעמך ישלמנה כי־מאסת כי־אתה תבחר ולא־אני ומה־ידעת דבר׃ 
18O 034:034 אנשי לבב יאמרו לי וגבר חכם שמע לי׃ 
18O 034:035 איוב לא־בדעת ידבר ודבריו לא בהשכיל׃ 
18O 034:036 אבי יבחן איוב עד־נצח על־תשבת באנשי־און׃ 
18O 034:037 כי יסיף על־חטאתו פשע בינינו יספוק וירב אמריו לאל׃    ס 
18O 035:001 ויען אליהו ויאמר׃ 
18O 035:002 הזאת חשבת למשפט אמרת צדקי מאל׃ 
18O 035:003 כי־תאמר  מה־יסכן־לך מה־אעיל מחטאתי׃ 
18O 035:004 אני אשיבך מלין ואת־רעיך עמך׃ 
18O 035:005 הבט שמים וראה ושור חקים גבהו ממך׃ 
18O 035:006 אם־חטאת מה־תפעל־בו ורבו פשעיך מה־תעשה־לו׃ 
18O 035:007 אם־צדקת מה־תתן־לו או  מה־מידך יקח׃ 
18O 035:008 לאיש־כמוך רשעך ולבן־אדם צדקתך׃ 
18O 035:009 מרב עשוקים יזעיקו ישועו מזרוע רבים׃ 
18O 035:010 ולא־אמר איה אלוה עשי נתן זמרות בלילה׃ 
18O 035:011 מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו׃ 
18O 035:012 שם יצעקו ולא יענה מפני גאון רעים׃ 
18O 035:013 אךש־וא לא־ישמע ׀ אל ושדי לא ישורנה׃ 
18O 035:014 אף כי־תאמר לא תשורנו דין לפניו ותחולל  לו׃ 
18O 035:015 ועתה כי־אין פקד אפו ולא־ידע בפש מאד׃ 
18O 035:016 ואיוב הבל יפצה־פיהו בבלי־דעת מלין יכבר׃  פ 
18O 036:001 ויסף אליהוא ויאמר׃ 
18O 036:002 כתר־לי זעיר ואחוך כי עוד לאלוה מלים׃ 
18O 036:003 אשא דעי למרחוק ולפעלי אתן־צדק׃ 
18O 036:004 כי־אמנם לא־שקר מלי תמים דעות עמך׃ 
18O 036:005 הן־אל כביר ולא ימאס כביר כח לב׃ 
18O 036:006 לא־יחיה רשע ומשפט עניים יתן׃ 
18O 036:007 לא־יגרע מצדיק עיניו ואת־מלכים לכסא וישיבם לנצח ויגבהו׃ 
18O 036:008 ואם־אסורים בזקים ילכדון בחבלי־עני׃ 
18O 036:009 ויגד להם פעלם ופשעיהם כי יתגברו׃ 
18O 036:010 ויגל אזנם למוסר ויאמר כי־ישבון מאון׃ 
18O 036:011 אם־ישמעו ויעבדו יכלו ימיהם בטוב ושניהם בנעימים׃ 
18O 036:012 ואם־לא ישמעו בשלח יעברו ויגועו כבלי־דעת ׃ 
18O 036:013 וחנפי־לב ישימו אף לא ישועו כי אסרם׃ 
18O 036:014 תמת בנער נפשם וחיתם בקדשים׃ 
18O 036:015 יחלץ עני בעניו ויגל בלחץ אזנם׃ 
18O 036:016 ואף הסיתך  ׀ מפי־צר רחב לא־מוצק תחתיה ונחת לחנך מלא דשן׃ 
18O 036:017 ודין־רשע מלאת דין ומשפט יתמכו׃ 
18O 036:018 כי־חמה פן־יסיתך בספק ורב־כפר אל־יטך׃ 
18O 036:019 היערך שועך לא בצר וכל מאמצי־כח׃ 
18O 036:020 אל־תשאף הלילה לעלות עמים תחתם׃ 
18O 036:021 השמר אל־תפן אל־און כי־על־זה  בחרת מעני׃ 
18O 036:022 הן־אל ישגיב בכחו מי כמהו מורה׃ 
18O 036:023 מי־פקד עליו דרכו ומי־אמר פעלת עולה׃ 
18O 036:024 זכר כי־תשגיא פעלו אשר שררו אנשים׃ 
18O 036:025 כל־אדם חזו־בו אנוש יביט מרחוק׃ 
18O 036:026 הן־אל גיא ולא נדע מספר שניו ולא־חקר׃ 
18O 036:027 כי יגרע נטפי־מים יזקו מטר לאדו׃ 
18O 036:028 אשר־יזלו שחקים ירעפו עלי ׀ אדם רב׃ 
18O 036:029 אף אם־יבין מפרשי־עב תשאות סכתו׃ 
18O 036:030 הן־פרש עליו אורו ושרשי הים כסה׃ 
18O 036:031 כי־בם ידין עמים יתן־אכל למכביר׃ 
18O 036:032 על־כפים כסה־אור ויצו עליה במפגיע׃ 
18O 036:033 יגיד עליו רעו מקנה אף על־עולה׃ 
18O 037:001 אף־לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו׃ 
18O 037:002 שמעו שמוע ברגז קלו והגה מפיו יצא׃ 
18O 037:003 תחת־כל־השמים ישרהו ואורו על־כנפות הארץ׃ 
18O 037:004 אחריו ׀ ישאג־קול ירעם בקול גאונו ולא יעקבם כי־ישמע קולו׃ 
18O 037:005 ירעם אל בקולו נפלאות עשה גדלות ולא נדע׃ 
18O 037:006 כי לשלג  ׀ יאמר הוא ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עזו׃ 
18O 037:007 ביד־כל־אדם יחתום לדעת כל־אנשי מעשהו׃ 
18O 037:008 ותבא חיה במו־ארב ובמעונתיה תשכן׃ 
18O 037:009 מן־החדר תבוא סופה וממזרים קרה׃ 
18O 037:010 מנשמת־אל יתן־קרח ורחב מים במוצק׃ 
18O 037:011 אף־ברי יטריח עב יפיץ ענן אורו׃ 
18O 037:012 והוא מסבות ׀ מתהפך [בתחבולתו כ] (בתחבולתיו ק) לפעלם כל אשר יצום ׀ על־פני תבל ארצה׃ 
18O 037:013 אם־לשבט אם־לארצו אם־לחסד ימצאהו׃ 
18O 037:014 האזינה זאת איוב עמד והתבונן ׀ נפלאות אל׃ 
18O 037:015 התדע בשום־אלוה עליהם והופיע אור עננו׃ 
18O 037:016 התדע על־מפלשי־עב מפלאות תמים דעים׃ 
18O 037:017 אשר־בגדיך חמים בהשקט ארץ מדרום׃ 
18O 037:018 תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק׃ 
18O 037:019 הודיענו מה־נאמר לו לא־נערך מפני־חשך׃ 
18O 037:020 היספר־לו כי אדבר אם־אמר איש כי יבלע׃ 
18O 037:021 ועתה ׀ לא ראו אור בהיר הוא  בשחקים ורוח עברה ותטהרם׃ 
18O 037:022 מצפון זהב יאתה על־אלוה נורא הוד׃ 
18O 037:023 שדי לא־מצאנהו שגיא־כח ומשפט ורב־צדקה לא יענה׃ 
18O 037:024 לכן יראוהו אנשים לא־יראה כל־חכמי־לב׃  פ 
18O 038:001 ויען־יהוה את־איוב [מן  כ] [הסערה כ] (מן ׀ ק) (הסערה ק) ויאמר׃ 
18O 038:002 מי זה ׀ מחשיך עצה במלין  בלי־דעת׃ 
18O 038:003 אזר־נא כגבר חלציך ואשאלך והודיעני׃ 
18O 038:004 איפה היית ביסדי־ארץ הגד אם־ידעת בינה׃ 
18O 038:005 מי־שם ממדיה כי תדע או מי־נטה עליה קו׃ 
18O 038:006 על־מה אדניה הטבעו או מי־ירה אבן פנתה׃ 
18O 038:007 ברן־יחד כוכבי בקר ויריעו כל־בני אלהים׃ 
18O 038:008 ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא׃ 
18O 038:009 בשומי ענן לבשו וערפל חתלתו׃ 
18O 038:010 ואשבר עליו חקי ואשים בריח ודלתים׃ 
18O 038:011 ואמר עד־פה תבוא ולא תסיף ופא־ישית בגאון גליך׃ 
18O 038:012 המימיך  צוית בקר [ידעתה כ] [שחר כ] (ידעת  ק) (השחר ק) מקמו׃ 
18O 038:013 לאחז בכנפות הארץ וינערו רשעים  ממנה׃ 
18O 038:014 תתהפך כחמר חותם ויתיצבו כמו לבוש׃ 
18O 038:015 וימנע מרשעים  אורם וזרוע רמה תשבר׃ 
18O 038:016 הבאת עד־נבכי־ים ובחקר תהום התהלכת׃ 
18O 038:017 הנגלו לך שערי־מות ושערי צלמות תראה׃ 
18O 038:018 התבננת עד־רחבי־ארץ הגד אם־ידעת כלה׃ 
18O 038:019 אי־זה הדרך ישכן־אור וחשך אי־זה מקמו׃ 
18O 038:020 כי תקחנו אל־גבולו וכי־תבין  נתיבות ביתו׃ 
18O 038:021 ידעת כי־אז תולד ומספר ימיך רבים׃ 
18O 038:022 הבאת אל־אצרות שלג ואצרות ברד תראה׃ 
18O 038:023 אשר־חשכתי לעת־צר ליום קרב ומלחמה׃ 
18O 038:024 אי־זה הדרך יחלק אור יפץ קדים עלי־ארץ׃ 
18O 038:025 מי־פלג לשטף תעלה ודרך לחזיז קלות׃ 
18O 038:026 להמטיר על־ארץ לא־איש מדבר לא־אדם בו׃ 
18O 038:027 להשביע שאה ומשאה ולהצמיח מצא דשא׃ 
18O 038:028 היש־למטר אב או מי־הוליד אגלי־טל׃ 
18O 038:029 מבטן מי יצא הקרח וכפר מים  מי ילדו׃ 
18O 038:030 כאבן מים יתחבאו ופני תהום יתלכדו׃ 
18O 038:031 התקשר מעדנות כימה או־משכות כסיל תפתח׃ 
18O 038:032 התציא מזרות בעתו ועיש על־בניה תנחם׃ 
18O 038:033 הידעת חקות שמים אם־תשים משטרו בארץ׃ 
18O 038:034 התרים לעב קולך ושפעת־מים תכסך׃ 
18O 038:035 התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו׃ 
18O 038:036 מיש־ת בטחות חכמה או מי־נתן לשכוי בינה׃ 
18O 038:037 מי־יספר שחקים בחכמה ונבלי מים מי ישכיב׃ 
18O 038:038 בצקת עפר למוצק ורגבים ידבקו׃ 
18O 038:039 התצוד ללביא טרף וחית כפירים תמלא׃ 
18O 038:040 כי־ישחו במעונות ישבו בסכה למו־ארב׃ 
18O 038:041 מי יכין לערב צידו כי־ [ילדו כ] (ילדיו ק) אל־אל ישועו יתעו לבלי־אכל׃ 
18O 039:001 הידעת עת לדת יעלי־סלע חלל אילות תשמר׃ 
18O 039:002 תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה׃ 
18O 039:003 תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה׃ 
18O 039:004 יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא־שבו למו׃ 
18O 039:005 מי־שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח׃ 
18O 039:006 אשר־שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה׃ 
18O 039:007 ישחק להמון קריה תשאות נוגש לא ישמע׃ 
18O 039:008 יתור הרים מרעהו ואחר כל־ירוק ידרוש׃ 
18O 039:009 היאבה רים  עבדך אם־ילין על־אבוסך׃ 
18O 039:010 ה‍תקשר־רים בתלם עבתו אם־ישדד עמקים אחריך׃ 
18O 039:011 התבטח־בו כי־רב כחו ותעזב אליו יגיעך׃ 
18O 039:012 התאמין בו כי־ [ישוב כ] (ישיב ק) זרעך וגרנך יאסף׃ 
18O 039:013 כנף־רננים נעלסה אם־אברה חסידה ונצה׃ 
18O 039:014 כי־תעזב לארץ בציה ועל־עפר תחמם׃ 
18O 039:015 ותשכח כי־רגל תזורה וחית השדה תדושה׃ 
18O 039:016 הקשיח בניה ללא־לה לריק יגיעה בלי־פחד׃ 
18O 039:017 כי־השה אלוה חכמה ולא־חלק לה בבינה׃ 
18O 039:018 כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו׃ 
18O 039:019 התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה׃ 
18O 039:020 התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה׃ 
18O 039:021 יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת־נשק׃ 
18O 039:022 ישחק לפחד ולא יחת ולא־ישוב מפני־חרב׃ 
18O 039:023 עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון׃ 
18O 039:024 ברעש ורגז יגמא־ארץ ולא־יאמין כי־קול שופר׃ 
18O 039:025 בדי שפר ׀ יאמר האח ומרחוק יריח מלחמה רעם רים  ותרועה׃ 
18O 039:026 ה‍מבינתך יאבר־נץ יפרש [כנפו כ] (כנפיו ק) לתימן׃ 
18O 039:027 אם־על־פיך יגביה נשר וכי ירים קנו׃ 
18O 039:028 סלע ישכן ויתלנן על־שן־סלע ומצודה׃ 
18O 039:029 משם חפר־אכל למרחוק עיניו יביטו׃ 
18O 039:030 [ואפרחו כ] (ואפרחיו ק) יעלעו־דם ובאשר חללים שם הוא׃  פ 
18O 040:001 ויען יהוה את־איוב ויאמר׃ 
18O 040:002 הרב עם־שדי יסור מוכיח אלוה יעננה׃  פ 
18O 040:003 ויען איוב את־יהוה ויאמר׃ 
18O 040:004 הן קלתי מה אשיבך ידי שמתי למו־פי׃ 
18O 040:005 אחת דברתי ולא אענה ושתים ולא אוסיף׃  פ 
18O 040:006 ויען־יהוה את־איוב [מן  כ] [סערה כ] (מן ׀ ק) (סערה ק) ויאמר׃ 
18O 040:007 אזר־נא כגבר חלציך אשאלך והודיעני׃ 
18O 040:008 האף תפר משפטי תרשיעני למען תצדק׃ 
18O 040:009 ואם־זרוע כאל ׀ לך ובקול כמהו תרעם׃ 
18O 040:010 עדה נא גאון  וגבה והוד והדר תלבש׃ 
18O 040:011 הפץ עברות אפך וראה כל־גאה והשפילהו׃ 
18O 040:012 ראה כל־גאה הכניעהו והדך רשעים תחתם׃ 
18O 040:013 טמנם בעפר יחד פניהם חבש בטמון׃ 
18O 040:014 וגם־אני אודך כי־תושע לך ימינך׃ 
18O 040:015 הנה־נא בהמות אשר־עשיתי עמך חציר כבקר יאכל׃ 
18O 040:016 הנה־נא כחו במתניו ואנו בשרירי בטנו׃ 
18O 040:017 יחפץ זנבו כמו־ארז גידי [פחדו כ] (פחדיו ק) ישרגו׃ 
18O 040:018 עצמיו אפיקי נחושה גרמיו כמטיל ברזל׃ 
18O 040:019 הוא ראשית דרכי־אל העשו  יגש חרבו׃ 
18O 040:020 כי־בול  הרים ישאו־לו וכל־חית השדה ישחקו־שם׃ 
18O 040:021 תחת־צאלים  ישכב בסתר קנה ובצה׃ 
18O 040:022 יסכהו צאלים צללו יסבוהו ערבי־נחל׃ 
18O 040:023 הן יעשק נהר לא יחפוז יבטח ׀ כי־יגיח ירדן אל־פיהו׃ 
18O 040:024 בעיניו יקחנו במוקשים ינקב־אף׃ 
18O 040:025 תמשך לויתן בחכה ובחבל תשקיע לשנו׃ 
18O 040:026 התשים אגמון באפו ובחוח תקוב לחיו׃ 
18O 040:027 הירבה אליך תחנונים אם־ידבר אליך רכות׃ 
18O 040:028 היכרת ברית עמך תקחנו לעבד עולם׃ 
18O 040:029 התשחק־בו כצפור ותקשרנו לנערותיך׃ 
18O 040:030 יכרו עליו חברים יחצוהו בין כנענים׃ 
18O 040:031 התמלא בשכות עורו ובצלצל דגים ראשו׃ 
18O 040:032 שים־עליו כפך זכר מלחמה אל־תוסף׃ 
18O 041:001 הן־תחלתו נכזבה הגם אל־מראיו יטל׃ 
18O 041:002 לא־אכזר כי יעורנו ומי הוא לפני יתיצב׃ 
18O 041:003 מי הקדימני ואשלם תחת כל־השמים לי־הוא׃ 
18O 041:004 [לא־ כ] (לו־אחריש ק) בדיו ודבר־גבורות וחין ערכו׃ 
18O 041:005 מי־גלה פני לבושו בכפל רסנו מי יבוא׃ 
18O 041:006 דלתי פניו מי פתח סביבות שניו אימה׃ 
18O 041:007 גאוה אפיקי מגנים סגור חותם צר׃ 
18O 041:008 אחד באחד יגשו ורוח לא־יבוא ביניהם׃ 
18O 041:009 איש־באחיהו ידבקו יתלכדו ולא יתפרדו׃ 
18O 041:010 ע‍טישתיו תהל אור ועיניו כעפעפי־שחר׃ 
18O 041:011 מפיו לפידים יהלכו כידודי אש יתמלטו׃ 
18O 041:012 מנחיריו יצא עשן כדוד נפוח ואגמן׃ 
18O 041:013 נפשו גחלים תלהט ולהב מפיו יצא׃ 
18O 041:014 בצוארו ילין עז ולפניו תדוץ דאבה׃ 
18O 041:015 מפלי בשרו דבקו יצוק עליו בל־ימוט׃ 
18O 041:016 לבו יצוק כמו־אבן ויצוק כפלח תחתית׃ 
18O 041:017 משתו יגורו אלים משברים יתחטאו׃ 
18O 041:018 משיגהו חרב בלי תקום חנית מסע ושריה׃ 
18O 041:019 יחשב לתבן ברזל לעץ רקבון נחושה׃ 
18O 041:020 לא־יבריחנו בן־קשת לקש נהפכו־לו אבני־קלע׃ 
18O 041:021 כקש נחשבו תותח וישחק לרעש כידון׃ 
18O 041:022 תחתיו חדודי חרש ירפד חרוץ עלי־טיט׃ 
18O 041:023 ירתיח כסיר מצולה ים ישים כמרקחה׃ 
18O 041:024 אחריו יאיר נתיב יחשב תהום לשיבה׃ 
18O 041:025 אין־על־עפר משלו העשו לבלי־חת׃ 
18O 041:026 את־כל־גבה יראה הוא מלך על־כל־בני־שחץ׃    ס 
18O 042:001 ויען איוב את־יהוה ויאמר׃ 
18O 042:002 [ידעת כ] (ידעתי ק) כי־כל תוכל ולא־יבצר ממך מזמה׃ 
18O 042:003 מי זה ׀ מעלים עצה בלי דעת לכן הגדתי ולא אבין נפלאות ממני ולא אדע׃ 
18O 042:004 שמע־נא ואנכי אדבר אשאלך והודיעני׃ 
18O 042:005 לשמע־אזן שמעתיך ועתה עיני ראתך׃ 
18O 042:006 על־כן אמאס ונחמתי על־עפר ואפר׃  פ 
18O 042:007 ויהי אחר דבר יהוה את־הדברים האלה אל־איוב ויאמר יהוה אל־אליפז התימני חרה אפי בך ובשני רעיך כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב׃ 
18O 042:008 ועתה קחו־לכם שבעה־פרים ושבעה אילים ולכו ׀ אל־עבדי איוב והעליתם עולה בעדכם ואיוב עבדי יתפלל עליכם כי אם־פניו אשא לבלתי עשות עמכם נבלה כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב׃ 
18O 042:009 וילכו אליפז התימני ובלדד השוחי צפר הנעמתי ויעשו כאשר דבר אליהם יהוה וישא יהוה את־פני איוב׃ 
18O 042:010 ויהוה ב את־ [שבית כ] (שבות ק) איוב בהתפללו בעד רעהו ויסף יהוה את־כל־אשר לאיוב למשנה׃ 
18O 042:011 ויבאו אליו כל־אחיו וכל־ [אחיתיו כ] (אחיותיו ק) וכל־ידעיו לפנים ויאכלו עמו לחם בביתו וינדו לו וינחמו אתו על כל־הרעה אשר־הביא יהוה עליו ויתנו־לו איש קשיטה אחת ואיש נזם זהב אחד׃ ס 
18O 042:012 ויהוה ברך את־אחרית איוב מראשתו ויהי־לו ארבעה עשר אלף צאן וששת אלפים גמלים ואלף־צמד בקר ואלף אתונות׃ 
18O 042:013 ויהי־לו שבענה בנים ושלוש בנות׃ 
18O 042:014 ויקרא שם־האחת ימימה ושם השנית קציעה ושם השלישית קרן הפוך׃ 
18O 042:015 ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב בכל־הארץ ויתן להם אביהם נחלה בתוך אחיהם׃    ס 
18O 042:016 ויחי איוב אחרי־זאת מאה וארבעים שנה [וירא כ] (ויראה ק) את־בניו ואת־בני בניו ארבעה דרות׃ 
18O 042:017 וימת איוב זקן ושבע ימים׃ 
19O 001:001 אשרי־האיש  אשר ׀ לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב׃ 
19O 001:002 כי אם  בתורת יהוה חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה׃ 
19O 001:003 והיה כעץ שתול על־פלגי מים אשר פריו ׀ יתן בעתו ועלהו לא־יבול וכל אשר־יעשה יצליח׃ 
19O 001:004 לא־כן הרשעים כי אם־כמץ א‍שר־תדפנו רוח׃ 
19O 001:005 על־כן ׀ לא־יקמו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים׃ 
19O 001:006 כי־יודע יהוה דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד׃ 
19O 002:001 למה רגשו גוים ולאמים יהגו־ריק׃ 
19O 002:002 יתיצבו  ׀ מלכי־ארץ ורוזנים נוסדו־יחד על־יהוה ועל־משיחו׃ 
19O 002:003 ננתקה את־מוסרותימו ונשליכה ממנו עבתימו׃ 
19O 002:004 יושב בשמים ישחק אדני ילעג־למו׃ 
19O 002:005 אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו׃ 
19O 002:006 ואני נסכתי מלכי על־ציון הר־קדשי׃ 
19O 002:007 אספרה אל  חק יהוה אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך׃ 
19O 002:008 שאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחזתך אפסי־ארץ׃ 
19O 002:009 תרעם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם׃ 
19O 002:010 ועתה מלכים השכילו הוסרו שפטי ארץ׃ 
19O 002:011 עבדו את־יהוה ביראה וגילו ברעדה׃ 
19O 002:012 נשקו־בר פן־יאנף ׀ ותאבדו דרך כי־יבער כמעט אפו אשרי כל־חוסי בו׃ 
19O 003:001 מזמור לדוד בברחו מפני ׀ אבשלום בנו׃ 
19O 003:002 יהוה מה־רבו צרי רבים קמים עלי׃ 
19O 003:003 רבים אמרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה׃ 
19O 003:004 ואתה יהוה מגן בעדי כבודי ומרים ראשי׃ 
19O 003:005 קולי אל־יהוה אקרא ויענני מהר קדשו סלה׃ 
19O 003:006 אני שכבתי ואישנה הקיצותי כי יהוה יסמכני׃ 
19O 003:007 לא־אירא מרבבות עם אשר סביב שתו עלי׃ 
19O 003:008 קומה יהוה ׀ הושיעני אלהי כי־הכית את־כל־איבי לחי שני רשעים שברת׃ 
19O 003:009 ליהוה הישועה על־עמך ברכתך סלה׃ 
19O 004:001 למנצח בנגינות מזמור לדוד׃ 
19O 004:002 בקראי ענני ׀ אלהי צדקי בצר הרחבת לי חנני ושמע תפלתי׃ 
19O 004:003 בני איש עד־מה כבודי לכלמה תאהבון ריק תבקשו כזב סלה׃ 
19O 004:004 ודעו כי־הפלה יהוה חסיד לו יהוה ישמע בקראי אליו׃ 
19O 004:005 רגזו ואל־תחטאו אמרו בלבבכם על־משכבכם ודמו סלה׃ 
19O 004:006 זבחו זבחי־צדק ובטחו אל־יהוה׃ 
19O 004:007 רבים אמרים מי־יראנו טוב נסה־עלינו אור פניך יהוה׃ 
19O 004:008 נתתה שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו׃ 
19O 004:009 בשלום יחדו אשכבה ואישן כי־אתה יהוה לבדד לבטח תושיבני׃ 
19O 005:001 למנצח אל־הנחילות מזמור לדוד׃ 
19O 005:002 אמרי האזינה ׀ יהוה בינה הגיגי׃ 
19O 005:003 הקשיבה ׀ לקול שועי מלכי ואלהי כי־אליך אתפלל׃ 
19O 005:004 יהוה בקר תשמע קולי בקר אערך־לך ואצפה׃ 
19O 005:005 כי ׀ לא אל־חפץ רשע ׀ אתה לא יגרך רע׃ 
19O 005:006 לא־יתיצבו הוללים לנגד עיניך נאת כל־פעלי און׃ 
19O 005:007 תאבד דברי כזב איש־דמים ומרמה יתעב ׀ יהוה׃ 
19O 005:008 ואני ברב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל־היכל־קדשך ביראתך׃ 
19O 005:009 יהוה ׀ נחני בצדקתך למען שוררי [הושר כ] (הישר ק) לפני דרכך׃ 
19O 005:010 כי אין בפיהו נכונה קרבם הוות קבר־פתוח גרונם לשונם יחליקון׃ 
19O 005:011 האשימם ׀ א‍להים יפלו ממעצותיהם ברב פשעיהם הדיחמו כי־מרו בך׃ 
19O 005:012 וישמחו כל־חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו ויעלצו בך אהבי שמך׃ 
19O 005:013 כי־אתה תברך צדיק יהוה כצנה רצון תעטרנו׃ 
19O 006:001 למנצח בנגינות על־השמינית מזמור לדוד׃ 
19O 006:002 יהוה אל־באפך תוכיחני ואל־בחמתך תיסרני׃ 
19O 006:003 חנני יהוה כי אמלל אני רפאני יהוה כי נבהלו עצמי׃ 
19O 006:004 ונפשי נבהלה מאד [ואת כ] (ואתה ק) יהוה עד־מתי׃ 
19O 006:005 שובה יהוה חלצה נפשי הושיעני למען חסדך׃ 
19O 006:006 כי אין במות זכרך בשאול מי יודה־לך׃ 
19O 006:007 יגעתי ׀ באנחתי אשחה בכל־לילה מטתי בדמעתי ערשי אמסה׃ 
19O 006:008 עששה מכעס עיני עתקה בכל־צוררי׃ 
19O 006:009 סורו ממני כל־פעלי און כי־שמע יהוה קול בכיי׃ 
19O 006:010 שמע יהוה תחנתי יהוה תפלתי יקח׃ 
19O 006:011 יבשו ׀ ויבהלו מאד כל־איבי ישבו יבשו רגע׃ 
19O 007:001 שגיון לדוד אשר־שר ליהוה על־דברי־כוש בן־ימיני׃ 
19O 007:002 יהוה אלהי בך חסיתי הושיעני מכל־רדפי והצילני׃ 
19O 007:003 פן־יטרף כאריה נפשי פרק ואין מציל׃ 
19O 007:004 יהוה אלהי אם־עשיתי זאת אם־יש־עול בכפי׃ 
19O 007:005 אם־גמלתי שולמי רע ואחלצה צוררי ריקם׃ 
19O 007:006 ירדף אויב ׀ נפשי וישג וירמס לארץ חיי וכבודי ׀ לעפר ישכן סלה׃ 
19O 007:007 קומה יהוה ׀ באפך הנשא בעברות צוררי ועורה אלי משפט צוית׃ 
19O 007:008 ועדת לאמים תסובבך ועליה למרום שובה׃ 
19O 007:009 יהוה ידין עמים שפטני יהוה כצדקי וכתמי עלי׃ 
19O 007:010 יגמר־נא רע ׀ רשעים ותכונן צדיק ובחן לבות וכליות אלהים צדיק׃ 
19O 007:011 מגני על־אלהים מושיע ישרי־לב׃ 
19O 007:012 אלהים שופט צדיק ואל זעם בכל־יום׃ 
19O 007:013 אם־לא ישוב חרבו ילטוש קשתו דרך ויכוננה׃ 
19O 007:014 ולו הכין כלי־מות חציו לדלקים יפעל׃ 
19O 007:015 הנה יחבל־און והרה עמל וילד שקר׃ 
19O 007:016 בור כרה ויחפרהו ויפל בשחת יפעל׃ 
19O 007:017 ישוב עמלו בראשו ועל קדקדו חמסו ירד׃ 
19O 007:018 אודה יהוה כצדקו ואזמרה שם־יהוה עליון׃ 
19O 008:001 למנצח על־הגתית מזמור לדוד׃ 
19O 008:002 יהוה אדנינו מה־אדיר מך בכל־הארץ אשר תנה הודך על־השמים׃ 
19O 008:003 מפי עוללים ׀ וינקים יסדת עז למען צורריך להשבית אויב ומתנקם׃ 
19O 008:004 כי־אראה מיך מעשי אצבעתיך ירח וכוכבים אשר כוננתה׃ 
19O 008:005 מה־אנוש כי־תזכרנו ובן־אדם כי תפקדנו׃ 
19O 008:006 ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו׃ 
19O 008:007 תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת־רגליו׃ 
19O 008:008 צנה ואלפים כלם וגם בהמות שדי׃ 
19O 008:009 צפור מים ודגי הים עבר ארחות ימים׃ 
19O 008:010 יהוה אדנינו מה־אדיר מך בכל־הארץ׃ 
19O 009:001 למנצח עלמות לבן מזמור לדוד׃ 
19O 009:002 אודה יהוה בכל־לבי אספרה כל־נפלאותיך׃ 
19O 009:003 אשמחה ואעלצה בך אזמרה שמך עליון׃ 
19O 009:004 בשוב־אויבי אחור יכשלו ויאבדו מפניך׃ 
19O 009:005 כי־עשית משפטי ודיני ישבת לכסא שופט צדק׃ 
19O 009:006 גערת גוים אבדת רשע שמם מחית לעולם ועד׃ 
19O 009:007 האויב ׀ תמו חרבות לנצח וערים נתשת אבד זכרם המה׃ 
19O 009:008 ויהוה לעולם ישב כונן למשפט כסאו׃ 
19O 009:009 והוא ישפט־תבל בצדק ידין לאמים במישרים׃ 
19O 009:010 ויהי יהוה משגב לדך משגב לעתות בצרה׃ 
19O 009:011 ויבטחו בך יודעי שמך כי לא־עזבת דרשיך יהוה׃ 
19O 009:012 זמרו ליהוה ישב ציון הגידו בעמים עלילותיו׃ 
19O 009:013 כי־דרש דמים אותם זכר לאש־כח צעקת [עניים כ] (ענוים׃ ק) 
19O 009:014 חננני יהוה ראה עניי משנאי מרוממי משערי מות׃ 
19O 009:015 למען אספרה כל־תהלתיך בשערי בת־ציון אגילה בישועתך׃ 
19O 009:016 טבעו גוים בשחת עשו ברשת־זו טמנו נלכדה רגלם׃ 
19O 009:017 נודע ׀ יהוה משפט עשה בפעל כפיו נוקש רשע הגיון סלה׃ 
19O 009:018 ישובו רשעים לשאולה כל־גוים שכחי אלהים׃ 
19O 009:019 כי לא לנצח ישכח אביון תקות [ענוים כ] (עניים ק) תאבד לעד׃ 
19O 009:020 קומה יהוה אל־יעז אנוש ישפטו גוים על־פניך׃ 
19O 009:021 שיתה יהוה ׀ מורה להם ידעו גוים אנוש המה סלה׃ 
19O 010:001 למה יהוה תעמד ברחוק תעלים לעתות בצרה׃ 
19O 010:002 בגאות רשע ידלק עני יתפשו ׀ במזמות זו חשבו׃ 
19O 010:003 כי־הלל רשע על־תאות נפשו ובצע ברך נאץ ׀ יהוה׃ 
19O 010:004 רשע כגבה אפו בל־ידרש אין אלהים כל־מזמותיו׃ 
19O 010:005 יחילו [דרכו כ] (דרכיו ׀ ק) בכל־עת מרום משפטיך מנגדו כל־צורריו יפיח בהם׃ 
19O 010:006 אמר בלבו בל־אמוט לדר ודר אשר לא־ברע׃ 
19O 010:007 אלה פיהו מלא ומרמות ותך תחת לשונו עמל ואון׃ 
19O 010:008 ישב ׀ במארב חצרים במסתרים יהרג נקי עיניו לחלכה יצפנו׃ 
19O 010:009 יארב במסתר ׀ כאריה בסכה יארב לחטוף עני יחטף עני במשכו ברשתו׃ 
19O 010:010 [ודכה כ] (ידכה ק) ישח ונפל בעצומיו [חלכאים כ] (חיל ק) (כאים׃ ק) 
19O 010:011 אמר בלבו שכח  אל הסתיר פניו בל־ראה לנצח׃ 
19O 010:012 קומה יהוה אל נשא ידך אל־תשכח [עניים כ] (ענוים׃ ק) 
19O 010:013 על־מה ׀ נאץ רשע ׀ אלהים אמר בלבו לא תדרש׃ 
19O 010:014 ראתה כי־אתה ׀ עמל וכעס ׀ תביט לתת בידך עליך יעזב חלכה יתום אתה ׀ היית עוזר׃ 
19O 010:015 בר זרוע רשע ורע תדרוש־רשעו  בל־תמצא׃ 
19O 010:016 יהוה מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו׃ 
19O 010:017 תאות ענוים שמעת יהוה תכין לבם תקשיב אזנך׃ 
19O 010:018 לשפט יתום ודך בל־יוסיף עוד לערץ אנוש מן־הארץ׃ 
19O 011:001 למנצח לדוד ביהוה ׀ חסיתי איך תאמרו לנפשי [נודו כ] (נודי ק) הרכם צפור׃ 
19O 011:002 כי הנה  הרשעים ידרכון קשת כוננו חצם על־יתר לירות במו־אפל לישרי־לב׃ 
19O 011:003 כי השתות יהרסון צדיק מה־פעל׃ 
19O 011:004 יהוה ׀ בהיכל קדשו יהוה בשמים כסאו עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם׃ 
19O 011:005 יהוה צדיק יבחן ורשע ואהב חמס שנאה נפשו׃ 
19O 011:006 ימטר על־רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם׃ 
19O 011:007 כי־צדיק יהוה צדקות אהב ישר יחזו פנימו׃ 
19O 012:001 למנצח על־השמינית מזמור לדוד׃ 
19O 012:002 הושיעה יהוה כי־גמר חסיד כי־פסו אמונים מבני אדם׃ 
19O 012:003 שוא ׀ ידברו איש את־רעהו שפת חלקות בלב ולב ידברו׃ 
19O 012:004 יכרת יהוה כל־שפתי חלקות לשון מדברת גדלות׃ 
19O 012:005 אשר אמרו ׀ ללשננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו׃ 
19O 012:006 משד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר יהוה אשית בישע יפיח לו׃ 
19O 012:007 אמרות יהוה אמרות טהרות כסף צרוף בעליל לארץ מזקק שבעתים׃ 
19O 012:008 אתה־יהוה תשמרם תצרנו ׀ מן־הדור זו לעולם׃ 
19O 012:009 סביב רשעים יתהלכון כרם זלות לבני אדם׃ 
19O 013:001 למנצח מזמור לדוד׃ 
19O 013:002 עד־אנה יהוה תשכחני נצח עד־אנה ׀ תסתיר את־פניך ממני׃ 
19O 013:003 עד־אנה אשית עצות בנפשי יגון בלבבי יומם עד־אנה ׀ ירום איבי עלי׃ 
19O 013:004 הביטה ענני יהוה אלהי האירה עיני פן־אישן המות׃ 
19O 013:005 פן־יאמר איבי יכלתיו צרי יגילו כי אמוט׃ 
19O 013:006 ואני ׀ בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה ליהוה כי גמל עלי׃ 
19O 014:001 למנצח לדוד אמר נבל בלבו אין אלהים השחיתו התעיבו עלילה אין עשה־טוב׃ 
19O 014:002 יהוה משמים השקיף על־בני־אדם לראות היש משכיל דרש את־אלהים׃ 
19O 014:003 הכל סר יחדו נאלחו אין עשה־טוב אין גם־אחד׃ 
19O 014:004 הלא ידעו כל־פעלי און אכלי עמי אכלו לחם יהוה לא קראו׃ 
19O 014:005 שם ׀ פחדו פחד כי־אלהים בדור צדיק׃ 
19O 014:006 עצת־עני תבישו כי יהוה מחסהו׃ 
19O 014:007 מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב יהוה שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל ׃ 
19O 015:001 מזמור לדוד יהוה מי־יגור באהלך מי־ישכן בהר קדשך׃ 
19O 015:002 הולך תמים ופעל צדק ודבר אמת בלבבו׃ 
19O 015:003 לא־רגל ׀ על־לשנו לא־עשה לרעהו רעה וחרפה לא־נשא על־קרבו׃ 
19O 015:004 נבזה ׀ בעיניו נמאס ואת־יראי יהוה יכבד נשבע להרע ולא ימר׃ 
19O 015:005 כספו ׀ לא־נתן בנשך ושחד על־נקי לא לקח עשה־אלה לא ימוט לעולם׃ 
19O 016:001 מכתם לדוד שמרני אל כי־חסיתי בך׃ 
19O 016:002 אמרת ליהוה אדני אתה טובתי בל־עליך׃ 
19O 016:003 לקדושים אשר־בארץ המה ואדירי כל־חפצי־בם׃ 
19O 016:004 ירבו עצבותם אחר מהרו בל־אסיך נסכיהם מדם ובל־אשא אתש־מותם על־שפתי׃ 
19O 016:005 יהוה מנת־חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי׃ 
19O 016:006 חבלים נפלו־לי בנעמים אף־נחלת שפרה עלי׃ 
19O 016:007 אברך את־יהוה אשר יעצני אף־לילות יסרוני כליותי׃ 
19O 016:008 שויתי יהוה לנגדי תמיד כי מימיני בל־אמוט׃ 
19O 016:009 לכן ׀ שמח לבי ויגל כבודי אף־בשרי ישכן לבטח׃ 
19O 016:010 כי ׀ לא־תעזב נפשי לשאול לא־תתן חסידך לראות שחת ׃ 
19O 016:011 תודיעני  ארח חיים שבע מחות את־פניך נעמות בימינך נצח׃ 
19O 017:001 תפלה לדוד שמעה יהוה ׀ צדק הקשיבה רנתי האזינה תפלתי בלא שפתי מרמה׃ 
19O 017:002 מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה מישרים׃ 
19O 017:003 בחנת לבי ׀ פקדת לילה צרפתני בל־תמצא זמתי בל־יעבר־פי׃ 
19O 017:004 לפעלות אדם בדבר שפתיך אני מרתי ארחות פריץ׃ 
19O 017:005 תמך אשרי במעגלותיך בל־נמוטו  פעמי׃ 
19O 017:006 אני־קראתיך כי־תענני אל הט־אזנך לי שמע אמרתי׃ 
19O 017:007 הפלה חסדיך מושיע חוסים ממתקוממים בימינך׃ 
19O 017:008 מרני כאישון בת־עין בצל כנפיך תסתירני׃ 
19O 017:009 מפני רשעים זו שדוני איבי בנפש יקיפו עלי׃ 
19O 017:010 חלבמו סגרו פימו דברו בגאות׃ 
19O 017:011 אשרינו עתה [סבבוני כ] (סבבונו ק) עיניהם ישיתו לנטות בארץ׃ 
19O 017:012 דמינו כאריה יכסוף לטרוף וככפיר ישב במסתרים׃ 
19O 017:013 קומה יהוה קדמה פניו הכריעהו פלטה נפשי מרשע חרבך׃ 
19O 017:014 ממתים ידך ׀ יהוה ממתים מחלד חלקם בחיים [וצפינך כ] (וצפונך ק) תמלא בטנם ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם׃ 
19O 017:015 אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך׃ 
19O 018:001 למנצח ׀ לעבד יהוה לדוד אשר דבר ׀ ליהוה את־דברי השירה הזאת ביום הציל־יהוה אותו מכף כל־איביו ומיד שאול׃ 
19O 018:002 ויאמר ארחמך יהוה חזקי׃ 
19O 018:003 יהוה ׀ סלעי ומצודתי ומפלטי אלי צורי אחסה־בו מגני וקרן־ישעי משגבי׃ 
19O 018:004 מהלל אקרא יהוה ומן־איבי אושע׃ 
19O 018:005 אפפוני חבלי־מות ונחלי בליעל יבעתוני׃ 
19O 018:006 חבלי שאול סבבוני קדמוני מוקשי מות׃ 
19O 018:007 בצר־לי ׀ אקרא יהוה ואל־אלהי אשוע ישמע מהיכלו קולי ושועתי לפניו ׀ תבוא באזניו׃ 
19O 018:008 ותגעש ותרעש ׀ הארץ ומוסדי הרים ירגזו ויתגעשו כי־חרה לו׃ 
19O 018:009 עלה עשן ׀ באפו ואש־מפיו תאכל גחלים בערו ממנו׃ 
19O 018:010 ויט מים וירד וערפל תחת רגליו׃ 
19O 018:011 וירכב על־כרוב ויעף וידא על־כנפי־רוח׃ 
19O 018:012 ישת חשך ׀ סתרו סביבותיו סכתו חשכת־מים עבי שחקים׃ 
19O 018:013 מנגה נגדו עביו עברו ברד וגחלי־אש׃ 
19O 018:014 וירעם בשמים ׀ יהוה ועליון יתן קלו ברד וגחלי־אש׃ 
19O 018:015 וישלח חציו ויפיצם וברקים רב ויהמם׃ 
19O 018:016 ויראו ׀ אפיקי מים ויגלו מוסדות תבל מגערתך יהוה מנשמת רוח אפך׃ 
19O 018:017 ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים׃ 
19O 018:018 יצילני מאיבי עז ומשנאי כי־אמצו ממני׃ 
19O 018:019 יקדמוני ביום־אידי ויהי־יהוה למשען לי׃ 
19O 018:020 ויוציאני למרחב יחלצני כי חפץ בי׃ 
19O 018:021 יגמלני יהוה כצדקי כבר ידי ישיב לי׃ 
19O 018:022 כיש־מרתי דרכי יהוה ולא־רשעתי מאלהי׃ 
19O 018:023 כי כל־משפטיו לנגדי וחקתיו לא־אסיר מני׃ 
19O 018:024 ואהי תמים עמו ואשתמר מעוני׃ 
19O 018:025 וישב־יהוה לי כצדקי כבר ידי לנגד עיניו׃ 
19O 018:026 עם־חסיד תתחסד עם־גבר תמים תתמם׃ 
19O 018:027 עם־נבר תתברר ועם־עקש תתפתל׃ 
19O 018:028 כי־אתה עם־עני תושיע ועינים רמות תשפיל׃ 
19O 018:029 כי־אתה תאיר נרי יהוה אלהי יגיה חשכי׃ 
19O 018:030 כי־בך ארץ גדוד ובאלהי אדלג־שור׃ 
19O 018:031 האל תמים דרכו אמרת־יהוה צרופה מגן הוא לכל ׀ החסים בו׃ 
19O 018:032 כי מי אלוה מבלעדי יהוה ומי צור זולתי אלהינו׃ 
19O 018:033 האל המאזרני חיל ויתן תמים דרכי׃ 
19O 018:034 משוה רגלי כאילות ועל במתי יעמידני׃ 
19O 018:035 מלמד ידי למלחמה ונחתה קשת־נחושה זרועתי׃ 
19O 018:036 ותתן־לי מגן ישעך וימינך תסעדני וענותך תרבני׃ 
19O 018:037 תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסלי׃ 
19O 018:038 ארדוף אויבי ואשיגם ולא־אשוב  עד־כלותם׃ 
19O 018:039 אמחצם ולא־יכלו קום יפלו תחת רגלי׃ 
19O 018:040 ותאזרני חיל למלחמה תכריע קמי תחתי׃ 
19O 018:041 ואיבי נתתה לי ערף ומשנאי אצמיתם׃ 
19O 018:042 ישועו ואין־מושיע על־יהוה ולא ענם׃ 
19O 018:043 ואשחקם כעפר על־פני־רוח כטיט חוצות אריקם׃ 
19O 018:044 תפלטני מריבי עם תשימני לראש גוים עם לא־ידעתי יעבדוני׃ 
19O 018:045 לשמע אזן ישמעו לי בני־נכר יכחשו־לי׃ 
19O 018:046 בני־נכר יבלו ויחרגו ממסגרותיהם׃ 
19O 018:047 חי־יהוה וברוך צורי וירום אלוהי ישעי׃ 
19O 018:048 האל הנותן נקמות לי וידבר עמים תחתי׃ 
19O 018:049 מפלטי מאיבי אף מן־קמי תרוממני מאיש חמס תצילני׃ 
19O 018:050 על־כן ׀ אודך בגוים ׀ יהוה ולשמך אזמרה׃ 
19O 018:051 [מגדל כ] (מגדיל ק) ישועות מלכו ועשה חסד ׀ למשיחו לדוד ולזרעו עד־עולם׃ 
19O 019:001 למנצח מזמור לדוד׃ 
19O 019:002 השמים מספרים כבוד־אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע׃ 
19O 019:003 יום ליום יביע אמר ולילה ללילה יחוה־דעת׃ 
19O 019:004 אין־אמר ואין דברים בלי נשמע קולם׃ 
19O 019:005 בכל־הארץ ׀ יצא קום ובקצה תבל מליהם לשמש שם־אהל בהם׃ 
19O 019:006 והוא כחתן יצא מחפתו ישיש כגבור לרוץ ארח׃ 
19O 019:007 מקצה השמים ׀ מוצאו ותקופתו על־קצותם ואין נסתר מחמתו ׃ 
19O 019:008 תורת יהוה תמימה משיבת נפש עדות יהוה נאמנה מחכימת פתי׃ 
19O 019:009 פקודי יהוה ישרים משמחי־לב מצות יהוה ברה מאירת עינים׃ 
19O 019:010 יראת יהוה ׀ טהורה עומדת לעד משפטי־יהוה אמת צדקו יחדו׃ 
19O 019:011 הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונפת צופים׃ 
19O 019:012 גם־עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב׃ 
19O 019:013 שגיאות מי־יבין מנסתרות נקני׃ 
19O 019:014 גם מזדים ׀ חשך עבדך אל־ימשלו־בי אז איתם ונקיתי מפשע רב׃ 
19O 019:015 יהיו לרצון ׀ אמרי־פי והגיון לבי לפניך יהוה צורי וגאלי׃ 
19O 020:001 למנצח מזמור לדוד׃ 
19O 020:002 יענך יהוה ביום צרה ישגבך שם ׀ אלהי יעקב׃ 
19O 020:003 ישלח־עזרך מקדש ומציון יסעדך׃ 
19O 020:004 יזכר כל־מנחתך ועולתך ידשנה סלה׃ 
19O 020:005 יתן־לך כלבבך וכל־עצתך ימלא׃ 
19O 020:006 נרננה ׀ בישועתך ובשם־אלהינו נדגל ימלא יהוה כל־משאלותיך׃ 
19O 020:007 עתה ידעתי כי הושיע ׀ יהוה משיחו יענהו משמי קדשו בגברות ישע ימינו׃ 
19O 020:008 אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו ׀ בשם־יהוה אלהינו נזכיר׃ 
19O 020:009 המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד׃ 
19O 020:010 יהוה הושיעה המלך יעננו ביום־קראנו׃ 
19O 021:001 למנצח מזמור לדוד׃ 
19O 021:002 יהוה בעזך ישמח־מלך ובישועתך  מה־יגיל  מאד׃ 
19O 021:003 תאות לבו נתתה לו וארשת פתיו בל־מנעת סלה׃ 
19O 021:004 כי־תקדמנו ברכות טוב תשית לראשו עטרת פז׃ 
19O 021:005 חיים ׀ שאל ממך נתתה לו ארך ימים עולם ועד׃ 
19O 021:006 גדול  כבודו בישועתך הוד והדר תשוה עליו׃ 
19O 021:007 כי־תשיתהו ברכות לעד תחדהו בשמחה את־פניך׃ 
19O 021:008 כי־המלך בטח ביהוה ובחסד עליון בל־ימוט׃ 
19O 021:009 תמצא ידך לכל־איביך ימינך תמצא שנאיך׃ 
19O 021:010 תשיתמו ׀ כתנור אש לעת פניך יהוה באפו יבלעם ותאכלם אש׃ 
19O 021:011 פרימו מארץ תאבד וזרעם מבני אדם׃ 
19O 021:012 כי־נטו עליך רעה חשבו מזמה בל־יוכלו׃ 
19O 021:013 כי תשיתמו שכם במיתריך תכונן על־פניהם׃ 
19O 021:014 רומה יהוה בעזך נשירה ונזמרה  גבורתך׃ 
19O 022:001 למנצח על־אילת השחר מזמור לדוד׃ 
19O 022:002 אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי׃ 
19O 022:003 א‍להי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא־דומיה לי׃ 
19O 022:004 ואתה קדוש יושב תהלות ישראל׃ 
19O 022:005 בך בטחו אבתינו בטחו ותפלטמו׃ 
19O 022:006 אליך זעקו ונמלטו בך בטחו ולא־בושו׃ 
19O 022:007 ואנכי תולעת ולא־איש חרפת אדם ובזוי עם׃ 
19O 022:008 כל־ראי ילעגו לי יפטירו בשפה יניעו ראש׃ 
19O 022:009 גל אל־יהוה יפלטהו יצילהו כי חפץ בו׃ 
19O 022:010 כי־אתה גחי מבטן מבטיחי על־שדי אמי׃ 
19O 022:011 עליך השלכתי מרחם מבטן אמי אלי אתה׃ 
19O 022:012 אל־תרחק ממני כי־צרה קרובה כי־אין עוזר׃ 
19O 022:013 סבבוני פרים רבים אבירי בשן כתרוני׃ 
19O 022:014 פצו עלי פיהם אריה טרף ושאג׃ 
19O 022:015 כמים נשפכתי והתפרדו כל־עצמותי היה לבי כדונג נמס בתוך מעי׃ 
19O 022:016 יבש כחרש ׀ כחי ולשוני  מדבק מלקוחי ולעפר־מות תשפתני׃ 
19O 022:017 כי סבבוני כלבים עדת מרעים הקיפוני כארי ידי ורגלי׃ 
19O 022:018 אספר כל־עצמותי המה יביטו יראו־בי׃ 
19O 022:019 יחלקו בגדי להם ועל־לבושי יפילו גורל׃ 
19O 022:020 ואתה יהוה אל־תרחק אילותי לעזרתי חושה׃ 
19O 022:021 הצילה מחרב נפשי מיד־כלב יחידתי׃ 
19O 022:022 הושיעני מפי אריה ומקרני רמים עניתני׃ 
19O 022:023 אספרה שמך לאחי בתוך קהל אהללך׃ 
19O 022:024 יראי יהוה ׀ הללוהו כל־זרע יעקב כבדוהו וגורו ממנו כל־זרע ישראל׃ 
19O 022:025 כי לא־בזה ולא שקץ ענות עני ולא־הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע׃ 
19O 022:026 מאתך  תהלתי בקהל רב נדרי אשלם נגד יראיו׃ 
19O 022:027 יאכלו ענוים ׀ וישבעו יהללו יהוה דרשיו יחי לבבכם לעד׃ 
19O 022:028 יזכרו ׀ וישבו אל־יהוה כל־אפסי־ארץ וישתחוו לפניך כל־משפחות גוים׃ 
19O 022:029 כי ליהוה המלוכה ומשל בגוים׃ 
19O 022:030 אכלו וישתחוו  ׀ כל־דשני־ארץ לפניו יכרעו כל־יורדי עפר ונפשו לא חיה׃ 
19O 022:031 זרע יעבדנו יספר לאדני לדור׃ 
19O 022:032 יבאו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה׃ 
19O 023:001 מזמור לדוד יהוה רעי לא אחסר׃ 
19O 023:002 בנאות דשא ירביצני על־מי מנחות ינהלני׃ 
19O 023:003 נפשי ישובב ינחני במעגלי־צדק למען שמו׃ 
19O 023:004 גם כי־אלך בגיא צלמות לא־אירא רע כי־אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמני׃ 
19O 023:005 תערך לפני ׀ שלחן נגד צררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה׃ 
19O 023:006 אך ׀ טוב וחסד ירדפוני כל־ימי חיי ושבתי בבית־יהוה לארך ימים׃ 
19O 024:001 לדוד מזמור ליהוה  הארץ ומלואה תבל וישבי בה׃ 
19O 024:002 כי־הוא על־ימים יסדה ועל־נהרות יכוננה׃ 
19O 024:003 מי־יעלה בהר־יהוה ומי־יקום במקום קדשו׃ 
19O 024:004 נקי כפים ובר־לבב אשר ׀ לא־נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה׃ 
19O 024:005 ישא ברכה מאת יהוה וצדקה מאלהי ישעו׃ 
19O 024:006 זה דור [דרשו כ] (דרשיו ק) מבקשי פניך יעקב סלה׃ 
19O 024:007 שאו שערים ׀ ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד׃ 
19O 024:008 מי זה מלך הכבוד יהוה עזוז וגבור יהוה גבור מלחמה׃ 
19O 024:009 שאו שערים ׀ ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד׃ 
19O 024:010 מי הוא זה מלך הכבוד יהוה צבאות הוא מלך הכבוד סלה׃ 
19O 025:001 לדוד אליך יהוה נפשי אשא׃ 
19O 025:002 א‍להי בך בטחתי אל־אבושה אל־יעלצו איבי לי׃ 
19O 025:003 גם כל־קויך  לא יבשו יבשו הבוגדים ריקם׃ 
19O 025:004 דרכיך יהוה הודיעני ארחותיך  למדני׃ 
19O 025:005 הדריכני באמתך ׀ ולמדני כי־אתה אלהי ישעי אותך קויתי כל־היום׃ 
19O 025:006 זכר־רחמיך יהוה וחסדיך כי מעולם המה׃ 
19O 025:007 חטאות נעורי ׀ ופשעי אל־תזכר כחסדך זכר־לי־אתה למען טובך יהוה׃ 
19O 025:008 טוב־וישר יהוה על־כן יורה חטאים בדרך׃ 
19O 025:009 ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו׃ 
19O 025:010 כל־ארחות יהוה חסד ואמת לנצרי בריתו ועדתיו׃ 
19O 025:011 למען־שמך יהוה וסלחת לעוני כי רב־הוא׃ 
19O 025:012 מי־זה האיש ירא יהוה יורנו בדרך יבחר׃ 
19O 025:013 נפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ׃ 
19O 025:014 סוד יהוה ליראיו ובריתו להודיעם׃ 
19O 025:015 עיני תמיד אל־יהוה כי הוא־יוציא מרשת רגלי׃ 
19O 025:016 פנה־אלי וחנני כי־יחיד ועני אני׃ 
19O 025:017 צרות לבבי הרחיבו ממצוקותי הוציאני׃ 
19O 025:018 ראה עניי ועמלי ושא לכל־חטאותי׃ 
19O 025:019 ראה־אויבי כי־רבו ושנאת חמס שנאוני׃ 
19O 025:020 שמרה נפשי והצילני אל־אבוש כי־חסיתי בך׃ 
19O 025:021 תם־וישר יצרוני כי קויתיך׃ 
19O 025:022 פדה אלהים את־ישראל מכל צרותיו ׃ 
19O 026:001 לדוד ׀ שפטני יהוה כי־אני בתמי  הלכתי וביהוה בטחתי לא אמעד׃ 
19O 026:002 בחנני יהוה ונסני [צרופה כ] (צרפה ק) כליותי ולבי׃ 
19O 026:003 כי־חסדך לנגד עיני והתהלכתי באמתך׃ 
19O 026:004 לא־ישבתי עם־מתי־שוא ועם נעלמים לא אבוא׃ 
19O 026:005 נאתי קהל מרעים ועם־רשעים לא אשב׃ 
19O 026:006 ארחץ בנקיון כפי ואסבבה את־מזבחך יהוה׃ 
19O 026:007 לשמע בקול תודה ולספר כל־נפלאותיך׃ 
19O 026:008 יהוה אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך׃ 
19O 026:009 אל־תאסף עם־חטאים נפשי ועם־אנשי דמים חיי׃ 
19O 026:010 אשר־בידיהם זמה וימינם מלאה שחד׃ 
19O 026:011 ואני בתמי אלך פדני וחנני׃ 
19O 026:012 רגלי עמדה במישור במקהלים אברך יהוה׃ 
19O 027:001 לדוד ׀ יהוה ׀ אורי וישעי ממי אירא יהוה מעוז־חיי ממי אפחד׃ 
19O 027:002 בקרב עלי ׀ מרעים לאכל את־בשרי צרי ואיבי לי המה כשלו ונפלו׃ 
19O 027:003 אם־תחנה עלי ׀ מחנה לא־יירא לבי אם־תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח׃ 
19O 027:004 אחת ׀ שאלתי מאת־יהוה אותה אבקש שבתי בבית־יהוה כל־ימי חיי לחזות בנעם־יהוה ולבקר בהיכלו׃ 
19O 027:005 כי יצפנני ׀ בסכה ביום רעה יסתרני בסתר אהלו בצור ירוממני׃ 
19O 027:006 ועתה ירום ראשי על איבי סביבותי ואזבחה באהלו זבחי תרועה אשירה ואזמרה ליהוה׃ 
19O 027:007 שמע־יהוה קולי אקרא וחנני וענני׃ 
19O 027:008 לך ׀ אמר לבי בקשו פני את־פניך יהוה אבקש׃ 
19O 027:009 אל־תסתר פניך ׀ ממני אל־תט־באף עבדך עזרתי היית אל־תטשני ואל־תעזבני אלהי ישעי׃ 
19O 027:010 כי־אבי ואמי עזבוני ויהוה יאספני׃ 
19O 027:011 הורני יהוה דרכך ונחני בארח מישור למען שוררי׃ 
19O 027:012 אל־תתנני בנפש צרי כי  קמו־בי עדיש־קר ויפח חמס׃ 
19O 027:013 לולא  האמנתי לראות בטוב־יהוה בארץ חיים׃ 
19O 027:014 קוה אל־יהוה חזק ויאמץ לבך וקוה אל־יהוה׃ 
19O 028:001 לדוד אליך יהוה ׀ אקרא צורי אל־תחרש ממני פן־תחשה ממני ונמשלתי עם־יורדי בור׃ 
19O 028:002 שמע קול תחנוני בשועי אליך בנשאי ידי אל־דביר קדשך׃ 
19O 028:003 אל־תמשכני עם־רשעים ועם־פעלי און דברי לום עם־רעיהם ורעה בלבבם׃ 
19O 028:004 תן־להם כפעלם וכרע מעלליהם כמעשה ידיהם תן להם השב גמולם להם׃ 
19O 028:005 כי לא יבינו אל־פעלת יהוה ואל־מעשה ידיו יהרסם ולא יבנם׃ 
19O 028:006 ברוך יהוה כיש־מע קול תחנוני׃ 
19O 028:007 יהוה ׀ עזי ומגני בו בטח לבי ונעזרתי ויעלז לבי ומשירי אהודנו׃ 
19O 028:008 יהוה עז־למו ומעוז ישועות משיחו הוא׃ 
19O 028:009 הושיעה ׀ את־עמך וברך את־נחלתך ורעם ונשאם עד־העולם׃ 
19O 029:001 מזמור לדוד הבו ליהוה בני אלים הבו ליהוה כבוד ועז׃ 
19O 029:002 הבו ליהוה כבוד שמו השתחוו ליהוה בהדרת־קדש׃ 
19O 029:003 קול יהוה על־המים אל־הכבוד הרעים יהוה על־מים רבים׃ 
19O 029:004 קול־יהוה בכח קול יהוה בהדר׃ 
19O 029:005 קול יהוה שבר ארזים וישבר יהוה את־ארזי הלבנון׃ 
19O 029:006 וירקידם כמו־עגל לבנון ושרין כמו בן־ראמים׃ 
19O 029:007 קול־יהוה חצב להבות אש׃ 
19O 029:008 קול יהוה יחיל מדבר יחיל יהוה מדבר קדש׃ 
19O 029:009 קול יהוה ׀ יחולל אילות ויחשף  יערות ובהיכלו כלו אמר כבוד׃ 
19O 029:010 יהוה למבול ישב וישב יהוה מלך לעולם׃ 
19O 029:011 יהוה עז לעמו יתן יהוה ׀ יברך את־עמו בשלום׃ 
19O 030:001 מזמור שיר־חנכת הבית לדוד׃ 
19O 030:002 ארוממך יהוה כי דליתני ולא־שמחת איבי לי׃ 
19O 030:003 יהוה אלהי שועתי אליך ותרפאני׃ 
19O 030:004 יהוה העלית מן־שאול נפשי חייתני [מיורדי־ כ] (מירדי־בור׃ ק) 
19O 030:005 זמרו ליהוה חסידיו והודו לזכר קדשו׃ 
19O 030:006 כי רגע ׀ באפו חיים ברצונו בערב ילין בכי ולבקר רנה׃ 
19O 030:007 ואני אמרתי בשלוי בל־אמוט לעולם׃ 
19O 030:008 יהוה ברצונך העמדתה להררי עז הסתרת פניך הייתי נבהל׃ 
19O 030:009 אליך יהוה אקרא ואל־אדני אתחנן׃ 
19O 030:010 מה־בצע בדמי ברדתי אל־שחת היודך עפר היגיד אמתך׃ 
19O 030:011 שמע־יהוה וחנני יהוה  ה‍יה־עזר לי׃ 
19O 030:012 הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה׃ 
19O 030:013 למען ׀ יזמרך כבוד ולא ידם יהוה אלהי לעולם אודך׃ 
19O 031:001 למנצח מזמור לדוד׃ 
19O 031:002 בך יהוה חסיתי אל־אבושה לעולם בצדקתך פלטני׃ 
19O 031:003 הטה אלי ׀ אזנך מהרה הצילני היה לי ׀ לצור־מעוז לבית מצודות להושיעני׃ 
19O 031:004 כי־סלעי ומצודתי אתה ולמען מך תנחני ותנהלני׃ 
19O 031:005 תוציאני מרשת זו טמנו לי כי־אתה מעוזי׃ 
19O 031:006 בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי יהוה אל אמת׃ 
19O 031:007 שנאתי השמרים הבלי־שוא ואני אל־יהוה בטחתי׃ 
19O 031:008 אגילה ואשמחה בחסדך אשר ראית את־עניי ידעת בצרות נפשי׃ 
19O 031:009 ולא הסגרתני ביד־אויב העמדת במרחב רגלי׃ 
19O 031:010 חנני יהוה כי צר־לי עששה בכעס עיני נפשי ובטני׃ 
19O 031:011 כי כלו ביגון חיי ושנותי באנחה כשל בעוני כחי ועצמי עששו׃ 
19O 031:012 מכל־צררי הייתי חרפה ולשכני ׀ מאד ופחד למידעי ראי בחוץ נדדו ממני׃ 
19O 031:013 נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אבד׃ 
19O 031:014 כי שמעתי ׀ דבת רבים מגור מסביב בהוסדם יחד עלי לקחת נפשי זממו׃ 
19O 031:015 ואני ׀ עליך בטחתי יהוה אמרתי אלהי אתה׃ 
19O 031:016 בידך עתתי הצילני מיד־אויבי ומרדפי׃ 
19O 031:017 האירה פניך על־עבדך הושיעני בחסדך׃ 
19O 031:018 יהוה אל־אבושה כי קראתיך יבשו רשעים ידמו לשאול׃ 
19O 031:019 תאלמנה  שפתי שקר הדברות על־צדיק עתק בגאוה ובוז׃ 
19O 031:020 מה רב־טובך אשר־צפנת ליראיך פעלת לחסים בך נגד בני אדם ׃ 
19O 031:021 תסתירם ׀ בסתר פניך מרכסי איש תצפנם בסכה מריב לשנות׃ 
19O 031:022 ברוך יהוה כי הפליא חסדו לי בעיר מצור׃ 
19O 031:023 ואני ׀ אמרתי בחפזי נגרזתי מנגד עיניך אכן מעת קול תחנוני בשועי אליך׃ 
19O 031:024 אהבו את־יהוה כל־חסידיו אמונים נצר יהוה ומשלם על־יתר עשה גאוה׃ 
19O 031:025 חזקו ויאמץ לבבכם כל־המיחלים ליהוה׃ 
19O 032:001 לדוד משכיל אשרי נשוי־פשע כסוי חטאה׃ 
19O 032:002 אשרי אדם לא יחשב יהוה לו עון ואין ברוחו רמיה ׃ 
19O 032:003 כי־החרשתי בלו עצמי בשאגתי כל־היום׃ 
19O 032:004 כי ׀ יומם ולילה תכבד עלי ידך נהפך לשדי בחרבני קיץ סלה׃ 
19O 032:005 חטאתי אודיעך ועוני לא־כסיתי אמרתי אודה עלי פשעי ליהוה ואתה נשאת עון חטאתי סלה׃ 
19O 032:006 על־זאת יתפלל כל־חסיד ׀ אליך לעת מצא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו׃ 
19O 032:007 אתה ׀ סתר לי מצר תצרני רני פלט תסובבני סלה׃ 
19O 032:008 אשכילך ׀ ואורך בדרך־זו תלך איעצה עליך עיני׃ 
19O 032:009 אל־תהיו ׀ כסוס כפרד אין הבין במתג־ורסן עדיו לבלום בל קרב אליך׃ 
19O 032:010 רבים מכאובים לרשע והבוטח ביהוה חסד יסובבנו׃ 
19O 032:011 שמחו ביהוה וגילו צדיקים והרנינו כל־ישרי־לב׃ 
19O 033:001 רננו צדיקים ביהוה לישרים נאוה תהלה׃ 
19O 033:002 הודו ליהוה בכנור בנבל עשור זמרו־לו׃ 
19O 033:003 שירו־לו שיר חדש היטיבו נגן בתרועה׃ 
19O 033:004 כי־ישר דבר־יהוה וכל־מעשהו באמונה׃ 
19O 033:005 אהב צדקה ומשפט חסד יהוה מלאה הארץ׃ 
19O 033:006 בדבר יהוה שמים נעשו וברוח פיו כל־צבאם׃ 
19O 033:007 כנס כנד מי הים נתן באצרות תהומות׃ 
19O 033:008 ייראו מיהוה כל־הארץ ממנו יגורו כל־ישבי תבל׃ 
19O 033:009 כי הוא אמר ויהי הוא־צוה ויעמד׃ 
19O 033:010 יהוה הפיר עצת־גוים הניא מחשבות עמים׃ 
19O 033:011 עצת יהוה לעולם תעמד מחשבות לבו לדר ודר׃ 
19O 033:012 אשרי הגוי אשר־יהוה אלהיו העם ׀ בחר לנחלה לו׃ 
19O 033:013 משמים הביט יהוה ראה את־כל־בני האדם׃ 
19O 033:014 ממכון־שבתו השגיח אל כל־ישבי הארץ׃ 
19O 033:015 היצר יחד לבם המבין אל־כל־מעשיהם׃ 
19O 033:016 אין־המלך נושע ברב־חיל גבור לא־ינצל ברב־כח׃ 
19O 033:017 שקר הסוס לתשועה וברב חילו לא ימלט׃ 
19O 033:018 הנה עין יהוה אל־יראיו למיחלים לחסדו׃ 
19O 033:019 להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב׃ 
19O 033:020 נפשנו חכתה ליהוה עזרנו ומגננו הוא׃ 
19O 033:021 כי־בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו׃ 
19O 033:022 יהי־חסדך יהוה עלינו כאשר יחלנו לך׃ 
19O 034:001 לדוד בשנותו את־טעמו לפני אבימלך ויגרשהו וילך׃ 
19O 034:002 אברכה את־יהוה בכל־עת תמיד תהלתו בפי׃ 
19O 034:003 ביהוה תתהלל נפשי ישמעו ענוים וישמחו׃ 
19O 034:004 גדלו ליהוה אתי ונרוממה שמו יחדו׃ 
19O 034:005 דרשתי את־יהוה וענני ומכל־מגורותי הצילני׃ 
19O 034:006 הביטו אליו ונהרו ופניהם אל־יחפרו׃ 
19O 034:007 זה עני קרא ויהוה שמע ומכל־צרותיו הושיעו׃ 
19O 034:008 חנה מלאך־יהוה סביב ליראיו ויחלצם׃ 
19O 034:009 טעמו וראו כי־טוב יהוה אשרי הגבר יחסה־בו׃ 
19O 034:010 יראו את־יהוה קדשיו כי־אין מחסור ליראיו׃ 
19O 034:011 כפירים רשו ורעבו ודרשי יהוה לא־יחסרו כל־טוב׃ 
19O 034:012 לכו־בנים שמעו־לי יראת יהוה אלמדכם׃ 
19O 034:013 מי־האיש החפץ חיים אהב ימים לראות טוב׃ 
19O 034:014 נצר לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה׃ 
19O 034:015 סור מרע ועשה־טוב בקש שלום ורדפהו׃ 
19O 034:016 עיני יהוה אל־צדיקים ואזניו אל־שועתם׃ 
19O 034:017 פני יהוה בעשי רע להכרית מארץ זכרם׃ 
19O 034:018 צעקו ויהוה שמע ומכל־צרותם הצילם׃ 
19O 034:019 קרוב יהוה לנשברי־לב ואת־דכאי־רוח יושיע׃ 
19O 034:020 רבות רעות צדיק ומכלם יצילנו יהוה׃ 
19O 034:021 שמר כל־עצמותיו אחת מהנה לא נשברה׃ 
19O 034:022 תמותת רשע רעה ושנאי צדיק יאשמו׃ 
19O 034:023 פודה יהוה נפש עבדיו ולא יאשמו כל־החסים בו׃ 
19O 035:001 לדוד ׀ ריבה יהוה את־יריבי לחם את־לחמי׃ 
19O 035:002 החזק מגן וצנה וקומה בעזרתי׃ 
19O 035:003 והרק חנית וסגר לקראת רדפי אמר לנפשי ישעתך אני׃ 
19O 035:004 יבשו ויכלמו מבקשי נפשי יסגו אחור ויחפרו חשבי רעתי׃ 
19O 035:005 יהיו כמץ לפני־רוח ומלאך יהוה דוחה׃ 
19O 035:006 יהי־דרכם חשך וחלקלקות ומלאך יהוה רדפם׃ 
19O 035:007 כי־חנם טמנו־לי שחת רשתם חנם חפרו לנפשי׃ 
19O 035:008 תבואהו שואה לא־ידע ורשתו אשר־טמן תלכדו בשואה יפל־בה׃ 
19O 035:009 ונפשי תגיל ביהוה תשיש בישועתו׃ 
19O 035:010 כל עצמותי ׀ תאמרנה יהוה מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגזלו׃ 
19O 035:011 יקומון עדי חמס אשר לא־ידעתי ישאלוני׃ 
19O 035:012 ישלמוני רעה תחת טובה שכול לנפשי׃ 
19O 035:013 ואני ׀ בחלותם לבושי שק עניתי בצום נפשי ותפלתי על־חיקי תשוב׃ 
19O 035:014 כרע־כאח לי התהלכתי כאבל־אם קדר שחותי׃ 
19O 035:015 ובצלעי שמחו ונאספו  נאספו עלי נכים ולא ידעתי קרעו ולא־דמו׃ 
19O 035:016 בחנפי לעגי מעוג חרק עלי שנימו׃ 
19O 035:017 אדני כמה תראה השיבה נפשי משאיהם מכפירים יחידתי׃ 
19O 035:018 אודך בקהל רב בעם עצום אהללך׃ 
19O 035:019 אל־ישמחו־לי איבי שקר שנאי חנם יקרצו־עין׃ 
19O 035:020 כי לא שלום ידברו ועל רגעי־ארץ דברי מרמות יחשבון׃ 
19O 035:021 וירחיבו עלי פיהם אמרו האח ׀ האח ראתה עינינו׃ 
19O 035:022 ראיתה יהוה אל־תחרש אדני אל־תרחק ממני׃ 
19O 035:023 העירה והקיצה למשפטי אלהי ואדני לריבי׃ 
19O 035:024 שפטני כצדקך יהוה אלהי ואל־ישמחו־לי׃ 
19O 035:025 אל־יאמרו בלבם האח נפשנו אל־יאמרו בלענוהו׃ 
19O 035:026 יבשו ויחפרו ׀ יחדו שמחי רעתי ילבשו־בשת וכלמה המגדילים עלי׃ 
19O 035:027 ירנו וישמחו חפצי צדקי ויאמרו תמיד יגדל יהוה החפץ שלום עבדו׃ 
19O 035:028 ולשוני תהגה צדקך כל־היום תהלתך׃ 
19O 036:001 למנצח ׀ לעבד־יהוה לדוד׃ 
19O 036:002 נאם־פשע לרשע בקרב לבי אין־פחד אלהים לנגד עיניו׃ 
19O 036:003 כי־החליק אליו בעיניו למצא עונו לשנא׃ 
19O 036:004 דברי־פיו און ומרמה חדל להשכיל להיטיב׃ 
19O 036:005 און ׀ יחשב על־משכבו יתיצב על־דרך לא־טוב רע לא ימאס׃ 
19O 036:006 יהוה בהשמים חסדך אמונתך עד־שחקים׃ 
19O 036:007 צדקתך  ׀ כהררי־אל משפטך תהום רבה אדם־ובהמה תושיע יהוה׃ 
19O 036:008 מה־יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון׃ 
19O 036:009 ירוין מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם׃ 
19O 036:010 כי־עמך מקור חיים באורך נראה־אור׃ 
19O 036:011 משך חסדך לידעיך וצדקתך לישרי־לב׃ 
19O 036:012 אל־תבואני רגל גאוה ויד־רשעים אל־תנדני׃ 
19O 036:013 שם נפלו פעלי און דחו ולא־יכלו קום׃ 
19O 037:001 לדוד ׀ אל־תתחר במרעים אל־תקנא בעשי עולה׃ 
19O 037:002 כי כחציר מהרה ימלו וכירק דשא יבולון׃ 
19O 037:003 בטח ביהוה ועשה־טוב שכן־ארץ ורעה אמונה׃ 
19O 037:004 והתענג על־יהוה ויתן־לך משאלת לבך׃ 
19O 037:005 גול על־יהוה דרכך ובטח עליו והוא יעשה׃ 
19O 037:006 והוציא כאור צדקך ומשפטך כצהרים׃ 
19O 037:007 דום ׀ ליהוה והתחולל לו אל־תתחר במצליח דרכו באיש עשה מזמות׃ 
19O 037:008 הרף מאף ועזב חמה אל־תתחר אך־להרע׃ 
19O 037:009 כי־מרעים יכרתון וקוי יהוה המה יירשו־ארץ׃ 
19O 037:010 ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על־מקומו ואיננו׃ 
19O 037:011 וענוים יירשו־ארץ והתענגו על־רב שלום׃ 
19O 037:012 זמם רשע לצדיק וחרק עליו שניו׃ 
19O 037:013 אדני ישחק־לו כי־ראה כי־יבא יומו׃ 
19O 037:014 חרב ׀ פתחו רשעים ודרכו קשתם להפיל עני ואביון לטבוח ישרי־דרך׃ 
19O 037:015 חרבם תבוא בלבם וקשתותם תשברנה׃ 
19O 037:016 טוב־מעט לצדיק מהמון רשעים רבים׃ 
19O 037:017 כי זרועות רשעים תשברנה וסומך צדיקים יהוה׃ 
19O 037:018 יודע יהוה ימי תמימם ונחלתם לעולם תהיה׃ 
19O 037:019 לא־יבשו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו׃ 
19O 037:020 כי רשעים ׀ יאבדו ואיבי יהוה כיקר כרים כלו בעשן כלו׃ 
19O 037:021 לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן׃ 
19O 037:022 כי מברכיו יירשו ארץ ומקלליו יכרתו׃ 
19O 037:023 מיהוה מצעדי־גבר כוננו ודרכו יחפץ׃ 
19O 037:024 כי־יפל לא־יוטל כי־יהוה סומך ידו׃ 
19O 037:025 נער ׀ הייתי גם־זקנתי ולא־ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש־לחם׃ 
19O 037:026 כל־היום חונן ומלוה וזרעו לברכה׃ 
19O 037:027 סור מרע ועשה־טוב ושכן לעולם׃ 
19O 037:028 כי יהוה ׀ אהב משפט ולא־יעזב את־חסידיו לעולם נשמרו וזרע רשעים נכרת׃ 
19O 037:029 צדיקים יירשו־ארץ וישכנו לעד עליה׃ 
19O 037:030 פי־צדיק יהגה חכמה ולשונו תדבר משפט׃ 
19O 037:031 תורת אלהיו בלבו לא תמעד אשריו׃ 
19O 037:032 צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ׃ 
19O 037:033 יהוה לא־יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו׃ 
19O 037:034 קוה אל־יהוה ׀ ושמר דרכו וירוממך לרשת ארץ בהכרת רשעים תראה׃ 
19O 037:035 ראיתי רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן׃ 
19O 037:036 ויעבר והנה איננו ואבקשהו ולא נמצא׃ 
19O 037:037 שמר־תם וראה ישר כי־אחרית לאיש שלום׃ 
19O 037:038 ופשעים נשמדו יחדו אחרית רשעים נכרתה׃ 
19O 037:039 ותשועת צדיקים מיהוה מעוזם בעת צרה׃ 
19O 037:040 ויעזרם יהוה ויפלטם יפלטם מרשעים ויושיעם כי־חסו בו׃ 
19O 038:001 מזמור לדוד להזכיר׃ 
19O 038:002 יהוה אל־בקצפך תוכיחני ובחמתך תיסרני׃ 
19O 038:003 כי־חציך נחתו בי ותנחת עלי ידך׃ 
19O 038:004 אין־מתם בבשרי מפני זעמך אין־שלום בעצמי מפני חטאתי׃ 
19O 038:005 כי עונתי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני׃ 
19O 038:006 הבאישו נמקו חבורתי מפני אולתי׃ 
19O 038:007 נעויתי שחתי עד־מאד כל־היום קדר הלכתי׃ 
19O 038:008 כי־כסלי מלאו נקלה ואין מתם בבשרי׃ 
19O 038:009 נפוגותי ונדכיתי עד־מאד אגתי מנהמת לבי׃ 
19O 038:010 א‍דני נגדך כל־תאותי ואנחתי ממך לא־נסתרה׃ 
19O 038:011 לבי סחרחר עזבני כחי ואור־עיני גם־הם אין אתי׃ 
19O 038:012 אהבי ׀ ורעי מנגד נגעי יעמדו וקרובי מרחק עמדו׃ 
19O 038:013 וינקשו ׀ מבקשי נפשי ודרשי רעתי דברו הוות ומרמות כל־היום יהגו׃ 
19O 038:014 ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח־פיו׃ 
19O 038:015 ואהי כאיש אשר לא־שמע ואין בפיו תוכחות׃ 
19O 038:016 כי־לך יהוה הוחלתי אתה תענה אדני אלהי׃ 
19O 038:017 כי־אמרתי פן־ישמחו־לי במוט רגלי עלי הגדילו׃ 
19O 038:018 כי־אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד׃ 
19O 038:019 כי־עוני אגיד אדאג מחטאתי׃ 
19O 038:020 ואיבי חיים עצמו ורבו שנאי שקר׃ 
19O 038:021 ומשלמי רעה תחת טובה ישטנוני תחת [רדופי־ כ] (רדפי־טוב׃ ק) 
19O 038:022 אל־תעזבני יהוה אלהי אל־תרחק ממני׃ 
19O 038:023 חושה לעזרתי אדני תשועתי׃ 
19O 039:001 למנצח [לידיתון כ] (לידותון ק) מזמור לדוד׃ 
19O 039:002 אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעד רשע לנגדי׃ 
19O 039:003 נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר׃ 
19O 039:004 חם־לבי ׀ בקרבי בהגיגי תבער־אש דברתי בלשוני׃ 
19O 039:005 הודיעני יהוה ׀ קצי ומדת ימי מה־היא אדעה מה־חדל אני׃ 
19O 039:006 הנה טפחות ׀ נתתה ימי וחלדי כאין נגדך אך כל־הבל כל־אדם נצב סלה׃ 
19O 039:007 אך־בצלם ׀ יתהלך־איש אך־הבל יהמיון יצבר ולא־ידע מי־אספם׃ 
19O 039:008 ועתה מה־קויתי אדני תוחלתי לך היא׃ 
19O 039:009 מכל־פשעי הצילני חרפת נבל אל־תשימני׃ 
19O 039:010 נאלמתי לא אפתח־פי כי אתה עשית׃ 
19O 039:011 הסר מעלי נגעך מתגרת ידך אני כליתי׃ 
19O 039:012 בתוכחות על־עון ׀ יסרת איש ותמס כעש חמודו אך הבל כל־אדם סלה׃ 
19O 039:013 שמעה־תפלתי ׀ יהוה ושועתי ׀ האזינה אל־דמעתי אל־תחרש כי גר אנכי עמך תושב ככל־אבותי׃ 
19O 039:014 השע ממני ואבליגה בטרם אלך ואינני׃ 
19O 040:001 למנצח לדוד מזמור׃ 
19O 040:002 קוה קויתי יהוה ויט אלי וישמע שועתי׃ 
19O 040:003 ויעלני ׀ מבור שאון מטיט היון ויקם על־סלע רגלי כונן אשרי׃ 
19O 040:004 ויתן בפי ׀ שיר חדש תהלה לאלהינו יראו רבים וייראו ויבטחו ביהוה׃ 
19O 040:005 אשרי הגבר אשר־שם יהוה מבטחו ולא־פנה אל־רהבים ושטי כזב׃ 
19O 040:006 רבות עשית ׀ אתה ׀ יהוה אלהי נפלאתיך ומחשבתיך אלינו אין ׀ ערך אליך אגידה ואדברה עצמו מספר׃ 
19O 040:007 זבח ומנחה ׀ לא־חפצת אזנים כרית לי עולה וחטאה לא שאלת׃ 
19O 040:008 אז אמרתי הנה־באתי במגלת־ספר כתוב עלי׃ 
19O 040:009 לעשות־רצונך אלהי חפצתי ותורתך  בתוך מעי׃ 
19O 040:010 בשרתי צדק ׀ בקהל רב הנה פתי לא אכלא יהוה אתה ידעת׃ 
19O 040:011 צדקתך לא־כסיתי ׀ בתוך לבי  אמונתך ותשועתך אמרתי לא־כחדתי חסדך ואמתך לקהל רב׃ 
19O 040:012 אתה יהוה לא־תכלא רחמיך ממני חסדך ואמתך תמיד יצרוני׃ 
19O 040:013 כי אפפו־עלי ׀ רעות עד־אין מספר השיגוני עונתי ולא־יכלתי לראות עצמו משערות ראשי ולבי עזבני׃ 
19O 040:014 רצה יהוה להצילני יהוה לעזרתי חושה׃ 
19O 040:015 יבשו ויחפרו ׀ יחד מבקשי נפשי לספותה יסגו אחור ויכלמו חפצי רעתי׃ 
19O 040:016 ישמו על־עקב בשתם האמרים לי האח ׀ האח׃ 
19O 040:017 ישישו וישמחו ׀ בך כל־מבקשיך יאמרו תמיד יגדל יהוה אהבי תשועתך׃ 
19O 040:018 ואני ׀ עני ואביון אדני יחשב לי עזרתי ומפלטי אתה אלהי אל־תאחר׃ 
19O 041:001 למנצח מזמור לדוד׃ 
19O 041:002 אשרי משכיל אל־דל ביום רעה ימלטהו יהוה׃ 
19O 041:003 יהוה ׀ ישמרהו ויחיהו [יאשר כ] (ואשר ק) בארץ ואל־תתנהו בנפש איביו׃ 
19O 041:004 יהוה יסעדנו על־ערש דוי כל־משכבו הפכת בחליו׃ 
19O 041:005 א‍ני־אמרתי יהוה חנני רפאה נפשי כי־חטאתי לך׃ 
19O 041:006 אויבי יאמרו רע לי מתי ימות ואבד שמו׃ 
19O 041:007 ואם־בא לראות ׀ שוא ידבר לבו יקבץ־און לו יצא לחוץ ידבר׃ 
19O 041:008 יחד עלי יתלחשו כל־שנאי עלי ׀ יחשבו רעה לי׃ 
19O 041:009 דבר־בליעל יצוק בו ואשר כב לא־יוסיף לקום׃ 
19O 041:010 גם־איש שלומי ׀ אשר־בטחתי בו אוכל לחמי הגדיל עלי עקב׃ 
19O 041:011 ואתה יהוה חנני והקימני ואשלמה להם׃ 
19O 041:012 בזאת ידעתי כי־חפצת בי כי לא־יריע איבי עלי׃ 
19O 041:013 ואני בתמי תמכת בי ותציבני לפניך לעולם׃ 
19O 041:014 ברוך יהוה ׀ אלהי ישראל מהעולם ועד העולם אמן ׀ ואמן׃ 
19O 042:001 למנצח משכיל לבני־קרח׃ 
19O 042:002 כאיל תערג על־אפיקי־מים כן נפשי תערג אליך אלהים׃ 
19O 042:003 צמאה נפשי ׀ לאלהים לאל חי מתי אבוא ואראה פני אלהים׃ 
19O 042:004 היתה־לי דמעתי לחם יומם ולילה באמר אלי כל־היום איה אלהיך׃ 
19O 042:005 אלה אזכרה ׀ ואשפכה עלי ׀ נפשי כי אעבר ׀ בסך אדדם עד־בית אלהים בקול־רנה ותודה המון חוגג׃ 
19O 042:006 מה־תשתוחחי ׀ נפשי ותהמי עלי הוחילי לאלהים כי־עוד אודנו ישועות פניו׃ 
19O 042:007 א‍להי עלי נפשי תשתוחח על־כן אזכרך מארץ ירדן וחרמונים מהר מצער׃ 
19O 042:008 תהום־אל־תהום קורא  לקול צנוריך כל־משבריך וגליך עלי עברו׃ 
19O 042:009 יומם ׀ יצוה יהוה ׀ חסדו ובלילה [שירה כ] (שירו ק) עמי תפלה לאל חיי׃ 
19O 042:010 אומרה ׀ לאל סלעי למה שכחתני למה־קדר אלך בלחץ אויב׃ 
19O 042:011 ברצח ׀ בעצמותי חרפוני צוררי באמרם  אלי כל־היום איה אלהיך׃ 
19O 042:012 מה־תשתוחחי ׀ נפשי ומה־תהמי עלי הוחילי לאלהים כי־עוד אודנו ישועת פני ואלהי׃ 
19O 043:001 שפטני אלהים ׀ וריבה ריבי מגוי לא־חסיד מאיש־מרמה ועולה תפלטני׃ 
19O 043:002 כי־אתה ׀ אלהי מעוזי למה זנחתני למה־קדר אתהלך בלחץ אויב׃ 
19O 043:003 שלח־אורך ואמתך המה ינחוני יביאוני אל־הר־קדשך ואל־משכנותיך׃ 
19O 043:004 ואבואה ׀ אל־מזבח אלהים אל־אל שמחת גילי ואודך בכנור אלהים אלהי׃ 
19O 043:005 מה־תשתוחחי ׀ נפשי ומה־תהמי עלי הוחילי לאלהים כי־עוד אודנו ישועת פני ואלהי׃ 
19O 044:001 למנצח לבני־קרח משכיל׃ 
19O 044:002 אלהים ׀ באזנינו שמענו אבותינו ספרו־לנו פעל פעלת בימיהם בימי קדם׃ 
19O 044:003 אתה ׀ ידך גוים הורשת ותטעם תרע לאמים ותשלחם׃ 
19O 044:004 כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא־הושיעה למו כי־ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם׃ 
19O 044:005 אתה־הוא מלכי אלהים צוה ישועות יעקב׃ 
19O 044:006 בך צרינו ננגח בשמך נבוס קמינו׃ 
19O 044:007 כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני׃ 
19O 044:008 כי הושעתנו מצרינו ומשנאינו הבישות׃ 
19O 044:009 באלהים הללנו כל־היום ושמך ׀ לעולם נודה סלה׃ 
19O 044:010 אף־זנחת ותכלימנו ולא־תצא בצבאותינו׃ 
19O 044:011 תשיבנו אחור מני־צר ומשנאינו שסו למו׃ 
19O 044:012 תתננו כצאן מאכל ובגוים זריתנו׃ 
19O 044:013 תמכר־עמך בלא־הון ולא־רבית במחיריהם׃ 
19O 044:014 תשימנו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו׃ 
19O 044:015 תשימנו משל בגוים מנוד־ראש בל־אמים׃ 
19O 044:016 כל־היום כלמתי נגדי ובשת פני כסתני׃ 
19O 044:017 מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם׃ 
19O 044:018 כל־זאת באתנו ולא שכחנוך ולאש־קרנו בבריתך׃ 
19O 044:019 לא־נסוג אחור לבנו ותט אשרינו מני ארחך׃ 
19O 044:020 כי דכיתנו במקום תנים ותכס עלינו בצלמות׃ 
19O 044:021 אםש־כחנו שם אלהינו ונפרש כפינו לאל זר׃ 
19O 044:022 הלא אלהים יחקר־זאת כי־הוא ידע תעלמות לב׃ 
19O 044:023 כי־עליך הרגנו כל־היום נחשבנו כצאן טבחה׃ 
19O 044:024 עורה ׀ למה תישן ׀ אדני הקיצה אל־תזנח לנצח׃ 
19O 044:025 למה־פניך תסתיר תשכח ענינו ולחצנו׃ 
19O 044:026 כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו׃ 
19O 044:027 קומה  עזרתה לנו ופדנו למען חסדך׃ 
19O 045:001 למנצח עלש־שנים לבני־קרח משכיל שיר ידידת׃ 
19O 045:002 רחש לבי ׀ דבר טוב אמר אני מעשי למלך לשוני עט ׀ סופר מהיר׃ 
19O 045:003 יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך על־כן ברכך אלהים לעולם׃ 
19O 045:004 חגור־חרבך על־ירך גבור הודך והדרך׃ 
19O 045:005 והדרך  ׀ צלח רכב על־דבר־אמת וענוה־צדק ותורך נוראות ימינך׃ 
19O 045:006 חציך שנונים עמים תחתיך יפלו בלב אויבי המלך׃ 
19O 045:007 כסאך אלהים עולם ועד שבט מישר שבט מלכותך׃ 
19O 045:008 אהבת צדק ותשנא רשע על־כן ׀ משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך׃ 
19O 045:009 מר־ואהלות קציעות כל־בגדתיך מן־היכלי ן מני שמחוך׃ 
19O 045:010 בנות מלכים ביקרותיך נצבה שגל לימינך בכתם אופיר׃ 
19O 045:011 שמעי־בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך׃ 
19O 045:012 ויתאו המלך יפיך כי־הוא אדניך והשתחוי־לו׃ 
19O 045:013 ובת־צר ׀ במנחה פניך יחלו עשירי עם׃ 
19O 045:014 כל־כבודה בת־מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה׃ 
19O 045:015 לרקמות תובל למלך בתולות אחריה רעותיה מובאות לך׃ 
19O 045:016 תובלנה בשמחת וגיל תבאינה בהיכל מלך׃ 
19O 045:017 תחת אבתיך יהיו בניך תשיתמו לשרים בכל־הארץ׃ 
19O 045:018 אזכירה מך בכל־דר ודר על־כן עמים יהודך לעלם ועד׃ 
19O 046:001 למנצח לבני־קרח על־עלמות שיר׃ 
19O 046:002 אלהים לנו מחסה ועז עזרה בצרות נמצא מאד׃ 
19O 046:003 על־כן לא־נירא בהמיר ארץ ובמוט הרים בלב ימים׃ 
19O 046:004 יהמו יחמרו מימיו ירעשו־הרים בגאותו סלה׃ 
19O 046:005 נהר פלגיו ישמחו עיר־אלהים קדש משכני עליון׃ 
19O 046:006 אלהים בקרבה בל־תמוט יעזרה אלהים לפנות בקר׃ 
19O 046:007 המו גוים מטו ממלכות נתן בקולו תמוג ארץ׃ 
19O 046:008 יהוה צבאות עמנו משגב־לנו אלהי יעקב סלה׃ 
19O 046:009 לכו־חזו מפעלות יהוה אשר־שם שמות בארץ׃ 
19O 046:010 משבית מלחמות עד־קצה הארץ קשת ישבר וקצץ חנית עגלות ישרף באש׃ 
19O 046:011 הרפו ודעו כי־אנכי אלהים ארום בגוים ארום בארץ׃ 
19O 046:012 יהוה צבאות עמנו משגב־לנו אלהי יעקב סלה׃ 
19O 047:001 למנצח ׀ לבני־קרח מזמור׃ 
19O 047:002 כל־העמים תקעו־כף הריעו לאלהים בקול רנה׃ 
19O 047:003 כי־יהוה עליון נורא מלך גדול על־כל־הארץ׃ 
19O 047:004 ידבר עמים תחתינו ולאמים תחת רגלינו׃ 
19O 047:005 יבחר־לנו את־נחלתנו את גאון יעקב אשר־אהב סלה׃ 
19O 047:006 עלה אלהים בתרועה יהוה בקול שופר׃ 
19O 047:007 זמרו אלהים זמרו זמרו למלכנו זמרו׃ 
19O 047:008 כי מלך כל־הארץ אלהים זמרו משכיל׃ 
19O 047:009 מלך אלהים על־גוים אלהים ישב ׀ על־כסא קדשו׃ 
19O 047:010 נדיבי עמים ׀ נאספו עם אלהי אברהם כי לאלהים מגני־ארץ מאד נעלה׃ 
19O 048:001 שיר מזמור לבני־קרח׃ 
19O 048:002 גדול יהוה ומהלל מאד בעיר אלהינו הר־קדשו׃ 
19O 048:003 יפה נוף משוש כל־הארץ הר־ציון ירכתי צפון קרית מלך רב׃ 
19O 048:004 אלהים בארמנותיה נודע למשגב׃ 
19O 048:005 כי־הנה המלכים נועדו עברו יחדו׃ 
19O 048:006 המה ראו כן תמהו נבהלו נחפזו׃ 
19O 048:007 רעדה אחזתם שם חיל כיולדה׃ 
19O 048:008 ברוח קדים תשבר אניות תרשיש׃ 
19O 048:009 כאשר שמענו ׀ כן ראינו בעיר־יהוה צבאות בעיר אלהינו אלהים יכוננה עד־עולם סלה׃ 
19O 048:010 דמינו אלהים חסדך בקרב היכלך׃ 
19O 048:011 כשמך אלהים כן תהלתך על־קצוי־ארץ צדק מלאה ימינך׃ 
19O 048:012 ישמח ׀ הר־ציון תגלנה בנות יהודה למען משפטיך׃ 
19O 048:013 סבו ציון והקיפוה ספרו מגדליה׃ 
19O 048:014 שיתו לבכם ׀ לחילה פסגו ארמנותיה למען תספרו לדור אחרון׃ 
19O 048:015 כי זה ׀ אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על־מות׃ 
19O 049:001 למנצח ׀ לבני־קרח מזמור׃ 
19O 049:002 שמעו־זאת כל־העמים האזינו כל־ישבי חלד׃ 
19O 049:003 גם־בני אדם גם־בני־איש יחד עשיר ואביון׃ 
19O 049:004 פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות׃ 
19O 049:005 אטה למשל אזני אפתח בכנור חידתי׃ 
19O 049:006 למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני׃ 
19O 049:007 הבטחים על־חילם וברב עשרם יתהללו׃ 
19O 049:008 אח לא־פדה יפדה איש לא־יתן לאלהים כפרו׃ 
19O 049:009 ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם׃ 
19O 049:010 ויחי־עוד לנצח לא יראה השחת׃ 
19O 049:011 כי יראה ׀ חכמים ימותו יחד כסיל ובער יאבדו ועזבו לאחרים חילם׃ 
19O 049:012 קרבם בתימו ׀ לעולם משכנתם לדר ודר קראו בשמותם עלי אדמות׃ 
19O 049:013 ואדם ביקר בל־ילין נמשל כבהמות נדמו׃ 
19O 049:014 זה דרכם כסל למו ואחריהם ׀ בפיהם ירצו סלה׃ 
19O 049:015 כצאן ׀ לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים ׀ לבקר [וצירם כ] (וצורם ק) לבלות שאול מזבל לו׃ 
19O 049:016 אך־אלהים יפדה נפשי מיד־שאול כי יקחני סלה׃ 
19O 049:017 אל־תירא כי־יעשר איש כי־ירבה כבוד ביתו׃ 
19O 049:018 כי לא במותו יקח הכל לא־ירד אחריו כבודו׃ 
19O 049:019 כי־נפשו בחייו יברך ויודך כי־תיטיב לך׃ 
19O 049:020 תבוא עד־דור אבותיו עד־נצח לא יראו־אור׃ 
19O 049:021 אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו׃ 
19O 050:001 מזמור לאסף אל ׀ א‍להים יהוה דבר ויקרא־ארץ ממזרחש־מש עד־מבאו׃ 
19O 050:002 מציון מכלל־יפי אלהים הופיע׃ 
19O 050:003 יבא אלהינו ואל־יחרש אש־לפניו תאכל וסביביו נשערה מאד׃ 
19O 050:004 יקרא אל־השמים מעל ואל־הארץ לדין עמו׃ 
19O 050:005 אספו־לי חסידי כרתי בריתי עלי־זבח׃ 
19O 050:006 ויגידו שמים צדקו כי־אלהים ׀ שפט הוא סלה׃ 
19O 050:007 שמעה עמי ׀ ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי׃ 
19O 050:008 לא על־זבחיך אוכיחך ועולתיך לנגדי תמיד׃ 
19O 050:009 לא־אקח מביתך פר ממכלאתיך עתודים׃ 
19O 050:010 כי־לי כל־חיתו־יער בהמות בהררי־אלף׃ 
19O 050:011 ידעתי כל־עוף הרים וזיז די עמדי׃ 
19O 050:012 אם־ארעב לא־אמר לך כי־לי תבל ומלאה׃ 
19O 050:013 האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה׃ 
19O 050:014 זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך׃ 
19O 050:015 וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני׃ 
19O 050:016 ולרשע ׀ אמר אלהים מה־לך לספר חקי ותשא בריתי עלי־פיך׃ 
19O 050:017 ואתה שנאת מוסר ותשלך דברי אחריך׃ 
19O 050:018 אם־ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך׃ 
19O 050:019 פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה׃ 
19O 050:020 תשב באחיך תדבר בבן־אמך תתן־דפי׃ 
19O 050:021 אלה עשית ׀ והחרשתי דמית היות־אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך׃ 
19O 050:022 בינו־נא זאת שכחי אלוה פן־אטרף ואין מציל׃ 
19O 050:023 זבח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים׃ 
19O 051:001 למנצח מזמור לדוד׃ 
19O 051:002 בבוא־אליו נתן הנביא כאשר־בא אל־בת־שבע׃ 
19O 051:003 חנני אלהים כחסדך כרב רחמיך מחה פשעי׃ 
19O 051:004 [הרבה כ] (הרב ק) כבסני מעוני ומחטאתי טהרני׃ 
19O 051:005 כי־פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד׃ 
19O 051:006 לך לבדך  ׀ חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך׃ 
19O 051:007 הן־בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי׃ 
19O 051:008 הן־אמת חפצת בטחות ובסתם חכמה תודיעני׃ 
19O 051:009 תחטאני באזוב ואטהר תכבסני ומשלג אלבין׃ 
19O 051:010 תשמיעני ששון ושמחה תגלנה עצמות דכית׃ 
19O 051:011 הסתר פניך מחטאי וכל־עונתי מחה׃ 
19O 051:012 לב טהור ברא־לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי׃ 
19O 051:013 אל־תשליכני מלפניך ורוח קדשך אל־תקח ממני׃ 
19O 051:014 השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני׃ 
19O 051:015 אלמדה פשעים דרכיך וחטאים אליך ישובו׃ 
19O 051:016 הצילני מדמים ׀ א‍להים אלהי תשועתי תרנן לשוני צדקתך׃ 
19O 051:017 אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך׃ 
19O 051:018 כי ׀ לא־תחפץ זבח ואתנה עולה לא תרצה׃ 
19O 051:019 זבחי אלהים רוח נשברה לב־נשבר ונדכה אלהים לא תבזה׃ 
19O 051:020 היטיבה ברצונך את־ציון תבנה חומות ירושלם׃ 
19O 051:021 אז תחפץ זבחי־צדק עולה וכליל אז יעלו על־מזבחך פרים׃ 
19O 052:001 למנצח משכיל לדוד׃ 
19O 052:002 בבוא ׀ דואג האדמי ויגד לשאול ויאמר לו בא דוד אל־בית אחימלך׃ 
19O 052:003 מה־תתהלל ברעה הגבור חסד אל כל־היום׃ 
19O 052:004 הוות תחשב לשונך כתער מלטש עשה רמיה׃ 
19O 052:005 אהבת רע מטוב שקר ׀ מדבר צדק סלה׃ 
19O 052:006 אהבת כל־דברי־בלע לשון מרמה׃ 
19O 052:007 גם־אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה׃ 
19O 052:008 ויראו צדיקים וייראו ועליו ישחקו׃ 
19O 052:009 הנה הגבר לא ישים אלהים מעוזו ויבטח ברב עשרו יעז בהותו׃ 
19O 052:010 ואני ׀ כזית רענן בבית אלהים בטחתי בחסד־אלהים עולם ועד׃ 
19O 052:011 אודך לעולם כי עשית ואקוה שמך כי־טוב נגד חסידיך׃ 
19O 053:001 למנצח על־מחלת משכיל לדוד׃ 
19O 053:002 אמר נבל בלבו אין אלהים השחיתו והתעיבו עול אין עשה־טוב׃ 
19O 053:003 א‍להים משמים השקיף על־בני אדם לראות היש משכיל דרש את־אלהים׃ 
19O 053:004 כלו סג יחדו נאלחו אין עשה־טוב אין גם־אחד׃ 
19O 053:005 הלא ידעו פעלי און אכלי עמי אכלו לחם אלהים לא קראו׃ 
19O 053:006 שם ׀ פחדו־פחד לא־היה פחד כי־אלהים פזר עצמות חנך הבשתה כי־אלהים מאסם׃ 
19O 053:007 מי יתן מציון ישעות ישראל בשוב אלהים שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל׃ 
19O 054:001 למנצח בנגינת משכיל לדוד׃ 
19O 054:002 בבוא  הזיפים ויאמרו לשאול הלא דוד מסתתר עמנו׃ 
19O 054:003 אלהים בשמך הושיעני ובגבורתך תדינני׃ 
19O 054:004 אלהים שמע תפלתי האזינה לאמרי־פי׃ 
19O 054:005 כי זרים ׀ קמו עלי ועריצים בקשו נפשי לא שמו אלהים לנגדם סלה׃ 
19O 054:006 הנה אלהים עזר לי אדני בסמכי נפשי׃ 
19O 054:007 [ישוב כ] (ישיב ק) הרע לשררי באמתך הצמיתם׃ 
19O 054:008 בנדבה אזבחה־לך אודה שמך יהוה כי־טוב׃ 
19O 054:009 כי מכל־צרה הצילני ובאיבי ראתה עיני׃ 
19O 055:001 למנצח בנגינת משכיל לדוד׃ 
19O 055:002 האזינה אלהים תפלתי ואל־תתעלם מתחנתי׃ 
19O 055:003 הקשיבה לי וענני אריד בשיחי ואהימה׃ 
19O 055:004 מקול אויב מפני עקת רשע כי־ימיטו עלי און ובאף ישטמוני׃ 
19O 055:005 לבי יחיל בקרבי ואימות מות נפלו עלי׃ 
19O 055:006 יראה ורעד יבא בי ותכסני פלצות׃ 
19O 055:007 ואמר מי־יתן־לי אבר כיונה אעופה ואשכנה׃ 
19O 055:008 הנה ארחיק נדד אלין במדבר סלה׃ 
19O 055:009 אחישה מפלט לי מרוח סעה מסער׃ 
19O 055:010 בלע אדני פלג לשונם כי־ראיתי חמס וריב בעיר׃ 
19O 055:011 יומם ולילה יסובבה על־חומתיה ואון ועמל בקרבה׃ 
19O 055:012 הוות בקרבה ולא־ימיש מרחבה תך ומרמה׃ 
19O 055:013 כי לא־אויב יחרפני ואשא לא־משנאי עלי הגדיל ואסתר ממנו׃ 
19O 055:014 ואתה אנוש כערכי אלופי ומידעי׃ 
19O 055:015 אשר יחדו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש׃ 
19O 055:016 [ישימות כ] (ישי ק) (מות ׀ ק) עלימו ירדו שאול חיים כי־רעות במגורם בקרבם׃ 
19O 055:017 אני אל־אלהים אקרא ויהוה יושיעני׃ 
19O 055:018 ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי׃ 
19O 055:019 פדה בשלום נפשי מקרב־לי כי־ברבים היו עמדי׃ 
19O 055:020 ישמע ׀ אל ׀ ויענם וישב קדם סלה אשר אין חליפות למו ולא יראו אלהים׃ 
19O 055:021 שלח ידיו בשלמיו חלל בריתו׃ 
19O 055:022 חלקו ׀ מחמאת פיו וקרב־לבו רכו דבריו משמן והמה פתחות׃ 
19O 055:023 השלך על־יהוה ׀ יהבך והוא יכלכלך לא־יתן לעולם מוט לצדיק׃ 
19O 055:024 ואתה אלהים ׀ תורדם ׀ לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא־יחצו ימיהם ואני אבטח־בך׃ 
19O 056:001 למנצח ׀ על־יונת אלם רחקים לדוד מכתם באחז אתו פלשתים בגת׃ 
19O 056:002 חנני אלהים כי־שאפני אנוש כל־היום לחם ילחצני׃ 
19O 056:003 שאפו וררי כל־היום כי־רבים לחמים לי מרום׃ 
19O 056:004 יום אירא אני אליך אבטח׃ 
19O 056:005 באלהים אהלל דברו באלהים בטחתי לא אירא מה־יעשה בשר לי׃ 
19O 056:006 כל־היום דברי יעצבו עלי כל־מחשבתם לרע׃ 
19O 056:007 יגורו ׀ [יצפינו כ] (יצפונו ק) המה עקבי ישמרו כאשר קוו נפשי׃ 
19O 056:008 על־און פלט־למו באף עמים ׀ הורד אלהים׃ 
19O 056:009 נדי ספרתה אתה שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך׃ 
19O 056:010 אז  ישובו אויבי אחור ביום אקרא זה־ידעתי כי־אלהים לי׃ 
19O 056:011 באלהים אהלל דבר ביהוה אהלל דבר׃ 
19O 056:012 באלהים בטחתי לא אירא מה־יעשה אדם לי׃ 
19O 056:013 עלי אלהים נדריך אשלם תודת לך׃ 
19O 056:014 כי הצלת נפשי ממות הלא רגלי מדחי להתהלך לפני אלהים באור החיים׃ 
19O 057:001 למנצח אל־תשחת לדוד מכתם בברחו מפניש־אול במערה׃ 
19O 057:002 חנני אלהים ׀ חנני כי בך חסיה נפשי ובצל־כנפיך אחסה עד יעבר הוות׃ 
19O 057:003 אקרא לאלהים עליון לאל גמר עלי׃ 
19O 057:004 ישלח משמים ׀ ויושיעני חרף שאפי סלה ישלח אלהים חסדו ואמתו׃ 
19O 057:005 נפשי ׀ בתוך לבאם אשכבה להטים בני־אדם ניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה׃ 
19O 057:006 רומה על־השמים אלהים על כל־הארץ כבודך׃ 
19O 057:007 רשת ׀ הכינו לפעמי כפף נפשי כרו לפני שיחה נפלו בתוכה סלה׃ 
19O 057:008 נכון לבי אלהים נכון לבי אשירה ואזמרה׃ 
19O 057:009 עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר׃ 
19O 057:010 אודך בעמים ׀ אדני אזמרך בל־אמים׃ 
19O 057:011 כי־גדל עד־שמים חסדך ועד־שחקים אמתך׃ 
19O 057:012 רומה על־שמים אלהים על כל־הארץ כבודך׃ 
19O 058:001 למנצח אל־תשחת לדוד מכתם׃ 
19O 058:002 האמנם אלם צדק תדברון מישרים תשפטו בני אדם׃ 
19O 058:003 אף־בלב עולת תפעלון בארץ חמס ידיכם תפלסון׃ 
19O 058:004 זרו רשעים מרחם תעו מבטן דברי כזב׃ 
19O 058:005 חמת־למו כדמות חמת־נחש כמו־פתן חרש יאטם אזנו׃ 
19O 058:006 אשר לא־ישמע לקול מלחשים חובר חברים מחכם׃ 
19O 058:007 א‍להים הרס־שנימו בפימו מלתעות כפירים נתץ ׀ יהוה׃ 
19O 058:008 ימאסו כמו־מים יתהלכו־למו ידרך [חצו כ] (חציו ק) כמו יתמללו׃ 
19O 058:009 כמו בלול תמס יהלך נפל אשת בל־חזו שמש׃ 
19O 058:010 בטרם יבינו סירתיכם אטד כמו־חי כמו־חרון ישערנו׃ 
19O 058:011 ישמח צדיק כי־חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע׃ 
19O 058:012 ויאמר אדם אך־פרי לצדיק אך יש־אלהים שפטים בארץ׃ 
19O 059:001 למנצח אל־תשחת לדוד מכתם בשלח שאול וישמרו את־הבית להמיתו׃ 
19O 059:002 הצילני מאיבי ׀ אלהי ממתקוממי תשגבני׃ 
19O 059:003 הצילני מפעלי און ומאנשי דמים הושיעני׃ 
19O 059:004 כי הנה ארבו לנפשי יגורו עלי עזים לא־פשעי ולא־חטאתי יהוה׃ 
19O 059:005 בלי־עון ירוצון ויכוננו עורה לקראתי וראה׃ 
19O 059:006 ואתה יהוה־אלהים ׀ צבאות אלהי ישראל הקיצה לפקד כל־הגוים אל־תחן כל־בגדי און סלה׃ 
19O 059:007 ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר׃ 
19O 059:008 הנה ׀ יביעון בפיהם חרבות בשפתותיהם כי־מי שמע׃ 
19O 059:009 ואתה יהוה תשחק־למו תלעג לכל־גוים׃ 
19O 059:010 עזו אליך אשמרה כי־אלהים משגבי׃ 
19O 059:011 אלהי [חסדו כ] (חסדי ק) יקדמני אלהים יראני בשררי׃ 
19O 059:012 אל־תהרגם ׀ פן־ישכחו עמי הניעמו בחילך והורידמו מגננו אדני׃ 
19O 059:013 חטאת־פימו דבר־שפתימו וילכדו בגאונם ומאלה ומכחש יספרו׃ 
19O 059:014 כלה בחמה כלה ואינמו וידעו כי־אלהים משל ביעקב לאפסי הארץ סלה׃ 
19O 059:015 וישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר׃ 
19O 059:016 המה [ינועון כ] (יניעון ק) לאכל אם־לא ישבעו וילינו׃ 
19O 059:017 ואני ׀ אשיר עזך וארנן לבקר חסדך כי־היית משגב לי ומנוס ביום צר־לי׃ 
19O 059:018 עזי אליך אזמרה כי־אלהים משגבי אלהי חסדי׃ 
19O 060:001 למנצח על־שושן עדות מכתם לדוד ללמד׃ 
19O 060:002 בהצותו ׀ את ארם נהרים ואת־ארם צובה וישב יואב ויך את־אדום בגיא־מלח שנים עשר אלף׃ 
19O 060:003 אלהים זנחתנו פרצתנו אנפת תשובב לנו׃ 
19O 060:004 הרעשתה ארץ פצמתה רפה שבריה כי־מטה׃ 
19O 060:005 הראיתה עמך קשה השקיתנו יין תרעלה׃ 
19O 060:006 נתתה ליראיך נס להתנוסס מפני קשט סלה׃ 
19O 060:007 למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך [ועננו כ] (וענני׃ ק) 
19O 060:008 אלהים ׀ דבר בקדשו אעלזה אחלקה שכם ועמק סכות אמדד׃ 
19O 060:009 לי גלעד ׀ ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי יהודה מחקקי׃ 
19O 060:010 מואב ׀ סיר רחצי על־אדום אשליך נעלי עלי פלשת התרעעי׃ 
19O 060:011 מי יבלני  עיר מצור מי נחני עד־אדום׃ 
19O 060:012 הלא־אתה אלהים זנחתנו ולא־תצא אלהים בצבאותינו׃ 
19O 060:013 הבה־לנו עזרת מצר ושוא תשועת אדם ׃ 
19O 060:014 באלהים נעשה־חיל והוא יבוס צרינו׃ 
19O 061:001 למנצח ׀ על־נגינת לדוד׃ 
19O 061:002 שמעה אלהים רנתי הקשיבה תפלתי׃ 
19O 061:003 מקצה הארץ ׀ אליך אקרא בעטף לבי בצור־ירום ממני תנחני׃ 
19O 061:004 כי־היית מחסה לי מגדל־עז מפני אויב׃ 
19O 061:005 אגורה באהלך עולמים אחסה בסתר כנפיך סלה׃ 
19O 061:006 כי־אתה אלהים שמעת לנדרי נתת ירשת יראי שמך׃ 
19O 061:007 ימים על־ימי־מלך תוסיף נותיו כמו־דר ודר׃ 
19O 061:008 ישב עולם לפני אלהים חסד ואמת מן ינצרהו׃ 
19O 061:009 כן אזמרה שמך לעד לשלמי נדרי יום ׀ יום׃ 
19O 062:001 למנצח על־ידותון מזמור לדוד׃ 
19O 062:002 אך אל־אלהים דומיה נפשי ממנו ישועתי׃ 
19O 062:003 אך־הוא צורי וישועתי משגבי לא־אמוט רבה׃ 
19O 062:004 עד־אנה ׀ תהותתו על  איש תרצחו כלכם כקיר נטוי גדר הדחויה׃ 
19O 062:005 אך משאתו ׀ יעצו להדיח ירצו כזב בפיו יברכו ובקרבם יקללו־סלה׃ 
19O 062:006 אך לאלהים דומי נפשי כי־ממנו תקותי׃ 
19O 062:007 אך־הוא צורי וישועתי משגבי לא אמוט׃ 
19O 062:008 על־אלהים ישעי וכבודי צור־עזי מחסי באלהים׃ 
19O 062:009 בטחו בו בכל־עת ׀ עם שפכו־לפניו לבבכם אלהים מחסה־לנו סלה׃ 
19O 062:010 אך ׀ הבל בני־אדם כזב בני איש במאזנים לעלות המה מהבל יחד׃ 
19O 062:011 אל־תבטחו בעשק ובגזל אל־תהבלו חיל ׀ כי־ינוב אל־תשיתו לב׃ 
19O 062:012 אחת ׀ דבר אלהים שתים־זו שמעתי כי עז לאלהים׃ 
19O 062:013 ולך־אדני חסד כי־אתה תשלם לאיש כמעשהו׃ 
19O 063:001 מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה׃ 
19O 063:002 אלהים ׀ אלי אתה א‍שחרך צמאה לך ׀ נפשי כמה לך בשרי בארץ־ציה ועיף בלי־מים׃ 
19O 063:003 כן בקדש חזיתיך לראות עזך וכבודך׃ 
19O 063:004 כי־טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך׃ 
19O 063:005 כן אברכך בחיי בשמך אשא כפי׃ 
19O 063:006 כמו חלב ודשן תשבע נפשי ושפתי רננות יהלל־פי׃ 
19O 063:007 אם־זכרתיך על־יצועי באשמרות אהגה־בך׃ 
19O 063:008 כי־היית עזרתה לי ובצל כנפיך ארנן׃ 
19O 063:009 דבקה נפשי אחריך בי תמכה ימינך׃ 
19O 063:010 והמה לשואה יבקשו נפשי יבאו בתחתיות הארץ׃ 
19O 063:011 יגירהו על־ידי־חרב מנת שעלים יהיו׃ 
19O 063:012 והמלך ישמח באלהים יתהלל כל־הנשבע בו כי יסכר פי דוברי־שקר׃ 
19O 064:001 למנצח מזמור לדוד׃ 
19O 064:002 שמע־אלהים קולי בשיחי מפחד אויב תצר חיי׃ 
19O 064:003 תסתירני מסוד מרעים מרגשת פעלי און׃ 
19O 064:004 אשר שננו כחרב לשונם דרכו חצם דבר מר׃ 
19O 064:005 לירות במסתרים תם פתאם ירהו ולא ייראו׃ 
19O 064:006 יחזקו־למו ׀ דבר רע יספרו לטמון מוקשים אמרו מי יראה־למו׃ 
19O 064:007 יחפשו־עולת תמנו חפש מחפש וקרב איש ולב עמק׃ 
19O 064:008 וירם אלהים חץ פתאום היו מכותם׃ 
19O 064:009 ויכשילוהו עלימו לשונם יתנדדו כל־ראה בם׃ 
19O 064:010 וייראו כל־אדם ויגידו פעל אלהים ומעשהו השכילו׃ 
19O 064:011 ישמח צדיק ביהוה וחסה בו ויתהללו כל־ישרי־לב׃ 
19O 065:001 למנצח מזמור לדוד שיר׃ 
19O 065:002 לך דמיה תהלה אלהים בציון ולך ישלם־נדר׃ 
19O 065:003 שמע תפלה עדיך כל־בשר יבאו׃ 
19O 065:004 דברי עונת גברו מני פשעינו אתה תכפרם׃ 
19O 065:005 אשרי ׀ תבחר ותקרב ישכן חצריך נשבעה בטוב ביתך קדש היכלך׃ 
19O 065:006 נוראות ׀ בצדק תעננו אלהי ישענו מבטח כל־קצוי־ארץ וים רחקים׃ 
19O 065:007 מכין הרים בכחו נאזר בגבורה׃ 
19O 065:008 משביח ׀ שאון ימים שאון גליהם והמון לאמים׃ 
19O 065:009 וייראו ׀ ישבי קצות מאותתיך מוצאי־בקר וערב תרנין׃ 
19O 065:010 פקדת הארץ ׀ ותשקקה רבת תעשרנה פלג אלהים מלא מים תכין דגנם כי־כן תכינה׃ 
19O 065:011 תלמיה רוה נחת גדודיה ברביבים תמגגנה צמחה תברך׃ 
19O 065:012 עטרת שנת טובתך ומעגליך ירעפון דשן׃ 
19O 065:013 ירעפו נאות מדבר וגיל גבעות תחגרנה׃ 
19O 065:014 לבשו כרים ׀ הצאן ועמקים יעטפו־בר יתרועעו אף־ישירו׃ 
19O 066:001 למנצח שיר מזמור הריעו לאלהים כל־הארץ׃ 
19O 066:002 זמרו כבוד־שמו שימו כבוד תהלתו׃ 
19O 066:003 אמרו לאלהים מה־נורא מעשיך ברב עזך יכחשו לך איביך׃ 
19O 066:004 כל־הארץ ׀ ישתחוו לך ויזמרו־לך יזמרו שמך סלה׃ 
19O 066:005 לכו וראו מפעלות אלהים נורא עלילה על־בני אדם׃ 
19O 066:006 הפך ים ׀ ליבשה בנהר יעברו ברגל ם נשמחה־בו׃ 
19O 066:007 משל בגבורתו ׀ עולם עיניו בגוים תצפינה הסוררים ׀ אל־ [ירימו כ] (ירומו ק) למו סלה׃ 
19O 066:008 ברכו עמים ׀ אלהינו והשמיעו קול תהלתו׃ 
19O 066:009 השם נפשנו בחיים ולא־נתן למוט רגלנו׃ 
19O 066:010 כי־בחנתנו אלהים צרפתנו כצרף־כסף׃ 
19O 066:011 הבאתנו במצודה שמת מועקה במתנינו׃ 
19O 066:012 הרכבת אנוש לראשנו באנו־באש ובמים ותוציאנו לרויה׃ 
19O 066:013 אבוא ביתך בעולות אשלם לך נדרי׃ 
19O 066:014 אשר־פצו שפתי ודבר־פי בצר־לי׃ 
19O 066:015 עלות מחים אעלה־לך עם־קטרת אילים אעשה בקר עם־עתודים סלה׃ 
19O 066:016 לכו־שמעו ואספרה כל־יראי אלהים אשר עשה לנפשי׃ 
19O 066:017 אליו פי־קראתי ורומם תחת לשוני׃ 
19O 066:018 און אם־ראיתי בלבי לא ישמע ׀ אדני׃ 
19O 066:019 אכן שמע אלהים הקשיב בקול תפלתי׃ 
19O 066:020 ברוך אלהים אשר לא־הסיר תפלתי וחסדו מאתי׃ 
19O 067:001 למנצח בנגינת מזמור שיר׃ 
19O 067:002 אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה׃ 
19O 067:003 לדעת בארץ דרכך בכל־גוים ישועתך׃ 
19O 067:004 יודוך עמים ׀ אלהים יודוך עמים כלם׃ 
19O 067:005 ישמחו וירננו לאמים כי־תשפט עמים מישור ולאמים ׀ בארץ תנחם סלה׃ 
19O 067:006 יודוך עמים ׀ אלהים יודוך עמים כלם׃ 
19O 067:007 ארץ נתנה יבולה יברכנו אלהים אלהינו׃ 
19O 067:008 יברכנו אלהים וייראו אתו כל־אפסי־ארץ׃ 
19O 068:001 למנצח לדוד מזמור שיר׃ 
19O 068:002 יקום אלהים יפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו׃ 
19O 068:003 כהנדף עשן תנדף כהמס דונג מפני־אש יאבדו רשעים מפני אלהים׃ 
19O 068:004 וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים וישישו בשמחה׃ 
19O 068:005 שירו ׀ לאלהים זמרו שמו סלו לרכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו׃ 
19O 068:006 אבי יתומים ודין אלמנות אלהים במעון קדשו׃ 
19O 068:007 אלהים ׀ מושיב יחידים ׀ ביתה מוציא אסירים בכושרות אך סוררים שכנו צחיחה׃ 
19O 068:008 א‍להים בצאתך לפני עמך בצעדך בישימון סלה׃ 
19O 068:009 ארץ רעשה ׀ אף־שמים נטפו מפני אלהים זה סיני מפני אלהים אלהי ישראל׃ 
19O 068:010 גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה׃ 
19O 068:011 חיתך ישבו־בה תכין בטובתך לעני אלהים׃ 
19O 068:012 אדני יתן־אמר המבשרות צבא רב׃ 
19O 068:013 מלכי צבאות ידדון ידדון ונות בית תחלק שלל׃ 
19O 068:014 אם־תשכבון בין שפתים כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ׃ 
19O 068:015 בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון׃ 
19O 068:016 הר־אלהים הר־בשן הר גבננים הר־בשן׃ 
19O 068:017 למה ׀ תרצדון הרים גבננים ההר חמד אלהים לשבתו אף־יהוה ישכן לנצח׃ 
19O 068:018 רכב אלהים רבתים אלפי שנאן אדני בם סיני בקדש׃ 
19O 068:019 עלית למרום ׀ שבית שבי לקחת מתנות באדם ואף סוררים לשכן ׀ יה אלהים׃ 
19O 068:020 ברוך אדני יום ׀ יום יעמס־לנו האל ישועתנו סלה׃ 
19O 068:021 האל ׀ לנו אל למושעות וליהוה אדני למות תוצאות׃ 
19O 068:022 אך־אלהים ימחץ ראש איביו קדקד שער מתהלך באשמיו׃ 
19O 068:023 אמר אדני מבשן אשיב אשיב ממצלות ים׃ 
19O 068:024 למען ׀ תמחץ רגלך בדם לשון כלביך מאיבים מנהו׃ 
19O 068:025 ראו הליכותיך אלהים הליכות אלי מלכי בקדש׃ 
19O 068:026 קדמו רים אחר נגנים בתוך עלמות תופפות׃ 
19O 068:027 במקהלות ברכו אלהים יהוה ממקור ישראל׃ 
19O 068:028 שם בנימן ׀ צעיר רדם שרי יהודה רגמתם שרי זבלון שרי נפתלי׃ 
19O 068:029 צוה אלהיך עזך עוזה אלהים זו פעלת לנו׃ 
19O 068:030 מהיכלך על־ירושלם לך יובילו מלכים שי׃ 
19O 068:031 גער חית קנה עדת אבירים ׀ בעגלי עמים מתרפס ברצי־כסף בזר עמים קרבות יחפצו׃ 
19O 068:032 יאתיו חשמנים מני מצרים כוש תריץ ידיו לאלהים׃ 
19O 068:033 ממלכות הארץ שירו לאלהים זמרו אדני סלה׃ 
19O 068:034 לרכב בשמי שמי־קדם הן יתן בקולו קול עז׃ 
19O 068:035 תנו עז לאלהים על־ישראל גאותו ועזו בשחקים׃ 
19O 068:036 נורא אלהים ממקדשיך אל ישראל הוא נתן ׀ עז ותעצמות לעם ברוך אלהים׃ 
19O 069:001 למנצח על־שושנים לדוד׃ 
19O 069:002 הושיעני אלהים כי באו מים עד־נפש׃ 
19O 069:003 טבעתי ׀ ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי־מים ושבלת שטפתני׃ 
19O 069:004 יגעתי בקראי נחר גרוני כלו עיני מיחל לאלהי׃ 
19O 069:005 רבו ׀ משערות ראשי שנאי חנם עצמו מצמיתי איבי שקר אשר לא־גזלתי אז אשיב׃ 
19O 069:006 א‍להים אתה ידעת לאולתי ואשמותי ממך לא־נכחדו׃ 
19O 069:007 אל־יבשו בי ׀ קויך אדני יהוה צבאות אל־יכלמו בי מבקשיך אלהי ישראל׃ 
19O 069:008 כי־עליך נשאתי חרפה כסתה כלמה פני׃ 
19O 069:009 מוזר  הייתי לאחי ונכרי לבני אמי׃ 
19O 069:010 כי־קנאת ביתך אכלתני וחרפות חורפיך נפלו עלי׃ 
19O 069:011 ואבכה בצום נפשי ותהי לחרפות לי׃ 
19O 069:012 ואתנה לבושי שק ואהי להם למשל׃ 
19O 069:013 ישיחו בי ישבי שער ונגינות שותי שכר׃ 
19O 069:014 ואני תפלתי־לך  ׀ יהוה עת רצון אלהים ברב־חסדך ענני באמת ישעך׃ 
19O 069:015 הצילני מטיט ואל־אטבעה אנצלה משנאי וממעמקי־מים׃ 
19O 069:016 אל־תשטפני ׀ שבלת מים ואל־תבלעני מצולה ואל־תאטר־עלי באר פיה׃ 
19O 069:017 ענני יהוה כי־טוב חסדך כרב רחמיך פנה אלי׃ 
19O 069:018 ואל־תסתר פניך מעבדך כי־צר־לי מהר ענני׃ 
19O 069:019 קרבה אל־נפשי גאלה למען איבי פדני׃ 
19O 069:020 אתה ידעת חרפתי ובשתי וכלמתי נגדך כל־צוררי׃ 
19O 069:021 חרפה ׀ שברה לבי ואנושה ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאתי׃ 
19O 069:022 ויתנו בברותי ראש ולצמאי ישקוני חמץ׃ 
19O 069:023 יהי־שלחנם לפניהם לפח ולשלומים למוקש׃ 
19O 069:024 תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד׃ 
19O 069:025 שפך־עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם׃ 
19O 069:026 תהי־טירתם נשמה באהליהם אל־יהי ישב׃ 
19O 069:027 כי־אתה אשר־הכית רדפו ואל־מכאוב חלליך יספרו׃ 
19O 069:028 תנה־עון על־עונם ואל־יבאו בצדקתך׃ 
19O 069:029 ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל־יכתבו׃ 
19O 069:030 ואני עני וכואב ישועתך אלהים תשגבני׃ 
19O 069:031 אהללה שם־אלהים בשיר ואגדלנו בתודה׃ 
19O 069:032 ותיטב ליהוה משור פר מקרן מפריס׃ 
19O 069:033 ראו ענוים ישמחו דרשי אלהים ויחי לבבכם׃ 
19O 069:034 כי־שמע אל־אביונים יהוה ואת־אסיריו לא בזה׃ 
19O 069:035 יהללוהו שמים וארץ ימים וכל־רמש בם׃ 
19O 069:036 כי אלהים ׀ יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו ם וירשוה׃ 
19O 069:037 וזרע עבדיו ינחלוה ואהבי מו ישכנו־בה׃ 
19O 070:001 למנצח לדוד להזכיר׃ 
19O 070:002 אלהים להצילני יהוה לעזרתי חושה׃ 
19O 070:003 יבשו ויחפרו מבקשי נפשי יסגו אחור ויכלמו חפצי רעתי׃ 
19O 070:004 ישובו על־עקב בשתם האמרים האח ׀ האח׃ 
19O 070:005 ישישו וישמחו ׀ בך כל־מבקשיך ויאמרו תמיד יגדל אלהים אהבי ישועתך׃ 
19O 070:006 ואני ׀ עני ואביון אלהים חושה־לי עזרי ומפלטי אתה יהוה אל־תאחר׃ 
19O 071:001 בך־יהוה חסיתי אל־אבושה לעולם׃ 
19O 071:002 בצדקתך תצילני ותפלטני הטה־אלי אזנך והושיעני׃ 
19O 071:003 היה לי ׀ לצור מעון לבוא תמיד צוית להושיעני כי־סלעי ומצודתי אתה׃ 
19O 071:004 א‍להי פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ ׃ 
19O 071:005 כי־אתה תקותי אדני יהוה מבטחי מנעורי׃ 
19O 071:006 עליך ׀ נסמכתי מבטן ממעי אמי אתה גוזי בך תהלתי תמיד׃ 
19O 071:007 כמופת הייתי לרבים ואתה מחסי־עז׃ 
19O 071:008 ימלא פי תהלתך כל־היום תפארתך׃ 
19O 071:009 אל־תשליכני לעת זקנה ככלות כחי אל־תעזבני׃ 
19O 071:010 כי־אמרו אויבי לי ושמרי נפשי נועצו יחדו׃ 
19O 071:011 לאמר אלהים עזבו רדפו ותפשוהו כי־אין מציל׃ 
19O 071:012 אלהים אל־תרחק ממני אלהי לעזרתי [חישה כ] (חושה׃ ק) 
19O 071:013 יבשו יכלו שטני נפשי יעטו חרפה וכלמה מבקשי רעתי׃ 
19O 071:014 ואני תמיד איחל והוספתי על־כל־תהלתך׃ 
19O 071:015 פי ׀ יספר צדקתך כל־היום תשועתך כי לא ידעתי ספרות׃ 
19O 071:016 אבוא בגברות אדני יהוה אזכיר צדקתך לבדך׃ 
19O 071:017 א‍להים למדתני מנעורי ועד־הנה אגיד נפלאותיך׃ 
19O 071:018 וגם עד־זקנה ׀ ושיבה אלהים אל־תעזבני עד־אגיד זרועך לדור לכל־יבוא גבורתך׃ 
19O 071:019 וצדקתך אלהים עד־מרום אשר־עשית גדלות אלהים מי כמוך׃ 
19O 071:020 אשר [הראיתנו כ] (הראיתני ׀ ק) צרות רבות ורעות תשוב [תחיינו כ] (תחייני ק) ומתהמות הארץ תשוב תעלני׃ 
19O 071:021 תרב ׀ גדלתי ותסב תנחמני׃ 
19O 071:022 גם־אני ׀ אודך בכלי־נבל אמתך אלהי אזמרה לך בכנור קדוש ישראל׃ 
19O 071:023 תרננה פתי כי אזמרה־לך ונפשי אשר פדית׃ 
19O 071:024 גם־לשוני כל־היום תהגה צדקתך כי־בשו כי־חפרו מבקשי רעתי׃ 
19O 072:001 לשלמה ׀ א‍להים משפטיך למלך תן וצדקתך לבן־מלך׃ 
19O 072:002 ידין עמך בצדק וענייך במשפט׃ 
19O 072:003 ישאו הרים שלום לעם וגבעות בצדקה׃ 
19O 072:004 ישפט ׀ ע‍ניי־עם יושיע לבני אביון וידכא עושק׃ 
19O 072:005 ייראוך עם־שמש ולפני ירח דור דורים׃ 
19O 072:006 ירד כמטר על־גז כרביבים זרזיף ארץ׃ 
19O 072:007 יפרח־בימיו צדיק ורב לום עד־בלי ירח׃ 
19O 072:008 וירד מים עד־ים ומנהר עד־אפסי־ארץ׃ 
19O 072:009 לפניו יכרעו ציים ואיביו עפר ילחכו׃ 
19O 072:010 מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו מלכי שבא וסבא אשכר יקריבו׃ 
19O 072:011 וישתחוו־לו כל־מלכים כל־גוים יעבדוהו׃ 
19O 072:012 כי־יציל אביון משוע ועני ואין־עזר לו׃ 
19O 072:013 יחס על־דל ואביון ונפשות אביונים יושיע׃ 
19O 072:014 מתוך ומחמס יגאל נפשם וייקר דמם בעיניו׃ 
19O 072:015 ויחי ויתן־לו מזהב שבא ויתפלל בעדו תמיד כל־היום יברכנהו׃ 
19O 072:016 יהי פסת־בר ׀ בארץ בראש הרים ירעש כלבנון פריו ויציצו מעיר כעשב הארץ׃ 
19O 072:017 יהי שמו לעולם לפני־שמש [ינין כ] (ינון ק) שמו ויתברכו בו כל־גוים יאשרוהו׃ 
19O 072:018 ברוך ׀ יהוה אלהים אלהי ישראל עשה נפלאות לבדו׃ 
19O 072:019 וברוך ׀ שם כבודו לעולם וימלא כבודו את־כל הארץ אמן ׀ ואמן׃ 
19O 072:020 כלו תפלות דוד בן־ישי׃ 
19O 073:001 מזמור לאסף אך טוב לישראל אלהים לברי לבב׃ 
19O 073:002 ואני כמעט [נטוי כ] (נטיו ק) רגלי כאין [שפכה כ] (שפכו ק) אשרי׃ 
19O 073:003 כי־קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה׃ 
19O 073:004 כי אין חרצבות למותם ובריא אולם׃ 
19O 073:005 בעמל אנוש אינמו ועם־אדם לא ינגעו׃ 
19O 073:006 לכן ענקתמו גאוה יעטףש־ית חמס למו׃ 
19O 073:007 יצא מחלב עינמו עברו משכיות לבב׃ 
19O 073:008 ימיקו ׀ וידברו ברע עשק ממרום ידברו׃ 
19O 073:009 שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ׃ 
19O 073:010 לכן ׀ [ישיב כ] (ישוב ק) עמו הלם ומי מלא ימצו למו׃ 
19O 073:011 ואמרו איכה ידע־אל ויש דעה בעליון׃ 
19O 073:012 הנה־אלה רשעים ושלוי עולם השגו־חיל׃ 
19O 073:013 אך־ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי׃ 
19O 073:014 ואהי נגוע כל־היום ותוכחתי לבקרים׃ 
19O 073:015 אם־אמרתי אספרה כמו הנה דור בניך בגדתי׃ 
19O 073:016 ואחשבה לדעת זאת עמל [היא כ] (הוא ק) בעיני׃ 
19O 073:017 עד־אבוא אל־מקדשי־אל אבינה לאחריתם׃ 
19O 073:018 אך בחלקות תשית למו הפלתם למשואות׃ 
19O 073:019 איך היו לשמה כרגע ספו תמו מן־בלהות׃ 
19O 073:020 כחלום מהקיץ אדני בעיר ׀ צלמם תבזה׃ 
19O 073:021 כי יתחמץ לבבי וכליותי אשתונן׃ 
19O 073:022 ואני־בער ולא אדע בהמות הייתי עמך׃ 
19O 073:023 ואני תמיד עמך אחזת ביד־ימיני׃ 
19O 073:024 בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני׃ 
19O 073:025 מי־לי בשמים ועמך לא־חפצתי בארץ׃ 
19O 073:026 כלה שארי ולבבי צור־לבבי וחלקי אלהים לעולם׃ 
19O 073:027 כי־הנה רחקיך יאבדו הצמתה כל־זונה ממך׃ 
19O 073:028 ואני ׀ קרבת אלהים לי־טוב שתי ׀ באדני יהוה מחסי לספר כל־מלאכותיך׃ 
19O 074:001 משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך׃ 
19O 074:002 זכר עדתך  ׀ קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר־ציון זה ׀ שכנת בו׃ 
19O 074:003 הרימה פעמיך למשאות נצח כל־הרע אויב בקדש׃ 
19O 074:004 שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות׃ 
19O 074:005 יודע כמביא למעלה בסבך־עץ קרדמות׃ 
19O 074:006 [ועת כ] (ועתה ק) פתוחיה יחד בכשיל וכילפת יהלמון׃ 
19O 074:007 שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן־שמך׃ 
19O 074:008 אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל־מועדי־אל בארץ׃ 
19O 074:009 אותתינו לא ראינו אין־עוד נביא ולא־אתנו ידע עד־מה׃ 
19O 074:010 עד־מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח׃ 
19O 074:011 למה תשיב ידך וימינך מקרב [חוקך כ] (חיקך ק) כלה׃ 
19O 074:012 ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ׃ 
19O 074:013 אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על־המים׃ 
19O 074:014 אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים׃ 
19O 074:015 אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן׃ 
19O 074:016 לך יום אף־לך לילה אתה הכינות מאור ושמש׃ 
19O 074:017 אתה הצבת כל־גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם ׃ 
19O 074:018 זכר־זאת אויב חרף ׀ יהוה ועם נבל נאצו שמך׃ 
19O 074:019 אל־תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל־תשכח לנצח׃ 
19O 074:020 הבט לברית כי מלאו מחשכי־ארץ נאות חמס׃ 
19O 074:021 אל־ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך׃ 
19O 074:022 קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני־נבל כל־היום׃ 
19O 074:023 אל־תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד׃ 
19O 075:001 למנצח אל־תשחת מזמור לאסף שיר׃ 
19O 075:002 הודינו לך  ׀ א‍להים הודינו וקרוב שמך ספרו נפלאותיך׃ 
19O 075:003 כי אקח מועד אני מישרים אשפט׃ 
19O 075:004 נמגים ארץ וכל־ישביה אנכי תכנתי עמודיה סלה׃ 
19O 075:005 אמרתי להוללים אל־תהלו ולרשעים אל־תרימו קרן׃ 
19O 075:006 אל־תרימו למרום קרנכם תדברו בצואר עתק׃ 
19O 075:007 כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים׃ 
19O 075:008 כי־אלהים שפט זה ישפיל וזה ירים׃ 
19O 075:009 כי כוס ביד־יהוה ויין חמר ׀ מלא מסך ויגר מזה אךש־מריה ימצו ישתו כל רשעי־ארץ׃ 
19O 075:010 ואני אגיד לעלם אזמרה לאלהי יעקב׃ 
19O 075:011 וכל־קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק׃ 
19O 076:001 למנצח בנגינת מזמור לאסף שיר׃ 
19O 076:002 נודע ביהודה אלהים בישראל גדול שמו׃ 
19O 076:003 ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון׃ 
19O 076:004 מה שבר רשפי־קשת מגן וחרב ומלחמה סלה׃ 
19O 076:005 נאור אתה אדיר מהררי־טרף׃ 
19O 076:006 אשתוללו ׀ אבירי לב נמו שנתם ולא־מצאו כל־אנשי־חיל ידיהם׃ 
19O 076:007 מגערתך אלהי יעקב נרדם ורכב וסוס׃ 
19O 076:008 אתה ׀ נורא אתה ומי־יעמד לפניך מאז אפך׃ 
19O 076:009 משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה׃ 
19O 076:010 בקום־למשפט אלהים להושיע כל־ענוי־ארץ סלה׃ 
19O 076:011 כי־חמת אדם תודך שארית חמת תחגר׃ 
19O 076:012 נדרו ושלמו ליהוה א‍להיכם כל־סביביו יובילו י למורא׃ 
19O 076:013 יבצר רוח נגידים נורא למלכי־ארץ׃ 
19O 077:001 למנצח על־ [ידיתון כ] (ידותון ק) לאסף מזמור׃ 
19O 077:002 קולי אל־אלהים ואצעקה קולי אל־אלהים והאזין אלי׃ 
19O 077:003 ביום צרתי אדני דרשתי ידי ׀ לילה נגרה ולא תפוג מאנה הנחם נפשי׃ 
19O 077:004 אזכרה אלהים ואהמיה אשיחה ׀ ותתעטף רוחי סלה׃ 
19O 077:005 אחזת שמרות עיני נפעמתי ולא אדבר׃ 
19O 077:006 חשבתי ימים מקדם נות עולמים׃ 
19O 077:007 אזכרה נגינתי בלילה עם־לבבי אשיחה ויחפש רוחי׃ 
19O 077:008 הלעולמים יזנח ׀ אדני ולא־יסיף לרצות עוד׃ 
19O 077:009 האפס לנצח חסדו גמר אמר לדר ודר׃ 
19O 077:010 השכח חנות אל אם־קפץ באף רחמיו סלה׃ 
19O 077:011 ואמר חלותי היא נות ימין עליון׃ 
19O 077:012 [אזכיר כ] (אזכור ק) מעללי־יה כי־אזכרה מקדם פלאך׃ 
19O 077:013 והגיתי בכל־פעלך ובעלילותיך אשיחה׃ 
19O 077:014 אלהים בקדש דרכך מי־אל גדול כאלהים׃ 
19O 077:015 אתה האל עשה פלא הודעת בעמים עזך׃ 
19O 077:016 גאלת בזרוע עמך בני־יעקב ויוסף סלה׃ 
19O 077:017 ראוך מים ׀ א‍להים ראוך מים יחילו אף ירגזו תהמות׃ 
19O 077:018 זרמו מים ׀ עבות קול נתנו שחקים אף־חצציך יתהלכו׃ 
19O 077:019 קול רעמך  ׀ בגלגל האירו ברקים תבל רגזה ותרעש הארץ׃ 
19O 077:020 בים דרכך [ושביליך כ] (ושבילך ק) במים רבים ועקבותיך לא נדעו׃ 
19O 077:021 נחית כצאן עמך ביד־משה ואהרן׃ 
19O 078:001 משכיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי־פי׃ 
19O 078:002 אפתחה במשל פי אביעה חידות מני־קדם׃ 
19O 078:003 אשר מענו ונדעם ואבותינו ספרו־לנו׃ 
19O 078:004 לא נכחד ׀ מבניהם לדור אחרון מספרים תהלות יהוה ועזוזו ונפלאותיו אשר עשה׃ 
19O 078:005 ויקם עדות ׀ ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את־אבותינו להודיעם לבניהם׃ 
19O 078:006 למען ידעו ׀ דור אחרון בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם׃ 
19O 078:007 וישימו באלהים כסלם ולא ישכחו מעללי־אל ומצותיו ינצרו׃ 
19O 078:008 ולא יהיו ׀ כאבותם דור סורר ומרה דור לא־הכין לבו ולא־נאמנה את־אל רוחו׃ 
19O 078:009 בני־אפרים נושקי רומי־קשת הפכו ביום קרב׃ 
19O 078:010 לא מרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת׃ 
19O 078:011 וישכחו עלילותיו ונפלאותיו אשר הראם׃ 
19O 078:012 נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה־צען׃ 
19O 078:013 בקע ים ויעבירם ויצב־מים כמו־נד׃ 
19O 078:014 וינחם בענן יומם וכל־הלילה באור אש׃ 
19O 078:015 יבקע צרים במדבר וישק כתהמות רבה׃ 
19O 078:016 ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים׃ 
19O 078:017 ויוסיפו עוד לחטא־לו למרות עליון בציה׃ 
19O 078:018 וינסו־אל בלבבם לשאל־אכל לנפשם׃ 
19O 078:019 וידברו באלהים אמרו היוכל אל לערך לחן במדבר׃ 
19O 078:020 הן הכה־צור ׀ ויזובו מים ונחלים ישטפו הגם־לחם יוכל תת אם־יכין שאר לעמו׃ 
19O 078:021 לכן ׀ שמע יהוה ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם־אף עלה בישראל׃ 
19O 078:022 כי לא האמינו באלהים ולא בטחו בישועתו׃ 
19O 078:023 ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח׃ 
19O 078:024 וימטר עליהם מן לאכל ודגןש־מים נתן למו׃ 
19O 078:025 לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע׃ 
19O 078:026 יסע קדים בשמים וינהג בעזו תימן׃ 
19O 078:027 וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף׃ 
19O 078:028 ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנתיו׃ 
19O 078:029 ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יבא להם׃ 
19O 078:030 לא־זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם׃ 
19O 078:031 ואף אלהים ׀ עלה בהם ויהרג במשמניהם ובחורי ישראל הכריע׃ 
19O 078:032 בכל־זאת חטאו־עוד ולא־האמינו בנפלאותיו׃ 
19O 078:033 ויכל־בהבל ימיהם ושנותם בבהלה׃ 
19O 078:034 אם־הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו־אל׃ 
19O 078:035 ויזכרו כי־אלהים צורם ואל עליון גאלם׃ 
19O 078:036 ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו־לו׃ 
19O 078:037 ולבם לא־נכון עמו ולא נאמנו בבריתו׃ 
19O 078:038 והוא רחום ׀ יכפר עון ולא־ישחית והרבה להשיב אפו ולא־יעיר כל־חמתו׃ 
19O 078:039 ויזכר כי־בשר המה רוח הולך ולא ישוב׃ 
19O 078:040 כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון׃ 
19O 078:041 וישובו וינסו אל וקדוש ישראל התוו׃ 
19O 078:042 לא־זכרו את־ידו יום א‍שר־פדם מני־צר׃ 
19O 078:043 אשר־שם במצרים אתותיו ומופתיו בשדה־צען׃ 
19O 078:044 ויהפך לדם יאריהם ונזליהם בל־ישתיון׃ 
19O 078:045 ישלח בהם ערב ויאכלם וצפרדע ותשחיתם׃ 
19O 078:046 ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה׃ 
19O 078:047 יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל׃ 
19O 078:048 ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים׃ 
19O 078:049 ישלח־בם ׀ חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים׃ 
19O 078:050 יפלס נתיב לאפו לא־חשך ממות נפשם וחיתם לדבר הסגיר׃ 
19O 078:051 ויך כל־בכור במצרים ראשית אונים באהלי־חם׃ 
19O 078:052 ויסע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר׃ 
19O 078:053 וינחם לבטח ולא פחדו ואת־אויביהם כסה הים׃ 
19O 078:054 ויביאם אל־גבול קדשו הר־זה קנתה ימינו׃ 
19O 078:055 ויגרש מפניהם ׀ גוים ויפילם בחבל נחלה וישכן באהליהם שבטי ישראל׃ 
19O 078:056 וינסו וימרו את־אלהים עליון ועדותיו לא שמרו׃ 
19O 078:057 ויסגו ויבגדו כאבותם נהפכו כקשת רמיה׃ 
19O 078:058 ויכעיסוהו בבמותם ובפסיליהם יקניאוהו׃ 
19O 078:059 שמע אלהים ויתעבר וימאס מאד בישראל׃ 
19O 078:060 ויטש משכן שלו אהל שכן באדם׃ 
19O 078:061 ויתן לשבי עזו ותפארתו ביד־צר׃ 
19O 078:062 ויסגר לחרב עמו ובנחלתו התעבר׃ 
19O 078:063 בחוריו אכלה־אש ובתולתיו לא הוללו׃ 
19O 078:064 כהניו בחרב נפלו ואלמנתיו לא תבכינה׃ 
19O 078:065 ויקץ כישן ׀ אדני כגבור מתרונן מיין׃ 
19O 078:066 ויך־צריו אחור חרפת עולם נתן למו׃ 
19O 078:067 וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר׃ 
19O 078:068 ויבחר את־שבט יהודה את־הר ציון אשר אהב׃ 
19O 078:069 ויבן כמו־רמים מקדשו כארץ יסדה לעולם׃ 
19O 078:070 ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאת צאן׃ 
19O 078:071 מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו׃ 
19O 078:072 וירעם כתם לבבו ובתבונות כפיו ינחם׃ 
19O 079:001 מזמור לאסף א‍להים באו גוים ׀ בנחלתך טמאו את־היכל קדשך שמו את־ירושלם לעיים׃ 
19O 079:002 נתנו את־נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו־ארץ׃ 
19O 079:003 שפכו דמם ׀ כמים סביבות ירושלם ואין קובר׃ 
19O 079:004 היינו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו׃ 
19O 079:005 עד־מה יהוה תאנף לנצח תבער כמו־אש קנאתך׃ 
19O 079:006 שפך חמתך אל־הגוים אשר לא־ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו׃ 
19O 079:007 כי אכל את־יעקב ואת־נוהו השמו׃ 
19O 079:008 אל־תזכר־לנו עונת ראשנים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד׃ 
19O 079:009 עזרנו ׀ אלהי ישענו על־דבר כבוד־שמך והצילנו וכפר על־חטאתינו למען שמך׃ 
19O 079:010 למה ׀ יאמרו הגוים איה א‍להיהם יודע [בגיים כ] (בגוים ק) לעינינו נקמת דם־עבדיך השפוך׃ 
19O 079:011 תבוא לפניך אנקת אסיר כגדל זרועך הותר בני תמותה׃ 
19O 079:012 והשב לשכנינו בעתים אל־חיקם חרפתם אשר חרפוך אדני׃ 
19O 079:013 ואנחנו עמך  ׀ וצאן מרעיתך נודה לך לעולם לדר ודר נספר תהלתך׃ 
19O 080:001 למנצח אל־ששנים עדות לאסף מזמור׃ 
19O 080:002 רעה ישראל ׀ האזינה נהג כצאן יוסף ישב הכרובים הופיעה׃ 
19O 080:003 לפני אפרים ׀ ובנימן ומנשה עוררה את־גבורתך ולכה לישעתה לנו׃ 
19O 080:004 אלהים השיבנו והאר פניך ונושעה׃ 
19O 080:005 יהוה אלהים צבאות עד־מתי עשנת בתפלת עמך׃ 
19O 080:006 האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש׃ 
19O 080:007 תשימנו מדון לשכנינו ואיבינו ילעגו־למו׃ 
19O 080:008 אלהים צבאות השיבנו והאר פניך ונושעה׃ 
19O 080:009 גפן ממצרים תסיע תגרש גוים ותטעה׃ 
19O 080:010 פנית לפניה ותשרש רשיה ותמלא־ארץ׃ 
19O 080:011 כסו הרים צלה וענפיה ארזי־אל׃ 
19O 080:012 תשלח קצירה עד־ים ואל־נהר יונקותיה׃ 
19O 080:013 למה פרצת גדריה וארוה כל־עברי דרך׃ 
19O 080:014 יכרסמנה חזיר מיער  וזיז שדי ירענה׃ 
19O 080:015 אלהים צבאות שוב־נא הבט משמים וראה ופקד גפן זאת׃ 
19O 080:016 וכנה אשר־נטעה ימינך ועל־בן אמצתה לך׃ 
19O 080:017 שרפה באש כסוחה מגערת פניך יאבדו׃ 
19O 080:018 תהי־ידך על־איש ימינך על־בן־אדם אמצת לך׃ 
19O 080:019 ולא־נסוג ממך תחינו ובשמך נקרא׃ 
19O 080:020 יהוה אלהים צבאות השיבנו האר פניך ונושעה׃ 
19O 081:001 למנצח ׀ על־הגתית לאסף׃ 
19O 081:002 הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב׃ 
19O 081:003 שאו־זמרה ותנו־תף כנור נעים עם־נבל׃ 
19O 081:004 תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו׃ 
19O 081:005 כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב׃ 
19O 081:006 עדות ׀ ביהוסף שמו בצאתו על־ארץ מצרים שפת לא־ידעתי אשמע׃ 
19O 081:007 הסירותי מסבל שכמו כפיו מדוד תעברנה׃ 
19O 081:008 בצרה קראת ואחלצך אענך בסתר רעם אבחנך על־מי מריבה סלה׃ 
19O 081:009 שמע עמי ואעידה בך ישראל אם־תשמע־לי׃ 
19O 081:010 לא־יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר׃ 
19O 081:011 אנכי ׀ יהוה אלהיך המעלך מארץ מצרים הרחב־פיך ואמלאהו׃ 
19O 081:012 ולא־שמע עמי לקולי וישראל לא־אבה לי׃ 
19O 081:013 ואשלחהו בשרירות לבם ילכו במועצותיהם׃ 
19O 081:014 לו עמי שמע לי ישראל בדרכי יהלכו׃ 
19O 081:015 כמעט אויביהם אכניע ועל צריהם אשיב ידי׃ 
19O 081:016 משנאי יהוה יכחשו־לו ויהי עתם לעולם׃ 
19O 081:017 ויאכילהו מחלב חטה ומצור דבש אשביעך׃ 
19O 082:001 מזמור לאסף א‍להים נצב בעדת־אל בקרב אלהים ישפט׃ 
19O 082:002 עד־מתי תשפטו־עול ופני רשעים תשאו־סלה׃ 
19O 082:003 שפטו־דל ויתום עני ורש הצדיקו׃ 
19O 082:004 פלטו־דל ואביון מיד רשעים הצילו׃ 
19O 082:005 לא ידעו ׀ ולא יבינו בחשכה יתהלכו ימוטו כל־מוסדי ארץ׃ 
19O 082:006 א‍ני־אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם׃ 
19O 082:007 אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפלו׃ 
19O 082:008 קומה אלהים שפטה הארץ כי־אתה תנחל בכל־הגוים׃ 
19O 083:001 שיר מזמור לאסף׃ 
19O 083:002 אלהים אל־דמי־לך אל־תחרש ואל־תשקט אל׃ 
19O 083:003 כי־הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש׃ 
19O 083:004 על־עמך יערימו סוד ויתיעצו על־צפוניך׃ 
19O 083:005 אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא־יזכר שם־ישראל עוד׃ 
19O 083:006 כי נועצו לב יחדו עליך ברית יכרתו׃ 
19O 083:007 אהלי אדום וישמעאלים מואב והגרים׃ 
19O 083:008 גבל ועמון ועמלק פלשת עם־ישבי צור׃ 
19O 083:009 גם־אשור נלוה עמם היו זרוע לבני־לוט סלה׃ 
19O 083:010 עשה־להם כמדין כסיסרא כיבין בנחל קישון׃ 
19O 083:011 נשמדו בעין־דאר היו דמן לאדמה׃ 
19O 083:012 שיתמו נדיבמו כערב וכזאב וכזבח וכצלמנע כל־נסיכמו׃ 
19O 083:013 אשר אמרו נירשה לנו את נאות אלהים׃ 
19O 083:014 א‍להי שיתמו כגלגל כקש לפני־רוח׃ 
19O 083:015 כאש תבער־יער וכלהבה תלהט הרים׃ 
19O 083:016 כן תרדפם בסערך ובסופתך תבהלם׃ 
19O 083:017 מלא פניהם קלון ויבקשו שמך יהוה׃ 
19O 083:018 יבשו ויבהלו עדי־עד ויחפרו ויאבדו׃ 
19O 083:019 וידעו כי־אתה שמך יהוה לבדך עליון על־כל־הארץ׃ 
19O 084:001 למנצח על־הגתית לבני־קרח מזמור׃ 
19O 084:002 מה־ידידות משכנותיך יהוה צבאות׃ 
19O 084:003 נכספה וגם־כלתה ׀ נפשי לחצרות יהוה לבי ובשרי ירננו אל אל־חי׃ 
19O 084:004 גם־צפור ׀ מצאה בית ודרור ׀ קן לה אשר־שתה אפרחיה את־מזבחותיך יהוה צבאות מלכי ואלהי׃ 
19O 084:005 אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה׃ 
19O 084:006 אשרי אדם עוז־לו בך מסלות בלבבם׃ 
19O 084:007 עברי ׀ בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם־ברכות יעטה מורה׃ 
19O 084:008 ילכו מחיל אל־חיל יראה אל־אלהים בציון׃ 
19O 084:009 יהוה אלהים צבאות שמעה תפלתי האזינה אלהי יעקב סלה׃ 
19O 084:010 מגננו ראה אלהים והבט פני משיחך׃ 
19O 084:011 כי טוב־יום בחצריך מאלף בחרתי הסתופף בבית אלהי מדור באהלי־רשע׃ 
19O 084:012 כי שמש ׀ ומגן יהוה אלהים חן וכבוד יתן יהוה לא ימנע־טוב להלכים בתמים׃ 
19O 084:013 יהוה צבאות אשרי אדם בטח בך׃ 
19O 085:001 למנצח ׀ לבני־קרח מזמור׃ 
19O 085:002 רצית יהוה ארצך בת [שבות כ] (שבית ק) יעקב׃ 
19O 085:003 נשאת עון עמך כסית כל־חטאתם סלה׃ 
19O 085:004 אספת כל־עברתך השיבות מחרון אפך׃ 
19O 085:005 ובנו אלהי ישענו והפר כעסך עמנו׃ 
19O 085:006 הלעולם תאנף־בנו תמשך אפך לדר ודר׃ 
19O 085:007 הלא־אתה תשוב תחינו ועמך ישמחו־בך׃ 
19O 085:008 הראנו יהוה חסדך וישעך תתן־לנו׃ 
19O 085:009 אשמעה מה־ידבר האל ׀ יהוה כי ׀ ידבר שלום אל־עמו ואל־חסידיו ואל־ישובו לכסלה׃ 
19O 085:010 אך ׀ קרוב ליראיו ישעו לשכן כבוד בארצנו׃ 
19O 085:011 חסד־ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו׃ 
19O 085:012 אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף׃ 
19O 085:013 גם־יהוה יתן הטוב וארצנו תתן יבולה׃ 
19O 085:014 צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו׃ 
19O 086:001 תפלה לדוד הטה־יהוה אזנך ענני כי־עני ואביון אני׃ 
19O 086:002 שמרה נפשי כי־חסיד אני הושע עבדך אתה אלהי הבוטח אליך׃ 
19O 086:003 חנני אדני כי אליך אקרא כל־היום׃ 
19O 086:004 מח נפש עבדך כי אליך אדני נפשי אשא׃ 
19O 086:005 כי־אתה אדני טוב וסלח ורב־חסד לכל־קראיך׃ 
19O 086:006 האזינה יהוה תפלתי והקשיבה בקול תחנונותי׃ 
19O 086:007 ביום צרתי אקראך כי תענני׃ 
19O 086:008 אין־כמוך באלהים ׀ אדני ואין כמעשיך׃ 
19O 086:009 כל־גוים ׀ אשר עשית יבואו ׀ וישתחוו לפניך אדני ויכבדו לשמך׃ 
19O 086:010 כי־גדול אתה ועשה נפלאות אתה אלהים לבדך׃ 
19O 086:011 הורני יהוה ׀ דרכך אהלך באמתך יחד לבבי ליראה שמך׃ 
19O 086:012 אודך ׀ אדני אלהי בכל־לבבי ואכבדה שמך לעולם׃ 
19O 086:013 כי־חסדך גדול עלי והצלת נפשי משאול תחתיה׃ 
19O 086:014 אלהים ׀ זדים קמו־עלי ועדת עריצים בקשו נפשי ולא שמוך לנגדם׃ 
19O 086:015 ואתה אדני אל־רחום וחנון ארך אפים ורב־חסד ואמת׃ 
19O 086:016 פנה אלי וחנני תנה־עזך לעבדך והושיעה לבן־אמתך׃ 
19O 086:017 עשה־עמי אות לטובה ויראו שנאי ויבשו כי־אתה יהוה עזרתני ונחמתני׃ 
19O 087:001 לבני־קרח מזמור שיר יסודתו בהררי־קדש׃ 
19O 087:002 אהב יהוה שערי ציון מכל משכנות יעקב׃ 
19O 087:003 נכבדות מדבר בך עיר האלהים סלה׃ 
19O 087:004 אזכיר ׀ רהב ובבל לידעי הנה פלשת וצור עם־כוש זה ילד־שם׃ 
19O 087:005 ולציון ׀ יאמר איש ואיש ילד־בה והוא יכוננה עליון׃ 
19O 087:006 יהוה יספר בכתוב עמים זה ילד־שם סלה׃ 
19O 087:007 ושרים כחללים כל־מעיני בך׃ 
19O 088:001 שיר מזמור לבני קרח למנצח על־מחלת לענות משכיל להימן האזרחי׃ 
19O 088:002 יהוה אלהי ישועתי יום־צעקתי בלילה נגדך׃ 
19O 088:003 תבוא לפניך תפלתי הטה־אזנך לרנתי׃ 
19O 088:004 כי־שבעה ברעות נפשי וחיי לשאול הגיעו׃ 
19O 088:005 נחשבתי עם־יורדי בור הייתי כגבר אין־איל׃ 
19O 088:006 במתים חפשי כמו חללים ׀ שכבי קבר אשר לא זכרתם עוד והמה מידך נגזרו׃ 
19O 088:007 תני בבור תחתיות במחשכים במצלות׃ 
19O 088:008 עלי סמכה חמתך וכל־משבריך ענית סלה׃ 
19O 088:009 הרחקת מידעי ממני שתני תועבות למו כלא ולא אצא׃ 
19O 088:010 עיני דאבה מני עני קראתיך יהוה בכל־יום שטחתי אליך כפי׃ 
19O 088:011 הלמתים תעשה־פלא אם־רפאים יקומו ׀ יודוך סלה׃ 
19O 088:012 היספר בקבר חסדך אמונתך באבדון׃ 
19O 088:013 היודע בחשך פלאך וצדקתך בארץ נשיה׃ 
19O 088:014 ואני ׀ אליך יהוה שועתי ובבקר תפלתי תקדמך׃ 
19O 088:015 למה יהוה תזנח נפשי תסתיר פניך ממני׃ 
19O 088:016 עני אני וגוע מנער נשאתי אמיך אפונה׃ 
19O 088:017 עלי עברו חרוניך בעותיך צמתותני׃ 
19O 088:018 סבוני כמים כל־היום הקיפו עלי יחד׃ 
19O 088:019 הרחקת ממני אהב ורע מידעי מחשך׃ 
19O 089:001 משכיל לאיתן האזרחי׃ 
19O 089:002 חסדי יהוה עולם אשירה לדר ודר ׀ אודיע אמונתך בפי׃ 
19O 089:003 כי־אמרתי עולם חסד יבנה שמים ׀ תכן אמונתך בהם׃ 
19O 089:004 כרתי ברית לבחירי נשבעתי לדוד עבדי׃ 
19O 089:005 עד־עולם אכין זרעך ובניתי לדר־ודור כסאך סלה׃ 
19O 089:006 ויודו שמים פלאך יהוה אף־אמונתך בקהל קדשים׃ 
19O 089:007 כי מי בשחק יערך ליהוה ידמה ליהוה בבני אלים ׃ 
19O 089:008 אל נערץ בסוד־קדשים רבה ונורא על־כל־סביביו׃ 
19O 089:009 יהוה ׀ אלהי צבאות מי־כמוך חסין ׀ יה ואמונתך סביבותיך׃ 
19O 089:010 אתה מושל בגאות הים בשוא גליו אתה תשבחם׃ 
19O 089:011 אתה דכאת כחלל רהב בזרוע עזך פזרת אויביך׃ 
19O 089:012 לך מים אף־לך ארץ תבל ומלאה אתה יסדתם׃ 
19O 089:013 צפון וימין אתה בראתם תבור וחרמון בשמך ירננו׃ 
19O 089:014 לך זרוע עם־גבורה תעז ידך תרום ימינך׃ 
19O 089:015 צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך׃ 
19O 089:016 אשרי העם יודעי תרועה יהוה באור־פניך יהלכון׃ 
19O 089:017 בשמך יגילון כל־היום ובצדקתך ירומו׃ 
19O 089:018 כי־תפארת עזמו אתה וברצנך [תרים כ] (תרום ק) קרננו׃ 
19O 089:019 כי ליהוה מגננו ולקדוש ישראל מלכנו׃ 
19O 089:020 אז דברת־בחזון לחסידיך ותאמר שויתי עזר על־גבור הרימותי בחור מעם׃ 
19O 089:021 מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו׃ 
19O 089:022 אשר ידי תכון עמו אף־זרועי תאמצנו׃ 
19O 089:023 לא־ישא אויב בו ובן־עולה לא יעננו׃ 
19O 089:024 וכתותי מפניו צריו ומשנאיו אגוף׃ 
19O 089:025 ואמונתי וחסדי עמו ובשמי תרום קרנו׃ 
19O 089:026 ושמתי בים ידו ובנהרות ימינו׃ 
19O 089:027 הוא יקראני אבי אתה אלי וצור ישועתי׃ 
19O 089:028 אף־אני בכור אתנהו עליון למלכי־ארץ׃ 
19O 089:029 לעולם [אשמור־ כ] (אשמר־לו ק) חסדי ובריתי נאמנת לו׃ 
19O 089:030 ושמתי לעד זרעו וכסאו כימי שמים׃ 
19O 089:031 אם־יעזבו בניו תורתי ובמשפטי לא ילכון׃ 
19O 089:032 אם־חקתי יחללו ומצותי לא ישמרו׃ 
19O 089:033 ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם׃ 
19O 089:034 וחסדי לא־אפיר מעמו ולא־אשקר באמונתי׃ 
19O 089:035 לא־אחלל בריתי ומוצא פתי לא אשנה׃ 
19O 089:036 אחת נשבעתי בקדשי אם־לדוד אכזב׃ 
19O 089:037 זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי׃ 
19O 089:038 כירח יכון עולם ועד בשחק נאמן סלה׃ 
19O 089:039 ואתה זנחת ותמאס התעברת עם־משיחך׃ 
19O 089:040 נארתה ברית עבדך חללת לארץ נזרו׃ 
19O 089:041 פרצת כל־גדרתיו שמת מבצריו מחתה ׃ 
19O 089:042 סהו כל־עברי דרך היה חרפה לשכניו׃ 
19O 089:043 הרימות ימין צריו השמחת כל־אויביו׃ 
19O 089:044 אף־תשיב צור חרבו ולא הקימתו במלחמה׃ 
19O 089:045 השבת מטהרו וכסאו לארץ מגרתה׃ 
19O 089:046 הקצרת ימי עלומיו העטית עליו בושה סלה׃ 
19O 089:047 עד־מה יהוה תסתר לנצח תבער כמו־אש חמתך׃ 
19O 089:048 זכר־אני מה־חלד על־מהש־וא בראת כל־בני־אדם׃ 
19O 089:049 מי גבר יחיה ולא יראה־מות ימלט נפשו מיד־שאול סלה׃ 
19O 089:050 איה ׀ חסדיך הראשנים ׀ אדני נשבעת לדוד באמונתך׃ 
19O 089:051 זכר אדני חרפת עבדיך שאתי בחיקי כל־רבים עמים׃ 
19O 089:052 אשר חרפו אויביך ׀ יהוה אשר חרפו עקבות משיחך׃ 
19O 089:053 ברוך יהוה לעולם אמן ׀ ואמן׃ 
19O 090:001 תפלה למשה איש־האלהים א‍דני מעון אתה היית לנו בדר ודר׃ 
19O 090:002 בטרם ׀ הרים ילדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם עד־עולם אתה אל׃ 
19O 090:003 תשב אנוש עד־דכא ותאמר שובו בני־אדם׃ 
19O 090:004 כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר ואשמורה בלילה׃ 
19O 090:005 זרמתם שנה יהיו בבקר כחציר יחלף׃ 
19O 090:006 בבקר יציץ וחלף לערב ימולל ויבש׃ 
19O 090:007 כי־כלינו באפך ובחמתך נבהלנו׃ 
19O 090:008 [שת כ] (שתה ק) עונתינו לנגדך עלמנו למאור פניך׃ 
19O 090:009 כי כל־ימינו פנו בעברתך כלינו שנינו כמו־הגה׃ 
19O 090:010 ימי־שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורת ׀ שמונים שנה ורהבם עמל ואון כי־גז חיש ונעפה׃ 
19O 090:011 מי־יודע עז אפך וכיראתך עברתך׃ 
19O 090:012 למנות ימינו כן הודע ונבא לבב חכמה׃ 
19O 090:013 שובה יהוה עד־מתי והנחם על־עבדיך׃ 
19O 090:014 שבענו בבקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל־ימינו׃ 
19O 090:015 מחנו כימות עניתנו נות ראינו רעה׃ 
19O 090:016 יראה אל־עבדיך פעלך והדרך על־בניהם׃ 
19O 090:017 ויהי ׀ נעם אדני אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו׃ 
19O 091:001 ישב בסתר עליון בצל די יתלונן׃ 
19O 091:002 אמר ליהוה מחסי ומצודתי אלהי אבטח־בו׃ 
19O 091:003 כי הוא יצילך מפח יקוש מדבר הוות׃ 
19O 091:004 באברתו ׀ יסך לך ותחת־כנפיו תחסה צנה וסחרה אמתו׃ 
19O 091:005 לא־תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם׃ 
19O 091:006 מדבר באפל יהלך מקטב ישוד צהרים׃ 
19O 091:007 יפל מצדך ׀ אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש׃ 
19O 091:008 רק בעיניך תביט ושלמת רשעים תראה׃ 
19O 091:009 כי־אתה יהוה מחסי עליון שמת מעונך׃ 
19O 091:010 לא־תאנה אליך רעה ונגע לא־יקרב באהלך׃ 
19O 091:011 כי מלאכיו יצוה־לך לשמרך בכל־דרכיך׃ 
19O 091:012 על־כפים ישאונך פן־תגף באבן רגלך׃ 
19O 091:013 על־שחל ופתן תדרך תרמס כפיר ותנין׃ 
19O 091:014 כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי־ידע שמי׃ 
19O 091:015 יקראני ׀ ואענהו עמו־אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו׃ 
19O 091:016 ארך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי׃ 
19O 092:001 מזמור שיר ליום השבת׃ 
19O 092:002 טוב להדות ליהוה ולזמר לשמך עליון׃ 
19O 092:003 להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות׃ 
19O 092:004 ע‍לי־עשור ועלי־נבל עלי הגיון בכנור׃ 
19O 092:005 כי שמחתני יהוה בפעלך במעשי ידיך ארנן׃ 
19O 092:006 מה־גדלו מעשיך יהוה מאד עמקו מחשבתיך׃ 
19O 092:007 איש־בער לא ידע וכסיל לא־יבין את־זאת׃ 
19O 092:008 בפרח רשעים ׀ כמו עשב ויציצו כל־פעלי און להשמדם עדי־עד׃ 
19O 092:009 ואתה מרום לעלם יהוה׃ 
19O 092:010 כי הנה איביך ׀ יהוה כי־הנה איביך יאבדו יתפרדו כל־פעלי און׃ 
19O 092:011 ותרם כראים קרני בלתי בשמן רענן׃ 
19O 092:012 ותבט עיני בשורי בקמים עלי מרעים תשמענה אזני׃ 
19O 092:013 צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה׃ 
19O 092:014 תולים בבית יהוה בחצרות אלהינו יפריחו׃ 
19O 092:015 עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו׃ 
19O 092:016 להגיד כי־ישר יהוה צורי ולא־ [עלתה כ] (עולתה ק) בו׃ 
19O 093:001 יהוה מלך גאות לבש לבש יהוה עז התאזר אף־תכון תבל בל־תמוט׃ 
19O 093:002 נכון כסאך מאז מעולם אתה׃ 
19O 093:003 נשאו נהרות ׀ יהוה נשאו נהרות קולם ישאו נהרות דכים׃ 
19O 093:004 מקלות ׀ מים רבים אדירים משברי־ים אדיר במרום יהוה׃ 
19O 093:005 עדתיך ׀ נאמנו מאד לביתך נאוה־קדש יהוה לארך ימים׃ 
19O 094:001 אל־נקמות יהוה אל נקמות הופיע׃ 
19O 094:002 הנשא שפט הארץ השב גמול על־גאים׃ 
19O 094:003 עד־מתי רשעים ׀ יהוה עד־מתי רשעים יעלזו׃ 
19O 094:004 יביעו ידברו עתק יתאמרו כל־פעלי און׃ 
19O 094:005 עמך יהוה ידכאו ונחלתך יענו׃ 
19O 094:006 אלמנה וגר יהרגו ויתומים ירצחו׃ 
19O 094:007 ויאמרו לא יראה־יה ולא־יבין אלהי יעקב׃ 
19O 094:008 בינו בערים בעם וכסילים מתי תשכילו׃ 
19O 094:009 הנטע אזן הלא ישמע אם־יצר עין הלא יביט׃ 
19O 094:010 היסר גוים הלא יוכיח המלמד אדם דעת׃ 
19O 094:011 יהוה ידע  מחשבות אדם כי־המה הבל׃ 
19O 094:012 אשרי ׀ הגבר אשר־תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו׃ 
19O 094:013 להשקיט לו מימי רע עד יכרה לרשע שחת׃ 
19O 094:014 כי ׀ לא־יטש יהוה עמו ונחלתו לא יעזב׃ 
19O 094:015 כי־עד־צדק ישוב משפט ואחריו כל־ישרי־לב׃ 
19O 094:016 מי־יקום לי עם־מרעים מי־יתיצב לי עם־פעלי און׃ 
19O 094:017 לולי יהוה עזרתה לי כמעט ׀ שכנה דומה נפשי׃ 
19O 094:018 אם־אמרתי מטה רגלי חסדך יהוה יסעדני׃ 
19O 094:019 ברב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי׃ 
19O 094:020 היחברך כסא הוות יצר עמל עלי־חק׃ 
19O 094:021 יגודו על־נפש צדיק ודם נקי ירשיעו׃ 
19O 094:022 ויהי יהוה לי למשגב ואלהי לצור מחסי׃ 
19O 094:023 וישב עליהם ׀ את־אונם וברעתם יצמיתם יצמיתם יהוה אלהינו׃ 
19O 095:001 לכו נרננה ליהוה נריעה לצור ישענו׃ 
19O 095:002 נקדמה פניו בתודה בזמרות נריע לו׃ 
19O 095:003 כי אל גדול יהוה ומלך גדול על־כל־אלהים׃ 
19O 095:004 אשר בידו מחקרי־ארץ ותועפות הרים לו׃ 
19O 095:005 אשר־לו הים והוא עשהו ויבשת ידיו יצרו׃ 
19O 095:006 באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני־יהוה עשנו׃ 
19O 095:007 כי הוא אלהינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו היום אם־בקלו תשמעו׃ 
19O 095:008 אל־תקשו לבבכם כמריבה כיום מסה במדבר׃ 
19O 095:009 אשר נסוני אבותיכם בחנוני גם־ראו פעלי׃ 
19O 095:010 ארבעים שנה ׀ אקוט בדור ואמר עם תעי לבב הם והם לא־ידעו דרכי׃ 
19O 095:011 אשר־נשבעתי באפי אם־יבאון אל־מנוחתי׃ 
19O 096:001 שירו ליהוה שיר חדש שירו ליהוה כל־הארץ׃ 
19O 096:002 שירו ליהוה ברכו שמו בשרו מיום־ליום ישועתו׃ 
19O 096:003 ספרו בגוים כבודו בכל־העמים נפלאותיו׃ 
19O 096:004 כי גדול יהוה ומהלל מאד נורא הוא על־כל־אלהים׃ 
19O 096:005 כי ׀ כל־אלהי העמים אלילים ויהוה שמים עשה׃ 
19O 096:006 הוד־והדר לפניו עז ותפארת במקדשו׃ 
19O 096:007 הבו ליהוה משפחות עמים הבו ליהוה כבוד ועז׃ 
19O 096:008 הבו ליהוה כבוד שמו שאו־מנחה ובאו לחצרותיו׃ 
19O 096:009 השתחוו ליהוה בהדרת־קדש חילו מפניו כל־הארץ׃ 
19O 096:010 אמרו בגוים ׀ יהוה מלך אף־תכון תבל בל־תמוט ידין עמים במישרים׃ 
19O 096:011 ישמחו השמים ותגל הארץ ירעם הים ומלאו׃ 
19O 096:012 יעלז די וכל־אשר־בו אז ירננו כל־עצי־יער׃ 
19O 096:013 לפני יהוה ׀ כי בא כי בא לשפט הארץ ישפט־תבל בצדק ועמים באמונתו׃ 
19O 097:001 יהוה מלך תגל הארץ ישמחו איים רבים׃ 
19O 097:002 ענן וערפל סביביו צדק ומשפט מכון כסאו׃ 
19O 097:003 אש לפניו תלך ותלהט סביב צריו׃ 
19O 097:004 האירו ברקיו תבל ראתה ותחל הארץ׃ 
19O 097:005 הרים כדונג נמסו מלפני יהוה מלפני אדון כל־הארץ׃ 
19O 097:006 הגידו השמים צדקו וראו כל־העמים כבודו׃ 
19O 097:007 יבשו ׀ כל־עבדי פסל המתהללים באלילים השתחוו־לו כל־אלהים׃ 
19O 097:008 שמעה ותשמח ׀ ציון ותגלנה בנות יהודה למען משפטיך יהוה׃ 
19O 097:009 כי־אתה יהוה עליון על־כל־הארץ מאד נעלית על־כל־אלהים׃ 
19O 097:010 אהבי יהוה שנאו רע מר  נפשות חסידיו מיד רשעים יצילם׃ 
19O 097:011 אור זרע לצדיק ולישרי־לב שמחה׃ 
19O 097:012 שמחו צדיקים ביהוה והודו לזכר קדשו׃ 
19O 098:001 מזמור שירו ליהוה ׀ שיר חדש כי־נפלאות עשה הושיעה־לו ימינו וזרוע קדשו׃ 
19O 098:002 הודיע יהוה ישועתו לעיני הגוים גלה צדקתו׃ 
19O 098:003 זכר חסדו ׀ ואמונתו לבית ישראל ראו כל־אפסי־ארץ את ישועת אלהינו׃ 
19O 098:004 הריעו ליהוה כל־הארץ פצחו ורננו וזמרו׃ 
19O 098:005 זמרו ליהוה בכנור בכנור וקול זמרה׃ 
19O 098:006 בחצצרות וקול שופר הריעו לפני ׀ המלך יהוה׃ 
19O 098:007 ירעם הים ומלאו תבל וישבי בה׃ 
19O 098:008 נהרות ימחאו־כף יחד הרים ירננו׃ 
19O 098:009 לפני־יהוה כי בא לשפט הארץ ישפט־תבל בצדק ועמים במישרים׃ 
19O 099:001 יהוה מלך ירגזו עמים ישב כרובים תנוט הארץ׃ 
19O 099:002 יהוה בציון גדול ורם הוא על־כל־העמים׃ 
19O 099:003 יודו מך גדול ונורא קדוש הוא׃ 
19O 099:004 ועז מלך משפט אהב אתה כוננת מישרים משפט וצדקה ביעקב ׀ אתה עשית׃ 
19O 099:005 רוממו יהוה אלהינו והשתחוו להדם רגליו קדוש הוא׃ 
19O 099:006 משה ואהרן ׀ בכהניו ושמואל בקראי שמו קראים אל־יהוה והוא יענם׃ 
19O 099:007 בעמוד ענן ידבר אליהם שמרו עדתיו וחק נתן־למו׃ 
19O 099:008 יהוה אלהינו אתה עניתם אל נשא היית להם ונקם על־עלילותם׃ 
19O 099:009 רוממו יהוה אלהינו והשתחוו להר קדשו כי־קדוש יהוה אלהינו׃ 
19O 100:001 מזמור לתודה הריעו ליהוה כל־הארץ׃ 
19O 100:002 עבדו את־יהוה בשמחה באו לפניו ברננה׃ 
19O 100:003 דעו כי־יהוה הוא אלהים הוא־עשנו [ולא כ] (ולו ק) אנחנו עמו וצאן מרעיתו׃ 
19O 100:004 באו שעריו ׀ בתודה חצרתיו בתהלה הודו־לו ברכו שמו׃ 
19O 100:005 כי־טוב יהוה לעולם חסדו ועד־דר ודר אמונתו׃ 
19O 101:001 לדוד מזמור חסד־ומשפט אשירה לך יהוה אזמרה׃ 
19O 101:002 אשכילה ׀ בדרך תמים מתי תבוא אלי אתהלך בתם־לבבי בקרב ביתי׃ 
19O 101:003 לא־אשית ׀ לנגד עיני דבר־בליעל עשה־סטים שנאתי לא ידבק בי׃ 
19O 101:004 לבב עקש יסור ממני רע לא אדע׃ 
19O 101:005 [מלושני כ] (מלשני ק) בסתר ׀ רעהו אותו אצמית גבה־עינים ורחב לבב אתו לא אוכל׃ 
19O 101:006 עיני ׀ בנאמני־ארץ לשבת עמדי הלך בדרך תמים הוא ישרתני׃ 
19O 101:007 לא־ישב ׀ בקרב ביתי עשה רמיה דבר שקרים לא־יכון לנגד עיני׃ 
19O 101:008 לבקרים אצמית כל־רשעי־ארץ להכרית מעיר־יהוה כל־פעלי און׃ 
19O 102:001 תפלה לעני כי־יעטף ולפני יהוה ישפך שיחו׃ 
19O 102:002 יהוה שמעה תפלתי ושועתי אליך תבוא׃ 
19O 102:003 אל־תסתר פניך ׀ ממני ביום צר לי הטה־אלי אזנך ביום אקרא מהר ענני׃ 
19O 102:004 כי־כלו בעשן ימי ועצמותי כמו־קד נחרו׃ 
19O 102:005 הוכה־כעשב ויבש לבי כיש־כחתי מאכל לחמי׃ 
19O 102:006 מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי׃ 
19O 102:007 דמיתי לקאת מדבר הייתי ככוס חרבות׃ 
19O 102:008 שקדתי ואהיה כצפור בודד על־גג׃ 
19O 102:009 כל־היום חרפוני אויבי מהוללי בי נשבעו׃ 
19O 102:010 כי־אפר כלחם אכלתי ושקוי בבכי מסכתי׃ 
19O 102:011 מפני־זעמך וקצפך כי נשאתני ותשליכני׃ 
19O 102:012 ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש׃ 
19O 102:013 ואתה יהוה לעולם תשב וזכרך לדר ודר׃ 
19O 102:014 אתה תקום תרחם ציון כי־עת לחננה כי־בא מועד׃ 
19O 102:015 כי־רצו עבדיך את־אבניה ואת־עפרה יחננו׃ 
19O 102:016 וייראו גוים את־שם יהוה וכל־מלכי הארץ את־כבודך׃ 
19O 102:017 כי־בנה יהוה ציון נראה בכבודו׃ 
19O 102:018 פנה אל־תפלת הערער ולא־בזה את־תפלתם׃ 
19O 102:019 תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל־יה׃ 
19O 102:020 כי־השקיף ממרום קדשו יהוה משמים ׀ אל־ארץ הביט׃ 
19O 102:021 לשמע אנקת אסיר לפתח בני תמותה׃ 
19O 102:022 לספר בציון שם יהוה ותהלתו בירושלם׃ 
19O 102:023 בהקבץ עמים יחדו וממלכות לעבד את־יהוה׃ 
19O 102:024 ענה בדרך [כחו כ] (כחי ק) קצר ימי׃ 
19O 102:025 אמר אלי אל־תעלני בחצי ימי בדור דורים שנותיך׃ 
19O 102:026 לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים׃ 
19O 102:027 המה ׀ יאבדו ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלפו׃ 
19O 102:028 ואתה־הוא ושנותיך לא יתמו׃ 
19O 102:029  בני־עבדיך ישכונו וזרעם לפניך יכון׃ 
19O 103:001 לדוד ׀ ברכי נפשי את־יהוה וכל־קרבי את־שם קדשו׃ 
19O 103:002 ברכי נפשי את־יהוה ואל־תשכחי כל־גמוליו׃ 
19O 103:003 הסלח לכל־עונכי הרפא לכל־תחלאיכי׃ 
19O 103:004 הגואל משחת חייכי המעטרכי חסד ורחמים׃ 
19O 103:005 המשביע בטוב עדיך תתחדש כנשר נעוריכי׃ 
19O 103:006 עשה צדקות יהוה ומשפטים לכל־עשוקים׃ 
19O 103:007 יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו׃ 
19O 103:008 רחום וחנון יהוה ארך אפים ורב־חסד׃ 
19O 103:009 לא־לנצח יריב ולא לעולם יטור׃ 
19O 103:010 לא כחטאינו עשה לנו ולא כעונתינו גמל עלינו׃ 
19O 103:011 כי כגבה מים על־הארץ גבר חסדו על־יראיו׃ 
19O 103:012 כרחק מזרח ממערב הרחיק ממנו את־פשעינו׃ 
19O 103:013 כרחם אב על־בנים רחם יהוה על־יראיו׃ 
19O 103:014 כי־הוא ידע יצרנו זכור כי־עפר אנחנו׃ 
19O 103:015 אנוש כחציר ימיו כציץ השדה כן יציץ׃ 
19O 103:016 כי רוח עברה־בו ואיננו ולא־יכירנו עוד מקומו׃ 
19O 103:017 וחסד יהוה ׀ מעולם ועד־עולם על־יראיו וצדקתו לבני בנים׃ 
19O 103:018 לשמרי בריתו ולזכרי פקדיו לעשותם׃ 
19O 103:019 יהוה בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה׃ 
19O 103:020 ברכו יהוה מלאכיו גברי כח עשי דברו לשמע בקול דברו׃ 
19O 103:021 ברכו יהוה כל־צבאיו משרתיו עשי רצונו׃ 
19O 103:022 ברכו יהוה ׀ כל־מעשיו בכל־מקמות ממשלתו ברכי נפשי את־יהוה׃ 
19O 104:001 ברכי נפשי את־יהוה יהוה אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת׃ 
19O 104:002 עטה־אור כשלמה נוטה מים כיריעה׃ 
19O 104:003 המקרה במים ע‍ליותיו השם־עבים רכובו המהלך על־כנפי־רוח׃ 
19O 104:004 עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט׃ 
19O 104:005 יסד־ארץ על־מכוניה בל־תמוט עולם ועד׃ 
19O 104:006 תהום כלבוש כסיתו על־הרים יעמדו־מים׃ 
19O 104:007 מן־גערתך ינוסון מן־קול רעמך יחפזון׃ 
19O 104:008 יעלו הרים ירדו בקעות אל־מקום זה ׀ יסדת להם׃ 
19O 104:009 גבולש־מת בל־יעברון בל־ישובון לכסות הארץ׃ 
19O 104:010 המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכון׃ 
19O 104:011 ישקו כל־חיתו שדי ישברו פראים צמאם׃ 
19O 104:012 עליהם עוף־השמים ישכון מבין עפאים יתנו־קול׃ 
19O 104:013 משקה הרים מעליותיו מפרי מעשיך תשבע הארץ׃ 
19O 104:014 מצמיח חציר ׀ לבהמה ועשב לעבדת האדם להוציא לחם מן־הארץ׃ 
19O 104:015 ויין ׀ ישמח לבב־אנוש להצהיל פנים משמן ולחם לבב־אנוש יסעד׃ 
19O 104:016 ישבעו עצי יהוה ארזי לבנון אשר נטע׃ 
19O 104:017 אשרש־ם צפרים יקננו חסידה ברושים ביתה׃ 
19O 104:018 הרים הגבהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים׃ 
19O 104:019 עשה ירח למועדים מש ידע מבואו׃ 
19O 104:020 תשת־חשך ויהי לילה בו־תרמש כל־חיתו־יער׃ 
19O 104:021 הכפירים שאגים לטרף ולבקש מאל אכלם׃ 
19O 104:022 תזרח השמש יאספון ואל־מעונתם ירבצון׃ 
19O 104:023 יצא אדם לפעלו ולעבדתו עדי־ערב׃ 
19O 104:024 מה־רבו מעשיך ׀ יהוה כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך׃ 
19O 104:025 זה ׀ הים גדול ורחב ידים שם־רמש ואין מספר חיות קטנות עם־גדלות׃ 
19O 104:026 ם אניות יהלכון לויתן זה־יצרת לשחק־בו׃ 
19O 104:027 כלם אליך ישברון לתת אכלם בעתו׃ 
19O 104:028 תתן להם ילקטון תפתח ידך ישבעון טוב׃ 
19O 104:029 תסתיר פניך יבהלון תסף רוחם יגועון ואל־עפרם ישובון׃ 
19O 104:030 תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה׃ 
19O 104:031 יהי כבוד יהוה לעולם ישמח יהוה במעשיו׃ 
19O 104:032 המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו׃ 
19O 104:033 אשירה ליהוה בחיי אזמרה לאלהי בעודי׃ 
19O 104:034 יערב עליו שיחי אנכי אשמח ביהוה׃ 
19O 104:035 יתמו חטאים ׀ מן־הארץ ורשעים ׀ עוד אינם ברכי נפשי את־יהוה הללו־יה׃ 
19O 105:001 הודו ליהוה קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו׃ 
19O 105:002 שירו־לו זמרו־לו יחו בכל־נפלאותיו׃ 
19O 105:003 התהללו בשם קדשו ישמח לב ׀ מבקשי יהוה׃ 
19O 105:004 דרשו יהוה ועזו בקשו פניו תמיד׃ 
19O 105:005 זכרו נפלאותיו אשר־עשה מפתיו ומשפטי־פיו׃ 
19O 105:006 זרע אברהם עבדו בני יעקב בחיריו׃ 
19O 105:007 הוא יהוה אלהינו בכל־הארץ משפטיו׃ 
19O 105:008 זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור׃ 
19O 105:009 אשר כרת את־אברהם ושבועתו לישחק׃ 
19O 105:010 ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם׃ 
19O 105:011 לאמר לך אתן את־ארץ־כנען חבל נחלתכם׃ 
19O 105:012 בהיותם מתי מספר כמעט וגרים בה׃ 
19O 105:013 ויתהלכו מגוי אל־גוי מממלכה אל־עם אחר׃ 
19O 105:014 לא־הניח אדם לעשקם ויוכח עליהם מלכים׃ 
19O 105:015 אל־תגעו במשיחי ולנביאי אל־תרעו׃ 
19O 105:016 ויקרא רעב על־הארץ כל־מטה־לחם שבר׃ 
19O 105:017 שלח לפניהם איש לעבד נמכר יוסף׃ 
19O 105:018 ענו בכבל [רגליו כ] (רגלו ק) ברזל באה נפשו׃ 
19O 105:019 עד־עת בא־דברו אמרת יהוה צרפתהו׃ 
19O 105:020 שלח מלך ויתירהו משל עמים ויפתחהו׃ 
19O 105:021 שמו אדון לביתו ומשל בכל־קנינו׃ 
19O 105:022 לאסר שריו בנפשו וזקניו יחכם׃ 
19O 105:023 ויבא ישראל מצרים ויעקב גר בארץ־חם׃ 
19O 105:024 ויפר את־עמו מאד ויעצמהו מצריו׃ 
19O 105:025 הפך לבם לשנא עמו להתנכל בעבדיו׃ 
19O 105:026 לח משה עבדו אהרן אשר בחר־בו׃ 
19O 105:027 שמו־בם דברי אתותיו ומפתים בארץ חם׃ 
19O 105:028 שלח חשך ויחשך ולא־מרו את־ [דברוו  כ] (דברו׃ ק) 
19O 105:029 הפך את־מימיהם לדם וימת את־דגתם׃ 
19O 105:030 שרץ ארצם צפרדעים בחדרי מלכיהם׃ 
19O 105:031 אמר ויבא ערב כנים בכל־גבולם׃ 
19O 105:032 נתן גשמיהם ברד אש להבות בארצם׃ 
19O 105:033 ויך גפנם ותאנתם וישבר עץ גבולם׃ 
19O 105:034 אמר ויבא ארבה וילק ואין מספר׃ 
19O 105:035 ויאכל כל־עשב בארצם ויאכל פרי אדמתם׃ 
19O 105:036 ויך כל־בכור בארצם ראשית לכל־אונם׃ 
19O 105:037 ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל׃ 
19O 105:038 שמח מצרים בצאתם כי־נפל פחדם עליהם׃ 
19O 105:039 פרש ענן למסך ואש להאיר לילה׃ 
19O 105:040 שאל ויבא שלו ולחם מים ישביעם׃ 
19O 105:041 פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר׃ 
19O 105:042 כי־זכר את־דבר קדשו את־אברהם עבדו׃ 
19O 105:043 ויוצא עמו בששון ברנה את־בחיריו׃ 
19O 105:044 ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים יירשו׃ 
19O 105:045 בעבור ׀ ישמרו חקיו ותורתיו ינצרו הללו־יה׃ 
19O 106:001 הללויה ׀ הודו ליהוה כי־טוב כי לעולם חסדו׃ 
19O 106:002 מי ימלל גבורות יהוה ישמיע כל־תהלתו׃ 
19O 106:003 אשרי שמרי משפט עשה צדקה בכל־עת׃ 
19O 106:004 זכרני יהוה ברצון עמך פקדני בישועתך׃ 
19O 106:005 לראות ׀ בטובת בחיריך לשמח בשמחת גויך להתהלל עם־נחלתך׃ 
19O 106:006 חטאנו עם־אבותינו העוינו הרשענו׃ 
19O 106:007 אבותינו במצרים ׀ לא־השכילו נפלאותיך לא זכרו את־רב חסדיך וימרו על־ים בים־סוף׃ 
19O 106:008 ויושיעם למען שמו להודיע את־גבורתו׃ 
19O 106:009 ויגער בים־סוף ויחרב ויוליכם בתהמות כמדבר׃ 
19O 106:010 ויושיעם מיד שונא ויגאלם מיד אויב׃ 
19O 106:011 ויכסו־מים צריהם אחד מהם לא נותר׃ 
19O 106:012 ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו׃ 
19O 106:013 מהרו שכחו מעשיו לא־חכו לעצתו׃ 
19O 106:014 ויתאוו תאוה במדבר וינסו־אל בישימון׃ 
19O 106:015 ויתן להם שאלתם וישלח רזון בנפשם׃ 
19O 106:016 ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש יהוה׃ 
19O 106:017 תפתח־ארץ ותבלע דתן ותכס על־עדת אבירם׃ 
19O 106:018 ותבער־אש בעדתם להבה תלהט רשעים׃ 
19O 106:019 יעשו־עגל בחרב וישתחוו למסכה׃ 
19O 106:020 וימירו את־כבודם בתבנית ור אכל עשב׃ 
19O 106:021 כחו אל מושיעם עשה גדלות במצרים׃ 
19O 106:022 נפלאות בארץ חם נוראות על־ים־סוף׃ 
19O 106:023 ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית׃ 
19O 106:024 וימאסו בארץ חמדה לא־האמינו לדברו׃ 
19O 106:025 וירגנו באהליהם לא מעו בקול יהוה׃ 
19O 106:026 וישא ידו להם להפיל אותם במדבר׃ 
19O 106:027 ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות׃ 
19O 106:028 ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים׃ 
19O 106:029 ויכעיסו במעלליהם ותפרץ־בם מגפה׃ 
19O 106:030 ויעמד פינחס ויפלל ותעצר המגפה׃ 
19O 106:031 ותחשב לו לצדקה לדר ודר עד־עולם׃ 
19O 106:032 ויקציפו על־מי מריבה וירע למשה בעבורם׃ 
19O 106:033 כי־המרו את־רוחו ויבטא בשפתיו׃ 
19O 106:034 לא־השמידו את־העמים אשר אמר יהוה להם׃ 
19O 106:035 ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם׃ 
19O 106:036 ויעבדו את־עצביהם ויהיו להם למוקש׃ 
19O 106:037 ויזבחו את־בניהם ואת־בנותיהם לשדים׃ 
19O 106:038 וישפכו דם נקי דם־בניהם ובנותיהם אשר זבחו לעצבי כנען ותחנף הארץ בדמים׃ 
19O 106:039 ויטמאו במעשיהם ויזנו במעלליהם׃ 
19O 106:040 ויחר־אף יהוה בעמו ויתעב את־נחלתו׃ 
19O 106:041 ויתנם ביד־גוים וימשלו בהם שנאיהם׃ 
19O 106:042 וילחצום אויביהם ויכנעו תחת ידם׃ 
19O 106:043 פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתם וימכו בעונם׃ 
19O 106:044 וירא בצר להם בשמעו את־רנתם׃ 
19O 106:045 ויזכר להם בריתו וינחם כרב [חסדו כ] (חסדיו׃ ק) 
19O 106:046 ויתן אותם לרחמים לפני כל־שוביהם׃ 
19O 106:047 הושיענו ׀ יהוה אלהינו וקבצנו מן־הגוים להדות לשם קדשך להשתבח בתהלתך׃ 
19O 106:048 ברוך־יהוה אלהי ישראל מן־העולם ׀ ועד העולם ואמר כל־העם אמן הללו־יה׃ 
19O 107:001 הדו ליהוה כי־טוב כי לעולם חסדו׃ 
19O 107:002 יאמרו גאולי יהוה אשר גאלם מיד־צר׃ 
19O 107:003 ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים׃ 
19O 107:004 תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו׃ 
19O 107:005 רעבים גם־צמאים נפשם בהם תתעטף׃ 
19O 107:006 ויצעקו אל־יהוה בצר להם ממצוקותיהם יצילם׃ 
19O 107:007 וידריכם בדרך ישרה ללכת אל־עיר מושב׃ 
19O 107:008 יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם׃ 
19O 107:009 כי־השביע נפש שקקה ונפש רעבה מלא־טוב׃ 
19O 107:010 ישבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל׃ 
19O 107:011 כי־המרו אמרי־אל ועצת עליון נאצו׃ 
19O 107:012 ויכנע בעמל לבם כשלו ואין עזר׃ 
19O 107:013 ויזעקו אל־יהוה בצר להם ממצקותיהם יושיעם׃ 
19O 107:014 יוציאם מחשך וצלמות ומוסרותיהם ינתק׃ 
19O 107:015 יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם׃ 
19O 107:016 כיש־בר דלתות נחשת ובריחי ברזל גדע׃ 
19O 107:017 אולים מדרך פשעם ומעונתיהם יתענו׃ 
19O 107:018 כל־אכל תתעב נפשם ויגיעו עד־שערי מות׃ 
19O 107:019 ויזעקו אל־יהוה בצר להם ממצקותיהם יושיעם׃ 
19O 107:020 ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם׃  
19O 107:021 יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם׃  
19O 107:022 ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה׃  
19O 107:023 יורדי הים באניות עשי מלאכה במים רבים׃  
19O 107:024 המה ראו מעשי יהוה ונפלאותיו במצולה׃  
19O 107:025 ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו׃  
19O 107:026 יעלו מים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג׃ 
19O 107:027 יחוגו וינועו כשכור וכל־חכמתם תתבלע׃ 
19O 107:028 ויצעקו אל־יהוה בצר להם וממצוקתיהם יוציאם׃ 
19O 107:029 יקם סערה לדממה ויחשו גליהם׃ 
19O 107:030 וישמחו כי־ישתקו וינחם אל־מחוז חפצם׃ 
19O 107:031 יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם׃ 
19O 107:032 וירממוהו בקהל־עם ובמושב זקנים יהללוהו׃ 
19O 107:033 ישם נהרות למדבר ומצאי מים לצמאון׃ 
19O 107:034 ארץ פרי למלחה מרעת ישבי בה׃ 
19O 107:035 ישם מדבר לאגם־מים וארץ ציה למצאי מים׃ 
19O 107:036 ויושב שם רעבים ויכוננו עיר מושב׃ 
19O 107:037 ויזרעו דות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה׃ 
19O 107:038 ויברכם וירבו מאד ובהמתם לא ימעיט׃ 
19O 107:039 וימעטו וישחו מעצר רעה ויגון׃  
19O 107:040 שפך בוז על־נדיבים ויתעם בתהו לא־דרך׃ 
19O 107:041 וישגב אביון מעוני וישם כצאן משפחות׃ 
19O 107:042 יראו ישרים וישמחו וכל־עולה קפצה פיה׃ 
19O 107:043 מי־חכם וישמר־אלה ויתבוננו חסדי יהוה׃ 
19O 108:001 שיר מזמור לדוד׃ 
19O 108:002 נכון לבי אלהים אשירה ואזמרה אף־כבודי׃ 
19O 108:003 עורה הנבל וכנור אעירה שחר׃ 
19O 108:004 אודך בעמים ׀ יהוה ואזמרך בל־אמים׃ 
19O 108:005 כי־גדול מעל־שמים חסדך ועד־שחקים אמתך׃ 
19O 108:006 רומה על־שמים אלהים ועל כל־הארץ כבודך׃ 
19O 108:007 למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני׃ 
19O 108:008 אלהים ׀ דבר בקדשו אעלזה אחלקה שכם ועמק סכות אמדד׃ 
19O 108:009 לי גלעד ׀ לי מנשה ואפרים מעוז ראשי יהודה מחקקי׃ 
19O 108:010 מואב ׀ סיר רחצי על־אדום אשליך נעלי עלי־פלשת אתרועע׃ 
19O 108:011 מי יבלני עיר מבצר מי נחני עד־אדום׃ 
19O 108:012 הלא־אלהים זנחתנו ולא־תצא אלהים בצבאתינו׃ 
19O 108:013 הבה־לנו עזרת מצר ושוא תשועת אדם׃ 
19O 108:014 באלהים נעשה־חיל והוא יבוס צרינו׃ 
19O 109:001 למנצח לדוד מזמור אלהי תהלתי אל־תחרש׃ 
19O 109:002 כי פי רשע ופי־מרמה עלי פתחו דברו אתי לשון שקר׃ 
19O 109:003 ודברי שנאה סבבוני וילחמוני חנם׃ 
19O 109:004 תחת־אהבתי ישטנוני ואני תפלה׃ 
19O 109:005 וישימו עלי רעה תחת טובה ושנאה תחת אהבתי׃ 
19O 109:006 הפקד עליו רשע ושטן יעמד על־ימינו׃ 
19O 109:007 בהשפטו יצא רשע ותפלתו תהיה לחטאה׃ 
19O 109:008 יהיו־ימיו מעטים פקדתו יקח אחר׃ 
19O 109:009 יהיו־בניו יתומים ואשתו אלמנה׃ 
19O 109:010 ונוע ינועו בניו ושאלו ודרשו מחרבותיהם׃ 
19O 109:011 ינקש נושה  לכל־אשר־לו ויבזו זרים יגיעו׃ 
19O 109:012 אל־יהי־לו משך חסד ואל־יהי חונן ליתומיו׃ 
19O 109:013 יהי־אחריתו להכרית בדור אחר ימח שמם׃ 
19O 109:014 יזכר ׀ עון אבתיו אל־יהוה וחטאת אמו אל־תמח׃ 
19O 109:015 יהיו נגד־יהוה תמיד ויכרת מארץ זכרם׃ 
19O 109:016 יען אשר ׀ לא זכר עשות חסד וירדף איש־עני ואביון ונכאה לבב למותת׃ 
19O 109:017 ויאהב קללה ותבואהו ולא־חפץ בברכה ותרחק ממנו׃ 
19O 109:018 וילבש קללה כמדו ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו׃ 
19O 109:019 תהי־לו כבגד יעטה ולמזח תמיד יחגרה׃ 
19O 109:020 זאת פעלת טני  מאת יהוה והדברים רע על־נפשי׃ 
19O 109:021 ואתה ׀ יהוה אדני ע‍שה־אתי למען שמך כי־טוב חסדך הצילני׃ 
19O 109:022 כי־עני ואביון אנכי ולבי חלל בקרבי׃ 
19O 109:023 כצל־כנטותו נהלכתי ננערתי כארבה׃ 
19O 109:024 ברכי כשלו מצום ובשרי כחש משמן׃ 
19O 109:025 ואני ׀ הייתי חרפה להם יראוני יניעון ראשם׃ 
19O 109:026 עזרני יהוה אלהי הושיעני כחסדך׃ 
19O 109:027 וידעו כי־ידך זאת אתה יהוה עשיתה׃ 
19O 109:028 יקללו־המה ואתה תברך קמו ׀ ויבשו ועבדך ישמח׃ 
19O 109:029 ילבשו שוטני כלמה ויעטו כמעיל בשתם׃ 
19O 109:030 אודה יהוה מאד בפי ובתוך רבים אהללנו׃ 
19O 109:031 כי־יעמד לימין אביון להושיע משפטי נפשו׃ 
19O 110:001 לדוד מזמור נאם יהוה ׀ לאדני שב לימיני עד־אשית איביך הדם לרגליך׃ 
19O 110:002 מטה־עזך ישלח יהוה מציון רדה בקרב איביך׃ 
19O 110:003 עמך נדבת ביום חילך בהדרי־קדש מרחם משחר לך טל ילדתיך׃ 
19O 110:004 נשבע יהוה ׀ ולא ינחם אתה־כהן לעולם על־דברתי מלכי־צדק׃ 
19O 110:005 אדני על־ימינך מחץ ביום־אפו מלכים׃ 
19O 110:006 ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש על־ארץ רבה׃ 
19O 110:007 מנחל בדרך ישתה על־כן ירים ראש׃ 
19O 111:001 הללו יה ׀ אודה יהוה בכל־לבב בסוד ישרים ועדה׃ 
19O 111:002 גדלים מעשי יהוה דרושים לכל־חפציהם׃ 
19O 111:003 הוד־והדר פעלו וצדקתו עמדת לעד׃ 
19O 111:004 זכר עשה לנפלאתיו חנון ורחום יהוה׃ 
19O 111:005 טרף נתן ליראיו יזכר לעולם בריתו׃ 
19O 111:006 כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים׃ 
19O 111:007 מעשי ידיו אמת ומשפט נאמנים כל־פקודיו׃ 
19O 111:008 סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר׃ 
19O 111:009 פדות ׀ שלח לעמו צוה־לעולם בריתו קדוש ונורא שמו׃ 
19O 111:010 ראשית חכמה ׀ יראת יהוה שכל טוב לכל־עשיהם תהלתו עמדת לעד׃ 
19O 112:001 הללו יה ׀ אשרי־איש ירא את־יהוה במצותיו חפץ מאד׃ 
19O 112:002 גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יברך׃ 
19O 112:003 הון־ועשר בביתו וצדקתו עמדת לעד׃ 
19O 112:004 זרח בחשך אור לישרים חנון ורחום וצדיק׃ 
19O 112:005 טוב־איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט׃ 
19O 112:006 כי־לעולם לא־ימוט לזכר עולם יהיה צדיק׃ 
19O 112:007 משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטח ביהוה׃ 
19O 112:008 סמוך לבו לא יירא עד אשר־יראה בצריו׃ 
19O 112:009 פזר ׀ נתן לאביונים צדקתו עמדת לעד קרנו תרום בכבוד׃ 
19O 112:010 רשע יראה ׀ וכעס שניו יחרק ונמס תאות רשעים תאבד׃ 
19O 113:001 הללו יה ׀ הללו עבדי יהוה הללו את־שם יהוה׃ 
19O 113:002 יהי שם יהוה מברך מעתה ועד־עולם׃ 
19O 113:003 ממזרח־שמש עד־מבואו מהלל שם יהוה׃ 
19O 113:004 רם על־כל־גוים ׀ יהוה על השמים כבודו׃ 
19O 113:005 מי כיהוה אלהינו המגביהי לשבת׃ 
19O 113:006 המשפילי לראות בשמים ובארץ׃ 
19O 113:007 מקימי מעפר דל מאשפת ירים אביון׃ 
19O 113:008 להושיבי עם־נדיבים עם נדיבי עמו׃ 
19O 113:009 מושיבי ׀ עקרת הבית אם־הבנים שמחה הללו־יה׃ 
19O 114:001 בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לעז׃ 
19O 114:002 היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו׃ 
19O 114:003 הים ראה וינס הירדן יסב לאחור׃ 
19O 114:004 ההרים רקדו כאילים גבעות כבני־צאן׃ 
19O 114:005 מה־לך הים כי תנוס הירדן תסב לאחור׃ 
19O 114:006 ההרים תרקדו כאילים גבעות כבני־צאן׃ 
19O 114:007 מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב׃ 
19O 114:008 ההפכי הצור אגם־מים חלמיש למעינו־מים׃ 
19O 115:001 לא לנו יהוה לא לנו כי־לשמך תן כבוד על־חסדך על־אמתך׃ 
19O 115:002 למה יאמרו הגוים איה־נא אלהיהם׃ 
19O 115:003 ואלהינו בשמים כל אשר־חפץ עשה׃ 
19O 115:004 ע‍צביהם כסף וזהב מעשה ידי אדם׃ 
19O 115:005 פה־להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו׃ 
19O 115:006 אזנים להם ולא ישמעו אף להם ולא יריחון׃ 
19O 115:007 ידיהם ׀ ולא ימישון רגליהם ולא יהלכו לא־יהגו בגרונם׃ 
19O 115:008 כמוהם יהיו עשיהם כל אשר־בטח בהם׃ 
19O 115:009 ישראל בטח ביהוה עזרם ומגנם הוא׃ 
19O 115:010 בית אהרן בטחו ביהוה עזרם ומגנם הוא׃ 
19O 115:011 יראי יהוה בטחו ביהוה עזרם ומגנם הוא׃ 
19O 115:012 יהוה זכרנו יברך יברך את־בית ישראל יברך את־בית אהרן׃ 
19O 115:013 יברך יראי יהוה הקטנים עם־הגדלים׃ 
19O 115:014 יסף יהוה עליכם עליכם ועל־בניכם׃ 
19O 115:015 ברוכים אתם ליהוה עשה שמים וארץ׃ 
19O 115:016 השמים מים ליהוה והארץ נתן לבני־אדם׃ 
19O 115:017 לא המתים יהללו־יה ולא כל־ירדי דומה׃ 
19O 115:018 ואנחנו ׀ נברך יה מעתה ועד־עולם הללו־יה׃ 
19O 116:001 אהבתי כי־ישמע ׀ יהוה את־קולי תחנוני׃ 
19O 116:002 כי־הטה אזנו לי ובימי אקרא׃ 
19O 116:003 אפפוני ׀ חבלי־מות ומצרי שאול מצאוני צרה ויגון אמצא׃ 
19O 116:004 ובשם־יהוה אקרא אנה יהוה מלטה נפשי׃ 
19O 116:005 חנון יהוה וצדיק ואלהינו מרחם׃ 
19O 116:006 שמר פתאים יהוה דלותי ולי יהושיע׃ 
19O 116:007 שובי נפשי למנוחיכי כי־יהוה גמל עליכי׃ 
19O 116:008 כי חלצת נפשי ממות את־עיני מן־דמעה את־רגלי מדחי׃ 
19O 116:009 אתהלך לפני יהוה בארצות החיים׃ 
19O 116:010 האמנתי כי אדבר אני עניתי מאד׃ 
19O 116:011 אני אמרתי בחפזי כל־האדם כזב׃ 
19O 116:012 מה־אשיב ליהוה כל־תגמולוהי עלי׃ 
19O 116:013 כוס־ישועות אשא ובשם יהוה אקרא׃ 
19O 116:014 נדרי ליהוה אשלם נגדה־נא לכל־עמו׃ 
19O 116:015 יקר בעיני יהוה המותה לחסידיו׃ 
19O 116:016 אנה יהוה כי־אני עבדך א‍ני־עבדך בן־אמתך פתחת למוסרי׃ 
19O 116:017 לך־אזבח זבח תודה ובשם יהוה אקרא׃ 
19O 116:018 נדרי ליהוה אשלם נגדה־נא לכל־עמו׃ 
19O 116:019 בחצרות ׀ בית יהוה בתוככי ירושלם הללו־יה׃ 
19O 117:001 הללו את־יהוה כל־גוים בחוהו כל־האמים׃ 
19O 117:002 כי גבר עלינו ׀ חסדו ואמת־יהוה לעולם הללו־יה׃ 
19O 118:001 הודו ליהוה כי־טוב כי לעולם חסדו׃ 
19O 118:002 יאמר־נא ישראל כי לעולם חסדו׃ 
19O 118:003 יאמרו־נא בית־אהרן כי לעולם חסדו׃ 
19O 118:004 יאמרו־נא יראי יהוה כי לעולם חסדו׃ 
19O 118:005 מן־המצר קראתי יה ענני במרחב יה׃ 
19O 118:006 יהוה לי לא אירא מה־יעשה לי אדם׃ 
19O 118:007 יהוה לי בעזרי ואני אראה בשנאי׃ 
19O 118:008 טוב לחסות ביהוה מבטח באדם׃ 
19O 118:009 טוב לחסות ביהוה מבטח בנדיבים׃ 
19O 118:010 כל־גוים סבבוני בשם יהוה כי אמילם׃ 
19O 118:011 סבוני גם־סבבוני בשם יהוה כי אמילם׃ 
19O 118:012 סבוני כדבורים דעכו כאש קוצים בשם יהוה כי אמילם׃ 
19O 118:013 דחה דחיתני לנפל ויהוה עזרני׃ 
19O 118:014 עזי וזמרת יה ויהי־לי לישועה׃ 
19O 118:015 קול ׀ רנה וישועה באהלי צדיקים ימין יהוה עשה חיל׃ 
19O 118:016 ימין יהוה רוממה ימין יהוה עשה חיל׃ 
19O 118:017 לא אמות כי־אחיה ואספר מעשי יה׃ 
19O 118:018 יסר יסרני יה ולמות לא נתנני׃ 
19O 118:019 פתחו־לי שערי־צדק אבא־בם אודה יה׃ 
19O 118:020 זה־השער ליהוה צדיקים יבאו בו׃ 
19O 118:021 אודך כי עניתני ותהי־לי לישועה׃ 
19O 118:022 אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃ 
19O 118:023 מאת יהוה היתה זאת היא נפלאת בעינינו׃ 
19O 118:024 זה־היום עשה יהוה נגילה ונשמחה בו׃ 
19O 118:025 אנא יהוה הושיעה נא אנא יהוה הצליחה נא׃ 
19O 118:026 ברוך הבא בשם יהוה ברכנוכם מבית יהוה׃ 
19O 118:027 אל ׀ יהוה ויאר לנו אסרו־חג בעבתים עד־קרנות המזבח׃ 
19O 118:028 אלי אתה ואודך אלהי ארוממך׃ 
19O 118:029 הודו ליהוה כי־טוב כי לעולם חסדו׃ 
19O 119:001 אשרי תמימי־דרך ההלכים בתורת יהוה׃ 
19O 119:002 אשרי נצרי עדתיו בכל־לב ידרשוהו׃ 
19O 119:003 אף לא־פעלו עולה בדרכיו הלכו׃ 
19O 119:004 אתה צויתה פקדיך לשמר מאד׃ 
19O 119:005 אחלי יכנו דרכי לשמר חקיך׃ 
19O 119:006 אז לא־אבוש בהביטי אל־כל־מצותיך׃ 
19O 119:007 אודך בישר לבב בלמדי משפטי צדקך׃ 
19O 119:008 את־חקיך אשמר אל־תעזבני עד־מאד׃ 
19O 119:009 במה יזכה־נער את־ארחו לשמר כדברך׃ 
19O 119:010 בכל־לבי דרשתיך אל־תשגני ממצותיך׃ 
19O 119:011 בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא־לך׃ 
19O 119:012 ברוך אתה יהוה למדני חקיך׃ 
19O 119:013 בשפתי ספרתי כל משפטי־פיך׃ 
19O 119:014 בדרך עדותיך ששתי כעל כל־הון׃ 
19O 119:015 בפקדיך אשיחה ואביטה ארחתיך׃ 
19O 119:016 בחקתיך אשתעשע לא אשכח דברך׃ 
19O 119:017 גמל על־עבדך אחיה ואשמרה דברך׃ 
19O 119:018 גל־עיני ואביטה נפלאות מתורתך׃ 
19O 119:019 גר אנכי בארץ אל־תסתר ממני מצותיך׃ 
19O 119:020 גרסה נפשי לתאבה אל־משפטיך בכל־עת׃ 
19O 119:021 גערת זדים ארורים השגים ממצותיך׃ 
19O 119:022 גל מעלי חרפה ובוז כי עדתיך נצרתי׃ 
19O 119:023 גם ישבו רים בי נדברו עבדך ישיח בחקיך׃ 
19O 119:024 גם־עדתיך שעשעי אנשי עצתי׃ 
19O 119:025 דבקה לעפר נפשי חיני כדברך׃ 
19O 119:026 דרכי ספרתי ותענני למדני חקיך׃ 
19O 119:027 דרך־פקודיך הבינני ואשיחה בנפלאותיך׃ 
19O 119:028 דלפה נפשי מתוגה קימני כדברך׃ 
19O 119:029 דרךש־קר הסר ממני ותורתך חנני׃ 
19O 119:030 דרך־אמונה בחרתי משפטיך שויתי׃ 
19O 119:031 דבקתי בעדותיך יהוה אל־תבישני׃ 
19O 119:032 דרך־מצותיך ארוץ כי תרחיב לבי׃ 
19O 119:033 הורני יהוה דרך חקיך ואצרנה עקב׃ 
19O 119:034 הבינני ואצרה תורתך ואשמרנה בכל־לב׃ 
19O 119:035 הדריכני בנתיב מצותיך כי־בו חפצתי׃ 
19O 119:036 הט־לבי אל־עדותיך ואל אל־בצע׃ 
19O 119:037 העבר עיני מראות שוא בדרכך חיני׃ 
19O 119:038 הקם לעבדך אמרתך אשר ליראתך׃ 
19O 119:039 העבר חרפתי אשר יגרתי כי משפטיך טובים׃ 
19O 119:040 הנה תאבתי לפקדיך בצדקתך חיני׃ 
19O 119:041 ויבאני חסדך יהוה תשועתך כאמרתך׃ 
19O 119:042 ואענה חרפי דבר כי־בטחתי בדברך׃ 
19O 119:043 ואל־תצל מפי דבר־אמת עד־מאד כי למשפטך יחלתי׃ 
19O 119:044 ואשמרה תורתך תמיד לעולם ועד׃ 
19O 119:045 ואתהלכה ברחבה כי פקדיך דרשתי׃ 
19O 119:046 ואדברה בעדתיך נגד מלכים ולא אבוש׃ 
19O 119:047 ואשתעשע במצותיך אשר אהבתי׃ 
19O 119:048 ואשא־כפי אל־מצותיך אשר אהבתי ואשיחה בחקיך׃ 
19O 119:049 זכר־דבר לעבדך על אשר יחלתני׃ 
19O 119:050 זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חיתני׃ 
19O 119:051 זדים הליצני עד־מאד מתורתך לא נטיתי׃ 
19O 119:052 זכרתי משפטיך מעולם ׀ יהוה ואתנחם׃ 
19O 119:053 זלעפה אחזתני מרשעים עזבי תורתך׃ 
19O 119:054 זמרות היו־לי חקיך בבית מגורי׃ 
19O 119:055 זכרתי בלילה שמך יהוה ואשמרה תורתך׃ 
19O 119:056 זאת היתה־לי כי פקדיך נצרתי׃ 
19O 119:057 חלקי יהוה אמרתי לשמר דבריך׃ 
19O 119:058 חליתי פניך בכל־לב חנני כאמרתך׃ 
19O 119:059 חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל־עדתיך׃ 
19O 119:060 חשתי ולא התמהמהתי לשמר מצותיך׃ 
19O 119:061 חבלי רשעים עודני תורתך לא שכחתי׃ 
19O 119:062 חצות־לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך׃ 
19O 119:063 חבר אני לכל־אשר יראוך ולשמרי פקודיך׃ 
19O 119:064 חסדך יהוה מלאה הארץ חקיך למדני׃ 
19O 119:065 טוב עשית עם־עבדך יהוה כדברך׃ 
19O 119:066 טוב טעם ודעת למדני כי במצותיך האמנתי׃ 
19O 119:067 טרם אענה אני שגג ועתה אמרתך שמרתי׃ 
19O 119:068 טוב־אתה ומטיב למדני חקיך׃ 
19O 119:069 טפלו עלי שקר זדים אני בכל־לב ׀ אצר פקודיך׃ 
19O 119:070 טפש כחלב לבם אני תורתך שעשעתי׃ 
19O 119:071 טוב־לי כי־עניתי למען אלמד חקיך׃ 
19O 119:072 טוב־לי תורת־פיך מאלפי זהב וכסף׃ 
19O 119:073 ידיך עשוני ויכוננוני הבינני ואלמדה מצותיך׃ 
19O 119:074 יראיך יראוני וישמחו כי לדברך יחלתי׃ 
19O 119:075 ידעתי יהוה כי־צדק משפטיך ואמונה עניתני׃ 
19O 119:076 יהי־נא חסדך לנחמני כאמרתך לעבדך׃ 
19O 119:077 יבאוני רחמיך ואחיה כי־תורתך שעשעי׃ 
19O 119:078 יבשו זדים כי־שקר עותוני אני אשיח בפקודיך׃ 
19O 119:079 ישובו לי יראיך [וידעו כ] (וידעי ק) עדתיך׃ 
19O 119:080 יהי־לבי תמים בחקיך למען לא אבוש׃ 
19O 119:081 כלתה לתשועתך נפשי לדברך יחלתי׃ 
19O 119:082 כלו עיני לאמרתך לאמר מתי תנחמני׃ 
19O 119:083 כי־הייתי כנאד בקיטור חקיך לא שכחתי׃ 
19O 119:084 כמה ימי־עבדך מתי תעשה ברדפי משפט׃ 
19O 119:085 כרו־לי זדים שיחות אשר לא כתורתך׃ 
19O 119:086 כל־מצותיך אמונה שקר רדפוני עזרני׃ 
19O 119:087 כמעט כלוני בארץ ואני לא־עזבתי פקודיך ׃ 
19O 119:088 כחסדך חיני ואשמרה עדות פיך׃ 
19O 119:089 לעולם יהוה דברך נצב בשמים׃ 
19O 119:090 לדר ודר אמונתך כוננת ארץ ותעמד׃ 
19O 119:091 למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך׃ 
19O 119:092 לולי תורתך שעשעי אז אבדתי בעניי׃ 
19O 119:093 לעולם לא־אשכח פקודיך כי בם חייתני׃ 
19O 119:094 לך־אני הושיעני כי פקודיך דרשתי׃ 
19O 119:095 לי קוו רשעים לאבדני עדתיך אתבונן׃ 
19O 119:096 לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד׃ 
19O 119:097 מה־אהבתי תורתך כל־היום היא שיחתי׃ 
19O 119:098 מאיבי תחכמני מצותך כי לעולם היא־לי׃ 
19O 119:099 מכל־מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי׃ 
19O 119:100 מזקנים אתבונן כי פקודיך נצרתי׃ 
19O 119:101 מכל־ארח רע כלאתי רגלי למען אשמר דברך׃ 
19O 119:102 ממשפטיך לא־סרתי כי־אתה הורתני׃ 
19O 119:103 מה־נמלצו לחכי אמרתך מדבש לפי׃ 
19O 119:104 מפקודיך אתבונן על־כן שנאתי ׀ כל־ארח שקר׃ 
19O 119:105 נר־לרגלי דברך ואור לנתיבתי׃ 
19O 119:106 נשבעתי ואקימה לשמר משפטי צדקך׃ 
19O 119:107 נעניתי עד־מאד יהוה חיני כדברך׃ 
19O 119:108 נדבות פי רצה־נא יהוה ומשפטיך למדני׃ 
19O 119:109 נפשי בכפי תמיד ותורתך לא שכחתי׃ 
19O 119:110 נתנו רשעים פח לי ומפקודיך לא תעיתי׃ 
19O 119:111 נחלתי עדותיך לעולם כי־ששון לבי המה׃ 
19O 119:112 נטיתי לבי לעשות חקיך לעולם עקב׃ 
19O 119:113 סעפים שנאתי ותורתך אהבתי׃ 
19O 119:114 סתרי ומגני אתה לדברך יחלתי׃ 
19O 119:115 סורו־ממני מרעים ואצרה מצות אלהי׃ 
19O 119:116 סמכני כאמרתך ואחיה ואל־תבישני משברי׃ 
19O 119:117 סעדני ואושעה ואשעה בחקיך תמיד׃ 
19O 119:118 סלית כל־שוגים מחקיך כיש־קר תרמיתם׃ 
19O 119:119 סגים השבת כל־רשעי־ארץ לכן אהבתי עדתיך׃ 
19O 119:120 סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי׃ 
19O 119:121 עשיתי משפט וצדק בל־תניחני לעשקי׃ 
19O 119:122 ערב עבדך לטוב אל־יעשקני זדים׃ 
19O 119:123 עיני כלו לישועתך ולאמרת צדקך׃ 
19O 119:124 עשה עם־עבדך כחסדך וחקיך למדני׃ 
19O 119:125 עבדך־אני הבינני ואדעה עדתיך׃ 
19O 119:126 עת לעשות ליהוה הפרו תורתך׃ 
19O 119:127 על־כן אהבתי מצותיך מזהב ומפז׃ 
19O 119:128 על־כן ׀ כל־פקודי כל ישרתי כל־ארח שקר שנאתי׃ 
19O 119:129 פלאות עדותיך על־כן נצרתם נפשי׃ 
19O 119:130 פתח דבריך יאיר מבין פתיים׃ 
19O 119:131 פי־פערתי ואשאפה כי למצותיך יאבתי׃ 
19O 119:132 פנה־אלי וחנני כמשפט לאהבי שמך׃ 
19O 119:133 פעמי הכן באמרתך ואל־תשלט־בי כל־און׃ 
19O 119:134 פדני מעשק אדם ואשמרה פקודיך׃ 
19O 119:135 פניך האר בעבדך ולמדני את־חקיך׃ 
19O 119:136 פלגי־מים ירדו עיני על לא־שמרו תורתך׃ 
19O 119:137 צדיק אתה יהוה וישר משפטיך׃ 
19O 119:138 צוית צדק עדתיך ואמונה מאד׃ 
19O 119:139 צמתתני קנאתי כי־שכחו דבריך צרי׃ 
19O 119:140 צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה׃ 
19O 119:141 צעיר אנכי ונבזה פקדיך לא שכחתי׃ 
19O 119:142 צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת׃ 
19O 119:143 צר־ומצוק מצאוני מצותיך שעשעי׃ 
19O 119:144 צדק עדותיך לעולם הבינני ואחיה׃ 
19O 119:145 קראתי בכל־לב ענני יהוה חקיך אצרה׃ 
19O 119:146 קראתיך הושיעני ואשמרה עדתיך׃ 
19O 119:147 קדמתי בנשף ואשועה [לדבריך כ] (לדברך ק) יחלתי׃ 
19O 119:148 קדמו עיני אשמרות לשיח באמרתך׃ 
19O 119:149 קולי שמעה כחסדך יהוה כמשפטך חיני׃ 
19O 119:150 קרבו רדפי זמה מתורתך רחקו׃ 
19O 119:151 קרוב אתה יהוה וכל־מצותיך אמת׃ 
19O 119:152 קדם ידעתי מעדתיך כי לעולם יסדתם׃ 
19O 119:153 ראה־עניי וחלצני כי־תורתך לא שכחתי׃ 
19O 119:154 ריבה ריבי וגאלני לאמרתך חיני׃ 
19O 119:155 רחוק מרשעים ישועה כי־חקיך לא דרשו׃ 
19O 119:156 רחמיך רבים ׀ יהוה כמשפטיך חיני׃ 
19O 119:157 רבים רדפי וצרי מעדותיך לא נטיתי׃ 
19O 119:158 ראיתי בגדים ואתקוטטה אשר אמרתך לא שמרו׃ 
19O 119:159 ראה כי־פקודיך אהבתי יהוה כחסדך חיני׃ 
19O 119:160 ראש־דברך אמת ולעולם כל־משפט צדקך׃ 
19O 119:161 רים רדפוני חנם [ומדבריך כ] (ומדברך ק) פחד לבי׃ 
19O 119:162 שש אנכי על־אמרתך כמוצא שלל רב׃ 
19O 119:163 שקר נאתי ואתעבה תורתך אהבתי׃ 
19O 119:164 שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך׃ 
19O 119:165 שלום רב לאהבי תורתך ואין־למו מכשול׃ 
19O 119:166 שברתי לישועתך יהוה ומצותיך עשיתי׃ 
19O 119:167 שמרה נפשי עדתיך ואהבם מאד׃ 
19O 119:168 שמרתי פקודיך ועדתיך כי כל־דרכי נגדך׃ 
19O 119:169 תקרב רנתי לפניך יהוה כדברך הבינני׃ 
19O 119:170 תבוא תחנתי לפניך כאמרתך הצילני׃ 
19O 119:171 תבענה שפתי תהלה כי תלמדני חקיך׃ 
19O 119:172 תען לשוני אמרתך כי כל־מצותיך צדק׃ 
19O 119:173 תהי־ידך לעזרני כי פקודיך בחרתי׃ 
19O 119:174 תאבתי לישועתך יהוה ותורתך שעשעי׃ 
19O 119:175 תחי־נפשי ותהללך ומשפטך יעזרני׃ 
19O 119:176 תעיתי כשה אבד בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי׃ 
19O 120:001 שיר המעלות אל־יהוה בצרתה לי קראתי ויענני׃ 
19O 120:002 יהוה הצילה נפשי משפת־שקר מלשון רמיה׃ 
19O 120:003 מה־יתן לך ומה־יסיף לך לשון רמיה׃ 
19O 120:004 חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים׃ 
19O 120:005 אויה־לי כי־גרתי משך כנתי עם־אהלי קדר׃ 
19O 120:006 רבת שכנה־לה נפשי עם שונא שלום׃ 
19O 120:007 א‍ניש־לום וכי אדבר המה למלחמה׃ 
19O 121:001 שיר למעלות אשא עיני אל־ההרים מאין יבא עזרי׃ 
19O 121:002 עזרי מעם יהוה עשה שמים וארץ׃ 
19O 121:003 אל־יתן למוט רגלך אל־ינום שמרך׃ 
19O 121:004 הנה לא־ינום ולא יישן ומר ישראל׃ 
19O 121:005 יהוה שמרך יהוה צלך על־יד ימינך׃ 
19O 121:006 יומם השמש לא־יככה וירח בלילה׃ 
19O 121:007 יהוה ישמרך מכל־רע ישמר את־נפשך׃ 
19O 121:008 יהוה ישמר־צאתך ובואך מעתה ועד־עולם׃ 
19O 122:001 שיר המעלות לדוד מחתי באמרים לי בית יהוה נלך׃ 
19O 122:002 עמדות היו רגלינו בשעריך ירושלם׃ 
19O 122:003 ירושלם הבנויה כעיר שחברה־לה יחדו׃ 
19O 122:004 ששם עלו שבטים שבטי־יה עדות לישראל להדות לשם יהוה׃ 
19O 122:005 כי שמה ׀ ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דויד׃ 
19O 122:006 אלו שלום ירושלם ישליו אהביך׃ 
19O 122:007 יהי־שלום בחילך לוה בארמנותיך׃ 
19O 122:008 למען אחי ורעי אדברה־נא שלום בך׃ 
19O 122:009 למען בית־יהוה אלהינו אבקשה טוב לך׃ 
19O 123:001 שיר המעלות אליך נשאתי את־עיני הישבי בשמים׃ 
19O 123:002 הנה כעיני עבדים אל־יד א‍דוניהם כעיני שפחה אל־יד גברתה כן עינינו אל־יהוה אלהינו עד שיחננו׃ 
19O 123:003 חננו יהוה חננו כי־רב שבענו בוז׃ 
19O 123:004 רבת שבעה־לה נפשנו הלעג השאננים הבוז לגאיונים ׃ 
19O 124:001 שיר המעלות לדוד לולי יהוה שהיה לנו יאמר־נא  ישראל׃ 
19O 124:002 לולי יהוה שהיה לנו בקום עלינו אדם׃ 
19O 124:003 אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו׃ 
19O 124:004 אזי המים שטפונו נחלה  עבר על־נפשנו׃ 
19O 124:005 אזי עבר על־נפשנו המים הזידונים׃ 
19O 124:006 ברוך יהוה שלא נתננו טרף לשניהם׃ 
19O 124:007 נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים הפח נשבר ואנחנו נמלטנו׃ 
19O 124:008 עזרנו בשם יהוה עשה שמים וארץ׃ 
19O 125:001 שיר המעלות הבטחים ביהוה כהר־ציון לא־ימוט לעולם ישב׃ 
19O 125:002 ירושלם הרים סביב לה ויהוה סביב לעמו מעתה ועד־עולם׃ 
19O 125:003 כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים למען לא־ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם׃ 
19O 125:004 היטיבה יהוה לטובים ולישרים בלבותם׃ 
19O 125:005 והמטים עקלקלותם יוליכם יהוה את־פעלי האון לום על־ישראל׃ 
19O 126:001 שיר המעלות בשוב יהוה את־שיבת ציון היינו כחלמים׃ 
19O 126:002 אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אז יאמרו בגוים הגדיל יהוה לעשות עם־אלה׃ 
19O 126:003 הגדיל יהוה לעשות עמנו היינו שמחים׃ 
19O 126:004 שובה יהוה את־ [שבותנו כ] (שביתנו ק) כאפיקים בנגב׃ 
19O 126:005 הזרעים בדמעה ברנה יקצרו׃ 
19O 126:006 הלוך ילך ׀ ובכה נשא משך־הזרע בא־יבוא  ברנה נשא אלמתיו׃ 
19O 127:001 שיר המעלות לשלמה אם־יהוה ׀ לא־יבנה בית שוא ׀ עמלו בוניו בו אם־יהוה לא־ישמר־עיר שוא ׀ שקד שומר׃ 
19O 127:002 שוא לכם ׀ משכימי קום מאחרי־שבת אכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שנא׃ 
19O 127:003 הנה נחלת יהוה בנים כר פרי הבטן׃ 
19O 127:004 כחצים ביד־גבור כן בני הנעורים׃ 
19O 127:005 אשרי הגבר אשר מלא את־אשפתו מהם לא־יבשו כי־ידברו את־אויבים בשער׃ 
19O 128:001 שיר המעלות אשרי כל־ירא יהוה ההלך בדרכיו׃ 
19O 128:002 יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך׃ 
19O 128:003 אשתך ׀ כגפן פריה בירכתי ביתך בניך כשתלי זיתים סביב לשלחנך׃ 
19O 128:004 הנה כי־כן יברך גבר ירא יהוה׃ 
19O 128:005 יברכך יהוה מציון וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך׃ 
19O 128:006 וראה־בנים לבניך לום על־ישראל׃ 
19O 129:001 שיר המעלות רבת צררוני מנעורי יאמר־נא ישראל׃ 
19O 129:002 רבת צררוני מנעורי גם לא־יכלו לי׃ 
19O 129:003 על־גבי חרשו חרשים האריכו [למענותם כ] (למעניתם׃ ק) 
19O 129:004 יהוה צדיק קצץ עבות רשעים׃ 
19O 129:005 יבשו ויסגו אחור כל שנאי ציון׃ 
19O 129:006 יהיו כחציר גגות שקדמת שלף יבש׃ 
19O 129:007 שלא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר׃ 
19O 129:008 ולא אמרו ׀ העברים ברכת־יהוה אליכם ברכנו אתכם בשם יהוה׃ 
19O 130:001 שיר המעלות ממעמקים קראתיך יהוה׃ 
19O 130:002 אדני שמעה בקולי תהיינה אזניך קשבות לקול תחנוני׃ 
19O 130:003 אם־עונות תשמר־יה אדני מי יעמד׃ 
19O 130:004 כי־עמך הסליחה למען תורא׃ 
19O 130:005 קויתי יהוה קותה נפשי ולדברו הוחלתי׃ 
19O 130:006 נפשי לאדני משמרים לבקר שמרים לבקר׃ 
19O 130:007 יחל ישראל אל־יהוה כי־עם־יהוה החסד והרבה עמו פדות׃ 
19O 130:008 והוא יפדה את־ישראל מכל עונתיו׃ 
19O 131:001 שיר המעלות לדוד יהוה ׀ לא־גבה לבי ולא־רמו עיני ולא־הלכתי ׀ בגדלות ובנפלאות ממני׃ 
19O 131:002 אם־לא שויתי ׀ ודוממתי נפשי כגמל עלי אמו כגמל עלי נפשי׃ 
19O 131:003 יחל ישראל אל־יהוה מעתה ועד־עולם׃ 
19O 132:001 שיר המעלות זכור־יהוה לדוד את כל־ענותו׃ 
19O 132:002 אשר נשבע ליהוה נדר לאביר יעקב׃ 
19O 132:003 אם־אבא באהל ביתי אם־אעלה על־ערש יצועי׃ 
19O 132:004 אם־אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה׃ 
19O 132:005 עד־אמצא מקום ליהוה משכנות לאביר יעקב׃ 
19O 132:006 הנה־שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי־יער׃ 
19O 132:007 נבואה למשכנותיו נשתחוה להדם רגליו׃ 
19O 132:008 קומה יהוה למנוחתך אתה וארון עזך׃ 
19O 132:009 כהניך ילבשו־צדק וחסידיך ירננו׃ 
19O 132:010 בעבור דוד עבדך אל־תשב פני משיחך׃ 
19O 132:011 נשבע־יהוה ׀ לדוד אמת לא־ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא־לך׃ 
19O 132:012 אם־ישמרו בניך ׀ בריתי ועדתי זו אלמדם גם־בניהם עדי־עד ישבו לכסא־לך׃ 
19O 132:013 כי־בחר יהוה בציון אוה למושב לו׃ 
19O 132:014 זאת־מנוחתי עדי־עד פה־אשב כי אותיה׃ 
19O 132:015 צידה ברך אברך אביוניה אשביע לחם׃ 
19O 132:016 וכהניה אלביש ישע וחסידיה רנן ירננו׃ 
19O 132:017 שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי׃ 
19O 132:018 אויביו אלביש בשת ועליו יציץ נזרו׃ 
19O 133:001 שיר המעלות לדוד הנה מה־טוב ומה־נעים שבת אחים גם־יחד׃ 
19O 133:002 כשמן הטוב ׀ על־הראש ירד על־הזקן זקן־אהרן ירד על־פי מדותיו׃ 
19O 133:003 כטל־חרמון שירד על־הררי ציון כי שם ׀ צוה יהוה את־הברכה חיים עד־העולם׃ 
19O 134:001 שיר המעלות הנה ׀ ברכו את־יהוה כל־עבדי יהוה העמדים בבית־יהוה בלילות׃ 
19O 134:002 שאו־ידכם קדש וברכו את־יהוה׃ 
19O 134:003 יברכך יהוה מציון עשה שמים וארץ׃ 
19O 135:001 הללו יה ׀ הללו את־שם יהוה הללו עבדי יהוה׃ 
19O 135:002 עמדים בבית יהוה בחצרות בית אלהינו׃ 
19O 135:003 הללו־יה כי־טוב יהוה זמרו לשמו כי נעים׃ 
19O 135:004 כי־יעקב בחר לו יה ישראל לסגלתו׃ 
19O 135:005 כי אני ידעתי כי־גדול יהוה ואדנינו מכל־אלהים׃ 
19O 135:006 כל אשר־חפץ יהוה עשה בשמים ובארץ בימים וכל־תהומות׃ 
19O 135:007 מעלה נשאים מקצה הארץ ברקים למטר עשה מוצא־רוח מאוצרותיו׃ 
19O 135:008 הכה בכורי מצרים מאדם עד־בהמה׃ 
19O 135:009 שלח ׀ אתות ומפתים בתוככי מצרים בפרעה ובכל־עבדיו׃ 
19O 135:010 הכה גוים רבים והרג מלכים עצומים׃ 
19O 135:011 לסיחון ׀ מלך האמרי ולעוג מלך הבשן ולכל ממלכות כנען׃ 
19O 135:012 ונתן ארצם נחלה נחלה לישראל עמו׃ 
19O 135:013 יהוה שמך לעולם יהוה זכרך לדר־ודר׃ 
19O 135:014 כי־ידין יהוה עמו ועל־עבדיו יתנחם׃ 
19O 135:015 עצבי הגוים כסף וזהב מעשה ידי אדם׃ 
19O 135:016 פה־להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו׃ 
19O 135:017 אזנים להם ולא יאזינו אף אין־יש־רוח בפיהם׃ 
19O 135:018 כמוהם יהיו עשיהם כל אשר־בטח בהם׃ 
19O 135:019 בית ישראל ברכו את־יהוה בית אהרן ברכו את־יהוה׃ 
19O 135:020 בית הלוי ברכו את־יהוה יראי יהוה ברכו את־יהוה׃ 
19O 135:021 ברוך יהוה ׀ מציון שכן ירושלם הללו־יה׃ 
19O 136:001 הודו ליהוה כי־טוב כי לעולם חסדו׃ 
19O 136:002 הודו לאלהי האלהים כי לעולם חסדו׃ 
19O 136:003 הודו לאדני האדנים כי לעלם חסדו׃ 
19O 136:004 לעשה נפלאות גדלות לבדו כי לעולם חסדו׃ 
19O 136:005 לעשה השמים בתבונה כי לעולם חסדו׃ 
19O 136:006 לרקע הארץ על־המים כי לעולם חסדו׃ 
19O 136:007 לעשה אורים גדלים כי לעולם חסדו׃ 
19O 136:008 את־השמש לממשלת ביום כי לעולם חסדו׃ 
19O 136:009 את־הירח וכוכבים לממשלות בלילה כי לעולם חסדו׃ 
19O 136:010 למכה מצרים בבכוריהם כי לעולם חסדו׃ 
19O 136:011 ויוצא ישראל מתוכם כי לעולם חסדו׃ 
19O 136:012 ביד חזקה ובזרוע נטויה כי לעולם חסדו׃ 
19O 136:013 לגזר ים־סוף לגזרים כי לעולם חסדו׃ 
19O 136:014 והעביר ישראל בתוכו כי לעולם חסדו׃ 
19O 136:015 ונער פרעה וחילו בים־סוף כי לעולם חסדו׃ 
19O 136:016 למוליך עמו במדבר כי לעולם חסדו׃ 
19O 136:017 למכה מלכים גדלים כי לעולם חסדו׃ 
19O 136:018 ויהרג מלכים אדירים כי לעולם חסדו׃ 
19O 136:019 לסיחון מלך האמרי כי לעולם חסדו׃ 
19O 136:020 ולעוג מלך הבשן כי לעולם חסדו׃ 
19O 136:021 ונתן ארצם לנחלה כי לעולם חסדו׃ 
19O 136:022 נחלה לישראל עבדו כי לעולם חסדו׃ 
19O 136:023 בשפלנו זכר לנו כי לעולם חסדו׃ 
19O 136:024 ויפרקנו מצרינו כי לעולם חסדו׃ 
19O 136:025 נתן לחם לכל־בשר כי לעולם חסדו׃ 
19O 136:026 הודו לאל השמים כי לעולם חסדו׃ 
19O 137:001 על נהרות ׀ בבל שם ישבנו גם־בכינו בזכרנו את־ציון׃ 
19O 137:002 על־ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃ 
19O 137:003 כי שם שאלונו שובינו דבריש־יר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃ 
19O 137:004 איך נשיר את־שיר־יהוה על אדמת נכר׃ 
19O 137:005 אם־אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃ 
19O 137:006 תדבק־לשוני ׀ לחכי אם־לא אזכרכי אם־לא אעלה את־ירושלם על ראש שמחתי׃ 
19O 137:007 זכר יהוה ׀ לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ׀ ערו עד היסוד בה׃ 
19O 137:008 בת־בבל השדודה אשרי שישלם־לך את־גמולך שגמלת לנו׃ 
19O 137:009 אשרי ׀ שיאחז ונפץ את־עלליך אל־הסלע׃ 
19O 138:001 לדוד ׀ אודך בכל־לבי נגד אלהים אזמרך׃ 
19O 138:002 אשתחוה אל־היכל קדשך ואודה את־שמך על־חסדך ועל־אמתך כי־הגדלת על־כלש־מך אמרתך׃ 
19O 138:003 ביום קראתי ותענני תרהבני בנפשי עז׃ 
19O 138:004 יודוך יהוה כל־מלכי־ארץ כי מעו אמרי־פיך׃ 
19O 138:005 וישירו בדרכי יהוה כי גדול כבוד יהוה׃ 
19O 138:006 כי־רם יהוה ושפל יראה וגבה ממרחק יידע׃ 
19O 138:007 אם־אלך ׀ בקרב צרה תחיני על אף איבי  תשלח ידך ותושיעני ימינך׃ 
19O 138:008 יהוה יגמר בעדי יהוה חסדך לעולם מעשי ידיך אל־תרף׃ 
19O 139:001 למנצח לדוד מזמור יהוה חקרתני ותדע׃ 
19O 139:002 אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק׃ 
19O 139:003 ארחי ורבעי זרית וכל־דרכי הסכנתה׃ 
19O 139:004 כי אין מלה בלשוני הן יהוה ידעת כלה׃ 
19O 139:005 אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה׃ 
19O 139:006 [פלאיה כ] (פליאה ק) דעת ממני נשגבה לא־אוכל לה׃ 
19O 139:007 אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח׃ 
19O 139:008 אם־אסק מים שם אתה ואציעה שאול הנך׃ 
19O 139:009 אשא כנפי־שחר אשכנה באחרית ים׃ 
19O 139:010 גםש־ם ידך תנחני ותאחזני ימינך׃ 
19O 139:011 ואמר אך־חשך ישופני ולילה אור בעדני׃ 
19O 139:012 גם־חשך לא־יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה׃ 
19O 139:013 כי־אתה קנית כליתי תסכני בבטן אמי׃ 
19O 139:014 אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי ידעת מאד׃ 
19O 139:015 לא־נכחד עצמי ממך אשר־עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ׃ 
19O 139:016 גלמי ׀ ראו עיניך ועל־ספרך כלם יכתבו ימים יצרו [ולא כ] (ולו ק) אחד בהם׃ 
19O 139:017 ולי מה־יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם׃ 
19O 139:018 אספרם מחול ירבון הקיצתי ועודי עמך׃ 
19O 139:019 אם־תקטל אלוה ׀ רשע ואנשי דמים סורו מני׃ 
19O 139:020 אשר יאמרך למזמה נשא לשוא עריך׃ 
19O 139:021 הלוא־משנאיך יהוה ׀ אשנא ובתקוממיך אתקוטט׃ 
19O 139:022 תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי׃ 
19O 139:023 חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי׃ 
19O 139:024 וראה אם־דרך־עצב בי ונחני בדרך עולם׃ 
19O 140:001 למנצח מזמור לדוד׃ 
19O 140:002 חלצני יהוה מאדם רע מאיש חמסים תנצרני׃ 
19O 140:003 אשר חשבו רעות בלב כל־יום יגורו מלחמות׃ 
19O 140:004 שננו לשונם כמו־נחש חמת עכשוב תחת שפתימו סלה׃ 
19O 140:005 שמרני יהוה ׀ מידי רשע מאיש חמסים תנצרני אשר חשבו לדחות פעמי׃ 
19O 140:006 טמנו־גאים ׀ פח לי וחבלים פרשו רשת ליד־מעגל מקשים שתו־לי סלה׃ 
19O 140:007 אמרתי ליהוה אלי אתה האזינה יהוה קול תחנוני׃ 
19O 140:008 יהוה אדני עז ישועתי סכתה לראשי ביום נשק׃ 
19O 140:009 אל־תתן יהוה מאויי רשע זממו אל־תפק ירומו סלה׃ 
19O 140:010 ראש מסבי עמל שפתימו [יכסומו כ] (יכסמו ׃ ק) 
19O 140:011 [ימיטו כ] (ימוטו ק) עליהם גחלים באש יפלם במהמרות בל־יקומו׃ 
19O 140:012 איש לשון בל־יכון בארץ איש־חמס רע יצודנו למדחפת׃ 
19O 140:013 [ידעת כ] (ידעתי ק) כי־יעשה יהוה דין עני משפט אבינים׃ 
19O 140:014 אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את־פניך׃ 
19O 141:001 מזמור לדוד יהוה קראתיך חושה לי האזינה קולי בקראי־לך׃ 
19O 141:002 תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת־ערב׃ 
19O 141:003 שיתה יהוה שמרה לפי נצרה על־דל שפתי׃ 
19O 141:004 אל־תט־לבי לדבר ׀ רע להתעולל עללות ׀ ברשע את־אישים פעלי־און ובל־אלחם במנעמיהם׃ 
19O 141:005 יהלמני־צדיק ׀ חסד ויוכיחני שמן ראש אל־יני ראשי כי־עוד ותפלתי ברעותיהם׃ 
19O 141:006 נשמטו בידי־סלע שפטיהם ושמעו אמרי כי נעמו׃ 
19O 141:007 כמו פלח ובקע בארץ נפזרו עצמינו לפי שאול׃ 
19O 141:008 כי אליך ׀ יהוה  אדני עיני בכה חסיתי אל־תער נפשי׃ 
19O 141:009 שמרני מידי פח יקשו לי ומקשות פעלי און׃ 
19O 141:010 יפלו במכמריו רשעים יחד אנכי עד־אעבור׃ 
19O 142:001 משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה׃ 
19O 142:002 קולי אל־יהוה אזעק קולי אל־יהוה אתחנן׃ 
19O 142:003 אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד׃ 
19O 142:004 בהתעטף עלי ׀ רוחי ואתה ידעת נתיבתי בארח־זו אהלך טמנו פח לי׃ 
19O 142:005 הביט ימין ׀ וראה ואין־לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי׃ 
19O 142:006 זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים׃ 
19O 142:007 הקשיבה ׀ אל־רנתי כי־דלותי מאד הצילני מרדפי כי אמצו ממני׃ 
19O 142:008 הוציאה ממסגר ׀ נפשי להודות את־שמך בי יכתרו צדיקים כי תגמל עלי׃ 
19O 143:001 מזמור לדוד יהוה ׀ שמע תפלתי האזינה אל־תחנוני באמנתך ענני בצדקתך׃ 
19O 143:002 ואל־תבוא במשפט את־עבדך כי לא־יצדק לפניך כל־חי׃ 
19O 143:003 כי רדף אויב ׀ נפשי דכא לארץ חיתי הושיבני במחשכים כמתי עולם׃ 
19O 143:004 ותתעטף עלי רוחי בתוכי ישתומם לבי׃ 
19O 143:005 זכרתי ימים ׀ מקדם הגיתי בכל־פעלך במעשה ידיך אשוחח׃ 
19O 143:006 פרשתי ידי אליך נפשי ׀ כארץ־עיפה לך סלה׃ 
19O 143:007 מהר ענני ׀ יהוה כלתה רוחי אל־תסתר פניך ממני ונמשלתי עם־ירדי בור׃ 
19O 143:008 השמיעני בבקר ׀ חסדך כי־בך בטחתי הודיעני דרך־זו אלך כי־אליך נשאתי נפשי׃ 
19O 143:009 הצילני מאיבי ׀ יהוה אליך כסתי׃ 
19O 143:010 למדני ׀ לעשות רצונך כי־אתה אלוהי רוחך טובה תנחני בארץ מישור׃ 
19O 143:011 למען־שמך יהוה תחיני בצדקתך ׀ תוציא מצרה נפשי׃ 
19O 143:012 ובחסדך תצמית איבי והאבדת כל־צררי נפשי כי אני עבדך׃ 
19O 144:001 לדוד ׀ ברוך יהוה ׀ צורי המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה׃ 
19O 144:002 חסדי ומצודתי משגבי ומפלטי לי מגני ובו חסיתי הרודד עמי תחתי׃ 
19O 144:003 יהוה מה־אדם ותדעהו בן־אנוש ותחשבהו׃ 
19O 144:004 אדם להבל דמה ימיו כצל עובר׃ 
19O 144:005 יהוה הט־שמיך ותרד גע בהרים ויעשנו׃ 
19O 144:006 ברוק ברק ותפיצם שלח חציך ותהמם׃ 
19O 144:007 שלח ידיך ממרום פצני והצילני ממים רבים מיד בני נכר׃ 
19O 144:008 אשר פיהם דבר־שוא וימינם ימין שקר׃ 
19O 144:009 א‍להים שיר חדש אשירה לך בנבל עשור אזמרה־לך׃ 
19O 144:010 הנותן תשועה למלכים הפוצה את־דוד עבדו מחרב רעה׃ 
19O 144:011 פצני והצילני מיד בני־נכר אשר פיהם דבר־שוא וימינם ימין שקר׃ 
19O 144:012 אשר בנינו ׀ כנטעים מגדלים בנעוריהם בנותינו כזוית מחטבות תבנית היכל׃ 
19O 144:013 מזוינו מלאים מפיקים מזן אל־זן צאוננו מאליפות מרבבות בחוצותינו׃ 
19O 144:014 אלופינו מסבלים אין־פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחבתינו׃ 
19O 144:015 אשרי העם שככה לו אשרי העם שיהוה אלהיו׃ 
19O 145:001 תהלה לדוד ארוממך אלוהי המלך ואברכה מך לעולם ועד׃ 
19O 145:002 בכל־יום אברכך ואהללה מך לעולם ועד׃ 
19O 145:003 גדול  יהוה ומהלל מאד ולגדלתו אין חקר׃ 
19O 145:004 דור לדור ישבח מעשיך וגבורתיך יגידו׃ 
19O 145:005 הדר כבוד הודך ודברי נפלאותיך אשיחה׃ 
19O 145:006 ועזוז נוראתיך יאמרו [וגדולתיך כ] (וגדולתך ק) אספרנה׃ 
19O 145:007 זכר רב־טובך יביעו וצדקתך ירננו׃ 
19O 145:008 חנון ורחום יהוה ארך אפים וגדל־חסד׃ 
19O 145:009 טוב־יהוה לכל ורחמיו על־כל־מעשיו׃ 
19O 145:010 יודוך יהוה כל־מעשיך וחסידיך יברכוכה׃ 
19O 145:011 כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו׃ 
19O 145:012 להודיע ׀ לבני האדם גבורתיו וכבוד הדר מלכותו׃ 
19O 145:013 מלכותך מלכות כל־עלמים וממשלתך בכל־דור ודור׃ 
19O 145:014 סומך יהוה לכל־הנפלים וזוקף לכל־הכפופים׃ 
19O 145:015 עיני־כל אליך ישברו ואתה נותן־להם את־אכלם בעתו׃ 
19O 145:016 פותח את־ידך ומשביע לכל־חי רצון׃ 
19O 145:017 צדיק יהוה בכל־דרכיו וחסיד בכל־מעשיו׃ 
19O 145:018 קרוב יהוה לכל־קראיו לכל אשר יקראהו באמת׃ 
19O 145:019 רצון־יראיו יעשה ואת־שועתם ישמע ויושיעם׃ 
19O 145:020 שומר יהוה את־כל־אהביו ואת כל־הרשעים ישמיד׃ 
19O 145:021 תהלת יהוה ידבר־פי ויברך כל־בשר שם קדשו לעולם ועד׃ 
19O 146:001 הללו־יה הללי נפשי את־יהוה׃ 
19O 146:002 אהללה יהוה בחיי אזמרה לאלהי בעודי׃ 
19O 146:003 אל־תבטחו בנדיבים בבן־אדם ׀ שאין לו תשועה׃ 
19O 146:004 תצא רוחו ישב לאדמתו ביום ההוא אבדו עשתנתיו׃ 
19O 146:005 אשרי שאל יעקב בעזרו ברו על־יהוה אלהיו׃ 
19O 146:006 עשה ׀ שמים וארץ את־הים ואת־כל־אשר־בם השמר אמת לעולם׃ 
19O 146:007 עשה משפט ׀ לעשוקים נתן לחם לרעבים יהוה מתיר אסורים׃ 
19O 146:008 יהוה ׀ פקח עורים יהוה זקף כפופים יהוה אהב צדיקים׃ 
19O 146:009 יהוה ׀ שמר את־גרים יתום ואלמנה יעודד ודרך רשעים יעות׃ 
19O 146:010 ימלך יהוה ׀ לעולם אלהיך ציון לדר ודר הללו־יה׃ 
19O 147:001 הללו יה ׀ כי־טוב זמרה אלהינו כי־נעים נאוה תהלה׃ 
19O 147:002 בונה ירושלם יהוה נדחי ישראל יכנס׃ 
19O 147:003 הרפא לשבורי לב ומחבש לעצבותם׃ 
19O 147:004 מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא׃ 
19O 147:005 גדול אדונינו ורב־כח לתבונתו אין מספר׃ 
19O 147:006 מעודד ענוים יהוה משפיל רשעים עדי־ארץ׃ 
19O 147:007 ענו ליהוה בתודה זמרו לאלהינו בכנור׃ 
19O 147:008 המכסה שמים ׀ בעבים המכין לארץ מטר המצמיח הרים חציר׃ 
19O 147:009 נותן לבהמה לחמה לבני ערב אשר יקראו׃ 
19O 147:010 לא בגבורת הסוס יחפץ לא־בשוקי האיש ירצה׃ 
19O 147:011 רוצה יהוה את־יראיו את־המיחלים לחסדו׃ 
19O 147:012 שבחי ירושלם את־יהוה הללי אלהיך ציון׃ 
19O 147:013 כי־חזק בריחי שעריך ברך בניך בקרבך׃ 
19O 147:014 השם־גבולך שלום חלב חטים ישביעך׃ 
19O 147:015 השלח אמרתו ארץ עד־מהרה ירוץ דברו׃ 
19O 147:016 הנתן שלג כצמר כפור כאפר יפזר׃ 
19O 147:017 משליך קרחו כפתים לפני קרתו מי יעמד׃ 
19O 147:018 ישלח דברו וימסם ישב רוחו יזלו־מים׃ 
19O 147:019 מגיד [דברו כ] (דבריו ק) ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל׃ 
19O 147:020 לא עשה כן ׀ לכל־גוי ומשפטים בל־ידעום הללו־יה׃ 
19O 148:001 הללו יה ׀ הללו את־יהוה מן־השמים הללוהו במרומים׃ 
19O 148:002 הללוהו כל־מלאכיו הללוהו כל־ [צבאו כ] (צבאיו׃ ק) 
19O 148:003 הללוהו שמש וירח הללוהו כל־כוכבי אור׃ 
19O 148:004 הללוהו שמי השמים והמים אשר ׀ מעל השמים׃ 
19O 148:005 יהללו את־שם יהוה כי הוא צוה ונבראו׃ 
19O 148:006 ויעמידם לעד לעולם חק־נתן ולא יעבור׃ 
19O 148:007 הללו את־יהוה מן־הארץ תנינים וכל־תהמות׃ 
19O 148:008 אש וברד שלג וקיטור רוח סערה עשה דברו׃ 
19O 148:009 ההרים וכל־גבעות עץ פרי וכל־ארזים׃ 
19O 148:010 החיה וכל־בהמה רמש וצפור כנף׃ 
19O 148:011 מלכי־ארץ וכל־לאמים רים וכל־שפטי ארץ׃ 
19O 148:012 בחורים וגם־בתולות זקנים עם־נערים׃ 
19O 148:013 יהללו ׀ את־שם יהוה כי־נשגב שמו לבדו הודו על־ארץ ושמים׃ 
19O 148:014 וירם קרן ׀ לעמו תהלה לכל־חסידיו לבני ישראל עם־קרבו הללו־יה׃ 
19O 149:001 הללו יה ׀ שירו ליהוה שיר חדש תהלתו בקהל חסידים׃ 
19O 149:002 ישמח ישראל בעשיו בני־ציון יגילו במלכם׃ 
19O 149:003 יהללו שמו במחול בתף וכנור יזמרו־לו׃ 
19O 149:004 כי־רוצה יהוה בעמו יפאר ענוים בישועה׃ 
19O 149:005 יעלזו חסידים בכבוד ירננו על־משכבותם׃ 
19O 149:006 רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם׃ 
19O 149:007 לעשות נקמה בגוים תוכחת בל־אמים׃ 
19O 149:008 לאסר מלכיהם בזקים ונכבדיהם בכבלי ברזל׃ 
19O 149:009 לעשות בהם ׀ משפט כתוב הדר הוא לכל־חסידיו הללו־יה׃ 
19O 150:001 הללו יה ׀ הללו־אל בקדשו הללוהו ברקיע עזו׃ 
19O 150:002 הללוהו בגבורתיו הללוהו כרב גדלו׃ 
19O 150:003 הללוהו בתקע שופר הללוהו בנבל וכנור׃ 
19O 150:004 הללוהו בתף ומחול הללוהו במנים ועוגב׃ 
19O 150:005 הללוהו בצלצלי־שמע הללוהו בצלצלי תרועה׃ 
19O 150:006 כל הנשמה תהלל יה הללו־יה׃ 
20O 001:001 משלי שלמה בן־דוד מלך ישראל׃ 
20O 001:002 לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה׃ 
20O 001:003 לקחת מוסר השכל צדק ומשפט ומישרים׃ 
20O 001:004 לתת לפתאים ערמה לנער דעת ומזמה׃ 
20O 001:005 ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבלות יקנה׃ 
20O 001:006 להבין משל ומליצה דברי  חכמים וחידתם׃ 
20O 001:007 יראת יהוה ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו׃  פ 
20O 001:008 שמע בני מוסר אביך ואל־תטש תורת אמך׃ 
20O 001:009 כי ׀ לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך׃ 
20O 001:010 בני אם־יפתוך חטאים אל־תבא׃ 
20O 001:011 אם־יאמרו לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם׃ 
20O 001:012 נבלעם כשאול חיים ותמימים כיורדי בור׃ 
20O 001:013 כל־הון יקר נמצא נמלא בתינו שלל׃ 
20O 001:014 גורלך תפיל בתוכנו כיס אחד יהיה לכלנו׃ 
20O 001:015 בני אל־תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם׃ 
20O 001:016 כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפך־דם׃ 
20O 001:017 כי־חנם מזרה הרשת בעיני כל־בעל  כנף׃ 
20O 001:018 והם לדמם יארבו יצפנו לנפשתם׃ 
20O 001:019 כן ארחות כל־בצע בצע את־נפש בעליו יקח׃  פ 
20O 001:020 חכמות בחוץ תרנה ברחבות תתן קולה׃ 
20O 001:021 בראש המיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר׃ 
20O 001:022 עד־מתי ׀ פתים תאהבו פתי ולצים לצון חמדו להם וכסילים ישנאו־דעת׃ 
20O 001:023 תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם׃ 
20O 001:024 יען קראתי ותמאנו נטיתי ידי ואין מקשיב׃ 
20O 001:025 ותפרעו כל־עצתי ותוכחתי לא אביתם׃ 
20O 001:026 גם־אני באידכם אשחק אלעג בבא פחדכם׃ 
20O 001:027 בבא [כשאוה כ] (כשואה ׀ ק) פחדכם ואידכם כסופה יאתה בבא עליכם צרה וצוקה׃ 
20O 001:028 אז יקראנני ולא אענה ישחרנני ולא ימצאנני׃ 
20O 001:029 תחת כי־שנאו דעת ויראת יהוה לא בחרו׃ 
20O 001:030 לא־אבו לעצתי נאצו כל־תוכחתי׃ 
20O 001:031 ויאכלו מפרי דרכם וממעצתיהם ישבעו׃ 
20O 001:032 כי משובת פתים תהרגם ושלות כסילים תאבדם׃ 
20O 001:033 ושמע לי ישכן־בטח ושאנן מפחד רעה׃  פ 
20O 002:001 בני אם־תקח אמרי ומצותי תצפן אתך׃ 
20O 002:002 להקשיב לחכמה אזנך תטה לבך לתבונה׃ 
20O 002:003 כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קולך׃ 
20O 002:004 אם־תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה׃ 
20O 002:005 אז תבין יראת יהוה ודעת אלהים תמצא׃ 
20O 002:006 כי־יהוה יתן חכמה מפיו דעת ותבונה׃ 
20O 002:007 [וצפן כ] (יצפן ק) לישרים תושיה מגן להלכי תם׃ 
20O 002:008 לנצר ארחות משפט ודרך [חסידו כ] (חסידיו ק) ישמר׃ 
20O 002:009 אז תבין צדק ומשפט ומישרים כל־מעגל־טוב׃ 
20O 002:010 כי־תבוא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם׃ 
20O 002:011 מזמה תשמר עליך תבונה תנצרכה׃ 
20O 002:012 להצילך מדרך רע מאיש מדבר תהפכות׃ 
20O 002:013 העזבים ארחות ישר ללכת בדרכי־חשך׃ 
20O 002:014 השמחים לעשות רע יגילו בתהפכות רע׃ 
20O 002:015 אשר ארחתיהם עקשים ונלוזים במעגלותם׃ 
20O 002:016 להצילך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה׃ 
20O 002:017 העזבת אלוף נעוריה ואת־ברית אלהיה שכחה׃ 
20O 002:018 כי שחה אל־מות ביתה ואל־רפאים מעגלתיה׃ 
20O 002:019 כל־באיה לא ישובון ולא־ישיגו ארחות חיים׃ 
20O 002:020 למען תלך בדרך טובים וארחות צדיקים תשמר׃ 
20O 002:021 כי־ישרים ישכנו־ארץ ותמימים יותרו בה׃ 
20O 002:022 ורשעים מארץ יכרתו ובוגדים יסחו ממנה׃  פ 
20O 003:001 בני תורתי אל־תשכח ומצותי יצר לבך׃ 
20O 003:002 כי ארך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך׃ 
20O 003:003 חסד ואמת אל־יעזבך קשרם על־גרגרותיך כתבם על־לוח לבך׃ 
20O 003:004 ומצא־חן ושכל־טוב בעיני אלהים ואדם׃  פ 
20O 003:005 בטח אל־יהוה בכל־לבך ואל־בינתך אל־תשען׃ 
20O 003:006 בכל־דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך׃ 
20O 003:007 אל־תהי חכם בעיניך ירא את־יהוה וסור מרע׃ 
20O 003:008 רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך׃ 
20O 003:009 כבד את־יהוה מהונך ומראשית כל־תבואתך׃ 
20O 003:010 וימלאו אסמיך שבע ותירוש יקביך יפרצו׃  פ 
20O 003:011 מוסר יהוה בני אל־תמאס ואל־תקץ בתוכחתו׃ 
20O 003:012 כי את אשר יאהב יהוה יוכיח וכאב את־בן ירצה׃ 
20O 003:013 אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה׃ 
20O 003:014 כי טוב סחרה מסחר־כסף ומחרוץ תבואתה׃ 
20O 003:015 יקרה היא [מפניים כ] (מפנינים ק) וכל־חפציך לא ישוו־בה׃ 
20O 003:016 ארך ימים בימינה בשמאולה עשר וכבוד׃ 
20O 003:017 דרכיה דרכי־נעם וכל־נתיבותיה שלום׃ 
20O 003:018 עץ־חיים היא למחזיקים בה ותמכיה מאשר׃  פ 
20O 003:019 יהוה בחכמה יסד־ארץ כונן מים בתבונה׃ 
20O 003:020 בדעתו תהומות נבקעו ושחקים ירעפו־טל׃ 
20O 003:021 בני אל־ילזו מעיניך נצר תשיה ומזמה׃ 
20O 003:022 ויהיו חיים לנפשך וחן לגרגרתיך׃ 
20O 003:023 אז תלך לבטח דרכך ורגלך לא תגוף׃ 
20O 003:024 אם־תשכב לא־תפחד ושכבת וערבה שנתך׃ 
20O 003:025 אל־תירא מפחד פתאם ומשאת רשעים כי תבא׃ 
20O 003:026 כי־יהוה יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד׃ 
20O 003:027 אל־תמנע־טוב מבעליו בהיות לאל [ידיך כ] (ידך ק) לעשות׃ 
20O 003:028 אל־תאמר [לרעיך כ] (לרעך  ׀ ק) לך ושוב ומחר אתן ויש אתך׃ 
20O 003:029 אל־תחרש על־רעך רעה והוא־יושב לבטח אתך׃ 
20O 003:030 אל־ [תרוב כ] (תריב ק) עם־אדם חנם אם־לא גמלך רעה׃ 
20O 003:031 אל־תקנא באיש חמס ואל־תבחר בכל־דרכיו׃ 
20O 003:032 כי תועבת יהוה נלוז ואת־ישרים סודו׃ 
20O 003:033 מארת יהוה בבית רשע ונוה צדיקים יברך׃ 
20O 003:034 אם־ללצים הוא־יליץ [ולעניים כ] (ולענוים ק) יתן־חן׃ 
20O 003:035 כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון׃  פ 
20O 004:001 שמעו בנים מוסר אב והקשיבו לדעת בינה׃ 
20O 004:002 כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל־תעזבו׃ 
20O 004:003 כי־בן הייתי לאבי רך ויחיד לפני אמי׃ 
20O 004:004 וירני ויאמר לי יתמך־דברי לבך שמר מצותי וחיה׃ 
20O 004:005 קנה חכמה קנה בינה אל־תשכח ואל־תט מאמרי־פי׃ 
20O 004:006 אל־תעזבה ותשמרך אהבה ותצרך׃ 
20O 004:007 ראשית חכמה קנה חכמה ובכל־קנינך קנה בינה׃ 
20O 004:008 סלסלה ותרוממך תכבדך כי תחבקנה׃ 
20O 004:009 תתן לראשך לוית־חן עטרת תפארת תמגנך׃ 
20O 004:010 שמע בני וקח אמרי וירבו לך שנות חיים׃ 
20O 004:011 בדרך חכמה הרתיך הדרכתיך במעגלי־ישר׃ 
20O 004:012 בלכתך לא־יצר צעדך ואם־תרוץ לא תכשל׃ 
20O 004:013 החזק במוסר אל־תרף נצרה כי־היא חייך׃ 
20O 004:014 בארח רשעים אל־תבא ואל־תאשר בדרך רעים׃ 
20O 004:015 פרעהו אל־תעבר־בו שטה מעליו ועבור׃ 
20O 004:016 כי לא ישנו אם־לא ירעו ונגזלה נתם אם־לא [יכשולו כ] (יכשילו׃ ק) 
20O 004:017 כי לחמו לחם רשע ויין חמסים ישתו׃ 
20O 004:018 וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד־נכון היום׃ 
20O 004:019 דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו׃  פ 
20O 004:020 בני לדברי הקשיבה לאמרי הט־אזנך׃ 
20O 004:021 אל־יליזו מעיניך מרם בתוך לבבך׃ 
20O 004:022 כי־חיים הם למצאיהם ולכל־בשרו מרפא׃ 
20O 004:023 מכל־משמר נצר לבך כי־ממנו תוצאות חיים׃ 
20O 004:024 הסר ממך עקשות פה ולזות פתים הרחק ממך׃ 
20O 004:025 עיניך לנכח יביטו ועפעפיך יישרו נגדך׃ 
20O 004:026 פלס  מעגל רגלך וכל־דרכיך יכנו׃ 
20O 004:027 אל־תט־ימין ושמאול הסר רגלך מרע׃ 
20O 005:001 בני לחכמתי הקשיבה לתבונתי הט־אזנך׃ 
20O 005:002 לשמר מזמות ודעת שפתיך ינצרו׃ 
20O 005:003 כי נפת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה׃ 
20O 005:004 ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות׃ 
20O 005:005 רגליה ירדות מות אול צעדיה יתמכו׃ 
20O 005:006 ארח חיים פן־תפלס נעו מעגלתיה לא תדע׃  פ 
20O 005:007 ועתה בנים שמעו־לי ואל־תסורו מאמרי־פי׃ 
20O 005:008 הרחק מעליה דרכך ואל־תקרב אל־פתח ביתה׃ 
20O 005:009 פן־תתן לאחרים הודך ושנתיך לאכזרי׃ 
20O 005:010 פן־ישבעו זרים כחך ועצביך בבית נכרי׃ 
20O 005:011 ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך׃ 
20O 005:012 ואמרת איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי׃ 
20O 005:013 ולאש־מעתי בקול מורי ולמלמדי לא־הטיתי אזני׃ 
20O 005:014 כמעט הייתי בכל־רע בתוך קהל ועדה׃ 
20O 005:015 שתה־מים מבורך ונזלים מתוך בארך׃ 
20O 005:016 יפוצו מעינתיך חוצה ברחבות פלגי־מים׃ 
20O 005:017 יהיו־לך לבדך ואין לזרים אתך׃ 
20O 005:018 יהי־מקורך ברוך ושמח מאשת נעורך׃ 
20O 005:019 אילת אהבים ויעלת־חן דדיה ירוך בכל־עת באהבתה תשגה תמיד׃ 
20O 005:020 ולמה תשגה בני בזרה ותחבק חק נכריה׃ 
20O 005:021 כי נכח ׀ עיני יהוה דרכי־איש וכל־מעגלתיו מפלס׃ 
20O 005:022 עוונותיו ילכדנו את־הרשע ובחבלי חטאתו יתמך׃ 
20O 005:023 הוא ימות באין מוסר וברב אולתו ישגה׃  פ 
20O 006:001 בני אם־ערבת לרעך תקעת  לזר כפיך׃ 
20O 006:002 נוקשת באמרי־פיך נלכדת באמרי־פיך׃ 
20O 006:003 עשה זאת אפוא  ׀ בני והנצל כי באת בכף־רעך לך התרפס ורהב רעיך׃ 
20O 006:004 אל־תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך׃ 
20O 006:005 הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש׃  פ 
20O 006:006 לך־אל־נמלה עצל ראה דרכיה וחכם׃ 
20O 006:007 אשר אין־לה קצין שטר ומשל׃ 
20O 006:008 תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה׃ 
20O 006:009 עד־מתי עצל ׀ תשכב מתי תקום משנתך׃ 
20O 006:010 מעט נות מעט תנומות מעט ׀ חבק ידים לשכב׃ 
20O 006:011 ובא־כמהלך ראשך ומחסרך כאיש מגן׃  פ 
20O 006:012 אדם בליעל איש און הולך עקשות פה׃ 
20O 006:013 קרץ בעיניו  מלל ברגלו  מרה באצבעתיו׃ 
20O 006:014 תהפכות ׀ בלבו חרש רע בכל־עת [מדנים כ] (מדינים ק) ישלח׃ 
20O 006:015 על־כן פתאם יבוא אידו פתע ישבר ואין מרפא׃  פ 
20O 006:016 שש־הנה שנא יהוה ושבע [תועבות כ] (תועבת  ק) נפשו׃ 
20O 006:017 עינים רמות לשון שקר וידים שפכות דם־נקי׃ 
20O 006:018 לב חרש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה׃ 
20O 006:019 יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים׃  פ 
20O 006:020 נצר בני מצות אביך ואל־תטש תורת אמך׃ 
20O 006:021 קשרם על־לבך תמיד ענדם על־גרגרתך׃ 
20O 006:022 בהתהלכך  ׀ תנחה אתך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך׃ 
20O 006:023 כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר׃ 
20O 006:024 לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה׃ 
20O 006:025 אל־תחמד יפיה בלבבך ואל־תקחך בעפעפיה׃ 
20O 006:026 כי בעד־אשה זונה עד־ככר לחם ואשת איש נפש יקרה תצוד׃  פ 
20O 006:027 היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה׃ 
20O 006:028 אם־יהלך איש על־הגחלים ורגליו לא תכוינה׃ 
20O 006:029 כן הבא אל־אשת רעהו לא ינקה כל־הנגע בה׃ 
20O 006:030 לא־יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב׃ 
20O 006:031 ונמצא ישלם שבעתים את־כל־הון ביתו יתן׃ 
20O 006:032 נאף אשה חסר־לב משחית נפשו הוא יעשנה׃ 
20O 006:033 נגע־וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה׃ 
20O 006:034 כי־קנאה חמת־גבר ולא־יחמול ביום נקם׃ 
20O 006:035 לא־ישא פני כל־כפר ולא־יאבה כי תרבה־שחד׃  פ 
20O 007:001 בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך׃ 
20O 007:002 שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך׃ 
20O 007:003 קשרם על־אצבעתיך כתבם על־לוח לבך׃ 
20O 007:004 אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא׃ 
20O 007:005 לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה׃ 
20O 007:006 כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי׃ 
20O 007:007 וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר־לב׃ 
20O 007:008 עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד׃ 
20O 007:009 בנשף־בערב יום באישון לילה ואפלה׃ 
20O 007:010 והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב׃ 
20O 007:011 המיה היא וסררת בביתה לא־ישכנו רגליה׃ 
20O 007:012 פעם ׀ בחוץ פעם ברחבות ואצל כל־פנה תארב׃ 
20O 007:013 והחזיקה בו ונשקה־לו העזה פניה ותאמר לו׃ 
20O 007:014 זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי׃ 
20O 007:015 על־כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך׃ 
20O 007:016 מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים׃ 
20O 007:017 נפתי משכבי מר אהלים וקנמון׃ 
20O 007:018 לכה נרוה דדים עד־הבקר נתעלסה באהבים׃ 
20O 007:019 כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק׃ 
20O 007:020 צרור־הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו׃ 
20O 007:021 הטתו ברב לקחה בחלק פתיה תדיחנו׃ 
20O 007:022 הולך אחריה פתאם כשור אל־טבח  יבוא וכעכס אל־מוסר אויל׃ 
20O 007:023 עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל־פח ולא־ידע כי־בנפשו הוא׃  פ 
20O 007:024 ועתה בנים שמעו־לי והקשיבו לאמרי־פי׃ 
20O 007:025 אל־ישט אל־דרכיה לבך אל־תתע בנתיבותיה׃ 
20O 007:026 כי־רבים חללים הפילה ועצמים כל־הרגיה׃ 
20O 007:027 דרכי שאול ביתה ירדות אל־חדרי־מות׃  פ 
20O 008:001 הלא־חכמה תקרא ותבונה תתן קולה׃ 
20O 008:002 בראש־מרומים עלי־דרך בית נתיבות נצבה׃ 
20O 008:003 ליד־שערים לפי־קרת מבוא פתחים תרנה׃ 
20O 008:004 אליכם אישים אקרא וקולי אל־בני אדם׃ 
20O 008:005 הבינו פתאים ערמה וכסילים הבינו לב׃ 
20O 008:006 מעו כי־נגידים אדבר ומפתח פתי מישרים׃ 
20O 008:007 כי־אמת יהגה חכי ותועבת שפתי רשע׃ 
20O 008:008 בצדק כל־אמרי־פי אין בהם נפתל ועקש׃ 
20O 008:009 כלם נכחים למבין וישרים למצאי דעת׃ 
20O 008:010 קחו־מוסרי ואל־כסף ודעת מחרוץ נבחר׃ 
20O 008:011 כי־טובה חכמה מפנינים וכל־חפצים לא ישוו־בה׃ 
20O 008:012 א‍ני־חכמה שכנתי ערמה ודעת מזמות אמצא׃ 
20O 008:013 יראת יהוה שנאת רע גאה וגאון ׀ ודרך רע ופי תהפכות שנאתי׃ 
20O 008:014 לי־עצה ותושיה אני בינה לי גבורה׃ 
20O 008:015 בי מלכים ימלכו ורוזנים יחקקו צדק׃ 
20O 008:016 בי שרים ישרו ונדיבים כל־שפטי צדק׃ 
20O 008:017 אני [אהביה כ] (אהבי ק) אהב ומשחרי ימצאנני׃ 
20O 008:018 עשר־וכבוד אתי הון עתק וצדקה׃ 
20O 008:019 טוב פריי מחרוץ ומפז  ותבואתי מכסף נבחר׃ 
20O 008:020 בארח־צדקה אהלך  בתוך נתיבות משפט׃ 
20O 008:021 להנחיל אהבי ׀ יש ואצרתיהם אמלא׃  פ 
20O 008:022 יהוה קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז׃ 
20O 008:023 מעולם נסכתי מראש מקדמי־ארץ׃ 
20O 008:024 באין־תהמות חוללתי באין מעינות נכבדי־מים׃ 
20O 008:025 בטרם הרים הטבעו לפני גבעות חוללתי׃ 
20O 008:026 עד־לא עשה ארץ וחוצות וראש עפרות תבל׃ 
20O 008:027 בהכינו מים שם אני בחוקו חוג על־פני תהום׃ 
20O 008:028 באמצו שחקים ממעל בעזוז עינות תהום ׃ 
20O 008:029 בשומו לים ׀ חקו ומים לא יעברו־פיו בחוקו מוסדי ארץ׃ 
20O 008:030 ואהיה אצלו אמון ואהיה עשעים יום ׀ יום משחקת לפניו בכל־עת׃ 
20O 008:031 משחקת בתבל ארצו ושעשעי את־בני אדם׃  פ 
20O 008:032 ועתה בנים שמעו־לי ואשרי דרכי ישמרו׃ 
20O 008:033 שמעו מוסר וחכמו ואל־תפרעו׃ 
20O 008:034 אשרי אדם שמע לי לשקד על־דלתתי יום ׀ יום לשמר מזוזת פתחי׃ 
20O 008:035 כי מצאי [מצאי כ] (מצא  ק) חיים ויפק רצון מיהוה׃ 
20O 008:036 וחטאי חמס נפשו כל־משנאי אהבו מות׃  פ 
20O 009:001 חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה׃ 
20O 009:002 טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שלחנה׃ 
20O 009:003 שלחה נערתיה תקרא על־גפי מרמי קרת׃ 
20O 009:004 מי־פתי יסר הנה חסר־לב אמרה לו׃ 
20O 009:005 לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי׃ 
20O 009:006 עזבו פתאים וחיו ואשרו בדרך בינה׃ 
20O 009:007 יסר ׀ לץ לקח לו קלון ומוכיח לרשע מומו׃ 
20O 009:008 אל־תוכח לץ פן־ישנאך הוכח לחכם ויאהבך׃ 
20O 009:009 תן לחכם ויחכם־עוד הודע לצדיק ויוסף לקח׃  פ 
20O 009:010 תחלת חכמה יראת יהוה ודעת קדשים בינה׃ 
20O 009:011 כי־בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים׃ 
20O 009:012 אם־חכמת חכמת לך ולצת לבדך תשא׃ 
20O 009:013 אשת כסילות המיה פתיות ובל־ידעה מה׃ 
20O 009:014 וישבה לפתח ביתה על־כסא מרמי קרת׃ 
20O 009:015 לקרא לעברי־דרך המישרים ארחותם׃ 
20O 009:016 מי־פתי יסר הנה וחסר־לב ואמרה לו׃ 
20O 009:017 מים־גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם׃ 
20O 009:018 ולא־ידע כי־רפאים שם בעמקי שאול קראיה׃  פ 
20O 010:001 משלי שלמה  פ בן חכם ישמח־אב ובן כסיל תוגת אמו׃ 
20O 010:002 לא־יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות׃ 
20O 010:003 לא־ירעיב יהוה נפש צדיק והות רשעים יהדף׃ 
20O 010:004 ראש עשה כף־רמיה ויד חרוצים תעשיר׃ 
20O 010:005 אגר בקיץ בן משכיל נרדם בקציר בן מביש׃ 
20O 010:006 ברכות לראש צדיק ופי רשעים יכסה חמס׃ 
20O 010:007 זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב׃ 
20O 010:008 חכם־לב יקח מצות ואויל פתים ילבט׃ 
20O 010:009 הולך בתם ילך בטח ומעקש דרכיו יודע׃ 
20O 010:010 קרץ  עין יתן עצבת ואויל פתים ילבט׃ 
20O 010:011 מקור חיים פי צדיק ופי רשעים יכסה חמס׃ 
20O 010:012 נאה תעורר מדנים ועל כל־פשעים תכסה אהבה׃ 
20O 010:013 בשפתי נבון תמצא חכמה ושבט לגו חסר־לב׃ 
20O 010:014 חכמים יצפנו־דעת ופי־אויל מחתה קרבה׃ 
20O 010:015 הון עשיר קרית עזו מחתת דלים רישם׃ 
20O 010:016 פעלת צדיק לחיים תבואת רשע לחטאת׃ 
20O 010:017 ארח לחיים שומר מוסר ועוזב תוכחת מתעה׃ 
20O 010:018 מכסה נאה שפתי־שקר ומוצא דבה הוא כסיל׃ 
20O 010:019 ברב דברים לא יחדל־פשע וחשך שפתיו משכיל׃ 
20O 010:020 כסף נבחר לשון צדיק לב רשעים כמעט׃ 
20O 010:021 שפתי צדיק ירעו רבים ואוילים בחסר־לב ימותו׃ 
20O 010:022 ברכת יהוה היא תעשיר ולא־יוסף עצב עמה׃ 
20O 010:023 כשחוק לכסיל עשות זמה וחכמה לאיש תבונה׃ 
20O 010:024 מגורת רשע היא תבואנו ותאות צדיקים יתן׃ 
20O 010:025 כעבור סופה  ואין רשע וצדיק יסוד עולם׃ 
20O 010:026 כחמץ ׀ לשנים וכעשן לעינים כן העצל לשלחיו׃ 
20O 010:027 יראת יהוה תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה׃ 
20O 010:028 תוחלת צדיקים שמחה ותקות רשעים תאבד׃ 
20O 010:029 מעוז לתם דרך יהוה ומחתה לפעלי און׃ 
20O 010:030 צדיק לעולם בל־ימוט ורשעים לא ישכנו־ארץ׃ 
20O 010:031 פי־צדיק ינוב חכמה ולשון תהפכות תכרת׃ 
20O 010:032 שפתי צדיק ידעון רצון ופי רשעים תהפכות׃ 
20O 011:001 מאזני מרמה תועבת יהוה ואבן שלמה רצונו׃ 
20O 011:002 בא־זדון ויבא קלון ואת־צנועים חכמה׃ 
20O 011:003 תמת ישרים תנחם וסלף בוגדים [ושדם כ] (ישדם׃ ק) 
20O 011:004 לא־יועיל הון  ביום עברה וצדקה תציל ממות׃ 
20O 011:005 צדקת תמים תישר דרכו וברשעתו יפל רשע׃ 
20O 011:006 צדקת ישרים תצילם ובהות בגדים ילכדו׃ 
20O 011:007 במות אדם רשע תאבד תקוה ותוחלת אונים אבדה׃ 
20O 011:008 צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו׃ 
20O 011:009 בפה חנף ישחת רעהו ובדעת צדיקים יחלצו׃ 
20O 011:010 בטוב צדיקים תעלץ קריה ובאבד רשעים רנה׃ 
20O 011:011 בברכת ישרים תרום קרת ובפי רשעים תהרס׃ 
20O 011:012 בז־לרעהו חסר־לב ואיש תבונות יחריש׃ 
20O 011:013 הולך רכיל מגלה־סוד ונאמן־רוח מכסה דבר׃ 
20O 011:014 באין תחבלות יפל־עם ותשועה ברב יועץ׃ 
20O 011:015 רע־ירוע כי־ערב זר ושנא תקעים בוטח׃ 
20O 011:016 אשת־חן תתמך כבוד ועריצים יתמכו־עשר׃ 
20O 011:017 גמל נפשו איש חסד ועכר ארו אכזרי׃ 
20O 011:018 רשע עשה פעלת־שקר וזרע צדקה שכר אמת׃ 
20O 011:019 כן־צדקה לחיים ומרדף רעה למותו׃ 
20O 011:020 תועבת יהוה עקשי־לב ורצונו תמימי דרך׃ 
20O 011:021 יד ליד לא־ינקה רע וזרע צדיקים נמלט׃ 
20O 011:022 נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם׃ 
20O 011:023 תאות צדיקים אך־טוב תקות רשעים עברה׃ 
20O 011:024 יש מפזר ונוסף עוד וחושך מישר אך־למחסור׃ 
20O 011:025 נפש־ברכה תדשן ומרוה גם־הוא יורא׃ 
20O 011:026 מנע בר יקבהו לאום וברכה לראש משביר׃ 
20O 011:027 שחר טוב  יבקש רצון ודרש רעה תבואנו׃ 
20O 011:028 בוטח בעשרו הוא יפל וכעלה צדיקים יפרחו׃ 
20O 011:029 עוכר ביתו ינחל־רוח ועבד אויל לחכם־לב׃ 
20O 011:030 פרי־צדיק עץ חיים ולקח נפשות  חכם׃ 
20O 011:031 הן צדיק בארץ ישלם אף כי־רשע וחוטא׃ 
20O 012:001 אהב מוסר  אהב דעת ושנא תוכחת בער׃ 
20O 012:002 טוב יפיק רצון מיהוה ואיש מזמות ירשיע׃ 
20O 012:003 לא־יכון אדם ברשע ושרש צדיקים בל־ימוט׃ 
20O 012:004 אשת־חיל עטרת בעלה וכרקב בעצמותיו מבישה׃ 
20O 012:005 מחשבות צדיקים משפט תחבלות רשעים מרמה׃ 
20O 012:006 דברי רשעים ארב־דם ופי ישרים יצילם׃ 
20O 012:007 הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמד׃ 
20O 012:008 לפיש־כלו יהלל־איש ונעוה־לב יהיה לבוז׃ 
20O 012:009 טוב נקלה ועבד לו ממתכבד וחסר־לחם׃ 
20O 012:010 יודע צדיק נפש בהמתו ורחמי רשעים אכזרי׃ 
20O 012:011 עבד אדמתו ישבע־לחם ומרדף ריקים חסר־לב׃ 
20O 012:012 חמד רשע מצוד רעים ושרש צדיקים יתן׃ 
20O 012:013 בפשע פתים מוקש רע ויצא מצרה צדיק׃ 
20O 012:014 מפרי פי־איש ישבע־טוב וגמול ידי־אדם [ישוב כ] (ישיב ק) לו׃ 
20O 012:015 דרך אויל ישר בעיניו ושמע לעצה חכם׃ 
20O 012:016 אויל ביום יודע כעסו וכסה קלון ערום׃ 
20O 012:017 יפיח אמונה יגיד צדק ועד שקרים מרמה׃ 
20O 012:018 יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא׃ 
20O 012:019 שפת־אמת תכון לעד ועד־ארגיעה לשון שקר׃ 
20O 012:020 מרמה בלב־חרשי רע וליעצי שלום שמחה׃ 
20O 012:021 לא־יאנה לצדיק כל־און ורשעים מלאו רע׃ 
20O 012:022 תועבת יהוה שפתי־שקר ועשי אמונה רצונו׃ 
20O 012:023 אדם ערום כסה דעת ולב כסילים יקרא אולת׃ 
20O 012:024 יד־חרוצים תמשול ורמיה תהיה למס׃ 
20O 012:025 דאגה בלב־איש ישחנה ודבר טוב ישמחנה׃ 
20O 012:026 יתר מרעהו צדיק ודרך רשעים תתעם׃ 
20O 012:027 לא־יחרך רמיה צידו והון־אדם יקר חרוץ׃ 
20O 012:028 בארח־צדקה חיים ודרך נתיבה אל־מות׃ 
20O 013:001 בן חכם מוסר אב ולץ לא־שמע גערה׃ 
20O 013:002 מפרי פי־איש יאכל טוב ונפש בגדים חמס׃ 
20O 013:003 נצר פיו שמר נפשו פשק פתיו מחתה־לו׃ 
20O 013:004 מתאוה ואין נפשו עצל ונפש חרצים תדשן׃ 
20O 013:005 דברש־קר ישנא צדיק ורשע יבאיש ויחפיר׃ 
20O 013:006 צדקה תצר תם־דרך ורשעה תסלף חטאת׃ 
20O 013:007 יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב׃ 
20O 013:008 כפר נפש־איש עשרו ורש לא־שמע גערה׃ 
20O 013:009 אור־צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך׃ 
20O 013:010 רק־בזדון יתן מצה ואת־נועצים  חכמה׃ 
20O 013:011 הון  מהבל ימעט וקבץ על־יד ירבה׃ 
20O 013:012 תוחלת ממשכה מחלה־לב ועץ חיים תאוה באה׃ 
20O 013:013 בז לדבר יחבל לו וירא מצוה הוא ישלם׃ 
20O 013:014 תורת חכם מקור חיים לסור ממקשי מות׃ 
20O 013:015 שכל־טוב  יתן־חן ודרך בגדים איתן׃ 
20O 013:016 כל־ערום יעשה בדעת וכסיל יפרש אולת׃ 
20O 013:017 מלאך רשע יפל ברע וציר אמונים מרפא׃ 
20O 013:018 ריש וקלון פורע מוסר ושומר תוכחת יכבד׃ 
20O 013:019 תאוה נהיה תערב לנפש ותועבת כסילים סור מרע׃ 
20O 013:020 [הלוך כ] (הולך  ק) את־חכמים [וחכם כ] (יחכם ק) ורעה כסילים ירוע׃ 
20O 013:021 חטאים תרדף רעה ואת־צדיקים ישלם־טוב׃ 
20O 013:022 טוב ינחיל בני־בנים וצפון לצדיק חיל חוטא׃ 
20O 013:023 רב־אכל ניר ראשים ויש נספה בלא משפט׃ 
20O 013:024 חושך בטו שונא בנו ואהבו שחרו מוסר׃ 
20O 013:025 צדיק אכל לשבע נפשו ובטן רשעים תחסר׃  פ 
20O 014:001 חכמות נשים בנתה ביתה ואולת בידיה תהרסנו׃ 
20O 014:002 הולך בישרו ירא יהוה ונלוז דרכיו בוזהו׃ 
20O 014:003 בפי־אויל חטר גאוה ושפתי חכמים תשמורם׃ 
20O 014:004 באין אלפים אבוס בר ורב־תבואות בכח שור׃ 
20O 014:005 עד אמונים לא יכזב ויפיח כזבים עד שקר׃ 
20O 014:006 בקש־לץ חכמה ואין ודעת לנבון נקל׃ 
20O 014:007 לך מנגד לאיש כסיל ובל־ידעת שפתי־דעת׃ 
20O 014:008 חכמת ערום הבין דרכו ואולת כסילים מרמה׃ 
20O 014:009 אולים יליץ אשם ובין ישרים רצון׃ 
20O 014:010 לב  יודע מרת נפשו ובשמחתו לא־יתערב זר׃ 
20O 014:011 בית רשעים ישמד ואהל ישרים יפריח׃ 
20O 014:012 יש דרך ישר לפני־איש ואחריתה דרכי־מות׃ 
20O 014:013 גם־בשחוק יכאב־לב ואחריתה  שמחה תוגה׃ 
20O 014:014 מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב׃ 
20O 014:015 פתי יאמין לכל־דבר וערום יבין לאשרו׃ 
20O 014:016 חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח׃ 
20O 014:017 קצר־אפים יעשה אולת ואיש מזמות ישנא׃ 
20O 014:018 נחלו פתאים אולת וערומים יכתרו דעת׃ 
20O 014:019 שחו רעים לפני טובים ורשעים על־שערי צדיק׃ 
20O 014:020 גם־לרעהו ישנא רש ואהבי עשיר רבים׃ 
20O 014:021 בז־לרעהו חוטא ומחונן [עניים כ] (ענוים ק) אשריו׃ 
20O 014:022 ה‍לוא־יתעו חרשי רע וחסד ואמת חרשי טוב׃ 
20O 014:023 בכל־עצב יהיה מותר ודברש־פתים אך־למחסור׃ 
20O 014:024 עטרת חכמים עשרם אולת כסילים אולת׃ 
20O 014:025 מציל נפשות עד אמת ויפח כזבים מרמה׃ 
20O 014:026 ביראת יהוה מבטח־עז ולבניו יהיה מחסה׃ 
20O 014:027 יראת יהוה מקור חיים לסור ממקשי מות׃ 
20O 014:028 ברב־עם הדרת־מלך ובאפס לאם מחתת רזון׃ 
20O 014:029 ארך אפים רב־תבונה וקצר־רוח מרים אולת׃ 
20O 014:030 חיי בשרים לב מרפא ורקב עצמות קנאה׃ 
20O 014:031 עשק־דל  חרף עשהו ומכבדו חנן אביון׃ 
20O 014:032 ברעתו ידחה רשע וחסה במותו צדיק׃ 
20O 014:033 בלב נבון תנוח חכמה ובקרב כסילים תודע׃ 
20O 014:034 צדקה תרומם־גוי וחסד לאמים חטאת׃ 
20O 014:035 רצון־מלך לעבד משכיל ועברתו תהיה מביש׃ 
20O 015:001 מענה־רך ישיב חמה ודבר־עצב יעלה־אף׃ 
20O 015:002 לשון חכמים תיטיב דעת ופי כסילים יביע אולת׃ 
20O 015:003 בכל־מקום עיני יהוה צפות רעים וטובים ׃ 
20O 015:004 מרפא לשון עץ חיים וסלף בה שבר ברוח׃ 
20O 015:005 אויל ינאץ מוסר אביו ושמר תוכחת יערם׃ 
20O 015:006 בית צדיק חסן רב ובתבואת רשע נעכרת׃ 
20O 015:007 שפתי חכמים יזרו דעת ולב כסילים לא־כן׃ 
20O 015:008 זבח רשעים תועבת יהוה ותפלת ישרים רצונו׃ 
20O 015:009 תועבת יהוה דרך רשע ומרדף צדקה יאהב׃ 
20O 015:010 מוסר רע לעזב ארח שונא תוכחת ימות׃ 
20O 015:011 שאול ואבדון נגד יהוה אף כי־לבות בני־אדם׃ 
20O 015:012 לא יאהב־לץ הוכח לו אל־חכמים לא ילך׃ 
20O 015:013 לב מח ייטב פנים ובעצבת־לב רוח נכאה׃ 
20O 015:014 לב נבון יבקש־דעת [ופני כ] (ופי ק) כסילים ירעה אולת׃ 
20O 015:015 כל־ימי עני רעים וטוב־לב משתה תמיד׃ 
20O 015:016 טוב־מעט ביראת יהוה מאוצר רב ומהומה בו׃ 
20O 015:017 טוב ארחת ירק ואהבה־שם משור אבוס ושנאה־בו׃ 
20O 015:018 איש חמה יגרה מדון וארך אפים ישקיט ריב׃ 
20O 015:019 דרך עצל כמשכת חדק וארח ישרים סללה׃ 
20O 015:020 בן חכם ישמח־אב וכסיל אדם בוזה אמו׃ 
20O 015:021 אולת שמחה לחסר־לב ואיש תבונה יישר־לכת׃ 
20O 015:022 הפר מחשבות באין סוד וברב יועצים תקום׃ 
20O 015:023 שמחה לאיש במענה־פיו ודבר בעתו מה־טוב׃ 
20O 015:024 ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה׃ 
20O 015:025 בית גאים יסח ׀ יהוה ויצב גבול אלמנה׃ 
20O 015:026 תועבת יהוה מחשבות רע וטהרים אמרי־נעם׃ 
20O 015:027 עכר ביתו בוצע בצע ושונא מתנת יחיה׃ 
20O 015:028 לב צדיק יהגה לענות ופי רשעים יביע רעות׃ 
20O 015:029 רחוק יהוה מרשעים ותפלת צדיקים ישמע׃ 
20O 015:030 מאור־עינים ישמח־לב שמועה טובה תדשן־עצם׃ 
20O 015:031 אזן שמעת  תוכחת חיים בקרב חכמים תלין׃ 
20O 015:032 פורע מוסר  מואס נפשו ושומע תוכחת קונה לב׃ 
20O 015:033 יראת יהוה מוסר חכמה ולפני כבוד ענוה׃ 
20O 016:001 לאדם מערכי־לב ומיהוה מענה לשון׃ 
20O 016:002 כל־דרכי־איש זך בעיניו ותכן רוחות יהוה׃ 
20O 016:003 גל אל־יהוה מעשיך ויכנו מחשבתיך׃ 
20O 016:004 כל  פעל יהוה למענהו וגם־רשע ליום רעה׃ 
20O 016:005 תועבת יהוה כל־גבה־לב יד ליד לא ינקה׃ 
20O 016:006 בחסד ואמת יכפר עון וביראת יהוה סור מרע׃ 
20O 016:007 ברצות יהוה דרכי־איש גם־אויביו ישלם אתו׃ 
20O 016:008 טוב־מעט בצדקה מרב תבואות בלא משפט׃ 
20O 016:009 לב אדם יחשב דרכו ויהוה יכין צעדו׃ 
20O 016:010 קסם ׀ על־שפתי־מלך במשפט לא ימעל־פיו׃ 
20O 016:011 פלס ׀ ומאזני משפט ליהוה מעשהו כל־אבני־כיס׃ 
20O 016:012 תועבת מלכים עשות רשע כי בצדקה יכון כסא׃ 
20O 016:013 רצון מלכים שפתי־צדק ודבר ישרים יאהב׃ 
20O 016:014 חמת־מלך מלאכי־מות ואיש חכם יכפרנה׃ 
20O 016:015 באור־פני־מלך חיים ורצונו כעב מלקוש׃ 
20O 016:016 קנה־חכמה מה־טוב מחרוץ וקנות בינה נבחר מכסף׃ 
20O 016:017 מסלת ישרים סור מרע שמר נפשו נצר דרכו׃ 
20O 016:018 לפני־שבר גאון ולפני כשלון גבה רוח׃ 
20O 016:019 טוב שפל־רוח את־ [עניים כ] (ענוים ק) מחלק לל את־גאים׃ 
20O 016:020 משכיל על־דבר ימצא־טוב ובוטח ביהוה אשריו׃ 
20O 016:021 לחכם־לב יקרא נבון ומתק פתים יסיף לקח׃ 
20O 016:022 מקור חיים שכל בעליו ומוסר אולים אולת׃ 
20O 016:023 לב חכם ישכיל פיהו ועלש־פתיו יסיף לקח׃ 
20O 016:024 צוף־דבש אמרי־נעם מתוק לנפש ומרפא לעצם׃ 
20O 016:025 יש דרך ישר לפני־איש ואחריתה דרכי־מות׃ 
20O 016:026 נפש עמל עמלה לו כי־אכף עליו פיהו׃ 
20O 016:027 איש בליעל כרה רעה ועל־ [שפתיו כ] (פתו ק) כאש צרבת׃ 
20O 016:028 איש תהפכות ישלח מדון ונרגן  מפריד אלוף׃ 
20O 016:029 איש חמס יפתה רעהו והוליכו בדרך לא־טוב׃ 
20O 016:030 עצה עיניו לחשב תהפכות קרץ פתיו כלה רעה׃ 
20O 016:031 עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא׃ 
20O 016:032 טוב ארך אפים מגבור ומשל ברוחו מלכד עיר׃ 
20O 016:033 בחיק יוטל את־הגורל ומיהוה כל־משפטו׃ 
20O 017:001 טוב פת חרבה ושלוה־בה מבית מלא זבחי־ריב׃ 
20O 017:002 עבד־משכיל ימשל בבן מביש ובתוך אחים יחלק נחלה׃ 
20O 017:003 מצרף לכסף וכור לזהב ובחן לבות יהוה׃ 
20O 017:004 מרע מקשיב על־שפת־און שקר מזין על־לשון הות׃ 
20O 017:005 לעג לרש חרף עשהו שמח לאיד לא ינקה׃ 
20O 017:006 עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם׃ 
20O 017:007 לא־נאוה לנבל שפת־יתר אף כי־לנדיב שפת־שקר׃ 
20O 017:008 אבן־חן השחד בעיני בעליו אל־כל־אשר יפנה ישכיל׃ 
20O 017:009 מכסה־פשע מבקש אהבה ושנה בדבר מפריד אלוף׃ 
20O 017:010 תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה׃ 
20O 017:011 אך־מרי יבקש־רע ומלאך אכזרי ישלח־בו׃ 
20O 017:012 פגוש דב שכול באיש ואל־כסיל באולתו׃ 
20O 017:013 משיב רעה תחת טובה לא־ [תמיש כ] (תמוש ק) רעה מביתו׃ 
20O 017:014 פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב  נטוש׃ 
20O 017:015 מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת יהוה גם־שניהם׃ 
20O 017:016 למה־זה מחיר ביד־כסיל לקנות חכמה ולב־אין׃ 
20O 017:017 בכל־עת אהב הרע ואח לצרה יולד׃ 
20O 017:018 אדם חסר־לב תוקע כף ערב ערבה לפני רעהו׃ 
20O 017:019 אהב פשע אהב מצה מגביה פתחו מבקש־שבר׃ 
20O 017:020 עקש־לב לא ימצא־טוב ונהפך בלשונו יפול ברעה׃ 
20O 017:021 ילד כסיל לתוגה לו ולא־ישמח אבי נבל׃ 
20O 017:022 לב מח ייטב גהה ורוח נכאה תיבש־גרם׃ 
20O 017:023 שחד מחיק רשע יקח להטות ארחות משפט׃ 
20O 017:024 את־פני מבין חכמה ועיני כסיל בקצה־ארץ׃ 
20O 017:025 כעס לאביו בן כסיל וממר ליולדתו׃ 
20O 017:026 גם ענוש לצדיק לא־טוב להכות נדיבים על־ישר׃ 
20O 017:027 חושך אמריו יודע דעת [וקר־ כ] (יקר־רוח ק) איש תבונה׃ 
20O 017:028 גם אויל מחריש חכם יחשב אטם שפתיו נבון׃ 
20O 018:001 לתאוה יבקש נפרד בכל־תושיה יתגלע׃ 
20O 018:002 לא־יחפץ כסיל בתבונה כי אם־בהתגלות לבו׃ 
20O 018:003 בבוא־רשע בא גם־בוז ועם־קלון חרפה׃ 
20O 018:004 מים עמקים דברי פי־איש נחל נבע מקור חכמה׃ 
20O 018:005 שאת פני־רשע לא־טוב להטות צדיק במשפט׃ 
20O 018:006 שפתי כסיל יבאו בריב ופיו למהלמות יקרא׃ 
20O 018:007 פי־כסיל מחתה־לו ושפתיו מוקש נפשו׃ 
20O 018:008 דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי־בטן׃ 
20O 018:009 גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית׃ 
20O 018:010 מגדל־עז  שם יהוה בו־ירוץ צדיק ונשגב׃ 
20O 018:011 הון עשיר קרית עזו וכחומה נשגבה במשכיתו׃ 
20O 018:012 לפניש־בר יגבה לב־איש ולפני כבוד ענוה׃ 
20O 018:013 משיב דבר בטרם ישמע אולת היא־לו וכלמה׃ 
20O 018:014 רוח־איש יכלכל מחלהו ורוח נכאה מי ישאנה׃ 
20O 018:015 לב נבון יקנה־דעת ואזן חכמים תבקש־דעת׃ 
20O 018:016 מתן אדם ירחיב לו ולפני גדלים ינחנו׃ 
20O 018:017 צדיק הראשון בריבו [יבא־ כ] (ובא־רעהו ק) וחקרו׃ 
20O 018:018 מדינים ישבית הגורל ובין עצומים יפריד׃ 
20O 018:019 אח נפשע מקרית־עז [ומדונים כ] (ומדינים ק) כבריח ארמון׃ 
20O 018:020 מפרי פי־איש תשבע בטנו תבואת שפתיו ישבע׃ 
20O 018:021 מות וחיים ביד־לשון ואהביה יאכל פריה׃ 
20O 018:022 מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מיהוה׃ 
20O 018:023 תחנונים ידבר־רש ועשיר יענה עזות׃ 
20O 018:024 איש רעים להתרעע ויש אהב דבק מאח׃ 
20O 019:001 טוב־רש הולך בתמו מעקש פתיו והוא כסיל׃ 
20O 019:002 גם בלא־דעת נפש לא־טוב ואץ ברגלים חוטא׃ 
20O 019:003 אולת אדם תסלף דרכו ועל־יהוה יזעף לבו׃ 
20O 019:004 הון יסיף רעים רבים ודל מרעהו  יפרד׃ 
20O 019:005 עד קרים לא ינקה ויפיח כזבים לא ימלט׃ 
20O 019:006 רבים יחלו פני־נדיב וכל־הרע לאיש מתן׃ 
20O 019:007 כל אחי־רש ׀ שנאהו אף כי מרעהו רחקו ממנו מרדף אמרים [לא־ כ] (לו־המה׃ ק) 
20O 019:008 קנה־לב אהב נפשו שמר תבונה למצא־טוב׃ 
20O 019:009 עד קרים לא ינקה ויפיח כזבים יאבד׃  פ 
20O 019:010 לא־נאוה לכסיל תענוג אף כי־לעבד ׀ משל בשרים׃ 
20O 019:011 שכל אדם האריך אפו ותפארתו  עבר על־פשע׃ 
20O 019:012 נהם ככפיר זעף מלך וכטל על־עשב רצונו׃ 
20O 019:013 הות לאביו בן כסיל ודלף טרד מדיני אשה׃ 
20O 019:014 בית והון נחלת אבות ומיהוה אשה משכלת׃ 
20O 019:015 עצלה תפיל תרדמה ונפש רמיה תרעב׃ 
20O 019:016 שמר מצוה שמר נפשו בוזה דרכיו [יומת כ] (ימות׃ ק) 
20O 019:017 מלוה יהוה חונן דל וגמלו ישלם־לו׃ 
20O 019:018 יסר בנך כי־יש תקוה ואל־המיתו אל־תשא נפשך׃ 
20O 019:019 [גרל־ כ] (גדל־חמה ק) נשא ענש כי אם־תציל ועוד תוסף׃ 
20O 019:020 שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך׃ 
20O 019:021 רבות מחשבות בלב־איש ועצת יהוה היא תקום׃ 
20O 019:022 תאות אדם חסדו וטוב־רש מאיש כזב׃ 
20O 019:023 יראת יהוה לחיים ושבע ילין בל־יפקד רע׃ 
20O 019:024 טמן עצל ידו בצלחת גם־אל־פיהו לא ישיבנה׃ 
20O 019:025 לץ תכה ופתי יערם והוכיח לנבון יבין דעת׃ 
20O 019:026 משדד־אב יבריח אם בן מביש ומחפיר׃ 
20O 019:027 חדל־בני  לשמע מוסר לשגות מאמרי־דעת׃ 
20O 019:028 עד בליעל יליץ משפט ופי רשעים יבלע־און׃ 
20O 019:029 נכונו ללצים שפטים ומהלמות לגו כסילים׃ 
20O 020:001 לץ היין  המה שכר וכל־שגה בו לא יחכם׃ 
20O 020:002 נהם ככפיר אימת מלך מתעברו חוטא נפשו׃ 
20O 020:003 כבוד לאיש שבת מריב וכל־אויל יתגלע׃ 
20O 020:004 מחרף עצל לא־יחרש [ישאל כ] (ושאל ק) בקציר ואין׃ 
20O 020:005 מים עמקים עצה בלב־איש ואיש תבונה ידלנה׃ 
20O 020:006 רב־אדם יקרא איש חסדו ואיש אמונים מי ימצא׃ 
20O 020:007 מתהלך בתמו צדיק אשרי בניו אחריו׃ 
20O 020:008 מלך יושב על־כסא־דין מזרה בעיניו כל־רע׃ 
20O 020:009 מי־יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי׃ 
20O 020:010 אבן ואבן איפה ואיפה תועבת יהוה גם־שניהם׃ 
20O 020:011 גם במעלליו יתנכר־נער אם־זך ואם־ישר פעלו׃ 
20O 020:012 אזן מעת  ועין ראה יהוה עשה גם־שניהם׃ 
20O 020:013 אל־תאהב נה פן־תורש פקח עיניך שבע־לחם׃ 
20O 020:014 רע רע יאמר הקונה ואזל לו אז יתהלל׃ 
20O 020:015 יש זהב ורב־פנינים וכלי יקר שפתי־דעת׃ 
20O 020:016 לקח־בגדו כי־ערב זר ובעד [נכרים כ] (נכריה ק) חבלהו׃ 
20O 020:017 ערב לאיש לחם שקר ואחר ימלא־פיהו חצץ׃ 
20O 020:018 מחשבות בעצה תכון ובתחבלות עשה מלחמה׃ 
20O 020:019 גולה־סוד  הולך רכיל ולפתה פתיו לא תתערב׃ 
20O 020:020 מקלל אביו ואמו ידעך נרו [באישון כ] (באשון ק) חשך׃ 
20O 020:021 נחלה [מבחלת כ] (מבהלת ק) בראשנה ואחריתה לא תברך׃ 
20O 020:022 אל־תאמר אשלמה־רע קוה ליהוה וישע לך׃ 
20O 020:023 תועבת יהוה אבן ואבן ומאזני מרמה לא־טוב׃ 
20O 020:024 מיהוה מצעדי־גבר ואדם מה־יבין דרכו׃ 
20O 020:025 מוקש אדם ילע קדש ואחר נדרים לבקר׃ 
20O 020:026 מזרה רשעים מלך חכם וישב עליהם אופן׃ 
20O 020:027 נר יהוה נשמת אדם חפש כל־חדרי־בטן׃ 
20O 020:028 חסד ואמת יצרו־מלך וסעד בחסד כסאו׃ 
20O 020:029 תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה׃ 
20O 020:030 חברות פצע [תמריק כ] (תמרוק ק) ברע ומכות חדרי־בטן׃ 
20O 021:001 פלגי־מים לב־מלך ביד־יהוה על־כל־אשר יחפץ יטנו׃ 
20O 021:002 כל־דרך־איש ישר בעיניו ותכן לבות יהוה׃ 
20O 021:003 עשה צדקה ומשפט נבחר ליהוה מזבח׃ 
20O 021:004 רום־עינים ורחב־לב נר רשעים חטאת׃ 
20O 021:005 מחשבות חרוץ אך־למותר וכל־אץ אך־למחסור׃ 
20O 021:006 פעל אוצרות בלשון שקר הבל נדף מבקשי־מות׃ 
20O 021:007 שד־רשעים יגורם כי מאנו לעשות משפט׃ 
20O 021:008 הפכפך דרך איש וזר וזך ישר פעלו׃ 
20O 021:009 טוב לשבת על־פנת־גג מאשת מדינים ובית חבר׃ 
20O 021:010 נפש רשע אותה־רע לא־יחן בעיניו רעהו׃ 
20O 021:011 בענש־לץ  יחכם־פתי ובהשכיל לחכם יקח־דעת׃ 
20O 021:012 משכיל צדיק לבית רשע מסלף רשעים לרע׃ 
20O 021:013 אטם אזנו מזעקת־דל גם־הוא יקרא ולא יענה׃ 
20O 021:014 מתן בסתר יכפה־אף ושחד בחק חמה עזה׃ 
20O 021:015 שמחה לצדיק עשות משפט ומחתה לפעלי און׃ 
20O 021:016 אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח׃ 
20O 021:017 איש מחסור אהב שמחה אהב יין־ושמן לא יעשיר׃ 
20O 021:018 כפר לצדיק רשע ותחת ישרים בוגד׃ 
20O 021:019 טוב שבת בארץ־מדבר מאשת [מדונים כ] (מדינים ק) וכעס׃ 
20O 021:020 אוצר ׀ נחמד ושמן בנוה חכם וכסיל אדם יבלענו׃ 
20O 021:021 רדף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד׃ 
20O 021:022 עיר גברים עלה חכם וירד עז מבטחה׃ 
20O 021:023 שמר פיו ולשונו שמר מצרות נפשו׃ 
20O 021:024 זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון׃ 
20O 021:025 תאות עצל תמיתנו כי־מאנו ידיו לעשות׃ 
20O 021:026 כל־היום התאוה תאוה וצדיק יתן ולא יחשך׃ 
20O 021:027 זבח רשעים תועבה אף כי־בזמה יביאנו׃ 
20O 021:028 עד־כזבים יאבד ואיש ומע לנצח ידבר׃ 
20O 021:029 העז איש רשע בפניו וישר הוא ׀ [יכין כ] (יבין ק) [דרכיו כ] (דרכו׃ ק) 
20O 021:030 אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד יהוה׃  פ 
20O 021:031 סוס מוכן ליום מלחמה וליהוה התשועה׃ 
20O 022:001 נבחר ם מעשר רב מכסף ומזהב חן טוב׃ 
20O 022:002 עשיר ורש נפגשו עשה כלם יהוה׃ 
20O 022:003 ערום ׀ ראה רעה [ויסתר כ] (ונסתר ק) ופתיים עברו ונענשו׃ 
20O 022:004 עקב ענוה יראת יהוה עשר וכבוד וחיים׃ 
20O 022:005 צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם׃ 
20O 022:006 חנך לנער על־פי דרכו גם כי־יזקין לא־יסור ממנה׃ 
20O 022:007 עשיר ברשים ימשול ועבד לוה לאיש מלוה׃ 
20O 022:008 זורע עולה [יקצור־ כ] (יקצר־און ק) ושבט עברתו יכלה׃ 
20O 022:009 טוב־עין הוא יברך כי־נתן מלחמו לדל׃ 
20O 022:010 גרש לץ ויצא מדון וישבת דין וקלון׃ 
20O 022:011 אהב [טהור־ כ] (טהר־לב ק) חן פתיו רעהו מלך׃ 
20O 022:012 עיני יהוה נצרו דעת ויסלף דברי בגד׃ 
20O 022:013 אמר עצל ארי בחוץ בתוך רחבות ארצח׃ 
20O 022:014 שוחה עמקה פי זרות זעום יהוה [יפול־ כ] (יפל־שם׃ ק) 
20O 022:015 אולת קשורה בלב־נער שבט מוסר ירחיקנה ממנו׃ 
20O 022:016 עשק דל להרבות לו נתן לעשיר אך־למחסור׃ 
20O 022:017 הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי׃ 
20O 022:018 כי־נעים כי־תשמרם בבטנך יכנו יחדו על־שפתיך׃ 
20O 022:019 להיות ביהוה מבטחך הודעתיך היום אף־אתה׃ 
20O 022:020 הלא כתבתי לך [שלשום כ] (שלישים ק) במועצת  ודעת׃ 
20O 022:021 להודיעך קשט  אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשלחיך׃  פ 
20O 022:022 אל־תגזל־דל כי דל־הוא ואל־תדכא עני בשער׃ 
20O 022:023 כי־יהוה יריב ריבם וקבע את־קבעיהם נפש׃ 
20O 022:024 אל־תתרע את־בעל אף ואת־איש חמות לא תבוא׃ 
20O 022:025 פן־תאלף [ארחתו כ] (ארחתיו ק) ולקחת מוקש לנפשך׃ 
20O 022:026 אל־תהי בתקעי־כף בערבים משאות׃ 
20O 022:027 אם־אין־לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך׃ 
20O 022:028 אל־תסג גבול עולם אשר עשו אבותיך׃ 
20O 022:029 חזית איש ׀ מהיר במלאכתו לפני־מלכים יתיצב בל־יתיצב לפני חשכים׃  פ 
20O 023:001 כי־תשב ללחום את־מושל בין תבין את־אשר לפניך׃ 
20O 023:002 ושמת שכין בלעך אם־בעל נפש אתה׃ 
20O 023:003 אל־תתאו  למטעמותיו והוא לחם כזבים׃ 
20O 023:004 אל־תיגע להעשיר מבינתך חדל׃ 
20O 023:005 [התעוף כ] (התעיף ק) עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה־לו כנפים כנשר [ועיף כ] (יעוף ק) השמים׃  פ 
20O 023:006 אל־תלחם את־לחם רע עין ואל־ [תתאו כ] (תתאיו ק) למטעמתיו׃ 
20O 023:007 כי ׀ כמו־שער בנפשו כן־הוא אכל ושתה יאמר לך ולבו בל־עמך׃ 
20O 023:008 פתך־אכלת תקיאנה ושחת דבריך הנעימים׃ 
20O 023:009 באזני כסיל אל־תדבר כי־יבוז לשכל מליך׃ 
20O 023:010 אל־תסג גבול עולם ובשדי יתומים אל־תבא׃ 
20O 023:011 כי־גאלם חזק הוא־יריב את־ריבם אתך׃ 
20O 023:012 הביאה למוסר לבך ואזנך לאמרי־דעת׃ 
20O 023:013 אל־תמנע מנער מוסר כי־תכנו בשבט לא ימות׃ 
20O 023:014 אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל׃ 
20O 023:015 בני אם־חכם לבך ישמח לבי גם־אני׃ 
20O 023:016 ותעלזנה כליותי בדבר פתיך מישרים׃ 
20O 023:017 אל־יקנא לבך בחטאים כי אם־ביראת־יהוה כל־היום׃ 
20O 023:018 כי אם־יש אחרית ותקותך לא תכרת׃ 
20O 023:019 שמע־אתה בני וחכם ואשר בדרך לבך׃ 
20O 023:020 אל־תהי בסבאי־יין בזללי בשר למו׃ 
20O 023:021 כי־סבא וזולל יורש וקרעים תלביש נומה׃ 
20O 023:022 שמע לאביך זה ילדך ואל־תבוז כי־זקנה אמך׃ 
20O 023:023 אמת קנה ואל־תמכר חכמה ומוסר ובינה׃ 
20O 023:024 [גול כ] (גיל ק) [יגול כ] (יגיל ק) אבי צדיק [יולד כ] (ויולד ק) חכם [וישמח־ כ] (ישמח־בו׃ ק) 
20O 023:025 ישמח־אביך ואמך ותגל יולדתך׃ 
20O 023:026 תנה־בני לבך לי ועיניך דרכי [תרצנה כ] (תצרנה ׃ ק) 
20O 023:027 כי־שוחה עמקה זונה ובאר צרה נכריה׃ 
20O 023:028 אף־היא כחתף תארב ובוגדים באדם תוסף׃ 
20O 023:029 למי אוי למי אבוי למי [מדונים כ] (מדינים ׀ ק) למי שיח למי פצעים חנם למי חכללות עינים׃ 
20O 023:030 למאחרים על־היין לבאים לחקר ממסך׃ 
20O 023:031 אל־תרא יין כי יתאדם כי־יתן [בכיס כ] (בכוס ק) עינו יתהלך במישרים׃ 
20O 023:032 אחריתו כנחש ישך וכצפעני יפרש׃ 
20O 023:033 עיניך יראו זרות ולבך ידבר תהפכות׃ 
20O 023:034 והיית כשכב בלב־ים וכשכב בראש חבל׃ 
20O 023:035 הכוני בל־חליתי הלמוני בל־ידעתי מתי אקיץ אוסיף אבקשנו עוד׃ 
20O 024:001 אל־תקנא באנשי רעה ואל־ [תתאו כ] (תתאיו ק) להיות אתם׃ 
20O 024:002 כי־שד יהגה לבם ועמל שפתיהם תדברנה׃ 
20O 024:003 בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן׃ 
20O 024:004 ובדעת חדרים ימלאו כל־הון יקר ונעים׃ 
20O 024:005 גבר־חכם בעוז ואיש־דעת מאמץ־כח׃ 
20O 024:006 כי בתחבלות תעשה־לך מלחמה ותשועה ברב יועץ׃ 
20O 024:007 ראמות לאויל חכמות בשער לא יפתח־פיהו׃ 
20O 024:008 מחשב להרע לו בעל־מזמות יקראו׃ 
20O 024:009 זמת אולת חטאת ותועבת לאדם לץ׃ 
20O 024:010 התרפית ביום צרה צר כחכה׃ 
20O 024:011 הצל לקחים למות ומטים להרג אם־תחשוך׃ 
20O 024:012 כי־תאמר הן לא־ידענו זה ה‍לא־תכן לבות ׀ הוא־יבין ונצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו׃ 
20O 024:013 אכל־בני דבש כי־טוב ונפת מתוק על־חכך׃ 
20O 024:014 כן ׀ דעה חכמה לנפשך אם־מצאת ויש אחרית ותקותך לא תכרת׃  פ 
20O 024:015 אל־תארב רשע לנוה צדיק אל־תשדד רבצו׃ 
20O 024:016 כי שבע ׀ יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה׃ 
20O 024:017 בנפל [אויביך כ] (אויבך  ק) אל־תשמח ובכשלו אל־יגל לבך׃ 
20O 024:018 פן־יראה יהוה ורע בעיניו והשיב מעליו אפו׃ 
20O 024:019 אל־תתחר במרעים אל־תקנא ברשעים׃ 
20O 024:020 כי ׀ לא־תהיה אחרית לרע נר רשעים ידעך׃ 
20O 024:021 ירא־את־יהוה בני ומלך עםש־ונים אל־תתערב׃ 
20O 024:022 כי־פתאם יקום אידם ופיד ניהם מי יודע׃    ס 
20O 024:023 גם־אלה לחכמים הכר־פנים במשפט בל־טוב׃ 
20O 024:024 אמר ׀ לרשע צדיק אתה יקבהו עמים יזעמוהו לאמים׃ 
20O 024:025 ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת־טוב׃ 
20O 024:026 שפתים ישק משיב דברים נכחים׃ 
20O 024:027 הכן בחוץ ׀ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך׃  פ 
20O 024:028 אל־תהי עד־חנם ברעך והפתית בשפתיך׃ 
20O 024:029 אל־תאמר כאשר עשה־לי כן אעשה־לו אשיב לאיש כפעלו׃ 
20O 024:030 על־שדה איש־עצל עברתי ועל־כרם אדם חסר־לב׃ 
20O 024:031 והנה עלה כלו ׀ קמשנים כסו פניו חרלים וגדר אבניו נהרסה׃ 
20O 024:032 ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר׃ 
20O 024:033 מעט נות מעט תנומות מעט ׀ חבק ידים לשכב׃ 
20O 024:034 ובא־מתהלך רישך ומחסריך כאיש מגן׃  פ 
20O 025:001 גם־אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי ׀ חזקיה מלך־יהודה׃ 
20O 025:002 כבד אלהים הסתר דבר וכבד מלכים חקר דבר׃ 
20O 025:003 שמים לרום וארץ לעמק ולב מלכים אין חקר׃ 
20O 025:004 הגו סיגים מכסף ויצא לצרף כלי׃ 
20O 025:005 הגו רשע לפני־מלך ויכון בצדק כסאו׃ 
20O 025:006 אל־תתהדר לפני־מלך ובמקום גדלים אל־תעמד׃ 
20O 025:007 כי טוב אמר־לך ע‍לה הנה מהשפילך לפני נדיב אשר ראו עיניך׃ 
20O 025:008 אל־תצא לרב מהר פן מה־תעשה באחריתה בהכלים אתך רעך׃ 
20O 025:009 ריבך ריב את־רעך וסוד אחר אל־תגל׃ 
20O 025:010 פן־יחסדך שמע ודבתך לא תשוב׃ 
20O 025:011 תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבר על־אפניו׃ 
20O 025:012 נזם זהב וחלי־כתם מוכיח חכם על־אזן שמעת׃ 
20O 025:013 כצנת־שלג ׀ ביום קציר ציר נאמן לשלחיו ונפש אדניו ישיב׃  פ 
20O 025:014 נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת־שקר׃ 
20O 025:015 בארך אפים יפתה קצין ולשון רכה תשבר־גרם׃ 
20O 025:016 דבש מצאת אכל דיך פן־תשבענו והקאתו׃ 
20O 025:017 הקר רגלך מבית רעך פן־ישבעך ושנאך׃ 
20O 025:018 מפיץ וחרב וחץ שנון איש ענה ברעהו עד שקר׃ 
20O 025:019 שן רעה ורגל מועדת מבטח בוגד ביום צרה׃ 
20O 025:020 מעדה בגד ׀ ביום קרה חמץ על־נתר ושר בשרים על לב־רע׃  פ 
20O 025:021 אם־רעב נאך האכלהו לחם ואם־צמא השקהו מים׃ 
20O 025:022 כי גחלים אתה חתה על־ראשו ויהוה ישלם־לך׃ 
20O 025:023 רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר׃ 
20O 025:024 טוב שבת על־פנת־גג מאשת [מדונים כ] (מדינים ק) ובית חבר׃ 
20O 025:025 מים קרים על־נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק׃ 
20O 025:026 מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני־רשע׃ 
20O 025:027 אכל דבש הרבות לא־טוב וחקר כבדם כבוד׃ 
20O 025:028 עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצר לרוחו׃ 
20O 026:001 כשלג ׀ בקיץ וכמטר בקציר כן לא־נאוה לכסיל כבוד׃ 
20O 026:002 כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם [לא כ] (לו ק) תבא׃ 
20O 026:003 שוט לסוס מתג לחמור ושבט לגו כסילים׃ 
20O 026:004 אל־תען כסיל כאולתו פן־תשוה־לו גם־אתה׃ 
20O 026:005 ענה כסיל כאולתו פן־יהיה חכם בעיניו׃ 
20O 026:006 מקצה רגלים חמס שתה שלח דברים ביד־כסיל׃ 
20O 026:007 דליו קים  מפסח ומשל בפי כסילים׃ 
20O 026:008 כצרור אבן במרגמה כן־נותן לכסיל כבוד׃ 
20O 026:009 חוח עלה ביד־שכור ומשל בפי כסילים׃ 
20O 026:010 רב מחולל־כל ושכר כסיל ושכר עברים׃ 
20O 026:011 ככלב שב על־קאו כסיל שונה באולתו׃ 
20O 026:012 ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו׃ 
20O 026:013 אמר עצל שחל בדרך ארי בין הרחבות׃ 
20O 026:014 הדלת תסוב על־צירה ועצל על־מטתו׃ 
20O 026:015 טמן עצל ידו בצלחת נלאה להשיבה אל־פיו׃ 
20O 026:016 חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם׃ 
20O 026:017 מחזיק באזני־כלב עבר מתעבר על־ריב לא־לו׃ 
20O 026:018 כמתלהלה הירה זקים חצים ומות׃ 
20O 026:019 כן־איש רמה את־רעהו ואמר ה‍לא־משחק אני׃ 
20O 026:020 באפס עצים תכבה־אש ובאין נרגן ישתק מדון׃ 
20O 026:021 פחם לגחלים ועצים לאש ואיש [מדונים כ] (מדינים ק) לחרחר־ריב׃  פ 
20O 026:022 דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי־בטן׃ 
20O 026:023 כסף סיגים מצפה על־חרש שפתים דלקים ולב־רע׃ 
20O 026:024 [בשפתו כ] (בשפתיו ק) ינכר שונא ובקרבו ישית מרמה׃ 
20O 026:025 כי־יחנן קולו  אל־תאמן־בו כי שבע תועבות בלבו׃ 
20O 026:026 תכסה נאה במשאון תגלה רעתו בקהל׃ 
20O 026:027 כרהש־חת בה יפל וגלל אבן אליו תשוב׃ 
20O 026:028 לשוןש־קר ישנא דכיו ופה חלק יעשה מדחה׃ 
20O 027:001 אל־תתהלל ביום מחר כי לא־תדע מה־ילד יום׃ 
20O 027:002 יהללך זר ולא־פיך נכרי ואל־שפתיך׃ 
20O 027:003 כבד־אבן ונטל החול וכעס אויל כבד משניהם׃ 
20O 027:004 אכזריות חמה ושטף אף ומי יעמד לפני קנאה׃ 
20O 027:005 טובה  תוכחת מגלה מאהבה מסתרת׃ 
20O 027:006 נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא׃ 
20O 027:007 נפש בעה תבוס נפת ונפש רעבה כל־מר מתוק׃ 
20O 027:008 כצפור נודדת מן־קנה כן־איש נודד ממקומו׃ 
20O 027:009 שמן וקטרת ישמח־לב ומתק רעהו מעצת־נפש׃ 
20O 027:010 רעך [ורעה כ] (ורע ק) אביך אל־תעזב ובית אחיך אל־תבוא ביום אידך טוב שכן קרוב מאח רחוק׃ 
20O 027:011 חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר׃ 
20O 027:012 ערום ראה רעה נסתר פתאים עברו נענשו׃ 
20O 027:013 קח־בגדו כי־ערב זר ובעד נכריה חבלהו׃ 
20O 027:014 מברך רעהו ׀ בקול גדול בבקר השכים קללה תחשב לו׃ 
20O 027:015 דלף טורד ביום סגריר ואשת [מדונים כ] (מדינים ק) נשתוה׃ 
20O 027:016 צפניה צפן־רוח ושמן ימינו יקרא׃ 
20O 027:017 ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני־רעהו׃ 
20O 027:018 נצר תאנה יאכל פריה ושמר  אדניו יכבד׃ 
20O 027:019 כמים הפנים לפנים כן לב־האדם לאדם׃ 
20O 027:020 שאול [ואבדה כ] (ואבדו ק) לא תשבענה ועיני האדם לא תשבענה׃ 
20O 027:021 מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו׃ 
20O 027:022 אם תכתוש־את־האויל ׀ במכתש בתוך הריפות בעלי לא־תסור מעליו אולתו׃  פ 
20O 027:023 ידע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים׃ 
20O 027:024 כי לא לעולם חסן ואם־נזר לדור [דור כ] (ודור׃ ק) 
20O 027:025 גלה חציר ונראה־דשא ונאספו עשבות הרים׃ 
20O 027:026 כבשים ללבושך ומחיר דה עתודים׃ 
20O 027:027 ודי ׀ חלב עזים ללחמך ללחם ביתך וחיים לנערותיך׃ 
20O 028:001 נסו ואין־רדף רשע וצדיקים ככפיר יבטח׃ 
20O 028:002 בפשע ארץ רבים שריה ובאדם מבין ידע כן יאריך׃ 
20O 028:003 גבר רש ועשק דלים מטר סחף ואין לחם׃ 
20O 028:004 עזבי תורה יהללו רשע ושמרי תורה יתגרו בם׃  פ 
20O 028:005 אנשי־רע לא־יבינו משפט ומבקשי יהוה יבינו כל׃ 
20O 028:006 טוב־רש הולך בתמו מעקש דרכים והוא עשיר׃ 
20O 028:007 נוצר תורה בן מבין ורעה זוללים יכלים אביו׃ 
20O 028:008 מרבה הונו  בנשך [ובתרבית כ] (ותרבית ק) לחונן דלים יקבצנו׃ 
20O 028:009 מסיר אזנו משמע תורה גם־תפלתו תועבה׃ 
20O 028:010 משגה ישרים ׀ בדרך רע בשחותו הוא־יפול ותמימים ינחלו־טוב׃ 
20O 028:011 חכם בעיניו איש עשיר ודל מבין יחקרנו׃ 
20O 028:012 בעלץ צדיקים רבה תפארת ובקום רשעים יחפש אדם׃ 
20O 028:013 מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועזב ירחם׃ 
20O 028:014 אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה׃ 
20O 028:015 ארי־נהם ודב שוקק משל רשע על עם־דל׃ 
20O 028:016 נגיד חסר תבונות ורב מעשקות [שנאי כ] (שנא ק) בצע יאריך ימים׃  פ 
20O 028:017 אדם עשק בדם־נפש עד־בור ינוס אל־יתמכו־בו׃ 
20O 028:018 הולך תמים יושע ונעקש דרכים יפול באחת׃ 
20O 028:019 עבד אדמתו ישבע־לחם ומרדף רקים ישבע־ריש׃ 
20O 028:020 איש אמונות רב־ברכות ואץ להעשיר לא ינקה׃ 
20O 028:021 הכר־פנים לא־טוב ועל־פת־לחם יפשע־גבר׃ 
20O 028:022 נבהל להון איש רע עין ולא־ידע כי־חסר יבאנו׃ 
20O 028:023 מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון׃ 
20O 028:024 גוזל ׀ אביו ואמו ואמר אין־פשע חבר הוא לאיש משחית׃ 
20O 028:025 רחב־נפש יגרה מדון ובוטח על־יהוה ידשן׃ 
20O 028:026 בוטח בלבו הוא כסיל והולך בחכמה הוא ימלט׃ 
20O 028:027 נותן לרש אין מחסור ומעלים עיניו רב־מארות׃ 
20O 028:028 בקום רשעים יסתר אדם ובאבדם ירבו צדיקים׃ 
20O 029:001 איש תוכחות מקשה־ערף פתע ישבר ואין מרפא׃ 
20O 029:002 ברבות צדיקים ישמח העם ובמשל רשע יאנח עם׃ 
20O 029:003 איש־אהב חכמה ישמח אביו ורעה זונות יאבד־הון׃ 
20O 029:004 מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה׃ 
20O 029:005 גבר מחליק על־רעהו רשת פורש על־פעמיו׃ 
20O 029:006 בפשע איש רע מוקש וצדיק ירון ושמח׃ 
20O 029:007 ידע צדיק דין דלים רשע לא־יבין דעת׃ 
20O 029:008 אנשי לצון יפיחו קריה וחכמים ישיבו אף׃ 
20O 029:009 איש־חכם נשפט את־איש אויל ורגז ושחק ואין נחת׃ 
20O 029:010 אנשי דמים ישנאו־תם וישרים יבקשו נפשו׃ 
20O 029:011 כל־רוחו יוציא כסיל וחכם באחור ישבחנה׃ 
20O 029:012 משל מקשיב על־דבר־שקר כל־משרתיו רשעים׃ 
20O 029:013 רש ואיש תככים נפגשו מאיר־עיני שניהם יהוה׃ 
20O 029:014 מלך שופט באמת דלים כסאו לעד יכון׃ 
20O 029:015 שבט ותוכחת יתן חכמה ונער משלח מביש אמו׃ 
20O 029:016 ברבות רשעים ירבה־פשע וצדיקים במפלתם יראו׃ 
20O 029:017 יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך׃  פ 
20O 029:018 באין חזון יפרע עם ושמר תורה אשרהו׃ 
20O 029:019 בדברים לא־יוסר עבד כי־יבין ואין מענה׃ 
20O 029:020 חזית איש אץ בדבריו תקוה לכסיל ממנו׃ 
20O 029:021 מפנק מנער עבדו ואחריתו יהיה מנון׃ 
20O 029:022 איש־אף יגרה מדון ובעל חמה רב־פשע׃ 
20O 029:023 גאות אדם תשפילנו ושפל־רוח יתמך כבוד׃ 
20O 029:024 חולק עם־גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד׃ 
20O 029:025 חרדת אדם יתן מוקש ובוטח ביהוה ישגב׃ 
20O 029:026 רבים מבקשים פני־מושל ומיהוה משפט־איש׃ 
20O 029:027 תועבת צדיקים איש עול ותועבת רשע ישר־דרך׃  פ 
20O 030:001 דברי ׀ אגור בן־יקה המשא נאם הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואכל׃ 
20O 030:002 כי בער אנכי מאיש ולא־בינת אדם לי׃ 
20O 030:003 ולא־למדתי חכמה ודעת קדשים אדע׃ 
20O 030:004 מי עלה־שמים ׀ וירד מי אסף־רוח ׀ בחפניו מי צרר־מים ׀ בשמלה מי הקים כל־אפסי־ארץ מה־שמו ומה־שם־בנו כי תדע׃ 
20O 030:005 כל־אמרת אלוה צרופה מגן הוא לחסים בו׃ 
20O 030:006 אל־תוסף על־דבריו פן־יוכיח בך ונכזבת׃  פ 
20O 030:007 תים שאלתי מאתך אל־תמנע ממני בטרם אמות׃ 
20O 030:008 שוא ׀ ודבר־כזב הרחק ממני ראש ועשר אל־תתן־לי הטריפני לחם חקי׃ 
20O 030:009 פן אשבע ׀ וכחשתי ואמרתי מי יהוה ופן־אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי׃  פ 
20O 030:010 אל־תלשן עבד אל־ [אדנו כ] (אדניו ק) פן־יקללך ואשמת׃ 
20O 030:011 דור אביו יקלל ואת־אמו לא יברך׃ 
20O 030:012 דור טהור בעיניו ומצאתו לא רחץ׃ 
20O 030:013 דור מה־רמו עיניו ועפעפיו ינשאו׃ 
20O 030:014 דור ׀ חרבות שניו ומאכלות מתלעתיו  לאכל עניים מארץ ואביונים מאדם׃  פ 
20O 030:015 לעלוקה  ׀ שתי בנות הב ׀ הב שלוש הנה לא תשבענה ארבע לא־אמרו הון׃ 
20O 030:016 שאול ועצר רחם ארץ לא־שבעה מים ואש לא־אמרה הון׃ 
20O 030:017 עין ׀ תלעג לאב ותבוז ליקהת־אם יקרוה ערבי־נחל ויאכלוה בני־נשר׃  פ 
20O 030:018 שלשה המה נפלאו ממני  [וארבע כ] (וארבעה ק) לא ידעתים׃ 
20O 030:019 דרך הנשר ׀ בשמים דרך נחש עלי צור דרך־אניה בלב־ים ודרך גבר בעלמה׃ 
20O 030:020 כן ׀ דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה ואמרה לא־פעלתי און׃  פ 
20O 030:021 תחת לוש רגזה ארץ ותחת ארבע לא־תוכל שאת׃ 
20O 030:022 תחת־עבד כי ימלוך ונבל כי ישבע־לחם׃ 
20O 030:023 תחת נואה כי תבעל ושפחה כי־תירש גברתה׃  פ 
20O 030:024 ארבעה הם קטני־ארץ והמה חכמים מחכמים׃ 
20O 030:025 הנמלים עם לא־עז ויכינו בקיץ לחמם׃ 
20O 030:026 פנים עם לא־עצום וישימו בסלע ביתם׃ 
20O 030:027 מלך אין לארבה ויצא חצץ כלו׃ 
20O 030:028 ממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך׃  פ 
20O 030:029 שלשה המה מיטיבי צעד וארבעה מיטבי לכת׃ 
20O 030:030 ליש גבור בבהמה ולא־ישוב מפני־כל׃ 
20O 030:031 זרזיר מתנים או־תיש ומלך אלקום עמו׃ 
20O 030:032 אם־נבלת בהתנשא ואם־זמות יד לפה׃ 
20O 030:033 כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ־אף יוציא דם ומיץ אפים יוציא ריב׃  פ 
20O 031:001 דברי למואל מלך משא א‍שר־יסרתו אמו׃ 
20O 031:002 מה־ברי ומה־בר־בטני ומה בר־נדרי׃ 
20O 031:003 אל־תתן לנשים חילך ודרכיך למחות מלכין׃ 
20O 031:004 אל למלכים ׀ למואל אל למלכים שתו־יין ולרוזנים [או כ] (אי ק) שכר׃ 
20O 031:005 פן־ישתה וישכח מחקק וישנה דין כל־בני־עני׃ 
20O 031:006 תנו־שכר לאובד ויין למרי נפש׃ 
20O 031:007 ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר־עוד׃ 
20O 031:008 פתח־פיך לאלם אל־דין כל־בני חלוף׃ 
20O 031:009 פתח־פיך שפט־צדק ודין עני ואביון׃  פ 
20O 031:010 אשת־חיל מי ימצא ורחק מפנינים מכרה׃ 
20O 031:011 בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר׃ 
20O 031:012 גמלתהו טוב ולא־רע כל ימי חייה ׃ 
20O 031:013 דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה׃ 
20O 031:014 היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה׃ 
20O 031:015 ותקם ׀ בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה׃ 
20O 031:016 זממה דה ותקחהו מפרי כפיה [נטע כ] (נטעה ק) כרם׃ 
20O 031:017 חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרעותיה׃ 
20O 031:018 טעמה כי־טוב סחרה לא־יכבה [בליל כ] (בלילה ק) נרה׃ 
20O 031:019 ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך׃ 
20O 031:020 כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון׃ 
20O 031:021 לא־תירא לביתה משלג כי כל־ביתה לבש שנים׃ 
20O 031:022 מרבדים עשתה־לה שש וארגמן לבושה׃ 
20O 031:023 נודע בשערים בעלה בשבתו עם־זקני־ארץ׃ 
20O 031:024 סדין עשתה ותמכר וחגור נתנה לכנעני׃ 
20O 031:025 עז־והדר לבושה ותשחק ליום אחרון׃ 
20O 031:026 פיה פתחה בחכמה ותורת־חסד על־לשונה׃ 
20O 031:027 צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל׃ 
20O 031:028 קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה׃ 
20O 031:029 רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה׃ 
20O 031:030 שקר החן והבל היפי אשה יראת־יהוה היא תתהלל׃ 
20O 031:031 תנו־לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה׃ 
21O 001:001 דברי קהלת בן־דוד מלך בירושלם׃ 
21O 001:002 הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל׃ 
21O 001:003 מה־יתרון לאדם בכל־עמלו שיעמל תחת השמש׃ 
21O 001:004 דור הלך ודור בא והארץ לעולם עמדת׃ 
21O 001:005 וזרח השמש ובא השמש ואל־מקומו שואף זורח הוא שם׃ 
21O 001:006 הולך אל־דרום וסובב אל־צפון סובב ׀ סבב הולך הרוח ועל־סביבתיו שב הרוח׃ 
21O 001:007 כל־הנחלים הלכים אל־הים והים איננו מלא אל־מקום שהנחלים הלכים שם הם שבים ללכת׃ 
21O 001:008 כל־הדברים יגעים לא־יוכל איש לדבר לא־תשבע עין לראות ולא־תמלא אזן משמע׃ 
21O 001:009 מה־שהיה הוא שיהיה ומה־שנעשה  הוא שיעשה ואין כל־חדש תחת השמש׃ 
21O 001:010 יש דבר שיאמר ראה־זה חדש הוא כבר היה לעלמים אשר היה מלפננו׃ 
21O 001:011 אין זכרון לראשנים וגם לאחרנים שיהיו לא־יהיה להם זכרון עם שיהיו לאחרנה׃  פ 
21O 001:012 אני קהלת הייתי מלך על־ישראל בירושלם׃ 
21O 001:013 ונתתי את־לבי לדרוש ולתור בחכמה על כל־אשר נעשה תחת השמים הוא ׀ ענין רע נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃ 
21O 001:014 ראיתי את־כל־המעשים שנעשו תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח׃ 
21O 001:015 מעות לא־יוכל לתקן וחסרון לא־יוכל להמנות׃ 
21O 001:016 דברתי אני עם־לבי לאמר אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה על כל־אשר־היה לפני על־ירושלם ולבי ראה הרבה חכמה ודעת׃ 
21O 001:017 ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללות ושכלות ידעתי שגם־זה הוא רעיון רוח׃ 
21O 001:018 כי ברב חכמה רב־כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב׃ 
21O 002:001 אמרתי  אני בלבי לכה־נא אנסכה בשמחה וראה בטוב והנה גם־הוא הבל׃ 
21O 002:002 לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה־זה עשה׃ 
21O 002:003 תרתי בלבי למשוך ביין את־בשרי ולבי נהג בחכמה ולאחז בסכלות עד אשר־אראה אי־זה טוב לבני האדם אשר יעשו תחת השמים מספר ימי חייהם׃ 
21O 002:004 הגדלתי מעשי בניתי לי בתים נטעתי לי כרמים׃ 
21O 002:005 עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל־פרי׃ 
21O 002:006 עשיתי לי ברכות מים להשקות מהם יער צומח עצים׃ 
21O 002:007 קניתי עבדים ושפחות ובני־בית היה לי גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי מכל שהיו לפני בירושלם׃ 
21O 002:008 כנסתי לי גם־כסף וזהב וסגלת מלכים והמדינות עשיתי לי שרים ושרות ותענוגת בני האדם שדה ושדות׃ 
21O 002:009 וגדלתי והוספתי מכל שהיה לפני בירושלם אף חכמתי עמדה לי׃ 
21O 002:010 וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם לא־מנעתי את־לבי מכל־שמחה כי־לבי שמח מכל־עמלי וזה־היה חלקי מכל־עמלי׃ 
21O 002:011 ופניתי אני בכל־מעשי שעשו ידי ובעמל שעמלתי לעשות והנה הכל הבל ורעות רוח ואין יתרון תחת השמש׃ 
21O 002:012 ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות כי ׀ מה האדם שיבוא אחרי המלך את אשר־כבר עשוהו׃ 
21O 002:013 וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן־הסכלות כיתרון האור מן־החשך׃ 
21O 002:014 החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך וידעתי גם־אני שמקרה אחד יקרה את־כלם׃ 
21O 002:015 ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם־אני יקרני ולמה חכמתי אני אז יותר ודברתי בלבי שגם־זה הבל׃ 
21O 002:016 כי אין זכרון לחכם עם־הכסיל לעולם בשכבר הימים הבאים הכל נשכח ואיך ימות החכם עם־הכסיל׃ 
21O 002:017 ושנאתי את־החיים כי רע עלי המעשה שנעשה תחת השמש כי־הכל הבל ורעות רוח׃ 
21O 002:018 ושנאתי אני את־כל־עמלי שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם שיהיה אחרי׃ 
21O 002:019 ומי יודע החכם יהיה או סכל וישלט בכל־עמלי שעמלתי ושחכמתי תחת השמש גם־זה הבל׃ 
21O 002:020 וסבותי אני ליאש את־לבי על כל־העמל שעמלתי תחת השמש׃ 
21O 002:021 כי־יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון ולאדם שלא עמל־בו יתננו חלקו גם־זה הבל ורעה רבה׃ 
21O 002:022 כי מה־הוה לאדם בכל־עמלו וברעיון לבו שהוא עמל תחת השמש׃ 
21O 002:023 כי כל־ימיו מכאבים וכעס ענינו גם־בלילה לא־שכב לבו גם־זה הבל הוא׃ 
21O 002:024 אין־טוב באדם שיאכל ושתה והראה את־נפשו טוב בעמלו גם־זה ראיתי אני כי מיד האלהים היא׃ 
21O 002:025 כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני׃ 
21O 002:026 כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים גם־זה הבל ורעות רוח׃ 
21O 003:001 לכל זמן ועת לכל־חפץ תחת השמים׃    ס 
21O 003:002 עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע׃ 
21O 003:003 עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות׃ 
21O 003:004 עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד׃ 
21O 003:005 עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק׃ 
21O 003:006 עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך׃ 
21O 003:007 עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר׃ 
21O 003:008 עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום׃    ס 
21O 003:009 מה־יתרון העושה באשר הוא עמל׃ 
21O 003:010 ראיתי את־הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃ 
21O 003:011 את־הכל עשה יפה בעתו גם את־העלם נתן בלבם מבלי אשר לא־ימצא האדם את־המעשה אשר־עשה האלהים מראש ועד־סוף׃ 
21O 003:012 ידעתי כי אין טוב בם כי אם־לשמוח ולעשות טוב בחייו׃ 
21O 003:013 וגם כל־האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל־עמלו מתת אלהים היא׃ 
21O 003:014 ידעתי כי כל־אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו׃ 
21O 003:015 מה־שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את־נרדף׃ 
21O 003:016 ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע׃ 
21O 003:017 אמרתי אני בלבי את־הצדיק ואת־הרשע ישפט האלהים כי־עת לכל־חפץ ועל כל־המעשה שם׃ 
21O 003:018 אמרתי אני בלבי על־דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם־בהמה המה להם׃ 
21O 003:019 כי מקרה בני־האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן־הבהמה אין כי הכל הבל׃ 
21O 003:020 הכל הולך אל־מקום אחד הכל היה מן־העפר והכל שב אל־העפר׃ 
21O 003:021 מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ׃ 
21O 003:022 וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי־הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו׃ 
21O 004:001 ושבתי אני ואראה את־כל־העשקים אשר נעשים תחת השמש והנה ׀ דמעת העשקים ואין להם מנחם ומיד עשקיהם כח ואין להם מנחם׃ 
21O 004:002 ושבח אני את־המתים שכבר מתו מן־החיים אשר המה חיים עדנה׃ 
21O 004:003 וטוב משניהם את אשר־עדן לא היה אשר לא־ראה את־המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש׃ 
21O 004:004 וראיתי אני את־כל־עמל ואת כל־כשרון המעשה כי היא קנאת־איש מרעהו גם־זה הבל ורעות רוח׃ 
21O 004:005 הכסיל חבק את־ידיו ואכל את־בשרו׃ 
21O 004:006 טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח׃ 
21O 004:007 ושבתי אני ואראה הבל תחת השמש׃ 
21O 004:008 יש אחד ואין שני גם בן ואח אין־לו ואין קץ לכל־עמלו גם־ [עיניו כ] (עינו ק) לא־תשבע עשר ולמי ׀ אני עמל ומחסר את־נפשי מטובה גם־זה הבל וענין רע הוא׃ 
21O 004:009 טובים השנים מן־האחד אשר יש־להם שכר טוב בעמלם׃ 
21O 004:010 כי אם־יפלו האחד יקים את־חברו ואילו האחד שיפול ואין שני להקימו׃ 
21O 004:011 גם אם־ישכבו שנים וחם להם ולאחד איך יחם׃ 
21O 004:012 ואם־יתקפו האחד השנים יעמדו נגדו והחוט המשלש לא במהרה ינתק׃ 
21O 004:013 טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל אשר לא־ידע להזהר עוד׃ 
21O 004:014 כי־מבית הסורים יצא למלך כי גם במלכותו נולד רש׃ 
21O 004:015 ראיתי את־כל־החיים המהלכים תחת השמש עם הילד השני אשר יעמד תחתיו׃ 
21O 004:016 אין־קץ לכל־העם לכל אשר־היה לפניהם גם האחרונים לא ישמחו־בו כי־גם־זה הבל ורעיון רוח׃ 
21O 004:017 שמר [רגליך כ] (רגלך ק) כאשר תלך אל־בית האלהים וקרוב לשמע מתת הכסילים זבח כי־אינם יודעים לעשות רע׃ 
21O 005:001 אל־תבהל על־פיך ולבך אל־ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על־הארץ על־כן  יהיו דבריך מעטים׃ 
21O 005:002 כי בא החלום ברב ענין וקול כסיל ברב דברים׃ 
21O 005:003 כאשר תדר נדר לאלהים אל־תאחר לשלמו כי אין חפץ בכסילים את אשר־תדר שלם׃ 
21O 005:004 טוב אשר לא־תדר משתדור ולא תשלם׃ 
21O 005:005 אל־תתן את־פיך לחטיא את־בשרך ואל־תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף האלהים על־קולך וחבל את־מעשה ידיך׃ 
21O 005:006 כי ברב חלמות והבלים ודברים הרבה כי את־האלהים ירא׃ 
21O 005:007 אם־עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל־תתמה על־החפץ כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם׃ 
21O 005:008 ויתרון ארץ בכל [היא כ] (הוא ק) מלך לשדה נעבד׃ 
21O 005:009 אהב כסף לא־ישבע כסף ומי־אהב בהמון לא תבואה גם־זה הבל׃ 
21O 005:010 ברבות הטובה רבו אוכליה ומה־כשרון לבעליה כי אם־ [ראית כ] (ראות ק) עיניו׃ 
21O 005:011 מתוקה שנת העבד אם־מעט ואם־הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון׃ 
21O 005:012 יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עשר שמור לבעליו לרעתו׃ 
21O 005:013 ואבד העשר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה׃ 
21O 005:014 כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא ומאומה לא־ישא בעמלו שילך בידו׃ 
21O 005:015 וגם־זה רעה חולה כל־עמת שבא כן ילך ומה־יתרון לו שיעמל לרוח׃ 
21O 005:016 גם כל־ימיו בחשך יאכל וכעס הרבה וחליו וקצף׃ 
21O 005:017 הנה אשר־ראיתי אני טוב אשר־יפה לאכול־ולשתות ולראות טובה בכל־עמלו ׀ שיעמל תחת־השמש מספר ימי־ [חיו כ] (חייו  ק) אשר־נתן־לו האלהים כי־הוא חלקו׃ 
21O 005:018 גם כל־האדם אשר נתן־לו האלהים עשר ונכסים והשליטו לאכל ממנו ולשאת את־חלקו ולשמח בעמלו זה מתת אלהים היא׃ 
21O 005:019 כי לא הרבה יזכר את־ימי חייו כי האלהים מענה בשמחת לבו׃ 
21O 006:001 יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על־האדם׃ 
21O 006:002 איש אשר יתן־לו האלהים עשר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו ׀ מכל אשר־יתאוה ולא־ישליטנו האלהים לאכל ממנו כי איש נכרי יאכלנו זה הבל וחלי רע הוא׃ 
21O 006:003 אם־יוליד איש מאה ושנים רבות יחיה ורב ׀ שיהיו ימי־שניו ונפשו לא־תשבע מן־הטובה וגם־קבורה לא־היתה לו אמרתי טוב ממנו הנפל׃ 
21O 006:004 כי־בהבל בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכסה׃ 
21O 006:005 גם־שמש לא־ראה ולא ידע נחת לזה מזה׃ 
21O 006:006 ואלו חיה אלף שנים פעמים וטובה לא ראה הלא אל־מקום אחד הכל הולך׃ 
21O 006:007 כל־עמל האדם לפיהו וגם־הנפש לא תמלא׃ 
21O 006:008 כי מה־יותר לחכם מן־הכסיל מה־לעני יודע להלך נגד החיים׃ 
21O 006:009 טוב מראה עינים מהלך־נפש גם־זה הבל ורעות רוח׃ 
21O 006:010 מה־שהיה כבר נקרא שמו ונודע אשר־הוא אדם ולא־יוכל לדין עם [שהתקיף כ] (שתקיף ק) ממנו׃ 
21O 006:011 כי יש־דברים הרבה מרבים הבל מה־יתר לאדם׃ 
21O 006:012 כי מי־יודע מה־טוב לאדם בחיים מספר ימי־חיי הבלו ויעשם כצל אשר מי־יגיד לאדם מה־יהיה אחריו תחת השמש׃ 
21O 007:001 טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו׃ 
21O 007:002 טוב ללכת אל־בית־אבל מלכת אל־בית משתה באשר הוא סוף כל־האדם והחי יתן אל־לבו׃ 
21O 007:003 טוב כעס משחק כי־ברע פנים ייטב לב׃ 
21O 007:004 לב חכמים בבית אבל ולב כסילים בבית שמחה׃ 
21O 007:005 טוב לשמע גערת חכם מאיש שמע שיר כסילים׃ 
21O 007:006 כי כקול הסירים תחת הסיר כן שחק הכסיל וגם־זה הבל׃ 
21O 007:007 כי העשק יהולל חכם ויאבד את־לב מתנה׃ 
21O 007:008 טוב אחרית דבר מראשיתו טוב ארך־רוח מגבה־רוח׃ 
21O 007:009 אל־תבהל ברוחך לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח׃ 
21O 007:010 אל־תאמר מה היה שהימים הראשנים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על־זה׃ 
21O 007:011 טובה חכמה עם־נחלה ויתר לראי השמש׃ 
21O 007:012 כי בצל החכמה בצל הכסף ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה׃ 
21O 007:013 ראה את־מעשה האלהים כי מי יוכל לתקן את אשר עותו׃ 
21O 007:014 ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה גם את־זה לעמת־זה עשה האלהים על־דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה׃ 
21O 007:015 את־הכל ראיתי בימי הבלי יש צדיק אבד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו׃ 
21O 007:016 אל־תהי צדיק הרבה ואל־תתחכם יותר למה תשומם׃ 
21O 007:017 אל־תרשע הרבה ואל־תהי סכל למה תמות בלא עתך׃ 
21O 007:018 טוב אשר תאחז בזה וגם־מזה אל־תנח את־ידך כי־ירא אלהים יצא את־כלם׃ 
21O 007:019 החכמה תעז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר׃ 
21O 007:020 כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה־טוב ולא יחטא׃ 
21O 007:021 גם לכל־הדברים אשר ידברו אל־תתן לבך אשר לא־תשמע את־עבדך מקללך׃ 
21O 007:022 כי גם־פעמים רבות ידע לבך אשר גם־ [את כ] (אתה ק) קללת אחרים׃ 
21O 007:023 כל־זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני׃ 
21O 007:024 רחוק מה־שהיה ועמק ׀ עמק מי ימצאנו׃ 
21O 007:025 סבותי אני ולבי לדעת ולתור ובקש חכמה וחשבון ולדעת רשע כסל והסכלות הוללות׃ 
21O 007:026 ומוצא אני מר ממות את־האשה אשר־היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה טוב לפני האלהים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה׃ 
21O 007:027 ראה זה מצאתי אמרה קהלת אחת לאחת למצא חשבון׃ 
21O 007:028 אשר עוד־בקשה נפשי ולא מצאתי אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל־אלה לא מצאתי׃ 
21O 007:029 לבד ראה־זה מצאתי אשר עשה האלהים את־האדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים׃ 
21O 008:001 מי כהחכם ומי יודע פשר דבר חכמת אדם תאיר פניו ועז פניו ישנא׃ 
21O 008:002 אני פי־מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים׃ 
21O 008:003 אל־תבהל מפניו תלך אל־תעמד בדבר רע כי כל־אשר יחפץ יעשה׃ 
21O 008:004 באשר דבר־מלך שלטון ומי יאמר־לו מה־תעשה׃ 
21O 008:005 שומר מצוה לא ידע דבר רע ועת ומשפט ידע לב חכם׃ 
21O 008:006 כי לכל־חפץ יש עת ומשפט כי־רעת האדם רבה עליו׃ 
21O 008:007 כי־איננו ידע מה־שיהיה כי כאשר יהיה מי יגיד לו׃ 
21O 008:008 אין אדם שליט ברוח לכלוא את־הרוח ואין שלטון ביום המות ואין משלחת במלחמה ולא־ימלט רשע את־בעליו׃ 
21O 008:009 את־כל־זה ראיתי ונתון את־לבי לכל־מעשה אשר נעשה תחת השמש עת אשר שלט האדם באדם לרע לו׃ 
21O 008:010 ובכן ראיתי רשעים קברים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן־עשו גם־זה הבל׃ 
21O 008:011 אשר אין־נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה על־כן מלא לב בני־האדם בהם לעשות רע׃ 
21O 008:012 אשר חטא עשה רע מאת ומאריך לו כי גם־יודע אני אשר יהיה־טוב ליראי האלהים אשר ייראו מלפניו׃ 
21O 008:013 וטוב לא־יהיה לרשע ולא־יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני אלהים׃ 
21O 008:014 יש־הבל אשר נעשה על־הארץ אשר ׀ יש צדיקים אשר מגיע אלהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אלהם כמעשה הצדיקים אמרתי שגם־זה הבל׃ 
21O 008:015 ושבחתי אני את־השמחה אשר אין־טוב לאדם תחת השמש כי אם־לאכול ולשתות ולשמוח והוא ילונו בעמלו ימי חייו אשר־נתן־לו האלהים תחת השמש׃ 
21O 008:016 כאשר נתתי את־לבי לדעת חכמה ולראות את־הענין אשר נעשה על־הארץ כי גם ביום ובלילה שנה בעיניו איננו ראה׃ 
21O 008:017 וראיתי את־כל־מעשה האלהים כי לא יוכל האדם למצוא את־המעשה אשר נעשה תחת־השמש בשל אשר יעמל האדם לבקש ולא ימצא וגם אם־יאמר החכם לדעת לא יוכל למצא׃ 
21O 009:001 כי את־כל־זה נתתי אל־לבי ולבור את־כל־זה אשר הצדיקים והחכמים ועבדיהם ביד האלהים גם־אהבה גם־שנאה אין יודע האדם הכל לפניהם׃ 
21O 009:002 הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא ולזבח ולאשר איננו זבח כטוב כחטא הנשבע כאשר שבועה ירא׃ 
21O 009:003 זה ׀ רע בכל אשר־נעשה תחת השמש כי־מקרה אחד לכל וגם לב בני־האדם מלא־רע והוללות בלבבם בחייהם ואחריו אל־המתים׃ 
21O 009:004 כי־מי אשר [יבחר כ] (יחבר ק) אל כל־החיים יש בטחון כי־לכלב חי הוא טוב מן־האריה המת׃ 
21O 009:005 כי החיים יודעים שימתו והמתים אינם יודעים מאומה ואין־עוד להם שכר כי נשכח זכרם׃ 
21O 009:006 גם אהבתם גם־שנאתם גם־קנאתם כבר אבדה וחלק אין־להם עוד לעולם בכל אשר־נעשה תחת השמש׃ 
21O 009:007 לך אכל בשמחה לחמך ושתה בלב־טוב יינך כי כבר רצה האלהים את־מעשיך׃ 
21O 009:008 בכל־עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על־ראשך אל־יחסר׃ 
21O 009:009 ראה חיים עם־אשה אשר־אהבת כל־ימי חיי הבלך אשר נתן־לך תחת השמש כל ימי הבלך כי הוא חלקך בחיים ובעמלך אשר־אתה עמל תחת השמש׃ 
21O 009:010 כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הלך שמה׃    ס 
21O 009:011 שבתי וראה תחת־השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבנים עשר וגם לא לידעים חן כי־עת ופגע יקרה את־כלם׃ 
21O 009:012 כי גם לא־ידע האדם את־עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפרים האחזות בפח כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאם׃ 
21O 009:013 גם־זה ראיתי חכמה תחת השמש וגדולה היא אלי׃ 
21O 009:014 עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא־אליה מלך גדול וסבב אתה ובנה עליה מצודים גדלים׃ 
21O 009:015 ומצא בה איש מסכן חכם ומלט־הוא את־העיר בחכמתו ואדם לא זכר את־האיש המסכן ההוא׃ 
21O 009:016 ואמרתי אני טובה חכמה מגבורה וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים׃ 
21O 009:017 דברי חכמים בנחת נשמעים מזעקת מושל בכסילים׃ 
21O 009:018 טובה חכמה מכלי קרב וחוטא אחד יאבד טובה הרבה׃ 
21O 010:001 זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט׃ 
21O 010:002 לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו׃ 
21O 010:003 וגם־בדרך [כשהסכל כ] (כשסכל  ק) הלך לבו חסר ואמר לכל סכל הוא׃ 
21O 010:004 אם־רוח המושל תעלה עליך מקומך אל־תנח כי מרפא יניח חטאים גדולים׃ 
21O 010:005 יש רעה ראיתי תחת השמש כשגגה שיצא מלפני השליט׃ 
21O 010:006 נתן הסכל במרומים רבים ועשירים בשפל ישבו׃ 
21O 010:007 ראיתי עבדים על־סוסים ושרים הלכים כעבדים על־הארץ׃ 
21O 010:008 חפר גומץ בו יפול ופרץ גדר ישכנו נחש׃ 
21O 010:009 מסיע אבנים יעצב בהם בוקע עצים יסכן בם׃ 
21O 010:010 אם־קהה הברזל והוא לא־פנים קלקל וחילים יגבר ויתרון הכשיר  חכמה׃ 
21O 010:011 אם־ישך הנחש בלוא־לחש ואין יתרון לבעל הלשון׃ 
21O 010:012 דברי פי־חכם חן ושפתות כסיל תבלענו׃ 
21O 010:013 תחלת דברי־פיהו סכלות ואחרית פיהו הוללות רעה׃ 
21O 010:014 והסכל ירבה דברים לא־ידע האדם מה־שיהיה ואשר יהיה מאחריו מי יגיד לו׃ 
21O 010:015 עמל הכסילים תיגענו אשר לא־ידע ללכת אל־עיר׃ 
21O 010:016 אי־לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו׃ 
21O 010:017 אשריך ארץ שמלכך בן־חורים ושריך בעת יאכלו בגבורה ולא בשתי׃ 
21O 010:018 בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלף הבית׃ 
21O 010:019 לשחוק עשים לחם ויין ישמח חיים והכסף יענה את־הכל׃ 
21O 010:020 גם במדעך מלך אל־תקלל ובחדרי משכבך אל־תקלל עשיר כי עוף השמים יוליך את־הקול ובעל [הכנפים כ] (כנפים ק) יגיד דבר׃ 
21O 011:001 שלח לחמך על־פני המים כי־ברב הימים תמצאנו׃ 
21O 011:002 תן־חלק לשבעה וגם לשמונה כי לא תדע מה־יהיה רעה על־הארץ׃ 
21O 011:003 אם־ימלאו העבים גשם על־הארץ יריקו ואם־יפול עץ בדרום ואם בצפון מקום שיפול העץ שם יהוא׃ 
21O 011:004 שמר רוח לא יזרע וראה בעבים לא יקצור׃ 
21O 011:005 כאשר אינך יודע מה־דרך הרוח כעצמים בבטן המלאה ככה לא תדע את־מעשה האלהים אשר יעשה את־הכל׃ 
21O 011:006 בבקר זרע את־זרעך ולערב אל־תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או־זה ואם־שניהם כאחד טובים׃ 
21O 011:007 ומתוק האור וטוב לעינים לראות את־השמש׃ 
21O 011:008 כי אם־שנים הרבה יחיה האדם בכלם ישמח ויזכר את־ימי החשך כי־הרבה יהיו כל־שבא הבל׃ 
21O 011:009 שמח בחור בילדותיך ויטיבך לבך בימי בחורותך והלך בדרכי לבך ובמראי עיניך ודע כי על־כל־אלה יביאך האלהים במשפט׃ 
21O 011:010 והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך כי־הילדות והשחרות הבל׃ 
21O 012:001 וזכר את־בוראיך בימי בחורתיך עד אשר לא־יבאו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין־לי בהם חפץ׃ 
21O 012:002 עד אשר לא־תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם׃ 
21O 012:003 ביום שיזעו שמרי הבית והתעותו אנשי החיל ובטלו הטחנות כי מעטו וחשכו הראות בארבות׃ 
21O 012:004 וסגרו דלתים בשוק בשפל קול הטחנה ויקום לקול הצפור וישחו כל־בנות השיר׃ 
21O 012:005 גם מגבה יראו וחתחתים בדרך וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה כי־הלך האדם אל־בית עולמו וסבבו בשוק הספדים׃ 
21O 012:006 עד אשר לא־ [ירחק כ] (ירתק ק) חבל הכסף ותרץ גלת הזהב ותשבר כד על־המבוע ונרץ הגלגל אל־הבור׃ 
21O 012:007 וישב העפר על־הארץ כשהיה והרוח תשוב אל־האלהים אשר נתנה׃ 
21O 012:008 הבל הבלים אמר הקוהלת הכל הבל׃ 
21O 012:009 ויתר שהיה קהלת חכם עוד למד־דעת את־העם ואזן וחקר תקן משלים הרבה׃ 
21O 012:010 בקש קהלת למצא דברי־חפץ וכתוב ישר דברי אמת׃ 
21O 012:011 דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי אספות נתנו מרעה אחד׃ 
21O 012:012 ויתר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגעת בשר׃ 
21O 012:013 סוף דבר הכל נשמע את־האלהים ירא ואת־מצותיו שמור כי־זה כל־האדם׃ 
21O 012:014 כי את־כל־מעשה האלהים יבא במשפט על כל־נעלם אם־טוב ואם־רע׃ 
22O 001:001 שיר השירים אשר לשלמה׃ 
22O 001:002 ישקני מנשיקות פיהו כי־טובים דדיך מיין׃ 
22O 001:003 לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על־כן עלמות אהבוך׃ 
22O 001:004 משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך נזכירה דדיך מיין מישרים אהבוך׃    ס 
22O 001:005 שחורה אני ונאוה בנות ירושלם כאהלי קדר כיריעות שלמה׃ 
22O 001:006 אל־תראוני שאני שחרחרת ששזפתני השמש בני אמי נחרו־בי שמני נטרה את־הכרמים כרמי שלי לא נטרתי׃ 
22O 001:007 הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים שלמה אהיה כעטיה על עדרי חבריך׃ 
22O 001:008 אם־לא תדעי לך היפה בנשים צאי־לך בעקבי הצאן ורעי את־גדיתיך על משכנות הרעים׃    ס 
22O 001:009 לססתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי׃ 
22O 001:010 נאוו לחייך בתרים צוארך בחרוזים׃ 
22O 001:011 תורי זהב נעשה־לך עם נקדות הכסף׃ 
22O 001:012 עד־שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו׃ 
22O 001:013 צרור המר ׀ דודי לי בין שדי ילין׃ 
22O 001:014 אשכל הכפר ׀ דודי לי בכרמי עין גדי׃    ס 
22O 001:015 הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים׃ 
22O 001:016 הנך יפה דודי אף נעים אף־ערשנו רעננה׃ 
22O 001:017 קרות בתינו ארזים [רחיטנו כ] (רהיטנו ק) ברותים׃ 
22O 002:001 אני חבצלת השרון שושנת העמקים׃ 
22O 002:002 כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות׃ 
22O 002:003 כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי׃ 
22O 002:004 הביאני אל־בית היין ודגלו עלי אהבה׃ 
22O 002:005 סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי־חולת אהבה אני׃ 
22O 002:006 שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני׃ 
22O 002:007 השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם־תעירו ׀ ואם־תעוררו את־האהבה עד שתחפץ׃    ס 
22O 002:008 קול דודי הנה־זה בא מדלג על־ההרים מקפץ על־הגבעות׃ 
22O 002:009 דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה־זה עומד אחר כתלנו משגיח מן־החלנות מציץ מן־החרכים׃ 
22O 002:010 ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי־לך׃ 
22O 002:011 כי־הנה [הסתו כ] (הסתיו ק) עבר הגשם חלף הלך לו׃ 
22O 002:012 הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו׃ 
22O 002:013 התאנה חנטה פגיה והגפנים ׀ סמדר נתנו ריח קומי [לכי כ] (לך ק) רעיתי יפתי ולכי־לך׃    ס 
22O 002:014 יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את־מראיך השמיעיני את־קולך כי־קולך ערב ומראיך נאוה׃    ס 
22O 002:015 אחזו־לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר׃ 
22O 002:016 דודי לי ואני לו הרעה בשושנים׃ 
22O 002:017 עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה־לך דודי לצבי או לעפר האילים על־הרי בתר׃    ס 
22O 003:001 על־משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו׃ 
22O 003:002 אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו׃ 
22O 003:003 מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם׃ 
22O 003:004 כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד־שהביאתיו אל־בית אמי ואל־חדר הורתי׃ 
22O 003:005 השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם־תעירו ׀ ואם־תעוררו את־האהבה עד שתחפץ׃    ס 
22O 003:006 מי זאת עלה מן־המדבר כתימרות עשן מקטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל׃ 
22O 003:007 הנה מטתו שלשלמה ששים גברים סביב לה מגברי ישראל׃ 
22O 003:008 כלם  אחזי חרב מלמדי מלחמה איש חרבו על־ירכו מפחד בלילות׃    ס 
22O 003:009 אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון׃ 
22O 003:010 עמודיו עשה כסף רפידתו זהב מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלם׃ 
22O 003:011 צאינה ׀ וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה־לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו׃    ס 
22O 004:001 הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים מבעד לצמתך שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד׃ 
22O 004:002 שניך כעדר הקצובות שעלו מן־הרחצה שכלם מתאימות ושכלה אין בהם׃ 
22O 004:003 כחוט השני שפתתיך ומדבריך נאוה כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך׃ 
22O 004:004 כמגדל  דויד צוארך בנוי לתלפיות אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים׃ 
22O 004:005 שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה הרועים בשושנים׃ 
22O 004:006 עד שיפוח היום ונסו הצללים אלך לי אל־הר המור ואל־גבעת הלבונה׃ 
22O 004:007 כלך יפה רעיתי ומום אין בך׃    ס 
22O 004:008 אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי ׀ מראש אמנה מראש שניר וחרמון ממענות אריות מהררי נמרים׃ 
22O 004:009 לבבתני אחתי כלה לבבתיני [באחד כ] (באחת ק) מעיניך באחד ענק מצורניך׃ 
22O 004:010 מה־יפו דדיך אחתי כלה מה־טבו דדיך מיין וריח שמניך מכל־בשמים׃ 
22O 004:011 נפת תטפנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך וריח שלמתיך כריח לבנון׃    ס 
22O 004:012 גן ׀ נעול אחתי כלה גל נעול מעין חתום׃ 
22O 004:013 שלחיך פרדס רמונים עם פרי מגדים כפרים עם־נרדים׃ 
22O 004:014 נרד ׀ וכרכם קנה וקנמון עם כל־עצי לבונה מר ואהלות עם כל־ראשי בשמים׃ 
22O 004:015 מעין גנים באר מים חיים ונזלים מן־לבנון׃ 
22O 004:016 עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו׃ 
22O 005:001 באתי לגני אחתי כלה אריתי מורי עם־בשמי אכלתי יערי עם־דבשי שתיתי ייני עם־חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים׃    ס 
22O 005:002 אני ישנה ולבי ער קול ׀ דודי דופק פתחי־לי אחתי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא־טל קוצותי רסיסי לילה׃ 
22O 005:003 פשטתי את־כתנתי איככה אלבשנה רחצתי את־רגלי איככה אטנפם׃ 
22O 005:004 דודי שלח ידו מן־החר ומעי המו עליו׃ 
22O 005:005 קמתי אני לפתח לדודי וידי נטפו־מור ואצבעתי מור עבר על כפות המנעול׃ 
22O 005:006 פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני׃ 
22O 005:007 מצאני השמרים הסבבים בעיר הכוני פצעוני נשאו את־רדידי מעלי שמרי החמות׃ 
22O 005:008 השבעתי אתכם בנות ירושלם אם־תמצאו את־דודי מה־תגידו לו שחולת אהבה אני׃ 
22O 005:009 מה־דודך מדוד היפה בנשים מה־דודך מדוד שככה השבעתנו׃ 
22O 005:010 דודי צח ואדום דגול מרבבה׃ 
22O 005:011 ראשו כתם פז קוצותיו  תלתלים שחרות כעורב׃ 
22O 005:012 עיניו כיונים על־אפיקי מים רחצות בחלב ישבות על־מלאת׃ 
22O 005:013 לחיו כערוגת הבשם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים נטפות מור עבר׃ 
22O 005:014 ידיו גלילי זהב ממלאים בתרשיש מעיו עשת שן מעלפת ספירים׃ 
22O 005:015 שוקיו עמודי שש מיסדים על־אדני־פז מראהו כלבנון בחור כארזים׃ 
22O 005:016 חכו ממתקים וכלו מחמדים זה דודי וזה רעי בנות ירושלם׃ 
22O 006:001 אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך׃ 
22O 006:002 דודי ירד לגנו לערוגות הבשם לרעות בגנים וללקט שושנים׃ 
22O 006:003 אני לדודי ודודי לי הרעה בשושנים׃    ס 
22O 006:004 יפה את רעיתי כתרצה נאוה כירושלם אימה כנדגלות׃ 
22O 006:005 הסבי עיניך מנגדי שהם  הרהיבני שערך כעדר העזים שגלשו מן־הגלעד׃ 
22O 006:006 שניך כעדר הרחלים שעלו מן־הרחצה שכלם מתאימות ושכלה אין בהם׃ 
22O 006:007 כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך׃ 
22O 006:008 ששים המה מלכות ושמנים פילגשים ועלמות אין מספר׃ 
22O 006:009 אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופילגשים ויהללוה׃    ס 
22O 006:010 מי־זאת הנשקפה כמו־שחר יפה כלבנה ברה כחמה אימה כנדגלות׃    ס 
22O 006:011 אל־גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל לראות הפרחה הגפן הנצו הרמנים׃ 
22O 006:012 לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי־נדיב׃ 
22O 007:001 שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה־בך מה־תחזו בשולמית כמחלת המחנים׃ 
22O 007:002 מה־יפו פעמיך בנעלים בת־נדיב חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן׃ 
22O 007:003 שררך אגן הסהר אל־יחסר המזג בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים׃ 
22O 007:004 שני שדיך כשני עפרים תאמי צביה׃ 
22O 007:005 צוארך כמגדל השן עיניך ברכות בחשבון על־שער בת־רבים אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק׃ 
22O 007:006 ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים׃ 
22O 007:007 מה־יפית ומה־נעמת אהבה בתענוגים׃ 
22O 007:008 זאת קומתך דמתה לתמר ושדיך לאשכלות׃ 
22O 007:009 אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסניו ויהיו־נא שדיך כאשכלות הגפן וריח  אפך כתפוחים׃ 
22O 007:010 וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים׃ 
22O 007:011 אני לדודי ועלי תשוקתו׃    ס 
22O 007:012 לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים׃ 
22O 007:013 נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים שם אתן את־דדי לך׃ 
22O 007:014  הדודאים נתנו־ריח ועל־פתחינו כל־מגדים חדשים גם־ישנים דודי צפנתי לך׃ 
22O 008:001 מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ אשקך גם לא־יבוזו לי׃ 
22O 008:002 אנהגך אביאך אל־בית אמי תלמדני אשקך מיין הרקח מעסיס רמני׃ 
22O 008:003 שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני׃ 
22O 008:004 השבעתי אתכם בנות ירושלם מה־תעירו ׀ ומה־תעררו את־האהבה עד שתחפץ׃    ס 
22O 008:005 מי זאת עלה מן־המדבר מתרפקת על־דודה תחת התפוח עוררתיך מה חבלתך אמך שמה חבלה ילדתך׃ 
22O 008:006 שימני כחותם על־לבך כחותם על־זרועך כי־עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבתיה׃ 
22O 008:007 מים רבים לא יוכלו לכבות את־האהבה ונהרות לא ישטפוה אם־יתן איש את־כל־הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו׃    ס 
22O 008:008 אחות לנו קטנה ושדים אין לה מה־נעשה לאחתנו ביום שידבר־בה׃ 
22O 008:009 אם־חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם־דלת היא נצור עליה לוח ארז׃ 
22O 008:010 אני חומה ושדי כמגדלות אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום׃  פ 
22O 008:011 כרם היה לשלמה בבעל המון נתן את־הכרם לנטרים איש יבא בפריו אלף כסף׃ 
22O 008:012 כרמי שלי לפני האלף לך שלמה ומאתים לנטרים את־פריו׃ 
22O 008:013 היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני׃ 
22O 008:014 ברח ׀ דודי ודמה־לך לצבי או לעפר האילים על הרי בשמים׃ 
23O 001:001 חזון ישעיהו בן־אמוץ אשר חזה על־יהודה וירושלם בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה׃ 
23O 001:002 שמעו שמים והאזיני ארץ כי יהוה דבר בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי׃ 
23O 001:003 ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן׃ 
23O 001:004 הוי ׀ גוי חטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים עזבו את־יהוה נאצו את־קדוש ישראל נזרו אחור׃ 
23O 001:005 על מה תכו עוד תוסיפו סרה כל־ראש לחלי וכל־לבב דוי׃ 
23O 001:006 מכף־רגל ועד־ראש אין־בו מתם פצע וחבורה ומכה טריה לא־זרו ולא חבשו ולא רככה בשמן׃ 
23O 001:007 ארצכם שממה עריכם שרפות אש אדמתכם לנגדכם זרים אכלים אתה ושממה כמהפכת זרים׃ 
23O 001:008 ונותרה בת־ציון כסכה בכרם כמלונה במקשה כעיר נצורה׃ 
23O 001:009 לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו׃    ס 
23O 001:010 שמעו דבר־יהוה קציני סדם האזינו תורת אלהינו עם עמרה׃ 
23O 001:011 למה־לי רב־זבחיכם יאמר יהוה שבעתי עלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי׃ 
23O 001:012 כי תבאו לראות פני מי־בקש זאת מידכם רמס חצרי׃ 
23O 001:013 לא תוסיפו הביא מנחת־שוא קטרת תועבה היא לי חדש ושבת קרא מקרא לא־אוכל און ועצרה׃ 
23O 001:014 חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטרח נלאיתי נשא׃ 
23O 001:015 ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי־תרבו תפלה אינני שמע ידיכם דמים מלאו׃ 
23O 001:016 רחצו הזכו הסירו רע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע׃ 
23O 001:017 למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה׃    ס 
23O 001:018 לכו־נא ונוכחה יאמר יהוה אם־יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם־יאדימו כתולע כצמר יהיו׃ 
23O 001:019 אם־תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו׃ 
23O 001:020 ואם־תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי פי יהוה דבר׃    ס 
23O 001:021 איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים׃ 
23O 001:022 כספך היה לסיגים סבאך מהול במים׃ 
23O 001:023 שריך סוררים וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמנים יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא־יבוא אליהם׃  פ 
23O 001:024 לכן נאם האדון יהוה צבאות אביר ישראל הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי׃ 
23O 001:025 ואשיבה ידי עליך ואצרף כבר סיגיך ואסירה כל־בדיליך׃ 
23O 001:026 ואשיבה שפטיך כבראשנה ויעציך כבתחלה אחרי־כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה׃ 
23O 001:027 ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה׃ 
23O 001:028 ושבר פשעים וחטאים יחדו ועזבי יהוה יכלו׃ 
23O 001:029 כי יבשו מאילים אשר חמדתם ותחפרו מהגנות אשר בחרתם׃ 
23O 001:030 כי תהיו כאלה נבלת עלה וכגנה אשר־מים אין לה׃ 
23O 001:031 והיה החסן לנערת ופעלו לניצוץ ובערו שניהם יחדו ואין מכבה׃    ס 
23O 002:001 הדבר אשר חזה ישעיהו בן־אמוץ על־יהודה וירושלם׃ 
23O 002:002 והיה ׀ באחרית הימים נכון יהיה הר בית־יהוה בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל־הגוים׃ 
23O 002:003 והלכו עמים רבים ואמרו לכו ׀ ונעלה אל־הר־יהוה אל־בית אלהי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר־יהוה מירושלם׃ 
23O 002:004 ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא־ישא גוי אל־גוי חרב ולא־ילמדו עוד מלחמה׃  פ 
23O 002:005 בית יעקב לכו ונלכה באור יהוה׃ 
23O 002:006 כי נטשתה עמך בית יעקב כי מלאו מקדם ועננים כפלשתים ובילדי נכרים ישפיקו׃ 
23O 002:007 ותמלא ארצו כסף וזהב ואין קצה לאצרתיו ותמלא ארצו סוסים ואין קצה למרכבתיו׃ 
23O 002:008 ותמלא ארצו אלילים למעשה ידיו ישתחוו לאשר עשו אצבעתיו׃ 
23O 002:009 וישח אדם וישפל־איש ואל־תשא להם׃ 
23O 002:010 בוא בצור והטמן בעפר מפני פחד יהוה ומהדר גאנו׃ 
23O 002:011 עיני גבהות אדם שפל ושח רום אנשים ונשגב יהוה לבדו ביום ההוא׃    ס 
23O 002:012 כי יום ליהוה צבאות על כל־גאה ורם ועל כל־נשא ושפל׃ 
23O 002:013 ועל כל־ארזי הלבנון הרמים והנשאים ועל כל־אלוני הבשן׃ 
23O 002:014 ועל כל־ההרים הרמים ועל כל־הגבעות הנשאות׃ 
23O 002:015 ועל כל־מגדל גבה  ועל כל־חומה בצורה׃ 
23O 002:016 ועל כל־אניות תרשיש ועל כל־שכיות החמדה׃ 
23O 002:017 ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב יהוה לבדו ביום ההוא׃ 
23O 002:018 והאלילים כליל יחלף׃ 
23O 002:019 ובאו במערות צרים ובמחלות עפר מפני פחד יהוה ומהדר גאונו בקומו לערץ הארץ׃ 
23O 002:020 ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו אשר עשו־לו להשתחות לחפר פרות ולעטלפים׃ 
23O 002:021 לבוא בנקרות הצרים ובסעפי הסלעים מפני פחד יהוה ומהדר גאונו בקומו לערץ הארץ׃ 
23O 002:022 חדלו לכם מן־האדם אשר נשמה באפו כי־במה נחשב הוא׃  פ 
23O 003:001 כי הנה האדון יהוה צבאות מסיר מירושלם ומיהודה משען ומשענה כל משען־לחם וכל משען־מים׃ 
23O 003:002 גבור ואיש מלחמה שופט ונביא וקסם וזקן׃ 
23O 003:003 שר־חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש׃ 
23O 003:004 ונתתי נערים שריהם ותעלולים ימשלו־בם׃ 
23O 003:005 ונגש העם איש באיש ואיש ברעהו ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד׃ 
23O 003:006 כי־יתפש איש באחיו בית אביו שמלה לכה קצין תהיה־לנו והמכשלה הזאת תחת ידך׃ 
23O 003:007 ישא ביום ההוא ׀ לאמר לא־אהיה חבש ובביתי אין לחם ואין שמלה לא תשימני קצין עם׃ 
23O 003:008 כי כשלה ירושלם ויהודה נפל כי־לשונם ומעלליהם אל־יהוה למרות עני כבודו׃ 
23O 003:009 הכרת פניהם ענתה בם וחטאתם כסדם הגידו לא כחדו אוי לנפשם כי־גמלו להם רעה׃ 
23O 003:010 אמרו צדיק כי־טוב כי־פרי מעלליהם יאכלו׃ 
23O 003:011 אוי לרשע רע כי־גמול ידיו יעשה לו׃ 
23O 003:012 עמי נגשיו מעולל ונשים משלו בו עמי מאשריך מתעים ודרך ארחתיך בלעו׃    ס 
23O 003:013 נצב לריב יהוה ועמד לדין עמים׃ 
23O 003:014 יהוה במשפט יבוא עם־זקני עמו ושריו ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם׃ 
23O 003:015 [מלכם כ] (מה ־לכם ק) תדכאו עמי ופני עניים תטחנו נאם־אדני יהוה צבאות׃    ס 
23O 003:016 ויאמר יהוה יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה [נטוות כ] (נטויות ק) גרון ומשקרות עינים הלוך וטפף תלכנה וברגליהם תעכסנה׃ 
23O 003:017 ושפח אדני קדקד בנות ציון ויהוה פתהן יערה׃    ס 
23O 003:018 ביום ההוא יסיר אדני את תפארת העכסים והשביסים והשהרנים׃ 
23O 003:019 הנטיפות והשירות והרעלות׃ 
23O 003:020 הפארים והצעדות והקשרים ובתי הנפש והלחשים׃ 
23O 003:021 הטבעות ונזמי האף׃ 
23O 003:022 המחלצות והמעטפות והמטפחות והחריטים׃ 
23O 003:023 והגלינים והסדינים והצניפות והרדידים׃ 
23O 003:024 והיה תחת בשם מק יהיה ותחת חגורה נקפה ותחת מעשה מקשה קרחה ותחת פתיגיל מחגרת שק כי־תחת יפי׃ 
23O 003:025 מתיך בחרב יפלו וגבורתך במלחמה׃ 
23O 003:026 ואנו ואבלו פתחיה ונקתה לארץ תשב׃ 
23O 004:001 והחזיקו שבע נשים באיש אחד ביום ההוא לאמר לחמנו נאכל ושמלתנו נלבש רק יקרא שמך עלינו אסף חרפתנו׃    ס 
23O 004:002 ביום ההוא יהיה צמח יהוה לצבי ולכבוד ופרי הארץ לגאון ולתפארת לפליטת ישראל׃ 
23O 004:003 והיה ׀ הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו כל־הכתוב לחיים בירושלם׃ 
23O 004:004 אם ׀ רחץ אדני את צאת בנות־ציון ואת־דמי ירושלם ידיח מקרבה ברוח משפט וברוח בער׃ 
23O 004:005 וברא יהוה על כל־מכון הר־ציון ועל־מקראה ענן ׀ יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על־כל־כבוד חפה׃ 
23O 004:006 וסכה תהיה לצל־יומם מחרב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר׃  פ 
23O 005:001 אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו כרם היה לידידי בקרן בן־שמן׃ 
23O 005:002 ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שרק ויבן מגדל בתוכו וגם־יקב חצב בו ויקו לעשות ענבים ויעש באשים׃ 
23O 005:003 ועתה יושב ירושלם ואיש יהודה שפטו־נא ביני ובין כרמי׃ 
23O 005:004 מה־לעשות עוד לכרמי ולא עשיתי בו מדוע קויתי לעשות ענבים ויעש באשים׃ 
23O 005:005 ועתה אודיעה־נא אתכם את אשר־אני עשה לכרמי הסר משוכתו והיה לבער פרץ גדרו והיה למרמס׃ 
23O 005:006 ואשיתהו בתה לא יזמר ולא יעדר ועלה שמיר ושית ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר׃ 
23O 005:007 כי כרם יהוה צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו ויקו למשפט והנה משפח לצדקה והנה צעקה׃    ס 
23O 005:008 הוי מגיעי בית בבית שדה בשדה יקריבו עד אפס מקום והושבתם לבדכם בקרב הארץ׃ 
23O 005:009 באזני יהוה צבאות אם־לא בתים רבים לשמה יהיו גדלים וטובים מאין יושב׃ 
23O 005:010 כי עשרת צמדי־כרם יעשו בת אחת וזרע חמר יעשה איפה׃  פ 
23O 005:011 הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף יין ידליקם׃ 
23O 005:012 והיה כנור ונבל תף וחליל ויין משתיהם ואת פעל יהוה לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו׃ 
23O 005:013 לכן גלה עמי מבלי־דעת וכבודו מתי רעב והמונו צחה צמא׃ 
23O 005:014 לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי־חק וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה׃ 
23O 005:015 וישח אדם וישפל־איש ועיני גבהים תשפלנה׃ 
23O 005:016 ויגבה  יהוה צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה׃ 
23O 005:017 ורעו כבשים כדברם וחרבות מחים גרים יאכלו׃ 
23O 005:018 הוי משכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה׃ 
23O 005:019 האמרים ימהר ׀ יחישה מעשהו למען נראה ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה׃    ס 
23O 005:020 הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע שמים חשך לאור ואור לחשך שמים מר למתוק ומתוק למר׃    ס 
23O 005:021 הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבנים׃ 
23O 005:022 הוי גבורים לשתות יין ואנשי־חיל למסך שכר׃ 
23O 005:023 מצדיקי רשע עקב שחד וצדקת צדיקים יסירו ממנו׃    ס 
23O 005:024 לכן כאכל קש לשון אש וחשש להבה ירפה שרשם כמק יהיה ופרחם כאבק יעלה כי מאסו את תורת יהוה צבאות ואת אמרת קדוש־ישראל נאצו׃ 
23O 005:025 על־כן חרה אף־יהוה בעמו ויט ידו עליו ויכהו וירגזו ההרים ותהי נבלתם כסוחה בקרב חוצות בכל־זאת לא־שב אפו ועוד ידו נטויה׃ 
23O 005:026 ונשא־נס לגוים מרחוק ושרק לו מקצה הארץ והנה מהרה קל יבוא׃ 
23O 005:027 אין־עיף ואין־כושל בו לא ינום ולא יישן ולא נפתח אזור חלציו ולא נתק שרוך נעליו׃ 
23O 005:028 אשר חציו שנונים וכל־קשתתיו דרכות פרסות סוסיו כצר נחשבו וגלגליו כסופה׃ 
23O 005:029 שאגה לו כלביא [ושאג כ] (ישאג ק) ככפירים וינהם ויאחז טרף ויפליט ואין מציל׃ 
23O 005:030 וינהם עליו ביום ההוא כנהמת־ים ונבט לארץ והנה־חשך צר ואור חשך בעריפיה׃  פ 
23O 006:001 בשנת־מות המלך עזיהו ואראה את־אדני ישב על־כסא רם ונשא ושוליו מלאים את־ההיכל׃ 
23O 006:002 שרפים עמדים ׀ ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד בשתים ׀ יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף׃ 
23O 006:003 וקרא זה אל־זה ואמר קדוש ׀ קדוש קדוש יהוה צבאות מלא כל־הארץ כבודו׃ 
23O 006:004 וינעו אמות הספים מקול הקורא והבית ימלא עשן׃ 
23O 006:005 ואמר אוי־לי כי־נדמיתי כי איש טמא־שפתים אנכי ובתוך עם־טמא שפתים אנכי יושב כי את־המלך יהוה צבאות ראו עיני׃ 
23O 006:006 ויעף אלי אחד מן־השרפים ובידו רצפה במלקחים לקח מעל המזבח׃ 
23O 006:007 ויגע על־פי ויאמר הנה נגע זה על־שפתיך וסר עונך וחטאתך תכפר׃ 
23O 006:008 ואשמע את־קול אדני אמר את־מי אשלח ומי ילך־לנו ואמר הנני שלחני׃ 
23O 006:009 ויאמר לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ואל־תבינו וראו ראו ואל־תדעו׃ 
23O 006:010 השמן לב־העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן־יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו׃ 
23O 006:011 ואמר עד־מתי אדני ויאמר עד אשר אם־שאו ערים מאין יושב ובתים מאין אדם והאדמה תשאה שממה׃ 
23O 006:012 ורחק יהוה את־האדם ורבה העזובה בקרב הארץ׃ 
23O 006:013 ועוד בה עשריה ושבה והיתה לבער כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם זרע קדש מצבתה׃  פ 
23O 007:001 ויהי בימי אחז בן־יותם בן־עזיהו מלך יהודה עלה רצין מלך־ארם ופקח בן־רמליהו מלך־ישראל ירושלם למלחמה עליה ולא יכל להלחם עליה׃ 
23O 007:002 ויגד לבית דוד לאמר נחה ארם על־אפרים וינע לבבו ולבב עמו כנוע עצי־יער מפני־רוח׃ 
23O 007:003 ויאמר יהוה אל־ישעיהו צא־נא לקראת אחז אתה ושאר ישוב בנך אל־קצה תעלת הברכה העליונה אל־מסלת שדה כובס׃ 
23O 007:004 ואמרת אליו השמר והשקט אל־תירא ולבבך אל־ירך משני זנבות האודים העשנים האלה בחרי־אף רצין וארם ובן־רמליהו׃ 
23O 007:005 יען כי־יעץ עליך ארם רעה אפרים ובן־רמליהו לאמר׃ 
23O 007:006 נעלה ביהודה ונקיצנה ונבקענה אלינו ונמליך מלך בתוכה את בן־טבאל׃    ס 
23O 007:007 כה אמר אדני יהוה לא תקום ולא תהיה׃ 
23O 007:008 כי ראש ארם דמשק וראש דמשק רצין ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם׃ 
23O 007:009 וראש אפרים שמרון וראש שמרון בן־רמליהו אם לא תאמינו כי לא תאמנו׃    ס 
23O 007:010 ויוסף יהוה דבר אל־אחז לאמר׃ 
23O 007:011 שאל־לך אות מעם יהוה אלהיך העמק שאלה או הגבה למעלה׃ 
23O 007:012 ויאמר אחז לא־אשאל ולא־אנסה את־יהוה׃ 
23O 007:013 ויאמר שמעו־נא בית דוד המעט מכם הלאות אנשים כי תלאו גם את־אלהי׃ 
23O 007:014 לכן יתן אדני הוא לכם אות הנה העלמה הרה וילדת בן וקראת שמו עמנו אל׃ 
23O 007:015 חמאה ודבש יאכל לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב׃ 
23O 007:016 כי בטרם ידע הנער מאס ברע ובחר בטוב תעזב האדמה אשר אתה קץ מפני שני מלכיה׃ 
23O 007:017 יביא יהוה עליך ועל־עמך ועל־בית אביך ימים אשר לא־באו למיום סור־אפרים מעל יהודה את מלך אשור׃  פ 
23O 007:018 והיה ׀ ביום ההוא ישרק יהוה לזבוב אשר בקצה יארי מצרים ולדבורה אשר בארץ אשור׃ 
23O 007:019 ובאו ונחו כלם בנחלי הבתות ובנקיקי הסלעים ובכל הנעצוצים ובכל הנהללים׃ 
23O 007:020 ביום ההוא יגלח אדני בתער השכירה בעברי נהר במלך אשור את־הראש ושער הרגלים  וגם את־הזקן תספה׃    ס 
23O 007:021 והיה ביום ההוא יחיה־איש עגלת בקר ושתי־צאן׃ 
23O 007:022 והיה מרב עשות חלב יאכל חמאה כי־חמאה ודבש יאכל כל־הנותר בקרב הארץ׃ 
23O 007:023 והיה ביום ההוא יהיה כל־מקום אשר יהיה־שם אלף גפן באלף כסף לשמיר ולשית יהיה׃ 
23O 007:024 בחצים ובקשת יבוא שמה כי־שמיר ושית תהיה כל־הארץ׃ 
23O 007:025 וכל ההרים אשר במעדר יעדרון לא־תבוא שמה יראת שמיר ושית והיה למשלח שור ולמרמס שה׃  פ 
23O 008:001 ויאמר יהוה אלי קח־לך גליון גדול וכתב עליו בחרט אנוש למהר שלל חש בז׃ 
23O 008:002 ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת־זכריהו בן יברכיהו׃ 
23O 008:003 ואקרב אל־הנביאה ותהר ותלד בן ויאמר יהוה אלי קרא שמו מהר שלל חש בז׃ 
23O 008:004 כי בטרם ידע הנער קרא אבי ואמי ישא ׀ את־חיל דמשק ואת שלל שמרון לפני מלך אשור׃    ס 
23O 008:005 ויסף יהוה דבר אלי עוד לאמר׃ 
23O 008:006 יען כי מאס העם הזה את מי השלח ההלכים לאט ומשוש את־רצין ובן־רמליהו׃ 
23O 008:007 ולכן הנה אדני מעלה עליהם את־מי הנהר העצומים והרבים את־מלך אשור ואת־כל־כבודו ועלה על־כל־אפיקיו והלך על־כל־גדותיו׃ 
23O 008:008 וחלף ביהודה שטף ועבר עד־צואר יגיע והיה מטות כנפיו מלא רחב־ארצך עמנו אל׃    ס 
23O 008:009 רעו עמים וחתו והאזינו כל מרחקי־ארץ התאזרו וחתו התאזרו וחתו׃ 
23O 008:010 עצו עצה ותפר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל׃    ס 
23O 008:011 כי כה אמר יהוה אלי כחזקת היד ויסרני מלכת בדרך העם־הזה לאמר׃ 
23O 008:012 לא־תאמרון קשר לכל אשר־יאמר העם הזה קשר ואת־מוראו לא־תיראו ולא תעריצו׃ 
23O 008:013 את־יהוה צבאות אתו תקדישו והוא מוראכם והוא מערצכם׃ 
23O 008:014 והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל לפח ולמוקש ליושב ירושלם׃ 
23O 008:015 וכשלו בם רבים ונפלו ונשברו ונוקשו ונלכדו׃    ס 
23O 008:016 צור תעודה חתום תורה בלמדי׃ 
23O 008:017 וחכיתי ליהוה המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי־לו׃ 
23O 008:018 הנה אנכי והילדים אשר נתן־לי יהוה לאתות ולמופתים בישראל מעם יהוה צבאות השכן בהר ציון׃    ס 
23O 008:019 וכי־יאמרו אליכם דרשו אל־האבות ואל־הידענים המצפצפים והמהגים הלוא־עם אל־אלהיו ידרש בעד החיים אל־המתים׃ 
23O 008:020 לתורה ולתעודה אם־לא יאמרו כדבר הזה אשר אין־לו שחר׃ 
23O 008:021 ועבר בה נקשה ורעב והיה כי־ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה׃ 
23O 008:022 ואל־ארץ יביט והנה צרה וחשכה מעוף צוקה ואפלה מנדח׃ 
23O 008:023 כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים׃ 
23O 009:001 העם ההלכים בחשך ראו אור גדול ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם׃ 
23O 009:002 הרבית הגוי [לא כ] (לו ק) הגדלת השמחה שמחו לפניך כשמחת בקציר כאשר יגילו בחלקם שלל׃ 
23O 009:003 כי ׀ את־על סבלו ואת מטה שכמו שבט הנגש בו החתת כיום מדין׃ 
23O 009:004 כי כל־סאון סאן ברעש ושמלה מגוללה בדמים והיתה לשרפה מאכלת אש׃ 
23O 009:005 כי־ילד ילד־לנו בן נתן־לנו ותהי המשרה על־שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אביעד שר־שלום׃ 
23O 009:006 [למרבה כ] (למרבה  ק) המשרה ולשלום אין־קץ על־כסא דוד ועל־ממלכתו להכין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד־עולם קנאת יהוה צבאות תעשה־זאת׃    ס 
23O 009:007 דבר שלח אדני ביעקב ונפל בישראל׃ 
23O 009:008 וידעו העם כלו אפרים ויושב שמרון בגאוה ובגדל לבב לאמר׃ 
23O 009:009 לבנים נפלו וגזית נבנה שקמים גדעו וארזים נחליף׃ 
23O 009:010 וישגב יהוה את־צרי רצין עליו ואת־איביו יסכסך׃ 
23O 009:011 ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את־ישראל בכל־פה בכל־זאת לא־שב אפו ועוד ידו נטויה׃ 
23O 009:012 והעם לא־שב עד־המכהו ואת־יהוה צבאות לא דרשו׃    ס 
23O 009:013 ויכרת יהוה מישראל ראש וזנב כפה ואגמון יום אחד׃ 
23O 009:014 זקן ונשוא־פנים הוא הראש ונביא מורה־שקר הוא הזנב׃ 
23O 009:015 ויהיו מאשרי העם־הזה מתעים ומאשריו מבלעים׃ 
23O 009:016 על־כן על־בחוריו לא־ישמח ׀ אדני ואת־יתמיו ואת־אלמנתיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל־פה דבר נבלה בכל־זאת לא־שב אפו ועוד ידו נטויה׃ 
23O 009:017 כי־בערה כאש רשעה שמיר ושית תאכל ותצת בסבכי היער ויתאבכו גאות עשן׃ 
23O 009:018 בעברת יהוה צבאות נעתם ארץ ויהי העם כמאכלת אש איש אל־אחיו לא יחמלו׃ 
23O 009:019 ויגזר על־ימין ורעב ויאכל על־שמאול ולא שבעו איש בשר־זרעו יאכלו׃ 
23O 009:020 מנשה את־אפרים ואפרים את־מנשה יחדו המה על־יהודה בכל־זאת לא־שב אפו ועוד ידו נטויה׃    ס 
23O 010:001 הוי החקקים חקקי־און ומכתבים עמל כתבו׃ 
23O 010:002 להטות מדין דלים ולגזל משפט עניי עמי להיות אלמנות שללם ואת־יתומים יבזו׃ 
23O 010:003 ומה־תעשו ליום פקדה ולשואה ממרחק תבוא על־מי תנוסו לעזרה ואנה תעזבו כבודכם׃ 
23O 010:004 בלתי כרע תחת אסיר ותחת הרוגים יפלו בכל־זאת לא־שב אפו ועוד ידו נטויה׃    ס 
23O 010:005 הוי אשור שבט אפי ומטה־הוא בידם זעמי׃ 
23O 010:006 בגוי חנף אשלחנו ועל־עם עברתי אצונו לשלל שלל ולבז בז [ולשימו כ] (ולשומו ק) מרמס כחמר חוצות׃ 
23O 010:007 והוא לא־כן ידמה ולבבו לא־כן יחשב כי להשמיד בלבבו ולהכרית גוים לא מעט׃ 
23O 010:008 כי יאמר הלא שרי יחדו מלכים׃ 
23O 010:009 הלא ככרכמיש כלנו אם־לא כארפד חמת אם־לא כדמשק שמרון׃ 
23O 010:010 כאשר מצאה ידי לממלכת האליל ופסיליהם מירושלם ומשמרון׃ 
23O 010:011 הלא כאשר עשיתי לשמרון ולאליליה כן אעשה לירושלם ולעצביה׃    ס 
23O 010:012 והיה כי־יבצע אדני את־כל־מעשהו בהר ציון ובירושלם אפקד על־פרי־גדל לבב מלך־אשור ועל־תפארת רום עיניו׃ 
23O 010:013 כי אמר בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבנותי ואסיר ׀ גבולת עמים [ועתידתיהם כ] (ועתודותיהם ק) שושתי ואוריד כאביר יושבים׃ 
23O 010:014 ותמצא כקן ׀ ידי לחיל העמים וכאסף ביצים עזבות כל־הארץ אני אספתי ולא היה נדד כנף ופצה פה ומצפצף׃ 
23O 010:015 היתפאר הגרזן על החצב בו אם־יתגדל המשור על־מניפו כהניף שבט ואת־מרימיו כהרים מטה לא־עץ׃ 
23O 010:016 לכן ישלח האדון יהוה צבאות במשמניו רזון ותחת כבדו יקד יקד כיקוד אש׃ 
23O 010:017 והיה אור־ישראל לאש וקדושו ללהבה ובערה ואכלה שיתו ושמירו ביום אחד׃ 
23O 010:018 וכבוד יערו וכרמלו מנפש ועד־בשר יכלה והיה כמסס נסס׃ 
23O 010:019 ושאר עץ יערו מספר יהיו ונער יכתבם׃  פ 
23O 010:020 והיה ׀ ביום ההוא לא־יוסיף עוד שאר ישראל ופליטת בית־יעקב להשען על־מכהו ונשען על־יהוה קדוש ישראל באמת׃ 
23O 010:021 שאר ישוב שאר יעקב אל־אל גבור׃ 
23O 010:022 כי אם־יהיה עמך ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה׃ 
23O 010:023 כי כלה ונחרצה אדני יהוה צבאות עשה בקרב כל־הארץ׃    ס 
23O 010:024 לכן כה־אמר אדני יהוה צבאות אל־תירא עמי ישב ציון מאשור בשבט יככה ומטהו ישא־עליך בדרך מצרים׃ 
23O 010:025 כי־עוד מעט מזער וכלה זעם ואפי על־תבליתם׃ 
23O 010:026 ועורר עליו יהוה צבאות שוט כמכת מדין בצור עורב ומטהו על־הים ונשאו בדרך מצרים׃ 
23O 010:027 והיה ׀ ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועלו מעל צוארך וחבל על מפני־שמן׃ 
23O 010:028 בא על־עית עבר במגרון למכמש יפקיד כליו׃ 
23O 010:029 עברו מעברה גבע מלון לנו חרדה הרמה גבעת שאול נסה׃ 
23O 010:030 צהלי קולך בת־גלים הקשיבי לישה עניה ענתות׃ 
23O 010:031 נדדה מדמנה ישבי הגבים העיזו׃ 
23O 010:032 עוד היום בנב לעמד ינפף ידו הר [בית־ כ] (בת־ציון ק) גבעת ירושלם׃    ס 
23O 010:033 הנה האדון יהוה צבאות מסעף פארה במערצה ורמי הקומה גדועים והגבהים ישפלו׃ 
23O 010:034 ונקף סבכי היער בברזל והלבנון באדיר יפול׃    ס 
23O 011:001 ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה׃ 
23O 011:002 ונחה עליו רוח יהוה רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יהוה׃ 
23O 011:003 והריחו ביראת יהוה ולא־למראה עיניו ישפוט ולא־למשמע אזניו יוכיח׃ 
23O 011:004 ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי־ארץ והכה־ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע׃ 
23O 011:005 והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו׃ 
23O 011:006 וגר זאב עם־כבש ונמר עם־גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נהג בם׃ 
23O 011:007 ופרה ודב תרעינה יחדו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל־תבן׃ 
23O 011:008 ושעשע יונק על־חר פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה׃ 
23O 011:009 לא־ירעו ולא־ישחיתו בכל־הר קדשי כי־מלאה הארץ דעה את־יהוה כמים לים מכסים׃  פ 
23O 011:010 והיה ביום ההוא שרש ישי אשר עמד לנס עמים אליו גוים ידרשו והיתה מנחתו כבוד׃  פ 
23O 011:011 והיה ׀ ביום ההוא יוסיף אדני ׀ שנית ידו לקנות את־שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים׃ 
23O 011:012 ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל ונפצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ׃ 
23O 011:013 וסרה קנאת אפרים וצררי יהודה יכרתו אפרים לא־יקנא את־יהודה ויהודה לא־יצר את־אפרים׃ 
23O 011:014 ועפו בכתף פלשתים ימה יחדו יבזו את־בני־קדם אדום ומואב משלוח  ידם ובני עמון משמעתם׃ 
23O 011:015 והחרים יהוה את לשון ים־מצרים והניף ידו על־הנהר בעים רוחו והכהו לשבעה נחלים והדריך בנעלים׃ 
23O 011:016 והיתה מסלה לשאר עמו אשר ישאר מאשור כאשר היתה לישראל ביום עלתו מארץ מצרים׃ 
23O 012:001 ואמרת ביום ההוא אודך יהוה כי אנפת בי ישב אפך ותנחמני׃ 
23O 012:002 הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי־עזי וזמרת יה יהוה ויהי־לי לישועה׃ 
23O 012:003 ושאבתם־מים בששון ממעיני הישועה׃ 
23O 012:004 ואמרתם ביום ההוא הודו ליהוה קראו בשמו הודיעו בעמים עלילתיו הזכירו כי נשגב שמו׃ 
23O 012:005 זמרו יהוה כי גאות עשה [מידעת כ] (מודעת ק) זאת בכל־הארץ׃ 
23O 012:006 צהלי ורני יושבת ציון כי־גדול בקרבך קדוש ישראל׃  פ 
23O 013:001 משא בבל אשר חזה ישעיהו בן־אמוץ׃ 
23O 013:002 על הר־נשפה שאו־נס הרימו קול להם הניפו יד ויבאו פתחי נדיבים׃ 
23O 013:003 אני צויתי למקדשי גם קראתי גבורי לאפי עליזי גאותי׃ 
23O 013:004 קול המון בהרים דמות עם־רב קול שאון ממלכות גוים נאספים יהוה צבאות מפקד צבא מלחמה׃ 
23O 013:005 באים מארץ מרחק מקצה השמים יהוה וכלי זעמו לחבל כל־הארץ׃ 
23O 013:006 הילילו כי קרוב יום יהוה כשד משדי יבוא׃ 
23O 013:007 על־כן כל־ידים תרפינה וכל־לבב אנוש ימס ׃ 
23O 013:008 ונבהלו ׀ צירים וחבלים יאחזון כיולדה יחילון איש אל־רעהו יתמהו פני להבים פניהם׃ 
23O 013:009 הנה יום־יהוה בא אכזרי ועברה וחרון אף לשום הארץ לשמה וחטאיה ישמיד ממנה׃ 
23O 013:010 כי־כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם חשך השמש בצאתו וירח לא־יגיה אורו׃ 
23O 013:011 ופקדתי על־תבל רעה ועל־רשעים עונם והשבתי גאון זדים וגאות עריצים אשפיל׃ 
23O 013:012 אוקיר אנוש מפז ואדם מכתם אופיר׃ 
23O 013:013 על־כן שמים ארגיז ותרעש הארץ ממקומה בעברת יהוה צבאות וביום חרון אפו׃ 
23O 013:014 והיה כצבי מדח וכצאן ואין מקבץ איש אל־עמו יפנו ואיש אל־ארצו ינוסו׃ 
23O 013:015 כל־הנמצא ידקר וכל־הנספה יפול בחרב׃ 
23O 013:016 ועלליהם ירטשו לעיניהם ישסו בתיהם ונשיהם [תשגלנה כ] (תשכבנה׃ ק) 
23O 013:017 הנני מעיר עליהם את־מדי אשר־כסף לא יחשבו וזהב לא יחפצו־בו׃ 
23O 013:018 וקשתות נערים תרטשנה ופרי־בטן לא ירחמו על־בנים לא־תחוס עינם׃ 
23O 013:019 והיתה בבל צבי ממלכות תפארת גאון כשדים כמהפכת אלהים את־סדם ואת־עמרה׃ 
23O 013:020 לא־תשב לנצח ולא תשכן עד־דור ודור ולא־יהל שם ערבי ורעים לא־ירבצו שם׃ 
23O 013:021 ורבצו־שם ציים ומלאו בתיהם אחים ושכנו שם בנות יענה ושעירים ירקדו־שם׃ 
23O 013:022 וענה איים באלמנותיו  ותנים בהיכלי ענג וקרוב לבוא עתה וימיה לא ימשכו׃ 
23O 014:001 כי ירחם יהוה את־יעקב ובחר עוד בישראל והניחם על־אדמתם ונלוה הגר עליהם ונספחו על־בית יעקב׃ 
23O 014:002 ולקחום עמים והביאום אל־מקומם והתנחלום בית־ישראל על אדמת יהוה לעבדים ולשפחות והיו שבים לשביהם ורדו בנגשיהם׃    ס 
23O 014:003 והיה ביום הניח יהוה לך מעצבך ומרגזך ומן־העבדה הקשה אשר עבד־בך׃ 
23O 014:004 ונשאת המשל הזה על־מלך בבל ואמרת איך שבת נגש שבתה מדהבה׃ 
23O 014:005 שבר יהוה מטה רשעים שבט משלים׃ 
23O 014:006 מכה עמים בעברה מכת בלתי סרה רדה באף גוים מרדף בלי חשך׃ 
23O 014:007 נחה שקטה כל־הארץ פצחו רנה׃ 
23O 014:008 גם־ברושים שמחו לך ארזי לבנון  מאז שכבת לא־יעלה הכרת עלינו׃ 
23O 014:009 שאול מתחת רגזה לך לקראת בואך עורר לך רפאים כל־עתודי ארץ הקים מכסאותם כל מלכי גוים׃ 
23O 014:010 כלם יענו ויאמרו אליך גם־אתה חלית כמונו אלינו נמשלת׃ 
23O 014:011 הורד שאול גאונך המית נבליך תחתיך יצע רמה ומכסיך תולעה׃ 
23O 014:012 איך נפלת משמים הילל בן־שחר נגדעת לארץ חולש על־גוים׃ 
23O 014:013 ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי־אל ארים כסאי ואשב בהר־מועד בירכתי צפון׃ 
23O 014:014 אעלה על־במתי עב אדמה לעליון׃ 
23O 014:015 אך אל־שאול תורד אל־ירכתי־בור׃ 
23O 014:016 ראיך אליך ישגיחו אליך יתבוננו הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות׃ 
23O 014:017 שם תבל כמדבר ועריו הרס אסיריו לא־פתח ביתה׃ 
23O 014:018 כל־מלכי גוים כלם שכבו בכבוד איש בביתו׃ 
23O 014:019 ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב לבוש הרגים מטעני חרב יורדי אל־אבני־בור כפגר מובס׃ 
23O 014:020 לא־תחד אתם בקבורה כי־ארצך שחת עמך הרגת לא־יקרא לעולם זרע מרעים׃ 
23O 014:021 הכינו לבניו מטבח בעון אבותם בל־יקמו וירשו ארץ ומלאו פני־תבל ערים׃ 
23O 014:022 וקמתי עליהם נאם יהוה צבאות והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם־יהוה׃ 
23O 014:023 ושמתיה למורש קפד ואגמי־מים וטאטאתיה במטאטא השמד נאם יהוה צבאות׃  פ 
23O 014:024 נשבע יהוה צבאות לאמר אם־לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום׃ 
23O 014:025 לשבר אשור בארצי ועל־הרי אבוסנו וסר מעליהם עלו וסבלו מעל שכמו יסור׃ 
23O 014:026 זאת העצה היעוצה על־כל־הארץ וזאת היד הנטויה על־כל־הגוים׃ 
23O 014:027 כי־יהוה צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי  ישיבנה׃  פ 
23O 014:028 בשנת־מות המלך אחז היה המשא הזה׃ 
23O 014:029 אל־תשמחי פלשת כלך כי נשבר שבט מכך כי־משרש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף׃ 
23O 014:030 ורעו בכורי דלים ואביונים לבטח ירבצו והמתי ברעב שרשך ושאריתך יהרג׃ 
23O 014:031 הילילי שער זעקי־עיר נמוג פלשת כלך כי מצפון עשן בא ואין בודד במועדיו׃ 
23O 014:032 ומה־יענה מלאכי־גוי כי יהוה יסד ציון ובה יחסו עניי עמו׃    ס 
23O 015:001 משא מואב כי בליל שדד ער מואב נדמה כי בליל שדד קיר־מואב נדמה׃ 
23O 015:002 עלה הבית ודיבן הבמות לבכי על־נבו ועל מידבא מואב ייליל בכל־ראשיו קרחה כל־זקן גרועה׃ 
23O 015:003 בחוצתיו חגרו שק על גגותיה וברחבתיה כלה ייליל ירד בבכי׃ 
23O 015:004 ותזעק חשבון ואלעלה עד־יהץ נשמע קולם על־כן חלצי מואב יריעו נפשו ירעה לו׃ 
23O 015:005 לבי למואב יזעק בריחה עד־צער עגלת שלשיה כי ׀ מעלה הלוחית בבכי יעלה־בו כי דרך חורנים זעקת־שבר יעערו׃ 
23O 015:006 כי־מי נמרים משמות יהיו כי־יבש חציר כלה דשא ירק לא היה׃ 
23O 015:007 על־כן יתרה עשה ופקדתם על נחל הערבים ישאום׃ 
23O 015:008 כי־הקיפה הזעקה את־גבול מואב עד־אגלים יללתה ובאר אילים יללתה׃ 
23O 015:009 כי מי דימון מלאו דם כי־אשית על־דימון נוספות לפליטת מואב אריה ולשארית אדמה׃ 
23O 016:001 שלחו־כר משל־ארץ מסלע מדברה אל־הר בת־ציון׃ 
23O 016:002 והיה כעוף־נודד קן משלח תהיינה בנות מואב מעברת לארנון׃ 
23O 016:003 [הביאו כ] (הביאי ק) עצה עשו פלילה שיתי כליל צלך בתוך צהרים סתרי נדחים נדד אל־תגלי׃ 
23O 016:004 יגורו בך נדחי מואב הוי־סתר למו מפני שודד כי־אפס המץ כלה שד תמו רמס מן־הארץ׃ 
23O 016:005 והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת באהל דוד שפט ודרש משפט ומהר צדק׃ 
23O 016:006 שמענו גאון־מואב גא מאד גאותו וגאונו ועברתו לא־כן בדיו׃    ס 
23O 016:007 לכן ייליל מואב למואב כלה ייליל לאשישי קיר־חרשת תהגו אך־נכאים׃ 
23O 016:008 כי שדמות חשבון אמלל גפן שבמה בעלי גוים הלמו שרוקיה עד־יעזר נגעו תעו מדבר שלחותיה נטשו עברו ים׃ 
23O 016:009 על־כן אבכה בבכי יעזר גפן שבמה אריוך דמעתי חשבון ואלעלה כי על־קיצך ועל־קצירך הידד נפל׃ 
23O 016:010 ונאסף שמחה וגיל מן־הכרמל ובכרמים לא־ירנן לא ירעע יין ביקבים לא־ידרך הדרך הידד השבתי׃ 
23O 016:011 על־כן מעי למואב ככנור יהמו וקרבי לקיר חרש׃ 
23O 016:012 והיה כי־נראה כי־נלאה מואב על־הבמה ובא אל־מקדשו להתפלל ולא יוכל׃ 
23O 016:013 זה הדבר אשר דבר יהוה אל־מואב מאז׃ 
23O 016:014 ועתה דבר יהוה לאמר בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב בכל ההמון הרב ושאר מעט מזער לוא כביר׃    ס 
23O 017:001 משא דמשק הנה דמשק מוסר מעיר והיתה מעי מפלה׃ 
23O 017:002 עזבות ערי ערער לעדרים תהיינה ורבצו ואין מחריד׃ 
23O 017:003 ונשבת מבצר מאפרים וממלכה מדמשק ושאר ארם ככבוד בני־ישראל יהיו נאם יהוה צבאות׃    ס 
23O 017:004 והיה ביום ההוא ידל כבוד יעקב ומשמן בשרו ירזה׃ 
23O 017:005 והיה כאסף קציר קמה וזרעו שבלים יקצור והיה כמלקט שבלים בעמק רפאים׃ 
23O 017:006 ונשאר־בו עוללת כנקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אמיר ארבעה חמשה בסעפיה פריה נאם־יהוה אלהי ישראל׃    ס 
23O 017:007 ביום ההוא ישעה האדם על־עשהו ועיניו אל־קדוש ישראל תראינה׃ 
23O 017:008 ולא ישעה אל־המזבחות מעשה ידיו ואשר עשו אצבעתיו לא יראה והאשרים והחמנים׃ 
23O 017:009 ביום ההוא יהיו ׀ ערי מעזו כעזובת החרש והאמיר אשר עזבו מפני בני ישראל והיתה שממה׃ 
23O 017:010 כי שכחת אלהי ישעך וצור מעזך לא זכרת על־כן תטעי נטעי נעמנים וזמרת זר תזרענו׃ 
23O 017:011 ביום נטעך תשגשגי ובבקר זרעך תפריחי נד קציר ביום נחלה וכאב אנוש׃    ס 
23O 017:012 הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון ושאון לאמים כשאון מים כבירים ישאון׃ 
23O 017:013 לאמים כשאון מים רבים ישאון וגער בו ונס ממרחק ורדף כמץ הרים לפני־רוח וכגלגל לפני סופה׃ 
23O 017:014 לעת ערב והנה בלהה בטרם בקר איננו זה חלק שוסינו וגורל לבזזינו׃    ס 
23O 018:001 הוי ארץ צלצל כנפים אשר מעבר לנהרי־כוש׃ 
23O 018:002 השלח בים צירים ובכלי־גמא על־פני־מים לכו ׀ מלאכים קלים אל־גוי ממשך ומורט אל־עם נורא מן־הוא והלאה גוי קו־קו ומבוסה אשר־בזאו נהרים ארצו׃ 
23O 018:003 כל־ישבי תבל ושכני ארץ כנשא־נס הרים תראו וכתקע שופר תשמעו׃    ס 
23O 018:004 כי כה  אמר יהוה אלי [אשקוטה כ] (אשקטה ק) ואביטה במכוני כחם צח עלי־אור כעב טל בחם קציר׃ 
23O 018:005 כי־לפני קציר כתם־פרח ובסר גמל יהיה נצה וכרת הזלזלים במזמרות ואת־הנטישות הסיר התז׃ 
23O 018:006 יעזבו יחדו לעיט הרים ולבהמת הארץ וקץ עליו העיט וכל־בהמת הארץ עליו תחרף׃ 
23O 018:007 בעת ההיא יובל־שי ליהוה צבאות עם ממשך ומורט ומעם נורא מן־הוא והלאה גוי ׀ קו־קו ומבוסה אשר בזאו נהרים ארצו אל־מקום שם־יהוה צבאות הר־ציון׃    ס 
23O 019:001 משא מצרים הנה יהוה רכב על־עב קל ובא מצרים ונעו אלילי מצרים מפניו ולבב מצרים ימס בקרבו׃ 
23O 019:002 וסכסכתי מצרים במצרים ונלחמו איש־באחיו ואיש ברעהו עיר בעיר ממלכה בממלכה׃ 
23O 019:003 ונבקה רוח־מצרים בקרבו ועצתו אבלע ודרשו אל־האלילים ואל־האטים ואל־האבות ואל־הידענים׃ 
23O 019:004 וסכרתי את־מצרים ביד אדנים קשה ומלך עז ימשל־בם נאם האדון יהוה צבאות׃ 
23O 019:005 ונשתו־מים מהים ונהר יחרב ויבש׃ 
23O 019:006 והאזניחו נהרות דללו וחרבו יארי מצור קנה וסוף קמלו׃ 
23O 019:007 ערות על־יאור על־פי יאור וכל מזרע יאור ייבש נדף ואיננו׃ 
23O 019:008 ואנו הדיגים ואבלו כל־משליכי ביאור חכה ופרשי מכמרת על־פני־מים אמללו׃ 
23O 019:009 ובשו עבדי פשתים שריקות וארגים חורי׃ 
23O 019:010 והיו שתתיה מדכאים כל־עשי שכר אגמי־נפש׃ 
23O 019:011 אך־אולים שרי צען חכמי יעצי פרעה עצה נבערה איך תאמרו אל־פרעה בן־חכמים אני בן־מלכי־קדם׃ 
23O 019:012 אים אפוא חכמיך ויגידו נא לך וידעו מה־יעץ יהוה צבאות על־מצרים׃ 
23O 019:013 נואלו שרי צען נשאו שרי נף התעו את־מצרים פנת שבטיה׃ 
23O 019:014 יהוה מסך בקרבה רוח עועים והתעו את־מצרים בכל־מעשהו כהתעות שכור בקיאו׃ 
23O 019:015 ולא־יהיה למצרים מעשה אשר יעשה ראש וזנב כפה ואגמון׃    ס 
23O 019:016 ביום ההוא יהיה מצרים כנשים וחרד ׀ ופחד מפני תנופת יד־יהוה צבאות אשר־הוא מניף עליו׃ 
23O 019:017 והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא כל אשר יזכיר אתה אליו יפחד מפני עצת יהוה צבאות אשר־הוא יועץ עליו׃    ס 
23O 019:018 ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען ונשבעות ליהוה צבאות עיר ההרס יאמר לאחת׃    ס 
23O 019:019 ביום ההוא יהיה מזבח ליהוה בתוך ארץ מצרים ומצבה אצל־גבולה ליהוה׃ 
23O 019:020 והיה לאות ולעד ליהוה צבאות בארץ מצרים כי־יצעקו אל־יהוה מפני לחצים וישלח להם מושיע ורב והצילם׃ 
23O 019:021 ונודע יהוה למצרים וידעו מצרים את־יהוה ביום ההוא ועבדו זבח ומנחה ונדרו־נדר ליהוה ושלמו׃ 
23O 019:022 ונגף יהוה את־מצרים נגף ורפוא ושבו עד־יהוה ונעתר להם ורפאם׃ 
23O 019:023 ביום ההוא תהיה מסלה ממצרים אשורה ובא־אשור במצרים ומצרים באשור ועבדו מצרים את־אשור׃    ס 
23O 019:024 ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה למצרים ולאשור ברכה בקרב הארץ׃ 
23O 019:025 אשר ברכו יהוה צבאות לאמר ברוך עמי מצרים ומעשה ידי אשור ונחלתי ישראל׃    ס 
23O 020:001 בשנת בא תרתן אשדודה בשלח אתו סרגון מלך אשור וילחם באשדוד וילכדה׃ 
23O 020:002 בעת ההיא דבר יהוה ביד ישעיהו בן־אמוץ לאמר לך ופתחת השק מעל מתניך ונעלך תחלץ מעל רגליך ויעש כן הלך ערום ויחף׃    ס 
23O 020:003 ויאמר יהוה כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף שלש שנים אות ומופת על־מצרים ועל־כוש׃ 
23O 020:004 כן ינהג מלך־אשור את־שבי מצרים ואת־גלות כוש נערים וזקנים ערום ויחף וחשופי שת ערות מצרים׃ 
23O 020:005 וחתו ובשו מכוש מבטם ומן־מצרים תפארתם׃ 
23O 020:006 ואמר ישב האי הזה ביום ההוא הנה־כה מבטנו אשר־נסנו שם לעזרה להנצל מפני מלך אשור ואיך נמלט אנחנו׃    ס 
23O 021:001 משא מדבר־ים כסופות בנגב לחלף ממדבר בא מארץ נוראה׃ 
23O 021:002 חזות קשה הגד־לי הבוגד ׀ בוגד והשודד ׀ שודד עלי עילם צורי מדי כל־אנחתה השבתי׃ 
23O 021:003 על־כן מלאו מתני חלחלה צירים אחזוני כצירי יולדה נעויתי משמע נבהלתי מראות׃ 
23O 021:004 תעה לבבי פלצות בעתתני את נשף חשקי שם לי לחרדה׃ 
23O 021:005 ערך השלחן צפה הצפית אכול שתה קומו השרים משחו מגן׃  פ 
23O 021:006 כי כה אמר אלי אדני לך העמד המצפה אשר יראה יגיד׃ 
23O 021:007 וראה רכב צמד פרשים רכב חמור רכב גמל והקשיב קשב רב־קשב׃ 
23O 021:008 ויקרא אריה על־מצפה ׀ אדני אנכי עמד תמיד יומם ועל־משמרתי אנכי נצב כל־הלילות׃ 
23O 021:009 והנה־זה בא רכב איש צמד פרשים ויען ויאמר נפלה נפלה בבל וכל־פסילי אלהיה שבר לארץ׃ 
23O 021:010 מדשתי ובן־גרני אשר שמעתי מאת יהוה צבאות אלהי ישראל הגדתי לכם׃    ס 
23O 021:011 משא דומה אלי קרא משעיר שמר מה־מלילה שמר מה־מליל׃ 
23O 021:012 אמר שמר אתה בקר וגם־לילה אם־תבעיון בעיו שבו אתיו׃    ס 
23O 021:013 משא בערב ביער בערב תלינו ארחות דדנים׃ 
23O 021:014 לקראת צמא התיו מים ישבי ארץ תימא בלחמו קדמו נדד׃ 
23O 021:015 כי־מפני חרבות נדדו מפני ׀ חרב נטושה ומפני קשת דרוכה ומפני כבד מלחמה׃    ס 
23O 021:016 כי־כה אמר אדני אלי בעוד שנה כשני שכיר וכלה כל־כבוד קדר׃ 
23O 021:017 ושאר מספר־קשת גבורי בני־קדר ימעטו כי יהוה אלהי־ישראל דבר׃    ס 
23O 022:001 משא גיא חזיון מה־לך אפוא כי־עלית כלך לגגות׃ 
23O 022:002 תשאות ׀ מלאה עיר הומיה קריה עליזה חלליך לא חללי־חרב ולא מתי מלחמה׃ 
23O 022:003 כל־קציניך נדדו־יחד מקשת אסרו כל־נמצאיך אסרו יחדו מרחוק ברחו׃ 
23O 022:004 על־כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי אל־תאיצו לנחמני על־שד בת־עמי׃ 
23O 022:005 כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה לאדני יהוה צבאות בגיא חזיון מקרקר קר ושוע אל־ההר׃ 
23O 022:006 ועילם נשא אשפה ברכב אדם פרשים וקיר ערה מגן׃ 
23O 022:007 ויהי מבחר־עמקיך מלאו רכב והפרשים שת שתו השערה׃ 
23O 022:008 ויגל את מסך יהודה ותבט ביום ההוא אל־נשק בית היער׃ 
23O 022:009 ואת בקיעי עיר־דוד ראיתם כי־רבו ותקבצו את־מי הברכה התחתונה׃ 
23O 022:010 ואת־בתי ירושלם ספרתם ותתצו הבתים לבצר החומה׃ 
23O 022:011 ומקוה ׀ עשיתם בין החמתים למי הברכה הישנה ולא הבטתם אל־עשיה ויצרה מרחוק לא ראיתם׃ 
23O 022:012 ויקרא אדני יהוה צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגר שק׃ 
23O 022:013 והנה ׀ ששון ושמחה הרג ׀ בקר ושחט צאן אכל בשר ושתות יין אכול ושתו כי מחר נמות׃ 
23O 022:014 ונגלה באזני יהוה צבאות אם־יכפר העון הזה לכם עד־תמתון אמר אדני יהוה צבאות׃  פ 
23O 022:015 כה אמר אדני יהוה צבאות לך־בא אל־הסכן הזה על־שבנא אשר על־הבית׃ 
23O 022:016 מה־לך פה ומי לך פה כי־חצבת לך פה קבר חצבי מרום קברו חקקי בסלע משכן לו׃ 
23O 022:017 הנה יהוה מטלטלך טלטלה גבר ועטך עטה׃ 
23O 022:018 צנוף יצנפך צנפה כדור אל־ארץ רחבת ידים שמה תמות ושמה מרכבות כבודך קלון בית אדניך׃ 
23O 022:019 והדפתיך ממצבך וממעמדך יהרסך׃ 
23O 022:020 והיה ביום ההוא וקראתי לעבדי לאליקים בן־חלקיהו׃ 
23O 022:021 והלבשתיו כתנתך ואבנטך אחזקנו וממשלתך  אתן בידו והיה לאב ליושב ירושלם ולבית יהודה׃ 
23O 022:022 ונתתי מפתח בית־דוד על־שכמו ופתח ואין סגר וסגר ואין פתח׃ 
23O 022:023 ותקעתיו יתד במקום נאמן והיה לכסא כבוד לבית אביו׃ 
23O 022:024 ותלו עליו כל ׀ כבוד בית־אביו הצאצאים והצפעות כל כלי הקטן מכלי האגנות ועד כל־כלי הנבלים׃ 
23O 022:025 ביום ההוא נאם יהוה צבאות תמוש היתד התקועה במקום נאמן ונגדעה ונפלה ונכרת המשא אשר־עליה כי יהוה דבר׃    ס 
23O 023:001 משא צר הילילו ׀ אניות תרשיש כי־שדד מבית מבוא מארץ כתים נגלה־למו׃ 
23O 023:002 דמו ישבי אי סחר צידון עבר ים מלאוך׃ 
23O 023:003 ובמים רבים זרע שחר קציר יאור תבואתה ותהי סחר גוים׃ 
23O 023:004 בושי צידון כי־אמר ים מעוז הים לאמר לא־חלתי ולא־ילדתי ולא גדלתי בחורים רוממתי בתולות׃ 
23O 023:005 כאשר־שמע למצרים יחילו כשמע צר׃ 
23O 023:006 עברו תרשישה הילילו ישבי אי׃ 
23O 023:007 הזאת לכם עליזה מימי־קדם קדמתה יבלוה רגליה מרחוק לגור׃ 
23O 023:008 מי יעץ זאת על־צר המעטירה אשר סחריה שרים כנעניה נכבדי־ארץ׃ 
23O 023:009 יהוה צבאות יעצה לחלל גאון כל־צבי להקל כל־נכבדי־ארץ׃ 
23O 023:010 עברי ארצך כיאר בת־תרשיש אין מזח עוד׃ 
23O 023:011 ידו נטה על־הים הרגיז ממלכות יהוה צוה אל־כנען לשמד מעזניה׃ 
23O 023:012 ויאמר לא־תוסיפי עוד לעלוז המעשקה בתולת בת־צידון [כתיים כ] (כתים ק) קומי עברי גם־שם לא־ינוח לך׃ 
23O 023:013 הן ׀ ארץ כשדים זה העם לא היה אשור יסדה לציים הקימו [בחיניו כ] (בחוניו ק) עררו ארמנותיה שמה למפלה׃ 
23O 023:014 הילילו אניות תרשיש כי שדד מעזכן׃    ס 
23O 023:015 והיה ביום ההוא ונשכחת צר שבעים שנה כימי מלך אחד מקץ שבעים שנה יהיה לצר כשירת הזונה׃ 
23O 023:016 קחי כנור סבי עיר זונה נשכחה היטיבי נגן הרבי־שיר למען תזכרי׃ 
23O 023:017 והיה מקץ ׀ שבעים שנה יפקד יהוה את־צר ושבה לאתננה וזנתה את־כל־ממלכות הארץ על־פני האדמה׃ 
23O 023:018 והיה סחרה ואתננה קדש ליהוה לא יאצר ולא יחסן כי לישבים לפני יהוה יהיה סחרה לאכל לשבעה ולמכסה עתיק׃  פ 
23O 024:001 הנה יהוה בוקק הארץ ובולקה ועוה פניה והפיץ ישביה׃ 
23O 024:002 והיה כעם ככהן כעבד כאדניו כשפחה כגברתה כקונה כמוכר כמלוה כלוה כנשה כאשר נשא בו׃ 
23O 024:003 הבוק ׀ תבוק הארץ והבוז ׀ תבוז כי יהוה דבר את־הדבר הזה׃ 
23O 024:004 אבלה נבלה הארץ אמללה נבלה תבל אמללו מרום עם־הארץ׃ 
23O 024:005 והארץ חנפה תחת ישביה כי־עברו תורת חלפו חק הפרו ברית עולם׃ 
23O 024:006 על־כן אלה אכלה ארץ ויאשמו ישבי בה על־כן חרו ישבי ארץ ונשאר אנוש מזער׃ 
23O 024:007 אבל תירוש אמללה־גפן נאנחו כל־שמחי־לב׃ 
23O 024:008 שבת משוש תפים חדל שאון עליזים שבת משוש כנור׃ 
23O 024:009 בשיר לא ישתו־יין ימר שכר לשתיו׃ 
23O 024:010 נשברה קרית־תהו סגר כל־בית מבוא׃ 
23O 024:011 צוחה על־היין בחוצות ערבה כל־שמחה גלה משוש הארץ׃ 
23O 024:012 נשאר בעיר שמה ושאיה יכת־שער׃ 
23O 024:013 כי כה יהיה בקרב הארץ בתוך העמים כנקף זית כעוללת אם־כלה בציר׃ 
23O 024:014 המה ישאו קולם ירנו בגאון יהוה צהלו מים׃ 
23O 024:015 על־כן בארים כבדו יהוה באיי הים שם יהוה אלהי ישראל׃    ס 
23O 024:016 מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק ואמר רזי־לי רזי־לי אוי לי בגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו׃ 
23O 024:017 פחד ופחת ופח עליך יושב הארץ׃ 
23O 024:018 והיה הנס מקול הפחד יפל אל־הפחת והעולה מתוך הפחת ילכד בפח כי־ארבות ממרום נפתחו וירעשו מוסדי ארץ׃ 
23O 024:019 רעה התרעעה הארץ פור התפוררה ארץ מוט התמוטטה ארץ׃ 
23O 024:020 נוע תנוע ארץ כשכור והתנודדה כמלונה וכבד עליה פשעה ונפלה ולא־תסיף קום׃    ס 
23O 024:021 והיה ביום ההוא יפקד יהוה על־צבא המרום במרום ועל־מלכי האדמה על־האדמה׃ 
23O 024:022 ואספו אספה אסיר על־בור וסגרו על־מסגר ומרב ימים יפקדו׃ 
23O 024:023 וחפרה הלבנה ובושה החמה כי־מלך יהוה צבאות בהר ציון ובירושלם ונגד זקניו כבוד׃  פ 
23O 025:001 יהוה אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אמן׃ 
23O 025:002 כי שמת מעיר לגל קריה בצורה למפלה ארמון זרים מעיר לעולם לא יבנה׃ 
23O 025:003 על־כן יכבדוך עם־עז קרית גוים עריצים ייראוך׃ 
23O 025:004 כי־היית מעוז לדל מעוז לאביון בצר־לו מחסה מזרם צל מחרב כי רוח עריצים כזרם קיר׃ 
23O 025:005 כחרב בציון שאון זרים תכניע חרב בצל עב זמיר עריצים יענה׃  פ 
23O 025:006 ועשה יהוה צבאות לכל־העמים בהר הזה משתה שמנים משתה שמרים שמנים ממחים שמרים מזקקים׃ 
23O 025:007 ובלע בהר הזה פני־הלוט ׀ הלוט על־כל־העמים והמסכה הנסוכה על־כל־הגוים׃ 
23O 025:008 בלע המות לנצח ומחה אדני יהוה דמעה מעל כל־פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל־הארץ כי יהוה דבר׃  פ 
23O 025:009 ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה יהוה קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו׃ 
23O 025:010 כי־תנוח יד־יהוה בהר הזה ונדוש מואב תחתיו כהדוש מתבן [במי כ] (במו ק) מדמנה׃ 
23O 025:011 ופרש ידיו בקרבו כאשר יפרש השחה לשחות והשפיל גאותו עם ארבות ידיו׃ 
23O 025:012 ומבצר משגב חומתיך השח השפיל הגיע לארץ עד־עפר׃    ס 
23O 026:001 ביום ההוא יושר השיר־הזה בארץ יהודה עיר עז־לנו ישועה ישית חומות וחל׃ 
23O 026:002 פתחו שערים ויבא גוי־צדיק שמר אמנים׃ 
23O 026:003 יצר סמוך תצר שלום ׀ שלום כי בך בטוח׃ 
23O 026:004 בטחו ביהוה עדי־עד כי ביה יהוה צור עולמים׃ 
23O 026:005 כי השח ישבי מרום קריה נשגבה ישפילנה ישפילה עד־ארץ יגיענה עד־עפר׃ 
23O 026:006 תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים׃ 
23O 026:007 ארח לצדיק מישרים ישר מעגל צדיק תפלס׃ 
23O 026:008 אף ארח משפטיך יהוה קוינוך לשמך ולזכרך תאות־נפש׃ 
23O 026:009 נפשי אויתיך בלילה אף־רוחי בקרבי אשחרך כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו ישבי תבל׃ 
23O 026:010 יחן רשע בל־למד צדק בארץ נכחות יעול ובל־יראה גאות יהוה׃    ס 
23O 026:011 יהוה רמה ידך בל־יחזיון יחזו ויבשו קנאת־עם אף־אש צריך תאכלם׃    ס 
23O 026:012 יהוה תשפת שלום לנו כי גם כל־מעשינו פעלת לנו׃ 
23O 026:013 יהוה אלהינו בעלונו אדנים זולתך לבד־בך נזכיר שמך׃ 
23O 026:014 מתים בל־יחיו רפאים בל־יקמו לכן פקדת ותשמידם ותאבד כל־זכר למו׃ 
23O 026:015 יספת לגוי יהוה יספת לגוי נכבדת רחקת כל־קצוי־ארץ׃ 
23O 026:016 יהוה בצר פקדוך צקון לחש מוסרך למו׃ 
23O 026:017 כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה כן היינו מפניך יהוה׃ 
23O 026:018 הרינו חלנו כמו ילדנו רוח ישועת בל־נעשה ארץ ובל־יפלו ישבי תבל׃ 
23O 026:019 יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שכני עפר כי טל אורת טלך וארץ רפאים תפיל׃    ס 
23O 026:020 לך עמי בא בחדריך וסגר [דלתיך כ] (דלתך ק) בעדך חבי כמעט־רגע עד־ [יעבור כ] (יעבר־זעם׃ ק) 
23O 026:021 כי־הנה יהוה יצא ממקומו לפקד עון ישב־הארץ עליו וגלתה הארץ את־דמיה ולא־תכסה עוד על־הרוגיה׃    ס 
23O 027:001 ביום ההוא יפקד יהוה בחרבו  הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש ברח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את־התנין אשר בים׃    ס 
23O 027:002 ביום ההוא כרם חמד ענו־לה׃ 
23O 027:003 אני יהוה נצרה לרגעים אשקנה פן יפקד עליה לילה ויום אצרנה׃ 
23O 027:004 חמה אין לי מי־יתנני שמיר שית במלחמה אפשעה בה אציתנה יחד׃ 
23O 027:005 או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה־לי׃ 
23O 027:006 הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל ומלאו פני־תבל תנובה׃    ס 
23O 027:007 הכמכת מכהו הכהו אם־כהרג הרגיו הרג׃ 
23O 027:008 בסאסאה בשלחה תריבנה הגה ברוחו הקשה ביום קדים׃ 
23O 027:009 לכן בזאת יכפר עון־יעקב וזה כל־פרי הסר חטאתו בשומו ׀ כל־אבני מזבח כאבני־גר מנפצות לא־יקמו אשרים וחמנים׃ 
23O 027:010 כי עיר בצורה בדד נוה משלח ונעזב כמדבר שם ירעה עגל ושם ירבץ וכלה סעפיה׃ 
23O 027:011 ביבש קצירה תשברנה נשים באות מאירות אותה כי לא עם־בינות הוא על־כן לא־ירחמנו עשהו ויצרו לא יחננו׃    ס 
23O 027:012 והיה ביום ההוא יחבט יהוה משבלת הנהר עד־נחל מצרים ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל׃    ס 
23O 027:013 והיה ׀ ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו ליהוה בהר הקדש בירושלם׃ 
23O 028:001 הוי עטרת גאות שכרי אפרים וציץ נבל צבי תפארתו אשר על־ראש גיא־שמנים הלומי יין׃ 
23O 028:002 הנה חזק ואמץ לאדני כזרם ברד שער קטב כזרם מים כבירים שטפים הניח לארץ ביד׃ 
23O 028:003 ברגלים תרמסנה עטרת גאות שכורי אפרים׃ 
23O 028:004 והיתה ציצת נבל צבי תפארתו אשר על־ראש גיא שמנים כבכורה בטרם קיץ אשר יראה הראה אותה בעודה בכפו יבלענה׃    ס 
23O 028:005 ביום ההוא יהיה יהוה צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו׃ 
23O 028:006 ולרוח משפט ליושב על־המשפט ולגבורה משיבי מלחמה שערה׃    ס 
23O 028:007 וגם־אלה ביין שגו ובשכר תעו כהן ונביא שגו בשכר נבלעו מן־היין תעו מן־השכר שגו בראה פקו פליליה׃ 
23O 028:008 כי כל־שלחנות מלאו קיא צאה בלי מקום׃    ס 
23O 028:009 את־מי יורה דעה ואת־מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים׃ 
23O 028:010 כי צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו זעיר שם זעיר שם׃ 
23O 028:011 כי בלעגי שפה ובלשון אחרת ידבר אל־העם הזה׃ 
23O 028:012 אשר ׀ אמר אליהם זאת המנוחה הניחו לעיף וזאת המרגעה ולא אבוא שמוע׃ 
23O 028:013 והיה להם דבר־יהוה צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו זעיר שם זעיר שם למען ילכו וכשלו אחור ונשברו ונוקשו ונלכדו׃  פ 
23O 028:014 לכן שמעו דבר־יהוה אנשי לצון משלי העם הזה אשר בירושלם׃ 
23O 028:015 כי אמרתם כרתנו ברית את־מות ועם־שאול עשינו חזה [שיט כ] (שוט ק) שוטף כי־ [עבר כ] (יעבר ק) לא יבואנו כי שמנו כזב מחסנו ובשקר נסתרנו׃    ס 
23O 028:016 לכן כה אמר אדני יהוה הנני יסד בציון אבן אבן בחן פנת יקרת מוסד מוסד המאמין לא יחיש׃ 
23O 028:017 ושמתי משפט לקו וצדקה למשקלת ויעה ברד מחסה כזב וסתר מים ישטפו׃ 
23O 028:018 וכפר בריתכם את־מות וחזותכם את־שאול לא תקום שוט שוטף כי יעבר והייתם לו למרמס׃ 
23O 028:019 מדי עברו יקח אתכם כי־בבקר בבקר יעבר ביום ובלילה והיה רק־זועה הבין שמועה׃ 
23O 028:020 כי־קצר המצע מהשתרע והמסכה צרה כהתכנס׃ 
23O 028:021 כי כהר־פרצים יקום יהוה כעמק בגבעון ירגז לעשות מעשהו זר מעשהו ולעבד עבדתו נכריה עבדתו׃ 
23O 028:022 ועתה אל־תתלוצצו פן־יחזקו מוסריכם כי־כלה ונחרצה שמעתי מאת אדני יהוה צבאות על־כל־הארץ׃ 
23O 028:023 האזינו ושמעו קולי הקשיבו ושמעו אמרתי׃ 
23O 028:024 הכל היום יחרש החרש לזרע יפתח וישדד אדמתו׃ 
23O 028:025 הלוא אם־שוה פניה והפיץ קצח וכמן יזרק ושם חטה שורה ושערה נסמן וכסמת גבלתו׃ 
23O 028:026 ויסרו למשפט אלהיו יורנו׃ 
23O 028:027 כי לא בחרוץ יודש קצח ואופן עגלה על־כמן יוסב כי במטה יחבט קצח וכמן בשבט׃ 
23O 028:028 לחם יודק כי לא לנצח אדוש ידושנו והמם גלגל עגלתו ופרשיו לא־ידקנו׃ 
23O 028:029 גם־זאת מעם יהוה צבאות יצאה הפליא עצה הגדיל תושיה׃    ס 
23O 029:001 הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד ספו שנה על־שנה חגים ינקפו׃ 
23O 029:002 והציקותי לאריאל והיתה תאניה ואניה והיתה לי כאריאל׃ 
23O 029:003 וחניתי כדור עליך וצרתי עליך מצב והקימתי עליך מצרת׃ 
23O 029:004 ושפלת מארץ תדברי ומעפר תשח אמרתך והיה כאוב מארץ קולך ומעפר אמרתך תצפצף׃ 
23O 029:005 והיה כאבק דק המון זריך וכמץ עבר המון עריצים והיה לפתע פתאם׃ 
23O 029:006 מעם יהוה צבאות תפקד ברעם וברעש וקול גדול סופה וסערה ולהב אש אוכלה׃ 
23O 029:007 והיה כחלום חזון לילה המון כל־הגוים הצבאים על־אריאל וכל־צביה ומצדתה והמציקים לה׃ 
23O 029:008 והיה כאשר יחלם הרעב והנה אוכל והקיץ וריקה נפשו וכאשר יחלם הצמא והנה שתה והקיץ והנה עיף ונפשו שוקקה כן יהיה המון כל־הגוים הצבאים על־הר ציון׃    ס 
23O 029:009 התמהמהו ותמהו השתעשעו ושעו שכרו ולא־יין נעו ולא שכר׃ 
23O 029:010 כי־נסך עליכם יהוה רוח תרדמה ויעצם את־עיניכם את־הנביאים ואת־ראשיכם החזים כסה׃ 
23O 029:011 ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום אשר־יתנו אתו אל־יודע [הספר כ] (ספר ק) לאמר קרא נא־זה ואמר לא אוכל כי חתום הוא׃ 
23O 029:012 ונתן הספר על אשר לא־ידע ספר לאמר קרא נא־זה ואמר לא ידעתי ספר׃    ס 
23O 029:013 ויאמר אדני יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אתי מצות אנשים מלמדה׃ 
23O 029:014 לכן הנני יוסף להפליא את־העם־הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבניו תסתתר׃    ס 
23O 029:015 הוי המעמיקים מיהוה לסתר עצה והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי ראנו ומי יודענו׃ 
23O 029:016 הפככם אם־כחמר היצר יחשב כי־יאמר מעשה לעשהו לא עשני ויצר אמר ליוצרו לא הבין׃ 
23O 029:017 הלוא־עוד מעט מזער ושב לבנון לכרמל והכרמל ליער יחשב׃ 
23O 029:018 ושמעו ביום־ההוא החרשים דברי־ספר ומאפל ומחשך עיני עורים תראינה׃ 
23O 029:019 ויספו ענוים ביהוה שמחה ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו׃ 
23O 029:020 כי־אפס עריץ וכלה לץ ונכרתו כל־שקדי און׃ 
23O 029:021 מחטיאי אדם בדבר ולמוכיח בשער יקשון ויטו בתהו צדיק׃    ס 
23O 029:022 לכן כה־אמר יהוה אל־בית יעקב אשר פדה את־אברהם לא־עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו׃ 
23O 029:023 כי בראתו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי והקדישו את־קדוש יעקב ואת־אלהי ישראל יעריצו׃ 
23O 029:024 וידעו תעי־רוח בינה ורוגנים ילמדו־לקח׃ 
23O 030:001 הוי בנים סוררים נאם־יהוה לעשות עצה ולא מני ולנסך מסכה ולא רוחי למען ספות חטאת על־חטאת׃ 
23O 030:002 ההלכים לרדת מצרים ופי לא שאלו לעוז במעוז פרעה ולחסות בצל מצרים׃ 
23O 030:003 והיה לכם מעוז פרעה לבשת והחסות בצל־מצרים לכלמה׃ 
23O 030:004 כי־היו בצען שריו ומלאכיו חנס יגיעו׃ 
23O 030:005 כל [הבאיש כ] (הביש ק) על־עם לא־יועילו למו לא לעזר ולא להועיל כי לבשת וגם־לחרפה׃    ס 
23O 030:006 משא בהמות נגב בארץ צרה וצוקה לביא וליש מהם אפעה ושרף מעופף ישאו על־כתף עירים חילהם ועל־דבשת גמלים אוצרתם על־עם לא יועילו׃ 
23O 030:007 ומצרים הבל וריק יעזרו לכן קראתי לזאת רהב הם שבת׃ 
23O 030:008 עתה בוא כתבה על־לוח אתם ועל־ספר חקה ותהי ליום אחרון לעד עד־עולם׃ 
23O 030:009 כי עם מרי הוא בנים כחשים בנים לא־אבו שמוע תורת יהוה׃ 
23O 030:010 אשר אמרו לראים לא תראו ולחזים לא תחזו־לנו נכחות דברו־לנו חלקות חזו מהתלות׃ 
23O 030:011 סורו מני־דרך הטו מני־ארח השביתו מפנינו את־קדוש ישראל׃    ס 
23O 030:012 לכן כה אמר קדוש ישראל יען מאסכם בדבר הזה ותבטחו בעשק ונלוז ותשענו עליו׃ 
23O 030:013 לכן יהיה לכם העון הזה כפרץ נפל נבעה בחומה נשגבה אשר־פתאם לפתע יבוא שברה׃ 
23O 030:014 ושברה כשבר נבל יוצרים כתות לא יחמל ולא־ימצא במכתתו חרש לחתות אש מיקוד ולחשף מים מגבא׃  פ 
23O 030:015 כי כה־אמר אדני יהוה קדוש ישראל בשובה ונחת תושעון בהשקט ובבטחה תהיה  גבורתכם ולא אביתם׃ 
23O 030:016 ותאמרו לא־כי על־סוס ננוס על־כן תנוסון ועל־קל נרכב על־כן יקלו רדפיכם׃ 
23O 030:017 אלף אחד מפני גערת אחד מפני גערת חמשה תנסו עד אם־נותרתם כתרן על־ראש ההר וכנס על־הגבעה׃ 
23O 030:018 ולכן יחכה יהוה לחננכם ולכן ירום לרחמכם כי־אלהי משפט יהוה אשרי כל־חוכי לו׃    ס 
23O 030:019 כי־עם בציון ישב בירושלם בכו לא־תבכה חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך׃ 
23O 030:020 ונתן לכם אדני לחם צר ומים לחץ ולא־יכנף עוד מוריך והיו עיניך ראות את־מוריך׃ 
23O 030:021 ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו כי תאמינו וכי תשמאילו׃ 
23O 030:022 וטמאתם את־צפוי פסילי כספך ואת־אפדת מסכת זהבך תזרם כמו דוה צא תאמר לו׃ 
23O 030:023 ונתן מטר זרעך אשר־תזרע את־האדמה ולחם תבואת האדמה והיה דשן ושמן ירעה מקניך ביום ההוא כר נרחב׃ 
23O 030:024 והאלפים והעירים עבדי האדמה בליל חמיץ יאכלו אשר־זרה ברחת ובמזרה׃ 
23O 030:025 והיה ׀ על־כל־הר גבה  ועל כל־גבעה נשאה פלגים יבלי־מים ביום הרג רב בנפל מגדלים׃ 
23O 030:026 והיה אור־הלבנה  כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבש יהוה את־שבר עמו ומחץ מכתו ירפא׃    ס 
23O 030:027 הנה שם־יהוה בא ממרחק בער אפו וכבד משאה שפתיו מלאו זעם ולשונו כאש אכלת׃ 
23O 030:028 ורוחו כנחל שוטף עד־צואר יחצה להנפה גוים בנפת שוא ורסן מתעה על לחיי עמים׃ 
23O 030:029 השיר יהיה לכם כליל התקדש־חג ושמחת לבב כהולך בחליל לבוא בהר־יהוה אל־צור ישראל׃ 
23O 030:030 והשמיע יהוה את־הוד קולו ונחת זרועו יראה בזעף אף ולהב אש אוכלה נפץ וזרם ואבן ברד׃ 
23O 030:031 כי־מקול יהוה יחת אשור בשבט יכה׃ 
23O 030:032 והיה כל מעבר מטה מוסדה אשר יניח יהוה עליו בתפים ובכנרות ובמלחמות תנופה נלחם־ [בה כ] (בם׃ ק) 
23O 030:033 כי־ערוך מאתמול תפתה גם־ [הוא כ] (היא ק) למלך הוכן העמיק הרחב מדרתה אש ועצים הרבה נשמת יהוה כנחל גפרית בערה בה׃    ס 
23O 031:001 הוי הירדים מצרים לעזרה על־סוסים ישענו ויבטחו על־רכב כי רב ועל פרשים כי־עצמו מאד ולא שעו על־קדוש ישראל ואת־יהוה לא דרשו׃ 
23O 031:002 וגם־הוא חכם ויבא רע ואת־דבריו לא הסיר וקם על־בית מרעים ועל־עזרת פעלי און׃ 
23O 031:003 ומצרים אדם ולא־אל וסוסיהם בשר ולא־רוח ויהוה יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזר ויחדו כלם יכליון׃    ס 
23O 031:004 כי כה אמר־יהוה ׀ אלי כאשר יהגה האריה והכפיר על־טרפו אשר יקרא עליו מלא רעים מקולם לא יחת ומהמונם לא יענה כן ירד יהוה צבאות לצבא על־הר־ציון ועל־גבעתה׃ 
23O 031:005 כצפרים עפות כן יגן יהוה צבאות על־ירושלם גנון והציל פסח והמליט׃ 
23O 031:006 שובו לאשר העמיקו סרה בני ישראל׃ 
23O 031:007 כי ביום ההוא ימאסון איש אלילי כספו ואלילי זהבו אשר עשו לכם ידיכם חטא׃ 
23O 031:008 ונפל אשור בחרב לא־איש וחרב לא־אדם תאכלנו ונס לו מפני־חרב ובחוריו למס יהיו׃ 
23O 031:009 וסלעו ממגור יעבור וחתו מנס שריו נאם־יהוה אשר־אור לו בציון ותנור לו בירושלם׃    ס 
23O 032:001 הן לצדק ימלך־מלך ולשרים למשפט ישרו׃ 
23O 032:002 והיה־איש כמחבא־רוח וסתר זרם כפלגי־מים בציון כצל סלע־כבד בארץ עיפה׃ 
23O 032:003 ולא תשעינה עיני ראים ואזני שמעים תקשבנה׃ 
23O 032:004 ולבב נמהרים יבין לדעת ולשון עלגים תמהר לדבר צחות׃ 
23O 032:005 לא־יקרא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע׃ 
23O 032:006 כי נבל נבלה ידבר ולבו יעשה־און לעשות חנף ולדבר אל־יהוה תועה להריק נפש רעב ומשקה צמא יחסיר׃ 
23O 032:007 וכלי כליו רעים הוא זמות יעץ לחבל [ענוים כ] (עניים ק) באמרי־שקר ובדבר אביון משפט׃ 
23O 032:008 ונדיב נדיבות יעץ והוא על־נדיבות יקום׃  פ 
23O 032:009 נשים שאננות קמנה שמענה קולי בנות בטחות האזנה אמרתי׃ 
23O 032:010 ימים על־שנה תרגזנה בטחות כי כלה בציר אסף בלי יבוא׃ 
23O 032:011 חרדו שאננות רגזה בטחות פשטה וערה וחגורה על־חלצים׃ 
23O 032:012 על־שדים ספדים על־שדי־חמד על־גפן פריה׃ 
23O 032:013 על אדמת עמי קוץ שמיר תעלה כי על־כל־בתי משוש קריה עליזה׃ 
23O 032:014 כי־ארמון נטש המון עיר עזב עפל ובחן היה בעד מערות עד־עולם משוש פראים מרעה עדרים׃ 
23O 032:015 עד־יערה עלינו רוח ממרום והיה מדבר לכרמל [וכרמל כ] (והכרמל ק) ליער יחשב׃ 
23O 032:016 ושכן במדבר משפט וצדקה בכרמל תשב׃ 
23O 032:017 והיה מעשה הצדקה שלום ועבדת הצדקה השקט ובטח עד־עולם׃ 
23O 032:018 וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחת שאננות׃ 
23O 032:019 וברד ברדת היער ובשפלה תשפל העיר׃ 
23O 032:020 אשריכם זרעי על־כל־מים משלחי רגל־השור והחמור׃    ס 
23O 033:001 הוי שודד ואתה לא שדוד ובוגד ולא־בגדו בו כהתמך שודד תושד כנלתך לבגד יבגדו־בך׃    ס 
23O 033:002 יהוה חננו לך קוינו היה זרעם לבקרים אף־ישועתנו בעת צרה׃ 
23O 033:003 מקול המון נדדו עמים מרוממתך נפצו גוים׃ 
23O 033:004 ואסף שללכם אסף החסיל כמשק גבים שוקק בו׃ 
23O 033:005 נשגב יהוה כי שכן מרום מלא ציון משפט וצדקה׃ 
23O 033:006 והיה אמונת עתיך חסן ישועת חכמת ודעת יראת יהוה היא אוצרו׃    ס 
23O 033:007 הן אראלם צעקו חצה מלאכי שלום מר יבכיון׃ 
23O 033:008 נשמו מסלות שבת עבר ארח הפר ברית מאס ערים לא חשב אנוש׃ 
23O 033:009 אבל אמללה ארץ החפיר לבנון קמל היה השרון כערבה ונער בשן וכרמל׃ 
23O 033:010 עתה אקום יאמר יהוה עתה ארומם עתה אנשא׃ 
23O 033:011 תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם׃ 
23O 033:012 והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים באש יצתו׃    ס 
23O 033:013 שמעו רחוקים אשר עשיתי ודעו קרובים גברתי׃ 
23O 033:014 פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים מי ׀ יגור לנו אש אוכלה מי־יגור לנו מוקדי עולם׃ 
23O 033:015 הלך צדקות ודבר מישרים מאס בבצע מעשקות נער כפיו מתמך בשחד אטם אזנו משמע דמים ועצם עיניו מראות ברע׃ 
23O 033:016 הוא מרומים ישכן מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים׃ 
23O 033:017 מלך ביפיו תחזינה עיניך תראינה ארץ מרחקים׃ 
23O 033:018 לבך יהגה אימה איה ספר איה שקל איה ספר את־המגדלים׃ 
23O 033:019 את־עם נועז לא תראה עם עמקי שפה משמוע נלעג לשון אין בינה׃ 
23O 033:020 חזה ציון קרית מועדנו עיניך תראינה ירושלם נוה שאנן אהל בל־יצען בל־יסע יתדתיו לנצח וכל־חבליו בל־ינתקו׃ 
23O 033:021 כי אם־שם אדיר יהוה לנו מקום־נהרים יארים רחבי ידים בל־תלך בו אני־שיט וצי אדיר לא יעברנו׃ 
23O 033:022 כי יהוה שפטנו יהוה מחקקנו יהוה מלכנו הוא יושיענו׃ 
23O 033:023 נטשו חבליך בל־יחזקו כן־תרנם בל־פרשו נס אז חלק עד־שלל מרבה פסחים בזזו בז׃ 
23O 033:024 ובל־יאמר שכן חליתי העם הישב בה נשא עון׃ 
23O 034:001 קרבו גוים לשמע ולאמים הקשיבו תשמע הארץ ומלאה תבל וכל־צאצאיה׃ 
23O 034:002 כי קצף ליהוה על־כל־הגוים וחמה על־כל־צבאם החרימם נתנם לטבח׃ 
23O 034:003 וחלליהם ישלכו ופגריהם יעלה באשם ונמסו הרים מדמם׃ 
23O 034:004 ונמקו כל־צבא השמים ונגלו כספר השמים וכל־צבאם יבול כנבל עלה מגפן וכנבלת מתאנה׃ 
23O 034:005 כי־רותה בשמים חרבי הנה על־אדום תרד ועל־עם חרמי למשפט׃ 
23O 034:006 חרב ליהוה מלאה דם הדשנה מחלב מדם כרים ועתודים מחלב כליות אילים כי זבח ליהוה בבצרה וטבח גדול בארץ אדום׃ 
23O 034:007 וירדו ראמים עמם ופרים עם־אבירים ורותה ארצם מדם ועפרם מחלב ידשן׃ 
23O 034:008 כי יום נקם ליהוה שנת שלומים לריב ציון׃ 
23O 034:009 ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית והיתה ארצה לזפת בערה׃ 
23O 034:010 לילה ויומם לא תכבה לעולם יעלה עשנה מדור לדור תחרב לנצח נצחים אין עבר בה׃ 
23O 034:011 וירשוה קאת וקפוד וינשוף וערב ישכנו־בה ונטה עליה קו־תהו ואבני־בהו׃ 
23O 034:012 חריה ואין־שם מלוכה יקראו וכל־שריה יהיו אפס׃ 
23O 034:013 ועלתה ארמנתיה סירים קמוש וחוח במבצריה והיתה נוה תנים חציר לבנות יענה׃ 
23O 034:014 ופגשו ציים את־איים ושעיר על־רעהו יקרא אך־שם הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח׃ 
23O 034:015 שמה קננה קפוז ותמלט ובקעה ודגרה בצלה אך־שם נקבצו דיות אשה רעותה׃ 
23O 034:016 דרשו מעל־ספר יהוה וקראו אחת מהנה לא נעדרה אשה רעותה לא פקדו כי־פי הוא צוה ורוחו הוא קבצן׃ 
23O 034:017 והוא־הפיל להן גורל וידו חלקתה להם בקו עד־עולם יירשוה לדור ודור ישכנו־בה׃    ס 
23O 035:001 יששום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת׃ 
23O 035:002 פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן־לה הדר הכרמל והשרון המה יראו כבוד־יהוה הדר אלהינו׃    ס 
23O 035:003 חזקו ידים רפות וברכים כשלות אמצו׃ 
23O 035:004 אמרו לנמהרי־לב חזקו אל־תיראו הנה אלהיכם נקם יבוא גמול אלהים הוא יבוא וישעכם׃ 
23O 035:005 אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה׃ 
23O 035:006 אז ידלג כאיל פסח ותרן לשון אלם כי־נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה׃ 
23O 035:007 והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים בנוה תנים רבצה חציר לקנה וגמא׃ 
23O 035:008 והיה־שם מסלול ודרך ודרך הקדש יקרא לה לא־יעברנו טמא והוא־למו הלך דרך ואוילים לא יתעו׃ 
23O 035:009 לא־יהיה שם אריה ופריץ חיות בל־יעלנה לא תמצא שם והלכו גאולים׃ 
23O 035:010 ופדויי יהוה ישבון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על־ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה׃  פ 
23O 036:001 ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו עלה סנחריב מלך־אשור על כל־ערי יהודה הבצרות ויתפשם׃ 
23O 036:002 וישלח מלך־אשור ׀ את־רב־שקה מלכיש ירושלמה אל־המלך חזקיהו בחיל כבד ויעמד בתעלת הברכה העליונה במסלת שדה כובס׃ 
23O 036:003 ויצא אליו אליקים בן־חלקיהו אשר על־הבית ושבנא הספר ויואח בן־אסף המזכיר׃ 
23O 036:004 ויאמר אליהם רב־שקה אמרו־נא אל־חזקיהו כה־אמר המלך הגדול מלך אשור מה הבטחון הזה אשר בטחת׃ 
23O 036:005 אמרתי אך־דבר־שפתים עצה וגבורה למלחמה עתה על־מי בטחת כי מרדת בי׃ 
23O 036:006 הנה בטחת על־משענת הקנה הרצוץ הזה על־מצרים אשר יסמך איש עליו ובא בכפו ונקבה כן פרעה מלך־מצרים לכל־הבטחים עליו׃ 
23O 036:007 וכי־תאמר אלי אל־יהוה אלהינו בטחנו הלוא־הוא אשר הסיר חזקיהו את־במתיו ואת־מזבחתיו ויאמר ליהודה ולירושלם לפני המזבח הזה תשתחוו׃ 
23O 036:008 ועתה התערב נא את־אדני המלך אשור ואתנה לך אלפים סוסים אם־תוכל לתת לך רכבים עליהם׃ 
23O 036:009 ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדני הקטנים ותבטח לך על־מצרים לרכב ולפרשים׃ 
23O 036:010 ועתה המבלעדי יהוה עליתי על־הארץ הזאת להשחיתה יהוה אמר אלי עלה אל־הארץ הזאת והשחיתה׃ 
23O 036:011 ויאמר אליקים ושבנא ויואח אל־רב־שקה דבר־נא אל־עבדיך ארמית כי שמעים אנחנו ואל־תדבר אלינו יהודית באזני העם אשר על־החומה׃ 
23O 036:012 ויאמר רב־שקה האל אדניך ואליך שלחני אדני לדבר את־הדברים האלה הלא על־האנשים הישבים על־החומה לאכל את־ [חראיהם כ] (צואתם ק) ולשתות את־ [שיניהם כ] (מימי ק) (רגליהם ק) עמכם׃ 
23O 036:013 ויעמד רב־שקה ויקרא בקול־גדול יהודית ויאמר שמעו את־דברי המלך הגדול מלך אשור׃ 
23O 036:014 כה אמר המלך אל־ישא לכם חזקיהו כי לא־יוכל להציל אתכם׃ 
23O 036:015 ואל־יבטח אתכם חזקיהו אל־יהוה לאמר הצל יצילנו יהוה לא תנתן העיר הזאת ביד מלך אשור׃ 
23O 036:016 אל־תשמעו אל־חזקיהו    ס   כי כה אמר המלך אשור עשו־אתי ברכה וצאו אלי ואכלו איש־גפנו ואיש תאנתו ושתו איש מי־בורו׃ 
23O 036:017 עד־באי ולקחתי אתכם אל־ארץ כארצכם ארץ דגן ותירוש ארץ לחם וכרמים׃ 
23O 036:018 פן־יסית אתכם חזקיהו לאמר יהוה יצילנו ההצילו אלהי הגוים איש את־ארצו מיד מלך אשור׃ 
23O 036:019 איה אלהי חמת וארפד איה אלהי ספרוים וכי־הצילו את־שמרון מידי׃ 
23O 036:020 מי בכל־אלהי הארצות האלה אשר־הצילו את־ארצם מידי כי־יציל יהוה את־ירושלם מידי׃ 
23O 036:021 ויחרישו ולא־ענו אתו דבר כי־מצות המלך היא לאמר לא תענהו׃ 
23O 036:022 ויבא אליקים בן־חלקיהו אשר־על־הבית ושבנא הסופר ויואח בן־אסף המזכיר אל־חזקיהו קרועי בגדים ויגידו לו את דברי רב־שקה׃    ס 
23O 037:001 ויהי כשמע המלך חזקיהו ויקרע את־בגדיו ויתכס בשק ויבא בית יהוה׃ 
23O 037:002 וישלח את־אליקים אשר־על־הבית ואת ׀ שבנא הסופר ואת זקני הכהנים מתכסים בשקים אל־ישעיהו בן־אמוץ הנביא׃ 
23O 037:003 ויאמרו אליו כה אמר חזקיהו יום־צרה ותוכחה ונאצה היום הזה כי באו בנים עד־משבר וכח אין ללדה׃ 
23O 037:004 אולי ישמע יהוה אלהיך את ׀ דברי רב־שקה אשר שלחו מלך־אשור ׀ אדניו לחרף אלהים חי והוכיח בדברים אשר שמע יהוה אלהיך ונשאת תפלה בעד השארית הנמצאה׃ 
23O 037:005 ויבאו עבדי המלך חזקיהו אל־ישעיהו׃ 
23O 037:006 ויאמר אליהם ישעיהו כה תאמרון אל־אדניכם כה ׀ אמר יהוה אל־תירא מפני הדברים אשר שמעת אשר גדפו נערי מלך־אשור אותי׃ 
23O 037:007 הנני נותן בו רוח ושמע שמועה ושב אל־ארצו והפלתיו בחרב בארצו׃ 
23O 037:008 וישב רב־שקה וימצא את־מלך אשור נלחם על־לבנה כי שמע כי נסע מלכיש׃ 
23O 037:009 וישמע על־תרהקה מלך־כוש לאמר יצא להלחם אתך וישמע וישלח מלאכים אל־חזקיהו לאמר׃ 
23O 037:010 כה תאמרון אל־חזקיהו מלך־יהודה לאמר אל־ישאך  אלהיך אשר אתה בוטח בו לאמר לא תנתן ירושלם ביד מלך אשור׃ 
23O 037:011 הנה ׀ אתה שמעת אשר עשו מלכי אשור לכל־הארצות להחרימם ואתה תנצל׃ 
23O 037:012 ההצילו אותם אלהי הגוים אשר השחיתו אבותי את־גוזן ואת־חרן ורצף ובני־עדן אשר בתלשר׃ 
23O 037:013 איה מלך־חמת ומלך ארפד ומלך לעיר ספרוים הנע ועוה׃ 
23O 037:014 ויקח חזקיהו את־הספרים מיד המלאכים ויקראהו ויעל בית יהוה ויפרשהו חזקיהו לפני יהוה׃ 
23O 037:015 ויתפלל חזקיהו אל־יהוה לאמר׃ 
23O 037:016 יהוה צבאות אלהי ישראל ישב הכרבים אתה־הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ אתה עשית את־השמים ואת־הארץ׃ 
23O 037:017 הטה יהוה ׀ אזנך ושמע פקח יהוה עינך וראה ושמע את כל־דברי סנחריב אשר שלח לחרף אלהים חי׃ 
23O 037:018 אמנם יהוה החריבו מלכי אשור את־כל־הארצות ואת־ארצם׃ 
23O 037:019 ונתן את־אלהיהם באש כי לא אלהים המה כי אם־מעשה ידי־אדם עץ ואבן ויאבדום׃ 
23O 037:020 ועתה יהוה אלהינו הושיענו מידו  וידעו כל־ממלכות הארץ כי־אתה יהוה לבדך׃ 
23O 037:021 וישלח ישעיהו בן־אמוץ אל־חזקיהו לאמר כה־אמר יהוה אלהי ישראל אשר התפללת אלי אל־סנחריב מלך אשור׃ 
23O 037:022 זה הדבר אשר־דבר יהוה עליו בזה לך לעגה לך בתולת בת־ציון אחריך ראש הניעה בת ירושלם׃ 
23O 037:023 את־מי חרפת וגדפת ועל־מי הרימותה קול ותשא מרום עיניך אל־קדוש ישראל׃ 
23O 037:024 ביד עבדיך חרפת ׀ אדני ותאמר ברב רכבי אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון ואכרת קומת ארזיו מבחר ברשיו ואבוא מרום קצו יער כרמלו׃ 
23O 037:025 אני קרתי ושתיתי מים ואחרב בכף־פעמי כל יארי מצור׃ 
23O 037:026 הלוא־שמעת למרחוק אותה עשיתי מימי קדם ויצרתיה עתה הבאתיה ותהי להשאות גלים נצים ערים בצרות׃ 
23O 037:027 וישביהן קצרי־יד חתו ובשו היו עשב שדה וירק דשא חציר גגות ושדמה לפני קמה׃ 
23O 037:028 ושבתך וצאתך ובואך ידעתי ואת התרגזך אלי׃ 
23O 037:029 יען התרגזך אלי ושאננך עלה באזני ושמתי חחי באפך ומתגי בשפתיך והשיבתיך בדרך אשר־באת בה׃ 
23O 037:030 וזה־לך האות אכול השנה ספיח ובשנה השנית שחיס ובשנה השלישית זרעו וקצרו ונטעו כרמים [ואכול כ] (ואכלו ק) פרים׃ 
23O 037:031 ויספה פליטת בית־יהודה הנשארה שרש למטה ועשה פרי למעלה׃ 
23O 037:032 כי מירושלם תצא שארית ופליטה מהר ציון קנאת יהוה צבאות תעשה־זאת׃    ס 
23O 037:033 לכן כה־אמר יהוה אל־מלך אשור לא יבוא אל־העיר הזאת ולא־יורה שם חץ ולא־יקדמנה מגן ולא־ישפך עליה  סללה׃ 
23O 037:034 בדרך אשר־בא בה ישוב ואל־העיר הזאת לא יבוא נאם־יהוה׃ 
23O 037:035 וגנותי על־העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי׃    ס 
23O 037:036 ויצא ׀ מלאך יהוה ויכה במחנה אשור מאה ושמנים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים׃ 
23O 037:037 ויסע וילך וישב סנחריב מלך־אשור וישב בנינוה׃ 
23O 037:038 ויהי הוא  משתחוה בית ׀ נסרך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכהו בחרב והמה נמלטו ארץ אררט וימלך אסר־חדן בנו תחתיו׃    ס 
23O 038:001 בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבוא אליו ישעיהו בן־אמוץ הנביא ויאמר אליו כה־אמר יהוה צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה׃ 
23O 038:002 ויסב חזקיהו פניו אל־הקיר ויתפלל אל־יהוה׃ 
23O 038:003 ויאמר אנה יהוה זכר־נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי ויבך חזקיהו בכי גדול׃    ס 
23O 038:004 ויהי דבר־יהוה אל־ישעיהו לאמר׃ 
23O 038:005 הלוך ואמרת אל־חזקיהו כה־אמר יהוה אלהי דוד אביך שמעתי את־תפלתך ראיתי את־דמעתך הנני יוסף על־ימיך חמש עשרה שנה׃ 
23O 038:006 ומכף מלך־אשור אצילך ואת העיר הזאת וגנותי על־העיר הזאת׃ 
23O 038:007 וזה־לך האות מאת יהוה אשר יעשה יהוה את־הדבר הזה אשר דבר׃ 
23O 038:008 הנני משיב את־צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז בשמש אחרנית עשר מעלות ותשב השמש עשר מעלות במעלות אשר ירדה׃    ס 
23O 038:009 מכתב לחזקיהו מלך־יהודה בחלתו ויחי מחליו׃ 
23O 038:010 אני אמרתי בדמי ימי אלכה בשערי שאול פקדתי יתר שנותי׃ 
23O 038:011 אמרתי לא־אראה יה יה בארץ החיים לא־אביט אדם עוד עם־יושבי חדל׃ 
23O 038:012 דורי נסע ונגלה מני כאהל רעי קפדתי כארג חיי מדלה יבצעני מיום עד־לילה תשלימני׃ 
23O 038:013 שויתי עד־בקר כארי כן ישבר כל־עצמותי מיום עד־לילה תשלימני׃ 
23O 038:014 כסוס עגור כן אצפצף אהגה כיונה דלו עיני למרום אדני עשקה־לי ערבני׃ 
23O 038:015 מה־אדבר ואמר־לי והוא עשה אדדה כל־שנותי על־מר נפשי׃ 
23O 038:016 אדני עליהם יחיו ולכל־בהן חיי רוחי ותחלימני והחיני׃ 
23O 038:017 הנה לשלום מר־לי מר ואתה חשקת נפשי משחת בלי כי השלכת אחרי גוך כל־חטאי׃ 
23O 038:018 כי לא שאול תודך מות יהללך לא־ישברו יורדי־בור אל־אמתך׃ 
23O 038:019 חי חי הוא יודך כמוני היום אב לבנים יודיע אל־אמתך׃ 
23O 038:020 יהוה להושיעני ונגנותי ננגן כל־ימי חיינו על־בית יהוה׃ 
23O 038:021 ויאמר ישעיהו ישאו דבלת תאנים וימרחו על־השחין ויחי׃ 
23O 038:022 ויאמר חזקיהו מה אות כי אעלה בית יהוה׃    ס 
23O 039:001 בעת ההוא שלח מרדך בלאדן בן־בלאדן מלך־בבל ספרים ומנחה אל־חזקיהו וישמע כי חלה ויחזק׃ 
23O 039:002 וישמח עליהם חזקיהו ויראם את־בית [נכתה כ] (נכתו ק) את־הכסף ואת־הזהב ואת־הבשמים ואת ׀ השמן הטוב ואת כל־בית כליו ואת כל־אשר נמצא באצרתיו לא־היה דבר אשר לא־הראם חזקיהו בביתו ובכל־ממשלתו׃ 
23O 039:003 ויבא ישעיהו הנביא אל־המלך חזקיהו ויאמר אליו מה אמרו ׀ האנשים האלה ומאין יבאו אליך ויאמר חזקיהו מארץ רחוקה באו אלי מבבל׃ 
23O 039:004 ויאמר מה ראו בביתך ויאמר חזקיהו את כל־אשר בביתי ראו לא־היה דבר אשר לא־הראיתים באוצרתי׃ 
23O 039:005 ויאמר ישעיהו אל־חזקיהו שמע דבר־יהוה צבאות׃ 
23O 039:006 הנה ימים באים ונשא ׀ כל־אשר בביתך ואשר אצרו אבתיך עד־היום הזה בבל לא־יותר דבר אמר יהוה׃ 
23O 039:007 ומבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל׃ 
23O 039:008 ויאמר חזקיהו אל־ישעיהו טוב דבר־יהוה אשר דברת ויאמר כי יהיה שלום ואמת בימי׃  פ 
23O 040:001 נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם׃ 
23O 040:002 דברו על־לב ירושלם וקראו אליה כי מלאה צבאה כי נרצה עונה כי לקחה מיד יהוה כפלים בכל־חטאתיה׃    ס 
23O 040:003 קול קורא במדבר פנו דרך יהוה ישרו בערבה מסלה לאלהינו׃ 
23O 040:004 כל־גיא ינשא וכל־הר וגבעה ישפלו והיה העקב למישור והרכסים לבקעה׃ 
23O 040:005 ונגלה כבוד יהוה וראו כל־בשר יחדו כי פי יהוה דבר׃    ס 
23O 040:006 קול אמר קרא ואמר מה אקרא כל־הבשר חציר וכל־חסדו כציץ השדה׃ 
23O 040:007 יבש חציר נבל ציץ כי רוח יהוה נשבה בו אכן חציר העם׃ 
23O 040:008 יבש חציר נבל ציץ ודבר־אלהינו יקום לעולם׃    ס 
23O 040:009 על הר־גבה עלי־לך מבשרת ציון הרימי בכח קולך מבשרת ירושלם הרימי אל־תיראי אמרי לערי יהודה הנה אלהיכם׃ 
23O 040:010 הנה אדני יהוה בחזק יבוא וזרעו משלה לו הנה שכרו אתו ופעלתו לפניו׃ 
23O 040:011 כרעה עדרו ירעה בזרעו יקבץ טלאים ובחיקו ישא עלות ינהל׃    ס 
23O 040:012 מי־מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וכל בשלש עפר הארץ ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים׃ 
23O 040:013 מי־תכן את־רוח  יהוה ואיש עצתו יודיענו׃ 
23O 040:014 את־מי נועץ ויבינהו וילמדהו בארח משפט וילמדהו דעת ודרך תבונות יודיענו׃ 
23O 040:015 הן גוים כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו הן איים כדק יטול׃ 
23O 040:016 ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה׃    ס 
23O 040:017 כל־הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו־לו׃ 
23O 040:018 ואל־מי תדמיון אל ומה־דמות תערכו לו׃ 
23O 040:019 הפסל נסך חרש וצרף בזהב ירקענו ורתקות כסף צורף׃ 
23O 040:020 המסכן תרומה עץ לא־ירקב יבחר חרש חכם יבקש־לו להכין פסל לא ימוט׃ 
23O 040:021 הלוא תדעו הלוא תשמעו הלוא הגד מראש לכם הלוא הבינתם מוסדות הארץ׃ 
23O 040:022 הישב על־חוג הארץ וישביה כחגבים הנוטה כדק שמים וימתחם כאהל לשבת׃ 
23O 040:023 הנותן רוזנים לאין שפטי ארץ כתהו עשה׃ 
23O 040:024 אף בל־נטעו אף בל־זרעו אף בל־שרש בארץ גזעם וגם־נשף בהם ויבשו וסערה כקש תשאם׃    ס 
23O 040:025 ואל־מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש׃ 
23O 040:026 שאו־מרום עיניכם וראו מי־ברא אלה המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא מרב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר׃    ס 
23O 040:027 למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מיהוה  ומאלהי משפטי יעבור׃ 
23O 040:028 הלוא ידעת אם־לא שמעת אלהי עולם ׀ יהוה בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו׃ 
23O 040:029 נתן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה׃ 
23O 040:030 ויעפו נערים ויגעו ובחורים כשול יכשלו׃ 
23O 040:031 וקוי יהוה יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו׃  פ 
23O 041:001 החרישו אלי איים ולאמים יחליפו כח יגשו אז ידברו יחדו למשפט נקרבה׃ 
23O 041:002 מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו׃ 
23O 041:003 ירדפם יעבור שלום ארח ברגליו לא יבוא׃ 
23O 041:004 מי־פעל ועשה קרא הדרות מראש אני יהוה ראשון ואת־אחרנים אני־הוא׃ 
23O 041:005 ראו איים וייראו קצות הארץ יחרדו קרבו ויאתיון׃ 
23O 041:006 איש את־רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק׃ 
23O 041:007 ויחזק חרש את־צרף מחליק פטיש את־הולם פעם אמר לדבק טוב הוא ויחזקהו במסמרים לא ימוט׃    ס 
23O 041:008 ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אהבי׃ 
23O 041:009 אשר החזקתיך מקצות הארץ ומאציליה קראתיך ואמר לך עבדי־אתה בחרתיך ולא מאסתיך׃ 
23O 041:010 אל־תירא כי עמך־אני אל־תשתע כי־אני אלהיך אמצתיך אף־עזרתיך אף־תמכתיך בימין צדקי׃ 
23O 041:011 הן יבשו ויכלמו כל הנחרים בך יהיו כאין ויאבדו אנשי ריבך׃ 
23O 041:012 תבקשם ולא תמצאם אנשי מצתך יהיו כאין וכאפס אנשי מלחמתך׃ 
23O 041:013 כי אני יהוה אלהיך מחזיק ימינך האמר לך אל־תירא אני עזרתיך׃    ס 
23O 041:014 אל־תיראי תולעת יעקב מתי ישראל אני עזרתיך נאם־יהוה וגאלך קדוש ישראל׃ 
23O 041:015 הנה שמתיך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות תדוש הרים ותדק וגבעות כמץ תשים׃ 
23O 041:016 תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם ואתה תגיל ביהוה בקדוש ישראל תתהלל׃  פ 
23O 041:017 העניים והאביונים מבקשים מים ואין לשונם בצמא נשתה אני יהוה אענם אלהי ישראל לא אעזבם׃ 
23O 041:018 אפתח על־שפיים נהרות ובתוך בקעות מעינות אשים מדבר לאגם־מים וארץ ציה למוצאי מים׃ 
23O 041:019 אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדו׃ 
23O 041:020 למען יראו וידעו וישימו וישכילו יחדו כי יד־יהוה עשתה זאת וקדוש ישראל בראה׃  פ 
23O 041:021 קרבו ריבכם יאמר יהוה הגישו עצמותיכם יאמר מלך יעקב׃ 
23O 041:022 יגישו ויגידו לנו את אשר תקרינה הראשנות ׀ מה הנה הגידו ונשימה לבנו ונדעה אחריתן או הבאות השמיענו׃ 
23O 041:023 הגידו האתיות לאחור ונדעה כי אלהים אתם אף־תיטיבו ותרעו ונשתעה [ונרא כ] (ונראה ק) יחדו׃ 
23O 041:024 הן־אתם מאין ופעלכם מאפע תועבה יבחר בכם׃ 
23O 041:025 העירותי מצפון ויאת ממזרח־שמש יקרא בשמי ויבא סגנים כמו־חמר וכמו יוצר ירמס־טיט׃ 
23O 041:026 מי־הגיד מראש ונדעה ומלפנים ונאמר צדיק אף אין־מגיד אף אין משמיע אף אין־שמע אמריכם׃ 
23O 041:027 ראשון לציון הנה הנם ולירושלם מבשר אתן׃ 
23O 041:028 וארא ואין איש ומאלה ואין יועץ ואשאלם וישיבו דבר׃ 
23O 041:029 הן כלם און אפס מעשיהם רוח ותהו נסכיהם׃  פ 
23O 042:001 הן עבדי אתמך־בו בחירי רצתה נפשי נתתי רוחי עליו משפט לגוים יוציא׃ 
23O 042:002 לא יצעק ולא ישא ולא־ישמיע בחוץ קולו׃ 
23O 042:003 קנה רצוץ לא ישבור ופשתה כהה לא יכבנה לאמת יוציא משפט׃ 
23O 042:004 לא יכהה ולא ירוץ עד־ישים בארץ משפט ולתורתו איים ייחילו׃  פ 
23O 042:005 כה־אמר האל ׀ יהוה בורא השמים ונוטיהם רקע הארץ וצאצאיה נתן נשמה לעם עליה ורוח להלכים בה׃ 
23O 042:006 אני יהוה קראתיך בצדק ואחזק בידך ואצרך ואתנך לברית עם לאור גוים׃ 
23O 042:007 לפקח עינים עורות להוציא ממסגר אסיר מבית כלא ישבי חשך׃ 
23O 042:008 אני יהוה הוא שמי וכבודי לאחר לא־אתן ותהלתי לפסילים׃ 
23O 042:009 הראשנות הנה־באו וחדשות אני מגיד בטרם תצמחנה אשמיע  אתכם׃  פ 
23O 042:010 שירו ליהוה שיר חדש תהלתו מקצה הארץ יורדי הים ומלאו איים וישביהם׃ 
23O 042:011 ישאו מדבר ועריו חצרים תשב קדר ירנו ישבי סלע מראש הרים יצוחו׃ 
23O 042:012 ישימו ליהוה כבוד ותהלתו באיים יגידו׃ 
23O 042:013 יהוה כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף־יצריח על־איביו יתגבר׃    ס 
23O 042:014 החשיתי מעולם אחריש אתאפק כיולדה אפעה אשם ואשאף יחד׃ 
23O 042:015 אחריב הרים וגבעות וכל־עשבם אוביש ושמתי נהרות לאיים ואגמים אוביש׃ 
23O 042:016 והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא־ידעו אדריכם אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור אלה הדברים עשיתם ולא עזבתים׃ 
23O 042:017 נסגו אחור יבשו בשת הבטחים בפסל האמרים למסכה אתם אלהינו׃    ס 
23O 042:018 החרשים שמעו והעורים הביטו לראות׃ 
23O 042:019 מי עור כי אם־עבדי וחרש כמלאכי אשלח מי עור כמשלם ועור כעבד יהוה׃ 
23O 042:020 [ראית כ] (ראות ק) רבות ולא תשמר פקוח אזנים ולא ישמע׃ 
23O 042:021 יהוה חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר׃ 
23O 042:022 והוא עם־בזוז ושסוי הפח בחורים כלם ובבתי כלאים החבאו היו לבז ואין מציל משסה ואין־אמר השב׃ 
23O 042:023 מי בכם יאזין זאת יקשב וישמע לאחור׃ 
23O 042:024 מי־נתן [למשוסה כ] (למשסה  ק) יעקב וישראל לבזזים הלוא יהוה זו חטאנו לו ולא־אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו׃ 
23O 042:025 וישפך עליו חמה אפו ועזוז מלחמה ותלהטהו מסביב ולא ידע ותבער־בו ולא־ישים על־לב׃  פ 
23O 043:001 ועתה כה־אמר יהוה בראך יעקב ויצרך ישראל אל־תירא כי גאלתיך קראתי בשמך לי־אתה׃ 
23O 043:002 כי־תעבר במים אתך־אני ובנהרות לא ישטפוך כי־תלך במו־אש לא תכוה ולהבה לא תבער־בך׃ 
23O 043:003 כי אני יהוה אלהיך קדוש ישראל מושיעך נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך׃ 
23O 043:004 מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך ואתן אדם תחתיך ולאמים תחת נפשך׃ 
23O 043:005 אל־תירא כי אתך־אני ממזרח אביא זרעך וממערב אקבצך׃ 
23O 043:006 אמר לצפון תני ולתימן אל־תכלאי הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ׃ 
23O 043:007 כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף־עשיתיו׃ 
23O 043:008 הוציא עם־עור ועינים יש וחרשים ואזנים למו׃ 
23O 043:009 כל־הגוים נקבצו יחדו ויאספו לאמים מי בהם יגיד זאת וראשנות ישמיענו יתנו עדיהם ויצדקו וישמעו ויאמרו אמת׃ 
23O 043:010 אתם עדי נאם־יהוה ועבדי אשר בחרתי למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי־אני הוא לפני לא־נוצר אל ואחרי לא יהיה׃    ס 
23O 043:011 אנכי אנכי יהוה ואין מבלעדי מושיע׃ 
23O 043:012 אנכי הגדתי והושעתי והשמעתי ואין בכם זר ואתם עדי נאם־יהוה ואני־אל׃ 
23O 043:013 גם־מיום אני הוא ואין מידי מציל אפעל ומי ישיבנה׃    ס 
23O 043:014 כה־אמר יהוה גאלכם קדוש ישראל למענכם שלחתי בבלה והורדתי בריחים כלם וכשדים באניות רנתם׃ 
23O 043:015 אני יהוה קדושכם בורא ישראל מלככם׃    ס 
23O 043:016 כה אמר יהוה הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה׃ 
23O 043:017 המוציא רכב־וסוס חיל ועזוז יחדו ישכבו בל־יקומו דעכו כפשתה כבו׃ 
23O 043:018 אל־תזכרו ראשנות וקדמניות אל־תתבננו׃ 
23O 043:019 הנני עשה חדשה עתה תצמח הלוא תדעוה אף אשים במדבר דרך בישמון נהרות׃ 
23O 043:020 תכבדני חית השדה תנים ובנות יענה כי־נתתי במדבר מים נהרות בישימן להשקות עמי בחירי׃ 
23O 043:021 עם־זו יצרתי לי תהלתי יספרו׃    ס 
23O 043:022 ולא־אתי קראת יעקב כי־יגעת בי ישראל׃ 
23O 043:023 לא־הביאת לי שה עלתיך וזבחיך לא כבדתני לא העבדתיך במנחה ולא הוגעתיך בלבונה׃ 
23O 043:024 לא־קנית לי בכסף קנה וחלב זבחיך לא הרויתני אך העבדתני בחטאותיך הוגעתני בעונתיך׃    ס 
23O 043:025 אנכי אנכי הוא מחה פשעיך למעני וחטאתיך לא אזכר׃ 
23O 043:026 הזכירני נשפטה יחד ספר אתה למען תצדק׃ 
23O 043:027 אביך הראשון חטא ומליציך פשעו בי׃ 
23O 043:028 ואחלל שרי קדש ואתנה לחרם יעקב וישראל לגדופים׃    ס 
23O 044:001 ועתה שמע יעקב עבדי וישראל בחרתי בו׃ 
23O 044:002 כה־אמר יהוה עשך ויצרך מבטן יעזרך אל־תירא עבדי יעקב וישרון בחרתי בו׃ 
23O 044:003 כי אצק־מים על־צמא ונזלים על־יבשה אצק רוחי על־זרעך וברכתי על־צאצאיך׃ 
23O 044:004 וצמחו בבין חציר כערבים על־יבלי־מים׃ 
23O 044:005 זה יאמר ליהוה אני וזה יקרא בשם־יעקב וזה יכתב ידו ליהוה ובשם ישראל יכנה׃  פ 
23O 044:006 כה־אמר יהוה מלך־ישראל וגאלו יהוה צבאות אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים׃ 
23O 044:007 ומי־כמוני יקרא ויגידה ויערכה לי משומי עם־עולם ואתיות ואשר תבאנה יגידו למו׃ 
23O 044:008 אל־תפחדו ואל־תרהו הלא מאז השמעתיך והגדתי ואתם עדי היש אלוה מבלעדי ואין צור בל־ידעתי׃ 
23O 044:009 יצרי־פסל כלם תהו וחמודיהם בל־יועילו ועדיהם המה  בל־יראו ובל־ידעו למען יבשו׃ 
23O 044:010 מי־יצר אל ופסל נסך לבלתי הועיל׃ 
23O 044:011 הן כל־חבריו יבשו וחרשים המה מאדם יתקבצו כלם יעמדו יפחדו יבשו יחד׃ 
23O 044:012 חרש ברזל מעצד ופעל בפחם ובמקבות יצרהו ויפעלהו בזרוע כחו גם־רעב ואין כח לא־שתה מים וייעף׃ 
23O 044:013 חרש עצים נטה קו יתארהו בשרד יעשהו במקצעות ובמחוגה יתארהו ויעשהו כתבנית איש כתפארת אדם לשבת בית׃ 
23O 044:014 לכרת־לו ארזים ויקח תרזה ואלון ויאמץ־לו בעצי־יער נטע ארן  וגשם יגדל׃ 
23O 044:015 והיה לאדם לבער ויקח מהם ויחם אף־ישיק ואפה לחם אף־יפעל־אל וישתחו עשהו פסל ויסגד־למו׃ 
23O 044:016 חציו שרף במו־אש על־חציו בשר יאכל יצלה צלי וישבע אף־יחם ויאמר האח חמותי ראיתי אור׃ 
23O 044:017 ושאריתו לאל עשה לפסלו [יסגוד־ כ] (יסגד־לו ק) וישתחו ויתפלל אליו ויאמר הצילני כי אלי אתה׃ 
23O 044:018 לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבתם׃ 
23O 044:019 ולא־ישיב אל־לבו ולא דעת ולא־תבונה לאמר חציו שרפתי במו־אש ואף אפיתי על־גחליו לחם אצלה בשר ואכל ויתרו לתועבה אעשה לבול עץ אסגוד׃ 
23O 044:020 רעה אפר לב הותל הטהו ולא־יציל את־נפשו ולא יאמר הלוא שקר בימיני׃    ס 
23O 044:021 זכר־אלה יעקב וישראל כי עבדי־אתה יצרתיך עבד־לי אתה ישראל לא תנשני׃ 
23O 044:022 מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאותיך שובה אלי כי גאלתיך׃ 
23O 044:023 רנו שמים כי־עשה יהוה הריעו תחתיות ארץ פצחו הרים רנה יער וכל־עץ בו כי־גאל יהוה יעקב ובישראל יתפאר׃  פ 
23O 044:024 כה־אמר יהוה גאלך ויצרך מבטן אנכי יהוה עשה כל נטה שמים לבדי רקע הארץ [מי כ] [אתי כ] (מאתי׃ ק) 
23O 044:025 מפר אתות בדים וקסמים יהולל משיב חכמים אחור ודעתם ישכל׃ 
23O 044:026 מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים האמר לירושלם תושב ולערי יהודה תבנינה וחרבותיה אקומם׃ 
23O 044:027 האמר לצולה חרבי ונהרתיך אוביש׃ 
23O 044:028 האמר לכורש רעי וכל־חפצי ישלם ולאמר לירושלם תבנה והיכל תוסד׃    ס 
23O 045:001 כה־אמר יהוה למשיחו לכורש אשר־החזקתי בימינו לרד־לפניו גוים ומתני מלכים אפתח לפתח לפניו דלתים ושערים לא יסגרו׃ 
23O 045:002 אני לפניך אלך והדורים [אושר כ] (אישר ק) דלתות נחושה אשבר ובריחי ברזל אגדע׃ 
23O 045:003 ונתתי לך אוצרות חשך ומטמני מסתרים למען תדע כי־אני יהוה הקורא בשמך אלהי ישראל׃ 
23O 045:004 למען עבדי יעקב וישראל בחירי ואקרא לך בשמך אכנך ולא ידעתני׃ 
23O 045:005 אני יהוה ואין עוד זולתי אין אלהים אאזרך ולא ידעתני׃ 
23O 045:006 למען ידעו ממזרח־שמש וממערבה כי־אפס בלעדי אני יהוה ואין עוד׃ 
23O 045:007 יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא רע אני יהוה עשה כל־אלה׃    ס 
23O 045:008 הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו־צדק תפתח־ארץ ויפרו־ישע וצדקה תצמיח יחד אני יהוה בראתיו׃    ס 
23O 045:009 הוי רב את־יצרו חרש את־חרשי אדמה היאמר  חמר ליצרו מה־תעשה ופעלך אין־ידים לו׃    ס 
23O 045:010 הוי אמר לאב מה־תוליד ולאשה מה־תחילין׃    ס 
23O 045:011 כה־אמר יהוה קדוש ישראל ויצרו האתיות שאלוני על־בני ועל־פעל ידי תצוני׃ 
23O 045:012 אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי אני ידי נטו שמים וכל־צבאם צויתי׃ 
23O 045:013 אנכי העירתהו בצדק וכל־דרכיו אישר הוא־יבנה עירי וגלותי ישלח לא במחיר ולא בשחד אמר יהוה צבאות׃  פ 
23O 045:014 כה ׀ אמר יהוה יגיע מצרים וסחר־כוש וסבאים אנשי מדה עליך יעברו ולך יהיו אחריך ילכו בזקים יעברו ואליך ישתחוו  אליך יתפללו אך בך אל ואין עוד אפס אלהים׃ 
23O 045:015 אכן אתה אל מסתתר אלהי ישראל מושיע׃ 
23O 045:016 בושו וגם־נכלמו כלם יחדו הלכו בכלמה חרשי צירים׃ 
23O 045:017 ישראל נושע ביהוה תשועת עולמים לא־תבשו ולא־תכלמו עד־עולמי עד׃  פ 
23O 045:018 כי כה אמר־יהוה בורא השמים הוא האלהים יצר הארץ ועשה הוא כוננה לא־תהו בראה לשבת יצרה אני יהוה ואין עוד׃ 
23O 045:019 לא בסתר דברתי במקום ארץ חשך לא אמרתי לזרע יעקב תהו בקשוני אני יהוה דבר צדק מגיד מישרים׃ 
23O 045:020 הקבצו ובאו התנגשו יחדו פליטי הגוים לא ידעו הנשאים את־עץ פסלם ומתפללים אל־אל לא יושיע׃ 
23O 045:021 הגידו והגישו אף יועצו יחדו מי השמיע זאת מקדם מאז הגידה הלוא אני יהוה ואין־עוד אלהים מבלעדי אל־צדיק ומושיע אין זולתי׃ 
23O 045:022 פנו־אלי והושעו כל־אפסי־ארץ כי אני־אל ואין עוד׃ 
23O 045:023 בי נשבעתי יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב כי־לי תכרע כל־ברך תשבע כל־לשון׃ 
23O 045:024 אך ביהוה לי אמר צדקות ועז עדיו יבוא ויבשו כל הנחרים בו׃ 
23O 045:025 ביהוה יצדקו ויתהללו כל־זרע ישראל׃ 
23O 046:001 כרע בל קרס נבו היו עצביהם לחיה ולבהמה נשאתיכם עמוסות משא לעיפה׃ 
23O 046:002 קרסו כרעו יחדו לא יכלו מלט משא ונפשם בשבי הלכה׃    ס 
23O 046:003 שמעו אלי בית יעקב וכל־שארית בית ישראל העמסים מני־בטן הנשאים מני־רחם׃ 
23O 046:004 ועד־זקנה אני הוא ועד־שיבה  אני אסבל אני עשיתי ואני אשא ואני אסבל ואמלט׃    ס 
23O 046:005 למי תדמיוני ותשוו ותמשלוני ונדמה׃ 
23O 046:006 הזלים זהב מכיס וכסף בקנה ישקלו ישכרו צורף ויעשהו אל יסגדו אף־ישתחוו ׃ 
23O 046:007 ישאהו על־כתף יסבלהו ויניחהו תחתיו ויעמד ממקומו לא ימיש אף־יצעק אליו ולא יענה מצרתו לא יושיענו׃    ס 
23O 046:008 זכרו־זאת והתאששו השיבו פושעים על־לב׃ 
23O 046:009 זכרו ראשנות מעולם כי אנכי אל ואין עוד אלהים ואפס כמוני׃ 
23O 046:010 מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא־נעשו אמר עצתי תקום וכל־חפצי אעשה׃ 
23O 046:011 קרא ממזרח עיט מארץ מרחק איש [עצתו כ] (עצתי ק) אף־דברתי אף־אביאנה יצרתי אף־אעשנה׃    ס 
23O 046:012 שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה׃ 
23O 046:013 קרבתי צדקתי לא תרחק ותשועתי לא תאחר ונתתי בציון תשועה לישראל תפארתי׃    ס 
23O 047:001 רדי ׀ ושבי על־עפר בתולת בת־בבל שבי־לארץ אין־כסא בת־כשדים כי לא תוסיפי יקראו־לך רכה וענגה׃ 
23O 047:002 קחי רחים וטחני קמח גלי צמתך חשפי־שבל גלי־שוק עברי נהרות׃ 
23O 047:003 תגל ערותך גם תראה חרפתך נקם אקח ולא אפגע אדם׃    ס 
23O 047:004 גאלנו יהוה צבאות שמו קדוש ישראל׃ 
23O 047:005 שבי דומם ובאי בחשך בת־כשדים כי לא תוסיפי יקראו־לך גברת ממלכות׃ 
23O 047:006 קצפתי על־עמי חללתי נחלתי ואתנם בידך לא־שמת להם רחמים על־זקן הכבדת עלך מאד׃ 
23O 047:007 ותאמרי לעולם אהיה גברת עד לא־שמת אלה על־לבך לא זכרת אחריתה׃    ס 
23O 047:008 ועתה שמעי־זאת עדינה היושבת לבטח האמרה בלבבה אני ואפסי עוד לא אשב אלמנה ולא אדע שכול׃ 
23O 047:009 ותבאנה לך שתי־אלה רגע ביום אחד שכול ואלמן כתמם באו עליך ברב כשפיך בעצמת חבריך מאד׃ 
23O 047:010 ותבטחי ברעתך אמרת אין ראני חכמתך ודעתך היא שובבתך ותאמרי בלבך אני ואפסי עוד׃ 
23O 047:011 ובא עליך רעה לא תדעי שחרה ותפל עליך הוה לא תוכלי כפרה ותבא עליך פתאם שואה לא תדעי׃ 
23O 047:012 עמדי־נא בחבריך וברב כשפיך באשר יגעת מנעוריך אולי תוכלי הועיל אולי תערוצי׃ 
23O 047:013 נלאית ברב עצתיך יעמדו־נא ויושיעך [הברו כ] (הברי ק) שמים החזים בכוכבים מודיעם לחדשים מאשר יבאו עליך׃ 
23O 047:014 הנה היו כקש אש שרפתם לא־יצילו את־נפשם מיד להבה אין־גחלת לחמם אור לשבת נגדו׃ 
23O 047:015 כן היו־לך אשר יגעת סחריך מנעוריך איש לעברו תעו אין מושיעך׃    ס 
23O 048:001 שמעו־זאת בית־יעקב הנקראים בשם ישראל וממי יהודה יצאו הנשבעים ׀ בשם יהוה ובאלהי ישראל יזכירו לא באמת ולא בצדקה׃ 
23O 048:002 כי־מעיר הקדש נקראו ועל־אלהי ישראל נסמכו יהוה צבאות שמו׃    ס 
23O 048:003 הראשנות מאז הגדתי ומפי יצאו ואשמיעם פתאם עשיתי ותבאנה׃ 
23O 048:004 מדעתי כי קשה אתה וגיד ברזל ערפך ומצחך נחושה׃ 
23O 048:005 ואגיד לך מאז בטרם תבוא השמעתיך פן־תאמר עצבי עשם ופסלי ונסכי צום׃ 
23O 048:006 שמעת חזה כלה ואתם הלוא תגידו השמעתיך חדשות מעתה ונצרות ולא ידעתם׃ 
23O 048:007 עתה נבראו ולא מאז ולפני־יום ולא שמעתם פן־תאמר הנה ידעתין׃ 
23O 048:008 גם לא־שמעת גם לא ידעת גם מאז לא־פתחה אזנך כי ידעתי בגוד תבגוד ופשע מבטן קרא לך׃ 
23O 048:009 למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם־לך לבלתי הכריתך׃ 
23O 048:010 הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עני׃ 
23O 048:011 למעני למעני אעשה כי איך יחל וכבודי לאחר לא־אתן׃    ס 
23O 048:012 שמע אלי יעקב וישראל מקראי אני־הוא אני ראשון אף אני אחרון׃ 
23O 048:013 אף־ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קרא אני אליהם יעמדו יחדו׃ 
23O 048:014 הקבצו כלכם ושמעו מי בהם הגיד את־אלה יהוה אהבו יעשה חפצו בבבל וזרעו כשדים׃ 
23O 048:015 אני אני דברתי אף־קראתיו הביאתיו והצליח דרכו׃ 
23O 048:016 קרבו אלי שמעו־זאת לא מראש בסתר דברתי מעת היותה שם אני ועתה אדני יהוה שלחני ורוחו׃  פ 
23O 048:017 כה־אמר יהוה גאלך קדוש ישראל אני יהוה אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך׃ 
23O 048:018 לוא הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים׃ 
23O 048:019 ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך כמעתיו לא־יכרת ולא־ישמד שמו מלפני׃ 
23O 048:020 צאו מבבל ברחו מכשדים בקול רנה הגידו השמיעו זאת הוציאוה עד־קצה הארץ אמרו גאל יהוה עבדו יעקב׃ 
23O 048:021 ולא צמאו בחרבות הוליכם מים מצור הזיל למו ויבקע־צור ויזבו מים׃ 
23O 048:022 אין שלום אמר יהוה לרשעים׃    ס 
23O 049:001 שמעו איים אלי והקשיבו לאמים מרחוק יהוה מבטן קראני ממעי אמי הזכיר שמי׃ 
23O 049:002 וישם פי כחרב חדה בצל ידו החביאני וישימני לחץ ברור באשפתו הסתירני׃ 
23O 049:003 ויאמר לי עבדי־אתה ישראל אשר־בך אתפאר׃ 
23O 049:004 ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את־יהוה ופעלתי את־אלהי׃ 
23O 049:005 ועתה ׀ אמר יהוה יצרי מבטן לעבד לו לשובב יעקב אליו וישראל [לא כ] (לו ק) יאסף ואכבד בעיני יהוה ואלהי היה עזי׃ 
23O 049:006 ויאמר נקל מהיותך לי עבד להקים את־שבטי יעקב [ונצירי כ] (ונצורי ק) ישראל להשיב ונתתיך לאור גוים להיות ישועתי עד־קצה הארץ׃    ס 
23O 049:007 כה אמר־יהוה גאל ישראל קדושו לבזה־נפש למתעב גוי לעבד משלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו  למען יהוה אשר נאמן קדש ישראל ויבחרך׃ 
23O 049:008 כה ׀ אמר יהוה בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך ואצרך ואתנך לברית עם להקים ארץ להנחיל נחלות שממות׃ 
23O 049:009 לאמר לאסורים צאו לאשר בחשך הגלו על־דרכים ירעו ובכל־שפיים מרעיתם׃ 
23O 049:010 לא ירעבו ולא יצמאו ולא־יכם שרב ושמש כי־מרחמם ינהגם ועל־מבועי מים ינהלם׃ 
23O 049:011 ושמתי כל־הרי לדרך ומסלתי ירמון׃ 
23O 049:012 הנה־אלה מרחוק יבאו והנה־אלה מצפון ומים ואלה מארץ סינים׃ 
23O 049:013 רנו שמים וגילי ארץ [יפצחו כ] (ופצחו ק) הרים רנה כי־נחם יהוה עמו ועניו ירחם׃    ס 
23O 049:014 ותאמר ציון עזבני יהוה ואדני שכחני׃ 
23O 049:015 התשכח אשה עולה מרחם בן־בטנה גם־אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך׃ 
23O 049:016 הן על־כפים חקתיך חומתיך נגדי תמיד׃ 
23O 049:017 מהרו בניך מהרסיך ומחרביך ממך יצאו׃ 
23O 049:018 שאי־סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו־לך חי־אני נאם־יהוה כי כלם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה׃ 
23O 049:019 כי חרבתיך ושממתיך וארץ הרסתיך כי עתה תצרי מיושב ורחקו מבלעיך׃ 
23O 049:020 עוד יאמרו באזניך בני שכליך צר־לי המקום גשה־לי ואשבה׃ 
23O 049:021 ואמרת בלבבך מי ילד־לי את־אלה ואני שכולה וגלמודה גלה ׀ וסורה ואלה מי גדל הן אני נשארתי לבדי אלה איפה הם׃  פ 
23O 049:022 כה־אמר אדני יהוה הנה אשא אל־גוים ידי ואל־עמים ארים נסי והביאו בניך בחצן ובנתיך על־כתף תנשאנה׃ 
23O 049:023 והיו מלכים אמניך ושרותיהם מיניקתיך אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו וידעת כי־אני יהוה אשר לא־יבשו קוי׃    ס 
23O 049:024 היקח מגבור מלקוח ואם־שבי צדיק ימלט׃ 
23O 049:025 כי־כה ׀ אמר יהוה גם־שבי גבור יקח ומלקוח עריץ ימלט ואת־יריבך אנכי אריב ואת־בניך אנכי אושיע׃ 
23O 049:026 והאכלתי את־מוניך את־בשרם וכעסיס דמם ישכרון וידעו כל־בשר כי אני יהוה מושיעך וגאלך אביר יעקב׃    ס 
23O 050:001 כה ׀ אמר יהוה אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר־מכרתי אתכם לו הן בעונתיכם נמכרתם ובפשעיכם שלחה אמכם׃ 
23O 050:002 מדוע באתי ואין איש קראתי  ואין עונה הקצור קצרה ידי מפדות ואם־אין־בי כח להציל הן בגערתי אחריב ים אשים נהרות מדבר תבאש דגתם מאין מים ותמת בצמא׃ 
23O 050:003 אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם׃    ס 
23O 050:004 אדני יהוה נתן לי לשון למודים לדעת לעות את־יעף דבר יעיר ׀ בבקר בבקר יעיר לי אזן לשמע כלמודים׃ 
23O 050:005 אדני יהוה פתח־לי אזן ואנכי לא מריתי אחור לא נסוגתי׃ 
23O 050:006 גוי נתתי למכים ולחיי למרטים פני לא הסתרתי מכלמות ורק׃ 
23O 050:007 ואדני יהוה יעזר־לי על־כן לא נכלמתי על־כן שמתי פני כחלמיש ואדע כי־לא אבוש׃ 
23O 050:008 קרוב מצדיקי מי־יריב אתי נעמדה יחד מי־בעל משפטי יגש אלי׃ 
23O 050:009 הן אדני יהוה יעזר־לי מי־הוא ירשיעני הן כלם כבגד יבלו עש יאכלם׃ 
23O 050:010 מי בכם ירא יהוה שמע בקול עבדו אשר ׀ הלך חשכים ואין נגה לו יבטח בשם יהוה וישען באלהיו׃ 
23O 050:011 הן כלכם קדחי אש מאזרי זיקות לכו ׀ באור אשכם ובזיקות בערתם מידי היתה־זאת לכם למעצבה תשכבון׃  פ 
23O 051:001 שמעו אלי רדפי צדק מבקשי יהוה הביטו אל־צור חצבתם ואל־מקבת בור נקרתם׃ 
23O 051:002 הביטו אל־אברהם אביכם ואל־שרה תחוללכם כי־אחד קראתיו ואברכהו וארבהו׃    ס 
23O 051:003 כי־נחם יהוה ציון נחם כל־חרבתיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן־יהוה ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה׃    ס 
23O 051:004 הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו כי תורה מאתי תצא ומשפטי לאור עמים ארגיע׃ 
23O 051:005 קרוב צדקי יצא ישעי וזרעי עמים ישפטו אלי איים יקוו ואל־זרעי ייחלון׃ 
23O 051:006 שאו לשמים עיניכם והביטו אל־הארץ מתחת כי־שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה וישביה כמו־כן ימותון וישועתי לעולם תהיה וצדקתי לא תחת׃    ס 
23O 051:007 שמעו אלי ידעי צדק עם תורתי בלבם אל־תיראו חרפת אנוש ומגדפתם אל־תחתו׃ 
23O 051:008 כי כבגד יאכלם עש וכצמר יאכלם סס וצדקתי לעולם תהיה וישועתי לדור דורים׃    ס 
23O 051:009 עורי עורי לבשי־עז זרוע יהוה עורי כימי קדם דרות עולמים הלוא את־היא המחצבת רהב מחוללת תנין׃ 
23O 051:010 הלוא את־היא המחרבת ים מי תהום רבה השמה מעמקי־ים דרך לעבר גאולים׃ 
23O 051:011 ופדויי יהוה ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על־ראשם ששון ושמחה ישיגון נסו יגון ואנחה׃    ס 
23O 051:012 אנכי אנכי הוא מנחמכם מי־את ותיראי מאנוש ימות ומבן־אדם חציר ינתן׃ 
23O 051:013 ותשכח יהוה עשך נוטה שמים ויסד ארץ ותפחד תמיד  כל־היום מפני חמת המציק כאשר כונן להשחית ואיה חמת המציק׃ 
23O 051:014 מהר צעה להפתח ולא־ימות לשחת ולא יחסר לחמו׃ 
23O 051:015 ואנכי יהוה אלהיך רגע הים ויהמו גליו יהוה צבאות שמו׃ 
23O 051:016 ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטע שמים וליסד ארץ ולאמר לציון עמי־אתה׃    ס 
23O 051:017 התעוררי התעוררי קומי ירושלם אשר שתית מיד יהוה את־כוס חמתו את־קבעת כוס התרעלה שתית מצית׃ 
23O 051:018 אין־מנהל לה מכל־בנים ילדה ואין מחזיק בידה מכל־בנים גדלה׃ 
23O 051:019 שתים הנה קראתיך מי ינוד לך השד והשבר והרעב והחרב מי אנחמך׃ 
23O 051:020 בניך עלפו שכבו בראש כל־חוצות כתוא מכמר המלאים חמת־יהוה גערת אלהיך׃ 
23O 051:021 לכן שמעי־נא זאת עניה ושכרת ולא מיין׃    ס 
23O 051:022 כה־אמר אדניך יהוה ואלהיך יריב עמו הנה לקחתי מידך את־כוס התרעלה את־קבעת כוס חמתי לא־תוסיפי לשתותה עוד׃ 
23O 051:023 ושמתיה ביד־מוגיך אשר־אמרו לנפשך שחי ונעברה ותשימי כארץ גוך וכחוץ לעברים׃    ס 
23O 052:001 עורי עורי לבשי עזך ציון לבשי ׀ בגדי תפארתך ירושלם עיר הקדש כי לא יוסיף יבא־בך עוד ערל וטמא׃ 
23O 052:002 התנערי מעפר קומי שבי ירושלם [התפתחו כ] (התפתחי ק) מוסרי צוארך שביה בת־ציון׃    ס 
23O 052:003 כי־כה אמר יהוה חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו׃ 
23O 052:004 כי כה אמר אדני יהוה מצרים ירד־עמי בראשנה לגור שם ואשור באפס עשקו׃ 
23O 052:005 ועתה [מי־לי־ כ] (מה־לי־פה ק) נאם־יהוה כי־לקח עמי חנם [משלו כ] (משליו ק) יהילילו נאם־יהוה ותמיד כל־היום שמי מנאץ׃ 
23O 052:006 לכן ידע עמי שמי לכן ביום ההוא כי־אני־הוא המדבר הנני׃ 
23O 052:007 מה־נאוו על־ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אמר לציון מלך אלהיך׃ 
23O 052:008 קול צפיך נשאו קול יחדו ירננו כי עין בעין יראו בשוב יהוה ציון׃ 
23O 052:009 פצחו רננו יחדו חרבות ירושלם כי־נחם יהוה עמו גאל ירושלם׃ 
23O 052:010 חשף יהוה את־זרוע קדשו לעיני כל־הגוים וראו כל־אפסי־ארץ את ישועת אלהינו׃    ס 
23O 052:011 סורו סורו צאו משם טמא אל־תגעו צאו מתוכה הברו נשאי כלי יהוה׃ 
23O 052:012 כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי־הלך לפניכם יהוה ומאספכם אלהי ישראל׃    ס 
23O 052:013 הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד׃ 
23O 052:014 כאשר שממו עליך רבים כן־משחת מאיש מראהו ותארו מבני אדם׃ 
23O 052:015 כן יזה גוים רבים עליו יקפצו מלכים פיהם כי אשר לא־ספר להם ראו ואשר לא־שמעו התבוננו׃ 
23O 053:001 מי האמין לשמעתנו וזרוע יהוה על־מי נגלתה׃ 
23O 053:002 ויעל כיונק לפניו וכשרש מארץ ציה לא־תאר לו ולא הדר ונראהו ולא־מראה ונחמדהו׃ 
23O 053:003 נבזה וחדל אישים איש מכאבות וידוע חלי וכמסתר פנים ממנו נבזה ולא חשבנהו׃ 
23O 053:004 אכן חלינו הוא נשא ומכאבינו סבלם ואנחנו חשבנהו נגוע מכה אלהים ומענה׃ 
23O 053:005 והוא מחלל מפשענו מדכא מעונתינו מוסר שלומנו עליו ובחברתו נרפא־לנו׃ 
23O 053:006 כלנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו ויהוה הפגיע בו את עון כלנו׃ 
23O 053:007 נגש והוא נענה ולא יפתח־פיו כשה לטבח יובל וכרחל לפני גזזיה נאלמה ולא יפתח פיו׃ 
23O 053:008 מעצר וממשפט לקח ואת־דורו מי ישוחח כי נגזר מארץ חיים מפשע עמי נגע למו׃ 
23O 053:009 ויתן את־רשעים קברו ואת־עשיר במתיו על לא־חמס עשה ולא מרמה בפיו׃ 
23O 053:010 ויהוה חפץ דכאו החלי אם־תשים אשם נפשו יראה זרע יאריך ימים וחפץ יהוה בידו יצלח׃ 
23O 053:011 מעמל נפשו יראה ישבע בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים ועונתם הוא יסבל׃ 
23O 053:012 לכן אחלק־לו ברבים ואת־עצומים יחלק שלל תחת אשר הערה למות נפשו ואת־פשעים נמנה והוא חטא־רבים נשא ולפשעים יפגיע׃    ס 
23O 054:001 רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא־חלה כי־רבים בני־שוממה מבני בעולה אמר יהוה׃ 
23O 054:002 הרחיבי ׀ מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל־תחשכי האריכי מיתריך ויתדתיך חזקי׃ 
23O 054:003 כי־ימין ושמאול תפרצי וזרעך גוים יירש וערים נשמות יושיבו׃ 
23O 054:004 אל־תיראי כי־לא תבושי ואל־תכלמי כי לא תחפירי כי בשת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי־עוד׃ 
23O 054:005 כי בעליך עשיך יהוה צבאות שמו וגאלך קדוש ישראל אלהי כל־הארץ יקרא׃ 
23O 054:006 כי־כאשה עזובה ועצובת רוח קראך יהוה ואשת נעורים כי תמאס אמר אלהיך׃ 
23O 054:007 ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדלים אקבצך׃ 
23O 054:008 בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך אמר גאלך יהוה׃    ס 
23O 054:009 כי־מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבר מי־נח עוד על־הארץ כן נשבעתי מקצף עליך ומגער־בך׃ 
23O 054:010 כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה וחסדי מאתך לא־ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך יהוה׃    ס 
23O 054:011 עניה סערה לא נחמה הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים׃ 
23O 054:012 ושמתי כדכד שמשתיך ושעריך לאבני אקדח וכל־גבולך לאבני־חפץ׃ 
23O 054:013 וכל־בניך למודי יהוה ורב שלום בניך׃ 
23O 054:014 בצדקה תכונני רחקי מעשק כי־לא תיראי וממחתה כי לא־תקרב אליך׃ 
23O 054:015 הן גור יגור אפס מאותי מי־גר אתך עליך יפול׃ 
23O 054:016 [הן כ] (הנה ק) אנכי בראתי חרש נפח באש פחם ומוציא כלי למעשהו ואנכי בראתי משחית לחבל׃ 
23O 054:017 כל־כלי יוצר עליך לא יצלח וכל־לשון תקום־אתך  למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי יהוה וצדקתם מאתי נאם־יהוה׃    ס 
23O 055:001 הוי כל־צמא לכו למים ואשר אין־לו כסף לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלוא־כסף ובלוא מחיר יין וחלב׃ 
23O 055:002 למה תשקלו־כסף בלוא־לחם ויגיעכם בלוא לשבעה שמעו שמוע אלי ואכלו־טוב ותתענג בדשן נפשכם׃ 
23O 055:003 הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים׃ 
23O 055:004 הן עד לאומים נתתיו נגיד ומצוה לאמים׃ 
23O 055:005 הן גוי לא־תדע תקרא וגוי לא־ידעוך אליך ירוצו למען יהוה אלהיך ולקדוש ישראל כי פארך׃    ס 
23O 055:006 דרשו יהוה בהמצאו קראהו בהיותו קרוב׃ 
23O 055:007 יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבתיו וישב אל־יהוה וירחמהו ואל־אלהינו כי־ירבה לסלוח׃ 
23O 055:008 כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאם יהוה׃ 
23O 055:009 כי־גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבתי ממחשבתיכם׃ 
23O 055:010 כי כאשר ירד הגשם והשלג מן־השמים ושמה לא ישוב כי אם־הרוה את־הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזרע ולחם לאכל׃ 
23O 055:011 כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא־ישוב אלי ריקם כי אם־עשה את־אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו׃ 
23O 055:012 כי־בשמחה תצאו ובשלום תובלון ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכל־עצי השדה ימחאו־כף׃ 
23O 055:013 תחת הנעצוץ יעלה ברוש [תחת כ] (ותחת ק) הסרפד יעלה הדס והיה ליהוה לשם לאות עולם לא יכרת׃    ס 
23O 056:001 כה אמר יהוה שמרו משפט ועשו צדקה כי־קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות׃ 
23O 056:002 אשרי אנוש יעשה־זאת ובן־אדם יחזיק בה שמר שבת מחללו ושמר ידו מעשות כל־רע׃    ס 
23O 056:003 ואל־יאמר בן־הנכר הנלוה אל־יהוה לאמר הבדל יבדילני יהוה מעל עמו ואל־יאמר הסריס הן אני עץ יבש׃    ס 
23O 056:004 כי־כה ׀ אמר יהוה לסריסים אשר ישמרו את־שבתותי ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי׃ 
23O 056:005 ונתתי להם בביתי ובחומתי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן־לו אשר לא יכרת׃    ס 
23O 056:006 ובני הנכר הנלוים על־יהוה לשרתו ולאהבה את־שם יהוה להיות לו לעבדים כל־שמר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי׃ 
23O 056:007 והביאותים אל־הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עולתיהם וזבחיהם לרצון על־מזבחי כי ביתי בית־תפלה יקרא לכל־העמים׃ 
23O 056:008 נאם אדני יהוה מקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ עליו לנקבציו׃ 
23O 056:009 כל חיתו שדי אתיו לאכל כל־חיתו ביער׃    ס 
23O 056:010 [צפו כ] (צפיו ק) עורים כלם לא ידעו כלם כלבים אלמים לא יוכלו לנבח הזים שכבים אהבי לנום׃ 
23O 056:011 והכלבים עזי־נפש לא ידעו שבעה והמה רעים לא ידעו הבין כלם לדרכם פנו איש לבצעו מקצהו׃ 
23O 056:012 אתיו אקחה־יין ונסבאה שכר והיה כזה יום מחר גדול  יתר מאד׃ 
23O 057:001 הצדיק אבד ואין איש שם על־לב ואנשי־חסד נאספים באין מבין כי־מפני הרעה נאסף הצדיק׃ 
23O 057:002 יבוא שלום ינוחו על־משכבותם הלך נכחו׃ 
23O 057:003 ואתם קרבו־הנה בני עננה זרע מנאף ותזנה׃ 
23O 057:004 על־מי תתענגו על־מי תרחיבו פה תאריכו לשון הלוא־אתם ילדי־פשע זרע שקר׃ 
23O 057:005 הנחמים באלים תחת כל־עץ רענן שחטי הילדים בנחלים תחת סעפי הסלעים׃ 
23O 057:006 בחלקי־נחל חלקך הם הם גורלך גם־להם שפכת נסך העלית מנחה העל אלה אנחם׃ 
23O 057:007 על הר־גבה ונשא שמת משכבך גם־שם עלית לזבח זבח׃ 
23O 057:008 ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך כי מאתי גלית ותעלי הרחבת משכבך ותכרת־לך מהם אהבת משכבם יד חזית׃ 
23O 057:009 ותשרי למלך בשמן ותרבי רקחיך ותשלחי צריך  עד־מרחק ותשפילי עד־שאול׃ 
23O 057:010 ברב דרכך יגעת לא אמרת נואש חית ידך מצאת על־כן לא חלית׃ 
23O 057:011 ואת־מי דאגת ותיראי כי תכזבי ואותי לא זכרת לא־שמת על־לבך הלא אני מחשה ומעלם ואותי לא תיראי׃ 
23O 057:012 אני אגיד צדקתך ואת־מעשיך ולא יועילוך׃ 
23O 057:013 בזעקך יצילך קבוציך ואת־כלם ישא־רוח יקח־הבל והחוסה בי ינחל־ארץ ויירש הר־קדשי׃ 
23O 057:014 ואמר סלו־סלו פנו־דרך הרימו מכשול מדרך עמי׃    ס 
23O 057:015 כי כה אמר רם ונשא שכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת־דכא ושפל־רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים׃ 
23O 057:016 כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי־רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי׃ 
23O 057:017 בעון בצעו קצפתי ואכהו הסתר ואקצף וילך שובב בדרך לבו׃ 
23O 057:018 דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם נחמים לו ולאבליו׃ 
23O 057:019 בורא [נוב כ] (ניב ק) שפתים שלום ׀ שלום לרחוק ולקרוב אמר יהוה ורפאתיו׃ 
23O 057:020 והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל ויגרשו מימיו רפש וטיט׃ 
23O 057:021 אין שלום אמר אלהי לרשעים׃    ס 
23O 058:001 קרא בגרון אל־תחשך כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם׃ 
23O 058:002 ואותי יום  יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון כגוי אשר־צדקה עשה ומשפט אלהיו לא עזב ישאלוני משפטי־צדק קרבת אלהים יחפצון׃ 
23O 058:003 למה צמנו ולא ראית ענינו נפשנו ולא תדע הן ביום צמכם תמצאו־חפץ וכל־עצביכם תנגשו׃ 
23O 058:004 הן לריב ומצה תצומו ולהכות באגרף רשע לא־תצומו כיום להשמיע במרום קולכם׃ 
23O 058:005 הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו הלכף כאגמן ראשו ושק ואפר יציע הלזה תקרא־צום ויום רצון ליהוה׃ 
23O 058:006 הלוא זה צום אבחרהו פתח חרצבות רשע התר אגדות  מוטה ושלח רצוצים חפשים וכל־מוטה תנתקו׃ 
23O 058:007 הלוא פרס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי־תראה ערם וכסיתו ומבשרך לא תתעלם׃ 
23O 058:008 אז יבקע כשחר אורך וארכתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך כבוד יהוה יאספך׃ 
23O 058:009 אז תקרא ויהוה יענה תשוע ויאמר הנני אם־תסיר מתוכך מוטה שלח אצבע ודבר־און׃ 
23O 058:010 ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים׃ 
23O 058:011 ונחך יהוה תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמתיך יחליץ והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא־יכזבו מימיו׃ 
23O 058:012 ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור־ודור תקומם וקרא לך גדר פרץ משבב נתיבות לשבת׃ 
23O 058:013 אם־תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי וקראת לשבת ענג לקדוש יהוה מכבד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר׃ 
23O 058:014 אז תתענג על־יהוה והרכבתיך על־ [במותי כ] (במתי  ק) ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי יהוה דבר׃    ס 
23O 059:001 הן לא־קצרה יד־יהוה מהושיע ולא־כבדה אזנו משמוע׃ 
23O 059:002 כי אם־עונתיכם היו מבדלים בינכם לבין אלהיכם וחטאותיכם הסתירו פנים מכם משמוע׃ 
23O 059:003 כי כפיכם נגאלו בדם ואצבעותיכם בעון שפתותיכם דברו־שקר לשונכם עולה תהגה׃ 
23O 059:004 אין־קרא בצדק ואין נשפט באמונה בטוח על־תהו ודבר־שוא הרו עמל והוליד און׃ 
23O 059:005 ביצי צפעוני בקעו וקורי עכביש יארגו האכל מביציהם ימות והזורה תבקע אפעה׃ 
23O 059:006 קוריהם לא־יהיו לבגד ולא יתכסו במעשיהם מעשיהם מעשי־און ופעל חמס בכפיהם׃ 
23O 059:007 רגליהם לרע ירצו וימהרו לשפך דם נקי מחשבותיהם מחשבות און שד ושבר במסלותם׃ 
23O 059:008 דרך שלום לא ידעו ואין משפט במעגלותם נתיבותיהם עקשו להם כל דרך בה לא ידע שלום׃ 
23O 059:009 על־כן רחק משפט ממנו ולא תשיגנו צדקה נקוה לאור והנה־חשך לנגהות באפלות נהלך׃ 
23O 059:010 נגששה כעורים קיר וכאין עינים נגששה כשלנו בצהרים כנשף באשמנים כמתים׃ 
23O 059:011 נהמה כדבים כלנו וכיונים הגה נהגה נקוה למשפט ואין לישועה רחקה ממנו׃ 
23O 059:012 כי־רבו פשעינו נגדך וחטאותינו ענתה בנו כי־פשעינו אתנו ועונתינו ידענום׃ 
23O 059:013 פשע וכחש ביהוה ונסוג מאחר אלהינו דבר־עשק וסרה הרו והגו מלב דברי־שקר׃ 
23O 059:014 והסג אחור משפט וצדקה מרחוק תעמד כי־כשלה ברחוב אמת ונכחה לא־תוכל לבוא׃ 
23O 059:015 ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל וירא יהוה וירע בעיניו כי־אין משפט׃ 
23O 059:016 וירא כי־אין איש וישתומם כי אין מפגיע ותושע לו זרעו וצדקתו היא סמכתהו׃ 
23O 059:017 וילבש צדקה כשרין וכובע ישועה בראשו וילבש בגדי נקם תלבשת ויעט כמעיל קנאה׃ 
23O 059:018 כעל גמלות כעל ישלם חמה לצריו גמול לאיביו לאיים גמול ישלם׃ 
23O 059:019 וייראו ממערב את־שם יהוה וממזרח־שמש את־כבודו כי־יבוא כנהר צר רוח יהוה נססה בו׃ 
23O 059:020 ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם יהוה׃ 
23O 059:021 ואני זאת בריתי אותם אמר יהוה רוחי אשר עליך ודברי אשר־שמתי בפיך לא־ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר יהוה מעתה ועד־עולם׃    ס 
23O 060:001 קומי אורי כי בא אורך וכבוד יהוה עליך זרח׃ 
23O 060:002 כי־הנה החשך יכסה־ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח יהוה וכבודו עליך יראה׃ 
23O 060:003 והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך׃ 
23O 060:004 שאי־סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו־לך בניך מרחוק יבאו ובנתיך על־צד תאמנה׃ 
23O 060:005 אז תראי ונהרת ופחד ורחב לבבך כי־יהפך עליך המון ים חיל גוים יבאו לך׃ 
23O 060:006 שפעת גמלים תכסך בכרי מדין ועיפה כלם משבא יבאו זהב ולבונה ישאו ותהלת יהוה יבשרו׃ 
23O 060:007 כל־צאן קדר יקבצו לך אילי נביות ישרתונך יעלו על־רצון מזבחי ובית תפארתי אפאר׃ 
23O 060:008 מי־אלה כעב תעופינה וכיונים אל־ארבתיהם׃ 
23O 060:009 כי־לי ׀ איים יקוו ואניות תרשיש בראשנה להביא בניך מרחוק כספם וזהבם אתם לשם יהוה אלהיך ולקדוש ישראל כי פארך׃ 
23O 060:010 ובנו בני־נכר חמתיך ומלכיהם ישרתונך כי בקצפי הכיתיך וברצוני רחמתיך׃ 
23O 060:011 ופתחו שעריך תמיד יומם ולילה לא יסגרו  להביא אליך חיל גוים ומלכיהם נהוגים׃ 
23O 060:012 כי־הגוי והממלכה אשר לא־יעבדוך יאבדו והגוים חרב יחרבו׃ 
23O 060:013 כבוד הלבנון אליך יבוא ברוש תדהר ותאשור יחדו לפאר מקום מקדשי ומקום רגלי אכבד׃ 
23O 060:014 והלכו אליך שחוח בני מעניך והשתחוו על־כפות רגליך כל־מנאציך וקראו לך עיר יהוה ציון קדוש ישראל׃ 
23O 060:015 תחת היותך עזובה ושנואה ואין עובר ושמתיך לגאון עולם משוש דור ודור׃ 
23O 060:016 וינקת חלב גוים ושד מלכים תינקי וידעת כי אני יהוה מושיעך וגאלך אביר יעקב׃ 
23O 060:017 תחת הנחשת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף ותחת העצים נחשת ותחת האבנים ברזל ושמתי פקדתך שלום ונגשיך צדקה׃ 
23O 060:018 לא־ישמע עוד חמס בארצך שד ושבר בגבוליך וקראת ישועה חומתיך ושעריך תהלה׃ 
23O 060:019 לא־יהיה־לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא־יאיר לך והיה־לך יהוה לאור עולם ואלהיך לתפארתך׃ 
23O 060:020 לא־יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף כי יהוה יהיה־לך לאור עולם ושלמו ימי אבלך׃ 
23O 060:021 ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר [מטעו כ] (מטעי ק) מעשה ידי להתפאר׃ 
23O 060:022 הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני יהוה בעתה אחישנה׃    ס 
23O 061:001 רוח אדני יהוה עלי יען משח יהוה אתי לבשר ענוים שלחני לחבש לנשברי־לב לקרא לשבוים דרור ולאסורים פקח־קוח׃ 
23O 061:002 לקרא שנת־רצון ליהוה ויום נקם לאלהינו לנחם כל־אבלים׃ 
23O 061:003 לשום ׀ לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר שמן ששון תחת אבל מעטה תהלה תחת רוח כהה וקרא להם אילי הצדק מטע יהוה להתפאר׃ 
23O 061:004 ובנו חרבות עולם שממות ראשנים יקוממו וחדשו ערי חרב שממות דור ודור׃ 
23O 061:005 ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם׃ 
23O 061:006 ואתם כהני יהוה תקראו משרתי אלהינו יאמר לכם חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו׃ 
23O 061:007 תחת בשתכם משנה וכלמה ירנו חלקם לכן בארצם משנה יירשו שמחת עולם תהיה  להם׃ 
23O 061:008 כי אני יהוה אהב משפט שנא גזל בעולה ונתתי פעלתם באמת וברית עולם אכרות להם׃ 
23O 061:009 ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם בתוך העמים כל־ראיהם יכירום כי הם זרע ברך יהוה׃    ס 
23O 061:010 שוש אשיש ביהוה תגל נפשי באלהי כי הלבישני בגדי־ישע מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה׃ 
23O 061:011 כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח כן ׀ אדני יהוה יצמיח צדקה ותהלה נגד כל־הגוים׃ 
23O 062:001 למען ציון לא אחשה ולמען ירושלם לא אשקוט עד־יצא כנגה  צדקה וישועתה כלפיד יבער׃ 
23O 062:002 וראו גוים צדקך וכל־מלכים כבודך וקרא לך שם חדש אשר פי יהוה יקבנו׃ 
23O 062:003 והיית  עטרת תפארת ביד־יהוה [וצנוף כ] (וצניף ק) מלוכה בכף־אלהיך׃ 
23O 062:004 לא־יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא־יאמר עוד שממה כי לך יקרא חפצי־בה ולארצך בעולה כי־חפץ יהוה בך וארצך תבעל׃ 
23O 062:005 כי־יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך ומשוש חתן על־כלה ישיש עליך אלהיך׃ 
23O 062:006 על־חומתיך ירושלם הפקדתי שמרים כל־היום וכל־הלילה תמיד לא יחשו המזכרים את־יהוה אל־דמי לכם׃ 
23O 062:007 ואל־תתנו דמי לו עד־יכונן ועד־ישים את־ירושלם תהלה בארץ׃ 
23O 062:008 נשבע יהוה בימינו ובזרוע עזו אם־אתן את־דגנך עוד מאכל לאיביך ואם־ישתו בני־נכר תירושך אשר יגעת בו׃ 
23O 062:009 כי מאספיו יאכלהו והללו את־יהוה ומקבציו ישתהו בחצרות קדשי׃    ס 
23O 062:010 עברו עברו בשערים פנו דרך העם סלו סלו המסלה סקלו מאבן הרימו נס על־העמים׃ 
23O 062:011 הנה יהוה השמיע אל־קצה הארץ אמרו לבת־ציון הנה ישעך בא הנה שכרו אתו ופעלתו לפניו׃ 
23O 062:012 וקראו להם עם־הקדש גאולי יהוה ולך יקרא דרושה עיר לא נעזבה׃    ס 
23O 063:001 מי־זה ׀ בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבושו צעה ברב כחו אני מדבר בצדקה רב להושיע׃ 
23O 063:002 מדוע אדם ללבושך ובגדיך כדרך בגת׃ 
23O 063:003 פורה ׀ דרכתי לבדי ומעמים אין־איש אתי ואדרכם באפי וארמסם בחמתי ויז נצחם על־בגדי וכל־מלבושי אגאלתי׃ 
23O 063:004 כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה׃ 
23O 063:005 ואביט ואין עזר ואשתומם ואין סומך ותושע לי זרעי וחמתי היא סמכתני׃ 
23O 063:006 ואבוס עמים באפי ואשכרם בחמתי ואוריד לארץ נצחם׃    ס 
23O 063:007 חסדי יהוה ׀ אזכיר תהלת יהוה כעל כל אשר־גמלנו יהוה ורב־טוב לבית ישראל אשר־גמלם כרחמיו וכרב חסדיו׃ 
23O 063:008 ויאמר אך־עמי המה בנים לא ישקרו ויהי להם למושיע׃ 
23O 063:009 בכל־צרתם ׀ [לא כ] (לו ק) צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל־ימי עולם׃ 
23O 063:010 והמה מרו ועצבו את־רוח קדשו ויהפך להם לאויב הוא נלחם־בם׃ 
23O 063:011 ויזכר ימי־עולם משה עמו איה ׀ המעלם מים את רעי צאנו איה השם בקרבו את־רוח קדשו׃ 
23O 063:012 מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקע מים מפניהם לעשות לו שם עולם׃ 
23O 063:013 מוליכם בתהמות כסוס במדבר לא יכשלו׃ 
23O 063:014 כבהמה בבקעה תרד רוח יהוה תניחנו כן נהגת עמך לעשות לך שם תפארת׃ 
23O 063:015 הבט משמים וראה מזבל קדשך ותפארתך איה קנאתך וגבורתך המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו׃ 
23O 063:016 כי־אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה יהוה אבינו גאלנו מעולם שמך׃ 
23O 063:017 למה תתענו יהוה מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך וב למען עבדיך שבטי נחלתך׃ 
23O 063:018 למצער ירשו עם־קדשך צרינו בוססו מקדשך׃ 
23O 063:019 היינו מעולם לא־משלת בם לא־נקרא שמך עליהם לוא־קרעת שמים ירדת מפניך הרים נזלו׃ 
23O 064:001 כקדח אש המסים מים תבעה־אש להודיע שמך לצריך מפניך גוים ירגזו׃ 
23O 064:002 בעשותך נוראות לא נקוה ירדת מפניך הרים נזלו׃ 
23O 064:003 ומעולם לא־שמעו לא האזינו עין לא־ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה־לו׃ 
23O 064:004 פגעת את־שש ועשה צדק בדרכיך יזכרוך הן־אתה קצפת ונחטא בהם עולם ונושע׃ 
23O 064:005 ונהי כטמא כלנו וכבגד עדים כל־צדקתינו ונבל כעלה כלנו ועוננו כרוח ישאנו׃ 
23O 064:006 ואין־קורא בשמך מתעורר להחזיק בך כי־הסתרת פניך ממנו ותמוגנו ביד־עוננו׃ 
23O 064:007 ועתה יהוה אבינו אתה אנחנו החמר ואתה יצרנו ומעשה ידך כלנו׃ 
23O 064:008 אל־תקצף יהוה עד־מאד ואל־לעד תזכר עון הן הבט־נא עמך כלנו׃ 
23O 064:009 ערי קדשך היו מדבר ציון מדבר היתה ירושלם שממה׃ 
23O 064:010 בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבתינו היה לשרפת אש וכל־מחמדינו היה לחרבה׃ 
23O 064:011 העל־אלה תתאפק יהוה תחשה ותעננו עד־מאד׃    ס 
23O 065:001 נדרשתי ללוא שאלו נמצאתי ללא בקשני אמרתי הנני הנני אל־גוי לא־קרא בשמי׃ 
23O 065:002 פרשתי ידי כל־היום אל־עם סורר ההלכים הדרך לא־טוב אחר מחשבתיהם׃ 
23O 065:003 העם המכעיסים אותי על־פני תמיד זבחים בגנות ומקטרים על־הלבנים׃ 
23O 065:004 הישבים בקברים ובנצורים ילינו האכלים  בשר החזיר [ופרק כ] (ומרק ק) פגלים כליהם׃ 
23O 065:005 האמרים קרב אליך אל־תגש־בי כי קדשתיך אלה עשן באפי אש יקדת כל־היום׃ 
23O 065:006 הנה כתובה לפני לא אחשה כי אם־שלמתי ושלמתי על־חיקם׃ 
23O 065:007 עונתיכם ועונת אבותיכם יחדו אמר יהוה אשר קטרו על־ההרים ועל־הגבעות חרפוני ומדתי פעלתם ראשנה [על־ כ] (אל־חיקם׃ ק)    ס 
23O 065:008 כה ׀ אמר יהוה כאשר ימצא התירוש באשכול ואמר אל־תשחיתהו כי ברכה בו כן אעשה למען עבדי לבלתי השחית הכל׃ 
23O 065:009 והוצאתי מיעקב זרע ומיהודה יורש הרי וירשוה בחירי ועבדי ישכנו־שמה׃ 
23O 065:010 והיה השרון לנוה־צאן ועמק עכור לרבץ בקר לעמי אשר דרשוני׃ 
23O 065:011 ואתם עזבי יהוה השכחים את־הר קדשי הערכים לגד שלחן והממלאים למני ממסך׃ 
23O 065:012 ומניתי אתכם לחרב וכלכם לטבח תכרעו יען קראתי ולא עניתם דברתי ולא שמעתם ותעשו הרע בעיני ובאשר לא־חפצתי בחרתם׃  פ 
23O 065:013 לכן כה־אמר ׀ אדני יהוה הנה עבדי ׀ יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו הנה עבדי ישמחו ואתם תבשו׃ 
23O 065:014 הנה עבדי ירנו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב ומשבר רוח תילילו׃ 
23O 065:015 והנחתם שמכם לשבועה לבחירי והמיתך אדני יהוה ולעבדיו יקרא שם אחר׃ 
23O 065:016 אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן והנשבע בארץ ישבע באלהי אמן כי נשכחו הצרות הראשנות וכי נסתרו מעיני׃ 
23O 065:017 כי־הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הראשנות ולא תעלינה על־לב׃ 
23O 065:018 כי־אם־שישו וגילו עדי־עד אשר אני בורא כי הנני בורא את־ירושלם גילה ועמה משוש׃ 
23O 065:019 וגלתי בירושלם וששתי בעמי ולא־ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה׃ 
23O 065:020 לא־יהיה משם עוד עול ימים וזקן אשר לא־ימלא את־ימיו כי הנער בן־מאה שנה ימות והחוטא בן־מאה שנה יקלל׃ 
23O 065:021 ובנו בתים וישבו ונטעו כרמים ואכלו פרים׃ 
23O 065:022 לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל כי־כימי העץ ימי עמי ומעשה ידיהם יבלו בחירי׃ 
23O 065:023 לא ייגעו לריק ולא ילדו לבהלה כי זרע ברוכי יהוה המה וצאצאיהם אתם׃ 
23O 065:024 והיה טרם־יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע׃ 
23O 065:025 זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל־תבן ונחש עפר לחמו לא־ירעו ולא־ישחיתו בכל־הר קדשי אמר יהוה׃    ס 
23O 066:001 כה אמר יהוה השמים כסאי והארץ הדם רגלי אי־זה בית אשר תבנו־לי ואי־זה מקום מנוחתי׃ 
23O 066:002 ואת־כל־אלה ידי עשתה ויהיו כל־אלה נאם־יהוה ואל־זה אביט אל־עני ונכה־רוח וחרד על־דברי׃ 
23O 066:003 שוחט השור מכה־איש זובח השה ערף כלב מעלה מנחה דם־חזיר מזכיר לבנה מברך און גם־המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חפצה׃ 
23O 066:004 גם־אני אבחר בתעלליהם ומגורתם אביא להם יען קראתי ואין עונה דברתי ולא שמעו ויעשו הרע בעיני ובאשר לא־חפצתי בחרו׃    ס 
23O 066:005 שמעו דבר־יהוה החרדים אל־דברו אמרו אחיכם שנאיכם מנדיכם למען שמי יכבד יהוה ונראה בשמחתכם והם יבשו׃ 
23O 066:006 קול שאון מעיר קול מהיכל קול יהוה משלם גמול לאיביו׃ 
23O 066:007 בטרם תחיל ילדה בטרם יבוא חבל לה והמליטה זכר׃ 
23O 066:008 מי־שמע כזאת מי ראה כאלה היוחל ארץ ביום אחד אם־יולד גוי פעם אחת כי־חלה גם־ילדה ציון את־בניה׃ 
23O 066:009 האני אשביר ולא אוליד יאמר יהוה אם־אני המוליד ועצרתי אמר אלהיך׃    ס 
23O 066:010 שמחו את־ירושלם וגילו בה כל־אהביה שישו אתה משוש כל־המתאבלים עליה׃ 
23O 066:011 למען תינקו ושבעתם משד תנחמיה למען תמצו והתענגתם מזיז כבודה׃    ס 
23O 066:012 כי־כה ׀ אמר יהוה הנני נטה־אליה כנהר שלום וכנחל שוטף כבוד גוים וינקתם על־צד תנשאו ועל־ברכים תשעשעו׃ 
23O 066:013 כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלם תנחמו׃ 
23O 066:014 וראיתם ושש לבכם ועצמותיכם כדשא תפרחנה ונודעה יד־יהוה את־עבדיו וזעם את־איביו׃ 
23O 066:015 כי־הנה יהוה באש יבוא וכסופה מרכבתיו להשיב בחמה אפו וגערתו בלהבי־אש׃ 
23O 066:016 כי באש יהוה נשפט ובחרבו את־כל־בשר ורבו חללי יהוה׃ 
23O 066:017 המתקדשים והמטהרים אל־הגנות אחר [אחד כ] (אחת ק) בתוך אכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר יחדו יספו נאם־יהוה׃ 
23O 066:018 ואנכי מעשיהם ומחשבתיהם באה לקבץ את־כל־הגוים והלשנות ובאו וראו את־כבודי׃ 
23O 066:019 ושמתי בהם אות ושלחתי מהם ׀ פליטים אל־הגוים תרשיש פול ולוד משכי קשת תבל ויון האיים הרחקים אשר לא־שמעו את־שמעי ולא־ראו את־כבודי והגידו את־כבודי בגוים׃ 
23O 066:020 והביאו את־כל־אחיכם מכל־הגוים ׀ מנחה ׀ ליהוה בסוסים וברכב ובצבים ובפרדים ובכרכרות על הר קדשי ירושלם אמר יהוה כאשר יביאו בני ישראל את־המנחה בכלי טהור בית יהוה׃ 
23O 066:021 וגם־מהם אקח לכהנים ללוים אמר יהוה׃ 
23O 066:022 כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עשה עמדים לפני נאם־יהוה כן יעמד זרעכם ושמכם׃ 
23O 066:023 והיה מדי־חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל־בשר להשתחות לפני אמר יהוה׃ 
23O 066:024 ויצאו וראו בפגרי האנשים הפשעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל־בשר׃ 
24O 001:001 דברי ירמיהו בן־חלקיהו מן־הכהנים אשר בענתות בארץ בנימן׃ 
24O 001:002 אשר היה דבר־יהוה אליו בימי יאשיהו בן־אמון מלך יהודה בשלש־עשרה שנה למלכו׃ 
24O 001:003 ויהי בימי יהויקים בן־יאשיהו מלך יהודה עד־תם עשתי עשרה שנה לצדקיהו בן־יאשיהו מלך יהודה עד־גלות ירושלם בחדש החמישי׃    ס 
24O 001:004 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
24O 001:005 בטרם [אצורך כ] (אצרך ק) בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך נביא לגוים נתתיך׃ 
24O 001:006 ואמר אהה אדני יהוה הנה לא־ידעתי דבר  כי־נער אנכי׃  פ 
24O 001:007 ויאמר יהוה אלי אל־תאמר נער אנכי כי על־כל־אשר אשלחך תלך ואת כל־אשר אצוך תדבר׃ 
24O 001:008 אל־תירא מפניהם כי־אתך אני להצלך נאם־יהוה׃ 
24O 001:009 וישלח יהוה את־ידו ויגע על־פי ויאמר יהוה אלי הנה נתתי דברי בפיך׃ 
24O 001:010 ראה הפקדתיך ׀ היום הזה על־הגוים ועל־הממלכות לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס לבנות ולנטוע׃  פ 
24O 001:011 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר מה־אתה ראה ירמיהו ואמר מקל שקד אני ראה׃ 
24O 001:012 ויאמר יהוה אלי היטבת לראות כי־שקד אני על־דברי לעשתו׃  פ 
24O 001:013 ויהי דבר־יהוה ׀ אלי שנית לאמר מה אתה ראה ואמר סיר נפוח אני ראה ופניו מפני צפונה׃ 
24O 001:014 ויאמר יהוה אלי מצפון תפתח הרעה על כל־ישבי הארץ׃ 
24O 001:015 כי ׀ הנני קרא לכל־משפחות ממלכות צפונה נאם־יהוה ובאו ונתנו איש כסאו פתח ׀ שערי ירושלם ועל כל־חומתיה סביב ועל כל־ערי יהודה׃ 
24O 001:016 ודברתי משפטי אותם על כל־רעתם אשר עזבוני ויקטרו לאלהים אחרים וישתחוו למעשי ידיהם׃ 
24O 001:017 ואתה תאזר מתניך וקמת ודברת אליהם את כל־אשר אנכי אצוך אל־תחת מפניהם פן־אחתך לפניהם׃ 
24O 001:018 ואני הנה נתתיך היום לעיר מבצר ולעמוד ברזל ולחמות נחשת על־כל־הארץ למלכי יהודה לשריה לכהניה ולעם הארץ׃ 
24O 001:019 ונלחמו אליך ולא־יוכלו לך כי־אתך אני נאם־יהוה להצילך׃  פ 
24O 002:001 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
24O 002:002 הלך וקראת באזני ירושלם לאמר כה אמר יהוה זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה׃ 
24O 002:003 קדש ישראל ליהוה ראשית תבואתה  כל־אכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם־יהוה׃  פ 
24O 002:004 שמעו דבר־יהוה בית יעקב וכל־משפחות בית ישראל׃ 
24O 002:005 כה ׀ אמר יהוה מה־מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל ויהבלו׃ 
24O 002:006 ולא אמרו איה יהוה המעלה אתנו מארץ מצרים המוליך אתנו במדבר בארץ ערבה ושוחה בארץ ציה וצלמות בארץ לא־עבר בה איש ולא־ישב אדם שם׃ 
24O 002:007 ואביא אתכם אל־ארץ הכרמל לאכל פריה וטובה ותבאו ותטמאו את־ארצי ונחלתי שמתם לתועבה׃ 
24O 002:008 הכהנים לא אמרו איה יהוה ותפשי התורה לא ידעוני והרעים פשעו בי והנביאים נבאו בבעל ואחרי לא־יועלו הלכו׃ 
24O 002:009 לכן עד אריב אתכם נאם־יהוה ואת־בני בניכם אריב׃ 
24O 002:010 כי עברו איי כתיים וראו וקדר שלחו והתבוננו מאד וראו הן היתה כזאת׃ 
24O 002:011 ההימיר גוי אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודו בלוא יועיל׃ 
24O 002:012 שמו שמים על־זאת ושערו חרבו מאד נאם־יהוה׃ 
24O 002:013 כי־שתים רעות עשה עמי אתי עזבו מקור ׀ מים חיים לחצב להם בארות בארת נשברים אשר לא־יכלו המים׃ 
24O 002:014 העבד ישראל אם־יליד בית הוא מדוע היה לבז׃ 
24O 002:015 עליו ישאגו כפרים נתנו קולם וישיתו ארצו לשמה עריו [נצתה כ] (נצתו ק) מבלי ישב׃ 
24O 002:016 גם־בני־נף [ותחפנס כ] (ותחפנחס ק) ירעוך קדקד׃ 
24O 002:017 הלוא־זאת תעשה־לך עזבך את־יהוה אלהיך בעת מוליכך בדרך׃ 
24O 002:018 ועתה מה־לך לדרך מצרים לשתות מי שחור ומה־לך לדרך אשור לשתות מי נהר׃ 
24O 002:019 תיסרך רעתך ומשבותיך תוכחך ודעי וראי כי־רע ומר עזבך את־יהוה אלהיך ולא פחדתי אליך נאם־אדני יהוה צבאות׃ 
24O 002:020 כי מעולם שברתי עלך נתקתי מוסרתיך ותאמרי לא [אעבד כ] (אעבור ק) כי על־כל־גבעה גבהה ותחת כל־עץ רענן את צעה זנה׃ 
24O 002:021 ואנכי נטעתיך שרק כלה זרע אמת ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה׃ 
24O 002:022 כי אם־תכבסי בנתר ותרבי־לך ברית נכתם עונך לפני נאם אדני יהוה׃ 
24O 002:023 איך תאמרי לא נטמאתי אחרי הבעלים לא הלכתי ראי דרכך בגיא דעי מה עשית בכרה קלה משרכת דרכיה׃ 
24O 002:024 פרה ׀ למד מדבר באות [נפשו כ] (נפשה ק) שאפה רוח תאנתה מי ישיבנה כל־מבקשיה לא ייעפו בחדשה ימצאונה׃ 
24O 002:025 מנעי רגלך מיחף [וגורנך כ] (וגרונך ק) מצמאה ותאמרי נואש לוא כי־אהבתי זרים ואחריהם אלך׃ 
24O 002:026 כבשת גנב כי ימצא כן הבישו בית ישראל המה מלכיהם שריהם וכהניהם ונביאיהם׃ 
24O 002:027 אמרים לעץ אבי אתה ולאבן את [ילדתני כ] (ילדתנו ק) כי־פנו אלי ערף ולא פנים ובעת רעתם יאמרו קומה והושיענו׃ 
24O 002:028 ואיה אלהיך אשר עשית לך יקומו אם־יושיעוך בעת רעתך כי מספר עריך היו אלהיך יהודה׃    ס 
24O 002:029 למה תריבו אלי כלכם פשעתם בי נאם־יהוה׃ 
24O 002:030 לשוא הכיתי את־בניכם מוסר לא לקחו אכלה חרבכם נביאיכם כאריה משחית׃ 
24O 002:031 הדור אתם ראו דבר־יהוה המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפליה מדוע אמרו עמי רדנו לוא־נבוא עוד אליך׃ 
24O 002:032 התשכח בתולה עדיה כלה קשריה ועמי שכחוני ימים אין מספר׃ 
24O 002:033 מה־תיטבי דרכך לבקש אהבה לכן גם את־הרעות [למדתי כ] (למדת ק) את־דרכיך׃ 
24O 002:034 גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים לא־במחתרת מצאתים כי על־כל־אלה׃ 
24O 002:035 ותאמרי כי נקיתי אך שב אפו ממני הנני נשפט אותך על־אמרך לא חטאתי׃ 
24O 002:036 מה־תזלי מאד לשנות את־דרכך גם ממצרים תבושי כאשר־בשת מאשור׃ 
24O 002:037 גם מאת זה תצאי וידיך על־ראשך כי־מאס יהוה במבטחיך ולא תצליחי להם׃ 
24O 003:001 לאמר הן ישלח איש את־אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש־אחר הישוב אליה עוד הלוא חנוף תחנף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם־יהוה׃ 
24O 003:002 שאי־עיניך על־שפים וראי איפה לא [שגלת כ] (שכבת ק) על־דרכים ישבת להם כערבי במדבר ותחניפי ארץ בזנותיך וברעתך׃ 
24O 003:003 וימנעו רבבים ומלקוש לוא היה ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם׃ 
24O 003:004 הלוא מעתה [קראתי כ] (קראת ק) לי אבי אלוף נערי אתה׃ 
24O 003:005 הינטר לעולם אם־ישמר לנצח הנה [דברתי כ] (דברת  ק) ותעשי הרעות ותוכל׃  פ 
24O 003:006 ויאמר יהוה אלי בימי יאשיהו המלך ה‍ראית אשר עשתה משבה ישראל הלכה היא על־כל־הר גבה ואל־תחת כל־עץ רענן ותזני־שם׃ 
24O 003:007 ואמר אחרי עשותה את־כל־אלה אלי תשוב ולא־שבה [ותראה כ] (ותרא ק) בגודה אחותה יהודה׃ 
24O 003:008 וארא כי על־כל־אדות אשר נאפה משבה ישראל שלחתיה ואתן את־ספר כריתתיה אליה ולא יראה בגדה יהודה אחותה ותלך ותזן גם־היא׃ 
24O 003:009 והיה מקל זנותה ותחנף את־הארץ ותנאף את־האבן ואת־העץ׃ 
24O 003:010 וגם־בכל־זאת לא־שבה אלי בגודה אחותה יהודה בכל־לבה כי אם־בשקר נאם־יהוה׃  פ 
24O 003:011 ויאמר יהוה אלי צדקה נפשה משבה ישראל מבגדה יהודה׃ 
24O 003:012 הלך וקראת את־הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משבה ישראל נאם־יהוה לוא־אפיל פני בכם כי־חסיד אני נאם־יהוה לא אטור לעולם׃ 
24O 003:013 אך דעי עונך כי ביהוה אלהיך פשעת ותפזרי את־דרכיך לזרים תחת כל־עץ רענן ובקולי לא־שמעתם נאם־יהוה׃ 
24O 003:014 שובו בנים שובבים נאם־יהוה כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון׃ 
24O 003:015 ונתתי לכם רעים כלבי ורעו אתכם דעה והשכיל׃ 
24O 003:016 והיה כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה נאם־יהוה לא־יאמרו עוד ארון ברית־יהוה ולא יעלה על־לב ולא יזכרו־בו ולא יפקדו ולא יעשה עוד׃ 
24O 003:017 בעת ההיא יקראו לירושלם כסא יהוה ונקוו אליה כל־הגוים לשם יהוה לירושלם ולא־ילכו עוד אחרי שררות לבם הרע׃    ס 
24O 003:018 בימים ההמה ילכו בית־יהודה על־בית ישראל ויבאו יחדו מארץ צפון על־הארץ אשר הנחלתי את־אבותיכם׃ 
24O 003:019 ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן־לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים ואמר אבי [תקראו־ כ] (תקראי־לי ק) ומאחרי לא [תשובו כ] (תשובי׃ ק) 
24O 003:020 אכן בגדה אשה מרעה כן בגדתם בי בית ישראל נאם־יהוה׃ 
24O 003:021 קול על־שפיים נשמע בכי תחנוני בני ישראל כי העוו את־דרכם שכחו את־יהוה אלהיהם׃ 
24O 003:022 ובו בנים שובבים ארפה משובתיכם הננו אתנו לך כי אתה יהוה אלהינו׃ 
24O 003:023 אכן לשקר מגבעות המון הרים אכן ביהוה אלהינו תשועת ישראל׃ 
24O 003:024 והבשת אכלה את־יגיע אבותינו מנעורינו את־צאנם ואת־בקרם את־בניהם ואת־בנותיהם׃ 
24O 003:025 נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו כי ליהוה אלהינו חטאנו אנחנו ואבותינו מנעורינו ועד־היום הזה ולא שמענו בקול יהוה אלהינו׃    ס 
24O 004:001 אם־תשוב ישראל ׀ נאם־יהוה אלי תשוב ואם־תסיר שקוציך מפני ולא תנוד׃ 
24O 004:002 ונשבעת חי־יהוה באמת במשפט ובצדקה והתברכו בו גוים ובו יתהללו׃    ס 
24O 004:003 כי־כה ׀ אמר יהוה לאיש יהודה ולירושלם נירו לכם ניר ואל־תזרעו אל־קוצים׃ 
24O 004:004 המלו ליהוה והסרו ערלות לבבכם איש יהודה וישבי ירושלם פן־תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע מעלליכם׃ 
24O 004:005 הגידו ביהודה ובירושלם השמיעו ואמרו [ותקעו כ] (תקעו ק) שופר בארץ קראו מלאו ואמרו האספו ונבואה אל־ערי המבצר׃ 
24O 004:006 שאו־נס ציונה העיזו אל־תעמדו כי רעה אנכי מביא מצפון ושבר גדול׃ 
24O 004:007 עלה אריה מסבכו ומשחית גוים נסע יצא ממקמו לשום ארצך לשמה עריך תצינה מאין יושב׃ 
24O 004:008 על־זאת חגרו שקים ספדו והילילו כי לא־שב חרון אף־יהוה ממנו׃  פ 
24O 004:009 והיה ביום־ההוא נאם־יהוה יאבד לב־המלך ולב השרים ונשמו הכהנים והנביאים יתמהו׃ 
24O 004:010 ואמר אהה ׀ אדני יהוה אכן השא השאת לעם הזה ולירושלם לאמר שלום יהיה לכם ונגעה חרב עד־הנפש׃ 
24O 004:011 בעת ההיא יאמר לעם־הזה ולירושלם רוח צח שפיים במדבר דרך בת־עמי לוא לזרות ולוא להבר׃ 
24O 004:012 רוח מלא מאלה יבוא לי עתה גם־אני אדבר משפטים אותם׃ 
24O 004:013 הנה ׀ כעננים יעלה וכסופה מרכבותיו קלו מנשרים סוסיו אוי לנו כי שדדנו׃ 
24O 004:014 כבסי מרעה לבך ירושלם למען תושעי עד־מתי תלין בקרבך מחשבות אונך׃ 
24O 004:015 כי קול מגיד מדן ומשמיע און מהר אפרים׃ 
24O 004:016 הזכירו לגוים הנה השמיעו על־ירושלם נצרים באים מארץ המרחק ויתנו על־ערי יהודה קולם׃ 
24O 004:017 כשמרי שדי היו עליה מסביב כי־אתי מרתה נאם־יהוה׃ 
24O 004:018 דרכך ומעלליך עשו אלה לך זאת רעתך כי מר כי נגע עד־לבך׃    ס 
24O 004:019 מעי ׀ מעי ׀ [אחולה כ] (אוחילה ק) קירות לבי המה־לי לבי לא אחריש כי קול שופר [שמעתי כ] (שמעת ק) נפשי תרועת מלחמה׃ 
24O 004:020 שבר על־שבר נקרא כי שדדה כל־הארץ פתאם שדדו אהלי רגע יריעתי׃ 
24O 004:021 עד־מתי אראה־נס אשמעה קול שופר׃    ס 
24O 004:022 כי ׀ אויל עמי אותי לא ידעו בנים סכלים המה ולא נבונים המה חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו׃ 
24O 004:023 ראיתי את־הארץ והנה־תהו ובהו ואל־השמים ואין אורם׃ 
24O 004:024 ראיתי ההרים והנה רעשים וכל־הגבעות התקלקלו׃ 
24O 004:025 ראיתי והנה אין האדם וכל־עוף השמים נדדו׃ 
24O 004:026 ראיתי והנה הכרמל המדבר וכל־עריו נתצו מפני יהוה מפני חרון אפו׃    ס 
24O 004:027 כי־כה אמר יהוה שממה תהיה כל־הארץ וכלה לא אעשה׃ 
24O 004:028 על־זאת תאבל הארץ וקדרו השמים ממעל על כי־דברתי זמתי ולא נחמתי ולא־אשוב ממנה׃ 
24O 004:029 מקול פרש ורמה קשת ברחת כל־העיר באו בעבים ובכפים עלו כל־העיר עזובה ואין־יושב בהן איש׃ 
24O 004:030 [ואתי כ] (ואת ק) שדוד מה־תעשי כי־תלבשי שני כי־תעדי עדי־זהב כי־תקרעי בפוך עיניך לשוא תתיפי מאסו־בך עגבים נפשך יבקשו׃ 
24O 004:031 כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה קול בת־ציון תתיפח תפרש כפיה אוי־נא לי כי־עיפה נפשי להרגים׃  פ 
24O 005:001 שוטטו בחוצות ירושלם וראו־נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם־תמצאו איש אם־יש עשה משפט מבקש אמונה ואסלח לה׃ 
24O 005:002 ואם חי־יהוה יאמרו לכן לשקר ישבעו׃ 
24O 005:003 יהוה עיניך הלוא לאמונה הכיתה אתם ולא־חלו כליתם מאנו קחת מוסר חזקו פניהם מסלע מאנו לשוב׃ 
24O 005:004 ואני אמרתי אך־דלים הם נואלו כי לא ידעו דרך יהוה משפט אלהיהם׃ 
24O 005:005 אלכה־לי אל־הגדלים ואדברה אותם כי המה ידעו דרך יהוה משפט אלהיהם אך המה יחדו שברו על נתקו מוסרות׃ 
24O 005:006 על־כן הכם אריה מיער זאב ערבות ישדדם נמר שקד על־עריהם כל־היוצא מהנה יטרף כי רבו פשעיהם עצמו [משבותיהם כ] (משובותיהם ׃ ק) 
24O 005:007 אי לזאת [אסלוח ־ כ] (אסלח־לך  ק) בניך עזבוני וישבעו בלא אלהים ואשבע אותם וינאפו ובית זונה יתגדדו׃ 
24O 005:008 סוסים מיזנים משכים היו איש אל־אשת רעהו יצהלו׃ 
24O 005:009 העל־אלה לוא־אפקד נאם־יהוה ואם בגוי אשר־כזה לא תתנקם נפשי׃    ס 
24O 005:010 עלו בשרותיה ושחתו וכלה אל־תעשו הסירו נטישותיה כי לוא ליהוה המה׃ 
24O 005:011 כי בגוד בגדו בי בית ישראל ובית יהודה נאם־יהוה׃ 
24O 005:012 כחשו ביהוה ויאמרו לא־הוא ולא־תבוא עלינו רעה וחרב ורעב לוא נראה׃ 
24O 005:013 והנביאים יהיו לרוח והדבר אין בהם כה יעשה להם׃    ס 
24O 005:014 לכן כה־אמר יהוה אלהי צבאות יען דברכם את־הדבר הזה הנני נתן דברי בפיך לאש והעם הזה עצים ואכלתם׃ 
24O 005:015 הנני מביא עליכם גוי ממרחק בית ישראל נאם־יהוה גוי ׀ איתן הוא גוי מעולם הוא גוי לא־תדע לשנו ולא תשמע מה־ידבר׃ 
24O 005:016 אשפתו כקבר פתוח כלם גבורים׃ 
24O 005:017 ואכל קצירך ולחמך יאכלו בניך ובנותיך יאכל צאנך ובקרך יאכל גפנך ותאנתך ירשש ערי מבצריך אשר אתה בוטח בהנה בחרב׃ 
24O 005:018 וגם בימים ההמה נאם־יהוה לא־אעשה אתכם כלה׃ 
24O 005:019 והיה כי תאמרו תחת מה עשה יהוה אלהינו לנו את־כל־אלה ואמרת אליהם כאשר עזבתם אותי ותעבדו אלהי נכר בארצכם כן תעבדו זרים בארץ לא לכם׃    ס 
24O 005:020 הגידו זאת בבית יעקב והשמיעוה ביהודה לאמר׃ 
24O 005:021 שמעו־נא זאת עם סכל ואין לב עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו׃ 
24O 005:022 האותי לא־תיראו נאם־יהוה אם מפני לא תחילו אשר־שמתי חול גבול לים חק־עולם ולא יעברנהו ויתגעשו ולא יוכלו והמו גליו ולא יעברנהו׃ 
24O 005:023 ולעם הזה היה לב סורר ומורה סרו וילכו׃ 
24O 005:024 ולא־אמרו בלבבם נירא נא את־יהוה אלהינו הנתן גשם [וירה כ] (יורה ק) ומלקוש בעתו שבעות חקות קציר ישמר־לנו׃ 
24O 005:025 עונותיכם הטו־אלה וחטאותיכם מנעו הטוב מכם׃ 
24O 005:026 כי־נמצאו בעמי רשעים ישור כשך יקושים הציבו משחית אנשים ילכדו׃ 
24O 005:027 ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה על־כן גדלו ויעשירו׃ 
24O 005:028 שמנו עשתו גם עברו דברי־רע דין לא־דנו דין יתום ויצליחו ומשפט אביונים לא שפטו׃ 
24O 005:029 העל־אלה לא־אפקד נאם־יהוה אם בגוי אשר־כזה לא תתנקם נפשי׃    ס 
24O 005:030 שמה ושערורה נהיתה בארץ׃ 
24O 005:031 הנביאים נבאו־בשקר והכהנים ירדו על־ידיהם ועמי אהבו כן ומה־תעשו לאחריתה׃ 
24O 006:001 העזו ׀ בני בנימן  מקרב ירושלם ובתקוע תקעו שופר ועל־בית הכרם שאו משאת כי רעה נשקפה מצפון ושבר גדול׃ 
24O 006:002 הנוה והמענגה דמיתי בת־ציון׃ 
24O 006:003 אליה יבאו רעים ועדריהם תקעו עליה אהלים סביב רעו איש את־ידו׃ 
24O 006:004 קדשו עליה מלחמה קומו ונעלה בצהרים אוי לנו כי־פנה היום כי ינטו צללי־ערב׃ 
24O 006:005 קומו ונעלה בלילה ונשחיתה ארמנותיה׃    ס 
24O 006:006 כי כה אמר יהוה צבאות כרתו עצה ושפכו על־ירושלם סללה היא העיר הפקד כלה עשק בקרבה׃ 
24O 006:007 כהקיר [בור כ] (ביר ק) מימיה כן הקרה רעתה חמס ושד ישמע בה על־פני תמיד חלי ומכה׃ 
24O 006:008 הוסרי ירושלם פן־תקע נפשי ממך פן־אשימך שממה ארץ לוא נושבה׃  פ 
24O 006:009 כה אמר יהוה צבאות עולל יעוללו כגפן שארית ישראל השב ידך כבוצר על־סלסלות׃ 
24O 006:010 על־מי אדברה ואעידה וישמעו הנה ערלה אזנם ולא יוכלו להקשיב הנה דבר־יהוה היה להם לחרפה לא יחפצו־בו׃ 
24O 006:011 ואת חמת יהוה ׀ מלאתי נלאיתי הכיל שפך על־עולל בחוץ ועל סוד בחורים יחדו כי־גם־איש עם־אשה ילכדו זקן עם־מלא ימים׃ 
24O 006:012 ונסבו בתיהם לאחרים שדות ונשים יחדו כי־אטה את־ידי על־ישבי הארץ נאם־יהוה׃ 
24O 006:013 כי מקטנם ועד־גדולם כלו בוצע בצע ומנביא ועד־כהן כלו עשה שקר׃ 
24O 006:014 וירפאו את־שבר עמי על־נקלה לאמר שלום ׀ שלום ואין שלום׃ 
24O 006:015 הבישו כי תועבה עשו גם־בוש לא־יבושו גם־הכלים לא ידעו לכן יפלו בנפלים בעת־פקדתים יכשלו אמר יהוה׃    ס 
24O 006:016 כה אמר יהוה עמדו על־דרכים וראו ושאלו ׀ לנתבות עולם אי־זה דרך הטוב ולכו־בה ומצאו מרגוע לנפשכם ויאמרו לא נלך׃ 
24O 006:017 והקמתי עליכם צפים הקשיבו לקול שופר ויאמרו לא נקשיב׃ 
24O 006:018 לכן שמעו הגוים ודעי עדה את־אשר־בם׃ 
24O 006:019 שמעי הארץ הנה אנכי מביא רעה אל־העם הזה פרי מחשבותם כי על־דברי לא הקשיבו ותורתי וימאסו־בה׃ 
24O 006:020 למה־זה לי לבונה משבא תבוא וקנה הטוב מארץ מרחק עלותיכם לא לרצון וזבחיכם לא־ערבו לי׃    ס 
24O 006:021 לכן כה אמר יהוה הנני נתן אל־העם הזה מכשלים וכשלו בם אבות ובנים יחדו שכן ורעו [יאבדו כ] (ואבדו׃ ק)  פ 
24O 006:022 כה אמר יהוה הנה עם בא מארץ צפון וגוי גדול יעור מירכתי־ארץ׃ 
24O 006:023 קשת וכידון יחזיקו אכזרי הוא ולא ירחמו קולם כים יהמה ועל־סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה עליך בת־ציון׃ 
24O 006:024 שמענו את־שמעו רפו ידינו צרה החזיקתנו חיל כיולדה׃ 
24O 006:025 אל־ [תצאי כ] (תצאו ק) השדה ובדרך אל־ [תלכי כ] (תלכו ק) כי חרב לאיב מגור מסביב׃ 
24O 006:026 בת־עמי חגרי־שק והתפלשי באפר אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים כי פתאם יבא השדד עלינו׃ 
24O 006:027 בחון נתתיך בעמי מבצר ותדע ובחנת את־דרכם׃ 
24O 006:028 כלם סרי סוררים הלכי רכיל נחשת וברזל כלם משחיתים המה׃ 
24O 006:029 נחר מפח [מאשתם כ] (מאש ק) (תם ק) עפרת לשוא צרף צרוף ורעים לא נתקו׃ 
24O 006:030 כסף נמאס קראו להם כי־מאס יהוה בהם׃  פ 
24O 007:001 הדבר אשר היה אל־ירמיהו מאת יהוה לאמר׃ 
24O 007:002 עמד בשער בית יהוה וקראת שם את־הדבר הזה ואמרת שמעו דבר־יהוה כל־יהודה הבאים בשערים האלה להשתחות ליהוה׃    ס 
24O 007:003 כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל היטיבו דרכיכם ומעלליכם ואשכנה אתכם במקום הזה׃ 
24O 007:004 אל־תבטחו לכם אל־דברי השקר לאמר היכל יהוה היכל יהוה היכל יהוה המה׃ 
24O 007:005 כי אם־היטיב תיטיבו את־דרכיכם ואת־מעלליכם אם־עשו תעשו משפט בין איש ובין רעהו׃ 
24O 007:006 גר יתום ואלמנה לא תעשקו ודם נקי אל־תשפכו במקום הזה ואחרי אלהים אחרים לא תלכו לרע לכם׃ 
24O 007:007 ושכנתי אתכם במקום הזה בארץ אשר נתתי לאבותיכם למן־עולם ועד־עולם׃ 
24O 007:008 הנה אתם בטחים לכם על־דברי השקר לבלתי הועיל׃ 
24O 007:009 הגנב ׀ רצח ונאף והשבע לשקר וקטר לבעל והלך אחרי אלהים אחרים אשר לא־ידעתם׃ 
24O 007:010 ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא־שמי עליו ואמרתם נצלנו למען עשות את כל־התועבות האלה׃ 
24O 007:011 המערת פרצים היה הבית הזה אשר־נקרא־שמי עליו בעיניכם גם אנכי הנה ראיתי נאם־יהוה׃    ס 
24O 007:012 כי לכו־נא אל־מקומי אשר בשילו אשר שכנתי שמי שם בראשונה וראו את אשר־עשיתי לו מפני רעת עמי ישראל׃ 
24O 007:013 ועתה יען עשותכם את־כל־המעשים האלה נאם־יהוה ואדבר אליכם השכם ודבר ולא שמעתם ואקרא אתכם ולא עניתם׃ 
24O 007:014 ועשיתי לבית ׀ אשר נקרא־שמי עליו אשר אתם בטחים בו ולמקום אשר־נתתי לכם ולאבותיכם כאשר עשיתי לשלו׃ 
24O 007:015 והשלכתי אתכם מעל פני כאשר השלכתי את־כל־אחיכם את כל־זרע אפרים׃    ס 
24O 007:016 ואתה אל־תתפלל ׀ בעד־העם הזה ואל־תשא בעדם רנה ותפלה ואל־תפגע־בי כי־אינני שמע אתך׃ 
24O 007:017 האינך ראה מה המה עשים בערי יהודה ובחצות ירושלם׃ 
24O 007:018 הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את־האש והנשים לשות בצק לעשות כונים למלכת השמים והסך נסכים לאלהים אחרים למען הכעסני׃ 
24O 007:019 האתי הם מכעסים נאם־יהוה הלוא אתם למען בשת פניהם׃    ס 
24O 007:020 לכן כה־אמר ׀ אדני יהוה הנה אפי וחמתי נתכת אל־המקום הזה על־האדם ועל־הבהמה ועל־עץ השדה ועל־פרי האדמה ובערה ולא תכבה׃    ס 
24O 007:021 כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל עלותיכם ספו על־זבחיכם ואכלו בשר׃ 
24O 007:022 כי לא־דברתי את־אבותיכם ולא צויתים ביום [הוציא כ] (הוציאי ק) אותם מארץ מצרים על־דברי עולה וזבח׃ 
24O 007:023 כי אם־את־הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו־לי לעם והלכתם בכל־הדרך אשר אצוה אתכם למען ייטב לכם׃ 
24O 007:024 ולא שמעו ולא־הטו את־אזנם וילכו במעצות בשררות לבם הרע ויהיו לאחור ולא לפנים׃ 
24O 007:025 למן־היום אשר יצאו אבותיכם מארץ מצרים עד היום הזה ואשלח אליכם את־כל־עבדי הנביאים יום השכם ושלח׃ 
24O 007:026 ולוא שמעו אלי ולא הטו את־אזנם ויקשו את־ערפם הרעו מאבותם׃ 
24O 007:027 ודברת אליהם את־כל־הדברים האלה ולא ישמעו אליך וקראת אליהם ולא יענוכה׃ 
24O 007:028 ואמרת אליהם זה הגוי אשר לוא־שמעו בקול יהוה אלהיו ולא לקחו מוסר אבדה האמונה ונכרתה מפיהם׃    ס 
24O 007:029 גזי נזרך והשליכי ושאי על־שפים קינה כי מאס יהוה ויטש את־דור עברתו׃ 
24O 007:030 כי־עשו בני־יהודה הרע בעיני נאום־יהוה שמו שקוציהם בבית אשר־נקרא־שמי עליו לטמאו׃ 
24O 007:031 ובנו במות התפת אשר בגיא בן־הנם לשרף את־בניהם ואת־בנתיהם באש אשר לא צויתי ולא עלתה על־לבי׃    ס 
24O 007:032 לכן הנה־ימים באים נאם־יהוה ולא־יאמר עוד התפת וגיא בן־הנם כי אם־גיא ההרגה וקברו בתפת מאין מקום׃ 
24O 007:033 והיתה נבלת העם הזה למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ ואין מחריד׃ 
24O 007:034 והשבתי ׀ מערי יהודה ומחצות ירושלם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה כי לחרבה תהיה הארץ׃ 
24O 008:001 בעת ההיא נאם־יהוה [ויציאו כ] (יוציאו ק) את־עצמות מלכי־יהודה ואת־עצמות־שריו ואת־עצמות הכהנים ואת ׀ עצמות הנביאים ואת עצמות יושבי־ירושלם מקבריהם׃ 
24O 008:002 ושטחום לשמש ולירח ולכל ׀ צבא השמים אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם ואשר דרשום ואשר השתחוו להם לא יאספו ולא יקברו לדמן על־פני האדמה יהיו׃ 
24O 008:003 ונבחר מות מחיים לכל השארית הנשארים מן־המשפחה הרעה הזאת בכל־המקמות הנשארים אשר הדחתים שם נאם יהוה צבאות׃    ס 
24O 008:004 ואמרת אליהם כה אמר יהוה היפלו ולא יקומו אם־ישוב ולא ישוב׃ 
24O 008:005 מדוע שובבה העם הזה ירושלם משבה נצחת החזיקו בתרמית מאנו לשוב׃ 
24O 008:006 הקשבתי ואשמע לוא־כן ידברו אין איש נחם על־רעתו לאמר מה עשיתי כלה ב [במרצותם כ] (במרוצתם ק) כסוס שוטף במלחמה׃ 
24O 008:007 גם־חסידה בשמים ידעה מועדיה ותר [וסוס כ] (וסיס ק) ועגור שמרו את־עת באנה ועמי לא ידעו את משפט יהוה׃ 
24O 008:008 איכה תאמרו חכמים אנחנו ותורת יהוה אתנו אכן הנה לשקר עשה עט שקר ספרים׃ 
24O 008:009 הבישו חכמים חתו וילכדו הנה בדבר־יהוה מאסו וחכמת־מה להם׃    ס 
24O 008:010 לכן אתן את־נשיהם לאחרים שדותיהם ליורשים כי מקטן ועד־גדול כלה בצע בצע מנביא ועד־כהן כלה עשה שקר׃ 
24O 008:011 וירפו את־שבר בת־עמי על־נקלה לאמר שלום ׀ שלום ואין שלום׃ 
24O 008:012 הבשו כי תועבה עשו גם־בוש לא־יבשו והכלם לא ידעו לכן יפלו בנפלים בעת פקדתם יכשלו אמר יהוה׃    ס 
24O 008:013 אסף אסיפם נאם־יהוה אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה והעלה נבל ואתן להם יעברום׃ 
24O 008:014 על־מה אנחנו ישבים האספו ונבוא אל־ערי המבצר ונדמה־שם כי יהוה אלהינו הדמנו וישקנו מי־ראש כי חטאנו ליהוה׃ 
24O 008:015 קוה לשלום ואין טוב לעת מרפה והנה בעתה׃ 
24O 008:016 מדן נשמע נחרת סוסיו מקול מצהלות אביריו רעשה כל־הארץ ויבואו ויאכלו ארץ ומלואה עיר וישבי בה׃    ס 
24O 008:017 כי הנני משלח בכם נחשים צפענים אשר אין־להם לחש ונשכו אתכם נאם־יהוה׃    ס 
24O 008:018 מבליגיתי עלי יגון עלי לבי דוי׃ 
24O 008:019 הנה־קול שועת בת־עמי מארץ מרחקים היהוה אין בציון אם־מלכה אין בה מדוע הכעסוני בפסליהם בהבלי נכר׃ 
24O 008:020 עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לוא נושענו׃ 
24O 008:021 על־שבר בת־עמי השברתי קדרתי שמה החזקתני׃ 
24O 008:022 הצרי אין בגלעד אם־רפא אין שם כי מדוע לא עלתה ארכת בת־עמי׃ 
24O 008:023 מי־יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת־עמי׃ 
24O 009:001 מי־יתנני במדבר מלון ארחים ואעזבה את־עמי ואלכה מאתם כי כלם מנאפים עצרת בגדים׃ 
24O 009:002 וידרכו את־לשונם קשתם שקר ולא לאמונה גברו בארץ כי מרעה אל־רעה ׀ יצאו ואתי לא־ידעו נאם־יהוה׃    ס 
24O 009:003 איש מרעהו השמרו ועל־כל־אח אל־תבטחו כי כל־אח עקוב יעקב וכל־רע רכיל יהלך׃ 
24O 009:004 ואיש ברעהו יהתלו ואמת לא ידברו למדו לשונם דבר־שקר העוה נלאו׃ 
24O 009:005 שבתך בתוך מרמה במרמה מאנו דעת־אותי נאם־יהוה׃    ס 
24O 009:006 לכן כה אמר יהוה צבאות הנני צורפם ובחנתים כי־איך אעשה מפני בת־עמי׃ 
24O 009:007 חץ [שוחט כ] (שחוט ק) לשונם מרמה דבר בפיו שלום את־רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו׃ 
24O 009:008 העל־אלה לא־אפקד־בם נאם־יהוה אם בגוי אשר־כזה לא תתנקם נפשי׃    ס 
24O 009:009 על־ההרים אשא בכי ונהי ועל־נאות מדבר קינה כי נצתו מבלי־איש עבר ולא שמעו קול מקנה מעוף השמים ועד־בהמה נדדו הלכו׃ 
24O 009:010 ונתתי את־ירושלם לגלים מעון תנים ואת־ערי יהודה אתן שממה מבלי יושב׃    ס 
24O 009:011 מי־האיש החכם ויבן את־זאת ואשר דבר פי־יהוה אליו ויגדה על־מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עבר׃    ס 
24O 009:012 ויאמר יהוה על־עזבם את־תורתי אשר נתתי לפניהם ולא־שמעו בקולי ולא־הלכו בה׃ 
24O 009:013 וילכו אחרי שררות לבם ואחרי הבעלים אשר למדום אבותם׃    ס 
24O 009:014 לכן כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני מאכילם את־העם הזה לענה והשקיתים מי־ראש׃ 
24O 009:015 והפצותים בגוים אשר לא ידעו המה ואבותם ושלחתי אחריהם את־החרב עד כלותי אותם׃  פ 
24O 009:016 כה אמר יהוה צבאות התבוננו וקראו למקוננות ותבואינה ואל־החכמות שלחו ותבואנה׃ 
24O 009:017 ותמהרנה ותשנה עלינו נהי ותרדנה עינינו דמעה ועפעפינו יזלו־מים׃ 
24O 009:018 כי קול נהי נשמע מציון איך שדדנו בשנו מאד כי־עזבנו ארץ כי השליכו משכנותינו׃    ס 
24O 009:019 כי־שמענה נשים דבר־יהוה ותקח אזנכם דבר־פיו ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה׃ 
24O 009:020 כי־עלה מות בחלונינו בא בארמנותינו להכרית עולל מחוץ בחורים מרחבות׃ 
24O 009:021 דבר כה נאם־יהוה ונפלה נבלת האדם כדמן על־פני השדה וכעמיר מאחרי הקצר ואין מאסף׃    ס 
24O 009:022 כה ׀ אמר יהוה אל־יתהלל חכם בחכמתו ואל־יתהלל הגבור בגבורתו אל־יתהלל עשיר בעשרו׃ 
24O 009:023 כי אם־בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי כי אני יהוה עשה חסד משפט וצדקה בארץ כי־באלה חפצתי נאם־יהוה׃    ס 
24O 009:024 הנה ימים באים נאם־יהוה ופקדתי על־כל־מול בערלה׃ 
24O 009:025 על־מצרים ועל־יהודה ועל־אדום ועל־בני עמון ועל־מואב ועל כל־קצוצי פאה הישבים במדבר כי כל־הגוים ערלים וכל־בית ישראל ערלי־לב׃    ס 
24O 010:001 שמעו את־הדבר אשר דבר יהוה עליכם בית ישראל׃ 
24O 010:002 כה ׀ אמר יהוה אל־דרך הגוים אל־תלמדו ומאתות השמים אל־תחתו כי־יחתו הגוים מהמה׃ 
24O 010:003 כי־חקות העמים הבל הוא כי־עץ מיער כרתו מעשה ידי־חרש במעצד׃ 
24O 010:004 בכסף ובזהב ייפהו במסמרות ובמקבות יחזקום ולוא יפיק׃ 
24O 010:005 כתמר מקשה המה ולא ידברו נשוא ינשוא כי לא יצעדו אל־תיראו מהם כי־לא ירעו וגם־היטיב אין אותם׃    ס 
24O 010:006 מאין כמוך יהוה גדול אתה וגדול שמך בגבורה׃ 
24O 010:007 מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל־חכמי הגוים ובכל־מלכותם מאין כמוך׃ 
24O 010:008 ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא׃ 
24O 010:009 כסף מרקע מתרשיש יובא וזהב מאופז מעשה חרש וידי צורף תכלת וארגמן לבושם מעשה חכמים כלם׃ 
24O 010:010 ויהוה אלהים אמת הוא־אלהים חיים ומלך עולם מקצפו תרעש הארץ ולא־יכלו גוים זעמו׃    ס 
24O 010:011 כדנה תאמרון להום אלהיא די־שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומן־תחות שמיא אלה׃    ס 
24O 010:012 עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים׃ 
24O 010:013 לקול תתו המון מים בשמים ויעלה נשאים מקצה [ארץ כ] (הארץ ק) ברקים למטר עשה ויוצא רוח מאצרתיו׃ 
24O 010:014 נבער כל־אדם מדעת הביש כל־צורף מפסל כי שקר נסכו ולא־רוח בם׃ 
24O 010:015 הבל המה מעשה תעתעים בעת פקדתם יאבדו׃ 
24O 010:016 לא־כאלה חלק יעקב כי־יוצר הכל הוא וישראל שבט נחלתו יהוה צבאות שמו׃    ס 
24O 010:017 אספי מארץ כנעתך [ישבתי כ] (ישבת ק) במצור׃    ס 
24O 010:018 כי־כה אמר יהוה הנני קולע את־יושבי הארץ בפעם הזאת והצרותי להם למען ימצאו׃    ס 
24O 010:019 אוי לי על־שברי נחלה מכתי ואני אמרתי אך זה חלי ואשאנו׃ 
24O 010:020 אהלי שדד וכל־מיתרי נתקו בני יצאני ואינם אין־נטה עוד אהלי ומקים יריעותי׃ 
24O 010:021 כי נבערו הרעים ואת־יהוה לא דרשו על־כן לא השכילו וכל־מרעיתם נפוצה׃    ס 
24O 010:022 קול שמועה הנה באה ורעש גדול מארץ צפון לשום את־ערי יהודה שממה מעון תנים׃    ס 
24O 010:023 ידעתי יהוה כי לא לאדם דרכו לא־לאיש הלך והכין את־צעדו׃ 
24O 010:024 יסרני יהוה אך־במשפט אל־באפך פן־תמעטני׃ 
24O 010:025 שפך חמתך על־הגוים אשר לא־ידעוך ועל משפחות אשר בשמך לא קראו כי־אכלו את־יעקב ואכלהו ויכלהו ואת־נוהו השמו׃  פ 
24O 011:001 הדבר אשר היה אל־ירמיהו מאת יהוה לאמר׃ 
24O 011:002 שמעו את־דברי הברית הזאת ודברתם אל־איש יהודה ועל־ישבי ירושלם׃ 
24O 011:003 ואמרת אליהם כה־אמר יהוה אלהי ישראל ארור האיש אשר לא ישמע את־דברי הברית הזאת׃ 
24O 011:004 אשר צויתי את־אבותיכם ביום הוציאי־אותם מארץ־מצרים מכור הברזל לאמר שמעו בקולי ועשיתם אותם ככל אשר־אצוה אתכם והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים׃ 
24O 011:005 למען הקים את־השבועה אשר־נשבעתי לאבותיכם לתת להם ארץ זבת חלב ודבש כיום הזה ואען ואמר אמן ׀ יהוה׃    ס 
24O 011:006 ויאמר יהוה אלי קרא את־כל־הדברים האלה בערי יהודה ובחצות ירושלם לאמר שמעו את־דברי הברית הזאת ועשיתם אותם׃ 
24O 011:007 כי העד העדתי באבותיכם ביום העלותי אותם מארץ מצרים ועד־היום הזה השכם והעד לאמר שמעו בקולי׃ 
24O 011:008 ולא שמעו ולא־הטו את־אזנם וילכו איש בשרירות לבם הרע ואביא עליהם את־כל־דברי הברית־הזאת אשר־צויתי לעשות ולא עשו׃    ס 
24O 011:009 ויאמר יהוה אלי נמצא־קשר באיש יהודה ובישבי ירושלם׃ 
24O 011:010 שבו על־עונת אבותם הראשנים אשר מאנו לשמוע את־דברי והמה הלכו אחרי אלהים אחרים לעבדם הפרו בית־ישראל ובית יהודה את־בריתי אשר כרתי את־אבותם׃    ס 
24O 011:011 לכן כה אמר יהוה הנני מביא אליהם רעה אשר לא־יוכלו לצאת ממנה וזעקו אלי ולא אשמע אליהם׃ 
24O 011:012 והלכו ערי יהודה וישבי ירושלם וזעקו אל־האלהים אשר הם מקטרים להם והושע לא־יושיעו להם בעת רעתם׃ 
24O 011:013 כי מספר עריך היו אלהיך יהודה ומספר חצות ירושלם שמתם מזבחות לבשת מזבחות לקטר לבעל׃    ס 
24O 011:014 ואתה אל־תתפלל בעד־העם הזה ואל־תשא בעדם רנה ותפלה כי אינני שמע בעת קראם אלי בעד רעתם׃    ס 
24O 011:015 מה לידידי בביתי עשותה המזמתה הרבים ובשר־קדש יעברו מעליך כי רעתכי אז תעלזי׃ 
24O 011:016 זית רענן יפה פרי־תאר קרא יהוה שמך לקול ׀ המולה גדלה הצית אש עליה ורעו דליותיו׃ 
24O 011:017 ויהוה צבאות הנוטע אותך דבר עליך רעה בגלל רעת בית־ישראל ובית יהודה אשר עשו להם להכעסני לקטר לבעל׃    ס 
24O 011:018 ויהוה הודיעני ואדעה אז הראיתני מעלליהם׃ 
24O 011:019 ואני ככבש אלוף יובל לטבוח ולא־ידעתי כי־עלי ׀ חשבו מחשבות נשחיתה עץ בלחמו ונכרתנו מארץ חיים ושמו לא־יזכר עוד׃ 
24O 011:020 ויהוה צבאות שפט צדק בחן כליות ולב אראה נקמתך מהם כי אליך גליתי את־ריבי׃    ס 
24O 011:021 לכן כה־אמר יהוה על־אנשי ענתות המבקשים את־נפשך לאמר לא תנבא בשם יהוה ולא תמות בידנו׃    ס 
24O 011:022 לכן כה אמר יהוה צבאות הנני פקד עליהם הבחורים ימתו בחרב בניהם ובנותיהם ימתו ברעב׃ 
24O 011:023 ושארית לא תהיה להם כי־אביא רעה אל־אנשי ענתות שנת פקדתם׃    ס 
24O 012:001 צדיק אתה יהוה כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל־בגדי בגד׃ 
24O 012:002 נטעתם גם־שרשו ילכו גם־עשו פרי קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם׃ 
24O 012:003 ואתה יהוה ידעתני תראני ובחנת לבי אתך התקם כצאן לטבחה והקדשם ליום הרגה׃    ס 
24O 012:004 עד־מתי תאבל הארץ ועשב כל־השדה ייבש מרעת ישבי־בה ספתה בהמות ועוף כי אמרו לא יראה את־אחריתנו׃ 
24O 012:005 כי את־רגלים ׀ רצתה וילאוך ואיך תתחרה את־הסוסים ובארץ שלום אתה בוטח ואיך תעשה בגאון הירדן׃ 
24O 012:006 כי גם־אחיך ובית־אביך גם־המה בגדו בך גם־המה קראו אחריך מלא אל־תאמן בם כי־ידברו אליך טובות׃    ס 
24O 012:007 עזבתי את־ביתי נטשתי את־נחלתי נתתי את־ידדות נפשי בכף איביה׃ 
24O 012:008 היתה־לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על־כן שנאתיה׃ 
24O 012:009 העיט צבוע נחלתי לי העיט סביב עליה לכו אספו כל־חית השדה התיו לאכלה׃ 
24O 012:010 רעים רבים שחתו כרמי בססו את־חלקתי נתנו את־חלקת חמדתי למדבר שממה׃ 
24O 012:011 שמה לשממה אבלה עלי שממה נשמה כל־הארץ כי אין איש שם על־לב׃ 
24O 012:012 על־כל־שפים במדבר באו שדדים כי חרב ליהוה אכלה מקצה־ארץ ועד־קצה הארץ אין שלום לכל־בשר׃    ס 
24O 012:013 זרעו חטים וקצים קצרו נחלו לא יועלו ובשו מתבואתיכם מחרון אף־יהוה׃    ס 
24O 012:014 כה ׀ אמר יהוה על־כל־שכני הרעים הנגעים בנחלה אשר־הנחלתי את־עמי את־ישראל הנני נתשם מעל אדמתם ואת־בית יהודה אתוש מתוכם׃ 
24O 012:015 והיה אחרי נתשי אותם אשוב ורחמתים והשבתים איש לנחלתו ואיש לארצו׃ 
24O 012:016 והיה אם־למד ילמדו את־דרכי עמי להשבע בשמי חי־יהוה כאשר למדו את־עמי להשבע בבעל ונבנו בתוך עמי׃ 
24O 012:017 ואם לא ישמעו ונתשתי את־הגוי ההוא נתוש ואבד נאם־יהוה׃    ס 
24O 013:001 כה־אמר יהוה אלי הלוך וקנית לך אזור פשתים ושמתו על־מתניך ובמים לא תבאהו׃ 
24O 013:002 ואקנה את־האזור כדבר יהוה ואשם על־מתני׃    ס 
24O 013:003 ויהי דבר־יהוה אלי שנית לאמר׃ 
24O 013:004 קח את־האזור אשר קנית אשר על־מתניך וקום לך פרתה וטמנהו שם בנקיק הסלע׃ 
24O 013:005 ואלך ואטמנהו בפרת כאשר צוה יהוה אותי׃ 
24O 013:006 ויהי מקץ ימים רבים ויאמר יהוה אלי קום לך פרתה וקח משם את־האזור אשר צויתיך לטמנו־שם׃ 
24O 013:007 ואלך פרתה ואחפר ואקח את־האזור מן־המקום אשר־טמנתיו שמה והנה נשחת האזור לא יצלח לכל׃  פ 
24O 013:008 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
24O 013:009 כה אמר יהוה ככה אשחית את־גאון יהודה ואת־גאון ירושלם הרב׃ 
24O 013:010 העם הזה הרע המאנים ׀ לשמוע את־דברי ההלכים בשררות לבם וילכו אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחות להם ויהי כאזור הזה אשר לא־יצלח לכל׃ 
24O 013:011 כי כאשר ידבק האזור אל־מתני־איש כן הדבקתי אלי את־כל־בית ישראל ואת־כל־בית יהודה נאם־יהוה להיות לי לעם ולשם ולתהלה ולתפארת ולא שמעו׃ 
24O 013:012 ואמרת אליהם את־הדבר הזה    ס   כה־אמר יהוה אלהי ישראל כל־נבל ימלא יין ואמרו אליך הידע לא נדע כי כל־נבל ימלא יין׃ 
24O 013:013 ואמרת אליהם כה־אמר יהוה הנני ממלא את־כל־ישבי הארץ הזאת ואת־המלכים הישבים לדוד על־כסאו ואת־הכהנים ואת־הנביאים ואת כל־ישבי ירושלם שכרון׃ 
24O 013:014 ונפצתים איש אל־אחיו והאבות והבנים יחדו נאם־יהוה לא־אחמול ולא־אחוס ולא ארחם מהשחיתם׃    ס 
24O 013:015 שמעו והאזינו אל־תגבהו כי יהוה דבר׃ 
24O 013:016 תנו ליהוה אלהיכם כבוד בטרם יחשך ובטרם יתנגפו רגליכם על־הרי נשף וקויתם לאור ושמה לצלמות [ישית כ] (ושית ק) לערפל׃ 
24O 013:017 ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה־נפשי מפני גוה ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר יהוה׃    ס 
24O 013:018 אמר למלך ולגבירה השפילו שבו כי ירד מראשותיכם עטרת תפארתכם׃ 
24O 013:019 ערי הנגב סגרו ואין פתח הגלת יהודה כלה הגלת שלומים׃    ס 
24O 013:020 [שאי כ] (שאו ק) עיניכם [וראי כ] (וראו ק) הבאים מצפון איה העדר נתן־לך צאן תפארתך׃ 
24O 013:021 מה־תאמרי כי־יפקד עליך ואת למדת אתם עליך אלפים לראש הלוא חבלים יאחזוך כמו אשת לדה׃ 
24O 013:022 וכי תאמרי בלבבך מדוע קראני אלה ברב עונך נגלו שוליך נחמסו עקביך׃ 
24O 013:023 היהפך כושי עורו ונמר חברברתיו גם־אתם תוכלו להיטיב למדי הרע׃ 
24O 013:024 ואפיצם כקש־עובר לרוח מדבר׃ 
24O 013:025 זה גורלך מנת־מדיך מאתי נאם־יהוה אשר שכחת אותי ותבטחי בשקר׃ 
24O 013:026 וגם־אני חשפתי שוליך על־פניך ונראה קלונך׃ 
24O 013:027 נאפיך ומצהלותיך זמת זנותך על־גבעות בשדה ראיתי שקוציך אוי לך ירושלם לא תטהרי אחרי מתי עד׃  פ 
24O 014:001 אשר היה דבר־יהוה אל־ירמיהו על־דברי הבצרות׃ 
24O 014:002 אבלה יהודה ושעריה אמללו קדרו לארץ וצוחת ירושלם עלתה׃ 
24O 014:003 ואדריהם שלחו [צעוריהם כ] (צעיריהם ק) למים באו על־גבים לא־מצאו מים שבו כליהם ריקם בשו והכלמו וחפו ראשם׃ 
24O 014:004 בעבור האדמה חתה כי לא־היה גשם בארץ בשו אכרים חפו ראשם׃ 
24O 014:005 כי גם־אילת בשדה ילדה ועזוב כי לא־היה דשא׃ 
24O 014:006 ופראים עמדו על־שפים שאפו רוח כתנים כלו עיניהם כי־אין עשב׃ 
24O 014:007 אם־עונינו ענו בנו יהוה עשה למען שמך כי־רבו משובתינו לך חטאנו׃ 
24O 014:008 מקוה ישראל מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וכארח נטה ללון׃ 
24O 014:009 למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא־יוכל להושיע ואתה בקרבנו יהוה ושמך עלינו נקרא אל־תנחנו׃    ס 
24O 014:010 כה־אמר יהוה לעם הזה כן אהבו לנוע רגליהם לא חשכו ויהוה לא רצם עתה יזכר עונם ויפקד חטאתם׃    ס 
24O 014:011 ויאמר יהוה אלי אל־תתפלל בעד־העם הזה לטובה׃ 
24O 014:012 כי יצמו אינני שמע אל־רנתם וכי יעלו עלה ומנחה אינני רצם כי בחרב וברעב ובדבר אנכי מכלה אותם׃    ס 
24O 014:013 ואמר אהה ׀ אדני יהוה הנה הנבאים אמרים להם לא־תראו חרב ורעב לא־יהיה לכם כי־שלום אמת אתן לכם במקום הזה׃    ס 
24O 014:014 ויאמר יהוה אלי קר הנבאים נבאים בשמי לא שלחתים ולא צויתים ולא דברתי אליהם חזון שקר וקסם [ואלול כ] (ואליל ק) [ותרמות כ] (ותרמית ק) לבם המה מתנבאים לכם׃    ס 
24O 014:015 לכן כה־אמר יהוה על־הנבאים הנבאים בשמי ואני לא־שלחתים והמה אמרים חרב ורעב לא יהיה בארץ הזאת בחרב וברעב יתמו הנבאים ההמה׃ 
24O 014:016 והעם אשר־המה נבאים להם יהיו משלכים בחצות ירושלם מפני ׀ הרעב והחרב ואין מקבר להמה המה נשיהם ובניהם ובנתיהם ושפכתי עליהם את־רעתם׃ 
24O 014:017 ואמרת אליהם את־הדבר הזה תרדנה עיני דמעה לילה ויומם ואל־תדמינה כי שבר גדול נשברה בתולת בת־עמי מכה נחלה מאד׃ 
24O 014:018 אם־יצאתי השדה והנה חללי־חרב ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב כי־גם־נביא גם־כהן סחרו אל־ארץ ולא ידעו׃    ס 
24O 014:019 המאס מאסת את־יהודה אם־בציון געלה נפשך מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא קוה לשלום ואין טוב ולעת מרפא והנה בעתה׃ 
24O 014:020 ידענו יהוה רשענו עון אבותינו כי חטאנו לך׃ 
24O 014:021 אל־תנאץ למען שמך אל־תנבל כסא כבודך זכר אל־תפר בריתך אתנו׃ 
24O 014:022 היש בהבלי הגוים מגשמים ואם־השמים יתנו רבבים הלא אתה־הוא יהוה אלהינו ונקוה־לך כי־אתה עשית את־כל־אלה׃  פ 
24O 015:001 ויאמר יהוה אלי אם־יעמד משה ושמואל לפני אין נפשי אל־העם הזה שלח מעל־פני ויצאו׃ 
24O 015:002 והיה כי־יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה־אמר יהוה אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי׃ 
24O 015:003 ופקדתי עליהם ארבע משפחות נאם־יהוה את־החרב להרג ואת־הכלבים לסחב ואת־עוף השמים ואת־בהמת הארץ לאכל ולהשחית׃ 
24O 015:004 ונתתים [לזועה כ] (לזעוה ק) לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן־יחזקיהו מלך יהודה על אשר־עשה בירושלם׃ 
24O 015:005 כי מי־יחמל עליך ירושלם ומי ינוד לך ומי יסור לשאל לשלם לך׃ 
24O 015:006 את נטשת אתי נאם־יהוה אחור תלכי ואט את־ידי עליך ואשחיתך נלאיתי הנחם׃ 
24O 015:007 ואזרם במזרה בשערי הארץ שכלתי אבדתי את־עמי מדרכיהם לוא־שבו׃ 
24O 015:008 עצמו־לי אלמנתו  מחול ימים הבאתי להם על־אם בחור שדד בצהרים הפלתי עליה פתאם עיר ובהלות׃ 
24O 015:009 אמללה ילדת השבעה נפחה נפשה [באה כ] (בא ק) שמשה בעד יומם בושה וחפרה ושאריתם לחרב אתן לפני איביהם נאם־יהוה׃    ס 
24O 015:010 אוי־לי אמי כי ילדתני איש ריב ואיש מדון לכל־הארץ לא־נשיתי ולא־נשו־בי כלה מקללוני׃    ס 
24O 015:011 אמר יהוה אם־לא [שרותך כ] (שריתיך  ק) לטוב אם־לוא ׀ הפגעתי בך בעת־רעה ובעת צרה את־האיב׃ 
24O 015:012 הירע ברזל ׀ ברזל מצפון ונחשת׃ 
24O 015:013 חילך ואוצרותיך לבז אתן לא במחיר ובכל־חטאותיך ובכל־גבוליך׃ 
24O 015:014 והעברתי את־איביך בארץ לא ידעת כי־אש קדחה באפי עליכם תוקד׃    ס 
24O 015:015 אתה ידעת יהוה זכרני ופקדני והנקם לי מרדפי אל־לארך אפך תקחני דע שאתי עליך חרפה׃ 
24O 015:016 נמצאו דבריך ואכלם ויהי [דבריך כ] (דברך ק) לי לששון ולשמחת לבבי כי־נקרא שמך עלי יהוה אלהי צבאות׃    ס 
24O 015:017 לא־ישבתי בסוד־משחקים ואעלז מפני ידך בדד ישבתי כי־זעם מלאתני׃    ס 
24O 015:018 למה היה כאבי נצח ומכתי אנושה מאנה הרפא היו תהיה לי כמו אכזב מים לא נאמנו׃    ס 
24O 015:019 לכן כה־אמר יהוה אם־תשוב ואשיבך לפני תעמד ואם־תוציא יקר מזולל כפי תהיה ישבו המה אליך ואתה לא־תשוב אליהם׃ 
24O 015:020 ונתתיך לעם הזה לחומת נחשת בצורה ונלחמו אליך ולא־יוכלו לך כי־אתך אני להושיעך ולהצילך נאם־יהוה׃ 
24O 015:021 והצלתיך מיד רעים ופדתיך מכף ערצים׃  פ 
24O 016:001 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
24O 016:002 לא־תקח לך אשה ולא־יהיו לך בנים ובנות במקום הזה׃ 
24O 016:003 כי־כה ׀ אמר יהוה על־הבנים ועל־הבנות הילודים במקום הזה ועל־אמתם הילדות אותם ועל־אבותם המולדים אותם בארץ הזאת׃ 
24O 016:004 ממותי תחלאים ימתו לא יספדו ולא יקברו לדמן על־פני האדמה יהיו ובחרב וברעב יכלו והיתה נבלתם למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ׃    ס 
24O 016:005 כי־כה ׀ אמר יהוה אל־תבוא בית מרזח ואל־תלך לספוד ואל־תנד להם כי־אספתי את־שלומי מאת העם־הזה נאם־יהוה את־החסד ואת־הרחמים׃ 
24O 016:006 ומתו גדלים וקטנים בארץ הזאת לא יקברו ולא־יספדו להם ולא יתגדד ולא יקרח להם׃ 
24O 016:007 ולא־יפרסו להם על־אבל לנחמו על־מת ולא־ישקו אותם כוס תנחומים על־אביו ועל־אמו׃ 
24O 016:008 ובית־משתה לא־תבוא לשבת אותם לאכל ולשתות׃    ס 
24O 016:009 כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני משבית מן־המקום הזה לעיניכם ובימיכם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה׃ 
24O 016:010 והיה כי תגיד לעם הזה את כל־הדברים האלה ואמרו אליך על־מה דבר יהוה עלינו את כל־הרעה הגדולה הזאת ומה עוננו ומה חטאתנו אשר חטאנו ליהוה אלהינו׃ 
24O 016:011 ואמרת אליהם על אשר־עזבו אבותיכם אותי נאם־יהוה וילכו אחרי אלהים אחרים ויעבדום וישתחוו להם ואתי עזבו ואת־תורתי לא שמרו׃ 
24O 016:012 ואתם הרעתם לעשות מאבותיכם והנכם הלכים איש אחרי שררות לבו־הרע לבלתי שמע אלי׃ 
24O 016:013 והטלתי אתכם מעל הארץ הזאת על־הארץ אשר לא ידעתם אתם ואבותיכם ועבדתם־שם את־אלהים אחרים יומם ולילה אשר לא־אתן לכם חנינה׃    ס 
24O 016:014 לכן הנה־ימים באים נאם־יהוה ולא־יאמר עוד חי־יהוה אשר העלה את־בני ישראל מארץ מצרים׃ 
24O 016:015 כי אם־חי־יהוה אשר העלה את־בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם שמה והשבתים על־אדמתם אשר נתתי לאבותם׃    ס 
24O 016:016 הנני שלח [לדוגים כ] (לדיגים ק) רבים נאם־יהוה ודיגום ואחרי־כן אשלח לרבים צידים וצדום מעל כל־הר ומעל כל־גבעה ומנקיקי הסלעים׃ 
24O 016:017 כי עיני על־כל־דרכיהם לא נסתרו מלפני ולא־נצפן עונם מנגד עיני׃ 
24O 016:018 ושלמתי ראשונה משנה עונם וחטאתם על חללם את־ארצי בנבלת שקוציהם ותועבותיהם מלאו את־נחלתי׃    ס 
24O 016:019 יהוה עזי ומעזי ומנוסי ביום צרה אליך גוים יבאו מאפסי־ארץ ויאמרו אך־שקר נחלו אבותינו הבל ואין־בם מועיל׃ 
24O 016:020 היעשה־לו אדם אלהים והמה לא אלהים׃ 
24O 016:021 לכן הנני מודיעם בפעם הזאת אודיעם את־ידי ואת־גבורתי וידעו כי־שמי יהוה׃    ס 
24O 017:001 חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בצפרן שמיר חרושה על־לוח לבם ולקרנות מזבחותיכם׃ 
24O 017:002 כזכר בניהם מזבחותם ואשריהם על־עץ רענן על גבעות הגבהות׃ 
24O 017:003 הררי בשדה חילך כל־אוצרותיך לבז אתן במתיך בחטאת בכל־גבוליך׃ 
24O 017:004 ושמטתה ובך מנחלתך אשר נתתי לך והעבדתיך את־איביך בארץ אשר לא־ידעת כי־אש קדחתם באפי עד־עולם תוקד׃    ס 
24O 017:005 כה ׀ אמר יהוה ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרעו ומן־יהוה יסור לבו׃ 
24O 017:006 והיה כערער בערבה ולא יראה כי־יבוא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב׃    ס 
24O 017:007 ברוך הגבר אשר יבטח ביהוה והיה יהוה מבטחו׃ 
24O 017:008 והיה כעץ ׀ שתול על־מים ועל־יובל ישלח שרשיו ולא [ירא כ] (יראה ק) כי־יבא חם והיה עלהו רענן ובשנת בצרת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי׃ 
24O 017:009 עקב הלב מכל ואנש הוא מי ידענו׃ 
24O 017:010 אני יהוה חקר לב בחן כליות ולתת לאיש [כדרכו כ] (כדרכיו ק) כפרי מעלליו׃    ס 
24O 017:011 קרא דגר ולא ילד עשה עשר ולא במשפט בחצי [ימו כ] (ימיו ק) יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל׃ 
24O 017:012 כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו׃ 
24O 017:013 מקוה ישראל יהוה כל־עזביך יבשו [יסורי כ] (וסורי ק) בארץ יכתבו כי עזבו מקור מים־חיים את־יהוה׃    ס 
24O 017:014 רפאני יהוה וארפא הושיעני ואושעה כי תהלתי אתה׃ 
24O 017:015 הנה־המה אמרים אלי איה דבר־יהוה יבוא נא׃ 
24O 017:016 ואני לא־אצתי ׀ מרעה אחריך ויום אנוש לא התאויתי אתה ידעת מוצא שפתי נכח פניך היה׃ 
24O 017:017 אל־תהיה־לי למחתה מחסי־אתה ביום רעה׃ 
24O 017:018 יבשו רדפי ואל־אבשה אני יחתו המה ואל־אחתה אני הביא עליהם יום רעה ומשנה שברון שברם׃    ס 
24O 017:019 כה־אמר יהוה אלי הלך ועמדת בשער בני־ [עם כ] (העם ק) אשר יבאו בו מלכי יהודה ואשר יצאו בו ובכל שערי ירושלם׃ 
24O 017:020 ואמרת אליהם שמעו דבר־יהוה מלכי יהודה וכל־יהודה וכל ישבי ירושלם הבאים בשערים האלה׃    ס 
24O 017:021 כה אמר יהוה השמרו בנפשותיכם ואל־תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלם׃ 
24O 017:022 ולא־תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וכל־מלאכה לא תעשו וקדשתם את־יום השבת כאשר צויתי את־אבותיכם׃ 
24O 017:023 ולא שמעו ולא הטו את־אזנם ויקשו את־ערפם לבלתי [שומע כ] (שמוע ק) ולבלתי קחת מוסר׃ 
24O 017:024 והיה אם־שמע תשמעון אלי נאם־יהוה לבלתי ׀ הביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת ולקדש את־יום השבת לבלתי עשות־ [בה כ] (בו ק) כל־מלאכה׃ 
24O 017:025 ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ׀ ושרים ישבים על־כסא דוד רכבים ׀ ברכב ובסוסים המה ושריהם איש יהודה וישבי ירושלם וישבה העיר־הזאת לעולם׃ 
24O 017:026 ובאו מערי־יהודה ומסביבות ירושלם ומארץ בנימן ומן־השפלה ומן־ההר ומן־הנגב מבאים עולה וזבח ומנחה ולבונה ומבאי תודה בית יהוה׃ 
24O 017:027 ואם־לא תשמעו אלי לקדש את־יום השבת ולבלתי ׀ שאת משא ובא בשערי ירושלם ביום השבת והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלם ולא תכבה׃  פ 
24O 018:001 הדבר אשר היה אל־ירמיהו מאת יהוה לאמר׃ 
24O 018:002 קום וירדת בית היוצר ושמה אשמיעך את־דברי׃ 
24O 018:003 וארד בית היוצר [והנהו כ] (והנה ־הוא ק) עשה מלאכה על־האבנים׃ 
24O 018:004 ונשחת הכלי אשר הוא עשה בחמר ביד היוצר ושב ויעשהו כלי אחר כאשר ישר בעיני היוצר לעשות׃  פ 
24O 018:005 ויהי דבר־יהוה אלי לאמור׃ 
24O 018:006 הכיוצר הזה לא־אוכל לעשות לכם בית ישראל נאם־יהוה הנה כחמר ביד היוצר כן־אתם בידי בית ישראל׃    ס 
24O 018:007 רגע אדבר על־גוי ועל־ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד׃ 
24O 018:008 ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דברתי עליו ונחמתי על־הרעה אשר חשבתי לעשות לו׃    ס 
24O 018:009 ורגע אדבר על־גוי ועל־ממלכה לבנת ולנטע׃ 
24O 018:010 ועשה [הרעה כ] (הרע ק) בעיני לבלתי שמע בקולי ונחמתי על־הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו׃    ס 
24O 018:011 ועתה אמר־נא אל־איש־יהודה ועל־יושבי ירושלם לאמר כה אמר יהוה הנה אנכי יוצר עליכם רעה וחשב עליכם מחשבה שובו נא איש מדרכו הרעה והיטיבו דרכיכם ומעלליכם׃ 
24O 018:012 ואמרו נואש כי־אחרי מחשבותינו נלך ואיש שררות לבו־הרע נעשה׃    ס 
24O 018:013 לכן כה אמר יהוה שאלו־נא בגוים מי שמע כאלה שעררת עשתה מאד בתולת ישראל׃ 
24O 018:014 היעזב מצור שדי שלג לבנון אם־ינתשו מים זרים קרים נוזלים׃ 
24O 018:015 כי־שכחני עמי לשוא יקטרו ויכשלום בדרכיהם שבילי עולם ללכת נתיבות דרך לא סלולה׃ 
24O 018:016 לשום ארצם לשמה [שרוקת כ] (שריקות  ק) עולם כל עובר עליה ישם ויניד בראשו׃ 
24O 018:017 כרוח־קדים אפיצם לפני אויב ערף ולא־פנים אראם ביום אידם׃    ס 
24O 018:018 ויאמרו לכו ונחשבה על־ירמיהו מחשבות כי לא־תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודבר מנביא לכו ונכהו בלשון ואל־נקשיבה אל־כל־דבריו׃ 
24O 018:019 הקשיבה יהוה אלי ושמע לקול יריבי׃ 
24O 018:020 הישלם תחת־טובה רעה כי־כרו שוחה לנפשי זכר ׀ עמדי לפניך לדבר עליהם טובה להשיב את־חמתך מהם׃ 
24O 018:021 לכן תן את־בניהם לרעב והגרם על־ידי־חרב ותהינה נשיהם שכלות ואלמנות ואנשיהם יהיו הרגי מות בחוריהם מכי־חרב במלחמה׃ 
24O 018:022 תשמע זעקה מבתיהם כי־תביא עליהם גדוד פתאם כי־כרו [שיחה כ] (שוחה ק) ללכדני ופחים טמנו לרגלי׃ 
24O 018:023 ואתה יהוה ידעת את־כל־עצתם עלי למות אל־תכפר על־עונם וחטאתם מלפניך אל־תמחי [והיו כ] (ויהיו ק) מכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם׃    ס 
24O 019:001 כה אמר יהוה הלוך וקנית בקבק יוצר חרש ומזקני העם ומזקני הכהנים׃ 
24O 019:002 ויצאת אל־גיא בן־הנם אשר פתח שער [החרסות כ] (החרסית ק) וקראת שם את־הדברים אשר־אדבר אליך׃ 
24O 019:003 ואמרת שמעו דבר־יהוה מלכי יהודה וישבי ירושלם כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני מביא רעה על־המקום הזה אשר כל־שמעה תצלנה אזניו׃ 
24O 019:004 יען ׀ אשר עזבני וינכרו את־המקום הזה ויקטרו־בו לאלהים אחרים אשר לא־ידעום המה ואבותיהם ומלכי יהודה ומלאו את־המקום הזה דם נקים׃ 
24O 019:005 ובנו את־במות הבעל לשרף את־בניהם באש עלות לבעל אשר לא־צויתי ולא דברתי ולא עלתה על־לבי׃  פ 
24O 019:006 לכן הנה־ימים באים נאם־יהוה ולא־יקרא למקום הזה עוד התפת וגיא בן־הנם כי אם־גיא ההרגה׃ 
24O 019:007 ובקתי את־עצת יהודה וירושלם במקום הזה והפלתים בחרב לפני איביהם וביד מבקשי נפשם ונתתי את־נבלתם למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ׃ 
24O 019:008 ושמתי את־העיר הזאת לשמה ולשרקה כל עבר עליה ישם וישרק על־כל־מכתה׃ 
24O 019:009 והאכלתים את־בשר בניהם ואת בשר בנתיהם ואיש בשר־רעהו יאכלו במצור ובמצוק אשר יציקו להם איביהם ומבקשי נפשם׃ 
24O 019:010 ושברת הבקבק לעיני האנשים ההלכים אותך׃ 
24O 019:011 ואמרת אליהם כה־אמר ׀ יהוה צבאות ככה אשבר את־העם הזה ואת־העיר הזאת כאשר ישבר את־כלי היוצר אשר לא־יוכל להרפה עוד ובתפת יקברו מאין מקום לקבור׃ 
24O 019:012 כן־אעשה למקום הזה נאם־יהוה וליושביו ולתת את־העיר הזאת כתפת׃ 
24O 019:013 והיו בתי ירושלם ובתי מלכי יהודה כמקום התפת הטמאים לכל הבתים אשר קטרו על־גגתיהם לכל צבא השמים והסך נסכים לאלהים אחרים׃  פ 
24O 019:014 ויבא ירמיהו מהתפת אשר שלחו יהוה שם להנבא ויעמד בחצר בית־יהוה ויאמר אל־כל־העם׃    ס 
24O 019:015 כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני [מבי כ] (מביא ק) אל־העיר הזאת ועל־כל־עריה את כל־הרעה אשר דברתי עליה כי הקשו את־ערפם לבלתי שמוע את־דברי׃ 
24O 020:001 וישמע פשחור בן־אמר הכהן והוא־פקיד נגיד בבית יהוה את־ירמיהו נבא את־הדברים האלה׃ 
24O 020:002 ויכה פשחור את ירמיהו הנביא ויתן אתו על־המהפכת אשר בשער בנימן העליון אשר בבית יהוה׃ 
24O 020:003 ויהי ממחרת ויצא פשחור את־ירמיהו מן־המהפכת ויאמר אליו ירמיהו לא פשחור קרא יהוה שמך כי אם־מגור מסביב׃  פ 
24O 020:004 כי כה אמר יהוה הנני נתנך למגור לך ולכל־אהביך ונפלו בחרב איביהם ועיניך ראות ואת־כל־יהודה אתן ביד מלך־בבל והגלם בבלה והכם בחרב׃ 
24O 020:005 ונתתי את־כל־חסן העיר הזאת ואת־כל־יגיעה ואת־כל־יקרה ואת כל־אוצרות מלכי יהודה אתן ביד איביהם ובזזום ולקחום והביאום בבלה׃ 
24O 020:006 ואתה פשחור וכל ישבי ביתך תלכו בשבי ובבל תבוא ושם תמות ושם תקבר אתה וכל־אהביך אשר־נבאת להם בשקר׃    ס 
24O 020:007 פתיתני יהוה ואפת חזקתני ותוכל הייתי לשחוק כל־היום כלה לעג לי׃ 
24O 020:008 כי־מדי אדבר אזעק חמס ושד אקרא כי־היה דבר־יהוה לי לחרפה ולקלס כל־היום׃ 
24O 020:009 ואמרתי לא־אזכרנו ולא־אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש בערת עצר בעצמתי ונלאיתי כלכל ולא אוכל׃ 
24O 020:010 כי שמעתי דבת רבים מגור מסביב הגידו ונגידנו כל אנוש שלומי שמרי צלעי אולי יפתה ונוכלה לו ונקחה נקמתנו ממנו׃ 
24O 020:011 ויהוה אותי כגבור עריץ על־כן רדפי יכשלו ולא יכלו בשו מאד כי־לא השכילו כלמת עולם לא תשכח׃ 
24O 020:012 ויהוה צבאות בחן צדיק ראה כליות ולב אראה נקמתך מהם כי אליך גליתי את־ריבי׃    ס 
24O 020:013 ירו ליהוה הללו את־יהוה כי הציל את־נפש אביון מיד מרעים׃    ס 
24O 020:014 ארור היום אשר ילדתי בו יום אשר־ילדתני אמי אל־יהי ברוך׃ 
24O 020:015 ארור האיש אשר בשר את־אבי לאמר ילד־לך בן זכר שמח שמחהו׃ 
24O 020:016 והיה האיש ההוא כערים אשר־הפך יהוה ולא נחם ושמע זעקה בבקר ותרועה בעת צהרים׃ 
24O 020:017 אשר לא־מותתני מרחם ותהי־לי אמי קברי ורחמה הרת עולם׃ 
24O 020:018 למה זה מרחם יצאתי לראות עמל ויגון ויכלו בבשת ימי׃  פ 
24O 021:001 הדבר אשר־היה אל־ירמיהו מאת יהוה בשלח אליו המלך צדקיהו את־פשחור בן־מלכיה ואת־צפניה בן־מעשיה הכהן לאמר׃ 
24O 021:002 דרש־נא בעדנו את־יהוה כי נבוכדראצר מלך־בבל נלחם עלינו אולי יעשה יהוה אותנו ככל־נפלאתיו ויעלה מעלינו׃    ס 
24O 021:003 ויאמר ירמיהו אליהם כה תאמרן אל־צדקיהו׃ 
24O 021:004 כה־אמר יהוה אלהי ישראל הנני מסב את־כלי המלחמה אשר בידכם אשר אתם נלחמים בם את־מלך בבל ואת־הכשדים הצרים עליכם מחוץ לחומה ואספתי אותם אל־תוך העיר הזאת׃ 
24O 021:005 ונלחמתי אני אתכם ביד נטויה ובזרוע חזקה ובאף ובחמה ובקצף גדול׃ 
24O 021:006 והכיתי את־יושבי העיר הזאת ואת־האדם ואת־הבהמה בדבר גדול ימתו׃ 
24O 021:007 ואחרי־כן נאם־יהוה אתן את־צדקיהו מלך־יהודה ואת־עבדיו ׀ ואת־העם ואת־הנשארים בעיר הזאת מן־הדבר ׀ מן־החרב ומן־הרעב ביד נבוכדראצר מלך־בבל וביד איביהם וביד מבקשי נפשם והכם לפי־חרב לא־יחוס עליהם ולא יחמל ולא ירחם׃ 
24O 021:008 ואל־העם הזה תאמר כה אמר יהוה הנני נתן לפניכם את־דרך החיים ואת־דרך המות׃ 
24O 021:009 הישב בעיר הזאת ימות בחרב וברעב ובדבר והיוצא ונפל על־הכשדים הצרים עליכם [יחיה כ] (וחיה ק) והיתה־לו נפשו לשלל׃ 
24O 021:010 כי שמתי פני בעיר הזאת לרעה ולא לטובה נאם־יהוה ביד־מלך בבל תנתן ושרפה באש׃    ס 
24O 021:011 ולבית מלך יהודה שמעו דבר־יהוה׃ 
24O 021:012 בית דוד כה אמר יהוה דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק פן־תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע [מעלליהם כ] (מעלליכם׃ ק) 
24O 021:013 הנני אליך ישבת העמק צור המישר נאם־יהוה האמרים מי־יחת עלינו ומי יבוא במעונותינו׃ 
24O 021:014 ופקדתי עליכם כפרי מעלליכם נאם־יהוה והצתי אש ביערה ואכלה כל־סביביה׃    ס 
24O 022:001 כה אמר יהוה רד בית־מלך יהודה ודברת שם את־הדבר הזה׃ 
24O 022:002 ואמרת שמע דבר־יהוה מלך יהודה הישב על־כסא דוד אתה ועבדיך ועמך הבאים בשערים האלה׃    ס 
24O 022:003 כה ׀ אמר יהוה עשו משפט וצדקה והצילו גזול מיד עשוק וגר יתום ואלמנה אל־תנו אל־תחמסו ודם נקי אל־תשפכו במקום הזה׃ 
24O 022:004 כי אם־עשו תעשו את־הדבר הזה ובאו בשערי הבית הזה מלכים ישבים לדוד על־כסאו רכבים ברכב ובסוסים הוא [ועבדו כ] (ועבדיו ק) ועמו׃ 
24O 022:005 ואם לא תשמעו את־הדברים האלה בי נשבעתי נאם־יהוה כי־לחרבה יהיה הבית הזה׃    ס 
24O 022:006 כי־כה ׀ אמר יהוה על־בית מלך יהודה גלעד אתה לי ראש הלבנון אם־לא אשיתך מדבר ערים לא [נושבה כ] (נושבו׃ ק) 
24O 022:007 וקדשתי עליך משחתים איש וכליו וכרתו מבחר ארזיך והפילו על־האש׃ 
24O 022:008 ועברו גוים רבים על העיר הזאת ואמרו איש אל־רעהו על־מה עשה יהוה ככה לעיר הגדולה הזאת׃ 
24O 022:009 ואמרו על אשר עזבו את־ברית יהוה אלהיהם וישתחוו לאלהים אחרים ויעבדום׃    ס 
24O 022:010 אל־תבכו למת ואל־תנדו לו בכו בכו להלך כי לא ישוב עוד וראה את־ארץ מולדתו׃    ס 
24O 022:011 כי כה אמר־יהוה אל־שלם בן־יאשיהו מלך יהודה המלך תחת יאשיהו אביו אשר יצא מן־המקום הזה לא־ישוב שם עוד׃ 
24O 022:012 כי במקום אשר־הגלו אתו שם ימות ואת־הארץ הזאת לא־יראה עוד׃    ס 
24O 022:013 הוי בנה ביתו בלא־צדק ועליותיו בלא משפט ברעהו יעבד חנם ופעלו לא יתן־לו׃ 
24O 022:014 האמר אבנה־לי בית מדות ועליות מרוחים וקרע לו חלוני וספון בארז ומשוח בששר׃ 
24O 022:015 התמלך כי אתה מתחרה בארז אביך הלוא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו׃ 
24O 022:016 דן דין־עני ואביון אז טוב הלוא־היא הדעת אתי נאם־יהוה׃ 
24O 022:017 כי אין עיניך ולבך כי אם־על־בצעך ועל דם־הנקי לשפוך ועל־העשק ועל־המרוצה לעשות׃    ס 
24O 022:018 לכן כה־אמר יהוה אל־יהויקים בן־יאשיהו מלך יהודה לא־יספדו לו הוי אחי והוי אחות לא־יספדו לו הוי אדון והוי הדה ׃ 
24O 022:019 קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלם׃    ס 
24O 022:020 עלי הלבנון וצעקי ובבשן תני קולך וצעקי מעברים כי נשברו כל־מאהביך׃ 
24O 022:021 דברתי אליך בשלותיך אמרת לא אשמע זה דרכך מנעוריך כי לא־שמעת בקולי׃ 
24O 022:022 כל־רעיך תרעה־רוח ומאהביך בשבי ילכו כי אז תבשי ונכלמת מכל רעתך׃ 
24O 022:023 [ישבתי כ] (ישבת ק) בלבנון [מקננתי כ] (מקננת ק) בארזים מה־נחנת בבא־לך חבלים חיל כילדה ׃ 
24O 022:024 חי־אני נאם־יהוה כי אם־יהיה כניהו בן־יהויקים מלך יהודה חותם על־יד ימיני כי משם אתקנך׃ 
24O 022:025 ונתתיך ביד מבקשי נפשך וביד אשר־אתה יגור מפניהם וביד נבוכדראצר מלך־בבל וביד הכשדים׃ 
24O 022:026 והטלתי אתך ואת־אמך אשר ילדתך על הארץ אחרת אשר לא־ילדתם שם ושם תמותו׃ 
24O 022:027 ועל־הארץ אשר־הם מנשאים את־נפשם לשוב שם שמה לא ישובו׃    ס 
24O 022:028 העצב נבזה נפוץ האיש הזה כניהו אם־כלי אין חפץ בו מדוע הוטלו הוא וזרעו והשלכו על־הארץ אשר לא־ידעו׃ 
24O 022:029 ארץ ארץ ארץ שמעי דבר־יהוה׃    ס 
24O 022:030 כה ׀ אמר יהוה כתבו את־האיש הזה ערירי גבר לא־יצלח בימיו כי לא יצלח מזרעו איש ישב על־כסא דוד ומשל עוד ביהודה׃ 
24O 023:001 הוי רעים מאבדים ומפצים את־צאן מרעיתי נאם־יהוה׃ 
24O 023:002 לכן כה־אמר יהוה אלהי ישראל על־הרעים הרעים את־עמי אתם הפצתם את־צאני ותדחום ולא פקדתם אתם הנני פקד עליכם את־רע מעלליכם נאם־יהוה׃ 
24O 023:003 ואני אקבץ את־שארית צאני מכל הארצות אשר־הדחתי אתם שם והשבתי אתהן על־נוהן ופרו ורבו׃ 
24O 023:004 והקמתי עליהם רעים ורעום ולא־ייראו עוד ולא־יחתו ולא יפקדו נאם־יהוה׃    ס 
24O 023:005 הנה ימים באים נאם־יהוה והקמתי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ׃ 
24O 023:006 בימיו תושע יהודה וישראל ישכן לבטח וזה־שמו א‍שר־יקראו יהוה ׀ צדקנו׃    ס 
24O 023:007 לכן הנה־ימים באים נאם־יהוה ולא־יאמרו עוד חי־יהוה אשר העלה את־בני ישראל מארץ מצרים׃ 
24O 023:008 כי אם־חי־יהוה אשר העלה ואשר הביא את־זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם וישבו על־אדמתם׃    ס 
24O 023:009 לנבאים נשבר לבי בקרבי רחפו כל־עצמותי הייתי כאיש שכור וכגבר עברו יין מפני יהוה ומפני דברי קדשו׃ 
24O 023:010 כי מנאפים מלאה הארץ כי־מפני אלה אבלה הארץ יבשו נאות מדבר ותהי מרוצתם רעה וגבורתם לא־כן׃ 
24O 023:011 כי־גם־נביא גם־כהן חנפו גם־בביתי מצאתי רעתם נאם־יהוה׃ 
24O 023:012 לכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה ידחו ונפלו בה כי־אביא עליהם רעה שנת פקדתם נאם־יהוה׃ 
24O 023:013 ובנביאי שמרון ראיתי תפלה הנבאו בבעל ויתעו את־עמי את־ישראל׃    ס 
24O 023:014 ובנבאי ירושלם ראיתי שערורה נאוף והלך בשקר וחזקו ידי מרעים לבלתי־שבו איש מרעתו היו־לי כלם כסדם וישביה כעמרה׃    ס 
24O 023:015 לכן כה־אמר יהוה צבאות על־הנבאים הנני מאכיל אותם לענה והשקתים מי־ראש כי מאת נביאי ירושלם יצאה חנפה לכל־הארץ׃  פ 
24O 023:016 כה־אמר יהוה צבאות אל־תשמעו על־דברי הנבאים הנבאים לכם מהבלים המה אתכם חזון לבם ידברו לא מפי יהוה׃ 
24O 023:017 אמרים אמור למנאצי דבר יהוה שלום יהיה לכם וכל הלך בשררות לבו אמרו לא־תבוא עליכם רעה׃ 
24O 023:018 כי מי עמד בסוד יהוה וירא וישמע את־דברו מי־הקשיב [דברי כ] (דברו ק) וישמע׃    ס 
24O 023:019 הנה ׀ סערת יהוה חמה יצאה וסער מתחולל על ראש רשעים יחול׃ 
24O 023:020 לא ישוב אף־יהוה עד־עשתו ועד־הקימו מזמות לבו באחרית הימים תתבוננו בה בינה׃ 
24O 023:021 לא־שלחתי את־הנבאים והם רצו לא־דברתי אליהם והם נבאו׃ 
24O 023:022 ואם־עמדו בסודי וישמעו דברי את־עמי וישבום מדרכם הרע ומרע מעלליהם׃    ס 
24O 023:023 האלהי מקרב אני נאם־יהוה ולא אלהי מרחק׃ 
24O 023:024 אם־יסתר איש במסתרים ואני לא־אראנו נאם־יהוה הלוא את־השמים ואת־הארץ אני מלא נאם־יהוה׃ 
24O 023:025 שמעתי את אשר־אמרו הנבאים הנבאים בשמי שקר לאמר חלמתי חלמתי׃ 
24O 023:026 עד־מתי היש בלב הנבאים נבאי השקר ונביאי תרמת לבם׃ 
24O 023:027 החשבים להשכיח את־עמי שמי בחלומתם אשר יספרו איש לרעהו כאשר שכחו אבותם את־שמי בבעל׃ 
24O 023:028 הנביא אשר־אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה־לתבן את־הבר נאם־יהוה׃ 
24O 023:029 הלוא כה דברי כאש נאם־יהוה וכפטיש יפצץ סלע׃    ס 
24O 023:030 לכן הנני על־הנבאים נאם־יהוה מגנבי דברי איש מאת רעהו׃ 
24O 023:031 הנני על־הנביאם נאם־יהוה הלקחים לשונם וינאמו נאם׃ 
24O 023:032 הנני על־נבאי חלמות שקר נאם־יהוה ויספרום ויתעו את־עמי בשקריהם ובפחזותם ואנכי לא־שלחתים ולא צויתים והועיל לא־יועילו לעם־הזה נאם־יהוה׃ 
24O 023:033 וכי־ישאלך העם הזה או־הנביא או־כהן לאמר מה־משא יהוה ואמרת אליהם את־מה־משא ונטשתי אתכם נאם־יהוה׃ 
24O 023:034 והנביא והכהן והעם אשר יאמר משא יהוה ופקדתי על־האיש ההוא ועל־ביתו׃ 
24O 023:035 כה תאמרו איש על־רעהו ואיש אל־אחיו מה־ענה יהוה ומה־דבר יהוה׃ 
24O 023:036 ומשא יהוה לא תזכרו־עוד כי המשא יהיה לאיש דברו והפכתם את־דברי אלהים חיים יהוה צבאות אלהינו׃ 
24O 023:037 כה תאמר אל־הנביא מה־ענך יהוה ומה־דבר יהוה׃ 
24O 023:038 ואם־משא יהוה תאמרו לכן כה אמר יהוה יען אמרכם את־הדבר הזה משא יהוה ואשלח אליכם לאמר לא תאמרו משא יהוה׃ 
24O 023:039 לכן הנני ונשיתי אתכם נשא ונטשתי אתכם ואת־העיר אשר נתתי לכם ולאבותיכם מעל פני׃ 
24O 023:040 ונתתי עליכם חרפת עולם וכלמות עולם אשר לא תשכח׃    ס 
24O 024:001 הראני יהוה והנה שני דודאי תאנים מועדים לפני היכל יהוה אחרי הגלות נבוכדראצר מלך־בבל את־יכניהו בן־יהויקים מלך־יהודה ואת־שרי יהודה ואת־החרש ואת־המסגר מירושלם ויבאם בבל׃ 
24O 024:002 הדוד אחד תאנים טבות מאד כתאני הבכרות והדוד אחד תאנים רעות מאד אשר לא־תאכלנה מרע׃    ס 
24O 024:003 ויאמר יהוה אלי מה־אתה ראה ירמיהו ואמר תאנים התאנים הטבות טבות מאד והרעות רעות מאד אשר לא־תאכלנה מרע׃  פ 
24O 024:004 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
24O 024:005 כה־אמר יהוה אלהי ישראל כתאנים הטבות האלה כן־אכיר את־גלות יהודה אשר שלחתי מן־המקום הזה ארץ כשדים לטובה׃ 
24O 024:006 ושמתי עיני עליהם לטובה והשבתים על־הארץ הזאת ובניתים ולא אהרס ונטעתים ולא אתוש׃ 
24O 024:007 ונתתי להם לב לדעת אתי כי אני יהוה והיו־לי לעם ואנכי אהיה להם לאלהים כי־ישבו אלי בכל־לבם׃    ס 
24O 024:008 וכתאנים הרעות אשר לא־תאכלנה מרע כי־כה ׀ אמר יהוה כן אתן את־צדקיהו מלך־יהודה ואת־שריו ואת ׀ שארית ירושלם הנשארים בארץ הזאת והישבים בארץ מצרים׃ 
24O 024:009 ונתתים [לזועה כ] (לזעוה ק) לרעה לכל ממלכות הארץ לחרפה ולמשל לשנינה ולקללה בכל־המקמות אשר־אדיחם שם׃ 
24O 024:010 ושלחתי בם את־החרב את־הרעב ואת־הדבר עד־תמם מעל האדמה אשר־נתתי להם ולאבותיהם׃  פ 
24O 025:001 הדבר אשר־היה על־ירמיהו על־כל־עם יהודה בשנה הרבעית ליהויקים בן־יאשיהו מלך יהודה היא השנה הראשנית לנבוכדראצר מלך בבל׃ 
24O 025:002 אשר דבר ירמיהו הנביא על־כל־עם יהודה ואל כל־ישבי ירושלם לאמר׃ 
24O 025:003 מן־שלש עשרה שנה ליאשיהו בן־אמון מלך יהודה ועד ׀ היום הזה זה שלש ועשרים שנה היה דבר־יהוה אלי ואדבר אליכם אשכים ודבר ולא שמעתם׃ 
24O 025:004 ושלח יהוה אליכם את־כל־עבדיו הנבאים השכם ושלח ולא שמעתם ולא־הטיתם את־אזנכם לשמע׃ 
24O 025:005 לאמר שובו־נא איש מדרכו הרעה ומרע מעלליכם ושבו על־האדמה אשר נתן יהוה לכם ולאבותיכם למן־עולם ועד־עולם׃ 
24O 025:006 ואל־תלכו אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחות להם ולא־תכעיסו אותי במעשה ידיכם ולא ארע לכם׃ 
24O 025:007 ולא־שמעתם אלי נאם־יהוה למען [הכעסוני כ] (הכעיסני ק) במעשה ידיכם לרע לכם׃    ס 
24O 025:008 לכן כה אמר יהוה צבאות יען אשר לא־שמעתם את־דברי׃ 
24O 025:009 הנני שלח ולקחתי את־כל־משפחות צפון נאם־יהוה ואל־נבוכדראצר מלך־בבל עבדי והבאתים על־הארץ הזאת ועל־ישביה ועל כל־הגוים האלה סביב והחרמתים ושמתים לשמה ולשרקה ולחרבות עולם׃ 
24O 025:010 והאבדתי מהם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול רחים ואור נר׃ 
24O 025:011 והיתה כל־הארץ הזאת לחרבה לשמה ועבדו הגוים האלה את־מלך בבל שבעים שנה׃ 
24O 025:012 והיה כמלאות שבעים שנה אפקד על־מלך־בבל ועל־הגוי ההוא נאם־יהוה את־עונם ועל־ארץ כשדים ושמתי אתו לשממות עולם׃ 
24O 025:013 [והבאיתי כ] (והבאתי ק) על־הארץ ההיא את־כל־דברי אשר־דברתי עליה את כל־הכתוב בספר הזה אשר־נבא ירמיהו על־כל־הגוים׃ 
24O 025:014 כי עבדו־בם גם־המה גוים רבים ומלכים גדולים ושלמתי להם כפעלם וכמעשה ידיהם׃    ס 
24O 025:015 כי כה אמר יהוה אלהי ישראל אלי קח את־כוס היין החמה הזאת מידי והשקיתה אתו את־כל־הגוים אשר אנכי שלח אותך אליהם׃ 
24O 025:016 ושתו והתגעשו והתהללו מפני החרב אשר אנכי שלח בינתם׃ 
24O 025:017 ואקח את־הכוס מיד יהוה ואשקה את־כל־הגוים אשר־שלחני יהוה אליהם׃ 
24O 025:018 את־ירושלם ואת־ערי יהודה ואת־מלכיה את־שריה לתת אתם לחרבה לשמה לשרקה ולקללה כיום הזה׃ 
24O 025:019 את־פרעה מלך־מצרים ואת־עבדיו ואת־שריו ואת־כל־עמו׃ 
24O 025:020 ואת כל־הערב ואת כל־מלכי ארץ העוץ ואת כל־מלכי ארץ פלשתים ואת־אשקלון ואת־עזה ואת־עקרון ואת שארית אשדוד׃ 
24O 025:021 את־אדום ואת־מואב ואת־בני עמון׃ 
24O 025:022 ואת כל־מלכי־צר ואת כל־מלכי צידון ואת מלכי האי אשר בעבר הים׃ 
24O 025:023 ואת־דדן ואת־תימא ואת־בוז ואת כל־קצוצי פאה׃ 
24O 025:024 ואת כל־מלכי ערב ואת כל־מלכי הערב השכנים במדבר׃ 
24O 025:025 ואת ׀ כל־מלכי זמרי ואת כל־מלכי עילם ואת כל־מלכי מדי׃ 
24O 025:026 ואת ׀ כל־מלכי הצפון הקרבים והרחקים איש אל־אחיו ואת כל־הממלכות הארץ אשר על־פני האדמה ומלך ששך ישתה אחריהם׃ 
24O 025:027 ואמרת אליהם    ס   כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל שתו ושכרו וקיו ונפלו ולא תקומו מפני החרב אשר אנכי שלח ביניכם׃ 
24O 025:028 והיה כי ימאנו לקחת־הכוס מידך לשתות ואמרת אליהם כה אמר יהוה צבאות שתו תשתו׃ 
24O 025:029 כי הנה בעיר אשר נקרא־שמי עליה אנכי מחל להרע ואתם הנקה תנקו לא תנקו כי חרב אני קרא על־כל־ישבי הארץ נאם יהוה צבאות׃ 
24O 025:030 ואתה תנבא אליהם את כל־הדברים האלה ואמרת אליהם יהוה ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על־נוהו הידד כדרכים יענה אל כל־ישבי הארץ׃ 
24O 025:031 בא שאון עד־קצה הארץ כי ריב ליהוה בגוים נשפט הוא לכל־בשר הרשעים נתנם לחרב נאם־יהוה׃    ס 
24O 025:032 כה אמר יהוה צבאות הנה רעה יצאת מגוי אל־גוי וסער גדול יעור מירכתי־ארץ׃ 
24O 025:033 והיו חללי יהוה ביום ההוא מקצה הארץ ועד־קצה הארץ לא יספדו ולא יאספו ולא יקברו לדמן על־פני האדמה יהיו׃ 
24O 025:034 הילילו הרעים וזעקו והתפלשו אדירי הצאן כי־מלאו ימיכם לטבוח ותפוצותיכם ונפלתם ככלי חמדה׃ 
24O 025:035 ואבד מנוס מן־הרעים ופליטה מאדירי הצאן׃ 
24O 025:036 קול צעקת הרעים ויללת אדירי הצאן כי־שדד יהוה את־מרעיתם׃ 
24O 025:037 ונדמו נאות השלום מפני חרון אף־יהוה׃ 
24O 025:038 עזב ככפיר סכו כי־היתה ארצם לשמה מפני חרון היונה ומפני חרון אפו׃  פ 
24O 026:001 בראשית ממלכות יהויקים בן־יאשיהו מלך יהודה היה הדבר הזה מאת יהוה לאמר׃ 
24O 026:002 כה ׀ אמר יהוה עמד בחצר בית־יהוה ודברת על־כל־ערי יהודה הבאים להשתחות בית־יהוה את כל־הדברים אשר צויתיך לדבר אליהם אל־תגרע דבר׃ 
24O 026:003 אולי ישמעו וישבו איש מדרכו הרעה ונחמתי אל־הרעה אשר אנכי חשב לעשות להם מפני רע מעלליהם׃ 
24O 026:004 ואמרת אליהם כה אמר יהוה אם־לא תשמעו אלי ללכת בתורתי אשר נתתי לפניכם׃ 
24O 026:005 לשמע על־דברי עבדי הנבאים אשר אנכי שלח אליכם והשכם ושלח ולא שמעתם׃ 
24O 026:006 ונתתי את־הבית הזה כשלה ואת־העיר [הזאתה כ] (הזאת ק) אתן לקללה לכל גויי הארץ׃    ס 
24O 026:007 וישמעו הכהנים והנבאים וכל־העם את־ירמיהו מדבר את־הדברים האלה בבית יהוה׃ 
24O 026:008 ויהי ׀ ככלות ירמיהו לדבר את כל־אשר־צוה יהוה לדבר אל־כל־העם ויתפשו אתו הכהנים והנבאים וכל־העם לאמר מות תמות׃ 
24O 026:009 מדוע נבית בשם־יהוה לאמר כשלו יהיה הבית הזה והעיר הזאת תחרב מאין יושב ויקהל כל־העם אל־ירמיהו בבית יהוה׃ 
24O 026:010 וישמעו ׀ שרי יהודה את הדברים האלה ויעלו מבית־המלך בית יהוה וישבו בפתח שער־יהוה החדש׃    ס 
24O 026:011 ויאמרו הכהנים והנבאים אל־השרים ואל־כל־העם לאמר משפט־מות לאיש הזה כי נבא אל־העיר הזאת כאשר שמעתם באזניכם׃ 
24O 026:012 ויאמר ירמיהו אל־כל־השרים ואל־כל־העם לאמר יהוה שלחני להנבא אל־הבית הזה ואל־העיר הזאת את כל־הדברים אשר שמעתם׃ 
24O 026:013 ועתה היטיבו דרכיכם ומעלליכם ושמעו בקול יהוה אלהיכם וינחם יהוה אל־הרעה אשר דבר עליכם׃ 
24O 026:014 ואני הנני בידכם עשו־לי כטוב וכישר בעיניכם׃ 
24O 026:015 אך ׀ ידע תדעו כי אם־ממתים אתם אתי כי־דם נקי אתם נתנים עליכם ואל־העיר הזאת ואל־ישביה כי באמת שלחני יהוה עליכם לדבר באזניכם את כל־הדברים האלה׃    ס 
24O 026:016 ויאמרו השרים וכל־העם אל־הכהנים ואל־הנביאים אין־לאיש הזה משפט־מות כי בשם יהוה אלהינו דבר אלינו׃ 
24O 026:017 ויקמו אנשים מזקני הארץ ויאמרו אל־כל־קהל העם לאמר׃ 
24O 026:018 [מיכיה כ] (מיכה ק) המורשתי היה נבא בימי חזקיהו מלך־יהודה ויאמר אל־כל־עם יהודה לאמר כה־אמר ׀ יהוה צבאות ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער׃ 
24O 026:019 ההמת המתהו חזקיהו מלך־יהודה וכל־יהודה הלא ירא את־יהוה ויחל את־פני יהוה וינחם יהוה אל־הרעה אשר־דבר עליהם ואנחנו עשים רעה גדולה על־נפשותינו׃ 
24O 026:020 וגם־איש היה מתנבא בשם יהוה אוריהו בן־שמעיהו מקרית היערים וינבא על־העיר הזאת ועל־הארץ הזאת ככל דברי ירמיהו׃ 
24O 026:021 וישמע המלך־יהויקים וכל־גבוריו וכל־השרים את־דבריו ויבקש המלך המיתו וישמע אוריהו וירא ויברח ויבא מצרים׃ 
24O 026:022 וישלח המלך יהויקים אנשים מצרים את אלנתן בן־עכבור ואנשים אתו אל־מצרים׃ 
24O 026:023 ויוציאו את־אוריהו ממצרים ויבאהו אל־המלך יהויקים ויכהו בחרב וישלך את־נבלתו אל־קברי בני העם׃ 
24O 026:024 אך יד אחיקם בן־שפן היתה את־ירמיהו לבלתי תת־אתו ביד־העם להמיתו׃  פ 
24O 027:001 בראשית ממלכת יהויקם בן־יאושיהו מלך יהודה היה הדבר הזה אל־ירמיה מאת יהוה לאמר׃ 
24O 027:002 כה־אמר יהוה אלי עשה לך מוסרות ומטות ונתתם על־צוארך׃ 
24O 027:003 ושלחתם אל־מלך אדום ואל־מלך מואב ואל־מלך בני עמון ואל־מלך צר ואל־מלך צידון ביד מלאכים הבאים ירושלם אל־צדקיהו מלך יהודה׃ 
24O 027:004 וצוית אתם אל־אדניהם לאמר כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל כה תאמרו אל־אדניכם׃ 
24O 027:005 אנכי עשיתי את־הארץ את־האדם ואת־הבהמה אשר על־פני הארץ בכחי הגדול ובזרועי הנטויה ונתתיה לאשר ישר בעיני׃ 
24O 027:006 ועתה אנכי נתתי את־כל־הארצות האלה ביד נבוכדנאצר מלך־בבל עבדי וגם את־חית השדה נתתי לו לעבדו׃ 
24O 027:007 ועבדו אתו כל־הגוים ואת־בנו ואת־בן־בנו עד בא־עת ארצו גם־הוא ועבדו בו גוים רבים ומלכים גדלים׃ 
24O 027:008 והיה הגוי והממלכה אשר לא־יעבדו אתו את־נבוכדנאצר מלך־בבל ואת אשר לא־יתן את־צוארו בעל מלך בבל בחרב וברעב ובדבר אפקד על־הגוי ההוא נאם־יהוה עד־תמי אתם בידו׃ 
24O 027:009 ואתם אל־תשמעו אל־נביאיכם ואל־קסמיכם ואל חלמתיכם ואל־ענניכם ואל־כשפיכם אשר־הם אמרים אליכם לאמר לא תעבדו את־מלך בבל׃ 
24O 027:010 כי שקר הם נבאים לכם למען הרחיק אתכם מעל אדמתכם והדחתי אתכם ואבדתם׃ 
24O 027:011 והגוי אשר יביא את־צוארו בעל מלך־בבל ועבדו והנחתיו על־אדמתו נאם־יהוה ועבדה וישב בה׃ 
24O 027:012 ואל־צדקיה מלך־יהודה דברתי ככל־הדברים האלה לאמר הביאו את־צואריכם בעל מלך־בבל ועבדו אתו ועמו וחיו׃ 
24O 027:013 למה תמותו אתה ועמך בחרב ברעב ובדבר כאשר דבר יהוה אל־הגוי אשר לא־יעבד את־מלך בבל׃ 
24O 027:014 ואל־תשמעו אל־דברי הנבאים האמרים אליכם לאמר לא תעבדו את־מלך בבל כי שקר הם נבאים לכם׃ 
24O 027:015 כי לא שלחתים נאם־יהוה והם נבאים בשמי לשקר למען הדיחי אתכם ואבדתם אתם והנבאים הנבאים לכם׃ 
24O 027:016 ואל־הכהנים ואל־כל־העם הזה דברתי לאמר כה אמר יהוה אל־תשמעו אל־דברי נביאיכם הנבאים לכם לאמר הנה כלי בית־יהוה מושבים מבבלה עתה מהרה כי שקר המה נבאים לכם׃ 
24O 027:017 אל־תשמעו אליהם עבדו את־מלך־בבל וחיו למה תהיה העיר הזאת חרבה׃ 
24O 027:018 ואם־נבאים הם ואם־יש דבר־יהוה אתם יפגעו־נא ביהוה צבאות לבלתי־באו הכלים ׀ הנותרים בבית־יהוה ובית מלך יהודה ובירושלם בבלה׃  פ 
24O 027:019 כי כה אמר יהוה צבאות אל־העמדים ועל־הים ועל־המכנות ועל יתר הכלים הנותרים בעיר הזאת׃ 
24O 027:020 אשר לא־לקחם נבוכדנאצר מלך בבל בגלותו את־ [יכוניה כ] (יכניה  ק) בן־יהויקים מלך־יהודה מירושלם בבלה ואת כל־חרי יהודה וירושלם׃    ס 
24O 027:021 כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל על־הכלים הנותרים בית יהוה ובית מלך־יהודה וירושלם׃ 
24O 027:022 בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אתם נאם־יהוה והעליתים והשיבתים אל־המקום הזה׃  פ 
24O 028:001 ויהי ׀ בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיה מלך־יהודה [בשנת כ] (בשנה ק) הרבעית בחדש החמישי אמר אלי חנניה בן־עזור הנביא אשר מגבעון בבית יהוה לעיני הכהנים וכל־העם לאמר׃ 
24O 028:002 כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל לאמר שברתי את־על מלך בבל׃ 
24O 028:003 בעוד ׀ שנתים ימים אני משיב אל־המקום הזה את־כל־כלי בית יהוה אשר לקח נבוכדנאצר  מלך־בבל מן־המקום הזה ויביאם בבל׃ 
24O 028:004 ואת־יכניה בן־יהויקים מלך־יהודה ואת־כל־גלות יהודה הבאים בבלה אני משיב אל־המקום הזה נאם־יהוה כי אשבר את־על מלך בבל׃ 
24O 028:005 ויאמר ירמיה הנביא אל־חנניה הנביא לעיני הכהנים ולעיני כל־העם העמדים בבית יהוה׃ 
24O 028:006 ויאמר ירמיה הנביא אמן כן יעשה יהוה יקם יהוה את־דבריך אשר נבאת להשיב כלי בית־יהוה וכל־הגולה מבבל אל־המקום הזה׃ 
24O 028:007 אך־שמע־נא הדבר הזה אשר אנכי דבר באזניך ובאזני כל־העם׃ 
24O 028:008 הנביאים אשר היו לפני ולפניך מן־העולם וינבאו אל־ארצות רבות ועל־ממלכות גדלות למלחמה ולרעה ולדבר׃ 
24O 028:009 הנביא אשר ינבא לשלום בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר־שלחו יהוה באמת׃ 
24O 028:010 ויקח חנניה הנביא את־המוטה מעל צואר ירמיה הנביא וישברהו׃ 
24O 028:011 ויאמר חנניה לעיני כל־העם לאמר כה אמר יהוה ככה אשבר את־על ׀ נבכדנאצר מלך־בבל בעוד שנתים ימים מעל־צואר כל־הגוים וילך ירמיה הנביא לדרכו׃  פ 
24O 028:012 ויהי דבר־יהוה אל־ירמיה אחרי שבור חנניה הנביא את־המוטה מעל צואר ירמיה הנביא לאמר׃ 
24O 028:013 הלוך ואמרת אל־חנניה לאמר כה אמר יהוה מוטת עץ שברת ועשית תחתיהן מטות ברזל׃ 
24O 028:014 כי כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל על ברזל נתתי על־צואר ׀ כל־הגוים האלה לעבד את־נבכדנאצר מלך־בבל ועבדהו וגם את־חית השדה נתתי לו׃ 
24O 028:015 ויאמר ירמיה הנביא אל־חנניה הנביא שמע־נא חנניה לא־שלחך יהוה ואתה הבטחת את־העם הזה על־שקר׃ 
24O 028:016 לכן כה אמר יהוה הנני משלחך מעל פני האדמה השנה אתה מת כי־סרה דברת אל־יהוה׃ 
24O 028:017 וימת חנניה הנביא בשנה ההיא בחדש השביעי׃  פ 
24O 029:001 ואלה דברי הספר אשר שלח ירמיה הנביא מירושלם אל־יתר זקני הגולה ואל־הכהנים ואל־הנביאים ואל־כל־העם אשר הגלה נבוכדנאצר מירושלם בבלה׃ 
24O 029:002 אחרי צאת יכניה־המלך והגבירה והסריסים שרי יהודה וירושלם והחרש והמסגר מירושלם׃ 
24O 029:003 ביד אלעשה בן־שפן וגמריה בן־חלקיה אשר שלח צדקיה מלך־יהודה אל־נבוכדנאצר מלך בבל בבלה לאמר׃    ס 
24O 029:004 כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל לכל־הגולה אשר־הגליתי מירושלם בבלה׃ 
24O 029:005 בנו בתים ושבו ונטעו גנות ואכלו את־פרין׃ 
24O 029:006 קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת־בנותיכם תנו לאנשים ותלדנה בנים ובנות ורבו־שם ואל־תמעטו׃ 
24O 029:007 ודרשו את־שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל־יהוה כי בשלומה יהיה לכם שלום׃  פ 
24O 029:008 כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל אל־ישיאו לכם נביאיכם אשר־בקרבכם וקסמיכם ואל־תשמעו אל־חלמתיכם אשר אתם מחלמים׃ 
24O 029:009 כי בשקר הם נבאים לכם בשמי לא שלחתים נאם־יהוה׃    ס 
24O 029:010 כי־כה אמר יהוה כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם והקמתי עליכם את־דברי הטוב להשיב אתכם אל־המקום הזה׃ 
24O 029:011 כי אנכי ידעתי את־המחשבת אשר אנכי חשב עליכם נאם־יהוה מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה׃ 
24O 029:012 וקראתם אתי והלכתם והתפללתם אלי ושמעתי אליכם׃ 
24O 029:013 ובקשתם אתי ומצאתם כי תדרשני בכל־לבבכם׃ 
24O 029:014 ונמצאתי לכם נאם־יהוה ושבתי את־ [שביתכם כ] (שבותכם ק) וקבצתי אתכם מכל־הגוים ומכל־המקומות אשר הדחתי אתכם שם נאם־יהוה והשבתי אתכם אל־המקום אשר־הגליתי אתכם משם׃ 
24O 029:015 כי אמרתם הקים לנו יהוה נבאים בבלה׃    ס 
24O 029:016 כי־כה ׀ אמר יהוה אל־המלך היושב אל־כסא דוד ואל־כל־העם היושב בעיר הזאת אחיכם אשר לא־יצאו אתכם בגולה׃ 
24O 029:017 כה אמר יהוה צבאות הנני משלח בם את־החרב את־הרעב ואת־הדבר ונתתי אותם כתאנים השערים אשר לא־תאכלנה מרע׃ 
24O 029:018 ורדפתי אחריהם בחרב ברעב ובדבר ונתתים [לזועה כ] (לזעוה ק) לכל ׀ ממלכות הארץ לאלה ולשמה ולשרקה ולחרפה בכל־הגוים אשר־הדחתים שם׃ 
24O 029:019 תחת אשר־לא־שמעו אל־דברי נאם־יהוה אשר שלחתי אליהם את־עבדי הנבאים השכם ושלח ולא שמעתם נאם־יהוה׃ 
24O 029:020 ואתם שמעו דבר־יהוה כל־הגולה אשר־שלחתי מירושלם בבלה׃    ס 
24O 029:021 כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל אל־אחאב בן־קוליה ואל־צדקיהו בן־מעשיה הנבאים לכם בשמי שקר הנני ׀ נתן אתם ביד נבוכדראצר מלך־בבל והכם לעיניכם׃ 
24O 029:022 ולקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמר ישמך יהוה כצדקיהו וכאחב אשר־קלם מלך־בבל באש׃ 
24O 029:023 יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את־נשי רעיהם וידברו דבר בשמי שקר אשר לוא צויתם ואנכי [הוידע כ] (היודע ק) ועד נאם־יהוה׃    ס 
24O 029:024 ואל־שמעיהו הנחלמי תאמר לאמר׃ 
24O 029:025 כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל לאמר יען אשר אתה שלחת בשמכה ספרים אל־כל־העם אשר בירושלם ואל־צפניה בן־מעשיה הכהן ואל כל־הכהנים לאמר׃ 
24O 029:026 יהוה נתנך כהן תחת יהוידע הכהן להיות פקדים בית יהוה לכל־איש משגע ומתנבא ונתתה אתו אל־המהפכת ואל־הצינק׃ 
24O 029:027 ועתה למה לא גערת בירמיהו הענתתי המתנבא לכם׃ 
24O 029:028 כי על־כן שלח אלינו בבל לאמר ארכה היא בנו בתים ושבו ונטעו גנות ואכלו את־פריהן׃ 
24O 029:029 ויקרא צפניה הכהן את־הספר הזה באזני ירמיהו הנביא׃  פ 
24O 029:030 ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו לאמר׃ 
24O 029:031 שלח על־כל־הגולה לאמר כה אמר יהוה אל־שמעיה הנחלמי יען אשר נבא לכם שמעיה ואני לא שלחתיו ויבטח אתכם על־שקר׃ 
24O 029:032 לכן כה־אמר יהוה הנני פקד על־שמעיה הנחלמי ועל־זרעו לא־יהיה לו איש ׀ יושב ׀ בתוך־העם הזה ולא־יראה בטוב אשר־אני עשה־לעמי נאם־יהוה כי־סרה דבר על־יהוה׃    ס 
24O 030:001 הדבר אשר היה אל־ירמיהו מאת יהוה לאמר׃ 
24O 030:002 כה־אמר יהוה אלהי ישראל לאמר כתב־לך את כל־הדברים אשר־דברתי אליך אל־ספר׃ 
24O 030:003 כי הנה ימים באים נאם־יהוה ושבתי את־שבות עמי ישראל ויהודה אמר יהוה והשבתים אל־הארץ אשר־נתתי לאבותם וירשוה׃  פ 
24O 030:004 ואלה הדברים אשר דבר יהוה אל־ישראל ואל־יהודה׃ 
24O 030:005 כי־כה אמר יהוה קול חרדה שמענו פחד ואין שלום׃ 
24O 030:006 שאלו־נא וראו אם־ילד זכר מדוע ראיתי כל־גבר ידיו על־חלציו כיולדה ונהפכו כל־פנים לירקון׃ 
24O 030:007 הוי כי גדול היום ההוא מאין כמהו ועת־צרה היא ליעקב וממנה יושע׃ 
24O 030:008 והיה ביום ההוא נאם ׀ יהוה צבאות אשבר עלו מעל צוארך ומוסרותיך אנתק ולא־יעבדו־בו עוד זרים׃ 
24O 030:009 ועבדו את יהוה אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם׃    ס 
24O 030:010 ואתה אל־תירא עבדי יעקב נאם־יהוה ואל־תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת־זרעך מארץ שבים ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד׃ 
24O 030:011 כי־אתך אני נאם־יהוה להושיעך כי אעשה כלה בכל־הגוים ׀ אשר הפצותיך שם אך אתך לא־אעשה כלה ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך׃  פ 
24O 030:012 כי כה אמר יהוה אנוש לשברך נחלה מכתך׃ 
24O 030:013 אין־דן דינך למזור רפאות תעלה אין לך׃ 
24O 030:014 כל־מאהביך שכחוך אותך לא ידרשו כי מכת אויב הכיתיך מוסר אכזרי על רב עונך עצמו חטאתיך׃ 
24O 030:015 מה־תזעק על־שברך אנוש מכאבך על ׀ רב עונך עצמו חטאתיך עשיתי אלה לך׃ 
24O 030:016 לכן כל־אכליך יאכלו וכל־צריך כלם בשבי ילכו והיו שאסיך למשסה וכל־בזזיך אתן לבז׃ 
24O 030:017 כי אעלה ארכה לך וממכותיך ארפאך נאם־יהוה כי נדחה קראו לך ציון היא דרש אין לה׃    ס 
24O 030:018 כה ׀ אמר יהוה הנני־שב שבות אהלי יעקוב ומשכנתיו ארחם ונבנתה עיר על־תלה וארמון על־משפטו ישב׃ 
24O 030:019 ויצא מהם תודה וקול משחקים והרבתים ולא ימעטו והכבדתים ולא יצערו׃ 
24O 030:020 והיו בניו כקדם ועדתו לפני תכון ופקדתי על כל־לחציו׃ 
24O 030:021 והיה אדירו ממנו ומשלו מקרבו יצא והקרבתיו ונגש אלי כי מי הוא־זה ערב את־לבו לגשת אלי נאם־יהוה׃ 
24O 030:022 והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים׃    ס 
24O 030:023 הנה ׀ סערת יהוה חמה יצאה סער מתגורר על ראש רשעים יחול׃ 
24O 030:024 לא ישוב חרון אף־יהוה עד־עשתו ועד־הקימו מזמות לבו באחרית הימים תתבוננו בה׃ 
24O 031:001 בעת ההיא נאם־יהוה אהיה לאלהים לכל משפחות ישראל והמה יהיו־לי לעם׃    ס 
24O 031:002 כה אמר יהוה מצא חן במדבר עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל׃ 
24O 031:003 מרחוק יהוה נראה לי ואהבת עולם אהבתיך על־כן משכתיך חסד׃ 
24O 031:004 עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל עוד תעדי תפיך ויצאת במחול משחקים׃ 
24O 031:005 עוד תטעי כרמים בהרי שמרון נטעו נטעים וחללו׃ 
24O 031:006 כי יש־יום קראו נצרים בהר אפרים קומו ונעלה ציון אל־יהוה אלהינו׃  פ 
24O 031:007 כי־כה ׀ אמר יהוה רנו ליעקב שמחה וצהלו בראש הגוים השמיעו הללו ואמרו הושע יהוה את־עמך את שארית ישראל׃ 
24O 031:008 הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי־ארץ בם עור ופסח הרה וילדת יחדו קהל גדול ישובו הנה׃ 
24O 031:009 בבכי יבאו ובתחנונים אובילם אוליכם אל־נחלי מים בדרך ישר לא יכשלו בה כי־הייתי לישראל לאב ואפרים בכרי הוא׃    ס 
24O 031:010 שמעו דבר־יהוה גוים והגידו באיים ממרחק ואמרו מזרה ישראל יקבצנו ושמרו כרעה עדרו׃ 
24O 031:011 כי־פדה יהוה את־יעקב וגאלו מיד חזק ממנו׃ 
24O 031:012 ובאו ורננו במרום־ציון ונהרו אל־טוב יהוה על־דגן ועל־תירש ועל־יצהר ועל־בני־צאן ובקר והיתה נפשם כגן רוה ולא־יוסיפו לדאבה עוד׃ 
24O 031:013 אז תשמח בתולה במחול ובחרים וזקנים יחדו והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם׃ 
24O 031:014 ורויתי נפש הכהנים דשן ועמי את־טובי ישבעו נאם־יהוה׃    ס 
24O 031:015 כה ׀ אמר יהוה קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על־בניה מאנה להנחם על־בניה כי איננו׃    ס 
24O 031:016 כה ׀ אמר יהוה מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעלתך נאם־יהוה ושבו מארץ אויב׃ 
24O 031:017 ויש־תקוה לאחריתך נאם־יהוה ושבו בנים לגבולם׃    ס 
24O 031:018 שמוע שמעתי אפרים מתנודד יסרתני ואוסר כעגל לא למד השיבני ואשובה כי אתה יהוה אלהי׃ 
24O 031:019 כי־אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על־ירך בשתי וגם־נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי׃ 
24O 031:020 הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשעים כי־מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד על־כן המו מעי לו רחם א‍רחמנו נאם־יהוה׃    ס 
24O 031:021 הציבי לך צינים שמי לך תמרורים שתי לבך למסלה דרך [הלכתי כ] (הלכת ק) ובי בתולת ישראל שבי אל־עריך אלה׃ 
24O 031:022 עד־מתי תתחמקין הבת השובבה כי־ברא יהוה חדשה בארץ נקבה תסובב גבר׃    ס 
24O 031:023 כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל עוד יאמרו את־הדבר הזה בארץ יהודה ובעריו בשובי את־שבותם יברכך יהוה נוה־צדק הר הקדש׃ 
24O 031:024 וישבו בה יהודה וכל־עריו יחדו אכרים ונסעו בעדר׃ 
24O 031:025 כי הרויתי נפש עיפה וכל־נפש דאבה מלאתי׃ 
24O 031:026 על־זאת הקיצתי ואראה ושנתי ערבה לי׃    ס 
24O 031:027 הנה ימים באים נאם־יהוה וזרעתי את־בית ישראל ואת־בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה׃ 
24O 031:028 והיה כאשר שקדתי עליהם לנתוש ולנתוץ ולהרס ולהאביד ולהרע כן אשקד עליהם לבנות ולנטוע נאם־יהוה׃ 
24O 031:029 בימים ההם לא־יאמרו עוד אבות אכלו בסר ושני בנים תקהינה׃ 
24O 031:030 כי אם־איש בעונו ימות כל־האדם האכל הבסר תקהינה שניו׃    ס 
24O 031:031 הנה ימים באים נאם־יהוה וכרתי את־בית ישראל ואת־בית יהודה ברית חדשה׃ 
24O 031:032 לא כברית אשר כרתי את־אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר־המה הפרו את־בריתי ואנכי בעלתי בם נאם־יהוה׃ 
24O 031:033 כי זאת הברית אשר אכרת את־בית ישראל אחרי הימים ההם נאם־יהוה נתתי את־תורתי בקרבם ועל־לבם אכתבנה והייתי להם לאלהים והמה יהיו־לי לעם׃ 
24O 031:034 ולא ילמדו עוד איש את־רעהו ואיש את־אחיו לאמר דעו את־יהוה כי־כולם ידעו אותי למקטנם ועד־גדולם נאם־יהוה כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכר־עוד׃    ס 
24O 031:035 כה ׀ אמר יהוה נתן שמש לאור יומם חקת ירח וכוכבים לאור לילה רגע הים ויהמו גליו יהוה צבאות שמו׃ 
24O 031:036 אם־ימשו החקים האלה מלפני נאם־יהוה גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל־הימים׃    ס 
24O 031:037 כה ׀ אמר יהוה אם־ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי־ארץ למטה גם־אני אמאס בכל־זרע ישראל על־כל־אשר עשו נאם־יהוה׃    ס 
24O 031:038 הנה ימים (באים  ק) נאם־יהוה ונבנתה העיר ליהוה ממגדל חננאל שער הפנה׃ 
24O 031:039 ויצא עוד [קוה כ] (קו ק) המדה נגדו על גבעת גרב ונסב געתה׃ 
24O 031:040 וכל־העמק הפגרים ׀ והדשן וכל־ [השרמות כ] (השדמות ק) עד־נחל קדרון עד־פנת שער הסוסים מזרחה קדש ליהוה לא־ינתש ולא־יהרס עוד לעולם׃    ס 
24O 032:001 הדבר אשר־היה אל־ירמיהו מאת יהוה [בשנת כ] (בשנה ק) העשרית לצדקיהו מלך יהודה היא השנה שמנה־עשרה שנה לנבוכדראצר׃ 
24O 032:002 ואז חיל מלך בבל צרים על־ירושלם וירמיהו הנביא היה כלוא בחצר המטרה אשר בית־מלך יהודה׃ 
24O 032:003 אשר כלאו צדקיהו מלך־יהודה לאמר מדוע אתה נבא לאמר כה אמר יהוה הנני נתן את־העיר הזאת ביד מלך־בבל ולכדה׃ 
24O 032:004 וצדקיהו מלך יהודה לא ימלט מיד הכשדים כי הנתן ינתן ביד מלך־בבל ודבר־פיו עם־פיו ועיניו את־ [עינו כ] (עיניו ק) תראינה׃ 
24O 032:005 ובבל יולך את־צדקיהו ושם יהיה עד־פקדי אתו נאם־יהוה כי תלחמו את־הכשדים לא תצליחו׃  פ 
24O 032:006 ויאמר ירמיהו היה דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
24O 032:007 הנה חנמאל בן־שלם דדך בא אליך לאמר קנה לך את־שדי אשר בענתות כי לך משפט הגאלה לקנות׃ 
24O 032:008 ויבא אלי חנמאל בן־דדי כדבר יהוה אל־חצר המטרה ויאמר אלי קנה נא את־שדי אשר־בענתות אשר ׀ בארץ בנימין כי־לך משפט הירשה ולך הגאלה קנה־לך ואדע כי דבר־יהוה הוא׃ 
24O 032:009 ואקנה את־השדה מאת חנמאל בן־דדי אשר בענתות ואשקלה־לו את־הכסף שבעה שקלים ועשרה הכסף׃ 
24O 032:010 ואכתב בספר ואחתם ואעד עדים ואשקל הכסף במאזנים׃ 
24O 032:011 ואקח את־ספר המקנה את־החתום המצוה והחקים ואת־הגלוי׃ 
24O 032:012 ואתן את־הספר המקנה אל־ברוך בן־נריה בן־מחסיה לעיני חנמאל דדי ולעיני העדים הכתבים בספר המקנה לעיני כל־היהודים הישבים בחצר המטרה׃ 
24O 032:013 ואצוה את  ברוך לעיניהם לאמר׃ 
24O 032:014 כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל לקוח את־הספרים האלה את ספר המקנה הזה ואת החתום ואת ספר הגלוי הזה ונתתם בכלי־חרש למען יעמדו ימים רבים׃    ס 
24O 032:015 כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת׃  פ 
24O 032:016 ואתפלל אל־יהוה אחרי תתי את־ספר המקנה אל־ברוך בן־נריה לאמר׃ 
24O 032:017 אהה אדני יהוה הנה ׀ אתה עשית את־השמים ואת־הארץ בכחך הגדול ובזרעך הנטויה לא־יפלא ממך כל־דבר׃ 
24O 032:018 עשה חסד לאלפים ומשלם עון אבות אל־חיק בניהם אחריהם האל הגדול הגבור יהוה צבאות שמו׃ 
24O 032:019 גדל העצה ורב העליליה אשר־עיניך פקחות על־כל־דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו׃ 
24O 032:020 אשרש־מת אתות ומפתים בארץ־מצרים עד־היום הזה ובישראל ובאדם ותעשה־לך שם כיום הזה׃ 
24O 032:021 ותצא את־עמך את־ישראל מארץ מצרים באתות ובמופתים וביד חזקה ובאזרוע נטויה ובמורא גדול׃ 
24O 032:022 ותתן להם את־הארץ הזאת אשר־נשבעת לאבותם לתת להם ארץ זבת חלב ודבש׃ 
24O 032:023 ויבאו וירשו אתה ולא־שמעו בקולך [ובתרותך כ] (ובתורתך ק) לא־הלכו את כל־אשר צויתה להם לעשות לא עשו ותקרא אתם את כל־הרעה הזאת׃ 
24O 032:024 הנה הסללות באו העיר ללכדה והעיר נתנה ביד הכשדים הנלחמים עליה מפני החרב והרעב והדבר ואשר דברת היה והנך ראה׃ 
24O 032:025 ואתה אמרת אלי אדני יהוה קנה־לך השדה בכסף והעד עדים והעיר נתנה ביד הכשדים׃ 
24O 032:026 ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו לאמר׃ 
24O 032:027 הנה אני יהוה אלהי כל־בשר ה‍ממני יפלא כל־דבר׃ 
24O 032:028 לכן כה אמר יהוה הנני נתן את־העיר הזאת ביד הכשדים וביד נבוכדראצר מלך־בבל ולכדה׃ 
24O 032:029 ובאו הכשדים הנלחמים על־העיר הזאת והציתו את־העיר הזאת באש ושרפוה ואת הבתים אשר קטרו על־גגותיהם לבעל והסכו נסכים לאלהים אחרים למען הכעסני׃ 
24O 032:030 כי־היו בני־ישראל ובני יהודה אך עשים הרע בעיני מנערתיהם כי בני־ישראל אך מכעסים אתי במעשה ידיהם נאם־יהוה׃ 
24O 032:031 כי על־אפי ועל־חמתי היתה לי העיר הזאת למן־היום אשר בנו אותה ועד היום הזה להסירה מעל פני׃ 
24O 032:032 על כל־רעת בני־ישראל ובני יהודה אשר עשו להכעסני המה מלכיהם שריהם כהניהם ונביאיהם ואיש יהודה וישבי ירושלם׃ 
24O 032:033 ויפנו אלי ערף ולא פנים ולמד אתם השכם ולמד ואינם שמעים לקחת מוסר׃ 
24O 032:034 וישימו שקוציהם בבית אשר־נקרא־שמי עליו לטמאו׃ 
24O 032:035 ויבנו את־במות הבעל אשר ׀ בגיא בן־הנם להעביר את־בניהם ואת־בנותיהם למלך אשר לא־צויתים ולא עלתה על־לבי לעשות התועבה הזאת למען [החטי כ] (החטיא ק) את־יהודה׃    ס 
24O 032:036 ועתה לכן כה־אמר יהוה אלהי ישראל אל־העיר הזאת אשר ׀ אתם אמרים נתנה ביד מלך־בבל בחרב וברעב ובדבר׃ 
24O 032:037 הנני מקבצם מכל־הארצות אשר הדחתים שם באפי ובחמתי ובקצף גדול והשבתים אל־המקום הזה והשבתים לבטח׃ 
24O 032:038 והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים׃ 
24O 032:039 ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי כל־הימים לטוב להם ולבניהם אחריהם׃ 
24O 032:040 וכרתי להם ברית עולם אשר לא־אשוב מאחריהם להיטיבי אותם ואת־יראתי אתן בלבבם לבלתי סור מעלי׃ 
24O 032:041 וששתי עליהם להטיב אותם ונטעתים בארץ הזאת באמת בכל־לבי ובכל־נפשי׃    ס 
24O 032:042 כי־כה אמר יהוה כאשר הבאתי אל־העם הזה את כל־הרעה הגדולה הזאת כן אנכי מביא עליהם את־כל־הטובה אשר אנכי דבר עליהם׃ 
24O 032:043 ונקנה השדה בארץ הזאת אשר ׀ אתם אמרים שממה היא מאין אדם ובהמה נתנה ביד הכשדים׃ 
24O 032:044 שדות בכסף יקנו וכתוב בספר ׀ וחתום והעד עדים בארץ בנימן ובסביבי ירושלם ובערי יהודה ובערי ההר ובערי השפלה ובערי הנגב כי־אשיב את־שבותם נאם־יהוה׃  פ 
24O 033:001 ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו שנית והוא עודנו עצור בחצר המטרה לאמר׃ 
24O 033:002 כה־אמר יהוה עשה יהוה יוצר אותה להכינה יהוה שמו׃ 
24O 033:003 קרא אלי ואענך ואגידה לך גדלות ובצרות לא ידעתם׃    ס 
24O 033:004 כי כה אמר יהוה אלהי ישראל על־בתי העיר הזאת ועל־בתי מלכי יהודה הנתצים אל־הסללות ואל־החרב׃ 
24O 033:005 באים להלחם את־הכשדים ולמלאם את־פגרי האדם אשר־הכיתי באפי ובחמתי ואשר הסתרתי פני מהעיר הזאת על כל־רעתם׃ 
24O 033:006 הנני מעלה־לה ארכה ומרפא ורפאתים וגליתי להם עתרת שלום ואמת׃ 
24O 033:007 והשבתי את־שבות יהודה ואת שבות ישראל ובנתים כבראשנה׃ 
24O 033:008 וטהרתים מכל־עונם אשר חטאו־לי וסלחתי [לכול־ כ] (לכל־עונותיהם ק) אשר חטאו־לי ואשר פשעו בי׃ 
24O 033:009 והיתה לי לשם ששון לתהלה ולתפארת לכל גויי הארץ אשר ישמעו את־כל־הטובה אשר אנכי עשה אתם ופחדו ורגזו על כל־הטובה ועל כל־השלום אשר אנכי עשה לה׃    ס 
24O 033:010 כה ׀ אמר יהוה עוד ישמע במקום־הזה אשר אתם אמרים חרב הוא מאין אדם ומאין בהמה בערי יהודה ובחצות ירושלם הנשמות מאין אדם ומאין יושב ומאין בהמה׃ 
24O 033:011 קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אמרים הודו את־יהוה צבאות כי־טוב יהוה כי־לעולם חסדו מבאים תודה בית יהוה כי־אשיב את־שבות־הארץ כבראשנה אמר יהוה׃    ס 
24O 033:012 כה־אמר יהוה צבאות עוד יהיה ׀ במקום הזה החרב מאין־אדם ועד־בהמה ובכל־עריו נוה רעים מרבצים צאן׃ 
24O 033:013 בערי ההר בערי השפלה ובערי הנגב ובארץ בנימן ובסביבי ירושלם ובערי יהודה עד תעברנה הצאן על־ידי מונה אמר יהוה׃    ס 
24O 033:014 הנה ימים באים נאם־יהוה והקמתי את־הדבר הטוב אשר דברתי אל־בית ישראל ועל־בית יהודה׃ 
24O 033:015 בימים ההם ובעת ההיא אצמיח לדוד צמח צדקה ועשה משפט וצדקה בארץ׃ 
24O 033:016 בימים ההם תושע יהודה וירושלם תשכון לבטח וזה אשר־יקרא־לה יהוה ׀ צדקנו׃    ס 
24O 033:017 כי־כה אמר יהוה לא־יכרת לדוד איש ישב על־כסא בית־ישראל׃ 
24O 033:018 ולכהנים הלוים לא־יכרת איש מלפני מעלה עולה ומקטיר מנחה ועשה־זבח  כל־הימים׃    ס 
24O 033:019 ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו לאמור׃ 
24O 033:020 כה אמר יהוה אם־תפרו את־בריתי היום ואת־בריתי הלילה ולבלתי היות יומם־ולילה בעתם׃ 
24O 033:021 גם־בריתי תפר את־דוד עבדי מהיות־לו בן מלך על־כסאו ואת־הלוים הכהנים משרתי׃ 
24O 033:022 אשר לא־יספר צבא השמים ולא ימד חול הים כן ארבה את־זרע דוד עבדי ואת־הלוים משרתי אתי׃    ס 
24O 033:023 ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו לאמר׃ 
24O 033:024 הלוא ראית מה־העם הזה דברו לאמר שתי המשפחות אשר בחר יהוה בהם וימאסם ואת־עמי ינאצון מהיות עוד גוי לפניהם׃    ס 
24O 033:025 כה אמר יהוה אם־לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא־שמתי׃ 
24O 033:026 גם־זרע יעקוב ודוד עבדי אמאס מקחת מזרעו משלים אל־זרע אברהם ישחק ויעקב כי־ [אשוב כ] (אשיב ק) את־שבותם ורחמתים׃    ס 
24O 034:001 הדבר אשר־היה אל־ירמיהו מאת יהוה ונבוכדראצר מלך־בבל ׀ וכל־חילו וכל־ממלכות ארץ ממשלת ידו וכל־העמים נלחמים על־ירושלם ועל־כל־עריה לאמר׃ 
24O 034:002 כה־אמר יהוה אלהי ישראל הלך ואמרת אל־צדקיהו מלך יהודה ואמרת אליו כה אמר יהוה הנני נתן את־העיר הזאת ביד מלך־בבל ושרפה באש׃ 
24O 034:003 ואתה לא תמלט מידו כי תפש תתפש ובידו תנתן ועיניך את־עיני מלך־בבל תראינה ופיהו את־פיך ידבר ובבל תבוא׃ 
24O 034:004 אך שמע דבר־יהוה צדקיהו מלך יהודה כה־אמר יהוה עליך לא תמות בחרב׃ 
24O 034:005 בשלום תמות וכמשרפות אבותיך המלכים הראשנים אשר־היו לפניך כן ישרפו־לך והוי אדון יספדו־לך כי־דבר אני־דברתי נאם־יהוה׃    ס 
24O 034:006 וידבר ירמיהו הנביא אל־צדקיהו מלך יהודה את כל־הדברים האלה בירושלם׃ 
24O 034:007 וחיל מלך־בבל נלחמים על־ירושלם ועל כל־ערי יהודה הנותרות אל־לכיש ואל־עזקה כי הנה נשארו בערי יהודה ערי מבצר׃  פ 
24O 034:008 הדבר אשר־היה אל־ירמיהו מאת יהוה אחרי כרת המלך צדקיהו ברית את־כל־העם אשר בירושלם לקרא להם דרור׃ 
24O 034:009 לשלח איש את־עבדו ואיש את־שפחתו העברי והעבריה חפשים לבלתי עבד־בם ביהודי אחיהו איש׃ 
24O 034:010 וישמעו כל־השרים וכל־העם אשר־באו בברית לשלח איש את־עבדו ואיש את־שפחתו חפשים לבלתי עבד־בם עוד וישמעו וישלחו׃ 
24O 034:011 וישובו אחרי־כן וישבו את־העבדים ואת־השפחות אשר שלחו חפשים [ויכבישום כ] (ויכבשום ק) לעבדים ולשפחות׃    ס 
24O 034:012 ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו מאת יהוה לאמר׃ 
24O 034:013 כה־אמר יהוה אלהי ישראל אנכי כרתי ברית את־אבותיכם ביום הוצאי אותם מארץ מצרים מבית עבדים לאמר׃ 
24O 034:014 מקץ שבע שנים תשלחו איש את־אחיו העברי אשר־ימכר לך ועבדך שש שנים ושלחתו חפשי מעמך ולא־שמעו אבותיכם אלי ולא הטו את־אזנם׃ 
24O 034:015 ותשבו אתם היום ותעשו את־הישר בעיני לקרא דרור איש לרעהו ותכרתו ברית לפני בבית אשר־נקרא שמי עליו׃ 
24O 034:016 ותשבו ותחללו את־שמי ותשבו איש את־עבדו ואיש את־שפחתו אשר־שלחתם חפשים לנפשם ותכבשו אתם להיות לכם לעבדים ולשפחות׃    ס 
24O 034:017 לכן כה־אמר יהוה אתם לא־שמעתם אלי לקרא דרור איש לאחיו ואיש לרעהו הנני קרא לכם דרור נאם־יהוה אל־החרב אל־הדבר ואל־הרעב ונתתי אתכם [לזועה כ] (לזעוה ק) לכל ממלכות הארץ׃ 
24O 034:018 ונתתי את־האנשים העברים את־ברתי אשר לא־הקימו את־דברי הברית אשר כרתו לפני העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו׃ 
24O 034:019 שרי יהודה ושרי ירושלם הסרסים והכהנים וכל עם הארץ העברים בין בתרי העגל׃ 
24O 034:020 ונתתי אותם ביד איביהם וביד מבקשי נפשם והיתה נבלתם למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ׃ 
24O 034:021 ואת־צדקיהו מלך־יהודה ואת־שריו אתן ביד איביהם וביד מבקשי נפשם וביד חיל מלך בבל העלים מעליכם׃ 
24O 034:022 הנני מצוה נאם־יהוה והשבתים אל־העיר הזאת ונלחמו עליה ולכדוה ושרפה באש ואת־ערי יהודה אתן שממה מאין ישב׃  פ 
24O 035:001 הדבר אשר־היה אל־ירמיהו מאת יהוה בימי יהויקים בן־יאשיהו מלך יהודה לאמר׃ 
24O 035:002 הלוך אל־בית הרכבים ודברת אותם והבאותם בית יהוה אל־אחת הלשכות והשקית אותם יין׃ 
24O 035:003 ואקח את־יאזניה בן־ירמיהו בן־חבצניה ואת־אחיו ואת־כל־בניו ואת כל־בית הרכבים׃ 
24O 035:004 ואבא אתם בית יהוה אל־לשכת בני חנן בן־יגדליהו איש האלהים אשר־אצל לשכת השרים אשר ממעל ללשכת מעשיהו בן־שלם שמר הסף׃ 
24O 035:005 ואתן לפני ׀ בני בית־הרכבים גבעים מלאים יין וכסות ואמר אליהם שתו־יין׃ 
24O 035:006 ויאמרו לא נשתה־יין כי יונדב בן־רכב אבינו צוה עלינו לאמר לא תשתו־יין אתם ובניכם עד־עולם׃ 
24O 035:007 ובית לא־תבנו וזרע לא־תזרעו וכרם לא־תטעו ולא יהיה לכם כי באהלים תשבו כל־ימיכם למען תחיו ימים רבים על־פני האדמה אשר אתם גרים שם׃ 
24O 035:008 ונשמע בקול יהונדב בן־רכב אבינו לכל אשר צונו לבלתי שתות־יין כל־ימינו אנחנו נשינו בנינו ובנתינו׃ 
24O 035:009 ולבלתי בנות בתים לשבתנו וכרם ושדה וזרע לא יהיה־לנו׃ 
24O 035:010 ונשב באהלים ונשמע ונעש ככל אשר־צונו יונדב אבינו׃ 
24O 035:011 ויהי בעלות נבוכדראצר מלך־בבל אל־הארץ ונאמר באו ונבוא ירושלם מפני חיל הכשדים ומפני חיל ארם ונשב בירושלם׃  פ 
24O 035:012 ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו לאמר׃ 
24O 035:013 כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הלך ואמרת לאיש יהודה וליושבי ירושלם הלוא תקחו מוסר לשמע אל־דברי נאם־יהוה׃ 
24O 035:014 הוקם את־דברי יהונדב בן־רכב אשר־צוה את־בניו לבלתי שתות־יין ולא שתו עד־היום הזה כי שמעו את מצות אביהם ואנכי דברתי אליכם השכם ודבר ולא שמעתם אלי׃ 
24O 035:015 ואשלח אליכם את־כל־עבדי הנבאים ׀ השכים ושלח ׀ לאמר שבו־נא איש מדרכו הרעה והיטיבו מעלליכם ואל־תלכו אחרי אלהים אחרים לעבדם ושבו אל־האדמה אשר־נתתי לכם ולאבתיכם ולא הטיתם את־אזנכם ולא שמעתם אלי׃ 
24O 035:016 כי הקימו בני יהונדב בן־רכב את־מצות אביהם אשר צום והעם הזה לא שמעו אלי׃    ס 
24O 035:017 לכן כה־אמר יהוה אלהי צבאות אלהי ישראל הנני מביא אל־יהודה ואל כל־יושבי ירושלם את כל־הרעה אשר דברתי עליהם יען דברתי אליהם ולא שמעו ואקרא להם ולא ענו׃ 
24O 035:018 ולבית הרכבים אמר ירמיהו כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל יען אשר שמעתם על־מצות יהונדב אביכם ותשמרו את־כל־מצותיו ותעשו ככל אשר־צוה אתכם׃    ס 
24O 035:019 לכן כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל לא־יכרת איש ליונדב בן־רכב עמד לפני כל־הימים׃  פ 
24O 036:001 ויהי בשנה הרביעת ליהויקים בן־יאשיהו מלך יהודה היה הדבר הזה אל־ירמיהו מאת יהוה לאמר׃ 
24O 036:002 קח־לך מגלת־ספר וכתבת אליה את כל־הדברים אשר־דברתי אליך על־ישראל ועל־יהודה ועל־כל־הגוים מיום דברתי אליך מימי יאשיהו ועד היום הזה׃ 
24O 036:003 אולי ישמעו בית יהודה את כל־הרעה אשר אנכי חשב לעשות להם למען ישובו איש מדרכו הרעה וסלחתי לעונם ולחטאתם׃    ס 
24O 036:004 ויקרא ירמיהו את־ברוך בן־נריה ויכתב ברוך מפי ירמיהו את כל־דברי יהוה אשר־דבר אליו על־מגלת־ספר׃ 
24O 036:005 ויצוה ירמיהו את־ברוך לאמר אני עצור לא אוכל לבוא בית יהוה׃ 
24O 036:006 ובאת אתה וקראת במגלה אשר־כתבת־מפי את־דברי יהוה באזני העם בית יהוה ביום צום וגם באזני כל־יהודה הבאים מעריהם תקראם׃ 
24O 036:007 אולי תפל תחנתם לפני יהוה וישבו איש מדרכו הרעה כי־גדול האף והחמה אשר־דבר יהוה אל־העם הזה׃ 
24O 036:008 ויעש ברוך בן־נריה ככל אשר־צוהו ירמיהו הנביא לקרא בספר דברי יהוה בית יהוה׃    ס 
24O 036:009 ויהי בשנה החמשית ליהויקים בן־יאשיהו מלך־יהודה בחדש התשעי קראו צום לפני יהוה כל־העם בירושלם וכל־העם הבאים מערי יהודה בירושלם׃ 
24O 036:010 ויקרא ברוך בספר את־דברי ירמיהו בית יהוה בלשכת גמריהו בן־שפן הספר בחצר העליון פתח שער בית־יהוה החדש באזני כל־העם׃ 
24O 036:011 וישמע מכיהו בן־גמריהו בן־שפן את־כל־דברי יהוה מעל הספר׃ 
24O 036:012 וירד בית־המלך על־לשכת הספר והנה־שם כל־השרים יושבים אלישמע הספר ודליהו בןש־מעיהו ואלנתן בן־עכבור וגמריהו בן־שפן וצדקיהו בן־חנניהו וכל־השרים׃ 
24O 036:013 ויגד להם מכיהו את כל־הדברים אשר שמע בקרא ברוך בספר באזני העם׃ 
24O 036:014 וישלחו כל־השרים אל־ברוך את־יהודי בן־נתניהו בן־שלמיהו בן־כושי לאמר המגלה אשר קראת בה באזני העם קחנה בידך ולך ויקח ברוך בן־נריהו את־המגלה בידו ויבא אליהם׃ 
24O 036:015 ויאמרו אליו שב נא וקראנה באזנינו ויקרא ברוך באזניהם׃ 
24O 036:016 ויהי כשמעם את־כל־הדברים פחדו איש אל־רעהו ויאמרו אל־ברוך הגיד נגיד למלך את כל־הדברים האלה׃ 
24O 036:017 ואת־ברוך שאלו לאמר הגד־נא לנו איך כתבת את־כל־הדברים האלה מפיו׃ 
24O 036:018 ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל־הדברים האלה ואני כתב על־הספר בדיו׃  פ 
24O 036:019 ויאמרו השרים אל־ברוך לך הסתר אתה וירמיהו ואיש אל־ידע איפה אתם׃ 
24O 036:020 ויבאו אל־המלך חצרה ואת־המגלה הפקדו בלשכת אלישמע הספר ויגידו באזני המלך את כל־הדברים׃ 
24O 036:021 וישלח המלך את־יהודי לקחת את־המגלה ויקחה מלשכת אלישמע הספר ויקראה יהודי באזני המלך ובאזני כל־השרים העמדים מעל המלך׃ 
24O 036:022 והמלך יושב בית החרף בחדש התשיעי ואת־האח לפניו מבערת׃ 
24O 036:023 ויהי ׀ כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה יקרעה בתער הספר והשלך אל־האש אשר אל־האח עד־תם כל־המגלה על־האש אשר על־האח׃ 
24O 036:024 ולא פחדו ולא קרעו את־בגדיהם המלך וכל־עבדיו השמעים את כל־הדברים האלה׃ 
24O 036:025 וגם אלנתן ודליהו וגמריהו הפגעו במלך לבלתי שרף את־המגלה ולא שמע אליהם׃ 
24O 036:026 ויצוה המלך את־ירחמאל בן־המלך ואת־שריהו בן־עזריאל ואת־שלמיהו בן־עבדאל לקחת את־ברוך הספר ואת ירמיהו הנביא ויסתרם יהוה׃    ס 
24O 036:027 ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו אחרי ׀ שרף המלך את־המגלה ואת־הדברים אשר כתב ברוך מפי ירמיהו לאמר׃ 
24O 036:028 שוב קח־לך מגלה אחרת וכתב עליה את כל־הדברים הראשנים אשר היו על־המגלה הראשנה אשר שרף יהויקים מלך־יהודה׃ 
24O 036:029 ועל־יהויקים מלך־יהודה תאמר כה אמר יהוה אתה שרפת את־המגלה הזאת לאמר מדוע כתבת עליה לאמר בא־יבוא מלך־בבל והשחית את־הארץ הזאת והשבית ממנה אדם ובהמה׃    ס 
24O 036:030 לכן כה־אמר יהוה על־יהויקים מלך יהודה לא־יהיה־לו יושב על־כסא דוד ונבלתו תהיה משלכת לחרב ביום ולקרח בלילה׃ 
24O 036:031 ופקדתי עליו ועל־זרעו ועל־עבדיו את־עונם והבאתי עליהם ועל־ישבי ירושלם ואל־איש יהודה את כל־הרעה אשר־דברתי אליהם ולא שמעו׃    ס 
24O 036:032 וירמיהו לקח ׀ מגלה אחרת ויתנה אל־ברוך בן־נריהו הספר ויכתב עליה מפי ירמיהו את כל־דברי הספר אשר שרף יהויקים מלך־יהודה באש ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה׃    ס 
24O 037:001 וימלך־מלך צדקיהו בן־יאשיהו תחת כניהו בן־יהויקים אשר המליך נבוכדראצר מלך־בבל בארץ יהודה׃ 
24O 037:002 ולא שמע הוא ועבדיו ועם הארץ אל־דברי יהוה אשר דבר ביד ירמיהו הנביא׃ 
24O 037:003 וישלח המלך צדקיהו את־יהוכל בן־שלמיה ואת־צפניהו בן־מעשיה הכהן אל־ירמיהו הנביא לאמר התפלל־נא בעדנו אל־יהוה אלהינו׃ 
24O 037:004 וירמיהו בא ויצא בתוך העם ולא־נתנו אתו בית [הכליא כ] (הכלוא׃ ק) 
24O 037:005 וחיל פרעה יצא ממצרים וישמעו הכשדים הצרים על־ירושלם את־שמעם ויעלו מעל ירושלם׃  פ 
24O 037:006 ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו הנביא לאמר׃ 
24O 037:007 כה־אמר יהוה אלהי ישראל כה תאמרו אל־מלך יהודה השלח אתכם אלי לדרשני הנה ׀ חיל פרעה היצא לכם לעזרה שב לארצו מצרים׃ 
24O 037:008 ושבו הכשדים ונלחמו על־העיר הזאת ולכדה ושרפה באש׃    ס 
24O 037:009 כה ׀ אמר יהוה אל־תשאו נפשתיכם לאמר הלך ילכו מעלינו הכשדים כי־לא ילכו׃ 
24O 037:010 כי אם־הכיתם כל־חיל כשדים הנלחמים אתכם ונשארו בם אנשים מדקרים איש באהלו יקומו ושרפו את־העיר הזאת באש׃ 
24O 037:011 והיה בהעלות חיל הכשדים מעל ירושלם מפני חיל פרעה׃    ס 
24O 037:012 ויצא ירמיהו מירושלם ללכת ארץ בנימן לחלק משם בתוך העם׃ 
24O 037:013 ויהי־הוא בשער בנימן ושם בעל פקדת ושמו יראייה בן־שלמיה בן־חנניה ויתפש את־ירמיהו הנביא לאמר אל־הכשדים אתה נפל׃ 
24O 037:014 ויאמר ירמיהו שקר אינני נפל על־הכשדים ולא שמע אליו ויתפש יראייה בירמיהו ויבאהו אל־השרים׃ 
24O 037:015 ויקצפו השרים על־ירמיהו והכו אתו ונתנו אותו בית האסור בית יהונתן הספר כי־אתו עשו לבית הכלא׃ 
24O 037:016 כי בא ירמיהו אל־בית הבור ואל־החניות וישב־שם ירמיהו ימים רבים׃  פ 
24O 037:017 וישלח המלך צדקיהו ויקחהו וישאלהו המלך בביתו בסתר ויאמר היש דבר מאת יהוה ויאמר ירמיהו יש ויאמר ביד מלך־בבל תנתן׃    ס 
24O 037:018 ויאמר ירמיהו אל־המלך צדקיהו מה חטאתי לך ולעבדיך ולעם הזה כי־נתתם אותי אל־בית הכלא׃ 
24O 037:019 [ואיו כ] (ואיה ק) נביאיכם אשר־נבאו לכם לאמר לא־יבא מלך־בבל עליכם ועל הארץ הזאת׃ 
24O 037:020 ועתה שמע־נא אדני המלך תפל־נא תחנתי לפניך ואל־תשבני בית יהונתן הספר ולא אמות שם׃ 
24O 037:021 ויצוה המלך צדקיהו ויפקדו את־ירמיהו בחצר המטרה ונתן לו ככר־לחם ליום מחוץ האפים עד־תם כל־הלחם מן־העיר וישב ירמיהו בחצר המטרה׃ 
24O 038:001 וישמע שפטיה בן־מתן וגדליהו בן־פשחור ויוכל בן־שלמיהו ופשחור בן־מלכיה את־הדברים אשר ירמיהו מדבר אל־כל־העם לאמר׃    ס 
24O 038:002 כה אמר יהוה הישב בעיר הזאת ימות בחרב ברעב ובדבר והיצא אל־הכשדים [יחיה כ] (וחיה ק) והיתה־לו נפשו לשלל וחי׃    ס 
24O 038:003 כה אמר יהוה הנתן תנתן העיר הזאת ביד חיל מלך־בבל ולכדה׃ 
24O 038:004 ויאמרו השרים אל־המלך יומת נא את־האיש הזה כי־על־כן הוא־מרפא את־ידי אנשי המלחמה הנשארים ׀ בעיר הזאת ואת ידי כל־העם לדבר אליהם כדברים האלה כי ׀ האיש הזה איננו דרש לשלום לעם הזה כי אם־לרעה׃ 
24O 038:005 ויאמר המלך צדקיהו הנה־הוא בידכם כי־אין המלך יוכל אתכם דבר׃ 
24O 038:006 ויקחו את־ירמיהו וישלכו אתו אל־הבור ׀ מלכיהו בן־המלך אשר בחצר המטרה וישלחו את־ירמיהו בחבלים ובבור אין־מים כי אם־טיט ויטבע ירמיהו בטיט׃    ס 
24O 038:007 וישמע עבד־מלך הכושי איש סריס והוא בבית המלך כי־נתנו את־ירמיהו אל־הבור והמלך יושב בשער בנימן׃ 
24O 038:008 ויצא עבד־מלך מבית המלך וידבר אל־המלך לאמר׃ 
24O 038:009 אדני המלך הרעו האנשים האלה את כל־אשר עשו לירמיהו הנביא את אשר־השליכו אל־הבור וימת תחתיו מפני הרעב כי אין הלחם עוד בעיר׃ 
24O 038:010 ויצוה המלך את עבד־מלך הכושי לאמר קח בידך מזה שלשים אנשים והעלית את־ירמיהו הנביא מן־הבור בטרם ימות׃ 
24O 038:011 ויקח ׀ עבד־מלך את־האנשים בידו ויבא בית־המלך אל־תחת האוצר ויקח משם בלוי [הסחבות כ] (סחבות ק) ובלוי מלחים וישלחם אל־ירמיהו אל־הבור בחבלים׃ 
24O 038:012 ויאמר עבד־מלך הכושי אל־ירמיהו שים נא בלואי הסחבות והמלחים תחת אצלות ידיך מתחת לחבלים ויעש ירמיהו כן׃ 
24O 038:013 וימשכו את־ירמיהו בחבלים ויעלו אתו מן־הבור וישב ירמיהו בחצר המטרה׃    ס 
24O 038:014 וישלח המלך צדקיהו ויקח את־ירמיהו הנביא אליו אל־מבוא השלישי אשר בבית יהוה ויאמר המלך אל־ירמיהו שאל אני אתך דבר אל־תכחד ממני דבר׃ 
24O 038:015 ויאמר ירמיהו אל־צדקיהו כי אגיד לך הלוא המת תמיתני וכי איעצך לא תשמע אלי׃ 
24O 038:016 וישבע המלך צדקיהו אל־ירמיהו בסתר לאמר חי־יהוה [את כ] אשר עשה־לנו את־הנפש הזאת אם־אמיתך ואם־אתנך ביד האנשים האלה אשר מבקשים את־נפשך׃    ס 
24O 038:017 ויאמר ירמיהו אל־צדקיהו כה־אמר יהוה אלהי צבאות אלהי ישראל אם־יצא תצא אל־שרי מלך־בבל וחיתה נפשך והעיר הזאת לא תשרף באש וחיתה אתה וביתך׃ 
24O 038:018 ואם לא־תצא אל־שרי מלך בבל ונתנה העיר הזאת ביד הכשדים ושרפוה באש ואתה לא־תמלט מידם׃    ס 
24O 038:019 ויאמר המלך צדקיהו אל־ירמיהו אני דאג את־היהודים אשר נפלו אל־הכשדים פן־יתנו אתי בידם והתעללו־בי׃  פ 
24O 038:020 ויאמר ירמיהו לא יתנו שמע־נא ׀ בקול יהוה לאשר אני דבר אליך וייטב לך ותחי נפשך׃ 
24O 038:021 ואם־מאן אתה לצאת זה הדבר אשר הראני יהוה׃ 
24O 038:022 והנה כל־הנשים אשר נשארו בבית מלך־יהודה מוצאות אל־שרי מלך בבל והנה אמרות הסיתוך ויכלו לך אנשי שלמך הטבעו בבץ רגלך נסגו אחור׃ 
24O 038:023 ואת־כל־נשיך ואת־בניך מוצאים אל־הכשדים ואתה לא־תמלט מידם כי ביד מלך־בבל תתפש ואת־העיר הזאת תשרף באש׃  פ 
24O 038:024 ויאמר צדקיהו אל־ירמיהו איש אל־ידע בדברים־האלה ולא תמות׃ 
24O 038:025 וכי־ישמעו השרים כי־דברתי אתך ובאו אליך ואמרו אליך  הגידה־נא לנו מה־דברת אל־המלך אל־תכחד ממנו ולא נמיתך ומה־דבר אליך המלך׃ 
24O 038:026 ואמרת אליהם מפיל־אני תחנתי לפני המלך לבלתי השיבני בית יהונתן למות שם׃  פ 
24O 038:027 ויבאו כל־השרים אל־ירמיהו וישאלו אתו ויגד להם ככל־הדברים האלה אשר צוה המלך ויחרשו ממנו כי לא־נשמע הדבר׃  פ 
24O 038:028 וישב ירמיהו בחצר המטרה עד־יום אשר־נלכדה ירושלם    ס   והיה כאשר נלכדה ירושלם׃  פ 
24O 039:001 בשנה התשעית לצדקיהו מלך־יהודה בחדש העשרי בא נבוכדראצר מלך־בבל וכל־חילו אל־ירושלם ויצרו עליה׃    ס 
24O 039:002 בעשתי־עשרה שנה לצדקיהו בחדש הרביעי בתשעה לחדש הבקעה העיר׃ 
24O 039:003 ויבאו כל שרי מלך־בבל וישבו בשער התוך נרגל שר־אצר סמגר־נבו שר־סכים רב־סריס נרגל שר־אצר רב־מג וכל־שארית שרי מלך בבל׃ 
24O 039:004 ויהי כאשר ראם צדקיהו מלך־יהודה וכל ׀ אנשי המלחמה ויברחו ויצאו לילה מן־העיר דרך גן המלך בשער בין החמתים ויצא דרך הערבה׃ 
24O 039:005 וירדפו חיל־כשדים אחריהם וישגו את־צדקיהו בערבות ירחו ויקחו אתו ויעלהו אל־נבוכדראצר מלך־בבל רבלתה בארץ חמת וידבר אתו משפטים׃ 
24O 039:006 וישחט מלך בבל את־בני צדקיהו ברבלה לעיניו ואת כל־חרי יהודה שחט מלך בבל׃ 
24O 039:007 ואת־עיני צדקיהו עור ויאסרהו בנחשתים לביא אתו בבלה׃ 
24O 039:008 ואת־בית המלך ואת־בית העם שרפו הכשדים באש ואת־חמות ירושלם נתצו׃ 
24O 039:009 ואת יתר העם הנשארים בעיר ואת־הנפלים אשר נפלו עליו ואת יתר העם הנשארים הגלה נבוזר־אדן  רב־טבחים בבל׃ 
24O 039:010 ומן־העם הדלים אשר אין־להם מאומה השאיר נבוזראדן רב־טבחים בארץ יהודה ויתן להם כרמים ויגבים ביום ההוא׃ 
24O 039:011 ויצו נבוכדראצר מלך־בבל על־ירמיהו ביד נבוזראדן רב־טבחים לאמר׃ 
24O 039:012 קחנו ועיניך שים עליו ואל־תעש לו מאומה רע כי [אם כ] כאשר ידבר אליך כן עשה עמו׃ 
24O 039:013 וישלח נבוזראדן רב־טבחים ונבושזבן  רב־סריס ונרגל שר־אצר רב־מג וכל רבי מלך־בבל׃ 
24O 039:014 וישלחו ויקחו את־ירמיהו מחצר המטרה ויתנו אתו אל־גדליהו בן־אחיקם בן־שפן להוצאהו אל־הבית וישב בתוך העם׃    ס 
24O 039:015 ואל־ירמיהו היה דבר־יהוה בהיתו עצור בחצר המטרה לאמר׃ 
24O 039:016 הלוך ואמרת לעבד־מלך  הכושי לאמר כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני [מבי כ] (מביא ק) את־דברי אל־העיר הזאת לרעה ולא לטובה והיו לפניך ביום ההוא׃ 
24O 039:017 והצלתיך ביום־ההוא נאם־יהוה ולא תנתן ביד האנשים אשר־אתה יגור מפניהם׃ 
24O 039:018 כי מלט אמלטך ובחרב לא תפל והיתה לך נפשך לשלל כי־בטחת בי נאם־יהוה׃    ס 
24O 040:001 הדבר אשר־היה אל־ירמיהו מאת יהוה אחר ׀ שלח אתו נבוזראדן רב־טבחים מן־הרמה בקחתו אתו והוא־אסור באזקים בתוך כל־גלות ירושלם ויהודה המגלים בבלה׃ 
24O 040:002 ויקח רב־טבחים לירמיהו ויאמר אליו יהוה אלהיך דבר את־הרעה הזאת אל־המקום הזה׃ 
24O 040:003 ויבא ויעש יהוה כאשר דבר כי־חטאתם ליהוה ולא־שמעתם בקולו והיה לכם [דבר כ] (הדבר ק) הזה׃ 
24O 040:004 ועתה הנה פתחתיך היום מן־האזקים אשר על־ידך אם־טוב בעיניך לבוא אתי בבל בא ואשים את־עיני עליך ואם־רע בעיניך לבוא־אתי בבל חדל ראה כל־הארץ לפניך אל־טוב ואל־הישר בעיניך ללכת שמה לך׃ 
24O 040:005 ועודנו לא־ישוב ושבה אל־גדליה בן־אחיקם בן־שפן אשר הפקיד מלך־בבל בערי יהודה ושב אתו בתוך העם או אל־כל־הישר בעיניך ללכת לך ויתן־לו רב־טבחים ארחה ומשאת וישלחהו׃ 
24O 040:006 ויבא ירמיהו אל־גדליה בן־אחיקם המצפתה וישב אתו בתוך העם הנשארים בארץ׃    ס 
24O 040:007 וישמעו כל־שרי החילים אשר בשדה המה ואנשיהם כי־הפקיד מלך־בבל את־גדליהו בן־אחיקם בארץ וכי ׀ הפקיד אתו אנשים ונשים וטף ומדלת הארץ מאשר לא־הגלו בבלה׃ 
24O 040:008 ויבאו אל־גדליה המצפתה וישמעאל בן־נתניהו ויוחנן ויונתן בני־קרח ושריה בן־תנחמת ובני ׀ [עופי כ] (עיפי ק) הנטפתי ויזניהו בן־המעכתי המה ואנשיהם׃ 
24O 040:009 וישבע להם גדליהו בן־אחיקם בן־שפן ולאנשיהם לאמר אל־תיראו מעבוד הכשדים שבו בארץ ועבדו את־מלך בבל וייטב לכם׃ 
24O 040:010 ואני הנני ישב במצפה לעמד לפני הכשדים אשר יבאו אלינו ואתם אספו יין וקיץ ושמן ושמו בכליכם ושבו בעריכם אשר־תפשתם׃ 
24O 040:011 וגם כל־היהודים אשר־במואב ׀ ובבני־עמון ובאדום ואשר בכל־הארצות שמעו כי־נתן מלך־בבל שארית ליהודה וכי הפקיד עליהם את־גדליהו בן־אחיקם בן־שפן׃ 
24O 040:012 וישבו כל־היהודים מכל־המקמות אשר נדחו־שם ויבאו ארץ־יהודה אל־גדליהו המצפתה ויאספו יין וקיץ הרבה מאד׃  פ 
24O 040:013 ויוחנן בן־קרח וכל־שרי החילים אשר בשדה באו אל־גדליהו המצפתה׃ 
24O 040:014 ויאמרו אליו הידע  תדע כי בעליס ׀ מלך בני־עמון שלח את־ישמעאל בן־נתניה להכתך נפש ולא־האמין להם גדליהו בן־אחיקם׃ 
24O 040:015 ויוחנן בן־קרח אמר אל־גדליהו בסתר במצפה לאמר אלכה נא ואכה את־ישמעאל בן־נתניה ואיש לא ידע למה יככה נפש ונפצו כל־יהודה הנקבצים אליך ואבדה שארית יהודה׃ 
24O 040:016 ויאמר גדליהו בן־אחיקם אל־יוחנן בן־קרח אל־ [תעש כ] (תעשה ק) את־הדבר הזה כי־שקר אתה דבר אל־ישמעאל׃    ס 
24O 041:001 ויהי ׀ בחדש השביעי בא ישמעאל בן־נתניה בן־אלישמע מזרע המלוכה ורבי המלך ועשרה אנשים אתו אל־גדליהו בן־אחיקם המצפתה ויאכלו שם לחם יחדו במצפה׃ 
24O 041:002 ויקם ישמעאל בן־נתניה ועשרת האנשים ׀ אשר־היו אתו ויכו את־גדליהו בן־אחיקם בן־שפן בחרב וימת אתו אשר־הפקיד מלך־בבל בארץ׃ 
24O 041:003 ואת כל־היהודים אשר־היו אתו את־גדליהו במצפה ואת־הכשדים אשר נמצאו־שם את אנשי המלחמה הכה ישמעאל׃ 
24O 041:004 ויהי ביום השני להמית את־גדליהו ואיש לא ידע׃ 
24O 041:005 ויבאו אנשים משכם משלו ומשמרון שמנים איש מגלחי זקן וקרעי בגדים ומתגדדים ומנחה ולבונה בידם להביא בית יהוה׃ 
24O 041:006 ויצא ישמעאל בן־נתניה לקראתם מן־המצפה הלך הלך ובכה ויהי כפגש אתם ויאמר אליהם באו אל־גדליהו בן־אחיקם׃    ס 
24O 041:007 ויהי כבואם אל־תוך העיר וישחטם ישמעאל בן־נתניה אל־תוך הבור הוא והאנשים אשר־אתו׃ 
24O 041:008 ועשרה אנשים נמצאו־בם ויאמרו אל־ישמעאל אל־תמתנו כי־יש־לנו מטמנים בשדה חטים ושערים ושמן ודבש ויחדל ולא המיתם בתוך אחיהם׃ 
24O 041:009 והבור אשר השליך שם ישמעאל את ׀ כל־פגרי האנשים אשר הכה ביד־גדליהו הוא אשר עשה המלך אסא מפני בעשא מלך־ישראל אתו מלא ישמעאל בן־נתניהו חללים׃ 
24O 041:010 וישב ׀ ישמעאל את־כל־שארית העם אשר במצפה את־בנות המלך ואת־כל־העם הנשארים במצפה אשר הפקיד נבוזראדן רב־טבחים את־גדליהו בן־אחיקם וישבם ישמעאל בן־נתניה וילך לעבר אל־בני עמון׃    ס 
24O 041:011 וישמע יוחנן בן־קרח וכל־שרי החילים אשר אתו את כל־הרעה אשר עשה ישמעאל בן־נתניה׃ 
24O 041:012 ויקחו את־כל־האנשים וילכו להלחם עם־ישמעאל בן־נתניה וימצאו אתו אל־מים רבים אשר בגבעון׃ 
24O 041:013 ויהי כראות כל־העם אשר את־ישמעאל את־יוחנן בן־קרח ואת כל־שרי החילים אשר אתו וישמחו׃ 
24O 041:014 ויסבו כל־העם אשר־שבה ישמעאל מן־המצפה וישבו וילכו אל־יוחנן בן־קרח׃ 
24O 041:015 וישמעאל בן־נתניה נמלט בשמנה אנשים מפני יוחנן וילך אל־בני עמון׃    ס 
24O 041:016 ויקח יוחנן בן־קרח וכל־שרי החילים אשר־אתו את כל־שארית העם אשר השיב מאת ישמעאל בן־נתניה מן־המצפה אחר הכה את־גדליה בן־אחיקם גברים אנשי המלחמה ונשים וטף וסרסים אשר השיב מגבעון׃ 
24O 041:017 וילכו וישבו בגרות  [כמוהם כ] (כמהם ק) אשר־אצל בית לחם ללכת לבוא מצרים׃ 
24O 041:018 מפני הכשדים כי יראו מפניהם כי־הכה ישמעאל בן־נתניה את־גדליהו בן־אחיקם אשר־הפקיד מלך־בבל בארץ׃    ס 
24O 042:001 ויגשו כל־שרי החילים ויוחנן בן־קרח ויזניה בן־הושעיה וכל־העם מקטן ועד־גדול׃ 
24O 042:002 ויאמרו אל־ירמיהו הנביא תפל־נא תחנתנו לפניך והתפלל בעדנו אל־יהוה אלהיך בעד כל־השארית הזאת כי־נשארנו מעט מהרבה כאשר עיניך ראות אתנו׃ 
24O 042:003 ויגד־לנו יהוה אלהיך את־הדרך אשר נלך־בה ואת־הדבר אשר נעשה׃ 
24O 042:004 ויאמר אליהם ירמיהו הנביא שמעתי הנני מתפלל אל־יהוה אלהיכם כדבריכם והיה כל־הדבר אשר־יענה יהוה אתכם אגיד לכם לא־אמנע מכם דבר׃ 
24O 042:005 והמה אמרו אל־ירמיהו יהי יהוה בנו לעד אמת ונאמן אם־לא ככל־הדבר אשר ישלחך יהוה אלהיך אלינו כן נעשה׃ 
24O 042:006 אם־טוב ואם־רע בקול ׀ יהוה אלהינו אשר [אנו כ] (אנחנו ק) שלחים אתך אליו נשמע למען אשר ייטב־לנו כי נשמע בקול יהוה אלהינו׃    ס 
24O 042:007 ויהי מקץ עשרת ימים ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו׃ 
24O 042:008 ויקרא אל־יוחנן בן־קרח ואל כל־שרי החילים אשר אתו ולכל־העם למקטן ועד־גדול׃ 
24O 042:009 ויאמר אליהם כה־אמר יהוה אלהי ישראל אשר שלחתם אתי אליו להפיל תחנתכם לפניו׃ 
24O 042:010 אם־שוב תשבו בארץ הזאת ובניתי אתכם ולא אהרס ונטעתי אתכם ולא אתוש כי נחמתי אל־הרעה אשר עשיתי לכם׃ 
24O 042:011 אל־תיראו מפני מלך בבל אשר־אתם יראים מפניו אל־תיראו ממנו נאם־יהוה כי־אתכם אני להושיע אתכם ולהציל אתכם מידו׃ 
24O 042:012 ואתן לכם רחמים ורחם אתכם והשיב אתכם אל־אדמתכם׃ 
24O 042:013 ואם־אמרים אתם לא נשב בארץ הזאת לבלתי שמע בקול יהוה אלהיכם׃ 
24O 042:014 לאמר לא כי ארץ מצרים נבוא אשר לא־נראה מלחמה וקול שופר לא נשמע וללחם לא־נרעב ושם נשב׃ 
24O 042:015 ועתה לכן שמעו דבר־יהוה שארית יהודה כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל אם־אתם שום תשמון פניכם לבא מצרים ובאתם לגור שם׃ 
24O 042:016 והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם בארץ מצרים והרעב אשר־אתם ׀ דאגים ממנו שם ידבק אחריכם מצרים ושם תמתו׃ 
24O 042:017 ויהיו כל־האנשים אשר־שמו את־פניהם לבוא מצרים לגור שם ימותו בחרב ברעב ובדבר ולא־יהיה להם שריד ופליט מפני הרעה אשר אני מביא עליהם׃    ס 
24O 042:018 כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל כאשר נתך אפי וחמתי על־ישבי ירושלם כן תתך חמתי עליכם בבאכם מצרים והייתם לאלה ולשמה ולקללה ולחרפה ולא־תראו עוד את־המקום הזה׃ 
24O 042:019 דבר יהוה עליכם שארית יהודה אל־תבאו מצרים ידע תדעו כי־העידתי בכם היום׃ 
24O 042:020 כי [התעתים כ] (התעיתם  ק) בנפשותיכם כי־אתם שלחתם אתי אל־יהוה אלהיכם לאמר התפלל בעדנו אל־יהוה אלהינו וככל אשר יאמר יהוה אלהינו כן הגד־לנו ועשינו׃ 
24O 042:021 ואגד לכם היום ולא שמעתם בקול יהוה אלהיכם ולכל אשר־שלחני אליכם׃ 
24O 042:022 ועתה ידע תדעו כי בחרב ברעב ובדבר תמותו במקום אשר חפצתם לבוא לגור שם׃    ס 
24O 043:001 ויהי ככלות ירמיהו לדבר אל־כל־העם את־כל־דברי יהוה אלהיהם אשר שלחו יהוה אלהיהם אליהם את כל־הדברים האלה׃    ס 
24O 043:002 ויאמר עזריה בן־הושעיה ויוחנן בן־קרח וכל־האנשים הזדים אמרים אל־ירמיהו קר אתה מדבר לא שלחך יהוה אלהינו לאמר לא־תבאו מצרים לגור שם׃ 
24O 043:003 כי ברוך בן־נריה מסית אתך בנו למען תת אתנו ביד־הכשדים להמית אתנו ולהגלות אתנו בבל׃ 
24O 043:004 ולא־שמע יוחנן בן־קרח וכל־שרי החילים וכל־העם בקול יהוה לשבת בארץ יהודה׃ 
24O 043:005 ויקח יוחנן בן־קרח וכל־שרי החילים את כל־שארית יהודה אשר־שבו מכל־הגוים אשר נדחו־שם לגור בארץ יהודה׃ 
24O 043:006 את־הגברים ואת־הנשים ואת־הטף ואת־בנות המלך ואת כל־הנפש אשר הניח נבוזראדן רב־טבחים את־גדליהו בן־אחיקם בן־שפן ואת ירמיהו הנביא ואת־ברוך בן־נריהו׃ 
24O 043:007 ויבאו ארץ מצרים כי לא שמעו בקול יהוה ויבאו עד־תחפנחס׃    ס 
24O 043:008 ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו בתחפנחס לאמר׃ 
24O 043:009 קח בידך אבנים גדלות וטמנתם במלט במלבן אשר בפתח בית־פרעה בתחפנחס לעיני אנשים יהודים׃ 
24O 043:010 ואמרת אליהם כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני שלח ולקחתי את־נבוכדראצר מלך־בבל עבדי ושמתי כסאו ממעל לאבנים האלה אשר טמנתי ונטה את־ [שפרורו כ] (שפרירו ק) עליהם׃ 
24O 043:011 [ובאה כ] (ובא ק) והכה את־ארץ מצרים אשר למות למות ואשר לשבי לשבי ואשר לחרב לחרב׃ 
24O 043:012 והצתי אש בבתי אלהי מצרים ושרפם ושבם ועטה את־ארץ מצרים כאשר־יעטה הרעה את־בגדו ויצא משם בשלום׃ 
24O 043:013 ושבר את־מצבות בית שמש אשר בארץ מצרים ואת־בתי אלהי־מצרים ישרף באש׃    ס 
24O 044:001 הדבר אשר היה אל־ירמיהו אל כל־היהודים הישבים בארץ מצרים הישבים במגדל ובתחפנחס ובנף ובארץ פתרוס לאמר׃    ס 
24O 044:002 כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל אתם ראיתם את כל־הרעה אשר הבאתי על־ירושלם ועל כל־ערי יהודה והנם חרבה היום הזה ואין בהם יושב׃ 
24O 044:003 מפני רעתם  אשר עשו להכעסני ללכת לקטר לעבד לאלהים אחרים אשר לא ידעום המה אתם ואבתיכם׃ 
24O 044:004 ואשלח אליכם את־כל־עבדי הנביאים השכים ושלח לאמר אל־נא תעשו את דבר־התעבה הזאת אשר שנאתי׃ 
24O 044:005 ולא שמעו ולא־הטו את־אזנם לשוב מרעתם לבלתי קטר לאלהים אחרים׃ 
24O 044:006 ותתך חמתי ואפי ותבער בערי יהודה ובחצות ירושלם ותהיינה לחרבה לשממה כיום הזה׃    ס 
24O 044:007 ועתה כה־אמר יהוה אלהי צבאות אלהי ישראל למה אתם עשים רעה גדולה אל־נפשתכם להכרית לכם איש־ואשה עולל ויונק מתוך יהודה לבלתי הותיר לכם שארית׃ 
24O 044:008 להכעסני במעשי ידיכם לקטר לאלהים אחרים בארץ מצרים אשר־אתם באים לגור שם למען הכרית לכם ולמען היותכם לקללה ולחרפה בכל גויי הארץ׃ 
24O 044:009 השכחתם את־רעות אבותיכם ואת־רעות ׀ מלכי יהודה ואת רעות נשיו ואת רעתכם ואת רעת נשיכם אשר עשו בארץ יהודה ובחצות ירושלם׃ 
24O 044:010 לא דכאו עד היום הזה ולא יראו ולא־הלכו בתורתי ובחקתי אשר־נתתי לפניכם ולפני אבותיכם׃    ס 
24O 044:011 לכן כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני שם פני בכם לרעה ולהכרית את־כל־יהודה׃ 
24O 044:012 ולקחתי את־שארית יהודה אשר־שמו פניהם לבוא ארץ־מצרים לגור שם ותמו כל בארץ מצרים יפלו בחרב ברעב יתמו מקטן ועד־גדול בחרב וברעב ימתו והיו לאלה לשמה ולקללה ולחרפה׃ 
24O 044:013 ופקדתי על היושבים בארץ מצרים כאשר פקדתי על־ירושלם בחרב ברעב ובדבר׃ 
24O 044:014 ולא יהיה פליט ושריד לשארית יהודה הבאים לגור־שם בארץ מצרים ולשוב ׀ ארץ יהודה אשר־המה מנשאים את־נפשם לשוב לשבת שם כי לא־ישובו כי אם־פלטים׃    ס 
24O 044:015 ויענו את־ירמיהו כל־האנשים הידעים כי־מקטרות נשיהם לאלהים אחרים וכל־הנשים העמדות קהל גדול וכל־העם הישבים בארץ־מצרים בפתרוס לאמר׃ 
24O 044:016 הדבר אשר־דברת אלינו בשם יהוה איננו שמעים אליך׃ 
24O 044:017 כי עשה נעשה את־כל־הדבר ׀ אשר־יצא מפינו לקטר למלכת השמים והסיך־לה נסכים כאשר עשינו אנחנו ואבתינו מלכינו ושרינו בערי יהודה ובחצות ירושלם ונשבע־לחם ונהיה טובים ורעה לא ראינו׃ 
24O 044:018 ומן־אז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך־לה נסכים חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו׃ 
24O 044:019 וכי־אנחנו מקטרים למלכת השמים ולהסך לה נסכים המבלעדי אנשינו עשינו לה כונים להעצבה והסך לה נסכים׃  פ 
24O 044:020 ויאמר ירמיהו אל־כל־העם על־הגברים ועל־הנשים ועל־כל־העם הענים אתו דבר לאמר׃ 
24O 044:021 הלוא את־הקטר אשר קטרתם בערי יהודה ובחצות ירושלם אתם ואבותיכם מלכיכם ושריכם ועם הארץ אתם זכר יהוה ותעלה על־לבו׃ 
24O 044:022 ולא־יוכל יהוה עוד לשאת מפני רע מעלליכם מפני התועבת אשר עשיתם ותהי ארצכם לחרבה ולשמה ולקללה מאין יושב כהיום הזה׃ 
24O 044:023 מפני אשר קטרתם ואשר חטאתם ליהוה ולא שמעתם בקול יהוה ובתרתו ובחקתיו ובעדותיו לא הלכתם על־כן קראת אתכם הרעה הזאת כיום הזה׃    ס 
24O 044:024 ויאמר ירמיהו אל־כל־העם ואל כל־הנשים שמעו דבר־יהוה כל־יהודה אשר בארץ מצרים׃    ס 
24O 044:025 כה־אמר יהוה־צבאות אלהי ישראל לאמר אתם ונשיכם ותדברנה בפיכם ובידיכם מלאתם ׀ לאמר עשה נעשה את־נדרינו אשר נדרנו לקטר למלכת השמים ולהסך לה נסכים הקים תקימנה את־נדריכם ועשה תעשינה את־נדריכם׃  פ 
24O 044:026 לכן שמעו דבר־יהוה כל־יהודה הישבים בארץ מצרים הנני נשבעתי בשמי הגדול אמר יהוה אם־יהיה עוד שמי נקרא ׀ בפי ׀ כל־איש יהודה אמר חי־אדני יהוה בכל־ארץ מצרים׃ 
24O 044:027 הנני שקד עליהם לרעה ולא לטובה ותמו כל־איש יהודה אשר בארץ־מצרים בחרב וברעב עד־כלותם׃ 
24O 044:028 ופליטי חרב ישבון מן־ארץ מצרים ארץ יהודה מתי מספר וידעו כל־שארית יהודה הבאים לארץ־מצרים לגור שם דבר־מי יקום ממני ומהם׃ 
24O 044:029 וזאת־לכם האות נאם־יהוה כי־פקד אני עליכם במקום הזה למען תדעו כי קום יקומו דברי עליכם לרעה׃    ס 
24O 044:030 כה ׀ אמר יהוה הנני נתן את־פרעה חפרע מלך־מצרים ביד איביו וביד מבקשי נפשו כאשר נתתי את־צדקיהו מלך־יהודה ביד נבוכדראצר מלך־בבל איבו ומבקש נפשו׃    ס 
24O 045:001 הדבר אשר דבר ירמיהו הנביא אל־ברוך בן־נריה בכתבו את־הדברים האלה על־ספר מפי ירמיהו בשנה הרבעית ליהויקים בן־יאשיהו מלך יהודה לאמר׃    ס 
24O 045:002 כה־אמר יהוה אלהי ישראל עליך ברוך׃ 
24O 045:003 אמרת אוי־נא לי כי־יסף יהוה יגון על־מכאבי יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי׃    ס 
24O 045:004 כה ׀ תאמר אליו כה אמר יהוה הנה אשר־בניתי אני הרס ואת אשר־נטעתי אני נתש ואת־כל־הארץ היא׃ 
24O 045:005 ואתה תבקש־לך גדלות אל־תבקש כי הנני מביא רעה על־כל־בשר נאם־יהוה ונתתי לך את־נפשך לשלל על כל־המקמות אשר תלך־שם׃    ס 
24O 046:001 אשר היה דבר־יהוה אל־ירמיהו הנביא על־הגוים׃ 
24O 046:002 למצרים על־חיל פרעה נכו מלך מצרים אשר־היה על־נהר־פרת בכרכמש אשר הכה נבוכדראצר מלך בבל בשנת הרביעית ליהויקים בן־יאשיהו מלך יהודה׃ 
24O 046:003 ערכו מגן וצנה וגשו למלחמה׃ 
24O 046:004 אסרו הסוסים ועלו הפרשים והתיצבו בכובעים מרקו הרמחים לבשו הסרינת׃ 
24O 046:005 מדוע ראיתי המה חתים נסגים אחור וגבוריהם יכתו ומנוס נסו ולא הפנו מגור מסביב נאם־יהוה׃ 
24O 046:006 אל־ינוס הקל ואל־ימלט הגבור צפונה על־יד נהר־פרת כשלו ונפלו׃ 
24O 046:007 מי־זה כיאר יעלה כנהרות יתגעשו מימיו׃ 
24O 046:008 מצרים כיאר יעלה וכנהרות יתגעשו מים ויאמר אעלה אכסה־ארץ אבידה עיר וישבי בה׃ 
24O 046:009 עלו הסוסים והתהללו הרכב ויצאו הגבורים כוש ופוט תפשי מגן ולודים תפשי דרכי קשת׃ 
24O 046:010 והיום ההוא לאדני יהוה צבאות יום נקמה להנקם מצריו ואכלה חרב ושבעה ורותה מדמם כי זבח לאדני יהוה צבאות בארץ צפון אל־נהר־פרת׃ 
24O 046:011 עלי גלעד וקחי צרי בתולת בת־מצרים לשוא [הרביתי כ] (הרבית ק) רפאות תעלה אין לך׃ 
24O 046:012 שמעו גוים קלונך וצוחתך מלאה הארץ כי־גבור בגבור כשלו יחדיו נפלו שניהם׃  פ 
24O 046:013 הדבר אשר דבר יהוה אל־ירמיהו הנביא לבוא נבוכדראצר מלך בבל להכות את־ארץ מצרים׃ 
24O 046:014 הגידו במצרים והשמיעו במגדול והשמיעו בנף ובתחפנחס אמרו התיצב והכן לך כי־אכלה חרב סביביך׃ 
24O 046:015 מדוע נסחף אביריך לא עמד כי יהוה הדפו׃ 
24O 046:016 הרבה כושל גם־נפל איש אל־רעהו ויאמרו קומה ׀ ונשבה אל־עמנו ואל־ארץ מולדתנו מפני חרב היונה׃ 
24O 046:017 קראו שם פרעה מלך־מצרים שאון העביר המועד׃ 
24O 046:018 חי־אני נאם־המלך יהוה צבאות שמו כי כתבור בהרים וככרמל בים יבוא׃ 
24O 046:019 כלי גולה עשי לך יושבת בת־מצרים כי־נף לשמה תהיה ונצתה מאין יושב׃    ס 
24O 046:020 עגלה יפה־פיה מצרים קרץ מצפון בא בא׃ 
24O 046:021 גם־שכריה בקרבה כעגלי מרבק כי־גם־המה הפנו נסו יחדיו לא עמדו כי יום אידם בא עליהם עת פקדתם׃ 
24O 046:022 קולה כנחש ילך כי־בחיל ילכו ובקרדמות באו לה כחטבי עצים׃ 
24O 046:023 כרתו יערה נאם־יהוה כי לא יחקר כי רבו מארבה ואין להם מספר׃ 
24O 046:024 הבישה בת־מצרים נתנה ביד עם־צפון׃ 
24O 046:025 אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני פוקד אל־אמון מנא ועל־פרעה ועל־מצרים ועל־אלהיה ועל־מלכיה ועל־פרעה ועל הבטחים בו׃ 
24O 046:026 ונתתים ביד מבקשי נפשם וביד נבוכדראצר מלך־בבל וביד־עבדיו ואחרי־כן תשכן כימי־קדם נאם־יהוה׃    ס 
24O 046:027 ואתה אל־תירא עבדי יעקב ואל־תחת ישראל כי הנני מושעך מרחוק ואת־זרעך מארץ שבים ושב יעקוב ושקט ושאנן ואין מחריד׃    ס 
24O 046:028 אתה אל־תירא עבדי יעקב נאם־יהוה כי אתך אני כי אעשה כלה בכל־הגוים ׀ אשר הדחתיך שמה ואתך לא־אעשה כלה ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך׃    ס 
24O 047:001 אשר היה דבר־יהוה אל־ירמיהו הנביא אל־פלשתים בטרם יכה פרעה את־עזה׃    ס 
24O 047:002 כה ׀ אמר יהוה הנה־מים עלים מצפון והיו לנחל שוטף וישטפו ארץ ומלואה עיר וישבי בה וזעקו האדם והילל כל יושב הארץ׃ 
24O 047:003 מקול שעטת פרסות אביריו מרעש לרכבו המון גלגליו לא־הפנו אבות אל־בנים מרפיון ידים׃ 
24O 047:004 על־היום הבא לשדוד את־כל־פלשתים להכרית לצר ולצידון כל שריד עזר כי־שדד יהוה את־פלשתים שארית אי כפתור׃ 
24O 047:005 באה קרחה אל־עזה נדמתה אשקלון שארית עמקם עד־מתי תתגודדי׃    ס 
24O 047:006 הוי חרב ליהוה עד־אנה לא תשקטי האספי אל־תערך הרגעי ודמי׃ 
24O 047:007 איך תשקטי ויהוה צוה־לה אל־אשקלון ואל־חוף הים שם יעדה׃    ס 
24O 048:001 למואב כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הוי אל־נבו כי שדדה הבישה נלכדה קריתים הבישה המשגב וחתה׃ 
24O 048:002 אין עוד תהלת מואב בחשבון חשבו עליה רעה לכו ונכריתנה מגוי גם־מדמן תדמי אחריך תלך חרב׃ 
24O 048:003 קול צעקה מחרונים שד ושבר גדול׃ 
24O 048:004 נשברה מואב השמיעו זעקה [צעוריה כ] (צעיריה׃ ק) 
24O 048:005 כי מעלה [הלחות כ] (הלוחית  ק) בבכי יעלה־בכי כי במורד חורנים צרי צעקת־שבר שמעו׃ 
24O 048:006 נסו מלטו נפשכם ותהיינה כערוער במדבר׃ 
24O 048:007 כי יען בטחך במעשיך ובאוצרותיך גם־את תלכדי ויצא [כמיש כ] (כמוש ק) בגולה כהניו ושריו [יחד כ] (יחדיו׃ ק) 
24O 048:008 ויבא שדד אל־כל־עיר ועיר לא תמלט ואבד העמק ונשמד המישר אשר אמר יהוה׃ 
24O 048:009 תנו־ציץ למואב כי נצא תצא ועריה לשמה תהיינה מאין יושב בהן׃ 
24O 048:010 ארור עשה מלאכת יהוה רמיה וארור מנע חרבו מדם׃ 
24O 048:011 שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל־שמריו ולא־הורק מכלי אל־כלי ובגולה לא הלך על־כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר׃    ס 
24O 048:012 לכן הנה־ימים באים נאם־יהוה ושלחתי־לו צעים וצעהו וכליו יריקו ונבליהם ינפצו׃ 
24O 048:013 ובש מואב מכמוש כאשר־בשו בית ישראל מבית אל מבטחם׃ 
24O 048:014 איך תאמרו גבורים אנחנו ואנשי־חיל למלחמה׃ 
24O 048:015 שדד מואב ועריה עלה ומבחר בחוריו ירדו לטבח נאם־המלך יהוה צבאות שמו׃ 
24O 048:016 קרוב איד־מואב לבוא ורעתו מהרה מאד׃ 
24O 048:017 נדו לו כל־סביביו וכל ידעי שמו אמרו איכה נשבר מטה־עז מקל תפארה׃ 
24O 048:018 רדי מכבוד [ישבי כ] (ושבי ק) בצמא ישבת בת־דיבון כי־שדד מואב עלה בך שחת מבצריך׃ 
24O 048:019 אל־דרך עמדי וצפי יושבת ערוער שאלי־נס ונמלטה אמרי מה־נהיתה׃ 
24O 048:020 הביש מואב כי־חתה [הילילי כ] (הילילו ׀ ק) [וזעקי כ] (וזעקו ק) הגידו בארנון כי שדד מואב׃ 
24O 048:021 ומשפט בא אל־ארץ המישר אל־חלון ואל־יהצה ועל־ [מופעת כ] (מיפעת׃ ק) 
24O 048:022 ועל־דיבון ועל־נבו ועל־בית דבלתים׃ 
24O 048:023 ועל קריתים ועל־בית גמול ועל־בית מעון׃ 
24O 048:024 ועל־קריות ועל־בצרה ועל כל־ערי ארץ מואב הרחקות והקרבות׃ 
24O 048:025 נגדעה קרן מואב וזרעו נשברה נאם יהוה׃ 
24O 048:026 השכירהו כי על־יהוה הגדיל וספק מואב בקיאו והיה לשחק גם־הוא׃ 
24O 048:027 ואם ׀ לוא השחק היה לך ישראל אם־בגנבים [נמצאה כ] (נמצא ק) כי־מדי דבריך בו תתנודד׃ 
24O 048:028 עזבו ערים ושכנו בסלע ישבי מואב והיו כיונה תקנן בעברי פי־פחת׃ 
24O 048:029 שמענו גאון־מואב גאה מאד גבהו וגאונו וגאותו ורם לבו׃ 
24O 048:030 אני ידעתי נאם־יהוה עברתו ולא־כן בדיו לא־כן עשו׃ 
24O 048:031 על־כן על־מואב איליל ולמואב כלה אזעק אל־אנשי קיר־חרש יהגה׃ 
24O 048:032 מבכי יעזר אבכה־לך הגפן שבמה נטישתיך עברו ים עד ים יעזר נגעו על־קיצך ועל־בצירך שדד נפל׃ 
24O 048:033 ונאספה שמחה וגיל מכרמל ומארץ מואב ויין מיקבים השבתי לא־ידרך הידד הידד לא הידד׃ 
24O 048:034 מזעקת חשבון עד־אלעלה עד־יהץ נתנו קולם מצער עד־חרנים עגלת שלשיה כי גם־מי נמרים למשמות יהיו׃ 
24O 048:035 והשבתי למואב נאם־יהוה מעלה במה ומקטיר לאלהיו׃ 
24O 048:036 על־כן לבי למואב כחללים יהמה ולבי אל־אנשי קיר־חרש כחלילים יהמה על־כן יתרת עשה אבדו׃ 
24O 048:037 כי כל־ראש קרחה וכל־זקן גרעה על כל־ידים גדדת ועל־מתנים שק׃ 
24O 048:038 על כל־גגות מואב וברחבתיה כלה מספד כי־שברתי את־מואב ככלי אין־חפץ בו נאם־יהוה׃ 
24O 048:039 איך חתה הילילו איך הפנה־ערף מואב בוש והיה מואב לשחק ולמחתה לכל־סביביו׃    ס 
24O 048:040 כי־כה אמר יהוה הנה כנשר ידאה ופרש כנפיו אל־מואב׃ 
24O 048:041 נלכדה הקריות והמצדות נתפשה והיה לב גבורי מואב ביום ההוא כלב אשה מצרה׃ 
24O 048:042 ונשמד מואב מעם כי על־יהוה הגדיל׃ 
24O 048:043 פחד ופחת ופח עליך יושב מואב נאם־יהוה׃ 
24O 048:044 [הניס כ] (הנס ק) מפני הפחד יפל אל־הפחת והעלה מן־הפחת ילכד בפח כי־אביא אליה אל־מואב שנת פקדתם נאם־יהוה׃ 
24O 048:045 בצל חשבון עמדו מכח נסים כי־אש יצא מחשבון ולהבה מבין סיחון ותאכל פאת מואב וקדקד בני שאון׃ 
24O 048:046 אוי־לך מואב אבד עם־כמוש כי־לקחו בניך בשבי ובנתיך בשביה׃ 
24O 048:047 ושבתי שבות־מואב באחרית הימים נאם־יהוה עד־הנה משפט מואב׃    ס 
24O 049:001 לבני עמון כה אמר יהוה הבנים אין לישראל אם־יורש אין לו מדוע ירש מלכם את־גד ועמו בעריו ישב׃ 
24O 049:002 לכן הנה ימים באים נאם־יהוה והשמעתי אל־רבת בני־עמון תרועת מלחמה והיתה לתל שממה ובנתיה באש תצתנה וירש ישראל את־ירשיו אמר יהוה׃ 
24O 049:003 הילילי חשבון כי שדדה־עי צעקנה בנות רבה חגרנה שקים ספדנה והתשוטטנה בגדרות כי מלכם בגולה ילך כהניו ושריו יחדיו׃ 
24O 049:004 מה־תתהללי בעמקים זב עמקך הבת השובבה הבטחה באצרתיה מי יבוא אלי׃ 
24O 049:005 הנני מביא עליך פחד נאם־אדני יהוה צבאות מכל־סביביך ונדחתם איש לפניו ואין מקבץ לנדד׃ 
24O 049:006 ואחרי־כן אשיב את־שבות בני־עמון נאם־יהוה׃    ס 
24O 049:007 לאדום כה אמר יהוה צבאות האין עוד חכמה בתימן אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם׃ 
24O 049:008 נסו הפנו העמיקו לשבת ישבי דדן כי איד עשו הבאתי עליו עת פקדתיו׃ 
24O 049:009 אם־בצרים באו לך לא ישארו עוללות אם־גנבים בלילה השחיתו דים׃ 
24O 049:010 כי־אני חשפתי את־עשו גליתי את־מסתריו ונחבה לא יוכל שדד זרעו ואחיו ושכניו ואיננו׃ 
24O 049:011 עזבה יתמיך אני אחיה ואלמנתיך עלי תבטחו׃    ס 
24O 049:012 כי־כה ׀ אמר יהוה הנה אשר־אין משפטם לשתות הכוס שתו ישתו ואתה הוא נקה תנקה לא תנקה כי שתה תשתה׃ 
24O 049:013 כי בי נשבעתי נאם־יהוה כי־לשמה לחרפה לחרב ולקללה תהיה בצרה וכל־עריה תהיינה לחרבות עולם׃ 
24O 049:014 שמועה שמעתי מאת יהוה וציר בגוים שלוח התקבצו ובאו עליה וקומו למלחמה׃ 
24O 049:015 כי־הנה קטן נתתיך בגוים בזוי באדם׃ 
24O 049:016 תפלצתך השיא אתך זדון לבך שכני בחגוי הסלע תפשי מרום גבעה כי־תגביה כנשר קנך משם אורידך נאם־יהוה׃ 
24O 049:017 והיתה אדום לשמה כל עבר עליה ישם וישרק על־כל־מכותה׃ 
24O 049:018 כמהפכת סדם ועמרה ושכניה אמר יהוה לא־ישב שם איש ולא־יגור בה בן־אדם׃ 
24O 049:019 הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל־נוה איתן כי־ארגיעה אריצנו מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יעידני ומי־זה רעה אשר יעמד לפני׃    ס 
24O 049:020 לכן שמעו עצת־יהוה אשר יעץ אל־אדום ומחשבותיו אשר חשב אל־ישבי תימן אם־לא יסחבום צעירי הצאן אם־לא ישים עליהם נוהם׃ 
24O 049:021 מקול נפלם רעשה הארץ צעקה בים־סוף נשמע קולה׃ 
24O 049:022 הנה כנשר יעלה וידאה ויפרש כנפיו על־בצרה והיה לב גבורי אדום ביום ההוא כלב אשה מצרה׃    ס 
24O 049:023 לדמשק בושה חמת וארפד כי־שמעה רעה שמעו נמגו בים דאגה השקט לא יוכל׃ 
24O 049:024 רפתה דמשק הפנתה לנוס ורטט ׀ החזיקה צרה וחבלים אחזתה כיולדה׃ 
24O 049:025 איך לא־עזבה עיר [תהלה כ] (תהלת ק) קרית משושי׃ 
24O 049:026 לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל־אנשי המלחמה ידמו ביום ההוא נאם יהוה צבאות׃ 
24O 049:027 והצתי אש בחומת דמשק ואכלה ארמנות בן־הדד׃    ס 
24O 049:028 לקדר ׀ ולממלכות חצור אשר הכה [נבוכדראצור כ] (נבוכדראצר ק) מלך־בבל כה אמר יהוה קומו עלו אל־קדר ושדדו את־בני־קדם׃ 
24O 049:029 אהליהם וצאנם יקחו יריעותיהם וכל־כליהם וגמליהם ישאו להם וקראו עליהם מגור מסביב׃ 
24O 049:030 נסו נדו מאד העמיקו לשבת ישבי חצור נאם־יהוה כי־יעץ עליכם נבוכדראצר מלך־בבל עצה וחשב [עליהם כ] (עליכם ק) מחשבה׃ 
24O 049:031 קומו עלו אל־גוי שליו יושב לבטח נאם־יהוה לא־דלתים ולא־בריח לו בדד ישכנו׃ 
24O 049:032 והיו גמליהם לבז והמון מקניהם לשלל וזרתים לכל־רוח קצוצי פאה ומכל־עבריו אביא את־אידם נאם־יהוה׃ 
24O 049:033 והיתה חצור למעון תנים שממה עד־עולם לא־ישב שם איש ולא־יגור בה בן־אדם׃    ס 
24O 049:034 אשר היה דבר־יהוה אל־ירמיהו הנביא אל־עילם בראשית מלכות צדקיה מלך־יהודה לאמר׃ 
24O 049:035 כה אמר יהוה צבאות הנני שבר את־קשת עילם ראשית גבורתם׃ 
24O 049:036 והבאתי אל־עילם ארבע רוחות מארבע קצות השמים וזרתים לכל הרחות האלה ולא־יהיה הגוי אשר לא־יבוא שם נדחי [עולם כ] (עילם׃ ק) 
24O 049:037 והחתתי את־עילם לפני איביהם ולפני ׀ מבקשי נפשם והבאתי עליהם ׀ רעה את־חרון אפי נאם־יהוה ושלחתי אחריהם את־החרב עד כלותי אותם׃ 
24O 049:038 ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים נאם־יהוה׃ 
24O 049:039 והיה ׀ באחרית הימים [אשוב כ] (אשיב ק) את־ [שבית כ] (שבות ק) עילם נאם־יהוה׃    ס 
24O 050:001 הדבר אשר דבר יהוה אל־בבל אל־ארץ כשדים ביד ירמיהו הנביא׃ 
24O 050:002 הגידו בגוים והשמיעו ושאו־נס השמיעו אל־תכחדו אמרו נלכדה בבל הביש בל חת מרדך הבישו עצביה חתו גלוליה׃ 
24O 050:003 כי עלה עליה גוי מצפון הוא־ישית את־ארצה לשמה ולא־יהיה יושב בה מאדם ועד־בהמה נדו הלכו׃ 
24O 050:004 בימים ההמה ובעת ההיא נאם־יהוה יבאו בני־ישראל המה ובני־יהודה יחדו הלוך ובכו ילכו ואת־יהוה אלהיהם יבקשו׃ 
24O 050:005 ציון ישאלו דרך הנה פניהם באו ונלוו אל־יהוה ברית עולם לא תשכח׃    ס 
24O 050:006 צאן אבדות [היה כ] (היו ק) עמי רעיהם התעום הרים [שובבים כ] (שובבום ק) מהר אל־גבעה הלכו שכחו רבצם׃ 
24O 050:007 כל־מוצאיהם אכלום וצריהם אמרו לא נאשם תחת אשר חטאו ליהוה נוה־צדק ומקוה אבותיהם יהוה׃    ס 
24O 050:008 נדו מתוך בבל ומארץ כשדים [יצאו כ] (צאו ק) והיו כעתודים לפני־צאן׃ 
24O 050:009 כי הנה אנכי מעיר ומעלה על־בבל קהל־גוים גדלים מארץ צפון וערכו לה משם תלכד חציו כגבור משכיל לא ישוב ריקם׃ 
24O 050:010 והיתה כשדים לשלל כל־שלליה ישבעו נאם־יהוה׃ 
24O 050:011 כי [תשמחי כ] (תשמחו ק) כי [תעלזי כ] (תעלזו  ק) שסי נחלתי כי [תפושי כ] (תפושו ק) כעגלה דשה [ותצהלי כ] (ותצהלו ק) כאברים׃ 
24O 050:012 בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה׃ 
24O 050:013 מקצף יהוה לא תשב והיתה שממה כלה כל עבר על־בבל ישם וישרק על־כל־מכותיה׃ 
24O 050:014 ערכו על־בבל ׀ סביב כל־דרכי קשת ידו אליה אל־תחמלו אל־חץ כי ליהוה חטאה׃ 
24O 050:015 הריעו עליה סביב נתנה ידה נפלו [אשויתיה כ] (אשיותיה ק) נהרסו חומותיה כי נקמת יהוה היא הנקמו בה כאשר עשתה עשו־לה׃ 
24O 050:016 כרתו זורע מבבל ותפש מגל בעת קציר מפני חרב היונה איש אל־עמו יפנו ואיש לארצו ינסו׃    ס 
24O 050:017 שה פזורה ישראל אריות הדיחו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו נבוכדראצר מלך בבל׃    ס 
24O 050:018 לכן כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני פקד אל־מלך בבל ואל־ארצו כאשר פקדתי אל־מלך אשור׃ 
24O 050:019 ושבבתי את־ישראל אל־נוהו ורעה הכרמל והבשן ובהר אפרים והגלעד תשבע נפשו׃ 
24O 050:020 בימים ההם ובעת ההיא נאם־יהוה יבקש את־עון ישראל ואיננו ואת־חטאת יהודה ולא תמצאינה כי אסלח לאשר אשאיר׃ 
24O 050:021 על־הארץ מרתים עלה עליה ואל־יושבי פקוד חרב והחרם אחריהם נאם־יהוה ועשה ככל אשר צויתיך׃    ס 
24O 050:022 קול מלחמה בארץ ושבר גדול׃ 
24O 050:023 איך נגדע וישבר פטיש כל־הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים׃ 
24O 050:024 יקשתי לך וגם־נלכדת בבל ואת לא ידעת נמצאת וגם־נתפשת כי ביהוה התגרית׃ 
24O 050:025 פתח יהוה את־אוצרו ויוצא את־כלי זעמו כי־מלאכה היא לאדני יהוה צבאות בארץ כשדים׃ 
24O 050:026 באו־לה מקץ פתחו מאבסיה סלוה כמו־ערמים והחרימוה אל־תהי־לה שארית׃ 
24O 050:027 חרבו כל־פריה ירדו לטבח הוי עליהם כי־בא יומם עת פקדתם׃    ס 
24O 050:028 קול נסים ופלטים מארץ בבל להגיד בציון את־נקמת יהוה אלהינו נקמת היכלו׃ 
24O 050:029 השמיעו אל־בבל ׀ רבים כל־דרכי קשת חנו עליה סביב אל־יהי־ (לה  ק) פלטה שלמו־לה כפעלה ככל אשר עשתה עשו־לה כי אל־יהוה זדה אל־קדוש ישראל׃ 
24O 050:030 לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל־אנשי מלחמתה ידמו ביום ההוא נאם־יהוה׃    ס 
24O 050:031 הנני אליך זדון נאם־אדני יהוה צבאות כי בא יומך עת פקדתיך׃ 
24O 050:032 וכשל זדון ונפל ואין לו מקים והצתי אש בעריו ואכלה כל־סביבתיו׃    ס 
24O 050:033 כה אמר יהוה צבאות עשוקים בני־ישראל ובני־יהודה יחדו וכל־שביהם החזיקו בם מאנו שלחם׃ 
24O 050:034 גאלם ׀ חזק יהוה צבאות שמו ריב יריב את־ריבם למען הרגיע את־הארץ והרגיז לישבי בבל׃ 
24O 050:035 חרב על־כשדים נאם־יהוה ואל־ישבי בבל ואל־שריה ואל־חכמיה׃ 
24O 050:036 חרב אל־הבדים ונאלו חרב אל־גבוריה וחתו׃ 
24O 050:037 חרב אל־סוסיו ואל־רכבו ואל־כל־הערב אשר בתוכה והיו לנשים חרב אל־אוצרתיה ובזזו׃ 
24O 050:038 חרב אל־מימיה ויבשו כי ארץ פסלים היא ובאימים יתהללו׃ 
24O 050:039 לכן ישבו ציים את־איים וישבו בה בנות יענה ולא־תשב עוד לנצח ולא תשכון עד־דור ודור׃ 
24O 050:040 כמהפכת אלהים את־סדם ואת־עמרה ואת־שכניה נאם־יהוה לא־ישב שם איש ולא־יגור בה בן־אדם׃ 
24O 050:041 הנה עם בא מצפון וגוי גדול ומלכים רבים יערו מירכתי־ארץ׃ 
24O 050:042 קשת וכידן יחזיקו אכזרי המה ולא ירחמו קולם כים יהמה ועל־סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה עליך בת־בבל׃ 
24O 050:043 שמע מלך־בבל את־שמעם ורפו ידיו צרה החזיקתהו חיל כיולדה׃ 
24O 050:044 הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל־נוה איתן כי־ארגעה [ארוצם כ] (אריצם ק) מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יועדני ומי־זה רעה אשר יעמד לפני׃ 
24O 050:045 לכן שמעו עצת־יהוה אשר יעץ אל־בבל ומחשבותיו אשר חשב אל־ארץ כשדים אם־לא יסחבום צעירי הצאן אם־לא ישים עליהם נוה׃ 
24O 050:046 מקול נתפשה בבל נרעשה הארץ וזעקה בגוים נשמע׃    ס 
24O 051:001 כה אמר יהוה הנני מעיר על־בבל ואל־ישבי לב קמי רוח משחית׃ 
24O 051:002 ושלחתי לבבל ׀ זרים וזרוה ויבקקו את־ארצה כי־היו עליה מסביב ביום רעה׃ 
24O 051:003 אל־ידרך [ידרך כ] הדרך קשתו ואל־יתעל בסרינו ואל־תחמלו אל־בחריה החרימו כל־צבאה׃ 
24O 051:004 ונפלו חללים בארץ כשדים ומדקרים בחוצותיה׃ 
24O 051:005 כי לא־אלמן ישראל ויהודה מאלהיו מיהוה צבאות כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל׃ 
24O 051:006 נסו ׀ מתוך בבל ומלטו איש נפשו אל־תדמו בעונה כי עת נקמה היא ליהוה גמול הוא משלם לה׃ 
24O 051:007 כוס־זהב בבל ביד־יהוה משכרת כל־הארץ מיינה שתו גוים על־כן יתהללו גוים׃ 
24O 051:008 פתאם נפלה בבל ותשבר הילילו עליה קחו צרי למכאובה אולי תרפא׃ 
24O 051:009 [רפאנו כ] (רפינו ק) את־בבל ולא נרפתה עזבוה ונלך איש לארצו כי־נגע אל־השמים משפטה ונשא עד־שחקים׃ 
24O 051:010 הוציא יהוה את־צדקתינו באו ונספרה בציון את־מעשה יהוה אלהינו׃ 
24O 051:011 הברו החצים מלאו השלטים העיר יהוה את־רוח מלכי מדי כי־על־בבל מזמתו להשחיתה כי־נקמת יהוה היא נקמת היכלו׃ 
24O 051:012 אל־חומת בבל שאו־נס החזיקו המשמר הקימו שמרים הכינו הארבים כי גם־זמם יהוה גם־עשה את אשר־דבר אל־ישבי בבל׃ 
24O 051:013 [שכנתי כ] (שכנת ק) על־מים רבים רבת אוצרת בא קצך אמת בצעך׃ 
24O 051:014 נשבע יהוה צבאות בנפשו כי אם־מלאתיך אדם כילק וענו עליך הידד׃    ס 
24O 051:015 עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים׃ 
24O 051:016 לקול תתו המון מים בשמים ויעל נשאים מקצה־ארץ ברקים למטר עשה ויצא רוח מאצרתיו׃ 
24O 051:017 נבער כל־אדם מדעת הביש כל־צרף מפסל כי שקר נסכו ולא־רוח בם׃ 
24O 051:018 הבל המה מעשה תעתעים בעת פקדתם יאבדו׃ 
24O 051:019 לא־כאלה חלק יעקוב כי־יוצר הכל הוא ושבט נחלתו יהוה צבאות שמו׃    ס 
24O 051:020 מפץ־אתה לי כלי מלחמה ונפצתי בך גוים והשחתי בך ממלכות׃ 
24O 051:021 ונפצתי בך סוס ורכבו ונפצתי בך רכב ורכבו׃ 
24O 051:022 ונפצתי בך איש ואשה ונפצתי בך זקן ונער ונפצתי בך בחור ובתולה׃ 
24O 051:023 ונפצתי בך רעה ועדרו ונפצתי בך אכר וצמדו ונפצתי בך פחות וסגנים׃ 
24O 051:024 ושלמתי לבבל ולכל ׀ יושבי כשדים את כל־רעתם אשר־עשו בציון לעיניכם נאם יהוה׃    ס 
24O 051:025 הנני אליך הר המשחית נאם־יהוה המשחית את־כל־הארץ ונטיתי את־ידי עליך וגלגלתיך מן־הסלעים ונתתיך להר שרפה׃ 
24O 051:026 ולא־יקחו ממך אבן לפנה ואבן למוסדות כי־שממות עולם תהיה נאם־יהוה׃ 
24O 051:027 שאו־נס בארץ תקעו שופר בגוים קדשו עליה גוים השמיעו עליה ממלכות אררט מני ואשכנז פקדו עליה טפסר העלו־סוס כילק סמר׃ 
24O 051:028 קדשו עליה גוים את־מלכי מדי את־פחותיה ואת־כל־סגניה ואת כל־ארץ ממשלתו׃ 
24O 051:029 ותרעש הארץ ותחל כי קמה על־בבל מחשבות יהוה לשום את־ארץ בבל לשמה מאין יושב׃ 
24O 051:030 חדלו גבורי בבל להלחם ישבו במצדות נשתה גבורתם היו לנשים הציתו משכנתיה נשברו בריחיה׃ 
24O 051:031 רץ לקראת־רץ ירוץ ומגיד לקראת מגיד להגיד למלך בבל כי־נלכדה עירו מקצה׃ 
24O 051:032 והמעברות נתפשו ואת־האגמים שרפו באש ואנשי המלחמה נבהלו׃    ס 
24O 051:033 כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל בת־בבל כגרן עת הדריכה עוד מעט ובאה עת־הקציר לה׃ 
24O 051:034 [אכלנו כ] (אכלני ק) [הממנו כ] (הממני ק) נבוכדראצר מלך בבל [הציגנו כ] (הציגני ק) כלי ריק [בלענו כ] (בלעני ק) כתנין מלא כרשו מעדני [הדיחנו כ] (הדיחני׃ ק) 
24O 051:035 חמסי ושארי על־בבל תאמר ישבת ציון ודמי אל־ישבי כשדים תאמר ירושלם׃    ס 
24O 051:036 לכן כה אמר יהוה הנני־רב את־ריבך ונקמתי את־נקמתך והחרבתי את־ימה והבשתי את־מקורה׃ 
24O 051:037 והיתה בבל ׀ לגלים ׀ מעון־תנים שמה ושרקה מאין יושב׃ 
24O 051:038 יחדו ככפרים ישאגו נערו כגורי אריות׃ 
24O 051:039 בחמם אשית את־משתיהם והשכרתים למען יעלזו וישנו שנת־עולם ולא יקיצו נאם יהוה׃ 
24O 051:040 אורידם ככרים לטבוח כאילים עם־עתודים׃ 
24O 051:041 איך נלכדה ששך ותתפש תהלת כל־הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים׃ 
24O 051:042 עלה על־בבל הים בהמון גליו נכסתה׃ 
24O 051:043 היו עריה לשמה ארץ ציה וערבה ארץ לא־ישב בהן כל־איש ולא־יעבר בהן בן־אדם׃ 
24O 051:044 ופקדתי על־בל בבבל והצאתי את־בלעו מפיו ולא־ינהרו אליו עוד גוים גם־חומת בבל נפלה׃ 
24O 051:045 צאו מתוכה עמי ומלטו איש את־נפשו מחרון אף־יהוה׃ 
24O 051:046 ופן־ירך לבבכם ותיראו בשמועה הנשמעת בארץ ובא בשנה השמועה ואחריו בשנה השמועה וחמס בארץ ומשל על־משל׃ 
24O 051:047 לכן הנה ימים באים ופקדתי על־פסילי בבל וכל־ארצה תבוש וכל־חלליה יפלו בתוכה׃ 
24O 051:048 ורננו על־בבל שמים וארץ וכל אשר בהם כי מצפון יבוא־לה השודדים נאם־יהוה׃ 
24O 051:049 גם־בבל לנפל חללי ישראל גם־לבבל נפלו חללי כל־הארץ׃ 
24O 051:050 פלטים מחרב הלכו אל־תעמדו זכרו מרחוק את־יהוה וירושלם תעלה על־לבבכם׃ 
24O 051:051 בשנו כי־שמענו חרפה כסתה כלמה פנינו כי באו זרים על־מקדשי בית יהוה׃    ס 
24O 051:052 לכן הנה־ימים באים נאם־יהוה ופקדתי על־פסיליה ובכל־ארצה יאנק חלל׃ 
24O 051:053 כי־תעלה בבל השמים וכי תבצר מרום עזה מאתי יבאו שדדים לה נאם־יהוה׃    ס 
24O 051:054 קול זעקה מבבל ושבר גדול מארץ כשדים׃ 
24O 051:055 כי־שדד יהוה את־בבל ואבד ממנה קול גדול והמו גליהם כמים רבים נתן שאון קולם׃ 
24O 051:056 כי בא עליה על־בבל שודד ונלכדו גבוריה חתתה קשתותם כי אל גמלות יהוה שלם ישלם׃ 
24O 051:057 והשכרתי שריה וחכמיה פחותיה וסגניה וגבוריה וישנו שנת־עולם ולא יקיצו נאם־המלך יהוה צבאות שמו׃    ס 
24O 051:058 כה־אמר יהוה צבאות חמות בבל הרחבה ערער תתערער ושעריה הגבהים באש יצתו ויגעו עמים בדי־ריק ולאמים בדי־אש ויעפו׃    ס 
24O 051:059 הדבר אשר־צוה ׀ ירמיהו הנביא את־שריה בן־נריה בן־מחסיה בלכתו את־צדקיהו מלך־יהודה בבל בשנת הרבעית למלכו ושריה שר מנוחה׃ 
24O 051:060 ויכתב ירמיהו את כל־הרעה אשר־תבוא אל־בבל אל־ספר אחד את כל־הדברים האלה הכתבים אל־בבל׃ 
24O 051:061 ויאמר ירמיהו אל־שריה כבאך בבל וראית וקראת את כל־הדברים האלה׃ 
24O 051:062 ואמרת יהוה אתה דברת אל־המקום הזה להכריתו לבלתי היות־בו יושב למאדם ועד־בהמה כי־שממות עולם תהיה׃ 
24O 051:063 והיה ככלתך לקרא את־הספר הזה תקשר עליו אבן והשלכתו אל־תוך פרת׃ 
24O 051:064 ואמרת ככה תשקע בבל ולא־תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ויעפו עד־הנה דברי ירמיהו׃    ס 
24O 052:001 בן־עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושלם ושם אמו [חמיטל כ] (חמוטל ק) בת־ירמיהו מלבנה׃ 
24O 052:002 ויעש הרע בעיני יהוה ככל אשר־עשה יהויקים׃ 
24O 052:003 כי ׀ על־אף יהוה היתה בירושלם ויהודה עד־השליכו אותם מעל פניו וימרד צדקיהו במלך בבל׃ 
24O 052:004 ויהי בשנה התשעית למלכו בחדש העשירי בעשור לחדש בא נבוכדראצר מלך־בבל הוא וכל־חילו על־ירושלם ויחנו עליה ויבנו עליה דיק סביב׃ 
24O 052:005 ותבא העיר במצור עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו׃ 
24O 052:006 בחדש הרביעי בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר ולא־היה לחם לעם הארץ׃ 
24O 052:007 ותבקע העיר וכל־אנשי המלחמה יברחו ויצאו מהעיר לילה דרך שער בין־החמתים אשר על־גן המלך וכשדים על־העיר סביב וילכו דרך הערבה׃ 
24O 052:008 וירדפו חיל־כשדים אחרי המלך וישיגו את־צדקיהו בערבת ירחו וכל־חילו נפצו מעליו׃ 
24O 052:009 ויתפשו את־המלך ויעלו אתו אל־מלך בבל רבלתה בארץ חמת וידבר אתו משפטים׃ 
24O 052:010 וישחט מלך־בבל את־בני צדקיהו לעיניו וגם את־כל־שרי יהודה שחט ברבלתה׃ 
24O 052:011 ואת־עיני צדקיהו עור ויאסרהו בנחשתים ויבאהו מלך־בבל בבלה ויתנהו [בבית־ כ] (בית־הפקדת ק) עד־יום מותו׃ 
24O 052:012 ובחדש החמישי בעשור לחדש היא שנת תשע־עשרה שנה למלך נבוכדראצר מלך־בבל בא נבוזראדן רב־טבחים עמד לפני מלך־בבל בירושלם׃ 
24O 052:013 וישרף את־בית־יהוה ואת־בית המלך ואת כל־בתי ירושלם ואת־כל־בית הגדול שרף באש׃ 
24O 052:014 ואת־כל־חמות ירושלם סביב נתצו כל־חיל כשדים אשר את־רב־טבחים׃ 
24O 052:015 ומדלות העם ואת־יתר העם ׀ הנשארים בעיר ואת־הנפלים אשר נפלו אל־מלך בבל ואת יתר האמון הגלה נבוזראדן רב־טבחים׃ 
24O 052:016 ומדלות הארץ השאיר נבוזראדן רב־טבחים לכרמים וליגבים׃ 
24O 052:017 ואת־עמודי הנחשת אשר לבית־יהוה ואת־המכנות ואת־ים הנחשת אשר בבית־יהוה שברו כשדים וישאו את־כל־נחשתם בבלה׃ 
24O 052:018 ואת־הסרות ואת־היעים ואת־המזמרות ואת־המזרקת ואת־הכפות ואת כל־כלי הנחשת אשר־ישרתו בהם לקחו׃ 
24O 052:019 ואת־הספים ואת־המחתות ואת־המזרקות ואת־הסירות ואת־המנרות ואת־הכפות ואת־המנקיות אשר זהב זהב ואשר־כסף כסף לקח רב־טבחים׃ 
24O 052:020 העמודים ׀ שנים הים אחד והבקר שנים־עשר נחשת אשר־תחת המכנות אשר עשה המלך שלמה לבית יהוה לא־היה משקל לנחשתם כל־הכלים האלה׃ 
24O 052:021 והעמודים שמנה עשרה אמה [קומה כ] (קומת ק) העמד האחד וחוט שתים־עשרה אמה יסבנו ועביו ארבע אצבעות נבוב׃ 
24O 052:022 וכתרת עליו נחשת וקומת הכתרת האחת חמש אמות ושבכה ורמונים על־הכותרת סביב הכל נחשת וכאלה לעמוד השני ורמונים׃ 
24O 052:023 ויהיו הרמנים תשעים וששה רוחה כל־הרמונים מאה על־השבכה סביב׃ 
24O 052:024 ויקח רב־טבחים את־שריה כהן הראש ואת־צפניה כהן המשנה ואת־שלשת שמרי הסף׃ 
24O 052:025 ומן־העיר לקח סריס אחד א‍שר־היה פקיד ׀ על־אנשי המלחמה ושבעה אנשים מראי פני־המלך אשר נמצאו בעיר ואת ספר שר הצבא המצבא את־עם הארץ וששים איש מעם הארץ הנמצאים בתוך העיר׃ 
24O 052:026 ויקח אותם נבוזראדן רב־טבחים וילך אותם אל־מלך בבל רבלתה׃ 
24O 052:027 ויכה אותם מלך בבל וימתם ברבלה בארץ חמת ויגל יהודה מעל אדמתו׃ 
24O 052:028 זה העם אשר הגלה נבוכדראצר בשנת־שבע יהודים שלשת אלפים ועשרים ושלשה׃ 
24O 052:029 בשנת שמונה עשרה לנבוכדראצר מירושלם נפש שמנה מאות שלשים ושנים׃ 
24O 052:030 בשנת שלש ועשרים לנבוכדראצר הגלה נבוזראדן רב־טבחים יהודים נפש שבע מאות ארבעים וחמשה כל־נפש ארבעת אלפים ושש מאות׃  פ 
24O 052:031 ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכן מלך־יהודה בשנים עשר חדש בעשרים וחמשה לחדש נשא אויל מרדך מלך בבל בשנת מלכתו את־ראש יהויכין מלך־יהודה ויצא אותו מבית [הכליא כ] (הכלוא׃ ק) 
24O 052:032 וידבר אתו טבות ויתן את־כסאו ממעל לכסא [מלכים כ] (המלכים ק) אשר אתו בבבל׃ 
24O 052:033 ושנה את בגדי כלאו ואכל לחם לפניו תמיד כל־ימי חיו׃ 
24O 052:034 וארחתו ארחת תמיד נתנה־לו מאת מלך־בבל דבר־יום ביומו עד־יום מותו כל ימי חייו׃ 
25O 001:001 איכה ׀ ישבה בדד העיר רבתי עם היתה כאלמנה רבתי בגוים שרתי במדינות היתה למס׃    ס 
25O 001:002 בכו תבכה בלילה ודמעתה על לחיה אין־לה מנחם מכל־אהביה כל־רעיה בגדו בה היו לה לאיבים׃    ס 
25O 001:003 גלתה יהודה מעני ומרב עבדה היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח כל־רדפיה השיגוה בין המצרים׃    ס 
25O 001:004 דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד כל־שעריה שוממין כהניה נאנחים בתולתיה נוגות  והיא מר־לה׃    ס 
25O 001:005 היו צריה לראש איביה שלו כי־יהוה הוגה על רב־פשעיה עולליה הלכו שבי לפני־צר׃    ס 
25O 001:006 ויצא [מן־בת־ כ] (מבת־ציון ק) כל־הדרה היו שריה כאילים לא־מצאו מרעה וילכו בלא־כח לפני רודף׃    ס 
25O 001:007 זכרה ירושלם ימי עניה ומרודיה כל מחמדיה אשר היו מימי קדם בנפל עמה ביד־צר ואין עוזר לה ראוה צרים שחקו על  משבתה׃    ס 
25O 001:008 חטא חטאה ירושלם על־כן לנידה היתה כל־מכבדיה הזילוה כי־ראו ערותה גם־היא נאנחה ותשב אחור׃    ס 
25O 001:009 טמאתה בשוליה לא זכרה אחריתה ותרד פלאים אין מנחם לה ראה יהוה את־עניי כי הגדיל אויב׃    ס 
25O 001:010 ידו פרש צר על כל־מחמדיה כי־ראתה גוים באו מקדשה אשר צויתה לא־יבאו בקהל לך׃    ס 
25O 001:011 כל־עמה נאנחים מבקשים לחם נתנו [מחמודיהם כ] (מחמדיהם  ק) באכל להשיב נפש ראה יהוה והביטה כי הייתי זוללה׃    ס 
25O 001:012 לוא אליכם כל־עברי דרך הביטו וראו אם־יש מכאוב כמכאבי אשר עולל לי אשר הוגה יהוה ביום חרון אפו׃    ס 
25O 001:013 ממרום שלח־אש בעצמתי וירדנה פרש רשת לרגלי השיבני אחור נתנני שממה כל־היום דוה׃    ס 
25O 001:014 נשקד על פשעי בידו ישתרגו  עלו על־צוארי הכשיל כחי נתנני אדני בידי לא־אוכל קום׃    ס 
25O 001:015 סלה כל־אבירי ׀ אדני בקרבי קרא עלי מועד לשבר בחורי גת דרך אדני לבתולת בת־יהודה׃    ס 
25O 001:016 על־אלה ׀ אני בוכיה עיני ׀ עיני ירדה מים כי־רחק ממני מנחם משיב נפשי היו בני שוממים כי גבר אויב׃    ס 
25O 001:017 פרשה ציון בידיה אין מנחם לה צוה יהוה ליעקב סביביו צריו היתה ירושלם לנדה ביניהם׃    ס 
25O 001:018 צדיק הוא יהוה כי פיהו מריתי שמעו־נא כל־ [עמים כ] (העמים ק) וראו מכאבי בתולתי ובחורי הלכו בשבי׃    ס 
25O 001:019 קראתי למאהבי המה רמוני כהני וזקני בעיר גועו כי־בקשו אכל למו וישיבו את־נפשם׃    ס 
25O 001:020 ראה יהוה כי־צר־לי מעי חמרמרו נהפך לבי בקרבי כי מרו מריתי מחוץ שכלה־חרב בבית כמות׃    ס 
25O 001:021 שמעו כי נאנחה אני אין מנחם לי כל־איבי שמעו רעתי ששו כי אתה עשית הבאת יום־קראת ויהיו כמוני׃    ס 
25O 001:022 תבא כל־רעתם לפניך ועולל למו כאשר עוללת לי על כל־פשעי כי־רבות אנחתי ולבי דוי׃  פ 
25O 002:001 איכה יעיב באפו ׀ אדני את־בת־ציון השליך משמים ארץ תפארת ישראל ולא־זכר הדם־רגליו ביום אפו׃    ס 
25O 002:002 בלע אדני [לא כ] (ולא ק) חמל את כל־נאות יעקב הרס בעברתו מבצרי בת־יהודה הגיע לארץ חלל ממלכה ושריה׃    ס 
25O 002:003 גדע בחרי־אף כל קרן ישראל השיב אחור ימינו מפני אויב ויבער ביעקב כאש להבה אכלה סביב׃    ס 
25O 002:004 דרך קשתו כאויב נצב ימינו כצר ויהרג כל מחמדי־עין באהל בת־ציון שפך כאש חמתו׃    ס 
25O 002:005 היה אדני ׀ כאויב בלע ישראל בלע כל־ארמנותיה שחת מבצריו וירב בבת־יהודה תאניה ואניה׃    ס 
25O 002:006 ויחמס כגן שכו שחת מועדו שכח יהוה ׀ בציון מועד ושבת וינאץ בזעם־אפו מלך וכהן׃    ס 
25O 002:007 זנח אדני ׀ מזבחו נאר מקדשו הסגיר ביד־אויב חומת ארמנותיה קול נתנו בבית־יהוה כיום מועד׃    ס 
25O 002:008 חשב יהוה ׀ להשחית חומת בת־ציון נטה קו לא־השיב ידו מבלע ויאבל־חל וחומה יחדו אמללו׃    ס 
25O 002:009 טבעו בארץ שעריה אבד ושבר בריחיה מלכה ושריה בגוים אין תורה גם־נביאיה לא־מצאו חזון מיהוה׃    ס 
25O 002:010 ישבו לארץ ידמו זקני בת־ציון העלו עפר על־ראשם חגרו שקים הורידו לארץ ראשן בתולת ירושלם׃    ס 
25O 002:011 כלו בדמעות עיני חמרמרו מעי נשפך לארץ כבדי על־שבר בת־עמי בעטף עולל ויונק ברחבות קריה׃    ס 
25O 002:012 לאמתם יאמרו איה דגן ויין בהתעטפם כחלל ברחבות עיר בהשתפך נפשם אל־חיק אמתם׃    ס 
25O 002:013 מה־אעידך מה אדמה־לך הבת ירושלם מה אשוה־לך ואנחמך בתולת בת־ציון כי־גדול כים שברך מי ירפא־לך׃    ס 
25O 002:014 נביאיך חזו לך שוא ותפל ולא־גלו על־עונך להשיב [שביתך כ] (שבותך ק) ויחזו לך משאות שוא ומדוחים׃    ס 
25O 002:015 ספקו עליך כפים כל־עברי דרך שרקו וינעו ראשם על־בת ירושלם הזאת העיר שיאמרו כלילת יפי משוש  לכל־הארץ׃    ס 
25O 002:016 פצו עליך פיהם כל־אויביך שרקו ויחרקו־שן אמרו בלענו אך זה היום שקוינהו מצאנו ראינו׃    ס 
25O 002:017 עשה יהוה אשר זמם בצע אמרתו אשר צוה מימי־קדם הרס ולא חמל וישמח עליך אויב הרים קרן צריך׃    ס 
25O 002:018 צעק לבם אל־אדני חומת בת־ציון הורידי כנחל דמעה יומם ולילה אל־תתני פוגת לך אל־תדם בת־עינך׃    ס 
25O 002:019 קומי ׀ רני [בליל כ] (בלילה  ק) לראש אשמרות שפכי כמים לבך נכח פני אדני שאי אליו כפיך על־נפש עולליך העטופים ברעב בראש כל־חוצות׃    ס 
25O 002:020 ראה יהוה והביטה למי עוללת כה אם־תאכלנה נשים פרים עללי טפחים אם־יהרג במקדש אדני כהן ונביא׃    ס 
25O 002:021 שכבו לארץ חוצות נער וזקן בתולתי ובחורי נפלו בחרב הרגת ביום אפך טבחת לא חמלת׃    ס 
25O 002:022 תקרא כיום מועד מגורי מסביב ולא היה ביום אף־יהוה פליט ושריד אשר־טפחתי ורביתי איבי כלם׃  פ 
25O 003:001 אני הגבר ראה עני בשבט עברתו׃ 
25O 003:002 אותי נהג וילך חשך ולא־אור׃ 
25O 003:003 אך בי ישב יהפך ידו כל־היום׃    ס 
25O 003:004 בלה בשרי ועורי שבר עצמותי׃ 
25O 003:005 בנה עלי ויקף ראש ותלאה׃ 
25O 003:006 במחשכים הושיבני כמתי עולם׃    ס 
25O 003:007 גדר בעדי ולא אצא הכביד נחשתי׃ 
25O 003:008 גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי׃ 
25O 003:009 גדר דרכי בגזית נתיבתי עוה׃    ס 
25O 003:010 דב ארב הוא לי [אריה כ] (ארי ק) במסתרים׃ 
25O 003:011 דרכי סורר ויפשחני שמני שמם׃ 
25O 003:012 דרך קשתו ויציבני כמטרא לחץ׃    ס 
25O 003:013 הביא בכליותי בני אשפתו׃ 
25O 003:014 הייתי שחק  לכל־עמי נגינתם כל־היום׃ 
25O 003:015 השביעני במרורים הרוני לענה׃    ס 
25O 003:016 ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר׃ 
25O 003:017 ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה׃ 
25O 003:018 ואמר אבד נצחי ותוחלתי מיהוה׃    ס 
25O 003:019 זכר־עניי ומרודי לענה וראש׃ 
25O 003:020 זכור תזכור [ותשיח כ] (ותשוח ק) עלי נפשי׃ 
25O 003:021 זאת אשיב אל־לבי על־כן אוחיל׃    ס 
25O 003:022 חסדי יהוה כי לא־תמנו כי לא־כלו רחמיו׃ 
25O 003:023 חדשים לבקרים רבה אמונתך׃ 
25O 003:024 חלקי יהוה אמרה נפשי על־כן אוחיל לו׃    ס 
25O 003:025 טוב יהוה לקוו  לנפש תדרשנו׃ 
25O 003:026 טוב ויחיל ודומם לתשועת יהוה׃ 
25O 003:027 טוב לגבר כי־ישא על בנעוריו׃    ס 
25O 003:028 ישב בדד וידם כי נטל עליו׃ 
25O 003:029 יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה׃ 
25O 003:030 יתן למכהו לחי ישבע בחרפה׃    ס 
25O 003:031 כי לא יזנח לעולם אדני׃ 
25O 003:032 כי אם־הוגה ורחם כרב [חסדו כ] (חסדיו׃ ק) 
25O 003:033 כי לא ענה מלבו ויגה בני־איש׃    ס 
25O 003:034 לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ׃ 
25O 003:035 להטות משפט־גבר נגד פני עליון׃ 
25O 003:036 לעות אדם בריבו אדני לא ראה׃    ס 
25O 003:037 מי זה אמר ותהי אדני לא צוה׃ 
25O 003:038 מפי עליון לא תצא הרעות והטוב׃ 
25O 003:039 מה־יתאונן אדם חי גבר על־ [חטאו כ] (חטאיו׃ ק)    ס 
25O 003:040 נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה עד־יהוה׃ 
25O 003:041 נשא לבבנו אל־כפים אל־אל בשמים׃ 
25O 003:042 נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת׃    ס 
25O 003:043 סכתה באף ותרדפנו הרגת לא חמלת׃ 
25O 003:044 סכותה בענן לך מעבור תפלה׃ 
25O 003:045 סחי ומאוס תשימנו בקרב העמים׃    ס 
25O 003:046 פצו עלינו פיהם כל־איבינו׃ 
25O 003:047 פחד ופחת היה לנו השאת והשבר׃ 
25O 003:048 פלגי־מים תרד עיני על־שבר בת־עמי׃    ס 
25O 003:049 עיני נגרה ולא תדמה מאין הפגות׃ 
25O 003:050 עד־ישקיף וירא יהוה משמים׃ 
25O 003:051 עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי׃    ס 
25O 003:052 צוד צדוני כצפור איבי חנם׃ 
25O 003:053 צמתו בבור חיי וידו־אבן בי׃ 
25O 003:054 צפו־מים על־ראשי אמרתי נגזרתי׃    ס 
25O 003:055 קראתי שמך יהוה מבור תחתיות׃ 
25O 003:056 קולי שמעת אל־תעלם אזנך לרוחתי לשועתי׃ 
25O 003:057 קרבת ביום אקראך אמרת אל־תירא׃    ס 
25O 003:058 רבת אדני ריבי נפשי גאלת חיי׃ 
25O 003:059 ראיתה יהוה עותתי שפטה משפטי׃ 
25O 003:060 ראיתה כל־נקמתם כל־מחשבתם לי׃    ס 
25O 003:061 שמעת חרפתם יהוה כל־מחשבתם עלי׃ 
25O 003:062 שפתי קמי והגיונם עלי כל־היום׃ 
25O 003:063 שבתם וקימתם הביטה אני מנגינתם׃    ס 
25O 003:064 תשיב להם גמול יהוה כמעשה ידיהם׃ 
25O 003:065 תתן להם מגנת־לב תאלתך להם׃ 
25O 003:066 תרדף באף ותשמידם מתחת שמי יהוה׃  פ 
25O 004:001 איכה יועם זהב ישנא הכתם הטוב תשתפכנה אבני־קדש בראש כל־חוצות׃    ס 
25O 004:002 בני ציון היקרים המסלאים בפז איכה נחשבו לנבלי־חרש מעשה ידי יוצר׃    ס 
25O 004:003 גם־ [תנין כ] (תנים ק) חלצו שד היניקו גוריהן בת־עמי לאכזר [כי כ] [ענים כ] (כיענים ק) במדבר׃    ס 
25O 004:004 דבק לשון יונק אל־חכו בצמא עוללים שאלו לחם פרש אין להם׃    ס 
25O 004:005 האכלים למעדנים נשמו בחוצות האמנים עלי תולע חבקו אשפתות׃    ס 
25O 004:006 ויגדל עון בת־עמי מחטאת סדם ההפוכה כמו־רגע ולא־חלו בה ידים׃    ס 
25O 004:007 זכו נזיריה משלג צחו מחלב אדמו עצם מפנינים ספיר גזרתם׃    ס 
25O 004:008 חשך משחור תארם לא נכרו בחוצות צפד עורם על־עצמם יבש היה כעץ׃    ס 
25O 004:009 טובים היו חללי־חרב מחללי רעב שהם יזובו מדקרים מתנובת שדי׃    ס 
25O 004:010 ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן היו לברות למו בשבר בת־עמי׃    ס 
25O 004:011 כלה יהוה את־חמתו שפך חרון אפו ויצת־אש בציון ותאכל יסודתיה׃    ס 
25O 004:012 לא האמינו מלכי־ארץ [וכל כ] (כל ק) ישבי תבל כי יבא צר ואויב בשערי ירושלם׃    ס 
25O 004:013 מחטאת נביאיה עונות כהניה השפכים בקרבה דם צדיקים׃    ס 
25O 004:014 נעו עורים בחוצות נגאלו בדם בלא יוכלו יגעו בלבשיהם׃    ס 
25O 004:015 סורו טמא קראו למו סורו סורו אל־תגעו כי נצו גם־נעו אמרו בגוים לא יוסיפו לגור׃    ס 
25O 004:016 פני יהוה חלקם לא יוסיף להביטם פני כהנים לא נשאו [זקנים כ] (וזקנים  ק) לא חננו׃    ס 
25O 004:017 [עודינה כ] (עודינו ק) תכלינה עינינו אל־עזרתנו הבל בצפיתנו צפינו אל־גוי לא יושע׃    ס 
25O 004:018 צדו צעדינו מלכת ברחבתינו קרב קצינו מלאו ימינו כי־בא קצינו׃    ס 
25O 004:019 קלים היו רדפינו מנשרי שמים על־ההרים דלקנו במדבר ארבו לנו׃    ס 
25O 004:020 רוח אפינו משיח יהוה נלכד בשחיתותם אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים׃    ס 
25O 004:021 שישי ושמחי בת־אדום [יושבתי כ] (יושבת ק) בארץ עוץ גם־עליך תעבר־כוס תשכרי ותתערי׃    ס 
25O 004:022 תם־עונך בת־ציון לא יוסיף להגלותך פקד עונך בת־אדום גלה על־חטאתיך׃  פ 
25O 005:001 זכר יהוה מה־היה לנו [הביט כ] (הביטה ק) וראה את־חרפתנו׃ 
25O 005:002 נחלתנו נהפכה לזרים בתינו לנכרים׃ 
25O 005:003 יתומים היינו [אין כ] (ואין ק) אב אמתינו כאלמנות׃ 
25O 005:004 מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבאו׃ 
25O 005:005 על צוארנו נרדפנו יגענו [לא כ] (ולא ק) הונח־לנו׃ 
25O 005:006 מצרים נתנו יד אשור לשבע לחם׃ 
25O 005:007 אבתינו חטאו [אינם כ] (ואינם ק) [אנחנו כ] (ואנחנו ק) עונתיהם סבלנו׃ 
25O 005:008 עבדים משלו בנו פרק אין מידם׃ 
25O 005:009 בנפשנו נביא לחמנו מפני חרב המדבר׃ 
25O 005:010 עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב׃ 
25O 005:011 נשים בציון ענו בתלת בערי יהודה׃ 
25O 005:012 שרים בידם נתלו פני זקנים לא נהדרו׃ 
25O 005:013 בחורים טחון נשאו ונערים בעץ כשלו׃ 
25O 005:014 זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם׃ 
25O 005:015 שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחלנו׃ 
25O 005:016 נפלה עטרת ראשנו אוי־נא לנו כי חטאנו׃ 
25O 005:017 על־זה היה דוה לבנו על־אלה חשכו עינינו׃ 
25O 005:018 על הר־ציון ששמם שועלים הלכו־בו׃  פ 
25O 005:019 אתה יהוה לעולם תשב כסאך לדר ודור׃ 
25O 005:020 למה לנצח תשכחנו תעזבנו לארך ימים׃ 
25O 005:021 השיבנו יהוה ׀ אליך [ונשוב כ] (ונשובה ק) חדש ימינו כקדם׃ 
25O 005:022 כי אם־מאס מאסתנו קצפת עלינו עד־מאד׃ 
26O 001:001 ויהי ׀ בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש ואני בתוך־הגולה על־נהר־כבר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים׃ 
26O 001:002 בחמשה לחדש היא השנה החמישית לגלות המלך יויכין׃ 
26O 001:003 היה היה דבר־יהוה אל־יחזקאל בן־בוזי הכהן בארץ כשדים על־נהר־כבר ותהי עליו שם יד־יהוה׃ 
26O 001:004 וארא והנה רוח סערה באה מן־הצפון ענן גדול ואש מתלקחת ונגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל מתוך האש׃ 
26O 001:005 ומתוכה דמות ארבע חיות וזה מראיהן דמות אדם להנה׃ 
26O 001:006 וארבעה פנים לאחת וארבע כנפים לאחת להם׃ 
26O 001:007 ורגליהם רגל ישרה וכף רגליהם ככף רגל עגל ונצצים כעין נחשת קלל׃ 
26O 001:008 [וידו כ] (וידי ק) אדם מתחת כנפיהם על ארבעת רבעיהם ופניהם וכנפיהם לארבעתם׃ 
26O 001:009 חברת אשה אל־אחותה כנפיהם לא־יסבו בלכתן איש אל־עבר פניו ילכו׃ 
26O 001:010 ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל־הימין לארבעתם ופני־שור מהשמאול לארבעתן ופני־נשר לארבעתן׃ 
26O 001:011 ופניהם וכנפיהם פרדות מלמעלה לאיש תים חברות איש ושתים מכסות את גויתיהנה ׃ 
26O 001:012 ואיש אל־עבר פניו ילכו אל אשר יהיה־שמה הרוח ללכת ילכו לא יסבו בלכתן׃ 
26O 001:013 ודמות החיות מראיהם כגחלי־אש בערות כמראה הלפדים היא מתהלכת בין החיות ונגה לאש ומן־האש יוצא ברק׃ 
26O 001:014 והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק׃ 
26O 001:015 וארא החיות והנה אופן אחד בארץ אצל החיות לארבעת פניו׃ 
26O 001:016 מראה האופנים ומעשיהם כעין תרשיש ודמות אחד לארבעתן ומראיהם ומעשיהם כאשר יהיה האופן בתוך האופן׃ 
26O 001:017 על־ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו לא יסבו בלכתן׃ 
26O 001:018 וגביהן וגבה להם ויראה להם וגבתם מלאת עינים סביב לארבעתן׃ 
26O 001:019 ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים׃ 
26O 001:020 על אשר יהיה־שם הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת והאופנים ינשאו לעמתם כי רוח החיה באופנים׃ 
26O 001:021 בלכתם ילכו ובעמדם יעמדו ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים לעמתם כי רוח החיה באופנים׃ 
26O 001:022 ודמות על־ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על־ראשיהם מלמעלה׃ 
26O 001:023 ותחת הרקיע כנפיהם ישרות אשה אל־אחותה לאיש שתים מכסות להנה ולאיש שתים מכסות להנה את גויתיהם׃ 
26O 001:024 ואשמע את־קול כנפיהם כקול מים רבים כקול־שדי בלכתם קול המלה כקול מחנה בעמדם תרפינה כנפיהן׃ 
26O 001:025 ויהי־קול מעל לרקיע אשר על־ראשם בעמדם תרפינה כנפיהן׃ 
26O 001:026 וממעל לרקיע אשר על־ראשם כמראה אבן־ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה׃ 
26O 001:027 וארא ׀ כעין חשמל כמראה־אש בית־לה סביב ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה ראיתי כמראה־אש ונגה לו סביב׃ 
26O 001:028 כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד־יהוה ואראה ואפל על־פני ואשמע קול מדבר׃    ס 
26O 002:001 ויאמר אלי בן־אדם עמד על־רגליך ואדבר אתך׃ 
26O 002:002 ותבא בי רוח כאשר דבר אלי ותעמדני על־רגלי ואשמע את מדבר אלי׃  פ 
26O 002:003 ויאמר אלי בן־אדם שולח אני אותך אל־בני ישראל אל־גוים המורדים אשר מרדו־בי המה ואבותם פשעו בי עד־עצם היום הזה׃ 
26O 002:004 והבנים קשי פנים וחזקי־לב אני שולח אותך אליהם ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה׃ 
26O 002:005 והמה אם־ישמעו ואם־יחדלו כי בית מרי המה וידעו כי נביא היה בתוכם׃  פ 
26O 002:006 ואתה בן־אדם אל־תירא מהם ומדבריהם אל־תירא כי סרבים וסלונים אותך ואל־עקרבים אתה יושב מדבריהם אל־תירא ומפניהם אל־תחת כי בית מרי המה׃ 
26O 002:007 ודברת את־דברי אליהם אם־ישמעו ואם־יחדלו כי מרי המה׃  פ 
26O 002:008 ואתה בן־אדם שמע את אשר־אני מדבר אליך אל־תהי־מרי כבית המרי פצה פיך ואכל את אשר־אני נתן אליך׃ 
26O 002:009 ואראה והנה־יד שלוחה אלי והנה־בו מגלת־ספר׃ 
26O 002:010 ויפרש אותה לפני והיא כתובה פנים ואחור וכתוב אליה קנים והגה והי׃    ס 
26O 003:001 ויאמר אלי בן־אדם את אשר־תמצא אכול אכול את־המגלה הזאת ולך דבר אל־בית ישראל׃ 
26O 003:002 ואפתח את־פי ויאכלני את המגלה הזאת׃ 
26O 003:003 ויאמר אלי בן־אדם בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגלה הזאת אשר אני נתן אליך ואכלה ותהי בפי כדבש למתוק׃  פ 
26O 003:004 ויאמר אלי בן־אדם לך־בא אל־בית ישראל ודברת בדברי אליהם׃ 
26O 003:005 כי לא אל־עם עמקי שפה וכבדי לשון אתה שלוח אל־בית ישראל׃ 
26O 003:006 לא ׀ אל־עמים רבים עמקי שפה וכבדי לשון אשר לא־תשמע דבריהם אם־לא אליהם שלחתיך המה ישמעו אליך׃ 
26O 003:007 ובית ישראל לא יאבו לשמע אליך כי־אינם אבים לשמע אלי כי כל־בית ישראל חזקי־מצח וקשי־לב המה׃ 
26O 003:008 הנה נתתי את־פניך חזקים לעמת פניהם ואת־מצחך חזק לעמת מצחם׃ 
26O 003:009 כשמיר חזק מצר נתתי מצחך לא־תירא אותם ולא־תחת מפניהם כי בית־מרי המה׃  פ 
26O 003:010 ויאמר אלי בן־אדם את־כל־דברי אשר אדבר אליך קח בלבבך ובאזניך שמע׃ 
26O 003:011 ולך בא אל־הגולה אל־בני עמך ודברת אליהם ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה אם־ישמעו ואם־יחדלו׃ 
26O 003:012 ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד־יהוה ממקומו׃ 
26O 003:013 וקול ׀ כנפי החיות משיקות אשה אל־אחותה וקול האופנים לעמתם וקול רעש גדול׃ 
26O 003:014 ורוח נשאתני ותקחני ואלך מר בחמת רוחי ויד־יהוה עלי חזקה׃ 
26O 003:015 ואבוא אל־הגולה תל אביב הישבים אל־נהר־כבר [ואשר כ] (ואשב ק) המה יושבים שם ואשב שם שבעת ימים משמים בתוכם׃ 
26O 003:016 ויהי מקצה שבעת ימים  פ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 003:017 בן־אדם צפה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני׃ 
26O 003:018 באמרי לרשע מות תמות ולא הזהרתו ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הרשעה לחיתו הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש׃ 
26O 003:019 ואתה כי־הזהרת רשע ולא־שב מרשעו ומדרכו הרשעה הוא בעונו ימות ואתה את־נפשך הצלת׃    ס 
26O 003:020 ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו הוא ימות כי לא הזהרתו בחטאתו ימות ולא תזכרן צדקתו  אשר עשה ודמו מידך אבקש׃ 
26O 003:021 ואתה כי הזהרתו צדיק לבלתי חטא צדיק והוא לא־חטא חיו יחיה כי נזהר ואתה את־נפשך הצלת׃    ס 
26O 003:022 ותהי עלי שם יד־יהוה ויאמר אלי קום צא אל־הבקעה ושם אדבר אותך׃ 
26O 003:023 ואקום ואצא אל־הבקעה והנה־שם כבוד־יהוה עמד ככבוד אשר ראיתי על־נהר־כבר ואפל על־פני׃ 
26O 003:024 ותבא־בי רוח ותעמדני על־רגלי וידבר אתי ויאמר אלי בא הסגר בתוך ביתך׃ 
26O 003:025 ואתה בן־אדם הנה נתנו עליך עבותים ואסרוך  בהם ולא תצא בתוכם׃ 
26O 003:026 ולשונך אדביק אל־חכך ונאלמת ולא־תהיה להם לאיש מוכיח כי בית מרי המה׃ 
26O 003:027 ובדברי אותך אפתח את־פיך ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה השמע ׀ ישמע והחדל ׀ יחדל כי בית מרי המה׃    ס 
26O 004:001 ואתה בן־אדם קח־לך לבנה ונתתה אותה לפניך וחקות עליה עיר את־ירושלם׃ 
26O 004:002 ונתתה עליה מצור ובנית עליה דיק ושפכת עליה סללה ונתתה עליה מחנות ושים־עליה כרים סביב׃ 
26O 004:003 ואתה קח־לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר והכינתה את־פניך אליה והיתה במצור וצרת עליה אות היא לבית ישראל׃    ס 
26O 004:004 ואתה שכב על־צדך השמאלי ושמת את־עון בית־ישראל עליו מספר הימים אשר תשכב עליו תשא את־עונם׃ 
26O 004:005 ואני נתתי לך את־שני עונם למספר ימים שלש־מאות ותשעים יום ונשאת עון בית־ישראל׃ 
26O 004:006 וכלית את־אלה ושכבת על־צדך [הימוני כ] (הימני ק) שנית ונשאת את־עון בית־יהודה ארבעים יום יום לשנה יום לשנה נתתיו לך׃ 
26O 004:007 ואל־מצור ירושלם תכין פניך וזרעך חשופה ונבאת עליה׃ 
26O 004:008 והנה נתתי עליך עבותים ולא־תהפך מצדך אל־צדך עד־כלותך ימי מצורך׃ 
26O 004:009 ואתה קח־לך חטין ושערים ופול ועדשים ודחן וכסמים ונתתה אותם בכלי אחד ועשית אותם לך ללחם מספר הימים אשר־אתה ׀ שוכב על־צדך שלש־מאות ותשעים יום תאכלנו׃ 
26O 004:010 ומאכלך אשר תאכלנו במשקול עשרים שקל ליום מעת עד־עת תאכלנו׃ 
26O 004:011 ומים במשורה תשתה ששית ההין מעת עד־עת תשתה׃ 
26O 004:012 ועגת שערים תאכלנה והיא בגללי צאת האדם תעגנה לעיניהם׃    ס 
26O 004:013 ויאמר יהוה ככה יאכלו בני־ישראל את־לחמם טמא בגוים אשר אדיחם שם׃ 
26O 004:014 ואמר אהה אדני יהוה הנה נפשי לא מטמאה ונבלה וטרפה לא־אכלתי מנעורי ועד־עתה ולא־בא בפי בשר פגול׃    ס 
26O 004:015 ויאמר אלי ראה נתתי לך את־ [צפועי כ] (צפיעי ק) הבקר תחת גללי האדם ועשית את־לחמך עליהם׃    ס 
26O 004:016 ויאמר אלי בן־אדם הנני שבר מטה־לחם בירושלם ואכלו־לחם במשקל ובדאגה ומים במשורה ובשממון ישתו׃ 
26O 004:017 למען יחסרו לחם ומים ונשמו איש ואחיו ונמקו בעונם׃  פ 
26O 005:001 ואתה בן־אדם קח־לך ׀ חרב חדה תער הגלבים תקחנה לך והעברת על־ראשך ועל־זקנך ולקחת לך מאזני משקל וחלקתם׃ 
26O 005:002 שלשית באור תבעיר בתוך העיר כמלאת ימי המצור ולקחת את־השלשית תכה בחרב סביבותיה והשלשית תזרה לרוח וחרב אריק אחריהם׃ 
26O 005:003 ולקחת משם מעט במספר וצרת אותם בכנפיך׃ 
26O 005:004 ומהם עוד תקח והשלכת אותם אל־תוך האש ושרפת אתם באש ממנו תצא־אש אל־כל־בית ישראל׃  פ 
26O 005:005 כה אמר אדני יהוה זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות׃ 
26O 005:006 ותמר את־משפטי לרשעה מן־הגוים ואת־חקותי מן־הארצות אשר סביבותיה כי במשפטי מאסו וחקותי לא־הלכו בהם׃    ס 
26O 005:007 לכן כה־אמר ׀ אדני יהוה יען המנכם מן־הגוים אשר סביבותיכם בחקותי לא הלכתם ואת־משפטי לא עשיתם וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם׃    ס 
26O 005:008 לכן כה אמר אדני יהוה הנני עליך גם־אני ועשיתי בתוכך משפטים לעיני הגוים׃ 
26O 005:009 ועשיתי בך את אשר לא־עשיתי ואת אשר־לא־אעשה כמהו עוד יען כל־תועבתיך׃    ס 
26O 005:010 לכן אבות יאכלו בנים בתוכך ובנים יאכלו אבותם ועשיתי בך שפטים וזריתי את־כל־שאריתך לכל־רוח׃  פ 
26O 005:011 לכן חי־אני נאם אדני יהוה אם־לא יען את־מקדשי טמאת בכל־שקוציך ובכל־תועבתיך וגם־אני אגרע ולא־תחוס עיני וגם־אני לא אחמול׃ 
26O 005:012 שלשתיך בדבר ימותו וברעב יכלו בתוכך והשלשית בחרב יפלו סביבותיך והשלישית לכל־רוח אזרה וחרב אריק אחריהם׃ 
26O 005:013 וכלה אפי והנחותי חמתי בם והנחמתי וידעו כי־אני יהוה דברתי בקנאתי בכלותי חמתי בם׃ 
26O 005:014 ואתנך לחרבה ולחרפה בגוים אשר סביבותיך לעיני כל־עובר׃ 
26O 005:015 והיתה חרפה וגדופה מוסר ומשמה לגוים אשר סביבותיך בעשותי בך שפטים באף ובחמה ובתכחות חמה אני יהוה דברתי׃ 
26O 005:016 בשלחי את־חצי הרעב הרעים בהם אשר היו למשחית אשר־אשלח אותם לשחתכם ורעב אסף עליכם ושברתי לכם מטה־לחם׃ 
26O 005:017 ושלחתי עליכם רעב וחיה רעה ושכלך ודבר ודם יעבר־בך וחרב אביא עליך אני יהוה דברתי׃  פ 
26O 006:001 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 006:002 בן־אדם שים פניך אל־הרי ישראל והנבא אליהם׃ 
26O 006:003 ואמרת הרי ישראל שמעו דבר־אדני יהוה כה־אמר אדני יהוה להרים ולגבעות לאפיקים [ולגאית כ] (ולגאיות ק) הנני אני מביא עליכם חרב ואבדתי במותיכם׃ 
26O 006:004 ונשמו מזבחותיכם ונשברו חמניכם והפלתי חלליכם לפני גלוליכם׃ 
26O 006:005 ונתתי את־פגרי בני ישראל לפני גלוליהם וזריתי את־עצמותיכם סביבות מזבחותיכם׃ 
26O 006:006 בכל מושבותיכם הערים תחרבנה והבמות תישמנה למען יחרבו ויאשמו מזבחותיכם ונשברו ונשבתו גלוליכם ונגדעו חמניכם ונמחו מעשיכם׃ 
26O 006:007 ונפל חלל בתוככם וידעתם כי־אני יהוה׃ 
26O 006:008 והותרתי בהיות לכם פליטי חרב בגוים בהזרותיכם בארצות׃ 
26O 006:009 וזכרו פליטיכם אותי בגוים אשר נשבו־שם אשר נשברתי את־לבם הזונה אשר־סר מעלי ואת עיניהם הזנות אחרי גלוליהם ונקטו בפניהם אל־הרעות אשר עשו לכל תועבתיהם׃ 
26O 006:010 וידעו כי־אני יהוה לא אל־חנם דברתי לעשות להם הרעה הזאת׃  פ 
26O 006:011 כה־אמר אדני יהוה הכה בכפך ורקע ברגלך ואמר־אח אל כל־תועבות רעות בית ישראל אשר בחרב ברעב ובדבר יפלו׃ 
26O 006:012 הרחוק בדבר ימות והקרוב בחרב יפול והנשאר והנצור ברעב ימות וכליתי חמתי בם׃ 
26O 006:013 וידעתם כי־אני יהוה בהיות חלליהם בתוך גלוליהם סביבות מזבחותיהם אל כל־גבעה רמה בכל ׀ ראשי ההרים ותחת כל־עץ רענן ותחת כל־אלה עבתה מקום אשר נתנו־שם ריח ניחח לכל גלוליהם׃ 
26O 006:014 ונטיתי את־ידי עליהם ונתתי את־הארץ שממה ומשמה ממדבר דבלתה בכל מושבותיהם וידעו כי־אני יהוה׃  פ 
26O 007:001 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 007:002 ואתה בן־אדם כה־אמר אדני יהוה לאדמת ישראל קץ בא הקץ על־ [ארבעת כ] (ארבע ק) כנפות הארץ׃ 
26O 007:003 עתה הקץ עליך ושלחתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל־תועבתיך׃ 
26O 007:004 ולא־תחוס עיני עליך ולא אחמול כי דרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי־אני יהוה׃  פ 
26O 007:005 כה אמר אדני יהוה רעה אחת רעה הנה באה׃ 
26O 007:006 קץ בא בא הקץ הקיץ אליך הנה באה׃ 
26O 007:007 באה הצפירה אליך יושב הארץ בא העת קרוב היום מהומה ולא־הד הרים׃ 
26O 007:008 עתה מקרוב אשפוך חמתי עליך וכליתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל־תועבותיך׃ 
26O 007:009 ולא־תחוס עיני ולא אחמול כדרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי אני יהוה מכה׃ 
26O 007:010 הנה היום הנה באה יצאה הצפרה צץ המטה פרח הזדון׃ 
26O 007:011 החמס ׀ קם למטה־רשע לא־מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא־נה בהם׃ 
26O 007:012 בא העת הגיע היום הקונה אל־ישמח והמוכר אל־יתאבל כי חרון אל־כל־המונה׃ 
26O 007:013 כי המוכר אל־הממכר לא ישוב ועוד בחיים חיתם כי־חזון אל־כל־המונה לא ישוב ואיש בעונו חיתו לא יתחזקו׃ 
26O 007:014 תקעו בתקוע והכין הכל ואין הלך למלחמה כי חרוני אל־כל־המונה׃ 
26O 007:015 החרב בחוץ והדבר והרעב מבית אשר בשדה בחרב ימות ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו׃ 
26O 007:016 ופלטו פליטיהם והיו אל־ההרים כיוני הגאיות כלם המות איש בעונו׃ 
26O 007:017 כל־הידים תרפינה וכל־ברכים תלכנה מים׃ 
26O 007:018 וחגרו שקים וכסתה אותם פלצות ואל כל־פנים בושה ובכל־ראשיהם קרחה׃ 
26O 007:019 כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה כספם וזהבם לא־יוכל להצילם ביום עברת יהוה נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו כי־מכשול עונם היה׃ 
26O 007:020 וצבי עדיו לגאון שמהו וצלמי תועבתם שקוציהם עשו בו על־כן נתתיו להם לנדה׃ 
26O 007:021 ונתתיו ביד־הזרים לבז ולרשעי הארץ לשלל [וחללה כ] (וחללוהו׃ ק) 
26O 007:022 והסבותי פני מהם וחללו את־צפוני ובאו־בה פריצים וחללוה׃  פ 
26O 007:023 עשה הרתוק כי הארץ מלאה משפט דמים והעיר מלאה חמס׃ 
26O 007:024 והבאתי רעי גוים וירשו את־בתיהם והשבתי גאון עזים ונחלו מקדשיהם׃ 
26O 007:025 קפדה־בא ובקשו שלום ואין׃ 
26O 007:026 הוה על־הוה תבוא ושמעה אל־שמועה תהיה ובקשו חזון מנביא ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים׃ 
26O 007:027 המלך יתאבל ונשיא ילבש שממה וידי עם־הארץ תבהלנה מדרכם אעשה אותם ובמשפטיהם אשפטם וידעו כי־אני יהוה׃  פ 
26O 008:001 ויהי ׀ בשנה הששית בששי בחמשה לחדש אני יושב בביתי וזקני יהודה יושבים לפני ותפל עלי שם יד אדני יהוה׃ 
26O 008:002 ואראה והנה דמות כמראה־אש ממראה מתניו ולמטה אש וממתניו ולמעלה כמראה־זהר כעין החשמלה׃ 
26O 008:003 וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ראשי ותשא אתי רוח ׀ בין־הארץ ובין השמים ותבא אתי ירושלמה במראות אלהים אל־פתח שער הפנימית הפונה צפונה אשר־שם מושב סמל הקנאה המקנה׃ 
26O 008:004 והנה־שם כבוד אלהי ישראל כמראה אשר ראיתי בבקעה׃ 
26O 008:005 ויאמר אלי בן־אדם שא־נא עיניך דרך צפונה ואשא עיני דרך צפונה והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה בבאה׃ 
26O 008:006 ויאמר אלי בן־אדם הראה אתה [מהם כ] (מה ק) (הם ק) עשים תועבות גדלות אשר בית־ישראל ׀ עשים פה לרחקה מעל מקדשי ועוד תשוב תראה תועבות גדלות׃    ס 
26O 008:007 ויבא אתי אל־פתח החצר ואראה והנה חר־אחד בקיר׃ 
26O 008:008 ויאמר אלי בן־אדם חתר־נא בקיר ואחתר בקיר והנה פתח אחד׃ 
26O 008:009 ויאמר אלי בא וראה את־התועבות הרעות אשר הם עשים פה׃ 
26O 008:010 ואבוא ואראה והנה כל־תבנית רמש ובהמה שקץ וכל־גלולי  בית ישראל מחקה על־הקיר סביב ׀ סביב׃ 
26O 008:011 ושבעים איש מזקני בית־ישראל ויאזניהו בן־שפן עמד בתוכם עמדים לפניהם ואיש מקטרתו בידו ועתר ענן־הקטרת עלה׃ 
26O 008:012 ויאמר אלי הראית בן־אדם אשר זקני בית־ישראל עשים בחשך איש בחדרי משכיתו כי אמרים אין יהוה ראה אתנו עזב יהוה את־הארץ׃ 
26O 008:013 ויאמר אלי עוד תשוב תראה תועבות גדלות אשר־המה עשים׃ 
26O 008:014 ויבא אתי אל־פתח שער בית־יהוה אשר אל־הצפונה והנה־שם הנשים ישבות מבכות את־התמוז׃    ס 
26O 008:015 ויאמר אלי הראית בן־אדם עוד תשוב תראה תועבות גדלות מאלה׃ 
26O 008:016 ויבא אתי אל־חצר בית־יהוה הפנימית והנה־פתח היכל יהוה בין האולם ובין המזבח כעשרים וחמשה איש אחריהם אל־היכל יהוה ופניהם קדמה והמה משתחויתם קדמה לשמש׃ 
26O 008:017 ויאמר אלי הראית בן־אדם הנקל לבית יהודה מעשות את־התועבות אשר עשו־פה כי־מלאו את־הארץ חמס וישבו להכעיסני והנם שלחים את־הזמורה אל־אפם׃ 
26O 008:018 וגם־אני אעשה בחמה לא־תחוס עיני ולא אחמל וקראו באזני קול גדול ולא אשמע אותם׃ 
26O 009:001 ויקרא באזני קול גדול לאמר קרבו פקדות העיר ואיש כלי משחתו בידו׃ 
26O 009:002 והנה ששה אנשים באים ׀ מדרך־שער העליון אשר ׀ מפנה צפונה ואיש כלי מפצו בידו ואיש־אחד בתוכם לבש בדים וקסת הספר במתניו ויבאו ויעמדו אצל מזבח הנחשת׃ 
26O 009:003 וכבוד ׀ אלהי ישראל נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו אל מפתן הבית ויקרא אל־האיש הלבש הבדים אשר קסת הספר במתניו׃    ס 
26O 009:004 ויאמר יהוה [אלו כ] (אליו ק) עבר בתוך העיר בתוך ירושלם והתוית תו על־מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל־התועבות הנעשות בתוכה׃ 
26O 009:005 ולאלה אמר באזני עברו בעיר אחריו והכו [על־ כ] (אל־תחס ק) [עיניכם כ] (עינכם ק) ואל־תחמלו׃ 
26O 009:006 זקן בחור ובתולה וטף ונשים תהרגו למשחית ועל־כל־איש אשר־עליו התו אל־תגשו וממקדשי תחלו ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית׃ 
26O 009:007 ויאמר אליהם טמאו את־הבית ומלאו את־החצרות חללים צאו ויצאו והכו בעיר׃ 
26O 009:008 ויהי כהכותם ונאשאר אני ואפלה על־פני ואזעק ואמר אהה אדני יהוה המשחית אתה את כל־שארית ישראל בשפכך את־חמתך על־ירושלם׃ 
26O 009:009 ויאמר אלי עון בית־ישראל ויהודה גדול במאד מאד ותמלא הארץ דמים והעיר מלאה מטה כי אמרו עזב יהוה את־הארץ ואין יהוה ראה׃ 
26O 009:010 וגם־אני לא־תחוס עיני ולא אחמל דרכם בראשם נתתי׃ 
26O 009:011 והנה האיש ׀ לבש הבדים אשר הקסת במתניו משיב דבר לאמר עשיתי [כאשר כ] (ככל  ק) (אשר ק) צויתני׃    ס 
26O 010:001 ואראה והנה אל־הרקיע אשר על־ראש הכרבים כאבן ספיר כמראה דמות כסא נראה עליהם׃ 
26O 010:002 ויאמר אל־האיש ׀ לבש הבדים ויאמר בא אל־בינות לגלגל אל־תחת לכרוב ומלא חפניך גחלי־אש מבינות לכרבים וזרק על־העיר ויבא לעיני׃ 
26O 010:003 והכרבים עמדים מימין לבית בבאו האיש והענן מלא את־החצר הפנימית׃ 
26O 010:004 וירם כבוד־יהוה מעל הכרוב על מפתן הבית וימלא הבית את־הענן והחצר מלאה את־נגה כבוד יהוה׃ 
26O 010:005 וקול כנפי הכרובים נשמע עד־החצר החיצנה כקול אל־שדי בדברו׃ 
26O 010:006 ויהי בצותו את־האיש לבש־הבדים לאמר קח אש מבינות לגלגל מבינות לכרובים ויבא ויעמד אצל האופן׃ 
26O 010:007 וישלח הכרוב את־ידו מבינות לכרובים אל־האש אשר בינות הכרבים וישא ויתן אל־חפני לבש הבדים ויקח ויצא׃ 
26O 010:008 וירא לכרבים תבנית יד־אדם תחת כנפיהם׃ 
26O 010:009 ואראה והנה ארבעה אופנים אצל הכרובים אופן אחד אצל הכרוב אחד ואופן אחד אצל הכרוב אחד ומראה האופנים כעין אבן תרשיש׃ 
26O 010:010 ומראיהם דמות אחד לארבעתם כאשר יהיה האופן בתוך האופן׃ 
26O 010:011 בלכתם אל־ארבעת רבעיהם ילכו לא יסבו בלכתם כי המקום אשר־יפנה הראש אחריו ילכו לא יסבו בלכתם׃ 
26O 010:012 וכל־בשרם וגבהם וידיהם וכנפיהם והאופנים מלאים עינים סביב לארבעתם אופניהם׃ 
26O 010:013 לאופנים להם קורא הגלגל באזני׃ 
26O 010:014 וארבעה פנים לאחד פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם והשלישי פני אריה והרביעי פני־נשר׃ 
26O 010:015 וירמו הכרובים היא החיה אשר ראיתי בנהר־כבר׃ 
26O 010:016 ובלכת הכרובים ילכו האופנים אצלם ובשאת הכרובים את־כנפיהם לרום מעל הארץ לא־יסבו האופנים גם־הם מאצלם׃ 
26O 010:017 בעמדם יעמדו וברומם ירומו אותם כי רוח החיה בהם׃ 
26O 010:018 ויצא כבוד יהוה מעל מפתן הבית ויעמד על־הכרובים׃ 
26O 010:019 וישאו הכרובים את־כנפיהם וירומו מן־הארץ לעיני בצאתם והאופנים לעמתם ויעמד פתח שער בית־יהוה הקדמוני וכבוד אלהי־ישראל עליהם מלמעלה׃ 
26O 010:020 היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי־ישראל בנהר־כבר ואדע כי כרובים המה׃ 
26O 010:021 ארבעה ארבעה פנים לאחד וארבע כנפים לאחד ודמות ידי אדם תחת כנפיהם׃ 
26O 010:022 ודמות פניהם המה הפנים אשר ראיתי על־נהר־כבר מראיהם ואותם איש אל־עבר פניו ילכו׃ 
26O 011:001 ותשא אתי רוח ותבא אתי אל־שער בית־יהוה הקדמוני הפונה קדימה והנה בפתח השער עשרים וחמשה איש ואראה בתוכם את־יאזניה בן־עזר ואת־פלטיהו בן־בניהו שרי העם׃  פ 
26O 011:002 ויאמר אלי בן־אדם אלה האנשים החשבים און והיעצים עצת־רע בעיר הזאת׃ 
26O 011:003 האמרים לא בקרוב בנות בתים היא הסיר ואנחנו הבשר׃ 
26O 011:004 לכן הנבא עליהם הנבא בן־אדם׃ 
26O 011:005 ותפל עלי רוח יהוה ויאמר אלי אמר כה־אמר יהוה כן אמרתם בית ישראל ומעלות רוחכם אני ידעתיה׃ 
26O 011:006 הרביתם חלליכם בעיר הזאת ומלאתם חוצתיה חלל׃  פ 
26O 011:007 לכן כה־אמר אדני יהוה חלליכם אשר שמתם בתוכה המה הבשר והיא הסיר ואתכם הוציא מתוכה׃ 
26O 011:008 חרב יראתם וחרב אביא עליכם נאם אדני יהוה׃ 
26O 011:009 והוצאתי אתכם מתוכה ונתתי אתכם ביד־זרים ועשיתי בכם שפטים׃ 
26O 011:010 בחרב תפלו על־גבול ישראל אשפוט אתכם וידעתם כי־אני יהוה׃ 
26O 011:011 היא לא־תהיה לכם לסיר ואתם תהיו בתוכה לבשר אל־גבול ישראל אשפט אתכם׃ 
26O 011:012 וידעתם כי־אני יהוה אשר בחקי לא הלכתם ומשפטי לא עשיתם וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם עשיתם׃ 
26O 011:013 ויהי כהנבאי ופלטיהו בן־בניה מת ואפל על־פני ואזעק קול־גדול ואמר אהה אדני יהוה כלה אתה עשה את שארית ישראל׃  פ 
26O 011:014 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 011:015 בן־אדם אחיך אחיך אנשי גאלתך וכל־בית ישראל כלה אשר אמרו להם ישבי ירושלם רחקו מעל יהוה לנו היא נתנה הארץ למורשה׃    ס 
26O 011:016 לכן אמר כה־אמר אדני יהוה כי הרחקתים בגוים וכי הפיצותים בארצות ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר־באו שם׃    ס 
26O 011:017 לכן אמר כה־אמר אדני יהוה וקבצתי אתכם מן־העמים ואספתי אתכם מן־הארצות אשר נפצותם בהם ונתתי לכם את־אדמת ישראל׃ 
26O 011:018 ובאו־שמה והסירו את־כל־שקוציה ואת־כל־תועבותיה ממנה׃ 
26O 011:019 ונתתי להם לב אחד ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי לב האבן מבשרם ונתתי להם לב בשר׃ 
26O 011:020 למען בחקתי ילכו ואת־משפטי ישמרו ועשו אתם והיו־לי לעם ואני אהיה להם לאלהים׃ 
26O 011:021 ואל־לב שקוציהם ותועבותיהם לבם הלך דרכם בראשם נתתי נאם אדני יהוה׃ 
26O 011:022 וישאו הכרובים את־כנפיהם והאופנים לעמתם וכבוד אלהי־ישראל עליהם מלמעלה׃ 
26O 011:023 ויעל כבוד יהוה מעל תוך העיר ויעמד על־ההר אשר מקדם לעיר׃ 
26O 011:024 ורוח נשאתני ותביאני כשדימה אל־הגולה במראה ברוח אלהים ויעל מעלי המראה אשר ראיתי׃ 
26O 011:025 ואדבר אל־הגולה את כל־דברי יהוה אשר הראני׃  פ 
26O 012:001 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 012:002 בן־אדם בתוך בית־המרי אתה ישב אשר עינים להם לראות ולא ראו אזנים להם לשמע ולא שמעו כי בית מרי הם׃ 
26O 012:003 ואתה בן־אדם עשה לך כלי גולה וגלה יומם לעיניהם וגלית ממקומך אל־מקום אחר לעיניהם אולי יראו כי בית מרי המה׃ 
26O 012:004 והוצאת כליך ככלי גולה יומם לעיניהם ואתה תצא בערב לעיניהם כמוצאי גולה׃ 
26O 012:005 לעיניהם חתר־לך בקיר והוצאת בו׃ 
26O 012:006 לעיניהם על־כתף תשא בעלטה תוציא פניך תכסה ולא תראה את־הארץ כי־מופת נתתיך לבית ישראל׃ 
26O 012:007 ואעש כן כאשר צויתי כלי הוצאתי ככלי גולה יומם ובערב חתרתי־לי בקיר ביד בעלטה הוצאתי על־כתף נשאתי לעיניהם׃  פ 
26O 012:008 ויהי דבר־יהוה אלי בבקר לאמר׃ 
26O 012:009 בן־אדם הלא אמרו אליך בית ישראל בית המרי מה אתה עשה׃ 
26O 012:010 אמר אליהם כה אמר אדני יהוה הנשיא המשא הזה בירושלם  וכל־בית ישראל אשר־המה בתוכם׃ 
26O 012:011 אמר אני מופתכם כאשר עשיתי כן יעשה להם בגולה בשבי ילכו׃ 
26O 012:012 והנשיא אשר־בתוכם אל־כתף ישא בעלטה ויצא בקיר יחתרו להוציא בו פניו יכסה יען אשר לא־יראה לעין הוא את־הארץ׃ 
26O 012:013 ופרשתי את־רשתי עליו ונתפש במצודתי והבאתי אתו בבלה ארץ כשדים ואותה לא־יראה ושם ימות׃ 
26O 012:014 וכל אשר סביבתיו [עזרה כ] (עזרו ק) וכל־אגפיו אזרה לכל־רוח וחרב אריק אחריהם׃ 
26O 012:015 וידעו כי־אני יהוה בהפיצי אותם בגוים וזריתי אותם בארצות׃ 
26O 012:016 והותרתי מהם אנשי מספר מחרב מרעב ומדבר למען יספרו את־כל־תועבותיהם בגוים אשר־באו שם וידעו כי־אני יהוה׃  פ 
26O 012:017 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 012:018 בן־אדם לחמך ברעש תאכל ומימיך ברגזה ובדאגה תשתה׃ 
26O 012:019 ואמרת אל־עם הארץ כה־אמר אדני יהוה ליושבי ירושלם אל־אדמת ישראל לחמם בדאגה יאכלו ומימיהם בשממון ישתו למען תשם ארצה ממלאה מחמס כל־הישבים בה׃ 
26O 012:020 והערים הנושבות תחרבנה והארץ שממה תהיה וידעתם כי־אני יהוה׃  פ 
26O 012:021 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 012:022 בן־אדם מה־המשל הזה לכם על־אדמת ישראל לאמר יארכו הימים ואבד כל־חזון׃ 
26O 012:023 לכן אמר אליהם כה־אמר אדני יהוה השבתי את־המשל הזה ולא־ימשלו אתו  עוד בישראל כי אם־דבר אליהם קרבו הימים ודבר כל־חזון׃ 
26O 012:024 כי לא יהיה עוד כל־חזון שוא ומקסם חלק בתוך בית ישראל׃ 
26O 012:025 כי ׀ אני יהוה אדבר את אשר אדבר דבר ויעשה לא תמשך עוד כי בימיכם בית המרי אדבר דבר ועשיתיו נאם אדני יהוה׃  פ 
26O 012:026 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 012:027 בן־אדם הנה בית־ישראל אמרים החזון אשר־הוא חזה לימים רבים ולעתים רחוקות הוא נבא׃ 
26O 012:028 לכן אמר אליהם כה אמר אדני יהוה לא־תמשך עוד כל־דברי אשר אדבר דבר ויעשה נאם אדני יהוה׃    ס 
26O 013:001 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 013:002 בן־אדם הנבא אל־נביאי ישראל הנבאים ואמרת לנביאי מלבם שמעו דבר־יהוה׃ 
26O 013:003 כה אמר אדני יהוה הוי על־הנביאים הנבלים אשר הלכים אחר רוחם ולבלתי ראו׃ 
26O 013:004 כשעלים בחרבות נביאיך ישראל היו׃ 
26O 013:005 לא עליתם בפרצות ותגדרו גדר על־בית ישראל לעמד במלחמה ביום יהוה׃ 
26O 013:006 חזו שוא וקסם כזב האמרים נאם־יהוה ויהוה לא שלחם ויחלו לקים דבר׃ 
26O 013:007 הלוא מחזה־שוא חזיתם ומקסם כזב אמרתם ואמרים נאם־יהוה ואני לא דברתי׃    ס 
26O 013:008 לכן כה אמר אדני יהוה יען דברכם שוא וחזיתם כזב לכן הנני אליכם נאם אדני יהוה׃ 
26O 013:009 והיתה ידי אל־הנביאים החזים שוא והקסמים כזב בסוד עמי לא־יהיו ובכתב בית־ישראל לא יכתבו ואל־אדמת ישראל לא יבאו וידעתם כי אני אדני יהוה׃ 
26O 013:010 יען וביען הטעו את־עמי לאמר שלום ואין שלום והוא בנה חיץ והנם טחים אתו תפל׃ 
26O 013:011 אמר אל־טחי תפל ויפל היה ׀ גשם שוטף ואתנה אבני אלגביש תפלנה ורוח סערות תבקע׃ 
26O 013:012 והנה נפל הקיר הלוא יאמר אליכם איה הטיח אשר טחתם׃    ס 
26O 013:013 לכן כה אמר אדני יהוה ובקעתי רוח־סערות בחמתי וגשם שטף באפי יהיה ואבני אלגביש בחמה לכלה׃ 
26O 013:014 והרסתי את־הקיר אשר־טחתם תפל והגעתיהו אל־הארץ ונגלה יסדו ונפלה וכליתם בתוכה וידעתם כי־אני יהוה׃ 
26O 013:015 וכליתי את־חמתי בקיר ובטחים אתו תפל ואמר לכם אין הקיר ואין הטחים אתו׃ 
26O 013:016 נביאי ישראל הנבאים  אל־ירושלם והחזים לה חזון שלם ואין שלם נאם אדני יהוה׃  פ 
26O 013:017 ואתה בן־אדם שים פניך אל־בנות עמך המתנבאות מלבהן והנבא עליהן׃ 
26O 013:018 ואמרת כה־אמר ׀ אדני יהוה הוי למתפרות כסתות על ׀ כל־אצילי ידי ועשות המספחות על־ראש כל־קומה לצודד נפשות הנפשות תצודדנה לעמי ונפשות לכנה תחיינה׃ 
26O 013:019 ותחללנה  אתי אל־עמי בשעלי שערים ובפתותי לחם להמית נפשות אשר לא־תמותנה ולחיות נפשות אשר לא־תחיינה בכזבכם לעמי שמעי כזב׃    ס 
26O 013:020 לכן כה־אמר ׀ אדני יהוה הנני אל־כסתותיכנה אשר אתנה מצדדות שם את־הנפשות לפרחות וקרעתי אתם מעל זרועתיכם ושלחתי את־הנפשות אשר אתם מצדדות את־נפשים לפרחת׃ 
26O 013:021 וקרעתי את־מספחתיכם והצלתי את־עמי מידכן ולא־יהיו עוד בידכן למצודה וידעתן כי־אני יהוה׃ 
26O 013:022 יען הכאות לב־צדיק שקר ואני לא הכאבתיו ולחזק ידי רשע לבלתי־שוב מדרכו הרע להחיתו׃ 
26O 013:023 לכן וא לא תחזינה וקסם לא־תקסמנה עוד והצלתי את־עמי מידכן וידעתן כי־אני יהוה׃ 
26O 014:001 ויבוא אלי אנשים מזקני ישראל וישבו לפני׃  פ 
26O 014:002 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 014:003 בן־אדם האנשים האלה העלו גלוליהם על־לבם ומכשול עונם נתנו נכח פניהם האדרש אדרש להם׃    ס 
26O 014:004 לכן דבר־אותם ואמרת אליהם כה־אמר ׀ אדני יהוה איש איש מבית ישראל אשר יעלה את־גלוליו אל־לבו ומכשול עונו ישים נכח פניו ובא אל־הנביא אני יהוה נעניתי לו [בה כ] (בא ק) ברב גלוליו׃ 
26O 014:005 למען תפש את־בית־ישראל בלבם אשר נזרו מעלי בגלוליהם כלם׃    ס 
26O 014:006 לכן אמר ׀ אל־בית ישראל כה אמר אדני יהוה שובו והשיבו מעל גלוליכם ומעל כל־תועבתיכם השיבו פניכם׃ 
26O 014:007 כי איש איש מבית ישראל ומהגר אשר־יגור בישראל וינזר מאחרי ויעל גלוליו אל־לבו ומכשול עונו ישים נכח פניו ובא אל־הנביא לדרש־לו בי אני יהוה נענה־לו בי׃ 
26O 014:008 ונתתי פני באיש ההוא והשמתיהו לאות ולמשלים והכרתיו מתוך עמי וידעתם כי־אני יהוה ׃    ס 
26O 014:009 והנביא כי־יפתה ודבר דבר אני יהוה פתיתי את הנביא ההוא ונטיתי את־ידי עליו והשמדתיו מתוך עמי ישראל׃ 
26O 014:010 ונשאו עונם כעון הדרש כעון הנביא יהיה׃ 
26O 014:011 למען לא־יתעו עוד בית־ישראל מאחרי ולא־יטמאו עוד בכל־פשעיהם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים נאם אדני יהוה׃  פ 
26O 014:012 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 014:013 בן־אדם ארץ כי תחטא־לי למעל־מעל ונטיתי ידי עליה ושברתי לה מטה־לחם והשלחתי־בה רעב והכרתי ממנה אדם ובהמה׃ 
26O 014:014 והיו שלשת האנשים האלה בתוכה נח [דנאל כ] (דניאל ק) ואיוב המה בצדקתם ינצלו נפשם נאם אדני יהוה׃ 
26O 014:015 לו־חיה רעה אעביר בארץ ושכלתה והיתה שממה מבלי עובר מפני החיה׃ 
26O 014:016 שלשת האנשים האלה בתוכה חי־אני נאם אדני יהוה אם־בנים ואם־בנות יצילו המה לבדם ינצלו והארץ תהיה שממה׃ 
26O 014:017 או חרב אביא על־הארץ ההיא ואמרתי חרב תעבר בארץ והכרתי ממנה אדם ובהמה׃ 
26O 014:018 ושלשת האנשים האלה בתוכה חי־אני נאם אדני יהוה לא יצילו בנים ובנות כי הם לבדם ינצלו׃ 
26O 014:019 או דבר אשלח אל־הארץ ההיא ושפכתי חמתי עליה בדם להכרית ממנה אדם ובהמה׃ 
26O 014:020 ונח [דנאל כ] (דניאל ק) ואיוב בתוכה חי־אני נאם אדני יהוה אם־בן אם־בת יצילו המה בצדקתם יצילו נפשם׃  פ 
26O 014:021 כי כה אמר אדני יהוה אף כי־ארבעת שפטי ׀ הרעים חרב ורעב וחיה רעה ודבר שלחתי אל־ירושלם להכרית ממנה אדם ובהמה׃ 
26O 014:022 והנה נותרה־בה פלטה המוצאים בנים ובנות הנם יוצאים אליכם וראיתם את־דרכם ואת־עלילותם ונחמתם על־הרעה אשר הבאתי על־ירושלם את כל־אשר הבאתי עליה׃ 
26O 014:023 ונחמו אתכם כי־תראו את־דרכם ואת־עלילותם וידעתם כי לא חנם עשיתי את כל־אשר־עשיתי בה נאם אדני יהוה׃  פ 
26O 015:001 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 015:002 בן־אדם מה־יהיה עץ־הגפן מכל־עץ הזמורה אשר היה בעצי היער׃ 
26O 015:003 היקח ממנו עץ לעשות למלאכה אם־יקחו ממנו יתד לתלות עליו כל־כלי׃ 
26O 015:004 הנה לאש נתן לאכלה את שני קצותיו אכלה האש ותוכו נחר היצלח למלאכה׃ 
26O 015:005 הנה בהיותו תמים לא יעשה למלאכה אף כי־אש אכלתהו ויחר ונעשה עוד למלאכה׃    ס 
26O 015:006 לכן כה אמר אדני יהוה כאשר עץ־הגפן בעץ היער אשר־נתתיו לאש לאכלה כן נתתי את־ישבי ירושלם׃ 
26O 015:007 ונתתי את־פני בהם מהאש יצאו והאש תאכלם וידעתם כי־אני יהוה בשומי את־פני בהם׃ 
26O 015:008 ונתתי את־הארץ שממה יען מעלו מעל נאם אדני יהוה׃  פ 
26O 016:001 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 016:002 בן־אדם הודע את־ירושלם את־תועבתיה׃ 
26O 016:003 ואמרת כה־אמר אדני יהוה לירושלם מכרתיך ומלדתיך מארץ הכנעני אביך האמרי ואמך חתית׃ 
26O 016:004 ומולדותיך ביום הולדת אתך לא־כרת שרך ובמים לא־רחצת למשעי והמלח לא המלחת והחתל לא חתלת׃ 
26O 016:005 לא־חסה עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחמלה עליך ותשלכי אל־פני השדה בגעל נפשך ביום הלדת אתך׃ 
26O 016:006 ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך חיי ואמר לך בדמיך חיי׃ 
26O 016:007 רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים שדים נכנו ושערך צמח ואת ערם ועריה׃ 
26O 016:008 ואעבר עליך ואראך והנה עתך עת דדים ואפרש כנפי עליך ואכסה ערותך ואשבע לך ואבוא בברית אתך נאם אדני יהוה ותהיי לי׃ 
26O 016:009 וארחצך במים ואשטף דמיך מעליך ואסכך בשמן׃ 
26O 016:010 ואלבישך רקמה ואנעלך תחש ואחבשך בשש ואכסך משי׃ 
26O 016:011 ואעדך עדי ואתנה צמידים על־ידיך ורביד על־גרונך׃ 
26O 016:012 ואתן נזם על־אפך ועגילים על־אזניך ועטרת תפארת בראשך׃ 
26O 016:013 ותעדי זהב וכסף ומלבושך [ששי כ] (שש ק) ומשי ורקמה סלת ודבש ושמן [אכלתי כ] (אכלת ק) ותיפי במאד מאד ותצלחי למלוכה׃ 
26O 016:014 ויצא לך שם בגוים ביפיך כי ׀ כליל הוא בהדרי אשר־שמתי עליך נאם אדני יהוה׃ 
26O 016:015 ותבטחי ביפיך ותזני על־שמך ותשפכי את־תזנותיך על־כל־עובר לו־יהי׃ 
26O 016:016 ותקחי מבגדיך ותעשי־לך במות טלאות ותזני עליהם לא באות ולא יהיה׃ 
26O 016:017 ותקחי כלי תפארתך מזהבי ומכספי אשר נתתי לך ותעשי־לך צלמי זכר ותזני־בם׃ 
26O 016:018 ותקחי את־בגדי רקמתך ותכסים ושמני וקטרתי [נתתי כ] (נתת ק) לפניהם׃ 
26O 016:019 ולחמי אשר־נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחח ויהי נאם אדני יהוה׃ 
26O 016:020 ותקחי את־בניך ואת־בנותיך אשר ילדת לי ותזבחים להם לאכול המעט [מתזנתך כ] (מתזנותיך׃ ק) 
26O 016:021 ותשחטי את־בני ותתנים בהעביר אותם להם׃ 
26O 016:022 ואת כל־תועבתיך ותזנתיך לא [זכרתי כ] (זכרת ק) את־ימי נעוריך בהיותך ערם ועריה מתבוססת בדמך היית׃ 
26O 016:023 ויהי אחרי כל־רעתך אוי אוי לך נאם אדני יהוה׃ 
26O 016:024 ותבני־לך גב  ותעשי־לך רמה בכל־רחוב׃ 
26O 016:025 אל־כל־ראש דרך בנית רמתך ותתעבי את־יפיך ותפשקי את־רגליך לכל־עובר ותרבי את־ [תזנתך כ] (תזנותיך׃ ק) 
26O 016:026 ותזני אל־בני־מצרים שכניך גדלי בשר ותרבי את־תזנתך להכעיסני׃ 
26O 016:027 והנה נטיתי ידי עליך ואגרע חקך ואתנך בנפש שנאותיך בנות פלשתים הנכלמות מדרכך זמה׃ 
26O 016:028 ותזני אל־בני אשור מבלתי שבעתך ותזנים וגם לא שבעת׃ 
26O 016:029 ותרבי את־תזנותך אל־ארץ כנען כשדימה וגם־בזאת לא שבעת׃ 
26O 016:030 מה אמלה לבתך נאם אדני יהוה בעשותך את־כל־אלה מעשה אשה־זונה שלטת׃ 
26O 016:031 בבנותיך גבך בראש כל־דרך ורמתך [עשיתי כ] (עשית ק) בכל־רחוב ולא־ [הייתי כ] (היית ק) כזונה לקלס אתנן׃ 
26O 016:032 האשה המנאפת תחת אישה תקח את־זרים׃ 
26O 016:033 לכל־זנות יתנו־נדה ואת נתת את־נדניך לכל־מאהביך ותשחדי אותם לבוא אליך מסביב בתזנותיך׃ 
26O 016:034 ויהי־בך הפך מן־הנשים בתזנותיך ואחריך לא זונה ובתתך אתנן ואתנן לא נתן־לך ותהי להפך׃ 
26O 016:035 לכן זונה שמעי דבר־יהוה׃  פ 
26O 016:036 כה־אמר אדני יהוה יען השפך נחשתך ותגלה ערותך בתזנותיך על־מאהביך ועל כל־גלולי תועבותיך וכדמי בניך אשר נתת להם׃ 
26O 016:037 לכן הנני מקבץ את־כל־מאהביך אשר ערבת עליהם ואת כל־אשר אהבת על כל־אשר שנאת וקבצתי אתם עליך מסביב וגליתי ערותך אלהם וראו את־כל־ערותך׃ 
26O 016:038 ושפטתיך משפטי נאפות ושפכת דם ונתתיך דם חמה וקנאה׃ 
26O 016:039 ונתתי אותך בידם והרסו גבך ונתצו רמתיך והפשיטו אותך בגדיך ולקחו כלי תפארתך והניחוך עירם ועריה׃ 
26O 016:040 והעלו עליך קהל ורגמו אותך באבן ובתקוך בחרבותם׃ 
26O 016:041 ושרפו בתיך באש ועשו־בך שפטים לעיני נשים רבות והשבתיך מזונה וגם־אתנן לא תתני־עוד׃ 
26O 016:042 והנחתי חמתי בך וסרה קנאתי ממך ושקטתי ולא אכעס עוד׃ 
26O 016:043 יען אשר לא־ [זכרתי כ] (זכרת ק) את־ימי נעוריך ותרגזי־לי בכל־אלה וגם־אני הא דרכך ׀ בראש נתתי נאם אדני יהוה ולא [עשיתי כ] (עשית ק) את־הזמה על כל־תועבתיך׃ 
26O 016:044 הנה כל־המשל עליך ימשל לאמר כאמה בתה׃ 
26O 016:045 בת־אמך את געלת אישה ובניה ואחות אחותך את אשר געלו אנשיהן ובניהן אמכן חתית ואביכן אמרי׃ 
26O 016:046 ואחותך הגדולה שמרון היא ובנותיה היושבת על־שמאולך ואחותך הקטנה ממך היושבת מימינך סדם ובנותיה׃ 
26O 016:047 ולא בדרכיהן הלכת ובתועבותיהן [עשיתי כ] (עשית ק) כמעט קט ותשחתי מהן בכל־דרכיך׃ 
26O 016:048 חי־אני נאם אדני יהוה אם־עשתה סדם אחותך היא ובנותיה כאשר עשית את ובנותיך׃ 
26O 016:049 הנה־זה היה עון סדם אחותך גאון שבעת־לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד־עני ואביון לא החזיקה׃ 
26O 016:050 ותגבהינה ותעשינה תועבה לפני ואסיר אתהן כאשר ראיתי׃    ס 
26O 016:051 ושמרון כחצי חטאתיך לא חטאה ותרבי את־תועבותיך מהנה ותצדקי את־ [אחותך כ] (אחותיך ק) בכל־תועבותיך אשר [עשיתי כ] (עשית׃ ק) 
26O 016:052 גם־את ׀ שאי כלמתך אשר פללת לאחותך בחטאתיך אשר־התעבת מהן תצדקנה ממך וגם־את בושי ושאי כלמתך בצדקתך אחיותך׃ 
26O 016:053 ושבתי את־שביתהן את־ [שבית כ] (שבות ק) סדם ובנותיה ואת־ [שבית כ] (שבות ק) שמרון ובנותיה [ושבית כ] (ושבות ק) שביתיך בתוכהנה׃ 
26O 016:054 למען תשאי כלמתך ונכלמת  מכל אשר עשית בנחמך אתן׃ 
26O 016:055 ואחותיך סדם ובנותיה תשבן לקדמתן ושמרון ובנותיה תשבן לקדמתן ואת ובנותיך תשבינה לקדמתכן׃ 
26O 016:056 ולוא היתה סדם אחותך לשמועה בפיך ביום גאוניך׃ 
26O 016:057 בטרם תגלה רעתך כמו עת חרפת בנות־ארם וכל־סביבותיה בנות פלשתים השאטות אותך מסביב׃ 
26O 016:058 את־זמתך ואת־תועבותיך את נשאתים נאם יהוה׃    ס 
26O 016:059 כי כה אמר אדני יהוה [ועשית כ] (ועשיתי ק) אותך כאשר עשית אשר־בזית אלה להפר ברית׃ 
26O 016:060 וזכרתי אני את־בריתי אותך בימי נעוריך והקמותי לך ברית עולם׃ 
26O 016:061 וזכרת את־דרכיך ונכלמת בקחתך את־אחותיך הגדלות ממך אל־הקטנות ממך ונתתי אתהן לך לבנות ולא מבריתך׃ 
26O 016:062 והקימותי אני את־בריתי אתך וידעת כי־אני יהוה׃ 
26O 016:063 למען תזכרי ובשת ולא יהיה־לך עוד פתחון פה מפני כלמתך בכפרי־לך לכל־אשר עשית נאם אדני יהוה׃    ס 
26O 017:001 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 017:002 בן־אדם חוד חידה ומשל משל אל־בית ישראל׃ 
26O 017:003 ואמרת כה־אמר ׀ אדני יהוה הנשר הגדול גדול הכנפים ארך האבר מלא הנוצה אשר־לו הרקמה בא אל־הלבנון ויקח את־צמרת הארז׃ 
26O 017:004 את ראש יניקותיו קטף ויביאהו אל־ארץ כנען בעיר רכלים שמו׃ 
26O 017:005 ויקח מזרע הארץ ויתנהו בשדה־זרע קח על־מים רבים צפצפה שמו׃ 
26O 017:006 ויצמח ויהי לגפן סרחת שפלת קומה לפנות דליותיו אליו ושרשיו תחתיו יהיו ותהי לגפן ותעש בדים ותשלח פארות׃ 
26O 017:007 ויהי נשר־אחד גדול גדול כנפים ורב־נוצה והנה הגפן הזאת כפנה שרשיה עליו ודליותיו שלחה־לו להשקות אותה מערגות מטעה׃ 
26O 017:008 אל־שדה טוב אל־מים רבים היא שתולה לעשות ענף ולשאת פרי להיות לגפן אדרת׃    ס 
26O 017:009 אמר כה אמר אדני יהוה תצלח הלוא את־שרשיה ינתק ואת־פריה ׀ יקוסס ויבש כל־טרפי צמחה תיבש ולא־בזרע גדולה ובעם־רב למשאות אותה משרשיה׃ 
26O 017:010 והנה שתולה התצלח הלוא כגעת בה רוח הקדים תיבש יבש על־ערגת צמחה תיבש׃  פ 
26O 017:011 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 017:012 אמר־נא לבית המרי הלא ידעתם מה־אלה אמר הנה־בא מלך־בבל ירושלם ויקח את־מלכה ואת־שריה ויבא אותם אליו בבלה׃ 
26O 017:013 ויקח מזרע המלוכה ויכרת אתו ברית ויבא אתו באלה ואת־אילי הארץ לקח׃ 
26O 017:014 להיות ממלכה שפלה לבלתי התנשא לשמר את־בריתו לעמדה׃ 
26O 017:015 וימרד־בו לשלח מלאכיו מצרים לתת־לו סוסים ועם־רב היצלח הימלט העשה אלה והפר ברית ונמלט׃ 
26O 017:016 חי־אני נאם אדני יהוה אם־לא במקום המלך הממליך אתו אשר בזה את־אלתו ואשר הפר את־בריתו אתו בתוך־בבל ימות׃ 
26O 017:017 ולא בחיל גדול ובקהל רב יעשה אותו פרעה במלחמה בשפך סללה ובבנות דיק להכרית נפשות רבות׃ 
26O 017:018 ובזה אלה להפר ברית והנה נתן ידו וכל־אלה עשה לא ימלט׃    ס 
26O 017:019 לכן כה־אמר אדני יהוה חי־אני אם־לא אלתי אשר בזה ובריתי אשר הפיר ונתתיו בראשו׃ 
26O 017:020 ופרשתי עליו רשתי ונתפש במצודתי והביאותיהו בבלה ונשפטתי אתו שם מעלו אשר מעל־בי׃ 
26O 017:021 ואת כל־ [מברחו כ] (מברחיו ק) בכל־אגפיו בחרב יפלו והנשארים לכל־רוח יפרשו וידעתם כי אני יהוה דברתי׃    ס 
26O 017:022 כה אמר אדני יהוה ולקחתי אני מצמרת הארז הרמה ונתתי מראש ינקותיו רך אקטף ושתלתי אני על הר־גבה ותלול׃ 
26O 017:023 בהר מרום ישראל אשתלנו ונשא ענף ועשה פרי והיה לארז אדיר ושכנו תחתיו כל צפור כל־כנף בצל דליותיו תשכנה׃ 
26O 017:024 וידעו כל־עצי השדה כי אני יהוה השפלתי ׀ עץ גבה הגבהתי עץ שפל הובשתי עץ לח והפרחתי עץ יבש אני יהוה דברתי ועשיתי׃  פ 
26O 018:001 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 018:002 מה־לכם אתם משלים את־המשל הזה על־אדמת ישראל לאמר אבות יאכלו בסר ושני הבנים תקהינה׃ 
26O 018:003 חי־אני נאם אדני יהוה אם־יהיה לכם עוד משל המשל הזה בישראל׃ 
26O 018:004 הן כל־הנפשות לי הנה כנפש האב וכנפש הבן לי־הנה הנפש החטאת היא תמות׃    ס 
26O 018:005 ואיש כי־יהיה צדיק ועשה משפט וצדקה׃ 
26O 018:006 אל־ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל־גלולי בית ישראל ואת־אשת רעהו לא טמא  ואל־אשה נדה לא יקרב׃ 
26O 018:007 ואיש לא יונה חבלתו חוב ישיב גזלה לא יגזל לחמו לרעב יתן ועירם יכסה־בגד׃ 
26O 018:008 בנשך לא־יתן ותרבית לא יקח מעול ישיב ידו משפט אמת יעשה בין איש לאיש׃ 
26O 018:009 בחקותי יהלך ומשפטי שמר לעשות אמת צדיק הוא חיה יחיה נאם אדני יהוה׃ 
26O 018:010 והוליד בן־פריץ שפך דם ועשה אח מאחד מאלה׃ 
26O 018:011 והוא את־כל־אלה לא עשה כי גם אל־ההרים אכל ואת־אשת רעהו טמא׃ 
26O 018:012 עני ואביון הונה גזלות גזל חבל לא ישיב ואל־הגלולים נשא עיניו תועבה עשה׃ 
26O 018:013 בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה את כל־התועבות האלה עשה מות יומת דמיו בו יהיה׃ 
26O 018:014 והנה הוליד בן וירא את־כל־חטאת אביו אשר עשה ויראה ולא יעשה כהן׃ 
26O 018:015 על־ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל־גלולי בית ישראל את־אשת רעהו לא טמא׃ 
26O 018:016 ואיש לא הונה חבל לא חבל וגזלה לא גזל לחמו לרעב נתן וערום כסה־בגד׃ 
26O 018:017 מעני השיב ידו נשך ותרבית לא לקח משפטי עשה בחקותי הלך הוא לא ימות בעון אביו חיה יחיה׃ 
26O 018:018 אביו כי־עשק עשק גזל גזל אח ואשר לא־טוב עשה בתוך עמיו והנה־מת בעונו׃ 
26O 018:019 ואמרתם מדע לא־נשא הבן בעון האב והבן משפט וצדקה עשה את כל־חקותי שמר ויעשה אתם חיה יחיה׃ 
26O 018:020 הנפש החטאת היא תמות בן לא־ישא ׀ בעון האב ואב לא ישא בעון הבן צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת [רשע כ] (הרשע ק) עליו תהיה׃    ס 
26O 018:021 והרשע כי ישוב מכל־ [חטאתו כ] (חטאתיו ק) אשר עשה ושמר את־כל־חקותי ועשה משפט וצדקה חיה יחיה לא ימות׃ 
26O 018:022 כל־פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו בצדקתו אשר־עשה יחיה׃ 
26O 018:023 החפץ אחפץ מות רשע נאם אדני יהוה הלוא בשובו מדרכיו וחיה׃    ס 
26O 018:024 ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ככל התועבות אשר־עשה הרשע יעשה וחי כל־ [צדקתו כ] (צדקתיו ק) אשר־עשה לא תזכרנה במעלו אשר־מעל ובחטאתו אשר־חטא בם ימות׃ 
26O 018:025 ואמרתם לא יתכן דרך אדני שמעו־נא בית ישראל הדרכי לא יתכן הלא דרכיכם לא יתכנו׃ 
26O 018:026 בשוב־צדיק מצדקתו ועשה עול ומת עליהם בעולו אשר־עשה ימות׃    ס 
26O 018:027 ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה ויעש משפט וצדקה הוא את־נפשו יחיה׃ 
26O 018:028 ויראה [וישוב כ] (וישב ק) מכל־פשעיו אשר עשה חיו יחיה לא ימות׃ 
26O 018:029 ואמרו בית ישראל לא יתכן דרך אדני הדרכי לא יתכנו  בית ישראל הלא דרכיכם לא יתכן׃ 
26O 018:030 לכן איש כדרכיו אשפט אתכם בית ישראל נאם אדני יהוה שובו והשיבו מכל־פשעיכם ולא־יהיה לכם למכשול עון׃ 
26O 018:031 השליכו מעליכם את־כל־פשעיכם אשר פשעתם בם ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה ולמה תמתו בית ישראל׃ 
26O 018:032 כי לא אחפץ במות המת נאם אדני יהוה והשיבו וחיו׃  פ 
26O 019:001 ואתה שא קינה אל־נשיאי ישראל׃ 
26O 019:002 ואמרת מה אמך לביא בין אריות רבצה בתוך כפרים רבתה גוריה׃ 
26O 019:003 ותעל אחד מגריה כפיר היה וילמד לטרף־טרף אדם אכל׃ 
26O 019:004 וישמעו אליו גוים בשחתם נתפש ויבאהו בחחים אל־ארץ מצרים׃ 
26O 019:005 ותרא כי נוחלה אבדה תקותה ותקח אחד מגריה כפיר שמתהו׃ 
26O 019:006 ויתהלך בתוך־אריות כפיר היה וילמד לטרף־טרף אדם אכל׃ 
26O 019:007 וידע אלמנותיו ועריהם החריב ותשם ארץ ומלאה מקול שאגתו׃ 
26O 019:008 ויתנו עליו גוים סביב ממדינות ויפרשו עליו רשתם בשחתם נתפש׃ 
26O 019:009 ויתנהו בסוגר בחחים ויבאהו אל־מלך בבל יבאהו במצדות למען לא־ישמע קולו עוד אל־הרי ישראל׃  פ 
26O 019:010 אמך כגפן בדמך על־מים שתולה פריה וענפה היתה ממים רבים׃ 
26O 019:011 ויהיו־לה מטות עז אל־שבטי משלים ותגבה קומתו על־בין עבתים וירא בגבהו ברב דליתיו׃ 
26O 019:012 ותתש בחמה לארץ השלכה ורוח הקדים הוביש פריה התפרקו ויבשו מטה עזה אש אכלתהו׃ 
26O 019:013 ועתה שתולה במדבר בארץ ציה וצמא׃ 
26O 019:014 ותצא אש ממטה בדיה פריה אכלה ולא־היה בה מטה־עז שבט למשול קינה היא ותהי לקינה׃  פ 
26O 020:001 ויהי ׀ בשנה השביעית בחמשי בעשור לחדש באו אנשים מזקני ישראל לדרש את־יהוה וישבו לפני׃    ס 
26O 020:002 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 020:003 בן־אדם דבר את־זקני ישראל ואמרת אלהם כה אמר אדני יהוה הלדרש אתי אתם באים חי־אני אם־אדרש לכם נאם אדני יהוה׃ 
26O 020:004 התשפט אתם התשפוט בן־אדם את־תועבת אבותם הודיעם׃ 
26O 020:005 ואמרת אליהם כה־אמר אדני יהוה ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בארץ מצרים ואשא ידי להם לאמר אני יהוה אלהיכם׃ 
26O 020:006 ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים אל־ארץ אשר־תרתי להם זבת חלב ודבש צבי היא לכל־הארצות׃ 
26O 020:007 ואמר אלהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל־תטמאו אני יהוה אלהיכם׃ 
26O 020:008 וימרו־בי ולא אבו לשמע אלי איש את־שקוצי עיניהם לא השליכו ואת־גלולי מצרים לא עזבו ואמר לשפך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים׃ 
26O 020:009 ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר־המה בתוכם אשר נודעתי אליהם לעיניהם להוציאם מארץ מצרים׃ 
26O 020:010 ואוציאם מארץ מצרים ואבאם אל־המדבר׃ 
26O 020:011 ואתן להם את־חקותי ואת־משפטי הודעתי אותם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם׃ 
26O 020:012 וגם את־שבתותי נתתי להם להיות לאות ביני וביניהם לדעת כי אני יהוה מקדשם׃ 
26O 020:013 וימרו־בי בית־ישראל במדבר בחקותי לא־הלכו ואת־משפטי מאסו אשר יעשה אתם האדם וחי בהם ואת־שבתתי חללו מאד ואמר לשפך חמתי עליהם במדבר לכלותם׃ 
26O 020:014 ואעשה למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר הוצאתים לעיניהם׃ 
26O 020:015 וגם־אני נשאתי ידי להם במדבר לבלתי הביא אותם אל־הארץ אשר־נתתי זבת חלב ודבש צבי היא לכל־הארצות׃ 
26O 020:016 יען במשפטי מאסו ואת־חקותי לא־הלכו בהם ואת־שבתותי חללו כי אחרי גלוליהם לבם הלך׃ 
26O 020:017 ותחס עיני עליהם משחתם ולא־עשיתי אותם כלה במדבר׃ 
26O 020:018 ואמר אל־בניהם במדבר בחוקי אבותיכם אל־תלכו ואת־משפטיהם אל־תשמרו ובגלוליהם אל־תטמאו׃ 
26O 020:019 אני יהוה אלהיכם בחקותי לכו ואת־משפטי שמרו ועשו אותם׃ 
26O 020:020 ואת־שבתותי קדשו והיו לאות ביני וביניכם לדעת כי אני יהוה אלהיכם׃ 
26O 020:021 וימרו־בי הבנים בחקותי לא־הלכו ואת־משפטי לא־שמרו לעשות אותם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם את־שבתותי חללו ואמר לשפך חמתי עליהם לכלות אפי בם במדבר׃ 
26O 020:022 והשבתי את־ידי ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר־הוצאתי אותם לעיניהם׃ 
26O 020:023 גם־אני נשאתי את־ידי להם במדבר להפיץ אתם בגוים ולזרות אותם בארצות׃ 
26O 020:024 יען משפטי לא־עשו וחקותי מאסו ואת־שבתותי חללו ואחרי גלולי אבותם היו עיניהם׃ 
26O 020:025 וגם־אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם׃ 
26O 020:026 ואטמא אותם במתנותם בהעביר כל־פטר רחם למען אשמם למען אשר ידעו אשר אני יהוה׃    ס 
26O 020:027 לכן דבר אל־בית ישראל בן־אדם ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה עוד זאת  גדפו אותי אבותיכם במעלם בי מעל׃ 
26O 020:028 ואביאם אל־הארץ אשר נשאתי את־ידי לתת אותה להם ויראו כל־גבעה רמה וכל־עץ עבת ויזבחו־שם את־זבחיהם ויתנו־שם כעס קרבנם וישימו שם ריח ניחוחיהם ויסיכו שם את־נסכיהם׃ 
26O 020:029 ואמר אלהם מה הבמה אשר־אתם הבאים שם ויקרא שמה במה עד היום הזה׃ 
26O 020:030 לכן אמר ׀ אל־בית ישראל כה אמר אדני יהוה הבדרך אבותיכם אתם נטמאים ואחרי שקוציהם אתם זנים׃ 
26O 020:031 ובשאת מתנתיכם בהעביר בניכם באש אתם נטמאים לכל־גלוליכם עד־היום ואני אדרש לכם בית ישראל חי־אני נאם אדני יהוה אם־אדרש לכם׃ 
26O 020:032 והעלה על־רוחכם היו לא תהיה אשר ׀ אתם אמרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן׃ 
26O 020:033 חי־אני נאם אדני יהוה אם־לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם׃ 
26O 020:034 והוצאתי אתכם מן־העמים וקבצתי אתכם מן־הארצות אשר נפוצתם בם ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה׃ 
26O 020:035 והבאתי אתכם אל־מדבר העמים ונשפטתי אתכם שם פנים אל־פנים׃ 
26O 020:036 כאשר נשפטתי את־אבותיכם במדבר ארץ מצרים כן אשפט אתכם נאם אדני יהוה׃ 
26O 020:037 והעברתי אתכם תחת השבט והבאתי אתכם במסרת הברית׃ 
26O 020:038 וברותי מכם המרדים והפושעים בי מארץ מגוריהם אוציא אותם ואל־אדמת ישראל לא יבוא וידעתם כי־אני יהוה׃ 
26O 020:039 ואתם בית־ישראל כה־אמר ׀ אדני יהוה איש גלוליו לכו עבדו ואחר אם־אינכם שמעים אלי ואת־שם קדשי לא תחללו־עוד במתנותיכם ובגלוליכם׃ 
26O 020:040 כי בהר־קדשי בהר ׀ מרום ישראל נאם אדני יהוה שם יעבדני כל־בית ישראל כלה בארץ שם ארצם ושם אדרוש את־תרומתיכם ואת־ראשית משאותיכם בכל־קדשיכם׃ 
26O 020:041 בריח ניחח ארצה אתכם בהוציאי אתכם מן־העמים וקבצתי אתכם מן־הארצות אשר נפצתם בם ונקדשתי בכם לעיני הגוים׃ 
26O 020:042 וידעתם כי־אני יהוה בהביאי אתכם אל־אדמת ישראל אל־הארץ אשר נשאתי את־ידי לתת אותה לאבותיכם׃ 
26O 020:043 וזכרתם־שם את־דרכיכם ואת כל־עלילותיכם אשר נטמאתם בם ונקטתם בפניכם בכל־רעותיכם אשר עשיתם׃ 
26O 020:044 וידעתם כי־אני יהוה בעשותי אתכם למען שמי לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות בית ישראל נאם אדני יהוה׃  פ 
26O 021:001 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 021:002 בן־אדם שים פניך דרך תימנה והטף אל־דרום והנבא אל־יער השדה נגב׃ 
26O 021:003 ואמרת ליער הנגב שמע דבר־יהוה כה־אמר אדני יהוה הנני מצית־בך ׀ אש ואכלה בך כל־עץ־לח וכל־עץ יבש לא־תכבה להבת שלהבת ונצרבו־בה כל־פנים מנגב צפונה׃ 
26O 021:004 וראו כל־בשר כי אני יהוה בערתיה לא תכבה׃ 
26O 021:005 ואמר אהה אדני יהוה המה אמרים לי הלא ממשל משלים הוא׃  פ 
26O 021:006 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 021:007 בן־אדם שים פניך אל־ירושלם והטף אל־מקדשים והנבא אל־אדמת ישראל׃ 
26O 021:008 ואמרת לאדמת ישראל כה אמר יהוה הנני אליך והוצאתי חרבי מתערה והכרתי ממך צדיק ורשע׃ 
26O 021:009 יען אשר־הכרתי ממך צדיק ורשע לכן תצא חרבי מתערה אל־כל־בשר מנגב צפון׃ 
26O 021:010 וידעו כל־בשר כי אני יהוה הוצאתי חרבי מתערה לא תשוב עוד׃    ס 
26O 021:011 ואתה בן־אדם האנח בשברון מתנים ובמרירות תאנח לעיניהם׃ 
26O 021:012 והיה כי־יאמרו אליך על־מה אתה נאנח ואמרת אל־שמועה כי־באה ונמס כל־לב ורפו כל־ידים וכהתה כל־רוח וכל־ברכים תלכנה מים הנה באה ונהיתה נאם אדני יהוה׃  פ 
26O 021:013 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 021:014 בן־אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני אמר חרב חרב הוחדה וגם־מרוטה׃ 
26O 021:015 למען טבח טבח הוחדה למען־היה־לה ברק מרטה או נשיש שבט בני מאסת כל־עץ׃ 
26O 021:016 ויתן אתה למרטה לתפש בכף היא־הוחדה חרב והיא מרטה לתת אותה ביד־הורג׃ 
26O 021:017 זעק והילל בן־אדם כי־היא היתה  בעמי היא בכל־נשיאי ישראל מגורי אל־חרב היו את־עמי לכן ספק אל־ירך׃ 
26O 021:018 כי בחן ומה אם־גם־שבט מאסת לא יהיה נאם אדני יהוה׃  פ 
26O 021:019 ואתה בן־אדם הנבא והך כף אל־כף ותכפל חרב שלישתה חרב חללים היא חרב חלל הגדול החדרת להם׃ 
26O 021:020 למען ׀ למוג לב והרבה המכשלים על כל־שעריהם נתתי אבחת־חרב אח עשויה לברק מעטה לטבח׃ 
26O 021:021 התאחדי הימני השימי השמילי אנה פניך מעדות׃ 
26O 021:022 וגם־אני אכה כפי אל־כפי והנחתי חמתי אני יהוה דברתי׃  פ 
26O 021:023 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 021:024 ואתה בן־אדם שים־לך ׀ שנים דרכים לבוא חרב מלך־בבל מארץ אחד יצאו שניהם ויד ברא בראש דרך־עיר ברא׃ 
26O 021:025 דרך תשים לבוא חרב את רבת בני־עמון ואת־יהודה בירושלם בצורה׃ 
26O 021:026 כי־עמד מלך־בבל אל־אם הדרך בראש שני הדרכים לקסם־קסם קלקל בחצים שאל בתרפים ראה בכבד׃ 
26O 021:027 בימינו היה ׀ הקסם ירושלם לשום כרים לפתח פה ברצח להרים קול בתרועה לשום כרים על־שערים לשפך סללה לבנות דיק׃ 
26O 021:028 והיה להם [כקסום־ כ] (כקסם־שוא ק) בעיניהם שבעי שבעות להם והוא־מזכיר עון להתפש׃  פ 
26O 021:029 לכן כה־אמר אדני יהוה יען הזכרכם עונכם בהגלות פשעיכם להראות חטאותיכם בכל עלילותיכם יען הזכרכם בכף תתפשו׃  פ 
26O 021:030 ואתה חלל רשע נשיא ישראל אשר־בא יומו בעת עון קץ׃    ס 
26O 021:031 כה אמר אדני יהוה הסיר המצנפת והרים העטרה זאת לא־זאת השפלה הגבה  והגבה  השפיל׃ 
26O 021:032 עוה עוה עוה אשימנה גם־זאת לא היה עד־בא אשר־לו המשפט ונתתיו׃  פ 
26O 021:033 ואתה בן־אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה אל־בני עמון ואל־חרפתם ואמרת חרב חרב פתוחה לטבח מרוטה להכיל למען ברק׃ 
26O 021:034 בחזות לך שוא בקסם־לך כזב לתת אותך אל־צוארי חללי רשעים אשר־בא יומם בעת עון קץ׃ 
26O 021:035 השב אל־תערה במקום אשר־נבראת בארץ מכרותיך אשפט אתך׃ 
26O 021:036 ושפכתי עליך זעמי באש עברתי אפיח עליך ונתתיך ביד אנשים בערים חרשי משחית׃ 
26O 021:037 לאש תהיה לאכלה דמך יהיה בתוך הארץ לא תזכרי כי אני יהוה דברתי׃  פ 
26O 022:001 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 022:002 ואתה בן־אדם התשפט התשפט את־עיר הדמים והודעתה את כל־תועבותיה׃ 
26O 022:003 ואמרת כה אמר אדני יהוה עיר שפכת דם בתוכה לבוא עתה ועשתה גלולים עליה לטמאה׃ 
26O 022:004 בדמך אשר־שפכת אשמת ובגלוליך אשר־עשית טמאת ותקריבי ימיך ותבוא עד־שנותיך על־כן נתתיך חרפה לגוים וקלסה לכל־הארצות׃ 
26O 022:005 הקרבות והרחקות ממך יתקלסו־בך טמאת השם רבת המהומה׃ 
26O 022:006 הנה נשיאי ישראל איש לזרעו היו בך למען שפך־דם׃ 
26O 022:007 אב ואם הקלו בך לגר עשו בעשק בתוכך יתום ואלמנה הונו בך׃ 
26O 022:008 קדשי בזית ואת־שבתתי חללת׃ 
26O 022:009 אנשי רכיל היו בך למען שפך־דם ואל־ההרים אכלו בך זמה עשו בתוכך׃ 
26O 022:010 ערות־אב גלה־בך טמאת הנדה ענו־בך׃ 
26O 022:011 ואיש ׀ את־אשת רעהו עשה תועבה ואיש את־כלתו טמא בזמה ואיש את־אחתו בת־אביו ענה־בך׃ 
26O 022:012 שחד לקחו־בך למען שפך־דם נשך ותרבית לקחת ותבצעי רעיך בעשק ואתי שכחת נאם אדני יהוה׃ 
26O 022:013 והנה הכיתי כפי אל־בצעך אשר עשית ועל־דמך אשר היו בתוכך׃ 
26O 022:014 היעמד לבך אם־תחזקנה ידיך לימים אשר אני עשה אותך אני יהוה דברתי ועשיתי׃ 
26O 022:015 והפיצותי אותך בגוים וזריתיך בארצות והתמתי טמאתך ממך׃ 
26O 022:016 ונחלת בך לעיני גוים וידעת כי־אני יהוה׃  פ 
26O 022:017 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 022:018 בן־אדם היו־לי בית־ישראל [לסוג כ] (לסיג ק) כלם נחשת ובדיל וברזל ועופרת בתוך כור סגים כסף היו׃    ס 
26O 022:019 לכן כה אמר אדני יהוה יען היות כלכם לסגים לכן הנני קבץ אתכם אל־תוך ירושלם׃ 
26O 022:020 קבצת כסף ונחשת וברזל ועופרת ובדיל אל־תוך כור לפחת־עליו אש להנתיך כן אקבץ באפי ובחמתי והנחתי והתכתי אתכם׃ 
26O 022:021 וכנסתי אתכם ונפחתי עליכם באש עברתי ונתכתם בתוכה׃ 
26O 022:022 כהתוך כסף בתוך כור כן תתכו בתוכה וידעתם כי־אני יהוה שפכתי חמתי עליכם׃  פ 
26O 022:023 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 022:024 בן־אדם אמר־לה את ארץ לא מטהרה היא לא גשמה ביום זעם׃ 
26O 022:025 קשר נביאיה בתוכה כארי שואג טרף טרף נפש אכלו חסן ויקר יקחו אלמנותיה הרבו בתוכה׃ 
26O 022:026 כהניה חמסו תורתי ויחללו קדשי בין־קדש לחל לא הבדילו ובין־הטמא לטהור לא הודיעו ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם׃ 
26O 022:027 שריה בקרבה כזאבים טרפי טרף לשפך־דם לאבד נפשות למען בצע בצע׃ 
26O 022:028 ונביאיה טחו להם תפל חזים שוא וקסמים להם כזב אמרים כה אמר אדני יהוה ויהוה לא דבר׃ 
26O 022:029 עם הארץ עשקו עשק וגזלו גזל ועני ואביון הונו ואת־הגר עשקו בלא משפט׃ 
26O 022:030 ואבקש מהם איש גדר־גדר ועמד בפרץ לפני בעד הארץ לבלתי שחתה ולא מצאתי׃ 
26O 022:031 ואשפך עליהם זעמי באש עברתי כליתים דרכם בראשם נתתי נאם אדני יהוה׃  פ 
26O 023:001 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 023:002 בן־אדם שתים נשים בנות אם־אחת היו׃ 
26O 023:003 ותזנינה במצרים בנעוריהן זנו מה מעכו שדיהן ושם עשו דדי בתוליהן׃ 
26O 023:004 ושמותן אהלה הגדולה ואהליבה אחותה ותהיינה לי ותלדנה בנים ובנות ושמותן שמרון אהלה וירושלם אהליבה׃ 
26O 023:005 ותזן אהלה תחתי ותעגב על־מאהביה אל־אשור קרובים׃ 
26O 023:006 לבשי תכלת פחות וסגנים בחורי חמד כלם פרשים רכבי סוסים׃ 
26O 023:007 ותתן תזנותיה עליהם מבחר בני־אשור כלם ובכל אשר־עגבה בכל־גלוליהם נטמאה׃ 
26O 023:008 ואת־תזנותיה ממצרים לא עזבה כי אותה שכבו בנעוריה והמה עשו דדי בתוליה וישפכו תזנותם עליה׃ 
26O 023:009 לכן נתתיה ביד־מאהביה ביד בני אשור אשר עגבה עליהם׃ 
26O 023:010 המה גלו ערותה בניה ובנותיה לקחו ואותה בחרב הרגו ותהי־שם לנשים ושפוטים עשו בה׃    ס 
26O 023:011 ותרא אחותה אהליבה ותשחת עגבתה ממנה ואת־תזנותיה מזנוני אחותה׃ 
26O 023:012 אל־בני אשור עגבה פחות וסגנים קרבים לבשי מכלול פרשים רכבי סוסים בחורי חמד כלם׃ 
26O 023:013 וארא כי נטמאה דרך אחד לשתיהן׃ 
26O 023:014 ותוסף אל־תזנותיה ותרא אנשי מחקה על־הקיר צלמי [כשדיים כ] (כשדים ק) חקקים בששר׃ 
26O 023:015 חגורי אזור במתניהם סרוחי טבולים בראשיהם מראה שלשים כלם דמות בני־בבל כשדים ארץ מולדתם׃ 
26O 023:016 [ותעגב כ] (ותעגבה ק) עליהם למראה עיניה ותשלח מלאכים אליהם כשדימה׃ 
26O 023:017 ויבאו אליה בני־בבל למשכב דדים ויטמאו אותה בתזנותם ותטמא־בם ותקע נפשה מהם׃ 
26O 023:018 ותגל תזנותיה ותגל את־ערותה ותקע נפשי מעליה כאשר נקעה נפשי מעל אחותה׃ 
26O 023:019 ותרבה את־תזנותיה לזכר את־ימי נעוריה אשר זנתה בארץ מצרים׃ 
26O 023:020 ותעגבה על פלגשיהם אשר בשר־חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם׃ 
26O 023:021 ותפקדי את זמת נעוריך בעשות ממצרים דדיך למען שדי נעוריך׃    ס 
26O 023:022 לכן אהליבה כה־אמר אדני יהוה הנני מעיר את־מאהביך עליך את אשר־נקעה נפשך מהם והבאתים עליך מסביב׃ 
26O 023:023 בני בבל וכל־כשדים פקוד ושוע וקוע כל־בני אשור אותם בחורי חמד פחות וסגנים כלם שלשים וקרואים רכבי סוסים כלם׃ 
26O 023:024 ובאו עליך הצן רכב וגלגל ובקהל עמים צנה ומגן וקובע ישימו עליך סביב ונתתי לפניהם משפט ושפטוך במשפטיהם׃ 
26O 023:025 ונתתי קנאתי בך ועשו אותך בחמה אפך ואזניך יסירו ואחריתך בחרב תפול המה בניך ובנותיך יקחו ואחריתך תאכל באש׃ 
26O 023:026 והפשיטוך את־בגדיך ולקחו כלי תפארתך׃ 
26O 023:027 והשבתי זמתך ממך ואת־זנותך מארץ מצרים ולא־תשאי עיניך אליהם ומצרים לא תזכרי־עוד׃    ס 
26O 023:028 כי כה אמר אדני יהוה הנני נתנך ביד אשר שנאת ביד אשר־נקעה נפשך מהם׃ 
26O 023:029 ועשו אותך בשנאה ולקחו כל־יגיעך ועזבוך עירם ועריה ונגלה ערות זנוניך וזמתך ותזנותיך׃ 
26O 023:030 עשה אלה לך בזנותך אחרי גוים על אשר־נטמאת בגלוליהם׃ 
26O 023:031 בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך׃    ס 
26O 023:032 כה אמר אדני יהוה כוס אחותך תשתי העמקה והרחבה תהיה לצחק וללעג מרבה להכיל׃ 
26O 023:033 שכרון ויגון תמלאי כוס שמה ושממה כוס אחותך שמרון׃ 
26O 023:034 ושתית אותה ומצית ואת־חרשיה תגרמי ושדיך תנתקי כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃    ס 
26O 023:035 לכן כה אמר אדני יהוה יען שכחת אותי ותשליכי אותי אחרי גוך וגם־את שאי זמתך ואת־תזנותיך׃    ס 
26O 023:036 ויאמר יהוה אלי בן־אדם התשפוט את־אהלה ואת־אהליבה והגד להן את תועבותיהן׃ 
26O 023:037 כי נאפו ודם בידיהן ואת־גלוליהן נאפו וגם את־בניהן אשר ילדו־לי העבירו להם לאכלה׃ 
26O 023:038 עוד זאת עשו לי טמאו את־מקדשי ביום ההוא ואת־שבתותי חללו׃ 
26O 023:039 ובשחטם את־בניהם לגלוליהם ויבאו אל־מקדשי ביום ההוא לחללו והנה־כה עשו בתוך ביתי׃ 
26O 023:040 ואף כי תשלחנה לאנשים באים ממרחק אשר מלאך שלוח אליהם והנה־באו לאשר רחצת כחלת עיניך ועדית עדי׃ 
26O 023:041 וישבת על־מטה כבודה ושלחן ערוך לפניה וקטרתי ושמני שמת עליה׃ 
26O 023:042 וקול המון שלו בה ואל־אנשים מרב אדם מובאים [סובאים כ] (סבאים ק) ממדבר ויתנו צמידים אל־ידיהן ועטרת תפארת על־ראשיהן׃ 
26O 023:043 ואמר לבלה נאופים [עת כ] (עתה ק) [יזנה כ] (יזנו ק) תזנותה והיא׃ 
26O 023:044 ויבוא אליה כבוא אל־אשה זונה כן באו אל־אהלה ואל־אהליבה אשת הזמה׃ 
26O 023:045 ואנשים צדיקם המה ישפטו אותהם משפט נאפות ומשפט שפכות דם כי נאפת הנה ודם בידיהן׃    ס 
26O 023:046 כי כה אמר אדני יהוה העלה עליהם קהל ונתן אתהן לזעוה ולבז׃ 
26O 023:047 ורגמו עליהן אבן קהל וברא אותהן בחרבותם בניהם ובנותיהם יהרגו ובתיהן באש ישרפו׃ 
26O 023:048 והשבתי זמה מן־הארץ ונוסרו כל־הנשים ולא תעשינה כזמתכנה׃ 
26O 023:049 ונתנו זמתכנה עליכן וחטאי גלוליכן תשאינה וידעתם כי אני אדני יהוה׃  פ 
26O 024:001 ויהי דבר־יהוה אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר׃ 
26O 024:002 בן־אדם [כתוב־ כ] (כתב־לך ק) את־שם היום את־עצם היום הזה סמך מלך־בבל אל־ירושלם בעצם היום הזה׃ 
26O 024:003 ומשל אל־בית־המרי משל ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה שפת הסיר שפת וגם־יצק בו מים׃ 
26O 024:004 אסף נתחיה אליה כל־נתח טוב ירך וכתף מבחר עצמים מלא׃ 
26O 024:005 מבחר הצאן לקוח וגם דור העצמים תחתיה רתח רתחיה גם־בשלו עצמיה בתוכה׃    ס 
26O 024:006 לכן כה־אמר ׀ אדני יהוה אוי עיר הדמים סיר אשר חלאתה בה וחלאתה לא יצאה ממנה לנתחיה לנתחיה הוציאה לא־נפל עליה גורל׃ 
26O 024:007 כי דמה בתוכה היה על־צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על־הארץ לכסות עליו עפר׃ 
26O 024:008 להעלות חמה לנקם נקם נתתי את־דמה על־צחיח סלע לבלתי הכסות׃  פ 
26O 024:009 לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים גם־אני אגדיל המדורה׃ 
26O 024:010 הרבה העצים הדלק האש התם הבשר והרקח המרקחה והעצמות יחרו׃ 
26O 024:011 והעמידה על־גחליה רקה למען תחם וחרה נחשתה ונתכה בתוכה טמאתה תתם חלאתה׃ 
26O 024:012 תאנים הלאת ולא־תצא ממנה רבת חלאתה באש חלאתה׃ 
26O 024:013 בטמאתך זמה יען טהרתיך ולא טהרת מטמאתך לא תטהרי־עוד עד־הניחי את־חמתי בך׃ 
26O 024:014 אני יהוה דברתי באה ועשיתי לא־אפרע ולא־אחוס ולא אנחם כדרכיך וכעלילותיך שפטוך נאם אדני יהוה׃  פ 
26O 024:015 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 024:016 בן־אדם הנני לקח ממך את־מחמד עיניך במגפה ולא תספד ולא תבכה ולוא תבוא דמעתך׃ 
26O 024:017 האנק ׀ דם מתים אבל לא־תעשה פארך חבוש עליך ונעליך תשים ברגליך ולא תעטה על־שפם ולחם אנשים לא תאכל׃ 
26O 024:018 ואדבר אל־העם בבקר ותמת אשתי בערב ואעש בבקר כאשר צויתי׃ 
26O 024:019 ויאמרו אלי העם הלא־תגיד לנו מה־אלה לנו כי אתה עשה׃ 
26O 024:020 ואמר אליהם דבר־יהוה היה אלי לאמר׃ 
26O 024:021 אמר ׀ לבית ישראל כה־אמר אדני יהוה הנני מחלל את־מקדשי גאון עזכם מחמד עיניכם ומחמל נפשכם ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם בחרב יפלו׃ 
26O 024:022 ועשיתם כאשר עשיתי על־שפם לא תעטו ולחם אנשים לא תאכלו׃ 
26O 024:023 ופארכם על־ראשיכם ונעליכם ברגליכם לא תספדו ולא תבכו ונמקתם בעונתיכם ונהמתם איש אל־אחיו׃ 
26O 024:024 והיה יחזקאל לכם למופת ככל אשר־עשה תעשו בבאה וידעתם כי אני אדני יהוה׃    ס 
26O 024:025 ואתה בן־אדם הלוא ביום קחתי מהם את־מעוזם משוש תפארתם את־מחמד עיניהם ואת־משא נפשם בניהם ובנותיהם׃ 
26O 024:026 ביום ההוא יבוא הפליט אליך להשמעות אזנים׃ 
26O 024:027 ביום ההוא יפתח פיך את־הפליט ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת וידעו כי־אני יהוה׃    ס 
26O 025:001 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 025:002 בן־אדם שים פניך אל־בני עמון והנבא עליהם׃ 
26O 025:003 ואמרת לבני עמון שמעו דבר־אדני יהוה כה־אמר אדני יהוה יען אמרך האח אל־מקדשי כי־נחל ואל־אדמת ישראל כי נשמה ואל־בית יהודה כי הלכו בגולה׃ 
26O 025:004 לכן הנני נתנך לבני־קדם למורשה וישבו טירותיהם בך ונתנו בך משכניהם המה יאכלו פריך והמה ישתו חלבך׃ 
26O 025:005 ונתתי את־רבה לנוה גמלים ואת־בני עמון למרבץ־צאן וידעתם כי־אני יהוה׃    ס 
26O 025:006 כי כה אמר אדני יהוה יען מחאך יד ורקעך ברגל ותשמח בכל־שאטך בנפש אל־אדמת ישראל׃ 
26O 025:007 לכן הנני נטיתי את־ידי עליך ונתתיך־ [לבג  כ] (לבז ק) לגוים והכרתיך מן־העמים והאבדתיך מן־הארצות אשמידך וידעת כי־אני יהוה׃    ס 
26O 025:008 כה אמר אדני יהוה יען אמר מואב ושעיר הנה ככל־הגוים בית יהודה׃ 
26O 025:009 לכן הנני פתח את־כתף מואב מהערים מעריו מקצהו צבי ארץ בית הישימת בעל מעון [וקריתמה כ] (וקריתימה׃ ק) 
26O 025:010 לבני־קדם על־בני עמון ונתתיה למורשה למען לא־תזכר בני־עמון בגוים׃ 
26O 025:011 ובמואב אעשה שפטים וידעו כי־אני יהוה׃    ס 
26O 025:012 כה אמר אדני יהוה יען עשות אדום בנקם נקם לבית יהודה ויאשמו אשום ונקמו בהם׃ 
26O 025:013 לכן כה אמר אדני יהוה ונטתי ידי על־אדום והכרתי ממנה אדם ובהמה ונתתיה חרבה מתימן ודדנה בחרב יפלו׃ 
26O 025:014 ונתתי את־נקמתי באדום ביד עמי ישראל ועשו באדום כאפי וכחמתי וידעו את־נקמתי נאם אדני יהוה׃  פ 
26O 025:015 כה אמר אדני יהוה יען עשות פלשתים בנקמה וינקמו נקם בשאט בנפש למשחית איבת עולם׃ 
26O 025:016 לכן כה אמר אדני יהוה הנני נוטה ידי על־פלשתים והכרתי את־כרתים והאבדתי את־שארית חוף הים׃ 
26O 025:017 ועשיתי בם נקמות גדלות בתוכחות חמה וידעו כי־אני יהוה בתתי את־נקמתי בם׃    ס 
26O 026:001 ויהי בעשתי־עשרה שנה באחד לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 026:002 בן־אדם יען אשר־אמרה צר על־ירושלם האח נשברה דלתות העמים נסבה אלי אמלאה החרבה׃ 
26O 026:003 לכן כה אמר אדני יהוה הנני עליך צר והעליתי עליך גוים רבים כהעלות הים לגליו׃ 
26O 026:004 ושחתו חמות צר והרסו מגדליה וסחיתי עפרה ממנה ונתתי אותה לצחיח סלע׃ 
26O 026:005 משטח חרמים תהיה בתוך הים כי אני דברתי נאם אדני יהוה והיתה לבז לגוים׃ 
26O 026:006 ובנותיה אשר בשדה בחרב תהרגנה וידעו כי־אני יהוה׃  פ 
26O 026:007 כי כה אמר אדני יהוה הנני מביא אל־צר נבוכדראצר מלך־בבל מצפון מלך מלכים בסוס וברכב ובפרשים וקהל ועם־רב׃ 
26O 026:008 בנותיך בשדה בחרב יהרג ונתן עליך דיק ושפך עליך סללה והקים עליך צנה׃ 
26O 026:009 ומחי קבלו יתן בחמותיך ומגדלתיך יתץ בחרבותיו׃ 
26O 026:010 משפעת סוסיו יכסך אבקם מקול פרש וגלגל ורכב תרעשנה חומותיך בבאו בשעריך כמבואי עיר מבקעה׃ 
26O 026:011 בפרסות סוסיו ירמס את־כל־חוצותיך עמך בחרב יהרג ומצבות עזך לארץ תרד׃ 
26O 026:012 ושללו חילך ובזזו רכלתך והרסו חומותיך ובתי חמדתך יתצו ואבניך ועציך ועפרך בתוך מים ישימו׃ 
26O 026:013 והשבתי המון שיריך וקול כנוריך לא ישמע עוד׃ 
26O 026:014 ונתתיך לצחיח סלע משטח חרמים תהיה לא תבנה עוד כי אני יהוה דברתי נאם אדני יהוה׃    ס 
26O 026:015 כה אמר אדני יהוה לצור הלא ׀ מקול מפלתך באנק חלל בהרג הרג בתוכך ירעשו האיים׃ 
26O 026:016 וירדו מעל כסאותם כל נשיאי הים והסירו את־מעיליהם ואת־בגדי רקמתם יפשטו חרדות ׀ ילבשו על־הארץ ישבו וחרדו לרגעים ושממו עליך׃ 
26O 026:017 ונשאו עליך קינה ואמרו לך איך אבדת נושבת מימים העיר ההללה אשר היתה חזקה בים היא וישביה אשר־נתנו חתיתם לכל־יושביה׃ 
26O 026:018 עתה יחרדו האין יום מפלתך ונבהלו האיים אשר־בים מצאתך׃    ס 
26O 026:019 כי כה אמר אדני יהוה בתתי אתך עיר נחרבת כערים אשר לא־נושבו בהעלות עליך את־תהום וכסוך המים הרבים׃ 
26O 026:020 והורדתיך את־יורדי בור אל־עם עולם והושבתיך בארץ תחתיות כחרבות מעולם את־יורדי בור למען לא תשבי ונתתי צבי בארץ חיים׃ 
26O 026:021 בלהות אתנך ואינך ותבקשי ולא־תמצאי עוד לעולם נאם אדני יהוה׃    ס 
26O 027:001 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 027:002 ואתה בן־אדם שא על־צר קינה׃ 
26O 027:003 ואמרת לצור [הישבתי כ] (הישבת ק) על־מבואת ים רכלת העמים אל־איים רבים כה אמר אדני יהוה צור את אמרת אני כלילת יפי׃ 
26O 027:004 בלב ימים גבוליך בניך כללו יפיך׃ 
26O 027:005 ברושים משניר בנו לך את כל־לחתים ארז מלבנון לקחו לעשות תרן עליך׃ 
26O 027:006 אלונים מבשן עשו משוטיך קרשך עשו־שן בת־אשרים מאיי [כתים כ] (כתיים׃ ק) 
26O 027:007 שש־ברקמה ממצרים היה מפרשך להיות לך לנס תכלת וארגמן מאיי אלישה היה מכסך׃ 
26O 027:008 ישבי צידון וארוד היו שטים לך חכמיך צור היו בך המה חבליך׃ 
26O 027:009 זקני גבל וחכמיה היו בך מחזיקי בדקך כל־אניות הים ומלחיהם היו בך לערב מערבך׃ 
26O 027:010 פרס ולוד ופוט היו בחילך אנשי מלחמתך מגן וכובע תלו־בך המה נתנו הדרך׃ 
26O 027:011 בני ארוד וחילך על־חומותיך סביב וגמדים במגדלותיך היו שלטיהם תלו על־חומותיך סביב המה כללו יפיך׃ 
26O 027:012 תרשיש סחרתך מרב כל־הון בכסף ברזל בדיל ועופרת נתנו עזבוניך׃ 
26O 027:013 יון תבל ומשך המה רכליך בנפש אדם וכלי נחשת נתנו מערבך׃ 
26O 027:014 מבית תוגרמה סוסים ופרשים ופרדים נתנו עזבוניך׃ 
26O 027:015 בני דדן רכליך איים רבים סחרת ידך קרנות שן [והובנים כ] (והבנים ק) השיבו אשכרך׃ 
26O 027:016 ארם סחרתך מרב מעשיך בנפך ארגמן ורקמה ובוץ וראמת וכדכד נתנו בעזבוניך׃ 
26O 027:017 יהודה וארץ ישראל המה רכליך בחטי מנית ופנג ודבש ושמן וצרי נתנו מערבך׃ 
26O 027:018 דמשק סחרתך ברב מעשיך מרב כל־הון ביין חלבון וצמר צחר׃ 
26O 027:019 ודן ויון מאוזל בעזבוניך נתנו ברזל עשות קדה וקנה במערבך היה׃ 
26O 027:020 דדן רכלתך בבגדי־חפש לרכבה׃ 
26O 027:021 ערב וכל־נשיאי קדר המה סחרי ידך בכרים ואילים ועתודים בם סחריך׃ 
26O 027:022 רכלי שבא ורעמה המה רכליך בראש כל־בשם ובכל־אבן יקרה וזהב נתנו עזבוניך׃ 
26O 027:023 חרן וכנה ועדן רכלי שבא אשור כלמד רכלתך׃ 
26O 027:024 המה רכליך במכללים בגלומי תכלת ורקמה ובגנזי ברמים בחבלים חבשים וארזים במרכלתך׃ 
26O 027:025 אניות תרשיש שרותיך מערבך ותמלאי ותכבדי מאד בלב  ימים׃ 
26O 027:026 במים רבים הביאוך השטים אתך רוח הקדים שברך בלב ימים׃ 
26O 027:027 הונך ועזבוניך מערבך מלחיך וחבליך מחזיקי בדקך  וערבי מערבך וכל־אנשי מלחמתך אשר־בך ובכל־קהלך אשר בתוכך יפלו בלב ימים ביום מפלתך׃ 
26O 027:028 לקול זעקת חבליך ירעשו מגרשות׃ 
26O 027:029 וירדו מאניותיהם  כל תפשי משוט מלחים כל חבלי הים אל־הארץ יעמדו׃ 
26O 027:030 והשמיעו עליך בקולם ויזעקו מרה ויעלו עפר על־ראשיהם באפר יתפלשו׃ 
26O 027:031 והקריחו אליך קרחה וחגרו שקים ובכו אליך במר־נפש מספד מר׃ 
26O 027:032 ונשאו אליך בניהם קינה וקוננו עליך מי כצור כדמה בתוך הים׃ 
26O 027:033 בצאת עזבוניך מימים השבעת עמים רבים ברב הוניך ומערביך העשרת מלכי־ארץ׃ 
26O 027:034 עת נשברת מימים במעמקי־מים מערבך וכל־קהלך בתוכך נפלו׃ 
26O 027:035 כל ישבי האיים שממו עליך ומלכיהם שערו שער רעמו פנים׃ 
26O 027:036 סחרים בעמים שרקו עליך בלהות היית ואינך עד־עולם׃    ס 
26O 028:001 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 028:002 בן־אדם אמר לנגיד צר כה־אמר ׀ אדני יהוה יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא־אל ותתן לבך כלב אלהים׃ 
26O 028:003 הנה חכם אתה [מדנאל כ] (מדניאל ק) כל־סתום לא עממוך׃ 
26O 028:004 בחכמתך ובתבונתך  עשית לך חיל ותעש זהב וכסף באוצרותיך׃ 
26O 028:005 ברב חכמתך ברכלתך הרבית חילך ויגבה לבבך בחילך׃    ס 
26O 028:006 לכן כה אמר אדני יהוה יען תתך את־לבבך כלב אלהים׃ 
26O 028:007 לכן הנני מביא עליך זרים עריצי גוים והריקו חרבותם על־יפי חכמתך וחללו יפעתך׃ 
26O 028:008 לשחת יורדוך ומתה ממותי חלל בלב ימים׃ 
26O 028:009 האמר תאמר אלהים אני לפני הרגך ואתה אדם ולא־אל ביד מחלליך׃ 
26O 028:010 מותי ערלים תמות ביד־זרים כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃    ס 
26O 028:011 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 028:012 בן־אדם שא קינה על־מלך צור ואמרת לו כה אמר אדני יהוה אתה חותם תכנית מלא חכמה וכליל יפי׃ 
26O 028:013 בעדן גן־אלהים היית כל־אבן יקרה מסכתך אדם פטדה ויהלם תרשיש שהם וישפה ספיר נפך וברקת וזהב מלאכת תפיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו׃ 
26O 028:014 את־כרוב ממשח הסוכך ונתתיך בהר קדש אלהים היית בתוך אבני־אש התהלכת׃ 
26O 028:015 תמים אתה בדרכיך מיום הבראך עד־נמצא עולתה בך׃ 
26O 028:016 ברב רכלתך מלו תוכך חמס ותחטא ואחללך מהר אלהים ואבדך כרוב הסכך מתוך אבני־אש׃ 
26O 028:017 גבה לבך ביפיך שחת חכמתך על־יפעתך על־ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך לראוה בך׃ 
26O 028:018 מרב עוניך בעול רכלתך חללת מקדשיך ואוצא־אש מתוכך היא אכלתך ואתנך לאפר על־הארץ לעיני כל־ראיך׃ 
26O 028:019 כל־יודעיך בעמים שממו עליך בלהות היית ואינך עד־עולם׃  פ 
26O 028:020 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 028:021 בן־אדם שים פניך אל־צידון והנבא עליה׃ 
26O 028:022 ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני עליך צידון ונכבדתי בתוכך וידעו כי־אני יהוה בעשותי בה שפטים ונקדשתי בה׃ 
26O 028:023 ושלחתי־בה דבר ודם בחוצותיה ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב וידעו כי־אני יהוה׃ 
26O 028:024 ולא־יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר וקוץ מכאב מכל סביבתם השאטים אותם וידעו כי אני אדני יהוה׃    ס 
26O 028:025 כה־אמר אדני יהוה בקבצי ׀ את־בית ישראל מן־העמים אשר נפצו בם ונקדשתי בם לעיני הגוים וישבו על־אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב׃ 
26O 028:026 וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח בעשותי שפטים בכל השאטים אתם מסביבותם וידעו כי אני יהוה אלהיהם׃    ס 
26O 029:001 בשנה העשירית בעשרי בשנים עשר לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 029:002 בן־אדם שים פניך על־פרעה מלך מצרים והנבא עליו ועל־מצרים כלה׃ 
26O 029:003 דבר ואמרת כה־אמר ׀ אדני יהוה הנני עליך פרעה מלך־מצרים התנים הגדול הרבץ בתוך יאריו אשר אמר לי יארי ואני עשיתני׃ 
26O 029:004 ונתתי [חחיים כ] (חחים ק) בלחייך והדבקתי דגת־יאריך בקשקשתיך והעליתיך מתוך יאריך ואת כל־דגת יאריך בקשקשתיך תדבק׃ 
26O 029:005 ונטשתיך המדברה אותך ואת כל־דגת יאריך על־פני השדה תפול לא תאסף ולא תקבץ לחית הארץ ולעוף השמים נתתיך לאכלה׃ 
26O 029:006 וידעו כל־ישבי מצרים כי אני יהוה יען היותם משענת קנה לבית ישראל׃ 
26O 029:007 בתפשם בך [בכפך כ] (בכף ק) תרוץ ובקעת להם כל־כתף ובהשענם עליך תשבר והעמדת להם כל־מתנים׃    ס 
26O 029:008 לכן כה אמר אדני יהוה הנני מביא עליך חרב והכרתי ממך אדם ובהמה׃ 
26O 029:009 והיתה ארץ־מצרים לשממה וחרבה וידעו כי־אני יהוה יען אמר יאר לי ואני עשיתי׃ 
26O 029:010 לכן הנני אליך ואל־יאריך ונתתי את־ארץ מצרים לחרבות חרב שממה ממגדל סונה ועד־גבול כוש׃ 
26O 029:011 לא תעבר־בה רגל אדם ורגל בהמה לא תעבר־בה ולא תשב ארבעים שנה׃ 
26O 029:012 ונתתי את־ארץ מצרים שממה בתוך ׀ ארצות נשמות ועריה בתוך ערים מחרבות תהיין שממה ארבעים שנה והפצתי את־מצרים בגוים וזריתים בארצות׃  פ 
26O 029:013 כי כה אמר אדני יהוה מקץ ארבעים שנה אקבץ את־מצרים מן־העמים אשר־נפצו שמה׃ 
26O 029:014 ושבתי את־שבות מצרים והשבתי אתם ארץ פתרוס על־ארץ מכורתם והיו שם ממלכה שפלה׃ 
26O 029:015 מן־הממלכות תהיה שפלה ולא־תתנשא עוד על־הגוים והמעטתים לבלתי רדות בגוים׃ 
26O 029:016 ולא יהיה־עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון בפנותם אחריהם וידעו כי אני אדני יהוה׃  פ 
26O 029:017 ויהי בעשרים ושבע שנה בראשון באחד לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 029:018 בן־אדם נבוכדראצר מלך־בבל העביד את־חילו עבדה גדלה אל־צר כל־ראש מקרח וכל־כתף מרוטה ושכר לא־היה לו ולחילו מצר על־העבדה אשר־עבד עליה׃    ס 
26O 029:019 לכן כה אמר אדני יהוה הנני נתן לנבוכדראצר מלך־בבל את־ארץ מצרים ונשא המנה ושלל שללה ובזז בזה והיתה שכר לחילו׃ 
26O 029:020 פעלתו אשר־עבד בה נתתי לו את־ארץ מצרים אשר עשו לי נאם אדני יהוה׃    ס 
26O 029:021 ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ולך אתן פתחון־פה בתוכם וידעו כי־אני יהוה׃  פ 
26O 030:001 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 030:002 בן־אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה הילילו הה ליום׃ 
26O 030:003 כי־קרוב יום וקרוב יום ליהוה יום ענן עת גוים יהיה׃ 
26O 030:004 ובאה חרב במצרים והיתה חלחלה בכוש בנפל חלל במצרים ולקחו המונה ונהרסו יסודתיה׃ 
26O 030:005 כוש ופוט ולוד וכל־הערב וכוב ובני ארץ הברית אתם בחרב יפלו׃  פ 
26O 030:006 כה אמר יהוה ונפלו סמכי מצרים וירד גאון עזה ממגדל סונה בחרב יפלו־בה נאם אדני יהוה׃ 
26O 030:007 ונשמו בתוך ארצות נשמות ועריו בתוך־ערים נחרבות תהיינה׃ 
26O 030:008 וידעו כי־אני יהוה בתתי־אש במצרים ונשברו כל־עזריה׃ 
26O 030:009 ביום ההוא יצאו מלאכים מלפני בצים להחריד את־כוש בטח והיתה חלחלה בהם ביום מצרים כי הנה באה׃    ס 
26O 030:010 כה אמר אדני יהוה והשבתי את־המון מצרים ביד נבוכדראצר מלך־בבל׃ 
26O 030:011 הוא ועמו אתו עריצי גוים מובאים לשחת הארץ והריקו חרבותם על־מצרים ומלאו את־הארץ חלל׃ 
26O 030:012 ונתתי יארים חרבה ומכרתי את־הארץ ביד־רעים והשמתי ארץ ומלאה ביד־זרים אני יהוה דברתי׃    ס 
26O 030:013 כה־אמר אדני יהוה והאבדתי גלולים והשבתי אלילים מנף ונשיא מארץ־מצרים לא יהיה־עוד ונתתי יראה בארץ מצרים׃ 
26O 030:014 והשמתי את־פתרוס ונתתי אש בצען ועשיתי שפטים בנא׃ 
26O 030:015 ושפכתי חמתי על־סין מעוז מצרים והכרתי את־המון נא׃ 
26O 030:016 ונתתי אש במצרים חול [תחיל כ] (תחול ק) סין ונא תהיה להבקע ונף צרי יומם׃ 
26O 030:017 בחורי און ופי־בסת בחרב יפלו והנה בשבי תלכנה׃ 
26O 030:018 ובתחפנחס חשך היום בשברי־שם את־מטות מצרים ונשבת־בה גאון עזה היא ענן יכסנה ובנותיה בשבי תלכנה׃ 
26O 030:019 ועשיתי שפטים במצרים וידעו כי־אני יהוה׃  פ 
26O 030:020 ויהי באחת עשרה שנה בראשון בשבעה לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 030:021 בן־אדם את־זרוע פרעה מלך־מצרים שברתי והנה לא־חבשה לתת רפאות לשום חתול לחבשה לחזקה לתפש בחרב׃    ס 
26O 030:022 לכן כה־אמר ׀ אדני יהוה הנני אל־פרעה מלך־מצרים ושברתי את־זרעתיו את־החזקה ואת־הנשברת והפלתי את־החרב מידו׃ 
26O 030:023 והפצותי את־מצרים בגוים וזריתם בארצות׃ 
26O 030:024 וחזקתי את־זרעות מלך בבל ונתתי את־חרבי בידו ושברתי את־זרעות פרעה ונאק נאקות חלל לפניו׃ 
26O 030:025 והחזקתי את־זרעות מלך בבל וזרעות פרעה תפלנה וידעו כי־אני יהוה בתתי חרבי ביד מלך־בבל ונטה אותה אל־ארץ מצרים׃ 
26O 030:026 והפצותי את־מצרים בגוים וזריתי אותם בארצות וידעו כי־אני יהוה׃    ס 
26O 031:001 ויהי באחת עשרה שנה בשלישי באחד לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 031:002 בן־אדם אמר אל־פרעה מלך־מצרים ואל־המונו אל־מי דמית בגדלך׃ 
26O 031:003 הנה אשור ארז בלבנון יפה ענף וחרש מצל וגבה קומה ובין עבתים היתה צמרתו׃ 
26O 031:004 מים גדלוהו תהום רממתהו את־נהרתיה הלך סביבות מטעה ואת־תעלתיה שלחה אל כל־עצי השדה׃ 
26O 031:005 על־כן גבהא קמתו מכל עצי השדה ותרבינה סרעפתיו ותארכנה [פארתו כ] (פארתיו ק) ממים רבים בשלחו׃ 
26O 031:006 בסעפתיו קננו כל־עוף השמים ותחת פארתיו ילדו כל חית השדה ובצלו ישבו כל גוים רבים׃ 
26O 031:007 וייף בגדלו בארך דליותיו כי־היה שרשו אל־מים רבים׃ 
26O 031:008 ארזים לא־עממהו בגן־אלהים ברושים לא דמו אל־סעפתיו וערמנים לא־היו כפארתיו כל־עץ בגן־אלהים לא־דמה אליו ביפיו׃ 
26O 031:009 יפה עשיתיו ברב דליותיו ויקנאהו כל־עצי־עדן אשר בגן האלהים׃    ס 
26O 031:010 לכן כה אמר אדני יהוה יען אשר גבהת בקומה ויתן צמרתו אל־בין עבותים ורם לבבו בגבהו׃ 
26O 031:011 ואתנהו ביד איל גוים עשו יעשה לו כרשעו גרשתהו׃ 
26O 031:012 ויכרתהו זרים עריצי גוים ויטשהו אל־ההרים ובכל־גאיות  נפלו דליותיו ותשברנה פארתיו בכל אפיקי הארץ וירדו מצלו כל־עמי הארץ ויטשהו׃ 
26O 031:013 על־מפלתו ישכנו כל־עוף השמים ואל־פארתיו היו כל חית השדה׃ 
26O 031:014 למען אשר לא־יגבהו בקומתם כל־עצי־מים ולא־יתנו את־צמרתם אל־בין עבתים ולא־יעמדו אליהם בגבהם כל־שתי מים כי־כלם נתנו למות אל־ארץ תחתית בתוך בני אדם אל־יורדי בור׃    ס 
26O 031:015 כה־אמר אדני יהוה ביום רדתו שאולה האבלתי כסתי עליו את־תהום ואמנע נהרותיה ויכלאו מים רבים ואקדר עליו לבנון וכל־עצי השדה עליו עלפה׃ 
26O 031:016 מקול מפלתו הרעשתי גוים בהורדי אתו שאולה את־יורדי בור וינחמו בארץ תחתית כל־עצי־עדן מבחר וטוב־לבנון כל־שתי מים׃ 
26O 031:017 גם־הם אתו ירדו שאולה אל־חללי־חרב וזרעו ישבו בצלו בתוך גוים׃ 
26O 031:018 אל־מי דמית ככה בכבוד ובגדל בעצי־עדן והורדת את־עצי־עדן אל־ארץ תחתית בתוך ערלים תשכב את־חללי־חרב הוא פרעה וכל־המונה  נאם אדני יהוה׃    ס 
26O 032:001 ויהי בשתי עשרה שנה בשני־עשר חדש באחד לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 032:002 בן־אדם שא קינה על־פרעה מלך־מצרים ואמרת אליו כפיר גוים נדמית ואתה כתנים בימים ותגח בנהרותיך ותדלח־מים ברגליך ותרפס נהרותם׃ 
26O 032:003 כה אמר אדני יהוה ופרשתי עליך את־רשתי בקהל עמים רבים והעלוך בחרמי׃ 
26O 032:004 ונטשתיך בארץ על־פני השדה אטילך והשכנתי עליך כל־עוף השמים והשבעתי ממך חית כל־הארץ׃ 
26O 032:005 ונתתי את־בשרך על־ההרים ומלאתי הגאיות רמותך׃ 
26O 032:006 והשקיתי ארץ צפתך מדמך אל־ההרים ואפקים ימלאון ממך׃ 
26O 032:007 וכסיתי בכבותך שמים והקדרתי את־ככביהם מש בענן אכסנו וירח לא־יאיר אורו׃ 
26O 032:008 כל־מאורי אור בשמים אקדירם עליך ונתתי חשך על־ארצך נאם אדני יהוה׃ 
26O 032:009 והכעסתי לב עמים רבים בהביאי שברך בגוים על־ארצות אשר לא־ידעתם׃ 
26O 032:010 והשמותי עליך עמים רבים ומלכיהם ישערו עליך שער בעופפי חרבי על־פניהם וחרדו לרגעים איש לנפשו ביום מפלתך׃    ס 
26O 032:011 כי כה אמר אדני יהוה חרב מלך־בבל תבואך׃ 
26O 032:012 בחרבות גבורים אפיל המונך עריצי גוים כלם ושדדו את־גאון מצרים ונשמד כל־המונה׃ 
26O 032:013 והאבדתי את־כל־בהמתה מעל מים רבים ולא תדלחם רגל־אדם עוד ופרסות בהמה לא תדלחם׃ 
26O 032:014 אז אשקיע מימיהם ונהרותם כשמן אוליך נאם אדני יהוה׃ 
26O 032:015 בתתי את־ארץ מצרים שממה ונשמה ארץ ממלאה בהכותי את־כל־יושבי בה וידעו כי־אני יהוה׃ 
26O 032:016 קינה היא וקוננוה בנות הגוים תקוננה אותה על־מצרים ועל־כל־המונה תקוננה אותה נאם אדני יהוה׃  פ 
26O 032:017 ויהי בשתי עשרה שנה בחמשה עשר לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 032:018 בן־אדם נהה על־המון מצרים והורדהו אותה ובנות גוים אדרם אל־ארץ תחתיות את־יורדי בור׃ 
26O 032:019 ממי נעמת רדה והשכבה את־ערלים׃ 
26O 032:020 בתוך חללי־חרב יפלו חרב נתנה משכו אותה וכל־המוניה׃ 
26O 032:021 ידברו־לו אלי גבורים מתוך שאול את־עזריו ירדו שכבו הערלים חללי־חרב׃ 
26O 032:022 שם אשור וכל־קהלה סביבותיו קברתיו כלם חללים הנפלים בחרב׃ 
26O 032:023 אשר נתנו קברתיה בירכתי־בור ויהי קהלה סביבות קברתה כלם חללים נפלים בחרב אשר־נתנו חתית בארץ חיים׃ 
26O 032:024 שם עילם וכל־המונה סביבות קברתה כלם חללים הנפלים בחרב א‍שר־ירדו ערלים ׀ אל־ארץ תחתיות אשר נתנו חתיתם בארץ חיים וישאו כלמתם את־יורדי בור׃ 
26O 032:025 בתוך חללים נתנו משכב לה בכל־המונה סביבותיו קברתה כלם ערלים חללי־חרב כי־נתן חתיתם בארץ חיים וישאו כלמתם את־יורדי בור בתוך חללים נתן׃ 
26O 032:026 שם משך תבל וכל־המונה סביבותיו קברותיה כלם ערלים מחללי חרב כי־נתנו חתיתם בארץ חיים׃ 
26O 032:027 ולא ישכבו את־גבורים נפלים מערלים אשר ירדו־שאול בכלי־מלחמתם ויתנו את־חרבותם תחת ראשיהם ותהי עונתם על־עצמותם כי־חתית גבורים בארץ חיים׃ 
26O 032:028 ואתה בתוך ערלים תשבר ותשכב את־חללי־חרב׃ 
26O 032:029 שמה אדום מלכיה וכל־נשיאיה אשר־נתנו בגבורתם את־חללי־חרב המה את־ערלים ישכבו ואת־ירדי בור׃ 
26O 032:030 שמה נסיכי צפון כלם וכל־צדני אשר־ירדו את־חללים בחתיתם מגבורתם בושים וישכבו ערלים את־חללי־חרב וישאו כלמתם את־יורדי בור׃ 
26O 032:031 אותם יראה פרעה ונחם על־כל־ [המונה כ] (המונו  ק) חללי־חרב פרעה וכל־חילו נאם אדני יהוה׃ 
26O 032:032 כי־נתתי את־ [חתיתו כ] (חתיתי  ק) בארץ חיים והשכב בתוך ערלים את־חללי־חרב פרעה וכל־המונה  נאם אדני יהוה׃  פ 
26O 033:001 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 033:002 בן־אדם דבר אל־בני־עמך ואמרת אליהם ארץ כי־אביא עליה חרב ולקחו עם־הארץ איש אחד מקציהם ונתנו אתו להם לצפה׃ 
26O 033:003 וראה את־החרב באה על־הארץ ותקע בשופר והזהיר את־העם׃ 
26O 033:004 ושמע השמע את־קול השופר ולא נזהר ותבוא חרב ותקחהו דמו בראשו יהיה׃ 
26O 033:005 את קול השופר שמע ולא נזהר דמו בו יהיה והוא נזהר נפשו מלט׃ 
26O 033:006 והצפה כי־יראה את־החרב באה ולא־תקע בשופר והעם לא־נזהר ותבוא חרב ותקח מהם נפש הוא בעונו נלקח ודמו מיד־הצפה אדרש׃    ס 
26O 033:007 ואתה בן־אדם צפה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אתם ממני׃ 
26O 033:008 באמרי לרשע רשע מות תמות ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש׃ 
26O 033:009 ואתה כי־הזהרת רשע מדרכו לשוב ממנה ולא־שב מדרכו הוא בעונו ימות ואתה נפשך הצלת׃    ס 
26O 033:010 ואתה בן־אדם אמר אל־בית ישראל כן אמרתם לאמר כי־פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה׃ 
26O 033:011 אמר אליהם חי־אני ׀ נאם ׀ אדני יהוה אם־אחפץ במות הרשע כי אם־בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל׃  פ 
26O 033:012 ואתה בן־אדם אמר אל־בני־עמך צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ורשעת הרשע לא־יכשל בה ביום שובו מרשעו וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו׃ 
26O 033:013 באמרי לצדיק חיה יחיה והוא־בטח על־צדקתו ועשה עול כל־ [צדקתו כ] (צדקתיו ק) לא תזכרנה ובעולו אשר־עשה בו ימות׃ 
26O 033:014 ובאמרי לרשע מות תמות ושב מחטאתו ועשה משפט וצדקה׃ 
26O 033:015 חבל ישיב רשע גזלה ישלם בחקות החיים הלך לבלתי עשות עול חיו יחיה לא ימות׃ 
26O 033:016 כל־ [חטאתו כ] (חטאתיו ק) אשר חטא לא תזכרנה לו משפט וצדקה עשה חיו יחיה׃ 
26O 033:017 ואמרו בני עמך לא יתכן דרך אדני והמה דרכם לא־יתכן׃ 
26O 033:018 בשוב־צדיק מצדקתו ועשה עול ומת בהם׃ 
26O 033:019 ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה׃ 
26O 033:020 ואמרתם לא יתכן דרך אדני איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל׃  פ 
26O 033:021 ויהי בשתי עשרה שנה בעשרי בחמשה לחדש לגלותנו בא־אלי הפליט מירושלם לאמר הכתה העיר׃ 
26O 033:022 ויד־יהוה היתה אלי בערב לפני בוא הפליט ויפתח את־פי עד־בוא אלי בבקר ויפתח פי ולא נאלמתי עוד׃  פ 
26O 033:023 ויהי דבר־יהוה  אלי לאמר׃ 
26O 033:024 בן־אדם ישבי החרבות האלה על־אדמת ישראל אמרים לאמר אחד היה אברהם ויירש את־הארץ ואנחנו רבים לנו נתנה הארץ למורשה׃    ס 
26O 033:025 לכן אמר אליהם כה־אמר ׀ אדני יהוה על־הדם ׀ תאכלו ועינכם תשאו אל־גלוליכם ודם תשפכו והארץ תירשו׃ 
26O 033:026 עמדתם על־חרבכם עשיתן תועבה ואיש את־אשת רעהו טמאתם והארץ תירשו׃    ס 
26O 033:027 כה־תאמר אלהם כה־אמר אדני יהוה חי־אני אם־לא אשר בחרבות בחרב יפלו ואשר על־פני השדה לחיה נתתיו לאכלו ואשר במצדות ובמערות בדבר ימותו׃ 
26O 033:028 ונתתי את־הארץ שממה ומשמה ונשבת גאון עזה ושממו הרי ישראל מאין עובר׃ 
26O 033:029 וידעו כי־אני יהוה בתתי את־הארץ שממה ומשמה על כל־תועבתם אשר עשו׃    ס 
26O 033:030 ואתה בן־אדם בני עמך הנדברים בך אצל הקירות ובפתחי הבתים ודבר־חד את־אחד איש את־אחיו לאמר באו־נא ושמעו מה הדבר היוצא מאת יהוה׃ 
26O 033:031 ויבואו אליך כמבוא־עם וישבו לפניך עמי ושמעו את־דבריך ואותם לא יעשו כי־עגבים בפיהם המה עשים אחרי בצעם לבם הלך׃ 
26O 033:032 והנך להם כשיר עגבים יפה קול ומטב נגן ושמעו את־דבריך ועשים אינם אותם׃ 
26O 033:033 ובבאה הנה באה וידעו כי נביא היה בתוכם׃    ס 
26O 034:001 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 034:002 בן־אדם הנבא על־רועי ישראל הנבא ואמרת אליהם לרעים כה  אמר ׀ אדני יהוה הוי רעי־ישראל אשר היו רעים אותם הלוא הצאן ירעו הרעים׃ 
26O 034:003 את־החלב תאכלו ואת־הצמר תלבשו הבריאה תזבחו הצאן לא תרעו׃ 
26O 034:004 את־הנחלות לא חזקתם ואת־החולה לא־רפאתם ולנשברת לא חבשתם ואת־הנדחת לא השבתם ואת־האבדת לא בקשתם ובחזקה רדיתם אתם ובפרך׃ 
26O 034:005 ותפוצינה מבלי רעה ותהיינה לאכלה לכל־חית השדה ותפוצינה׃ 
26O 034:006 ישגו צאני בכל־ההרים ועל כל־גבעה רמה ועל כל־פני הארץ נפצו צאני ואין דורש ואין מבקש׃ 
26O 034:007 לכן רעים שמעו את־דבר יהוה׃ 
26O 034:008 חי־אני נאם ׀ אדני יהוה אם־לא יען היות־צאני ׀ לבז ותהיינה צאני לאכלה לכל־חית השדה מאין רעה ולא־דרשו רעי את־צאני וירעו הרעים אותם ואת־צאני לא רעו׃    ס 
26O 034:009 לכן הרעים שמעו דבר־יהוה׃ 
26O 034:010 כה־אמר אדני יהוה הנני אל־הרעים ודרשתי את־צאני מידם והשבתים מרעות צאן ולא־ירעו עוד הרעים אותם והצלתי צאני מפיהם ולא־תהיין להם לאכלה׃    ס 
26O 034:011 כי כה אמר אדני יהוה הנני־אני ודרשתי את־צאני ובקרתים׃ 
26O 034:012 כבקרת רעה עדרו ביום־היותו בתוך־צאנו נפרשות כן אבקר את־צאני והצלתי אתהם מכל־המקומת אשר נפצו שם ביום ענן וערפל׃ 
26O 034:013 והוצאתים מן־העמים וקבצתים מן־הארצות והביאתים אל־אדמתם ורעיתים אל־הרי ישראל באפיקים ובכל מושבי הארץ׃ 
26O 034:014 במרעה־טוב ארעה אתם ובהרי מרום־ישראל יהיה נוהם שם תרבצנה בנוה טוב ומרעה שמן תרעינה אל־הרי ישראל׃ 
26O 034:015 אני ארעה צאני ואני ארביצם נאם אדני יהוה׃ 
26O 034:016 את־האבדת אבקש ואת־הנדחת אשיב ולנשברת אחבש ואת־החולה אחזק ואת־השמנה ואת־החזקה אשמיד ארענה במשפט׃ 
26O 034:017 ואתנה צאני כה אמר אדני יהוה הנני שפט בין־שה לשה לאילים ולעתודים׃ 
26O 034:018 המעט מכם המרעה הטוב תרעו ויתר מרעיכם תרמסו ברגליכם ומשקע־מים תשתו ואת הנותרים ברגליכם תרפשון׃ 
26O 034:019 וצאני מרמס רגליכם תרעינה ומרפש רגליכם תשתינה׃    ס 
26O 034:020 לכן כה אמר אדני יהוה אליהם הנני־אני ושפטתי בין־שה בריה ובין שה רזה׃ 
26O 034:021 יען בצד ובכתף תהדפו ובקרניכם תנגחו כל־הנחלות עד אשר הפיצותם אותנה אל־החוצה׃ 
26O 034:022 והושעתי לצאני ולא־תהיינה עוד לבז ושפטתי בין שה לשה׃ 
26O 034:023 והקמתי עליהם רעה אחד ורעה אתהן את עבדי דויד הוא ירעה אתם והוא־יהיה להן לרעה׃ 
26O 034:024 ואני יהוה אהיה להם לאלהים ועבדי דוד נשיא בתוכם אני יהוה דברתי׃ 
26O 034:025 וכרתי להם ברית שלום והשבתי חיה־רעה מן־הארץ וישבו במדבר לבטח וישנו ביערים׃ 
26O 034:026 ונתתי אותם וסביבות גבעתי ברכה והורדתי הגשם בעתו גשמי ברכה יהיו׃ 
26O 034:027 ונתן עץ השדה את־פריו והארץ תתן יבולה והיו על־אדמתם לבטח וידעו כי־אני יהוה בשברי את־מטות עלם והצלתים מיד העבדים בהם׃ 
26O 034:028 ולא־יהיו עוד בז לגוים וחית הארץ לא תאכלם וישבו לבטח ואין מחריד׃ 
26O 034:029 והקמתי להם מטע לשם ולא־יהיו עוד אספי רעב בארץ ולא־ישאו עוד כלמת הגוים׃ 
26O 034:030 וידעו כי אני יהוה אלהיהם אתם והמה עמי בית ישראל נאם אדני יהוה׃ 
26O 034:031 ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אני אלהיכם נאם אדני יהוה׃  פ 
26O 035:001 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 035:002 בן־אדם שים פניך על־הר שעיר והנבא עליו׃ 
26O 035:003 ואמרת לו כה אמר אדני יהוה הנני אליך הר־שעיר ונטיתי ידי עליך ונתתיך שממה ומשמה׃ 
26O 035:004 עריך חרבה אשים ואתה שממה תהיה וידעת כי־אני יהוה׃ 
26O 035:005 יען היות לך איבת עולם ותגר את־בני־ישראל על־ידי־חרב בעת אידם בעת עון קץ׃ 
26O 035:006 לכן חי־אני נאם אדני יהוה כי־לדם אעשך ודם ירדפך אם־לא דם שנאת ודם ירדפך׃ 
26O 035:007 ונתתי את־הר שעיר לשממה ושממה והכרתי ממנו עבר ושב׃ 
26O 035:008 ומלאתי את־הריו חלליו גבעותיך וגאותיך וכל־אפיקיך חללי־חרב יפלו בהם׃ 
26O 035:009 שממות עולם אתנך ועריך לא [תישבנה כ] (תשבנה ק) וידעתם כי־אני יהוה׃ 
26O 035:010 יען אמרך את־שני הגוים ואת־שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה ויהוה שם היה׃ 
26O 035:011 לכן חי־אני נאם אדני יהוה ועשיתי כאפך וכקנאתך אשר עשיתה משנאתיך בם ונודעתי בם כאשר אשפטך׃ 
26O 035:012 וידעת כי־אני יהוה שמעתי ׀ את־כל־נאצותיך אשר אמרת על־הרי ישראל לאמר ׀ [שממה כ] (שממו ק) לנו נתנו לאכלה׃ 
26O 035:013 ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם אני שמעתי׃    ס 
26O 035:014 כה אמר אדני יהוה כשמח כל־הארץ שממה אעשה־לך׃ 
26O 035:015 כשמחתך לנחלת בית־ישראל על אשר־שממה כן אעשה־לך שממה תהיה הר־שעיר וכל־אדום כלה וידעו כי־אני יהוה׃  פ 
26O 036:001 ואתה בן־אדם הנבא אל־הרי ישראל ואמרת הרי ישראל שמעו דבר־יהוה׃ 
26O 036:002 כה אמר אדני יהוה יען אמר האויב עליכם האח ובמות עולם למורשה היתה לנו׃ 
26O 036:003 לכן הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה יען ביען שמות ושאף אתכם מסביב להיותכם מורשה לשארית הגוים ותעלו על־שפת לשון ודבת־עם׃ 
26O 036:004 לכן הרי ישראל שמעו דבר־אדני יהוה כה־אמר אדני יהוה להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות ולחרבות השממות ולערים הנעזבות אשר היו לבז וללעג לשארית הגוים אשר מסביב׃    ס 
26O 036:005 לכן כה־אמר אדני יהוה אם־לא באש קנאתי דברתי על־שארית הגוים ועל־אדום כלא אשר נתנו־את־ארצי ׀ להם למורשה בשמחת כל־לבב בשאט נפש למען מגרשה לבז׃ 
26O 036:006 לכן הנבא על־אדמת ישראל ואמרת להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות כה־אמר ׀ אדני יהוה הנני בקנאתי ובחמתי דברתי יען כלמת גוים נשאתם׃ 
26O 036:007 לכן כה אמר אדני יהוה אני נשאתי את־ידי אם־לא הגוים אשר לכם מסביב המה כלמתם ישאו׃ 
26O 036:008 ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא׃ 
26O 036:009 כי הנני אליכם ופניתי אליכם ונעבדתם ונזרעתם׃ 
26O 036:010 והרביתי עליכם אדם כל־בית ישראל כלה ונשבו הערים והחרבות תבנינה׃ 
26O 036:011 והרביתי עליכם אדם ובהמה ורבו ופרו והושבתי אתכם כקדמותיכם והטבתי מראשתיכם וידעתם כי־אני יהוה׃ 
26O 036:012 והולכתי עליכם אדם את־עמי ישראל וירשוך והיית להם לנחלה ולא־תוסף עוד לשכלם׃    ס 
26O 036:013 כה אמר אדני יהוה יען אמרים לכם אכלת אדם [אתי כ] (את ק) ומשכלת [גויך כ] (גוייך ק) היית׃ 
26O 036:014 לכן אדם לא־תאכלי עוד [וגויך כ] (וגוייך ק) לא [תכשלי־ כ] (תשכלי־עוד ק) נאם אדני יהוה׃ 
26O 036:015 ולא־אשמיע אליך עוד כלמת הגוים וחרפת עמים לא תשאי־עוד [וגויך כ] (וגוייך ק) לא־תכשלי עוד נאם אדני יהוה׃    ס 
26O 036:016 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 036:017 בן־אדם בית ישראל ישבים על־אדמתם ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם כטמאת הנדה היתה דרכם לפני׃ 
26O 036:018 ואשפך חמתי עליהם על־הדם אשר־שפכו על־הארץ ובגלוליהם טמאוה׃ 
26O 036:019 ואפיץ אתם בגוים ויזרו בארצות כדרכם וכעלילותם שפטתים׃ 
26O 036:020 ויבוא אל־הגוים אשר־באו שם ויחללו את־שם קדשי באמר להם עם־יהוה אלה ומארצו יצאו׃ 
26O 036:021 ואחמל על־שם קדשי אשר חללוהו בית ישראל בגוים אשר־באו שמה׃    ס 
26O 036:022 לכן אמר לבית־ישראל כה אמר אדני יהוה לא למענכם אני עשה בית ישראל כי אם־לשם־קדשי אשר חללתם בגוים אשר־באתם שם׃ 
26O 036:023 וקדשתי את־שמי הגדול המחלל בגוים אשר חללתם בתוכם וידעו הגוים כי־אני יהוה נאם אדני יהוה בהקדשי בכם לעיניהם׃ 
26O 036:024 ולקחתי אתכם מן־הגוים וקבצתי אתכם מכל־הארצות והבאתי אתכם אל־אדמתכם׃ 
26O 036:025 וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל־גלוליכם אטהר אתכם׃ 
26O 036:026 ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי את־לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר׃ 
26O 036:027 ואת־רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר־בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם׃ 
26O 036:028 וישבתם בארץ אשר נתתי לאבתיכם והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים׃ 
26O 036:029 והושעתי אתכם מכל טמאותיכם וקראתי אל־הדגן והרביתי אתו ולא־אתן עליכם רעב׃ 
26O 036:030 והרביתי את־פרי העץ ותנובת השדה למען אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים׃ 
26O 036:031 וזכרתם את־דרכיכם הרעים ומעלליכם אשר לא־טובים ונקטתם בפניכם על עונתיכם ועל תועבותיכם׃ 
26O 036:032 לא למענכם אני־עשה נאם אדני יהוה יודע לכם בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל׃    ס 
26O 036:033 כה אמר אדני יהוה ביום טהרי אתכם מכל עונותיכם והושבתי את־הערים ונבנו החרבות׃ 
26O 036:034 והארץ הנשמה תעבד תחת אשר היתה שממה לעיני כל־עובר׃ 
26O 036:035 ואמרו הארץ הלזו הנשמה היתה כגן־עדן והערים החרבות והנשמות והנהרסות בצורות ישבו׃ 
26O 036:036 וידעו הגוים אשר ישארו סביבותיכם כי ׀ אני יהוה בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה אני יהוה דברתי ועשיתי׃    ס 
26O 036:037 כה אמר אדני יהוה עוד זאת אדרש לבית־ישראל לעשות להם ארבה אתם כצאן אדם׃ 
26O 036:038 כצאן קדשים כצאן ירושלם במועדיה כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם וידעו כי־אני יהוה׃    ס 
26O 037:001 היתה עלי יד־יהוה ויוצאני ברוח יהוה ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות׃ 
26O 037:002 והעבירני עליהם סביב ׀ סביב והנה רבות מאד על־פני הבקעה והנה יבשות מאד׃ 
26O 037:003 ויאמר אלי בן־אדם התחיינה העצמות האלה ואמר אדני יהוה אתה ידעת׃ 
26O 037:004 ויאמר אלי הנבא על־העצמות האלה ואמרת אליהם העצמות היבשות שמעו דבר־יהוה׃ 
26O 037:005 כה אמר אדני יהוה לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם׃ 
26O 037:006 ונתתי עליכם גדים והעלתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור ונתתי בכם רוח וחייתם וידעתם כי־אני יהוה׃ 
26O 037:007 ונבאתי כאשר צויתי ויהי־קול כהנבאי והנה־רעש ותקרבו עצמות עצם אל־עצמו׃ 
26O 037:008 וראיתי והנה־עליהם גדים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם׃ 
26O 037:009 ויאמר אלי הנבא אל־הרוח הנבא בן־אדם ואמרת אל־הרוח כה־אמר ׀ אדני יהוה מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו׃ 
26O 037:010 והנבאתי כאשר צוני ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על־רגליהם חיל גדול מאד־מאד׃    ס 
26O 037:011 ויאמר אלי בן־אדם העצמות האלה כל־בית ישראל המה הנה אמרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו׃ 
26O 037:012 לכן הנבא ואמרת אליהם כה־אמר אדני יהוה הנה אני פתח את־קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל־אדמת ישראל׃    ס 
26O 037:013 וידעתם כי־אני יהוה בפתחי את־קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי׃ 
26O 037:014 ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על־אדמתכם וידעתם כי־אני יהוה דברתי ועשיתי נאם־יהוה׃  פ 
26O 037:015 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 037:016 ואתה בן־אדם קח־לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה ולבני ישראל [חברו כ] (חבריו ק) ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל־בית ישראל [חברו כ] (חבריו׃ ק) 
26O 037:017 וקרב אתם אחד אל־אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך׃ 
26O 037:018 וכאשר יאמרו אליך בני עמך לאמר הלוא־תגיד לנו מה־אלה לך ׃ 
26O 037:019 דבר אלהם כה־אמר אדני יהוה הנה אני לקח את־עץ יוסף אשר ביד־אפרים ושבטי ישראל [חברו כ] (חבריו ק) ונתתי אותם עליו את־עץ יהודה ועשיתם לעץ אחד והיו אחד בידי׃ 
26O 037:020 והיו העצים א‍שר־תכתב עליהם בידך לעיניהם׃ 
26O 037:021 ודבר אליהם כה־אמר אדני יהוה הנה אני לקח את־בני ישראל מבין הגוים אשר הלכו־שם וקבצתי אתם מסביב והבאתי אותם אל־אדמתם׃ 
26O 037:022 ועשיתי אתם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכלם למלך ולא [יהיה־ כ] (יהיו־עוד ק) לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד׃ 
26O 037:023 ולא יטמאו עוד בגלוליהם ובשקוציהם ובכל פשעיהם והושעתי אתם מכל מושבתיהם אשר חטאו בהם וטהרתי אותם והיו־לי לעם ואני אהיה להם לאלהים׃ 
26O 037:024 ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכלם ובמשפטי ילכו וחקתי ישמרו ועשו אותם׃ 
26O 037:025 וישבו על־הארץ אשר נתתי לעבדי ליעקב אשר ישבו־בה אבותיכם וישבו עליה המה ובניהם ובני בניהם עד־עולם ודוד עבדי נשיא להם לעולם׃ 
26O 037:026 וכרתי להם ברית שלום ברית עולם יהיה אותם ונתתים והרביתי אותם ונתתי את־מקדשי בתוכם לעולם׃ 
26O 037:027 והיה משכני עליהם והייתי להם לאלהים והמה יהיו־לי לעם׃ 
26O 037:028 וידעו הגוים כי אני יהוה מקדש את־ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם׃    ס 
26O 038:001 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
26O 038:002 בן־אדם שים פניך אל־גוג ארץ המגוג נשיא ראש משך ותבל והנבא עליו׃ 
26O 038:003 ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותבל׃ 
26O 038:004 ושובבתיך ונתתי חחים בלחייך והוצאתי אותך ואת־כל־חילך סוסים ופרשים לבשי מכלול כלם קהל רב צנה ומגן תפשי חרבות כלם׃ 
26O 038:005 פרס כוש ופוט אתם כלם מגן וכובע׃ 
26O 038:006 גמר וכל־אגפיה בית תוגרמה ירכתי צפון ואת־כל־אגפיו עמים רבים אתך׃ 
26O 038:007 הכן והכן לך אתה וכל־קהלך הנקהלים עליך והיית להם למשמר׃ 
26O 038:008 מימים רבים תפקד באחרית השנים תבוא ׀ אל־ארץ ׀ משובבת מחרב מקבצת מעמים רבים על הרי ישראל אשר־היו לחרבה תמיד והיא מעמים הוצאה וישבו לבטח כלם׃ 
26O 038:009 ועלית כשאה תבוא כענן לכסות הארץ תהיה אתה וכל־אגפיך ועמים רבים אותך׃    ס 
26O 038:010 כה אמר אדני יהוה והיה ׀ ביום ההוא יעלו דברים על־לבבך וחשבת מחשבת רעה׃ 
26O 038:011 ואמרת אעלה על־ארץ פרזות אבוא השקטים ישבי לבטח כלם ישבים באין חומה ובריח ודלתים אין להם׃ 
26O 038:012 לשלל שלל ולבז בז להשיב ידך על־חרבות נושבת ואל־עם מאסף מגוים עשה מקנה וקנין ישבי על־טבור הארץ׃ 
26O 038:013 שבא ודדן וסחרי תרשיש וכל־כפריה יאמרו לך הלשלל שלל אתה בא הלבז בז הקהלת קהלך לשאת ׀ כסף וזהב לקחת מקנה וקנין לשלל שלל גדול׃    ס 
26O 038:014 לכן הנבא בן־אדם ואמרת לגוג כה אמר אדני יהוה הלוא ׀ ביום ההוא בשבת עמי ישראל לבטח תדע׃ 
26O 038:015 ובאת ממקומך מירכתי צפון אתה ועמים רבים אתך רכבי סוסים כלם קהל גדול וחיל רב׃ 
26O 038:016 ועלית על־עמי ישראל כענן לכסות הארץ באחרית הימים תהיה והבאותיך על־ארצי למען דעת הגוים אתי בהקדשי בך לעיניהם גוג׃    ס 
26O 038:017 כה־אמר אדני יהוה האתה־הוא אשר־דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים להביא אתך עליהם׃    ס 
26O 038:018 והיה ׀ ביום ההוא ביום בוא גוג על־אדמת ישראל נאם אדני יהוה תעלה חמתי באפי׃ 
26O 038:019 ובקנאתי באש־עברתי דברתי אם־לא ׀ ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל׃ 
26O 038:020 ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים וחית השדה וכל־הרמש הרמש על־האדמה וכל האדם אשר על־פני האדמה ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות וכל־חומה לארץ תפול׃ 
26O 038:021 וקראתי עליו לכל־הרי חרב נאם אדני יהוה חרב איש באחיו תהיה׃ 
26O 038:022 ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו ועל־אגפיו ועל־עמים רבים אשר אתו׃ 
26O 038:023 והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי־אני יהוה׃    ס 
26O 039:001 ואתה בן־אדם הנבא על־גוג ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותבל׃ 
26O 039:002 ושבבתיך וששאתיך והעליתיך מירכתי צפון והבאותך על־הרי ישראל׃ 
26O 039:003 והכיתי קשתך מיד שמאולך וחציך מיד ימינך אפיל׃ 
26O 039:004 על־הרי ישראל תפול אתה וכל־אגפיך ועמים אשר אתך לעיט צפור כל־כנף וחית השדה נתתיך לאכלה׃ 
26O 039:005 על־פני השדה תפול כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃ 
26O 039:006 ושלחתי־אש במגוג ובישבי האיים לבטח וידעו כי־אני יהוה׃ 
26O 039:007 ואת־שם קדשי אודיע בתוך עמי ישראל ולא־אחל את־שם־קדשי עוד וידעו הגוים כי־אני יהוה קדוש בישראל׃ 
26O 039:008 הנה באה ונהיתה נאם אדני יהוה הוא היום אשר דברתי׃ 
26O 039:009 ויצאו ישבי ׀ ערי ישראל ובערו והשיקו בנשק ומגן וצנה בקשת ובחצים ובמקל יד וברמח ובערו בהם אש שבע שנים׃ 
26O 039:010 ולא־ישאו עצים מן־השדה ולא יחטבו מן־היערים כי בנשק יבערו־אש ושללו את־שלליהם ובזזו את־בזזיהם נאם אדני יהוה׃    ס 
26O 039:011 והיה ביום ההוא אתן לגוג ׀ מקום־שם קבר בישראל גי העברים קדמת הים וחסמת היא את־העברים וקברו שם את־גוג ואת־כל־המונה  וקראו גיא המון גוג׃ 
26O 039:012 וקברום בית ישראל למען טהר את־הארץ שבעה חדשים׃ 
26O 039:013 וקברו כל־עם הארץ והיה להם לשם יום הכבדי נאם אדני יהוה׃ 
26O 039:014 ואנשי תמיד יבדילו עברים בארץ מקברים את־העברים את־הנותרים על־פני הארץ לטהרה מקצה שבעה־חדשים יחקרו׃ 
26O 039:015 ועברו העברים בארץ וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון עד קברו אתו המקברים אל־גיא המון גוג׃ 
26O 039:016 וגם שם־עיר המונה וטהרו הארץ׃    ס 
26O 039:017 ואתה בן־אדם כה־אמר ׀ אדני יהוה אמר לצפור כל־כנף ולכל ׀ חית השדה הקבצו ובאו האספו מסביב על־זבחי אשר אני זבח לכם זבח גדול על הרי ישראל ואכלתם בשר ושתיתם דם׃ 
26O 039:018 בשר גבורים תאכלו ודם־נשיאי הארץ תשתו אילים כרים ועתודים פרים מריאי בשן כלם׃ 
26O 039:019 ואכלתם־חלב לשבעה ושתיתם דם לשכרון מזבחי אשר־זבחתי לכם׃ 
26O 039:020 ושבעתם על־שלחני סוס ורכב גבור וכל־איש מלחמה נאם אדני יהוה׃ 
26O 039:021 ונתתי את־כבודי בגוים וראו כל־הגוים את־משפטי אשר עשיתי ואת־ידי אשר־שמתי בהם׃ 
26O 039:022 וידעו בית ישראל כי אני יהוה אלהיהם מן־היום ההוא והלאה׃ 
26O 039:023 וידעו הגוים כי בעונם גלו בית־ישראל על אשר מעלו־בי ואסתר פני מהם ואתנם ביד צריהם ויפלו בחרב כלם׃ 
26O 039:024 כטמאתם וכפשעיהם עשיתי אתם ואסתר פני מהם׃    ס 
26O 039:025 לכן כה אמר אדני יהוה עתה אשיב את־ [שבית כ] (שבות ק) יעקב ורחמתי כל־בית ישראל וקנאתי לשם קדשי׃ 
26O 039:026 ונשו את־כלמתם ואת־כל־מעלם אשר מעלו־בי בשבתם על־אדמתם לבטח ואין מחריד׃ 
26O 039:027 בשובבי אותם מן־העמים וקבצתי אתם מארצות איביהם ונקדשתי בם לעיני הגוים רבים׃ 
26O 039:028 וידעו כי אני יהוה אלהיהם בהגלותי אתם אל־הגוים וכנסתים על־אדמתם ולא־אותיר עוד מהם שם׃ 
26O 039:029 ולא־אסתיר עוד פני מהם אשר שפכתי את־רוחי על־בית ישראל נאם אדני יהוה׃  פ 
26O 040:001 בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחדש בארבע עשרה שנה אחר אשר הכתה העיר בעצם ׀ היום הזה היתה עלי יד־יהוה ויבא אתי שמה׃ 
26O 040:002 במראות אלהים הביאני אל־ארץ ישראל ויניחני אל־הר גבה מאד ועליו כמבנה־עיר מנגב׃ 
26O 040:003 ויביא אותי שמה והנה־איש מראהו כמראה נחשת ופתיל־פשתים בידו וקנה המדה והוא עמד בשער׃ 
26O 040:004 וידבר אלי האיש בן־אדם ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך לכל אשר־אני מראה אותך כי למען הראותכה הבאתה הנה הגד את־כל־אשר־אתה ראה לבית ישראל׃ 
26O 040:005 והנה חומה מחוץ לבית סביב ׀ סביב וביד האיש קנה המדה שש־אמות באמה וטפח וימד את־רחב הבנין קנה אחד וקומה קנה אחד׃ 
26O 040:006 ויבוא אל־שער אשר פניו דרך הקדימה ויעל [במעלותו כ] (במעלותיו ק) וימד ׀ את־סף השער קנה אחד רחב ואת סף אחד קנה אחד רחב׃ 
26O 040:007 והתא קנה אחד ארך וקנה אחד רחב ובין התאים חמש אמות וסף השער מאצל אולם השער מהבית קנה אחד׃ 
26O 040:008 וימד את־אלם השער מהבית קנה אחד׃ 
26O 040:009 וימד את־אלם השער שמנה אמות [ואילו כ] (ואיליו ק) שתים אמות ואלם השער מהבית׃ 
26O 040:010 ותאי השער דרך הקדים שלשה מפה ושלשה מפה מדה אחת לשלשתם ומדה אחת לאילם מפה ומפו׃ 
26O 040:011 וימד את־רחב פתח־השער עשר אמות ארך השער שלוש עשרה אמות׃ 
26O 040:012 וגבול לפני התאות אמה אחת ואמה־אחת גבול מפה והתא שש־אמות מפו ושש אמות מפו׃ 
26O 040:013 וימד את־השער מגג התא לגגו רחב עשרים וחמש אמות פתח נגד פתח׃ 
26O 040:014 ויעש את־אילים ששים אמה ואל־איל החצר השער סביב ׀ סביב׃ 
26O 040:015 ועל פני השער [היאתון כ] (האיתון ק) על־לפני אלם השער הפנימי חמשים אמה׃ 
26O 040:016 וחלנות אטמות אל־התאים ואל אליהמה לפנימה לשער סביב ׀ סביב וכן לאלמות וחלונות סביב ׀ סביב לפנימה ואל־איל תמרים׃ 
26O 040:017 ויביאני אל־החצר החיצונה והנה לשכות ורצפה עשוי לחצר סביב ׀ סביב שלשים לשכות אל־הרצפה׃ 
26O 040:018 והרצפה אל־כתף השערים לעמת ארך השערים הרצפה התחתונה׃ 
26O 040:019 וימד רחב מלפני השער התחתונה לפני החצר הפנימי מחוץ מאה אמה הקדים והצפון׃ 
26O 040:020 והשער אשר פניו דרך הצפון לחצר החיצונה מדד ארכו ורחבו׃ 
26O 040:021 [ותאו כ] (ותאיו ק) שלושה מפו ושלשה מפו [ואילו כ] (ואיליו ק) [ואלמו כ] (ואלמיו ק) היה כמדת השער הראשון חמשים אמה ארכו ורחב חמש ועשרים באמה׃ 
26O 040:022 [וחלונו כ] (וחלוניו ק) [ואלמו כ] (ואלמיו ק) [ותמרו כ] (ותמריו ק) כמדת השער אשר פניו דרך הקדים ובמעלות שבע יעלו־בו [ואילמו כ] (ואילמיו ק) לפניהם׃ 
26O 040:023 ושער לחצר הפנימי נגד השער לצפון ולקדים וימד משער אל־שער מאה אמה׃ 
26O 040:024 ויולכני דרך הדרום והנה־שער דרך הדרום ומדד [אילו כ] (איליו ק) [ואילמו כ] (ואילמיו ק) כמדות האלה׃ 
26O 040:025 וחלונים לו [ולאילמו כ] (ולאילמיו ק) סביב ׀ סביב כהחלנות האלה חמשים אמה ארך ורחב חמש ועשרים אמה׃ 
26O 040:026 ומעלות שבעה [עלותו כ] (עלותיו ק) [ואלמו כ] (ואלמיו ק) לפניהם ותמרים לו אחד מפו ואחד מפו אל־ [אילו כ] (איליו׃ ק) 
26O 040:027 ושער לחצר הפנימי דרך הדרום וימד משער אל־השער דרך הדרום מאה אמות׃ 
26O 040:028 ויביאני אל־חצר הפנימי בשער הדרום וימד את־השער הדרום כמדות האלה׃ 
26O 040:029 [ותאו כ] (ותאיו ק) [ואילו כ] (ואיליו ק) [ואלמו כ] (ואלמיו ק) כמדות האלה וחלונות לו [ולאלמו כ] (ולאלמיו ק) סביב ׀ סביב חמשים אמה ארך ורחב עשרים וחמש אמות׃ 
26O 040:030 ואלמות סביב ׀ סביב ארך חמש ועשרים אמה ורחב חמש אמות׃ 
26O 040:031 ואלמו  אל־חצר החצונה ותמרים אל־ [אילו כ] (איליו ק) ומעלות שמונה [מעלו כ] (מעליו׃ ק) 
26O 040:032 ויביאני אל־החצר הפנימי דרך הקדים וימד את־השער כמדות האלה׃ 
26O 040:033 [ותאו כ] (ותאיו ק) [ואלו כ] (ואליו ק) [ואלמו כ] (ואלמיו ק) כמדות האלה וחלונות לו [ולאלמו כ] (ולאלמיו ק) סביב ׀ סביב ארך חמשים אמה ורחב חמש ועשרים אמה׃ 
26O 040:034 [ואלמו כ] (ואלמיו ק) לחצר החיצונה ותמרים אל־ [אלו כ] (אליו ק) מפו ומפו ושמנה מעלות [מעלו כ] (מעליו׃ ק) 
26O 040:035 ויביאני אל־שער הצפון ומדד כמדות האלה׃ 
26O 040:036 [תאו כ] (תאיו ק) [אלו כ] (אליו ק) [ואלמו כ] (ואלמיו ק) וחלונות לו סביב ׀ סביב ארך חמשים אמה ורחב חמש ועשרים אמה׃ 
26O 040:037 [ואילו כ] (ואיליו ק) לחצר החיצונה ותמרים אל־ [אילו כ] (איליו ק) מפו ומפו ושמנה מעלות [מעלו כ] (מעליו׃ ק) 
26O 040:038 ולשכה ופתחה באילים השערים שם ידיחו את־העלה׃ 
26O 040:039 ובאלם השער שנים שלחנות מפו ושנים שלחנות מפה לשחוט אליהם העולה והחטאת והאשם׃ 
26O 040:040 ואל־הכתף מחוצה לעולה לפתח השער הצפונה שנים שלחנות ואל־הכתף האחרת אשר לאלם השער שנים שלחנות׃ 
26O 040:041 ארבעה שלחנות מפה וארבעה שלחנות מפה לכתף השער שמונה שלחנות אליהם ישחטו׃ 
26O 040:042 וארבעה שלחנות לעולה אבני גזית ארך אמה אחת וחצי ורחב אמה אחת וחצי וגבה אמה אחת אליהם ויניחו את־הכלים אשר ישחטו את־העולה בם והזבח׃ 
26O 040:043 והשפתים טפח אחד מוכנים בבית סביב ׀ סביב ואל־השלחנות בשר הקרבן׃ 
26O 040:044 ומחוצה לשער הפנימי לשכות שרים בחצר הפנימי אשר אל־כתף שער הצפון ופניהם דרך הדרום אחד אל־כתף שער הקדים פני דרך הצפן׃ 
26O 040:045 וידבר אלי זה הלשכה אשר פניה דרך הדרום לכהנים שמרי משמרת הבית׃ 
26O 040:046 והלשכה אשר פניה דרך הצפון לכהנים שמרי משמרת המזבח המה בני־צדוק הקרבים מבני־לוי אל־יהוה לשרתו׃ 
26O 040:047 וימד את־החצר ארך ׀ מאה אמה ורחב מאה אמה מרבעת והמזבח לפני הבית׃ 
26O 040:048 ויבאני אל־אלם הבית וימד אל אלם חמש אמות מפה וחמש אמות מפה ורחב השער שלש אמות מפו ושלש אמות מפו׃ 
26O 040:049 ארך האלם עשרים אמה ורחב עשתי עשרה אמה ובמעלות אשר יעלו אליו ועמדים אל־האילים אחד מפה ואחד מפה׃ 
26O 041:001 ויביאני אל־ההיכל וימד את־האילים שש־אמות רחב־מפו ושש־אמות־רחב מפו רחב האהל׃ 
26O 041:002 ורחב הפתח עשר אמות וכתפות הפתח חמש אמות מפו וחמש אמות מפו וימד ארכו ארבעים אמה ורחב עשרים אמה׃ 
26O 041:003 ובא לפנימה וימד איל־הפתח שתים אמות והפתח שש אמות ורחב הפתח שבע אמות׃ 
26O 041:004 וימד את־ארכו עשרים אמה ורחב עשרים אמה אל־פני ההיכל ויאמר אלי זה קדש הקדשים׃ 
26O 041:005 וימד קיר־הבית שש אמות ורחב הצלע ארבע אמות סביב ׀ סביב לבית סביב׃ 
26O 041:006 והצלעות צלע אל־צלע שלוש ושלשים פעמים ובאות בקיר אשר־לבית לצלעות סביב ׀ סביב להיות אחוזים ולא־יהיו אחוזים בקיר הבית׃ 
26O 041:007 ורחבה ונסבה למעלה למעלה לצלעות כי מוסב־הבית למעלה למעלה סביב ׀ סביב לבית על־כן רחב־לבית למעלה וכן התחתונה יעלה על־העליונה לתיכונה׃ 
26O 041:008 וראיתי לבית גבה סביב ׀ סביב [מיסדות כ] (מוסדות ק) הצלעות מלו הקנה שש אמות אצילה׃ 
26O 041:009 רחב הקיר א‍שר־לצלע אל־החוץ חמש אמות ואשר מנח בית צלעות אשר לבית׃ 
26O 041:010 ובין הלשכות רחב עשרים אמה סביב לבית סביב ׀ סביב׃ 
26O 041:011 ופתח הצלע למנח פתח אחד דרך הצפון ופתח אחד לדרום ורחב מקום המנח חמש אמות סביב ׀ סביב׃ 
26O 041:012 והבנין אשר אל־פני הגזרה פאת דרך־הים רחב שבעים אמה וקיר הבנין חמש־אמות רחב סביב ׀ סביב וארכו תשעים אמה׃ 
26O 041:013 ומדד את־הבית ארך מאה אמה והגזרה והבניה וקירותיה ארך מאה אמה׃ 
26O 041:014 ורחב פני הבית והגזרה לקדים מאה אמה׃ 
26O 041:015 ומדד ארך־הבנין אל־פני הגזרה אשר על־אחריה [ואתוקיהא כ] (ואתיקיהא ק) מפו ומפו מאה אמה וההיכל הפנימי ואלמי החצר׃ 
26O 041:016 הספים והחלונים האטמות והאתיקים ׀ סביב לשלשתם נגד הסף שחיף עץ סביב ׀ סביב והארץ עד־החלנות והחלנות מכסות׃ 
26O 041:017 על־מעל הפתח ועד־הבית הפנימי ולחוץ ואל־כל־הקיר סביב ׀ סביב בפנימי ובחיצון מדות׃ 
26O 041:018 ועשוי כרובים ותמרים ותמרה בין־כרוב לכרוב ושנים פנים לכרוב׃ 
26O 041:019 ופני אדם אל־התמרה מפו ופני־כפיר אל־התמרה מפו עשוי אל־כל־הבית סביב ׀ סביב׃ 
26O 041:020 מהארץ עד־מעל הפתח הכרובים והתמרים עשוים וקיר ההיכל ׃ 
26O 041:021 ההיכל מזוזת רבעה ופני הקדש המראה כמראה׃ 
26O 041:022 המזבח עץ שלוש אמות גבה וארכו שתים־אמות ומקצעותיו לו וארכו וקירתיו עץ וידבר אלי זה השלחן אשר לפני יהוה׃ 
26O 041:023 ושתים דלתות להיכל ולקדש׃ 
26O 041:024 ושתים דלתות לדלתות תים מוסבות דלתות תים לדלת אחת ושתי דלתות לאחרת׃ 
26O 041:025 ועשויה אליהן אל־דלתות ההיכל כרובים ותמרים כאשר עשוים לקירות ועב עץ אל־פני האולם מהחוץ׃ 
26O 041:026 וחלונים אטמות ותמרים מפו ומפו אל־כתפות האולם וצלעות הבית והעבים׃ 
26O 042:001 ויוצאני אל־החצר החיצונה הדרך דרך הצפון ויבאני אל־הלשכה אשר נגד הגזרה ואשר־נגד הבנין אל־הצפון׃ 
26O 042:002 אל־פני־ארך אמות המאה פתח הצפון והרחב חמשים אמות׃ 
26O 042:003 נגד העשרים אשר לחצר הפנימי ונגד רצפה אשר לחצר החיצונה אתיק אל־פני־אתיק בשלשים׃ 
26O 042:004 ולפני הלשכות מהלך עשר אמות רחב אל־הפנימית דרך אמה אחת ופתחיהם לצפון׃ 
26O 042:005 והלשכות העליונת קצרות כי־יוכלו אתיקים מהנה מהתחתנות ומהתכנות בנין׃ 
26O 042:006 כי משלשות הנה ואין להן עמודים כעמודי החצרות על־כן נאצל מהתחתונות ומהתיכנות מהארץ׃ 
26O 042:007 וגדר אשר־לחוץ לעמת הלשכות דרך החצר החצונה אל־פני הלשכות ארכו חמשים אמה׃ 
26O 042:008 כי־ארך הלשכות אשר לחצר החצונה חמשים אמה והנה על־פני ההיכל מאה אמה׃ 
26O 042:009 [ומתחתה כ] [לשכות כ] (ומתחת ק) (הלשכות ק) האלה [המבוא כ] (המביא ק) מהקדים בבאו להנה מהחצר החצנה׃ 
26O 042:010 ברחב ׀ גדר החצר דרך הקדים אל־פני הגזרה ואל־פני הבנין לשכות׃ 
26O 042:011 ודרך לפניהם כמראה הלשכות אשר דרך הצפון כארכן כן רחבן וכל מוצאיהן וכמשפטיהן וכפתחיהן׃ 
26O 042:012 וכפתחי הלשכות אשר דרך הדרום פתח בראש דרך דרך בפני הגדרת הגינה דרך הקדים בבואן׃ 
26O 042:013 ויאמר אלי לשכות הצפון לשכות הדרום אשר אל־פני הגזרה הנה ׀ לשכות הקדש אשר יאכלו־שם הכהנים אשר־קרובים ליהוה קדשי הקדשים שם יניחו ׀ קדשי הקדשים והמנחה והחטאת והאשם כי המקום קדש׃ 
26O 042:014 בבאם הכהנים ולא־יצאו מהקדש אל־החצר החיצונה ושם יניחו בגדיהם אשר־ישרתו בהן כי־קדש הנה [ילבשו כ] (ולבשו ק) בגדים אחרים וקרבו אל־אשר לעם׃ 
26O 042:015 וכלה את־מדות הבית הפנימי והוציאני דרך השער אשר פניו דרך הקדים ומדדו סביב ׀ סביב׃ 
26O 042:016 מדד רוח הקדים בקנה המדה חמש־ [אמות כ] (מאות ק) קנים בקנה המדה סביב׃ 
26O 042:017 מדד רוח הצפון חמש־מאות קנים בקנה המדה סביב׃ 
26O 042:018 את רוח הדרום מדד חמש־מאות קנים בקנה המדה׃ 
26O 042:019 סבב אל־רוח הים מדד חמש־מאות קנים בקנה המדה׃ 
26O 042:020 לארבע רוחות מדדו חומה לו סביב ׀ סביב ארך חמש מאות ורחב חמש מאות להבדיל בין הקדש לחל׃ 
26O 043:001 ויולכני אל־השער שער אשר פנה דרך הקדים׃ 
26O 043:002 והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבדו׃ 
26O 043:003 וכמראה המראה אשר ראיתי כמראה אשר־ראיתי בבאי לשחת את־העיר ומראות כמראה אשר ראיתי אל־נהר־כבר ואפל אל־פני׃ 
26O 043:004 וכבוד יהוה בא אל־הבית דרך שער אשר פניו דרך הקדים׃ 
26O 043:005 ותשאני רוח ותביאני אל־החצר הפנימי והנה מלא כבוד־יהוה הבית׃ 
26O 043:006 ואשמע מדבר אלי מהבית ואיש היה עמד אצלי׃ 
26O 043:007 ויאמר אלי בן־אדם את־מקום כסאי ואת־מקום כפות רגלי אשר אשכן־שם בתוך בני־ישראל לעולם ולא יטמאו עוד בית־ישראל שם קדשי המה ומלכיהם בזנותם ובפגרי מלכיהם במותם׃ 
26O 043:008 בתתם ספם את־ספי ומזוזתם אצל מזוזתי והקיר ביני וביניהם וטמאו ׀ את־שם קדשי בתועבותם אשר עשו ואכל אתם באפי׃ 
26O 043:009 עתה ירחקו את־זנותם ופגרי מלכיהם ממני ושכנתי בתוכם לעולם׃    ס 
26O 043:010 אתה בן־אדם הגד את־בית־ישראל את־הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את־תכנית׃ 
26O 043:011 ואם־נכלמו מכל אשר־עשו צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו וכל־צורתו  ואת כל־חקתיו וכל־ [צורתי כ] (צורתיו ק) וכל־ [תורתו כ] (תורתיו ק) הודע אותם וכתב לעיניהם וישמרו את־כל־צורתו ואת־כל־חקתיו ועשו אותם׃ 
26O 043:012 זאת תורת הבית על־ראש ההר כל־גבלו סביב ׀ סביב קדש קדשים הנה־זאת תורת הבית׃ 
26O 043:013 ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטפח וחיק האמה ואמה־רחב וגבולה אל־שפתה סביב זרת האחד וזה גב המזבח׃ 
26O 043:014 ומחיק הארץ עד־העזרה התחתונה שתים אמות ורחב אמה אחת ומהעזרה הקטנה עד־העזרה הגדולה ארבע אמות ורחב האמה׃ 
26O 043:015 וההראל ארבע אמות [ומהאראיל כ] (ומהאריאל  ק) ולמעלה הקרנות ארבע׃ 
26O 043:016 [והאראיל כ] (והאריאל ק) שתים עשרה ארך בשתים עשרה רחב רבוע אל ארבעת רבעיו׃ 
26O 043:017 והעזרה ארבע עשרה ארך בארבע עשרה רחב אל ארבעת רבעיה והגבול סביב אותה חצי האמה והחיק־לה אמה סביב ומעלתהו פנות קדים׃ 
26O 043:018 ויאמר אלי בן־אדם כה אמר אדני יהוה אלה חקות המזבח ביום העשותו להעלות עליו עולה ולזרק עליו דם׃ 
26O 043:019 ונתתה אל־הכהנים הלוים אשר הם מזרע צדוק הקרבים אלי נאם אדני יהוה לשרתני פר בן־בקר לחטאת׃ 
26O 043:020 ולקחת מדמו ונתתה על־ארבע קרנתיו ואל־ארבע פנות העזרה ואל־הגבול סביב וחטאת אותו וכפרתהו׃ 
26O 043:021 ולקחת את הפר החטאת ושרפו במפקד הבית מחוץ למקדש׃ 
26O 043:022 וביום השני תקריב שעיר־עזים תמים לחטאת וחטאו את־המזבח כאשר חטאו בפר׃ 
26O 043:023 בכלותך מחטא תקריב פר בן־בקר תמים ואיל מן־הצאן תמים׃ 
26O 043:024 והקרבתם לפני יהוה והשליכו הכהנים עליהם מלח והעלו אותם עלה ליהוה׃ 
26O 043:025 שבעת ימים תעשה שעיר־חטאת ליום ופר בן־בקר ואיל מן־הצאן תמימים יעשו׃ 
26O 043:026 שבעת ימים יכפרו את־המזבח וטהרו אתו ומלאו [ידו כ] (ידיו׃ ק) 
26O 043:027 ויכלו את־הימים    ס   והיה ביום השמיני והלאה יעשו הכהנים על־המזבח את־עולותיכם ואת־שלמיכם ורצאתי אתכם נאם אדני יהוה׃    ס 
26O 044:001 וישב אתי דרך שער המקדש החיצון הפנה קדים והוא סגור׃ 
26O 044:002 ויאמר אלי יהוה השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא־יבא בו כי יהוה אלהי־ישראל בא בו והיה סגור׃ 
26O 044:003 את־הנשיא נשיא הוא ישב־בו [לאכול־ כ] (לאכל־לחם  ק) לפני יהוה מדרך אלם השער יבוא ומדרכו יצא׃ 
26O 044:004 ויביאני דרך־שער הצפון אל־פני הבית וארא והנה מלא כבוד־יהוה את־בית יהוה ואפל אל־פני׃ 
26O 044:005 ויאמר אלי יהוה בן־אדם שים לבך וראה בעיניך ובאזניך שמע את כל־אשר אני מדבר אתך לכל־חקות בית־יהוה ולכל־ [תורתו כ] (תורתיו ק) ושמת לבך למבוא הבית בכל מוצאי המקדש׃ 
26O 044:006 ואמרת אל־מרי אל־בית ישראל כה אמר אדני יהוה רב־לכם מכל־תועבותיכם בית ישראל׃ 
26O 044:007 בהביאכם בני־נכר ערלי־לב וערלי בשר להיות במקדשי לחללו את־ביתי בהקריבכם את־לחמי חלב ודם ויפרו את־בריתי אל כל־תועבותיכם׃ 
26O 044:008 ולא שמרתם משמרת קדשי ותשימון לשמרי משמרתי במקדשי לכם׃ 
26O 044:009 כה־אמר אדני יהוה כל־בן־נכר ערל לב וערל בשר לא יבוא אל־מקדשי לכל־בן־נכר אשר בתוך בני ישראל׃ 
26O 044:010 כי אם־הלוים אשר רחקו מעלי בתעות ישראל אשר תעו מעלי אחרי גלוליהם ונשאו עונם׃ 
26O 044:011 והיו במקדשי משרתים פקדות אל־שערי הבית ומשרתים את־הבית המה ישחטו את־העלה ואת־הזבח לעם והמה יעמדו לפניהם לשרתם׃ 
26O 044:012 יען אשר ישרתו אותם לפני גלוליהם והיו לבית־ישראל למכשול עון על־כן נשאתי ידי עליהם נאם אדני יהוה ונשאו עונם׃ 
26O 044:013 ולא־יגשו אלי לכהן לי ולגשת על־כל־קדשי אל־קדשי הקדשים ונשאו כלמתם ותועבותם אשר עשו׃ 
26O 044:014 ונתתי אותם שמרי משמרת הבית לכל עבדתו ולכל אשר יעשה בו׃  פ 
26O 044:015 והכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו את־משמרת מקדשי בתעות בני־ישראל מעלי המה יקרבו אלי לשרתני ועמדו לפני להקריב לי חלב ודם נאם אדני יהוה׃ 
26O 044:016 המה יבאו אל־מקדשי והמה יקרבו אל־שלחני לשרתני ושמרו את־משמרתי׃ 
26O 044:017 והיה בבואם אל־שערי החצר הפנימית בגדי פשתים ילבשו ולא־יעלה עליהם צמר בשרתם בשערי החצר הפנימית וביתה׃ 
26O 044:018 פארי פשתים יהיו על־ראשם ומכנסי פשתים יהיו על־מתניהם לא יחגרו ביזע׃ 
26O 044:019 ובצאתם אל־החצר החיצונה אל־החצר החיצונה אל־העם יפשטו את־בגדיהם אשר־המה משרתם בם והניחו אותם בלשכת הקדש ולבשו בגדים אחרים ולא־יקדשו את־העם בבגדיהם׃ 
26O 044:020 וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו כסום יכסמו את־ראשיהם׃ 
26O 044:021 ויין לא־ישתו כל־כהן בבואם אל־החצר הפנימית׃ 
26O 044:022 ואלמנה וגרושה לא־יקחו להם לנשים כי אם־בתולת מזרע בית ישראל והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו׃ 
26O 044:023 ואת־עמי יורו בין קדש לחל ובין־טמא לטהור יודעם׃ 
26O 044:024 ועל־ריב המה יעמדו [לשפט כ] (למשפט ק) במשפטי [ושפטהו כ] (ישפטוהו  ק) ואת־תורתי ואת־חקתי בכל־מועדי ישמרו ואת־שבתותי יקדשו׃ 
26O 044:025 ואל־מת אדם לא יבוא לטמאה כי אם־לאב ולאם ולבן ולבת לאח ולאחות אשר־לא־היתה לאיש יטמאו׃ 
26O 044:026 ואחרי טהרתו שבעת ימים יספרו־לו׃ 
26O 044:027 וביום באו אל־הקדש אל־החצר הפנימית לשרת בקדש יקריב חטאתו נאם אדני יהוה׃ 
26O 044:028 והיתה להם לנחלה אני נחלתם ואחזה לא־תתנו להם בישראל אני אחזתם׃ 
26O 044:029 המנחה והחטאת והאשם המה יאכלום וכל־חרם בישראל להם יהיה׃ 
26O 044:030 וראשית כל־בכורי כל וכל־תרומת כל מכל תרומותיכם לכהנים יהיה וראשית ערסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל־ביתך׃ 
26O 044:031 כל־נבלה וטרפה מן־העוף ומן־הבהמה לא יאכלו הכהנים׃  פ 
26O 045:001 ובהפילכם את־הארץ בנחלה תרימו תרומה ליהוה ׀ קדש מן־הארץ ארך חמשה ועשרים אלף ארך ורחב עשרה אלף קדש־הוא בכל־גבולה סביב׃ 
26O 045:002 יהיה מזה אל־הקדש חמש מאות בחמש מאות מרבע סביב וחמשים אמה מגרש לו סביב׃ 
26O 045:003 ומן־המדה הזאת תמוד ארך [חמש כ] (חמשה ק) ועשרים אלף ורחב עשרת אלפים ובו־יהיה המקדש קדש קדשים׃ 
26O 045:004 קדש מן־הארץ הוא לכהנים משרתי המקדש יהיה הקרבים לשרת את־יהוה והיה להם מקום לבתים ומקדש למקדש׃ 
26O 045:005 וחמשה ועשרים אלף ארך ועשרת אלפים רחב [יהיה כ] (והיה ק) ללוים משרתי הבית להם לאחזה עשרים לשכת׃ 
26O 045:006 ואחזת העיר תתנו חמשת אלפים רחב וארך חמשה ועשרים אלף לעמת תרומת הקדש לכל־בית ישראל יהיה׃ 
26O 045:007 ולנשיא מזה ומזה לתרומת הקדש ולאחזת העיר אל־פני תרומת־הקדש ואל־פני אחזת העיר מפאת־ים ימה ומפאת־קדמה קדימה וארך לעמות אחד החלקים מגבול ים אל־גבול קדימה׃ 
26O 045:008 לארץ יהיה־לו לאחזה בישראל ולא־יונו עוד נשיאי את־עמי והארץ יתנו לבית־ישראל לשבטיהם׃    ס 
26O 045:009 כה־אמר אדני יהוה רב־לכם נשיאי ישראל חמס ושד הסירו ומשפט וצדקה עשו הרימו גרשתיכם מעל עמי נאם אדני יהוה׃ 
26O 045:010 מאזני־צדק ואיפת־צדק ובת־צדק יהי לכם׃ 
26O 045:011 האיפה והבת תכן אחד יהיה לשאת מעשר החמר הבת ועשירת החמר האיפה אל־החמר יהיה מתכנתו׃ 
26O 045:012 והשקל עשרים גרה עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל המנה יהיה לכם׃ 
26O 045:013 זאת התרומה אשר תרימו ששית האיפה מחמר החטים וששיתם האיפה מחמר השערים׃ 
26O 045:014 וחק השמן הבת השמן מעשר הבת מן־הכר עשרת הבתים חמר כי־עשרת הבתים חמר׃ 
26O 045:015 ושה־אחת מן־הצאן מן־המאתים ממשקה ישראל למנחה ולעולה ולשלמים לכפר עליהם נאם אדני יהוה׃ 
26O 045:016 כל העם הארץ יהיו אל־התרומה הזאת לנשיא בישראל׃ 
26O 045:017 ועל־הנשיא יהיה העולות והמנחה והנסך בחגים ובחדשים ובשבתות בכל־מועדי בית ישראל הוא־יעשה את־החטאת ואת־המנחה ואת־העולה ואת־השלמים לכפר בעד בית־ישראל׃    ס 
26O 045:018 כה־אמר אדני יהוה בראשון באחד לחדש תקח פר־בן־בקר תמים וחטאת את־המקדש׃ 
26O 045:019 ולקח הכהן מדם החטאת ונתן אל־מזוזת הבית ואל־ארבע פנות העזרה למזבח ועל־מזוזת שער החצר הפנימית׃ 
26O 045:020 וכן תעשה בשבעה בחדש מאיש שגה ומפתי וכפרתם את־הבית׃ 
26O 045:021 בראשון בארבעה עשר יום לחדש יהיה לכם הפסח חג שבעות ימים מצות יאכל׃ 
26O 045:022 ועשה הנשיא ביום ההוא בעדו ובעד כל־עם הארץ פר חטאת׃ 
26O 045:023 ושבעת ימי־החג יעשה עולה ליהוה שבעת פרים ושבעת אילים תמימם ליום שבעת הימים וחטאת שעיר עזים ליום׃ 
26O 045:024 ומנחה איפה לפר ואיפה לאיל יעשה ושמן הין לאיפה׃ 
26O 045:025 בשביעי בחמשה עשר יום לחדש בחג יעשה כאלה שבעת הימים כחטאת כעלה וכמנחה וכשמן׃    ס 
26O 046:001 כה־אמר אדני יהוה שער החצר הפנימית הפנה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח׃ 
26O 046:002 ובא הנשיא דרך אולם השער מחוץ ועמד על־מזוזת השער ועשו הכהנים את־עולתו ואת־שלמיו והשתחוה על־מפתן השער ויצא והשער לא־יסגר עד־הערב׃ 
26O 046:003 והשתחוו עם־הארץ פתח השער ההוא בשבתות ובחדשים לפני יהוה׃ 
26O 046:004 והעלה אשר־יקרב הנשיא ליהוה ביום השבת ששה כבשים תמימם ואיל תמים׃ 
26O 046:005 ומנחה איפה לאיל ולכבשים מנחה מתת ידו ושמן הין לאיפה׃ 
26O 046:006 וביום החדש פר בן־בקר תמימם וששת כבשם ואיל תמימם יהיו׃ 
26O 046:007 ואיפה לפר ואיפה לאיל יעשה מנחה ולכבשים כאשר תשיג ידו ושמן הין לאיפה׃ 
26O 046:008 ובבוא הנשיא דרך אולם השער יבוא ובדרכו יצא׃ 
26O 046:009 ובבוא עם־הארץ לפני יהוה במועדים הבא דרך־שער צפון להשתחות יצא דרך־שער נגב והבא דרך־שער נגב יצא דרך־שער צפונה לא ישוב דרך השער אשר־בא בו כי נכחו [יצאו כ] (יצא׃ ק) 
26O 046:010 והנשיא בתוכם בבואם יבוא ובצאתם יצאו׃ 
26O 046:011 ובחגים ובמועדים תהיה המנחה איפה לפר ואיפה לאיל ולכבשים מתת ידו ושמן הין לאיפה׃    ס 
26O 046:012 וכי־יעשה הנשיא נדבה עולה או־שלמים נדבה ליהוה ופתח לו את  השער הפנה קדים ועשה את־עלתו ואת־שלמיו כאשר יעשה ביום השבת ויצא וסגר את־השער אחרי צאתו׃ 
26O 046:013 וכבש בן־שנתו תמים תעשה עולה ליום ליהוה בבקר בבקר תעשה אתו׃ 
26O 046:014 ומנחה תעשה עליו בבקר בבקר ששית האיפה ושמן שלישית ההין לרס את־הסלת מנחה ליהוה חקות עולם תמיד׃ 
26O 046:015 [ועשו כ] (יעשו ק) את־הכבש ואת־המנחה ואת־השמן בבקר בבקר עולת תמיד׃  פ 
26O 046:016 כה־אמר אדני יהוה כי־יתן הנשיא מתנה לאיש מבניו נחלתו היא לבניו תהיה אחזתם היא בנחלה׃ 
26O 046:017 וכי־יתן מתנה מנחלתו לאחד מעבדיו והיתה לו עד־שנת הדרור ושבת לנשיא אך נחלתו בניו להם תהיה׃ 
26O 046:018 ולא־יקח הנשיא מנחלת העם להונתם מאחזתם מאחזתו ינחל את־בניו למען אשר לא־יפצו עמי איש מאחזתו׃ 
26O 046:019 ויביאני במבוא אשר על־כתף השער אל־הלשכות הקדש אל־הכהנים הפנות צפונה והנה־שם מקום [בירכתם כ] (בירכתים ק) ימה׃    ס 
26O 046:020 ויאמר אלי זה המקום אשר יבשלו־שם הכהנים את־האשם ואת־החטאת אשר יאפו את־המנחה לבלתי הוציא אל־החצר החיצונה לקדש את־העם׃ 
26O 046:021 ויוציאני אל־החצר החיצנה ויעבירני אל־ארבעת מקצועי החצר והנה חצר במקצע החצר חצר במקצע החצר׃ 
26O 046:022 בארבעת מקצעות החצר חצרות קטרות ארבעים ארך ושלשים רחב מדה אחת לארבעתם מהקצעות ׃ 
26O 046:023 וטור סביב בהם סביב לארבעתם ומבשלות עשוי מתחת הטירות סביב׃ 
26O 046:024 ויאמר אלי אלה בית המבשלים אשר יבשלו־שם משרתי הבית את־זבח העם׃ 
26O 047:001 וישבני אל־פתח הבית והנה־מים יצאים מתחת מפתן הבית קדימה כי־פני הבית קדים והמים ירדים מתחת מכתף הבית הימנית מנגב למזבח׃ 
26O 047:002 ויוצאני דרך־שער צפונה ויסבני דרך חוץ אל־שער החוץ דרך הפונה קדים והנה־מים מפכים מן־הכתף הימנית׃ 
26O 047:003 בצאת־האיש קדים וקו בידו וימד אלף באמה ויעברני במים מי אפסים׃ 
26O 047:004 וימד אלף ויעברני במים מים ברכים וימד אלף ויעברני מי מתנים׃ 
26O 047:005 וימד אלף נחל אשר לא־אוכל לעבר כי־גאו המים מי שחו נחל אשר לא־יעבר׃ 
26O 047:006 ויאמר אלי הראית בן־אדם ויולכני וישבני שפת הנחל׃ 
26O 047:007 בשובני והנה אל־שפת הנחל עץ רב מאד מזה ומזה׃ 
26O 047:008 ויאמר אלי המים האלה יוצאים אל־הגלילה הקדמונה וירדו על־הערבה ובאו הימה אל־הימה המוצאים [ונרפאו כ] (ונרפו ק) המים׃ 
26O 047:009 והיה כל־נפש חיה ׀ א‍שר־ישרץ אל כל־אשר יבוא שם נחלים יחיה והיה הדגה רבה מאד כי באו שמה המים האלה וירפאו וחי כל אשר־יבוא שמה הנחל׃ 
26O 047:010 והיה [יעמדו כ] (עמדו ק) עליו דוגים מעין גדי ועד־עין עגלים משטוח לחרמים יהיו למינה תהיה דגתם כדגת הים הגדול רבה מאד׃ 
26O 047:011 [בצאתו כ] (בצאתיו ק) וגבאיו ולא ירפאו למלח נתנו׃ 
26O 047:012 ועל־הנחל יעלה על־שפתו מזה ׀ ומזה ׀ כל־עץ־מאכל לא־יבול עלהו ולא־יתם פריו לחדשיו יבכר כי מימיו מן־המקדש המה יוצאים [והיו כ] (והיה ק) פריו למאכל ועלהו לתרופה׃    ס 
26O 047:013 כה אמר אדני יהוה גה גבול אשר תתנחלו את־הארץ לשני עשר שבטי ישראל יוסף חבלים׃ 
26O 047:014 ונחלתם אותה איש כאחיו אשר נשאתי את־ידי לתתה לאבתיכם ונפלה הארץ הזאת לכם בנחלה׃ 
26O 047:015 וזה גבול הארץ לפאת צפונה מן־הים הגדול הדרך חתלן לבוא צדדה׃ 
26O 047:016 חמת ׀ ברותה סברים אשר בין־גבול דמשק ובין גבול חמת חצר התיכון אשר אל־גבול חורן׃ 
26O 047:017 והיה גבול מן־הים חצר עינון גבול דמשק וצפון ׀ צפונה וגבול חמת ואת פאת צפון׃ 
26O 047:018 ופאת קדים מבין חורן ומבין־דמשק ומבין הגלעד ומבין ארץ ישראל הירדן מגבול על־הים הקדמוני תמדו ואת פאת קדימה׃ 
26O 047:019 ופאת נגב תימנה מתמר עד־מי מריבות קדש נחלה אל־הים הגדול ואת פאת־תימנה נגבה׃ 
26O 047:020 ופאת־ים הים הגדול מגבול עד־נכח לבוא חמת זאת פאת־ים׃ 
26O 047:021 וחלקתם את־הארץ הזאת לכם לשבטי ישראל׃ 
26O 047:022 והיה תפלו אותה בנחלה לכם ולהגרים הגרים בתוככם אשר־הולדו בנים בתוככם והיו לכם כאזרח בבני ישראל אתכם יפלו בנחלה בתוך שבטי ישראל׃ 
26O 047:023 והיה בשבט אשר־גר הגר אתו ם תתנו נחלתו נאם אדני יהוה׃    ס 
26O 048:001 ואלה שמות השבטים מקצה צפונה אל־יד דרך־חתלן ׀ לבוא־חמת חצר עינן גבול דמשק צפונה אל־יד חמת והיו־לו פאת־קדים הים דן אחד׃ 
26O 048:002 ועל ׀ גבול דן מפאת קדים עד־פאת־ימה אשר אחד׃ 
26O 048:003 ועל ׀ גבול אשר מפאת קדימה ועד־פאת־ימה נפתלי אחד׃ 
26O 048:004 ועל ׀ גבול נפתלי מפאת קדמה עד־פאת־ימה מנשה אחד׃ 
26O 048:005 ועל ׀ גבול מנשה מפאת קדמה עד־פאת־ימה אפרים אחד׃ 
26O 048:006 ועל ׀ גבול אפרים מפאת קדים ועד־פאת־ימה ראובן אחד׃ 
26O 048:007 ועל ׀ גבול ראובן מפאת קדים עד־פאת־ימה יהודה אחד׃ 
26O 048:008 ועל גבול יהודה מפאת קדים עד־פאת־ימה תהיה התרומה א‍שר־תרימו חמשה ועשרים אלף רחב וארך כאחד החלקים מפאת קדימה עד־פאת־ימה והיה המקדש בתוכו׃ 
26O 048:009 התרומה אשר תרימו ליהוה ארך חמשה ועשרים אלף ורחב עשרת אלפים׃ 
26O 048:010 ולאלה תהיה תרומת־הקדש לכהנים צפונה חמשה ועשרים אלף וימה רחב עשרת אלפים וקדימה רחב עשרת אלפים ונגבה ארך חמשה ועשרים אלף והיה מקדש־יהוה בתוכו׃ 
26O 048:011 לכהנים המקדש מבני צדוק אשר שמרו משמרתי אשר לא־תעו בתעות בני ישראל כאשר תעו הלוים׃    ס 
26O 048:012 והיתה להם תרומיה מתרומת הארץ קדש קדשים אל־גבול הלוים׃ 
26O 048:013 והלוים לעמת גבול הכהנים חמשה ועשרים אלף ארך ורחב עשרת אלפים כל־ארך חמשה ועשרים אלף ורחב עשרת אלפים׃ 
26O 048:014 ולא־ימכרו ממנו ולא ימר ולא [יעבור כ] (יעביר ק) ראשית הארץ כי־קדש ליהוה׃ 
26O 048:015 וחמשת אלפים הנותר ברחב על־פני חמשה ועשרים אלף חל־הוא לעיר למושב ולמגרש והיתה העיר [בתוכה כ] (בתוכו׃ ק) 
26O 048:016 ואלה מדותיה פאת צפון חמש מאות וארבעת אלפים ופאת־נגב חמש [חמש כ] מאות וארבעת אלפים ומפאת קדים חמש מאות וארבעת אלפים ופאת־ימה חמש מאות וארבעת אלפים׃ 
26O 048:017 והיה מגרש לעיר צפונה חמשים ומאתים ונגבה חמשים ומאתים וקדימה חמשים ומאתים וימה חמשים ומאתים׃ 
26O 048:018 והנותר בארך לעמת ׀ תרומת הקדש עשרת אלפים קדימה ועשרת אלפים ימה והיה לעמת תרומת הקדש והיתה [תבואתה כ] (תבואתו ק) ללחם לעבדי העיר׃ 
26O 048:019 והעבד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל׃ 
26O 048:020 כל־התרומה חמשה ועשרים אלף בחמשה ועשרים אלף רביעית תרימו את־תרומת הקדש אל־אחזת העיר׃ 
26O 048:021 והנותר לנשיא מזה ׀ ומזה ׀ לתרומת־הקדש ולאחזת העיר אל־פני חמשה ועשרים אלף ׀ תרומה עד־גבול קדימה וימה על־פני חמשה ועשרים אלף על־גבול ימה לעמת חלקים לנשיא והיתה תרומת הקדש ומקדש הבית [בתוכה כ] (בתוכו׃ ק) 
26O 048:022 ומאחזת הלוים ומאחזת העיר בתוך אשר לנשיא יהיה בין ׀ גבול יהודה ובין גבול בנימן לנשיא יהיה׃ 
26O 048:023 ויתר השבטים מפאת קדימה עד־פאת־ימה בנימן אחד׃ 
26O 048:024 ועל ׀ גבול בנימן מפאת קדימה עד־פאת־ימה שמעון אחד׃ 
26O 048:025 ועל ׀ גבול שמעון מפאת קדימה עד־פאת־ימה יששכר אחד׃ 
26O 048:026 ועל ׀ גבול יששכר מפאת קדימה עד־פאת־ימה זבולן אחד׃ 
26O 048:027 ועל ׀ גבול זבולן מפאת קדמה עד־פאת־ימה גד אחד׃ 
26O 048:028 ועל גבול גד אל־פאת נגב תימנה והיה גבול מתמר מי מריבת קדש נחלה על־הים הגדול׃ 
26O 048:029 זאת הארץ אשר־תפילו מנחלה לשבטי ישראל ואלה מחלקותם נאם אדני יהוה׃  פ 
26O 048:030 ואלה תוצאת העיר מפאת צפון חמש מאות וארבעת אלפים מדה׃ 
26O 048:031 ושערי העיר על־שמות שבטי ישראל שערים שלושה צפונה שער ראובן אחד שער יהודה אחד שער לוי אחד׃ 
26O 048:032 ואל־פאת קדימה חמש מאות וארבעת אלפים ושערים שלשה ושער יוסף אחד שער בנימן אחד שער דן אחד׃ 
26O 048:033 ופאת־נגבה חמש מאות וארבעת אלפים מדה ושערים שלשה שער שמעון אחד שער יששכר אחד שער זבולן אחד׃ 
26O 048:034 פאת־ימה חמש מאות וארבעת אלפים שעריהם שלשה שער גד אחד שער אשר אחד שער נפתלי אחד׃ 
26O 048:035 סביב שמנה עשר אלף ושם־העיר מיום יהוה ׀ שמה׃ 
27O 001:001 בשנת שלוש למלכות יהויקים מלך־יהודה בא נבוכדנאצר מלך־בבל ירושלם ויצר עליה׃ 
27O 001:002 ויתן אדני בידו את־יהויקים מלך־יהודה ומקצת כלי בית־האלהים ויביאם ארץ־שנער בית אלהיו ואת־הכלים הביא בית אוצר אלהיו׃ 
27O 001:003 ויאמר המלך לאשפנז רב סריסיו להביא מבני ישראל ומזרע המלוכה ומן־הפרתמים׃ 
27O 001:004 ילדים אשר אין־בהם כל־ [מאום כ] (מום ק) וטובי מראה ומשכילים בכל־חכמה וידעי דעת ומביני מדע ואשר כח בהם לעמד בהיכל המלך וללמדם ספר ולשון כשדים׃ 
27O 001:005 וימן להם המלך דבר־יום ביומו מפת־בג המלך ומיין משתיו ולגדלם שנים שלוש ומקצתם יעמדו לפני המלך׃ 
27O 001:006 ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה׃ 
27O 001:007 וישם להם שר הסריסים שמות וישם לדניאל בלטשאצר ולחנניה שדרך ולמישאל מישך ולעזריה עבד נגו׃ 
27O 001:008 וישם דניאל על־לבו אשר לא־יתגאל בפתבג המלך וביין משתיו ויבקש משר הסריסים אשר לא יתגאל׃ 
27O 001:009 ויתן האלהים את־דניאל לחסד ולרחמים לפני שר הסריסים׃ 
27O 001:010 ויאמר שר הסריסים לדניאל ירא אני את־אדני המלך אשר מנה את־מאכלכם ואת־משתיכם אשר למה יראה את־פניכם זעפים מן־הילדים אשר כגילכם וחיבתם את־ראשי למלך׃ 
27O 001:011 ויאמר דניאל אל־המלצר אשר מנה שר הסריסים על־דניאל חנניה מישאל ועזריה׃ 
27O 001:012 נס־נא את־עבדיך ימים עשרה ויתנו־לנו מן־הזרעים ונאכלה ומים ונשתה׃ 
27O 001:013 ויראו לפניך מראינו ומראה הילדים האכלים את פתבג המלך וכאשר תראה עשה עם־עבדיך׃ 
27O 001:014 וישמע להם לדבר הזה וינסם ימים עשרה׃ 
27O 001:015 ומקצת ימים עשרה נראה מראיהם טוב ובריאי בשר מן־כל־הילדים האכלים את פתבג המלך׃ 
27O 001:016 ויהי המלצר נשא את־פתבגם ויין משתיהם ונתן להם זרענים׃ 
27O 001:017 והילדים האלה ארבעתם נתן להם האלהים מדע והשכל בכל־ספר וחכמה ודניאל הבין בכל־חזון וחלמות׃ 
27O 001:018 ולמקצת הימים אשר־אמר המלך להביאם ויביאם שר הסריסים לפני נבכדנצר׃ 
27O 001:019 וידבר אתם המלך ולא נמצא מכלם כדניאל חנניה מישאל ועזריה ויעמדו לפני המלך׃ 
27O 001:020 וכל דבר חכמת בינה אשר־בקש מהם המלך וימצאם עשר ידות על כל־החרטמים האשפים אשר בכל־מלכותו׃ 
27O 001:021 ויהי דניאל עד־שנת אחת לכורש המלך׃  פ 
27O 002:001 ובשנת שתים למלכות נבכדנצר חלם נבכדנצר חלמות ותתפעם רוחו ושנתו נהיתה עליו׃ 
27O 002:002 ויאמר המלך לקרא לחרטמים ולאשפים ולמכשפים ולכשדים להגיד למלך חלמתיו ויבאו ויעמדו לפני המלך׃ 
27O 002:003 ויאמר להם המלך חלום חלמתי ותפעם רוחי לדעת את־החלום׃ 
27O 002:004 וידברו הכשדים למלך ארמית מלכא לעלמין חיי אמר חלמא [לעבדיך כ] (לעבדך ק) ופשרא נחוא׃ 
27O 002:005 ענה מלכא ואמר [לכשדיא כ] (לכשדאי ק) מלתא מני אזדא הן לא תהודעונני חלמא ופשרה הדמין תתעבדון ובתיכון נולי יתשמון׃ 
27O 002:006 והן חלמא ופשרה תהחון מתנן ונבזבה ויקר שגיא תקבלון מן־קדמי להן חלמא ופשרה החוני׃ 
27O 002:007 ענו תנינות ואמרין מלכא חלמא יאמר לעבדוהי ופשרה נהחוה׃ 
27O 002:008 ענה מלכא ואמר מן־יציב ידע אנה די עדנא אנתון זבנין כל־קבל די חזיתון די אזדא מני מלתא׃ 
27O 002:009 די הן־חלמא לא תהודענני חדה־היא דתכון ומלה כדבה ושחיתה [הזמנתון כ] (הזדמנתון  ק) למאמר קדמי עד די עדנא ישתנא להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשרה תהחונני׃ 
27O 002:010 ענו [כשדיא כ] (כשדאי ק) קדם־מלכא ואמרין לא־איתי אנש על־יבשתא די מלת מלכא יוכל להחויה כל־קבל די כל־מלך רב ושליט מלה כדנה לא שאל לכל־חרטם ואשף וכשדי׃ 
27O 002:011 ומלתא די־מלכה שאל יקירה ואחרן לא איתי די יחונה קדם מלכא להן אלהין די מדרהון עם־בשרא לא איתוהי׃ 
27O 002:012 כל־קבל דנה מלכא בנס וקצף שגיא ואמר להובדה לכל חכימי בבל׃ 
27O 002:013 ודתא נפקת וחכימיא מתקטלין ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה׃  פ 
27O 002:014 באדין דניאל  התיב עטא וטעם לאריוך רב־טבחיא די מלכא די נפק לקטלה לחכימי בבל׃ 
27O 002:015 ענה ואמר לאריוך שליטא די־מלכא על־מה דתא מהחצפה מן־קדם מלכא אדין מלתא הודע אריוך לדניאל׃ 
27O 002:016 ודניאל על ובעה מן־מלכא די זמן ינתן־לה ופשרא להחויה למלכא׃  פ 
27O 002:017 אדין דניאל לביתה אזל ולחנניה מישאל ועזריה חברוהי מלתא הודע׃ 
27O 002:018 ורחמין למבעא מן־קדם אלה שמיא  על־רזה דנה די לא יהבדון דניאל וחברוהי עם־שאר חכימי בבל׃ 
27O 002:019 אדין לדניאל בחזוא די־ליליא רזה גלי אדין דניאל ברך לאלה שמיא׃ 
27O 002:020 ענה דניאל ואמר להוא שמה די־אלהא מברך מן־עלמא ועד־עלמא די חכמתא וגבורתא די לה־היא׃ 
27O 002:021 והוא מהשנא עדניא וזמניא מהעדה מלכין ומהקים מלכין יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה׃ 
27O 002:022 הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא [ונהירא כ] (ונהורא ק) עמה שרא׃ 
27O 002:023 לך ׀ אלה אבהתי מהודא ומשבח אנה די חכמתא וגבורתא יהבת לי וכען הודעתני די־בעינא מנך די־מלת מלכא הודעתנא׃ 
27O 002:024 כל־קבל דנה דניאל על על־אריוך די מני מלכא להובדה לחכימי בבל אזל ׀ וכן אמר־לה לחכימי בבל אל־תהובד העלני קדם מלכא ופשרא למלכא אחוא׃    ס 
27O 002:025 אדין אריוך בהתבהלה הנעל לדניאל קדם מלכא וכן אמר־לה די־השכחת גבר מן־בני גלותא די יהוד די פשרא למלכא יהודע׃ 
27O 002:026 ענה מלכא ואמר לדניאל די שמה בלטשאצר [האיתיך כ] (האיתך ק) כהל להודעתני חלמא די־חזית ופשרה׃ 
27O 002:027 ענה דניאל קדם מלכא ואמר רזה די־מלכא שאל לא חכימין אשפין חרטמין גזרין יכלין להחויה למלכא׃ 
27O 002:028 ברם איתי אלה בשמיא גלא רזין והודע למלכא נבוכדנצר מה די להוא באחרית יומיא חלמך וחזוי ראשך על־משכבך דנה הוא׃  פ 
27O 002:029 [אנתה כ] (אנת  ק) מלכא רעיונך על־משכבך סלקו מה די להוא אחרי דנה וגלא רזיא הודעך מה־די להוא׃ 
27O 002:030 ואנה לא בחכמה די־איתי בי מן־כל־חייא רזא דנה גלי לי להן על־דברת די פשרא למלכא יהודעון ורעיוני לבבך תנדע׃ 
27O 002:031 [אנתה כ] (אנת  ק) מלכא חזה הוית ואלו צלם חד שגיא צלמא דכן רב וזיוה יתיר קאם לקבלך ורוה דחיל׃ 
27O 002:032 הוא צלמא ראשה די־דהב טב חדוהי ודרעוהי די כסף מעוהי וירכתה די נחש׃ 
27O 002:033 שקוהי די פרזל רגלוהי [מנהון כ] (מנהין ק) די פרזל [ומנהון כ] (ומנהין ק) די חסף׃ 
27O 002:034 חזה הוית עד די התגזרת אבן די־לא בידין ומחת לצלמא על־רגלוהי די פרזלא וחספא והדקת המון׃ 
27O 002:035 באדין דקו כחדה פרזלא חספא נחשא כספא ודהבא והוו כעור מן־אדרי־קיט ונשא המון רוחא וכל־אתר לא־השתכח להון ואבנא ׀ די־מחת לצלמא הות לטור רב ומלת כל־ארעא׃ 
27O 002:036 דנה חלמא ופשרה נאמר קדם־מלכא׃ 
27O 002:037 [אנתה כ] (אנת  ק) מלכא מלך מלכיא די אלה שמיא מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב־לך׃ 
27O 002:038 ובכל־די [דארין כ] (דירין ק) בני־אנשא חיות ברא ועוף־שמיא יהב בידך והשלטך בכלהון [אנתה כ] (אנת־הוא  ק) ראשה די דהבא׃ 
27O 002:039 ובתרך תקום מלכו אחרי ארעא  מנך ומלכו [תליתיא כ] (תליתאה ק) אחרי די נחשא די תשלט בכל־ארעא׃ 
27O 002:040 ומלכו [רביעיה כ] (רביעאה ק) תהוא תקיפה כפרזלא כל־קבל די פרזלא מהדק וחשל כלא וכפרזלא די־מרעע כל־אלין תדק ותרע׃ 
27O 002:041 ודי־חזיתה רגליא ואצבעתא [מנהון כ] (מנהן  ק) חסף די־פחר [ומנהון כ] (ומנהין ק) פרזל מלכו פליגה תהוה ומן־נצבתא די פרזלא להוא־בה כל־קבל די חזיתה פרזלא מערב בחסף טינא׃ 
27O 002:042 ואצבעת רגליא [מנהון כ] (מנהין ק) פרזל [ומנהון כ] (ומנהין ק) חסף מן־קצת מלכותא תהוה תקיפה ומנה תהוה תבירה׃ 
27O 002:043 [די כ] (ודי ק) חזית פרזלא מערב בחסף טינא מתערבין להון בזרע אנשא ולא־להון דבקין דנה עם־דנה הא־כדי פרזלא לא מתערב עם־חספא׃ 
27O 002:044 וביומיהון די מלכיא אנון יקים אלה שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל ומלכותה לעם אחרן לא תשתבק תדק ותסיף כל־אלין מלכותא והיא תקום לעלמיא׃ 
27O 002:045 כל־קבל די־חזית די מטורא אתגזרת אבן די־לא בידין והדקת פרזלא נחשא חספא כספא ודהבא אלה רב הודע למלכא מה די להוא אחרי דנה ויציב חלמא ומהימן פשרה׃  פ 
27O 002:046 באדין מלכא נבוכדנצר נפל על־אנפוהי ולדניאל סגד ומנחה וניחחין אמר לנסכה לה׃ 
27O 002:047 ענה מלכא לדניאל ואמר מן־קשט די אלהכון הוא אלה אלהין ומרא מלכין וגלה רזין די יכלת למגלא רזה דנה׃ 
27O 002:048 אדין מלכא לדניאל רבי ומתנן רברבן שגיאן יהב־לה והשלטה על כל־מדינת בבל ורב־סגנין על כל־חכימי בבל׃ 
27O 002:049 ודניאל בעא מן־מלכא ומני על עבידתא די מדינת בבל לשדרך מישך ועבד נגו ודניאל בתרע מלכא׃  פ 
27O 003:001 נבוכדנצר מלכא עבד צלם די־דהב רומה אמין שתין פתיה אמין שת אקימה בבקעת דורא במדינת בבל׃ 
27O 003:002 ונבוכדנצר מלכא שלח למכנש ׀ לאחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא וכל שלטני מדינתא למתא לחנכת צלמא די הקים נבוכדנצר מלכא׃ 
27O 003:003 באדין מתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא  אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא וכל שלטני מדינתא לחנכת צלמא די הקים נבוכדנצר מלכא [וקאמין כ] (וקימין ק) לקבל צלמא די הקים נבוכדנצר׃ 
27O 003:004 וכרוזא קרא בחיל לכון אמרין עממיא אמיא ולשניא׃ 
27O 003:005 בעדנא די־תשמעון קל קרנא משרוקיתא [קיתרוס כ] (קתרוס ק) סבכא פסנתרין סומפניה וכל זני זמרא תפלון ותסגדון לצלם דהבא די הקים נבוכדנצר מלכא׃ 
27O 003:006 ומן־די־לא יפל ויסגד בה־שעתא יתרמא לגוא־אתון נורא יקדתא׃ 
27O 003:007 כל־קבל דנה בה־זמנא כדי שמעין כל־עממיא קל קרנא משרוקיתא [קיתרס כ] (קתרוס ק) שבכא פסנטרין וכל זני זמרא נפלין כל־עממיא אמיא ולשניא סגדין לצלם דהבא די הקים נבוכדנצר מלכא׃ 
27O 003:008 כל־קבל דנה בה־זמנא קרבו גברין כשדאין ואכלו קרציהון די יהודיא׃ 
27O 003:009 ענו ואמרין לנבוכדנצר מלכא מלכא לעלמין חיי׃ 
27O 003:010 [אנתה כ] (אנת ק) מלכא שמת טעם די כל־אנש די־ישמע קל קרנא משרקיתא [קיתרס כ] (קתרוס ק) שבכא פסנתרין [וסיפניה כ] (וסופניה ק) וכל זני זמרא יפל ויסגד לצלם דהבא׃ 
27O 003:011 ומן־די־לא יפל ויסגד יתרמא לגוא־אתון נורא יקדתא׃ 
27O 003:012 איתי גברין יהודאין די־מנית יתהון על־עבידת מדינת בבל שדרך מישך ועבד נגו גבריא אלך לא־שמו [עליך כ] (עלך ק) מלכא טעם [לאלהיך כ] (לאלהך ק) לא פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא סגדין׃    ס 
27O 003:013 באדין נבוכדנצר ברגז וחמה אמר להיתיה לשדרך מישך ועבד נגו באדין גבריא אלך היתיו קדם מלכא׃ 
27O 003:014 ענה נבכדנצר ואמר להון הצדא שדרך מישך ועבד נגו לאלהי לא איתיכון פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא סגדין׃ 
27O 003:015 כען הן איתיכון עתידין די בעדנא די־תשמעון קל קרנא משרוקיתא [קיתרס כ] (קתרוס  ק) שבכא פסנתרין וסומפניה וכל ׀ זני זמרא תפלון ותסגדון לצלמא די־עבדת והן לא תסגדון בה־שעתה תתרמון לגוא־אתון נורא יקדתא ומן־הוא אלה די  ישיזבנכון מן־ידי׃ 
27O 003:016 ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכדנצר לא־חשחין אנחנה על־דנה פתגם להתבותך׃ 
27O 003:017 הן איתי אלהנא די־אנחנא פלחין יכל לשיזבותנא מן־אתון נורא יקדתא ומן־ידך מלכא ישיזב׃ 
27O 003:018 והן לא ידיע להוא־לך מלכא די לאלהיך  לא־ [איתינא כ] (איתנא ק) פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא נסגד׃    ס 
27O 003:019 באדין נבוכדנצר התמלי חמא וצלם אנפוהי [אשתנו כ] (אשתני ק) על־שדרך מישך ועבד נגו ענה ואמר למזא לאתונא חד־שבעה על די חזה למזיה׃ 
27O 003:020 ולגברין גברי־חיל די בחילה אמר לכפתה לשדרך מישך ועבד נגו למרמא לאתון נורא יקדתא׃ 
27O 003:021 באדין גבריא  אלך כפתו בסרבליהון [פטישיהון כ] (פטשיהון  ק) וכרבלתהון ולבשיהון ורמיו לגוא־אתון נורא יקדתא׃ 
27O 003:022 כל־קבל דנה מן־די מלת מלכא מחצפה ואתונא אזה יתירא גבריא אלך די הסקו לשדרך מישך ועבד נגו קטל המון שביבא די נורא׃ 
27O 003:023 וגבריא אלך תלתהון שדרך מישך ועבד נגו נפלו לגוא־אתון־נורא יקדתא מכפתין׃  פ 
27O 003:024 אדין נבוכדנצר מלכא תוה וקם בהתבהלה ענה ואמר להדברוהי הלא גברין תלתא רמינא לגוא־נורא מכפתין ענין ואמרין למלכא יציבא מלכא׃ 
27O 003:025 ענה ואמר הא־אנה חזה גברין ארבעה שרין מהלכין בגוא־נורא וחבל לא־איתי בהון ורוה די [רביעיא כ] (רביעאה ק) דמה לבר־אלהין׃    ס 
27O 003:026 באדין קרב נבוכדנצר לתרע אתון נורא יקדתא ענה ואמר שדרך מישך ועבד־נגו עבדוהי די־אלהא [עליא כ] (עלאה ק) פקו ואתו באדין נפקין שדרך מישך ועבד נגו מן־גוא נורא׃ 
27O 003:027 ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא חזין לגבריא אלך די לא־שלט נורא בגשמהון ושער ראשהון לא התחרך וסרבליהון לא שנו וריח נור לא עדת בהון׃ 
27O 003:028 ענה נבוכדנצר ואמר בריך אלההון די־שדרך מישך ועבד נגו די־שלח מלאכה ושיזב לעבדוהי די התרחצו עלוהי ומלת מלכא שניו ויהבו [גשמיהון כ] (גשמהון  ק) די לא־יפלחון ולא־יסגדון לכל־אלה להן לאלההון׃ 
27O 003:029 ומני שים טעם די כל־עם אמה ולשן די־יאמר [שלה כ] (שלו ק) על אלההון די־שדרך מישך ועבד נגוא הדמין יתעבד וביתה נולי ישתוה כל־קבל די לא איתי אלה אחרן די־יכל להצלה כדנה׃ 
27O 003:030 באדין מלכא הצלח לשדרך מישך ועבד נגו במדינת בבל׃  פ 
27O 003:031 נבוכדנצר מלכא לכל־עממיא אמיא ולשניא די־ [דארין כ] (דירין ק) בכל־ארעא שלמכון ישגא׃ 
27O 003:032 אתיא ותמהיא די עבד עמי אלהא [עליא כ] (עלאה ק) שפר קדמי להחויה׃ 
27O 003:033 אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין מלכותה מלכות עלם ושלטנה עם־דר ודר׃ 
27O 004:001 אנה נבוכדנצר שלה הוית בביתי ורענן בהיכלי׃ 
27O 004:002 חלם חזית וידחלנני והרהרין על־משכבי וחזוי ראשי יבהלנני׃ 
27O 004:003 ומני שים טעם להנעלה קדמי לכל חכימי בבל די־פשר חלמא יהודענני׃ 
27O 004:004 באדין [עללין כ] (עלין ק) חרטמיא אשפיא [כשדיא כ] (כשדאי ק) וגזריא וחלמא אמר אנה קדמיהון ופשרה לא־מהודעין לי׃ 
27O 004:005 ועד אחרין על קדמי דניאל די־שמה בלטשאצר כשם אלהי ודי רוח־אלהין קדישין בה וחלמא קדמוהי אמרת׃ 
27O 004:006 בלטשאצר רב חרטמיא די ׀ אנה ידעת די רוח אלהין קדישין בך וכל־רז לא־אנס לך חזוי חלמי די־חזית ופשרה אמר׃ 
27O 004:007 וחזוי ראשי על־משכבי חזה הוית ואלו אילן בגוא ארעא ורומה שגיא׃ 
27O 004:008 רבה אילנא ותקף ורומה ימטא לשמיא וחזותה לסוף כל־ארעא׃ 
27O 004:009 עפיה שפיר ואנבה שגיא ומזון לכלא־בה תחתוהי תטלל ׀ חיות ברא ובענפוהי [ידרון כ] (ידורן ק) צפרי שמיא ומנה יתזין כל־בשרא׃ 
27O 004:010 חזה הוית בחזוי ראשי על־משכבי ואלו עיר וקדיש מן־שמיא נחת׃ 
27O 004:011 קרא בחיל וכן אמר גדו אילנא וקצצו ענפוהי אתרו עפיה ובדרו אנבה תנד חיותא מן־תחתוהי וצפריא מן־ענפוהי׃ 
27O 004:012 ברם עקר שרשוהי בארעא שבקו ובאסור די־פרזל ונחש בדתאא די ברא ובטל שמיא יצטבע ועם־חיותא חלקה בעשב ארעא׃ 
27O 004:013 לבבה מן־ [אנושא כ] (אנשא ק) ישנון ולבב חיוה יתיהב לה ושבעה עדנין יחלפון עלוהי׃ 
27O 004:014 בגזרת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא עד־דברת די ינדעון חייא די־שליט [עליא כ] (עלאה ק) במלכות [אנושא כ] (אנשא  ק) ולמן־די יצבא יתננה ושפל אנשים יקים [עליה כ] (עלה׃ ק) 
27O 004:015 דנה חלמא חזית אנה מלכא נבוכדנצר [ואנתה כ] (ואנת ק) בלטשאצר פשרא ׀ אמר כל־קבל די ׀ כל־חכימי מלכותי לא־יכלין פשרא להודעתני [ואנתה כ] (ואנת ק) כהל די רוח־אלהין קדישין בך׃ 
27O 004:016 אדין דניאל די־שמה בלטשאצר אשתומם כשעה חדה ורעינהי יבהלנה ענה מלכא ואמר בלטשאצר חלמא ופשרא אל־יבהלך ענה בלטשאצר ואמר [מראי כ] (מרי ק) חלמא [לשנאיך כ] (לשנאך ק) ופשרה [לעריך כ] (לערך ׃ ק) 
27O 004:017 אילנא די חזית די רבה ותקף ורומה ימטא לשמיא וחזותה לכל־ארעא׃ 
27O 004:018 ועפיה שפיר ואנבה שגיא ומזון לכלא־בה תחתוהי תדור חיות ברא ובענפוהי ישכנן צפרי שמיא׃ 
27O 004:019 [אנתה כ] (אנת־הוא ק) מלכא די רבית ותקפת ורבותך רבת ומטת לשמיא ושלטנך לסוף ארעא׃ 
27O 004:020 ודי חזה מלכא עיר וקדיש נחת ׀ מן־שמיא ואמר גדו אילנא וחבלוהי ברם עקר שרשוהי בארעא שבקו ובאסור די־פרזל ונחש בדתאא די ברא ובטל שמיא יצטבע ועם־חיות ברא חלקה עד די־שבעה עדנין יחלפון עלוהי׃ 
27O 004:021 דנה פשרא מלכא וגזרת [עליא כ] (עלאה ק) היא די מטת על־ [מראי כ] (מרי ק) מלכא׃ 
27O 004:022 ולך טרדין מן־אנשא ועם־חיות ברא להוה מדרך ועשבא כתורין ׀ לך יטעמון ומטל שמיא לך מצבעין ושבעה עדנין יחלפון [עליך כ] (עלך  ק) עד די־תנדע די־שליט [עליא כ] (עלאה  ק) במלכות אנשא ולמן־די יצבא יתננה׃ 
27O 004:023 ודי אמרו למשבק עקר שרשוהי די אילנא מלכותך לך קימה מן־די תנדע די שלטן שמיא׃ 
27O 004:024 להן מלכא מלכי ישפר [עליך כ] (עלך ק) [וחטיך כ] (וחטאך ק) בצדקה פרק ועויתך במחן ענין הן תהוא ארכה לשלותך׃ 
27O 004:025 כלא מטא על־נבוכדנצר מלכא׃  פ 
27O 004:026 לקצת ירחין תרי־עשר על־היכל מלכותא די בבל מהלך הוה׃ 
27O 004:027 ענה מלכא ואמר הלא דא־היא בבל רבתא די־אנה בניתה לבית מלכו בתקף חסני וליקר הדרי׃ 
27O 004:028 עוד מלתא בפם מלכא קל מן־שמיא נפל לך אמרין נבוכדנצר מלכא מלכותה עדת מנך׃ 
27O 004:029 ומן־אנשא לך טרדין ועם־חיות ברא מדרך עשבא כתורין לך יטעמון ושבעה עדנין יחלפון [עליך כ] (עלך ק) עד די־תנדע די־שליט [עליא כ] (עלאה  ק) במלכות אנשא ולמן־די יצבא יתננה׃ 
27O 004:030 בה־שעתא מלתא ספת על־נבוכדנצר ומן־אנשא טריד ועשבא כתורין יאכל ומטל שמיא גשמה יצטבע עד די שערה כנשרין רבה וטפרוהי כצפרין׃ 
27O 004:031 ולקצת יומיה אנה נבוכדנצר עיני ׀ לשמיא נטלת ומנדעי עלי יתוב [ולעליא כ] (ולעלאה ק) ברכת ולחי עלמא שבחת והדרת די שלטנה שלטן עלם ומלכותה עם־דר ודר׃ 
27O 004:032 וכל־ [דארי כ] (דירי ק) ארעא כלה חשיבין וכמצביה עבד בחיל שמיא [ודארי כ] (ודירי ק) ארעא ולא איתי די־ימחא בידה ויאמר לה מה עבדת׃ 
27O 004:033 בה־זמנא מנדעי ׀ יתוב עלי וליקר מלכותי הדרי וזוי יתוב עלי ולי הדברי ורברבני יבעון ועל־מלכותי התקנת ורבו יתירה הוספת לי׃ 
27O 004:034 כען אנה נבוכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא די כל־מעבדוהי קשט וארחתה דין ודי מהלכין בגוה יכל להשפלה׃  פ 
27O 005:001 בלשאצר מלכא עבד לחם רב לרברבנוהי אלף ולקבל אלפא חמרא שתה׃ 
27O 005:002 בלשאצר אמר ׀ בטעם חמרא להיתיה למאני דהבא וכספא די הנפק נבוכדנצר אבוהי מן־היכלא די בירושלם וישתון בהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה׃ 
27O 005:003 באדין היתיו מאני דהבא די הנפקו מן־היכלא די־בית אלהא די בירושלם ואשתיו בהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה׃ 
27O 005:004 אשתיו חמרא ושבחו לאלהי דהבא וכספא נחשא פרזלא אעא ואבנא׃ 
27O 005:005 בה־שעתה [נפקו כ] (נפקה ק) אצבען די יד־אנש וכתבן לקבל נברשתא על־גירא די־כתל היכלא די מלכא ומלכא חזה פס ידה די כתבה׃ 
27O 005:006 אדין מלכא זיוהי שנוהי ורעינהי  יבהלונה וקטרי חרצה משתרין וארכבתה דא לדא נקשן׃ 
27O 005:007 קרא מלכא בחיל להעלה לאשפיא [כשדיא כ] (כשדאי ק) וגזריא ענה מלכא ואמר ׀ לחכימי בבל די כל־אנש די־יקרה כתבה דנה ופשרה יחונני ארגונא ילבש [והמונכא כ] (והמניכא  ק) די־דהבא על־צוארה ותלתי במלכותא ישלט׃    ס 
27O 005:008 אדין [עללין כ] (עלין ק) כל חכימי מלכא ולא־כהלין כתבא למקרא [ופשרא כ] (ופשרה ק) להודעה למלכא׃ 
27O 005:009 אדין מלכא בלשאצר שגיא מתבהל וזיוהי שנין עלוהי ורברבנוהי משתבשין׃ 
27O 005:010 מלכתא לקבל מלי מלכא ורברבנוהי לבית משתיא [עללת כ] (עלת ק) ענת מלכתא ואמרת מלכא לעלמין חיי אל־יבהלוך רעיונך וזיויך אל־ישתנו׃ 
27O 005:011 איתי גבר במלכותך די רוח אלהין קדישין בה וביומי אבוך נהירו ושכלתנו וחכמה כחכמת־אלהין השתכחת בה ומלכא נבכדנצר אבוך רב חרטמין אשפין כשדאין גזרין  הקימה אבוך מלכא׃ 
27O 005:012 כל־קבל די רוח ׀ יתירה ומנדע ושכלתנו מפשר חלמין ואחוית אחידן ומשרא קטרין השתכחת בה בדניאל די־מלכא שם־שמה בלטשאצר כען דניאל יתקרי ופשרה יהחוה׃  פ 
27O 005:013 באדין דניאל העל קדם מלכא ענה מלכא ואמר לדניאל [אנתה כ] (אנת־הוא ק) דניאל די־מן־בני גלותא די יהוד די היתי מלכא אבי מן־יהוד׃ 
27O 005:014 ושמעת [עליך כ] (עלך ק) די רוח אלהין בך ונהירו ושכלתנו וחכמה יתירה השתכחת בך׃ 
27O 005:015 וכען העלו קדמי חכימיא אשפיא די־כתבה דנה יקרון ופשרה להודעתני ולא־כהלין פשר־מלתא להחויה׃ 
27O 005:016 ואנה שמעת [עליך כ] (עלך ק) די־ [תוכל כ] (תיכול  ק) פשרין למפשר וקטרין למשרא כען הן [תוכל כ] (תכול ק) כתבא למקרא ופשרה להודעתני ארגונא תלבש [והמונכא כ] (והמניכא  ק) די־דהבא על־צוארך ותלתא במלכותא תשלט׃  פ 
27O 005:017 באדין ענה דניאל ואמר קדם מלכא מתנתך לך להוין ונבזביתך לאחרן הב ברם כתבא אקרא למלכא ופשרא אהודענה׃ 
27O 005:018 [אנתה כ] (אנת ק) מלכא אלהא [עליא כ] (עלאה ק) מלכותא ורבותא ויקרא והדרה יהב לנבכדנצר אבוך׃ 
27O 005:019 ומן־רבותא די יהב־לה כל עממיא אמיא ולשניא הוו [זאעין כ] (זיעין ק) ודחלין מן־קדמוהי די־הוה צבא הוא קטל ודי־הוה צבא הוה מחא ודי־הוה צבא הוה מרים ודי־הוה צבא הוה משפיל׃ 
27O 005:020 וכדי רם לבבה ורוחה תקפת להזדה הנחת מן־כרסא מלכותה ויקרה העדיו מנה׃ 
27O 005:021 ומן־בני אנשא טריד ולבבה ׀ עם־חיותא [שוי כ] (שויו  ק) ועם־ערדיא מדורה עשבא כתורין יטעמונה ומטל שמיא גשמה יצטבע עד די־ידע די־שליט אלהא [עליא כ] (עלאה  ק) במלכות אנשא ולמן־די יצבה יהקים [עליה כ] (עלה׃ ק) 
27O 005:022 [ואנתה כ] (ואנת ק) ברה בלשאצר לא השפלת לבבך כל־קבל די כל־דנה ידעת׃ 
27O 005:023 ועל מרא־שמיא ׀ התרוממת ולמאניא די־ביתה היתיו [קדמיך כ] (קדמך ק) [ואנתה כ] (ואנת ק) [ורברבניך כ] (ורברבנך  ק) שגלתך ולחנתך חמרא שתין בהון ולאלהי כספא־ודהבא נחשא פרזלא אעא ואבנא די לא־חזין ולא־שמעין ולא ידעין שבחת ולאלהא די־נשמתך בידה וכל־ארחתך לה לא הדרת׃ 
27O 005:024 באדין מן־קדמוהי שליח  פסא די־ידא וכתבא דנה רשים׃ 
27O 005:025 ודנה כתבא די רשים מנא מנא תקל ופרסין׃ 
27O 005:026 דנה פשר־מלתא מנא מנה־אלהא מלכותך והשלמה׃ 
27O 005:027 תקל תקילתה במאזניא והשתכחת חסיר׃ 
27O 005:028 פרס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס׃ 
27O 005:029 באדין ׀ אמר בלשאצר והלבישו לדניאל ארגונא [והמונכא כ] (והמניכא ק) די־דהבא על־צוארה והכרזו עלוהי די־להוא שליט תלתא במלכותא׃ 
27O 005:030 בה בליליא קטיל בלאשצר מלכא [כשדיא כ] (כשדאה׃ ק)  פ 
27O 006:001 ודריוש [מדיא כ] (מדאה  ק) קבל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין׃ 
27O 006:002 שפר קדם דריוש והקים על־מלכותא לאחשדרפניא מאה ועשרין די להון בכל־מלכותא׃ 
27O 006:003 ועלא מנהון סרכין תלתא די דניאל חד־מנהון די־להון אחשדרפניא אלין יהבין להון טעמא ומלכא לא־להוא נזק׃ 
27O 006:004 אדין דניאל דנה הוא מתנצח על־סרכיא ואחשדרפניא כל־קבל די רוח יתירא בה ומלכא עשית להקמותה על־כל־מלכותא׃ 
27O 006:005 אדין סרכיא ואחשדרפניא הוו בעין עלה להשכחה לדניאל מצד מלכותא וכל־עלה ושחיתה לא־יכלין להשכחה כל־קבל די־מהימן הוא וכל־שלו ושחיתה לא השתכחת עלוהי׃ 
27O 006:006 אדין גבריא אלך אמרין די לא נהשכח לדניאל דנה כל־עלא להן השכחנה עלוהי בדת אלהה׃    ס 
27O 006:007 אדין סרכיא ואחשדרפניא אלן הרגשו על־מלכא וכן אמרין לה דריוש מלכא לעלמין חיי׃ 
27O 006:008 אתיעטו כל ׀ סרכי מלכותא סגניא ואחשדרפניא הדבריא ופחותא לקימה קים מלכא ולתקפה אסר די כל־די־יבעה בעו מן־כל־אלה ואנש עד־יומין תלתין להן מנך מלכא יתרמא לגב אריותא׃ 
27O 006:009 כען מלכא תקים אסרא ותרשם כתבא די לא להשניה כדת־מדי ופרס די־לא תעדא׃ 
27O 006:010 כל־קבל דנה מלכא דריוש רשם כתבא ואסרא׃ 
27O 006:011 ודניאל כדי ידע די־רשים כתבא על לביתה וכוין פתיחן לה בעליתה נגד ירושלם וזמנין תלתה ביומא הוא ׀ ברך על־ברכוהי ומצלא ומודא קדם אלהה כל־קבל די־הוא עבד מן־קדמת דנה׃    ס 
27O 006:012 אדין גבריא אלך הרגשו והשכחו לדניאל בעא ומתחנן קדם אלהה׃ 
27O 006:013 באדין קריבו ואמרין קדם־מלכא על־אסר מלכא הלא אסר רשמת די כל־אנש די־יבעה מן־כל־אלה ואנש עד־יומין תלתין להן מנך מלכא יתרמא לגוב אריותא ענה מלכא ואמר יציבא מלתא כדת־מדי ופרס די־לא תעדא׃ 
27O 006:014 באדין ענו ואמרין קדם מלכא די דניאל די מן־בני גלותא די יהוד לא־שם [עליך כ] (עלך ק) מלכא טעם ועל־אסרא די רשמת וזמנין תלתה ביומא בעא בעותה׃ 
27O 006:015 אדין מלכא כדי מלתא שמע שגיא באש עלוהי ועל דניאל שם בל לשיזבותה ועד מעלי שמשא הוא משתדר להצלותה׃ 
27O 006:016 באדין גבריא אלך הרגשו על־מלכא ואמרין למלכא דע מלכא די־דת למדי ופרס די־כל־אסר וקים די־מלכא יהקים לא להשניה׃ 
27O 006:017 באדין מלכא אמר והיתיו לדניאל ורמו לגבא די אריותא ענה מלכא ואמר לדניאל אלהך די [אנתה כ] (אנת ק) פלח־לה בתדירא הוא ישיזבנך׃ 
27O 006:018 והיתית אבן חדה ושמת על־פם גבא וחתמה מלכא בעזקתה ובעזקת רברבנוהי די לא־תשנא צבו בדניאל׃ 
27O 006:019 אדין אזל מלכא להיכלה ובת טות ודחון לא־הנעל קדמוהי ושנתה נדת עלוהי׃ 
27O 006:020 באדין מלכא בשפרפרא  יקום בנגהא ובהתבהלה לגבא די־אריותא אזל׃ 
27O 006:021 וכמקרבה לגבא לדניאל בקל עציב זעק ענה מלכא ואמר לדניאל דניאל עבד אלהא חיא אלהך די [אנתה כ] (אנת ק) פלח־לה בתדירא היכל לשיזבותך מן־אריותא׃ 
27O 006:022 אדין דניאל עם־מלכא מלל מלכא לעלמין חיי׃ 
27O 006:023 אלהי שלח מלאכה וסגר פם אריותא ולא חבלוני כל־קבל די קדמוהי זכו השתכחת לי ואף [קדמיך כ] (קדמך ק) מלכא חבולה לא עבדת׃ 
27O 006:024 באדין מלכא שגיא  טאב עלוהי ולדניאל אמר להנסקה מן־גבא והסק דניאל מן־גבא וכל־חבל לא־השתכח בה די הימן באלהה׃ 
27O 006:025 ואמר מלכא והיתיו גבריא אלך די־אכלו קרצוהי די דניאל ולגב אריותא רמו אנון בניהון ונשיהון ולא־מטו לארעית גבא עד די־שלטו בהון אריותא וכל־גרמיהון הדקו׃ 
27O 006:026 באדין דריוש מלכא כתב לכל־עממיא אמיא ולשניא די־ [דארין כ] (דירין ק) בכל־ארעא שלמכון ישגא׃ 
27O 006:027 מן־קדמי שים טעם די ׀ בכל־שלטן מלכותי להון [זאעין כ] (זיעין ק) ודחלין מן־קדם אלהה די־דניאל די־הוא ׀ אלהא חיא וקים לעלמין ומלכותה די־לא תתחבל ושלטנה עד־סופא׃ 
27O 006:028 משיזב ומצל ועבד אתין ותמהין בשמיא ובארעא די שיזיב לדניאל מן־יד אריותא׃ 
27O 006:029 ודניאל דנה הצלח במלכות דריוש ובמלכות כורש [פרסיא כ] (פרסאה׃ ק)  פ 
27O 007:001 בשנת חדה לבלאשצר מלך בבל דניאל חלם חזה וחזוי ראשה על־משכבה באדין חלמא כתב ראש מלין אמר׃ 
27O 007:002 ענה דניאל ואמר חזה הוית בחזוי עם־ליליא וארו ארבע רוחי שמיא מגיחן לימא רבא׃ 
27O 007:003 וארבע חיון רברבן סלקן מן־ימא שנין דא מן־דא׃ 
27O 007:004 קדמיתא כאריה וגפין די־נשר לה חזה הוית עד די־מריטו גפיה ונטילת מן־ארעא ועל־רגלין כאנש הקימת ולבב אנש יהיב לה׃ 
27O 007:005 וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדב ולשטר־חד הקמת ותלת עלעין בפמה בין [שניה כ] (שנה ק) וכן אמרין לה קומי אכלי בשר שגיא׃ 
27O 007:006 באתר דנה חזה הוית וארו אחרי כנמר ולה גפין ארבע די־עוף על־ [גביה כ] (גבה ק) וארבעה ראשין לחיותא ושלטן יהיב לה׃ 
27O 007:007 באתר דנה חזה הוית בחזוי ליליא וארו חיוה [רביעיה כ] (רביעאה ק) דחילה ואימתני ותקיפא יתירא ושנין די־פרזל לה רברבן אכלה ומדקה ושארא [ברגליה כ] (ברגלה ק) רפסה והיא משניה מן־כל־חיותא די קדמיה וקרנין עשר לה׃ 
27O 007:008 משתכל הוית בקרניא ואלו קרן אחרי זעירה סלקת [ביניהון כ] (ביניהן ק) ותלת מן־קרניא קדמיתא [אתעקרו כ] (אתעקרה ק) מן־ [קדמיה כ] (קדמה ק) ואלו עינין כעיני אנשא בקרנא־דא ופם ממלל רברבן׃ 
27O 007:009 חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתב לבושה ׀ כתלג חור ושער ראשה כעמר נקא כרסיה שביבין די־נור גלגלוהי נור דלק׃ 
27O 007:010 נהר די־נור נגד ונפק מן־קדמוהי אלף [אלפים כ] (אלפין ק) ישמשונה ורבו [רבון כ] (רבבן ק) קדמוהי יקומון דינא יתב וספרין פתיחו׃ 
27O 007:011 חזה הוית באדין מן־קל מליא רברבתא די קרנא ממללה חזה הוית עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקדת אשא׃ 
27O 007:012 ושאר חיותא העדיו שלטנהון וארכה בחיין יהיבת להון עד־זמן ועדן׃ 
27O 007:013 חזה הוית בחזוי ליליא וארו עם־ענני שמיא כבר אנש אתה הוה ועד־עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי׃ 
27O 007:014 ולה יהיב שלטן ויקר ומלכו וכל עממיא אמיא ולשניא לה יפלחון שלטנה שלטן עלם די־לא יעדה ומלכותה די־לא תתחבל׃  פ 
27O 007:015 אתכרית רוחי אנה דניאל בגוא נדנה וחזוי ראשי יבהלנני׃ 
27O 007:016 קרבת על־חד מן־קאמיא ויציבא אבעא־מנה על־כל־דנה ואמר־לי ופשר מליא יהודענני׃ 
27O 007:017 אלין חיותא רברבתא די אנין ארבע ארבעה מלכין יקומון מן־ארעא׃ 
27O 007:018 ויקבלון מלכותא קדישי עליונין ויחסנון מלכותא עד־עלמא ועד עלם עלמיא׃ 
27O 007:019 אדין צבית ליצבא על־חיותא רביעיתא די־הות שניה מן־ [כלהון כ] (כלהין ק) דחילה יתירה [שניה כ] (שנה ק) די־פרזל וטפריה די־נחש אכלה מדקה ושארא ברגליה  רפסה׃ 
27O 007:020 ועל־קרניא עשר די בראשה ואחרי די סלקת [ונפלו כ] (ונפלה ק) מן־ [קדמיה כ] (קדמה ק) תלת וקרנא דכן ועינין לה ופם ממלל רברבן וחזוה רב מן־חברתה׃ 
27O 007:021 חזה הוית וקרנא דכן עבדה קרב עם־קדישין ויכלה להון׃ 
27O 007:022 עד די־אתה  עתיק יומיא ודינא יהב לקדישי עליונין וזמנא מטה ומלכותא החסנו קדישין׃ 
27O 007:023 כן אמר חיותא רביעיתא מלכו [רביעיא כ] (רביעאה ק) תהוא בארעא די תשנא מן־כל־מלכותא ותאכל כל־ארעא ותדושנה ותדקנה׃ 
27O 007:024 וקרניא עשר מנה מלכותה עשרה מלכין יקמון ואחרן יקום אחריהון והוא ישנא מן־קדמיא ותלתה מלכין יהשפל׃ 
27O 007:025 ומלין לצד [עליא כ] (עלאה ק) ימלל ולקדישי עליונין יבלא ויסבר להשניה זמנין ודת ויתיהבון בידה עד־עדן ועדנין ופלג עדן׃ 
27O 007:026 ודינא יתב ושלטנה יהעדון להשמדה ולהובדה עד־סופא׃ 
27O 007:027 ומלכותה ושלטנא ורבותא די מלכות תחות כל־שמיא יהיבת לעם קדישי עליונין מלכותה מלכות עלם וכל שלטניא לה יפלחון וישתמעון׃ 
27O 007:028 עד־כה סופא די־מלתא אנה דניאל שגיא ׀ רעיוני יבהלנני וזיוי ישתנון עלי ומלתא בלבי נטרת׃  פ 
27O 008:001 בשנת שלוש למלכות בלאשצר המלך חזון נראה אלי אני דניאל אחרי הנראה אלי בתחלה׃ 
27O 008:002 ואראה בחזון ויהי בראתי ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה ואראה בחזון ואני הייתי על־אובל אולי׃ 
27O 008:003 ואשא עיני ואראה והנה ׀ איל אחד עמד לפני האבל ולו קרנים והקרנים גבהות והאחת גבהה מן־השנית והגבהה עלה באחרנה׃ 
27O 008:004 ראיתי את־האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל־חיות לא־יעמדו לפניו ואין מציל מידו ועשה כרצנו והגדיל׃ 
27O 008:005 ואני ׀ הייתי מבין והנה צפיר־העזים בא מן־המערב על־פני כל־הארץ ואין נוגע בארץ והצפיר קרן חזות בין עיניו׃ 
27O 008:006 ויבא עד־האיל בעל הקרנים אשר ראיתי עמד לפני האבל וירץ אליו בחמת כחו׃ 
27O 008:007 וראיתיו מגיע ׀ אצל האיל ויתמרמר אליו ויך את־האיל וישבר את־שתי קרניו ולא־היה כח באיל לעמד לפניו וישליכהו ארצה וירמסהו ולא־היה מציל לאיל מידו׃ 
27O 008:008 וצפיר העזים הגדיל עד־מאד וכעצמו נשברה הקרן הגדולה ותעלנה חזות ארבע תחתיה לארבע רוחות השמים׃ 
27O 008:009 ומן־האחת מהם יצא קרן־אחת מצעירה ותגדל־יתר אל־הנגב ואל־המזרח ואל־הצבי׃ 
27O 008:010 ותגדל עד־צבא השמים ותפל ארצה מן־הצבא ומן־הכוכבים ותרמסם׃ 
27O 008:011 ועד שר־הצבא הגדיל וממנו [הרים כ] (הורם ק) התמיד והשלך מכון מקדשו׃ 
27O 008:012 וצבא תנתן על־התמיד בפשע ותשלך אמת ארצה ועשתה והצליחה׃ 
27O 008:013 ואשמעה אחד־קדוש מדבר ויאמר אחד קדוש לפלמוני המדבר עד־מתי החזון התמיד והפשע שמם תת וקדש וצבא מרמס׃ 
27O 008:014 ויאמר אלי עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש׃ 
27O 008:015 ויהי בראתי אני דניאל את־החזון ואבקשה בינה והנה עמד לנגדי כמראה־גבר׃ 
27O 008:016 ואשמע קול־אדם בין אולי ויקרא ויאמר גבריאל הבן להלז את־המראה׃ 
27O 008:017 ויבא אצל עמדי ובבאו נבעתי ואפלה על־פני ויאמר אלי הבן בן־אדם כי לעת־קץ החזון׃ 
27O 008:018 ובדברו עמי נרדמתי על־פני ארצה ויגע־בי ויעמידני על־עמדי׃ 
27O 008:019 ויאמר הנני מודיעך את אשר־יהיה באחרית הזעם כי למועד קץ׃ 
27O 008:020 האיל אשר־ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס׃ 
27O 008:021 והצפיר השעיר מלך יון והקרן הגדולה אשר בין־עיניו הוא המלך הראשון׃ 
27O 008:022 והנשברת ותעמדנה ארבע תחתיה ארבע מלכיות מגוי יעמדנה ולא בכחו׃ 
27O 008:023 ובאחרית מלכותם כהתם הפשעים יעמד מלך עז־פנים ומבין חידות׃ 
27O 008:024 ועצם כחו ולא בכחו ונפלאות ישחית והצליח ועשה והשחית עצומים ועם־קדשים׃ 
27O 008:025 ועל־שכלו והצליח מרמה בידו ובלבבו יגדיל ובשלוה ישחית רבים ועל־שר־שרים יעמד ובאפס יד ישבר׃ 
27O 008:026 ומראה הערב והבקר אשר נאמר אמת הוא ואתה סתם החזון כי לימים רבים׃ 
27O 008:027 ואני דניאל נהייתי ונחליתי ימים ואקום ואעשה את־מלאכת המלך ואשתומם על־המראה ואין מבין׃  פ 
27O 009:001 בשנת אחת לדריוש בן־אחשורוש מזרע מדי אשר המלך על מלכות כשדים׃ 
27O 009:002 בשנת אחת למלכו אני דניאל בינתי בספרים מספר השנים אשר היה דבר־יהוה אל־ירמיה הנביא למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה׃ 
27O 009:003 ואתנה את־פני אל־אדני האלהים לבקש תפלה ותחנונים בצום ושק ואפר׃ 
27O 009:004 ואתפללה ליהוה אלהי ואתודה ואמרה אנא אדני האל הגדול והנורא שמר הברית והחסד לאהביו ולשמרי מצותיו׃ 
27O 009:005 חטאנו ועוינו [והרשענו כ] (הרשענו ק) ומרדנו וסור ממצותך וממשפטיך׃ 
27O 009:006 ולא שמענו אל־עבדיך הנביאים אשר דברו בשמך אל־מלכינו שרינו ואבתינו ואל כל־עם הארץ׃ 
27O 009:007 לך אדני הצדקה ולנו בשת הפנים כיום הזה לאיש יהודה וליושבי ירושלם ולכל־ישראל הקרבים והרחקים בכל־הארצות אשר הדחתם שם במעלם אשר מעלו־בך׃ 
27O 009:008 יהוה לנו בשת הפנים למלכינו לשרינו ולאבתינו אשר חטאנו לך׃ 
27O 009:009 לאדני אלהינו הרחמים והסלחות כי מרדנו בו׃ 
27O 009:010 ולא שמענו בקול יהוה אלהינו ללכת בתורתיו אשר נתן לפנינו ביד עבדיו הנביאים׃ 
27O 009:011 וכל־ישראל עברו את־תורתך וסור לבלתי שמוע בקלך ותתך עלינו האלה והשבעה אשר כתובה בתורת משה עבד־האלהים כי חטאנו לו׃ 
27O 009:012 ויקם את־ [דבריו כ] (דברו ׀ ק) אשר־דבר עלינו ועל שפטינו אשר שפטונו להביא עלינו רעה גדלה אשר לא־נעשתה תחת כל־השמים כאשר נעשתה בירושלם׃ 
27O 009:013 כאשר כתוב בתורת משה את כל־הרעה הזאת באה עלינו ולא־חלינו את־פני ׀ יהוה אלהינו לשוב מעוננו ולהשכיל באמתך׃ 
27O 009:014 וישקד יהוה על־הרעה ויביאה עלינו כי־צדיק יהוה אלהינו על־כל־מעשיו אשר עשה ולא שמענו בקלו׃ 
27O 009:015 ועתה ׀ אדני אלהינו אשר הוצאת את־עמך מארץ מצרים ביד חזקה ותעש־לך שם כיום הזה חטאנו רשענו׃ 
27O 009:016 אדני ככל־צדקתך ישב־נא אפך וחמתך מעירך ירושלם הר־קדשך כי בחטאינו ובעונות אבתינו ירושלם ועמך לחרפה לכל־סביבתינו׃ 
27O 009:017 ועתה ׀ שמע אלהינו אל־תפלת עבדך ואל־תחנוניו והאר פניך על־מקדשך השמם למען אדני׃ 
27O 009:018 הטה אלהי ׀ אזנך ושמע [פקחה כ] (פקח ק) עיניך וראה שממתינו והעיר אשר־נקרא שמך עליה כי ׀ לא על־צדקתינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על־רחמיך הרבים׃ 
27O 009:019 אדני ׀ שמעה אדני ׀ סלחה אדני הקשיבה ועשה אל־תאחר למענך אלהי כי־שמך נקרא על־עירך ועל־עמך׃ 
27O 009:020 ועוד אני מדבר ומתפלל ומתודה חטאתי וחטאת עמי ישראל ומפיל תחנתי לפני יהוה אלהי על הר־קדש אלהי׃ 
27O 009:021 ועוד אני מדבר בתפלה והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מעף ביעף נגע אלי כעת מנחת־ערב׃ 
27O 009:022 ויבן וידבר עמי ויאמר דניאל עתה יצאתי להשכילך בינה׃ 
27O 009:023 בתחלת תחנוניך יצא דבר ואני באתי להגיד כי חמודות אתה ובין בדבר והבן במראה׃ 
27O 009:024 שבעים שבעים נחתך על־עמך ׀ ועל־עיר קדשך לכלא הפשע [ולחתם כ] (ולהתם ק) [חטאות כ] (חטאת ק) ולכפר עון ולהביא צדק עלמים ולחתם חזון ונביא ולמשח קדש קדשים׃ 
27O 009:025 ותדע ותשכל מן־מצא דבר להשיב ולבנות ירושלם עד־משיח נגיד שבעים שבעה ושבעים ששים ושנים תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ ובצוק העתים׃ 
27O 009:026 ואחרי השבעים ששים ושנים יכרת משיח ואין לו והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא וקצו בשטף ועד קץ מלחמה נחרצת שממות׃ 
27O 009:027 והגביר ברית לרבים שבוע אחד וחצי השבוע ישבית ׀ זבח ומנחה ועל כנף שקוצים משמם ועד־כלה ונחרצה תתך על־שמם׃  פ 
27O 010:001 בשנת שלוש לכורש מלך פרס דבר נגלה לדניאל אשר־נקרא שמו בלטשאצר ואמת הדבר וצבא גדול ובין את־הדבר ובינה לו במראה׃ 
27O 010:002 בימים ההם אני דניאל הייתי מתאבל שלשה שבעים ימים׃ 
27O 010:003 לחם חמדות לא אכלתי ובשר ויין לא־בא אל־פי וסוך לא־סכתי עד־מלאת שלשת שבעים ימים׃  פ 
27O 010:004 וביום עשרים וארבעה לחדש הראשון ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל׃ 
27O 010:005 ואשא את־עיני וארא והנה איש־אחד לבוש בדים ומתניו חגרים בכתם אופז׃ 
27O 010:006 וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש וזרעתיו ומרגלתיו כעין נחשת קלל וקול דבריו כקול המון׃ 
27O 010:007 וראיתי אני דניאל לבדי את־המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את־המראה אבל חרדה גדלה נפלה עליהם ויברחו בהחבא׃ 
27O 010:008 ואני נשארתי לבדי ואראה את־המראה הגדלה הזאת ולא נשאר־בי כח והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח׃ 
27O 010:009 ואשמע את־קול דבריו וכשמעי את־קול דבריו ואני הייתי נרדם על־פני ופני ארצה׃ 
27O 010:010 והנה־יד נגעה בי ותניעני על־ברכי וכפות ידי׃ 
27O 010:011 ויאמר אלי דניאל איש־חמדות הבן בדברים אשר אנכי דבר אליך ועמד על־עמדך כי עתה שלחתי אליך ובדברו עמי את־הדבר הזה עמדתי מרעיד׃ 
27O 010:012 ויאמר אלי אל־תירא דניאל כי ׀ מן־היום הראשון אשר נתת את־לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך ואני־באתי בדבריך׃ 
27O 010:013 ושר ׀ מלכות פרס עמד לנגדי עשרים ואחד יום והנה מיכאל אחד השרים הראשנים בא לעזרני ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס׃ 
27O 010:014 ובאתי להבינך את אשר־יקרה לעמך באחרית הימים כי־עוד חזון לימים׃ 
27O 010:015 ובדברו עמי כדברים האלה נתתי פני ארצה ונאלמתי׃ 
27O 010:016 והנה כדמות בני אדם נגע על־שפתי ואפתח־פי ואדברה ואמרה אל־העמד לנגדי אדני במראה נהפכו צירי עלי ולא עצרתי כח׃ 
27O 010:017 והיך יוכל עבד אדני זה לדבר עם־אדני זה ואני מעתה לא־יעמד־בי כח ונשמה לא נשארה־בי׃ 
27O 010:018 ויסף ויגע־בי כמראה אדם ויחזקני׃ 
27O 010:019 ויאמר אל־תירא איש־חמדות שלום לך חזק וחזק וכדברו עמי התחזקתי ואמרה  ידבר אדני כי חזקתני׃ 
27O 010:020 ויאמר הידעת למה־באתי אליך ועתה אשוב להלחם עם־שר פרס ואני יוצא והנה שר־יון בא׃ 
27O 010:021 אבל אגיד לך את־הרשום בכתב אמת ואין אחד מתחזק עמי על־אלה כי אם־מיכאל שרכם׃  פ 
27O 011:001 ואני בשנת אחת לדריוש המדי עמדי למחזיק ולמעוז לו׃ 
27O 011:002 ועתה אמת אגיד לך הנה־עוד שלשה מלכים עמדים לפרס והרביעי יעשיר עשר־גדול מכל וכחזקתו בעשרו יעיר הכל את מלכות יון׃ 
27O 011:003 ועמד מלך גבור ומשל ממשל רב ועשה כרצונו׃ 
27O 011:004 וכעמדו תשבר מלכותו ותחץ לארבע רוחות השמים ולא לאחריתו ולא כמשלו אשר משל כי תנתש מלכותו ולאחרים מלבד־אלה׃ 
27O 011:005 ויחזק מלך־הנגב ומן־שריו ויחזק עליו ומשל ממשל רב ממשלתו׃ 
27O 011:006 ולקץ שנים יתחברו ובת מלך־הנגב תבוא אל־מלך הצפון לעשות מישרים ולא־תעצר כוח הזרוע ולא יעמד וזרעו ותנתן היא ומביאיה והילדה ומחזקה בעתים׃ 
27O 011:007 ועמד מנצר שרשיה כנו ויבא אל־החיל ויבא במעוז מלך הצפון ועשה בהם והחזיק׃ 
27O 011:008 וגם א‍להיהם עם־נסכיהם עם־כלי חמדתם כסף וזהב בשבי יבא מצרים והוא שנים יעמד ממלך הצפון ׃ 
27O 011:009 ובא במלכות מלך הנגב ושב אל־אדמתו׃ 
27O 011:010 [ובנו כ] (ובניו ק) יתגרו ואספו המון חילים רבים ובא בוא ושטף ועבר וישב [ויתגרו כ] (ויתגרה ק) עד־ [מעזה כ] (מעזו׃ ק) 
27O 011:011 ויתמרמר מלך הנגב ויצא ונלחם עמו עם־מלך הצפון והעמיד המון רב ונתן ההמון בידו׃ 
27O 011:012 ונשא ההמון [ירום כ] (ורם ק) לבבו והפיל  רבאות ולא יעוז׃ 
27O 011:013 ושב מלך הצפון והעמיד המון רב מן־הראשון ולקץ העתים שנים יבוא בוא בחיל גדול וברכוש רב׃ 
27O 011:014 ובעתים ההם רבים יעמדו על־מלך הנגב ובני ׀ פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו׃ 
27O 011:015 ויבא מלך הצפון וישפך סוללה ולכד עיר מבצרות וזרעות הנגב לא יעמדו ועם מבחריו ואין כח לעמד׃ 
27O 011:016 ויעש הבא אליו כרצונו ואין עומד לפניו ויעמד בארץ־הצבי וכלה בידו׃ 
27O 011:017 וישם ׀ פניו לבוא בתקף כל־מלכותו וישרים עמו ועשה ובת הנשים יתן־לו להשחיתה ולא תעמד ולא־לו תהיה׃ 
27O 011:018 [וישב כ] (וישם  ׀ ק) פניו לאיים ולכד רבים והשבית קצין חרפתו לו בלתי חרפתו ישיב לו׃ 
27O 011:019 וישב פניו למעוזי ארצו ונכשל ונפל ולא ימצא׃ 
27O 011:020 ועמד על־כנו מעביר נוגש הדר מלכות ובימים אחדים ישבר ולא באפים ולא במלחמה׃ 
27O 011:021 ועמד על־כנו נבזה ולא־נתנו עליו הוד מלכות ובא בשלוה והחזיק מלכות בחלקלקות׃ 
27O 011:022 וזרעות השטף ישטפו מלפניו וישברו וגם נגיד ברית׃ 
27O 011:023 ומן־התחברות אליו יעשה מרמה ועלה ועצם במעט־גוי׃ 
27O 011:024 בשלוה ובמשמני מדינה יבוא ועשה אשר לא־עשו אבתיו ואבות אבתיו בזה ושלל ורכוש להם יבזור ועל מבצרים יחשב מחשבתיו ועד־עת׃ 
27O 011:025 ויער כחו ולבבו על־מלך הנגב בחיל גדול ומלך הנגב יתגרה למלחמה בחיל־גדול ועצום עד־מאד ולא יעמד כי־יחשבו עליו מחשבות׃ 
27O 011:026 ואכלי פת־בגו ישברוהו וחילו ישטוף ונפלו חללים רבים׃ 
27O 011:027 ושניהם המלכים לבבם למרע ועל־שלחן אחד כזב ידברו ולא תצלח כי־עוד קץ למועד׃ 
27O 011:028 וישב ארצו ברכוש גדול ולבבו על־ברית קדש ועשה ושב לארצו׃ 
27O 011:029 למועד ישוב ובא בנגב ולא־תהיה כראשנה וכאחרנה׃ 
27O 011:030 ובאו בו ציים כתים ונכאה ושב וזעם על־ברית־קודש ועשה ושב ויבן על־עזבי ברית קדש׃ 
27O 011:031 וזרעים ממנו יעמדו וחללו המקדש המעוז והסירו התמיד ונתנו השקוץ משומם׃ 
27O 011:032 ומרשיעי ברית יחניף בחלקות ועם ידעי אלהיו יחזקו ועשו׃ 
27O 011:033 ומשכילי עם יבינו לרבים ונכשלו בחרב ובלהבה בשבי ובבזה ימים׃ 
27O 011:034 ובהכשלם יעזרו עזר מעט ונלוו עליהם רבים בחלקלקות׃ 
27O 011:035 ומן־המשכילים יכשלו לצרוף בהם ולברר וללבן עד־עת קץ כי־עוד למועד׃ 
27O 011:036 ועשה כרצונו המלך ויתרומם ויתגדל על־כל־אל ועל אל אלים ידבר נפלאות והצליח עד־כלה זעם כי נחרצה נעשתה׃ 
27O 011:037 ועל־אלהי אבתיו לא יבין ועל־חמדת נשים ועל־כל־אלוה לא יבין כי על־כל יתגדל׃ 
27O 011:038 ולאלה מעזים על־כנו יכבד ולאלוה אשר לא־ידעהו אבתיו יכבד בזהב ובכסף ובאבן יקרה ובחמדות׃ 
27O 011:039 ועשה למבצרי מעזים עם־אלוה נכר אשר [הכיר כ] (יכיר ק) ירבה כבוד והמשילם ברבים ואדמה יחלק  במחיר׃ 
27O 011:040 ובעת קץ יתנגח עמו מלך הנגב וישתער עליו מלך הצפון ברכב ובפרשים ובאניות רבות ובא בארצות ושטף ועבר׃ 
27O 011:041 ובא בארץ הצבי ורבות יכשלו ואלה ימלטו מידו אדום ומואב וראשית בני עמון׃ 
27O 011:042 וישלח ידו בארצות וארץ מצרים לא תהיה לפליטה׃ 
27O 011:043 ומשל במכמני הזהב והכסף ובכל חמדות מצרים ולבים וכשים במצעדיו׃ 
27O 011:044 ושמעות יבהלהו ממזרח ומצפון ויצא בחמא גדלה להשמיד ולהחרים רבים׃ 
27O 011:045 ויטע אהלי אפדנו בין ימים להר־צבי־קדש ובא עד־קצו ואין עוזר לו׃ 
27O 012:001 ובעת ההיא יעמד מיכאל השר הגדול העמד על־בני עמך והיתה עת צרה אשר לא־נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא ובעת ההיא ימלט עמך כל־הנמצא כתוב בספר׃ 
27O 012:002 ורבים מישני אדמת־עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם׃    ס 
27O 012:003 והמשכלים יזהרו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד׃  פ 
27O 012:004 ואתה דניאל סתם הדברים וחתם הספר עד־עת קץ ישטטו רבים ותרבה הדעת׃ 
27O 012:005 וראיתי אני דניאל והנה שנים אחרים עמדים אחד הנה לשפת היאר ואחד הנה לשפת היאר׃ 
27O 012:006 ויאמר לאיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאר עד־מתי קץ הפלאות׃ 
27O 012:007 ואשמע את־האיש ׀ לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאר וירם ימינו ושמאלו אל־השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד־עם־קדש תכלינה כל־אלה׃ 
27O 012:008 ואני שמעתי ולא אבין ואמרה אדני מה אחרית אלה׃  פ 
27O 012:009 ויאמר לך דניאל כי־סתמים וחתמים הדברים עד־עת קץ׃ 
27O 012:010 יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל־רשעים והמשכלים יבינו׃ 
27O 012:011 ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מאתים ותשעים׃ 
27O 012:012 אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה׃ 
27O 012:013 ואתה לך לקץ ותנוח ותעמד לגרלך לקץ הימין׃ 
28O 001:001 דבר־יהוה ׀ אשר היה אל־הושע בן־בארי בימי עזיה יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה ובימי ירבעם בן־יואש מלך ישראל׃ 
28O 001:002 תחלת דבר־יהוה בהושע  פ ויאמר יהוה אל־הושע לך קח־לך אשת זנונים וילדי זנונים כי־זנה תזנה הארץ מאחרי יהוה׃ 
28O 001:003 וילך ויקח את־גמר בת־דבלים ותהר ותלד־לו בן׃ 
28O 001:004 ויאמר יהוה אליו קרא שמו יזרעאל כי־עוד מעט ופקדתי את־דמי יזרעאל על־בית יהוא והשבתי ממלכות בית ישראל׃ 
28O 001:005 והיה ביום ההוא ושברתי את־קשת ישראל בעמק יזרעאל׃ 
28O 001:006 ותהר עוד ותלד בת ויאמר לו קרא שמה לא רחמה כי לא אוסיף עוד ארחם את־בית ישראל כי־נשא אשא להם׃ 
28O 001:007 ואת־בית יהודה ארחם והושעתים ביהוה אלהיהם ולא אושיעם בקשת ובחרב ובמלחמה בסוסים ובפרשים׃ 
28O 001:008 ותגמל את־לא רחמה ותהר ותלד בן׃ 
28O 001:009 ויאמר קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא־אהיה לכם׃    ס 
28O 002:001 והיה מספר בני־ישראל כחול הים אשר לא־ימד ולא יספר והיה במקום אשר־יאמר להם לא־עמי אתם יאמר להם בני אל־חי׃ 
28O 002:002 ונקבצו בני־יהודה ובני־ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד ועלו מן־הארץ כי גדול יום יזרעאל׃ 
28O 002:003 אמרו לאחיכם עמי ולאחותיכם רחמה׃ 
28O 002:004 ריבו באמכם ריבו כי־היא לא אשתי ואנכי לא אישה ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה׃ 
28O 002:005 פן־אפשיטנה ערמה והצגתיה כיום הולדה ושמתיה כמדבר ושתה כארץ ציה והמתיה בצמא׃ 
28O 002:006 ואת־בניה לא ארחם כי־בני זנונים המה׃ 
28O 002:007 כי זנתה אמם הבישה הורתם כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי׃ 
28O 002:008 לכן הנני־שך את־דרכך בסירים וגדרתי את־גדרה ונתיבותיה לא תמצא׃ 
28O 002:009 ורדפה את־מאהביה ולא־תשיג אתם ובקשתם ולא תמצא ואמרה אלכה ואשובה אל־אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה׃ 
28O 002:010 והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל׃ 
28O 002:011 לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו והצלתי צמרי ופשתי לכסות את־ערותה׃ 
28O 002:012 ועתה אגלה את־נבלתה לעיני מאהביה ואיש לא־יצילנה מידי׃ 
28O 002:013 והשבתי כל־משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה׃ 
28O 002:014 והשמתי גפנה ותאנתה אשר אמרה אתנה המה לי אשר נתנו־לי מאהבי ושמתים ליער ואכלתם חית השדה׃ 
28O 002:015 ופקדתי עליה את־ימי הבעלים אשר תקטיר להם ותעד נזמה וחליתה ותלך אחרי מאהביה ואתי שכחה נאם־יהוה׃  פ 
28O 002:016 לכן הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר ודברתי על־לבה׃ 
28O 002:017 ונתתי לה את־כרמיה משם ואת־עמק עכור לפתח תקוה וענתה שמה כימי נעוריה וכיום  עלתה מארץ־מצרים׃    ס 
28O 002:018 והיה ביום־ההוא נאם־יהוה תקראי אישי ולא־תקראי־לי עוד בעלי׃ 
28O 002:019 והסרתי את־שמות הבעלים מפיה ולא־יזכרו עוד בשמם׃ 
28O 002:020 וכרתי להם ברית ביום ההוא עם־חית השדה ועם־עוף השמים ורמש האדמה וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן־הארץ והשכבתים לבטח׃ 
28O 002:021 וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים׃ 
28O 002:022 וארשתיך לי באמונה וידעת את־יהוה׃    ס 
28O 002:023 והיה ׀ ביום ההוא אענה נאם־יהוה אענה את־השמים והם יענו את־הארץ׃ 
28O 002:024 והארץ תענה את־הדגן ואת־התירוש ואת־היצהר והם יענו את־יזרעאל׃ 
28O 002:025 וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את־לא רחמה ואמרתי ללא־עמי עמי־אתה והוא יאמר אלהי׃  פ 
28O 003:001 ויאמר יהוה אלי עוד לך א‍הב־אשה אהבת רע ומנאפת כאהבת יהוה את־בני ישראל והם פנים אל־אלהים אחרים ואהבי אשישי ענבים׃ 
28O 003:002 ואכרה לי בחמשה עשר כסף וחמר שערים ולתך שערים׃ 
28O 003:003 ואמר אליה ימים רבים תשבי לי לא תזני ולא תהיי לאיש וגם־אני אליך׃ 
28O 003:004 כי ׀ ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מצבה ואין אפוד ותרפים׃ 
28O 003:005 אחר ישבו בני ישראל ובקשו את־יהוה אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל־יהוה ואל־טובו באחרית הימים׃  פ 
28O 004:001 שמעו דבר־יהוה בני ישראל כי ריב ליהוה עם־יושבי הארץ כי אין־אמת ואין־חסד ואין־דעת אלהים בארץ׃ 
28O 004:002 אלה וכחש ורצח וגנב ונאף פרצו ודמים בדמים נגעו׃ 
28O 004:003 על־כן ׀ תאבל הארץ ואמלל כל־יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם־דגי הים יאספו׃ 
28O 004:004 אך איש אל־ירב ואל־יוכח איש ועמך כמריבי כהן׃ 
28O 004:005 וכשלת היום וכשל גם־נביא עמך לילה ודמיתי אמך׃ 
28O 004:006 נדמו עמי מבלי הדעת כי־אתה הדעת מאסת ואמאסאך מכהן לי ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם־אני׃ 
28O 004:007 כרבם כן חטאו־לי כבודם בקלון אמיר׃ 
28O 004:008 חטאת עמי יאכלו ואל־עונם ישאו נפשו׃ 
28O 004:009 והיה כעם ככהן ופקדתי עליו דרכיו ומעלליו אשיב לו׃ 
28O 004:010 ואכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרצו כי־את־יהוה עזבו לשמר׃ 
28O 004:011 זנות ויין ותירוש יקח־לב׃ 
28O 004:012 עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו כי רוח זנונים התעה ויזנו מתחת אלהיהם׃ 
28O 004:013 על־ראשי ההרים יזבחו ועל־הגבעות יקטרו תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צלה על־כן תזנינה בנותיכם וכלותיכם תנאפנה׃ 
28O 004:014 לא־אפקוד על־בנותיכם כי תזנינה ועל־כלותיכם כי תנאפנה כי־הם עם־הזנות יפרדו ועם־הקדשות יזבחו ועם לא־יבין ילבט׃ 
28O 004:015 אם־זנה אתה ישראל אל־יאשם יהודה ואל־תבאו הגלגל ואל־תעלו בית און ואל־תשבעו חי־יהוה׃ 
28O 004:016 כי כפרה סררה סרר ישראל עתה ירעם יהוה ככבש במרחב׃ 
28O 004:017 חבור עצבים אפרים הנח־לו׃ 
28O 004:018 סר סבאם הזנה הזנו אהבו הבו קלון מגניה׃ 
28O 004:019 צרר רוח אותה בכנפיה ויבשו מזבחותם׃    ס 
28O 005:001 שמעו־זאת הכהנים והקשיבו ׀ בית ישראל ובית המלך האזינו כי לכם המשפט כי־פח הייתם למצפה ורשת פרושה על־תבור׃ 
28O 005:002 ושחטה שטים העמיקו ואני מוסר לכלם׃ 
28O 005:003 אני ידעתי אפרים וישראל לא־נכחד ממני כי עתה הזנית אפרים נטמא ישראל׃ 
28O 005:004 לא יתנו מעלליהם לשוב אל־אלהיהם כי רוח זנונים בקרבם ואת־יהוה לא ידעו׃ 
28O 005:005 וענה גאון־ישראל בפניו וישראל ואפרים יכשלו בעונם כשל גם־יהודה עמם׃ 
28O 005:006 בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את־יהוה ולא ימצאו חלץ מהם׃ 
28O 005:007 ביהוה בגדו כי־בנים זרים ילדו עתה יאכלם חדש את־חלקיהם׃    ס 
28O 005:008 תקעו שופר בגבעה חצצרה ברמה הריעו בית און אחריך בנימין׃ 
28O 005:009 אפרים לשמה תהיה ביום תוכחה בשבטי ישראל הודעתי נאמנה׃ 
28O 005:010 היו שרי יהודה כמסיגי גבול עליהם אשפוך כמים עברתי׃ 
28O 005:011 עשוק אפרים רצוץ משפט כי הואיל הלך אחרי־צו׃ 
28O 005:012 ואני כעש לאפרים וכרקב לבית יהודה׃ 
28O 005:013 וירא אפרים את־חליו ויהודה את־מזרו וילך אפרים אל־אשור וישלח אל־מלך ירב והוא לא יוכל לרפא לכם ולא־יגהה מכם מזור׃ 
28O 005:014 כי אנכי כשחל לאפרים וככפיר לבית יהודה אני אני אטרף ואלך אשא ואין מציל׃ 
28O 005:015 אלך אשובה אל־מקומי עד אשר־יאשמו ובקשו פני בצר להם ישחרנני׃ 
28O 006:001 לכו ונשובה אל־יהוה כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו׃ 
28O 006:002 יחינו מימים ביום השלישי יקמנו ונחיה לפניו׃ 
28O 006:003 ונדעה נרדפה לדעת את־יהוה כשחר נכון מוצאו ויבוא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ׃ 
28O 006:004 מה אעשה־לך אפרים מה אעשה־לך יהודה וחסדכם כענן־בקר וכטל משכים הלך׃ 
28O 006:005 על־כן חצבתי בנביאים הרגתים באמרי־פי ומשפטיך אור יצא׃ 
28O 006:006 כי חסד חפצתי ולא־זבח ודעת אלהים מעלות׃ 
28O 006:007 והמה כאדם עברו ברית שם בגדו בי׃ 
28O 006:008 גלעד קרית פעלי און עקבה מדם׃ 
28O 006:009 וכחכי איש גדודים חבר כהנים דרך ירצחו־שכמה כי זמה עשו׃ 
28O 006:010 בבית ישראל ראיתי [שעריריה כ] (שערוריה ק) ם זנות לאפרים נטמא ישראל׃ 
28O 006:011 גם־יהודה שת קציר לך בשובי שבות עמי׃  פ 
28O 007:001 כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ורעות שמרון כי פעלו שקר וגנב יבוא פשט גדוד בחוץ׃ 
28O 007:002 ובל־יאמרו ללבבם כל־רעתם זכרתי עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו׃ 
28O 007:003 ברעתם ישמחו־מלך ובכחשיהם שרים׃ 
28O 007:004 כלם מנאפים כמו תנור בערה מאפה ישבות מעיר מלוש בצק עד־חמצתו׃ 
28O 007:005 יום מלכנו החלו שרים חמת מיין משך ידו את־לצצים׃ 
28O 007:006 כי־קרבו כתנור לבם בארבם כל־הלילה ישן אפהם בקר הוא בער כאש להבה׃ 
28O 007:007 כלם יחמו כתנור ואכלו את־שפטיהם כל־מלכיהם נפלו אין־קרא בהם אלי׃ 
28O 007:008 אפרים בעמים הוא יתבולל אפרים היה עגה בלי הפוכה׃ 
28O 007:009 אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם־שיבה זרקה בו והוא לא ידע׃ 
28O 007:010 וענה גאון־ישראל בפניו ולא־שבו אל־יהוה אלהיהם ולא בקשהו בכל־זאת׃ 
28O 007:011 ויהי אפרים כיונה פותה אין לב מצרים קראו אשור הלכו׃ 
28O 007:012 כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים אורידם איסרם כשמע לעדתם׃    ס 
28O 007:013 אוי להם כי־נדדו ממני שד להם כי־פשעו בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים׃ 
28O 007:014 ולא־זעקו אלי בלבם כי יילילו על־משכבותם על־דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי׃ 
28O 007:015 ואני יסרתי חזקתי זרועתם ואלי יחשבו־רע׃ 
28O 007:016 ישובו ׀ לא על היו כקשת רמיה יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם זו לעגם בארץ מצרים׃ 
28O 008:001 אל־חכך שפר כנשר על־בית יהוה יען עברו בריתי ועל־תורתי פשעו׃ 
28O 008:002 לי יזעקו אלהי ידענוך ישראל׃ 
28O 008:003 זנח ישראל טוב אויב ירדפו ׃ 
28O 008:004 הם המליכו ולא ממני השירו ולא ידעתי כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת׃ 
28O 008:005 זנח עגלך שמרון חרה אפי בם עד־מתי לא יוכלו נקין׃ 
28O 008:006 כי מישראל והוא חרש עשהו ולא אלהים הוא כי־שבבים יהיה עגל שמרון׃ 
28O 008:007 כי רוח יזרעו וסופתה יקצרו קמה אין־לו צמח בלי יעשה־קמח אולי יעשה זרים יבלעהו׃ 
28O 008:008 נבלע ישראל עתה היו בגוים ככלי אין־חפץ בו׃ 
28O 008:009 כי־המה עלו אשור פרא בודד לו אפרים התנו אהבים׃ 
28O 008:010 גם כי־יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך שרים׃ 
28O 008:011 כי־הרבה אפרים מזבחת לחטא היו־לו מזבחות לחטא׃ 
28O 008:012 [אכתוב־ כ] (אכתב־לו ק) [רבו כ] (רבי ק) תורתי כמו־זר נחשבו׃ 
28O 008:013 זבחי הבהבי יזבחו בשר ויאכלו יהוה לא רצם עתה יזכר עונם ויפקד חטאותם המה מצרים ישובו׃ 
28O 008:014 וישכח ישראל את־עשהו ויבן היכלות ויהודה הרבה ערים בצרות ושלחתי־אש בעריו ואכלה ארמנתיה׃    ס 
28O 009:001 אל־תשמח ישראל ׀ אל־גיל כעמים כי זנית מעל אלהיך אהבת אתנן על כל־גרנות דגן׃ 
28O 009:002 גרן ויקב לא ירעם ותירוש יכחש בה׃ 
28O 009:003 לא ישבו בארץ יהוה ושב אפרים מצרים ובאשור טמא יאכלו׃ 
28O 009:004 לא־יסכו ליהוה ׀ יין ולא יערבו־לו זבחיהם כלחם אונים להם כל־אכליו יטמאו  כי־לחמם לנפשם לא יבוא בית יהוה ׃ 
28O 009:005 מה־תעשו ליום מועד וליום חג־יהוה׃ 
28O 009:006 כי־הנה הלכו משד מצרים תקבצם מף תקברם מחמד לכספם קמוש יירשם חוח באהליהם׃ 
28O 009:007 באו ׀ ימי הפקדה באו ימי השלם  ידעו ישראל אויל הנביא משגע איש הרוח על רב עונך ורבה משטמה׃ 
28O 009:008 צפה אפרים עם־אלהי נביא פח יקוש על־כל־דרכיו משטמה בבית אלהיו׃ 
28O 009:009 העמיקו־שחתו כימי הגבעה יזכור עונם יפקוד חטאותם׃    ס 
28O 009:010 כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם המה באו בעל־פעור וינזרו לבשת ויהיו שקוצים כאהבם׃ 
28O 009:011 אפרים כעוף יתעופף כבודם מלדה ומבטן ומהריון׃ 
28O 009:012 כי אם־יגדלו את־בניהם ושכלתים מאדם כי־גם־אוי להם בשורי מהם׃ 
28O 009:013 אפרים כאשר־ראיתי לצור שתולה בנוה ואפרים להוציא אל־הרג בניו׃ 
28O 009:014 תן־להם יהוה מה־תתן תן־להם רחם משכיל ושדים צמקים׃ 
28O 009:015 כל־רעתם בגלגל כי־שם שנאתים על רע מעלליהם מביתי אגרשם לא אוסף אהבתם כל־שריהם  סררים׃ 
28O 009:016 הכה אפרים שרשם יבש פרי [בלי־ כ] (בל־יעשון ק) גם כי ילדון והמתי מחמדי בטנם׃    ס 
28O 009:017 ימאסם אלהי כי לא שמעו לו ויהיו נדדים בגוים׃    ס 
28O 010:001 גפן בוקק ישראל פרי ישוה־לו כרב לפריו הרבה למזבחות כטוב לארצו היטיבו מצבות׃ 
28O 010:002 חלק לבם עתה יאשמו הוא יערף מזבחותם ישדד מצבותם׃ 
28O 010:003 כי עתה יאמרו אין מלך לנו כי לא יראנו את־יהוה  והמלך מה־יעשה־לנו׃ 
28O 010:004 דברו דברים אלות שוא כרת ברית ופרח כראש משפט על תלמי שדי׃ 
28O 010:005 לעגלות בית און יגורו שכן שמרון כי־אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על־כבודו כי־גלה ממנו׃ 
28O 010:006 גם־אותו לאשור יובל מנחה למלך ירב בשנה אפרים יקח ויבוש ישראל מעצתו׃ 
28O 010:007 נדמה שמרון מלכה כקצף על־פני־מים׃ 
28O 010:008 ונשמדו במות און חטאת ישראל קוץ ודרדר יעלה על־מזבחותם ואמרו להרים כסונו ולגבעות נפלו עלינו׃    ס 
28O 010:009 מימי הגבעה חטאת ישראל שם עמדו לא־תשיגם בגבעה מלחמה על־בני עלוה׃ 
28O 010:010 באותי ואסרם ואספו עליהם עמים באסרם לשתי [עינתם כ] (עונתם׃ ק) 
28O 010:011 ואפרים עגלה מלמדה אהבתי לדוש ואני עברתי על־טוב צוארה ארכיב אפרים יחרוש יהודה ישדד־לו יעקב׃ 
28O 010:012 זרעו לכם לצדקה קצרו לפי־חסד נירו לכם ניר ועת לדרוש את־יהוה עד־יבוא וירה צדק לכם׃ 
28O 010:013 חרשתם־רשע עולתה קצרתם אכלתם פרי־כחש כי־בטחת בדרכך ברב גבוריך׃ 
28O 010:014 וקאם שאון בעמך וכל־מבצריך יושד כשד שלמן בית ארבאל ביום מלחמה אם על־בנים רטשה׃ 
28O 010:015 ככה עשה לכם בית־אל מפני רעת רעתכם בשחר נדמה נדמה מלך ישראל׃ 
28O 011:001 כי נער ישראל ואהבהו וממצרים קראתי לבני׃ 
28O 011:002 קראו להם כן הלכו מפניהם לבעלים יזבחו ולפסלים יקטרון׃ 
28O 011:003 ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על־זרועתיו ולא ידעו כי רפאתים׃ 
28O 011:004 בחבלי אדם אמשכם בעבתות אהבה ואהיה להם כמרימי על על לחיהם ואט אליו אוכיל׃ 
28O 011:005 לא ישוב אל־ארץ מצרים ואשור הוא מלכו כי מאנו לשוב׃ 
28O 011:006 וחלה חרב בעריו וכלתה בדיו ואכלה ממעצותיהם׃ 
28O 011:007 ועמי תלואים למשובתי ואל־על יקראהו יחד לא ירומם ׃ 
28O 011:008 איך אתנך אפרים אמגנך ישראל איך אתנך כאדמה אשימך כצבאים נהפך עלי לבי יחד נכמרו נחומי׃ 
28O 011:009 לא אעשה חרון אפי לא אשוב לשחת אפרים כי אל אנכי ולא־איש בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר׃ 
28O 011:010 אחרי יהוה ילכו כאריה ישאג כי־הוא ישאג ויחרדו בנים מים׃ 
28O 011:011 יחרדו כצפור ממצרים וכיונה מארץ אשור והושבתים על־בתיהם נאם־יהוה׃    ס 
28O 012:001 סבבני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל ויהודה עד רד עם־אל ועם־קדושים נאמן׃ 
28O 012:002 אפרים רעה רוח ורדף קדים כל־היום כזב ושד ירבה וברית עם־אשור יכרתו ושמן למצרים יובל׃ 
28O 012:003 וריב ליהוה עם־יהודה ולפקד על־יעקב כדרכיו כמעלליו ישיב לו׃ 
28O 012:004 בבטן עקב את־אחיו ובאונו שרה את־אלהים׃ 
28O 012:005 וישר אל־מלאך ויכל בכה ויתחנן־לו בית־אל ימצאנו ושם ידבר עמנו׃ 
28O 012:006 ויהוה אלהי הצבאות יהוה זכרו׃ 
28O 012:007 ואתה באלהיך תשוב חסד ומשפט שמר וקוה אל־אלהיך תמיד׃ 
28O 012:008 כנען בידו מאזני מרמה לעשק אהב׃ 
28O 012:009 ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי כל־יגיעי לא ימצאו־לי עון אשר־חטא׃ 
28O 012:010 ואנכי יהוה אלהיך מארץ מצרים עד אושיבך באהלים כימי מועד׃ 
28O 012:011 ודברתי על־הנביאים ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה׃ 
28O 012:012 אם־גלעד און אך־שוא היו בגלגל שורים זבחו גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי׃ 
28O 012:013 ויברח יעקב שדה ארם ויעבד ישראל באשה ובאשה שמר׃ 
28O 012:014 ובנביא העלה יהוה את־ישראל ממצרים ובנביא נשמר׃ 
28O 012:015 הכעיס אפרים תמרורים ודמיו עליו יטוש וחרפתו ישיב לו אדניו׃ 
28O 013:001 כדבר אפרים רתת נשא הוא בישראל ויאשם בבעל וימת׃ 
28O 013:002 ועתה ׀ יוספו לחטא ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם עצבים מעשה חרשים כלה להם הם אמרים זבחי אדם עגלים ישקון׃ 
28O 013:003 לכן יהיו כענן־בקר וכטל משכים הלך כמץ יסער מגרן וכעשן מארבה׃ 
28O 013:004 ואנכי יהוה אלהיך מארץ מצרים ואלהים זולתי לא תדע ומושיע אין בלתי׃ 
28O 013:005 אני ידעתיך במדבר בארץ תלאבות׃ 
28O 013:006 כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על־כן שכחוני׃ 
28O 013:007 ואהי להם כמו־שחל כנמר על־דרך אשור׃ 
28O 013:008 אפגשם כדב שכול ואקרע סגור לבם ואכלם שם כלביא חית השדה תבקעם׃ 
28O 013:009 שחתך ישראל כי־בי בעזרך׃ 
28O 013:010 אהי מלכך אפוא ויושיעך בכל־עריך ושפטיך אשר אמרת תנה־לי מלך ושרים׃ 
28O 013:011 אתן־לך מלך באפי ואקח בעברתי׃    ס 
28O 013:012 צרור עון אפרים צפונה חטאתו׃ 
28O 013:013 חבלי יולדה יבאו לו הוא־בן לא חכם כי־עת לא־יעמד במשבר בנים׃ 
28O 013:014 מיד שאול אפדם ממות אגאלם אהי דבריך מות אהי קטבך שאול נחם יסתר מעיני׃ 
28O 013:015 כי הוא בן אחים יפריא יבוא קדים רוח יהוה ממדבר עלה ויבוש מקורו ויחרב מעינו הוא ישסה אוצר כל־כלי חמדה׃ 
28O 014:001 תאשם שמרון כי מרתה באלהיה בחרב יפלו עלליהם ירטשו והריותיו יבקעו׃  פ 
28O 014:002 ובה ישראל עד יהוה אלהיך כי כשלת בעונך׃ 
28O 014:003 קחו עמכם דברים ושובו אל־יהוה אמרו אליו כל־תשא עון וקח־טוב ונשלמה פרים שפתינו׃ 
28O 014:004 אשור ׀ לא יושיענו על־סוס לא נרכב ולא־נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו אשר־בך ירחם יתום׃ 
28O 014:005 ארפא משובתם אהבם נדבה כי שב אפי ממנו׃ 
28O 014:006 אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון׃ 
28O 014:007 ילכו ינקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון׃ 
28O 014:008 ישבו ישבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן זכרו כיין לבנון׃    ס 
28O 014:009 אפרים מה־לי עוד לעצבים אני עניתי ואשורנו אני כברוש רענן ממני פריך נמצא׃ 
28O 014:010 מי חכם ויבן אלה נבון וידעם כי־ישרים דרכי יהוה וצדקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם׃ 
29O 001:001 דבר־יהוה אשר היה אל־יואל בן־פתואל׃ 
29O 001:002 שמעו־זאת הזקנים והאזינו כל יושבי הארץ ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבתיכם׃ 
29O 001:003 עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר׃ 
29O 001:004 יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל׃ 
29O 001:005 הקיצו שכורים ובכו והיללו כל־שתי יין על־עסיס כי נכרת מפיכם׃ 
29O 001:006 כי־גוי עלה על־ארצי עצום ואין מספר שניו שני אריה ומתלעות לביא לו׃ 
29O 001:007 שם גפני לשמה ותאנתי לקצפה חשף חשפה והשליך הלבינו שריגיה׃ 
29O 001:008 אלי כבתולה חגרת־שק על־בעל נעוריה׃ 
29O 001:009 הכרת מנחה ונסך מבית יהוה אבלו הכהנים משרתי יהוה׃ 
29O 001:010 שדד שדה אבלה אדמה כי שדד דגן הוביש תירוש אמלל יצהר׃ 
29O 001:011 הבישו אכרים הילילו כרמים על־חטה ועל־שערה כי אבד קציר שדה׃ 
29O 001:012 הגפן הובישה והתאנה אמללה רמון גם־תמר ותפוח כל־עצי השדה יבשו כי־הביש ששון מן־בני אדם׃    ס 
29O 001:013 חגרו וספדו הכהנים הילילו משרתי מזבח באו לינו בשקים משרתי אלהי כי נמנע מבית אלהיכם מנחה ונסך׃ 
29O 001:014 קדשו־צום קראו עצרה אספו זקנים כל ישבי הארץ בית יהוה אלהיכם וזעקו אל־יהוה׃ 
29O 001:015 אהה ליום כי קרוב יום יהוה וכשד משדי  יבוא׃ 
29O 001:016 הלוא נגד עינינו אכל נכרת מבית אלהינו שמחה וגיל׃ 
29O 001:017 עבשו פרדות תחת מגרפתיהם נשמו אצרות נהרסו ממגרות כי הביש דגן׃ 
29O 001:018 מה־נאנחה בהמה נבכו עדרי בקר כי אין מרעה להם גם־עדרי הצאן נאשמו׃ 
29O 001:019 אליך יהוה אקרא כי אש אכלה נאות מדבר ולהבה להטה כל־עצי השדה׃ 
29O 001:020 גם־בהמות שדה תערוג אליך כי יבשו אפיקי מים ואש אכלה נאות המדבר׃  פ 
29O 002:001 תקעו שופר בציון והריעו בהר קדשי ירגזו כל ישבי הארץ כי־בא יום־יהוה כי קרוב׃ 
29O 002:002 יום חשך ואפלה יום ענן וערפל כשחר פרש על־ההרים עם רב ועצום כמהו לא נהיה מן־העולם ואחריו לא יוסף עד־שני דור ודור׃ 
29O 002:003 לפניו אכלה אש ואחריו תלהט להבה כגן־עדן הארץ לפניו ואחריו מדבר שממה וגם־פליטה לא־היתה לו׃ 
29O 002:004 כמראה סוסים מראהו וכפרשים כן ירוצון׃ 
29O 002:005 כקול מרכבות על־ראשי ההרים ירקדון כקול להב אש אכלה קש כעם עצום ערוך מלחמה׃ 
29O 002:006 מפניו יחילו עמים כל־פנים קבצו פארור׃ 
29O 002:007 כגבורים ירצון כאנשי מלחמה יעלו חומה ואיש בדרכיו ילכון ולא יעבטון ארחותם׃ 
29O 002:008 ואיש אחיו לא ידחקון גבר במסלתו ילכון ובעד השלח יפלו לא יבצעו׃ 
29O 002:009 בעיר ישקו בחומה ירצון בבתים יעלו בעד החלונים יבאו כגנב׃ 
29O 002:010 לפניו רגזה ארץ רעשו שמים שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם׃ 
29O 002:011 ויהוה נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו כי עצום עשה דברו כי־גדול יום־יהוה ונורא מאד ומי יכילנו׃ 
29O 002:012 וגם־עתה נאם־יהוה שבו עדי בכל־לבבכם ובצום ובבכי ובמספד׃ 
29O 002:013 וקרעו לבבכם ואל־בגדיכם ושובו אל־יהוה אלהיכם כי־חנון ורחום הוא ארך אפים ורב־חסד ונחם על־הרעה׃ 
29O 002:014 מי יודע ישוב ונחם והשאיר אחריו ברכה מנחה ונסך ליהוה אלהיכם׃  פ 
29O 002:015 תקעו שופר בציון קדשו־צום קראו עצרה׃ 
29O 002:016 אספו־עם קדשו קהל קבצו זקנים אספו עוללים וינקי שדים יצא חתן מחדרו וכלה מחפתה׃ 
29O 002:017 בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים משרתי יהוה ויאמרו חוסה יהוה על־עמך ואל־תתן נחלתך לחרפה למשל־בם גוים למה יאמרו בעמים איה אלהיהם׃ 
29O 002:018 ויקנא יהוה לארצו ויחמל על־עמו׃ 
29O 002:019 ויען יהוה ויאמר לעמו הנני שלח לכם את־הדגן והתירוש והיצהר ושבעתם אתו ולא־אתן אתכם עוד חרפה בגוים׃ 
29O 002:020 ואת־הצפוני ארחיק מעליכם והדחתיו אל־ארץ ציה ושממה את־פניו אל־הים הקדמני וספו אל־הים האחרון ועלה באשו ותעל צחנתו כי הגדיל לעשות׃ 
29O 002:021 אל־תיראי אדמה גילי ושמחי כי־הגדיל יהוה לעשות׃ 
29O 002:022 אל־תיראו בהמות שדי כי דשאו נאות מדבר כי־עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם׃ 
29O 002:023 ובני ציון גילו ושמחו ביהוה אלהיכם כי־נתן לכם את־המורה לצדקה ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון׃ 
29O 002:024 ומלאו הגרנות בר והשיקו היקבים תירוש ויצהר׃ 
29O 002:025 ושלמתי לכם את־השנים אשר אכל הארבה הילק והחסיל והגזם חילי הגדול אשר שלחתי בכם׃ 
29O 002:026 ואכלתם אכול ושבוע והללתם את־שם יהוה אלהיכם אשר־עשה עמכם להפליא ולא־יבשו עמי לעולם׃ 
29O 002:027 וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני יהוה אלהיכם ואין עוד ולא־יבשו עמי לעולם׃    ס 
29O 003:001 והיה אחרי־כן אשפוך את־רוחי על־כל־בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלמות יחלמון בחוריכם חזינות יראו׃ 
29O 003:002 וגם על־העבדים ועל־השפחות בימים ההמה אשפוך את־רוחי׃ 
29O 003:003 ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותימרות עשן׃ 
29O 003:004 השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא׃ 
29O 003:005 והיה כל אשר־יקרא בשם יהוה ימלט כי בהר־ציון ובירושלם תהיה פליטה כאשר אמר יהוה ובשרידים אשר יהוה קרא׃ 
29O 004:001 כי הנה בימים ההמה ובעת ההיא אשר [אשוב כ] (אשיב ק) את־שבות יהודה וירושלם׃ 
29O 004:002 וקבצתי את־כל־הגוים והורדתים אל־עמק יהושפט ונשפטתי עמם שם על־עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגוים ואת־ארצי חלקו׃ 
29O 004:003 ואל־עמי ידו גורל ויתנו הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו׃ 
29O 004:004 וגם מה־אתם לי צר וצידון וכל גלילות פלשת הגמול אתם משלמים עלי ואם־גמלים אתם עלי קל מהרה אשיב גמלכם בראשכם׃ 
29O 004:005 אשר־כספי וזהבי לקחתם ומחמדי הטבים הבאתם להיכליכם׃ 
29O 004:006 ובני יהודה ובני ירושלם מכרתם לבני היונים למען הרחיקם מעל גבולם׃ 
29O 004:007 הנני מעירם מן־המקום אשר־מכרתם אתם שמה והשבתי גמלכם בראשכם׃ 
29O 004:008 ומכרתי את־בניכם ואת־בנותיכם ביד בני יהודה ומכרום לשבאים אל־גוי רחוק כי יהוה דבר׃    ס 
29O 004:009 קראו־זאת בגוים קדשו מלחמה העירו הגבורים יגשו יעלו כל אנשי המלחמה׃ 
29O 004:010 כתו אתיכם לחרבות ומזמרתיכם לרמחים החלש יאמר גבור אני׃ 
29O 004:011 עושו ובאו כל־הגוים מסביב ונקבצו שמה הנחת יהוה גבוריך׃ 
29O 004:012 יעורו ויעלו הגוים אל־עמק יהושפט כי שם אשב לשפט את־כל־הגוים מסביב׃ 
29O 004:013 שלחו מגל כי בשל קציר באו רדו כי־מלאה גת השיקו היקבים כי רבה רעתם׃ 
29O 004:014 המונים המונים בעמק החרוץ כי קרוב יום יהוה בעמק החרוץ׃ 
29O 004:015 שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם׃ 
29O 004:016 ויהוה מציון ישאג ומירושלם יתן קולו ורעשו שמים וארץ ויהוה מחסה לעמו ומעוז לבני ישראל׃ 
29O 004:017 וידעתם כי אני יהוה אלהיכם שכן בציון הר־קדשי והיתה ירושלם קדש וזרים לא־יעברו־בה עוד׃    ס 
29O 004:018 והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל־אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית יהוה יצא והשקה את־נחל השטים׃ 
29O 004:019 מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה תהיה מחמס בני יהודה אשר־שפכו דם־נקיא בארצם׃ 
29O 004:020 ויהודה לעולם תשב וירושלם לדור ודור׃ 
29O 004:021 ונקיתי דמם לא־נקיתי ויהוה שכן בציון׃ 
30O 001:001 דברי עמוס אשר־היה בנקדים מתקוע אשר חזה על־ישראל בימי ׀ עזיה מלך־יהודה ובימי ירבעם בן־יואש מלך ישראל שנתים לפני הרעש׃ 
30O 001:002 ויאמר ׀ יהוה מציון ישאג ומירושלם יתן קולו ואבלו נאות הרעים ויבש ראש הכרמל׃  פ 
30O 001:003 כה אמר יהוה על־שלשה פשעי דמשק ועל־ארבעה לא אשיבנו על־דושם בחרצות הברזל את־הגלעד׃ 
30O 001:004 ושלחתי אש בבית חזאל ואכלה ארמנות בן־הדד׃ 
30O 001:005 ושברתי בריח דמשק והכרתי יושב מבקעת־און ותומך שבט מבית עדן וגלו עם־ארם קירה אמר יהוה׃  פ 
30O 001:006 כה אמר יהוה על־שלשה פשעי עזה ועל־ארבעה לא אשיבנו על־הגלותם גלות שלמה להסגיר לאדום׃ 
30O 001:007 ושלחתי אש בחומת עזה ואכלה ארמנתיה׃ 
30O 001:008 והכרתי יושב מאשדוד ותומך שבט מאשקלון והשיבותי ידי על־עקרון ואבדו שארית פלשתים אמר אדני יהוה׃  פ 
30O 001:009 כה אמר יהוה על־שלשה פשעי־צר ועל־ארבעה לא אשיבנו על־הסגירם גלות שלמה לאדום ולא זכרו ברית אחים׃ 
30O 001:010 ושלחתי אש בחומת צר ואכלה ארמנתיה׃  פ 
30O 001:011 כה אמר יהוה על־שלשה פשעי אדום ועל־ארבעה לא אשיבנו על־רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו ויטרף לעד אפו ועברתו שמרה נצח׃ 
30O 001:012 ושלחתי אש בתימן ואכלה ארמנות בצרה׃  פ 
30O 001:013 כה אמר יהוה על־שלשה פשעי בני־עמון ועל־ארבעה לא אשיבנו על־בקעם הרות הגלעד למען הרחיב את־גבולם׃ 
30O 001:014 והצתי אש בחומת רבה ואכלה ארמנותיה בתרועה ביום מלחמה בסער ביום סופה׃ 
30O 001:015 והלך מלכם בגולה הוא ושריו יחדו אמר יהוה׃  פ 
30O 002:001 כה אמר יהוה על־שלשה פשעי מואב ועל־ארבעה לא אשיבנו על־שרפו עצמות מלך־אדום לשיד׃ 
30O 002:002 ושלחתי־אש במואב ואכלה ארמנות הקריות ומת בשאון מואב בתרועה בקול שופר׃ 
30O 002:003 והכרתי שופט מקרבה וכל־שריה אהרוג עמו אמר יהוה׃  פ 
30O 002:004 כה אמר יהוה על־שלשה פשעי יהודה ועל־ארבעה לא אשיבנו על־מאסם את־תורת יהוה וחקיו לא שמרו ויתעום כזביהם אשר־הלכו אבותם אחריהם׃ 
30O 002:005 ושלחתי אש ביהודה ואכלה ארמנות ירושלם׃  פ 
30O 002:006 כה אמר יהוה על־שלשה פשעי ישראל ועל־ארבעה לא אשיבנו על־מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים׃ 
30O 002:007 השאפים על־עפר־ארץ בראש דלים ודרך ענוים יטו ואיש ואביו ילכו אל־הנערה למען חלל את־שם קדשי׃ 
30O 002:008 ועל־בגדים חבלים יטו אצל כל־מזבח ויין ענושים ישתו בית אלהיהם׃ 
30O 002:009 ואנכי השמדתי את־האמרי מפניהם אשר כגבה ארזים גבהו וחסן הוא כאלונים ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת׃ 
30O 002:010 ואנכי העליתי אתכם מארץ מצרים ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה לרשת את־ארץ האמרי׃ 
30O 002:011 ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזרים האף אין־זאת בני ישראל נאם־יהוה׃ 
30O 002:012 ותשקו את־הנזרים יין ועל־הנביאים צויתם לאמר לא תנבאו׃ 
30O 002:013 הנה אנכי מעיק תחתיכם כאשר תעיק העגלה המלאה לה עמיר׃ 
30O 002:014 ואבד מנוס מקל וחזק לא־יאמץ כחו וגבור לא־ימלט נפשו׃ 
30O 002:015 ותפש הקשת לא יעמד וקל ברגליו לא ימלט ורכב הסוס לא ימלט נפשו׃ 
30O 002:016 ואמיץ לבו בגבורים ערום ינוס ביום־ההוא נאם־יהוה׃  פ 
30O 003:001 שמעו את־הדבר הזה אשר דבר יהוה עליכם בני ישראל על כל־המשפחה אשר העליתי מארץ מצרים לאמר׃ 
30O 003:002 רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על־כן אפקד עליכם את כל־עונתיכם׃ 
30O 003:003 הילכו שנים יחדו בלתי אם־נועדו׃ 
30O 003:004 הישאג אריה ביער וטרף אין לו היתן כפיר קולו ממענתו בלתי אם־לכד׃ 
30O 003:005 התפל צפור על־פח הארץ ומוקש אין לה היעלה־פח מן־האדמה ולכוד לא ילכוד׃ 
30O 003:006 אם־יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו אם־תהיה רעה בעיר ויהוה לא עשה׃ 
30O 003:007 כי לא יעשה אדני יהוה דבר כי אם־גלה סודו אל־עבדיו הנביאים׃ 
30O 003:008 אריה שאג מי לא יירא אדני יהוה דבר מי לא ינבא׃ 
30O 003:009 השמיעו על־ארמנות באשדוד ועל־ארמנות בארץ מצרים ואמרו האספו על־הרי שמרון וראו מהומת רבות בתוכה ועשוקים בקרבה׃ 
30O 003:010 ולא־ידעו עשות־נכחה נאם־יהוה האוצרים חמס ושד בארמנותיהם׃  פ 
30O 003:011 לכן כה אמר אדני יהוה צר וסביב הארץ והורד ממך עזך ונבזו ארמנותיך׃ 
30O 003:012 כה אמר יהוה כאשר יציל הרעה מפי הארי שתי כרעים או בדל־אזן כן ינצלו בני ישראל הישבים בשמרון בפאת מטה ובדמשק ערש׃ 
30O 003:013 שמעו והעידו בבית יעקב נאם־אדני יהוה אלהי הצבאות׃ 
30O 003:014 כי ביום פקדי פשעי־ישראל עליו ופקדתי על־מזבחות בית־אל ונגדעו קרנות המזבח ונפלו לארץ׃ 
30O 003:015 והכיתי בית־החרף על־בית הקיץ ואבדו בתי השן וספו בתים רבים נאם־יהוה׃    ס 
30O 004:001 שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שמרון העשקות דלים הרצצות אביונים האמרת לאדניהם הביאה ונשתה׃ 
30O 004:002 נשבע אדני יהוה בקדשו כי הנה ימים באים עליכם ונשא אתכם בצנות ואחריתכן בסירות דוגה׃ 
30O 004:003 ופרצים תצאנה אשה נגדה והשלכתנה ההרמונה נאם־יהוה׃ 
30O 004:004 באו בית־אל ופשעו הגלגל הרבו לפשע והביאו לבקר זבחיכם לשלשת ימים מעשרתיכם׃ 
30O 004:005 וקטר מחמץ תודה וקראו נדבות השמיעו כי כן אהבתם בני ישראל נאם אדני יהוה׃ 
30O 004:006 וגם־אני נתתי לכם נקיון שנים בכל־עריכם וחסר לחם בכל מקומתיכם ולא־שבתם עדי נאם־יהוה׃ 
30O 004:007 וגם אנכי מנעתי מכם את־הגשם בעוד שלשה חדשים לקציר והמטרתי על־עיר אחת ועל־עיר אחת לא אמטיר חלקה אחת תמטר וחלקה אשר־לא־תמטיר עליה תיבש׃ 
30O 004:008 ונעו שתים שלש ערים אל־עיר אחת לשתות מים ולא ישבעו ולא־שבתם עדי נאם־יהוה׃ 
30O 004:009 הכיתי אתכם בשדפון ובירקון הרבות גנותיכם וכרמיכם ותאניכם וזיתיכם יאכל הגזם ולא־שבתם עדי נאם־יהוה׃    ס 
30O 004:010 שלחתי בכם דבר בדרך מצרים הרגתי בחרב בחוריכם עם שבי סוסיכם ואעלה באש מחניכם ובאפכם ולא־שבתם עדי נאם־יהוה׃ 
30O 004:011 הפכתי בכם כמהפכת אלהים את־סדם ואת־עמרה ותהיו כאוד מצל משרפה ולא־שבתם עדי נאם־יהוה׃    ס 
30O 004:012 לכן כה אעשה־לך ישראל עקב כי־זאת אעשה־לך הכון לקראת־אלהיך ישראל׃ 
30O 004:013 כי הנה יוצר הרים וברא רוח ומגיד לאדם מה־שחו עשה שחר עיפה ודרך על־במתי ארץ יהוה אלהי־צבאות שמו׃    ס 
30O 005:001 שמעו את־הדבר הזה אשר אנכי נשא עליכם קינה בית ישראל׃ 
30O 005:002 נפלה לא־תוסיף קום בתולת ישראל נטשה על־אדמתה אין מקימה׃ 
30O 005:003 כי כה אמר אדני יהוה העיר היצאת אלף תשאיר מאה והיוצאת מאה תשאיר עשרה לבית ישראל׃    ס 
30O 005:004 כי כה אמר יהוה לבית ישראל דרשוני וחיו׃ 
30O 005:005 ואל־תדרשו בית־אל והגלגל לא תבאו ובאר שבע לא תעברו כי הגלגל גלה יגלה ובית־אל יהיה לאון׃ 
30O 005:006 דרשו את־יהוה וחיו פן־יצלח כאש בית יוסף ואכלה ואין־מכבה לבית־אל׃ 
30O 005:007 ההפכים ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו׃ 
30O 005:008 עשה כימה וכסיל והפך לבקר צלמות ויום לילה החשיך הקורא למי־הים וישפכם על־פני הארץ יהוה שמו׃    ס 
30O 005:009 המבליג שד על־עז ושד על־מבצר יבוא׃ 
30O 005:010 שנאו בשער מוכיח ודבר תמים יתעבו׃ 
30O 005:011 לכן יען בושסכם על־דל ומשאת־בר תקחו ממנו בתי גזית בניתם ולא־תשבו בם כרמי־חמד נטעתם ולא תשתו את־יינם׃ 
30O 005:012 כי ידעתי רבים פשעיכם ועצמים חטאתיכם צררי צדיק לקחי כפר ואביונים בשער הטו׃ 
30O 005:013 לכן המשכיל בעת ההיא ידם כי עת רעה היא׃ 
30O 005:014 דרשו־טוב ואל־רע למען תחיו ויהי־כן יהוה אלהי־צבאות אתכם כאשר אמרתם׃ 
30O 005:015 שנאו־רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט אולי יחנן יהוה אלהי־צבאות שארית יוסף׃    ס 
30O 005:016 לכן כה־אמר יהוה אלהי צבאות אדני בכל־רחבות מספד ובכל־חוצות יאמרו הו־הו וקראו אכר אל־אבל ומספד אל־יודעי נהי׃ 
30O 005:017 ובכל־כרמים מספד כי־אעבר בקרבך אמר יהוה׃    ס 
30O 005:018 הוי המתאוים את־יום יהוה למה־זה לכם יום יהוה הוא־חשך ולא־אור׃ 
30O 005:019 כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדב ובא הבית וסמך ידו על־הקיר ונשכו הנחש׃ 
30O 005:020 הלא־חשך יום יהוה ולא־אור ואפל ולא־נגה לו׃ 
30O 005:021 שנאתי מאסתי חגיכם ולא אריח בעצרתיכם׃ 
30O 005:022 כי אם־תעלו־לי עלות ומנחתיכם לא ארצה ושלם מריאיכם לא אביט׃ 
30O 005:023 הסר מעלי המון שריך וזמרת נבליך לא אשמע׃ 
30O 005:024 ויגל כמים משפט וצדקה כנחל איתן׃ 
30O 005:025 הזבחים ומנחה הגשתם־לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל׃ 
30O 005:026 ונשאתם את סכות מלככם ואת כיון צלמיכם כוכב אלהיכם אשר עשיתם לכם׃ 
30O 005:027 והגליתי אתכם מהלאה לדמשק אמר יהוה אלהי־צבאות שמו׃  פ 
30O 006:001 הוי השאננים בציון והבטחים בהר שמרון נקבי ראשית הגוים ובאו להם בית ישראל׃ 
30O 006:002 עברו כלנה וראו ולכו משם חמת רבה ורדו גת־פלשתים  הטובים מן־הממלכות האלה אם־רב גבולם מגבלכם׃ 
30O 006:003 המנדים ליום רע ותגישון שבת חמס׃ 
30O 006:004 השכבים על־מטות שן וסרחים על־ערשותם ואכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק׃ 
30O 006:005 הפרטים על־פי הנבל כדויד חשבו להם כלי־שיר׃ 
30O 006:006 השתים במזרקי יין וראשית שמנים ימשחו ולא נחלו על־שבר יוסף׃ 
30O 006:007 לכן עתה יגלו בראש גלים וסר מרזח סרוחים׃  פ 
30O 006:008 נשבע אדני יהוה בנפשו נאם־יהוה אלהי צבאות מתאב אנכי את־גאון יעקב וארמנתיו שנאתי והסגרתי עיר ומלאה׃ 
30O 006:009 והיה אם־יותרו עשרה אנשים בבית אחד ומתו׃ 
30O 006:010 ונשאו דודו ומסרפו להוציא עצמים מן־הבית ואמר לאשר בירכתי הבית העוד עמך ואמר אפס ואמר הס כי לא להזכיר בשם יהוה׃ 
30O 006:011 כי־הנה יהוה מצוה והכה הבית הגדול רסיסים והבית הקטן בקעים׃ 
30O 006:012 הירצון בסלע סוסים אם־יחרוש בבקרים כי־הפכתם לראש משפט ופרי צדקה ללענה׃ 
30O 006:013 השמחים ללא דבר האמרים הלוא בחזקנו לקחנו לנו קרנים׃ 
30O 006:014 כי הנני מקים עליכם בית ישראל נאם־יהוה אלהי הצבאות גוי ולחצו אתכם מלבוא חמת עד־נחל הערבה׃    ס 
30O 007:001 כה הראני אדני יהוה והנה יוצר גבי בתחלת עלות הלקש והנה־לקש אחר גזי המלך׃ 
30O 007:002 והיה אם־כלה לאכול את־עשב הארץ ואמר אדני יהוה סלח־נא מי יקום יעקב כי קטן הוא׃ 
30O 007:003 נחם יהוה על־זאת לא תהיה אמר יהוה׃ 
30O 007:004 כה הראני אדני יהוה והנה קרא לרב באש אדני יהוה ותאכל את־תהום רבה ואכלה את־החלק׃ 
30O 007:005 ואמר אדני יהוה חדל־נא מי יקום יעקב כי קטן הוא׃ 
30O 007:006 נחם יהוה על־זאת גם־היא לא תהיה אמר אדני יהוה׃    ס 
30O 007:007 כה הראני והנה אדני נצב על־חומת אנך ובידו אנך׃ 
30O 007:008 ויאמר יהוה אלי מה־אתה ראה עמוס ואמר אנך ויאמר אדני הנני שם אנך בקרב עמי ישראל לא־אוסיף עוד עבור לו׃ 
30O 007:009 ונשמו במות ישחק ומקדשי ישראל יחרבו וקמתי על־בית ירבעם בחרב׃  פ 
30O 007:010 וישלח אמציה כהן בית־אל אל־ירבעם מלך־ישראל לאמר קשר עליך עמוס בקרב בית ישראל לא־תוכל הארץ להכיל את־כל־דבריו׃ 
30O 007:011 כי־כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם וישראל גלה יגלה מעל אדמתו׃    ס 
30O 007:012 ויאמר אמציה אל־עמוס חזה לך ברח־לך אל־ארץ יהודה ואכל־שם לחם ושם תנבא׃ 
30O 007:013 ובית־אל לא־תוסיף עוד להנבא כי מקדש־מלך הוא ובית ממלכה הוא׃    ס 
30O 007:014 ויען עמוס ויאמר אל־אמציה לא־נביא אנכי ולא בן־נביא אנכי כי־בוקר אנכי ובולס שקמים׃ 
30O 007:015 ויקחני יהוה מאחרי הצאן ויאמר אלי יהוה לך הנבא אל־עמי ישראל׃ 
30O 007:016 ועתה שמע דבר־יהוה אתה אמר לא תנבא על־ישראל ולא תטיף על־בית ישחק׃ 
30O 007:017 לכן כה־אמר יהוה אשתך בעיר תזנה ובניך ובנתיך בחרב יפלו ואדמתך בחבל תחלק ואתה על־אדמה טמאה תמות וישראל גלה יגלה מעל אדמתו׃    ס 
30O 008:001 כה הראני אדני יהוה והנה כלוב קיץ׃ 
30O 008:002 ויאמר מה־אתה ראה עמוס ואמר כלוב קיץ ויאמר יהוה אלי בא הקץ אל־עמי ישראל לא־אוסיף עוד עבור לו׃ 
30O 008:003 והילילו שירות היכל ביום ההוא נאם אדני יהוה רב הפגר בכל־מקום השליך הס׃  פ 
30O 008:004 שמעו־זאת השאפים אביון ולשבית [ענוי־ כ] (עניי־ארץ׃ ק) 
30O 008:005 לאמר מתי יעבר החדש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה־בר להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעות מאזני מרמה׃ 
30O 008:006 לקנות בכסף דלים ואביון בעבור נעלים ומפל בר נשביר׃ 
30O 008:007 נשבע יהוה בגאון יעקב אם־אשכח לנצח כל־מעשיהם׃ 
30O 008:008 העל זאת לא־תרגז הארץ ואבל כל־יושב בה ועלתה כאר כלה ונגרשה [ונשקה כ] (ונשקעה ק) כיאור מצרים׃    ס 
30O 008:009 והיה ׀ ביום ההוא נאם אדני יהוה והבאתי השמש בצהרים והחשכתי לארץ ביום אור׃ 
30O 008:010 והפכתי חגיכם לאבל וכל־שיריכם לקינה והעליתי על־כל־מתנים שק ועל־כל־ראש קרחה ושמתיה כאבל יחיד ואחריתה כיום מר׃ 
30O 008:011 הנה ׀ ימים באים נאם אדני יהוה והשלחתי רעב בארץ לא־רעב ללחם ולא־צמא למים כי אם־לשמע את דברי יהוה׃ 
30O 008:012 ונעו מים עד־ים ומצפון ועד־מזרח ישוטטו לבקש את־דבר־יהוה ולא ימצאו׃ 
30O 008:013 ביום ההוא תתעלפנה הבתולת היפות והבחורים בצמא׃ 
30O 008:014 הנשבעים באשמת שמרון ואמרו חי אלהיך דן וחי דרך באר־שבע ונפלו ולא־יקומו עוד׃    ס 
30O 009:001 ראיתי את־אדני נצב על־המזבח ויאמר הך הכפתור וירעשו הספים ובצעם בראש כלם ואחריתם בחרב אהרג לא־ינוס להם נס ולא־ימלט להם פליט׃ 
30O 009:002 אם־יחתרו בשאול משם ידי תקחם ואם־יעלו השמים משם אורידם׃ 
30O 009:003 ואם־יחבאו בראש הכרמל משם אחפש ולקחתים ואם־יסתרו מנגד עיני בקרקע הים משם אצוה את־הנחש ונשכם׃ 
30O 009:004 ואם־ילכו בשבי לפני איביהם  משם אצוה את־החרב והרגתם ושמתי עיני עליהם לרעה ולא לטובה׃ 
30O 009:005 ואדני יהוה הצבאות הנוגע בארץ ותמוג ואבלו כל־יושבי בה ועלתה כיאר כלה ושקעה כיאר מצרים׃ 
30O 009:006 הבונה בשמים [מעלותו כ] (מעלותיו ק) ואגדתו על־ארץ יסדה הקרא למי־הים וישפכם על־פני הארץ יהוה שמו׃ 
30O 009:007 הלוא כבני כשיים אתם לי בני ישראל נאם־יהוה הלוא את־ישראל העליתי מארץ מצרים ופלשתיים מכפתור וארם מקיר׃ 
30O 009:008 הנה עיני ׀ אדני יהוה בממלכה החטאה והשמדתי אתה מעל פני האדמה אפס כי לא השמיד אשמיד את־בית יעקב נאם־יהוה׃ 
30O 009:009 כי־הנה אנכי מצוה והנעותי בכל־הגוים את־בית ישראל כאשר ינוע בכברה ולא־יפול  צרור ארץ׃ 
30O 009:010 בחרב ימותו כל חטאי עמי האמרים לא־תגיש ותקדים בעדינו הרעה׃ 
30O 009:011 ביום ההוא אקים את־סכת דויד הנפלת וגדרתי את־פרציהן והרסתיו אקים ובניתיה כימי עולם׃ 
30O 009:012 למען יירשו את־שארית אדום וכל־הגוים אשר־נקרא שמי עליהם נאם־יהוה עשה זאת׃  פ 
30O 009:013 הנה ימים באים נאם־יהוה ונגש חורש בקצר ודרך ענבים במשך הזרע והטיפו ההרים עסיס וכל־הגבעות תתמוגגנה׃ 
30O 009:014 ושבתי את־שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו את־יינם ועשו גנות ואכלו את־פריהם׃ 
30O 009:015 ונטעתים על־אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם אמר יהוה אלהיך׃ 
31O 001:001 חזון עבדיה כה־אמר אדני יהוה לאדום שמועה שמענו מאת יהוה וציר בגוים שלח קומו ונקומה עליה למלחמה׃ 
31O 001:002 הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד׃ 
31O 001:003 זדון לבך השיאך שכני בחגוי־סלע מרום שבתו אמר בלבו מי יורדני ארץ׃ 
31O 001:004 אם־תגביה כנשר ואם־בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם־יהוה׃ 
31O 001:005 אם־גנבים באו־לך אם־שודדי לילה איך נדמיתה הלוא יגנבו דים אם־בצרים באו לך הלוא ישאירו עללות׃ 
31O 001:006 איך נחפשו עשו נבעו מצפניו׃ 
31O 001:007 עד־הגבול שלחוך כל אנשי בריתך השיאוך יכלו לך אנשי שלמך לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונה בו׃ 
31O 001:008 הלוא ביום ההוא נאם  יהוה והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו׃ 
31O 001:009 וחתו גבוריך תימן למען יכרת־איש מהר עשו מקטל׃ 
31O 001:010 מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת לעולם׃ 
31O 001:011 ביום עמדך מנגד ביום שבות זרים חילו ונכרים באו [שערו כ] (שעריו ק) ועל־ירושלם ידו גורל גם־אתה כאחד מהם׃ 
31O 001:012 ואל־תרא ביום־אחיך ביום נכרו ואל־תשמח לבני־יהודה ביום אבדם ואל־תגדל פיך ביום צרה׃ 
31O 001:013 אל־תבוא בשער־עמי ביום אידם אל־תרא גם־אתה ברעתו ביום אידו ואל־תשלחנה בחילו ביום אידו׃ 
31O 001:014 ואל־תעמד על־הפרק להכרית את־פליטיו ואל־תסגר שרידיו ביום צרה׃ 
31O 001:015 כי־קרוב יום־יהוה על־כל־הגוים כאשר עשית יעשה לך גמלך ישוב בראשך׃ 
31O 001:016 כי כאשר שתיתם על־הר קדשי ישתו כל־הגוים תמיד ושתו ולעו והיו כלוא היו׃ 
31O 001:017 ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדש וירשו  בית יעקב את מורשיהם ׃ 
31O 001:018 והיה בית־יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא־יהיה  שריד לבית עשו כי יהוה דבר׃ 
31O 001:019 וירשו הנגב את־הר עשו והשפלה את־פלשתים וירשו את־שדה אפרים ואת שדה שמרון ובנימן את־הגלעד׃ 
31O 001:020 וגלת החל־הזה לבני ישראל אשר־כנענים עד־צרפת וגלת ירושלם אשר בספרד ירשו את ערי הנגב׃ 
31O 001:021 ועלו מושעים בהר ציון לשפט את־הר עשו והיתה ליהוה המלוכה׃ 
32O 001:001 ויהי דבר־יהוה אל־יונה בן־אמתי לאמר׃ 
32O 001:002 קום לך אל־נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי־עלתה רעתם לפני׃ 
32O 001:003 ויקם יונה לברח תרשישה מלפני יהוה וירד יפו וימצא אניה  ׀ באה תרשיש ויתן שכרה וירד בה לבוא עמהם תרשישה מלפני יהוה׃ 
32O 001:004 ויהוה הטיל רוח־גדולה אל־הים ויהי סער־גדול בים והאניה חשבה להשבר׃ 
32O 001:005 וייראו המלחים ויזעקו איש אל־אלהיו ויטלו את־הכלים אשר באניה אל־הים להקל מעליהם ויונה ירד אל־ירכתי הספינה וישכב וירדם׃ 
32O 001:006 ויקרב אליו רב החבל ויאמר לו מה־לך נרדם קום קרא אל־אלהיך אולי יתעשת האלהים לנו ולא נאבד׃ 
32O 001:007 ויאמרו איש אל־רעהו לכו ונפילה גורלות ונדעה בשלמי הרעה הזאת לנו ויפלו גורלות ויפל הגורל על־יונה׃ 
32O 001:008 ויאמרו אליו הגידה־נא לנו באשר למי־הרעה הזאת לנו מה־מלאכתך ומאין תבוא מה ארצך ואי־מזה עם אתה׃ 
32O 001:009 ויאמר אליהם עברי אנכי ואת־יהוה אלהי השמים אני ירא אשר־עשה את־הים ואת־היבשה׃ 
32O 001:010 וייראו האנשים יראה גדולה ויאמרו אליו מה־זאת עשית כי־ידעו האנשים כי־מלפני יהוה הוא ברח כי הגיד להם׃ 
32O 001:011 ויאמרו אליו מה־נעשה לך וישתק הים מעלינו כי הים הולך וסער׃ 
32O 001:012 ויאמר אליהם שאוני והטילני אל־הים וישתק הים מעליכם כי יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם׃ 
32O 001:013 ויחתרו האנשים להשיב אל־היבשה ולא יכלו כי הים הולך וסער עליהם׃ 
32O 001:014 ויקראו אל־יהוה ויאמרו אנה יהוה אל־נא נאבדה בנפש האיש הזה ואל־תתן עלינו דם נקיא כי־אתה יהוה כאשר חפצת עשית׃ 
32O 001:015 וישאו את־יונה ויטלהו אל־הים ויעמד הים מזעפו׃ 
32O 001:016 וייראו האנשים יראה גדולה את־יהוה ויזבחו־זבח ליהוה וידרו נדרים׃ 
32O 002:001 וימן יהוה דג גדול לבלע את־יונה ויהי יונה במעי הדג שלשה ימים ושלשה לילות׃ 
32O 002:002 ויתפלל יונה אל־יהוה אלהיו ממעי הדגה׃ 
32O 002:003 ויאמר קראתי מצרה לי אל־יהוה ויענני מבטן שאול שועתי שמעת קולי׃ 
32O 002:004 ותשליכני מצולה בלבב ימים ונהר יסבבני כל־משבריך וגליך עלי עברו׃ 
32O 002:005 ואני אמרתי נגרשתי מנגד עיניך אך אוסיף להביט אל־היכל קדשך׃ 
32O 002:006 אפפוני מים עד־נפש תהום יסבבני סוף חבוש לראשי׃ 
32O 002:007 לקצבי הרים ירדתי הארץ ברחיה בעדי לעולם ותעל משחת חיי יהוה אלהי׃ 
32O 002:008 בהתעטף עלי נפשי את־יהוה זכרתי ותבוא אליך תפלתי אל־היכל קדשך׃ 
32O 002:009 משמרים הבלי־שוא חסדם יעזבו׃ 
32O 002:010 ואני בקול תודה אזבחה־לך אשר נדרתי אשלמה ישועתה ליהוה׃    ס 
32O 002:011 ויאמר יהוה לדג ויקא את־יונה אל־היבשה׃  פ 
32O 003:001 ויהי דבר־יהוה אל־יונה שנית לאמר׃ 
32O 003:002 קום לך אל־נינוה העיר הגדולה וקרא אליה את־הקריאה אשר אנכי דבר אליך׃ 
32O 003:003 ויקם יונה וילך אל־נינוה  כדבר יהוה ונינוה היתה עיר־גדולה לאלהים מהלך שלשת ימים׃ 
32O 003:004 ויחל יונה לבוא בעיר מהלך יום אחד ויקרא ויאמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת׃ 
32O 003:005 ויאמינו אנשי נינוה באלהים ויקראו־צום וילבשו שקים מגדולם ועד־קטנם׃ 
32O 003:006 ויגע הדבר אל־מלך  נינוה ויקם מכסאו ויעבר אדרתו מעליו ויכס שק וישב על־האפר׃ 
32O 003:007 ויזעק ויאמר בנינוה מטעם המלך וגדליו לאמר האדם והבהמה הבקר והצאן אל־יטעמו מאומה אל־ירעו  ומים אל־ישתו׃ 
32O 003:008 ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל־אלהים בחזקה וישבו איש מדרכו הרעה ומן־החמס אשר בכפיהם׃ 
32O 003:009 מי־יודע ישוב ונחם האלהים ושב מחרון אפו ולא נאבד׃ 
32O 003:010 וירא האלהים את־מעשיהם כי־שבו מדרכם הרעה וינחם האלהים על־הרעה אשר־דבר לעשות־להם ולא עשה׃ 
32O 004:001 וירע אל־יונה רעה גדולה ויחר לו׃ 
32O 004:002 ויתפלל אל־יהוה ויאמר אנה יהוה הלוא־זה דברי עד־היותי על־אדמתי על־כן קדמתי לברח תרשישה כי ידעתי כי אתה אל־חנון ורחום ארך אפים ורב־חסד ונחם על־הרעה׃ 
32O 004:003 ועתה יהוה קח־נא את־נפשי ממני כי טוב מותי מחיי׃    ס 
32O 004:004 ויאמר יהוה ההיטב חרה לך׃ 
32O 004:005 ויצא יונה מן־העיר וישב מקדם לעיר ויעש לו שם סכה וישב תחתיה בצל עד אשר יראה מה־יהיה בעיר׃ 
32O 004:006 וימן יהוה־אלהים קיקיון ויעל ׀ מעל ליונה להיות צל על־ראשו להציל לו מרעתו וישמח יונה על־הקיקיון שמחה גדולה׃ 
32O 004:007 וימן האלהים תולעת בעלות השחר למחרת ותך את־הקיקיון וייבש׃ 
32O 004:008 ויהי ׀ כזרח השמש וימן אלהים רוח קדים חרישית ותך השמש על־ראש יונה ויתעלף וישאל את־נפשו למות ויאמר טוב מותי מחיי׃ 
32O 004:009 ויאמר אלהים אל־יונה ההיטב חרה־לך על־הקיקיון ויאמר היטב חרה־לי עד־מות׃ 
32O 004:010 ויאמר יהוה אתה חסת על־הקיקיון אשר לא־עמלת בו ולא גדלתו שבן־לילה היה ובן־לילה אבד׃ 
32O 004:011 ואני לא אחוס על־נינוה העיר הגדולה אשר יש־בה הרבה משתים־עשרה רבו אדם אשר לא־ידע בין־ימינו לשמאלו ובהמה רבה׃ 
33O 001:001 דבר־יהוה ׀ אשר היה אל־מיכה המרשתי בימי יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה אשר־חזה על־שמרון וירושלם׃ 
33O 001:002 שמעו עמים כלם הקשיבי ארץ ומלאה ויהי אדני יהוה בכם לעד אדני מהיכל קדשו׃ 
33O 001:003 כי־הנה יהוה יצא ממקומו וירד ודרך על־ [במותי כ] (במתי ק) ארץ׃ 
33O 001:004 ונמסו ההרים תחתיו והעמקים יתבקעו כדונג מפני האש כמים מגרים במורד׃ 
33O 001:005 בפשע יעקב כל־זאת ובחטאות בית ישראל מי־פשע יעקב הלוא שמרון ומי במות יהודה הלוא ירושלם׃ 
33O 001:006 ושמתי שמרון לעי השדה למטעי כרם והגרתי לגי אבניה ויסדיה אגלה׃ 
33O 001:007 וכל־פסיליה יכתו וכל־אתנניה ישרפו באש וכל־עצביה אשים שממה כי מאתנן זונה קבצה ועד־אתנן זונה ישובו׃ 
33O 001:008 על־זאת אספדה ואילילה אילכה [שילל כ] (שולל ק) וערום אעשה מספד כתנים ואבל כבנות יענה׃ 
33O 001:009 כי אנושה מכותיה כי־באה עד־יהודה נגע עד־שער עמי עד־ירושלם׃ 
33O 001:010 בגת אל־תגידו בכו אל־תבכו בבית לעפרה עפר [התפלשתי כ] (התפלשי׃ ק) 
33O 001:011 עברי לכם יושבת שפיר עריה־בשת לא יצאה יושבת צאנן מספד בית האצל יקח מכם עמדתו׃ 
33O 001:012 כי־חלה לטוב יושבת מרות כי־ירד רע מאת יהוה לשער ירושלם׃ 
33O 001:013 רתם המרכבה לרכש יושבת לכיש ראשית חטאת היא לבת־ציון כי־בך נמצאו פשעי ישראל׃ 
33O 001:014 לכן תתני שלוחים על מורשת גת בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל׃ 
33O 001:015 עד הירש אבי לך יושבת מרשה עד־עדלם יבוא כבוד ישראל׃ 
33O 001:016 קרחי וגזי על־בני תענוגיך הרחבי קרחתך כנשר כי גלו ממך׃    ס 
33O 002:001 הוי חשבי־און ופעלי רע על־משכבותם באור הבקר יעשוה כי יש־לאל ידם׃ 
33O 002:002 וחמדו שדות וגזלו ובתים ונשאו ועשקו גבר וביתו ואיש ונחלתו׃  פ 
33O 002:003 לכן כה אמר יהוה הנני חשב על־המשפחה הזאת רעה אשר לא־תמישו משם צוארתיכם ולא תלכו רומה כי עת רעה היא׃ 
33O 002:004 ביום ההוא ישא עליכם משל ונהה נהי נהיה אמר שדוד נשדנו חלק עמי ימיר איך ימיש לי לשובב שדינו יחלק׃ 
33O 002:005 לכן לא־יהיה לך משליך חבל בגורל בקהל יהוה׃ 
33O 002:006 אל־תטפו יטיפון לא־יטפו לאלה לא יסג כלמות׃ 
33O 002:007 האמור בית־יעקב הקצר רוח יהוה אם־אלה מעלליו הלוא דברי ייטיבו עם הישר הולך׃ 
33O 002:008 ואתמול עמי לאויב יקומם ממול שלמה אדר תפשטון מעברים בטח שובי מלחמה׃ 
33O 002:009 נשי עמי תגרשון מבית תענגיה מעל עלליה תקחו הדרי לעולם׃ 
33O 002:010 קומו ולכו כי לא־זאת המנוחה בעבור טמאה תחבל וחבל נמרץ׃ 
33O 002:011 לו־איש הלך רוח ושקר כזב אטף לך ליין ולשכר והיה מטיף העם הזה׃ 
33O 002:012 אסף אאסף יעקב כלך קבץ אקבץ שארית ישראל יחד אשימנו כצאן בצרה כעדר בתוך הדברו תהימנה מאדם׃ 
33O 002:013 עלה הפרץ לפניהם פרצו ויעברו שער ויצאו בו ויעבר מלכם לפניהם ויהוה בראשם׃  פ 
33O 003:001 ואמר שמעו־נא ראשי יעקב וקציני בית ישראל הלוא לכם לדעת את־המשפט׃ 
33O 003:002 שנאי טוב ואהבי [רעה כ] (רע ק) גזלי עורם מעליהם ושארם מעל עצמותם׃ 
33O 003:003 ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו ואת־עצמתיהם פצחו ופרשו כאשר בסיר וכבשר בתוך קלחת׃ 
33O 003:004 אז יזעקו אל־יהוה ולא יענה אותם ויסתר פניו מהם בעת ההיא כאשר הרעו מעלליהם׃  פ 
33O 003:005 כה אמר יהוה על־הנביאים המתעים את־עמי הנשכים בשניהם וקראו שלום ואשר לא־יתן על־פיהם וקדשו עליו מלחמה׃ 
33O 003:006 לכן לילה לכם מחזון וחשכה לכם מקסם ובאה השמש על־הנביאים וקדר עליהם היום׃ 
33O 003:007 ובשו  החזים וחפרו הקסמים ועטו על־שפם כלם כי אין מענה אלהים׃ 
33O 003:008 ואולם אנכי מלאתי כח את־רוח יהוה ומשפט וגבורה להגיד ליעקב פשעו ולישראל חטאתו׃    ס 
33O 003:009 שמעו־נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל־הישרה יעקשו׃ 
33O 003:010 בנה ציון בדמים וירושלם בעולה׃ 
33O 003:011 ראשיה ׀ בשחד ישפטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסמו ועל־יהוה ישענו לאמר הלוא יהוה בקרבנו לא־תבוא עלינו רעה׃ 
33O 003:012 לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלם עיין תהיה והר הבית לבמות יער׃  פ 
33O 004:001 והיה ׀ באחרית הימים יהיה הר בית־יהוה נכון בראש ההרים ונשא הוא מגבעות ונהרו עליו עמים ׃ 
33O 004:002 והלכו גוים רבים ואמרו לכו ׀ ונעלה אל־הר־יהוה ואל־בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא  תורה ודבר־יהוה מירושלם׃ 
33O 004:003 ושפט בין עמים רבים והוכיח לגוים עצמים עד־רחוק וכתתו חרבתיהם לאתים וחניתתיהם למזמרות לא־ישאו גוי אל־גוי חרב ולא־ילמדון עוד מלחמה׃ 
33O 004:004 וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד כי־פי יהוה צבאות דבר׃ 
33O 004:005 כי כל־העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם־יהוה אלהינו לעולם ועד׃  פ 
33O 004:006 ביום ההוא נאם־יהוה אספה הצלעה והנדחה אקבצה ואשר הרעתי׃ 
33O 004:007 ושמתי את־הצלעה לשארית והנהלאה לגוי עצום ומלך יהוה עליהם בהר ציון מעתה ועד־עולם׃  פ 
33O 004:008 ואתה מגדל־עדר עפל בת־ציון עדיך תאתה ובאה הממשלה הראשנה ממלכת לבת־ירושלם׃ 
33O 004:009 עתה למה תריעי רע המלך אין־בך אם־יועצך אבד כי־החזיקך חיל כיולדה׃ 
33O 004:010 חולי וגחי בת־ציון כיולדה כי־עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה ובאת עד־בבל שם תנצלי ם יגאלך יהוה מכף איביך׃ 
33O 004:011 ועתה נאספו עליך גוים רבים האמרים תחנף ותחז בציון עינינו׃ 
33O 004:012 והמה לא ידעו מחשבות יהוה ולא הבינו עצתו כי קבצם כעמיר גרנה׃ 
33O 004:013 קומי ודושי בת־ציון כי־קרנך אשים ברזל ופרסתיך אשים נחושה והדקות עמים רבים והחרמתי ליהוה בצעם וחילם לאדון כל־הארץ׃ 
33O 004:014 עתה תתגדדי בת־גדוד מצור שם עלינו בשבט יכו על־הלחי את שפט ישראל׃    ס 
33O 005:001 ואתה בית־לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה ממך לי יצא להיות מושל בישראל ומוצאתיו מקדם מימי עולם׃ 
33O 005:002 לכן יתנם עד־עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על־בני ישראל׃ 
33O 005:003 ועמד ורעה בעז יהוה בגאון שם יהוה אלהיו וישבו כי־עתה יגדל עד־אפסי־ארץ׃ 
33O 005:004 והיה זה שלום אשור ׀ כי־יבוא בארצנו וכי ידרך בארמנתינו והקמנו עליו שבעה רעים ושמנה נסיכי אדם׃ 
33O 005:005 ורעו את־ארץ אשור בחרב ואת־ארץ נמרד בפתחיה והציל מאשור כי־יבוא בארצנו וכי ידרך בגבולנו׃    ס 
33O 005:006 והיה ׀ שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת יהוה כרביבים עלי־עשב אשר לא־יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם׃ 
33O 005:007 והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כאריה בבהמות יער ככפיר בעדרי־צאן אשר אם עבר ורמס וטרף ואין מציל׃ 
33O 005:008 תרם ידך על־צריך וכל־איביך יכרתו׃  פ 
33O 005:009 והיה ביום־ההוא נאם־יהוה והכרתי סוסיך מקרבך והאבדתי מרכבתיך׃ 
33O 005:010 והכרתי ערי ארצך והרסתי כל־מבצריך׃ 
33O 005:011 והכרתי כשפים מידך ומעוננים לא יהיו־לך׃ 
33O 005:012 והכרתי פסיליך ומצבותיך מקרבך ולא־תשתחוה עוד למעשה ידיך׃ 
33O 005:013 ונתשתי אשיריך מקרבך והשמדתי עריך׃ 
33O 005:014 ועשיתי באף ובחמה נקם את־הגוים אשר לא שמעו׃    ס 
33O 006:001 שמעו־נא את אשר־יהוה אמר קום ריב את־ההרים ותשמענה הגבעות קולך׃ 
33O 006:002 שמעו הרים את־ריב יהוה והאתנים מסדי ארץ כי ריב ליהוה עם־עמו ועם־ישראל יתוכח׃ 
33O 006:003 עמי מה־עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי׃ 
33O 006:004 כי העלתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך ואשלח לפניך את־משה אהרן ומרים׃ 
33O 006:005 עמי זכר־נא מה־יעץ בלק מלך מואב ומה־ענה אתו בלעם בן־בעור מן־השטים עד־הגלגל למען דעת צדקות יהוה׃ 
33O 006:006 במה אקדם יהוה אכף לאלהי מרום האקדמנו בעולות בעגלים בני שנה׃ 
33O 006:007 הירצה יהוה באלפי אילים ברבבות נחלי־שמן האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי׃ 
33O 006:008 הגיד לך אדם מה־טוב ומה־יהוה דורש ממך כי אם־עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם־אלהיך׃  פ 
33O 006:009 קול יהוה לעיר יקרא ותושיה יראה שמך שמעו מטה ומי יעדה׃ 
33O 006:010 עוד האש בית רשע אצרות רשע ואיפת רזון זעומה׃ 
33O 006:011 האזכה במאזני רשע ובכיס אבני מרמה׃ 
33O 006:012 אשר עשיריה מלאו חמס וישביה דברו־שקר ולשונם רמיה בפיהם׃ 
33O 006:013 וגם־אני החליתי הכותך השמם על־חטאתך׃ 
33O 006:014 אתה תאכל ולא תשבע וישחך בקרבך ותסג ולא תפליט ואשר תפלט לחרב אתן׃ 
33O 006:015 אתה תזרע ולא תקצור אתה תדרך־זית ולא־תסוך שמן ותירוש ולא תשתה־יין׃ 
33O 006:016 וישתמר חקות עמרי וכל מעשה בית־אחאב ותלכו במעצותם למען תתי אתך לשמה וישביה לשרקה וחרפת עמי תשאו׃  פ 
33O 007:001 אללי לי כי הייתי כאספי־קיץ כעללת בציר אין־אשכול לאכול בכורה אותה נפשי׃ 
33O 007:002 אבד חסיד מן־הארץ וישר באדם אין כלם לדמים יארבו איש את־אחיהו יצודו חרם׃ 
33O 007:003 על־הרע כפים להיטיב השר שאל והשפט בשלום והגדול דבר הות נפשו הוא ויעבתוה׃ 
33O 007:004 טובם כחדק ישר ממסוכה יום מצפיך פקדתך באה עתה תהיה מבוכתם׃ 
33O 007:005 אל־תאמינו ברע אל־תבטחו באלוף משכבת חיקך שמר פתחי־פיך׃ 
33O 007:006 כי־בן מנבל אב בת קמה באמה כלה בחמתה איבי איש אנשי ביתו׃ 
33O 007:007 ואני ביהוה אצפה אוחילה לאלהי ישעי ישמעני אלהי׃ 
33O 007:008 אל־תשמחי איבתי לי כי נפלתי קמתי כי־אשב בחשך יהוה אור לי׃    ס 
33O 007:009 זעף יהוה אשא כי חטאתי לו עד אשר יריב ריבי ועשה משפטי יוציאני לאור אראה בצדקתו׃ 
33O 007:010 ותרא איבתי ותכסה בושה האמרה אלי איו יהוה אלהיך עיני תראינה בה עתה תהיה למרמס כטיט חוצות׃ 
33O 007:011 יום לבנות גדריך יום ההוא ירחק־חק׃ 
33O 007:012 יום הוא ועדיך יבוא למני אשור וערי מצור ולמני מצור ועד־נהר וים מים והר ההר׃ 
33O 007:013 והיתה הארץ לשממה על־ישביה מפרי מעלליהם׃    ס 
33O 007:014 רעה עמך בשבטך צאן נחלתך שכני לבדד יער בתוך כרמל ירעו בשן וגלעד כימי עולם׃ 
33O 007:015 כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות׃ 
33O 007:016 יראו גוים ויבשו מכל גבורתם ישימו יד על־פה אזניהם תחרשנה׃ 
33O 007:017 ילחכו עפר כנחש כזחלי ארץ ירגזו ממסגרתיהם אל־יהוה אלהינו יפחדו ויראו ממך׃ 
33O 007:018 מי־אל כמוך נשא עון ועבר על־פשע לשארית נחלתו לא־החזיק לעד אפו כי־חפץ חסד הוא׃ 
33O 007:019 ישוב ירחמנו יכבש עונתינו ותשליך במצלות ים כל־חטאותם׃ 
33O 007:020 תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר־נשבעת לאבתינו מימי קדם׃ 
34O 001:001 משא נינוה ספר חזון נחום האלקשי׃ 
34O 001:002 אל קנוא ונקם יהוה נקם יהוה ובעל חמה נקם יהוה לצריו ונוטר הוא לאיביו׃ 
34O 001:003 יהוה ארך אפים [וגדול־ כ] (וגדל־כח ק) ונקה לא ינקה יהוה בסופה ובשערה דרכו וענן אבק רגליו׃ 
34O 001:004 גוער בים ויבשהו וכל־הנהרות החריב אמלל בשן וכרמל ופרח לבנון אמלל׃ 
34O 001:005 הרים רעשו ממנו והגבעות התמגגו ותשא הארץ מפניו ותבל וכל־ישבי בה׃ 
34O 001:006 לפני זעמו מי יעמוד ומי יקום בחרון אפו חמתו נתכה כאש והצרים נתצו ממנו׃ 
34O 001:007 טוב יהוה למעוז ביום צרה וידע חסי בו׃ 
34O 001:008 ובשטף עבר כלה יעשה מקומה ואיביו ירדף־חשך ׃ 
34O 001:009 מה־תחשבון אל־יהוה כלה הוא עשה לא־תקום פעמים צרה׃ 
34O 001:010 כי עד־סירים סבכים וכסבאם סבואים אכלו כקש יבש מלא׃ 
34O 001:011 ממך יצא חשב  על־יהוה רעה יעץ בליעל׃    ס 
34O 001:012 כה ׀ אמר יהוה אם־שלמים וכן רבים וכן נגזו ועבר וענתך לא אענך עוד׃ 
34O 001:013 ועתה אשבר מטהו מעליך ומוסרתיך אנתק׃ 
34O 001:014 וצוה עליך יהוה לא־יזרע משמך עוד מבית אלהיך אכרית פסל ומסכה אשים קברך כי קלות׃  פ 
34O 002:001 הנה על־ההרים רגלי מבשר משמיע שלום חגי יהודה חגיך שלמי נדריך כי לא יוסיף עוד [לעבור־ כ] (לעבר־בך ק) בליעל כלה נכרת׃ 
34O 002:002 עלה מפיץ על־פניך נצור מצרה צפה־דרך חזק מתנים אמץ כח מאד׃ 
34O 002:003 כי שב יהוה את־גאון יעקב כגאון ישראל כי בקקום בקקים וזמריהם שחתו׃ 
34O 002:004 מגן גבריהו מאדם אנשי־חיל מתלעים באש־פלדות הרכב ביום הכינו והברשים הרעלו׃ 
34O 002:005 בחוצות יתהוללו הרכב ישתקשקון ברחבות מראיהן כלפידם כברקים ירוצצו׃ 
34O 002:006 יזכר אדיריו יכשלו [בהלכותם כ] (בהליכתם ק) ימהרו חומתה והכן הסכך׃ 
34O 002:007 שערי הנהרות נפתחו וההיכל נמוג׃ 
34O 002:008 והצב גלתה העלתה ואמהתיה מנהגות כקול יונים מתפפת על־לבבהן׃ 
34O 002:009 ונינוה כברכת־מים מימי היא והמה נסים עמדו עמדו ואין מפנה׃ 
34O 002:010 בזו כסף בזו זהב ואין קצה לתכונה כבד מכל כלי חמדה׃ 
34O 002:011 בוקה ומבוקה ומבלקה ולב נמס ופק ברכים וחלחלה בכל־מתנים ופני כלם קבצו פארור׃ 
34O 002:012 איה מעון אריות ומרעה הוא לכפרים אשר הלך אריה לביא שם גור אריה ואין מחריד׃ 
34O 002:013 אריה טרף בדי גרותיו ומחנק ללבאתיו וימלא־טרף חריו ומענתיו טרפה׃ 
34O 002:014 הנני אליך נאם יהוה צבאות והבערתי בעשן רכבה וכפיריך תאכל חרב והכרתי מארץ טרפך ולא־ישמע עוד קול מלאככה׃    ס 
34O 003:001 הוי עיר דמים כלה כחש פרק מלאה לא ימיש טרף׃ 
34O 003:002 קול שוט וקול רעש אופן וסוס דהר ומרכבה מרקדה׃ 
34O 003:003 פרש מעלה ולהב חרב וברק חנית ורב חלל וכבד פגר ואין קצה לגויה [יכשלו כ] (וכשלו ק) בגויתם׃ 
34O 003:004 מרב זנוני זונה טובת חן בעלת כשפים המכרת גוים בזנוניה ומשפחות בכשפיה׃ 
34O 003:005 הנני אליך נאם יהוה צבאות וגליתי שוליך על־פניך והראיתי גוים מערך וממלכות קלונך׃ 
34O 003:006 והשלכתי עליך שקצים ונבלתיך ושמתיך כראי׃ 
34O 003:007 והיה כל־ראיך ידוד ממך ואמר שדדה נינוה מי ינוד לה מאין אבקש מנחמים לך׃ 
34O 003:008 התיטבי מנא אמון הישבה ביארים מים סביב לה אשר־חיל ים מים חומתה׃ 
34O 003:009 כוש עצמה ומצרים ואין קצה פוט ולובים היו בעזרתך׃ 
34O 003:010 גם־היא לגלה הלכה בשבי גם עלליה ירטשו בראש כל־חוצות ועל־נכבדיה ידו גורל וכל־גדוליה רתקו בזקים׃ 
34O 003:011 גם־את תשכרי תהי נעלמה גם־את תבקשי מעוז מאויב׃ 
34O 003:012 כל־מבצריך תאנים עם־בכורים אם־ינועו ונפלו על־פי אוכל׃ 
34O 003:013 הנה עמך נשים בקרבך לאיביך פתוח נפתחו שערי ארצך אכלה אש בריחיך׃ 
34O 003:014 מי מצור שאבי־לך חזקי מבצריך באי בטיט ורמסי בחמר החזיקי מלבן׃ 
34O 003:015 ם תאכלך אש תכריתך חרב תאכלך כילק התכבד כילק התכבדי כארבה׃ 
34O 003:016 הרבית רכליך מכוכבי השמים ילק פשט ויעף׃ 
34O 003:017 מנזריך כארבה וטפסריך כגוב גבי החונים בגדרות ביום קרה שמש זרחה ונודד ולא־נודע מקומו אים׃ 
34O 003:018 נמו רעיך מלך אשור ישכנו אדיריך נפשו עמך על־ההרים ואין מקבץ׃ 
34O 003:019 אין־כהה לשברך נחלה מכתך כל ׀ שמעי שמעך תקעו כף עליך כי על־מי לא־עברה רעתך תמיד׃ 
35O 001:001 המשא אשר חזה חבקוק הנביא׃ 
35O 001:002 עד־אנה יהוה שועתי ולא תשמע אזעק אליך חמס ולא תושיע׃ 
35O 001:003 למה תראני און ועמל תביט ושד וחמס לנגדי ויהי ריב ומדון ישא׃ 
35O 001:004 על־כן תפוג תורה ולא־יצא לנצח משפט כי רשע מכתיר את־הצדיק על־כן יצא משפט מעקל׃ 
35O 001:005 ראו בגוים והביטו והתמהו תמהו כי־פעל פעל בימיכם לא תאמינו כי יספר׃ 
35O 001:006 כי־הנני מקים את־הכשדים הגוי המר והנמהר ההולך למרחבי־ארץ לרשת משכנות לא־לו׃ 
35O 001:007 אים ונורא הוא ממנו משפטו ושאתו יצא׃ 
35O 001:008 וקלו מנמרים סוסיו וחדו מזאבי ערב ופשו פרשיו ופרשיו מרחוק יבאו יעפו כנשר חש לאכול׃ 
35O 001:009 כלה לחמס יבוא מגמת פניהם קדימה ויאסף כחול שבי׃ 
35O 001:010 והוא במלכים יתקלס ורזנים משחק לו הוא לכל־מבצר ישחק ויצבר עפר וילכדה׃ 
35O 001:011 אז חלף רוח ויעבר ואשם זו כחו לאלהו׃ 
35O 001:012 הלוא אתה מקדם יהוה אלהי קדשי לא נמות יהוה למשפט שמתו וצור להוכיח יסדתו׃ 
35O 001:013 טהור עינים מראות רע והביט אל־עמל לא תוכל למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו׃ 
35O 001:014 ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא־משל בו׃ 
35O 001:015 כלה בחכה העלה יגרהו בחרמו ויאספהו במכמרתו על־כן ישמח ויגיל׃ 
35O 001:016 על־כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו כי בהמה שמן חלקו ומאכלו בראה׃ 
35O 001:017 העל כן יריק חרמו ותמיד להרג גוים לא יחמול׃    ס 
35O 002:001 על־משמרתי אעמדה ואתיצבה על־מצור ואצפה לראות מה־ידבר־בי ומה אשיב על־תוכחתי׃ 
35O 002:002 ויענני יהוה ויאמר כתוב חזון ובאר על־הלחות למען ירוץ קורא בו׃ 
35O 002:003 כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם־יתמהמה חכה־לו כי־בא יבא לא יאחר׃ 
35O 002:004 הנה עפלה לא־ישרה נפשו בו וצדיק באמונתו יחיה׃ 
35O 002:005 ואף כי־היין בוגד גבר יהיר ולא ינוה אשר הרחיב כשאול נפשו והוא כמות ולא ישבע ויאסף אליו כל־הגוים ויקבץ אליו כל־העמים׃ 
35O 002:006 הלוא־אלה כלם עליו משל ישאו ומליצה חידות לו ויאמר הוי המרבה לא־לו עד־מתי ומכביד עליו עבטיט׃ 
35O 002:007 הלוא פתע יקומו נשכיך ויקצו מזעזעיך והיית למשסות למו׃ 
35O 002:008 כי אתה שלות גוים רבים ישלוך כל־יתר עמים מדמי אדם וחמס־ארץ קריה וכל־ישבי בה׃  פ 
35O 002:009 הוי בצע בצע רע לביתו לשום במרום קנו להנצל מכף־רע׃ 
35O 002:010 יעצת בשת לביתך קצות־עמים רבים וחוטא נפשך׃ 
35O 002:011 כי־אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה׃  פ 
35O 002:012 הוי בנה עיר בדמים וכונן קריה בעולה׃ 
35O 002:013 הלוא הנה מאת יהוה צבאות וייגעו עמים בדי־אש ולאמים בדי־ריק יעפו׃ 
35O 002:014 כי תמלא הארץ לדעת את־כבוד יהוה כמים יכסו על־ים׃    ס 
35O 002:015 הוי משקה רעהו מספח חמתך ואף שכר למען הביט על־מעוריהם׃ 
35O 002:016 שבעת קלון מכבוד שתה גם־אתה והערל תסוב עליך כוס ימין יהוה וקיקלון על־כבודך׃ 
35O 002:017 כי חמס לבנון יכסך ושד בהמות יחיתן מדמי אדם וחמס־ארץ קריה וכל־ישבי בה׃    ס 
35O 002:018 מה־הועיל פסל כי פסלו יצרו מסכה ומורה שקר כי בטח יצר יצרו עליו לעשות אלילים אלמים׃    ס 
35O 002:019 הוי אמר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם הוא יורה הנה־הוא תפוש זהב וכסף וכל־רוח אין בקרבו׃ 
35O 002:020 ויהוה בהיכל קדשו הס מפניו כל־הארץ׃  פ 
35O 003:001 תפלה לחבקוק הנביא על שגינות׃ 
35O 003:002 יהוה שמעתי שמעך יראתי יהוה פעלך בקרב שנים חייהו בקרב שנים תודיע ברגז רחם תזכור׃ 
35O 003:003 אלוה מתימן יבוא וקדוש מהר־פארן סלה כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ׃ 
35O 003:004 ונגה  כאור תהיה קרנים מידו לו ושם חביון עזה ׃ 
35O 003:005 לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו׃ 
35O 003:006 עמד ׀ וימדד ארץ ראה ויתר גוים ויתפצצו הררי־עד שחו גבעות עולם הליכות עולם לו ׃ 
35O 003:007 תחת און ראיתי אהלי כושן ירגזון יריעות ארץ מדין׃    ס 
35O 003:008 הבנהרים חרה יהוה אם בנהרים אפך אם־בים עברתך כי תרכב על־סוסיך מרכבתיך ישועה׃ 
35O 003:009 עריה תעור קשתך שבעות מטות אמר סלה נהרות תבקע־ארץ׃ 
35O 003:010 ראוך יחילו הרים זרם מים עבר נתן תהום קולו רום ידיהו נשא׃ 
35O 003:011 שמש ירח עמד זבלה לאור חציך יהלכו לנגה ברק חניתך׃ 
35O 003:012 בזעם תצעד־ארץ באף תדוש גוים׃ 
35O 003:013 יצאת לישע עמך לישע את־משיחך מחצת ראש מבית רשע ערות יסוד עד־צואר סלה׃  פ 
35O 003:014 נקבת במטיו ראש [פרזו כ] (פרזיו ק) יסערו להפיצני עליצתם כמו־לאכל עני במסתר׃ 
35O 003:015 דרכת בים סוסיך חמר מים רבים׃ 
35O 003:016 שמעתי ׀ ותרגז בטני לקול צללו שפתי יבוא רקב בעצמי ותחתי ארגז אשר אנוח ליום צרה לעלות לעם יגודנו׃ 
35O 003:017 כי־תאנה לא־תפרח ואין יבול בגפנים כחש מעשה־זית ושדמות לא־עשה אכל גזר ממכלה צאן ואין בקר ברפתים׃ 
35O 003:018 ואני ביהוה אעלוזה אגילה באלהי ישעי׃ 
35O 003:019 יהוה אדני חילי וישם רגלי כאילות ועל במותי ידרכני למנצח בנגינותי׃ 
36O 001:001 דבר־יהוה ׀ אשר היה אל־צפניה בן־כושי בן־גדליה בן־אמריה בן־חזקיה בימי יאשיהו בן־אמון מלך יהודה׃ 
36O 001:002 אסף אסף כל מעל פני האדמה נאם־יהוה׃ 
36O 001:003 אסף אדם ובהמה אסף עוף־השמים ודגי הים והמכשלות את־הרשעים והכרתי את־האדם מעל פני האדמה נאם־יהוה׃ 
36O 001:004 ונטיתי ידי על־יהודה ועל כל־יושבי ירושלם והכרתי מן־המקום הזה את־שאר הבעל את־שם הכמרים עם־הכהנים׃ 
36O 001:005 ואת־המשתחוים על־הגגות לצבא השמים ואת־המשתחוים הנשבעים ליהוה והנשבעים במלכם׃ 
36O 001:006 ואת־הנסוגים מאחרי יהוה ואשר לא־בקשו את־יהוה ולא דרשהו׃ 
36O 001:007 הס מפני אדני יהוה כי קרוב יום יהוה כי־הכין יהוה זבח הקדיש קראיו׃ 
36O 001:008 והיה ביום זבח יהוה ופקדתי על־השרים ועל־בני המלך ועל כל־הלבשים מלבוש נכרי׃ 
36O 001:009 ופקדתי על כל־הדולג על־המפתן ביום ההוא הממלאים בית אדניהם חמס ומרמה׃    ס 
36O 001:010 והיה ביום ההוא נאם־יהוה קול צעקה משער הדגים ויללה מן־המשנה ושבר גדול מהגבעות׃ 
36O 001:011 הילילו ישבי המכתש כי נדמה כל־עם כנען נכרתו כל־נטילי כסף׃ 
36O 001:012 והיה בעת ההיא אחפש את־ירושלם בנרות ופקדתי על־האנשים הקפאים על־שמריהם האמרים בלבבם לא־ייטיב יהוה ולא ירע׃ 
36O 001:013 והיה חילם למשסה ובתיהם לשממה ובנו בתים ולא ישבו ונטעו כרמים ולא ישתו את־יינם׃ 
36O 001:014 קרוב יום־יהוה הגדול קרוב ומהר מאד קול יום יהוה מר צרח שם גבור׃ 
36O 001:015 יום עברה היום ההוא יום צרה ומצוקה יום שאה ומשואה יום חשך ואפלה יום ענן וערפל׃ 
36O 001:016 יום שופר ותרועה על הערים הבצרות ועל הפנות הגבהות׃ 
36O 001:017 והצרתי לאדם והלכו כעורים כי ליהוה חטאו ושפך דמם כעפר ולחמם כגללים׃ 
36O 001:018 גם־כספם גם־זהבם לא־יוכל להצילם ביום עברת יהוה ובאש קנאתו תאכל כל־הארץ כי־כלה אך־נבהלה יעשה את כל־ישבי הארץ׃    ס 
36O 002:001 התקוששו וקושו הגוי לא נכסף׃ 
36O 002:002 בטרם לדת חק כמץ עבר יום בטרם ׀ לא־יבוא עליכם חרון אף־יהוה בטרם לא־יבוא עליכם יום אף־יהוה׃ 
36O 002:003 בקשו את־יהוה כל־ענוי הארץ אשר משפטו פעלו בקשו־צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף־יהוה׃ 
36O 002:004 כי עזה עזובה תהיה ואשקלון לשממה אשדוד בצהרים יגרשוה ועקרון תעקר׃    ס 
36O 002:005 הוי ישבי חבל הים גוי כרתים דבר־יהוה עליכם כנען ארץ פלשתים והאבדתיך מאין יושב׃ 
36O 002:006 והיתה חבל הים נות כרת רעים וגדרות צאן׃ 
36O 002:007 והיה חבל לשארית בית יהודה עליהם ירעון בבתי אשקלון בערב ירבצון כי יפקדם יהוה אלהיהם ושב [שבותם כ] (שביתם׃ ק) 
36O 002:008 שמעתי חרפת מואב וגדופי בני עמון אשר חרפו את־עמי ויגדילו על־גבולם׃ 
36O 002:009 לכן חי־אני נאם יהוה צבאות אלהי ישראל כי־מואב כסדם תהיה ובני עמון כעמרה ממשק חרול ומכרה־מלח ושממה עד־עולם שארית עמי יבזום ויתר [גוי כ] (גויי ק) ינחלום׃ 
36O 002:010 זאת להם תחת גאונם כי חרפו ויגדלו על־עם יהוה צבאות׃ 
36O 002:011 נורא יהוה עליהם כי רזה את כל־אלהי הארץ וישתחוו־לו איש ממקומו כל איי הגוים׃ 
36O 002:012 גם־אתם כושים חללי חרבי המה׃ 
36O 002:013 ויט ידו על־צפון ויאבד את־אשור וישם את־נינוה לשממה ציה כמדבר׃ 
36O 002:014 ורבצו בתוכה עדרים כל־חיתו־גוי גם־קאת גם־קפד בכפתריה ילינו קול ישורר בחלון חרב בסף כי ארזה ערה׃ 
36O 002:015 זאת  העיר העליזה היושבת לבטח האמרה בלבבה אני ואפסי עוד איך ׀ היתה לשמה מרבץ לחיה כל עובר עליה ישרק יניע ידו׃    ס 
36O 003:001 הוי מראה ונגאלה העיר היונה׃ 
36O 003:002 לא שמעה בקול לא לקחה מוסר ביהוה לא בטחה אל־אלהיה לא קרבה׃ 
36O 003:003 שריה בקרבה אריות שאגים שפטיה זאבי ערב לא גרמו לבקר׃ 
36O 003:004 נביאיה פחזים אנשי בגדות כהניה חללו־קדש חמסו תורה׃ 
36O 003:005 יהוה צדיק בקרבה לא יעשה עולה בבקר בבקר משפטו יתן לאור לא נעדר ולא־יודע עול בשת׃ 
36O 003:006 הכרתי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם מבלי עובר נצדו עריהם מבלי־איש מאין יושב׃ 
36O 003:007 אמרתי אך־תיראי אותי תקחי מוסר ולא־יכרת מעונה כל אשר־פקדתי עליה אכן השכימו השחיתו כל עלילותם׃ 
36O 003:008 לכן חכו־לי נאם־יהוה ליום קומי לעד כי משפטי לאסף גוים לקבצי ממלכות לשפך עליהם זעמי כל חרון אפי כי באש קנאתי תאכל כל־הארץ׃ 
36O 003:009 כי־אז אהפך אל־עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יהוה לעבדו שכם אחד׃ 
36O 003:010 מעבר לנהרי־כוש עתרי בת־פוצי יובלון מנחתי׃ 
36O 003:011 ביום ההוא לא תבושי מכל עלילתיך אשר פשעת בי כי־אז ׀ אסיר מקרבך עליזי גאותך ולא־תוספי לגבהה עוד בהר קדשי׃ 
36O 003:012 והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם יהוה׃ 
36O 003:013 שארית ישראל לא־יעשו עולה ולא־ידברו כזב ולא־ימצא בפיהם לשון תרמית כי־המה ירעו ורבצו ואין מחריד׃    ס 
36O 003:014 רני בת־ציון הריעו ישראל שמחי ועלזי בכל־לב בת ירושלם׃ 
36O 003:015 הסיר יהוה משפטיך פנה איבך מלך ישראל ׀ יהוה בקרבך לא־תיראי רע עוד׃ 
36O 003:016 ביום ההוא יאמר לירושלם אל־תיראי ציון אל־ירפו ידיך׃ 
36O 003:017 יהוה אלהיך בקרבך גבור יושיע ישיש עליך בשמחה יחריש באהבתו יגיל עליך ברנה׃ 
36O 003:018 נוגי ממועד אספתי ממך היו משאת עליה חרפה׃ 
36O 003:019 הנני עשה את־כל־מעניך בעת ההיא והושעתי את־הצלעה והנדחה אקבץ ושמתים לתהלה ולשם בכל־הארץ בשתם׃ 
36O 003:020 בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם כי־אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ בשובי את־שבותיכם לעיניכם אמר יהוה׃ 
37O 001:001 בשנת שתים לדריוש המלך בחדש הששי ביום אחד לחדש היה דבר־יהוה ביד־חגי הנביא אל־זרבבל בן־שאלתיאל פחת יהודה ואל־יהושע בן־יהוצדק הכהן הגדול לאמר׃ 
37O 001:002 כה אמר יהוה צבאות לאמר העם הזה אמרו לא עת־בא עת־בית יהוה להבנות׃  פ 
37O 001:003 ויהי דבר־יהוה ביד־חגי הנביא לאמר׃ 
37O 001:004 העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב׃ 
37O 001:005 ועתה כה אמר יהוה צבאות שימו לבבכם על־דרכיכם׃ 
37O 001:006 זרעתם הרבה והבא מעט אכול ואין־לשבעה שתו ואין־לשכרה לבוש ואין־לחם לו והמשתכר משתכר אל־צרור נקוב׃  פ 
37O 001:007 כה אמר יהוה צבאות שימו לבבכם על־דרכיכם׃ 
37O 001:008 עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית וארצה־בו [ואכבד כ] (ואכבדה ק) אמר יהוה׃ 
37O 001:009 פנה אל־הרבה והנה למעט והבאתם הבית ונפחתי בו יען מה נאם יהוה צבאות יען ביתי אשר־הוא חרב ואתם רצים איש לביתו׃ 
37O 001:010 על־כן עליכם כלאו שמים מטל והארץ כלאה יבולה׃ 
37O 001:011 ואקרא חרב על־הארץ ועל־ההרים ועל־הדגן ועל־התירוש ועל־היצהר ועל אשר תוציא האדמה ועל־האדם ועל־הבהמה ועל כל־יגיע כפים׃    ס 
37O 001:012 וישמע זרבבל ׀ בן־שלתיאל ויהושע בן־יהוצדק הכהן הגדול וכל ׀ שארית העם בקול יהוה אלהיהם ועל־דברי חגי הנביא כאשר שלחו יהוה אלהיהם וייראו העם מפני יהוה׃ 
37O 001:013 ויאמר חגי מלאך יהוה במלאכות יהוה לעם לאמר אני אתכם נאם־יהוה׃ 
37O 001:014 ויער יהוה את־רוח זרבבל בן־שלתיאל פחת יהודה ואת־רוח יהושע בן־יהוצדק הכהן הגדול ואת־רוח כל שארית העם ויבאו ויעשו מלאכה בבית־יהוה צבאות אלהיהם׃  פ 
37O 001:015 ביום עשרים וארבעה לחדש בששי בשנת שתים לדריוש המלך׃ 
37O 002:001 בשביעי בעשרים ואחד לחדש היה דבר־יהוה ביד־חגי הנביא לאמר׃ 
37O 002:002 אמר־נא אל־זרבבל בן־שלתיאל פחת יהודה ואל־יהושע בן־יהוצדק הכהן הגדול ואל־שארית העם לאמר׃ 
37O 002:003 מי בכם הנשאר אשר ראה את־הבית הזה בכבודו הראשון ומה אתם ראים אתו עתה הלוא כמהו כאין בעיניכם׃ 
37O 002:004 ועתה חזק זרבבל ׀ נאם־יהוה וחזק יהושע בן־יהוצדק הכהן הגדול וחזק כל־עם הארץ נאם־יהוה ועשו כי־אני אתכם נאם יהוה צבאות׃ 
37O 002:005 את־הדבר אשר־כרתי אתכם בצאתכם ממצרים ורוחי עמדת בתוככם אל־תיראו׃    ס 
37O 002:006 כי כה אמר יהוה צבאות עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את־השמים ואת־הארץ ואת־הים ואת־החרבה׃ 
37O 002:007 והרעשתי את־כל־הגוים ובאו חמדת כל־הגוים ומלאתי את־הבית הזה כבוד אמר יהוה צבאות׃ 
37O 002:008 לי הכסף ולי הזהב נאם יהוה צבאות׃ 
37O 002:009 גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן־הראשון אמר יהוה צבאות ובמקום הזה אתן שלום נאם יהוה צבאות׃  פ 
37O 002:010 בעשרים וארבעה לתשיעי בשנת שתים לדריוש היה דבר־יהוה אל־חגי הנביא לאמר׃ 
37O 002:011 כה אמר יהוה צבאות שאל־נא את־הכהנים תורה לאמר׃ 
37O 002:012 הן ׀ ישא־איש בשר־קדש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל־הלחם ואל־הנזיד ואל־היין ואל־שמן ואל־כל־מאכל היקדש ויענו הכהנים ויאמרו לא׃ 
37O 002:013 ויאמר חגי אם־יגע טמא־נפש בכל־אלה היטמא ויענו הכהנים ויאמרו יטמא׃ 
37O 002:014 ויען חגי ויאמר כן העם־הזה וכן־הגוי הזה לפני נאם־יהוה וכן כל־מעשה ידיהם ואשר יקריבו שם טמא הוא׃ 
37O 002:015 ועתה שימו־נא לבבכם מן־היום הזה ומעלה מטרם שום־אבן אל־אבן בהיכל יהוה׃ 
37O 002:016 מהיותם בא אל־ערמת עשרים והיתה עשרה בא אל־היקב לחשף חמשים פורה והיתה עשרים׃ 
37O 002:017 הכיתי אתכם בשדפון ובירקון ובברד את כל־מעשה ידיכם ואין־אתכם אלי נאם־יהוה׃ 
37O 002:018 שימו־נא לבבכם מן־היום הזה ומעלה מיום עשרים וארבעה לתשיעי למן־היום אשר־יסד היכל־יהוה שימו לבבכם׃ 
37O 002:019 העוד הזרע במגורה ועד־הגפן והתאנה והרמון ועץ הזית לא נשא מן־היום הזה אברך׃    ס 
37O 002:020 ויהי דבר־יהוה ׀ שנית אל־חגי בעשרים וארבעה לחדש לאמר׃ 
37O 002:021 אמר אל־זרבבל פחת־יהודה לאמר אני מרעיש את־השמים ואת־הארץ׃ 
37O 002:022 והפכתי כסא ממלכות והשמדתי חזק ממלכות הגוים והפכתי מרכבה ורכביה וירדו סוסים ורכביהם איש בחרב אחיו׃ 
37O 002:023 ביום ההוא נאם־יהוה צבאות אקחך זרבבל בן־שאלתיאל עבדי נאם־יהוה ושמתיך כחותם כי־בך בחרתי נאם יהוה צבאות׃ 
38O 001:001 בחדש השמיני בשנת שתים לדריוש היה דבר־יהוה אל־זכריה בן־ברכיה בן־עדו הנביא לאמר׃ 
38O 001:002 קצף יהוה על־אבותיכם קצף׃ 
38O 001:003 ואמרת אלהם כה אמר יהוה צבאות שובו אלי נאם יהוה צבאות ואשוב אליכם אמר יהוה צבאות׃ 
38O 001:004 אל־תהיו כאבתיכם אשר קראו־אליהם הנביאים הראשנים לאמר כה אמר יהוה צבאות שובו נא מדרכיכם הרעים [ומעליליכם כ] (ומעלליכם  ק) הרעים ולא שמעו ולא־הקשיבו אלי נאם־יהוה׃ 
38O 001:005 אבותיכם איה־הם והנבאים הלעולם יחיו׃ 
38O 001:006 אך ׀ דברי וחקי אשר צויתי את־עבדי הנביאים הלוא השיגו אבתיכם וישובו ויאמרו כאשר זמם יהוה צבאות לעשות לנו כדרכינו וכמעללינו כן עשה אתנו׃    ס 
38O 001:007 ביום עשרים וארבעה לעשתי־עשר חדש הוא־חדש שבט בשנת שתים לדריוש היה דבר־יהוה אל־זכריה בן־ברכיהו בן־עדוא הנביא לאמר׃ 
38O 001:008 ראיתי ׀ הלילה והנה־איש רכב על־סוס אדם והוא עמד בין ההדסים אשר במצלה ואחריו סוסים אדמים שרקים ולבנים׃ 
38O 001:009 ואמר מה־אלה אדני ויאמר אלי המלאך הדבר בי אני אראך מה־המה אלה׃ 
38O 001:010 ויען האיש העמד בין־ההדסים  ויאמר אלה אשר שלח יהוה להתהלך בארץ׃ 
38O 001:011 ויענו את־מלאך יהוה העמד בין ההדסים ויאמרו התהלכנו בארץ והנה כל־הארץ ישבת ושקטת׃ 
38O 001:012 ויען מלאך־יהוה ויאמר יהוה צבאות עד־מתי אתה לא־תרחם את־ירושלם ואת ערי יהודה אשר זעמתה זה שבעים שנה׃ 
38O 001:013 ויען יהוה את־המלאך הדבר בי דברים טובים דברים נחמים׃ 
38O 001:014 ויאמר אלי המלאך הדבר בי קרא לאמר כה אמר יהוה צבאות קנאתי לירושלם ולציון קנאה גדולה׃ 
38O 001:015 וקצף גדול אני קצף על־הגוים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה׃ 
38O 001:016 לכן כה־אמר יהוה שבתי לירושלם ברחמים ביתי יבנה בה נאם יהוה צבאות [וקוה כ] (וקו ק) ינטה על־ירושלם׃ 
38O 001:017 עוד ׀ קרא לאמר כה אמר יהוה צבאות עוד תפוצינה ערי מטוב ונחם יהוה עוד את־ציון ובחר עוד בירושלם׃    ס 
38O 002:001 ואשא את־עיני וארא והנה ארבע קרנות׃ 
38O 002:002 ואמר אל־המלאך הדבר בי מה־אלה ויאמר אלי אלה הקרנות אשר זרו את־יהודה את־ישראל וירושלם ׃    ס 
38O 002:003 ויראני יהוה ארבעה חרשים׃ 
38O 002:004 ואמר מה אלה באים לעשות ויאמר לאמר אלה הקרנות אשר־זרו את־יהודה כפי־איש לא־נשא ראשו ויבאו אלה להחריד אתם לידות את־קרנות הגוים הנשאים קרן אל־ארץ יהודה לזרותה׃    ס 
38O 002:005 ואשא עיני וארא והנה־איש ובידו חבל מדה׃ 
38O 002:006 ואמר אנה אתה הלך ויאמר אלי למד את־ירושלם לראות כמה־רחבה וכמה ארכה׃ 
38O 002:007 והנה המלאך הדבר בי יצא ומלאך אחר יצא לקראתו׃ 
38O 002:008 ויאמר אלו  רץ דבר אל־הנער הלז לאמר פרזות תשב ירושלם מרב אדם ובהמה בתוכה׃ 
38O 002:009 ואני אהיה־לה נאם־יהוה חומת אש סביב ולכבוד אהיה  בתוכה׃  פ 
38O 002:010 הוי הוי ונסו מארץ צפון נאם־יהוה כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאם־יהוה׃ 
38O 002:011 הוי ציון המלטי יושבת בת־בבל׃    ס 
38O 002:012 כי כה אמר יהוה צבאות אחר כבוד שלחני אל־הגוים השללים אתכם כי הנגע בכם נגע בבבת עינו׃ 
38O 002:013 כי הנני מניף את־ידי עליהם והיו שלל לעבדיהם וידעתם כי־יהוה צבאות שלחני׃    ס 
38O 002:014 רני ושמחי בת־ציון כי הנני־בא ושכנתי בתוכך נאם־יהוה׃ 
38O 002:015 ונלוו גוים רבים אל־יהוה ביום ההוא והיו לי לעם ושכנתי בתוכך וידעת כי־יהוה צבאות שלחני אליך׃ 
38O 002:016 ונחל יהוה את־יהודה חלקו על אדמת הקדש ובחר עוד בירושלם׃ 
38O 002:017 הס כל־בשר מפני יהוה כי נעור ממעון קדשו׃    ס 
38O 003:001 ויראני את־יהושע הכהן הגדול עמד לפני מלאך יהוה והשטן עמד על־ימינו לשטנו׃ 
38O 003:002 ויאמר יהוה אל־השטן יגער יהוה בך השטן ויגער יהוה בך הבחר בירושלם הלוא זה אוד מצל מאש׃ 
38O 003:003 ויהושע היה לבש בגדים צואים ועמד לפני המלאך׃ 
38O 003:004 ויען ויאמר אל־העמדים  לפניו לאמר הסירו הבגדים הצאים מעליו ויאמר  אליו ראה העברתי מעליך עונך והלבש אתך מחלצות׃ 
38O 003:005 ואמר ישימו צניף טהור על־ראשו וישימו הצניף הטהור על־ראשו וילבשהו בגדים ומלאך יהוה עמד׃ 
38O 003:006 ויעד מלאך יהוה ביהושע לאמר׃ 
38O 003:007 כה־אמר יהוה צבאות אם־בדרכי תלך ואם את־משמרתי תשמר וגם־אתה תדין את־ביתי וגם תשמר את־חצרי ונתתי לך מהלכים בין העמדים האלה׃ 
38O 003:008 שמע־נא יהושע ׀ הכהן הגדול אתה ורעיך הישבים לפניך כי־אנשי מופת המה כי־הנני מביא את־עבדי צמח׃ 
38O 003:009 כי ׀ הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע על־אבן אחת שבעה עינים הנני מפתח פתחה נאם יהוה צבאות ומשתי את־עון הארץ־ההיא ביום אחד׃ 
38O 003:010 ביום ההוא נאם יהוה צבאות תקראו איש לרעהו אל־תחת גפן ואל־תחת תאנה׃ 
38O 004:001 וישב המלאך הדבר בי ויעירני כאיש אשר־יעור משנתו׃ 
38O 004:002 ויאמר אלי מה אתה ראה [ויאמר כ] (ואמר ק) ראיתי ׀ והנה מנורת זהב כלה וגלה על־ראשה ושבעה נרתיה עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על־ראשה׃ 
38O 004:003 ושנים זיתים עליה אחד מימין הגלה ואחד על־שמאלה׃ 
38O 004:004 ואען ואמר אל־המלאך הדבר בי לאמר מה־אלה אדני׃ 
38O 004:005 ויען המלאך הדבר בי ויאמר אלי הלוא ידעת מה־המה אלה ואמר לא אדני׃ 
38O 004:006 ויען ויאמר אלי לאמר זה דבר־יהוה אל־זרבבל לאמר לא בחיל ולא בכח כי אם־ברוחי אמר יהוה צבאות׃ 
38O 004:007 מי־אתה הר־הגדול לפני זרבבל למישר והוציא את־האבן הראשה תשאות חן חן לה׃  פ 
38O 004:008 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
38O 004:009 ידי זרבבל יסדו הבית הזה וידיו תבצענה וידעת כי־יהוה צבאות שלחני אליכם׃ 
38O 004:010 כי מי בז ליום קטנות ושמחו וראו את־האבן הבדיל ביד זרבבל שבעה־אלה עיני יהוה המה משוטטים בכל־הארץ׃ 
38O 004:011 ואען ואמר אליו מה־שני הזיתים האלה על־ימין המנורה ועל־שמאולה׃ 
38O 004:012 ואען שנית ואמר אליו מה־שתי שבלי הזיתים אשר ביד שני צנתרות הזהב המריקים מעליהם הזהב׃ 
38O 004:013 ויאמר אלי לאמר הלוא ידעת מה־אלה ואמר לא אדני׃ 
38O 004:014 ויאמר אלה שני בני־היצהר העמדים על־אדון כל־הארץ׃ 
38O 005:001 ואשוב ואשא עיני ואראה והנה מגלה עפה׃ 
38O 005:002 ויאמר אלי מה אתה ראה ואמר אני ראה מגלה עפה ארכה עשרים באמה ורחבה עשר באמה׃ 
38O 005:003 ויאמר אלי זאת האלה היוצאת על־פני כל־הארץ כי כל־הגנב מזה כמוה נקה וכל־הנשבע מזה כמוה נקה׃ 
38O 005:004 הוצאתיה נאם יהוה צבאות ובאה אל־בית הגנב ואל־בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת־עציו ואת־אבניו׃ 
38O 005:005 ויצא המלאך הדבר בי ויאמר אלי שא נא עיניך וראה מה היוצאת הזאת׃ 
38O 005:006 ואמר מה־היא ויאמר זאת האיפה היוצאת ויאמר זאת עינם בכל־הארץ׃ 
38O 005:007 והנה ככר עפרת נשאת וזאת אשה אחת יושבת בתוך האיפה׃ 
38O 005:008 ויאמר זאת הרשעה וישלך אתה אל־תוך האיפה וישלך את־אבן העפרת אל־פיה׃    ס 
38O 005:009 ואשא עיני וארא והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם ולהנה כנפים ככנפי החסידה ותשאנה את־האיפה בין הארץ ובין השמים׃ 
38O 005:010 ואמר אל־המלאך הדבר בי אנה המה מולכות את־האיפה׃ 
38O 005:011 ויאמר אלי לבנות־לה בית בארץ שנער והוכן והניחה שם על־מכנתה׃    ס 
38O 006:001 ואשב ואשא עיני ואראה והנה ארבע מרכבות יצאות מבין שני ההרים וההרים הרי נחשת׃ 
38O 006:002 במרכבה הראשנה סוסים אדמים ובמרכבה השנית סוסים שחרים׃ 
38O 006:003 ובמרכבה השלשית סוסים לבנים ובמרכבה הרבעית סוסים ברדים אמצים׃ 
38O 006:004 ואען ואמר אל־המלאך הדבר בי מה־אלה אדני׃ 
38O 006:005 ויען המלאך ויאמר אלי אלה ארבע רחות השמים יוצאות מהתיצב על־אדון כל־הארץ׃ 
38O 006:006 אשר־בה הסוסים השחרים יצאים אל־ארץ צפון והלבנים יצאו אל־אחריהם והברדים יצאו אל־ארץ התימן׃ 
38O 006:007 והאמצים יצאו ויבקשו ללכת להתהלך  בארץ ויאמר לכו התהלכו בארץ ותתהלכנה בארץ׃ 
38O 006:008 ויזעק אתי וידבר אלי לאמר ראה היוצאים אל־ארץ צפון הניחו את־רוחי בארץ צפון׃    ס 
38O 006:009 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 
38O 006:010 לקוח מאת הגולה מחלדי ומאת טוביה ומאת ידעיה ובאת אתה ביום ההוא ובאת בית יאשיה בן־צפניה אשר־באו מבבל׃ 
38O 006:011 ולקחת כסף־וזהב ועשית עטרות ושמת בראש יהושע בן־יהוצדק הכהן הגדול׃ 
38O 006:012 ואמרת אליו לאמר כה אמר יהוה צבאות לאמר הנה־איש צמח שמו ומתחתיו יצמח ובנה את־היכל יהוה׃ 
38O 006:013 והוא יבנה את־היכל יהוה והוא־ישא הוד וישב ומשל על־כסאו והיה כהן על־כסאו ועצת שלום תהיה בין שניהם׃ 
38O 006:014 והעטרת תהיה לחלם ולטוביה ולידעיה ולחן בן־צפניה לזכרון בהיכל יהוה׃ 
38O 006:015 ורחוקים ׀ יבאו ובנו בהיכל יהוה וידעתם כי־יהוה צבאות שלחני אליכם והיה אם־שמוע תשמעון בקול יהוה אלהיכם׃    ס 
38O 007:001 ויהי בשנת ארבע לדריוש המלך היה דבר־יהוה אל־זכריה בארבעה לחדש התשעי בכסלו׃ 
38O 007:002 וישלח בית־אל שר־אצר ורגם מלך ואנשיו לחלות את־פני יהוה׃ 
38O 007:003 לאמר אל־הכהנים אשר לבית־יהוה צבאות ואל־הנביאים לאמר האבכה בחדש החמשי הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים׃  פ 
38O 007:004 ויהי דבר־יהוה צבאות אלי לאמר׃ 
38O 007:005 אמר אל־כל־עם הארץ ואל־הכהנים לאמר כי־צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה הצום צמתני אני׃ 
38O 007:006 וכי תאכלו וכי תשתו הלוא אתם האכלים ואתם השתים׃ 
38O 007:007 הלוא את־הדברים אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראשנים בהיות ירושלם ישבת ושלוה ועריה סביבתיה  והנגב והשפלה ישב׃  פ 
38O 007:008 ויהי דבר־יהוה אל־זכריה לאמר׃ 
38O 007:009 כה אמר יהוה צבאות לאמר משפט אמת שפטו וחסד ורחמים עשו איש את־אחיו׃ 
38O 007:010 ואלמנה ויתום גר ועני אל־תעשקו ורעת איש אחיו אל־תחשבו בלבבכם׃ 
38O 007:011 וימאנו להקשיב ויתנו כתף סררת ואזניהם הכבידו משמוע׃ 
38O 007:012 ולבם שמו שמיר משמוע את־התורה ואת־הדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו ביד הנביאים הראשנים ויהי קצף גדול מאת יהוה צבאות׃ 
38O 007:013 ויהי כאשר־קרא ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע אמר יהוה צבאות׃ 
38O 007:014 ואסערם על כל־הגוים אשר לא־ידעום והארץ נשמה אחריהם מעבר ומשב וישימו ארץ־חמדה לשמה׃  פ 
38O 008:001 ויהי דבר־יהוה צבאות לאמר׃ 
38O 008:002 כה אמר יהוה צבאות קנאתי לציון קנאה גדולה וחמה גדולה קנאתי לה׃ 
38O 008:003 כה אמר יהוה בתי אל־ציון ושכנתי בתוך ירושלם ונקראה ירושלם עיר־האמת והר־יהוה צבאות הר הקדש׃    ס 
38O 008:004 כה אמר יהוה צבאות עד ישבו זקנים וזקנות ברחבות ירושלם ואיש משענתו בידו מרב ימים׃ 
38O 008:005 ורחבות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחבתיה׃    ס 
38O 008:006 כה אמר יהוה צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם־בעיני יפלא נאם יהוה צבאות׃  פ 
38O 008:007 כה אמר יהוה צבאות הנני מושיע את־עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש׃ 
38O 008:008 והבאתי אתם ושכנו בתוך ירושלם והיו־לי לעם ואני אהיה להם לאלהים באמת ובצדקה׃    ס 
38O 008:009 כה־אמר יהוה צבאות תחזקנה ידיכם השמעים בימים האלה את הדברים האלה מפי הנביאים אשר ביום יסד בית־יהוה צבאות ההיכל להבנות׃ 
38O 008:010 כי לפני הימים ההם שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה וליוצא ולבא אין־שלום מן־הצר ואשלח את־כל־האדם איש ברעהו׃ 
38O 008:011 ועתה לא כימים הראשנים אני לשארית העם הזה נאם יהוה צבאות׃ 
38O 008:012 כי־זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן את־יבולה והשמים יתנו טלם והנחלתי את־שארית העם הזה את־כל־אלה׃ 
38O 008:013 והיה כאשר הייתם קללה בגוים בית יהודה ובית ישראל כן אושיע אתכם והייתם ברכה אל־תיראו תחזקנה ידיכם׃    ס 
38O 008:014 כי כה אמר יהוה צבאות כאשר זממתי  להרע לכם בהקציף אבתיכם אתי אמר יהוה צבאות ולא נחמתי׃ 
38O 008:015 כן שבתי זממתי בימים האלה להיטיב את־ירושלם ואת־בית יהודה אל־תיראו׃ 
38O 008:016 אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש את־רעהו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם׃ 
38O 008:017 ואיש ׀ את־רעת רעהו אל־תחשבו בלבבכם ושבעת שקר אל־תאהבו כי את־כל־אלה אשר שנאתי נאם־יהוה׃    ס 
38O 008:018 ויהי דבר־יהוה צבאות אלי לאמר׃ 
38O 008:019 כה־אמר יהוה צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית־יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים והאמת והשלום אהבו׃  פ 
38O 008:020 כה אמר יהוה צבאות עד אשר יבאו עמים וישבי ערים רבות׃ 
38O 008:021 והלכו ישבי אחת אל־אחת לאמר נלכה הלוך לחלות את־פני יהוה ולבקש את־יהוה צבאות אלכה גם־אני׃ 
38O 008:022 ובאו עמים רבים וגוים עצומים לבקש את־יהוה צבאות בירושלם ולחלות את־פני יהוה׃    ס 
38O 008:023 כה  אמר יהוה צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות הגוים והחזיקו  בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם׃    ס 
38O 009:001 משא דבר־יהוה בארץ חדרך ודמשק מנחתו כי ליהוה עין אדם וכל שבטי ישראל׃ 
38O 009:002 וגם־חמת תגבל־בה צר וצידון כי חכמה מאד׃ 
38O 009:003 ותבן צר מצור לה ותצבר־כסף כעפר וחרוץ כטיט חוצות׃ 
38O 009:004 הנה אדני יורשנה והכה בים חילה והיא באש תאכל׃ 
38O 009:005 תרא אשקלון ותירא ועזה ותחיל מאד ועקרון כי־הביש מבטה ואבד מלך מעזה ואשקלון לא תשב׃ 
38O 009:006 וישב ממזר באשדוד והכרתי גאון פלשתים׃ 
38O 009:007 והסרתי דמיו מפיו ושקציו מבין שניו ונשאר גם־הוא לאלהינו והיה כאלף ביהודה ועקרון כיבוסי׃ 
38O 009:008 וחניתי לביתי מצבה מעבר ומשב ולא־יעבר עליהם עוד נגש כי עתה ראיתי בעיני׃    ס 
38O 009:009 גילי מאד בת־ציון הריעי בת ירושלם הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורכב על־חמור ועל־עיר בן־אתנות׃ 
38O 009:010 והכרתי־רכב מאפרים וסוס מירושלם ונכרתה קשת מלחמה ודבר שלום לגוים ומשלו מים עד־ים ומנהר עד־אפסי־ארץ׃ 
38O 009:011 גם־את בדם־בריתך שלחתי אסיריך  מבור אין מים בו׃ 
38O 009:012 ובו לבצרון אסירי התקוה גם־היום מגיד משנה אשיב לך׃ 
38O 009:013 כי־דרכתי לי יהודה קשת מלאתי אפרים ועוררתי בניך ציון על־בניך יון ושמתיך כחרב גבור׃ 
38O 009:014 ויהוה עליהם יראה ויצא כברק חצו ואדני יהוה בשופר יתקע והלך בסערות תימן׃ 
38O 009:015 יהוה צבאות יגן עליהם ואכלו וכבשו אבני־קלע ושתו המו כמו־יין ומלאו כמזרק כזויות מזבח׃ 
38O 009:016 והושיעם יהוה אלהיהם ביום ההוא כצאן עמו כי אבני־נזר מתנוססות על־אדמתו׃ 
38O 009:017 כי מה־טובו ומה־יפיו דגן בחורים ותירוש ינובב בתלות׃ 
38O 010:001 שאלו מיהוה מטר בעת מלקוש יהוה עשה חזיזים ומטר־גשם יתן להם לאיש עשב בשדה׃ 
38O 010:002 כי התרפים דברו־און והקוסמים חזו שקר וחלמות השוא ידברו הבל ינחמון על־כן נסעו כמו־צאן יענו כי־אין רעה׃  פ 
38O 010:003 על־הרעים חרה אפי ועל־העתודים אפקוד כי־פקד יהוה צבאות את־עדרו את־בית יהודה ושם אותם כסוס הודו במלחמה׃ 
38O 010:004 ממנו פנה ממנו יתד ממנו קשת מלחמה ממנו יצא כל־נוגש יחדו׃ 
38O 010:005 והיו כגברים בוסים בטיט חוצות במלחמה ונלחמו כי יהוה עמם והבישו רכבי סוסים׃ 
38O 010:006 וגברתי ׀ את־בית יהודה ואת־בית יוסף אושיע והושבותים כי רחמתים והיו כאשר לא־זנחתים כי אני יהוה אלהיהם ואענם׃ 
38O 010:007 והיו כגבור אפרים ושמח לבם כמו־יין ובניהם יראו ושמחו יגל לבם ביהוה׃ 
38O 010:008 אשרקה להם ואקבצם כי פדיתים ורבו כמו רבו׃ 
38O 010:009 ואזרעם בעמים ובמרחקים יזכרוני וחיו את־בניהם ושבו׃ 
38O 010:010 והשיבותים מארץ מצרים ומאשור אקבצם ואל־ארץ גלעד ולבנון אביאם ולא ימצא להם׃ 
38O 010:011 ועבר בים צרה והכה בים גלים והבישו כל מצולות יאר והורד גאון אשור ושבט מצרים יסור׃ 
38O 010:012 וגברתים ביהוה ובשמו יתהלכו נאם יהוה׃    ס 
38O 011:001 פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך׃ 
38O 011:002 הילל ברוש כי־נפל ארז אשר אדרים שדדו הילילו אלוני בשן כי ירד יער [הבצור כ] (הבציר׃ ק) 
38O 011:003 קול יללת הרעים כי שדדה אדרתם קול שאגת כפירים כי שדד גאון הירדן׃    ס 
38O 011:004 כה אמר יהוה אלהי רעה את־צאן ההרגה׃ 
38O 011:005 אשר קניהן יהרגן ולא יאשמו ומכריהן יאמר ברוך יהוה ואעשר ורעיהם לא יחמול עליהן׃ 
38O 011:006 כי לא אחמול עוד על־ישבי הארץ נאם־יהוה והנה אנכי ממציא את־האדם איש ביד־רעהו וביד מלכו וכתתו את־הארץ ולא אציל מידם׃ 
38O 011:007 וארעה את־צאן ההרגה לכן עניי הצאן ואקח־לי שני מקלות לאחד קראתי נעם ולאחד קראתי חבלים וארעה את־הצאן׃ 
38O 011:008 ואכחד את־שלשת הרעים בירח אחד ותקצר נפשי בהם וגם־נפשם בחלה בי׃ 
38O 011:009 ואמר לא ארעה אתכם המתה תמות והנכחדת תכחד והנשארות תאכלנה אשה את־בשר רעותה׃ 
38O 011:010 ואקח את־מקלי את־נעם ואגדע אתו להפיר את־בריתי אשר כרתי את־כל־העמים׃ 
38O 011:011 ותפר ביום ההוא וידעו כן עניי הצאן השמרים אתי כי דבר־יהוה הוא׃ 
38O 011:012 ואמר אליהם אם־טוב בעיניכם הבו שכרי ואם־לא ׀ חדלו וישקלו את־שכרי שלשים כסף׃ 
38O 011:013 ויאמר יהוה אלי השליכהו אל־היוצר אדר היקר אשר יקרתי מעליהם ואקחה שלשים הכסף ואשליך אתו בית יהוה אל־היוצר׃ 
38O 011:014 ואגדע את־מקלי השני את החבלים להפר את־האחוה בין יהודה ובין ישראל׃    ס 
38O 011:015 ויאמר יהוה אלי עוד קח־לך כלי רעה אולי׃ 
38O 011:016 כי הנה־אנכי מקים רעה בארץ הנכחדות לא־יפקד הנער לא־יבקש והנשברת לא ירפא הנצבה לא יכלכל ובשר הבריאה יאכל ופרסיהן יפרק׃    ס 
38O 011:017 הוי רעי האליל עזבי הצאן חרב על־זרועו ועל־עין ימינו זרעו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה׃    ס 
38O 012:001 משא דבר־יהוה על־ישראל נאם־יהוה נטה שמים ויסד ארץ ויצר רוח־אדם בקרבו׃  פ 
38O 012:002 הנה אנכי שם את־ירושלם סף־רעל לכל־העמים סביב וגם על־יהודה יהיה במצור על־ירושלם׃ 
38O 012:003 והיה ביום־ההוא אשים את־ירושלם אבן מעמסה לכל־העמים כל־עמסיה שרוט ישרטו ונאספו עליה כל גויי הארץ׃ 
38O 012:004 ביום ההוא נאם־יהוה אכה כל־סוס בתמהון ורכבו בשגעון ועל־בית יהודה אפקח את־עיני וכל סוס העמים אכה בעורון׃ 
38O 012:005 ואמרו אלפי יהודה בלבם אמצה לי ישבי ירושלם ביהוה צבאות אלהיהם׃ 
38O 012:006 ביום ההוא אשים את־אלפי יהודה ככיור אש בעצים וכלפיד אש בעמיר ואכלו על־ימין ועל־שמאול את־כל־העמים סביב וישבה ירושלם עוד תחתיה בירושלם׃  פ 
38O 012:007 והושיע יהוה את־אהלי יהודה בראשנה למען לא־תגדל תפארת בית־דויד ותפארת ישב ירושלם על־יהודה׃ 
38O 012:008 ביום ההוא יגן יהוה בעד יושב ירושלם והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד ובית דויד כאלהים כמלאך יהוה לפניהם׃ 
38O 012:009 והיה ביום ההוא אבקש להשמיד את־כל־הגוים הבאים על־ירושלם׃ 
38O 012:010 ושפכתי על־בית דויד ועל ׀ יושב ירושלם רוח חן ותחנונים והביטו אלי את אשר־דקרו וספדו עליו כמספד על־היחיד והמר עליו כהמר על־הבכור׃ 
38O 012:011 ביום ההוא יגדל המספד בירושלם כמספד הדד־רמון בבקעת מגדון׃ 
38O 012:012 וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית־דויד לבד ונשיהם לבד משפחת בית־נתן לבד ונשיהם לבד׃ 
38O 012:013 משפחת בית־לוי לבד ונשיהם לבד משפחת השמעי לבד ונשיהם לבד׃ 
38O 012:014 כל המשפחות הנשארות משפחת משפחת לבד ונשיהם לבד׃    ס 
38O 013:001 ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דויד ולישבי ירושלם לחטאת ולנדה׃ 
38O 013:002 והיה ביום ההוא נאם ׀ יהוה צבאות אכרית את־שמות העצבים מן־הארץ ולא יזכרו עוד וגם את־הנביאים ואת־רוח הטמאה אעביר מן־הארץ׃ 
38O 013:003 והיה כי־ינבא איש עוד ואמרו אליו אביו ואמו ילדיו לא תחיה כי שקר דברת בשם יהוה ודקרהו אביהו ואמו ילדיו בהנבאו׃ 
38O 013:004 והיה ׀ ביום ההוא יבשו הנביאים איש מחזינו בהנבאתו ולא ילבשו אדרת שער למען כחש׃ 
38O 013:005 ואמר לא נביא אנכי איש־עבד אדמה אנכי כי אדם הקנני מנעורי׃ 
38O 013:006 ואמר אליו מה המכות האלה בין ידיך ואמר אשר הכיתי בית מאהבי׃    ס 
38O 013:007 חרב עורי על־רעי ועל־גבר עמיתי נאם יהוה צבאות הך את־הרעה ותפוצין הצאן והשבתי ידי על־הצערים׃ 
38O 013:008 והיה בכל־הארץ נאם־יהוה פי־שנים בה יכרתו יגועו והשלשית יותר בה׃ 
38O 013:009 והבאתי את־השלשית באש וצרפתים כצרף את־הכסף ובחנתים כבחן את־הזהב הוא ׀ יקרא בשמי ואני אענה אתו אמרתי עמי הוא והוא יאמר יהוה אלהי׃    ס 
38O 014:001 הנה יום־בא ליהוה וחלק שללך בקרבך׃ 
38O 014:002 ואספתי את־כל־הגוים ׀ אל־ירושלם למלחמה ונלכדה העיר ונשסו הבתים והנשים [תשגלנה כ] (תשכבנה ק) ויצא חצי העיר בגולה ויתר העם לא יכרת מן־העיר׃ 
38O 014:003 ויצא יהוה ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב׃ 
38O 014:004 ועמדו רגליו ביום־ההוא על־הר הזתים  אשר על־פני ירושלם מקדם ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה גיא גדולה מאד ומש חצי ההר צפונה וחציו־נגבה׃ 
38O 014:005 ונסתם גיא־הרי כי־יגיע גי־הרים אל־אצל ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיה מלך־יהודה ובא יהוה אלהי כל־קדשים עמך׃ 
38O 014:006 והיה ביום ההוא לא־יהיה אור יקרות [יקפאון כ] (וקפאון׃ ק) 
38O 014:007 והיה יום־אחד הוא יודע ליהוה לא־יום ולא־לילה והיה לעת־ערב יהיה־אור׃ 
38O 014:008 והיה ׀ ביום ההוא יצאו מים־חיים מירושלם חצים אל־הים הקדמוני וחצים אל־הים האחרון בקיץ ובחרף יהיה׃ 
38O 014:009 והיה יהוה למלך על־כל־הארץ ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד׃ 
38O 014:010 יסוב כל־הארץ כערבה מגבע לרמון נגב ירושלם וראמה וישבה תחתיה למשער בנימן עד־מקום שער הראשון עד־שער הפנים ומגדל חננאל עד יקבי המלך׃ 
38O 014:011 וישבו בה וחרם לא יהיה־עוד וישבה ירושלם לבטח׃ 
38O 014:012 וזאת ׀ תהיה המגפה אשר יגף יהוה את־כל־העמים אשר צבאו על־ירושלם המק ׀ בשרו והוא עמד על־רגליו ועיניו תמקנה בחריהן ולשונו תמק בפיהם׃ 
38O 014:013 והיה ביום ההוא תהיה מהומת־יהוה רבה בהם והחזיקו איש יד רעהו ועלתה ידו על־יד רעהו׃ 
38O 014:014 וגם־יהודה תלחם בירושלם ואסף חיל כל־הגוים סביב זהב וכסף ובגדים לרב מאד׃ 
38O 014:015 וכן תהיה מגפת הסוס הפרד הגמל והחמור וכל־הבהמה אשר יהיה במחנות ההמה כמגפה הזאת׃ 
38O 014:016 והיה כל־הנותר מכל־הגוים הבאים על־ירושלם ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך יהוה צבאות ולחג את־חג הסכות׃ 
38O 014:017 והיה אשר לא־יעלה מאת משפחות הארץ אל־ירושלם להשתחות למלך יהוה צבאות ולא עליהם יהיה הגשם׃ 
38O 014:018 ואם־משפחת מצרים לא־תעלה ולא באה ולא עליהם תהיה המגפה אשר יגף יהוה את־הגוים אשר לא יעלו לחג את־חג הסכות׃ 
38O 014:019 זאת תהיה חטאת מצרים וחטאת כל־הגוים אשר לא יעלו לחג את־חג הסכות׃ 
38O 014:020 ביום ההוא יהיה על־מצלות הסוס קדש ליהוה והיה הסירות בבית יהוה כמזרקים לפני המזבח׃ 
38O 014:021 והיה כל־סיר בירושלם וביהודה קדש ליהוה צבאות ובאו כל־הזבחים ולקחו מהם ובשלו בהם ולא־יהיה כנעני עוד בבית־יהוה צבאות ביום ההוא׃ 
39O 001:001 משא דבר־יהוה אל־ישראל ביד מלאכי׃ 
39O 001:002 אהבתי אתכם אמר יהוה ואמרתם במה אהבתנו הלוא־אח עשו ליעקב נאם־יהוה ואהב את־יעקב׃ 
39O 001:003 ואת־עשו שנאתי ואשים את־הריו שממה ואת־נחלתו לתנות מדבר׃ 
39O 001:004 כי־תאמר אדום רששנו ונשוב ונבנה חרבות כה אמר יהוה צבאות המה יבנו ואני אהרוס וקראו להם גבול רשעה והעם אשר־זעם יהוה עד־עולם׃ 
39O 001:005 ועיניכם תראינה ואתם תאמרו יגדל יהוה מעל לגבול ישראל׃ 
39O 001:006 בן יכבד אב ועבד אדניו ואם־אב אני איה כבודי ואם־אדונים אני איה מוראי אמר ׀ יהוה צבאות לכם הכהנים בוזי שמי ואמרתם במה בזינו את־שמך׃ 
39O 001:007 מגישים על־מזבחי לחם מגאל ואמרתם במה גאלנוך באמרכם שלחן יהוה נבזה הוא׃ 
39O 001:008 וכי־תגשון עור לזבח אין רע וכי תגישו פסח וחלה אין רע הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך אמר יהוה צבאות׃ 
39O 001:009 ועתה חלו־נא פני־אל ויחננו מידכם היתה זאת הישא מכם פנים אמר יהוה צבאות׃ 
39O 001:010 מי גם־בכם ויסגר דלתים ולא־תאירו מזבחי חנם אין־לי חפץ בכם אמר יהוה צבאות ומנחה לא־ארצה מידכם׃ 
39O 001:011 כי ממזרח־שמש ועד־מבואו גדול שמי בגוים ובכל־מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי־גדול שמי בגוים אמר יהוה צבאות׃ 
39O 001:012 ואתם מחללים אותו באמרכם שלחן אדני מגאל הוא וניבו נבזה אכלו׃ 
39O 001:013 ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו אמר יהוה צבאות והבאתם גזול ואת־הפסח ואת־החולה והבאתם את־המנחה הארצה אותה מידכם אמר יהוה׃    ס 
39O 001:014 וארור נוכל ויש בעדרו זכר ונדר וזבח משחת לאדני כי מלך גדול אני אמר יהוה צבאות ושמי נורא בגוים׃ 
39O 002:001 ועתה אליכם המצוה הזאת הכהנים׃ 
39O 002:002 אם־לא תשמעו ואם־לא תשימו על־לב לתת כבוד לשמי אמר יהוה צבאות ושלחתי בכם את־המארה וארותי את־ברכותיכם וגם ארותיה כי אינכם שמים על־לב׃ 
39O 002:003 הנני גער לכם את־הזרע וזריתי פרש על־פניכם פרש חגיכם ונשא אתכם אליו׃ 
39O 002:004 וידעתם כי שלחתי אליכם את המצוה הזאת להיות בריתי את־לוי אמר יהוה צבאות׃ 
39O 002:005 בריתי ׀ היתה אתו החיים והשלום ואתנם־לו מורא וייראני ומפני שמי נחת הוא׃ 
39O 002:006 תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא־נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון׃ 
39O 002:007 כי־שפתי כהן ישמרו־דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך יהוה־צבאות הוא׃ 
39O 002:008 ואתם סרתם מן־הדרך הכשלתם רבים בתורה שחתם ברית הלוי אמר יהוה צבאות׃ 
39O 002:009 וגם־אני נתתי אתכם נבזים ושפלים לכל־העם כפי אשר אינכם שמרים את־דרכי ונשאים פנים בתורה׃  פ 
39O 002:010 הלוא אב אחד לכלנו הלוא אל אחד בראנו מדוע נבגד איש באחיו לחלל ברית אבתינו׃ 
39O 002:011 בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלם כי ׀ חלל יהודה קדש יהוה אשר אהב ובעל בת־אל נכר׃ 
39O 002:012 יכרת יהוה לאיש אשר יעשנה ער וענה מאהלי יעקב ומגיש מנחה ליהוה צבאות׃  פ 
39O 002:013 וזאת שנית תעשו כסות דמעה את־מזבח יהוה בכי ואנקה מאין עוד פנות אל־המנחה ולקחת רצון מידכם׃ 
39O 002:014 ואמרתם על־מה על כי־יהוה העיד בינך ובין ׀ אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך׃ 
39O 002:015 ולא־אחד עשה ושאר רוח לו ומה האחד מבקש זרע אלהים ונשמרתם ברוחכם ובאשת נעוריך אל־יבגד׃ 
39O 002:016 כי־שנא שלח אמר יהוה אלהי ישראל וכסה חמס על־לבושו אמר יהוה צבאות ונשמרתם ברוחכם ולא תבגדו׃    ס 
39O 002:017 הוגעתם יהוה בדבריכם ואמרתם במה הוגענו באמרכם כל־עשה רע טוב ׀ בעיני יהוה ובהם הוא חפץ או איה אלהי המשפט׃ 
39O 003:001 הנני שלח מלאכי ופנה־דרך לפני ופתאם יבוא אל־היכלו האדון ׀ אשר־אתם מבקשים ומלאך הברית אשר־אתם חפצים הנה־בא אמר יהוה צבאות׃ 
39O 003:002 ומי מכלכל את־יום בואו ומי העמד בהראותו כי־הוא כאש מצרף וכברית מכבסים׃ 
39O 003:003 וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את־בני־לוי וזקק אתם כזהב וככסף והיו ליהוה מגישי מנחה בצדקה׃ 
39O 003:004 וערבה ליהוה מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמניות׃ 
39O 003:005 וקרבתי אליכם למשפט והייתי ׀ עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר ובעשקי שכרש־כיר אלמנה ויתום ומטי־גר ולא יראוני אמר יהוה צבאות׃ 
39O 003:006 כי אני יהוה לא שניתי ואתם בני־יעקב לא כליתם׃ 
39O 003:007 למימי אבתיכם סרתם מחקי ולא שמרתם שובו אלי ואשובה אליכם אמר יהוה צבאות ואמרתם במה נשוב׃ 
39O 003:008 היקבע אדם אלהים כי אתם קבעים אתי ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה׃ 
39O 003:009 במארה אתם נארים ואתי אתם קבעים הגוי כלו׃ 
39O 003:010 הביאו את־כל־המעשר אל־בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר יהוה צבאות אם־לא אפתח לכם את ארבות השמים והריקתי לכם ברכה עד־בלי־די׃ 
39O 003:011 וגערתי לכם באכל ולא־ישחת לכם את־פרי האדמה ולא־תשכל לכם הגפן בשדה אמר יהוה צבאות׃ 
39O 003:012 ואשרו אתכם כל־הגוים כי־תהיו אתם ארץ חפץ אמר יהוה צבאות׃    ס 
39O 003:013 חזקו עלי דבריכם אמר יהוה ואמרתם מה־נדברנו עליך׃ 
39O 003:014 אמרתם שוא עבד אלהים ומה־בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדרנית מפני יהוה צבאות׃ 
39O 003:015 ועתה אנחנו מאשרים זדים גם־נבנו עשי רשעה גם בחנו אלהים וימלטו׃ 
39O 003:016 אז נדברו יראי יהוה איש את־רעהו ויקשב יהוה וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי יהוה ולחשבי שמו׃ 
39O 003:017 והיו לי אמר יהוה צבאות ליום אשר אני עשה סגלה וחמלתי עליהם כאשר יחמל איש על־בנו העבד  אתו׃ 
39O 003:018 ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עבד אלהים לאשר לא עבדו׃    ס 
39O 003:019 כי־הנה היום בא בער כתנור והיו כל־זדים וכל־עשה רשעה קש ולהט אתם היום הבא אמר יהוה צבאות אשר לא־יעזב להם שרש וענף׃ 
39O 003:020 וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק׃ 
39O 003:021 ועסותם רשעים כי־יהיו אפר תחת כפות רגליכם ביום אשר אני עשה אמר יהוה צבאות׃  פ 
39O 003:022 זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחרב על־כל־ישראל חקים ומשפטים׃ 
39O 003:023 הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא׃ 
39O 003:024 והשיב לב־אבות על־בנים ולב בנים על־אבותם פן־אבוא והכיתי את־הארץ חרם׃ 
